-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
מי הפליל את רוג'ר ראביט
Who Framed Roger Rabbit
בשנות הארבעים בלוס אנג'לס חיים במקביל בני אדם ו"טונים" – דמויות מצוירות. בלש פרטי נשכר כדי לרגל אחרי אשתו המצוירת של כוכב הסרטים המצוירים רוג'ר ראביט, אך לאחר שהארנב מואשם ברצח, הוא מנסה לסייע לו להוכיח את חפותו ולחשוף את הקנוניה שמאיימת על עיר המצוירים.
עמוד הסרט בחסות גדי אלכסנדרוביץ'
תאריך הפצה בארה"ב: 22/06/1988
משתבח עם השנים. לא יכול להיות שיישאר בלי אף תגובה!
במקרה ראיתי את הסרט שוב לפני כמה שנים ונדהמתי. היה נדמה לי שזה סתם סרט חמוד עם דמויות מצויירות אבל התברר שהוא מבריק בהרבה ממה שזכרתי. מאז כבר הספקתי לחרוש אותו מכל הכיוונים והוא נשאר כיף גדול ומותק של סרט.
כמו כן, נראה שלנצח כשיזכירו את בוב הוסקינס אני אחשוב עליו מנהל שיחה עם קליעי אקדח מהמערב הפרוע.
בעקבות צפיה חוזרת בסרט
עלתה בי השאלה, איך הלך הקטע של הזכויות יוצרים בסרט הזה?
(ברוח עסקאת ספיידרמן אני מניחה)
יש פה גם דמויות של WB, גם של דיסני וגם כמה מקוריות באותו סרט, פעם פשוט היה יותר קל או שזה גם היה ארוע גדול וחד פעמי?
בלי קשר, הסרט נשאר מעולה גם אחרי כל השנים האלה, מומלץ לחלוטין למי שרוצה כמעט שעתיים של כיף
בהחלט לא קל, ובהחלט אירוע חד פעמי.
מספרים שהיה קשה מאוד לשכנע את דיסני ו-וורנר לשתף פעולה, וכשהם כבר היו שם, היו התקטננויות כמו לבדוק שמספר הפריימים שבהם מופיע מיקי מאוס זהה לחלוטין למספר הפריימים של באגס באני.
אני סקרן לדעת על מה כל ההתלהבות
כיוון שאני די השתעממתי בזמן שבו לא עודדתי את דום (רוג'ר רבאיט כל כך מעצבן!)
סרט נוראי
אומנם זה סרט מתקופה אחרת וכ'ו אבל מכיוון שראיתי אותו עכשיו לראשונה אין לי שום כוונה לעשות הנחות אז ככה:
תסריט לא טוב (הסיפור חמוד. הטקסטים קלישאות נבובות ונוראיות)
בימוי מחריד. זוועה. (אגב, גם הבימוי של בחזרה לעתיד מחריד לטעמי. ואהבתי מאוד מאוד את פורסט ג'אמפ. מי היה מאמין שזה אותו במאי?!)
משחק פתטי. במיוחד בחברה של הבלש. אובר אקטינג מגוחך לחלוטין.
ופסקול מזעזע במיוחד.
למה לעזאזל הזוועה הזו נחשבת 'קלסיקה מודרנית' לדברי ויקפדיה, אין לי מושג.
אני יכול להאמין שבמושגי 1989 הסרט הזה נחשב מוצלח מתקדם מהפכני וואט אבר.
את מבחן הזמן שלי הוא לחלוטין לא שרד.
אשמח לפירוט
מכיוון שאני חושב שאתה טועה בכמה וכמה רמות אשמח לדעת מה זה אומר "בימוי מחריד" או "משחק פתטי" או "טקסטים קלישאות נבובות ונוראיות", כי כרגע לא הצלחתי להבין מה לא אהבת בסרט אלא רק שהוא סרט נוראי עבורך.
אני אפרט קצת יותר—
המשחק של החברה של בוב הופקינס נוראי. היא נראית כמו אמא שהתנדבה לשחק בסרט מגמת הקולנוע של הבן שלה.
כשרוג'ר מתעצבן במשרד הוא אומר שהם יהיו מאושרים שוב. הוא אומר את זה בצורה נוראית. קשה לי להצביע בדיוק מה זה אבל זה כאילו הוא אומר את זה בצחוק והמוזיקה ברקע מוסיפה סתם רעש. קשקוש שלא נותן לי שום מידע על הכוונות שלו.
בכלל הפסקול של הסרט כזה רועש שלא נותן לנו רגע של שקט להבין מה הולך פה. סתם פילהרמונית על סמי מרץ.
בנוגע לבימוי–
לא אהבתי לא את הבימוי שחקנים שנע בין מוזר לבין אובר, ועוד יותר לא את הבימוי מצלמה.
איפה שציפיתי שתהיה תנועה, המצלמה סטטית. ואיפה שצריך סטטי יש תנועה.
קלוזאפים במקומות הלא נכונים וכ'ו.
בכלל, הצילום משעמם לחלוטין. ראיתי שהצלם קיבל אוסקר על הסרט הזה. מה פספסתי??
תסריט – שוב, הרעיון הבסיסי טוב אבל הטקסטים פשוט חלשים עד איימה.
'את צריכה למצוא לעצמך גבר הגון' 'כבר מצאתי וזה אתה' נו שייט.
תודה
זה נשמע בשלב הזה עדיין יותר כמו פרטים קטנים שמפריעים לך ולא משהו במהות הסרט.
כמה דברים:
1. השורות אכן קלישאתיות, והן ככה בגלל שרוג'ר ראביט הוא מעין פארודיה על ז'אנר הפילם נואר והשורות הלעוסות שלו. אני בהחלט חושב שיש שם פנינות דיאלוג מסוימות, ו"זה אמור להיות גרוע!" זה לא ההגנה הטובה ביותר, אבל צריך להבין לאן הדיאלוג כיוון בכלליות. לכן גם המשחק נע בין מוזר למשחק מוגזם, כי הם משחקים דמויות מפילם נואר שמתנהגות ככה.
2. לגבי הצילום – יש סיבה מאוד פשוטה לאוסקר וזה העובדה שהשילוב עם הדמויות המצוירות הוא ללא רבב. יש סרטים חדשים שעדיין מרגיש שהשחקנים משחקים מול מסך ירוק, וסרט ב89 הצליח לגרום לכל השילוב אנימציה-חי לעבור חלק בצורה בלתי נתפסת. זה יותר בגזרת האפקטים מאשר הצילום, אבל גם האוסקרים של כוח משיכה , חיי פיי ועוד כמה הם גם בעצם אוסקר על אפקטים ולא על צילום, ואנחנו בסדר עם זה.
חוץ מהשילוב עם הדמויות המצוירות בגזרת האפקטים, הסרט גם מצטיין ביצירת עולם אמין שבו חיים בני אדם ומצוירים זה לצד זה. התסריט הנהדר שמשלב בין פילם-נואר לאנימציה בלי להניד עפעף, בוב הוסקינס, ג'סיקה ראביט (והשורה האלמותית "I'm not bad. I'm just drawn that way"), השילוב החד פעמי בין אולפני האנימציה שנתנו את הזכויות דמויות לסרט הזה והשופט דום- אחד מהנבלים המפחידים ביותר (ועוד פעם, רגע הגילוי שלו הוא מופת של תסריט ובימוי).
אגב, יכול להיות שהתגובה הקרה שלך נובעת מהצפייה המאוחרת בו. למרות שיש סרטי ילדים שאני צופה בהם כיום בפעם הראשונה ועדיין מורשם מהם מאוד, יש גם רבים שאני מרגיש כלפיהם כמו שאתה מרגיש כלפי רוג'ר ראביט (למשל "אי.טי").