אוקיי, קודם כל, בואו נוציא את זה החוצה: ב"מפלצות בע"מ" מייק ווזאבסקי אומר לסאלי בקול רם וצלול, "אתה מקנא ביופי שלי מאז כיתה ה'". ב"בית ספר למפלצות" הם נפגשים לראשונה באוניברסיטה, וברור שהם לא הכירו זה את זה מאז בית הספר היסודי. זוהי סתירה מפורשת ובלתי נסלחת בעלילה. ואם זה מאוד מטריד אתכם – אל תצפו ב"בית ספר למפלצות", שהרי הוא מבוסס כולו על שקר. שקר מתועב. חוצפה. מושחתים, נמאסתם.
ועכשיו, אחרי שכל שוטרי הקונטיניואיטי הלכו: איזה יופי, מייק וסאלי חזרו!
לפני שהיו צוות המפחידנים המוביל של חברת מפלצות בע"מ, מייק ווזאבסקי וג'יימס פץ סאליבן למדו בקולג'. מייק הוא חנון: הוא חורש, משקיע, עמוס במוטיבציה. יש לו כל מה שצריך כדי להיות מפחידן, מלבד היכולת להפחיד. מדובר, אחרי הכל, בכדור ירוק חייכני וחביב, ויותר משהוא גורם לילדים לצרוח הוא יכול לגרום להם לקנות מרצ'נדייז. סאלי, לעומתו, הוא מפלץ גדול, שעיר וביריון עם שיניים חדות והקול של ג'ון גודמן. הפחדה באה לו טבעי, ואין לו שום קושי להצליח ושום כוונה להתאמץ. מייק הגיע לאוניברסיטה כדי ללמוד, סאלי הגיע כדי לבלות. הם לא סובלים זה את זה.
במילים אחרות, מייק וסאלי הונחתו אל גירסת המפלצות של קומדית קולג' בנוסח "בית החיות" או "נקמת היורמים". הנוסחאות מוכרות ודי ברורות: אחוות היורמים, החלשים והחריגים, צריכה להתחרות ולהביס את הג'וקס, הביריונים השחצנים; שני אנשים שונים זה מזה צריכים ללמוד להכיר ולהעריך זה את זה ולהפוך, בסופו של דבר, לחברים. אבל פיקסאר, כשהם טובים, לא נופלים לתוך קלישאות אלא מסתערים עליהן. הם יודעים לקחת את הסיפורים הנדושים ולבצע אותם טוב יותר מכולם. בנקודה כלשהי באמצע הסרט מתברר ש"בית ספר למפלצות" הוא כנראה קומדית הקולג' הכי טובה אי פעם (וזה לא עד כדי כך קשה. "נקמת היורמים" אף פעם לא באמת היה יצירת מופת). מייק וסאלי, מפלצתיים ככל שיהיו, הם אנושיים הרבה יותר מרוב הדמויות בסרטים האלה בדרך כלל.
כמובן, זה בין השאר גם סרט לילדים, אז אין מה לדאוג: יש המון בדיחות מפלצתיות אופייניות – שרבות מהן מבוססות על מספר הרגליים, העיניים, הראשים או הקנוקנות הלא שגרתי של הדמויות המאכלסות אותו. רמת הגאגים נעה על כל הטווח שבין כאב בטן לבין קרש, אבל הן מגיעות בקצב מהיר כל כך שהפחות מוצלחות נסלחות ונשכחות מיד. יש, כמובן, גם רפרנסים חביבים ליודעי דבר שראו את "מפלצות בע"מ" המוקדם-מאוחר, אבל הם מגיעים במינון סביר, בלי שהסרט כולו יהפוך לרצף קריצות, כמו סרטים אחרים מסוימים שיכולתי לנקוב בשמו של "סטאר טרק".
"בית ספר למפלצות" ירש את העולם של "מפלצות בע"מ", סרט שנעשה בשנת 2001, כשיצירת דמות ממוחשבת עם פרווה היתה הישג טכנולוגי מדהים. לכן אז כמו היום, רוב המפלצות נראות יותר כמו צעצועי ילדים יותר מאשר כמו משהו שמתחבא בסיוטים שלכם. הסרט מתקן את הרושם הזה רק מעט, כי בכל זאת, זה אמור להתאים גם לילדים, אבל כמה מהדמויות החדשות הן בהחלט מפלצתיות יותר מבעבר. אחת מהן היא הדמות החדשה הטובה ביותר בסרט, הדיקנית הארדסקראבל – שילוב של דרקון, נדל ומריל סטריפ ב"השטן לובשת פראדה". היא מקפידה להישאר בצללים, שופטת אתכם לחומרה, מדברת בקולה של הלן מירן ושולטת ביד רמה.
כשמציבים אותו מול כל סרט קיץ אחר שמוצג בקולנוע כרגע – לילדים או למבוגרים – "בית ספר למפלצות" מנצח בקלות. בהשוואה לסרטי פיקסאר האחרים? לא כל כך. אנשי פיקסאר לא הצליחו לחזור כאן על הנס של "צעצוע של סיפור", סדרה שבה בניגוד לכל חוקי הטבע, כל סרט המשך טוב יותר מקודמו. "בית ספר למפלצות" לא משתווה ל"מפלצות בע"מ". מייק וסאלי נהדרים והכל, אבל בלי הילדה הקטנה בו זה פשוט לא אותו הדבר. הסרט גם לא מכיל שום סצינה מעוררת השתאות כמו המרדף במחסן הדלתות. בנוסף, הוא סובל מהבעיות הנובעות מעצם היותו פריקוול: העובדה שהוא כמעט בהגדרה פחות חשוב ופחות גדול מהסרט הקודם. ב"מפלצות בע"מ" מייק וסאלי הציגו בפנינו את חוקי העולם שבו הם פועלים, ואז שינו את העולם. כאן, הם רק פועלים בתוך חוקי העולם הזה. בקיצור, "מפלצות בע"מ" היה ונשאר המנה העיקרית, "בית ספר למפלצות" הוא רק תוספת. ובכל זאת הוא מקסים ומצחיק די והותר כלשעצמו.
נספח א': התלת-מימד בסרט לא מזיק ולא מועיל. אפשר בהחלט לוותר עליו.
נספח ב': הסרטון הקצר שמתלווה לסרט, "המטריה הכחולה", מרהיב ומקסים. העלילה המעטה לא תפיל אף אחד מהרגליים, אבל האנימציה – בסגנון שבו פיקסאר עוד לא התנסו עד היום – כן. תוספת מכובדת בהחלט לאוסף הסרטונים הקצרים המופלא של פיקסאר.
"עכשיו גם אפל פחות ובוגר פחות"
סוף סוף, כמה זמן חיכיתי לראות את המילים האלה!!
סרט מ-ע-ו-ל-ה!
כן, אמנם לא מפלצות בע"מ, אבל הוא עדיין מדהים ומעולה ומצחיק בטירוף ובא לי לראות אותו כבר שוב.
You had me at שוטרי הקונטיניואיטי
בהחלט אחת הביקורות הטובות שפורסמו לאחרונה. וכמה כיף לקרוא אותה פה במקום בוואלה, שם כל פעם שאני פותח דף ביקורת אני שוכח שעוד שנייה הפרסומת של יס פלאנט תופעל בניגוד לרצוני ותאנוס את עור התוף המסכן שלי על לא עוול בכפו (ברצינות, למה הם עושים את זה?).
"מפלצות בע'מ" הוא סרט האנימציה האהוב עלי, ונשמע שזה לא עושה לו בושות. מקווה לראות השבוע.
הפישלייק
על הפרסומת של יס פלאנט
Let my tell you a story about AdBlock..
הפרסומות נמצאות בסרטונים לפני הטריילרים.
עם AdBlock, במקום שתתחיל כל פעם פרסומת ליס פלאנט, יתחיל אוטומטית הטריילר. כך שלא עשית כלום.
Flash-block then…
זה סרט נהדר.
מסכים עם כמעט כל מילה מהביקורת – קורע מצחוק מהדקה הראשונה (ליטרלי) ועשוי בצורה פשוט מעולה. אז כן, היו קלישאות, אבל זה פיקסאר! והם יודעים לעשות את זה בצורה כל כך יפה!! ותראו, זה מייק ואזובסקי!!! אז גם אם הסרט לא מצליח להיות "מפלצות בע"מ", איזה סרט כן? בפני עצמו הוא סרט שפשוט אי אפשר לעמוד בפניו. חמוד להפליא. הסרט הזה מוכיח שפיקסאר ממש לא שכחו איך לרגש את הצופים שלהם. הדמויות היו מעולות, במיוחד אוזמה קאפה והארדסקראבל האדירה, כמובן שמייק וסאלי היו נהדרים ביחד, לאורך כל הסרט. דווקא פחות אהבתי את מה שעשו עם רנדל. אני רוצה גם לציין את המערכה השנייה עם משחקי הפחד הייתה מגניבה ומהנה במיוחד.
בקיצור – ממש לא התאכזבתי. זה הסרט הכי טוב של פיקסאר מאז "צש"ס 3", וכיף לראות שהם במגמת עליה, מי יתן ו"הדינוזאור הטוב" יצליח להגיע לרמות של "רטטוי" ו"משפחת סופר על". תנו לי לסיים את התגובה במשפט מהביקורת של לונג ג'ון על "מפלצות בע"מ" – תשאירו את הילדים בבית, לכו אתם לאוניברסיטת המפלצות.
ב"מפלצות בע"מ" מייק וסאלי הציגו בפנינו את חוקי העולם ש
כל הסרט במשפט אחד :)))
התכוונתי ל:
ב"מפלצות בע"מ" מייק וסאלי הציגו בפנינו את חוקי העולם שבו הם פועלים, ואז שינו את העולם. כאן, הם רק פועלים בתוך חוקי העולם הזה
.כל הסרט במשפט אחד :)))
בלעע
כאילו, בסדר. נניח.
ראיתי סרטים יותר גרועים ממנו, ואני מניח שילדים הוא עדיין יהיה טוב (וקצת פחות לארנק של ההורים שלהם בביקור הבא בחנות הצעצועים). מאידך, בדיחות בקצב מהיר, באמת? בסצנה ממוצעת ב'מפלצות בע"מ' (נניח "put that thing back where it came from) יש 10 בדיחות יותר טובות מבכל הסרט הנוכחי. הקצב הלך לאיבוד, ומכונת הירייה האנושית שהיא בילי קריסטל, פשוט לא עובדת כאן.
עכשיו אחרי שראיתי את הסרט
נהנתי מכל רגע!
נכון שהקסם הראשוני וההיכרות עם העולם הזה כבר היה בסרט הראשון, אבל פה אנו זוכים לקבל הצצה נוספת ולראות עוד איזורים חדשים של יקום המפלצות המקביל הזה!
פישלייק על הכל מלבד הפסקה האחרונה
אותי מעניין מה יש לך לומר על זה.
במיוחד כי אהבה חברית-אפלטונית לא מחייבת רק בנים, ובצש"ס יש חברויות בין "בנים" דמויי אדם, דמויי כלב, דינוזאור וכו', וגם כמה "בנות" (בניגוד לדימוי קיטשי-הטרונורמטיבי של אהבה רומנטית, שמחייבת לכאורה בני שני המינים).
אני מסכימה.
זה לא שאי אפשר לכתוב חברות בין גבר לאישה, ופיקסאר עצמם הוכיחו את זה ב"מוצאים את נמו".
אבל מה שחשבתי זה שפיקסאר הם דוגמא מובהקת לכך שכנראה הסטנדרט זה לכתוב דמות של גבר, ודמות של אישה נכנסת בעיקר כשצריך תפקיד של בת זוג של או אמא של. כי ההסבר היחיד שמצאתי לזה שיש להם סרטים שלמים בלי נשים בכלל (מפלצות בע"מ, למעלה, מכוניות) זה שהם כותבים סרטים בעיקר על חברויות – ובסרטים כאלה אין צורך מהותי בנשים, אז הם פשוט כותבים רק גברים, כי זה הסטנדרט.
זאת לפחות התיאוריה שלי.
ואגב, אני מאד אוהבת את זה שפיקסאר כמעט ולא כותבים סרטים רומנטים או סרטים על משפחות (חוץ ממשפחת סופר על ואולי אולי מוצאים את נמו), אלא על חברויות שבתכלס מהוות עבור הגיבורים משפחה אלטנרטיבית. זה מאד מקורי ומרענן בעיניי.
וזהו, נראה לי שזאת תהיה ההודעה האחרונה שלי בנושא כי אנשים הבהירו היטב שהם לא יהיו מעוניינים בשום צורה בדיון על פיקסאר ודמויות של נשים.
הם עשו את זה גם בצש"ס 2 עם ג'סי.
ב"מכוניות" יש דמויות נשיות, אחת מהן, כמו שכתבת שם רק בתור הלאב אינטרסט, אבל זכורה לי עוד דמות משנה. גם בסרט ההמשך הייתה סוכנת חשאית שלא הייתה בת זוג של אף דמות ככל הזכור לי.
בקשר ל"למעלה" זה יותר מעניין – היה את אלי, והיא יכולה להיכנס למשבצת של ה"בת זוג", אבל בסופו של דבר היא גם מי שמניע את העלילה, והיא בהחלט דמות חשובה בסרט שבעצם מגדירה את קארל והמעשים שלו בהתחלה.
גם לא הזכרת את "אמיצה" – מרידה לא בתפקיד בת-הזוג או אמא-של, היא הדמות הראשית נטו. ואני חושב שעם כל הבעיות שהיו לסרט, מרידה היא פשוט דמות ראשית נשית מעולה, והיחסים שלה עם אמה הוצגו בצורה טובה ממש.
אני מניח שבעולם הזה יש עוד דברים נועזים רבים לעשות, ופיקסאר פשוט בחרו להתמקד במה שקשור לבני אדם.
לגבי האופי, התבגרות היא בהחלט תהליך שמביא עימו הרבה שינויים, בין היתר גם באופי ובהשקפת העולם!
פסקה ד': על לא דבר!
זה לא משנה מה יש או אין בעולם המפלצות,
זה משנה איך פיקסאר עיצבו את עולם המפלצות.
כמו שאמרתי, אפשר להגיד שהסרט שינה להם את האופי לגמרי. אבל אז מה הופך את זה לסרט על מייק וסאלי ולא על שתי דמויות אקראיות שנראות כמוהם?
פסקה ד': אתה מנסה בכח שאני אפסיק להגיב לך או שאתה בשיא ברצינות צריך שאני אסביר לך למה זה הופך את ההודעות שלך למגעילות?
בדיוק.
זו הסיבה שבגללה חשבתי שהסרט עובד באמת רק אם רואים את "מפלצות בע"מ" לפניו.
פספסת
הסרט מראה שלכל אחד יש את הזמן שלו לזהור ולא כדאי לזלזל באף אחד מבחינת הקטע של סאלי ומייק.
הוא גם הראה את זה עם זה שהם התאהבו בילדה שהייתה שונה, עוד לקבל את השונה.
איזו ילדה?
(ל"ת)
אני לא מבין את ההסקה הזו
בואו ניקח למשל את רטטוי כדוגמה. יש עכברוש. יש לו כשרון מדהים בתחום מאוד ספציפי. בוודאי שראוי לתת לו לממש את הכשרון שלו ולא נראה לי שמישהו יגיד אחרת. בשום מקום לא נטען שאין עוד כשרונות ראויים בעולם או שרק בישול חשוב. לגיבור של הסרט זה מה שחשוב, בין היתר בגלל שכך הוא נולד.
כך גם אצל המפלצות. אנחנו רואים את העולם דרך מייק וסאלי, ששניהם (בשני הסרטים) שקועים חזק ועמוק בכל תחום ההפחדות. זה החיים שלהם. זה מה שמעניין אותם. כשמייק מגיע לקמפוס רואים שיש מפלצות שמתעסקות בשלל תחומים שונים ומשונים. הוא מתעלם מכולם וזוכר רק את מה שקשור להפחדות, כי אלו החיים שלו. זה מה שמעניין אותו מגיל אפס. לדעתי זה בעייתי מאוד לנסות ולהסיק מזה משהו על כל העולם.
ברטטוי יש לך עכבר שהוא יודע לבשל,
ומעצם הכשרון הפנימי הזה שלו, לדעת לבשל, הוא יהיה שף הרבה יותר טוב מכל אדם אחר, כולל כל אלה שהתאמנו שנים, שהתיעצו עם עמיתיהם למקצוע, שלמדו אצל שפים אחרים וכו'. ולמה הוא יותר טוב מכולם? כי הוא נולד ככה. והאם הוא לרגע ישקול לעשות משהו אחר בחיים, כי בכל זאת להיות עכבר שמבשל במטבח של בני אדם זה באמת מסוכן? לא, כי מהרגע שיש לך כשרון כזה חובתך הכמעט מוסרית לנצל אותו.
מוזרה לי הטענה שמפלצות בע"מ במקרה נפלנו על שני אנשים שמפחידנות חשובה להם, כי פיקסאר בילו שני סרטים בהלראות שמפחידנות זה הדבר הכי חשוב בעולם הזה, לא משנה מי אתה – חנונים מעריצים את סאלי, הימ"מ מבקש ממנו חתימה, עיר תלויה במפעל המפחידנות, ילדים מעריצים את המפחידנים, אומרים במפורש שהמסלול למפחידנות זה גולת הכותרת של בית הספר, הסטודנטים הכי פופולריים הם מפחידנים, האחווה הכי טובה מקבלת רק את המפחידנים הטובים ביותר, כולם מעריצים את סאלי כי אבא שלו מפחידן, אם אתה לא מפחידן נועדת להיות במקצוע המשעמם ביותר בעולם (איש מכירות או מעצב דלתות, שהמרצה שלו אומר שזה מקצוע משעמם!).
אין שום דבר זולת מפחידנות בעולם הזה, ולגיבורים אין שום הבנה מורכבת שזה לא נכון, ויש עוד אופציות בחיים.
כדאי לזכור
שהסרט הזה מעוצב סביב סרטי קולג'. המקבילה הסטנדרטית למפחידנים בסרטי קולג' היא הספורטאים. אני לא חושב שמישהו טוען שסרטי קולג' טוענים שספורט הוא הדבר הכי חשוב בעולם וששום דבר אחר לא חשוב כמוהו.
פיקסאר לא מתייחדת בזה
הגישה הכללית בעולם היא שאו שאתה מפורסם, או שאתה עשיר, או שאתה מת. או לפחות ככה זה נשמע מהאנשים שמגיעים לאודישנים בכוכב נולד.
שלא לדבר על גבי המסך: או שאתה קול בבית ספר, או שאתה לא קול אבל אתה משתייך לחבורה שלא אכפת להם להיות לא קולים כי הם מצילים את היקום (באפי) או שאתה לא קול אבל כל הקולים זה בריונים עם קופסת סרדינים בתור מוח. ומי שמתייחד בתחום הזה זה סרטי קלישאות, קטגוריה שפיקסאר נכנסים אליה באופן טבעי כמי שמיועדים לילדים.
במפלצות בע"מ בבירור היוצרים מנסים להצחיק על ידי שהם קובעים שהקוליות הכי גדולה אצל המפלצות זה להפחיד ילדים, זה הומור בסיסי מאוד. אבל לא הם המציאו את הצורך בלהיות קול.
זה הויכוח הענייני שלי. אבל יש לי גם טענה על הגישה, שאני לא יכול לכבוש . ההרגשה שלי היא שחלק מאנשים מסמנים את המטרה ואח"כ יורים סרטי קולנוע פופולאריים ובפרט מצויירים ברובם עוסקים בדיוק במה שנראה שהם מתכוונים לעסוק, ולהתעקש לקשור להם גישות בשלל נושאים מעמיקים (ובאופן קבוע בשביל לשלול את הגישה הזאת) זאת איזושהי אמונה ש"אם אני לא יכול להתנגד לו אז הוא לא קיים"
בנוגע לרטטוי
הכישרון שלו בכלל לא מסתכם בעובדה שהוא נולד כזה.
הוא טעם בעבר המון סוגים של מאכלים בגלל היותו עכבר (אוכל כל) ובמקביל היה צופה בתוכניות בישול וקורא ספרים.
למה כל כך קשה לך להאמין שהוא כישרוני? אם היה אדם כזה, שבעברו טעם המון סוגים של אוכל, בישול זה בדם שלו, והוא למד מתוכניות וספרי בישול איך לבשל, זה ל-חלוטין הגיוני שיש לו כישרון בבישול.
חוץ מזה המסר של הסרט בעיני הוא: זה לא משנה אם אתה עכבר (או שחור או אישה), אם יש לך חלום לך אחריו. יכול להיות אפילו, שאתה תהיה יותר כישרוני מהאנשים הרגילים שעושים את זה.
וזה כמובן מסר לא פסול אפילו שאת מנסה לעשות ממנו כזה.
בנוגע למפלצות בע"מ:
מי אמר שאין דבר זולת מפחידנות בעולם הזה: נכון, ביקום של הפחדות זו יוקרה. אבל זה לא הדבר הכי יוקרתי שיש. דבר ראשון כמו שלמינג בדרכים אמר, להיות מפחידן טוב זה כמו להיות כדורגלן טוב ביקום שלנו. הילדים מעריצים אותך, וכשאתה מביא תוצאות טובות כולם מריעים לך. לא יכולה להיות השוואה יותר טובה.
וספורט ביקום שלנו זה המקצוע היחידי שקיים? כמובן שהתשובה היא לא. ישנם עוד המון מקצועות ואפילו יוקרתיים כמו טייס, עריכת דין, רפואה וכו..
זה שמקצוע אחד נחשב יוקרתי, לא אומר שהוא המקצוע היחידי שקיים.
בסרט הם אכן התמקדו במפלצות שרוצות להיות מפחידות וזאת התכלית שלהן. נכון שאין שינוי כיוון ואף אחד בסרט לא מחליט שהוא רוצה להיות עורך דין ולא מפחידן (חוץ ממה שקורה בסוף), אך לא הבנתי מה הבעיה עם זה? סאלי ומייק דבקים במטרה ורוצים להיות הכי טובים. ערך הדבקות במטרה הוא ערך שאין שום בעיה שיעבור לילדים, ושוב, אני לא רואה שום דבר פסול.
דבר שני המסר של הסרט הוא בדיוק הפוך (לגבי מה שאמרת על סאלי). סאלי לומד שהפחדה זו לא הדרך ושלהיות מפחיד זה לא כל כך מגניב. אשמח אם תסבירי לי איך הבנת ממפלצות בע"מ שהמסר הוא: שכולם בסוף כולל מייק, לא מבינים שיש עוד תפקידים בעולם מלבד מפחידנות, והם לא פחות חשובים.
לסיכום, הטענה שאין שום דבר זולת מפחידנות בעולם הזה, לא נכונה. זה שמקצוע יוקרתי לא אומר שהוא המקצוע היחידי שקיים ביקום, וזה אפילו לא אומר שאין דברים מקצועות יותר יוקרתיים ממנו.
לגבי רטטוי -
רמי הוא לא סתם שף טוב, הוא יותר טוב מכל שאר בני האדם, למרות שלהם יש יותר ניסיון ובעיקר את האפשרות ללמוד אחד מהשני. אז כן, לפי פיקסאר כשרון פנימי זה הדבר הכי חשוב, יותר מכל פרמטר אחר.
חוץ מזה דבקות במטרה זה אחלה, עיוורון זה פחות. לעצב את כל האנשים שמזהירים את רמי מפני התוכניות שלו כאטומים ולא מבינים למרות שהאזהרות שלהן ולידיות לגמרי, זה כבר מסר בעייתי.
לגבי מפחידנות – הסברתי והדגמתי בשתי הודעות שונות למה פיקסאר מעצבים עולם שאין בו שום דבר מלבד מפחידנות. אתה לא יכול להגיד "מפחידנות זה כמו ספורטאי ובעולם שלנו יש עוד מקצועות מלבד ספורט לכן בעולם של פיקסאר יש עוד מקצועות מלבד מפחידנות".
רוצה להסביר למה פיקסאר מעצבים עולם שבו מפחידנות זה רק מקצוע אחד מאלף, כולם מעניינים וחשובים (אל תשכח שמפחידנות, להבדיל מספורטאי, היא סופר חשובה ומחזיקה את עולם המפלצות) – תדגים לי את זה בסרט.
וכן, יש דבר רע במפלצות שיש להן רק מטרה אחת והן דבקות בה אם הן לא מסוגלות לממש את המטרה הזאת באמת, כמו מייק.
זה לא ללמד ילדים לממש את החלום שלהם, זה לתת להם אפס כלים להתמודד עם החיים האמיתיים. לפעמים אתה לא מקבל את מה שאתה רוצה ואז פתרון טוב יהיה לבדוק למה אתה בעצם רוצה את זה, האם יש דברים אחרים שאתה יכול לרצות באותה המידה, האם יש עוד מקצועות בעולם, האם יש לך עוד כישורים.
בעולם של פיקסאר שום דמות לא תשקול כזה דבר לרגע.
למען האמת
כבר בהתחלה של רטטוי רואים שהוא לומד מתוכנית הבישול והספר של גוסטו.
כדורגלן אינו מפחידן
מהסיבה הפשוטה שאנשים אינם כדורים אבל מפלצות נועדו להפחיד. אם העולם שלנו היה עדול עם משושים שחורים לבנים ההשוואה היתה מתקבלת.
דומני שאין שום מקום בשני הסרטים
שבו יש אישוש אובייקטיבי כלשהו לטענה "מפלצות נועדו להפחיד".
ודאי שיש
למפעל לא קוראים "הפחדות בע"מ אלא מפלצות בע"מ. וחוץ מזה הפחדות זה כל המהות של מפלצת. בסרט ובחיים. אחרת זה סתם יצור מוזר.
אני חושש שדרך הסקת המסקנות הזו לא ממש עובדת
(ל"ת)
זה רק בגלל שיש לך דעות קדומות לגבי המונח "מפלצת".
אם קשה לך, תשתמש במונח "קבוצת מיעוט מבודדת בעלת מאפיינים חיצוניים הנחשבים על ידי ההגמוניה כבעל תכונות שליליות".
רגע, ממתי University זה בית ספר?
(ל"ת)
מפלצות בע"מ היה סרט סתמי ביותר
כל הסרטים של פיקסר מוערכים יתר על המידה(למעט טרילוגיית צעצוע של סיפור ואולי וול אי), אבל באמת שמפלצות בע"מ הוא הסרט הכי חלש שלהם, הוא פשוט לא מעניין בשום צורה.
אם אתה אומר זה בטח נכון
(ל"ת)
עוד מישהו שם לב לזה ש....
המוזיקה הפומפוזית שמושמעת בטקס פתיחת השנה של האוניסרסיטה היא every sperm is sacred של מונטי פייטון
כן, מישהו שם לב
http://www.fisheye.co.il/monty_python_poll/?comNum=523804#li-comment-523804
ההמנון הוא די "כמעט אבל לא שם"
בפתיחה המוזיקה זהה לחלוטין, כך שאני די בבטוחה שזה בכוונה
כל עוד הוא טוב – אני מרוצה
כמו שנאמר כאן לא מעט הוא באמת לא מתקרב לרמה של הקלאסיקות של פיקסאר אבל הוא בהחלט סרט טוב מאוד, מהנה, מצחיק, קצת מרגש ואפילו קצת מותח – וזה למרות שהוא נופל לכל הקלישאות הצפויות והברורות מקילומטרים של סרטי קולג'/סרטי אנימציה שפונים (גם) לילדים. בסופו של דבר יש פה אנימציה מעולה עם סיפור מוצלח שפשוט עושה את העבודה כמו שצריך.
והסרט הזה, לסיכום, הוא פשוט סרט טוב.
לא "מתקרב" לרמה של מפלצות בע"מ
משתווה לה ואולי אף עוקף אותה. עושה רושם שזו לא דעה פופולרית, אבל בעיני, בית ספר למפלצות לפחות משתווה למפלצות בע"מ בעומק, בעלילה ובהומור וזה לא פשוט, כי בע"מ הוא בעיני הסרט הכי מצחיק של פיקסאר. מאוד אהבתי את השימוש בקלישאות קולג' בצורה חכמה. במקום ללכת נגד הצפוי, יוצרי הסרט אמצו את מה שאנחנו כבר מכירים והוסיפו לו כמה טוויסטים שיהפכו את הדמויות לנסבלות ואנושיות בהרבה מאלה של רוב הקומדיות האמריקאיות. הכימיה בין בילי קריסטל וג'ון גודמן עדיין עוברת נהדר, למרות שעברו 12 שנים מאז הפעם הקודמת שדבבו את מייק וסאלי והדמויות החדשות המוצגות כאן מעולות ולא רק למרצ'נדייזינג. עד כמה שבו חמודה ומספקת הזדמנויות לבדיחות טובות, היא לא דמות, אלא אמצעי סיפורי. בבית ספר למפלצות, יש יותר תשומת לב ליחסים בין הדמויות, לשאיפה הבלתי אפשרית להשגים שקיימת בעולם המפלצות, לבדיחות שלא קשורות רק למראה החיצוני של כל דמות ואפילו רגש שהיה קצת חסר במפלצות בע"מ.
שני הסרטים מעולים בעיני, אם כי נראה לי שאני קצת יותר מחבב את בית ספר למפלצות. הוא נותן השלמה יפה לתנאי הפתיחה שהוצגו במפלצות בע"מ ומרחיב כמו שצריך את התמונה לגבי צורת החשיבה שמניעה את עולם המפלצות והחינוך שלהן לתחרותיות כבר מגיל מאוד צעיר. לא יצאתי מהאולם בוכה כמו בצעצוע של סיפור 3, אבל נשארתי עם חיוך לכל אורך הסרט.
שני הסנט שלי לגבי המטריה הכחולה, הסרטון הקודם לסרט.
זה אולי הסרטון הכי רזה עלילתית של פיקסאר, לפחות מאז Red's Dream.לא קורה בו הרבה והוא מאוד פשטני, אבל, וזה אבל מאוד גדול, הוא מהווה תצוגת יכולות מאוד ברורה לגבי מה שאנימציה ממוחשבת יכולה להשיג היום: עולם ריאליסטי כמעט לחלוטין, שבהתחלה אתה לא יכול להאמין שאינו צולם במציאות.
בתפקיד שלו כ"תצוגת יכולות", הסרטון זרק אותי יש ל-The old Mill של דיסני משנת 1937, שהראה מה הם כבר מסוגלים לעשות באנימציה קצת לפני 'שלגיה ושבעת הגמדים'. מדהים ש-76 שנים אחר כך עוד יש כל כך הרבה לאן להתפתח.
The Old Mill:
http://www.youtube.com/watch?v=MYEmL0d0lZE
לפי מה שהבנתי,
"המטריה הכחולה" הוא קודם כל ניסוי בטכניקות חדשות של תאורה, הצללה וכ'ו.
תודה על הקישור לסרטון "הטחנה הישנה"
מקסים! בהחלט תצוגת יכולות מרשימה.
גם האמינות בתיאור בעלי החיים מרשימה (בניגוד לאייל המתנהג ככלב, שראינו לאחרונה). ניכר שהם באמת הכירו מקרוב את התנהגות בעה"ח שציירו, וזה מעורר מחשבות על ההבדלים במידת ההיכרות והקרבה הבלתי אמצעית לטבע כיום, לעומת המצב ב-37.
תוך כדי הצפיה נזכרתי שראיתי קטעים מתוכו בילדותי, אך למיטב זכרוני מעולם לא צפיתי בו במלואו.
תודה על ההזדמנות לעשות זאת!
בזמן הפקת מלך האריות
הובאו לאולפני דיסני אריות אמיתיים בכדי שהאנימטורים שעבדו על הסרט יוכלו ללמוד את תנועותיהם בצורה קרובה ככל הניתן למציאות. אני מניח שלא הייתה בעיה לעקוב אחרי צפרדעים וינשופים ב-1937.
"בזמן הפקת מלך האריות
הובאו לאולפני דיסני אריות אמיתיים בכדי שהאנימטורים שעבדו על הסרט יוכלו ללמוד את תנועותיהם בצורה קרובה ככל הניתן למציאות. תנועותיהם של האנימטורים ששרדו את המפגש היו המודל לטימון ופומבה"
"בזמן הפקת מלך האריות
הובאו לאולפני דיסני אריות אמיתיים בכדי שהאנימטורים שעבדו על הסרט יוכלו ללמוד את תנועותיהם בצורה קרובה ככל הניתן למציאות. תנועותיהם של האנימטורים ששרדו את המפגש היו המודל לתנועותיהם של טימון ופומבה".
סרט צפוי, לא מצחיק, ילדותי ומייגע.
פיקסאר, מה אתם עושים?
גם את הסרט הקצר לא אהבתי. לא צריך להאניש כל פריט שאי פעם נוצר. די.
מה קורה עם בראד בירד? הוא לא מתכנן משהו? :(
נראה לי שבראד בירד עובד על 1906
(ל"ת)
לא, בראד בירד עובד על Tomorrowland.
http://www.fisheye.co.il/movies/tomorrowland/
עכשיו אני רואה שתיאור העלילה שם כנראה לא נכון.
אבל עדיין לא ברור מה העלילה האמיתית של הסרט.
דיימון לינדלוף עדיין רלוונטי?
(ל"ת)
הוא כתב את התסריט *ביחד* עם בראד בירד
אז עוד יש תקווה שזה יהיה סרט טוב.
כיף ומגניב.
במשך שנים, רוב מה שזכרתי מ"מפלצות בע"מ" היה העובדה שזה הסרט שהכי צחקתי בו אי-פעם. לפניו ואחריו לא היה סרט כזה. לא זכרתי מה היה בו כ"כ מצחיק, אבל זכרתי את עצם השיא שחוויתי בו. לפני חודשיים בערך צפיתי בו שוב, לראשונה מאז, לקראת "בית ספר למפלצות". אני אשקר אם אגיד שצחקתי בו באותה מידה. אולי צחקתי קצת. אבל בהחלט חוויתי את הכיף הגדול וההומור שהיה שם. וזה בסדר. התבגרנו ואנחנו כבר לא ילדים (למרות שגם אז לא היינו ילדים, אבלומשנה), ההומור משתנה ואנחנו משתנים. העיקר שהוא היה עשיר וכיפי.
וגם הסרט הזה היה כיפי. נכון, הראשון היה אפי במידה מסוימת. פתח לנו את הראש והדמיון לרעיונות שלא הכרנו בכלל. עצם מושג הדלתות. מחסן הדלתות. וואו. אבל הסרט הזה מחפה על החוסר-בסיפור-גדול שלו בכ"כ הרבה כיף ואווירה, שהתוצאה יוצאת סבבה לגמרי.
אולי היה שם רצף קלישאות של סרטי קולג'. כנראה שלא ראיתי (לשמחתי) כ"כ הרבה סרטי קולג' טפשיים, או שזה סתם לא הפריע לי. זרמתי טוב עם הסיפור. חלקו היה צפוי, אבל זה מסוג הדברים שאני לא חושב עליהם בזמן הצפיה אז הם לא מטרידים אותי. אני נותן לסרט להוביל אותי עם העלילה שהוא מביא, וכשהוא עשה את זה טוב, צבעוני וכיף – אין לי בעיה.
היו גם סצינות שממש ציינתי לי בראש כדוגמאות לסצינות מצחיקות. מובן שאני לא זוכר אותן.
קלישאות קלישאות, אבל התוצאה הסופית, שהגיבורים בעצם נכשלים בתכניתם ולא משיגים את היעד בדרך הברורה או הקלה, היתה מרעננת למדי. וטוב שכך.
קצרצרים:
* מייק וואזובסקי הילדון זה הדבר הכי חמוד שיש.
* העדר משהו מיוחד בכתוביות הסיום היה מאכזב מאוד. גם כתוביות הפתיחה היו סתמיות.
* היה ממש מתבקש שהדיקנית תגיד בשלב מסוים "אתה החוליה החלשה, שלום".
* המטריות היו נפלאות.
* הדברים הקטנים האלה, שיודעים לפזר בסרט ועושים את ההרגשה. למשל, אחת התמונות בארונית שמראים בסוף, שמציגה את שניהם עם המנהל של המפעל ב"בע"מ", רק כשיש לו אפרו. בו זמנית נוצרת תחושה של רטרו לדמות שבכלל לא פגשנו בסרט הזה, שהוא בכלל פריקוול לסרט שהיא באמת מופיעה בו וראינו לפני 12 שנים, למען השם. וזה בשניה וחצי על המסך. נפלא.
ואז, בדרך הביתה, עצרתי ברמזור. הבטתי שמאלה מהחלון ועל הקיר היה גרפיטי של האותיות UM.
מספיק קרוב.
למקרה שפספסת
יש עוד סצנה אחרי כתוביות הסיום.
הא.
מהעובדה שאיש לא הזכיר אותה כאן או בדף הסרט, כבר חשבתי שלא פספסתי כלום.
אבדוק ביוטיוב. תודה.
באמת לא פספסת כלום
אחת הבדיחות החלשות בסרט, ועוד עושים אותה פעמיים.
חבל שלפיקסאר נמאס לעשות פספוסים. קיוויתי לעוד משהו בסגנון Put that thing back where it came from.
אני צחקתי בקול רם. פעמיים.
(ל"ת)
ואם יורשה לי לשאול,
בעקבות "הממלכה הסודית" (Epic) ו"טורבו", יחד עם הופעת האורח הקטנה ב"בית ספר במפלצות" – איך קרה פתאום שחלזונות נהיו ה-דבר בסרטי אנימציה? נגמרו החיות המדברות האחרות?
הם תמיד היו בדרך להיות ה-דבר,
פשוט עד שהגיעו לאור הזרקורים לקח להם קצת זמן…
טוב, זה רק הגיוני,
בהתחשב בכך שהם נאלצו לטפס על צפרדעים בדרך:
http://www.telegraph.co.uk/news/picturegalleries/theweekinpictures/10174841/The-week-in-pictures-12-July-2013.html?frame=2611491
המשפט שאמרת לדיקנית-אדיר!!
(ל"ת)
מה, לא?
שיער אסוף כזה (או תחושה כזו מעיצוב הראש שלה, לא זוכר אם באמת היה לה שיער או לא), רזה, הולכת עם הידיים מאחורי הגב ומסלקת מישהו מהמקום כי הוא לא מתאים. זה המשפט שעבר לי בראש באותו רגע![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
סרט אחלה וחמוד עם סוף שלא ציפיתי
הסרט עצמו יותר טוב לדעתי ממכוניות 1 ו 2 ומאמיצה אז זה סרט בינוני לעומת הטובים של פיקסאר אבל החצי שעה האחרונה שלו הישתוותה לקלאסיקות של פיקסאר בקיצור סרט שלא מבייש את מפלצות בע"מ בכלל ומראה הרבה יותר מהעולם של המפלצות שהוצג בסרט הראשון בטוח יזכה באוסקר השנה
מה הגיל המינימלי?
אני רוצה לראות את זה עם הילדות, ואחת מהן היא בת שש רגישה שמפחדת בקלות. האם הסרט מכיל אלמנט מפחיד כלשהו, או שהוא לגמרי בסדר מבחינה זו?
('אימוני הפחדה' שלא מיועדים להפחיד אף אחד בקהל הם בסדר).
תודה!
אם היא מפחדת בקלות כמו שאת אומרת,
יש לפחות כמה קטעים שעלולים להפחיד אותה.
די מאכזב
"מפלצות בע'מ" הוא סרט האנימציה האהוב עלי. לצערי לא יצא לי לתפוס את זה בקולנוע אז נאלצתי לצפות בקולנוע "טורנט" המפורסם. ומה אני אגיד…סרט די מאכזב. כאילו כן, האנימציה מאוד יפה ויש קטעים משעשעים פה ושם ומשחקי מילים נחמדים. אבל כמו שאמרו פה, כמעט כל הסרט הוא קלישאות קולג' אחת אחרי השנייה, רק בגרסה מפלצתית. לא היו פה קטעים מבריקים או מקוריים במיוחד. גם הקליימקס לא היה כזה טוב. לא ציפיתי שהסרט הזה יעבור או אפילו ישתווה ל"מפלצות", אבל גם לזה הוא לא מתקרב. סרט אנימציה מאוד יפה ונחמד, אבל די סטנדרטי.
אחלה סרט
לא מיצירות המופת של פיקסאר המופלאים וגם לא יותר טוב מ'מפלצות בע"מ' אבל בפני עצמו 'בית ספר למפלצות' הוא אחלה סרט. מצחיק, מרהיב, כתוב היטב ומצליח להפוך את העולם של 'מפלצות בע"מ' למשהו גדול ועמוק יותר. סך הכול סרט מומלץ ביותר.
בזמנו, אחד סרטי פיקסאר המוקצים
היום, סרט לןהט מהקטלוג. הומור שעושה געגועים לסרטי הקולג של שנות האלפיים ֿ, כמויות של רגש ובגרות אני אוהב שנותנים לדמויות להתמודד עם כישלון, הרבה יותר מעניין מהחלופה. מסרטי פיקסאר שאני ממשיך לחזור אליהם. בניגוד לכך, מישהו יחזור אל אלמטלי לדכתכם?