פיטר פאן (ככה זה בתרגום שאני רגילה עליו עמכם הסליחה) הוא אחד הספרים שגדלתי עליהם. וזה תמיד מעצבן אותי לראות שהעיבודים שעושים לו כול כך מבזים. איכשהו מתייחסים לפיטר פן כמו אגדה. יש לה כמה אטריבוטים, ילד שלא רוצה לגדול, פיראטים, אי קסום, ולפעמים גם פיות, וזהו זה יותר לא צריך להתייחס למקור. בכלל למה לעשות עיבוד אפל לפיטר פן? המקור היה אפל מספיק. לא בסגנון האפל יותר בוגר יותר שכולנו מכירים, אלה יותר במין מלנכוליה מתנגנת וויקטוריאנית,(יותר נכון אדוארדיאנית) משהו שהוא מתוק ומריר בייחד.
איכשהו מאוד קשה לאנשים לעשות עיבודים נאמנים לפיטר פן. זה דווקא מעניי,ן מה הנושאים האמתיים שלו עדיין מטרידים ומודחקים? רוב האנשים נתקלים רק בגרסה מתקתקה ושטחית לסיפור. הרוב לא יודעים בכלל שיש ספר. גם שמעתי כמה סדרות או הצגות שמשווקות את עצמן בתור האגדה הקסומה על הילד הנצחי או משהו כזה. לרוב אומרים אגדה על משהו שהוא נחלת הכלל ואין לו זכיות יוצרים, וזה באמת היחס שזוכה לו פיטר פן.
כולם מתרעמים על העיבוד של טים ברטון לאליס, אבל עיבודים שזוכים לשם פיטר פן אבל כמעט שלא טורחים להתייחס לרקע האמיתי שלו יש הרבה יותר.
יוצא מן הכלל היה העיבוד מ2003, (יש עליו ביקורת מצוינת באתר) קשה לי לדעת עם העיבוד הזה הוא באמת כול כך טוב גם בצורה אובייקטיבית כי הוא כבר בנפשי. ראיתי אותו שוב לא מזמן בעיניים בוגרות (עד כמה ש18 נחשב בוגרות) והוא עדיין נראה לי רגיש ומדויק. אולי אני אכתוב מתישהו בצורה מפורטת מה אני חושבת על הסרט ועל פיטר פן בכלל. אבל לא כדי לסמוך על זה כי אני קצת מתעצלת לכתוב. בכול מקרה בעיני הגרסה מ2003 הייתה העיבוד הנאמן היחיד, כמו גם הפעם הראשונה שאת פיטר פן באמת שיחק ילד על סף ההתבגרות. בדרך כלל משחק אותו מבוגר, ובהצגות המקוריות בלונדון תמיד שיחקה אותו אישה.
ולו כי הז'אנר הויקטוריאני "ספרים על ילדים שמתו בינקות/ילדות" הוא מאד לא פופולארי כיום. באף עיבוד של "אליס בארץ הפלאות" לא מעלים את בדיחות ורמיזות המוות, ושם הן יכולות לפנות רק למבוגרים ולעבור מעל הראש של ילדים. פיטר פן (וילדי המים), ספרים שהם במפורש (=כתוב בתוך הטקסט) על מוות בינקות/ילדות, אם יזכו לעיבוד שמתייחס לזה יכוונו לכשלון מסחרי, כי (כמעט) אף הורה לא יקח את הילדים שלו לדבר כזה היום.
זה יותר הכיוון של בני נוער, ואני חושב שהסרט הזה כמו רוב האיבודים ה"אפלים" לסיפורים ידועים שיצאו בזמן האחרון, ינסה לפנות לקהל הזה.
והקהל הזה כבר הוכיח כמה פעמים שהוא יכול להתמודד עם נושאים קצת יותר מורכבים מאשר אלה שבאליס בארץ הפלאות של ברטון או כמעט כול איבוד אחר שיצא בזמן האחרון. פשוט כנראה שיעבור הרבה מאוד זמן עד שהאולפנים יבינו את זה.
דרך הגב לא קראתי את פיטר פן (אני מודה בצער רב שגדלתי על הסרט המצויר של דיסני) כך שפוחת מרגיז אותי שהורסים את הספר. פשוט ממש נמאס לי כבר מסרטים מהסוג הזה.
מי אמר שזה צריך להיות סרט ילדים? המבוגרים שמכירים את פיטר פן מילדותם יכולים לרצות סרט שעוסק בזה. חוץ מזה בגרסת 2003 המוות מוזכר ברמיזות מובהקות מאוד מאוד ועדיין הורים לקחו את הילדים שלהם לסרט.
פיטר פן לא מצהיר בשום מקום שהוא "על" מוות בילדות, והאמת שיש שם אזכור מעניין אחד למוות של ילדים שלא כל כך מתיישב עם ההשערה (ההגיונית) של הרבה אנשים שזה כל הנושא – כשילד מת, פיטר מלווה אותו חלק מהדרך למוות, כדי שלא יפחד.
וזה "הוק" של סטיבן ספילברג. הוא אמנם קומי ולא אפל, כפי שניתן לצפות ממה שקורה כשנותנים לרובין וויליאמס ז"ל לשחק את פיטר פן, אבל הוא מאוד נאמן לספר המקורי ומלא ברפרנסים מעלי חיוך.
פיטר פן של 2003 ללא ספק טוב יותר מ"פן", אבל לא זכור לי שהתרגשתי ממנו יותר מכול עיבוד קולנועי ממוצע לספר אהוב ששונו בו פרטים בלי סיבה (למשל החלק עם טייגר-לילי). הוא פשוט ניסיון להעתיק קטעים נבחרים מהספר למסך הגדול, בלי הקסם שיש בעיבודים כמו "הוק".
בספר [מחזה?] המקורי יש די והותר אפילה. אני חושב שאם ישחקו דווקא על הסוג של האפילה שיש בספר ממילא, אפילה שנוגעת יותר לתחומים של האכזריות הילדותית התמימה ונטולת הניסיון, שלפיטר יש ממנה בשפע, זה יכול להיות מעניין. או האפילה שנובעת מזה שקפטן הוק הוא אמנם אלים ורשע אבל גם דמות מורכבת ולא קריקטורית. יש קטע בספר שנורא ציפיתי לו בעיבוד שיצא ב2003, בו אחרי שוונדי מודיעה שהיא והבנים יחזרו הביתה, פיטר נכנס לגזע חלול של עץ, ומתוך הידיעה שכל נשימה בארץ לעולם לא הורגת מבוגר בעולם האמיתי, נושם מהר במיוחד.
בהחלט יש עם מה לעבוד שם.
אבל כנראה שזה יהיה מעין איפול שטחי, אולי יתבטא בהנמכת הבהירות בעריכה.
5
דורון פישלר, פיטר גבריאל, DBS, netta, ender wigin?
אולי די???
פיטר פאן (ככה זה בתרגום שאני רגילה עליו עמכם הסליחה) הוא אחד הספרים שגדלתי עליהם. וזה תמיד מעצבן אותי לראות שהעיבודים שעושים לו כול כך מבזים. איכשהו מתייחסים לפיטר פן כמו אגדה. יש לה כמה אטריבוטים, ילד שלא רוצה לגדול, פיראטים, אי קסום, ולפעמים גם פיות, וזהו זה יותר לא צריך להתייחס למקור. בכלל למה לעשות עיבוד אפל לפיטר פן? המקור היה אפל מספיק. לא בסגנון האפל יותר בוגר יותר שכולנו מכירים, אלה יותר במין מלנכוליה מתנגנת וויקטוריאנית,(יותר נכון אדוארדיאנית) משהו שהוא מתוק ומריר בייחד.
איכשהו מאוד קשה לאנשים לעשות עיבודים נאמנים לפיטר פן. זה דווקא מעניי,ן מה הנושאים האמתיים שלו עדיין מטרידים ומודחקים? רוב האנשים נתקלים רק בגרסה מתקתקה ושטחית לסיפור. הרוב לא יודעים בכלל שיש ספר. גם שמעתי כמה סדרות או הצגות שמשווקות את עצמן בתור האגדה הקסומה על הילד הנצחי או משהו כזה. לרוב אומרים אגדה על משהו שהוא נחלת הכלל ואין לו זכיות יוצרים, וזה באמת היחס שזוכה לו פיטר פן.
כולם מתרעמים על העיבוד של טים ברטון לאליס, אבל עיבודים שזוכים לשם פיטר פן אבל כמעט שלא טורחים להתייחס לרקע האמיתי שלו יש הרבה יותר.
יוצא מן הכלל היה העיבוד מ2003, (יש עליו ביקורת מצוינת באתר) קשה לי לדעת עם העיבוד הזה הוא באמת כול כך טוב גם בצורה אובייקטיבית כי הוא כבר בנפשי. ראיתי אותו שוב לא מזמן בעיניים בוגרות (עד כמה ש18 נחשב בוגרות) והוא עדיין נראה לי רגיש ומדויק. אולי אני אכתוב מתישהו בצורה מפורטת מה אני חושבת על הסרט ועל פיטר פן בכלל. אבל לא כדי לסמוך על זה כי אני קצת מתעצלת לכתוב. בכול מקרה בעיני הגרסה מ2003 הייתה העיבוד הנאמן היחיד, כמו גם הפעם הראשונה שאת פיטר פן באמת שיחק ילד על סף ההתבגרות. בדרך כלל משחק אותו מבוגר, ובהצגות המקוריות בלונדון תמיד שיחקה אותו אישה.
אני לא חושבת שזה יקרה
ולו כי הז'אנר הויקטוריאני "ספרים על ילדים שמתו בינקות/ילדות" הוא מאד לא פופולארי כיום. באף עיבוד של "אליס בארץ הפלאות" לא מעלים את בדיחות ורמיזות המוות, ושם הן יכולות לפנות רק למבוגרים ולעבור מעל הראש של ילדים. פיטר פן (וילדי המים), ספרים שהם במפורש (=כתוב בתוך הטקסט) על מוות בינקות/ילדות, אם יזכו לעיבוד שמתייחס לזה יכוונו לכשלון מסחרי, כי (כמעט) אף הורה לא יקח את הילדים שלו לדבר כזה היום.
הורים גם לא ייקחו את הילדים שלהם לסרט עקשן שטחי
זה יותר הכיוון של בני נוער, ואני חושב שהסרט הזה כמו רוב האיבודים ה"אפלים" לסיפורים ידועים שיצאו בזמן האחרון, ינסה לפנות לקהל הזה.
והקהל הזה כבר הוכיח כמה פעמים שהוא יכול להתמודד עם נושאים קצת יותר מורכבים מאשר אלה שבאליס בארץ הפלאות של ברטון או כמעט כול איבוד אחר שיצא בזמן האחרון. פשוט כנראה שיעבור הרבה מאוד זמן עד שהאולפנים יבינו את זה.
דרך הגב לא קראתי את פיטר פן (אני מודה בצער רב שגדלתי על הסרט המצויר של דיסני) כך שפוחת מרגיז אותי שהורסים את הספר. פשוט ממש נמאס לי כבר מסרטים מהסוג הזה.
מי אמר שזה צריך להיות סרט ילדים? המבוגרים שמכירים את פיטר פן מילדותם יכולים לרצות סרט שעוסק בזה. חוץ מזה בגרסת 2003 המוות מוזכר ברמיזות מובהקות מאוד מאוד ועדיין הורים לקחו את הילדים שלהם לסרט.
פיטר פן לא מצהיר בשום מקום שהוא "על" מוות בילדות, והאמת שיש שם אזכור מעניין אחד למוות של ילדים שלא כל כך מתיישב עם ההשערה (ההגיונית) של הרבה אנשים שזה כל הנושא – כשילד מת, פיטר מלווה אותו חלק מהדרך למוות, כדי שלא יפחד.
יש עיבוד אחד באמת טוב לפיטר פן
וזה "הוק" של סטיבן ספילברג. הוא אמנם קומי ולא אפל, כפי שניתן לצפות ממה שקורה כשנותנים לרובין וויליאמס ז"ל לשחק את פיטר פן, אבל הוא מאוד נאמן לספר המקורי ומלא ברפרנסים מעלי חיוך.
פיטר פן של 2003 ללא ספק טוב יותר מ"פן", אבל לא זכור לי שהתרגשתי ממנו יותר מכול עיבוד קולנועי ממוצע לספר אהוב ששונו בו פרטים בלי סיבה (למשל החלק עם טייגר-לילי). הוא פשוט ניסיון להעתיק קטעים נבחרים מהספר למסך הגדול, בלי הקסם שיש בעיבודים כמו "הוק".
כמו שנאמר לפני
בספר [מחזה?] המקורי יש די והותר אפילה. אני חושב שאם ישחקו דווקא על הסוג של האפילה שיש בספר ממילא, אפילה שנוגעת יותר לתחומים של האכזריות הילדותית התמימה ונטולת הניסיון, שלפיטר יש ממנה בשפע, זה יכול להיות מעניין. או האפילה שנובעת מזה שקפטן הוק הוא אמנם אלים ורשע אבל גם דמות מורכבת ולא קריקטורית. יש קטע בספר שנורא ציפיתי לו בעיבוד שיצא ב2003, בו אחרי שוונדי מודיעה שהיא והבנים יחזרו הביתה, פיטר נכנס לגזע חלול של עץ, ומתוך הידיעה שכל נשימה בארץ לעולם לא הורגת מבוגר בעולם האמיתי, נושם מהר במיוחד.
בהחלט יש עם מה לעבוד שם.
אבל כנראה שזה יהיה מעין איפול שטחי, אולי יתבטא בהנמכת הבהירות בעריכה.
או שאפשר פשוט לראות את הסרט ב-3D בסינמה סיטי.
(ל"ת)
זז לאוקטובר.
סיבה: אפקטים.
מותר להגיד
שהסיבה היא שיולי מלא מדי בסרטים אחרים שמעוררים יותר באזז והיו עלולים לאכול את הסרט הזה חי. זו לא בושה.
אבל אבל אבל
הם אמרו אפקטים :(
נראה לי שגם אוקטובר אוכל לו את כל הבאזז.
(ל"ת)
העובדה שהוא סרט מחורבן אכלה לו את כל הבאזז.
פרטים מחר.
אז... העובדה שהתסריטאי של זה כותב את וונדר וומן לא מבשרת טובות?
איך היה התסריט? אולי הבעיה היא בדברים האחרים…?
חוץ מזה, וואו, מה קרה לרייט. "כפרה" שלו היה סרט מדהים, אחד האהובים עליי של השנים האחרונות, אבל מאז הוא עשה רק דברים בינונים מינוס.
אה, ואיך התלת-מימד? הבנתי שהוא דווקא טוב.