רק בפברואר האחרון, כשיצא "תופעות לוואי" הכריז הבמאי המהולל וזוכה האוסקר סטיבן סודרברג שזה יהיה הסרט האחרון שלו. נמאס לו מתעשיית הקולנוע הבלתי אפשרית, אז הוא אומר שלום ולא להתראות. והנה, שנה אחת לא יצאה וכבר מגיע אלינו סרט נוסף שלו. מניאק, הבטחת שתפרוש!
למעשה, סודרברג מצא פירצה בחוק: הוא אמר שהוא לא יעשה עוד סרטי קולנוע, ו"חיי עם ליברצ'ה" הוא, טכנית, לא סרט קולנוע. הסרט הופק עבור HBO והוקרן בארה"ב בטלויזיה בלבד. אבל אלינו הוא מגיע להקרנות בבתי הקולנוע. אין סיבה לזעוק ולהכריז על חרם צרכנים: מכל בחינה שהיא, אין בעצם שום סיבה ש"חיי עם ליברצ'ה" לא יוקרן בקולנוע. רמת ההפקה שלו גבוהה יותר משל סרטים הוליוודיים רבים אחרים, הכוכבים שעל המסך (מייקל דגלאס, מאט דיימון) בקליבר קולנועי בהחלט, הבימוי של סודרברג לא מושקע פחות מבסרטיו הקולנועיים. אם היה צריך הוכחה שההבדל בין "המסך הגדול" ו"המסך הקטן" כבר מטושטש עד לא קיים, קיבלנו אותה. בעצם, תזכירו לי, למה פרקים של "משחקי הכס" או "שובר שורות" לא מוקרנים בקולנוע?
גם כוכבי הסרט לא חשבו שהם באו ליום עבודה קצר רק משום שמדובר ב"סרט טלויזיה". הסיבה היחידה שמייקל דגלאס לא יקבל אוסקר על הסרט הזה היא שהוא כבר קיבל עליו אמי. דגלאס מגלם את ליברצ'ה, הליידי גאגא של שנות השישים והשבעים: פסנתרן וירטואוז שמילא אולמות במאות דולרים לכרטיס וחי על הבמה ומחוצה לה באקסטרווגנטיות של טווס עם שגעון גדלות. הוא הופיע לבוש כמו מלכת אנגליה לחתונתה והבית שלו נראה כמו חנות חרסינות אחרי מסיבת יום הולדת. הביצים שלו בטח נראו כמו ביצי פברז'ה. ולמרות שהוא נראה ומתנהג יותר גיי מגיי, הוא נמצא לגבי העולם כולו עמוק מאוד בארון מלא פרוות ונצנצים. ליברצ'ה הוא דמות אמיתית קיצונית כל כך שהוא נראה בידיוני לחלוטין, ומייקל דגלאס נכנס לתפקיד עמוק כל כך שאחרי הצפיה בסרט מדהים להיזכר שהוא גילם גם סטרייטים מדי פעם.
אל תוך העולם הסגור והמצועצע של ליברצ'ה נכנס מאט דיימון, בתפקיד מטפל בכלבים שהופך בעצמו לשילוב של מאהב, בן מאומץ וכלבלב שעשועים של ליברצ'ה, האחרון במה שנאמר לנו שהוא שרשרת ארוכה של בני-זוג. המסירות שלו לאהבתו החדשה היא כזו שבשלב כלשהו הוא עבר סדרת ניתוחים פלסטיים כדי להיראות דומה יותר לאביו/בעלו. מבוסס על סיפור אמיתי, כן?
הסרט מצחיק בגלל עצם הנושא שהוא עוסק בו. ליברצ'ה של מייקל דגלאס הוא כמו ג'ק ספארו: הןא כל כך משונה שאפילו לראות אותו מצחצח שיניים בבוקר יהיה משעשע. ומצד שני, אי אפשר שלא להרגיש שמשהו מאוד לא בסדר באיש הזה, בחיים שלו ובאופן שבו הוא שואב אליהם אנשים אחרים ומנצל/מטפח אותם. ליברצ'ה באמת מאמין שכל העולם במה: מתחת לציפוי הנוצץ והמבריק, במקום בשר ודם, יש עוד עשר שכבות של נוצצים, חרסינה ופרווה. קשה לראות אם איפשהו בגרעין בכלל יש בנאדם אמיתי, או שהוא כבר מת מזמן מהרעלת ספריי.
סרטי ביוגרפיה הם בדרך כלל בעייתיים, מכיוון שבני אדם אינם דמויות בסרטים, ולחיים אמיתיים אין צורה של סרט. ב"חיי עם ליברצ'ה" הדמויות האמיתיות היו כל כך מופרכות שגם כשהוא נאמן לחיים האמיתיים, הסרט הוא קומדיה מופרעת שהיא גם טרגדיה. זה חומר טוב שסודרברג משתמש בו היטב. אם זה מה שהוא עושה אחרי שפרש מקולנוע, נשאר רק לאחל לו פנסיה נעימה ופוריה.
פורסם במקור בוואלה
כדברי אוסטין פאוורס
"I can't believe Liberace was gay. I mean, women loved him! I didn't see that one coming."
אם כבר "משחקי הכס" בקולנוע
למה לא להקרין את הסדרה "ספרטקוס"? יכול להיות חוויה מטורפת. מישהו חייב להריץ את הקונספט הזה…
כי כבר ראינו את '300' וגם אז זה היה גרוע?
(ל"ת)
מעניין לדעת כמה הרוויח משידור בטלוויזיה
וכמה יכל לעשות בקולנוע בארה"ב,יש נתונים/השערות?
אני לא חושב, כי בלתי אפשרי לכמת את זה.
HBO הוע ערוץ כבלים פרימיום. את רוב הכסף שלה (או לפחות, חלק גדול ממנו) החברה מרוויחה ממנויים. אנשים עושים מנוי על HBO מכיוון שהוא ידוע כערוץ שיש בו תכנים איכותיים. כשב-HBO מוקרן סרט של סטיבן סודרברג, עם מייקל דגלאס ומאט דיימון, שזוכה לביקורות מהללות ולערימה של פרסי אמי – זה בהחלט משפר את הדימוי שלו כערוץ עם תכנים איכותיים, ובעקיפין, זה יגרום לעוד אנשים להפוך למנויים, או להישאר כאלה. אבל הם לא ישלמו פרטנית על הסרט הזה, אז אי אפשר להגדיר בדיוק עד כמה זה השפיע.
במקרה הזה, HBO גם משמשת כמפיקה ומפיצת הסרט – כלומר, היא מרוויחה כסף גם ממכירת זכויות ההקרנה (לקולנוע ולטלויזיה) למדינות אחרות, מכירות DVD/בלו-ריי ומכירות באינטרנט. אלה מספרים יותר מוצקים, אבל גם הם לא מתפרסמים בפומבי. בכל מקרה, התקציב המדווח של "חיי עם ליברצ'ה" היה 23 מיליון דולר, ואני מהמר שהוא היה השקעה נבונה.
הרייטינג היה מצוין
הגבוה ביותר לסרט של HBO מזה עשר שנים. צריך לזכור שבניגוד למרבית הסרטים של HBO (חלקם מצוינים וכוללים שמות גדולים כמו "שם המשחק" עם ג'וליאן מור ו"פיל ספקטור" של דייויד מאמט עם אל פאצ'ינו והלן מירן) הסרט הזה לא פותח ונכתב במחשבה על טלוויזיה. HBO הצטרפו להפקה יחסית מאוחר וחלק גדול מהתקציב הגיע ממקורות אחרים.
זו גם הסיבה שהסרט מופץ בבתי הקולנוע במדינות רבות מלבד ישראל.
הטריילר של הסרט עשה לי די רע.
זה הרגיש חולה ועצוב ולא ממש מצחיק. אני תוהה אם הסרט יצחיק אותי או בעיקר יעציב.
להקרין פרקים נבחרים של סדרות בקולנוע
זה רעיון טוב מאוד. זו גם תהיה חזרה לתקופה שלפני הטלוויזיה, כשהליכה לסרט כללה גם B MOVIE וכמה פרקים קצרים של סדרות.
ליברצ'ה הזה הוא לא, במקרה,
אחד בשם אלטון ג'ון?
טוב, כשיודעים שזה מבוסס על סיפור אמיתי ורואים את הטריילר רואים שזה לא באמת הוא, אבל הוא נראה לי טיפוס מאותו סוג… גם אם קצת יותר בעייתי בנפשו. יש בסיפור שלו באמת תחושה קצת חולנית.
"הביצים שלו בטח נראו כמו ביצי פברז'ה". ענק.
ואם אפשר מילה טובה לרוב לאו
בהחלט התפקיד הכי מפתיע והכי מצחיק בסרט.
הפנים שלו יכולים בסיס לאינספור מימים
(ל"ת)
סרט מעולה, מצחיק ועצוב. לא דומה להרבה דברים אחרים.
מחקר מעלה שההשוואות לאלטון ג'ון או ליידי גאגא מחטיאות את התופעה, ליברצ'ה היה המלך של ווגאס כשווגאס עוד היתה שייכת לזקנים של מרכז אמריקה. הוא עשה מוזיקת מעליות נוצצת, ביצועים מתקתקים ללהיטים קלאסיים, טראש מתחסד ונוצץ.
כלומר, קליידרמן?
(ל"ת)
עם ה-Flare של יאני.
(ל"ת)
מזל שלא עם ה-Flare של ג'יי-ג'יי.
(ל"ת)
ולמי שלא יצא לראות אותו בפועל, אחת ההופעות שלו:
http://www.youtube.com/watch?v=HXHl_ukV4dY
ואחת אחרת,
שדומה יותר למה שנראה בסרט (וחלק ממנה משוחזר די במדויק)
http://www.youtube.com/watch?v=dioRwB4RvrQ
ואו. האיש הזה, זאת אומרת, שנות ה-80, אני מתכוון, ברצינות, זאת אומרת,
ואו.