Shit just got real.
הסקר השנתי של עין הדג מגיע. שום שנה אינה בטוחה מפניו.
הסקר נעשה בשני שלבים: השלב הראשון, המוקדמות, נעשה בעזרת טופס-הענק פרי יצירתו של אורן איזמירלי. בשלב הזה מועמדים כל הסרטים שהוקרנו בארץ השנה, מזניח ועד בלוקבאסטר. כל סרט מקבל הזדמנות שווה. בנוסף, נמצאים ברשימה גם כמה סרטים שלא הוקרנו בבתי הקולנוע המסחריים בארץ, אלא רק בפסטיבלים, בטלויזיה או פשוט על מסכי מחשב, ובכל זאת ראוי להתייחס אליהם.
כדי לברור מבין כל 255 הסרטים האלה את העשרה שיגיעו לסקר הגמר, אתם מוזמנים לעבור על הרשימה כולה, ולדרג כל סרט שראיתם – בין אם אהבתם, לא אהבתם או הייתם אדישים, ומבין כולם לבחור עד חמישה שאותם אהבתם במיוחד, סרטי השנה שלכם. בנוסף, אתם מוזמנים לבחור גם את הופעות המשחק שהכי אהבתם השנה – של שחקן או שחקנית, אצלנו אין הפרדה.
ההצבעה בסקר נסגרה, תודה!
עשרת הסרטים שיקבלו את מירב הקולות במוקדמות יעלו לסקר הגמר, שיתפרסם כאן בעוד כשבוע. ושבוע לאחר מכן – סקר הופעת השנה.
סרט 43
נמצא ברשימה משום מה. לידיעתכם.
אכן, טעות
הסרט הזה ייצא בארץ ב-2013.
מה עם ארגו?
Argo לא מופיע ברשימה, והוא אחד מהחמישה הפוטנציאלית שלי!
"ארגו" יופץ בארץ רק החל מהשבוע הבא.
אגב, גם הסרטים שהופצו בארץ בסוף השבוע הזה (כלומר, החל מאתמול) – בינהם "אופטימיות היא שם המשחק" ו"עין אטלס" – לא משויכים לשנת 2012 אלא לשנה הבאה.
עם כל הכבוד זה...
"ענן אטלס".
"עין אטלס" לא נשמע משהו.
מבחינתי
כרוניקה (בזמן אמת![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
) הוא הסרט הכי טוב שיצא השנה ואחד מהסרטים האהובים עלי בכלל, כל שנייה שלו עמוסה ברגש ואוסומנס כללי בצורה שאין בהרבה סרטים.
גם, ''כרוניקה'',
בלי ספק.
הסרט הכי טוב של השנה, הרבה זמן לא התחברתי לסרט ככה.
שאלה
הבחירות שלי נשמרות גם אחרי השליחה למקרה שארצה להוסיף סרטים בהמשך?
לצערי, לא.
אם אתה רוצה להוסיף סרטים או לשנות את ההצבעה שלך על סרטים שכבר דירגת, אתה יכול לשלוח טופס חדש (ולהיעזר במייל שקיבלת כדי לשחזר את הצבעתך הקודמת).
להלן סטטיסטיקות:
טוב, אז סה"כ ראיתי 22 סרטים השנה, מתוכם 20 בקולנוע(!), היחידים שלא ראיתי בקולנוע הם "הפשיטה" ו"סטפ אפ 4".
5 הסרטים שבחמישייה שלי הם (ללא סדר מיוחד): הנוקמים, ראלף ההורס, חיי פיי, עלייתו של האביר האפל, אולי אם יהיה לי כוח אני אפרט עליהם בהמשך.
יש 8 סרטים שאהבתי, והם: אמיצה, הפשיטה, משחקי הרעב, הדיקטטור, טד, רחוב ג'אמפ 21, ספיידרמן המופלא וההוביט
יש 5 סרטים שחשבתי שהם ככה-ככה והם: בלתי נשכחים 2, גברים בשחור 3, עסקה מגונה, סקייפול ונעולים.
יש 4 סרטים שלא אהבתי והם: סטפ אפ 4, עידן הקרח 4, מדגסקר 3 וזיכרון גורלי.
אפשר להגיד שסך הכל הייתה לי שנה טובה.
דברים ששכחתי:
"לופר" גם נמצא בחמישייה שלי.
"מראה מראה" גם בככה-ככה שלי
ואלה הופעות השנה שלי:
מי ששיחק את פיי ב"חיי פיי"
טום הארדי בעלייתו של האביר האפל
ואן התמשהו בעלייתו של האביר האפל
ו![!אוף!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif" alt="" width="" height="" />)
קטן: בימד"ב, אני רואה הרבה פעמים שבפילמוגרפיה של שחקן מסוים, הרבה פעמים יש סרטים שמופיעים תחת "self" מה זה אומר?
שחקנים שמגלמים את עצמם.
כל פעם ששחקן מופיע באירוע, טקס, תכנית אירוח או כל דבר אחר לא בתפקיד בידיוני כלשהו, אלא כעצמו.
אולי שהוא גילם את עצמו בסרט
(ל"ת)
חשבתי על זה
אבל זה לא נשמע לי הגיוני בכלל, כי אם זה היה נכון, בכל סרט היו איזה עשרה אנשים שמשחקים את עצמם.
למה?
הרבה פעמים אנשים משחקים דמויות שמזכירות את עצמם, אבל "משחק את עצמו" הכוונה שזה לא דמות שהמציאו, אלא האיש עצמו (המפורסם) שמופיע בסרט.
למשל וודי אלן מופיע ואז שאר הדמויות אומרות "היי הנה הבמאי הזה וודי אלן! מה אתה עושה פה וודי אלן?"
את זה לא עושים הרבה בכלל. בעיקר בדוקומנטרים
אבל איך זה אפשרי אם אתה לא מוכר?
השחקן שמשחק את פיי ב״חיי פיי״ מופיע בשלוש סרטים תחת self
התואר "self" ניתן ב-IMDb לרוב בסדרות וסרטים דוקומנטרים.
הרבה פעמים הקרדיט ניתן כשהשחקן מגלם את עצמו בסרט עלילתי ("יא, זה וודי אלן! שלום, במאי הקולנוע וודי אלן" וכו'), אבל לרוב הקרדיט הזה ניתן על סרטים דוקומנטריים או על תכניות מאחורי הקלעים ותכניות אירוח. זה המקרה אצל סוראג' שרמה, שהופיע בתכניות אירוח כמו "The Charlie Rose show", "Made in Hollywood" ו"Starlite" – בכולן הוא התראיין והופיע כשחקן על הסרט של "חיי פיי".
השנה הזו היא אכזבה גדולה.
וזו רק אשמתי. תשעה סרטים מהרשימה ראיתי, וזהו. שוב התמקדתי בלהשלים קלאסיקות ישנות ולראות שוב ושוב את הסרטים האהובים עליי במקום לראות סרטים חדשים. ושוב לא היה לי כמעט אף פעם עם מי ללכת, או שלא היה לי זמן, או שלא היה לי כסף.
טוב, הזדמנות אחרונה, ייתכן שייצא לי להשלים עוד שני סרטים מהרשימה ואם לא, אני אצטרך לחיות עם הידיעה שכמות הסרטים שאני רואה יורדת משנה לשנה במקום לעלות.
שני הסרטים שהכי השאירו עליי רושם השנה הם רחוב ג'אמפ 21 ולופר, שני סרטים מעולים. סרטים אחרים שהיה סביבם הרבה באזז לפני או אחרי שיצאו התגלו כטובים מאד, אבל היה חסר להם משהו אחד בשביל להלהיב אותי באמת. עלייתו של האביר האפל היה מצוין אבל לא סוחף מספיק, הנוקמים היה ממש מצחיק וכיפי אבל לקה בעלילה מקושקשת ובדמויות נבלים ממש לא מפותחות ולא מנומקות, כרוניקה נפגע מהשימוש בפאונד פוטג' וראלף ההורס היה ממש מתוק וכיפי אבל לא ריגש אותי מאד. בסופו של דבר החמישייה שלי די שרירותית וככל שאני חושבת על זה יותר אני רוצה לשנות אותה.
בתחום ה"ככה ככה"- ספיידרמן המופלא היה חביב אבל חטא לדמות של ספיידי ואורחים לרגע היה בעל פוטנציאל אבל איטי והשחקנים לא משהו. מה נשאר לנו? משחקי הרעב, היחיד שזוכה לדירוג של לא אהבתי בזכות הצילום המעצבן, העולם הלא אמין והדמות הראשית המרגיזה [אבל זו לא אשמת ג'ניפר לורנס, זו אשמת סוזן קולינס].
שני השחקנים שבלטו השנה במיוחד הם פול דיינו שהופיע בסצינות מעטות בלופר אבל הסצינה שלו ככל הנראה הייתה הסצנה האהובה עליי בקולנוע השנה, ומארק רופאלו שפשוט עשה את הנוקמים והוסיף לסרט עוד שלושה מימדים של עומק בערך. את המקום השלישי נתתי לדיין דהאן מכרוניקה, שהיה טוב מאד גם כן.
ולסיום שאלה- אם אני מחליטה לעשות שינויים או שאני רואה עוד סרטים- איך זה עובד? ליצור את כל הטופס מחדש? זה לא ייספר פעמיים?
או שאין אופציה כזו והייתי צריכה לחכות ולהקדיש לזה יותר מחשבה?
מה?! ראיתי רק 17 סרטים?
טוב, זה 17 אם לא מחשיבים שלושה נוספים שלא מופיעים בסקר מסיבות שונות, אבל אני עדיין מודהם, רק 17? זה הרגיש לי כמו הרבה יותר סרטים. אולי זה מה שהופך את השנה הזאת לכזאת טובה.
החמישייה שלי ברוב תפארתה (לפי סדר היציאה לאקרנים):
"כרוניקה בזמן אמת" – פריצת דרך קולנועית במלוא מובן המילה. לוקח למקומות חדשים את המושגים "גיבורי על" ו"פאונד פוטאג'" ובכך יוצר אווירה וסגנון סוחפים ומקוריים ביותר, תוך כדי שהוא עוטף את זה בדמויות מעולות ואמינות המשוחקות נפלא, סיפור מלא תפניות ובעל מבנה לא שגרתי, טון אפל וקודר בצורה נהדרת, תיאור ריאליסטי של חיי הנוער, בחינה מדוקדקת של היחס בין טוב לרע, אפקטים מדהימים וסצינות בלתי נשכחות. ההפתעה המוחלטת של השנה.
"ממלכת אור הירח" – לא התלהבתי ממנו כשהוא רק יצא, אבל רק עכשיו אני קולט כמה אהבתי אותו. סרט מקסים עם כמה מהדמויות והאימג'ים המעניינים והזכורים ביותר של השנה. עיצוב וצילום מושלמים, דיאלוגים נהדרים, ויש משהו נורא חמוד בלראות את עולם המבוגרים מנקודת המבט של שני ילדים מוזרים וחייזריים (טוב, עד כמה שאפשר להיות חייזרי ליד שאר הדמויות בסרט הזה). וכמו כן, הקאסט הזה, אלוהים אדירים, הקאסט הזה. אני זוכר אותו למעשה בעיקר כי אני בכלל לא טיפוס של סרטים בסגנון הזה (כולל קטע מסויים שבכל סרט אחר היה גורם לי לקלל את הבמאי והתסריטאי כמו שהאריס מ"שלושה בסירה אחת" מקלל בעלי קרקעות), אז אם הוא הצליח לתפוס גם אותי, כנראה שהוא עשה משהו יותר מדי נכון.
"עלייתו של האביר האפל" – אוקיי, די בחירה מיינסטרימית, אבל לעזאזל, זה היה סרט אדיר! לא מחדש שום דבר כמו קודמו, אבל כן לוקח את כל מה שהסרט הזה עשה טוב ולוקח את זה למקסימום: הסרט אינטנסיבי מתמיד, ה-Scale הרבה יותר ענק ואפי, ותחושת האיום והפחד מעולם לא היו גדולים יותר בסרט קומיקס כלשהו. מבחינה טכנית הסרט עדיין זוהר, כמו חן מבחינת המשחק, ומבחינת הכתיבה הוא גם מעולה – אני דווקא לא חושב שהחורים כאן ראויים להיקרא "חורים", ואני נורא אהבתי, בדיעבד, את הנטישה של חלק מהריאליזם עבור תחושה יותר אגדית וקומיקסית. באמת, הסרט היחדי השנה שהוא ממש אירוע קולנועי היסטורי.
"לופר" – כמו שנאמר בביקורת, החבילה המלאה: מקורי, מותח, מגניב, מעורר מחשבה, מפותל מרתק, משעשע ועוד מילים רבות שמתחילות במ"ם, כמו מופלטה. מה עוד אפשר לבקש מסרט?
פה היה אמור להיכנס "ארגו", שהצלחתי לתפוס עוד ב-2012 ויכל להיכנס בקלות לחמישייה שלי, אלמלא הוא היה יוצא ב-2013. בהעדרו, שמתי בחמישייה את "נערה עם קעקוע דרקון" – מותחן אפל וקודר בצורה נפלאה, עם קאסט מדהים, בימוי גדול וצוות טכני כמעט מושלם. החלק הבעייתי בו הוא אכן התסריט (אם כי לפי מה שהבנתי הבעיות הגיעו מהמקור הספרותי), אבל גם זה לא מספיק בעייתי כדי לגרוע מהחלקים החיוביים בו. פינצ'ר שולט!
ההופעות שבחרתי:
רוני מארה על "נערה עם קעקוע דרקון"
קובאנזנה וואליס על "חיות הדרום הפראי" (ואני מקווה שהמחלוקת על כיצד לבטא את שמה לא יעוררו בעיות במנגנון ספירת הקולות)
וטום הארדי על "עלייתו של האביר האפל"
השאר:
אהבתי – "הדיקטטור", "ההוביט: מסע בלתי צפוי", "הוגו", "העולם מצחיק", "חיות הדרום הפראי", "משחקי הרעב", "רחוב ג'אמפ 21" ו"תקועה".
ככה – "הורג אותם ברכות", "הארטיסט", "הנוקמים"
לא אהבתי – "ספיידרמן המופלא"
אגב, בהשראת כל הטקס הזה, אני מקיים השנה בבלוג שלי את טקס "שנאוצר הזהב" (כמו שכולם עושים בערך היום). אתמול פורסמו המועמדים ב-12 הקטגוריות, ומי שמעוניין לראותם מוזמן להיכנס לשם דרך הלינק שבשם שלי (קידוםעצמיחסרבושה).
זהו, הגיעה התקופה הזאת של סיכומי שנה, שאני מחכה לה 12 חודשים. ש-2013 תהיה טובה כמו השנה הנוכחית!
אני פשוט מת על הסקר הזה.
בהתחלה חשבתי שראיתי ממש מעט סרטים. בסוף התברר שיצא לי 64. מכובד למדי, בהתחשב בעובדה שאת רבע השנה האחרונה ביליתי בתור סטודנט מחוסר זמן לצפות בסרטים.
החמישיה שלי בקצרה:
עלייתו של האביר האפל- פשוט סרט מעולה. לא טוב כמו קודמו, אבל בהחלט סיום ראוי והולם לטרילוגיה הכי חשובה של העשור האחרון. מרגש, מותח, גדול מהחיים ופשוט סוחף.
ספיידר-מן המופלא- זה הסרט שהיה צריך להיעשות מלכתחילה. קאסט חזק, אקשן כייפי, הומור מעולה, הבנה מאד עמוקה וחדה של הדמות של ספיידר-מן כפי שהיא צריכה להיות כיום. סרט תענוג.
נערה עם קעקוע דרקון- הסרט הכי מרשים ומוקפד של פינצ'ר עד היום מבחינה טכנית. סרט מלא אווירה ומתח איטי ואיכותי. רוני מארה נהדרת.
פרומיתאוס- בניגוד לכל ההשמצות, סרט מדע-בדיוני מעולה. עיצוב אומנותי ובימוי top notch. שאלות מעניינות לדיון ופתח מבטיח לסרט המשך שאני מאד מקווה שיבוא.
בושה- סטיב מקווין מסמן את עצמו כבמאי החריף ביותר שפועל לאחרונה ומביא לנו עוד סרט נוקב ומעורר מחשבה. מעבר לביקורת על התנהגות וטראומות אנושיות, מייקל פסבנדר וקארי מוליגן משרטטים דמויות עמוקות ויפות על-ידי הניואנסים הקטנים ומעט מאד תסריט.
הופעות השנה-
רוני מארה על נערה עם קעקוע דרקון- תצוגת משחק נועזת ויוצאת דופן באחת הדמויות הנשיות המעניינות ביותר מעולם הספרות והקולנוע של השנים האחרונות. יש כאן שחקנית שנבלעת בצורה מוחלטת בתפקיד והופכת לדמות.
מייקל פסבנדר על בושה ופרומיתאוס- צריך לראות כדי להאמין. השחקן הכי טוב שפועל כיום. נקודה.
שני סרטים שווים אחרים:
פרנקנוויני וצללים אפלים- טים ברטון חוזר למקור ועושה זאת מעולה.
שמחה לראות שעוד מישהו בחר ב"בושה" ו"פרומתיאוס"
ובהחלט חלק נכבד מהקרדיט על כמה הם טובים מגיע למייקל פאסבנדר, שהוא פשוט שחקן בחסד.
מה שכן, מעניין שב"שיטה מסוכנת" לצערי הוא לא כל כך הצליח להתבלט, לא ברור לי אם בגלל התסריט הבעייתי או בגלל הקאסט הכל כך דומיננטי (ויגו +קירה).
הסרט עצמו בכללי בעייתי.
ויגו מורטנסן וקירה נייטלי בהחלט גונבים את ההצגה בתצוגות משחק משובחות, אבל ההרגשה שלי היתה שהדמות של יונג פשוט היתה כתובה לא משהו- אין רגע אחד לאורך הסרט שגרם לי להזדהות איתו או לסמפט אותו לפחות קצת. בתכלס פסבנדר עשה עבודה בסדר לאור מה שניתן לו. הרבה גם תלוי מהקשר בין השחקן לבמאי. ויגו מורטנסן למשל נתן כבר שלוש הופעות מופתיות ברצף אצל קרוננברג.
האביר האפל לשלטון!
סרט השנה שלי, ללא ספק בכלל. סוחף, מרשים, עמוס וללא רגע דל. השנה מסתבר ראיתי (מבין סרטי 2012) 53 סרטים. מתוכם 7 לא אהבתי, 21 ככה ככה, 20 אהבתי ו-5 בחמישייה שלי (DUH)
הצעה
מאוד יעזור אם לצד השם בעברית יהיה רשום בסוגריים את שם הסרט באנגלית, כי הרבה פעמים השם בעברית גנרי ולא אומר לי באיזה סרט מדובר.
בכל מקרה, סחתיין על הטופס ועל ההשקעה.
אין אור did it
בראש רשימת הסרטים, בצד שמאל של העמוד, ישנו כפתור 'עבור לתצוגה לועזית'. הוא אמור לפתור את הבעיה.
לא שמתי לב. תודה!
(ל"ת)
כמעט פספסתי ככה את The grey
כמובן רק אחרי שסיימתי שמתי לב ללחצן של האנגלית…
פיש/אור
אפשר בבקשה לינקים לרשימות המועמדים של כל השנים הקודמות?
לא שנה מוצלחת כל כך, מסתבר
אפילו בחמישיה שלי יש רק ארבעה סרטים (שקלתי לתת להוביט, לאוונג'רס, או לראלף ההורס את המקום הנותר, אבל תכלס, לאף אחד מהם לא מגיע). הרבה סרטים עם הרבה ציפיות שבסוף יצאו חביבים (אוונג'רס, אמיצה, בקתה ביער, ההוביט) או מאכזבים (עלייתו של האביר האפל, לופר, פרומתאוס, הוגו, סקייפול) ורק סרט אחד שממש בא משום מקום והפתיע לטובה – כרוניקה בזמן אמת. נקווה ליותר טוב בשנה הבאה.
ומהם שלושת האחרים בחמישייה?
אם זה לא סוד.
סערת רוחות, חייבים לדבר על קווין, ומשחקי הרעב
אבל לא ראיתי את בושה, המאסטר, חיות הדרום הפראי, וממלכת אור הירח, שיכול להיות שגם היו נכנסים (ואף דוחקים סרטים אחרים).
נותנים לי הודעת שגיאה
כשאני מנסה ללחוץ על הסרט החמישי בחמישייה שלי.
גם לי
(ל"ת)
שנה די חלשה
לטעמי. החמישייה היא "עלייתו", "פיי", "ראלף", "ג'אמפ" ו"כרוניקל", אבל חוץ מהם יש רק עוד סרט אחד שקיבל "אהבתי" (אמיצה) וכל השאר ככה ככה. יכול להיות שככה ככה זאת הגדרה קצת קשה, כי על סרט כמו לופר נגיד אני לא יכול להגיד שהוא ככה ככה אבל גם לא יכול להגיד שאהבתי אותו, הוא יותר בקטגוריה של "חביב".
רגע, מה קרה לבקתה ביער(בקתת הפחד)?
היא לא מופיעה.
חוץ מזה, הימורים לעשירייה:
ממלכת אור הירח, לופר, הנוקמים, האביר האפל, נערה עם קעקוע דרקון, ראלף ההורס, ג'אמפ 21, כרוניקה, הפשיטה,
ואם בקתה ביער ישוב לסקר אז גם הוא.
מסתבר שיש לי עיוורון סלקטיבי, לא משנה.
הסרטים שלי
השנה ראיתי 33 סרטים ואלו הרשימות שלי:
לא אהבתי:
אדם על הקצה- נרדמתי מרוב שיעמום במהלכו
באטלשיפ- כמו רובוטריקים רק יותר גרוע (וזה קשה)
גוסט ריידר 2- פשוט לא טוב
האישה בשחור- כל כך ציפיתי לסרט הזה ואכזבה כל כך גדולה עם טוויסט כל כך מטומטם.
ספיידרמן המופלא- פשוט אותו דבר כמו הקודם.
ככה-ככה: בלתי נשכחים 2, הנוקמים, משחקי הרעב, הנה בא הבום, חטופה 2, מדגסקר 3, מסע אל האי המסתורי.
אהבתי: שומרים על השכונה, רח' ג'אמפ 21, זה הבן שלי, פרומותיאוס, צללים אפלים, עד החתונה זה יעבור, סקייפול, מחוברים לחיים, כרוניקה, טד, זהות גנובה, ההוביט, הדיקטטור, גברים בשחור 3, בלי חוקים, אמיצה
החמישייה (סדר אקראי):
לופר- מבריק ומדהים כמעט כמו בריק.
עלייתו של האביר האפל- סיום אפי ואחלה של סרט.
הוגו- מסע קולנועי מופלא וסתם מת על סקורסזה
נעולים- אני לא יודע אם הסרט באמת כל כך טוב אבל אני נהניתי בטירוף כשראיתי אותו.
הפשיטה- הסרט אקשן הכי טוב שראיתי.
לא ראיתי מספיק סרטים השנה.
מסתבר שהגעתי למצב כולל של 10 סרטים שראיתי כל השנה. כך יצא שהייתי חייב קצת לאלץ את הטופ 5 שלי עם סרטים שאהבתי פחות מאחרים.
אני באמת צריך ללכת יותר לקולנוע.
אגב, סתם הצעה – עדיף שהסרטים יהיו מאורגנים בעברית ובאנגלית בלי ה' הידיעה או The (למשל The Dictator או הדיקטטור תחת האות D או ד'). זה דוחף ערימות של כותרות על ה' ועל T…
הסטטיסטיקה שלי...
קודם כל משחק-
נעמה שטרית על "העולם מצחיק", ללא ספק השחקנית שהכי אהבתי השנה.
מרטין פרימן על "ההוביט:מסע בלתי צפוי"
אן האת'אוויי על "עלייתו של האביר האפל".
סרטים-
גם אני כמו שנאוצר ראיתי 17 סרטים השנה. אני גאה לומר שאת כולם ראיתי בקולנוע!
התקשיתי לבחור חמישייה, אבל למזלי גיליתי שאפשר להצביע גם אם אני לא בוחר חמישה סרטים לחמישייה. הנה השלושה שבחרתי-עלייתו של האביר האפל, העולם מצחיק, לופר.
לא אהבתי: LOL, הדיקטטור.
ככה-ככה: אדם על הקצה, חיי פיי, למלא את החלל, מדגסקר 3
אהבתי: ההוביט, הוגו, הנוקמים, טד, משחקי הרעב, סקייפול פרומיתאוס.
ממוצע של אחד בחודש.
רק שנים-עשר. הייתי בטוח שיותר. וזה אחד יותר מהשנה שעברה, אז התקדמנו.
א. באסה. לראות כמה סרטים שהתפספסו בדרך ונפלו בין הכסאות וכבר לא אראה אותם על מסך גדול.
ב. מזכיר לי שהיחיד שעדיין ממתין לי ובוער לי לראות זה ראלף.
ג. כרוניקה? הוגו? סוס מלחמה (שהיה ראוי ליותר תשומת לב, אגב)? זה היה השנה? זה מרגיש כ"כ מזמן… מזל שיש את הסקר להזכיר לנו מה ראינו בכלל.
שיהיה לכולם בהצלחה, שהסרט הטוב ינצח וכו'.
ראיתי בערך 75
אם כי דירגתי רק שישים
סרטים:
1. The intouchales – כי אין שום דבר רע ב feel good של ממש. קיטש או לא קיטש. יחד עם definitely maybe שגם ראיתי השנה מדובר אולי בשני סרטי הfeel good הטובים בכל הזמנים.
2. Shame – אני אוהב סרטים עם רגשות חזקים. זה כמו הקודם ברשימה, רק הפוך. חוץ מזה קארי מאליגן מפעימה. ומי שלא ראה אותה ביצירת המופת never let me go שאמנם לא הוקרן השנה אבל הוא ללא ספק הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה, שיראה
3. Project x – רד כתב בביקורת שהיה צפוי. לדעתי היה מופרע הרבה יותר ממה שהיה צפוי. חזק ומצוין וסרט המסיבות הכי טוב שאני מכיר ואחד מסרטי האנגסט נעורים המושלמים ביותר שנוצרו
4. Sky fall- רק על ההישג של להפוך את גיימס בונד לאפוס עצמתי
5. לופר
-הסרט השישי שהתלבטתי לגביו הוא הסרט מורט העצבים frozen, חתיכת חוויה אינטנסיבית
אז מה מקבלים במייל אחרי השליחה?
את רשימת הסרטים וציונם? סיכום כלשהו?
רשימת הסרטים וציונם.
(ל"ת)
חמישים ושישה סרטים בשנה
מכובד, מכבוד ביותר. אני אסכם בקצרה, אם אתם רוצים פירוט, יש קישור בניק שלי.
ה-חמישייה: עלייתו של, בקתה ביער, לופר, ג'אמפ סטריט וסקייפול
הופעות: ג'ג"ל ב"לופר", מייקל שאנון ב"סערת רוחות" (משהו אומר לי שלא הרבה פה ראו את זה, אז מומלץ! הוא מעולה שם) ומייקל פאסבנדר ב"בושה" (מה שאמרתי בסוגריים הקודמים. וזה גם פיצוי על זה ששכחתי אותו שנה שעברה על "אקס מן".)
המאכזבים של השנה: הורג אותם ברכות, 13, קוד שמור, זה הבן שלי.
אני אשמור את שאר התארים ל'דג הזהב'.
לא הצבעתי להופעות
חוץ מיזה נכנסו לחמשייה שלי שלושה סרטים של דיסני אולי כי אני פריק שלהם(אמיצה, ראלף ופרנקנווני) גם הנוקמים שלא בחמשייה קיבל אהבתי
ואולי אני היחיד שעשיתי זאת אבל ההוביט רק ככה ככה ועסקה מגונה גם בחמישייה סוגר את החמישייה סוס מלחמה לא בגלל שהוא באמת כל כך טוב ואולי יותר בגלל שהוא סרט שחתום עליו שיפלברג(דרך אגב הוא לא יצא ב-2011? ).\
ושוב, חסרה מאוד איזו אופציה בין "ככה-ככה" ו-"אהבתי"
כי האמת, אהבתי את רוב הסרטים שראיתי השנה. יצירות מופת היו מעט מאוד, אבל על מחסור בסרטים טובים דווקא אין כל-כך מה להתלונן. למעשה, רק סרט אחד באמת חוטף ממני על הראש. נתחיל ממנו.
הגרוע:
חדר 514. אני יודע, מאוד לא-פטריוטי להכתיר סרט ישראלי בתור הסרט הכי גרוע שראיתי השנה, אבל להגנתי א) יש לי גם סרט ישראלי בחמישיה שלי, ו-ב) שום דבר לא מצדיק גיבוב כזה של קלישאות עבשות מגובות בצילום מזעזע.
הלא-משהו:
אשת הברזל – מדהים כמה הרבה אפשר לדבר בסרט אחד על דמות פוליטית מרתקת כל-כך בלי להגיד עליה שום דבר. לחליפין, בשביל המסר של "כולנו נזדקן יום אחד" באמת לא היה צריך לגרור למסך את הסיפור של מרגרט טאצ'ר.
נערה עם קעקוע דרקון: עם הסרט הזה, דייויד פינצ'ר מוכיח שהוא עדיין הבמאי המבטיח ביותר של שנת 1995.
הטובים:
אמיצה – לא ראיתי את "מכוניות" על שני חלקיו, כך שאני מאושר בבורותי לטעון שגם פיקסאר ביום פחות מוצלח (ואין ספק ש-"אמיצה" הוא יום פחות מוצלח של האולפן) עדיין מספקים את הסחורה. למען האמת, זה אפילו לא היום הכי-פחות מוצלח של האולפן עבורי (את התואר הזה לוקח בשבילי "רטטוי").
הארטיסט – סימפטי, נחמד ומסוגנן במובן הטוב של המושג. אבל אוסקר? באמת? ברצינות?
הוגו – החוויה הויזואלית של השנה, עם צוות שחקנים מצוין – אבל גם קצת איטי וכבד, מה שדי מפתיע בהשוואה לחוויית הקריאה המהירה שסיפק המקור הספרותי המאויר.
הנוקמים – סרט הפופקורן המצטיין של השנה. ושום דבר חוץ מזה.
העולם מצחיק – הרבה סיפורים יפים, מרגשים, שלא כל-כך מצליחים להתחבר זה לזה.
חיות הדרום הפראי – סיפור אנושי קורע-לב, מצולם להפליא, עם שחקנית כובשת – אבל בשלב מסוים מתחיל קצת לחזור על עצמו.
מפלצת של מלון – מתחיל אמנם בתור "מפלצות בע"מ" לעניים, אבל מוצא בהמשך את הקול הייחודי שלו, ומספק חוויית-צפייה מבדרת, בסך-הכל.
משחקי הרעב – בעיקר בזכות ג'ניפר לורנס המצוינת, ופחות בזכות ההפקה שמסביב שמרגישה קצת מחולטרת. עדיין, טוב יותר מרוב עיבודי הפנטסיה/מד"ב לנוער העכשוויים.
סקייפול – הג'יימס בונד הראשון שאני יכול לציין שממש, אבל ממש נהניתי ממנו. עדיין, היה יוצא נשכר אם היו מורידים ממנו איזו חצי שעה.
עלייתו של האביר האפל – סיום ראוי לטרילוגיה, סרט קצת פחות טוב כאשר הוא עומד בפני עצמו.
פאראנורמן – עיצוב ואנימציה יפים (גם אם הם לא מגיעים לאותה רמת יצירתיות של הסרט הקודם של האולפן, "קורליין"), וכמה גגים משעשעים פותחים את הסרט הזה ברגל ימין – חבל רק שאחר-כך הוא מתעקש לדהור בנתיב הפוליטיקלי-קורקט שמוביל אותו מצד אחד לסיפור די צפוי ומפוהק, ומצד שני ממלא אותו במסרי WTF ("תנו לזומבים לחיות"?).
פרומתיאוס – לא, זה לא סרט מושלם, אבל העליהום שעשו עליו חרג מכל פרופורציה. רגעי ההפחדות אפקטיביים מאוד, הצילום והאפקטים מרשימים, והסאב-טקסט בהחלט מעורר מחשבה.
החמישיה שלי:
בקתת הפחד – כן, אפוס הסטרואידים "הנוקמים" בהחלט היה יציאה מוצלחת ומבדרת מאוד של ווידון, אבל דווקא "בקתת הפחד" הפגין יותר מהשנינות שלו, והוא יצירה שלמה יותר וטובה יותר. מנגד, דרו גודאר גם מוכיח שאין לו בכלל במה להתבייש.
כרוניקה בזמן אמת – והנה דוגמה לאיך אפשר לעשות סרט גיבורי-על שאינו אפוס סטרואידים – סרט שמצליח, בתקציב מוגבל, להגיד דברים חכמים גם על הז'אנר וגם על המציאות שמקיפה אותו.
לופר – פנינה מקורית בים העיבודים העכור שהורס כל חלקה טובה בנוף שוברי הקופות העכשווי, וחוץ מזה, גם תצוגת-תכלית משוייפת להפליא של בימוי, תסריט, צילום ומשחק. בראבו.
ראלף ההורס – שמח, מבדח, מעוצב ומונפש להפליא, עם הרבה ערך מוסף לגיקים.
2 בלילה – סרט נפלא שמצליח להתקרב יותר מכל סרט ישראלי אחר לקומדיה הרומנטית ההוליוודית מצד אחד, עם הרבה צחוקים בריאים, ומצד שני לשמר את האווירה המלנכולית, הבודדת והמנוכרת של תל-אביב בשעת לילה מאוחרת.
הבחירות שסימנתי בדפי הסרט לא אמורות להיכנס גם לכאן?
[לא מתלונן או משהו, פשוט חשבתי שככה זה יהיה, ונראה לי שגם גם צוין כשעדכנתם על החידושים]
הם אמרו שהם רוצים לעשות את זה
(ל"ת)
שששש, זה סוד. אל תספר לאף אחד.
התכנית המקורית היתה באמת לכלול את הבחירות האלה בטופס מראש. זה לא הסתייע, כמו שאומרים בצבא, אבל למשתמשים רשומים יש דרך סודית: אם אתה מחובר לחשבון המשתמש שלך באתר, בטופס דף הסרט, לחץ על הכפתור של "עבור לתצוגה לועזית", ואז הקלק על הסמל Φ.
אין דרך לדעת מהם הסימנים שעודכנו?
כלומר, שלחתי את הבחירות שלי לפני כמה שעות ועכשיו נכנסתי, לחצתי על הסימן, והוא אמר לי שעודכנו מספר סרטים. האם זה נשלח כטופס חדש או שבנוסף לזה שכבר מילאתי קודם?
מה שמתעדכן הוא הטופס
אחרי זה אתה יכול לשנות ו/או להוסיף דרוגים, ואז לשלוח אותו.
שנה קצת מאכזבת
האמת,
חיכיתי הרבה זמן למוקדמות האלו. בכל זאת שנה ראשונה באתר.
אני מבטיח לפרט מה פשר אכזבתי השנה לאחר תום המוקדמות.
אלא אם כן, תכריחו אותי קודם
שבת שלום.
החמישיה שלי
מקום ראשון: פרדי שיגועים – ללא ספק הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה.
מקום שני : ג'לי טרזן – אני לא חושב שיש מה להסביר.
מקום שלישי: דגים נגד תרנגולות – אחלה עלילה
מקום רביעי: סמי וחברים מסביב לעולם – סמי דמות שעשויה נהדר.
מקום חמישי: הפיה לילי וחד הקרן – הקרן מעוצבת נפלא.
נו באמת, אתה לא רציני!!! "ג'לי טרזן" במקום השני?!
אני לא מבין איך מישהו שראה את "ג'לי טרזן" יכול לשים אותו רק במקום השני.
זה היה ממש צמוד
אבל פרדי שיגועים עקף אותו בגלל השם.
חמשת האהובים: האביר האפל, על אחריותכם בלבד, משחקי הרעב, 21 ג'אמפ סטריט, בקתת הפחד
חמישה שאכזבו: הדיקטטור, האוונג'רס, ספיידרמן, כרוניקה בזמן אמת, נערה עם עגיל פנינה (חמישה סרטים טובים, אבל פשוט הגעתי עם יותר מידי ציפיות אליהם – בין אם על סמך טריילרים, קאסט ובמאי, או ביקורות קודמות)
והחמישה שפספסתי באופן מביש אבל כנראה שהיו יכולים לשנות את הטופ 5 שלי: רובי ספארקס, ההוביט, סקייפול, לופר, פרומתיאוס.
נערה עם עגיל פנינה או עם קעקוע דרקון? (:
(ל"ת)
For Your Consideration
בהמשך לדיון שמתנהל פה כבר כמעט שבועיים לגבי המחסור בתפקידים מרכזיים ומעניינים לנשים בהוליווד, ובהתחשב בכך שלרוב כשמבקשים מאנשים לחשוב על ההופעה הטובה ביותר הם באופן טבעי נזכרים בהופעות ראשיות ומרכזיות, הנה רשימה של תפקידים נשיים מעניינים ועשויים טוב בסרטים שצפיתי בהם השנה, סתם על מנת להזכיר.
טילדה סווינטון, חייבים לדבר על קווין
ברניס בז'ו, הארטיסט
ג'סיקה צ'סטיין, סערת רוחות
ג'ניפור לורנס, משחקי הרעב
סקרלט ג'והנסן, אוונג'רס
שרליז תרון, פרומתאוס
קלי מקדונלד ואמה תומפסון, אמיצה
אן האתאווי, עלייתו של האביר האפל
בריט מארלינג, שמע את קולי
ג'וליה רוברטס, מראה, מראה
אמילי בלאנט, לופר
ג'ודי דנץ', סקייפול
הדס ירון ועירית שלג, למלא את החלל
שרה סילברמן וג'יין לינץ', ראלף ההורס
מי שמעוניין להוסיף לרשימה מוזמן, כמובן.
קארה הייוורד, "ממלכת אור הירח",
קובנבזנזאנזנזאזנה וואליס, "חיות הדרום הפראי",
רוני מארה "נערה עם קעקוע דרקון",
שרליז ת'רון, "תקועה",
אסי לוי/נעמה שטרית/אולה שור סלקטר, "העולם מצחיק".
אחלה רשימה
רק עם אחת אני לא מסכים (מבין אלה שראיתי) שרליז ת'רון. לא אהבתי אותה ב"פרומתאוס". היחיד ששיחק טוב שם לדעתי זה מייקל פאסבנדר.
במקרה של תרון זה אולי יותר שאהבתי את הדמות
היא היתה היחידה בכל הצוות שיכולתי לסבול, רק משום שהיא היתה היחידה שקלטה כמה מטורפת המשימה שלהם. אני חושבת שעם תסריט יותר חזק תרון היתה יכולה גם להראות יכולות גדולות יותר (תשווה את מה שנותנים לה לעשות למה שנותנים לפאסבנדר, וזה לא כל כך מפתיע שההופעה שלו מרשימה יותר).
תוספות:
-קארי מוליגן, בושה
-נומי ראפאס, פרומתאוס
אני לא יכול לצעוק חזק מספיק
כמה שאני מעריץ את ההופעה של ג'ניפר לורנס ב"אופטימיות היא שם המשחק". כל פרצוף שלה שם שווה אוסקר – היא כל כך חיה ומלאת הבעה, שלא לדבר על היופי המשכר שלה. היא מהממת. עד הסרט הזה בעיקר הערצתי את האישיות הציבורית שלה, כפי שהיא משתקפת בראיונות אלו ואחרים, אבל מהסרט הזה באמת התאהבתי בה. "I am a crazy slut"… יפה שלי. לא מהשנה, אבל עדיין – הופעת 2012 נשית גדולה מהחיים.
אם אתה רוצה להרשים אותה
אל תנסה להתנקש בנשיא
במידה וזה יקרה, אני מקווה שהיא לא תצא מהארון אח"כ.
זה שאני לא יכול לא אומר שלשאר לא מגיע![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ג'ודי פוסטר יצאה מהארון?
(ל"ת)
כן :(
http://www.dailymail.co.uk/tvshowbiz/article-501256/Jodie-Foster-comes-emotional-tribute-girlfriend-14-years.html
היו על העניין כמה לחשושים לפני היציאה, רובם, למרבה הצער, היו מצד אחיה. היא מלמלה "זה לא עניינכם" מקצועי ועזבה את זה, וגם כשהיא יצאה היא הייתה מאוד אלגנטית ומעודנת. אני יכול להבין את ג'ון הינקלי ג'וניור.
אני חושבת שזה היה יותר סוד פתוח שנים לפני שהיא יצאה
יש לה בת זוג כבר די הרבה זמן, ככל הידוע לי.
הבחירות שלי
מסתבר שראיתי 17 סרטים מהרשימה. מחר או מחרתיים גם אראה את פיץ' פרפקט.
החמישיה שלי:
בושה – סרט מאוד מוקפד, פרובוקטיבי ומשתמש בוויזואליות מדהימה כדי לספר סיפור קשה.
ההוביט I – סרט ארוך ומשגע, במובן החיובי. לא חשבתי שזה יקרה לי שוב אחרי כל כך הרבה שנים, אבל נשאבתי שוב לעולם הארץ התיכונה.
עלייתו של האביר האפל – התלבטתי אם לשים את הסרט בחמישייה או לא, ובסוף החלטתי שכן. ההתלבטות הייתה שמעולה ומבריק ככל שהוא היה, הוא עדיין פשוט מחוויר ליד קודמו בסדרה.
פרומתיאוס – בהחלט אחת הפסגות עבורי השנה, מבחינת וויזואליות, עלילה (כן, יש חורים, יופי), שאלות מעניינות על מי אנחנו והאם כדאי לדעת מה המקור שלנו, ושאלות על דת ואלוהים, וטוב ורע, ותבונה מלאכותית.
רח' ג'אמפ 21 – מבחינתי הסרט הכי מפתיע ומצחיק של השנה ופשוט נהניתי ממנו כמו שמזמן לא נהניתי מסרט. הקומדיה היחידה השנה שאני באמת מעריכה.
אהבתי: שיטה מסוכנת (איטי ומשמים לעיתים, אבל כסרט שלם הוא לדעתי מוצלח ומעניין), סקייפול (אני צריכה באמת לפרט למה?), זה הבן שלי (הומור מתחת לגובה הדשא, אבל מסיבה שאינה ברורה לי יצאתי ממנו מרוצה), דימדומים 5 (יופי של סיום לאחר 3 סרטים בינוניים עד גרועים ביותר), גברים בשחור 3 (פייר? התרגשתי מהפגישת מחזור), דרושה חברה לסוף העולם (מסע הזוי שמעורר הרבה שאלות על נושא מריר במיוחד, אבל עושה את זה בצורה כל כך אישית ואופטימית).
ככה-ככה: משחקי הרעב (סרט טוב ומושקע, אבל לא התחברתי), לופר (אובר-רייטד, פשוט לא משהו), טד (צחקתי כמעט לכל אורכו, ובכל זאת יש בי המון סלידה כלפיו), הנוקמים (הרבה כיף ואקשן, אבל לא יותר מזה, ואני חסידה מאוד גדולה של ג'וס ווידון…ציפיתי ליותר ממנו), הדיקטטור (צחקתי פה ושם – אבל הסרט בינוני ואנה פאריס הרסה כל סצינה שהיא הייתה בה).
לא אהבתי בכלל וחבל שהסרט הזה נעשה: שלגיה והציד – פשוט בזבוז של זמן. ריקני ונבוב לחלוטין.
הבחירות שלי בשחקנים – מייקל פאסבנדר וקארי מוליגן (בושה), ויגו מורטנסן (שיטה מסוכנת).
מבחינתי הפתעות השנה במשחק הם: גג"ל בלופר ובאביר האפל, שהצליח מהמסגרת של הילד המתוק והביישן להפוך להיות שחקן "אקשן" לא רע בכלל. והפתעה שניה זה צ'אנינג טאטום ברח' ג'אמפ 21, שהצליח לגרום לי לשנות את דעתי עליו כשחקן. הפתעה שלישית: מרטין פרימן, שהצליח להיות ההוביט המשולם, על אף כל החששות שלי מאז לוהק לסרט.
אוף איתך.
גרמת לי להתחרט שלא הזכרתי את רחוב ג'אמפ 21 בסיכומון שלי!
ואם נהיה רציניים (למה בעצם?) אז אני גם לא סבלתי את צ'אנינג טייטום לפני הסרט הזה, אבל הוא נתן הופעה מאד חביבה.
ולגבי הנוקמים- אני אמנם סימנתי את הסרט ב"אהבתי", אבל רק בגלל שחסר משהו בין ככה-ככה לאהבתי. הנוקמים הוא סרט חביב ולא יותר מזה. בצפייה שניה בבית הוא היה ממש משעמם אפילו. אבל בסופו של דבר, אין מה להאשים את ג'וס- הנוקמים הוא סרט של מארוול\דיסני בראש ובראשונה. אחר כך של ג'וס. בהתחשב בכל המגבלות התעשייתיות שבאות עם סרט כמו הנוקמים, ג'וס עשה בסדר. במאי אחר היה מצליח פחות טוב ממנו.
זאת הסיבה שאני יותר סומך על די.סי.\וורנר- להם יש יותר ביצים לדחוף את הסרטים שלהם מעבר לבידור הקליל והזול שמארוול\דיסני מציגים. מדי פעם מתפלק להם איזה חירטוט כמו גרין לנטרן, ועדיין זה סרט טוב יותר מת'ור או קפטן אמריקה למשל.
אני אף פעם לא מאשימה את ג'וס
טוב, חוץ משניים-שלושה פרקי באפי גרועים שבאמת גרמו לי לרצות להכות אותו. ודול-האוס (;
אבל הוא גאון, אז אני סולחת לו.
וכן, אני יודעת שבלעדיו זה היה באמת גרוע ולא רק בגזרת ה"ככה-ככה עד סבבה". הוא חיבר את הדמויות מעולה והיו מספיק סצינות ג'וסיות נפלאות, גם אם לא היה יותר מזה.
לשמחתי לא ראיתי את ת'ור/קפטן אמריקה…מסוג הסרטים שאני לא אלך אליהם אם לא קיבלתי כרטיסים חינם…
גרין לנטרן יותר טוב מת'ור או קפטן אמריקה?
ראינו את אותם סרטים? גרין לנטרן היה חרא מזוקק. ת'ור היה טיפשי וקלישאתי אבל לפחות היה על מה להסתכל וקפטן אמריקה היה די חביב.
אני לא רואה איך גרין לנטרן הנוראי יכול להיות באותה הסקאלה איתם.
את שלושתם ראיתי באותו אמצעי מדיה, כך שאין לי פה הבדל בין בית לקולנוע בהערכה.
עדכון רשימה
אז אחרי היום ראיתי 18 סרטים מהרשימה ואני "נאלצת" להוסיף את פיץ' פרפקט לרשימת הסרטים שאהבתי. מיוזיקל מבדר וחביב ביותר, באופן די מפתיע…
שאלה
אני מסתכל על רשימת הסרטים ותכל'ס לא נהנתי באף סרט (אולי במחוברים לחיים…קצת…). וראיתי המון סרטים בקולנוע…
זה אני או שהייתה שנה לא משהו?
זה אתה. בני אדם אחרים פשוט מפסיקים ללכת לקולנוע,
אם הם לא נהנים בכלל ב'המון סרטים', ועוד משלמים על הלא נהנים הזה.
החמישייה שלי
1. בושה – אני דווקא לא ממעריצי 'רעב'. בזמן שאנשים ראו הופעה מחשמלת ונוקבת אני ראיתי מניפולטיביות מגעילה, ומאוד לא אהבתי את סגנון הבימוי של מקווין. לסרט הנוכחי הגעתי מסוקרן בעקבות הטריילרים והנושא, ולגמרי קיבלתי את מה שרציתי.
משחק מהפנט, בימוי מדויק, עיצוב יפה. אווירה מחשמלת ומדויקת שבמרכזה אדם שקט עם יצר הרס עצמי עצום ואובססיה קשה. מבחינות מסוימות הוא הזכיר לי את דרייב, שהיה אחד הסרטים שהכי אהבתי בשנה שעברה.
2. בקתת הפחד – אין לי הרבה להוסיף על מה שכבר נאמר באתר. מהנה מאוד, שנון, מקורי, קומספט אדיר, כיף גיקי גדול. נהניתי ממנו הרבה פחות בצפייה השנייה, אבל הראשונה הייתה מספיק מוצלחת כדי שאסלח על זה.
3. הוגו – סרט השנה שלי, ולא אתפלא אם יהיה גם סרט העשור. שתי צפיות בקולנוע בתלת מימד, ועוד שתי צפיות ביתיות בתחושת 'למה לא יכולתי לראות שוב את הסרט כפי שהוא נועד להיראות'. ועדיין, בכל פעם אני אוהב אותו יותר ויותר.
זה לא סרט שהייתי ממליץ עליו לכל אחד, כי הוא סובל מעט מדרמטיות יתר, אליטיזם מסוים ודידקטיות. אבל בשבילי זה מהמקרים האלה של סרט שעובד עליך ברמה כל כך בסיסית, שהחסרונות שלו פשוט לא מזיזים לך. סרט שמזכיר לי בכל פעם למה אני כל כך משוגע על קולנוע.
4. המאסטר – גם אני מת על מגנוליה ועל זה ייגמר בדם. פול תומס אנדרסון הזה הוא אשף קולנועי מבריק ומרתק. אבל מה, הייתה לי חתיכת הנמכת ציפיות ממנו כאן באתר. לשמחתי זו הייתה הנמכה מאוד מנומקת, ככה שיצא לי להגיע לסרט במצב שאני יודע למה לצפות. ו-וואו, מה קיבלתי.
על ההופעה של חואקין פיניקס אני מקווה שידובר עוד רבות, כי נדמה שקצת שכחו ממנו בעונת הפרסים. אבל הוא הביא את כל כולו להופעה מדהימה. לוקח זמן להתרגל לבחירה לצלם תסריט אינטימי כמו אפוס, אבל בסביבות סצינת המצמוצים כבר הייתי שבוי. שעתיים ומשהו של דמויות מורכבות ומפתיעות, תחת בימוי וירטואוזי ולא ייאמן. אני לא מבין איך אפשר שלא לקנא ביכולת של אנדרסון לצלם סרט בפרפקציוניזם כזה. יאללה, שיביא לנו עוד סרט.
5. ממלכת אור הירח – איזה סרט מוזר. ומקסים ויפהפה ואני מרגיש שאני ממחזר את הדג האדום. אם הייתי יכול להכניס קאסט שלם להופעת השנה, הייתי עושה את זה לסרט הזה. אדוארד נורטון, ברוס וויליס, טילדה סווינטון, כולם נפלאים פה.
החמישיה שלי
קצת שונה ומובדל , לא לפי הסדר.
סתם החמישה שהכי אהבתי ויש לי עוד כמה סרטים להשלים לפני ה1/1 :)
* דרושה חברה לסוף העולם
* הפשיטה
* זהות גנובה
* פרומתיאוס
* שומרים על השכונה
עוד לא הצבעתי
יקח לי עוד כמה ימים להחליט על הבחירות שלי להופעת השנה. בינתיים, ההחסרה של "אופטימיות היא שם המשחק" מהטופס, פתרה לי דילמה האם לכלול אותו בחמישיה או לא. חמשת הסרטים להם אני מתכוון להצביע:
בקתת הפחד – כמה שהסרט הזה התעכב בהפצה, היה שווה לחכות. פרוק של ז'אנר האימה בצורה מבדרת ומפחידה כמו שצריך. הצורה הכי מקורית שראיתי להעביר רעיון לא מקורי במיוחד.
התמוטטות – סרט שלא זכה להתייחסות הראויה לדעתי. תסריט רהוט ומשחק טוב של רוב המשתתפים, מתארים בצורה אמינה ולא אובר-דרמתית את תחילתו של אחד המשברים העולמיים הגדולים של השנים האחרונות.
ממלכת אור הירח – עד לסרט הזה, היו לי תחושות מעורבות לגבי סרטים של ווס אנדרסון. זה הסרט שבו הוא קלע מבחינתי בול והצליח ליצור שילוב נכון בין רגש, הומור, דרמה ורומנטיקה. יש אפילו איזה מסר או שניים שאפשר לקחת, אבל הם לא נדחפים עם כפית.
עלייתו של האביר האפל – נכון, לא חזק ומפתיע כמו החלק הקודם בסדרה, אבל עדיין מעולה. אחד הסרטים היותר מטרידים ומרשימים של השנה, למרות שהוא הרבה יותר נוטה להגיון של קומיקס משני קודמיו. מה שכן, אני מסכים עם דאג ווקר שהסיום היה פספוס.
רובי ספארקס – עוד סרט משובח שמשלב בין תחושות שונות ולא מנסה לדחוף בכח מסר, למרות שברור מה הוא מנסה להעביר. זואי קזן כתבה דמות מורכבת ואמינה ומגלמת אותה היטב. הסרט נמשך סצנה או שתיים יותר מדי, אבל השאר הוא תענוג.
עכשיו יש גם הופעות
חכיתי לסוף השנה כדי להשלים עוד קצת סרטים ב-די.וי.די לפני שאני מצביע, אבל שלוש הבחירות שלי הן כולן מסרטים שראיתי בקולנוע:
רוני מארה – נערה עם קעקוע דרקון: דמות כל כך מסובכת ומתוסבכת ומארה איכשהו מצליחה לגרום לה להיות מובנת ומעוררת הזדהות. דיוויד פינצ'ר דורש הרבה מהשחקנים שלו, אבל לא בכל פעם הוא מקבל כזו טוטאליות בחזרה.
חואקין פניקס – המאסטר: בהתחלה חשבתי שהוא סתם מתנהג כמו עצמו על הסט ולא באמת משחק. אז השוויתי בין ראיונות עם פניקס לפני ואחרי שהתברר ש"אני לא שם" הוא סרט מוקומנטרי והבנתי שמדובר בשחקן מדהים שהצליח להביא מהפרסונה הפרועה שלו גם לסרט של פול תומאס אנדרסון.
שרה סילברמן – ראלף ההורס: היא אולי לא שחקנית גדולה על המסך, אבל מדובר במדובבת בחסד. היא מצליחה כל הזמן לעצור בדיוק על הנקודה לפני שוונלופה תהפוך לדמות מוקצנת או מעצבנת ונותנת את אחת הסיבות העיקריות לחבב את הסרט הזה.
עשרת הסרטים שלדעתי יעלו לגמר:
לאחר ככמעט שנה של גלישה בעין הדג, אני חושב שאני אהיה צודק בלפחות ב6 מהסרטים:
עלייתו של האביר האפל
הבקתה ביער
לופר
הנוקמים
רחוב ג׳אמפ 21
כרוניקה בזמן אמת
סקייפול
פרומותיאוס
הפשיטה
ראלף ההורס
אני אשפצר את הניחוש שלך
הניחוש שלך מאוד קרוב לשלי:
בקתת הפחד
ההוביט
הנוקמים
הפשיטה
כרוניקה בזמן אמת
לופר
ממלכת אור הירח
סקייפול
עלייתו של האביר האפל
רחוב ג'אמפ 21
===
ובמקום ה11 – ראלף ההורס
זאת אומרת שיש הסכמה
שלופר, כרוניקה, הנוקמים, האביר האפל, הפשיטה ורחוב ג'אמפ 21 בפנים, והשאלה היא מה הארבעה הנוספים, כאשר ממלכת אור הירח, סקייפול, בקתת הפחד וראלף ההורס הם השמות היותר סבירים.
יש הימורים על הופעות?
אני אומר שמייקבל פסבנדר על בושה כנראה כבר בטוח בפנים. וכנראה גם טום הארדי על האביר האפל.
אבל אין לי מושג לגבי השאר.
לא חושבת שמספיק אנשים ראו את בושה...
כדי שהוא יעלה לגמר
אבל נקווה לטוב (:
במידה וההיא והקעקוע דרקון שלה היו יוצאים ב-2011,
הם היו נכנסים לחמישייה שלי – אבל לאור העובדה שהיו מספיק סרטים שהתעלו עליהם במהלך השנה, היא ועוד כמה סרטים מבציר סוף 11 תחילת 12 ("הוגו", "קווין", "היורשים") היו צריכים להסתפק בדירוג אהבתי. אני לא אוהב לראות את הסרטים הללו בסקרים של סוף השנה – אם השנה הגיעה לשיא בינואר, מה קרה בשאר 11 החודשים?
חיות הדרום הפראי – זה יכול היה להיות סרט קן-לואץ' על אוכלוסייה נחשלת בדרום ארה"ב, שמדגים את העוני והקושי להסתדר בניו אורלינס פוסט-קתרינה, ולמרות זאת הוא נהיה אגדה קסומה ויפהפייה על ילדה קטנה שמוצאת את מקומה ביקום. פסקול שהולחן ע"י אלוהים (בשיתוף עם בן זייטלין) וצילום שלוקח את כל המוסכמות של צילום סרטים עצמאיים וריאליסטיים והופך אותן. היו בסרט הזה כל כך הרבה מראות וצלילים שעדיין לא יוצאים לי מהראש, בראשם סיקוונס הפתיחה מעורר-העור-ברווז שלו.
בקתת הפחד – כל מה שקווין וויליאמסון ו-ווס קרייבן עשו כשנולדתי, עם כש"צעקה" יצא, פותח עד כדי שלמות בסרט המבריק הזה. סרט חכם ומצחיק על קולנוע, סרטי אימה ומי שרואה אותם. השוט האחרון של הסרט נעוץ לי בראש מאז אפריל. נפלא.
המאסטר – עשה ממני דייסה. הייתי צריך שתי פיצות רק כדי להתחיל לחשוב ולדבר כרגיל. מסצנת הריאיון ("אל תמצמץ. אל תמצמץ") ועד סוף הסרט המוח שלי עשה סלטות באוויר כדי להבין את הסרט הפסיכי הזה, ובסופו של דבר לא הצליח. ו-frankly my dear? I don't וכו'. מלאכת הבימוי הווירטואוזית של פת"א, ותצוגות המשחק של פיליפ סימור הופמן וחואקין פיניקס הספיקו כדי שהסרט הזה ייכנס בגאווה לחמישייה שלי. דברים כמו הוואנשוט בחנות הבגדים ("get thee behind me satan") והריאיון הראשון של המאסטר ופרדי היו שניים מהדברים הכי נוצצים ומרהיבים שראיתי השנה בקולנוע.
רחוב ג'אמפ 21 – הסרט החלש ביותר בחמישייה. לא שהוא לא סרט קורע מצחוק ולפרקים גם מרגש, יותר משהמקום שלו בחמישייה הזאת בא בגלל כל מה שהיה מסביב לסרט. במסגרת היומולדת שלי חברים שלי לקחו אותי אל הסרט הזה, והיומולדת הזאת הייתה היומולדת הכי טובה שהייתה לי עד כה. אז כן, ה-bromance של צ'אנינג טאטום וג'ונה היל הייתה אולי המרגשת ביותר שראיתי בקולנוע, וסצנת היונים הייתה הורסת מצחוק, אבל כל זה מתגמד לעומת חווית הצפייה הטובה ביותר שהייתה לי השנה. תודה לכם.
כמה טוב להיות פרח קיר – זה דבר אחר לבכות בסרט. זה דבר אחר להיזכר בו שעה וחצי אחרי שראית אותו, כשאתה שכוב במיטה, ולהתחיל לבכות כאילו נולד לך אח קטן. כמו שאמרתי בביקורת: לעיתים נדירות יוצא לך להיתקל בגרסה אסתטית וכתובה יותר טוב של דברים שקרו לך לפני חצי שנה (כשהביקורת פורסמה זה היה לפני ארבעה חודשים). למרות הפגמים של הסרט (שהם לא רבים בכלל, כלומר, יש לו את הכותרת הכי מפגרת בהיסטוריה ולאמה ווטסון יש מבטא אמריקאי לוקה בחסר, אבל זהו בערך), מדובר בדבר הכי מרגש שראיתי בקולנוע ב-2012. סצנת הנשיקה הראשונה של צ'רלי, ובמיוחד ה"Come on Eileen" בתחילת הסרט מרחו לי חיוך על כל הפנים וגרמו לי לרצות לומר לכל מי שאני מכיר שאני אוהב אותו. (לפני שבועיים בערך מימשתי את הרצון הזה. אני לא מתכוון להרחיב מעבר לזה)
הופעות השנה שלי הן קובנז'אנה וואליס בחיות הדרום הפראי (צריך להיות סופר מוכשרת כדי לסחוב על הגב שלך סרט כזה כשאת רק בת 6. when it all goes quiet behind my eyes מרגש אותי כל פעם כשאני נזכר בו), נעמה שטרית ב"העולם מצחיק" (שנאוצר תיאר אותה בתור "אמלי הישראלית". אני לא יכול לחשוב על תיאור יותר טוב. אולי הדמות הטובה ביותר שראיתי השנה בקולנוע) ועזרא מילר ב"פרח קיר" (הבחירה שלי, במידה ויהיה מועמד. כל אחד שיכול לעבור מהתפקיד של חניבעל לקטר ג'וניור לתפקיד של הומו קופצני שכל קארי בראדשו הייתה שמחה שיהיה לה זכאי לקול שלי – וזה עוד בלי להזכיר את הנוכחות המחשמלת שלו בסצנת הקפיטריה. שחקן נפלא. או שמא שחקן Fabulous?).
השנה אולי הייתה חלשה ביצירות מופת שזכו לתואר "הסרט הטוב ביותר בתולדות הזמנים", ששינו את הדרך שבה עושים ורואים סרטים או ששילבו בין קולנוע חכם ואומנותי לקולנוע בידורי ומרוויח, אבל אני מרוצה מהשנה בקולנוע. אולי לא עבר על תעשיית הקולנוע שינוי מיוחד השנה, אבל עלי עבר שינוי בצורה שבה אני רואה סרטים. השנה עשיתי שניים וחצי פרויקטים למגמת קולנוע, שכן – שינו במיוחד את הדרך שבה אני רואה קולנוע. זמן יגיד אם זה יהיה לטובה או לרעה, אבל אני מרוצה. בנוסף, שברתי השנה את השיא שלי מבחינת סרטים שראיתי השנה – 29 סרטים מסרטי 2012 בקולנוע. כמה היו במחשב וכמה היו בטלוויזיה, אבל בסה"כ היה לי הספק מצוין השנה. במידה ו"אופטימיות היא שם המשחק" היה נכנס לסקר התוצאה הייתה מתעגלת ל-30 סרטים (וג'ניפר לורנס הייתה דוחקת את הילדה הקטנה והמעצבנת הזאת והייתה נכנסת לשלישיית הופעות השנה שלי. לדמיין שהיא אשתי זה חוקי). 2013 ברבאק.
הסרטים שלי
החמישייה שלי, לאחר התלבטות, ולא לפי סדר עדיפות מסוים:
הארטיסט – מטא סרט שהוא גם הדבר עצמו וגם התייחסות אל הדבר עצמו. אינטליגנטי, שובב, מלא הומור ורווי באהבה נפלאה למדיום הזה שנקרא קולנוע. תענוג צרוף. (שלא לדבר על אוגי, הדובדבן שבקצפת).
המאסטר – סרט נפלא עמוס ברבדים על החלק המעוות של אמריקה, וכיצד הגיע לאן שהגיע. כולם מעניקים שם הופעות ענק אבל איימי אדאמס בתפקיד משנה פשוט מחשמלת.
בקתת הפחד – כך צריך להיראות סרט של ג׳וס (ולא הנוקמים האיום, אחד מהסרטים הבודדים שתיעדתי השנה). חכם, מעיר הערות על הז׳אנר שבמסגרתו הסרט פועל, ודיאלוגים שנונים לרוב. נפלא.
סקייפול – הבונד הטוב ביותר עד היום. קודר, מותח, וחודר כמו שבונד היה צריך להיות כל השנים אבל רק עכשיו ראינו שהוא כזה.
חיות הדרום הפראי – הפתעת השנה שלי. סרט מופלא ועתיר דמיון שכל מילה עליו תהיה מיותרת. פשוט לראות.
הופעות השנה שלי:
פול סאנו ברובי ספארקס
איימי אדאמס בהמאסטר
וכן, מגיע לו לאומי על הארטיסט. ממש לא מעניין אותי אם המניע שלו היה נקניקיות , התוצאה הסופית על המסך כובשת, והוא לגמרי גנב את ההצגה.
שנה נחמדה
ראיתי 32 סרטים, לא היו יצירות מופת מדהימות אבל היו לא מעט סרטים חזקים. מה שכן, כנראה שהלכתי לסרטים הנכונים מבחינתי, כי רוב הסרטים שהלכתי לראות בקולנוע גם אהבתי. יוצאי דופן – פרומטאוס והמאסטר. שני סרטים שציפיתי להם מאוד וסבלתי בהם.
חמישייה:
1. חיות הדרום הפראי – הדבר הכי קרוב השנה ליצירת מופת אמיתית. סרט שגרם לי להזיל דמעה כבר ב 10 הדקות הראשונות שלו.
2. קוסמופוליס – חזרה לפורמה של הבמאי האהוב עלי. סרט אדיר ובלתי נסבל בו זמנית, עם הופעה גאונית של פול ג'יאמטי.
3. הוגו – סרט ילדים מושלם. העיצוב והתלת מימד הכי טוב השנה.
4. לופר – בשנה שבה נולן עסוק בשטויות של האביר האפל, טוב שיש מישהו שמחליף אותו ויוצר את סרט המתח הכי אינטליגנטי וחדשני השנה.
5. פרידה – הסרט הזה הוא כל כך 2011, עד שהספקתי כבר לשכוח ממנו. אם הוא היה טרי בזיכרון אז סביר להניח שהייתי מדרג אותו גבוה יותר.
אהבתי והם לא ברשימה: הולי מוטורס, ארגו, המשאלה (סרט יפני נוגע ללב שדווקא הוקרן בלב למיטב ידיעתי).
לא ראיתי עדיין: ההוביט, חייבים לדבר על קווין.
הופעת השנה: קובנזאנה וואליס
"המשאלה" אכן הוקרן, ונמצא ברשימה.
"מנועים קדושים" ו"ארגו" יוקרנו בארץ בשבועות הקרובים, לכן הם משוייכים לשנה הבאה.
סרטי דוקו לא נחשבים כסרטים?
Indie Game: The Movie הוא אחד הסרטים המוצלחים של השנה.
סרטי דוקו שלא הופצו בארץ,
ושאף אחד לא טרח להזכיר בכתבה ששאלה איזה סרטים שלא הופצו בארץ אתם רוצים לראות ברשימה, לא נמצאים ברשימה.
כל כך רציתי לדרג, כי זה כיף!!!
עד שקלטתי שראיתי 3 מינוס מהסרטים שיצאו השנה![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
למרות שהדבר המוזר הוא שהייתה לי דעה מאוד מוצקה על הרבה סרטים רק על התבסס הקדימון/ביקורות/הגיגים של משועממי המרשתת. ספק גדול אם צפייה בסרטים הייתה משנה את אחת מדעותיי.
מותר להצביע לאנדי סרקיס?
או שמא דמויות CGI לא יכולות להכלל?
שנה שעברה הוא היה בין ה-10 של הסקר הסופי
(ל"ת)
שנה בינונית
היה נדמה לי שראיתי הרבה סרטים השנה, כנראה שרובם היו השלמות משנה שעברה.
מסתבר שצפיתי ב24 סרטים מהשנה, מתוכם 16 בקולנוע.
לא הרבה בכלל.
אבל החלק המטריד הוא שמכל הסרטים שלא ראיתי, יש בסביבות ה-10 סרטים שהייתי רוצה לראות, וגם מתוכם לא כולם בגדר חובה. כלומר, היו בסך הכל כ-40 סרטים שעניינו אותי השנה.
הכי גרוע השנה: באטלשיפ. לזכותי יאמר שזה הוקרן בסלון ולא היה לאן לברוח.
גרוע, אוברייטד אבל נסבל: טד. בקושי מצחיק. ועשו לעצמכם טובה, אל תלכו לקולנוע במוצאי שבת. מוצאי שבת=תחבורה ציבורית=ערסים בני 12.
אהבתי את רוב מה שראיתי, ולחמישיה נכנסו:
כמה טוב להיות פרח קיר – הרמיוני![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
הנוקמים – הכי כייפי של השנה.
היורשים – מוקפד, משעשע ומרגש. כנראה האהוב עלי השנה.
משחקי רעב – אקשן ומתח מעולה, וגם נטול בולשיט באופן מפתיע, ולא מאכיל בכפית.
לא מצאתי סרט חמישי, וגם את אלו שכן בחרתי קשה לי לכנות יצירות מופת. אולי היורשים. שלושת האחרים פשוט היו מאוד מאוד מהנים.
מעניין לראות את ההתפלגות לפי החודשים כאן באתר. בינתיים יש לי תחושה שרוב הסרטים הטובים (בעיני הגולשים כאן) יצאו במצחית הראשונה של השנה.
סיכום השנה שלי
טוב, אז יצא שראיתי לא פחות 34 סרטים השנה, מתוכם 21 בקולנוע, שניים בפסטיבלים והשאר בדרכים "חוקיות" אחרות. סה"כ שנה עם סרטים טובים למדי. קצת מצטער שפספסתי בינתיים את סקייפול, היורשים, פרידה וחיי פיי.
חמישייה (לפי הסדר):
1. ממלכת אור הירח – פעם ראשונה שבאמת התלהבתי מווס אנדרסון והפעם הוא הצליח לסחוף אותי בגדול, בסרט יפהפה ויזואלית ומלא רגש
2. לופר – התחלה פוגש את 12 קופים והשילוב הופך לסרט מרתק ואינטליגנטי. סרט אקשן שגורם לך לחשוב ואין הרבה כאלה
3. המאסטר – פול תומאס אנדרסון הוא אחד הבמאים האהובים עליי וגם בסרט שהקהל הרחב מצא כחידתי מדי וחסר פואנטה, אני מצאתי יופי קולנועי, וירטואוזיות בבימוי ותצוגת משחק בלתי נשכחת של חואקין פיניקס.
4. ניצוד – מניפולטיבי, אבל לופת בגרון ולא עוזב. הוכחה נוספת שהקולנוע הדני יש מה להציע מעבא ללארס פון טרייר.
5. סערת רוחות – סרט קטן, שלא זכה להרבה תשומת לב בארץ. מהסרטים שהולכים ומערערים את תחושת ההפרדה בין דימיון ומציאות ומכניסים אותך בהצלחה למציאות הספק פרנואידית של הגיבור.
המשך הדירוג:
6. הוגו
7. חיות הדרום הפראי
8. הדיקטטור
9. ההוביט
10.כרוניקה בזמן אמת
11. פרוג'קט X
12. הארטיסט
13. עלייתו של האביר האפל
14. זה בוודאי המקום
15. נערה עם קעקוע דרקון
16. מחוברים לחיים
17. המלכודת
18. ברני
19. בקתת הפחד
20. טד
21. קוד שמור
22. העיתונאי
23. הורג אותם ברכות
24. סוס מלחמה
25. דרושה חברה לסוף העולם
26.שטח פראי
27. למלא את החלל
28. הנוקמים
29. אדם על הקצה
30. בלתי נשכחים 2
31. שטח פראי
32. קוסמופוליס
33. זיכרון גורלי
34. חיים של אישה אחרת
הופעות משחק:
1. חואקין פיניקס – המאסטר
2. מאדס מיקלסן – ניצוד
3. ג'ק בלאק – ברני
21 סרטים, 19 מתוכם בקולנוע. לצערי, פספסתי רבים מהסרטים הבולטים של השנה, ביניהם (רשימה חלקית מאוד):
ממלכת אור הירח, חיות הדרום הפראי, המאסטר, chronicle, טד…
מבין אלה שראיתי, החמישיה שלי:
1. The artist
2.The cabin in the woods
3. רחוב ג'אמפ 21
4. לופר
5. הפשיטה
ההופעות הטובות:
1. טום הארדי, עלייתו של האביר האפל
2. ז'אן דז'ארדן, The artist
3. גאי פירס, Lockout
נדמה לי שחסר ברשימה הסרט בר מזל (The Lucky One). שמתי לב לזה כי ממש היה לי חשוב להביע את שנאתי העזה כלפיו.
אם אני לא טועה, הסרט לא הופץ בארץ.
הוא היה אמור לצאת, וכבר היו לו פוסטרים וטריילרים, אבל בסופו של דבר ההקרנה שלו בארץ בוטלה. אני לא זוכר ששמעתי מישהו מתלונן על כך.
רד גם מצביע?
(ל"ת)
בדרך כלל אני לא מצביע,
אלא רק שומר את הקול שלי להכרעה בין סרטים שהגיעו לתיקו.
בכל מקרה, בתור חבר באלמקטעד"א יש לי טקס פרסים משלי, שבו קולי נספר.
אז ככה,
השנה ראיתי 30 סרטים, בניגוד לשנה שעברה שבה ראיתי כ-32 סרטים.
מאכזב קצת, הרגשתי שב-2012 ראיתי יותר סרטים מבכל שנה אחרת…
3 סרטים לא אהבתי, 7 סרטים היו "ככה-ככה", 15 רק אהבתי, ובהפתעה מוחלטת – 5 סרטים נכנסו לחמישייה שלי!
ראיתי השנה הכי הרבה סרטים באות פ' (6). מהצד השני, השנה לא ראיתי בכלל סרטים באותיות ג', ד', י', נ', ק' ו-ת'.
חמשת סרטי השנה שלי הם:
בקתת הפחד
ההוביט: מסע בלתי צפוי
הנוקמים
כרוניקה בזמן אמת
פארנורמן
"אם תראו רק סרט אחד השנה..."
השנה יישמתי את המשפט הזה הלכה למעשה. כן, מה שאתם שומעים, אבל יש לי תירוץ – נולד לי ילד![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
זכרתי שראיתי עוד שניים בהריון, אבל מסתבר שזה היה בסוף השנה שעברה, כך שהסרט היחיד אותו ראיתי השנה הוא… טם טם טם… הנוקמים. אני בטוחה שג'וס היה גאה. אני קצת פחות ![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
.
מבלי להישמע קטנוני
מ-"נולד לי ילד" ועד ל-"לא צפיתי ביותר מסרט אחד השנה" המרחק הוא די רב…
נכון. מתי הוא הספיק לצאת לסרט?!
(ל"ת)
אם הוא נולד בינואר, אז המרחק לא *כזה* רב.
(ל"ת)
יאללה, אתה בא לעשות לנו בייביסיטר?
מקווה שיש לך הרבה ערבים פנויים, כי יש לנו הרבה מה להשלים.
(אגב, למקרה שלא היה ברור, הסיבה שכתבתי שאני גאה בעצמי "קצת פחות" היא לא שראיתי רק סרט אחד השנה, אלא שלסרט הנבחר לא הגיע לטעמי הכבוד הזה.)
לא יודע מה לעשות
אני מנסה בנואשות להשלים כמה מהסרטים הבולטים של השנה, כגון לופר, פרידה, כמה טוב להיות פרח קיר וכו׳. למרות שראיתי מספיק סרטים השנה לטעמי (כשלושים), אני מסתכל על החמישייה שלי ואני קצת לא מרוצה ממנה כמו שהייתי רוצה, למרות שחלק מהחמישייה סרטים נהדרים אבל לא חזקים כמו אלה של שנה שעברה (המאסטר, הארטיסט, חיי פיי, ממלכת אור הריח, הוגו). שנה חלשה או פשוט לא הספקתי לראות עוד כמה סרטים טובים? מה לא הייתי עושה בשביל שהסקר ידחה בחודש נוסף ואוכל להשלים עוד כמה ולהיווכח עם עצמי על כך. מוקדם לי מדי כל העניין הזה..
כרגיל, לא סקר פשוט
רשימת "סרטי השנה" שלי צומצה בסופו של דבר לחמישה הבאים:
כרוניקה בזמן אמת (לא הייתה התלבטות)
ההוביט (כנ"ל)
עלייתו של האביר האפל
ראלף ההורס
סקייפול
קרוב היה להיכלל ברשימה: הוגו.
לצערי עוד לא הספקתי לראות כמה מהסרטים המדוברים שעשויים להשפיע על ההחלטה שלי, חיי פיי בראשם.
בנוגע לשחקנים, דיין דהאן מ-'כרוניקה', טום הארדי (על ארץ יבשה דווקא, לא שיש לי משהו נגדו בתור ביין) ואנדי סרקיס. אם היה מקום לארבעה, מרטין פרימן היה ברשימה.
עלייתו של האביר האפל!
היה לי ברור שזו תהיה הבכירה שלי כבר שנה שעברה.
שחקנים, טום הארדי בתור ביין. שלדעתי הוא הארכי נבל הכי טוב בקולנוע חוץ מהג'וקר, אנדי סירקיס ואני חושב שזה ברור למה (לפחות למי שראה ההוביט) ורייף פיינס בתור האיש מהממשלה בסקייפול (אני לא זוכר בדיוק מה היה התפקיד שלו) אני ממש אהבתי אותו ונורא התאכזבתי שרד פיש לא הזכיר אותו בביקורת.
הרביעייה שלי, באמת הפעם.
האמת היא שפרדי שיגועים הוא רק מקום שישי.
אם נדבר ברצינות הסרט שהכי אהבתי השנה הוא:
1. ממלכת אור הירח
בהפרש דיי גדול מהשאר.
אני ראיתי המון סרטים יחסית לגיל שלי, ובעייני הוא מהטובים בהם, בעיקר כי
הוא משקף דברים שאני מרגיש ושמאוד קרובים לליבי ונגעו בי כנער. הוא מצולם
מדהים, אני לא מצליח להיגמל מהפסקול, ואני מראה את הסרט לכל עובר ושב שנכנס
אליי הביתה.
2. למלא את החלל.
העולם שהסרט יוצר הקסים אותי, הצילום והפסקול גאוניים. ואני חושב שיש
משהו בתשוקה המהוסה הזו, שיוצר אווירה מאוד מיוחדת.
3. עלייתו של האביר האפל,
שראיתי בזכותכם.
קודם כל שוב תודה על ההקרנה, היה נהדר.
דבר שני הסרט עשוי טכנית מעולה, הוא מכיל פסקול וצילום גרנדיוזים ועדיין מצליח בעזרת סצינות מסויימות מלאות אהבה ומחווה לקולנוע, לגרום לי להתרגש.
4. ראלף ההורס,
בעיקר בגלל הדמות של הילדה והדיבוב הגאוני של שרה סילברמן.
בכלליות הסרט מקסים ומאוד אהבתי אותו.
אין לי מושג מהו הסרט החמישי אז סתם אתן רשימת מכולת של סרטים אחרים שאהבתי השנה:
רובי ספארקס
ההוביט
כרוניקה בזמן אמת
אמיצה
חיות הטבע הפראי
ראיתי 40 ומשהו סרטים השנה, לצערי לא ראיתי את הסרטים בקתת הפחד וכמה טוב להיות פרח קיר
כמה טוב להיות פרח קיר כנראה היה נכנס, כי סרטי התבגרות טובים קונים אותי בגדול.
ראיתי 37 סרטים השנה, מתוכם החמישה הכי טובים הם:
(לא לפי סדר החשיבות)
1. כנסיית הפחד – קווין סמית' בסרט לא קווין סמית'י לגמרי. הופעה מעולה של ארל מק'גרו בתור כומר-גורו-מטורף על כל הראש. סרט שמבויים טוב, מותח, ולא צפוי בשיט. הסיבה העקרית שאני אוהב את הסרט הזה כי אין הרבה כמוהו. הוא לא דומה לשום דבר שראיתי השנה (ובכלל).
2. ראלף ההורס – כשראיתי את הפורומו לסרט הזה חששתי שהוא הולך להיות גימיק. לשמחתי טעיתי, לטעמי מדובר באחד הסרטים המצחיקים, חכמים, מדובבים טוב, עם אנימציה טובה, ועוד הרבה מאוד מחמאות.. שראיתי השנה.
3. תקועה – משחק מדהים של שרליז ת'רון, בימוי מעולה, וגם פסקול מעולה. כל מי שהיה לו אי פעם פגישת מחזור יוכל להזדהות. לא סרט קל, לא סרט מצחיק, אבל כזה שמשאיר אותך חושב הרבה אחרי שיצאת מהאולם.
4. הארטיסט – כן, זה סרט שפונה למכנה נמוך, אין עלילה מי יודע מה, והזקנות של האוסקר מתו עליו. אז מה? הוא עדיין סרט חמוד, מרגש, תמים, ואחרי כמה דקות גורם לרוב האנשים לשכוח שהם בסרט אילם. אגב, ביחס לסרט אילם יש לו מוסיקה מעולה. אהה וגם.. ז'אן דוז'רדן.
5. גברים בשחור 3 – הבחירה הזו הפתיעה גם אותי. היו הרבה קומדיות שניסו להצחיק אותי והצליחו חלקית או כשלו. "רח' ג'אמפ 21", "טד", והיו הרבה סרטי אקשן שניסו לבדר אותי ולא הצליחו כמו "ספיידרמן המופלא" או "לופר". MIB3 הצליח לעשות את שני הדברים הנ"ל בצורה מעולה. באתי עם אפס ציפיות ויצאתי ממנו עם ההרגשה שאחרי הרבה זמן ראיתי סרט אקשן מוצלח.
עוד סרטים שנהניתי מהם: "הוגו" (מקסים), "ממלכת אור הירח" (אפילו עוד יותר מקסים), "הנוקמים" (כיפי אבל לא יותר מכיפי), "עלייתו של האביר האפל" (סרט קלאסי של נולאן, ארוך, מלא בעצמו, מותח, עשוי טוב, ונמרח. וכן אני יודע שחלק מהתכונות סותרות את עצמן), "כרוניקה בזמן אמת" (נחמד מאוד, לא חדשני כמו שמייחסים לו), "כמה טוב להיות פרח קיר" (לא סרט רע, הוא מעניין ומשוחק טוב וכל זה.. אבל הוא נכשל בלעשות לי את הצביטה בלב שהוא ניסה), "מחוברים לחיים" (מצחיק מאוד לראות עם חברים, כנראה שלא תקחו כלום ממנו אחרי שתצאו מהקולנוע), "ההוביט" (לפני הסרט פחדתי מהתמרחות של פיטר ג'קסון, בסופו של דבר הזמן עף והסרט גרם לי להתחרט שלא צלחתי את ספרי "שר הטבעות"), "פרומתאוס" (מעניין, מותח, הרבה פחות מגוחך ממה שמציגים אותו. למעשה אפילו יש בו כמה נקודות לא רעות בכלל).
אני לא מבין ממה כולם מתלהבים מ: "בקתת הפחד" (אפילו אם הוא "פירק את הז'אנר", ואפשר לנתח רבדים ממנו שעות.. עדיין מצאתי אותו מקושקש לגמרי), "רחוב ג'אמפ 21" (דמויות קליאשתיות, ולא ממש מצחיק), "היורשים" (מה מיוחד בסרט הזה?), "לופר" (יש לי רעיון! בוא נקח סרט מסע בזמן, ונכניס לו טוויסט! כל שאר הפרטים? נחשוב על זה כבר בהפסקות קפה בין הסצינות).
סרט שלא אהבתי אחרי שיצאתי מהקולנוע, אבל אחרי מחשבה הגעתי למסקנה שטוב שראיתי אותו: "המאסטר" (ולו רק בגלל המשחק המופלא של חואקין פיניקס, וכמה סצינות של בימוי מבריק).
לשחקן מכנסיית הפחד קוראים מייקל פארקס
הוא אכן נותן הופעה מדהימה והיה אחת הבחירות שלי להופעת השנה 2011, כשעוד לא ידעתי שהסרט יוקרן בארץ. ארל מק'גרו זו דמות שהוא מגלם ביקום של טרנטינו.
LOL, תודה.. אני אצטרך לבדוק יותר טוב את גוגל בפעם הבאה.
(ל"ת)
מתי ביום חמישי הסקר יסגר?
(ל"ת)
המממ. 22:00 בלילה זה בסדר?
(ל"ת)
אולי ב 20:12?
(ל"ת)
אתה הבוס.
אז 22:אפס-אפס רשמית?
מעניין בכמה סרטים מהחמישה שממתינים לי אספיק לצפות.
שאלה קטנה
באיזו שעה ביום חמישי נסגרת ההצבעה?
אוי הברוך.
שאלו את אותה השאלה כבר תגובה מעליי.![!חתול!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_cat.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_cat.gif" alt="" width="" height="" />)
טוב, אההה…., סתכלו! הנה חתול
סיכומון:
ראיתי 70 סרטים מהרשימה:
הסרט שהכי חסר לי ברשימה: Wild Bill. קומדיה בריטית קטנה על פושעים קטנים ומשפחה והסרט הכי מחמם לבבות עם הקאסט הטוב ביותר שהיה השנה.
החמישיה שלי:
הפשיטה – נראה לי שדיברו עליו מספיק בנקודה הזאת. סרט אקשן מושלם. בונוס נוסף – הסרט דרך עיניים של מישהו שרואה אותו עם כתוביות שבורות -http://www.cracked.com/blog/the-most-baffling-subtitles-in-foreign-action-movie-history/
זה בוודאי המקום – האם אני יודע על מה הסרט? לא. האם אני ארצה לראות אותו עוד פעם? בוודאי. בדיוק אותה תחושה שאיתה יצאתי מהאלוהי. אפילו הגימיק של שון פן מצליח להשתלב יפה לתוך הסרט. סרט שהוא פארודיה על סרטי מסע וסרט מסע באחד. מקסים.
כנסיית הפחד – כי לא רק שזה לא כמו שום דבר שקווין סמית' עשה, זה לא דומה לשום סרט אימה מהשנים האחרונות ( ובלי הצורך להכנס לבדיחות מטא ותחכום יתר) וזה לוקח סיכונים מרתקים. הייתי שמח בהרבה לסרט המשך על קורות הדמות של ג'ון גודמן מאשר מוכרים בלבד 3, אבל שיהיה.
ברני – מצחיק,מותח ומחקר פסיכולוגי מרתק על איש,עיירה פשע ומה שביניהם. ההופעות הכי טובות של ג'ק בלק ומתיו מקונוהי שנים. הסרט הכי נורמלי של ריצ'רד לינקלייטר מזה קרוב לעשור.
תקועה – כי הוא גרם לי לתחושות הכי חזקות מכל סרטי השנה. כי שרליז' ת'רון מדהימה ונבלעת בתוך הדמות שלה. כי הסרט מראה את האשליות מתנפצות בפנינו. כי הוא הסרט הfeel-bad האמיתי של השנה.
[ראויים לציון: בגידה כפולה ( החלק היותר טוב של השנה של סודברג)/ היורשים/ חייבים לדבר על קווין/כרוניקה/ממלכת אור הירח/השעה הראשונה של לופר/דרדד/פיץ פרפקט]
הופעות: שרליז' ת'רון על תקועה ( ראו למעלה), מייקל פסבנדר על בושה ( כי מייקל פסבנדר תמיד שחקן נהדר אבל זה טוב שהוא גם מופיע בסרט נורמלי שנותן לו כל כך הרבה פוקוס) שרה סילברמן על ראלף ההורס ( כי היא הצליחה לבנות דמות תמימה ולא להרוס אותה עם הפרסונה שלה [ מצטער, אלן טודיק, אבל היי, היית קרוב!]
[ ראויים לציון: עזרא מילר על פרח קיר/ג'ק בלק על ברני/ אלן טודיק על ראלף ההורס/ מרק רפאלו על הנוקמים/טילדה סווינטון על חייבים לדבר על קווין/אווה גרין על צללים אפלים/השחקנית האסייאתית שאני עצלן בשביל למצוא את השם על פיץ' פרפקט/ הסוס על סוס מלחמה ( הוא שיכנע אותי שהוא סוס. לחלוטין)]
הסרט הגרוע של השנה: טד. לך לעזאזל סת' מקפלרן. לגנוב סצנה מסרט אחר זה לא קומדיה.
ובתואר הטרנד המעייף ביותר: סרטים ארוכים שיותר מדי. כל הבמאים שלא יודעים עברים, הקשיבו פה כאן ועכשיו! הסרטים שלכם לא צריכים לעבור את השעתיים. כן, כל הסרטים שלכם. עלייתו של האביר האפל? פאק, אפשר לעשות אותו בשעה וחצי. אז כוסאמק – תתאמצו קצת ותערכו את הסרטים שלכם שיהיו מהודקים וטובים. תפסיקו ליצור אפוסים ארוכים מדי. ככל שהסרט שלכם יותר קצר יש לכם פחות סיכוי לטעות.
איך בן-אדם מגיע לראות 70 סרטים בשנה?
בהנחה שהוא לא מבקר קולנוע וכד'.
ראיתי הרבה סרטים השנה. חלק גדול מהם הוא סרטים משנים עברו שהשלמתי בבית (חוויית הצפייה השתפרה פלאים מאז רכישת טלוויזיית HD שמקרינה גם בתלת-ממד. שווה כל שקל). אבל 70?? פור גוד סייק, זה ממש המון.
70 זה רק החלק שברשימה
אני מוצא את הזמן, אני מניח?
זה נושא שמעניין אותי ושחשוב לי, אז אני מפנה לו זמן בחיים שלי.
אני מניח שזה קשור לצעירות שלי, למרות שאני סטודנט, אני עדיין מצליח להלך על קו של לשלוט בלימודים ולראות לפחות 3-5 סרטים לשבוע.. אני מניח שכשאני אמצא עבודה הכמות תרד עוד.
בקיצור, תודה אם זה היה מחמאה?
70 זה המון?
את\ה לא מדבר\ת רק על צפיות בקולנוע (כי אם כן אז 70 זה באמת ממש הרבה), נכון? כי 70 סרטים בשנה זה ממש כלום. לגמרי במקרה לפני קצת יותר משנה התחלתי להיות מסודר טיפה יותר בעניין הצפייה בסרטים. בכל פעם שאני רואה סרט חדש, אני מיד מוסיף אותו לרשימה שיצרתי, ורושם את התאריך בו הסרט הסתיים (פעם גם הייתי מוסיף ביקורת של שורה או שתיים, אבל הפסקתי) ומיד מוסיף אותו גם לרשימת הפליקצ'ארט שלי. כך שאני יודע שבין השלישי לנובמבר 2011 לשני לנובמבר 2012 (שנה, כלומר) ראיתי בדיוק 200 סרטים חדשים (וואו. מספר עגול וכל כך יפה, איך שמתי לב לזה רק עכשיו). זה כמובן לא כולל צפיות חוזרות בסרטים שראיתי קודם (ויש מצב שמספר הצפיות הללו לבדו גבוה הרבה יותר ממאתיים) והאמת? אני קצת מאוכזב מעצמי. יכולתי להספיק קצת יותר.
אני לא מבין למה זה כל כך בלתי אפשרי. גם עם עבודה ו/או לימודים לבן אדם (צעיר) לא כל כך קשה, אני חושב, לפנות שעתיים כל יומיים-שלושה לצפייה בסרט.
שמרגע הגיוס והלאה, לא תצליח לצפות ב-200 סרטים בשנה.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אבל באמת כל הכבוד על ההישג, הלוואי עלי!
צפיתי ב38 סרטים, מתוכם 13 ישראלים