סעודת חג, משפחה אחת הולכת לבקר חברים במורד הרחוב. לשתי המשפחות ילדות קטנות, ושתיהן יוצאות בתום הארוחה להביא משהו מהבית האחר – ולא חוזרות.
משהו נורא קרה. המשטרה מגיעה. לילדות אין סימן. יש חשוד אחד, אבל אין שום ראיות של ממש נגדו והוא משוחרר. אביה של אחת מהילדות מחליט שבשבילו זה לא מספיק, ולפני שתספיקו להגיד "היי, זה לא בדיוק כמו ב'מי מפחד מהזאב הרע'?" – חוטף את החשוד כדי לנסות להוציא ממנו מידע בכל דרך, עדינה פחות או הרבה פחות. וזאת רק ההתחלה.
קלר דובר, האב שאותו מגלם יו ג'קמן, הוא מסוג האנשים שהיו יכולים להיות כוכבים של סרטי אקשן. בתחילת הסרט הוא מאמן את בנו לצוד את ארוחת הערב שלו בעצמו. הוא אוגר מזון לקראת אפוקליפסת הזומבים, והוא לא יישב בשקט בזמן שהמשטרה מחפשת מי לקח את הבת שלו. בקיצור, הוא – לפחות בעיני עצמו – ג'ק באואר, ליאם ניסן ב"חטופה", ברוס וויליס בכל דבר. כוכב קולנוע שירביץ לרעים עד שהוא ישיג את הבת שלו בחזרה. רק שהחיים הם לא סרט, וזה לא עובד כמו שהוא תכנן. לפעמים אם אתה לוקח את החוק לידיים ויורה באנשים, אתה פשוט הופך לאחד שיורה באנשים – האיש הרע.
הנושא הזה היה יכול למלא סרט בפני עצמו, אבל במפתיע, הוא לא ממלא את הסרט הזה. זה אפילו לא העניין המרכזי. כי במקביל לחקירה הפרטית של יו ג'קמן, ממשיכה גם החקירה המשטרתית של ג'ייק ג'ילנהול, בתפקיד הבלש לוקי (אגב, לוקי? אל הרמיה והשקרים, טום הידלסטון, לוקי הזה? כשדמות ראשית בסרט מצוידת בשם כל כך טעון במשמעות, קשה להאמין שזה מקרה – אבל בין הדמות של ג'ילנהול בסרט לבין האל לוקי אין שום דימיון, ומה הסרט ניסה לומר באמצעות השם – אין לי מושג). הוא ממשיך לחקור, ומגלה חשודים נוספים ומפתיעים, והתפניות הולכות ונערמות. ככל שחקירת החטיפה נעשית מסובכת (ומתארכת. הסרט הזה נמשך שעתיים וחצי), היא גם הולכת ומתרחקת ממה שאפשר לכנות מציאות, ומתקרבת לסוג הפשעים שקורים בסרטי וספרי רוצחים-סדרתיים מהסוג שחוטף רק ג'ינג'יות שיש להן דג זהב ומבצע את פשעיו רק בלילות ירח מלא של חודשים שהם מספרים ראשוניים. מספר הפעמים בסרט שבהן חשוד נעצר, נחקר, אבל פולט רק משפטים חידתיים, הוא הרבה מעבר לסביר, וכמות המאמצים שהסרט משקיע כדי לשכנע את הצופים בנקודה מסוימת שהסיפור נגמר, כשלמעשה הוא עוד לא, דוחפת את העלילה לתחום המופרך.
"אסירים" עובד. זאת דרמת מתח יעילה ומעניינת שלא נותנת לקהל להשתעמם, אלא מוסיפה עוד פריט מידע ועוד טוויסט פעם בכמה דקות. אבל מה שמונע מ"אסירים" להיות סרט גדול הוא העובדה שהוא לא החליט איזה מין סרט הוא רוצה להיות: דרמה אמיתית מהחיים ששואלת שאלות קשות על התמודדות עם אבדן ומטרות שמקדשות את האמצעים, או מותחן-טוויסטים עם עלילת ספגטי שמנסה לעבוד על הצופים כמה שיותר פעמים. שני הסרטים האלה לא כל כך מסתדרים זה עם זה; למי שרצה רק מתח – הדרמה תפריע באמצע, ומי שהגיע לדרמה – חוסר האמינות של הסיפור בשלביו האחרונים יציק לו. הסרט טוב מספיק כדי ששני הסרטים השונים שמתגוששים בו לא יצליחו להכריע זה את זה. בין אם תחפשו דרמה משפחתית או מותחן משטרתי, "אסירים" יספק לכם את מבוקשכם בשפע. אם הוא היה מתמקד יותר, אולי הוא היה יכול להיות סרט גדול ממש.
פורסם במקור בוואלה
מסכים
מה שהפריע לי בסרט היה בעיקר הסוף שלו .. שלא הרגיש ממש מתאים לשאר הסרט שלקח את עצמו מאוד ברצינות , ופתאום מגיע סוף שנראה כאילו מסרט אחר שלא באותה רמה .. וסרט שלא נמשך שעתיים וחצי ,לא ממהר ומהורהר לעתים .
בנוסף הדרך שבה מסתיים השוט האחרון לא היתה הכרחית במיוחד , כאילו סוף סטייל inception, רק שברור מה קורה אחרי . אין ממש מקום לדיון .
אם הסוף היה יותר אינטיליגנטי כמו רוב שאר הסרט , לפחות מבחינת הבימוי והמשחק הוא היה הרבה יותר טוב . התסריט היה החוליה החלשה בעניין.
הבהרה
לגבי החלק האחרון , הכוונה היתה שהסוף היה יכול להיות יותר טוב , לפחות ברמה שתואמת את הבימוי והמשחק בסרט , ולא שהמשחק והבימוי יכל להיות יותר טוב.
=)
אני לא בדיוק מסכים עם הביקורת.
בעצם, רק עם נקודה אחת בה. העניין שאני לא מצליח להבין הוא מה לא כ"כ סביר בעלילת הפשע פה. מה הבעיה ברוצח סדרתי שהפעולות שלו הן טקסיות וסמליות? נכון, הרוצחים בכמעט כל הסדרות והספרים והסרטים הם כאלה, אבל סליחה על הביטוי – מאיפה כל הכותבים שלהם הוציאו את הרעיונות האלה, מהתחת? בטח שהיו רוצחים סדרתיים בעולם האמיתי שהמטרות ודרכי הפשע שלהן היו לגמרי סימבוליים וריטואליים, חלקם אפילו היו יותר מוזרים ממה שיש ב"אסירים". דוגמאות? לא יודע, למשל, רוצח סדרתי אחד שבמקרה גם עליו עשו סרט עם ג'ייק ג'ילנהול.
לא הרגשתי שמשהו בעלילה הזאת מופרך או לא מציאותי, לפחות לא ברובו. מה שכן הרגשתי ברוב הזמן הוא שזאת אחת מעלילות המותחן האפל הכי מפתיעות ולא קלישאתיות שנתקלתי בהן בזמן האחרון, שלגמרי לא ידעתי איך היא תיגמר. היא הייתה יכולה להיות מצויינת פי כמה אילמלא דאוס אקס מכינה יחסי לקראת הסוף, ואם הטוויסטים והתפניות היו באים בקצב יותר איטי או פשוט מתמעטים, כדי לא ליצור עומס ולהטיש.
ואחרי שסיימתי, אני רק אומר שאני מסכים, כעיקרון, עם כל שאר הדברים בביקורת, רק שהדברים הטובים ככל הנראה הרשימו אותי הרבה יותר ממך. הוא בהחלט סובל באמת מחוסר מיקוד קשה, לפחות לקראת סופו, אבל אני חושב שחוסר המיקוד נובע מבלגון בכל אחת מהעלילות בנפרד, יותר מאשר בגלל חפיפה בין שתי העלילות. בעיה אחרת שלי היא שלפעמים נדמה שהסרט הזה מנסה להשרות יותר מדי אווירה, ואפילו שאווירה היא הדבר שלדעתי הכי חשוב בכל סרט, פה זה נהיה במקרים מסויימים נורא נורא מעיק בקטע הרע ומתבטא בקטעים מאוד משעממים שלא קורה בהם כלום וכל מטרתם היא להראות עד כמה המקום קר ואפל ומנוכר, בלי שום תנועה. כאילו וינס גיליגאן החליט לכתוב להם כמה סצינות (סליחה וינס, אבל זה נכון).
לפחות ישנם רגעים שבהם האווירה מעולה, ומוצגת בצורה מדהימה על ידי בימוי מוקפד ומקצועי של דניס וילנו וצילום יפהפה של רוג'ר דיקנס (מסכן… הוא יידפק באותה קטגוריה עם לובצקי השנה). דוגמה טובה לכך היא סצינת הג'ינגל בלס שממש הקפיאה לי את הדם.
וגם הקאסט* מעולה. ג'קמן, שדילגתי עליו בעלובי החיים, נותן פה כנראה את ההופעה הטובה ביותר עד כה בקריירה שלו. הוא פשוט עוצמתי כ"כ שקשה שלא לאהוב את הדמות ולתעב אותה בו זמנית. אני מוכרח לומר שאפילו שאובראול אני אוהב יותר את "הזאב הרע", לא היה רגע שבו התלבטתי מה אני חושב על הדמות של גראד – תמיד עודדתי אותה (כן, כן). פה, ג'קמן באמת מצליח לעורר בצופה ספקות האם הוא הגיבור או הנבל של הסיפור. שאר השחקנים*, הם די "ונילה" אני חייב לומר, לפחות בזמן הצפייה בסרט. דייוויס והאוורד לא עושים משהו מיוחד, אבל ג'ייק ג'ילנהול, מליסה ליאו ופול דאנו נתנו הופעות שרק אחרי הצפייה בסרט התחלתי להעריך וקלטתי את הגאונות שלהם.
אני חושב שהביקורת הדי מעורבת של רד פיש תגרום לחלק מהאנשים לוותר על צפייה בו בקולנוע. אז תנו לי להיות האיש שאומר שהסרט דווקא שווה את הזמן והכסף. הוא אומנם לא חף מבעיות, יש בו הרבה פונציאל שלגמרי לא ממומש והוא גם לא בדיוק מקורי או מביא משהו חדש לשולחן, אבל היתרונות עולים על החסרונות בעשרות מונים, לפחות מבחינתי. ככה עושים מותחן.
*בלי קשר, אכזבה קטנה שהייתה לי בתחום המשחק: מריה בלו. לא יודע למה, אבל מאז שראיתי את "היסטוריה של אלימות", אני נוטה לשים לב לשחקנית הזאת מאוד. ב"היסטוריה" היא עשתה דברים מדהימים עם דמות שהיא סך הכל אשתו של הגיבור ודפקה הופעה שראויה למועמדות לאוסקר (ודווקא לגלובוס הזהב כן. בתחום שחקניות, הם נוטים לפעמים לעשות בחירות יותר טובות מהאוסקר והאמי. תשאלו את קייטי סגל). כנראה שפה הדמות עשתה פחות והייתה כתובה לא משהו, ככה שממש אכזב אותי לראות הופעה שהייתה יכולה להיות ממש דומה למופת שהיא עשתה אז, אבל בסוף הייתה… אממ, בסדר כזה.
בלתי נסבל?
ספוילרים לאסירים:
אב, שהבת שלו חטופה מזה שבוע, ויראה בגדים שלה מוכתמים בדף – זה יותר סביר להניח שהוא אוטומטית יכנס למצב טראומתי, מאשר יעצור, יחשוב, "רגע, אבל אולי זה לא הגרב שהיא שמה באותו יום??" כאילו, תחשבו על זה.
זה לא חור אלא מהלך שמשחק על המצב השברירי של הדמויות. לפעמים אתם חושבים שבגלל שאתם נמצאים במצב לוגי אז גם הדמויות. זה לא – עובד – ככה.
באשר לנבלים ולמניעים. לטעמי האישי לפחות, אני מתעניין פי-אלף בדמויות ונבלים עם מניעים אידיאלוגיים מאחוריהם, כלומר, עם רעיונות כלשהם..מאשר בדמויות שפועלות על בסיס רגש או אינטרס כספי וכד'. כשדמות נלחמת על משהו רעיוני, שיכול לעורר אותי מחשבתית, אני לגמרי איתה..אבל כשדמות עושה משהו כדי לקבל כסף, כדי להשיג נקמה? למי אכפת? אני רוצה להיות מעורב בסיפור ואם אתה מציב רעיונות כמניעים, אני יכול להתחבר לזה.
הנבלים הכי מצליחים בהיסטוריה הם אלו שהיו מרושעים 'ללא סיבה', כביכול.
הג'וקר, אלכס מתפוז מכני, דארת ווידר, חניבעל לקטר, אנטון שגור, וולדרמוט, הנוסע השמיני, סאורון, דרקולה, השטן! כמובן שיש גם אינספור דוגמאות לנבלים מוצלחים בעלי אינטרסים רגשיים או חברתיים. אבל עדיין יהיו הרבה יותר נבלים מ'ממלכת הרוע הטהור'. הרבה יותר.
מה זה משנה לי מה יותר הגיוני או לא, או אם דבר כזה היה במהלך ההיסטוריה? הג'וקר הוא ללא ספק הנבל המצליח בתרבות המערבית בעשור האחרון. אבל אפשר לומר באופן מוחלט שלא היה שום אדם כמוהו, או אפילו קרוב אליו בעשורים האחרונים. כן היו כמה שירו ללא הבחנה והתאבדו, אבל אף אחד לא ניסה ליישם איזו אידיאלוגיה ניהיליסטית-טרוריסטית. אין שום ביקורת חברתית או פוליטית בהאביר האפל (נולאן הדגיש את זה כמה פעמים). אנו אוהבים את הג'וקר כי הוא מעורר לנו את הדמיון. כי כן יש מידה של סיכון ושל קונפליקט בנפש האדם. בגלל זה התאהבנו בדארת ווידר ובתפוז המכני, בדרקולה ובשטן. כן יש מישהו קטן בראש שאומר שלשום דבר אין ערך או משמעות ועדיף להיכחד עם זה.
סרט הוא משהו שמתרחש יותר בחלל נפשי מאשר בחלל פיזי.
דווקא כשהדמות שופכת רוע רק לשם המעשה, אז הדיון המוסרי נהיה יותר מעניין, יותר תקיף, יותר חריף, יותר כנה…
*מוכתמים בדם
(ל"ת)
אבל ככה אפשר לתרץ כל דבר.
סרט בלשי שמאוד מאוד מנסה להיות רציני אמור להיות הגיוני – כלומר, לתת לנו ולדמויות לנסות להרכיב את הפאזל ולנסות להבין את ההתרחשויות, שנובעות מאנשים שעושים דברים ממניעים *הגיוניים*. כשסרט מקדיש חלק גדול מעצמו לפיסת עלילה שתלויה כולה בדמות שעושה דברים אמנם נוחים מאוד תסריטאית אבל חסרי שום הגיון, רק משום שהוא היה ממש ממש חולה בראש, זאת כתיבה לא אמינה.
לא הבנתי.
(ל"ת)
סוג של תסמונת שטוקהולם.
(ל"ת)
מה שעופר אמר.
(ל"ת)
הנרי ג'יימס טען שעל סופרים
להיזהר משילוב דמות מרכזית מטורפת מאחר שזאת אינה נושאת באחריות מוסרית, ולכן לא מאפשרת סיפור של ממש.
פול דאנו
שחקן שיש לי חיבה רבה אליו, בסרט אחד הוא פסיכי מניפולטור ופתאום בסרט אחר הוא סופר רומנטיקן.
בסרט הנוכחי קשה בכלל להבחין ב"משחק" שלו, רוב הזמן הוא מצולם מרחוק או נמצא לכוד בארון המאולתר.
סרט נחמד, ואפילו מצליח לסחוב שעתיים וחצי בצורה נאה למרות שכבר משלב די מוקדם אפשר להבין בקוים כלליים לאיזה כיוון הוא הולך. אבל באמת יש תחושה של חוסר מיצוי בסוף, וסרט שלא ממש יודע מה הוא רוצה לאמר
לשובר שורות זה עובד לא רע
השילוב של דרמה ומתח
החלוקה לפרקים מאפשרת לסידרה לתת אופי קצת שונה
לכל פרק, ולכן יש ב״שובר שורות״ פרקים שהם יותר דרמטיים, וכאלו עם יותר הומור או מתח.
ובכל זאת, הרגעים החלשים יחסית של הסדרה הם אלו שבהם היא מתחפשת לסידרת מתח יותר ״סטנדרטית״ ונשענת לא רק על מתח אלא גם על טוויסטים מופרכים למדי. עד כה פרקי הסיום גם הם מערבבים הרבה דרמה ומתח, אבל בלי יותר מדי מופרכות (אם כי ההומור די נעלם).
מה מידת האלימות בבקשה?
אני מחבבת מותחנים, אך לא סובלת סצינות עינויים דם וגועל, האם ישנן בסרט וכמה?
בהחלט יש אלימות, אבל לא קיצונית.
עובדה שבולטת במיוחד על רקע ההשוואה ל"מי מפחד מהזאב הרע" שמבחינת העלילה דומה ל(חלק) מהסרט הזה – ביחס אליו, רמת האלימות כאן עדינה ממש.
תודה :)
לתשומת לב רכי הלבב והבטן שנמנעו מממז"ר.
ייפי.
יש
אומנם לא רואים ראשים כרותים משפריצים דם, אך המחזה שבו מתעללים בחשוד הוא מרתיע. ראשו מאופר בצורה כה זוועתית שהרבה אנשים לא יכלו להסתכל, זה באמת קצת מחריד. קחי בחשבון.
פעם שניה
זאת הפעם השניה שאתה קולע בערך בול למה שאני חושב על הסרט, לא היה אפשר לנסח את זה טוב יותר. הבעיה היא שזה לא ממש מגרעה, השילוב הלא קונבנציונלי בין עלילת מתח מלאת טוויסטים ופיתולים עם האסתטיקה הרגועה, השקטה והדרמתית לא ממש מזיקה לסרט אלא הופכת אותו לשונה. לי אישית זה הפריע כי אם סרט מצריך ריכוז אני חייב שהוא יהיה מותח ויחזיק אותי בלי שניה אחת משעממת, ובזה הסרט נכשל, בסוף הסרט לקח לי המון זמן לקלוט הרבה דברים למרות שבסוף פתרתי אותם. סרט נחמד, וזאת הביקורת הראשונה שמציינת זאת. כל הכבוד.
בעייני סרט מעולה, נהנתי אבל הסוף יכל להיות יותר טוב. בעיקרון סרט ממש טוב מומלץ.
מבחינתי הסרט היה די אלים
אבל אולי כי אני (ובאופן מפתיע, חלק גדול מהצופות בקהל) בהריון. לראות סרטים על ילדות חטופות זה עוד יותר מזעזע כשאת מחכה לילד…
בסהכ נהנתי ממנו (מלבד הסיוטים שניו לי אחריו על ילדים מתים וכאלו), גם אם לקראת הרבע האחרון הוא כבר הרגיש מעט ארוך מדיי. פיצחתי את התעלומה בשלב די ראשוני ככה שרב הזמן חיכיתי שמישהו מהדמויות תקלוט את העניינים וניסיתי להבין מאיפה השחקן הראשי מוכר לי (ג׳קמן היה מעולה בתפקיד הזה!). חייבת לציין שהשלושה שבאו איתי קצת פחות נהנו וכנראה היו מסכימים יותר עם פיש בנוגע לחורים ולחוסר סבירות. לי לא ככ הפריע, מלבד הסוף שקצת התחרבש להם.
כמה זה דומה לזאב הרע?
ורדפיש, אוף טופיק, החיפוש באתר לא עובד בצורה מצלחת מדיי והתוצאות לא ממש קשורות לסרט המבוקש.
אני מאוד רוצה לראות את הסרט הזה
אבל אני לא רואה שום דבר רע בסרט שמשלב בין דרמה מציאותית למותחן משטרתי עמוס טוויסטים (מופרכים ברמה כזו או אחרת). אני בטוח שבעבר כבר נוצרו סרטים כאלה לא פעם ולא פעמיים (ואם הם לא היו משטרתיים אז הם סיפרו סיפור כללי אחר).
לא הבנתי מה חשיבות ה'אבל' בתחילת ההודעה
(ל"ת)
מבאס.
ממש לא התחברתי לסרט. העלילה דכאונית ממש ואין רגעים שמחים בסרט.
כל סרט עם נושא מבאס כזה יודע לתת הפוגות רגשיות לצופים. בסרט הזה לא היה.
חוץ מזה הבימוי מעולה. הצילומים טובים וכל התפאורה (שברובה אמיתית) מדכא עד אימה.
הייתי מוותר.
סרט מעולה
האמת? לא הרגשתי שהסרט מפותל מאוד, העלילה שלו הייתה (לפחות עבורי) די פשוטה יחסית. זה סרט ארוך. קודר, קריר ושקט מאוד אבל גם מרתק, שומר על עניין ועם משחק משובח של יו ג'קמן. יצאתי מהסרט די רועד מה שמראה שהסרט השפיע עלי במובן הרגשי.
אני מסכים עם הדעות החיוביות על הסרט
ולמי שנהנה ממנו ממליץ על הסרט הקודם של הבמאי שהיה מועמד לאוסקר – Incendies . סרט נהדר ומעניין שלהרחיב עליו רק יהרוס אותו.
ובעברית
"האישה ששרה".
טוב לדעת
התרגומון לא עזר, ובכלל לא ידעתי שהסרט יצא לארץ. אבל השם הזה … לא משהו.
ומעניין לעמוד על הדמיון בין הסרטים
סרטי דרמה/מתח עם טוויסט מופרך רגע-לפני-הסוף. אבל אני עדיין יותר אוהב את הטוויסט של האישה ששרה (השם הזה. איכס.) מאשר של אסירים – משהו בו מרגיש יותר כאילו הסרט נבנה בשבילו והוא יותר עקרוני למבנה של הסרט והדמויות מאשר הטוויסט באסירים.
אני רק שאלה
מישהו יכול להסביר לי מה המשמעות של המבוכים והנחשים בסרט? הסרט עמוס בסמלים דתיים אבל לא הצלחתי לקשר את הנחשים והמבוכים?
שטויות?
אז אתה לא קורא יותר מדי חדשות מסביב לעולם. חסרות כתות שחוטפות ורוצחות בני אדם על פי סיבות דומות? וזה דווקא מרתק, המניע מהסוג הזה. פנאטיות כניגוד גמור לערכי העולם הישן שנבגדו.
לא ראיתי את הסרט, אבל לא, אין הרבה כתות כאלו.
(ל"ת)
אני גם התחברתי
למה שהבן שלה ימות, למה שהיא תסבול, כשאחרים נהנים? ברור שזה לחלוטין מרושע ובטח שאני לא מצדיק או משהו כזה. אבל אני כן יכול להבין את זה כי זה נוגע בבעיה אמיתית בחיים האנושיים. וזה מה שאמנות צריכה לעשות. להקצין, לעורר רגש אל מצבים אנושיים אבסורדיים. לא לחקות את המציאות, שהשם ישמור אותי אם הנבלים היחידים שאראה בסרטים הם אנסים חרמנים או גנבים קשיי-יום. מה לי ולקושי שיש להם? אבל אני כן יכול להבין קנאה תפלה. אני כן יכול להבין מרד עיקש כנגד נסיבות החיים.
סרט טוב
ניסיון נחמד, לפרקים מוצלח, למצוא דרך לחקות את המותחנים המבריקים מדרום קוריאה של 10 השנים
האחרונות. הסרט מרכיב את עצמו כראוי, מותח וזוכה להופעות נדירות למדי של יו ג'קמן וג'ייק ג'ילנהול,
למרות שזה בא על חשבון שאר הדמויות. קצת רופף לקראת האמצע וצדקני – אמנם במידה מועטה –
ובכל זאת. הצילום מקפיא הדם רק מחזק את תחושת חוסר האונים והמלנכוליה. העלילה מוגשת כדו"ח
מצב קולנועי-עכשווי על מקומו של הרוצח הסדרתי האמריקני בחברה המתיימרת לכבד מוסר ולהכות על חטא.
אם כבר חיקוי, אז של קולנוע אמריקאי מהסבנטיז.
(ל"ת)
הסרט כן החליט מה הוא רוצה להיות
דרמת מתח/נקמה עם סגנון פיוטי מעמיק, עד כמה שניתן, הרחק ממותחנים אמריקניים אחרים המלאים
גוזמאות ומופרכויות נראטיביות מפה ועד הירח.
קצת מעייף
אני עכשיו אחרי שעה ו48 דקות של צפיה. חשבתי ששעתיים וחצי זו חצי מטאפורה כדי להדגים שהוא ארוך, מסתבר שזה באמת האורך של הסרט.
שני דברים קרו בנקודת הזמן הזו
1. הייתי חייבת לעשות הפסקה
2. הבנתי למה נטען שהעלילה מופרכת. עד לפני 10 שניות זו היתה עלילה מעולה, יש מצב שאם היו עוצרים את הסרט כאן, למען הדיוק אחרי שעה ו47 דקות כשיו ג'קמן שותה וחצי מתפלל חצי חושב שאין לו מושג מה לעשות עכשיו הסרט הזה אכן היה מעולה ולא סתם טוב. כמה חבל שנותרו עוד 45 דקות שהתחילו במשפט שבעיקר הורס את הריאליזם של הסיפור.
צפוי לחלוטין
אני תוהה אם אני היחידה שהניחשה את הסוף בחמש דקות הראשונות של הסרט
לא ראיתי איפה הוא יכול להפתיע, והוא אכן גם לא הפתיע
עם ביקורות כה טובות ציפיתי לטוויסט מעניין ומחדש, ואני מניחה שכל חובב מותחנים היה מנחש מהר מאוד את הסוף.
סרט חביב, שלא מחדש שום דבר ולא גורם לחשוב יותר מדי
ובקיצור, התאכזבתי