השבוע, כפי שאתם בוודאי יודעים, עולה לאקרנים "לצוד פילים", הידוע כסרט הישראלי לגמרי שבאופן כלשהו משתתף בו סר פטריק סטיוארט. אותו פטריק סטיוארט שהיה פרופסור X וקפטן ז'אן לוק פיקארד, ואחד האנשים הבריטיים ביותר בתבל.
על "לצוד פילים" עוד יש מקום לדבר בהרחבה, אבל בינתיים רציתי רק להביע קצת הערכה לפטריק סטיוארט. במשך הרבה שנים הוא היה מושא הערצה גיקי פשוט כי הוא היה קפטן של האנטרפרייז. אבל משום מה, בחודשים האחרונים – לאחר שהוא הצטרף לטוויטר – סר סטיוארט גילה לעולם צד חדש לגמרי של עצמו, וזה צד נהדר. האיש הזה, שכולו הדרת כבוד בריטית, הוא גם ממש מצחיק, מתברר. להלן הראיות.
נתחיל מהבסיסית ביותר: התמונה בראש הדף – זאת תמונת הפרופיל שלו בטוויטר.
עוד בנימה רצינית זו, הוא צייץ צמד תמונות תחת הכותרת "דיוקן עצמי בצמר גפן מתוק" –
ו"דיוקן עצמי עם צמר גפן מתוק".
אבל לא הכל צחוקים בחיים. סטיוארט לא שוכח שהוא שחקן שייקספירי.
וישנה, כמובן, התמונה הזאת. שלא כמו קפטני עבר אחרים, פטריק סטיוארט לא מתבייש בעברו.
ברמה שונה לגמרי של היותו שליט נמצאת הפעילות של סטיוארט למען מטרות טובות. הוא משמש כדובר של ארגון למען קורבנות של התעללות, אבל לא הרבה אנשים ידעו את זה, עד לפני כחודש, כשהסרטון הזה התוורל. בכנס קומיקס-גיקים שגרתי, סטיוארט הגיע על תקן הקפטן של האנטרפרייז, והשתתף בסשן שאלות ותשובות שגרתי – בדרך כלל השאלות הן משהו כמו "מי לדעתך היה מנצח במכות, פיקארד או קירק?". מעריצה אחת החליטה במקום זה לספר על התעללות שממנה סבלה בעצמה, וסטיוארט, במקום להגיד תודה וזה חשוב ואני בעד שלום עולמי, גלש לנאום של שבע דקות, שבו סיפר על הטראומות האישיות שלו מהילדות, וקינח בחיבוק למעריצה. האיש מלך.
לייק,
פישלייק, שר, פולוו, סבסקרייב, האשטג, קומנט, ריטוויט, לאב, ריבלוג ועוד טונות של מושגי אינטרנט!
פישלייק עוד לא הפך למושג אינטרנט מוכר
או אייקוני כמו לייק של פייסבוק, אבל בואו נקווה שיום אחד הוא כן.
לגבי הפוסט/כתבה הזה, ממש נהניתי להכיר את האיש הזה ואני מלא הערכה כלפיו, כי לפני לצוד פילים אפילו לא שמעתי עליו אף פעם! (לא מעריץ סטאר טרק ודברים אחרים שהוא עשה, מחיטוט מהיר בימד"ב שבו נחשפתי לפילמוגרפיה הארוכה שלו). באמת שולט.
אם כבר מדברים, איך הסרט אקס-מן המקורי מ-2000, שגם אותו לא ראיתי ולא ידעתי שסטיוארט משתתף בו, יש למישהו דעה בנושא?
אקס מן
הסרט שהתחיל את טירוף גיבורי העל בסרטי לייב האקשן (לפחות הראשון שבאמת הזיז משהו) לפי דעתי
אחלה סרט, לגבי סטיוארט אותי הוא שכנע שהוא פרופסור X בצורה טובה למדי
"אקס-מן" התחיל את הגל הנוכחי, של שנות האלפיים.
אם מתעלמים מ"בלייד" (1998), שלא בדיוק עוסק בגיבור על אבל כן מבוסס על דמות קומיקס של מארוול.
הרבה לפני הגל המדובר עשו זאת "סופרמן" (1978) והמשכו (סרטים מס' 3 ו-4 זוכים להתעלמות ובצדק), ו"באטמן" (1989) עם סרטי ההמשך "באטמן חוזר" ובאופן חלקי "באטמן לנצח" (שם הסדרה כבר התחילה ללכת לאיבוד, כשהשפל הגיע ב"באטמן ורובין").
מן הסתם התכוונתי לשנות האלפיים..
(ל"ת)
לטעמי אקס מן לא סתם התחיל גל חדש של סרטי גיבורי על,
אלא זה גל ששונה מכל דבר אחר שראינו – מדובר בכמות יוצאת דופן של סרטים ששולטים גם על רשימת הסרטים עתירי התקציב וגם על רשימת שוברי הקופות, שהתחילו טרנד שהגיע גם לטלוויזיה.
בעיניי סרטי אקס מן הם הפעם הראשונה אחרי הרבה זמן שמישהו הצליח לעשות סרט קומיקס טוב (או לפחות מספיק מאוזן בשביל להצליח, אני אישית לא מתתי עליהם). אבל זה לא רק עניין של תזמון או של התאפשרות טכנולוגית, אני חושבת שאלה סרטים שהוכיחו שאפשר לעשות דברים שהם טובים בפני עצמם גם עם קומיקס מובהק, אפילו אם הוא לא אייקון תרבותי כמו באטמן או סופרמן.
בכלל יש לי הרגשה שבשנים האחרונות תחום הפנטזיה, שלפני עשור נחשב יחסית לאאוטסיידרי או יוצא דופן (למשל מי הכיר אז את שיר של אש וקרח?) היום הוא בלב המיינסטרים. יש לי תיאוריה לא מבוססת ששלושת האחראיים לזה הם ספרי הארי פוטר, סרטי שר הטבעות, וסרטי אקס מן.
לגבי סרטי אקס מן עצמם – הביקורת הגורפת היא שהראשון ככה-ככה, השני מעולה והשלישי איום ונורא. אני לא אהבתי את כולם, ועכשיו אני מתחילה לפתח איבה אישית כלפי בריאן סינגר אז בכלל.
הטעות הראשונה של סינגר
הייתה לפרוש מהסדרה. הטעות השנייה שלו הייתה לחזור לכס הבימוי.
הביקורת הגורפת לגבי שני הראשונים דווקא מעידה על תיקו
גם בימדב וגם בMC הם זוכים לממוצע ביקורות כמעט זהה.
כן, השני נוטה קצת יותר למעלה, אבל הפער ממש מזערי מהראשון. והראשון באמת התחיל לדעתי גל חדש של סרטי קומיקס: מסצינת הפתיחה בשחור-לבן באושוויץ ועד להמנעות מהסתמכות מוחלטת על ההגזמות של הקומיקס אבל כן תוך כדי קריצה למעריצים ("מה רצית שנלבש? ספנדקס צהוב!?)
מוזר,
אני לא אוהבת אף אחד מהם אבל הייתי בטוחה שאקס מן 2 נחשב להרבה יותר טוב מהאקס מן הראשון. אולי בגלל שזאת הדעה הגורפת באתר זה נתקע לי בראש:
http://www.fisheye.co.il/x_men_poll/
(או כי את אקס מן הראשון אני זוכרת יותר טוב והוא באמת סרט לא משהו, אז קיוויתי שאקס מן 2 לפחות יותר טוב).
אגב, מישהו באתר כתב פעם שהספנדקס הצהוב הוא דווקא הוכחה לנקודת חולשה אצל בריאן סינגר – מת'יו ווהן פשוט במאי חזותי יותר טוב ממנו ולכן הוא כן הצליח להתמודד עם ספנדקס צהוב בעוד שסינגר התחמק מזה ושם אותם בבגדים שחורים גנריים. מצד שני לטובת סינגר (אני לא מאמינה שאני מגנה עליו…) באקס מן הראשון בטח היה הרבה יותר חשוב והרבה יותר קשה להגיע לאיזון בין "סרט קומיקס" לסרט שיקחו ברצינות ולכן הוא העדיף לוותר על הלבוש שיכול בקלות בעיצוב לא מספיק טוב להפוך לתחפושת.
אני חושב שהוא די חלש.
לא גרוע, אבל גם לא מאוד מלהיב ברובו.
מה שכן, הוא הכרחי להבנת הסרט השני בסדרה, שלדעתי הוא פשוט מעולה.
בסדר כזה
ספ"ס,איאן מקלן ויו גקמן טובים.(השאר הדמיות נחמדים אבל די ברקע)יש כמה בדיחות,קצת אקשן,קצת עלילה,קצת קלישאות(ככה כותבים את זה?)וזהו
(הערה:לא מומלץ למי שרגיש לנושא השואה ואנטישמיות[כמוני])
American Dad
חשוב לציין שפטריק סטיוארט הוא גם "דירקטור" בולוק המופלא בAmerican Dad.
ההופעה המרשימה שלו ביותר:
http://www.youtube.com/watch?v=hKkz7pQ-zv8
סר פטריק סטיוארט!
(ל"ת)
הוא בן 72!
(ל"ת)
כבר לא!
היום הוא בן 73. מזל טוב, סר פטריק סטיוארט. שתזכה לחיים ארוכים ושגשוג.
אז זו ההופעה הכי מרשימה שלו
http://www.youtube.com/watch?v=q60U-jIgrS4
יש קפטנים שמתביישים בעברם?
זו הפעם הראשונה שאני שומע על כך.
אולי לא מתביישים, אבל פחות מרוצים
שטנר עשה ב-2011 דוקומנטרי בשם The Captains, בו הוא דיבר עם כל הקפטנים השונים מכל הגרסאות השונות של "מסע בין כוכבים".
שטנר עצמו במשך שנים מאוד לא אהב את העובדה שאנשים פונים אליו כ"קפטן קירק" ושהתפקיד האחד הזה השתלט באופן מוחלט על חייו.
בין הקפטנים איתם הוא מדבר נמצא פטריק סטיוארט, שגם לו במשך תקופה היה לא קל עם הזיהוי כ"קפטן פיקארד", אבל בסופו של דבר השלים עם זה.
סדרת טלוויזיה היא פרויקט מתמשך יותר מסרט חד פעמי
(ובמקרה דנן היו גם סרטים…) אז לא פלא שהשחקן הופך להיות מזוהה עם הדמות, בפרט אם זו הדמות שפרסמה אותו ואם מדובר בסוגה שיש לה קהל מעריצים אדוק. גם שרה מישל גלר כנראה תהיה "באפי" לעולם ועד (בפרט לפי איך שהקריירה שלה נראית מאז…).
לא נראה לי שסטיוארט הרגיש אי פעם רע להיות קפטן, בפרט שזה לא התפקיד המד"בי היחיד שלו – עוד לפני פיקארד (ואקסווייר, כמובן) הוא היה גורני האלק ב"חולית"! זה היה כ"כ מוזר לראות אותו שם… ממש לא כך דמיינתי את הדמות (אבל רוב החלק הוויזואלי בסרט לא היה כפי שדמיינתי אותו…).
אני חושבת שבסופו של דבר שחקני מד"ב ופנטזיה יוצאים נשכרים מהתפקידים האלה, כי הקהל הגיקי נאמן ומתגמל, גם שנים רבות אחרי. אפשר לראות זאת בשלל מחוות, הקרנות פעילות, כנסים ועוד. יש על זה אפילו בדיחות בסדרה "הפמליה".
זאת ועוד, אני חושבת שאפילו שטנר כבר יעדיף להיזכר בתור קפטן צעיר וחטוב מעוד עורך דין מזדקן ושמנמן בעוד סדרת עורכי דין (והתפקיד האחר שאני זוכרת לו הוא של המנחה הפתאטי ב"איזו מין שוטרת", זה לא יותר מחמיא).
ההופעה שלו בבוסטון ליגל
מעולה,יחודית,זכתה להכרת המבקרים ומצויינת בלא קשר לעברו כשחקןץ.. ולא. בוסטון ליגל אינה "עוד סידרת עורכי דין"
בוסטון ליגל היא עוד סדרת עורכי דין
לא מתוך כוונה לזלזל בה חלילה, אלא כי היא אחת מבין רבות בסוגה (ז'אנר). להיות קפטן של תכנית מד"ב מונומנטלית ופורצת דרך, בפרט בתקופה שבה המסך לא היה מלא בכאלה, זה משהו אחר לגמרי. גם מבחינת הצופים, אני חושבת שברור לחלוטין שלא משנה בכמה הערכת מבקרים הוא זכה על תפקידו, אתה לא יכול להשוות את הצופים של מס"ב לצופים של בוסטון ליגל או כל סדרת עו"ד אחרת. זה לא באותה קטגוריה בכלל.
"השלים עם זה"
ואף גאה בו היום, כפי שהדגמתי בדיון הקודם בנושא שהיה פה באתר.
אגב, ראיון איתו בוויינט. הדברים שלו, כצפוי, מעניינים. דברי הקישור (או הסיכום, אלוהים ישמור), פחות טובים.
ואסור לשכוח את ההופעה הזאת
http://www.youtube.com/watch?v=Fg_cwI1Xj4M
זה גם מה שאני חושב, קטע אדיר שהשאיר אותי בהלם
(ל"ת)
כשזה בא ממנו זה באמת הלם.
הגישה הזו היתה הרבה יותר מתאימה לשאטנר. אבל בלי קשר, קטע נהדר.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אני מצטער
כל אלו לא רעים בכלל – סטאר טרק, אקסטרס, שייקספיר – דברים חביבים למדי, אני מניח.
אבל הופעתו הטובה ביותר עדיין שמורה ליצירה הטלוויזיונית הדגולה בכל הזמנים – רחוב סומסום!
http://www.youtube.com/watch?v=hA7lv1SDzno
אני מעדיפה את הקטע השני מרחוב סומסום
אולי כי אני מאוד אוהבת את מר סופר…
http://m.youtube.com/watch?v=hNatvLe18ro&feature=relmfu
"אני קלאודיוס" מישהו ?
(ל"ת)
אכן.
סג'נוס מקסימוס שולטטתתוס.
הוא דיבר על זה לראשונה בשנת 2009
סטיוארט דיבר לראשונה על האלימות במשפחתו במאמר שכתב לגארדיאן ושהביא אנשים רבים אל סף דמעות.
המאמר הזה הכה גלים בכלי התקשורת בבריטניה ואם אני זוכר נכון גם דובר עליו רבות כאן בארץ.
http://www.guardian.co.uk/society/2009/nov/27/patrick-stewart-domestic-violence
Here here!
(ל"ת)
O captain my captain
(ל"ת)
שמישהו ישיג לבן אדם הזה כתר!!!
(ל"ת)
כמה מאות (או אלפי) בני מלוכה, אצולה ובעלי תארים
צריכים למות וזה יקרה.
לשם מה כל שפיכות הדמים הזו?
הוא פשוט יכול היה
" rel="nofollow">לבקש (בנימוס בריטי) מהמלכה (אם היא היתה מביאה את הכתר שלה לטקס).
לג'ון גודמן הדרך הראשונה עבדה.
אם להסתמך על ההיסטוריה והעובדה שהנסיך צ'ארלס עצמו נמצא קרוב יותר לקבר מאשר לכס המלוכה, לא הייתי לוקח בחשבון את הנימוס הבריטי בכל הנוגע להעברת הכתר הלאה.
כבר היה לו
המלך ריצ'ארד לב הארי בRobin Hood: Men In Tights של מל ברוקס:
http://www.tumblr.com/photo/1280/backgroundartists/669050625/1/tumblr_l3kv6mMaYT1qzhiqw
(אין וידיאו :< )
Father figure extraordinaire.
בתור גיק שגדל על TNG (הפתעה, אין פה הרבה כאלה נכון?), הוא הקפטן האהוב עליי, ובהחלט דמות אב מעולה – מאד התאים לו להיכנס לנעליים האלו. הוא מהאנשים שהכי הייתי רוצה לפגוש – שחקן מדהים עם קול מרשים, אבל נראה גם כמו אדם נעים הליכות וכמו שרואים כאן – מצחיק ולא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. עכשיו, זה מישהו שאני מוכן לדקלם מולו את Oh captain, my captain.
אף שהסיפור עם ההתעללות לא היה חדש,
רוב העולם נחשף אליו בעקבות הסרטון הנ"ל. לכן הוא כבר הגיע ללמעלה משלושה מיליון וחצי צפיות. מרשים ביותר.
לפני כשנה הוא השתתף בסדרת תעודה של ה-BBC, "מי אתה חושב שאתה?", בה בכל תכנית מישהו מוכר ("סלב") מתחקה אחר שורשים כלשהם שלו. במקרה של סטיוארט הוא עקב אחרי דמותו של אביו המכה וגילה שהוא סבל בעצם מהלם קרב ממלה"ע. באופן ראוי להערכה, מאז התכנית הוא לא מסתפק בתמיכה בארגונים נגד אלימות במשפחה אלא גם בארגונים למען הלומי קרב.
פעם התכנית היתה זמינה במלואה ביוטיוב, היום יש רק רבע שעה ממנה.
וגם:
כאן הוא מרחיב יותר במהלך ראיון על משפחתו ועל קשייו כילד, על הבושה בבית הספר ועל הפעמים בהן נאלץ להציב את עצמו, כילד קטן, בין אביו ואמו.
תשדיר שהוא עשה למען הארגון שבו הוא תומך, בו הוא משוחח עם אשה מוכה ומזכיר קצת את הסיפור שלו.
יש אישי ציבור – מכל תחום – שחיים את אור הזרקורים ואת החיים הפרטיים שלהם ושומעים בעיקר את הרוח והצלצולים שהם עושים בעצמם. ויש כאלה שעושים דברים מעבר לזה. יש כאלה ש"רק" מאמצים נושא ותומכים בו, אבל יש כאלה שמאמצים משהו שקשור אליהם, יוצאים איתו החוצה בלי להתבייש וממנפים את זה בצורה הכי טובה שאפשר. והם לא חייבים לעשות את זה.
כמה דוגמאות ראויות לאזכור: מייקל ג'יי. פוקס, כריסטופר ריב, צ'רלטון הסטון, אנג'לינה ג'ולי (הסיפור שלה לא הוזכר כאן עד כה, הגיע הזמן). מן הסתם יש עוד, נדמה לי שגם בזירה המקומית.
הנאום שלו היה מאוד נחמד
אבל קצת היה לי מוזר הקטע שהוא אמר בטון פומפוזי ובחשיבות עצמית "לא משנה כמה האישה מעצבנת אותך, אלימות היא לא הפתרון!", והסטנדינג אוביישן שהוא קיבל על ההצהרה הזאת. זה היה קצת סטייטינג דה אובייס.
למרבה הצער
עבור יותר מדי אנשים זה ממש לא ברור.
חיכיתי לתגובה הזאת
ברור שיש חלאות בכל מקום, אולי אפילו באוניברסיטה הזו בה הוא נאם, אבל גם אני גם יכול לעמוד ולצעוק "רצח זה רע" ולקבל קריאות הידד. זה קצת יותר מרשים כשמצהירים משהו פחות ברור מאליו (לא שאני אומר שהוא לא היה צריך להגיד את זה, רק שזה היה נראה קצת מוזר שזה התקבל בכזאת צהלה).
אני מאמין שזה קשור יותר לעובדה
שמדובר בפטריק סטיוארט ופחות לתוכן דבריו.
יש ערך ללהגיד דברים טריוויאלים
(או לפחות כאלה שנראים לך טריוויאלים)
עובדה שלפני 60 שנה אמרו לאימא שלו שהיא בטח עשתה משהו כדי להרגיז את אבא שלו.
עובדה שגם היום יש נשים מוכות.
יש אנשים שעושים דברים רעים כי הם מרושעים, אבל הרבה מהם עושים את זה כי הם יכולים וכי החברה תתרץ בשבילם תירוצים.
כל קול שאומר שההתנהגות הזאת לא בסדר הוא עוד קול שמוריד מהלגיטימיות של המעשים, שעוזר לנשים (וגברים) להתלונן נגד מי שמתעלל בהם, שנותן לגברים מודלים אחרים לחיקוי.
אם זה היה כל כך ברור לכולם, הבעיה הייתה קטנה יותר.
(ל"ת)
אני לא רוצה להיכנס לויכוח על זה
כי זה מיותר, ואני מניח שקצת הרמתי פה להנחתה, במשהו שהוא בסך הכול הערת אגב ובטח לא יציאה נגד הדברים. אבל לפני שנסגור את זה אני רק אגיד שאפשר להגיד את המשפט הזה על כמעט כל פשע בעולם, יש לדוגמא בעיה גדולה גם של אנסים ומטרידי מין, זה לא הופך את ההצהרה הבובמסטית (סתם דוגמא) "לא משנה כמה אתם חרמנים, אונס זאת אף פעם לא אופציה!!!" לפחות מוזרה.
אתה תתפלא כמה אנשים עדיין צריכים לשמוע את זה.
לא סתם מפמפמים את המשפט: 'לא' זה 'לא' בכל מקום, זה ככל הנראה לא מספיק ברור.
טוב, מקבל
אולי אני תמים מדי![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
*אוף טופיק* פרק של 'עושים היסטוריה' על 'בלייד ראנר'
רן לוי, המגיש המעולה של הפודקאסט הותיק והאהוב, מגולל את סיפורו של 'בלייד ראנר' ומגלה זוויות מעניינות (שחידשו לי המון) על תהליך ההפקה והשיווק שלו.
אזהרה- בפרק קיימים ספויילרים קשים ונרחבים לעלילת הסרט, הוא גם מזהיר עליהם בתחילת הפודקאסט.
לינק- http://www.ranlevi.com/2013/07/05/ep130_blade_runner/
בכלל, 'עושים היסטוריה' מומלץ בחום. זה הפודקאסט הישראלי הכי מוצלח ששמעתי, רן לוי מצליח להפוך נושאים שנראים בהתחלה כמשעממים (כמו ההיסטוריה של האינפלציה) למעניינים מאוד. הוא גם עשה כמה פרקים על יוצרי מד"ב כאלה ואחרים, כולל פיליפ ק. דיק שכתב את הספר שעליו מבוסס בלייד ראנר.
יש סיכום?
בקישור שנתתי הוא נותן גם תקציר.
(ל"ת)
סיימתי להקשיב.. היה מעניין
את רוב הדברים כבר ידעתי, אבל היו גם כאלו שלא, או דברים שידעתי, אבל הוא הרחיב קצת יותר והיה נחמד.
הצחיק אותי כשהוא התייחס למכשירי וידיו כדבר כ"כ עתיק שרק מבוגרים זוכרים. רגע.. להיות בת 26 זה מבוגר? כי וידיו לא נשמע לי דבר זר ומוזר (ברמה של פטיפון נגיד). כאילו אל תגזימו, לא נראה לי שהנקודה שכבר אף אחד לא השתמש בוידיאו הייתה לפני יותר מ-10 שנים. ועדיין יש לי כמה מכשירי וידיאו מסתובבים להם בבית, ואפילו יש לי קלטות! באיזה קופסה בעליית הגג.
בכל מקרה, אולי כדאי גם לשים את הקישור בביקורת לסרט :
http://www.fisheye.co.il/blade_runner/
שהאמת, מסבירה הרבה דברים שדוברו בפודקסט, חוץ מהקטעים בפודקאסט שספליירו את הסרט, מן הסתם.
הכותרת של הפוסט אמרה את שלה
פטריק סטיוארט שולט!
http://bit.ly/YxXano
ואחרי שראיתי את "לצוד פילים".
(סרט בהחלט עשוי מעולה ומהנה בצורה שלא רואים ממנה הרבה בארץ, אבל עם לא מעט פגמים), אני חותם על כל מילה בכתבה הזאת. "שולט" זאת לא מילה מספיקה בשביל ההופעה שלו בסרט הזה. הוא היה ענק!
נחשפתי לסרטון הזה כשיוטיוב הציע לי אותו
לפני כמה זמן, וכן – הוא שולת!1 שם לגמרי. אני חושב שמה שיפה בסרטון זה שרואים שהנושא באמת כואב לו (וכן למרות שהוא שחקן אפשר לראות שהוא לא משחק). הוא לא מנסה לקדם איזו אג'נדה שרחוקה ממנו כמו שחקנים אחרים וגם אפשר לראות שהוא מדבר מהלב. בלי טקסט מוכן.
אני לא חושב שהוא "ממש מצחיק" לפי התמונות שלו בבריכת כדורים/משתטה עם צמר גפן, בטוויטר. אני חושב שהוא פשוט בן אדם טוב, חביב, וסימפטי והייתי רוצה קפטן כזה אם הייתי בספינת חלל (מה גם שהוא הקפטן של "הדור שלי").
בקיץ הקודם, בזמן צילומי לצוד פילים
הייתי יכול לבוא ולפגוש אותו על הסט. אבל לא. אני העדפתי להשאר בבית הממוזג והקריר.
*מתחיל לבכות*
בהחלט יש לו חוש הומור
http://www.thedailyshow.com/watch/wed-september-26-2012/the-daily-show-correspondent-strike
אני מסכים שסטיוארט שולט ובכול זאת
ועדיין לדעתי הזקן הבריטי האדיר ביותר בכול הזמנים ללא שום תחרות הוא איאן מק'קלין, הוא משחק דמויות שאני הרבה יותר אוהב ויכולות המשחק שלו הם פשוט מדהימות. לקח לי שנים לזהות שהוא, שתמיד ראיתי אותו בתור גנדל ורק בתור גנדלף הוא גם מגנטו, דמות כמעט הפוכה לגמרי לקוסם.
חוץ זה לכמה מהציוצים שלו בטיוטר אני בהחלט יכול לקרוא גאונות (בעיקר בתקופה של צילום ההוביט).
במקום השני דרך הגב אני שם את סטיוארט ואחריו את מייקל קיין שגם הוא זקן בריטי משכמו ומלא. בכלל יש משהו בקשישים בריטים, כאילו הם יודעים משהו שאנחנו לו ומסתירים אותו כדי לשמור עלינו
ומכיוון שאני לא רואה ביקורת עליו באופק,
אני אומר פה עוד משהו קטן על ההופעה שלו ב"לצוד פילים". הסרט הזה לא מושלם בתור מה שהוא ניסה להיות, אבל בתור קומדיה הוא פשוט מעולה, ורואים שהתפקיד של סטיוארט נכתב במקור עבור ג'ון קליז. אבל מה שממש הפתיע אותי, הוא שאצל פטריק סטיוארט התגלתה (לפחות עבורי) כזאת יכולת הגשה ותזמון קומיים, שלרגעים הייתי צריך להזכיר לעצמי בכוח שהוא לא היה במונטי פייתון פעם. עד כדי כך הוא יצא שם מלך.
אני פשוט מתחנן: רד תכתוב ביקורת על לצוד פילים. בבקשה
זה פעם ראשונה שזה קורה לי אבל פשוט אין לי מוסג אם ללכת לסרט הזה או לא ואני חושב שביקורת שלך יכולה להציל אותי מהדילמה.
מצד אחד חיכיתי לו מאוד, אני מאוד אוהב את מושונב וגבי ואני ממש חיכיתי לראות אותם ביחד עם סטיוארט. וחוץ מזה גם את שאר השחקנים אני מאוד אוהב. אהבתי את האיים אבודים של לוי ואחרי פלאות שגרם לי להאמין שאפשר לעשות סרטי עקשן ישראלים מגניבים (גם אם קצת לא ברורים) אני מאמין שהבמאי שיכול לעשות את זה הוא לוי. ואחרי שראיתי את הטריילר הייתי בטוח שזה הול לקרות בסרט הזה.
מצד שני קראתי כמה וכמה ביקורות שגרמו לי לא רק לא לרצות לראות את הסרט אלה גם לא לרצות להסתכל בכיוון של הפוסטר שלו
טוב
(ל"ת)
תלך לסרט, מה כבר יש לך להפסיד.
חוץ מכסף.
ושעה וחצי.
(ל"ת)
פעם הייתי בגישה הזו
אבל אחרי שראיתי סרט של שעתיים וחצי שהיה כול כך משעמם שהרגשתי שכול דקה נמשכת כמו שבע שעות (חוץ מהחלקים שהיו שבהם צחקתי מרוב שזה היה מביך), הבנתי שאני לא באמת רוצה להיות תקוע בסרט שאני לא נהנה ממנו.
מזל שזה היה איש הפלדה והחצי שעה האחרונה של עקשן מטורף די פיצתה על זה (וגם קצת הרגעיים המודעים לעצמם והנולנאיים).
וכן זה גם לא כול כך זול
גם מי שנתן ביקורת שלילית על הסרט,
לא טען שזה סרט כל כך גרוע שקשה לשבת בו. אני חושב שזה קונצנזוס שהסרט מצחיק, וזה קונצנזוס שהסצנות הדרמטיות מביכות (למרות שאני לא מסכים שהן מביכות).
מה זמה משנה מה הקונצנזוס
לי היה קשה לשבת בו (ברובו) והקונצנזוס לא ישנה את העבודה הזו. חוץ מזה מה שהיה לי לומר על הסרט אמרתי כן http://www.fisheye.co.il/man_of_steel/
כן, אבל הוא דיבר על 'לצוד פילים'.
(ל"ת)
אופס
טעות שלי
האמת, הביטוי "סרטי עקשן ישראלים" איכשהו נשמע נכון.
(ל"ת)
ואני מתכוון, גם תפרסם אותה (בהקדם) אם זה אפשרי.
(ל"ת)
אם באת לקצוב זמנים לדורון האחמ"ש,
נראה לי שאתה באתר הלא נכון.
(בתגובה ליו"ר מעלי כמובן)
(ל"ת)
אני מצטער שזה נשמעה ככה
זה היה מנוסח יותר מדי כפקודה. התכוונתי לזה יותר במובן של בקשה או פנייה לעזרה. לא הכוונתי לזלזל באף אחד או לקצוב משהו ממישהו.