-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
ג'ון מת בסוף
John Dies at the End
סם חדש, המכונה "רוטב סויה", שולח את משתמשיו למסעות ברחבי החלל והזמן, אבל מחזיר אותם לא לגמרי אנושיים. שני צעירים מובטלים מנסים להציל את העולם מאימת הסויה, ולאחד מהם קוראים ג'ון.
תאריך הפצה בארה"ב: 25/01/2013
צריך לבחור את השם הזה בתור שם השנה
וצריך ליצור במיוחד בשבילו את הקטגוריה הזו (למרות שגם כוח המשיכה על סרט בחלל הוא שם בהחלט נהדר)
חבל שזה לא השם של מת לחיות 5
(ל"ת)
והוא אפילו לא מת בסוף?!
בכנות, הביקורת הזאת היא לא אובייקטיבית. הספר, של אחד העורכים הראשיים בקראקד הוא אחד מספרי האימה והקומדיה הטובים שקראתי אי פעם, הוא הימם בך פעם אחר פעם והצחיק אותך לכל אורך הדרך ובקלות היה ניתן לעבד אותו לסדרת טלוויזיה או טרילוגיה. לא רק זה, אלא ש"באבא הו-טפ" הסרט האחר שראיתי של דון קוסקרלי היה יצירת מופת של אווירה , הומור מטריד שלוקח את הזמן שלו , אימה אפקטיבית ובעיקר עסק בזיקנה בצורה נהדרת ( הכותב אינו זקן). יכולתי כמובן, לחשוש לחיי העיבוד, אבל כבר כשראיתי את הטריילרים ואת המשפט הראשון בו ( שהוא גם המשפט הראשון בספר) מבוצע בכזאת מופתיות – נשביתי. הסרט הזה היה צריך להיות תאונת דרכים נוראית כדי שלא אוהב אותו. והוא לא היה. להיפך – הוא היה אחד מחמשת הסרטים הטובים שראיתי השנה ( ומבין אלה שמתמודדים כרגע בסקר? מקום ראשון ביחד עם כוננות עם שחר).
כמו בבאבא-הו טפ הסרט הוא יצירה נהדרת בז'אנר האימה הקומדיה – הוא מצחיק במקומות הנכונים ומפחיד במקומות הנכונים, אבל כמו בבאבא הו טפ, גם כאן לפתע יש רגעים הזויים ומוזרים שנראים שהם לא משתלבים למכלול הסרט. מה לעזאזל קשורה סצנת הפתיחה לשאר הסיפור? ( לא ממש. אבל היא נהדרת ומכניסה לאווירה של הסרט.) מה קשורה הסצנה השנייה לשאר הסיפור? ( יותר – היא מציגה את הדמויות ואת העולם שבו הסיפור מתרחש, אבל עדיין לא ממש) למה אנשים שואלים במהלך הסרט כל מיני שאלות מוזרות בצורה לא מאוד אנושית? כי כמו שבאבא הו-טפ היה על זקנה גם כאן לסרט יש נושא יותר חשוב שהסרט עוסק בו והוא נותן את הטון ליצירה. זה אולי מוריד את הסרט ברמת ההילוכים בכמות האימה המטורפת וההומור – אבל הוא משאיר את הסרט אחיד ברמתו ובעיקר נותן לך תחושה שהסרט חכם ומעניין ולא עוד בי-מובי שמטרתו לשחזר את להיטי שנות ה80.
אבל מעבר לרעיון של הסרט ( כי זה נושא בפני עצמו לתגובה אחרת) – הסרט מצטיין בדבר שרבים כושלים בו – ליצור עולם אימה מעניין ומקורי. לא עוד זומבים/ערפדים/רוחות – אלא מפלצות בשר שנראות כמו שאתה חושב שהן יראו, חרקים מפחידים , מפלצות קטנות לבנות שחודרות לך לגוף ועונות לשם "shitload" ( כי יש ממש הרבה מהם, אתם מבינים) וסם אחד שדופק לך את החיים לעד. לא כוחות על גנריים אלא הכוח להיות בכל מקום במקביל בציר הזמן אבל באותו זמן להיות באותו המקום ולדעת הכל. לא נבואות גנריות על האחד שבא להציל את העולם אלא נבואות שקוראות לגיבור שלנו להתאבד.
וכמו שאמרתי , הסרט אף פעם לא משנה את הטון שלו. הוא מאט מדי פעם ( ואולי יותר מדי) או מאיץ אבל הטון שלו נשאר אחיד בצורה מופתית. אין שום דבר שמוציא את הסרט משיווי משקל ( ובסרטי פנטזיה/אימה אפשר בקלות לעשות דבר כזה) – שום החלטה לא ברורה של הגיבור, שום סיטואציה שהיא מופרכת מדי ושום שחקן שמתבלט מעבר ל"דמות שהרגע גילתה שהעולם הוא מקום ממש מוזר". קשה לשבח את השחקנים על התפקידים שלהם כאשר רובם נשארים בסביבה של תחושות ופעולות דומות אבל כל השחקנים עושים בדיוק את מה שמוטל עליהם – ליצור דמויות אמינות שניתן להתחבר אליהן ( או לפחות להבין אותן) בתוך עולם מוזר ולא צפוי. זה הרבה יותר קשה ממה שזה נראה ובאמת שמגיע לכולם צל"ש ( כשמעל כולם פול ג'יאמטי – אבל זה לא חוכמה, יש לו את הדמות עם הכי הרבה בשר בחינת תגובות והוא גם פול ג'יאמטי).
אז אם אתם אוהבים אימה, קומדיה או מקוריות – כדאי לכם להיחשף לעולם המטורף שיצרו דון קוסקרלי ודיוויד וונג. גם אם תסבלו מכל שנייה שלו – לפחות תראו משהו מעניין לשם שינוי.
נושא בפני עצמו בתגובה אחרת
כן, למען השם, יש לי אפילו עוד להגיד על הסרט. אני יודע שהשעה היא שלוש חצי.
אז לאחר הביקורת נשאר רק דבר שלא ממש נגעתי בו, והוא חשוב לדעתי להבנת הסרט, אבל לאו דווקא כהמלצה לצפייה – על מה הסרט?
אז על מה מספר הסרט? מה הנושא שלו? על מי הוא מספר? נתחיל מהשאלה האחרונה – על אנשים דפוקים וציניים שמתמודדים עם דבר שגדול מהם. הגיבורים שלנו הם לא אמיצים או טובי לב במיוחד. הם עושים מה שהם עושים בלית-ברירה ששנייה רק לג'ון מקליין בסרטי "מת לחיות" הראשונים. מילא ששני הגיבורים לא נהנים מהמצבים שהם נכנסים לתוכם, דיוויד ( הגיבור של הסרט) בקושי סובל את חברו הטוב ג'ון. הוא הולך לעזור לו כשהוא מתקשר, אבל הוא מעוצבן עליו ולא מאמין לשום דבר שיוצא לו מהפה.
אבל אם זה המצב, למה במקום גיבורים שפולטים משפטי מחץ וקורעים תחת יש כל חמש שניות דמות אחרת מתחילה לשאול שאלה פילוסופית לא ברורה משל הייתה דמות בפרומתיאוס? הסרט הזה מנסה להיות פילוסופי? עמוק? טוב, כן , בערך. הסרט הוא על שחרור מציניות. אנשים שואלים שאלות מעצבנות לא בגלל שהם מנסים לענות על השאלות עצמם – אלא בגלל שהם מנסים לעורר את דיוויד מהעולם שהוא נמצא בו. על קבלת ההבנה שיש דברים שאנחנו לא נבין בעולם ושלעולם לא נבין. ההבנה הגדולה של דיוויד היא לא איך העולם עובד , או על ניצחון הטוב או על שום דבר – הוא פשוט מבין שעדיין אין לו מושג מה קורה – אבל הוא יודע שמה שהוא חשב לנכון על העולם הוא לא נכון. לכן גם הסרט משתמש בפול ג'יאמטי כתור כתב כמסגרת עלילתית נוספת – אם את המסע שלו מציניות למקום אחר דיוויד השלים בתחילת הסרט, פול ג'יאמטי רק מתחיל את שלו.
הסרט הוא על קבלת המוזר ( ויש הרבה ממנו, לפחות בעולם של הסרט) בחיים שלך. על פתיחת עיניים ושאילת שאלות במקום לתת תשובות ידועות מראש בלי לטרוח לבדוק. הדמויות בסרט לא תמיד בוחרות בבחירות הנכונות. ( כנראה , למען האמת, שהן בוחרות בעיקר בבחירות המוטעות באופן עקבי) אבל הן מפסיקות להתעלם מהעולם שבחוץ ומתחילות לשאול שאלות.
או לפחות, ככה זה נדמה – עד שסוף הסרט ( גם העלילתי, וגם הסצנה לאחר הכתוביות) מזכיר לך שאין מה יותר לשמוח ולצהול ולהתחיל להפיץ את האמונה – לא רק שהעולם בחוץ יכשיל אותך בהוצאת אנשים מהמסגרת הנוחה שלהם אלא שגם הגיבורים שלנו הם לא אנשים שנכונים לעזור לזולת או לקבל כל מוזרות – גם להם יש גבולות ומאגר כוח סופי.
אז על מה הסרט? בסופו של דבר? על ההתמודדות של אנשים ציניים עם העולם המוזר שסביבם. וכתור אדם ציני, אני חייב להגיד שהוא עושה עבודה די טובה בתיאור הזה.
* המחבר לא מתחייב שהפרשנות שלו לסרט אפילו קרובה לפרשנות האמיתית ומודע לאפשרות שזה פשוט מה שהוא אישית לקח מהסרט. בנוסף, אם קראתם את הכל, הוא מודה לכם ומצטער שהוא חפר כל כך הרבה. ושיהיה לילה טוב לכולנו.
קוררוק.
נהניתי מכל שניה של הסרט.
ואז עוד קצת.
ראיתי אותו עוד כמה פעמים מאז, והוא רק משתבח. יצירת מופת של אווירה צינית והזויה. לא יודע לגבי עומק, מסר, או כל דבר אחר – אבל כמו סולו מאולתר ומופרע של זאפה אתה לא צריך להבין מה אתה שומע/רואה כדי להרגיש צמרמורת.
(אחד הסרטים עם התגובות הכי מנוגדות ששמעתי אליו. או שאנשים שונאים אותו או שהם מאוהבים בו. לא במקרה)
לא הייתי שומע על הסרט בלי פרסי דג הזהב
ולא הייתי רואה אותו בלי התגובה/ביקורת של קרקר כפול.
אז דבר ראשון, תודה, קרקר.
ודבר שני –
מה.
לעזאזל.
ודבר שלישי – איך סרט יכול להיות כל כך מצחיק וכל כך מטריד בו זמנית?
אז צפית, נהנתי, נכנסתי לאינטרנט...
וראיתי שאנשים לא סבלו את הסרט.
פה אני רואה אנשים שמאוד אוהבים את הסרט.
המוזרות שלו מולידה תגובות שונות מאנשים, מסתבר.
אם מישהו מוכן למשהו שונה ולא בהכרח מובן אז מומלץ, אם הוא בעל קיבה רגישה אז שישקול פעמיים.
אני ממש רוצה רוצה לכתוב תגובה ארוכה,
אבל השעה מאוחרת (או מוקדמת) מדי בשביל זה, והסרט הזה באמת לא שווה את המאמץ לכתוב עליו משהו. אז את אותו המאמץ שהיוצרים ההיפסטרים, המגניבים, והאירונים השקיעו בסרט, אני אשקיע בתגובה לסרט הזה;
גרוע!
לאנשים שאהבו את הסרט והשקיעו בכתיבת תגובה, אני כנראה אחזור לענות (מדבר אליך קרקר).
*בולע רוק בחשש*
(ל"ת)