נראה לי שאנחנו מתקרבים לקצה התקופה שבה אפשר לתהות "האם מימון-המון הוא אופנה מעניינת וחולפת, או שהוא הולך לשנות הכל?". מימון-המון הולך לשנות הכל. כל כך הרבה דברים בכל כך הרבה תחומים נוצרו בשנים האחרונות בזכות קמפיינים בקיקסטארטר ואחיו בחו"ל ובארץ (כידוע, יש אפילו אתרים ישראליים עם יד שהשתמשו בשיטה הזאת) – והגל לא נחלש, אלא להיפך.
גם פרויקטים קולנועיים שפנו למימון-המון הם כבר לא דבר חדש, אבל אני לא חושב שאי פעם עוד היה אחד בסדר הגודל הזה: סרט קולנוע הממשיך את הסדרה "ורוניקה מארס", של יוצר הסדרה רוב תומאס ובהשתתפות קריסטן בל וחלק גדול מצוות הסדרה עומד לצאת לדרך, וייצא לקולנוע בתחילת 2014. אבל קודם הם יגייסו 2 מיליון דולר בקיקסטארטר.
זה, כמובן, יקרה. אין ממש ספק בכך. 2 מיליון דולר הם סכום עצום לגבי פרויקטי מימון המון, אבל מכיוון שהפרויקט עלה לרשת הבוקר, והסכום שגויס עמד על כ-550 אלף דולר כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה ועכשיו הוא כבר מתקרב ל-700 אלף (ובזמן שאתם קוראים את זה, הוא בטח כבר גבוה הרבה יותר) – ברור שהם יגיעו למטרה, ויעברו אותה. בסטנדרטים של הפקות קולנועיות, 2 מיליון דולר הם לא סכום גדול; מדברי תומאס משתמע שיותר משמדובר בכסף, הפרויקט נועד להוכיח לאחים וורנר שיש עניין בסרט מצד המעריצים. ברור שיש עניין. יש ספק בזה?
זה פשוט נהדר שהגענו לעידן שבו למעריצים יש כח כזה: עד היום, סדרות "נישה" אהובות היו תמיד בסכנה של העפה מהאוויר בגלל החלטה של בעלי הרשת או המפיקים, משום שהיו להן "רק" שני מיליון צופים, וזה לא מספיק. אבל שני מיליון צופים זה הרי המון, ויש להם המון כח, וכסף – אם רק יודעים לנצל אותו. תארו לעצמכם שג'וס ווידון היה פותח קיקסטארטר למימון החצי השני של העונה של "פיירפליי". הוא היה מגיע למיליון דולר לפני שיכולתם לשמוע את המוני הווידוניסטים אומרים "Shut up and take my money". אולי אפשר לממן כך גם את "בשורות טובות" של טרי גיליאם?
מצד שני, יש בזה משהו כאילו לא הוגן. מימון-המון נועד במקור להיות דרך להגשים חלומות של אנשים שאין להם כסף. יוצרים צעירים שצריכים את הכסף ההתחלתי בשביל צ'אנס, סרט ראשון שאולי יצליח ואולי לא. אנשים שאין להם שני מיליון מעריצים, והם לא יכולים להתחרות בורוניקה מארס. כשהגדולים נכנסים לשדה הזה, יישאר פחות מקום לקטנים, ויהיה קל גם לנצל אותו לרעה. אחרי שהפרויקט הזה יצליח – וברור שהוא יצליח – מה ימנע מוורנר לראות כי טוב, ולהקים עוד ועוד קמפייני תרומות לסרטים שהם רוצים לעשות, רק בשביל לעשות עוד קצת כסף מהצד? הם תמיד יכולים לטעון שחסרים להם 10 מיליון דולר כדי להשלים את "אינטרסטלר" של כריסטופר נולאן, להעלות עמוד קיקסטארטר ולראות את הכסף זורם בתוך דקות. רוצים את "הנוקמים 2"? סבבה, אבל קודם תשלמו.
שלא תבינו לא נכון, כל העסק הזה מגניב לחלוטין, אבל יש לו גם השלכות מטרידות לעתיד. בינתיים זה רק מגניב.
אוי, אתה כ"כ צודק בפסקה שלפני המשפט האחרון.
לא חשבתי על זה בכלל, וזה מטריד עד מאד.
אני לא בטוחה...
למה שלא אזמין כרטיס (אולי נטול-תאריך-ספציפי, למען הנוחות) מראש לעוד שנה ל"הנוקמים 2", או עותק דיגיטלי של קומדיה רומנטית עם premise מעניין ובכיכובם של אמה סטון וריאן גוסלינג, אבל של התסריטאי והבימאי של אופטימיות היא שם המשחק, אם אני מעריצה ורוצה לראות משהו כזה? אני אפילו מוכנה לשלם קצת יותר, אם אני אחשוב שהפרוייקט מעניין ויתחשק לי לראות אותו קורה.
מה טוב יותר, שחברת קוקה קולה תשלם על זה שיראו את אמה סטון שותה קולה, וכך יקבל הסרט מימון רב? שהמפיצים בארץ יפיצו את אמיצה רק בדיבוב לעברית ואז אני אעדיף לראותו "בחינם" באינטרנט?
כמו כן, תמיד ממש כיף לי להגיב לך...
מממ…. אדוארד נורטון. :)
למיטב הבנתי,
רד פיש התכוון לכך שחברות גדולות יכולות לנצל באופן ציני את הפלטפורמה וכך, תוך שקרים, את ציבור המעריצים, שלא באמת יכולים לדעת אם אכן חסרים להם כמה מיליוני הדולרים שהם טוענים שחסרים להם להפקת הפרוייקט. זה בהחלט אפשרי, ואני מאד-מאד-מאד מקווה שלא יקרה.
אבל ההודעה הזו מאד מחמיאה, תודה רבה! אגב, קיבלתי כמה הערות שאני דומה לו, ומכאן השם. ברצינות.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
האמת, אני לא מדמיינת מצב שלחברות גדולות יהיה חסר כסף לפרויקטים (ועוד כאלה שמלא מעריצים מעוניינים בהם). אני גם בספק שתרגיל כזה יצליח. להיפך, זה עלול לעצבן הרבה אנשים… אולי לא יביא לחרם של ממש, אבל יזיק גם לפרוקט וגם לחברה ופשוט ייראה מביך.
נ.ב. הו נורטון… שחקן הכי אהוב עליי :)
די, תמשיכו!
(ל"ת)
לדעתי השיטה הזו יפה
ואני חושבת שאם החברות ינצלו זאת לרעה כדי להרוויח כסף מהצד, המדיה החברתית כבר תגעש במחאה על כך, מאחר ולא רק ישראלים לא אוהבים להיות פראיירים ולא צריך להיות כלכלן גדול כדי להבין מתי זה ניצול ומתי זה לא, וגם אם הם יסוו את זה בטוח אנשים מבפנים שהם חובבי צדק חברתי יוציאו זאת לאור. בכל מקרה, אני מאמינה שהשקיפות הנדרשת תושג בין כה וכה.
בנוגע לסרטים הקטנים: גם ככה הרוב לא שומעים עליהם. לא רואה איך זה ישתנה, ואולי להפך – ברגע שהשיטה תהפוך לנורמה, אולי אנשים יהיו מוכנים לתרום יותר מכיסם לעסקי שעשועים קטנים יותר, פשוט כי זה כ"כ נהוג.
לדעתי הבעיה בכך שנגיד מציעים סרט, והחזון הראשוני לא דומה לתוצאה הסופית – אז או שאנשים לא ישקיעו בחזון שבסוף היה יוצא יפה, או שישקיעו בחזון יפה עם ביצוע קקי ולא ירצו לשלם עוד.
ממש מגניב. לא ראיתי את הסדרה, אבל אני בעד פרויקטים כאלו
ולגבי הפסקה האחרונה, אני חושב שזה לא יקרה. בשלב מסוים יבינו שהאולפנים עובדים על כל המעריצים ויפסיקו. ככה לפחות אני מקווה.
הסדרה התחילה טוב אבל הידרדרה קשות מאז עונתה הראשונה
את השנייה כבר לא כ"כ אהבתי ואת השלישית עוד פחות. אני תוהה האם סרט אכן יכול להחזיר עטרה ליושנה…
באשר לתהיות שלך, אני דווקא אופטימית: למה לאולפנים לגייס כסף לביצי זהב? ברור שבסרטים שוברי קופות שהאינטרס להפקתם הוא בראש ובראשונה של האולפנים (אף שאיכותם לא פעם מוטלת בספק) אין בכך צורך וגם לא נראה לי שילכו לכיוון הזה. אני חושבת שזה אכן יישאר במקרים שבהם האולפנים מהססים האם ההרפתקאה כדאית. חשוב לציין שרצינות מעריצים ונכונותם לשלם (על DVD למשל) כבר החזירה פרויקטים למסך, ואפשר לציין את פיוצ'רמה כדוגמה לכך.
לפי מה שנאמר בזמנו
עם העונות הלכו וגברו דרישות מהרשת להפוך את הסדרה לידידותית יותר למזפזפ הרנדומלי על חשבון הצופים הקבועים, ולכן דרשו יותר פרקי stand alone, פחות עלילות שנפרשות על פני כמה פרקים ובטח שלא עלילה שנפרשת על פני עונה שלמה, התמקדות בדמויות כאלו ולא באחרות ועוד ועוד. לדעתי זה היה גורם מאוד גדול בהדרדרות איכות הסדרה.
זה לא מסתדר... היו בסה"כ 3 עונות
בשתי הראשונות הייתה תעלומה עונתית אחת גדולה והרבה פרקים שעסקו בתעלומות פרקיות במקביל לתעלומה הגדולה. רק בעונה השלישית שינו סגנון והיו שלוש קשתות עלילה גדולות (בזו אחר זו, שליש-שליש-שליש). אבל לא אלה ולא אלה היו הבעיה. הבעיה בעונה השנייה הייתה שפתרון התעלומה היה מופרך, מאכזב ומכעיס; פרט לכך היו לא מעט עלילות משנה מטופשות לחלוטין ומיותרות להפליא (בפרט כמה קיטשיות להחריד). בעונה השלישית הדמויות הקבועות נהיו די בלתי נסבלות והעלילות מעצבנות (לא משנה אילו). בסופו של דבר להאשים את הפורמט זה רק תירוץ. הבעיה לא הייתה באורך העלילות אלא בכתיבה. הכתיבה פשוט הידרדרה, ורוניקה נהייתה פקאצה, דמויות מוצלחות מן העבר די נזנחו ונוספו חדשות שלא תרמו דבר.
נ.ב.
תיקון לשוני להודעתי הקודמת: הרפתקה ולא הרפתקאה (בריבוי אפשר הרפתקות או הרפתקאות).
ההמון לא טיפש
סרט של ורוניקה מארס דורש ניעור התעוררות מצד חברת ההפקה, וההוכחה לכך הוא שהוא עוד לא נעשה עד עכשיו, למרות זמן רב שחלף מאז הסדרה הסתיימה. נשמע לי לגיטימי להוכיח לאולפנים גדולים שיש קהל נאמן למוצר מסויים דרך אתרי מימון המון. זו דרך הרבה יותר אפקטיבית והרבה יותר אמינה להוכיח שיש הרבה אנשים שתומכים במטרה מסוימת – דרך אמינה הרבה יותר מאשר עצומות באינטרנט, שלא דורשות שום דבר מהחותם עליהם חוץ מלשים את השם שלו ולשכוח מזה. אתרי מימון המון דורשים ממך גם לשלם על הדברים שאתה מאמין בהם, ויכול להיות שבגלל זה הם מוכיחים את עצמם כדרך הרבה יותר טובה לממש את כוחנו כהמון. 5 דולר ממליון אנשים זה 5 מליון דולר, וזה המוווון. יותר טוב ממליון חתימות, זה בטוח.
אני מאמין שבעלי השררה בתעשייה לא יתחילו לנצל את העובדה שיש קהל שצמא לדברים שהוא אוהב מספיק כדי לשלם עליהם יותר (בתכלס כל הקהל שתרם לסרט גם אחרי זה ישלם עליו בקולנוע, אז זה כאילו שילמת כפול). הסיבה שהם לא יעשו את זה, כי הקהל יותר חכם מזה, והוא יבין את הטריק מהר מאוד. אנשים שהיום היו תורמים כלייה כדי שלא יפסיקו את פיירפליי יקלטו בקלות את התחמון מאחורי בקשה לכסף למימון סרט שהוא משתלם בבירור (כמו הסרטים שהזכרת). זה עניין של מתמטיקה פשוטה שגם הקהל בבית יכול לעשות, שמראה שיש דברים שאם מפיקים אותם, הם מכניסים כסף והרבה, ולכן לא צריך לשלם לגוף משמעותי כדי שיפיק אותם. ההשקעה תוחזר באופן מובטח, וכל בקשה לתשלום נוסף מעבר מחיר קולנוע רגיל זה עושק הצרכן (אהמ, כנ"ל לגבי תלת מימד, אהמ). אם מישהו יעז לבקש כסף כדי לממן את הסרט הבא של נולאן, הטריק הזה יסריח יותר מהר מגופה של עטלף בשלולית לשלשת.
דבר נוסף, פרוייקטים של קיקסטארטר נוהגים להצליח בגלל הפנייה האישית מהיוצר לקהל שלו. אף אחד לא ייתן כסף לאחים וורנר, גם אם האחים וורנר בעצמם יקומו מהקבר ויעשו קליפ קצר ומשעשע בשבילו. העובדה הזאת הופכת כל פרוייקט למישהו "סחבקי", במובן של "עזוב אותך מהבכירים והמפיקים האלה. אני אמן מתוסכל ואני רוצה ליצור משהו שאתה תהנה ממנו, בוא תעזור לי קצת לטובת שנינו!". אם חברות גדולות יתחילו לעמוד מאחורי בקשות כאלה, תהילתו של מימון ההמון תדעך.
הסדרה הזאת עניינה אותי כבר הרבה זמן
אבל עוד לא הספקתי לראות אותה, בכל זאת יש לי איזה בזיליון סדרות להשלים קודם. אולי אני אקדים טיפה את הצפייה בה כדי להספיק בזמן לסרט. כך או כך מאחל, להם בהצלחה.
אני לא יודע מה הסדרות האחרות שלך
אבל לדעתי תעביר אותה למקום ראשון זו ללא ספק 1 מ 5 הסדרות הטובות ביותר שראיתי בחיים(וכניראה שגם יצאו אי פעם) וראיתי לדעתי לא פחות מ 100 :)
אני מנסה להסביר לו את זה כבר חודשים!
(ל"ת)
אמממ...
להגיד שהסופרנוס, הסמויה, שובר שורות, אוז, דדווד וילדי האנרכיה הן הסדרות האחרות הללו מצדיק את זה איכשהו? אין לי ספק שאני אנסה את ורוניקה מתישהו, אבל זה כמו שאני מעדיף להשלים קודם את "נהג מונית" ורק אז את, נגיד, "זומבילנד".
... או רובוטריקים.
(ל"ת)
"נהג מונית" לא יותר טוב מ"זומבילנד",
ו"ורוניקה מארס" סדרה דגולה. ואני דווקא מעריץ של סקורסזה.
אני יכול למצוא כמה בעיות עם המשפט שאמרת.
אבל מכיוון ש"טוב" זאת מילה בעייתית, אני פשוט אניח שהתכוונת שאתה אוהב את זומבילנד יותר מאשר את נהג מונית שזה סבבה.
"נהג מונית" התיישן.
דווקא בצפייה הראשונה שלי בו הוא נראה מצוין, אבל כשראיתי אותו שוב לא התלהבתי ממנו כל כך. בהמשך דרכו גם סקורסזה וגם דה-נירו עשו דברים הרבה יותר טובים (וחלקם אפילו יצאו לפני לא כל כך הרבה זמן). אולי לומר ש"זומבילנד" מתעלה עליו זה קצת הגזמה, אבל כן – בעיני, "נהג מונית" לא כזה משהו.
סבבה.
(ל"ת)
תתחיל לראות את ילדי האנרכיה.
יש בסדרה הזאת את הדמויות הכי עמוקות ומדהימות בטלוויזיה כרגע ואולי אי פעם. תצוגות משחק ברמה של אוסקר מצ'ארלי האנום ורון פרלמן… הופעות אורח של סטיבן קינג, הנרי רולינס ודני טרחו. ואיך לא, אופנועים והמון מהם! התחלתי לצפות בסדרה הזאת סתם ברגע של שעמום והיא התבררה כדבר הכי טוב שראיתי בשנים האחרונות. קניתי את כל העונות בבלו-ריי אפילו וצפיתי בכל עונה פעמיים. That's gotta count for something.
ובנוסף, אני לא יכול יותר עם כל דיבורי "ורוניקה מארס" האלה… אני שוקל להתחיל לצפות בסדרה אז החלטתי לנצל את הפלטפורמה לנסות לברר אם היא מתאימה לי בתור מישהו שהסדרות האהובות עליו הן ילדי האנרכיה, משחקי הכס, Justified, חניבעל והמגן? הסדרה הזאת ממש לא נראית כמו משהו שאני צופה בו בדרך כלל, אבל הבאז הזה הורג אותי. אשמח לקבל קצת הסברים על התוכנית והאם כדאי לי לנסות אותה.
לדאבוני, לא ראיתי אף אחת מהסדרות האלה.
ורוניקה מארס יכולה להיתפס בתור משהו כמו "90210" פוגש את "ננסי דרו", אבל זה לא בדיוק המצב. כן, בלשית חמודה שפועלת בבית ספר תיכון ויש שם בעיות עם בנים וציונים ושטויות, אבל דוגרי – זאת סדרה שכתובה ומשוחקת נהדר, עם קשת עלילתית רחבה שנמשכת בדרך כלל עונה שלמה, וסיפורים קטנים שמתחילים ונגמרים בפרק אחד. היא לא בונה מחדש את המבנה הסיפורי הטלוויזיוני, ואין לה לוק קולנועי כמו שיש (כנראה) למשחקי הכס או לשאר סדרות הכבלים המהוללות של HBO ודומיה. קריסטן בל משחקת מצוין, וגם שחקן המשנה שלה, אנריקו קולנטוני, בתפקיד אביה – שניהם עושים עבודה נהדרת, וזה עוזר כשבפיהם דיאלוגים שנונים ומצחיקים מאוד, שמשתווים ובאיזשהו מקום גם מתעלים על "בנות גילמור" (ולא, הם לא רואים ממטר את ווידון ב"באפי").
כמו שכתבתי למעלה, לי ספציפית יש קשר מאוד עמוק אל "ורוניקה" כי מעבר לזה שהיא סדרת הילדות שלי (אהבת נעורים היא לא – הסדרה נגמרה ב-2007, כשאני עוד הייתי בכיתה ה'), היא גם באיזשהו מקום עיצבה את הצורה שבה אני רואה קולנוע וטלוויזיה, ובדיעבד, אפשר לומר שהפרויקט גמר שלי משנה שעברה במגמת קולנוע די התבסס על כמה פרקים ממנה. היא באמת אחת מהסדרות האהובות עלי, אבל אי אפשר לומר שיש משהו חדשני או "איכותי" במיוחד במבנה שלה. היא לוקחת נוסחה שעשו בה יותר מדי פעמים דברים בינוניים ומטה, ועושה איתה משהו חדש, ובעיני – משהו נהדר.
תודה על הפירוט.
זה באמת לא נשמע כמו משהו שאני עשוי לאהוב. שכחתי לציין שיש לי סלידה קבועה מ-The CW והרצון המפגר שלהם לדבוק בלוקיישנים מנצנצים ודוגמנים במקום שחקנים. אני נותר להם המון טינה על כך שהרסו את על טבעי ו-Arrow היא אחת הסדרות הכי גרועות מהזמן האחרון. אני אמשיך להתלבט לי אבל כנראה שאכנע ואנסה כמה פרקים לבסוף.
לא נשמע לי שכדאי לך, אם ככה.
אני דווקא מחבבת את הסדרות של ה-CW בצורה כזו או אחרת, ובעיני ורוניקה מארס היא אחת הסדרות היותר מוערכות יתר על המידה אי פעם. היא פשוט לא כזאת טובה כדי להצדיק את ההייפ. אז אם אתה בקטע של הרשת לצעירים – סבבה. אם לא, רב הסיכויים שעדיף לך לוותר.
לפחות לפי דעתי זה לא נכון לראות דברים בצורה כזאת
באפי הייתה הסידרת ערפדים (ולדעתי אפילו המד"ב-פנטזיה) הראשונה שראיתי דבר שלא הפריע לי להיתאהב בה נועשות אני לא חושב שצריך להיתיחס לעלילת הסידרה כלל אלה לאיך היא עשוייה הסדרות האהובות אלי ביותר הן שונות בצורה קיצונית מבחינת סיגנון
לגבי ורוניקה התחלתי לראות אותה אחרי שסיימתי לראות את כל הטרילוגיה של גיוס וידון(אנגיל,באפי ופירפלי) מה שהציב סטנדרט די גבוהה וגרם לי לא ממש להיתלהב מרוב הסדרות שראיתי אז ומברוניקה מארס ממש היתלהבתי(ואני יודע שהולכים לצלוב אותי על המישפט הבא שלי) אבל לדעתי היא אפילו יותר טובה מהיצירות של גיוס לפחות ברמת ההנאה האישית שלי ממנה
אני לא יודע עם היא חדשנית אבל סיגנון הצילום בה הוא מאוד מיוחד(פילם נואר) כל האווירה היא מאוד מנותקת מהמציאות דבר שמגניב בעיני והעלילה מיתקדמת בקצב מסחרר(למעשה קטעים בין פרק לפרק כלומר דברים שקורים מחוץ למסך יכלו למלאה עלילה של כמה פרקים בסדרות אחרות)
אני כבר תקופה רוצה לעשות צפייה חוזרת של הסידרה אבל אין לי עם מי לצפות ולצפות לבד קצת מוזר לי
הם לא רואים ממטר את וידון כי הם אוכלים מאה מטר אבק
שהוא משאיר אחריו…
ורוניקה היא בעיקר שנונה צינית מרירה ופחות מדי שנונה מצחיקה וכיפית.
הדמות עוד הייתה רגישה ומעוררת אמפתיה בעונה הראשונה, בהמשך היא כבר גרמה לי לא לרצות להיות חברה שלה.
הסמויה. עזוב הכל ותשלים את הסמויה.
סדרת מופת בכל קנה מידה שאפשר לחשוב עליו.
ההבדל
ההבדל בין הפרוייקט הזה לפרוייקטים אחרים של "הפקת kickstarter" הוא התגמול. בדר"כ התשלום הראשוני (והנמוך ביותר) מקנה לך את לפחות את הזכות להנות מהיצירה. במוזיקה – אתה מקבל את הדיסק / קבצי אודיו, בסרטים – אתה רואה את הסרט, במשחקי מחשב – אתה מקבל את המשחק. השאר זה בונוסים, מחולצה ועד ארוחת ערב עם היוצרים. כל הרעיון הוא שאתה כתורם לוקח את הסיכון – שהיצירה לא תצליח, או שתהיה גרועה, או שהיוצר יקח את הכסף ויברח, ובתמורה אתה מקבל (בסבירות גבוהה) את האפשרות להנות מהיצירה.
כאן, צריך לשלם 35$ כדי לצפות בסרט. זה המון. בכל מקרה, כשהסרט יצא, מי שירצה לצפות בו ישלם משמעותית פחות מכך, כלומר אתה לוקח את הסיכון אבל לא מקבל את התמורה. לכן אני לא כ"כ אוהב את הפרוייקט, שנופל אצלי יותר בצד של "לעשות כסף ממעריצים" (לא שזה רע) ופחות בצד של "עזרו לנו להפיק הסרט".
אבל אולי המקרה הזה שונה, כי קולנוע הוא תחום בעייתי – הם לא יכולים להתחייב לשלוח לך כרטיס ליס פלנט…
בכל אופן, אני אוהב את ורוניקה מארס, ומקווה שהסרט יופק.
פילמימונה
דבר ראשון, מעולם לא צפיתי ב"ורוניקה מארס" אבל קריסטן בל ממש חמודה.
לגבי מה שאמרת, לא נראה לי שיש סיבה לדאגה. אז כן, האמריקאים לא העם הכי חכם, אבל נראה לי שאין למישהו ספק שאחרי ההכנסות של "הנוקמים", אם ג'וס ווידון רוצה הוא יכול לממן 5 עונות של "פיירפליי" וחשבון הבנק שלו בקושי ירגיש זאת. ואני בספק אם כריסטופר נולאן או ספילברג יבקשו תרומות כדי לממן סרטים. אני רוצה לקוות, כמו שאמרת, שאנשים יעזרו לממן את הטירונים, אלה שבאמת צריכים את הכסף, ולא אלה שמרוויחים 10,000 דולר בזמן שלוקח לאכול שווארמה.
עם ההצלחות מגיעים גם סימנים
לכיוון הרע אליו תעשיית המימון-המון מתחילה ללכת.
http://robot6.comicbookresources.com/2013/03/james-stokoe-mark-andrew-smith-clash-over-sullivans-sluggers/
באותו עניין:
http://www.the-gutters.com/comic/390-rus-wooton
הנה עוד שתי דוגמאות:
http://www.huffingtonpost.com/2013/01/15/failed-kickstarter-project-seth-quest-hanfree-ipad_n_2479798.html
http://www.digitaltrends.com/gaming/failed-kickstarter-game-provides-lessons-for-over-anticipating-project-development/
הסיפורים האלה ממחישים למה המימון בקיקסטארטר הוא במתכונת "הכל או כלום", ולמה לפעמים גם זה לא מספיק כדי למנוע מאנשים להכניס את עצמם לבוץ.
WTF?
כול פעם שאני עושה ריפרש לעמוד של קיקסטארטר מצטרפים עוד 5 תורמים. אני רואה שזה מאוד מצליח.
ודווקא הסרט של הבונדוקס לא הצליח
אין צדק.
רוב התגמולים היקרים נמכרו די מהר...
כרטיסים לשטיח האדום? ולאפטר-פארטי?!? ת'כלס, הם היו יכולים להרים את המחיר הרבה יותר וזה עדיין היה נמכר כמו לחמניות טריות…
החבר'ה בותיקן עכשיו ואני מרגישים פחות או יותר אותו דבר.
"ורוניקה מארס" הייתה אחת מהסדרות הכי מגניבות, מרגשות וחכמות שיצא לי לראות, שבמידה רבה עיצבה אותי, והפכה אותי למי שאני היום. כמו ש"באפי" הייתה בשביל מיליוני גיקים ברחבי העולם "ורוניקה מארס" הייתה בשבילי (ובשביל אחותי, אבל אני ראיתי קודם אז שלא תשתלט לי על ורוניקה), וסגנון הדיבור שלי/הסתכלות על העולם בהחלט עוצב בחלקם על ידי "ורוניקה מארס" – ואני יודע שאתם רגילים לשמוע ממני סופרלטיבים מפוצצים כמו "זה הדבר הכי טוב שראיתי ב-17 שנים האחרונות" או "זה הדבר הכי מרגש בתולדות האומנות השביעית" בערך כל שבוע וחצי, אבל מאחורי ההצהרות הללו אני עומד ב-100 אחוז. מה שנכתב כאן על "אופטימיות היא שם המשחק" תקף פי עשר לגבי "ורוניקה מארס" – הסדרה הזאת היא ההוכחה החיה שעם תסריט ומשחק טובים מספיק, השמיים הם הגבול, ואני חושב שהמונולוג של קירסטן בל בסוף הפרק "Daddy's Cabin" בעונה השלישית הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר שראיתי לשילוב בין משחק ותסריט נפלאים. שכריסטופר נולאן ומכונת הזמן שלו יזוזו לי מהפריים – "ורוניקה מארס – הסרט" הוא רשמית הסרט שאני הכי מחכה לו ב-2014. עכשיו שהשנה הקולנועית העבשה הזאת תסתיים כבר.
רגע, בבאפי צפית?
אני מודה שהפתעת אותי עם ההתרפקות הזו על ורוניקה… בפרט שהיא הגיעה בשלב שבו דמויות נשיות מגניבות ו/או רגישות כבר לא היה מחזה נדיר על המסך והיא לא הטובה מבין הסדרות שעשתה זאת. העונה הראשונה הייתה סבבה, אפילו קניתי ב-DVD וצפיתי בה שוב, אבל זהו, מיציתי; היא סדרה חביבה ומהנה לצפייה, אבל לא משהו לחזור אליו שוב ושוב (כמו "באפי" למשל). לצערי בעונה השנייה לא אהבתי את כיווני העלילה ובסופה חשתי מרומה, והשלישית פשוט לא הייתה טובה למעט הבלחות פה ושם (והסיום, אבל זה היה מעט מדי ומאוחר מדי).
לא רק שצפיתי,
אני כמעט בטוח שאת היית מבין המנטורים שלי במסך המפוצל בזמנו, כשהתחלתי לצפות בה… זאת סדרה שאני לגמרי יכול להבין את ההייפ לגביה, אבל בי אישית היא לא נגעה כמו ורוניקה. פרקי המופת שלה אכן שווים את זה (למרות שהפרקים שהכי סחטו אותי, "יש לי עיניים רק בשבילך" ו"נשף הסיום", זוכים למעט מדי הערכה בעיני), אבל ורוניקה תפסה אותי מוקדם מאוד, בשנות היסודי, ובאמת ובתמים הגדירה את הטעם שלי בסרטים וסדרות. כמובן שהיא לא הייתה חלוצית באיך שהיא כתבה נשים (גם אם היא באמת האהובה עלי מז'אנר ה"בלונדינית קטנה, מגניבה וקטלנית". זה מגניב שבאפי יכולה לקטול ערפדים אגב הערות שנונות על הבחירות האופנתיות שלהם, אבל ורוניקה פשוט יותר מגניבה מהן), אבל אותי היא תפסה מספיק מוקדם. אחרי צפייה מחודשת בכמעט כל הפרקים, אני עדיין חושב שכל פרק בה הוא פנינה, גם בעונה השלישית, שבה היא כביכול "קפצה מעל הכריש". אחת האהובות עלי.
טוב, אי אפשר להתחרות בנוסטלגיית נעורים
ואני ממש לא חושבת שוורוניקה מארס שנונה יותר מ"באפי" (לאו דווקא הדמויות, הסדרות בכללותן) אבל היא מרירה יותר (הן הדמות והן הסדרה). אני מניחה שמכיוון שנחשפת אליה קודם היא השפיעה עליך ככה; למי שכבר ראה כמה סדרות לפני כן, במיוחד אלה שהשפיעו עליה (באפי…) זה לא היה חדשני במיוחד. סבבה ונחמד, אבל לא חיבור רגשי כ"כ חזק. אני לא חושבת שיש איזשהו פרק ב"ורוניקה" שאני יכולה לקרוא לו "פנינה"… אין אף פרק שאני יכולה לצטט ממנו, או לזכור את שמו, או את מספרו, או לתאר מה בדיוק קרה לפני או אחרי…
אני מתקשה להבין איך אפשר להתרגש יותר מוורוניקה לעומת באפי, בפרט שהאחרונה מרובדת, מגוונת ומתפתחת פי כמה, שלא לדבר על נותנת כבוד לדמויות המשנה שבה. ורוניקה הרבה יותר סוליסטית, כל הפילטר של הסדרה הוא דרכה, והדמות המשמעותית היחידה שמתפתחת לאנשהו היא לוגן. ורוניקה מתבגרת ונעשית עוד יותר מרירה, מעצבנת וחשדנית (שלא לומר פרנואידית) ובעונה השלישית היא כבר הפכה לדמות שפשוט לא נהניתי לראות. קית' היה ונשאר מגניב והוא אולי הדמות היחידה שאהבתי מתחילת הסדרה ועד סופה… אבל זה לא הספיק.
ג'וס ווידון הוא אלוף פרקי הספיישל, אין שום ספק.
לורוניקה מארס אין את "תמימות", "הגופה" או "עוד פעם אחת, עם רגש", אבל הסדרה בכללותה הרבה יותר טובה. ג'וס ווידון כתב שם דמויות משנה נפלאות, אבל באפי? א. אין מה לדבר, קירסטן בל פשוט יותר טובה ממנה. שרה מישל גלר אולי הפציצה פה ושם (כן, כן, סצנת הפתיחה של "הגופה" והמונולוג הדפוק שלה ב"נערת הנבואה"), אבל כוחה של הסדרה בדמויות המשנה שלה – ווילו, ספייק, אניה (לא משנה מה תגידי, זאנדר האריס הוא פשוט צ'נדלר לעניים). ב. אין עם הדמות שלה הרבה. כן, יש היא עוברת דברים. כן, היא השתנתה המון מ"ברוכים הבאים לפי השאול" עד ל"Chosen", אבל היא פשוט לא דמות מעניינת מספיק. לפלוט שנינויות בזמן שאת בועטת ליצורים על טבעיים במפשעה זה נחמד מאוד, אבל היא מאוד חסרת בשר בעיני, כמו הרבה יותר מדי פרקים בסדרה הזאת.
אי אפשר ממש להגיד עליה שהיא סדרה טובה יותר באופן כללי
כשפרקים בודדים של "באפי" עולים על כל הסדרה הזו גם יחד.
לא,
כל פרקי הסטנד אלון המיוחדים של באפי פרקים מופלאים, אבל הם עדיין לא מציבים לבדם תחרות לכל שלוש העונות של ורוניקה. באותה מידה אני יכול לומר שסדרה שבשביל להנות ממנה עד הסוף צריך לסבול לפחות 10 פרקים די עבשים וממוחזרים מסדרות תיכון/פנטזיה אחרות כשאתה מחכה לפרק אחד שהוא סום ובשום וקסום ונפלא לא מציבה תחרות לסדרה שהיא כל כולה פנינה אחת גדולה.
רק להיות ברור
"ורוניקה מארס" היא אחת הסדרות האהובות עלי.
אני אוהב את קריסטין בל הרבה יותר משאני אוהב את שרה מישל גלר ואפילו הייתי רוצה לראות אותה בתור באפי (ואפשר להגיד שורוניקה היא סוג של באפי).
אני בניגוד ל-trilliane אהבתי גם את העונה השנייה וחלקים מסוימים מהשלישית (למרות שבאופן כללי לא ממש אהבתי אותה כמו את השתיים הראשונות).
אני פשוט לא חושב שהיא טובה כמו "באפי".
רק שממש לא דיברתי על פרקי ספיישל
אלא על פרקים רבים אהובים ומוצלחים. הפרקים שציינת הם ממש לא הפרקים שאני חוזרת אליהם ב"באפי" (שהייתה מעולה ולא הייתה לי מילת שבח אחת פחות לומר עליה גם בלי המחזמר, שעומד בפני עצמו). נראה לי שנישאר באי הסכמה כי אני חושבת שבאפי היא סדרה מעולה ועשירה, שהיא בית ספר לפיתוח דמויות (כולל זו של באפי, כן) וששמ"ג שחקנית מקצועית ומצוינת בהבעת רגשות ובכלל. לומר על באפי שהיא חסרת בשר… זה נכון ברמה הפיזית (במיוחד בעונה 7) אבל בשום מובן אחר לא, פשוט לא.
אבל כל זה לא משנה; כי גם בלי שום קשר ל"באפי", "ורוניקה מארס" היא בעיניי סדרה בינונית למדי למעט עונתה הראשונה שהייתה מוצלחת. העלילות (למעט עונה 1) מוגזמות ומופרכות בחלקן, הדמות הראשית נעשית די מעצבת, דמויות המשנה מתנדנדות… ויש כמה שהתעללו בהן קשות… מג, דאנקן, מק… כמעט כל דמות טובה בסדרה קלקלו או העלימו (או קלקלו ואז העלימו). קירסטן בל חמודה, אבל לא יותר. ראיתי אותה מאז בתפקידים אחרים ובכולם היא משחקת בסדר גמור (אם כי די זהה) והיא לא שחקנית שאני מחשיבה כבעלת כישורי משחק יוצאי דופן. מבחינתי העילוי ב"ורוניקה" הוא כמובן אנריקו קולנטוני התותח. זהו. את רוב שחקני המשנה לא ממש אהבתי (למעט טינה מג'ורינו החמודה שהפציעה מעט גם ב"בונז"). אבל הבעיה לא נעוצה בדמויות או בשחקניהן אלא בכתיבה. הכתיבה ב"ורוניקה" פשוט לא טובה מספיק. נראה כאילו היה להם רעיון טוב לעלילה עונתית אחת ומרגע שהוא נגמר ניסו לגרד כל מיני תעלומות מופרכות או מסעירות וזה פשוט לא עבד.
יש הרבה סדרות שאני מחשיבה לסדרות מופת טלוויזיוניות ו/או מוצלחות ומהנות (אם נפלתי על פרק אשאר לצפות) – הסמויה, הבית הלבן, כן אדוני השר/רה"מ, בנות גילמור, האוס, טרה, המפץ הגדול ועוד. לא כולן שמרו על רמה אחידה, חלקן אכזבו אותי מדי פעם או החל משלב מסוים, אבל היו להן די עונות מוצלחות כדי שאתייחס אליהן כאל סדרה מוצלחת. ל"ורוניקה" היו בסה"כ שלוש עונות ומתוכן רק הראשונה שווה צפייה בעיניי. אפילו פיירפליי קצרת המועד הצליחה בחצי עונה (או שני שלישים) לעשות יותר ממנה ולחבר אותי רגשית לדמויות ולרצות לחזור אליהן שוב. אני מוכנה לשלם על "סריניטי 2"; סרט של ורוניקה אני אפילו לא בטוחה שאטרח לראות בקולנוע.
We'll allways have Les Miserables
(ל"ת)
ג'וס ווידון עצמו
היוצר של "באפי", לגמרי לא מסכים איתך.
למעשה לטענתו הוא המעריץ מספר 1 של הסדרה, הוא אפילו השתתף בתפקיד אורח בה.
http://www.ew.com/ew/article/0,,1114734,00.html
אני יודעת את כל זה (כאילו דה?)
אבל ג'וס הצהיר על התלהבותו מהסדרה בעונה הראשונה והשתתף בתחילת העונה השנייה (פרק 6 כמדומני) וזה עוד השלב שגם אני חשבתי שהיא סבבה, אז אין בינינו מחלוקת (אל דאגה, אנחנו חלוקים בשלל נקודות אחרות… למשל בהערכותינו לכישורי המשחק של אלייזה דושקו).
הוא גם השתתף בפרק של "דוגמנית העל של אמריקה"
(למי שלא יודע, שזה, אני מניחה, רובכם, זה היה ממש אותו הפרק. למעשה, הבחורה שהוא עובד איתה (הבוס שלה) שאחר כך מוסרת לורוניקה את התשובה, היתה אחת מהבנות בסדרה "טופ מודל", והיא זכתה בתחרות שהפרס שלה היה לקבל תפקידון קטן בסדרה ורוניקה מארס)
מעניין
העונה הראשונה של ורוניקה מארס הייתה טובה, וגם השניה הייתה בסדר.
אבל השלישית כבר הייתה דיי גרועה, וגם הכל נגמר ללא סוף.
מעניין איך יהיה הסרט ועל מה בדיוק הוא יתמקד.
טוב, זה לא כל כך אשמת הסדרה שהיא נגמרה בלי סוף...
אף אחד שם לא ידע שהסדרה עומדת להתבטל, והעונה השלישית נגמרה במחשבה שעומדת להיות רביעית. בתור סוף עונה זה היה בסדר גמור.
כן, אבל...
אולי הקטע ללא סוף לא היה אשמת אף אחד, אבל זה היה מעצבן.
וגם, אני חייבת להגיד שכשאני ראיתי את הפרק אז לא היה לי מושג שהוא פרק סוף עונה, וגם לא יכולתי לנחש שהוא כזה. לא היה שום דבר מיוחד בו, הוא היה כמו עוד פרק רגיל. זאת בהשוואה כמובן לשני פרקי סוף העונה הקודמים שהיו מאד "סוף עונתיים". בשניהם הייתה סגירת מעגל כלשהי, ויותר חשוב – מתח.
זה הרגיש מאד מפוספס.
לא הייתי קורא לזה פספוס.
אבל אנחנו מתקרבים לטריטוריה של המסך המפוצל, אז כדאי שנפסיק את הדיון פה :)
ידעו, ידעו. סימן שאלה ריחף מעל קיום העונה מלכתחילה
קל וחומר עונה רביעית הייתה מוטלת בספק ולמיטב זיכרוני בשלב שסיימו את השלישית כבר ידעו שלא תהיה רביעית. זו לא הייתה הפתעה לצופים אז זו בטח לא הייתה הפתעה ליוצרים.
לא מדוייק רוב האמין שהוא יכול לשנות את ההחלטה לכן הוא גם עשה את המיני פיילוט של עונה 4
והופ, הם הגיעו למיליון
מרשים ביותר.
אף פעם לא ראיתי פרק של 'ורוניקה מארס', אבל בהחלט ייתכן שבקרוב אני אתחיל לראות. בלי קשר, פרוייקטים כאלה הם דבר מגניב ואני בהחלט שמח עבור מעריצי הסדרה שעומדים לקבל סרט.
ובכן, מיליון דולר
ועל מנת שזו לא תהיה סתם הודעה על מיליון (אלוהים אדירים) דולר, אגיד שאני מצטרפת לחששות שלך לגבי מימון המון והשלכותיו. כפי שאמרו פה אחרים, נראה לי פחות סביר שאולפנים ינסו למנף מימון המון בשביל סרטים שכמעט בטוח שיצליחו (אם רק מכיוון שלפלטפורמה הזו חייב להיות גבול, ומאות המיליונים שעולם סרטים כמו התחלה בודאי נמצאים מעבר אליו), אבל אני בהחלט תוהה עם יוצרים באמצע הדרך – לא מצליחים בטירוף ולא מתחילים – לא ידחקו בקלות רבה יותר למודל הזה, באותה המידה שהוצאות הספרים מתחילות לדחוק סופרים לכיוון ההוצאות האלקטרוניות, ולחוזים בהם ההוצאה הראשונית של המוציא לאור קטנה הרבה יותר מזו של הסופר.
באופן כללי, הייתי שמחה אם מישהו היה מתנתק קצת מההלהבות של "אני יכול לעזור לאליל נעורי לעשות עוד משהו מהדבר הזה שנורא נהניתי ממנו!" ומדבר על העובדה שרעיון מימון ההמון שינה את המושגים שבהם מדברים על מימון של מה שהוא, בסופו של דבר, אקט מסחרי. למה אנחנו מתייחסים להשתתפות במימון המון כתרומה, ולא כהשקעה כספית? בהרבה מקרים זו הגישה הנכונה – הקיקסטארטר של עין הדג הצהיר באופן גלוי שמטרתו לתגמל את מפעילי האתר על מנת שיוכלו להמשיך לתפעל אותו, ולכן אפשר לחשוב על השתתפות בו כעל החלטה לתת להם מתנה כספית. אבל המטרה הסופית של סרט היא לעשות כסף, ואם האחים וורנר לא משקיעים בהפקה גרוש, ויכולים לקבוע בעצמם את היקף ההפצה, רוב הסיכויים שיהיה רווח לסרט הזה. האם לא נכון שהאנשים שהשקיעו בסרט ואפשרו לו להתקיים גם יראו את הרווחים הללו?
זה לא נשמע לי כיוון סביר
התשואה על הקשעות של דולרים או עשרות דולרים ספורים תהיה קטנה, זה לא תמריץ מספק.
ההישג עד כה מרשים ברמה מגוחכת
חשבנו שהפרוייקט כאן היה מרשים, אבל הסיפור אצלם הוא כבר אחר לחלוטין (מהרבה מאוד בחינות, מן הסתם).
מיליון ורבע דולר בפחות מיום?? הולי שיט! תוך יומיים גג הם יגיעו ליעד שלהם. עד סוף החודש יהיה להם תקציב של סרט של מייקל ביי. הם יוכלו באמת לצלם את הסרט בחלל. ולהוסיף פיצוצים ככל העולה על דעתם.
והפרסים, איזה כיף! אני לא אוהד של ורוניקה מארס (אני לא *לא* אוהד, פשוט לא מכיר. מעולם לא ראיתי) אבל אני יכול רק לדמיין איזה תענוג זה למעריצים. יש שם כמה משוגעים שהשקיעו כספים רציניים.
בחיי, מרשים.
הנה רעיון נוסף
בוא ניקח במאי מפורסם מאוד עם תסריט, ובמקום לשלם לשחקנים שישחקו בסרט, נמכור את התפקידים למרבה במחיר! חצי מיליון עבור תפקיד ראשי, שלוש מאות דולר כדי להיות ניצב מדבר, חמישים דולר כדי להיות תאורן.
לא כולל אש"ל.
אין דבר כזה "ניצב מדבר"
אפילו לא ניצב שממלמל בקול (ואנחנו שומעים אותו) לא נחשב לניצב יותר, וצריך לשלם לו בהתאם.
ואח שלו, אם להיות שחקן ראשי אצלך זה חצי מיליון, ואצל ורוניקה להיות ניצב בלבד (פיצ'רד, כלומר שרואים אותך עושה משהו.
נגיד, מלצר שלא מדבר אבל ניגש אל השולחן של הזוג בקומדיה רומנטית ומגיש משקאות והולך.
או למשל- בקליפ הזה של איסוף כל הקטעים של "ניצב העשור" או משהו, הרבה מהקטעים הם לא באמת פיצ'רד אקסטרא, אלא סתם ניצב שבטעות היה בפריים שנבחר ורואים אותו די בבירור.
https://www.youtube.com/watch?v=IdEBu7ODVk8
זה לא הבחור מהפרסומת ל"גו דדי"? (AKA החנון שמתנשק עם בר רפאלי)
כן כן, זה הוא.
כבר הקדשנו לו פוסט שמיקה העדיפה לא לקשר אליו.
http://www.fisheye.co.il/jesse_heiman_extra/
הנה רעיון למימון נוסף,
בוא נעשה סרט טוב, וכל מי שירצה לעזור ישלם 43 שקלים (תמירו לדולרים). יהיה אפשר לקנות באינטרנט ״כרטיסים״ ויהיו גם תגמולים כמו אשכרה צפייה בסרט. כן, נראה לי שזה יכול לעבוד.
הסדרה הייתה רלוונטית אז, וקצת פחות היום
למרות שהיו לה רגעים משעשעים ושתי עלילות עונתיות מרשימות, גם אם זו של השנייה כבר הייתה יותר מאולצת. אם אתן מתכוונות לראות את הסדרה שימו לב לתאורה. זה הקטע הקינקי של הסדרה. הזיה מטורפת עם אורות צבעוניים הבוקעים מכל מקום, מתוך ארונות, בשילובים, דרך חלונות, וברקע בכיור. חצי מהזמן את מרגישה כמו בחלום ולא מבינה למה. תענוג.
זהו, בדיוק עכשיו הגיעו ליעד.
אבל האפשרויות שנפתחות בפנינו כרגע. כמו שאומר רוב בסרטון, יש מת מת ויש טלוויזיה מת. קומיוניטי תוכל לעשות סרט. משפחה בהפרעה. אוי מעולה!
אני חושב שהחשש לא מוצדק
במיוחד בהתחשב בכך שיותר מרבע מהסכום הנדרש ממומן על ידי משוגעים לדבר שמוכנים לתרום 400$ ומעלה, לא נראה לי שדבר כזה יכול לחזור במקרים שהם לא קאלט.
יש בזה משהו
אבל זה כן הופך דברים לפשוטים יותר. תחשוב על ברוז' או על בריק לדוגמא, שני פיצ'רים ראשונים שאחריהם הייתי מממן ליוצרים שלהם ניירות טואלט למשך שנה אם הם היו אומרים שהם רוצים לעשות סרט נוסף. מחסום הסרט הראשון נשאר, אבל מהרגע שיש לך קהל יש לך סוג של גב.
יש אפשרות לראות את כל דפי הסרט באתר? אפילו אם זו רק רשימה שמית?
בעיקר כי לפעמים ואני מניחה שאחרי הקמפיין התרמות בעיקר אתם מוספים כמה סרטים ביחד ולא בטוח שאני מספיקה לתפוס את כולם בעדכון הקטנטן בדף הראשי.
וגם, זה מענין / נחמד לראות את זה, לפחות לי![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
בשלב הזה לא.
(ל"ת)
(במיוחד כשיש הרבה דפים חדשים ביום אחד,
כמו שהיה אתמול או שלשום או משהו)
בדף "מעקב דיונים" בצמוד ל"פוסטים אקראיים שטרם קראת"
יש כפתור "מתקדם" ובלחיצה עליו אפשר לבחור שהפוסטים האקראיים יהיו רק דפי סרט (שלא נצפו).
גוייסו כבר מעל ל-2 מליון דולר
גוייסו כבר מעל ל-2 מליון דולר… הסרט יצא לפועל !
מי היה מאמין. אה, רגע, כולם.
(ל"ת)
יש לפרוייקט עוד 29 ימים להמשיך,
להשאיר אותו פועל לא תהיה קצת הונאה?
באותה מידה כפי שלהשאיר את המגבית של עין הדג פועלת
לאחר היום הראשון היתה הונאה. כלומר, בכלל לא.
במקרה הספציפי הזה, כתוב באתר הקיקסטארטר ששני מיליון הם המינימום ההכרחי לעשות את הסרט. ככל שאוספים יותר כסף, התקציב גדול יותר ואפשר לעשות יותר דברים (הדוגמה שתומאס נותן היא של ניצבים וסצינות עם הרבה אנשים).
תמוה מאוד
מעבר לסכום השרירותי להחריד, מה פירוש "הפרויקט נועד להוכיח לאחים וורנר שיש עניין בסרט מצד המעריצים"? כאילו, מה הם עשו עד עכשיו? באיזו שיטה הם נקטו בשביל לבדוק אם יש עניין בפרוייקט לפני הרעיון הזה?
בחיי שאני לא מבין את החששות שלכם
מדובר באנשים שתורמים מכספם מרצונם החופשי. איזה אלמנט של ניצול יש פה בדיוק?
אם אנשים ירצו לממן יותר סרטים גדולים מאשר קטנים אז זה מה שבא להם לעשות, למה לחשוש מזה?
אנשים הם מספיק חכמים בשביל לדעת מה הם רוצים, צריך לתת להם יותר קרדיט ולא לפחד מהשלכות לא ידועות.
אותי הפרויקט הזה ממש לא מעניין, אבל מפרגן להם על ההצלחה.
נניח
שאתה מישהו שממש מצפה לסרט מסוים, ואז פתאום המפיקים במטרה לחסוך כסף אומרים "טוב, חסר לנו 10 מיליון דולר, אם אתם רוצים שהסרט יצא – תשלמו".
גם כשאנשים תורמים
למשפחות נזקקות, בתי תמחוי או מוסדות רווחה אחרים הם עושים זאת מרצונם החופשי ועדיין ניתן לראות פה אלמנט חזק של ניצול (במקרה הזה, מצד המדינה שמתנערת מאחריותה כלפי אוכלוסיות מוחלשות ומגלגלת את הטיפול בהן לעמותות פרטיות).
כן, ההשוואה לא מושלמת, סרטים הם מוצר צריכה שאמור לייצר רווח בניגוד לשירותים ממשלתיים שהם לא כלכליים מעצם הגדרתם, אבל הנקודה היא שרק מכיוון שיש פה כביכול תרומה מרצון לא מעיד שהשיטה הזו מאפשרת יותר חופש. אם הסיטואציה הזו תיצור צמצום הדרגתי של ההשקעה של האולפנים בפרויקטים קטנים ומעבר להסתמכות על מימון פרטי זה יצור קושי גדול יותר עבור יוצרי הסרטים להוציא פרויקטים כאלה לפועל (במיוחד פרויקטים שלא נסמכים על קהל מעריצים מכור מראש).
אם יורשה לי רגע להתנבא, אני חוזה פתרון מסוים לבעיה הזו אם יקום באיזה שלב מודל מימון המון של סרטים בניהול קואופרטיבי. מודל שלא רק יסתמך על תרומות מהציבור הרחב, אלא יתייחס אל הממנים כשותפים בתהליך היצירה ויעמיד אחוז מסוים מרווחי הסרט (אם יהיו) כהחזר עבורם. זה באמת ישנה הכל.
מה ששפן הלוח אמר.
הסרט הזה ירוויח הרבה יותר מ-2 מיליון. במיוחד עם תוספת ההייפ של "הסרט ההוליוודי הראשון שנוצר דרך קמפיין בקיק סטארטר" ובגדול, מי שמשקיע בסרט לוקח סיכון של אי החזר של ההשקה.
אבל פה יהיה החזר. לא סתם החזר. החזר ממש גדול.
והנה, המשקיעים עצמם לא ייראו מזה פירור!
יתרה מזו, רובם המכריע ייאלצו לשלם על כרטיס אם הם ירצו לראות את הסרט אחר כך בקולנוע או משהו.
וזה, חברים, זה די מסריח.
המשקיעים לא נכנסו לזה בשביל הכסף.
הם יראו מזה סרט שאחרת הם לא היו רואים, ושהם מאוד רוצים לראות, שיקדם קריירות של אנשים שהם מאוד רוצים שיצליחו.
אני לא אומר שאין כאן ניצול, אבל הוא בוודאי שלא מסריח, כי המעריצים נותנים לזה יד בשמחה מסיבות שאינן סיבות כלכליות.
תשמע,
בגדול, המקרה הזה יוצא דופן, ומה שמסריח – או מי שמסריח, אם תרצה – זה האולפן. שסירב לתת לרוב וקריסטן לממן את הסרט בטענה ש"אין לזה מספיק ביקוש". אבל אם זה הולך להפוך למודל החדש – זה לגמרי מסריח, כי זה ניצול של המעריצים.
מנגד, אני מניחה שהרבה מהמעריצים קיבלו מעבר לסרט שהם רוצים לראות.
מנגד, אני כן חושבת שההפקה מטעם רום תומאס צריכה לתת במתנה כרטיסים לכל התורמים החל מרמת הפרס הראשון, או לארגן הקרנות משקיעים למעריצים שתרמו.
יהיה להם כסף לזה. הרי הסרט ירוויח המון. וקריסטן ושאר השחקנים לא יצרכו לעבוד בשכר נמוך ככל הנראה.
בכל מקרה, זו דעתי; שברגע שהסרט נוצר וכיסה את ההשקעה ומרוויח (שזה, תכ'לס, מהדולר הראשון שייצא אחרי שהוצאות ההפצה יכוסו, שכן הוצאות ההפצה לא נספרות בתקציב של ה-2 מיליון) אז מגיע לאנשים שהשקיעו בו לפחות לראות את הסרט פעם אחת. ובלי לשלם עליו עוד פעם בין עשרה לשניים עשר דולר לכרטיס לקולנוע.
הדבר היחיד שלגביו אנחנו לא מסכימות
הוא שהסרט יהיה הצלחה. 40,000 משקיעים זה לא הצלחה. גם אם נניח שאלו מייצגים רק חלק ממעריצי ורוניקה מארס זה עדיין משאיר קהל של לכל היותר כמה מאות אלפי צופים.
הסרט מן הסתם יהיה רווחי, מכיוון שהאולפן לא משקיע שום דבר בהפקה, וממה שנאמר באתר היקף ההפצה נתון לשיקולו. אבל קשה לי לדמיין שהוא ירויח יותר משני מיליון דולר.
למה לא?
לדוגמה, "סרניטי" – סרט שהתבסס על סדרת טלוויזיה כושלת ואיזוטרית (נפלאה ככל שתהיה, לא יודע, לא ראיתי) – הרוויח בזמנו כמעט 40 מיליון דולר ברחבי העולם. מבחינת ההשקעה של האולפן בו הוא היה כישלון כלכלי לכל דבר ועניין, אבל עדיין – "ורוניקה מארס – הסרט" גם מתבסס על סדרה עם בסיס מעריצים יותר רחב (גם אם פחות קהילתי ועיקש כמו של "פיירפליי"), שנמשכה ליותר מחצי עונה. כלומר, את גבול ה-2 מיליון דולר אין לי שום צל של ספק שהוא יעבור. ביום האחרון התחלתי לדמיין שהוא יהיה "האזרח קיין" של הסרטים-מבוססי הסדרות ויגרוף מועמדויות לאוסקר, גם אם לזה יש סיכויים קלושים להחריד; יחד עם זאת, אני לא רואה שום סיבה שהסרט הזה לא יכניס סכום הגון למדי.
האמת, אני לא כל כך בקיאה במספרים הללו
אז ייתכן ששני מיליון דולר מיתרגמים לכמות קטנה מספיק של כרטיסים שזה לא בשמיים. אבל עדיין, כמה הבדלים משמעותיים בין סרניטי לבין מה שידוע לנו על ורוניקה מארס – הסרט:
1. הפצה. כפי שכבר אמרתי, היקף ההפצה ניתן לשליטתו של האולפן – אולפן שכבר הפגין חוסר אמון מובהק בסרט הזה. סרניטי הופץ בסוף השבוע הראשון שלו ביותר מאלפיים אקרנים. מישהו חושב שהאחים וורנר ישקיעו מספיק כסף בשביל הפצה כזו, או אפילו קרובה אליה? עוד נקודה חשובה היא שכשליש מההכנסות של סרניטי היו מחוץ לארה"ב, כלומר מפיצים זרים קנו את הסרט להפצה במדינתם. זה נראה לי הרבה פחות סביר במקרה ורוניקה מארס (ראה גם נקודה 3).
2. פרסום. לסרניטי היה קמפיין פרסום די מושקע. כך גם לסקוט פילגרים, עוד סרט גיקים שהאינטרנט השתגע עליו ושהכניס בסוף רק כשליש מתקציב ההפקה שלו. שוב, אני לא רואה שום אינדיקציה שהאחים וורנר מתכוונים לעשות כהוא זה על מנת לקדם את הסרט הזה.
3. ז'אנר. מד"ב זה ז'אנר חם עכשיו. סרטי אפקטים והתפוצציות (לא משנה אם אפשר להגדיר את סרניטי ככזה – מאוד קל למכור אותו כך) עושים מאות מיליוני דולר. זה מן הסתם הפך את סרניטי ליותר אטרקטיבי לקהלים שלא הכירו את הסדרה (וכנראה גם למפיצים זרים). הרבה פחות אנשים מעוניינים בסיפורי בלשים על נערה (בסרט, אשה צעירה) עם פה גדול ואישיות גדולה עוד יותר (ראה מקרה One for the Money שנחל כשלון מחפיר למרות שהספרים שעליהם הסרט הזה היה מבוסס הרבה יותר פופולריים מורוניקה מארס).
לסיכום, אני חושבת שמה שחשוב לזכור זה שלא משנה כמה האינטרנט משתגעת על ורוניקה מארס, או פיירפלי, או סקוט פילגרים, מה שהופך סרט להצלחה הוא קהל שלא מכיר את היצירה המקורית ונמשך לסרט ע"י פרסום אגרסיבי ורעיון (וז'אנר) מעניינים. אפילו סרטי הארי פוטר לא היו מגיעים למספרים העצומים שגרפו אם רק מעריצי הספרים היו הולכים אליהם (לעומת סרטי דמדומים, שבאמת מושכים רק את מעריצי הספרים, ומצליחים מכיוון שיש כל כך הרבה מעריצים כאלה). אני לא משוכנעת שלורוניקה מארס יש את הנתונים למשוך את הקהל הרחב הזה – אחרי הכל, היא לא עשתה זאת במשך שלוש עונות טלויזיה – ומאוד מפקפקת שהאחים וורנר ישקיעו בפרסום שיוכל להגיע אליו, אפילו אם הוא קיים.
את רצינית עכשיו?
(שאלה רטורית – אני מניחה שהתשובה היא "כן, אחרת לא הייתי כותבת את זה")מבחינת פרסום, הסרט של ורוניקה מארס *כבר* זוכה לפרסום. וככל שהקמפיין ימשיך לצבור כסף, וכשהסרט ייצא, הפרסום יפרסם אץ עצמו.
אגב, קריסטן בל עצמה היא בין האנשים שהעלו את הסרט הכושל ששכחתי את שמו של איזה במאי איזוטרי למעמד קאלט ולמוצר רווחי. אז את באמת באמת חושבת שלסרט הזה ילכו פחות משני מיליון איש?
לפי מכירות הדיוידי, לפי רוב תומאס במילותיו בעניין הקמפיין, יש לסדרה לפחות שלושה מיליון מעריצים.
וגם לגבי הפצה – זה די בילט אין.
כשיש לך כוכב – יש לך הפצה. כשיש לך כוכב ומותג שכבר יש לו מעריצים (ועוד כאלה שיחד אספרו למעלה משני מיליון כדי לראות את הסרט קורה!) ואולפן גדול כמו וורנר מאחוריך, עוד יותר בטוח שיש לך הפצה.
לשבור קופות אני לא חושבת שהוא הולך לשבור. אבל לאור זה שלא משנה כמה שהוא יעלה לעשייה אף משקיע לא צפוי לקבל החזר להשקעה שלו כומר אין שום השקעה שצריך לכסות – כל סנט שהסרט הזה ירוויח הולך ישירות לרווחים.
אם למשל עשית סרט שעלה לך 2 מיליון ואת צריכה לכסות את ההשקעה הזאת, אז גם רווח של ארבעה מיליון הוא בגדר הצלחה מסרחית גדולה. לא רק כיסית את ההשקעה, אלא הכפלת אותה.
אבל אם הסרט "עלה" 2 מיליון אבל אין שום השקעה שצריך לכסות, כמו במקרה הזה, גם מאה אלף דולר שהוא ירוויח יהיו רווח נקי.
לא כל שכן מיליון אחד – או כמה. סביר להניח שהסרט הזה יכניס בסביבות ה30-40 (מומחי מכסחי הקופות – כמה לדעתכם הסרט הזה יכול להכניס, אגב?).
אז האמיני לי כשאני אומרת לך – הסרט הזה הולך להיות רווחי באופן חסר תקדים, ומה שלא יהיה, כישלון הוא לא יהיה.
אני חושב שאת מסתכלת על זה בצורה יותר מדי צינית.
אמנם הקונספט שלפיו אם אתה משקיע בפרויקט מסוים אתה זכאי לחלק מרווחיו כבר קיים ועובד שנים על גבי שנים, כאן הרעיון הוא שההשקעה שלך נובעת מאלטרואיזם טהור – אתה משקיע בפרויקט כסף כי אתה רוצה לתרום לעשיית סרט שאתה רוצה לראות. אני מבין את הבעייתיות שאת מדברת עליה: גם אם הסרט של ורוניקה מארס לא יכניס מעל ל-2 מיליון דולר, מדובר ברווח מספיק גדול לכל המעורבים בדבר (וגם זה לא בטוח, לדעתי – גם אם הפרויקט יסתיים ובידי רוב תומאס סכום בסדר גודל של כמה עשרות מיליוני דולרים, אני די בטוח שלאולפן עדיין תהיה מעורבות כלכלית מינימלית בסרט), ומגיע גם למשקיעים תגמול. אבל הרעיון של כל פרויקט המימון הזה הוא שהעובדה שהסרט יוצא לאקרנים ושאתה יכול לגשת לקופה ולבקש 2 כרטיסים ל"ורוניקה מארס – הסרט" היא התגמול עצמו, ואם תשאלי אותי, אני חושב שזה די מקסים.
אני חושבת שאתה לא מבין את מה שאני אומרת
קודם כל – מישהו הולך לעשות כסף על הסרט הזה. הרבה מאוד כסף, לאור זה שזה סרט שלא עלה לעשות אותו (לא רוצה לחזור על מה שכתבתי בהודעה הקודמת, אבל אם אתה לא מבין למה הכוונה ב"סרט שלא עלה כסף לעשות אותו" אתה מוזמן לקרוא את ההודעה הקודמת שלי שוב).![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
) ובכיף משלמת עשרת אלפים דולר (מינוס שבע מאות פחות או יותר שאקבל בחזרה ברגע שהסרט יצולם כשכר על העבודה שלי בתור שחקנית של אנדר פייב[1]) אבל אני פשוט לא מצליחה לשחרר ולהתעלם מהעובדה שמישהו הולך לדפוק קופה על הסרט הזה, ושבגלל הצורה הייחודית שבה זה נעשה, זה הולך להיות על הגב של אנשים ששילמו הרבה יותר מאשר עלות הכרטיס שלהם. ואישית – ולא יודעת, אולי העובדה שאני חלק מתעשיית הקולנוע העצמאי בארה"ב כבר כמה שנים טובות משפיעה על הדיעה שלי בעניין, למעשה, אין ספק שזה ככה – אבל פשוט צורם לי שהאנשים שתרמו סכום צנוע (אבל גדול מאשר סכום העלות של כרטיס קולנוע) לא יזכו לפחות לראות את הסרט שהם מימנו בקולנוע. מבלי לשלם עליו שוב.
המישהו הזה הולך להיות בעיקר האולפן שיפיץ אותו, כי הוא הולך להפיץ סרט, שכאמור, לא עלה לו סנט. ויתרה מזאת, סרט שהפרסום שלו יגיע לבד, רק מהעובדה שזה הקמפיין הראשון בסדר גודל כזה דרך קיק סטארטר.
לא רק הקמפיין הגדול ביותר שאי פעם מומן שם, אלא שלקח פחות מיום אחד כדי לגייס את מלוא הסכום השערורייתי הזה!
וזה לגמרי מקסים, אני מסכימה. ואני בטוחה שכל אחד מהתורמים מאוד שמח שעלה לו רק 400 דולר כדי שקריסטן בל תקליט לו הודעה אישית לטלפון שלו, או משהו. או רק 2000 פלוס מינוס כדי להיות ניצב על הסט (פלוס מינוס, כי ההפקה תצטרך לשלם לו בסביבות השלוש מאות דולר ליום צילומים שבו הוא עבד) ואני חותמת לך שלפני עשור, כשהגעתי לארה"ב, אם היה לי הכסף, הייתי משלמת סכום דומה וגם כרטיס טיסה ועל השהות בלוס אנג'לס כדי להיות ניצבת על הסט של באפי (במיוחד אם הייתי מצליחה לסדר שאני אהיה ניצבת שספייק נושך
[1] under five זה השם/ תיאור של שחקן שיש לו חמש שורות או פחות, אבל מרגע שאתה אומר ולו מילה אחת על הסט, אתה נחשב לprincipal actor ולכן השכר שלך הוא בסביבות ה-700 ליום. כמובן, זה בדרך כלל בדיוק יום אחד, כמו במקרה הזה.
ואגב – בקשר לעלויות – סרטים שמצולמים במדינה שכפופה לחוקי ארגון השחקנים (כמו קליפורניה, מן הסתם) ושיש בהם ולו שחקן אחד (~שיעול~ קריסטן בל) שחבר באיגוד, חייבים להיות סרטים של האיגוד. וסרטים של האיגוד שעולה פחות מחצי מיליון דולר לעשות אותם מקבלים את הזכות להיות "סרט בתקציב מיקרו מינימלי" ויכולים לשלם לכל השחקנים רק מאה דולר ליום (אם כי – לכולם, שחקנים או ניצבים)- אבל שני מיליון לא עומד בתקנה הזו. אז סרט שעולה שני מיליון צריך לעמוד בתקנות הרגילות, ואז ניצב של האיגוד יקבל בסביבות השלוש מאות דולר ליום – תלוי כמה שעות הוא עבד, אם הביגוד היה שלו או של ההפקה וכיוצא באלה. ושחקן עם מילה אחת בלבד או יותר, בסביבות השבע אמות ליום, כאמור.
אני מבין למה את מתכוונת, אל דאגה.
הבהרת את זה נפלא פה ובהודעתך הקודמת. אני מבין את הבעייתיות ויש בזה משהו מקומם, אבל השאלה היא לא אם היית מוכנה לשלם 200 דולר בשביל משיבון סלולרי מאנתוני סטיוארט הד או משהו כזה – הצ'ופרים האלה הם שטויות. הכוונה שלי היא שהגמול שאותם משקיעים אמורים לקבל מהסרט הוא לא חלקם ברווחיו (גדול/קטן ככל שהוא יהיה), אלא העובדה שהם יזכו לראות את הסרט הזה. את יכולה לומר לי שלא הכרת אנשים שלפני כמה שנים היו מוכנים לשלם סכום מגוחך של כסף בשביל הזכות להיכנס לבית הקולנוע, לשלם מחיר מלא על כרטיס ולראות את "באפי קוטלת הערפדים – הסרט", בבימויו של ג'וס ווידון ומאת ג'וס ווידון, מרטי נוקסון ודרו גודארד, בכיכובם של שרה מישל גלר, ניקולס ברנדון, אליסון האניגן, אנתוני סטיוארט הד, ג'יימס מרסטרס ובהופעת אורח של דיוויד בורינאז ואלייזה דושקו?
היופי שבדבר הוא לא הפיצ'רז החמודים שניתנים למשקיעים ב-Kickstarter, אלא העובדה שבסופו של דבר הפרויקט עליו הם חלמו יתגשם, בזכותם. הם יודעים שהם לא יראו מזה אגורה – ומי שמוצא את זה בעייתי יכול לשמור את כספו בכיס. אין ספק שהבעייתיות קיימת, אבל זה עדיין רעיון יותר מקסים ממקומם.
בוא ואגיד לך משהו שאולי יסביר דברים יותר טוב -
איך שראיתי את הקמפיין כתבתי לטים מייניר וביקשתי ממנו שידבר עם החברים שלו וירימו קמפיין כזה ויחזירו לנו את הסדרה המדהימה טריירס שבוטלה לפני שנה, וזה היה הדבר הכי עצוב בעולם. כן, מבחינתי הרבה יותר עצוב מהביטול של פיירפליי שגם היא סדרה שלו.
וכן, אם קמפיין כזה יקום לטריירס אני לא רק אשקיע כסף, אני אעשה כל מה שאני יכולה לעשות כדי לגרום לו להצליח. ראבאק, אני חולמת על זכייה בלוטו *רק* כדי לקנות את הזכויות לסדרה הזו להחזיר אותה לחיים!
אז כן, אני לגמרי מבינה את הנקודה שלך.
אבל בה בעת, שוב, מאוד ייתכן שזה בגלל הקשר שלי לתעשייה הזו, בעיקר בגרסה העצמאית שלה, חורה לי שמישהו הולך לדפוק קופה על חשבון האהבה של מעריצי ורוניקה מארס לסדרה הבסדר אבל לא יותר מזה הזו. כי לא משנה כמה מיליונים בודדים הסרט הזה יכניס – לא עלה לעשות אותו! קרי, כל מיליון כזה הולך להיות רווח נקי לכיס של איזה (כמה) חארות מוורנר ברוס.
אז זהו.
![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ואם הם אחראים לתחייה הזמנית של הסדרה הנפלאה הזאת,
מבחינתי אפשר לומר שהם הרוויחו את כספם![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אנחנו מדברים על טריירס או על ורוניקה?
רק מנסה לוודא.
ורוניקה. את טריירס אראה בהזדמנות.
(ל"ת)
אה, מזל שוידאתי
אני לא חושבת שורוניקה תחזור כסדרה בכל מקרה. ההתחייבות לסדרת טלויזיה היא הרבה יותר גדולה – ולעתים מעיקה, כשכבר יש לך קריירה בקולנוע – וממש קשה לי לראות את קריסטן מתחייבת לסדרה.
סדרת סרטים, מנגד, או סדרה במתכנות של סדרת נטפליקס- אולי.
ובגלל זה הסרט מהווה תחייה זמנית.
(ל"ת)
את באמת חושבת שמי ששילם כדי להיות ניצב,
יקבל חלק מהכסף בחזרה כשכר על עבודתו כניצב?
וכן, ברור לי שאת עומדת להרצות לי על עולם ההפקה בגרוש של הוליווד, ואיך שיש שם חוקי ברזל שבטח נתקלת בהם בהפקות שלך, ובכל זאת, זה נראה כמו מקרה ברור של יוצא מן הכלל.
מן הסתם שאני רצינית
ואני לא חושבת ששום דבר שכתבת כאן סותר את הטענה שלי שצריך להבדיל בין "פופולרי באינטרנט" לבין "פופולרי במציאות". הקמפיין עצמו, למשל, הוא לא פרסום לסרט, כי הוא מפרסם אותו רק באינטרנט, ורק בקרב אנשים שכבר מכירים את המותג ורוניקה מארס. על מנת שהסרט יצליח באופן שאת מתארת, צריך לפנות לקהל שלא מכיר את הסדרה ולא שמע על הקיקסטארטר, ואת זה עושים בעזרת פרסום ממשי, לא באינטרנט.
כפי שכבר כתבתי בהודעה שאת מגיבה אליה, יכול להיות ששני מיליון זה לא בשמיים (אם כי גם זה עדיין תלוי בהיקף ההפצה של הסרט, וקריסטן בל רחוקה מלהיות כוכבת שתשכנע אף אולם להפיץ סרט באלפי או אפילו מאות עותקים). אבל קשה לי מאוד לדמיין הכנסות של עשרות מיליוני דולרים לסרט הזה.
קצת יותר נתונים על ההפצה של הסרט
לפי הדיווח הזה, המפיצים הם הזרוע הדיגיטלית של האחים ורנר, וכאן כתוב (עם הדגשה שלי):
The studio’s digital distribution arm will bring the cinematic adventures of Veronica, Keith, Wallace, Logan, and whoever else is still hanging around Neptune (Dick Casablancas has either lucked into an online fortune or been buried up to his neck and left to die in the Mexican desert) to a limited number of theaters and unlimited VOD-capable devices in early 2014.
אז שלושים מיליון דולר נראים לי כמו סכום די מופרך.
הסרט לא יכניס 30 מיליון דולר בבתי הקולנוע.
אבל ממתי בתי הקולנוע הם כל הסיפור? הוא יכניס הרבה כסף מהשכרות דיגיטליות, ומכירות DVD ובלו-ריי, והקרנות בטלויזיה. באמת שאני לא יודע כמה, אבל מדובר בחלק משמעותי מאוד מההכנסות של כל סרט, *בעיקר* סרט שפונה לקהל מעריצים ידוע מראש. כמו שכבר אמרו פה, זה לא יהיה שובר קופות, אבל נראה שהסרט הזה לא יכול להפסיד כסף.
"נראה", רד פיש?
רק "נראה" שהוא לא יכול להפסיד?
הוא לא עלה בכלל כסף! איך הוא יכול שלא להרוויח (מעט או הרבה)?
כי הסכום שמגיע מהקמפיין הוא לא מלוא התקציב של הסרט.
(ל"ת)
נכון, יש גם עלויות הפצה ופרסום.
אבל עצם הקמפיין די מסדר את העניין הזה ומוודא שלפחות הקרנה מצומצמת תכסה את הוצאות ההפצה בלי צורך בפרסום *בכלל*, ואז אם ההקרנה עצמה תניב הכנסות יוכלו להאריך או להרחיב את ההפצה, ואם לא, אז רק יכסו את הוצאות ההפצה ויישארו ברווח לא גדול – אבל עדיין רווח.
לא?
הסכום שמגיע מהקמפיין הוא לא מלוא התקציב של הסרט.
(ל"ת)
אז שוב אני אשאל -
אתה חושב ששני מיליון (או כמה שהקמפיין יגייס) הם לא העלות הבלעדית של הסרט, קרי התקציב של ההפקה שלו (פרי ופוסט כלולים בתקציב נ"ל)?
כי ברור לי שיש עלויות הפקה ויש עלויות הפצה ופרסום ואלה ישויות נפרדות. גם ברור לי שברור לך שאת החלק הזה אני מכירה מניסיון.
אז אני מנסה להבין אם אתה מתכוון שעלויות ההפקה של הסרט בלבד לא הולכות להיות הסכום שיגוייס בקמפיין בלבד?
אשר להפצה, הנה מה שתומאס טוען שוורנר הבטיחו:
Distribution is always a challenge with low-budget films, but Warner Bros. is going to help us distribute the movie, and try to get it out there as widely as possible.
אני לא מבין מה לא היה ברור במה שכתבתי פעמיים.
(ל"ת)
אהמ... מה שכתבתי?
למה אתה קורא "התקציב של הסרט"? – תקציב ההפקה לבדו, או התקציב המלא, כולל תקציב הפרסום וההפצה?
מה שלי לא ברור זה מה גורם לך להגיד את זה
כלומר, אני לא חושבת שזה בלתי אפשרי שורנר יוסיפו לתקציב או שתומאס מוסיף כאן משהו מכיסו, אבל הוא לא אומר את זה בקיקסטארטר.
כי 2 מיליון דולר הם לא תקציב של סרט הוליוודי!
בטח שלא סרט מלא בשחקנים עם שמות מוכרים, ובלתי ניתנים להחלפה. זה אולי תקציב של פרק. לפי ימד"ב, ל"באפי" היה (לפחות בעונה מסוימת) תקציב של 2.3 מיליון דולר לכל פרק. סדרות יקרות כמו "אבודים" או "משחקי הכס" נעשות בתקציב של 5 מיליון דולר לפרק לפחות. וברגע שמדברים על סרט קולנוע, התקציב עולה מעלה מעלה. אפילו בהנחה שמדובר בסרט בתקציב קטן מאוד בסטנדרטים הוליוודיים, 2 מיליון דולר זה פשוט לא מספיק. הוורנרים מן הסתם הסכימו לספק חלק (גדול) מהתקציב אם הקיקסטארטר יוכיח – כפי שתומאס אמר – שלקהל המעריצים יש עניין. הכסף שגויס כאן הוא בעיקר ייצוגי: הסרט לא באמת קם ונופל עליו.
אני חושב שבמקום להשחית את הזמן על הטיעון הזה
אפשר פשוט לקשר ליומני ההפקה של ההוביט
מדף הקיקסטארטר
"The average pledge on Kickstarter is $71. Hell, if we could get 30,000 people to give the average donation, we could finance the movie, particularly if the cast and I were willing to work cheap"
71*30,000 = 2,130,000
כלומר נראה לי שתומאס טוען שהתקציב של הסרט הוא שני מיליון. יכול להיות שהוא משקר, אבל לא ברור לי מה המוטיבציה שלו.
נכון, זה באמת נראה כאילו זה מה שהוא טוען.
אבל הוא לא אומר את זה במפורש, ולדעתי יש לזה סיבה טובה. חשוב הרי לתת לתורמים להאמין שהכסף שלהם הוא-הוא הכסף של הסרט; "סרט שמומן על ידי גולשים באינטרנט" נשמע הרבה יותר טוב מ"סרט ש-20% מתקציבו מומן על ידי גולשים באינטרנט".
אולי אני טועה בנושא הזה. אני אשמח לטעות. אבל אם באמת יופק סרט קולנוע הוליוודי (מוצלח) בתקציב של פחות מפרק אחד בסדרת דרמה, זה נראה לי מהפכני יותר מאשר הרעיון לממן אותו באמצעות קיקסטארטר. מה, אירוע כזה צריך להיות מהפכה מוחלטת בכל האופן שבו תעשיית הטלויזיה והקולנוע עובדות.
מי אמר שמדובר פה בסרט קולנוע הוליוודי?
נקודת ההשוואה הנכונה יותר נראית לי כמו סרט לטלויזיה. אף אחד, אחרי הכל, לא מצפה פה למרדפי מכוניות או אפקטים ממוחשבים.
לפי ויקיפדיה, התקציב של פרק ממוצע של ורוניקה מארס היה 1.7 מיליון דולר. סרט יעלה יותר בעיקר כי הפקתו תארוך יותר זמן ותצריך יותר שחקנים, ואני מסכימה ששני מיליון הוא סכום נמוך בהתחשב בכך. אבל הוא לא חסר פרופורציה ביחס לתקציב הסדרה, בעיקר אם חלק משמעותי מהתקציב הזה היה משכורתם של השחקנים הראשיים.
כל זה לא אומר שבלתי אפשרי שאין תקציב נוסף שתומאס לא הזכיר, כמובן. אבל גם לא נראה לי בלתי אפשרי שאין תקציב כזה.
במקרה כזה, מדובר בהטעיה מבחינת מושגים.
אם מה שהם רוצים לעשות זה עוד פרק בסדרה, באורך של פרק ובתקציב של פרק, הם היו צריכים להגיד שזה מה שהם רוצים לעשות. אבל הם אמרו שהם רוצים לעשות סרט, ושהוא יוקרן בין השאר בבתי קולנוע. המילה "סרט" מבטיחה סטנדרטים הפקתייים שונים ותקציב שונה – ולו משום שפרק אורך 40 דקות וסרט – מינימום 90. אם כשהם אמרו שהם הולכים לעשות "סרט" הם התכוונו שהם הולכים לעשות פרק, הם הטעו את התורמים וזה ממש לא יפה.
לטענתך הם מטעים את התורמים בכל אופן
או שהם משקרים לגבי התקציב, או שהם משקרים לגבי הסרט.
אבל אני מעולם לא חשבתי שמדובר פה על "סטנדרטים הפקתייים שונים", והאמת שלא ברור לי למה לצפות לכך. מה שהנחתי כששמעתי "ורוניקה מארס – הסרט" הוא סרט באורך מלא, באיכות פחות או יותר שווה לזו של התכנית (שבהחלט לא היתה איכות נמוכה), עם סיפור שמתחיל ומסתיים בתוך הסרט. בתור מעריצת התכנית, זה גם מה שרציתי (חוץ מאולי עוד עונה, אבל כפי שכבר נכתב פה העונות המאוחרות של הסדרה היו לא משהו אז אולי סרט אפילו עדיף), ולא ברור לי למה אתה ציפית.
לפי הכתבה הזאת ב-Wrap
http://www.thewrap.com/movies/article/veronica-mars-movie-gets-greenlight-how-warner-bros-plans-make-it-exclusive-81326
המבוססת על מקור אלמוני בהפקה, אני טועה, והתקציב של הסרט יבוסס אך ורק על ההכנסות מקמפיין הקיקסטארטר, כשהאולפן יממן את ההפצה והפרסום. משתמע מזה שהאולפן בונה על כך שהקמפיין עבר כבר את ה-2.7 מיליון, ומן הסתם ישיג הרבה יותר ב-29 הימים הקרובים. הוא לא אומר במפורש האם הכוונה היתה להפיק אותו בלי עזרה גם אם הסכום שהגיוס היה משיג היה 2 מיליון בלבד.
אם זה נכון: וואלה. אם כי אני עדיין לא מאמין שמישהו התכוון אי פעם להפיק את הסרט הזה בתקציב של 2 מיליון דולר בלבד.
איך הגעת למסקנה ששני מיליון הם פחות מהתקציב
של פרק אחד בשדרת דרמה?
אתה מודע לזה שהעלות הממוצעת לפרק בסדרת דרמה היא מיליון וחצי דולר?
אתה מודע לזה שחלק גדול מזה מגיע מהעלות של השכר של הכוכבים הראשיים של הסדרה ושל שחקנים אורחים מיוחדים?
אז לאור ההערה של רוב וקריסטן שהשחקנים הסכימו לעבוד בשכר נמוך יותר (קרי, השכר המינימלי לפי דרישות האיגוד) אז העלות הזו תרד מאוד? כלומר, הסכומים הנהוגים לתשלום לשחקן קבוע בסדרת דרמה של רשת CW (ששידרה את ורוניקה מארס, אאל"ט) הוא בסביבות 250 אלף לפרק.
אם קריסטן מוכנה לעשות את הסרט הזה בעלות של תשלום המינימום לשחקן בסרט, הנה המחירונים של המינימום – עד שניים וחצי מיליון, הם יכולים לשלם לה (אם היא מסכימה) רק 1700 לשבוע. זה כולל את כל שאר השחקנים, כמובן. המחירונים של סאג:
Low Budget Agreement
Total budget of less than $2,500,000
Day rate of $504
Weekly rate of $1752
No consecutive employment (except on overnight location)
Six day work week with no premium
Reduced overtime rate
Reduced number of Background Performers covered
http://www.sagindie.org/resources/contracts הקישור הישיר
בקיצור, בשני מיליון דולר הם יכולים בכיף לצלם סרט באורך מלא בעלות הזאת, כל עוד השחקנים )(וגם הצוות) מוכנים לעבוד בשכר המינימום של האיגוד שלהם.
אז בעצם חמשת אלפים דולר לחודש
זה שכר מינימום של שחקן בהוליווד? לא רע בכלל.
שחקן שעובד.
אף אחד לא מבטיח לך שתהיה לך עבודה 12 חודשים בשנה, או אפילו קרוב לזה.
במיוחד מכיוון שהשחקנים שמרוויחים שכר מינימום
הם כנראה שחקני אורח בסדרות או תפקידים קטנים בסרט, ולכן עובדים פחות מאלו שלהם תפקידים גדולים או קבועים יותר, וניהלו משא ומתן על משכורת גבוהה יותר.
גם שחקן שעובד בדרך כלל לא עובד 12 חודשים בשנה.
ובואו נשים לב שכל התעריפים האלה הם על סרטים דלי תקציב בלבד. המינימום הרגיל גבוה יותר. אבל שוב – זה בדרך כלל חל על שחקן אורח, שבדרך כלל לא עובד יותר משבוע בפרוייקט, מקסימום שניים שלושה. וגם שחקנים שעובדים, בדרך כלל לא עובדים ביותר מחמישה שישה פרויקטים בשנה.
אני מדברת על כאלה שאתם לרב מזהים את הפרצוף שלהם, למשל. מה שכן, לרב הם גם לא מקבלים את המינימום אלא יותר ממנו. ועדיין. חמישה-שישה פרויקטים עם תפקידים קטנים אבל משמעותיים בשנה, זה המון לשחקן שהוא לא בליגה A או B.
וכל החוקים האלה לא חלים על משחק בתיאטרון
או בפרסומות? ה-SAG הוא איגוד העובדים של שחקני המסך – מי יגן על אנשי התיאטרון?
פרסומות - בהחלט.
ולמעשה, בעבר היו שני איגודים, סאג ואפטרא. אבל הם התאחדו לפני שנה פלוס מינוס. לשחקני התיאטרון יש איגוד אחר שנקרא אקוויטי, והוא לא פחות דורסני מסאג-אפטרא. אפילו יותר. לסאג אפטרא יכול להצטרף כל אחד שיש לו הזמנה (שלושה תפקידי ניצב במשכורת של האיגוד, או תפקיד אחד שכולל גם שימוש בקול שלך, לא רק המראה [שורות, או אפילו מילה בודדת כמו "הצילו" או "אוי"]) ולא משנה מה הססטוס החוקי שלך לעבודה במדינה; לצורך העניין, יכול להיות שאין לך בכלל אישור עבודה אבל היית חלק מהפקה של האיגוד שצילמה גם בארץ שלך ולכן קיבלת "כרטיס כניסה". באקוויטי, לעומת זאת, יש מגבלה אחת מאוד מרכזית – הם לא מקבלים אנשים שיש להם ויזת אמן לאיגוד. בכלל.
וזה מאוד בעייתי, מן הסתם.
בקיצור – ארה"ב היא ארץ האיגודים. לכל מקצוע ותת מקצוע יש איגוד משלו. וכל איגוד כזה הוא דורסני יותר מקודמו.
הידעתם שאם יש לכם עובד שהוא חבר באיגוד – נגיד, איגוד עובדי בתי המלון, למשל, זה כמעט בלתי אפשרי לפטר אותם?
לא הגיעו לעבודה ולא טרחו להודיע?
אה, בקטנה.
הגיעו לעבודה באיחור ושיכורים?
בקטנה.
קיללו את הלקוחות/ הבוס/ עובד אחר, ואפילו מקרים של "העיפו סטירה" – אם זה מפריע לכם, זו הבעיה שלכם.
האיגודים בארה"ב הזויים ברמות אחרות.
למה את חושבת ששני מליון דולר יכסו את ההפקה?
זה תקציב עלוב למדי עבור סרט הוליוודי, לא?
כי... הם אמרו?
ואני מאמינה להם?
וכן, זה תקציב עלוב לאללה לסרט הוליוודי. אבל אם כל השחקנים מוכנים לעבוד לפי התעריף הקבוע – להלן, "סקייל", וכל אנשי הצוות, או לפחות אחוז ניכר מהם מוכנים לעבוד באותם התנאים, קרי, המינימום הנדרש לעמוד בתנאים של האיגוד, לא מעבר, ואם ביום השני הם כבר קרובים לגיוס מיליון נוסף בכל מקרה והם מדברים על "ככל שנגייס יותר כך נוכל לעשות יותר דברים" – אז שוב, אני מאמינה להם.
מה גם שהם רגילים לעבוד בטלויזיה, איפה שהתקציבים הרבה יותר קטנים. יתרה מזאת, סרט באורך מלא יהיה שקול לעלות של שניים או שלושה מפרקי הסדרה, אז אני חושבת שהם לגמרי מכוסים מבחינה תקציבית כבר עכשיו.
מן הסתם שהסרט לא יכול להפסיד כסף
אם עלות ההפקה שלו היא אפס. השאלה היא כמה הוא ירויח.
והאמת שאתה מעלה שאלה מעניינת – אין לי מושג כמה כסף עושים מהשכרות דיגיטליות, דיוידי, וכו' בהשוואה להכנסות ממכירת כרטיסים. הנטייה שלי היא להאמין שהאחרונים מהווים את חלק הארי בהכנסות של סרט, אבל זה בעיקר מכיוון שאלה המספרים שמדווחים ומתוקשרים, והאחרים נסתרים מן העין.
מנגד, השתמשת בדוגמה של הסרט פיירפליי
אני מניחה שאת מודעת לזה שהסרט קרה בזכות ההכנסות של הסדרה מדיוידי והשכרות דיגטיליות, נכון?![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
רק תוהה
לא ממש ברור לי איך זה קשור
הדיוידי של פיירפלי היה אחד הנמכרים ביותר בעשור האחרון, וכתוצאה מכך אושר תקציב של כארבעים מיליון דולר לסרט (לא כולל עלויות הפצה ופרסום). בהתחשב בכך שהסרט בקושי החזיר את התקציב הזה, נראה שכל מה שאפשר ללמוד מהמקרה הזה זה שמכירות עצומות בדיוידי לא מעידות על הצלחה מסחרית בקולנוע.
אבל השאלה כאן היתה, האם מכירות דיוידי והשכרות דיגיטליות מהוות אחוז משמעותי מהכנסותיו של סרט, ומקרה פיירפלי לא מעיד על כך לכאן או לכאן, בעיקר מכיוון שסרניטי ופיירפלי הן שתי יצירות שונות, בעוד שכאן מדובר בשני פורמטים של אותה היצירה.
הלכתי לאיבוד;
אני מסכימה שסריניטי/ פיירפליי הם מקרה יוצא דופן. אבל אני לא מבינה למה לדעתך פיירפליי הסדרה וסריניטי הסרט הן שתי יצירות שונות, אבל ורוניקה מארס הסדרה והסרט הן אותה היצירה בשני פורמטים?
לא דיברנו על הסדרה והסרט
דורון העלה את הנקודה שהכנסות הסרט לא יבואו רק ממכירות כרטיסים אלא מהשכרות דיגיטליות ומכירות דיוידי – של הסרט.
וזה גם המקרה של פיירפליי/ סריניטי.
גם לסרט היו ועוד יש הקרנות דיגיטליות ומכירות דיוידי.
אני השתמשתי בדוגמה יוצאת הדופן הזו כדי להראות שההכנסות הלכאורה ערטילאיות האלה הן מאוד מהותיות.
למשל, את יודעת שיש סרטים שמראש יוצאים אך ורק לוידיאו/ דיוידי/ הקרנות דיגיטליות, נכון?
האחיות אולסן נהיו מיליונריות מזה בילדות שלהן, למשל. אבל הן לא היחידות.
הכנסות מהפורמטים האלה הן מאוד משמעויות. כן, לא מדובר בסכומים "שוברי קופות", אבל בהחלט סכומים שמצדיקים עשיית סרטים כשאתה מראש יודע שהם לא יוקרנו בקולנוע. זה לא משנה – זה יכסה את ההשקעה. ובמקרה הזה, זה *בטוח* יכסה את ההשקעה ויניב רווחים *כלשהם*.
את באמת לא רואה שזה יגרור (ובטח כבר גרר)
פרסום מחוץ לאינטרנט?
אייטמים בחדשות ובטח חדשות הבידור דברים כאלה?
באמת באמת?
(ואגב, קריסטן בל היא בהחלט מספיק כוכבת כדי שאולפן יסכים להפיץ את הסרט. את לא חייבת להאמין לי כי אני איזו מישהי באינטרנט שטוענת שהיא מכירה את הנושא הזה מקרוב, אבל בחיי, אני מכירה את הנושא הזה מאוד מקרוב. קריסטן בל לגמרי מספיקה. לא שזה רלוונטי, כי כאמור וורנר ברוס כבר חתומים על ההפצה בכל מקרה)
קודם כל, אולי נרגע?
אנחנו כולה מדברות על הכנסות אפשריות של סרט. לא צריך להתנהג כאילו העובדה שאני לא מסכימה איתך כל כך מדהימה. במיוחד מכיוון שכבר הסכמתי עם הנקודה הרחבה יותר שלך שיש בעייתיות במודל שבו מוצר למטרת רווח נוצר בעזרת תרומות של אנשים שלא יראו גרוש מהרווחים, בלי שום קשר לכמה גדולים או קטנים הרווחים האלה יהיו.
ודבר שני, לא, אני באמת לא רואה את זה. או למען הדיוק, כמובן שאני רואה שהצלחת הקיקסטארטר תדווח מעבר לאינטרנט, אבל אני לא רואה איך זה מתרגם לקהלים עצומים עבור הסרט (במיוחד בהתחשב בכך שעד שהסרט הזה יצא תעבור לפחות שנה, שבה לא רק שהקיקסטארטר הזה ישכח אלא שאולי יבוא אחר שיעקוף אותו). אם להיות מפורסם באינטרנט זה לא אותו דבר כמו להיות מפורסם במציאות, אז אני לא רואה סיבה להניח שדיווחים מסוג "הי, משהו מעניין קרה באינטרנט השבוע" ימשכו קהל כל כך רחב.
פיירפליי מומלצת מאוד. ברמה של must see.
תשיג את 14 הפרקים, תראה אותם לפי הסדר הנכון ("סריניטי" – הוא הראשון, כמדומני) ותודה לי אח"כ.
זה לא משאיר אותך קצת מתוסכל,
לראות סדרה שנפסקת באמצע? זה עדיין שווה את זה?
הם די סגרו את כל הקצוות עם הסרט.
(ל"ת)
נראה לי שזאת הגאונות האמיתית של ווידון (וסליחה על האוף)
לנצח על המון דמויות ופרטים עם הקפדה מלאה ועדיין לסגור קצוות בכל עלילות המשנה.
באוונג'רס הוא לקח דמויות פושרות מסרטים פושרים ובנה אותן למשהו יחודי ומשתלב.
את פיירפליי כאמור הוא סגר יפה עם הסרט.
בדולהאוס הבנתי שהוא נאלץ לכתוב סוף לעונה הראשונה שיסיים את העלילה לגמרי כי סגרו לו את הברז (כרגיל), ואז מסיבות כאלו ואחרות הודיעו לו (אחרי שהוא סגר את העלילה לחלוטין) שבעצם יש אור ירוק לעונה השניה, וקדימה, למה אתה מחכה?
אז הוא עשה את הבלתי יאמן ופתח את הסיפור שוב (מי שראה את הפרק האחרון של העונה הראשנה יודע כמה זה הזוי) – רק כדי לסיים אותו לפני הזמן כי הם שינו שוב את דעתם.
את באפי לא ראיתי, אבל זה מן הסתם מה שיפה גם שם.
לגבי "בית הבובות" – זה מאוד לא מדויק
הוא בכלל לא סגר את העלילה של העונה הראשונה אלא הוסיף בסוף פרק עתידני, מן "אחרית דבר" אבל בהחלט לא סוף פסוק. נשאר עוד הרבה מה להראות איך מגיעים לשם, מה קורה לפני ומה אחרי, אז לא היה צורך לפתוח כלום כי זה מעולם לא היה סגור. טוב שהסדרה לא הסתיימה בעונה הראשונה כי בתור פרק אחרון של סדרה הוא די מבאס וגם משאיר הרבה מאוד קצוות פתוחים.
א. כן, זה שווה את זה לגמרי.
ב. בדיוק בשביל זה הבמאי עשה את הסרט "סריניטי", שסוגר את כל הפינות כל כך יפה שבא לראות את הסדרה שוב (מה שעשיתי מיד בתום הסרט).
ג. כל פרק עומד בפני עצמו במקביל לבניית הדמויות והעלילה של הסדרה כולה.
בקיצור, סדרה אינטיליגנטית, מצחיקה, מקורית, מרגשת וכיפית ממש.
זה בדיוק מה שאחי אמר כשהמלצתי לו לראות את הסדרה
ואחרי שהוא ראה בסוף הוא הודה לי כמה פעמים על כך ששכנעתי אותו.
כן, אבל בעיקר כי היא הייתה כ"כ טובה שרציתי עוד
ב"פיירפליי" היו כל מיני נקודות לא ידועות וסיפורים שלא סופרו (חלקם נשארו כאלה גם אחרי הסרט) אבל לא הייתה איזו תעולמה עונתית או קליף הנגר שהשאיר אותך במתח. למעט הפיילוט המקורי הכפול הפרקים עמדו בפני עצמם. מובן שהייתה המשכיות ודמויות חוזרות וכו' ורצון לראות איך כל מיני דמויות יתפתחו ומה הסיפור שלהן, אבל לא נשארו עלילות פתוחות.
לדעתי הייתה התחלה של נסיון
הסיפור של ריבר, אם הסדרה לא הייתה נקטעת באכזריות, היה מתפתח. נכון שניסו לתמצת אותו בסרט, אבל אני חושבת שאם היו נותנים לו הזדמנות הוא היה נפרש על פני המשך הסדרה.
חוץ מזה – מש"א על הכל. פשוט עצוב שאין עוד ממנה.
ואיך זה סותר את מה שכתבתי?
אני חוזרת על מה שכתבתי: "היו כל מיני נקודות לא ידועות וסיפורים שלא סופרו אבל לא הייתה איזו תעולמה עונתית או קליף הנגר שהשאיר אותך במתח". ודאי שלו הסדרה הייתה ממשיכה היינו לומדים יותר על הדמויות בכלל ועל ריבר בפרט… ג'וס אלוף בפיתוח דמויות. קיבלנו השלמה מסוימת ב"סרניטי" אבל מן הסתם בסרט של שעתיים לא ניתן לעשות מה שניתן לעשות בשליש עונה…
לא ממש סותר
מרחיב![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ג'ורג' האריסון שילם על "החיים של בריאן" במלואו
ואם הוא היה הולך לקולנוע לראות את זה, הוא היה משלם כמו כל אחד אחר.
אני תרמתי כסף לא כי אני רוצה לראות את הסרט, אלא כי אני רוצה שיעשו אותו. אגב, כל השקעה מעל 35$ מקנה עותק דיגיטלי של הסרט. זה יותר יקר מכרטיס קולנוע (או לצורך העניין מדי וי די), אבל אם היה אכפת לי מהתמורה זו לא באמת הייתה תרומה. מה שנתתי, הייתי נותן גם בלעדיה. זה פשוט מאוד נחמד שתהיה לי גם חולצה.
לא בדיוק; ג'ורג' הריסון *הפיק* את "בריאן כוכב עליון"
(זה תרגום אדיוטי, אבל זה שם הסרט בעברית) ולפיכך הוא לא היה צריך ללכת לקולונע ולשלם על כרטיס כדי לצפות בו (משהו אומר לי שהוא אפילו הוזמן לבכורה). אה, וגם בתור מפיק יש גם קטע שולי וזניח כזה של קרדיטים והכנסות… אז מעבר לעובדה שתמיד נחמד לשרבב לשיחה את שמו של ג'ורג' זצ"ל כפרה עליו, איך הוא בדיוק קשור לענייננו?
חוץ מהקטע שג'ון גולדסטון הוא המפיק של "בריאן כוכב עליון", ושזה הסיפור כמו שהפייתונים סיפרו אותו בדוקו הנפלא האחרון שנעשה על הקבוצה? ומן הסתם הוא הוזמן לבכורה, והיה מוזמן גם בלי לתת שקל (כי ככה זה חברים), אבל גם לו הוא היה המפיק האמתי ולא משקיע נדיב, וביום שבת סביר היה מתחשק לו ללכת לראות את הסרט, המוכרת בקופה הייתה מבקשת ממנו לשלם. וחתימה, כי בכל זאת.
ואני מאמין שהקשר ברור. 'תרמתי להפקה, אז לא צריך לדרוש ממני לשלם על כרטיס', זה ההיקש שאני מתנגד אליו.
לסרטים (וגם לסדרות) יש לרוב יותר ממפיק אחד
יש לא מעט תפקידי הפקה שונים – מפיק בפועל, מפיק משנה, מפיק שותף…. יש מפיק שעובד קשה כדי שהסרט יקרה והכול יתקתק ויש מפיק שתוארו ניתן לו כי הוא הביא את הכסף. אבל הוא לא תורם אותו הוא משקיע אותו. אם תיכנס ל-IMDB תיווכח לגלות שלג'ורג' הריסון יש קרדיט של executive producer (הוא לא היחיד).
עכשיו, אני יודעת שהתמונה שלי היא של פול מקרטני, אבל תאמין או לא, אני מכירה מצוין גם את הביוגרפיה של ג'ורג' הריסון. וכן, אני יודעת שאריק איידל חבר טוב שלו ושהוא אהב את החומרים של מונטי פייתון ואני מכירה את הסיפור שהם ישבו ביחד וכשאיידל סיפר לו על הסרט ג'ורג' נדלק ואמר שהוא רוצה לצפות בו ולכן נרתם למשימה. אז נכון, כשאיידל מספר את זה בהומור הוא אומר שזה המחיר היקר ביותר שמישהו שילם אי פעם על כרטיס לסרט, אבל באמת שלא צריך לרחם על ג'ורג'… הוא הקים חברת הפקה בשם HandMade Films (שאחרי "בריאן" הפיקה עוד שורה ארוכה של סרטים).
מה שאני מנסה לומר פה הוא שג'ורג' הריסון לא תרם להפקה, הוא היה שותף לה. שותף גם להכנסותיה. זה לא משנה אם כשהוא הולך לקולנוע הוא משלם על כרטיס; הנקודה היא שעבור הכסף שהוא השקיע הוא מקבל תמורה. תמורה כספית, לא רק כבוד, גאווה, סיפוק וכיו"ב. גם כשסטיבן שפילברג הולך לקולנוע כאחד האדם הוא משלם על כרטיס, רק שהוא לא צריך לעשות זאת כשמדובר בהפקה שהוא שותף לה.
וזה בדיוק מה שמיקה אמרה:
"אבל פה יהיה החזר. לא סתם החזר. החזר ממש גדול.
והנה, המשקיעים עצמם לא ייראו מזה פירור!
יתרה מזו, רובם המכריע ייאלצו לשלם על כרטיס אם הם ירצו לראות את הסרט אחר כך בקולנוע או משהו."
משקיעים אמיתיים בסרט (ובכלל) מקבלים תמורה (יותר מחולצה של הסרט או מרצ'נדייז אחר). בהיותם שותפים להפקה הם גם צופים בו חינם, כן. הם מלכתחילה לא צריכים ללכת לקולנוע בשביל זה כאחד האדם (אם בא להם הם יכולים, כמובן). אז עם כל הכבוד לג'ורג' הריסון (ויש כבוד, הרבה מאוד) הוא ממש לא רלוונטי לענייננו. מצבו לא דומה משום בחינה שהיא למעריצי ורוניקה מארס שתורמים כסף בפרויקט כזה (וחוץ מזה הוא ג'ורג' הריסון, מה שאומר שמצבו מלכתחילה לא היה דומה למצבם של רוב האנשים על הפלנטה…). ועד כמה שאני נהניתי להידיין על ג'ורג' הריסון (ושאר חברי הביטלס) בכל זמן נתון, זה פשוט לא רלוונטי לענייננו.
זה.. מוזר.
כל ההדגשות הללו פתאום גרמו לי לתחושה חזקה שאני קורא את בלוני הטקסט בחוברת קומיקס.
אלו היו שלוש שניות מעולמו הפנימי של אדם. אין מה לראות פה, כולם להתפזר.
כן, אבל
ברור לך ששני מיליון דולר הם תקציב מגוכח להפקה בסדר הגודל המבוקש (סביר להשוות את הדרישות של הסרט לאלו של "בריק", שצולם כמעט כולו על ידי צוות מצומצם, חובבני, והתנדבותי ברבע מהסכום הזה). זאת אומרת שכמעט כל חברי הצוות הבכיר יעבדו בחינם או בתשלום סימלי ביותר, וסביר להניח שהם יקבלו את הרווחים של הסרט- as they damn well deserve.
Joseph: What's an associate producer credit?
Bill: It's what you give to your secretary instead of a raise.
כן, אבל
ברור לך שכל זה ממש לא קשור לג'ורג' הריסון?
בריאן כוכב עליון
זה פארודיה על השם של "ישו כוכב עליון".
אז בלי ידע מקדים זה יוצא די מטופש, אבל כשאתה מכיר את שניהם, זה דווקא די נחמד.
ידוע לי (מחזמר, כאילו דה) ועדיין אדיוטי
זה ממשיך את מגמת התרגום של המפיצים הישראליים להשתמש באותן פראזות תחביריות גם כשאין שום קשר בין הסרטים…
רק שבמקרה הזה *יש* קשר ישיר בין הסרטים.
(ל"ת)
חצי
תרומה לנזקקים היא הדוגמה האלמנטרית שלך לניצול?
כמעט מיותר לציין שהנחת היסוד לפיה מתפקידה של המדינה להביא אוכלוסיות "מוחלשות" למצב של עצמאות כלכלית די שנויה במחלוקת.
חוץ מזה, גם אם יש בכך אלמנט מסוים של ניצול, הניצול נראה לי משמעותי הרבה יותר במקרה שלנו. בעוד שבדוגמה שלך בדרך כלל מדובר בכאלה שאמנם זקוקים לסיוע ולכספים שמגיעים מהציבור, כאן לא תהיה שום דרך לדעת אם ההפקה אמנם תלויה בכסף הזה, או שהיא סתם מצאה דרך עוד יותר רווחית לייצר סרטים באמצעות נטרול הצורך בהשקעה כספית עצמית.
קשה לי להאמין
שכל אולפן ירכב על הרעיון כדי להכניס עוד כסף. הרי ברור שאם תפרוץ מגפה כזאת, בסופו של דבר הקונספט ייפול ויעלם בגלל שאנשים לא יוכלו לשלם לכל כך הרבה פרויקטים בו זמנית. או לפחות כך אני מקווה.
הרבה פה דיברו על "פיירפליי"
אז ג'וס ווידון מוסר שהוא כל-כך עסוק עם "מארוול", שקיק-סטארטר של "פיירפליי" או "סרניטי 2" לא יקרה, לפחות לא בעתיד הקרוב.
יש עוד הרבה סיבות למה לעשות את זה עם פיירפלי
יהיה הרבה יותר קשה. ובעיקרן שאי אפשר לעשות סרט של פיירפלי בשני מיליון או אפילו חמישה מיליון דולר. סתם בתור התחלה צריך לבנות מחדש את הסט של החללית, וזה עוד לפני האפקטים (למען ההשוואה, לסרניטי היה תקציב של ארבעים מיליון דולר, ויש קטע בקומנטרי של ווידון שבו הוא מדבר על אפקט ממוחשב מסוים ומסביר שהוא היה צריך לביים את הסצינה שבו הוא מופיע באופן מאוד מדויק, כי התקציב הרשה לו רק חמישה שוטים של האפקט הזה).
שזה לא לדבר על זה שבשביל סרט של ורוניקה מארס יש רק שני אנשים – תומאס ובל – שחובה להשיג, ועוד שניים – קולאנטוני ודורינג – שהיה ממש טוב להשיג (והשני מאלה נראה לי הרבה פחות הכרחי מהראשון), ועל כל שאר הקאסט אפשר לוותר. בעוד שבשביל עוד סרט של פיירפלי צריך לתמרן בין הקריירות של שבעה שחקנים שחלקם די מצליחים ועסוקים.
בכל אופן, אותי יותר מעניין לראות אם אפשר להוציא מהרעיון הזה סרט של מידלמן, או Better Off Ted.
better off ted?
איזה מין סרט אפשר להוציא על הסדרה הזאת?
חוץ מסרט שבו וירידאן מחליטה להוציא סרט ולכסות על העלויות שלו באמצעות מימון גולשים, ואז תובעת את הגולשים כשהם לא באים לראות את הסרט כשהוא יוצא…
זה נכון
במקרה של Better Off Ted מה שהייתי רוצה זה עוד עונה, לא סרט. למעשה יש הרבה סדרות מבוטלות שעכשיו מתחילים לדבר על להחיות אותן עם קיקסטארטר שלדעתי לא מתאימות לפורמט הסרט. ורוניקה מארס היא יוצאת מן הכלל בכך שהמבנה המקורי שלה, של רומן בלשי שבמקרה מסופר לאורך עונה של טלויזיה, מאוד מתאים גם לפורמט של סרט. זו היתה הבעיה הבסיסית של העונות אחרי העונה הראשונה – במקום להמציא סיפור חדש לגמרי שאולי מוצא את ורוניקה במקום אחר ובתקופה אחרת בחיים שלה, ומשאיר מקום לתעלומה חדשה לגמרי, הכריחו את הכותבים להתייחס לסדרה כמו סדרת נעורים רגילה, ולהמשיך לשנה הבאה בתיכון או בקולג', עם הרבה דמויות שכבר אין להן תפקיד. הסרט, ממה שתומאס מספר עליו, לוקח גישה הגיונית יותר.
אין גאוני שעה אני צוחק
אגב סידרה גאונית ביותר MUST SEE לגמרי
בעקבות ההצלחה
יש עוד מישהו שצריך את נדיבותכם בשביל מטרות נעלות.
הייתי תורם
אבל כבר הוצאתי את כל הכסף שלי על הפרוייקט של הנבל השני עם מסכה על הפנים.
בגזרה הישראלית
(מקווה שזה בסדר לפרסם כאן)
היוצרים של משחקי קרוסאובר פתחו פרוייקט מימון המון לסרט הבא שלהם. אני לא מכירה את היוצרים ולא ראיתי את משחקי קרוסאובר, אבל הבנתי שהם קיבלו עליו ביקורות חיוביות בסך הכל.
קישור:
http://www.mimoona.co.il/Projects/915
ואחרי יומיים הם כבר הגיעו ליעד.
בכל מקרה, משחקי קרוסאובר היה נהדר- ואני מצפה בקוצר רוח לראות את הסרט בקולנוע.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
כל תרומה היא מבורכת, החבר'ה מוכשרים ורציניים ואני בטוחה שהם יעשו סרט נהדר ^^
שיהיה להם בהצלחה
בשביל לראות אותו בקולנוע
נראה לי שהם יצטרכו עוד הרבה יותר תרומות.
גם "משחקי קרוסאובר" הגיע בסופו של דבר
להקרנה בקולנוע ("לב", אם אני לא טועה). זה לא הולך להיות סרט קולנוע במובן המקובל של המילה.
בהודעה שלי אכן התכוונתי לסרט קולנוע
במובן המקובל של המילה.
אני הבנתי שהם מכוונים הפעם לקהל רחב יותר,
בשאיפה להגיע גם מחוץ לקהילה ולכנסים.
וואלה? מגניב.
(ל"ת)
שיהיה להם בהצלחה.
כנראה שאוכל לתרום, בתקווה שזה יגיע לחצי מרמת המגניבות של "קרוסאובר" (שראיתי ברביעי בפעם הראשונה).
ועכשיו גם זאק בראף
ראה כי טוב והוא גם רוצה את הכסף שלכם: http://kck.st/12fyTSa
סתם פרט מידע מעניין: ארבעת הקמפיינים הממומנים ביותר בקטגוריה של film/video הושלמו בחודשיים האחרונים.
תגידו רגע...
לפתע פתאום זה היכה בי; היא לא היתה בהריון מתקדם מאוד כשהקמפיין הזה עלה? ברמת ה"ילדה אחרי שהקמפיין הושלם" או משהו כזה, אאל"ט.
אבל העניין הוא שממש לא רואים את זה עליה בסרטון. במיוחד לא את החלק של "מתקדם".
מה נסגר?
היא הסתירה את הבטן מאחורי הרגליים של מריון קוטיאר.
(ל"ת)
הסרטון הזה מוצלח יותר מהסדרה...
מזכיר לי את כל הטריילרים שמוצלחים בהרבה מהסרטים שהם מפרסמים, פשוט כי הרבה יותר קל להיות מוצלח ב-5 דקות מאשר לאורך זמן.
אם תראי את episodes, הם מסבירים את הבעיה שם:
סדרות אמריקאיות (כמו כל דבר אמריקאי) חושבות לא בגדול, אלא ברחב.
ז"א שאם סדרה מצליחה, הם יעשו ממנה עוד עונה ועוד עונה עד שיגמר הכסף/רייטינג, ללא שום קשר לסיפור והאם הוא יכול בכלל למשוך יותר מעונה אחת.
בנוסף, בכל עונה יש בדר"כ 24 פרקים, שזה אומר (בערך) פרק בשבועיים.
ככה מגיעים לסדרות שמתחילות טוב ומהר מאוד נמאסות. וגם נהיית התופעה של פרקים "למילוי". כאלה שאתה מרגיש ששרפת זמן בזה שראית אותם.
סדרות בריטיות לעומת זאת, עובדות בשיטה אחרת לגמרי:
שתי עונות בדר"כ, לפעמים שלוש. כל פרק בין 50 דקות לשעה וחצי, 8 פרקים לעונה.
הסיפור, והדמויות – מושקעות יותר ולא נהרסות תוך עונה או שתיים כמו באמריקה.
ולא נגעתי אפילו בנושא של ליהוק: באמריקה לרוב ע"פ המראה, באנגליה תמיד ע"פ משחק.
ורוניקה אכן התחילה מעולה, ונמרחה ונהרסה קשות בהמשך.
זה דיי נכון לרשתות ברודקאסט
אבל בערוצים של הכבלים והלוויין המצב הרבה יותר טוב. רוב השואו-ראנרים מתחייבים למספר מוגבל של עונות (בד"כ 5) וגם כל עונה היא 12-13 פרקים במקום 22-24.
את יודעת שthe wire היא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
(ל"ת)
לא רק the wire
נראה לי שרוב סדרות הדגל של HBO – הסופרנוס, six feet under, דדווד. וגם מיני סדרות שלהם- הפסיפיק ואחים לנשק שהיו רק 10 פרקים.
גם למשל, וינס גיליגן השואו-ראנר של ברייקינג באד של AMC- אמר שהוא פחות או יותר סיכם עם הרשת בהתחלה שזה יהיה 5 עונות (כלומר בהנחה שהיא לא תתבטל קודם, אבל לא יותר, גם אם היא תצבור תאוצה, מה שלגמרי קרה). ולפי זה הוא בנה את הסיפור שלו, לפני שהוא ניגש לכתוב את העונה ה-5 הוא ידע שהיא תהיה האחרונה.
זה לא משנה את העובדה שורוניקה מארס הייתה סדרת נטוורק
וככזו הטיעון של כש תקף לגביה.
מה גם שאופן הפקה וצילום סדרות נטוורק וסדרות כבלים שונה. בסדרות הכבלים מצלמים בבת אחת את כל הפרקים אחרי שכולם נכתבו מראש, בניגוד לכתיבה וצילום בסרט נע שנעשה ברשתות.
"כש" לא דיבר על סדרות נטוורק
אלא על סדרות אמריקאיות. גם סדרות כבלים הם אמריקאיות. נכון ששיטת העבודה עליהם היא שונה- לזה בדיוק התייחסתי.
זו לא הכמות, זו האיכות
ובדיוק כפי שאפשר לכתוב סיפור קצר שיהיה יצירת מופת, לא חסרים רומנים שהם יצירת מופת. מן הסתם, כשיש רעיון שלם בראש זה עוזר. כשסופר מתחיל לכתוב ספר ואין לו מושג איך זה ייגמר, זה לא תמיד נגמר מי-יודע-מה. כשאס"ק התבשל זמן רב עם "המשחק של אנדר" (והיה סיפור קצר, והיה תכנון להמשך ולאן הוא רוצה להגיע איתו) זה עבד נהדר. אבל כשהמו"לית שלו התקשרה אליו ואמרה לו "היי, אורסון, אולי תכתוב שני המשכים ל"קול למתים"? זה לא נגמר טוב… (ומאז, כידוע, הסאגה רק תפחה עוד יותר, המו"לים מחבבים אותו מאוד, והקוראים הרבה פחות…).
זה נכון גם לגבי סדרות טלוויזיה. כשיש סדרות שמובלות ע"י צוות כותבים טוב ויודעים לאן לוקחים אותן, אין שום בעיה עם 20+ פרקים לעונה, להפך; זה רק מאפשר לפתח דמויות קשתות עלילה ארוכות. יש סדרות מצוינות שעברו עונות רבות מוצלחות (הבית הלבן, באפי, בנות גילמור). לפעמים לא כל הפרקים היו אחידים ברמתם, נכון (אבל זה נכון גם לגבי סדרות קצרות יותר), לפעמים הייתה עייפות החומר (כנ"ל; מבחינתי "ורוניקה" התעייפה כבר בעונה השנייה), ונכון שכשיש יותר קשר יותר לשמור על הרמה. זה אתגר. אבל זה אפשרי לחלוטין.
דווקא בסדרות בריטיות זה לפעמים מגוחך, העונה בקושי התחילה וכבר היא נגמרת… צפיתי לאחרונה בסדרה בריטית על בת 18 שנכנסת להיריון במסיבה, ותוך חמישה פרקים היא כבר ילדה… ובפרק השישי הסתיימה העונה ולא קלטתי שזה נגמר עד שנפל לי האסימון שזו סדרה בריטית! בסדרה באורך סביר אפשר היה אשכרה לפתח את הדמויות ולעשות איתן משהו, בסדרה הזו (שגם הייתה סדרה קומית, אז הפרקים קצרים) הכול התקדם בדילוגים גסים וזה היה חמוד, אבל נותרתי כשחצי תאוותי בידי, כמו שאומרים.
לדעתי גם הכמות מאד חשובה.
כל סדרת טלוויזיה מאפסת את עצמה כל הזמן. ניקח לדוגמא את האוס (סדרה שאני לא אוהבת) – כל הרעיון של הסדרה היא שהיא על רופא מניאק עם הרבה אגו, וכל פרק הוא לומד משהו שאמור לשנות אותו ולגרום לו להבין שהוא לא תמיד צודק/יודע הכל או להשלים עם החיים שלו. אבל בגלל שכל הרעיון של הסדרה זה שהוא רופא מניאק, הוא לא יכול באמת להשתנות. אז יש איזה איזון עדין שצריך לשמור עליו, כי לא משנה כמה הדמות מתפתחת (וזה חשוב שדמויות ישתנו ויתפתחו) הגרעין המרכזי של הדמות חייב להשמר – האוס תמיד חייב להיות מניאק, על זה הסדרה.
אז כשיש מעט פרקים לעונה או מעט עונות (בעיקר כשיש מעט עונות) זה יחסית בסדר, כי לא שמים לב לאיפוס הזה יותר מדי. אבל בסדרות אמריקאיות עם 24 פרקים לעונה ו7-8 עונות זה נהיה ממש מרגיז בפעם האלף שדמות לומדת משהו חדש על עצמה רק כדי לשכוח אותו לגמרי שתי דקות אחר כך, וזה כמעט תמיד קורה לא משנה כמה הסדרה טובה וכמה חשבו עליה מראש.
כמו שאמרתי, לדעתי הבעיה הכי גדולה בורוניקה מארס היא שבסוף העונה הראשונה הדמות הייתה אמורה להגיע לכזאת השלמה שכבר הליבה שלה, הציניות והאאוטסדייריות, הייתה אמורה כל כך להצטמצם שכבר לא היה יותר מה לעשות עם הדמות.
זה רק אומר שלא ידעו מתי לעצור.
זה נכון גם לסדרות כבלים, יש כאלה שנטשתי באמצע אחרי עונה שלישית. או אם נחזור לוורוניקה מארס, מבחינתי היא איבדה את זה כבר בעונה השנייה. אז אין כאן כמות נכונה כללית ואין בעיה עם אורך העונה. עונה ארוכה זה כיף, זה נוח, זה מעולה בעיניי. הבעיה היא כשנגמרים חומרי הכתיבה וממשיכים בכל זאת, וזה תלוי בנושא ומי כותב אותו ולכל אחד "נגמר הסוס" בזמן אחר ולכן יש סדרות ש"קפצו מעל לכריש" אחרי מעט עונות, ויש כאלה שאחרי יותר. "חברים" לדעתי איבדה את זה באזור עונה 7 (אם כי גם 7 ו-8 עוד היו טובות, 9 ו-10 כבר פחות) אבל סקרבס (בלי 4 מצלמות) החלה למחזר את עצמה לדעת (לדעתי) כבר אחרי 4 עונות (ובכל זאת איכשהו נמשכה עוד 1+4…) ושתיהן סדרות קומיות עם מספר דומה של פרקים לעונה, כך שלא מדובר בכמות אלא באיכות. זו הנקודה שלי. הבעיה נעוצה לא פעם בצוות הכתיבה שמתחלף (או אולי צריך להתחלף כדי שיגיע דם חדש…), או בכותב ראשי דומיננטי שעוזב ומרגישים בחסרונו.
שיחת הטלפון הזו לא קרתה מעולם.
הסיבה שקסנוסייד פוצל היא שעלילת המשנה הסינית, שיועד לה חלק הרבה יותר קטן בספר, התפתחה מעבר לצפוי. זו, כמובן, הייתה החלטה של קארד בעצמו להפוך אותה לחלק כל כך חשוב מהספר ולכתוב שני ספרים שיסיימו את סאגת אנדר במקום אחד.
וככה מצאנו את עצמנו חיים בעולם שבו ילדי המחשבה קיים.
השיחה התקיימה קראתי/שמעתי את אס"ק מספר על כך.
אולי לא בטלפון, אבל התקיימה.
אז אני לא מבינה איך שני הסיפורים האלה מסתדרים.
(ל"ת)
מסתדרים יופי;
המו"ל רוצה עוד ספר (=כסף), קארד צריך עוד עמודים להתקשקש עליהם, ועכשיו הוא יכול להרחיב את היריעה כאוות נפשו (ולדחוף אליה סיפורים משעממים על נערות בסין, להמציא המצאות ותגליות מדעיות מופרכות עוד יותר, ולקלקל את הדמויות המוצלחות מהספרים הקודמים). מושלם.
אני לא צריכה לראות, זה ברור וידוע...
ומספיק לקרוא את ההמשכים של "אנדר" (בסדרה המקורית) אחרי "קול למתים" כדי להבין שזה ממש לא ייחודי לטלוויזיה… או להקשיב לאלבומים מסוימים… בקיצור, התופעה של "מילוי" לשם מילוי וללא תכנון מקיף מוכרת משלל תחומי יצירה וזו לא שאלה רק של כמות אלא בעיקר של תכנון מראש ויכולות היוצרים. דווקא את הגישה הבריטית אני שונאת, העונות שלהם קצרות מדי באופן מעיק, והן לא בהכרח סדרות מופת (וגם סדרות הכבלים לאו דווקא).
יש גם יתרונות לשיטה האמריקאית.
הבעיה בשיטה הבריטית זה כשיש לך כל כך מעט פרקים, וכל אחד מהפרקים תורם ומקדם את העלילה הראשית, זה שהצופה לא באמת יכול להכיר את הדמויות והוא לא רואה אותן במגוון מצבים. בסדרות אמריקאיות יש לפעמים ממש הרגשה שהדמויות יכולות להיות חברים שלך כי ראית אותן ועברת איתן כל כך הרבה.
אני גם לא חושבת שפילרים (פרקי מילוי) זה דבר רע, לא הכל חייב להיות מונע עלילה. פילרים נותנים מרחב לנשימה, אפשר להקדיש אותם כדי לחקור ולהעמיק בדמות מסוימת, אפשר לעשות בהם דברים יוצאי דופן – פרק שכולו מעיני דמות שבדרך כלל שולית, פרק שכולו מתרחש בעולם מקביל, וכן הלאה. כשיש לך כל כך מעט פרקים וכולם מוקדשים לעלילה, אתה כמעט ולא יכול לעשות משחקים כאלה.
לדעתי הסיבה שורוניקה מארס היא ככה-ככה זה לא השיטה האמריקאית, אלה זה שמדובר בסדרת קונספט. הסדרה כולה נעה סביב השאלה מי רצח את לילי קיין, ברגע שענית על זה – הסדרה אמורה להגמר, זהו, אין יותר. כמו אבודים או נמלטים. בגלל זה העונה הראשונה של ורוניקה מארס טובה וכל השאר דרסטית פחות, ואני לא בטוחה שאם הסדרה הייתה בריטית המצב היה יותר טוב.
הייתי מחדדת את זה
ואומרת שהסיבה לירידה באיכות בעונות האחרונות של הסדרה היא ההתעקשות של הרשת להשאר בתיכון (בעונה השלישית בקולג') ולהמשיך את הסיפור כאילו שמדובר בדרמת נעורים עם פן בלשי. כשבעצם הסדרה היתה סיפור בלשי שבמקרה התרחש בתיכון. מה שהיו צריכים לעשות בעונה השנייה היא למצוא קודם כל את הסיפור הבלשי הבא שסובב סביב הדמות הזו, ואז את המקום שבו הוא מתרחש (זה, דרך אגב, מה שתומאס רצה לעשות – הרעיון המקורי שלו היה לקפוץ קדימה כמה שנים). במקום זה, הסדרה נשארה בתיכון ותומאס נאלץ להמציא תעלומה חדשה שמתרחשת באותו המקום, והתוצאה היתה מאולצת.
זו, דרך אגב, הסיבה שיש לי תקוות לסרט למרות הכשלון של העונות האחרונות של הסדרה – כי הוא עושה את מה שהעונה השנייה היתה צריכה לעשות. ורוניקה מארס היא דמות שמתאימה למודל הסדרה הבלשית, כשלכל סיפור יש עולם, דמויות, ודגשים משלו. סרט יתאים למודל הזה יפה מאוד.
אני לא בטוחה אם אני מסכימה.
הסדרה התחילה כשהדמות של ורוניקה מארס כפי שאנו מכירים אותה סבבה כולה סביב הרצח של לילי קין, מה שגרם לנפילה המעמדית שלה ולעיזבה של אמא שלה ובתכלס לפירוק החיים שלה. במהלך העונה הראשונה ורוניקה מתגברת ומגיעה להשלמה עם הסביבה שלה – עם החברים שהיו לה לפני כן, עם המשפחה שלה, עם מה שקרה לה, עם הילדים הפופולריים בתיכון וכן הלאה.
סוף העונה פחות או יותר סוגר את הדמות של ורוניקה מארס, אין ממש מה להמשיך איתה אחר כך. כל הציניות והמרירות שלה (שהיו מוגזמות כבר בעונה הראשונה) הפכו את הדמות לכמעט בלתי נסבלת בעונות הבאות, כי במקום שזאת תהיה דמות שאפשר להזדהות איתה ולהבין אותה היא הופכת לדמות שתקועה במה שקרה לה בגיל 16 ולא מצליחה להמשיך הלאה (כי כבר בתכלס אין לה סיבה להמשיך ולהיות כל כך ממורמרת בעונות הבאות).
ראיתי את הפיילוט לעונה הרביעית שהיה אמור להתרחש ב-FBI (שזה בדיוק קפיצה של כמה שנים קדימה), וורוניקה פשוט מעייפת שם. יש שם קטע שבו היא כועסת על מישהי כי היא חושבת שבגללה לא הזמינו אותה לאירוע של ה-FBI – זה בדיוק ורוניקה מעייפת שמתעצבנת על הסביבה שלה מהר מדי, וניסיון לעצב אותה בתור אאוטסיידרית מגניבה (כי זה חלק מהותי מהדמות שלה ואי אפשר בלי זה) בלי שום סיבה, הרי אין סיבה שהיא תהיה אאוטסיידרית בתוך ה-FBI, זה לגמרי מאולץ.
מה כאן הסיבה ומה התוצאה?
האם הסדרה עברה לניוטרל מכיוון שלא היה לאן לקחת את הדמות של ורוניקה, או האם הדמות של ורוניקה עברה לניוטרל כי הסדרה נתקעה באותו המקום? אני חושבת שיש דברים מעניינים שאפשר לעשות עם דמות של ילדה שנתקעה בפוזה של "החיים דפקו אותי ולכן אני צריכה להיות הכי קשוחה והכי נבזית", ולקראת סוף העונה השלישית היה נראה לי שהסדרה מתחילה להכיר בכך.
זה עדיין לא מבטיח שהסרט יקח את הדמות לכיוון הזה – בשביל זה צריך שתומאס יבין שההתפתחות הזו הכרחית, וכפי שאת אומרת הטריילר לעונה הרביעית לא היה מבטיח (אם כי אני לא נוטה להחיל ממנו על העונה האפשרית או על הסרט – אי אפשר להשוות סצינה שנכתבה בכמה ימים מקסימום לעונה שתוכננה במשך כמה חודשים). אבל אני מאמינה שיש עוד פוטנציאל לדמות שהסרט נמצא במצב אידאלי לממש.
מסכימה
במיוחד היום, כשכל דרך צריכת סדרות הטלוויזיה השתנתה מקצה לקצה. פעם כמעט כל הסדרות היו אפיסודיאליות, כי הקהל לא צרך אותם באופן מרוכז כמו היום (מרתונים דרך הורדות, VOD, דיווידיאים וכו'), היום רובם סדרות יותר המשכיות שהעלילה ממש מתקדמת מפרק לפרק, בגלל השינוי הזה.
בגלל שכמעט ולא התקדמו עם העלילה, ולפעמים חידשו סדרות מעבר לשיא שלהם, זה באמת הרגיש נמרח לפעמים וממוסחר, וגם משעמם כי כל פרק כאילו התחלנו שוב מנק' 0. וגם הפילרים היו הרבה יותר פילרים- כאילו באמת פרקים מבוזבזים (למשל ממש פרקי לקט שבהם הראו קטעים מהעבר. שנאתי את זה).
היום גם כי הסדרות יותר המשכיות ועונתיות ופחות אפיסודיאליות, עצם הפורמט של 'סדרת טלוויזיה' יותר מתאים להם . גם הפילרים הם לא באמת בזבוז זמן, לפחות בסדרות שאני ממש אוהבת, פרקי בקבוק לא הרגישו לי כ-"רק" פילר, אלא באמת כעצירה לחקור יותר את הדמויות והדינימיקה בינהם וכו'.
לדעתי המינון המנצח הוא כזה- לדרמות של 45 דק'- 5 עונות של 12-13 פרקים.
לסיטקומים – בשיטה של הנטוורק – 22-24 פרקים לעונה. אבל עם יותר המשכיות (ולא 4 מצלמות! אבל זאת כבר העדפה אישית).
נגיד האוס היא סדרה שהפורמט של הנטוורק עשה לה ממש רע. היה לה רעיון גדול דמויות מעולות, כותבים משובחים. אם רק היו עושים אותה 5 עונות עם 12 פרקים לעונה, ועם יותר המשכיות מפרק לפרק, (היה את זה קצת, אבל לא מספיק) היא הייתה יכולה להיות ממש גדולה. הפורמט הנוכחי שלה ממש עשה לה עוול ולכן אני היא נגמרה עבורי בטעם מר.
האוס דווקא החזיקה יפה עם 20+ פרקים בעונות הראשונות
ואני דווקא אהבתי את הנוסחאתיות כל עוד שברו אותה בקטנה פה ושם. לעומת זאת כשהתחילו לשבור לגמרי וניסו כל מיני דברים חדשים, או כשפיתחו את הדמויות לרומנים מיותרים, פחות אהבתי. כיום אני צופה ב-Bones ואף שהעלילה די שבלונית ואין הרבה פרקים המשכיים זה סבבה, אבל הסדרה נהייתה ממש דביקה לפני שתי עונות, ככל שהם נהיים יותר "משפחתיים" ומתמקדים ביחסים בין הדמויות, זה נהיה גרוע יותר (בפרט כשמדובר בשחקנים שאין ביניהם שום כימיה כזוג אוהבים).
הבעיה היא
שהאוס באמת היתה סדרה אדירה בשלושת העונות הראשונות עד שהיא התדרדרה לזבל הטלוויזיוני שהיא בעונות 4-5 (את עונה חמש לא שרדתי). אם היו פחות פרקים היו יכולים לעשות עונות יותר ממוקדות ו"למרוח" את האיכות ליותר זמן.
עובדה שאפילו סדרות נטוורק הבינו שסדרות של 10-13 פרקים לעונה זה עדיף: חניבעל של NBC (סדרה אדירה ברמות חורגות כמעט, 13 פרקים), Bates Motel של A&E (בחיים לא חשבתי שפריקוול\ריבוט לפסיכו יכול להיות כזה רעיון טוב, אבל הסדרה הזאת כן, 10 פרקים) וגם הוויקינגים של ערוץ ההיסטוריה (באופן מפתיע, אחלה סדרה. 9 פרקים).
זו אכן בעיה, אבל היא לא קשורה לאורך הסדרה
אלא למקום שהכותבים החליטו ללכת אליו. אני יודעת שרבים דווקא אהבו את עונה 4 (אני לא) שהייתה, אגב, עונה מקוצרת (בשל שביתת התסריטאים). כאמור, בונז מושכת את השבלונה הבלשית (תעלומה פרקית) הרבה יותר עונות בלי להישבר, והדבר המצער היחיד הוא פיתוח הדמויות והקשרים ביניהם לאזורים דביקים ומיותרים שמעיקים עלינו עד מאוד.
האם יש בכלל סדרות שלא נמרחו ונהרסו תוך כמה עונות?
האם יש כלל ״העונה השלישית הדפוקה״ בסדרות? כמו שיש את הכללים:
״הדיסק השני שכושל במכירות״
״הסרט השני החלש מתוך טריולוגיה (מלבד אלו שבויימו ע״י ג׳יימס קמרון)״
״כל מערכת הפעלה זוגית (כרונולוגית) של מייקרוסופט מחורבנת״
לעזאזל, אפילו ב״הסמויה״ המופתית העונה השלישית היתה חלשה!
ברצינות, נראה לי שכל סדרה שראיתי החלה להתדרדר בעונה ה3.
קאסל, lie to me, ורוניקה, האוס, מיספיטס, נמלטים, – או שזה רק אני?
לא ממש מסכים
יש הרבה דוגמאות שנוגדות את הכללים האלה. כלומר, מה זה "נוגדות", כל אחד וטעמו, אבל אם מדברים על הדעה הנפוצה:
"הסרט השני החלש" – "ספיידרמן 2" ו"אקס מן 2" היו הטובים בטרילוגיה לדעת הרבה אנשים. נראה לי ש"האביר האפל" goes without saying. בטח יש עוד דוגמאות.
לגבי "העונה השלישית", האם אתה מתכוון שהיא ספציפית חלשה, או שמאז הסדרה מתחילה להתדרדר? כי יש גם דוגמאות לסדרות שעונות שבאו אחרי 3 היו טובות יותר ממנה (למשל, הרביעית של "דקסטר").
שוב, להגיד שהן "הדרדרו" זה עניין של טעם. יש אנשים שיגידו שעונה 8 של סקראבס היא הכי טובה, או שעונה 5 של אבודים היא יצירת מופת (את שתיהן לא ראיתי, סתם זורק דוגמאות).
קודם כל, אין אנשים שיגידו על עונה 8 של סקראבס
שהיא הכי טובה.
אבל לצורך הדיון, כלל לא היה כלל כלל אם לא היו לו יוצאים מן הכלל.
כלל הוא לא כלל
כשיש לו כל כך הרבה יוצאים מן הכלל:
האביר האפל, אקס מן 2, שליחות קטלנית 2, מלחמת הכוכבים 2 (האימפריה מכה שנית), ספיידרמן 2, למען האמת נראה שיש דפוס דווקא של "הסרט השני החזק בטרילוגיה".
לסקראבס ולאמא שלך לקח כמה עונות
עד שהרמה התחילה לרדת באופן ניכר.
לרגע זה נשמע כאילו אתה מקלל את אמא שלו
(ל"ת)
הרגת אותי לגמרי עכשיו
(ל"ת)
שובר שורות
הלכה והשתבחה לדעתי והגיעה לשיא בעונות 3-4 (בעיקר 4). גם משחקי הכס כרגע בעונה השלישית שנחשבת מצויינת, והעונה הרביעית תהיה אפילו יותר טובה, אבל יכול להיות שזה כי יש להן את הספר המצויין כבסיס.
לדעתי דווקא עונה 4
של ברייקינג באד היא הכי פחות טובה בסדרה. היא עדיין מאוד טובה, ויותר טובה כמעט מכל דבר בטלוויזיה, אבל ביחס לעצמה, היא הכי פחות טובה בסדרה. אפילו עונה 5 (מה ששודר עד כה) מתעלה עליה והמון.
גם אני חושב שעונה 3 של BB
יותר טובה מהשנייה, אבל אני אהיה הראשון להודות שהיא די נמרחת בהתחלה שלה, לפחות 3 פרקים. אני בעיקר שומר לה חסד בגלל הסוף המופתי שלה. בעונה 2, לטעמי, שומרים על עניין שבוע לאורך כל פרקי העונה, ואין בכלל מה לדבר על עונה 4, שהיא יצירת מופת שלא מהעולם הזה.
אתה רציני?
עונה 3 של הסמויה לדעתי היא העונה הכי טובה בסדרה!
איך אתה אפילו יכול לקרוא לה גרועה? היא זאת ששינתה את דעתי על הסדרה מ- 'נחמד' לו"וואו".
טוב סליחה, אני משתדלת לא להיכנס רק לויכוחים של טעם שמסתכמים ב-"איך לא אהבת את x", אבל היה קשה לי לא להגיב לאמירה הזאת.
ולנושא- אני מבינה בערך מה אתה אומר. כן, הרבה פעמים אני מרגישה בסביבות עונה 3-4 שיש קצת נפילה בסדרות שממש אהבתי. לא יודעת למה, אם זה כי הם נמשכות יותר מדי, או שאולי זה קשור לעניין של ציפיות. כאילו נכנסים לסדרה בלי ציפיות – ואז רואים שהיא גדולה ומצפים ממנה להישאר גדולה, ובעונה 3 זה בערך הזמן שהיא או מתחילה לעמוד קצת במקום, או לרדת. א-ב-ל! בסדרות הבאמת גדולות, בד"כ הם הצליחו להתאושש, ולגרום להמתנה שלי להיות שווה. (ולפעמים מתעלים על עצמם בעונות שאח"כ).
אולי זה עניין של הרגל, כי אני רגילה לראות סדרות אמריקאיות, אבל 2 עונות של 8 פרקים לעונה באמת נראה לי מאוד קצר ולא מספק. הסדרה היחידה הבריטית שראיתי הייתה "קוויר בעיר" (משהו כמו 10 פרקים בס"כ) ובאמת התקשיתי מאוד להתחבר לדמויות.
כפי שאמרתי- לדעתי המינון המדויק לדרמות הוא כפי שאמרתי – 5 עונות של 12-13 פרקים. ולסיטקומים, להמשיך כל עוד זה טוב.
[סקראבס לדעתי הייתה גדולה לכל אורכה ולא נפלה גם לא בעונה 8 (עונה 9 לא התקיימה!). גם המשרד האמריקאי עדיין כייף עבורי לצפייה (למרות שכן, יש פגמים בעונות האחרונות אבל אני עדיין נהנית לצפות)].
חוץ מזה, לסדרות בריטיות שנגמרות אחרי 8 פרקים יכולות להיות תופעות לוואי הרות גורל.
http://www.youtube.com/watch?v=OT7TR3Td6KQ
סליחה, סליחה, הייתי חייבת לשים את זה פה. הדיון הזה פשוט דרש. זאת אשמתכם!!![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
תודה על הלינק
חיכיתי שמישהו ישים את זה.
חשבתי שזה מה שזה יהיה, וזה באמת היה!
(ל"ת)
כן
"הבית הלבן", "בנות גילמור", "האוס", "בונז" – לכולן יש אחלה עונה 3, ולדעתי הן נחלשו רק בעונה 6.
העונה השלישית של "באפי" נחשבת לאחת החזקות שלה, אם לא לטובה ביותר.
העונה השלישית של "הסמויה" מצוינת בעיניי, ואין בה "עונה חלשה".
בקיצור, יש לא מעט סדרות שרק חיממו מנועים ודווקא השתפרו מאוד בעונתן השלישית (הדוגמה המובהקת מכול היא כנראה "בבילון 5", אבל זו לא ממש סדרה שאהבתי).
ורוניקה החלה להידרדר לדעתי כבר בעונתה השנייה. מבחינתי זו סדרה של עונה אחת טובה וזהו.
הסופרנוס.
אחרי העונה השניה והמאכזבת – בעונה השלישית הסדרה חזרה להיות טובה כמו בתחילתה.
אני חושב שאם יש עונה שבדרך כלל היא פחות טובה בסדרות היא העונה השניה, כמו שהרביעית כמעט תמיד הכי טובה.
יש מספיק סדרות
שבהן זה ההפך: הן נהיות יותר טובות מעונה לעונה. נסה את "שובר שורות".
Ok ok! כנראה שטעיתי, או לא ראיתי מספיק סדרות.
זה לא המוטו שלי בחיים או משהו, סתם תיאוריה שחשבתי עליה.![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
ולפוייזן אייבי – בסמויה הכי אהבתי את העונה השניה. היא היתה הכי שונה, ועם המון
אין צורך להתנצל, זה בסדר.
אני פשוט תמיד נהיה מיסיונר כשזה מגיע לסדרה הזאת, וממליץ עליה בכל הזדמנות שרק ניתן.
אז תמליץ. מה כ"כ טוב בה? הסיפור לא נשמע מעניין.
(ל"ת)
וואו, מאיפה מתחילים?
נכון, הרעיון של "אדם שמתחיל לעסוק בפשע על מנת להציל את עצמו ומשפחתו" הוא, על הנייר, לא הרעיון הכי מקורי בעולם. אבל מדובר רק בנקודה הפתיחה של רכבת ההרים המטורפת הזאת.
כי תאמין לי, זה מצד אחד קשה מאוד, ומצד שני קל מאוד, להסביר מה כ"כ טוב בסדרה הזאת. ראשית, זה בגלל שהסדרה מערבבת את הקומדיה המטורפת של האחים כהן, את סאגות הפשע של סקורסזה ואת מערבוני הספגטי של ליאונה, ומתאר גירסה מודרנית של הירידה לגיהנום על פי דנטה.
נשמע פלצני? אז שתדע לך, שתוך כדי זה, אתה נתקל בכמות מטורפת של הומור שחור מופתי. מלבד זה, הסדרה שווה צפייה בגלל שהוויזואליה שלה מדהימה. בגלל שיש בה כתיבה מבריקה. בגלל שרוב השחקנים נותנים הופעות שלא סתם קיבלו אמי, אבל מגיע להן גם אוסקר, גראמי, טוני, פרס נובל ופרס דן דוד. בגלל שיש כאן רמה פלילית של כימיה (בין השחקנים, וגם כי הגיבור מבשל סמים![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
) בגלל ש(כמעט) כל הדמויות פה הן אנושיות, עמוקות ואפורות מאוד. בגלל שהיא מטרידה, ריאליסטית, קשה, כנה ולא סימפטית. בגלל שהיא מפתיע ואף פעם לא צפויה. בגלל שיש פה יותר מתח מאשר בשרירים של אקרובט שמתחשמל. בגלל שבכל פרק יש לפחות רגע אחד שהוא בלתי נשכח במלוא מובן המילה. בגלל שיש כאן כמה ממהליכי העלילה הכי מבריקים שאי פעם ראיתי, כולל אחד שהוא הבסיס ל-4 פרקים שהם לדעתי בין הדברים הכי טובים שהועלו על מצלמה.
ובעיקר, בגלל שהסדרה הזאת עומדת לשחק לך עם המוח והלב כמו שאף אחד לא הצליח קודם. אם היית מראה את הסדרה הזאת לאנשים שחיו לפני 40 שנה והזדעזעו מסרטים שיוצרים הזדהות עם הנבל, הם יחטפו התקף לב חמור. למה? כי תוך כדי שהדמות הראשית הופכת למרושעת יותר עם הזמן, גם אתה בתוך צופה תעבור תהליך מאוד מורכב לגבי המשך ההזדהות עם הדמות. אם נמאס לך מיצירות שמבוססות על תמת הגאולה, שכ"כ נפוצה בתרבות האמריקאית היום, אתה בטח תשמח מסדרה שמדברת על בדיוק ההפך.
ואני אהיה הראשון שיודה, שיש לסדרה את הרגעים החלשים שלה. ספציפית, העונה הראשונה נורא איטית, ההתחלה של עונה 3 נמרחת מאוד, וכך גם מספר קטן של פרקים בעונה 4. יש דמות ראשית אחת שדי נמצאת שם ברקע ולא עושה כלום, אפילו שהיא הדמות החמישית שמוזכרת בקרדיטים, וסביר להניח שתלמד לשנוא אותה יום אחד.
אבל בחיי, הדברים האלה כ"כ לא מפחיתים ממנה.
ואוקיי, לא ראיתי את הסמויה, ואין לי שום דבר נגדה. אתה בטח יכול להגיד שכל מה שתיארתי על דמויות ועל משחק ועל כתיבה נמצא גם שם, ואז אתה לא מבין מה מייחד את הסדרה שאני מדבר עליה. אז אני אסיים בקלישאה, אבל קלישאה נכונה – הדרך היחידה להבין שהסדרה הזאת היא לא כמו שום דבר אחר, היא פשוט לצפות בה. כמו שאמרתי, העונה הראשונה די איטית, אבל היא קצרה (7 פרקים בסה"כ). ברגע שתעבור אותה, מצפה לך רכבת שדים של טירוף, של ריגוש ושל אינטנסיביות חסרת פשרות, וזאת רכבת השדים הכי טובה בעולם. יש לך את ההבטחה שלי.
וואו. תודה. נראה לי שהשתכנעתי. אז הנה העסקה:
אני אראה (כמו שצריך) את BB, ואתה הולך לראות כמו שצריך (אל תשפוט לפי הפרק הראשון, עושר הדמויות עוד לא בחיתוליו) את "הסמויה". תודה לי אח"כ אם תרצה.
מה אתה אומר?
אין בעיה.
יום אחד אני אחזור לכתבה הזאת, לכתוב איך היה (:
איזה כיף לקרוא את זה!
(ל"ת)
אחלה תיאור..
אני משתדלת להימנע מלהמליץ לאנשים על דברים שאני במיוחד אוהבת כי אם הם רואים ולא אוהבים, זה פשוט מעצבן אותי משומה.. (כן, אני מוזרה).
אני יותר אוהבת לקרוא תיאורים/ניתוחים של דברים שאהבתי מפי אנשים שאהבו אותם באותה רמה בערך.
גם אני תמיד אמרתי שהכתיבה מאוד מזכירה לי את האחים כהן, היה איזה רגע בפרק השני שהוא רגע כהני מובהק.
כש- יש גם את הכתבה הזאת שאפשר לקרוא לפני שרואים: http://www.superblob.co.il/2010/12/30/%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%94-%D7%94%D7%9B%D7%99-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%AA-2010-%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%A8-%D7%A9%D7%95/
(למרות שאני אישית תמיד אוהבת לבוא לדברים דף חלק מבלי לדעת כלום, אבל ביקשת הסבר, אני חושבת שזה כנראה התיאור הכי טוב ולא מספלייר של הסדרה – וכמובן אם תגיע לעונה 4 ותהיה מעריץ אובססיבי כמונו, חובה שתקרא ניתוחים של הכותבת הזאת. זה פשוט לא אותה צפייה בלעדיהם).
אני אגב חושבת שהעונה השניה היא הטובה ביותר. כלומר, יש אולי רגעים הרבה יותר חזקים ממנה בעונות הבאות ופרקים יותר חזקים, אבל היא לדעתי בנויה הכי טוב מכל העונות, מקדמת את הסיפור הכי טוב, ומפתחת את הדמויות בצורה הכי טובה. העלילה שלה לגמרי לא צפויה והיא מכיל המון רגעים עוצרי נשימה, אב הגדולה שלה היא שלמרות שהעלילה בה מפותלת לגמרי עם מליון פניות והפתעות- כולם מרגישים לי אורגניים להפליא – לא מורגשות לי שום חריקות וכל מהלך עלילתי בה מרגיש לי מוצדק מבלי אפילו לחשוב עליו (ועם זאת בד"כ לא צפוי לחלוטין). אני חושבת שאחת הסיבות לכך היא שבעונה הזאת לכותבים הייתה תמונה דיי ברורה לפרק הסיום שהרי הם בנו אותה כמו סיפור מסגרת (בפרק הראשון לעונה יש רמז מטרים למתרחש בפרק האחרון). את שאר העונות הם לא בנו ככה.
עונה 3 היא גם מדהימה. יש לי קצת בעיה עם הפרקים האחרונים שלה , לא שהם לא פאקינג אדירים, פשוט יש יותר מדי פניות עלילתיות שמרגישות לא לגמרי אורגניות וקצת יותר עניין של צירוף מקרים. היא עדיין גדולה מאוד (היא מתחרה עם עונה 1 על מקום השני לדעתי), אבל אני שופטת את הסדרה על רף כה גבוה שהיא הציבה לעצמה.
עונה אחת לא הרגישה לי חלשה כלל. היא דווקא זרמה לי מעולה, והציבה לי רף מטורף לעונות הבאות. הפיילוט הוא כנראה הפיילוט הכי טוב של סדרת טלוויזיה שראיתי אי פעם (וכנראה בין חמשת הפרקים הכי טובים שלי בסדרה).
עונה 4 כפי שאמרתי הכי פחות טובה לדעתי. לא שלא היו בה רגעים של פאקינג וואו, אבל כשאני מסתכלת אחורה על העונה כולה (וגם האמת בזמן אמת שראיתי) הרבה מעשים של הדמויות הרגישו לי לא אורגניים ולא הגיוניים ולא מוצדקים. הייתי צריכה אח"כ לעשות קצת פליק-פלאק מחשבתי כדי להצדיק הרבה מהפעולות בעונה הזאת, ולרוב זה עבד, מה שדווקא אומר משהו טוב (וזה עבד לא ברמה של לעקם את ההיגיון, אלא ברמה שיכולתי לתת ממש צידוקים הגיוניים), אבל עצם שהעובדה שזה לא הרגיש לי לגמרי אורגני כמו בעונות 1,2 ורוב 3, קצת הרסה לי.
טוב סליחה. כשמזכירים את הסדרה היצר החפירתי שלי עולה, אני לא יכולה לעמוד בפניו.
הצצה ראשונה וטריילר
http://www.youtube.com/watch?v=LVJhjV3EOY4
וואו. זה היה זריז.
לא הבנתי – היא למדה פסיכולוגיה או משפטים? ברגע אחד אומרים שהיא למדה פסיכולוגיה, ברגע אחר אומרים שהיא עורכת-דין.
מה הבעיה? תואר דו-חוגי / ראשי-משני / שני תארים...
בפרט, בארה"ב הולכים קודם לקולג' ואז אפשר לקחת קורסים במקבצים שונים (ייתכן שאז היא בחרה בפסיכולוגיה, אם כי היא נראית לי יותר טיפוס של קרימינולוגיה…) ורק אחרי הקולג' נרשמים לאוניברסיטה לחוגים כמו משפטים או רפואה (שהם בעצם שקולים לתואר שני). אני מניחה שלו היא הייתה ממשיכה למסלול של פסיכולוגיה קלינית היא הייתה הולכת ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה, אבל היא הלכה ללמוד משפטים, עברה את מבחן ההסמכה (BAR) ולכן היא מורשית לעסוק בעריכת דין.
זו היתה ג'יימי לי קרטיס?
מה היא עושה שם?
מה שהיא עושה בהרבה סרטים אחרים: מתפרנסת ממשחק.
(ל"ת)
אה, חזרנו לאיפור ולשיער הלא מחמיאים... לא התגעגעתי
למה בסדרות ובסרטים אחרים שראיתי מאז ורוניקה היא נראתה הרבה יותר טוב?
למה תמיד בוורוניקה מורחים לה את הצלליות הכהות ועושים לה גלים מכוערים ומיותרים בשיער?
נראה שכולם נהנים מאוד לשתף שוב פעולה, אבל לא ממש הבנתי מה קורה בסרט מבחינת עלילה. נו טוב, נחיה ונראה. אני מקווה שזמן הבישול הארוך יתרום לתסריט איכותי (כמו בעונה הראשונה) בלי השטויות שחירבו את העונות הבאות.