אריק איינשטיין, כפי שכבר שמעתם, הלך לעולמו היום.
הספדים נרחבים עליו, ובעיקר על פועלו המוזיקלי, תוכלו לקרוא מחר בכל עתון ואתר. אני לא אבוא לספר לכם על אריק איינשטיין, יש הרבה אנשים שיעשו את זה הרבה יותר טוב ממני. אני רק אזכיר שחוץ מלהיות זמר, הוא היה גם שחקן, ולא שולי. איינשטיין למעשה הופיע בכמה מהסרטים הישראליים המשמעותיים ביותר אי פעם: הוא השתתף ב"סלאח שבתי", כנראה שובר הקופות הגדול בתולדות הקולנוע בארץ, ובשנות השבעים הופיע לצידו של אורי זוהר, ב"מציצים" ו"עיניים גדולות" – שהיו במשך שנים ארוכות מהסרטים הישראליים המוערכים ביותר.
עוד לפני כן, הצמד איינשטיין וזוהר עשו את "לול" – סדרת מערכוני טלויזיה, שלוקטה מאוחר יותר לסרט. ומכיוון שמוות זאת הזדמנות מצוינת לצחוק, זאת הזדמנות טובה לשבץ פה את הקטע הזה מתוך "לול". היי – מתברר שהאיש הוא גם חקיין מעולה וקומיקאי מצוין. ולחשוב שהוא התבזבז כל השנים האלה בשירה.
לא לשכוח את מערכון חידון התנ"ך
גם מהסרט לול:
http://www.youtube.com/watch?v=Zw1p213qb0M
האומן הישראלי בה' הידיעה.
ברוך דיין האמת.
את המערכון הזה הכרתי כבר שנים,
(ל"ת)
אופס, נלחץ האנטר.
מה שהתכוונתי לומר הוא שאת המערכון הנפלא הזה אני מכיר שנים, אבל רק עכשיו ראיתי מאיזה תוכנית הוא הגיע – ובהתחלה לא הבנתי איך לתוכנית שנראה שנוצרה בשנות השבעים קראו על שם מונח קומי מעידן האינטרנט. ורק אז נפל לי האסימון.
בכל מקרה, יהי זכרו ברוך :(
לול
בהחלט הקדימו את זמנם.
אדם שמאוד קשה להספיד
מעבר לכל הדברים שעשה והאנשים שהושפעו ממנו, אריק איינשטיין פשוט לא היה רוצה שיספדו לו. הוא היה אומר על עצמו משהו כמו "בן אדם נפטר, תנו לו לנוח. מה אתם רוצים דווקא מהבן אדם הזה?".
אם כבר מזכירים את תפקידיו כשחקן, אריק איינשטיין עשה מגוון של תפקידים מעולים ב"כבלים", כולל המאפיונר שרוצה כל הזמן לדעת מה השעה, פרשן הספורט עם המבטא האמריקאי, גנרל יפני, קאובוי הונגרי ואחד מהזקנים שלא זוכרים מי מהם הוא אברם.
קצת מפריע לי כשאומרים דברים כאלה.
"הוא לא היה רוצה לוויה המונית", "הוא לא היה רוצה הספדים", "הוא לא היה רוצה שיזכרו אותו בגלל X". לוויות והספדים הם בשביל החיים, לא בשביל המתים. לו זה כבר לא יעזור, אז שאנשים יגידו ויעשו ויזכרו איך שעושה להם טוב.
אבל אז את מפספסת חלק מהתוכן של האדם
ברור שהלוויה היא בשביל החיים, אבל עדיין, אם אתה באמת רוצה להנציח אותו ואת העקרונות שלו, לא עדיף לכבד אותו ולעשות משהו שהוא היה מרגיש נוח איתו מאשר משהו שהוא לא מזדהה איתו?
ההנצחה היא לא של העקרונות שלו
אני היום התאבלתי על מה שאיינשטיין היה רק עבורי.
על כך שגיליתי אותו מייד אחרי הביטלס.
על כך שהשמיעה הראשונה של של שבלול היא חוויה משנת חיים כמו לשמוע את אבי רואד.
על כך שהיינו הולכים לראות את מציצים ועיניים גדולות בהצגות חצות בקולנוע פאריז.
כל אחד היום זכר רגעים מאוד פרטיים ומהם הוא נפרד.
הטקס והלוייה הוא של המשפחה שלו הזכרונות והרגעים הם אישיים לכל בן אדם וכך גם העצב.
אז אם איינשטין היה עבורך סמל
ל"למה האדם הלבן עליון על האדם השחור" אז עדיין יהיה לגיטימי להנציח אותו בפוסטים ארוכים שקוראים לשיבת העבדות כי זה מה שהוא היה בשבילך וזה בכלל לא משנה ש(אני מניח)הוא היה נגד דברים כאלה?
אני מסכים, כמובן, שהלוויה והתגובה הציבורית היא משהו בשביל הציבור ולא משהו בשביל המת – לא זה כבר לא יעזור. אבל אני חושב שאנחנו צריכים לפחות לנסות לכבד את רצונות המת ולעשות הלוויות והספדים שתואמים את רוח המת, אחרת מה הנקודה.
גודווין תקף למקרים כאלה, או שמדובר רק בשואה ונספחיה?
ובכלל, ההערה של אביעד הייתה ספקולציה אישית שלו. האדם היחיד שיודע איך אריק איינשטיין היה מגיב ללוויה של עצמו הוא אריק איינשטיין, וקצת קשה להשיג תגובה שלו לאחרונה. הוא היה איש צנוע ועניו שלא אהב תשומת לב פומבית בשנותיו האחרונות, אבל אני לא יודע על מסמך מסוים שבו הוא אומר שהוא מעדיף להימנע מלוויות וגילויי אבל פומביים.
זאת טענה לחלוטין אחרת שלא קשורה בכלל
ויכול להיות שהצדק עימך. באמת שאני לא מספיק מבין באיינשטיין בשביל זה.
מוני מושונוב אמר היום בטקס בכיכר רבין
שכאשר שאל את אריק איינשטיין למה הוא לא מוכן להגיע לקבל פרס יוקרתי (כנראה פרס ישראל), ענה לו "כי אני מתבייש". ההספדים והמחוות הם בהחלט כלי ביטוי עוצמתי עבור המתאבלים. לא ראיתי תגובה ציבורית שכזו מאז רצח רבין. פשוט קצת מוזר לי הניגוד בין האדם עצמו לבין האופן בו מכבדים את זכרו.
(אל תגזים, רק לפני חודשיים הייתה ההלוויה הגדולה בתולדות ישראל,
ואין אפילו מה להשוות בין מספר המלווים את הארון של איינשטיין לרבין, לרב עובדיה יוסף או לרב אלישיב. אם כבר, זו תגובה תקשורתית יותר מתגובה 'ציבורית' (לדוגמה אצלי בעבודה, רוב האנשים אוהבים את אריק איינשטיין אבל חוץ מ'עצוב' ו'חבל' סדר היום לא השתנה ואיש כמעט לא חשב לעבור על פני הארון), וזה די הגיוני בהתחשב בכך שאריק איינשטיין היה חלק (צדדי במובן האישי, מרכזי במובן האמנותי) מאותו מילייה תקשורתי.
תלוי בהגדרות, כמו כל דבר בחיים.
איפה שמים את הקו בין "ציבורי" ל"תקשורתי"? איך מתייחסים לשטפון ברשתות החברתיות (זה בטח לא "תקשורתי").
וכמו שאתה כותב, אין מה להשוות. הקהל בלוויות השונות הוא אחר, היחס למנוח הוא אחר, המניעים בהגעה ללוויה אחרים, בחלקם. זה עדיין לא אומר שלא היתה תגובה ציבורית רחבה מאוד. פשוט קשה לבדוק כשמדובר בנסיבות אחרות לגמרי.
אני מצטט: "לא ראיתי תגובה ציבורית שכזו מאז רצח רבין".
זה לא אומר שלא הייתה תגובה ציבורית; אבל אני לא רואה מקום להשוואה.
אני עומד מאחורי ההשוואה
כשהרב עובדיה יוסף נפטר, הרבה חילונים חשו בנוח לצחוק עליו ואף לשחרר אנחת רווחה בגלל לא מעט התבטאויות קשות ופוגעות שלו. בנוסף, חלק מהלגלוג היה באבל העצום שתקף את הציבור החרדי, אך כמעט ולא הורגש בחלקים אחרים של החברה. את אריק איינשטיין אף אחד לא מבקר לאחר מותו, תחנות הרדיו והטלוויזיה משנות את לוחות השידורים למשך מספר ימים ברצף וסופדים לו הן חילונים, הן דתיים לאומיים והן חרדים. משווים אותו לצבר האמיתי ולארץ ישראל הישנה והטובה. אנשים בהלם ולא ממש במצב רוח לחגוג, אפילו שחנוכה. זה יותר ממה שאני זוכר אמן כלשהו זוכה לו, כולל ענקי תרבות כמו נעמי שמר ואהוד מנור.
היה כתב חדשות דביל במיוחד שפנה אל בני נוער שהדליקו נרות ונגנו שירים מחוץ לביתו של איינשטיין ושאל אם זה מזכיר להם את רצח רבין. ברור שלא, כי אלו מהם שהיו אז בחיים, היו צעירים מכדי לזכור. את השאלה הזו צריך להפנות למי שהיה מספיק מודע לאווירה ולשיח באותה תקופה ולא מעט כבר אמרו לי, בלי ששאלתי, שזה מזכיר.
"הן חרדים.."
אממ.. יש לך ביסוס כי ממה שהבנתי בעיתונות החרדית לא ממש עצרו ובכו את מותו? כלומר, אורי זוהר כי כן וגם אלי ישי ואריה דרעי פירסמו הספדים אבל הציבור החרדי התייחס לזה, מאיפה שאני עומד, כעוד יום. אני חושב שבעיקר כמו שאמרת תחנות הטלוויזיה והרדיו מגיבות לזה כמו רצח רבין. יש מספיק ציבורים בארץ שזה לא ממש משנה להם, רק שהפעם להם אין קול, בניגוד להלוויה של הרב עובדיה שבה לרוב האנשים שזה לא משנה להם היה את התקשורת להגיד משהו כמו " טוב אבל למי אכפת"
( אגב, גם רצח רבין … היו תגובות והיו תגובות. כבר שמעתי על סיפורים על תגובות פחות נחמדות לרצח)
"מאיפה שאני עומד"??
השם ישמור, אנגלית אכלה לי את המוח. ( או שיש ביטוי כזה גם בעברית? אני כבר לא בטוח)
מנקודת המבט שלי
(ל"ת)
יאיר לפיד כתב פעם בטור שלו,
משהו בסגנון "אני לא מבין איך פרס הפסיד לנתניהו, הרי כל מי שאני מכיר הצביע לו".
אתה עושה פה אותו דבר: מבלבל בין 'הציבור' לבין 'מי שאני מכיר'. אתה חושב שיש בציבור החרדי אבל על אריק איינשטיין? בציבור הערבי? בחלקים ניכרים של הציבור האהמ, לא אשכנזי?
אתה טועה. בעיתונים החרדיים, למשל, מותו לא הוזכר בכלל. תחנות הרדיו החרדיות לא שינו שום דבר ממנהגן. לפי מישהו ששומע רדיו ערבי, גם בתחנות ערביות ישראליות לא שמעת על זה כמעט כלום כי זה לא אייטם בשביל קהל המאזינים שלהן, שמן הסתם לא קנה את 'ארץ ישראל הישנה והטובה' למדף הדיסקים שלו.
זה שיש כמה חרדים תקשורתיים שהשתתפו בפסטיבל ההספדים, לא משנה את זה. אתה מרגיש את האבל על אריק איינשטיין, כי אתה חשוף למי שמתאבלים עליו, ולא למי שלא. אתה לא מרגיש את האבל על הרב עובדיה יוסף, שהיה הרבה יותר בולט בציבור הישראלי (מסורתיים מזרחיים, למשל, התאבלו בלי להיות חרדים, ואם היית נוסע לכמה מערי הנגב היית רואה היטב את האבל), כי מי שמסקר ברובו לא השתייך לקבוצה שהתאבלה עליו (אם היית מאזין לרדיו חרדי, קורא עיתונים חרדיים וכן הלאה, היית מקבל רושם הפוך). אבל 'בציבור הישראלי' – או לפחות, בתושבי מדינת ישראל – המשקל של הרב עובדיה יוסף גדול בהרבה מהמשקל של אריק איינשטיין. אתה ואני משתייכים לקבוצה שבשבילם אריק איינשטיין סימל משהו. אבל זה לא כל הציבור, לא קרוב ובוודאי לא בליגה של רצח רבין (שוק כמעט כלל-ישראלי) או הרב עובדיה יוסף.
ממש לא.
בכל המדיה החרדית ה'רשמית' שזה העיתונים לא התייחסו למוות אבל זה בדיוק מה שמצופה מהם. צריך להשים לב מה התגובות ברשת החרדית וכאן אתה טועה.
כל האתרי אינטרנט החרדיים סקרו את המוות וטורי הספד נכתבו עליו. בחתונות חרדיות נגנו שירים שלו (בודדים ממש) ולמעשה הוא הוכר וסוקר פי כמה מאשר כל יוצר אחר.
אני קורא 'בחדרי חדרים' ו'כיכר השבת'.
גם שם, רמת הסיקור הייתה פחותה בכמה סדרי גודל מהתקשורת הלא-חרדית (למשל, בשרשור הפטירה שראיתי ב'בחדרי חדרים' היו פחות משישים תגובות, וחלק ניכר מהן בגלל תגובות צד. מן הסתם יש עוד שרשורים, אבל המגמה די ברורה). זה שהכירו אותו יותר מאשר יוצרים אחרים, בהחלט. אבל בשום אופן לא מתקרב למה שראית בכיכר רבין ובתקשורת הישראלית הלא-חרדית ולא ערבית.
כן, הדבר ניכר גם בציבור הלא אשכנזי.
החפיפה בין מזרחיים למוזיקה ים תיכונית בלתי נסבלת בעיני. די.
אני חושב שאתה מבלבל בין חפיפה לזהות.
ומתעלם מהמילים "בחלקים ניכרים" שאינן זהות למילה "בכל". פרטים נוספים אצל יהורם גאון.
הכול יחסי... אני מניחה שמשווים אותו לגיבורי תרבות חילוניים אחרים ולא לגיבורים חרדיים
כמה קישורים בנושא ההתייחסות לא"א במגזר החרדי:
YNET: איינשטיין והחרדים: האמינו שהוא עוד ישוב
סרוגים: כשאריק איינשטיין הגיע לחתונה חרדית
כיכר השבת: רץ ברשת: מחווה לאריק איינשטיין בחתונה חרדית
אריק איינשטיין היה בן אדם עניו וצנוע אבל
לדעתי האישית "בושה" הייתה במקרה הזה שם אחר, לבעיה האמיתית שממנה הוא סבל – "חרדה".
איינשטיין סיפר שהוא נהג לשתות אלכוהול לפני ההופעות האחרונות שלו (לפני שהפסיק כלל להופיע) כדי לחזק את עצמו, ולפני הראיונות הבודדים שהיו לו הוא היה עסוק בהן שבוע לפני עם מחשבות כמו "איך זה הולך להיות.. איזה רושם אני אעשה..". רשף לוי גם מאושש את זה בפוסט שלו כשהוא כתב שאיינשטיין אמר לו שהוא היה מת להופיע ב"לצוד פילים" אבל הוא לא מסוגל נפשית כמו שהוא לא מסוגל לעשות הרבה דברים שהוא היה רוצה בשנים האחרונות של חייו. בגלל אותה חרדה. למעשה השיר "אני אוהב להיות בבית" היה אמור להיות יותר "אני אוהב להיות בבית כי זה בטוח ומוגן ולא גורם לי למחשבות אוטומטיות, לדפיקות לב, ולאדרנלין מוגזם כמו בהופעה מול קהל".
כמובן שאני לא שופט אותו. לצערי, בניגוד לכדורגל והיכולת לשיר, חרדה זה לא משהו זר לי. רק חבל לי שהוא לא בחר לפנות לעזרה פסיכולוגית. ההימנעות הזו שבחר בה הייתה דבר שרק חיזק לאורך השנים את החרדה החברתית שהייתה לו. חבל מבחינתנו, שהיינו יכולים לראות אותו יותר – אבל יותר חבל מבחינתו, כי באמת היה נראה שהוא היה רוצה לעשות דברים, ולא יכל.
חרדה חברתית?
(ל"ת)
כן, לדעתי (ולדעת אנשים שיותר מבינים ממני) זה היה סוג של מה שהיה לו
http://www.socialphobia.co.il/
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%94_%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA
אין לי מושג על מה אתה מדבר
(ל"ת)
אני דווקא מבינה את זה
כי אני יודעת (בגדול) מה הייתי רוצה שיעשו (ומה לא) לאחר מותי וכדי להנציח את זכרי. לכאורה מה אכפת לי אם אני כבר מתה, ואנשים צריכים לעשות מה שטוב להם, ובכל זאת, אכפת לי. לא הייתי רוצה שינציחו את זכרי באופן שהתנגדתי לו בחיי.
"גם אם אתה סתם ציניקן, בכל זאת זה צובט בלב" (היה הרגע ברדיו).
כ"כ עצוב. בודאות של 99%, הפילק הראשון שכתבתי היה לפי שיר שלו.
אוף.
עצוב
מוקדם יותר הערב אבא שלי סיפר שהוא זכה לראות את אריק איינשטיין בהופעה חיה לא רק כזמר, עוד בלהקת הנח"ל, אלא גם כשחקן תיאטרון (בשנות ה-60), ושלמרות שהקריירה המוזיקלית תמיד העפילה על הכל, הוא היה שחקן מעולה שתענוג לראות. אני תמיד קיוויתי שאולי, אולי יקרה הנס, אולי הוא יחזור פעם אחת אל הבמה ואספיק לראות אותו.
בלתי נתפס שהוא איננו יותר.
עצוב
בדרך כלל מיתות של "אנשים מהטלוויזיה" עוברים על יד, לא הפעם.
מעבר לכשרון, מעבר לכל, אריק הוא מהסוג הנדיר של האנשים שקשה למצוא תיעוד או זכר של משהו שלילי שמישהו אמר עליהם אי פעם, לא ברמה האישית ובטח שלא ברמה המקצועית. אפילו "חומר טוב", שהתיימר להוציא החוצה את כל הכביסה המעופשת של חבורת "לול", נקרא (אם זכרוני לא בגד בי) כמו שיר הלל לאריק איינשטיין האיש.
יהי זכרו ברוך.
בתחילת דרכו הוא אכן ראה את עצמו כשחקן (וגם בן לאב שחקן) ולא כזמר...
בדיוק קראתי ציטוטים של ב-YNET, הוא אמר שמה שטוב בזמרה הוא שלא צריך לבוא לכ"כ הרבה חזרות…
יהי זכרו ברוך.
ברוך דיין אמת.
במקרה לגמרי, ביום ראשון הקרוב אני מתכנן להשתמש בקטע הזה כחלק משיעור שלי. חוששני שהסטודנטים יתקשו להאמין שזה לא קשור לפטירתו.
ומה ש-Mook אמר:
הוא היה למיטב ידיעתי לא רק מגדולי האמנים פה, אלא בן אדם כמו שצריך.
וגם הסרט "כבלים", שזכה להצלחה גדולה ומצטטים מאז
אנא כורבא?
ים אדוניי.
בפורום? תתפלאי.
ביום של איינשטיין וריבלין, אפשר להחליף את שורת הכותרת של האתר, בבקשה?
(ל"ת)
תודה.
(ל"ת)
מסתבר שריבלין היה אעזקת שווא.
http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaNewsFlash/0,2297,L-4458761_184,00.html
טוב לשמוע.
(ל"ת)
ועכשיו זאת כבר לא אזעקת שווא, הוא איננו
יהי זכרו ברוך.
למה אתה סתם מפחיד אנשים?
חיפשתי עכשיו בכל האינטרנט ולא כתוב על זה כלום. רק שהוא במצב קשה.
מוקדם יותר פורסמו שמועות, שנמחקו.
(ל"ת)
זה נשמע לא טוב
התכוונתי שרשום רק שאין שינוי מהמצב שהוא היה בו בימים האחרונים.
לול
זכורה לי הצפייה הראשונה בסרט בגיל שעוד לא ידעתי שאלה מערכונים שקובצו ביחד בלי קשר ביניהם, והופתעתי מהחוסר קוהרנטיות ( אך עדיין יותר קוהרנטיות מבכנס העתידנים![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
)
איינשטיין היה שחקן ענק. כמובן שזכור לי בעיקר המשחק שלו מ"מציצים" (שאגב הייתי שמח אם תעלה ביקורת לסרט לזכר אריק) שהיה כל כך מיוחד, ובאמת הוכיח שהוא לא רק זמר.
פסקול ילדות
כבר שנים שבכל פעם שאני נזכר ברגע מהילדות, הוא בדרך כלל מלווה בשיר של אריק איינשטיין. לפעמים מתנגן לי בראש משהו של הקיור או הפוליס, אבל זה לרוב איינשטיין. הוא היה עדיין פעיל במרץ כשהייתי בגיל גן והקלטת של "כמו גדולים" נטחנה ללא רחמים בוידאו המשפחתי. גם העובדה שהבית האדום בו מתרחש כביכול הסרט, נמצא פחות ממאה מטר מהדירה של סבתא שלי (ברחוב נחמני בתל אביב), תרמה לקישור בין הקלטת לזכרונות הילדות. נסיעות משפחתיות, אחר צהרים בבית, סיבוב עם סבתא שלי בתל אביב, הכל מתקשר לי לפסקול בדמות שירים של אריק איינשטיין. אפילו כשאני מדמיין נסיעה במונית שרות קו 5 מנחמני לדיזנגוף סנטר כדי לאכול בהוגי ולטפס אל תוך הפיל שמחרבן ילדים*, זה אריק איינשטיין שמתנגן לי בראש.
*ועדיין נמצא באותו מקום בדיזנגוף סנטר. לצד הברז בקניון איילון שאני רואה בכל פעם שאני הולך ליס פלאנט, הפיל הוא מונומנט מהילדות שאני מרבה לפגוש בדרך לקולנוע.
רשף לוי מספר על אריק
כשניסה לשכנע אותו להשתתף ב"לצוד פילים" עם מוני מושונוב. פורסם גם ב"ידיעות" של היום וגם בפייסבוק. זה און-טופיק כי זה קולנוע, אבל זה מעניין הרבה יותר בגלל הבנאדם:
https://www.facebook.com/reshef.levi/posts/579060192165991
מדהים שעליו הוצאתם כתבה נרחבת כבר ביום מותו
ואילו אף מילה על יהודה ברקן ז״ל. גם לא ידיעה קטנה. דממת אלחוט.
מחיקה תרבותית זה פה.
אתר קולנוע ישראלי? בדיחה.
מחיקה תרבותית של מה?
הספדים זה עסק רגיש שעדיף שאנשים שרגישים לנושא יעסקו בו. אף אחד מהכותבים לא הציע לי לכתוב הספד, ואני יודע שכל טקסט שהייתי כותב היה עושה עוול לאדם פשוט כי אני לא מסתדר איתו קולנועית בכלל.
ברקן אינו כוכב הקולנוע המשמעותי הראשון שפספסנו הספד שלו והוא לא יהיה האחרון. (ועקרונית, אני מניח שנתייחס לזה ב"מצאנו" הבא).
אוקי אוקי, בואו נזרום איתך. נראה אם יש פה מחיקה או לא
אני מציע לכתוב הספד. אתה מפרסם אותו?
מה, כתגובה באתר? לך על זה.
ככתבה? אתה מוזמן לשלוח, אם תהיה טובה, כן, אם היא תצטרך יותר מדי עריכה כנראה שלא כי זה פשוט הולך להופיע ב"מצאנו באינטרנט" הבא.
מה תגובה? אתה מוחק ועורך תגובות כרוני
אני מדבר רק על כתבה
והרי אם לא הייתי רושם פה כלום, גם לא היית רושם כלום בשום פינה. הרי אפילו הטלת בספק בתגובה הקודמת שלך שתתייחס לזה בפינות הרקובות של האתר הזה. פתאום נזכרת באיזו פינה שעכשיו כן חשוב ועקרוני להתייחס בפינה הזו? ענק, אתה פשוט עלוב. העורך העלוב בהיסטוריה של האינטרנט.
לאיפה לשלוח את הכתבה? אתה הולך לקבל אחת עוד היום.
אה, אז לא
העלית נקודה – התייחסתי, הצעת הצעה – הגבתי.
אני לא חייב לאף אחד כלום. אם אתה רוצה לפרסם כתבה איפשהו, טיפ טוב למתחילים הוא לא לזרוק עלבונות מטופשים על מי שאחראי על הפרסום והעריכה של הכתבה הנ"ל.
הוכחת את הנקודה - מחיקה תרבותית
אם אתה רוצה להיות עורך טוב של אתר באינטרנט, טיפ טוב למתחילים הוא לפרסם תוכן בשביל הקהל ולא בשביל האגו של עצמך.
וזו גם התגובה ל״אני לא חייב לאף אחד כלום״. ודאי שאתה חייב, לקהל של האתר הזה. אתה עורך של בלוג קולנוע ואתה מסרב לתוכן על יוצרים חשובים רק כדי למחוק את ההשפעה שלהם על התרבות הישראלית.
לא.
אף אחד מהמגיבים הקבועים והסמי-קבועים באתר לא חושב שיהונתן חייב לו משהו. אף לא אחד.
למה אתה מדבר בשם אחרים?
בינתיים אתה היחיד מהקהל של האתר הזה שדרש כתבה על ברקן.
ובכן, כל עוד לא משלמים לו הוא אינו חייב דבר.
גם לי חבל שאין הספד על יהודה ברקן, אבל אני לחלוטין מבין את הסיבה של יונתן. הספדים זה לא משהו שצריך לאלץ.
ובכנות, קפצת לי במתמשכים באיזה שלוש כתבות שונות עם התגובות הזועמות האלה, שזה נראלי טיפה יותר מדי אובססיה בשביל אתר קטן וחינמי שנעשה בשביל הכיף.
מחיקה תרבותית? נראלי טיפה מצחיק כשמדובר במישהו שהוספד בכל העיתונים הגדולים בארץ. באמת חסר לך עוד הספד?
אם אתה רוצה לכבד את זכרו של יהודה בארקן אתה תאיית את השם שלו כמו שהוא הבהיר שהוא מעוניין שיאייתו אותו.
אם אתה רוצה לזכות לכבוד שאתה דורש מהאתר אתה לא תתבטא כמו שאתה מתבטא עכשיו. אם אתה רוצה לדבר על מותו המצער והמוקדם של בארקן אתה יכול לעשות את זה גם בלי לשחרר קיטור בשני דפים שונים.
שלושה
הבנאדם מציף את המתמשכים, ג'יז. תנוח.
כן, לרגע חשבתי שדמיינתי את השלישי
(ל"ת)
אגב, מתי הוא הבהיר?
כי איכשהו לא שמתי לב לזה עד לאחרונה, ואז שאלתי את עצמי מה קרה.
ב-2019,
לפי הריאיון הזה.
תודה!
(ל"ת)