פעם אחת, בארץ רחוקה, חיה נסיכה אדומת שיער שהיתה גם אולפן אנימציה. חייה של נסיכה, היא גילתה, אינם קלים: כולם תמיד התייחסו אליה בכבוד והרעיפו עליה שבחים, אבל בו בזמן גם ציפו ממנה להיות מושלמת כל הזמן, בלי יוצא מהכלל. הנסיכה היתה חייבת להיות אצילית ורבת-חן, מנומסת וגם משעשעת, להקסים את פשוטי העם וגם את האצילים. ואם לרגע עשתה משהו שהיה פחות ממושלם – תנועה לא נכונה, מעידה קטנה – כולם צקצקו בלשונם והנידו בראשיהם באכזבה. ממך מצפים ליותר, הם אמרו. לפעמים הנסיכה ייחלה להיות נערה פשוטה, בלי המטען הכבד של המלכות על כתפיה. כזאת שיכולה לעשות שטויות מדי פעם, ואף אחד לא יכעס מדי – כי לא מצפים ממנה ליותר.
"אמיצה" הוא סרט-נסיכה. לא כאילו ולא ליד, אלא סרט-נסיכה של ממש. נכון שהנסיכה היא מודרנית ועצמאית, כמו שנכון היום – פוליטית ובכלל – אבל זה כבר רחוק מלהיות מקורי. נסיכות היום זה לא מה שהיה פעם, הן כבר לא יכולות להעביר את זמנן רק בניקוי הבית ובשירה, כשלגיה בזמנה: הן חייבות לפרוץ את התפקיד שהחברה ייעדה להן, או לפחות לשאוף לכך. אז כמו הרבה נסיכות לפניה, גם הנסיכה הסקוטית מרידה (איזה שם עברי הולם), בעלת השיער שנראה כמו כדור צמר כתום אחרי פיצוץ גרעיני, מיועדת לנישואין פוליטיים, וגם היא לא אוהבת את זה. אמה המלכה מתעקשת ללמד אותה גינוני טקס, נימוס והתנהגות נאותה עבור נסיכה, אבל היא מעדיפה לרכב על סוסים, לטפס על צוקים ולקלוע בחץ וקשת.
כל זה לא חדש. בכל זאת, "אמיצה" יוצא דופן בזכות דבר אחד שאין בו: נסיך. נוסחת הנסיכה של דיסני כוללת תמיד גם נסיך חלומות, או גנב עני שמחופש לנסיך, או נסיך שמחופש לצפרדע. בכל מקרה, גבר. לנסיכה מותר לא להתחתן עם מי שההורים שלה לוחצים עליה להתחתן איתו, אבל לגמור את הסרט בלי להתחתן עם מישהו – זה כבר לא בא בחשבון. עד מרידה. אין סיפור אהבה ב"אמיצה". יום אחד מרידה אולי תפגוש את בחיר ליבה, אבל כרגע יש לה דאגות אחרות (שלא לדבר על שיער שנראה כמו שישה קילו של ספגטי בולונז שנשפך) על הראש, ואין לה זמן לעלילת משנה רומנטית.
מרוב הבחינות, "אמיצה" הוא כל מה שאפשר לצפות מסרט. האנימציה היא לא פחות מאדירה. מרידה עצמה היא דוגמה ומופת למה שדמות אנימציה צריכה להיות: המשחק הקולי המעולה (של קלי מקדונלד) משתלב באופן שאי אפשר להפריד משפת הגוף והבעות הפנים שלה, ומעל הכל מתנוסס הישג טכני מדהים בדמות השיער של מרידה, שנראה, נדמה לי שכבר הזכרתי, כמו תרשימי התנגשויות חלקיקים במאיץ ההדרונים הגדול, ואם מסתכלים עליו מקרוב בטח אפשר למצוא בו את בוזון היגס. גם הדמויות האחרות – האנושיות והדוביות שבינהן – מעוצבות ומונפשות באופן כל כך מוצלח שבתוך שלוש שניות והנעת שני שרירי פנים הן נותנות הרגשה כאילו אתם מכירים אותן מזה שנים. נופי סקוטלנד הוירטואלית שבה מתרחש הסרט מרהיבים, ויש אפילו כמה סצינות שמצדיקות את התלת-מימד.
הנקודה שבה הסרט פחות מצטיין היא הסרט. כלומר, הסיפור. הוא מתחיל אמנם באופן די סטנדרטי, כאמור, אבל משם הוא ממשיך באופן מאוד סטנדרטי. אחרי הצגת הדמויות, העלילה היא מעין מיש-מש של כמה סרטי דיסני, ולאו דווקא המוצלחים שבהם. המרד של מרידה מוביל אותה אל מכשפה, היא משתמשת בכישוף באופן חסר אחריות, ואז נאלצת לעבוד כדי לתקן את הנזק שגרמה בטעות. זו כשלעצמה לא בעיה גדולה כל כך; אין שום דבר רע בנוסחאות כל עוד הן מבוצעות טוב. הבעיה היא שגם עם הסיפור הפשוט יחסית הסרט מסתבך.
להפקת "אמיצה" יש היסטוריה בעייתית: ברנדה צ'פמן, התסריטאית והבמאית המקורית, עזבה את הסרט באמצע ההפקה והוחלפה, ואיתה הוחלף כנראה גם חלק גדול מהעלילה. זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה של פיקסאר שבה קורה דבר כזה, אבל זו הפעם הראשונה שבה זה ניכר בתוצאה הסופית. המארג של "אמיצה" נקרע ונתפר מחדש, ורואים את התפרים. החצי השני של הסרט מורכב משורה של סצינות מוצלחות כל אחת כלשעצמה, שהקשר בינהן די קלוש. למשל, בסצינה אחת מרידה ודמות נוספת מתגנבות לתוך הטירה, ומרידה נדרשת לעשות פעולת הסחה. זאת סצינה מצוינת, חשובה לדמות, ומאוד מצחיקה – רק שלפי כל הגיון עלילתי היא לא היתה אמורה לקרות. לא היתה למרידה ושות' שום סיבה להתגנבות הזאת. וזו לא הסצינה היחידה שנותנת הרגשה כזאת: שוב ושוב הדמויות עושות דברים חסרי הגיון כדי לנווט בין סצינה יפה מאוד אחת לשניה. זה לא רק עניין של ניטפוק עלילתי: הצרימות המוזרות האלה בתסריט מפריעות לסיפור כולו. הן הופכות את התהליכים שהדמויות עוברות לפחות משכנעים, ולמוסר ההשכל להיראות מלאכותי במקום שיצמח באופן טבעי מהעלילה.
ובכל זאת, זה סרט מאוד יפה, עם דמויות נהדרות והרבה כיף. אז למה כל כך הרבה אנשים מאוכזבים מ"אמיצה"?
זה רק בגלל המנורה. בתחילת הסרט, אתם מבינים, יש לוגו מפואר עם טירה גדולה וזיקוקים, ואחריו לוגו צנוע עם מנורת שולחן מקפצת וחמודה. יש לי הרגשה שהסרט היה מתקבל באהדה גדולה הרבה יותר אילו היתה שם רק הטירה, ולא המנורה. אילו הסרט הזה היה מגיע רק עם הכותרת "דיסני", לאף אחד לא היו תלונות עליו. להיפך, כולם היו מתלהבים: הסרט הוא צעד נוסף קדימה אחרי "פלונטר", ודיסני הולכים ומשתפרים מסרט לסרט, כשהם משתמשים במסורת המפוארת של סרטי הנסיכות שלהם, אבל לא מפחדים לשחק עם הנוסחה, לשפר ולעדכן אותה.
אבל "אמיצה" הוא לא סרט של דיסני בלבד. העובדה שזה סרט של פיקסאר גורמת לרמת הציפיות ממנו לשכון בסקאלה שונה לחלוטין. אפילו אחרי שסדרת "מכוניות" כבר הוכיחה שפיקסאר מסוגלים לעשות סרטים לא טובים, עדיין הציפיה מכל סרט חדש של פיקסאר היא יצירת מופת. ובסטנדרטים הבלתי אפשריים האלה "אמיצה" לא עומד. אז לא – לא הייתי משווה את הסרט ל"משפחת סופר-על", "וול-E" או "למעלה". אני חושד שאילו "אמיצה" היה מתחרה במשחקי גביע פיקסאר, הוא היה מנופה כבר בשלב הראשון. זה מעיד על הרמה המטורפת של סרטי פיקסאר עד היום יותר משזה מעיד על "אמיצה". לא, זה לא סרט פיקסאר אופייני – זה רק סרט טוב מאוד. תנמיכו מעט את הציפיות ובואו.
ביקורת מצוינת
אם כי אני לא חושב שזה היה סרט לא טוב ביחס לפיקסארים האחרים. לפחות לא פחות טוב ממכוניות.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
והאמת, אני די שמח שהוא יצא. עכשיו יש להורים לקחת את הילדים שלהם לסרטים אמיתיים, ולא ל"זמביזיה" או איך שלא קוראים לזוועה הזאת.
בנוגע לתלת- לא צריך להרתע ממנו. היו סצינות שלדעתי לא היו מצליחות להיות כ"כ מרשימות בגרסת הדו מימד.
תודה רד, על עוד ביקורת מצוינת
איך הצלחת להבין שרד חושב ש"אמיצה" פחות טוב מ"מכוניות"?
(ל"ת)
הסרט מוקרן גם באנגלית או רק מדובב?
(ל"ת)
http://www.fisheye.co.il/?p=15691&comNum=483143#li-comment-483143
גם באנגלית, אבל רק בתלת מימד.
(ל"ת)
אה!!
רק בסוף הביקורת הבנתי את פסקת הפתיחה. ההקבלה בין מרידה לפיקסאר שחייבת לעשות הכל מושלם מבריקה.
ביקורת מעולה
גם עושה תיאום ציפיות הולם, גם מעידה על התלת, וגם (כרגיל) מצחיקה מאוד.
היססתי אם לראות בקולנוע אבל עכשיו אני בטוחה שאלך.
ראלף ההורס ואוניברסיטה למפלצות הם הבאים
יחד עם כמה סרטים ישנים שיוצאים בתלת מימד לזמן מוגבל.
ראלף ההורס לא של פיקסאר...
הוא רק של דיסני. לפיקסאר יש את אוניברסיטת המפלצות ועוד שתי סרטים שהם הודיעו עליהם- אחד על דינוזאורים ואחד על הפנים של המוח האנושי…
תודה על התיקון
(ל"ת)
טריילר ההוביט?
נדמה לי שבחו"ל הטריילר של ההוביט מוקרן לפני "אמיצה". האם גם כאן?
לא
יש רק טריילרים לסרטים מצוירים/סטופ-מושן.
אבל תוכל לראות אותו לפני "ספיידרמן המופלא".
(ל"ת)
כן, ראיתי
הגימיק הזה של ה-48 פריימים לשניה נראה ממש טוב. ודי התאכזבתי ממנו, לפי הטריילר הסרט הזה נראה לי יותר מדי כמו "שלגיה ושבעת הגמדים".
לא תמיד.
(ל"ת)
באמת?
חשבתי שלא משנה באיזו הקרנה, לפני סרט מסוים יהיה עותק קבוע של טריילרים שיוקרנו באותו הסדר. סליחה עם הטעיתי מישהו.
אני קיבלתי היום בצהריים
את סטאלון והחבר'ה (אגב, זה טריילר שלא קיבל פה תשומת לב – שוורצנגר באמת מופיע שם במשהו אקטיבי. זה יהיה רק לדקה ורבע?) ועוד שניים שאני לא זוכר כרגע. אחד עם המון פיצוצים לא ברורים ואחד אחר… שאני לא זוכר כרגע.
אם*
(ל"ת)
איך היה הסרט הקצר לפני הסרט?
(ל"ת)
חמוד מאוד
לי הוא העלה חיוך על הפנים
"לה לונה"
בהחלט חמוד, מקסים ויזואלית. אבל שוב, לא ברמה של הסרטונים הפיקסאריים הגדולים באמת.
לא אהבתי את זה שנתנו לדמויות לדבר (ג'יבריש, ועדיין).
אבל רד, איך יכולת לראות את הסרט עם ציפיות גבוהות?
אחד היתרונות בלא לחיות בארה"ב הוא שבהרבה מקרים אנחנו מקבלים את הסרט כמה שבועות אחרי האמריקאים, ועד שהסרט מגיע לארץ כבר גובשה דעה כללית של צופים מחו"ל לגבי איכותו. והיה ברור ש"אמיצה" ממש לא עומד בסטנדרטים הקבועים של פיקסאר ושצריך להנמיך ציפיות. השאלה היא עד כמה להנמיך, האם הוא פחות טוב אפילו יותר מ"מכוניות" (הראשון, כמובן)?
אגב, ממש לא נכון שמלבד 'מכוניות' פיקסאר הייתה אחראית על יצירת סרטי מופת בלבד. משום מה כולם מתעלמים מ'באג לייף' שהוא סרט מעולה, אבל סטנדרטי יחסית לשאר סרטי החברה.
רק שפיקסאר היא לרוב במגמת עליה
והרבה (כמוני) חושבים שאם שמים את מכוניות בצד, הם רק משתבחים עם השנים. לראות שני סרטים בינוניים ברצף מפיקסאר זאת כבר סיבה לדאגה.
אבל כן, אני ממש לא הרגשתי התלהבות מאמיצה עוד לפני הביקורות הפושרות מחו"ל. הטריילרים פשוט לא נראו לי מעניינים. ואני זוכר כמה התלהבות הייתה לי כשראיתי לראשונה את הטריילר של UP או וול-אי.
אני דווקא חושב שבאג לייף אחד מהטובים.
לעומת זה אני לא כזה מבין מה כולם מצאו ברטטוי….
טוב, גם אני לא ממש מסכים עם מה שאמרתי.
'מכוניות' הוא לפי דעתי אחד הכי מוצלחים של פיקסאר ודווקא את 'למעלה' הכי פחות אהבתי. רק שבתגובה לא התייחסתי לדעה האישית שלי על הסרטים, אלא לקונצנזוס ולדעה הרווחת שקיבלתי מקריאת הרבה ביקורות/תגובות/דירוגים של הסרטים לאורך השנים.
הסרטון הקצר נראה מאוד גרוע
אבל בסוף מבינים עד כמה גאוחמד זה (שילוב של גאוני ונחמד)
בדיוק
הוצאת לי את המילים מהפה
You had me at Kelly Macdonald
פיקסאר שמיקסאר! לא אכפת לי איזה זבל קלישאתי יהיה בסרט. ההנאה שאני שואב מלשמוע את הקול שלה גובלת בפטיש. אני הולך.
בנוגע לתלת המימד בלבד...
אני עוקב אחרי הנושא בקבוצה בפייסבוק שפתחתי בכתובת:
https://www.facebook.com/we.want.2d
אני מעדכן גם פה כדי שתדעו…
התקבלה תשובה מפורום פילם בנושא "אמיצה":
——————–
שלום,
תודה על פנייתך.
כמפיצי הסרט אנו עושים מאמץ להביא לקהל בארץ את מגוון הפורמטים האפשרי, ומכירים בכך שיש דרישה מסויימת לגרסת דו מימד בשפת המקור גם לסרטים מדובבים.
ההחלטה האם סרט בתלת מימד יוצג גם בדו מימד איננה של המפיץ באופן בלעדי. אלא נתונה גם בידי בתי הקולנוע. בהנחה שהתקבל אישור להפקת גרסת דו מימד מחברת הסרטים בחו"ל, אנו כמפיצים מציעים לבתי הקולנוע את מגוון הגרסאות, כמובן מתוך שאיפה שיקרינו את מגוון הגרסאות הרחב ביותר.
במקרה של הסרט אמיצה בתי הקולנוע בחרו שלא להציג את גרסת המקור בדו מימד והחליטו להסתפק בשלוש גרסאות של הסרט – גרסאות תלת מימד בעברית ובאנגלית וגרסת דו מימד בדיבוב.
הנימוקים להחלטה היו השילוב של כמות גדולה של סרטים חדשים, רבים מהם בשתי גרסאות או יותר, שמצריכים הקצאת אולמות יחד עם דרישה נמוכה מאד לגרסת דו מימד אנגלית בסרטים המדובבים שיצאו לאחרונה כמו עידן הקרח 4 ומדגסקר 3.
הן המפיצים והן בתי הקולנוע שואפים למכור כמה שיותר כרטיסים לכל סרט אבל בעיתות בהן יש כמות גדולה של סרטים לא תמיד ניתן להציג את כל הגרסאות בשל חוסר מקום, גם בבתי הקולנוע הגדולים מאד.
בכל עת שהדבר מתאפשר אנו מציעים לקהל ומציגים בבתי הקולנוע את שתי הגרסאות, כפי שנעשה בעת האחרונה בסרט הנוקמים, ספיידרמן וגברים בשחור ועידן הקרח.
בברכה,
אילת ניר
פורום פילם
——————–
תשובה זאת לא מקובלת עלי, והיא מהווה מין הטלת אחריות על בתי הקולנוע לנושא.
להלך התשובה שכתבתי חזרה:
——————–
שלום אילת
תודה על תשובתך.
הקרנת הסרט בגרסא תלת מימדית בלבד פוגעת בציבור גדול מאוד.
חלק מסוים מהאוכלוסיה כלל לא יכול לראות סרט בתלת-מימד באופן מולד.
אנשים אלה סובלים בסרטים מבחילות ומסחרחורות ואינם יכול ללכת לסרט כלל.
אוכלוסיה נוספת שנפגעת היא אוכלוסיית מרכיבי המשקפיים, אשר נאלצים להתמודד עם זוג משקפיים נוסף – צורה מאוד לא נוחה לראות סרט.
גם מי שידו אינו משגת לשלם את תוספת התלת מימד – (עשרה שקלים לכרטיס, 40 ש"ח למשפחה של ארבע נפשות) נפגע מהחלטה זאת.
בנוסף לאוכלוסיות אלה, ההקרנה התלת מימדית סובלת גם מבעיות אובייקטיביות כגון החשכת המסך עד כדי בעיה משמעותית להבחין בפרטים בסצינות חשוכות וכן משקפיים אשר לא מתוחזקים כראוי ומגיעים שרוטים לצופה.
מסיבות אלה, אנשים רבים נמנעים מלראות סרט בקולנוע, מה שפוגע בסופו של דבר הן בהכנסות בתי הקולנוע והן באוכלוסיה, שלא יכולה להנות מצורת בידור זאת.
לדעתי, היה ראוי לתת לצופים בחירה. אם באמת הגרסאות נתונות לבחירתו של בית הקולנוע, היה ניתן להקרין גם את הגרסא הדו-מימדית לסירוגין בשעות שונות מהגרסא התלת מימדית. ניתן גם להקרין בימים שונים גרסאות שונות. למנוע מהצופה את האפשרות הזאת היא בעצם אילוצו לצפות בסרט שהוא לא נהנה ממנו.
קיימים פתרונות לסוגיה. רובם אלגנטיים הרבה יותר מלהמנע לחלוטין מהקרנת גרסא מסויימת.
אודה לך אם תעבירי דברים אלה הלאה.
——————–
מעולה, כל הכבוד.
באופן אישי אני פיזית לא יכול לראות תלת מימד, מכיוון שאני רואה בעיקר בעין אחת. חוץ מזה, אני גם מרכיב משקפיים. ככה שבשבילי ללכת לסרט תל מימדי משמע לראות סרט חשוך בצורה מרגיזה, להרכיב משקפיים על משקפיים ואחרי כל זה אפילו לא להינות (אם בכלל קיימת הנאה) מאפקט התלת מימד. ככה שה"מהפכה" הזאת עם סרטי התלת מימד ממש לא באה לי בטוב…
ובכלל, בתור חובב סרטי אנימציה, אני לא זוכר את הפעם האחרונה שראיתי סרט כזה בקולנוע. אני לא מוכן לראות סרטי אנימציה מדובבים (הרי את כל האנימציה בונים על ההקלטה המקורית של פס הקול, זה פשע), והסרטים בשפת המקור מופיעים רק בתלת מימד.
אבל אני באמת לא רואה איך ניתן לשכנע את בתי הקולנוע. אם זה לא משתלם להם כלכלית, לא משנה כמה מכתבים ירשמו להם, הם לא ישנו שום דבר.
רק אפשר לקוות שהטרנד התלת מימדי הזה יחלוף באחד מן הימים.
הקרנות לסירוגין
למה שזה לא ישתלם להם כלכלית? הרי הקרנות מדובבות מן הסתם רלוונטיות בעיקר להקרנות היומיות. כמה ילדים בני 8 מגיעים להקרנה בעשר בלילה? גם האולפנים מודעים לזה ולכן לא מקרינים סרטים מדובבים (בדרך כלל) בשעות מאוחרות. הבעיה היא שבשעות המאוחרות הם מקרינים את אמיצה אך ורק תלת ממד.
אז למה מקרינים רק את התלת ממד בהקרנות הליליות?
מי שלא רוצה לשלם את המחיר המופקע או לא יכול לראות תלת ממד פשוט לא ילך לקולנוע. וזה פוגע בהם בטווח הארוך. כי נתרגל לא ללכת לקולנוע, ואו שנמצא משהו אחר לעשות או שנחכה עוד כמה ימים לעותק פיראטי באיכות סבירה ונראה בבית. ככה לא נלחמים בפיראטיות.
יותר משתלם להם כלכלית...
להקרין רק את הגרסא התלת מימדית, כי כנראה רוב האנשים מוכנים לבלוע את הגלולה ולראות את הסרט בתלת מימד אם אין אופציה ריאלית אחרת.
עד שזה לא ישתנה, חברות ההפצה ימשיכו בהתנהגות הנלוזה הזאת.
זה לא עניין של רוב
גם אם 99% מהאוכלוסיה מוכן לראות תלת ממד, אם הם מסוגלים להגיע ל-100% בעזרת הקרנות לסירוגין – עדיף להם לעשות הקרנות לסירוגין.
ואלה הרי לא סדרי הגודל האמיתיים.
אבל בתלת משלמים יותר
וכך, רבים מאלה שלא התכוונו לראות בתלת, בולעים את הצפרדע ומשלמים יותר עבור התענוג המפוקפק. השאלה היא איפה נקודת האיזון הכלכלי – האם משתלם להם יותר לכפות תלת על אותם 99% תיאורטיים, או להביא לקולנוע אותו אחוז קטן של צופים שלא יכולים/מוכנים לצפות בתלת ולשלם על כך. אני מהמרת שמישהו עשה שם את החשבון הכלכלי הציני והקר, וזו המסקנה שאליה הוא הגיע. מרבית חברות ההפצה מונעות ע"י שיקולים כלכליים, ולא ע"י שיקולים של שירות לציבור או שיקולים אומנותיים. בשביל שיקולים כאלה צריך סינמטקים טובים, ורצוי שגם יהיו מסובסדים ע"י המדינה ולכן זולים ונגישים לציבור.
שזה לא עניין של שיקולים אלתרואיסטים. לא, זה שיקול כלכלי. ככל שמרגילים יותר אנשים יותר פעמים לראות יותר סרטים לא בקולנוע – בין אם בדויד או במחשב – הרווחים הפוטנציאלים יורדים.
גם אם הרווח הוא כפול – יש נקודה בה זה מפסיק להיות רווחי בהסתכלות על שנתיים-שלוש קדימה.
לדעתי – הפתרון הוא הקרנות לסירוגין. נניח ההקרנה של 22 בתלת באנגלית וההקרנה של חצות בדו. אופציה אחרת – אחרי כמה שבועות גם התלת לא ממלא אולמות, אבל עדיין יש מלא צופים שלא ראו את הסרט בגלל התלת. אז למה לא להתחיל להקרין את הדו החל מהשבוע הרביעי?
אתה לא לבד
ולא רק בגלל העין.
יש הרבה אנשים שלא יכולים להנות מתלת מימד.
מעניין אם קיימת הפרה כלשהי של חוק שמדבר על שוויון זכויות למוגבלים או משהו…
מה שמשעשע בתגובה שלה,
זה שהיא משווה סרט אנימציה שפונה לקהל הרחב, לסרטי אנימציה לילדים שפונים… אמממ… לילדים, ואז מתפלאת שלא היתה להם דרישה בתלת. נובמת. באמת לא ברור למה המוני מבוגרים לא הלכו לראות את מדגסקר ועידן הקרח.
זה מה שאני שלחתי לה, כשאני בכלל לא יודע אם אני מעוניין לראות את הסרט או לא:
"שלום איילת,
שוב אני מוצא את עצמי כותב לך בנסיבות לא משמחות במיוחד. צר לי לראות שלקחי העבר לא הופנמו לטווח הארוך.
שוב מוצאים עצמם קהל צופי הקולנוע עומדים בפני שוקת שבורה בבואם לצפות בסרט החדש "אמיצה", אך מוצאים אותו רק בתלת מימד, או בדו מימד מדובב. הבנתי שאתם מטילים את האחריות על בתי הקולנוע, אך מה הפתרון שמציעים המפיצים לקהל? בהנחה שיש לכם אינטרס שנצפה בסרט, מה הפתרון שלכם? שנשב לראות סרט מדובב? שנשלם יותר על תלת מימד שלרוב אינו מוכיח את עצמו? שנכריח עצמנו לצפות בסרט עם משקפיים שאינן נוחות כלל? ומה עם מי שאינו מסוגל, פיזית, לצפות בסרט כזה?
אשמח לשמוע את תגובתכם."
אעדכן מתגובה שתגיע, אני מקווה, ביום ראשון.
הרומנטיקה נעלמה...
יכול להיות שאני עכשיו ישמע שוביניסט, אבל בתור אחד שגדל על מעשיות האחים גרים, על סיפורי אלף לילה ולילה ועל סרטי דיסני הקלאסיים, קשה לי בזמן האחרון עם הקונספט של ה"דיווה הבלתי מעוררת" והגבר החלש שזקוק
נואשות לאישה, ועכשיו ב"אמיצה" מעלימים את הבחור לגמרי.
סרטי המעשיות האחרונים הולכים ומעצימים את האישה ואט, אט מעלימים את נוכחות הגבר! זה התחיל מ"מכושפת", עבר ל"רפונזל", המשיך ל"אליס בארץ הפלאות","מראה, מראה" ומדרדר אל "שלגיה והצייד",ועכשיו בסרט הזה החליטו להעלים את הנסיך המקסים!
אני אישית מתגעגע לסרטים בו הנסיכה כלואה באיזשהו מגדל עתיק והנסיך יוצא להציל אותה או מעיר אותה בנשיקה. אני חלילה לא אומר שעכשיו כול סרטי הפנטזיה אמורים להיראות כך, אך לצד האישה הלוחמת והאסרטיבית משהו, אפשר לעשות סרט גם על נסיכה רכה וחולמנית המחכה לנסיך האבירי שלה. הנשים האילו נכחדו מהעולם?לאן הן נעלמו?
קוראים לזה עלמה במצוקה.
ואחרי שהעלמה במצוקה שרדה את כל הדרקונים והמכשפות האלו, הגיע האויב הכי גדול ובלתי מובס שלה- הפוליטיקלי קורקט.
הו לא! הדרת גברים!
אם זה ימשיך ככה, בתוך שנים בודדות גברים יהוו רק 93% מהדמויות המשמעותיות בסרטים!
אני מסכים שעדיף שעוד תהיה רומנטיקה בסרטים
בגלל שזה נושא שהוא כמעט תמיד רלוונטי, ובייחוד בתקופה האחרונה והצינית, עיסוק כנה ויפה בזוגיות יהיה משהו מרענן ונחמד לראות בסרט ילדים ( כמו שרק)
אבל אני חושב שבשנייה שאתה נותן לצד אחד במערכת יחסים את הכוח ( ע"ע הוא מציל אותה, והיא לחלוטין כנועה) יש פה בעיה, בייחוד בעולם המודרני, גם עם המסר וגם עם הייצוג.
אני חושב שבמראה מראה עשו את זה יחסית טוב – הנסיך נלחם לצד הנסיכה. ככה לדעתי, צריכה להראות רומנטיקה בסרטי אגדות של ימינו.
אני לא אוהבת את זה.
אלו סרטי ילדים. זוגיות היא לא אלמנט משמעותי בחיים של ילד בן 6, גם אם הוא לפעמים משחק באבא אמא ומושך בצמות של הילדה הכי יפה בגן.
אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שראיתי סרט שלא היה בו אף סיפור אהבה, וזה מרגיז אותי. לפעמים זה תפור לסיפור כ"כ בגסות שנראה כאילו האולפנים לא מרשים להוציא סרט בלי סצינת נשיקה מינימום. גורם לך לחשוב שזה הדבר הכי חשוב בחיים, ולא משנה כמה רעים ניצחת ואיזה תהליך פנימי עברת, זה לא נחשב אם לא יצאת עם זוגיות.
והקטע הכי מצחיק הוא שזה תמיד פוגעני כלפי נשים. אם יש לסרט גיבורה זה מראה שלא משנה כמה את פמיניסטית וחזקה, את לא נחשבת אם אין גבר לידך, ואם לסרט יש גיבור, האישה היא בדרך כלל פלקט שהאישיות שלו מסתכמת ב"עכשיו אני לא רוצה לצאת איתו, עכשיו אני כן".
דוגמאות לסרטים שהייתי מוציאה מהם את הרומן, גם במחיר של להישאר בלי אף ייצוג נשי בקאסט: רח' ג'אמפ 21 [למרות שאני אוהבת את ברי לארסון, היא הייתה די תקועה בעלילה], כוכב הקופים: המרד, אקס מן ההתחלה [נשיקה אחת עם הסוכנת ההיא, כדי לצאת ידי חובה, למרות שזה הוביל לבדיחה מעולה].
באקסמן זה היה שווה את זה
הבדיחה שבאה בסצנה שלאחר מכן סגרה את כל צד הסוכנות החשאית של הסרט בצורה מושלמת (ומצחיקה).
אפשר תזכורת למזדקנים השכחנים?
תודה!
וואו.
אני זוכר רק שברי דברים מכל מה שכתבת.
באסה.
אבל תודה.
זו הסיבה שעין הדג הוא לא מקום לסאבטוי
ותפסיק להתנשק עם כל מוטאנט תועה שאתה פוגש.
או שאמורים להגות 'סאבטווה'?
סובאטוי.
"סובא" כמו סובארו, "טוי" כמו טויוטה. ודגש על ה"סו".![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ולגבי המוטאנט – אני אשתדל, המממ… לזכור את זה.
סתם, לא התכוונתי
תמשיך להתנשק עם מוטאנטים, אני לא בעד הדרה.
מקור השם שלך מאוד מזכיר את זה של וויילנד-יוטאני (החברה הבדיונות מסדרת 'הנוסע השמיני'), שאמור להיות שילוב משובש של ליילנד (יצרנית המכוניות הדומיננטית בבריטניה אז) וטויוטה. זה מקרי?
חס וחלילה,
אני משתמש בדוגמאות של המכוניות רק כדרך להבהיר איך מבטאים את זה (אין דרך נורמלית אחרת). המקור הוא מ"מסע בין כוכבים".
אני חושב שהסרטים האלה מכוונים גם מעל גיל 6
וגם אם הם לא, את אותה טענה אני יכול להגיד על למעלה או רטטוי או בעצם, כל סרט באשר הוא – ילד בן 6 הולך לרוץ בגן ולשחק במכוניות – מה זה משנה מה העלילה של הסרט, אין לו חיים להתמודד איתם. הוא לא הולך לעבודה או להלחם באנשים אז אין לו בעצם מה לראות. הסרטים האלה והמסרים שלהם עוזרים לעצב לילדים בני 6 את תפיסת העולם, וחשוב שזוגיות בריאה תהיה חלק מהתפיסת עולם הזאת, אחרת היא תהיה זוגיות לא בריאה ופוגענית כלפי נשים.
אני זוכר את הסרט האחרון שראיתי בלי רומנטיקה, אבל אני לא זוכר את הסרט האחרון האמריקאי שראיתי בלי רומנטיקה. ( אחרי בדיקה זה גוד בלס אמריקה)
אני די מסכים איתך לגבי שתי הפסקאות האחרונות, חוץ מזה שאני חושב שאם שלדמות הפמניסטית החזקה אין מישהו שיהיה איתה בסוף, אז נוכל להגיד שהסרטים אומרים לך: " את צריכה לבחור – או להגשים את עצמך או להיות עם בן זוג". לכן אני חושב שחשוב לדבר על סרטים ספציפים יותר מאשר על איזה שהיא מגמה.
ודווקא די אהבתי את הדמות הנשית ברחוב ג'אמפ 21. היא זכורה לי כלא מציקה,ולקטעים משעשעת.
רק בפסקה הראשונה התייחסתי לסרטי ילדים.
אח"כ דיברתי באופן כללי.
אתה צודק, חשוב להכניס למודעות של ילדים מודלים של זוגיות בריאה [ואיפה בדיוק רואים את זה בקולנוע?] אבל לדעתי חשוב גם להכניס למודעות שלהם שזה בסדר להיות לבד לפעמים, ואתה לא פחות שווה אם אתה לא בקשר עם מישהו ברגעים אלו ממש. אני מכירה בנות שלא עבר שבוע בלי שהיה להן בחיים איזה חבר או איט'ס קומפליקייטד כלשהו. אני לא יכולה לקבוע אם האשמה היא בסרטים שהן ראו בתור ילדות, אבל המצב הזה תמיד זעזע אותי.
המסר של "אם תהיי עצמאית מדי אף אחד לא יתחתן איתך" שמגיע מהסרטים ההיפותטיים בהם הבחורה מצילה את היום ואז הולכת לישון באלכסון, בעייתי בדיוק כמו המסר של "בסדר, תעשי קריירה וכל זה, כל עוד את מתחתנת בסוף [ומביאה ילדים]" שמתקבל מהסרטים הלא היפותטיים שבהם הבחורה מצילה את הנסיך מהדרקון. אולי אם שני הטיפוסים האלה היו מופיעים לסירוגין, או אם לא היה כזה משקל ל"מצאתי בסוף אהבה או לא", המסר שהיה מתקבל אצל הילדים היה שאין תלות בין פמיניזם ועצמאות לזוגיות.
הדמות עצמה הייתה מוצלחת, אבל הרומן היה הזוי ולא קשור. זה לא מתקרב לרמת הפשע של כוכב הקופים: המרד בתחום הזה. עכשיו כשאני חושבת על זה, גם בכוכב הקופים המקורי האלמנט הזה היה עשוי בצורה מביכה.
[מתי לעזאזל הפכתי לכזו פמיניסטית? לפני ארבע שנים כל פמיניסטית מצויה הייתה בועטת בי בשמחה.]
מסכים
אני תמיד בעד גיוון. מי יתן ובאמת סרטים ימצאו לעצמם גיוון בעלילות ובדרך התייחסות שלהם לחיים.
אבל אני די פסימי שזה יקרה.
ואני לא באמת זוכר את הרומן בכוכב הקופים. אני לא באמת זוכר שום דבר שפרידה פינטו עשתה, אפילו לא בנער החידות. ובכוכב הקופים המקורי אין שום רומנטיקה, זה נטו ברבריות – הוא רוצה אותה אז היא שלו. אין שאלות, אין בעיות.
המודל היחיד של זוגיות בריאה שעולה לי כרגע זה מבאה בקלות ( ההורים שלה, לא היא עצמה).
בסרטי ילדים – אולי משפחת סופר על?
ברור שהוא בן אדם נוראי
הוא צ'רלטון הסטון. וספציפית בסרט הזה, הוא פשוט פארודיה מהלכת על עצמו.
ואני יודע שזה לא, אבל אני ממש מקווה שפעולת ההסחה זה ריקוד הודי מטורף שסוחף את כולם.
"הוא רוצה אותה אז היא שלו.
אין שאלות, אין בעיות."
והיא גם אילמת, שזה בכלל נותן לגבר ראש שקט. רק חסרה הבירה.
מסכימה בהחלט
אני זוכרת שכשהייתי בת 10 הרגשתי שמשהו ממש לא בסדר איתי בגלל שכל הדמויות בסדרות המצוירות שאני ראיתי היו מאוהבות במישהו ורק אני לא. העמדתי פנים לעצמי שאני מאוהבת באיזה ילד בכיתה, די מביך.
יש דברים שאני מסכים איתך.
לפי ראות עיני,ב"מראה, מראה" ששלגיה הרבה יותר יוזמת ודומיננטית מהנסיך המקסים. רוב הסרט הוא מגושם וחסר תועלת.
אני חושב שצריך למצוא איזון בין המינים בסרטי המעשיות על המסך הגדול, אפשר להראות את דרך האמצע- הזוגיות הבריאה של אחד למען השנייה (ב'רפונזל' של האחים גרים שנכתב במאה ה-19, המסר הזה מועבר נפלא בכך שהנסיך מציל את רפונזל מכלאה ולאחר מכן היא מצילה אותו מעיוורון)
הבעיה שצצים עוד ועוד סרטי מעשיות בהם האישה מחסלת דרקונים ומוצאת את ייעודה – 'תהיה חזקה ותגשימי את עצמך לפני הכול!', וחבל, כי לדעתי נסיכה (לצורך העניין) יכולה להגשים את עצמה עם גבר לצידה. אני לא חושב שהיא צריכה להיות "זינה הנסיכה הלוחמת", כדי למצוא את הנשיות שלה.
אני חושב שכתור גברים
אין לנו זכות להגדיר לנשים איך להגשים את עצמן או מה זה למצוא את הנשיות שלהן.
נ.ב – מה זה לעזאזל העצמה נשית לצד גבר, ואיך זה לעזאזל שונה מסתם העצמה נשית?
צודק.
בהחלט בתור גברים אין לנו את הזכות להגדיר מה היא העצמה נשית,כול אישה תבחר לעצמה את הדרך שלה.מה שאני מנסה לומר, זה שבסרטי מעשיות רומנטיים יש מקום לשני המינים.
אני חושב שאמירה כזו
כמו כל אמירה על הזכות שלך לשפוט ולחנך אדם אחר, מתעלמת מכך שאתה עושה את זה כל הזמן בין אם תרצה ובין אם לא. בכל דינמיקה שלך אם אדם מהמין האחר אתה מגדיר "עבורן" איך להגשים את עצמן ובכך שאתה מסרב כביכול לקחת צד אתה פשוט מקבל את האופן בו החברה שלך מגדירה נשים ממילא ומאשרר אותה.
אני מצטער אם זה נשמע תוקפני, אבל זו נקודה שחשוב להבהיר. דיונים פמיניסטיים אינם לחלטן הבלעדית של נשים ולו מהסיבה הפשוטה שהאופן בו נשים מגדירות את עצמן תלוי ומשליך בהכרח על הדרך בה גברים מגדירים את עצמם.
אממ....
אני לא אמרתי שגברים לא צריכים לדבר על פמיניזם ושוויון.
אבל הגשמה עצמית זה משהו אישי. אני לא יכול להגיד לך " תגשים את עצמך ככה!" " הרי אתה מוגשם עצמית!"
אני מסכים שצריך להלחם אולי, אם אנשים אחרים שעושים את זה ובכך מפריעים להם להיות חופשיות – אבל אנחנו מנסים להגיע לנקודה שנשים קובעות כל כך אחת לעצמה מה היא ההגשמה העצמית שלה כתור אישה. ולנו, גם כי אנחנו בני אדם אחרים וגם כי אנחנו מין אחר אין באמת זכות דיון בנושא הזה.
אני רק רוצה לדייק...
לא נאמרו מהדברים שלי איך על אישה להגשים את עצמה(ואם כן, לא זו הייתה כוונתי, אני לא מטיף ולא מתיימר להיות). אני רק אמרתי שאפשר לראות על המסך גם נשים שהן יותר חלושות ומאושרות. לא רק את האישה הלוחמנית שהעצמאיות והלבד מביא לה את האושר היאורי. ומצד שני,לא רק את האישה הפסיבית, שזקוקה נואשות לנסיך המקסים – כול דבר שהוא מוגזם, הוא לא נכון לפי מיטב הבנתי. רק חידדתי שנשים בסרטי המעשיות יהיו רב גוניות ולא חד גוניות כפי שקורה לאחרונה, ולפי דעתי אפשר גם לשלב בין השניים.
אני לא חושבת ש ''אמיצה'' מנסה להגיד
שרק נשים לוחמניות הם "טובות".
אחרי הכל, אלינור האם היא נשואה, עסוקה בטיפול ילדים, מתהדרת בשמלות וטווה אריגים. דבר זה אינו מציג אותה כ "חלשה" או שלילית, והיא אף פעם לא מביעה אי סיפוק לגבי חיי המשפחה או הנישואים שלה. הפגמים שלה יותר קשורים לעובדה שהיא לא מצליחה להתחבר לביתה מאשר לנשיות שלה.
זה פחות
"Real women never wear dresses " (שזה מסר מעט שוביניסטי אפילו, בגלל שהוא מחשיב תכונות "נשיות" נחותות מתכונות "גבריות")
ויותר "There are many ways to be a girl"
את יכולה להיות נשית ואימהית ואת יכולה להיות קשוחה ועצמאית, הסרט פשוט מתרכז בזה האחרון בגלל
1. זה יוצר יותר קונפליקט
2. החברה מנסה לפצות על מאות שנים שבהם "נשית" הייתה האפשרות היחידה.
זה כמו שתגידי...
שבסינדרלה יש גם את הפייה הסנדקית- אישה בעלת כוחות על, משוחררת ועושה כעולה על רוחה, העוזרת לסינדרלה להגיע לנשף, וכך היא דמות הכרחית בסיפור, משום שללא הפייה, סינדרלה לא הייתה מגיעה לנשף ולא היה עניין בסיפור ומשום שהסיפור מתעסק בעליית המעמד של סינדרלה משפחה לנסיכה.
אבל, הילדות שצופות בסרט (ואולי גם הילדים) בסופו של דבר, יזדהו עם הגיבורה של הסרט ואילו ערכים הגבורה מעבירה ולא עם הפייה, שהינה דמות שולית.
אבל התפקיד של הפיה בסינדרלה
הוא של "מניע עלילתי", בעוד שאלינור היא הדמות השנייה הכי חשובה בסרט ומופיעה ברוב הסצנות.
סינדרלה היא רק דוגמה...
בסופו של דבר,הילדות לא יזדהו עם אילנור, הן יזדהו עם הגיבורה של הסרט: זו שהעלילה סובבת סביבה, זו המופיעה בטריילר, מרוכה על הפוסטר,הצעירה יותר, היפה יותר, ולא מה שאילנור מייצגת, והיא מייצגת את הדור הישן- הדור של האימהות או אולי אפילו הסבתות שלנו. למרות שהיא מופיעה בסצנות רבות בסרט, עדיין, הסרט לא מספר את סיפורה, לא קוראים לסרט "אלינור".
אבל גם לא קוראים לו מרידה
היא עדיין דמות ראשית, כל הסרט הוא על היחסים בין אם לביתה. שתיהן עושות את אותן טעויות (לא מוכנות להקשיב אחת לשנייה, לא יכולות לראות את העניין מנקודת המבט של האחרת, רוצות לשנות את השנייה) ולא יצאתי מהסרט בתחושה שהוא מנסה לומר לאף אישה להיות "נשית" או "גברית". הסרט אפילו לא דחה לחלוטין את רעיון הזוגיות, מרידה לא מתנגדת לנישואים באופן כללי – אלא לנישואים בזמן שהיא לא מרגישה מוכנה, עם האנשים שהיא בקושי מכירה ובניגוד לרצונה.
) וצריך איזון, שהן יראו מגוון רב של דמויות של בנות שהם יכולים לשאוף להיות ונכון לעכשיו, זה בדיוק מה שחסר.
בנוסף, קשה מאוד לעשות סרט עם סוג הדמות שאתה מדבר עליה ,בגלל שיש איתה מעט מאוד קונפליקט מכל סוג שהוא. אני לא מדברת על דמויות "נשיות" באופן כללי – אריאל הייתה מאוד נשית, רפונזל הייתה נשית, Rarity מMLP:FiM היא מאוד נשית – אבל הן כולן דמויות אקטיביות שמניעות את הסיפור שלהן קדימה – אני מדברת על הנסיכה הפסיבית הקלסית, זאת שהסיפור שלה מונע קדימה על ידי הרשעים ובני בריתה (וכמובן, על ידי נסיך חלומותיה) שנראה שאתה רוצה בהתבסס על פי ההודעות שלך: "שלגייה ושבעת הגמדים" מתרכז בעיקר בשבעת הגמדים, "היפיפה הנרדמת" התרכז בשלושת הפיות הטובות, כל מה שאני זוכרת מ"סינדרלה" הוא החיות הקטנות, בגלל שקשה לעשות סרט על "הנסיכה שכלואה באיזשהו מגדל עתיק והנסיך יוצא להציל אותה או מעיר אותה בנשיקה" ושהיא תהיה הדמות שהקהל (בנות או בנים) יזהה איתה וירצה להיות כמוה. הדמויות האלו הן דמויות ש, מטבעם, פסיביות למדי. אין להם ממש "אופי", בהשוואה לשאר הקאסט של הסרטים שלהם ,ולכן, קשה יותר ליצור איתן הזדהות מאשר עם דמות שהיא גם נשית וגם אקטיבית (או טום-בוי).חלק מן הדברים שאני רוצה שישתנו בתעשיית הבידור בימנו הוא שיהיו יותר דמויות של נשים במדיה (שנכון לעכשיו מתייחסת ל50% מהאוכלוסייה כ10%) גם כדי שיהיו יותר מודלים לחיקוי לילדות וגם בגלל ש, אתם יודעים, 50% מהאוכלוסייה, הדמויות האלו הם לא שיפור גדול -בגלל שהסרטים שלהם אפילו לא עליהם.
כן, אני יודעת שזה "קלאסי" ,אבל גם "האדם הלבן הנאור אשר מחדיר את תרבות המערב העליונה לאפריקה הפרימיטיבית" הוא קלאסי. אבל לא משתמשים בו היום, כי זמנים השתנו ושניהם, מסיבות שונות לחלוטין, לא עובדים.
חוץ מזה, אף אחד כאן לא רוצה להחליף לגמרי את רעיון האישה הנשית בטום-בויז, כל מה שאנחנו מבקשים הוא מגוון. ילדות קטנות עדיין מוקפות בברביות, נסיכות דיסני, בובות ותכניות שכולם מציגים את הנשיות הקלאסית – סרטים כגון "אמיצה" הם עדיין במיעוט יחסי בעולמן של הילדות הקטנות (לא מאמינים לי? תראו את הצעצועים של אמיצה-
נכנעתי ומסכים איתך :)
בנוגע לסרט "אמיצה". בנוסף לא ראיתי את הסרט,![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
כך שאין לי מדד לשפוט האם אלינור היא דמות ראשית או לא
ישנם סרטים על המעשיות הקלאסיות, בהן האישה מככבת בהרבה יותר
סצנות, כמו 'שלגיה' של MGM מ-1987:
http://www.youtube.com/watch?v=Bh9_UncKFUM
(סרט ביתי ומקסים בפני עצמו, לטעמי הרבה יותר טוב מהגרסה הדיסנאית)
או "סינדרלה" בגירסה הגרמנית מ1989:
http://www.youtube.com/watch?v=Bh9_UncKFUM
או שלגיה האהובה עלי, סרט מתוך הסידרה של "האחים גרים":
http://www.youtube.com/watch?v=d3xRbjOm4i8
וכו'…
אני חושב שיש אפשרות לבנות תסריט על הדמות הנשית ה"קלאסית",למרות שאין לה אופי עמוק במיוחד, אך היא מקנה ערכים של טוב לב, אדיבות ועדינות.
לדעתי הבעיה היא לא הקושי בכך שדמות "נשית" וענוגה תחזיק סרט, הבעיה שבסרטיו הקלאסים, דיסני בחר להתמקד יותר בחיות, בגמדים והעכברים.
נ.ב-![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
מתחבר במיוחד לפיסקה האחורנה שכתבת
ורק עוד דבר קטנטן...
אני עדיין חושב שהבנות יזדהו יותר עם מירדה ולא עם אלינור, כיוון ומירדה היא הצעירה וזו שמצילה את היום, וממנה הם יקחו דוגמה בסוף הסרט ולא מהאם אלינור, המייצגת את אימותיהן. הנטייה שלנו, כצעירים, להזדהות עם דור ההמשך.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ואני מוסיף, אני גם לא חושב שזה רע שיש בנות שמזדהות עם מירדה, נהפוך הוא, כמה שיותר מגיוון בדמויות הנשיות, נותנות יותר חופש בחירה והזדהות לבנות שהן יותר טום בוי
קודם כל
לא דיברת על אישה ספציפית, שיכולה אולי לבחור מה אפיקי ההגשמה העצמית שלה (ואולי לא. בכלל זה מונח קצת בעייתי ולא לגמרי נטראלי מבחינה ערכית). אתה דיברת על קולנוע, שהוא כלי לבידור, חינוך והטמעת מסרים שפונה לציבור הרחב.
שנית, אתה רותם את העגלה לפני הסוסים. שנינו יכולים להסכים שאנחנו רוצים עולם בו יש שוויון בין נשים וגברים וכל אישה יכולה לבחור באופן חופשי את אפיקי ההגשמה שלה בלי תלות במין אליו היא במקרה שייכת. הבעיה היא שכל עוד אנחנו לא חיים בעולם כזה אלא בעולם בו מופנה דיכוי רב כלפי נשים האמירה "אני נותן לכל אישה לבחור בשביל עצמה" משמעו "אני נותן לדיכוי להימשך".
האופן בו נשים (וגם גברים) תופסים את תפקידם החברתי מעוצב על ידי הרבה גורמים, אחד המרכזיים שבהם הוא סוג המסרים שהם יקבלו מגיל צעיר: על ידי הוריהם, על ידי מערכת החינוך, על ידי מה שהם יראו בפרסומות ובשלטי חוצות וכן – גם על ידי סוג הסרטים שהם יצרכו. אלא אם כן אתה מדמיין עולם בו גברים חיים בהפרדה מוחלטת מנשים, מיצרים צורות בידור לעינהם בלבד, לא מדברים עם נשים ברחוב ולא מקיימים איתן כל סוג של אינטרקציה (כי "אין להם זכות להשפיע על תפישת עולמן") אתה חייב להכיר בכך שיש לך השפעה וגם אחריות על מעמדן החברתי של נשים, מה שהופך אותך לצד בדיון הזה אם תרצה ואם לא.
שלישית, ואני חוזר – לא ניתן לקיים דיון על הגדרה עצמית נשית בלי גברים כי ההגדרה א. כי גברים הם חלק מהחברה וב. כי ההגדרה הזו מאוד תלויה באופן בו אנו כחברה מגדירים גברים. האמירה הזו מזכירה לי את הסצנה בתחילת מרי פופינס כשגב' בנקס שבה מכינוס סופרג'יסטיות מפטפטת על זכות בחירה לנשים, אך ברגע שבעלה נכנס העזוז הפמיניסטי נגוז והיא נכנעת מחדש לתפישת עולמו השוביניסטית.
אחרי זה
אבל אם אני בוחר לאישה איך להגדיר את עצמה אז אני בוחר לאישה, ובעצם עדיין כולא בהגדות שלי. אם אני נותן לה לבחור אז אני נותן לה לבחור בעצמה.
אני לא אומר שאין לי צד בדיון. הצד שלי הוא להגיד " אתן יכולות להיות מה שאתן רוצות להיות". זה צד אקטיבי, זה הצד שלי וזה מה שאמרתי גם קודם. אני לא יכול לבחור להן מה הן ירצו להיות ובאיזה דרכים להגדיר את עצמן. זה לא בסדר.
ולכן הדעה שלי לגבי קולנוע שהוא יותר פמיניסטי – זה שהוא צריך להקבע יותר על ידי נשים. זה כמו שאדם לבן יעשה סרט על הקהילה האתיופית, הוא רואה אותם דרך המשקפיים של ההגדרות שלו, ולאו דווקא דרך ההגדרות שהם משתמשים ורוצים להשתמש בהם.
בסופו של דבר, אני פשוט חושב שצריך גיוון בסרטים – סרט שידגיש שזה בסדר להיות עקרת בית, סרט שידגיש שזה בסדר להיות אשת קריירה , סרט שיגיד שזה בסדר להיות שחקנית קומית מוגזמת וסרט שיגיד שזה בסדר להיות בטלנית שלא עושה כלום.
אבל אני באמת חושב שאת כל הסרטים האלה, צריכים לעשות נשים ולא גברים. אחרת זה קצת מפספס את הנקודה שלו.
אני מסיכמה עם הכל, ובוא נזכור
שיותר חופש לנשים=יותר חופש לגברים.
היום, בגלל ההגדרה של "מקצועות נשיים" ואפלית שכר נגד נשים (באופן כללי במקצועות כמו הוראה ובאופן פרטני במקצועות "גבריים"), גם גברים בזוגיות שיוויונית יחסית לא תמיד יכולים להשאר בבית ולגדל את הילדים מבלי להסתכן בהתמוטטות כלכלית. גבר שהנאתו השלמה בגידול ילדיו מוגבל בבחירה הזו. (אני מכירה משפחה כזו שמשלמת מחיר כלכלי כבד על הבחירה של הגבר במקצוע "נשי", למרות שאשתו בהייטק). גבר שרוצה לשים לק או להתאפר יתקל בסנקציות חברתיות קשות, אולי אפילו יותר מאשה "גברית", כי גבריות זה טוב (טוב שהילדה תהיה טום-בוי!) ונשיות זה רע (הילד לובש שמלות? זה אסון!).
כלומר, הייתי מוסיפה בפסקה האחרונה: גבולות מגדר פחות נוקשים יטיבו גם עם גברים, ולכן גם לגברים יש אינטרס בהגמשתם.
וזה לא נכנס לבעיות
כמו נשים מכות או התקפות מיניות של נשים על גברים – בגלל שהחברה עדיין תופסת נשים כקורבונות וכחלשות, הגברים נוטים להיות מואשמים בזה יותר מאשר הנשים.
http://www.dumbingofage.com/2011/comic/book-1/04-the-bechdel-test/pray/
זו ממש לא בגדר "תפישה" חברתית, למרבה הצער זו המציאות
נשים הן עדיין קורבן בהרבה מאוד חברות בכלל ומערכות יחסים בפרט. גברים אכן מכים יותר (הרבה יותר) את בנות זוגם מלהפך ולכן לא מפתיע שהם גם מואשמים יותר (בהתאמה). כמו כן כמעט כל אישה בוגרת הוטרדה מינית בשלב כלשהו בחייה (לא חייה להיות משהו פיזי או טראומטי, אבל הטרדה כלשהי, ואני ממש לא מתכוונת לסתם נודניק שמתחיל איתך בים). אני לא טוענת שאין מקרים הפוכים, אבל הם עדיין מיעוט קטן (וזו לא בדיוק נקודה שהיינו רוצים שיהיה בה שוויון; היינו רוצים שהיא פשוט לא תתקיים).
גיבורות נשים חזקות בסרט על נסיכה
יש כאלו. ב"יפהפיה הנרדמת" שיצא ב1959. אני מתכוון כמובן לפיות. אבל לדעתי כל הביקורת על סרטי הנסיכות המוקדמים של דיסני והנסיונות שלהם להפוך את הנסיכה לדמות פרוטו פמיניסטית בסרטים האחרונים שלהם יצאו לגמרי מפרופורציה. מה שאנשים צריכים להבין זה שמדובר בסרטים שמתרחשים בעולם פנטסטי של העבר הרחוק ולכן לא נכון לשפוט אותם לפי אמות המוסר של היום. ב"סינדרלה" למשל הבעיתיות של הסיפור לא נובעת מהבחינה הפמיניסטית, לדעתי, אלא מזה שהדמות הראשית מאוד פסיבית (כדמות,לא כאישה).
הם לא מתרחשים בעולם פנטסטי של העבר.
הם מתרחשים בעולם פנטסטי נקודה. עולם פנטסטי הוא מה שאתה רוצה שהוא יהיה. התירוץ של "נאמנות היסטורית" לא תקף, כי אלה לא סרטים היסטוריים. הסרטים האלה מיועדים לקהל של המאה ה-21 ואין שום סיבה שישקפו ערכים של המאה ה-14.
אין שום סיבה שהם ישקפו ערכים של המאה ה-21
אם הם מתרחשים בעולם פנטסטי. אבל בקשר לזמן שבו הם מתרחשים, לא צריך הרבה ידע בהיסטוריה בשביל לראות שהעולמות של שלגיה והיפהפיה הנרדמת מקבילים לימי הביניים או שזה של סינדרלה מקביל לתקופה הויקטוריאנית.
מה גם שהאגדות האלו נכתבו מלפני הרבה שנים
(ל"ת)
אז מה אם זה מקביל?
בתקופה הויקטוריאנית לא היו זכויות לנשים, נכון. אבל גם דרקונים, פיות, גמדים וג'ינים לא היו. אז למי אכפת?
הם היו קיימים בפולקלור
(ל"ת)
אבל הם לא היו קיימים במציאות.
(ל"ת)
ובגלל זה מדובר בעולם פנטסטי של העבר
אם רובוקופ היה מופיע בסרטים האלה אז אולי זה היה בעייתי.
אז בלי רובוקופ, אוקיי. אבל מה עם הטרמינייטור?
כי הוא מופיע ב"אלאדין". הג'יני עושה חיקוי שלו. וגם של ג'ק ניקולסון, רוברט דה נירו ומכונית אמריקאית, כנראה קדילאק. אז מה, הסרט לא בסדר?
ומה עם זה שב"סינדרלה" מופיע שעון עם מחוג דקות, שלא הפך לנפוץ עד המאה ה-16, מאות שנים אחרי התקופה שבה הסרט מתרחש כביכול?
ומה עם השיר "It's a small world after all", שנכתב ב-1964, ומושר ב"מלך האריות" שמתרחש בתקופה לא ברורה באפריקה?
שוב: אלה *לא* סרטים היסטוריים. אלה פנטזיות. הם לא מחויבים ולא מתיימרים לנאמנות היסטורית בשום תחום שהוא, ואין שום סיבה בעולם שדווקא בתחום אחד – היחס לנשים – הם פתאום ייצמדו לאיזו מציאות לא רלוונטית.
במקרה של סרטי הנסיכות
מדובר בסרטים שמבוססים על אגדות עם שנכתבו לפני המון שנים ולכן הם משקפים את הערכים של התקופה שבה הם נכתבו. במקרה של אלאדין, מדובר בסרט שהאסתטיקה שלו היא אנכרוניסטית. הוא מתרחש בעולם שהוא מעין תייק אוף של המציאות האמריקאית העכשווית על תקופת אלף לילה ולילה.
"התקופה שבה נכתבו" זה כבר טיעון קביל.
שדווקא מוכיח את הטענה ההפוכה, כי אמיצה נכתב בעשור הנוכחי, לכן הגיוני שישקף ערכים עכשוויים.
לא התייחסתי לאמיצה
אלא לסרטי הנסיכות המוקדמים. אבל אני כן חושב שאפשר לכתוב היום סיפור שמתרחש בעבר הרחוק ומשקף את הערכים של אז וזה לא יעשה אותו ללא לגיטימי.
לא רק זאת
אלא שרוב סרטי הנסיכות משקפים את הערכים שבהם הסרטים נכתבו, לא האגדות עליהן הם מתבססים. בת הים הקטנה המקורית של אנדרסן, למשל, היא מעשיה נוצרית שמניחה בבסיסה שבת הים היא יצור ללא נשמה, והסוף הטוב של הסיפור הוא ההקרבה העצמית של בת הים שבשלה היא מקבלת את הזכות לעלות לגן עדן. בת הים הקטנה של דיסני, לעומת זאת, הוא סיפור על המרת פי הורים שנתפסת כדבר חיובי (בעוד הנוקשות של ההורה מול המרי הזה נתפסת כדבר שלילי והרסני) ועל הליכה אחרי החלום מול כל הסיכויים.
תלוי על איזה איזה סרט מדברים
במקרה של בת הים אכן יש הבדל במסר של הסרט לעומת הסיפור המקורי אבל אני התייחסתי לאספקט המגדרי של הסרטים/ אגדות עליהן מבוססים הסרטים (שממנו נובעת הביקורת עלי הסרטים) ומהבחינה הזאת אין הרבה חשיבות להבדלים בין שתי היצירות.
מבחינה מגדרית
ההבדל בין סרטי הנסיכות והאגדות המקוריות עוד יותר מובהק. אם נחזור שוב לבת הים הקטנה, נראה לך שבמאה התשע-עשרה נחשב נכון או מקובל שנערה צעירה תבחר במי להתאהב ותמרה את פי אביה לאחר שאסר עליה לקשור קשר עם מושא האהבה שלה?
לא הבנתי
את רק מחזקת את מה שאמרתי. גם בסיפור המקורי וגם בסרט (שמתרחש באותה תקופה בה מתרחש הסיפור המקורי) זה לא מקובל.
גם הסיפור מציג את זה כדבר טוב
הרי המעשה שלה בסיפור נועד בשביל שתהיה לה נשמה בת אלמוות. בסופו של דבר היא זוכה בהזדמנות ליצור לעצמה נשמה בת אלמוות. היא לא היתה זוכה להזדמנות לנשמה בת אלמוות אם היא לא היתה בוחרת בדרך שבחרה. אז שבעוד שבסרט הדבר העיקרי זה מושא האהבה, בסיפור זה מה שהאהבה תזכה אותה בה. גם בסיפור אנחנו מזדהים איתה ובסופו של דבר היא מקבלת תגמול על המעשים שלה.
אתה מבין שמדובר פה בשני מוסרי השכל שונים לגמרי?
אפשר אולי להגיד שהסיפור המקורי מציג את התנהגותה של בת הים באופן חיובי, אבל החיוביות הזו שונה לגמרי מזו של הסרט. בסרט סיפור האהבה הוא העיקר. בסיפור הוא לא – זה שבת הים לא מתאחדת עם אהובה והוא למעשה אף פעם לא אהב אותה לא אמור לגרוע מהשמחה שבסוף, בעוד שבסרט סוף כזה היה טרגי. וזאת, אגיד שוב, מכיוון שהערכים שמנחים את הסרט והסיפור שונים לגמרי.
אבל לא על זה היה הדיון
הנקודה היא שגם בסיפור וגם בסרט יש יחס אוהד כלפי המעשים של הגיבורה שהם חריגים.
הדיון הזה התחיל בטענה שלך
שסרטי נסיכות משקפים את הערכים של הסיפורים עליהם הם מבוססים.
הטענה שלי
היתה כלפי הביקורת שמופנית כלפי הסרטים מבחינה מגדרית\ פמיניסטית, ומהבחינה הזאת אין הרבה הבדלים בין הסרטים לבין האגדות עליהן הם מבוססים.
בעצם
הטענה שלי היתה שהם משקפים את הערכים של התקופה בה הם מתרחשים.
הרגע הסכמת שעיבודים מודרניים של אגדות
עוברים התאמה לערכי התקופה המודרנית. אם כך, איך אתה מסביר שדוקא הפן הפמיניסטי/מגדרי נשאר תואם לתקופה בה נכתבה האגדה?
הסכמתי רק במקרה של בת הים הקטנה
אבל אפילו שהסרט שונה מהסיפור המקורי הוא עדיין מתרחש באותה תקופה בה התרחש הסיפור המקורי והוא עדיין מנסה לשמור על איזושהי נאמנות לסיפור המקורי ולכן אין סיבה שהפן פמיניסטי\מגדרי לא ישאר תואם לתקופה בה הסרט מתרחש.
אתה אומר
שבת הים הקטנה הייחודי בנושא הזה (התאמה של סיפורים תקופתיים לערכים מודרניים)?
אני הבנתי שהתקופות המוצגות בסרטים כאלה (גם פנטסטיים)
כן משקפת את אותה תקופה במציאות שלנו, ולכן כשמוזכרים כל מיני מכשפים, פיות וכו' הם מוצגים כמשהו מוסתר שרוב האנשים לא מודעים לקיומו ושהגיבור "מגלה" (ב"אמיצה", למשל, רק חלק מאמינים בקסם ומרידה פוגשת אותם בפעם הראשונה בחייה במהלכו). כלומר לפי הסרט גם בעולמנו כיום קיימים אותם דברים רק שאנחנו לא יודעים.
זה אולי לא נכון לגבי *כל* סרטי הפנטזיה, אבל לרובם כן, לפי דעתי.
אני לא רואה מחלות נוראות
שגורמות ל-7 מתוך כל 10 ילדים למות, או ילדים בני 4 שעובדים במכרות פחם. לכן זה לא דומה לימה"ב או לתקופה הויקטוריאנית. הסרטים מתקיימים בפנטזיה של עולם קסום, ואני לא רואה במה שונה אי הצגת מחלות ומוות אופייניים לתקופות הנ"ל מהצגת יחס טוב לילדים או זכויות שוות לנשים.
ובאיזה הקשר תראי אותן?
לא מוצגים חיי האנשים מעבר לנחוץ לעלילה. יכול להיות שבתוך בתים רבים בכפר הפסטורלי שוכבים אנשים גוססים ואנשים המתאבלים על ילדיהם שמתו. הם לא חלק מהסיפור – למה שנראה אותם?
חוץ מזה, דווקא כן רואים הדים לדברים האלו בסיפורי האגדות – ה'גמדים' העובדים במכרות בשלגיה (ושימי לב שדופי מאויר כילד קטן ממש), והתרדמות הפתאומיות הפוגעות בגיבורות הצעירות (הסיבה למחלות כאלו נתלו במעשי כשפים, עונש אלוהי ו/או יהודים בימה"ב).
(שזה, למעשה, תומך חלקית בעמדתך, כי הסיפורים האלו כן שונו לא מעט, גם ע"י האחים גרים, וגם בעיבוד הקולנועיים, כדי שיתאימו יותר לערכי התקופה)
למשל בהקשר של סינדרלה
בסינדרלה, ה"אכזריות" של האם החורגת מתבטאת בכך שהיא מעבידה את סינדרלה ומפנקת את בנותיה, לא בזה שהיא נותנת לבנותיה מספיק אוכל על חשבון סינדרלה כדי להגביר את סיכויי ההישרדות שלהן. אף הורה גם לא מכה אף אחת מהבנות האלו למרות הנוהג המקובל באותו זמן.
בל ואביה לא מדברים על כל האחים והאחיות שהיו לה ונפטרו, אלא מות האם הוא טרגדיה במקום מהלך רגיל של החיים. למעשה, עד כמה שראיתי, באף אחד מהסרטים אין ערימה של אחים ואחיות של הגיבורה, שבגלל שהם מתחת לגיל 10 לא קיבלו שמות עדיין, כי אין טעם לתת להם שמות בשלב הזה. אולי אפשר לתרץ את זה אצל נסיכות שהן אכן בנות למשפחות אצולה ולכן יש להן תנאים טובים משל רוב האוכלוסיה, כמו אורורה, יסמין ושלגיה; זה לא המצב של אלאדין, בל, סינדרלה, או פוקהונטס. אגב, אצל פוקהונטס אף אחד מבני השבט שלה לא מת מאבעבועות ומחלות אירופיות אחרות שמערכת החיסון שלהם לא ערוכה להתמודדות איתן.
בכל מקרה, הטענה שלי אינה שצריך להציג את הדברים האלו. הטענה שלי היא שאם מעלימים את האלימות כלפי ילדים והיחס אליהם כרכוש, ואת המחלות, הזוהמה והמוות של התקופות בהן האגדות נכתבו ועוצבו מחדש (כל פעם בהתאם לערכים אחרים ולקהלים אחרים), אין שום סיבה לדבוק דווקא בערכים ארכאיים בנוגע ליכולות והתנהגות שיש, או שצריכות להיות, לנשים.
אני רק הערה:
גם המיתוס על תמותת תינוקות של 70% כתופעה נפוצה, וגם המיתוס על כך כאילו היה מקובל לא לתת לילדים שמות עד שיגדלו, פשוט לא נכונים. אני מסכים באופן כללי עם כך שאין סיבה לדבוק בערכים של המאה ה-18 בסרטים, אבל זה בהחלט לא קשור לשני המיתוסים הנ"ל.
הקדמת אותי
אבל גם בלבלת. לגבי אי-מתן שמות, כן, וגם גיל הילדים (ארבע) במכרות. אבל כמדומני ש70% תמותת תינוקות לא היה יוצא דופן בקרב מעוטי יכולת. החיים בימה"ב לא היו קשים כפי שלפעמים מתואר, ואיכרים היו יותר חופשיים, משכילים ונקיים משמקובל לחשוב (לא ללמוד היסטוריה ממונטי פייתון). ובכל זאת, מחלות מדבקות היו מאוד נפוצות, וגם למבוגרים עם מערכת חיסון מפותחת היו אחוזי תמותה גבוהים מאוד (30-40% לפעמים) במגפות מזדמנות. למיטב ידיעתי, בתקופות מאוחרות יותר, בקרב משפחות יהודיות אשכנזיות בשטעטל, עם העוני והמחלות הגנטיות הייחודיות להן, זה גם היה מקובל.
התוכל להאיר עיני?
וכן, אני חושב שכולנו מסכימים שאין רע בעדכון אגדות ילדים לערכים מודרניים. אני, אבל, גם חושב שאין נזק שילדים יצפו בסרטים או יקראו ספרים מתקופות קודמות עם ערכים שונים. סה"כ, מגיל צעיר הם יודעים להבחין בין מציאות וייצוגים בדיוניים שלה, הסביבה בה הם גדלים משפיעה יותר מכל סרט, וממילא הצפייה לא תהיה אקסלוסיבית בסרטים ישנים.
לא בלבלתי.
טרחתי פעם לבדוק את זה, כולל חיטוט נמרץ בלא מעט ספרים על העניין. יש הסכמה כמעט-כללית שהמיתוס על יחס הורים לילדיהם מיוחס במידה רבה להיסטוריון בשם פיליפ ארייס (Ariès), ושני דורות של היסטוריונים מאז עסוקים במלחמה במיתוס הזה. הורים קראו לילדיהם מוקדם בשמות; היה להם אכפת (גם במקורות יהודיים וגם בנוצריים אנחנו מוצאים הורים – לא אצילים – שמבכים נוראות מוות של ילדים קטנים); ואחוזי המוות, לפי רוב השיטות, לא התקרבו מעולם ל-70% (שולמית שחר היא דוגמה בולטת למי שסוברת שכן, אבל גם היא מכניסה פה נתוני מגפות לעניין ומציינת שנתוני התמותה לא אחידים כלל).
אף אחד לא באמת יודע כמה הם היו, ונתוני מוות ממגיפה הם שיטה גרועה מאוד לחשב מה קורה כשאין מגפות (ורוב הזמן אין). אבל אנחנו יודעים שמאז שהתחילו למדוד תמותת תינוקות (בתחילה באצולה ובבורגנות עירונית, כלומר אלה שחיו בצפיפות גבוהה דווקא; בקרב משפחות המלוכה באנגליה נמדדה באזור תקופת הרנסנס תמותת תינוקות גבוהה יותר מאשר באצולה 'סתם', ובשני המקרים היה מדובר בפחות מ-35% עד גיל 5 – המון, אבל רחוק מאוד משבעים אחוזים – והמקרה הכי קיצוני שאני יודע עליו הוא 40% עד גיל 5. בימינו, אגב, וכנ"ל בכל המאה האחרונה גם במקומות שרפואה מערבית כמעט לא דרכה בהם, אחוזי התמותה נמוכים מזה משמעותית לא כולל מלחמות ומגיפות. לפי חישובים דמוגרפיים יותר מודרניים (מחקר מעודכן שמצטט אותם הוא של אלברכט קלאסן, Childhood in the Middle Ages And the Renaissance), מקובל שאחוזי תמותת ילדים בממוצע כללי בימי הביניים הסתובבו איפשהו בין 20 ל-30 אחוז – אחוז גבוה מאוד, אבל שונה מאוד משבעים אחוזים.
באשר ליהודים האשכנזים, אין לי מושג מאיפה נולדה הטענה הזו – ברוב הזמן שיש לנו תיעוד עבורו, המצב לא דומה ולעיתים קרובות דווקא אחוזי תמותת התינוקות אצלם היו נמוכים יותר מבאוכלוסיה הכללית.
תודה, החכמתי!
להבא לא אחזור על המידע הזה. אני קיבלתי אותו מניל פוסטמן אגב, אבל יש לו לא מעט בעיות מתודולוגיות (שזיהיתי למרות שאני לא עוסקת בהיסטוריה).
לא התכוונתי שהתבלבלת
אלא שנשארתי אני מבולבל – מכיוון שאני מסכים עם שאר התיקונים שלך, אבל לא הייתי בטוח לגבי תמותת תינוקות וילדים. למעשה, בהודעתי הקודמת ציינתי שאני מתייחס למשפחות מעוטי יכולת (גם הצפיפות והזיהום בערים בתקופות מאוחרות יותר הייתה בעייתית), ולא לכלל האוכלוסיה, כך שנראה שאנחנו דווקא מסכימים על הנתונים.
אגב, עוד משהו רלוונטי לדיון – השוביניזם בימה"ב לאו דווקא היה גרוע כמו שחושבים. התמותה האדירה במגפות גרמה לכך שנשים היו חייבות להשתתף בכח העבודה, ועם העבודה באה עליה בסטטוס (די מזכיר את השתלשלות העניינים במלה"ע ה2). גם מיניות נשית לא הייתה דבר שהתכחשו לו, כמו בתקופה הויקטוריאנית. אבל אני חושש שהרחקנו לכת מ'אמיצה', אז נסתפק בכך.
אוי, איזה דיון מרתק ומחכים! תודה!
(ל"ת)
מטרתן של אגדות ילדים
היא להנחיל ערכים ומוסרי השכל לקהל צעיר. אני לא חושבת שאנחנו רוצים שילדים (ובמיוחד ילדות) ילמדו את הערכים ומוסרי ההשכל שרווחו במאה התשע-עשרה, או בימי הביניים.
יש סיבה מצוינת: הערכים הללו היו הסיבה להצלחתם.
סרטי הנסיכות של דיסני – ובמובן מסוים, כל ליין הנסיכות של דיסני, עד היום – לא הצליחו בגלל שהם סיפרו סיפור על נשים עצמאיות וחזקות שמסתדרות לבדן בעולם, אלא בגלל שהן סיפרו על נסיכים חזקים שמצילים נסיכות חלשות ורוכבים יחד איתם אל השקיעה. ואם להיות קצת כללי יותר, זו גם הסיבה שהאגדות הללו נפוצות ופופולריות כל-כך עד היום (ולא רק בגרסאות של דיסני).
הבעיה היא לא הערכים של המאה ה-14, אלא הערכים של המאה ה-20 והמאה ה-21.
בעיני צריך לעשות הפרדה בין הסרטים לבין המותג
אני לא אוהב את המותג של הנסיכות אבל אני כן אוהב את רוב הסרטים שמשתייכים. את הסרטים צריך בעיני לשפוט בנפרד מהמותג. אני לא חושב שצריך לשפוט סרט לפי הערכים שהוא מייצג ואני לא חושב שסרט מצליח בגלל שהוא מייצג ערכים כאלה או אחרים.
אתה לא חושב שסרט מצליח בגלל שהוא מייצג ערכים מסוימים?
באמת? אפילו לא קצת?
יש בזה משהו, אולי המטרה היא אחרת:
לא להשיג גבר חזק שינהל לך את החיים וישמור עליך, אלא להשיג אהבת אמת זוגית וסימביוטית. במלים אחרות, הפרס בקצה הסרט הוא אהבה וזוגיות.
גם זה מסר בעייתי בעיני, אבל אני מודה שהוא שונה באופיו והבעייתיות המגדרית שלו תלויה בהקשר: לכאורה אין כאן אפליה, והאפליה נובעת רק מכך שסרטים לבנים מעבירים מסרים שונים בתכלית.
אבל למה?
"איך להיות בת" זו עדיין שאלה לא פשוטה עבור בנות, ודווקא השימוש בנסיכה יכול להיות מענין כאן (מפני שבאופן טבעי נרצה להשוות בינה ובין נסיכות מצויירות אחרות והתשובות שהן נתנו לשאלה הזאת).
עוד יותר מענין, מבחינתי, הוא אספקט אחר של הסרט – "איך זה להיות אמא (לבת)". וההבנה, שמבחינתי היא די מחדשת (בוודאי בסרטים לכל המשפחה), ש"רק תקשיבי לי!" זה לא מספיק כדי ללמוד להסתדר ביחד. מהזווית שלי (אמא של בת, אמנם צעירה אבל כבר מראה פוטנציאל מרדנות יפה), אלינור היתה דמות מרכזית לפחות כמו מרידה, והשינוי שהיא עברה במקביל לשינוי שמרידה עוברת היה מהותי ומענין. היא באמת היתה צריכה לשנות את עורה כדי לשנות את ההורות שלה, ולתת משמעות ותוכן אחרים לתפיסת ה"אני יודעת מה טוב לך ועושה את זה מאהבה". זה לא מקורי במיוחד כשלעצמו, ולא נעשה באופן מתוחכם או מעמיק. אבל למצוא סיפור כזה בסרט ילדים – שילדים (ולא רק הורים) יכולים להבין ולהזדהות אתו – היה הפתעה נעימה עבורי.
אם אמיצה לא היה הסרט הראשון של פיקסאר על בת
לאחר כתריסר סרטים על בנים, יכול להיות שהייתי מסכימה, כי את צודקת ש"איך זה להיות בת" זה נושא חשוב עבור בנות. אבל הוא לא הנושא היחיד, וכשמתסכלים על התוצר של פיקסאר לאורך חמש עשרה השנים האחרונות, על מגוון הסיפורים שהם מצאו לספר על בנים, ובמיוחד כשמתחשבים בכך שלא נראה עוד סרט של פיקסאר בכיכובה של בת עד לפחות 2017, קשה שלא להסיק שמישהו שם אוחז בתפיסה שגברים הם ברירת המחדל של בן אדם, ולכן אפשר לספר עליהם כל סיפור אפשרי, בעוד נשים הן מקרה מיוחד, ולכן אפשר לספר עליהן רק סיפור שעוסק בהיותן נשים.
עם זאת, אני בהחלט מסכימה שההתמקדות של אמיצה במערכת היחסים בין אם לבת היא דבר חשוב וראוי להערכה, ולטעמי התכונה החשובה ביותר של הסרט, כזו שכמעט מחפה על חסרונותיו האחרים. אפילו יותר מחוסר מושא האהבה, זאת נראית לי כמו החריגה החשובה ביותר מהתבנית של סרט הנסיכות. ברוב הסרטים הללו (וגם באגדות שעליהן הם מבוססים) דמות האם או חסרה, או רשעה, ולראות סרט נסיכות שבו דמות האם טובה וסיפור האהבה המרכזי הוא בעצם בין הנסיכה לאמה, זה דבר מאוד חיובי.
כן ולא כן
זה ככל הנראה נכון שברירת המחדל היא בנים (וזה לא חדש וגם לא מיוחד לפיקסאר), ויש הרבה מקום להצטער על זה. אבל אני חייבת לומר ששמחתי שהסרט הזה הוא על ׳איך להיות בת׳, בין השאר כי את סינדרלה וחברותיה כבר יצא לבת שלי לפגוש וזה עוזר לאזן את הרושם שלהיות בת זה לשיר ולהיות יפה ופסיבית.
מצד שני התחלתי לחשוב על סרטים אחרים של פיקסאר שהיא נחשפה אליהם, וול-אי (שמציג דמות ׳נשית׳ חזקה ואסרטיבית) ומפלצות בע״מ (שמציג ילדה חזקה שמתגברת על פחד ממפלצת מפחידה באמת), וכמובן שתמיד יש מקום לשיפור, אבל כרגע אין לי סיבה לחשוב שפיקסאר גרועים יותר מדיסני, נגיד (ששיפרו את המאזן המזעזע שלהם עם מולאן). בשלב זה של חיי, יותר מעצבן אותי שפוקויו הוא בן ולא בת. וזו באמת ברירת מחדל של עצלנים.
אני לא חושב שהסרטים האלה פונים בעיקר לבנות
בניגוד למותג שנוצר לפני עשור בערך. אני באמת לא רואה בעיה עם המסרים של שלגיה והיפהפיה הנרדמת. אני חושב שהביקורת הפמיניסטית עליהם היא טרחנית וחוטאת למטרה. עם המסר של סינדרלה דווקא יש לי בעיה אבל היא לא קשורה לשוביניזם אלא לפסיביות של הגיבורה. אני לא חושב שאף אחד מהסרטים האלה הצליח בגלל שהוא מייצג ערך כזה או אחר.
טוב, אם אתה לא מבין למה לפמיניסטיות יש בעיה
עם סיפור שבו הגיבורה ישנה עד שהגיבור מציל אותה, אז אני לא יודעת על מה נשאר לדבר.
לי, בתור אבא ערני לילדות, יש בעיה אחרת לגמרי עם האגדה:
בסדר, היא ישנה. עד שהיא נרדמה סוף-סוף אתה בא ומעיר אותה? תן לה לישון, לעזאזל!
רואים שמי שחיבר את האגדה לא היה הורה.
אני מסכים.
ביקורות על תפיסת עולם מעוותת של סרט מגיעות בדרך כלל מוכנות מהבית, כך שמלבקרים יש נטיה להצביע על החלקים הפגומים שמאששים את התיאוריה שלהם, ולהתעלם מהחלקים שבהן נראה שהביקורת לא תופסת מים.
היפהפייה הנרדמת לדוגמא, שבו הביקורת הפמיניסטית טוענת שהבחורה סך הכל מחכה להצלה בידי הנסיך הגבר על הסוס הלבן, מתעלמות מהעובדה (כפי שמישהו ציין לפניי) שדווקא בסרט הזה הנשים הן אלה שמזיזות ומשפיעות על העלילה. בין אם זו המכשפה, שמוצגת בתור האדם החזק ביותר בכל הממלכה, ובין אם אלו הפיות שנוקטות פעולה ואינן פסיביות במהלך הסרט בכך שהן לוקחות את הנסיכה תחת חסותן ומסתירות אותה במשך 15 שנים או בעזרה שהן מגישות לנסיך בזמן מאבקו במליפיסינט. בכלל, לגברים בסרט יש אולי 15 שורות במצטבר. יש גבול לכמה דיסני יכולים לשחק עם אגדה שקיימת בהרבה וריאציות הרבה שנים, ובכולן הסוף זהה. לאגדת שלגייה סוף ידוע; היא מתעוררת מנשיקת אהוב ליבה. אתם באמת מציעים לשנות אותו? להגיד שהיא פאסיבית המחכה להצלה זה גם לא פייר מפני שזו נערה חזקה ועצמאית שבורחת מהבית בגיל צעיר ובסרט רואים בבירור שהיא קול ההגיון והשולט בבית הגמדים (כמובן שעם החלוקה המגדרית של עבודות הבית אני כן מסכים), אז מהבחינה הזו דיסני כן התקדמו לזמנם.
גם ההבחנה בין סרטי בנים לסרטי "בנות וקוקסינלים" היא לא פיירית, מפני שבשני "סוגי" הסרטים לרוב נקודת הסיום תהיה שהגיבור/ה מצא/ה אהבת אמת. האם בסרטי הקומיקס, שהם סרטי הבנים המובהקים ביותר, יש גיבור כלשהו ללא מושא אהבה? האם בסרט פעולה אין איזו בחורה איתה ירצה הגיבור לרכב לעבר השקיעה? ואל תגידו לי שהבחורה בסרטים האלו מוצגת כפלקט, כי יותר פלקט, שטוח, אוורירי וחסר תוכן מהנסיכים של דיסני בסרטיהם המוקדמים עוד לא היה.
זה אולי ניטפוק, אבל הוא קריטי בעיני
הסוף ה"ידוע" של שלגייה בו היא מתעוררת מנשיקתו של הנסיך היא המצאתו של וולט דיסני. באגדה המקורית הנסיך לוקח את ארון הזכוכית שלה מהגמדים לארמונו. בדרך אחד המשרתים מועד, הארון נופל, מעוצמת המכה הביס המורעל שכלל לא נבלע עף מגרונה של שלגייה והיא מתעוררת. אם כן, וולט דיסני כבר שינה את הסוף של אגדה מוכרת. והשינוי היה כה מוצלח, עד כי היום מרבית האנשים אינם מכירים בכלל את הסוף המקורי. אז אם וולט דיסני יכול לערבב אגדות ולשנות סופים, למה שיוצרים אחרים לא יוכלו להציג גיבורות יותר אקטיביות?
וואלה!
לא רק שבדקתי את זה ונוכחתי לדעת שטעיתי, גם מסתבר שזכרתי את זה איפה שהוא בראש שלי וזה באמת מסתדר עם הסיפור. כך או כך, ההודעה שלי עומדת בעינה, למרות ששלגייה ישנה עד שיבואו להציל אותה, לא מדובר בדמות פאסיבית שכל מטרתה בסיפור היא להינשא לגבר שיציל אותה.
למה סרטים לבנים שונים בתכלית?
ב"הדרקון הראשון שלי" היה מודל דומה רק הפוך – גיבור חלש שנסיכה חזקה מצילה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אולי זה רק הכלל שמעיד על הכלל, אבל זה היה חמוד ומאוד אהבתי את זה.
שאלה;
את יכולה להביא דוגמה לסרט שאת חושבת שמייצג ערכים שאת מסכימה איתם מבחינה מגדרית?
למה?
(ל"ת)
כי ביקשתי יפה.
וברצינות; כי אם אני זוכר נכון זו לא הפעם הראשונה שדיון על פמיניזם בסרטים מתקיים באתר שאת משתתפת בו ואני לא הסכמתי עם דעתך. אבל עד עכשיו כל הדיונים התקיימו על סרטים שלדעתך הערכים בהם דפוקים וחשבתי שאולי אם תסבירי מהצד השני, של סרט שאת כן מצדיקה את הערכים שלו, אני אבין טוב יותר את הטיעונים מהצד שלך.
*אני חושב שיש מצב שהנחת שהשאלה שלי נשאלה בטון לא רציני וזו לא הכוונה, אני באמת מעוניין לשמוע על סרט כזה ומדוע את כן מסכימה עם הערכים שלו.
תודה על התשובה.
אין לי ממש תשובה נגדית או הסכמה מלאה, בין אם זה כי לא ראיתי את רוב הסרטים ובין אם זה שאני עדיין לא מסכים עם *כל* הנקודות שהעלית.
מה שכן יצא טוב מהשאלה הזו ומהתשובה שלך, זו הדוגמא של קר עד העצם. כן ראיתי אותו ואני מסכים בראיה לאחור שההצגה שלו של הדמות הנשית הגיבורה בסרט היא אכן משהו שלא ראיתי כמעט בכלל בהרבה סרטים. הגיבורה שמתמודדת עם הרבה צרות בחיים שלה, שלוקחת על עצמה את תפקיד הסמכות במשפחה ובמובן מסויים עושה תפקידים גבריים כביכול כמו פשיטת עורו של סנאי, ללא שום סיפור אהבה מונפץ או דמות גברית שהיא משנית אליו או משליכה על אופיה, זה אכן מראה נדיר בקולנוע.
תודה, ואנסה לענות תשובה יותר מפורטת אחרי דגימת שאר הסרטים ברשימה.
לא ראיתי את הסרט, אבל מסתבר שלא מעט אנשים תוהים אם פיקסאר באמת יכולה להמשיך ולשמור על חופש הפעולה שלה. הטענה העיקרית היא שעניין הנסיכה, גם אם היא ג'ינג'ית , מתאים יותר לשאיפת ה – Merchandise המפלצתיות של דיסני :
"(מרידה) היא הגיבורה האשה הראשונה של פיקסאר, מה שאומר שעל ראשה מונחת הרבה יותר מרעמה ג'ינג'ית", כתבה מבקרת הקולנוע של "ניו יורק טיימס", מנולה דרגיס. "אחרי 17 שנה של עשיית סרטים ו-12 להיטים, פיקסאר נכנסה לעסקים הגדולים של הילדות הקטנות"…
http://www.themarker.com/markerweek/1.1775333
כמו שאמרתי קודם, תפתח כבר בלוג!
לא קראתי את התגובה שלך כי היא ספוילרית, אבל אני אוהב לקרוא את דעתך על סרטים (למרות שבאנימציה… וול אי? באמת!?![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
). יש מצב לתגובה נטולה?
אוי, די, תמשיך!
(ואם אתה חייב שזה יהיה הדדי – אחת הסיבות שראיתי את מפלצות בע"מ שוב לפני כמה ימים היא בגלל התגובה הארוכה והמפורטת שלך עליו. ואכן – מרסק)
ואם אתה מרגיש צורך עז ובוער לקרוא את התגובה הזאת, הספוילרים מתחילים בדיוק בפסקה הרביעית. תקרא רק עד סוף הפסקה השלישית, ואל תתקרב אל הרביעית, כי יש על השורה הראשונה סנל"ל רציני לסרט. הפסקה החמישית נטולת ספוילרים לגמרי, אבל היא נמצאת בשדה מוקשים לא קטן, אז אני הייתי ממליץ להימנע ממנה. אל הנ"ב אל תתקרב בכלל, כי הוא מכיל המון גילויים מקלקלים על הסרט.
וכמו שאמרתי כבר – די, תמשיך![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אני מצטרף
אתה הכותב החביב עליי באתר![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
די :) אם תמשיכו עם זה אני עוד אתחיל להאמין לכם!
(ל"ת)
סרט מעולה, לא יודע מה כולם רוצים.
בצפייה שנייה
אהבתי את הסרט עוד יותר. אני חושב שבפעם הראשונה הייתי עסוק (בצדק) יותר מדי בלשים לב מתי הם נופלים לקלישאות ומתי לא, והרבה פעמים הם נכשלו ונפלו לקלישאה. אבל גם שמתי לב ללא מעט סצנות שהיו מקוריות ונפלאות, וברגע שקיבלתי את העובדה שסרט אפי כבר לא נראה כאן, אלא "סתם" כזה על יחסים בין אם לבתה, הצלחתי להנות ממנו מאוד. זה כמובן לא עומד בשורה עם הגדולים של פיקסאר, אבל כן הפחות גדולים, ופיקסאר, מבחינתי, לא אכזבו. מקום שני אצלי השנה, עד עכשיו.
עד הקיסר
הקיסר שנפל על הראש הוא סרט גאוני. של דיסני או לא.
הכניסו איכשהו את המכונית של פיצה פלאנט?
מישהו תפס אותה?
נא להקפיד על סימון ספוילר
בפעם הבא הודעתך תמחק
פעם נוספת?
כן, זה ספוילר למיקום הטנדר של פיצה פלאנט. יש אנשים שמעדיפים למצוא אותו לבד.
אני לא מבינה
למה אנשים מתעצבנים שאין סיפור אהבה
הסרט הוא קודם כול על תהליך ההתבגרות של מירדה
זה דווקא נראה לי חכם ויפה להציב את התהליך מול ההורים ובמיוחד מול האמא ככה זה גם קורה בדרך כלל. מירדה פשוט רוצה להוכיח לאלינור שהיא תגדל להיות אישה שונה ממנה, ושזה יהיה בסדר.
רק אחרי שהבנאדם עובר תהליך כזה הוא בשל ומוכן לזוגיות. מירדה לא פוסלת חתונה היא רק אומרת שהיא לא מוכנה. מה שנכון נכון לי היא נראית בערך בת 15.
וחוץ מזה לפי מה אתם אומרים שהיא לא נשית? היא בסך הכול דוחה חתונה שלא מתאימה לה כרגע ובוחרת לאוהב תחומים מסוימים. מה לאישה אין זכות לבחור מה לאוהב? ומתי להתחתן? זה דווקא נראה לי סרט מאוד נשי כי הוא מספר סיפור נשי לחלוטין, היחסים הסוערים, המורכבים, וההדוקים של אימהות ובנות.
הטענה
שהסרט הזה מרגיש יותר כמו מוצר של דיסני מאשר כמו מוצר של פיקסר בגלל שהוא מזכיר את "פלונטר", נשמעת לי מאוד מוזרה. בגלל ש"פלונטר" הרגיש לי הרבה יותר כמו מוצר של דרימוורקס מאשר כמו מוצר של דיסני. זה שיש בסרט נסיכה לא בהכרח הופך את הסרט לדיסני טיפוסי. דיסני זה לא רק נסיכות. זה גישה מסויימת, זה סגנון אנימציה מסויים (שאין בסרט הזה, וגם לא ב"פלונטר").
יפה.
אוקיי, הסרט ממש לא מאכזב. נכון, הוא לא טוב כמו "וול אי", סדרת צש"ס או "למעלה" אבל אין ספק שהוא כל כך הרבה יותר טוב מרוב סרטי האנימציה האחרים שפוקדים את המסך בזמן האחרון. אין בו קטעים בלתי נשכחים שיחרטו בזכרון לתמיד, אבל הוא מעביר את המסר והרעיון שלו בצורה כל כך מעניינת, מושכת ומעוררת הזדהות ככה שישר שמים לב שנעשתה בו מחשבה.
הצד הפחות טוב שלו – הסיפור. הוא מעניין ויש בו מוסר השכל, שלא תבינו אותי לא נכון, אבל הוא פשוט קצת חרוש. הסרט נמצא במצב שכל דבר בעלילה שלו מוצג בצורה הכי טובה שיכולה להיות, אבל אנחנו כבר ראינו בסרטים אחרים את מה שקורה על המסך. הסרט עושה את הכי טוב עם מה שיש לו, אבל לא מייצר דברים חדשים או מפתיע אותנו עם טוויסטים שאין לנו מושג מאיפה הם הגיעו. "אמיצה" הזכיר לי קצת את "הדרקון הראשון שלי", את "אחי הדוב" ואני יכול להמשיך למצוא דוגמאות. מה שגורם לנו להסיק שהסרט הוא די צפוי בסופו של דבר.
מרידה. השיער שלה כל כך אדום והיא כל כך יפה, וחוץ מזה – היא מוצגת בצורה שמעוררת הזדהות עם הדמות. אני בטוח שלכולנו היו ריבים כאלה עם אמא, ובאמת עשינו דברים שהתחרטנו עליהם אחר כך. היא נראית אמיתית ואין עליה. וזה מוביל אותי לדמות של אלינור, האמא, שהיא ה – דמות של הסרט. כל דבר שהיא עשתה נראה לי כמו דבר ריאליסטי להחריד ופשוט התחברתי אליה לגמרי. ברצינות, המילים שהיא אמרה והפעולות שלה גרמו לי להבין שפיקסאר קלטו לגמרי איך אמא מתנהגת ומה המניעים שלה בכלל, ועוד שהדמות שלה היא המנוגדת של מרידה ומייצגת את מה שמרידה לא רוצה לעשות ולהיות.
הסרט נראה פשוט מדהים מבחינה ויזואלית, סקוטלנד נראית מדהים והדמויות נראות אמינות לחלוטין. מה שמתקשר, מבחינת הקולות והקאסט כולם מושלמים. כל קול מתאים לדמות ועשו שם עבודה נפלאה. לצערי, דווקא לא שמתי לב למקומות בהם התלת מימד תרם למשהו ולגמרי אפשר (ואולי אפילו צריך בשביל ללמד את המפיצים בארץ להביא באופן חד משמעי סרטים בדו מימד ובמקרה של אנימציה גם באנגלית) לוותר עליו.
תלונה קטנה על הסרט, לפעמים הרגשתי כאילו הוא "מנסה" בכוח להצחיק, וזה לא ממש עובד. כי אני לא חושב שצחקתי בסרט, וברוב הסרטים האחרים של פיקסאר דווקא כן. גם היו פה קצת יותר מדי בדיחות גרעפסים וכאלה, ואני לא מת על זה.
אז אולי הסרט לא טוב כמו הטופ של פיקסאר, אבל הוא בטוח יותר טוב משני סרטי ה"מכוניות" ואני חושב שהוא מגיע לרמה של "משפחת סופר על". הוא לא מחדש, אבל עושה את הטוב ביותר עם מה שיש לו וזה לגמרי בסדר. לא התאכזבתי בכלל.
אני אוהב את 2012.
נ.ב. – "לה לונה" היה נחמד, לא יותר.
לא יודע אם השם כזה גרוע,
מה שכן, הוא דוגמא מצוינת ל"תסמונת פוקימון". בגלל שלסרט קוראים "אמיצה", והוא מראה את מרידה על הפוסטר, ילדים אשכרה חושבים שקוראים לה אמיצה.
זה מזכיר לי
שבזמן שצפינו בסרט, אחותי הקטנה שאלה אותי "מי זה מטריקס?"
דורון,![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אם ככה נראה הספגטי בולונז שאתה אוכל, צר לי להודיע לך אבל אתה אוכל שיער!
עיצוב שיער
מאמר טכני שעוסק כולו ביצירת השיער של מרידה:
http://www.fxguide.com/featured/brave-new-hair/
הסיפור מאוד אמיץ ומקורי
עד עכשיו כל סרטי הילדים שקראו לעצמם "פמיניסטיים" אמנם הציגו דמות אישה חזקה, אבל הגאולה שלה בסוף הסרט תמיד-תמיד הגיעה בתור גבר וזוגיות, גם אם שנייה לפני זה היא הצילה את האימפריה. "אמיצה" הוא סרט פמיניסטי אמיתי: דמויות נשים מעניינות שמתעסקות בנושאים משלהם, בלי שהתוצאות יובילו בדרך זו או אחרת לגביע הקדוש הגברי.
ולדעתי יש בעיה מאוד גדולה באיך שמשווקים את הסרט. בכל מקום אני רואה שמתארים אותו כסרט על נערה שהוכיחה לכולם שהיא הקשתית הטובה ביותר בממלכה או שהצליחה לגבור על כל הגברים בממלכה או כל ואריאציה אחרת של סרט אקשן והרפתקאות, ותמיד עם הפוסטר הזה שלה עומדת ויורה בקשת. כשלמעשה זה בקושי מחזיק את האקספוזיציה של הסרט, שלא לדבר על זה שהסצינה שבו היא מוכיחה את עצמה כקשתית הכי טובה היא בדיוק חצי דקה מהסרט. אולי חלק מהביקורות המאוכזבות נובעות מכך שאנשים הגיעו עם ציפיות לז'אנר אחר לחלוטין.
סצית הירי בקשת
שהופיעה במלואה גם כטריילר, כאן –
http://www.fisheye.co.il/brave_trailer_kinda/
היא דוגמה טובה לבעיות בתסריט. זאת סצינה מאוד יפה, עשויה מצוין, שבסופו של דבר לא היתה צריכה לקרות, כי אין לה שום השפעה על העלילה. מצפיה מהקטע הזה נראה כאילו העובדה שהיא הצליחה לירות את החץ בדיוק לחץ האחר היא מאוד דרמטית וחשובה. למעשה, אין לקליעה הזאת שום משמעות בעלילה. היא היתה מתקדמת הלאה בדיוק באותה הצורה גם אם היא היתה מחטיאה.
מישהו שם יודע עברית, והשם מרידה הוא קריצה ענקית
כמו שקלולס, ואת זה ספרה הכותבת הורביץ, הוא המלה ביידיש-עברית ל"כלולות". (כמו ש"שבס" זה שבת, ו"אמס" אמת, "כלולס" זה כלולות, ומשם לרוח השם) ויהודי ארה"ב שחלקם ערבבו אנגלית ומושגים באידיש הכירו ת'מונח.
נה...
יש צירופי מקרים בעולם. כמו נינט באוואטר. זה מגניב לאללה, אבל זה לא בהכרח אומר שזה בכוונה.
וקלולס זה clueless. שם יותר מתאים לסרט מ'כלולות'.
את המונח "כלולס" אמרה הורביץ בעצמה שלקחה מכלולות,
לא אני אמרתי את זה. בקשר למרידה, לא ידוע. אולי זה צרוף מקרים. (המלה "כלולס" מוכרת לכל דובר אידיש.)
תראה לי איפה.
(ל"ת)
נתקלתי בזה אי פעם, אנסה למצוא.
(ל"ת)
Wait, what?
הורוביץ הוא השם של הדמות שאותה משחקת אלישיה סילברסטון. את הסרט כתבה איימי הקרלינג. וזה שיש מילה שנשמעת אותו דבר ביידיש לא אומר כלום. אין שום חתונה בסרט [למיטב זכרוני].
נכון, טעיתי. מעורבת שם מישהי אחרת יהודיה, בבימוי
או בכתיבה או בספר, שספרה על כך. מצטערת על חוסר הדיוק, אבל קראתי את זה די מזמן.
ו"כלולות, זה לא דווקא חתונה באידיש אלא שם כללי לנושא, גם שידוכים (והסרט מלא בנסיונות ל"שדך". גבורת הסיפור מנסה לעזור לכולן למצוא חבר).
בעיניי, אחד הסרטים הנפלאים של פיקסאר
אם לא הנפלא שבהם. העלילה הייתה טובה והסיפור היה מוצלח מאד (מהרגע שהסרט התחיל לא הפסקתי לצחוק, או לחלופין, היו שם כמה רגעים שבהחלט מחיתי דמעה קטנה).
לא הרגשתי שיש איזו סצינה שלא מתאימה לסיפור, אלא להפך.
האנימציה הייתה לא פחות ממרהיבה והתלת מימד בהחלט היה שווה את זה (וזה שווה הרבה כשזה יוצא ממני – שונאת תלת מימד מושבעת ובעלת משקפיים).
אני לא יודעת אם בכל בתי הקולנוע מקרינים את הסרט הקצר "הירח" לפני כן, אבל בהחלט מגיע לו "כל הכבוד" ענק. סרטון מקסים לגמרי ונוגע ללב.
שאלה דחופה
אני לא מוצא הקרנות של אמיצה אנגלית תלת מימד.יש כאלה?אני ממש רוצה לראות באנגלית וממש לא מדובב.עזרו לי בבקשה!
יש. אבל רק הקרנה אחת בלילה ברב חן דיזינגוף -
http://ticketnet.co.il/ticketNet/jsp/Cinema/movie_details.jsp;jsessionid=61CACB5DE715162025A58779FDF465D9?eventID=20773&siteTypeId=1&customerId=Ticketnet&pHandler=1&externalSiteId=TicketNet&affiliateMemberID=1&affiliateName=TicketNet&affiliatePublicPassword=&userLang=0&Mobile=0
מאכזב
למה אין הקרנות באנגלית?אין סיבה הגיונית לא לשים הקרנות באנגלית/אנגלית תלת מימד.
כי אין להן מספיק ביקוש?
כי זה סרט ילדים שכבר רץ המון זמן?
רז רד פיש,בסופו של דבר
אמיצה הצילה רשמית את פיקסאר והוציאה אותה מהתקופה הרעה שעברה עליה מאז שצעצעוע של סיפור 3 ירד ממסכי הקולנוע?
כלומר, תקופת המשבר הארוך והכבד
במהלכו הוציאו פיקסאר… את מכוניות 2?
אני חושב שזה מספיק כדי לקרוא
לתקופה הזו "משבר ארוך וכבד", בכל זאת מכוניות 2…
אחח
יש סרטים שאין להם הרבה מעריצים, יש סרטים אנדרייטד, יש סרטים שרק מעטים חיבבו, יש סרטים שהם גרועים לחלוטין ויודעים את זה, ויש את הסרט הזה שנקרא "מכוניות 2" שיש רק מישהו אחד שמאוד אוהב וכל השאר שונאים/לא אוהבים. ברצינות, כבר היו סרטים שאהבתי בניגוד לביקורות אבל כמעט תמיד מצאתי חבר'ה שיסכימו איתי. מכוניות 2 זה פשוט שק החבטות המושלם של כולם, אני לחלוטין בודד במערכה. *
אז היי, אתה, אם לא ראית את "מכוניות 2" בגלל הביקורות של כל בן אדם בעולם, יש לך אותי שאומר שזה סרט מצחיק וכיפי מאוד. אם זה מה שהיה חסר לך בשביל לראות את הסרט, ט'נק מי לייטר.
* תגובות "אני דווקא אהבתי את מכוניות 2" מיותרות, לכל כלל יש יוצא מן הכלל וכו'.
אני דווקא אהבתי את "מכוניות 2"
כלומר, לא, אני לא. אבל אני חושב שהקונצנזוס סביב הסרט הזה הוא שזה סרט גרוע בסטנדרטים של פיקסאר, שזה שונה מאוד מלהיות סרט גרוע אבסולוטית. יש הרבה, הרבה, הרבה סרטים גרועים יותר מ"מכוניות 2".
הקונצנזוס סביב הסרט
הוא שהוא חלש. לא גרוע. חלש, מאכזב, ולא שווה צפייה. מן הסתם יש סרטים גרועים יותר, אבל כנראה שהם גרועים כך שגם אני לא אוהב אותם/גרועים מספיק בשביל שיהיו כאלה שדווקא יאהבו אותם. המחשבה על ה"בודד במערכה" הייתה כשקראתי פוסט ארוך באחד הפורומים בחו"ל שמדרג את הסרטים של פיקסאר וכולם ללא יוצא מן הכלל דירגו את מכוניות 2 אחרון (עם הסברים כמו "Do I even have to explain?").
זה אומר שבעינך הוא לא האחרון?
אז מי כן?
בוודאי שלא, אהבתי את הסרט מאוד
אולי אובייקטיבית הוא הכי פחות מוצלח בפיתוח דמויות ובסטוריטלינג. אבל האקשן, ההומור, הטוויסט והוירטואוזיות הויזואלית עשו אותו מבחינתי יותר טוב מצעצוע של סיפור 1 ו2, באג לייף, מכוניות הראשון, ואמיצה.
עין הדג? הכל טוב ?
בתור אחד שבדכ מפרט על הסרט ומה שאתה חושב עליו בצורה מדוייקת אתה עשית כאן ללא ספק את אחת הביקורות הגרועות שקראתי. מה קרה לך? כל הביקורת בלבלת את השכל על פיקסאר נסיכות ודיסני, השתעממתי לקרוא את הביקורת שלך. מקווה שתחזור למוטב בהמשך כי זו הייתה ביקורת ממש גרועה בניגוד לאחרות שהם ממש טובות, עידן.
סרט גרוע ממש אבל ממש...
ב"ה
נראה לי שכולם מתאמצים ללטף אותו ולהגיד "לא נורא" כי הוא של פיקסאר, יותר מאשר (מה שאולי ציפיתי שיקרה האמת וכל הכבוד שזה לא קרה) לפאר אותו יותר מידי כי הוא פיקסאר.
פיקסאר פיקסאר פיקסאר זה מה ששמעתי לאורך כל התגובות.
בואו נשכח לרגע מפיקסאר, ונסתכל עליו בתור מה שהוא- סרט. והוא גרוע.
חוץ מויזואליות יפה, שבאמת הייתה יפה, לא היה בו כלום. ואני לא הולך לסרט רק בשביל ויזואלי אלא אם כן זה משהו כמו אוואטר, שאפשר לסלוח לו על העלילה הלא משהו בעקבות ויזואליות מדהימה. ובואו נודה באמת, הוא לא אווטאר.
מה שהכי נורא, זה שההצגה שלו הייתה ממש שיקרית. אבל ממש. כל הטריילרים (שלא לדבר על השם) הראו איזה נסיכה מורדת, מלאה אקשן, חץ וקשת, מרידה במלכות, יציאה לחיפוש אחרי הגורל האמיתי וההרפתקני במקום לחכות לייעוד הנסיכתי שייועד לה וכו וכו (הבנתם את הפואנטה נו..), וכל מה שקיבלתי זה גרסת בנות של אחי הדוב, סרט נסיכות ממש לא מדהים, ועלילה לא הגיונית בעליל בלי שום עניין, רצף או היגיון, שלא לדבר שחוץ מהקטע שבטריילר ועוד חצי קטע בסוף לא ראיתי שום קטעי חץ וקשת, לחימה או משהו מגניב אחר.
לא רציתי לכתוב כזאת התגובה בכיינית ומקטרת, בחיי שהתכוונתי להשקיע יפה אבל אני פשוט שבוז מידי..
אני מעריץ פיקסאר, אבל אני לא מתכוון לרכך את המכה שלי בגלל זה, זה היה פשוט בדיחה של סרט, ואם הוא לא היה של פיקסאר אף אחד לא היה טורח בכלל להגיב עליו לדעתי. אני לפחות יודע שהצטערתי שראיתי אותו.
לא אישית,
אבל לפעמים יש לאנשים נטייה להניח שבגלל שהם לא אהבו סרט מסוים, כולם מזייפים את האהבה שלהם כלפי הסרט מטעמים מסויימים. לא יותר קל לחשוב שאמנם לדעתך זה סרט גרוע, אבל אנשים אחרים אשכרה נהנו ממנו?
מה?!
את אומרת שיכולה להיות יותר מדעה אחת (שלי) על סרט? שלכל אחד יש מידת חיבה שונה לכל סרט? שאם מישהו אהב סרט ששנאתי (או וייס ורסה) הוא *לא* אידיוט שלא מבין כלום? לא! אני מסרב לקבל את הקונספט הזה של 'טעם אישי'! זה סרט גרוע, וכל מי שלא מסכים איתי צריך לעבור תחום כי ברור שבזה אין לו מושג.
אאוץ'.... :-(
(ל"ת)
ממש.
נכון, גם אני לא אוהב כשמישהו פוסל דעות של אחרים כמו שפרסי עשה פה, אבל התגובות שהוא קיבל? וואו, זה היה די אכזרי…![!נההה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thdwn.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thdwn.gif" alt="" width="" height="" />)
חה. זה מצחיק כי לא שמת לב למי הגבת.
(ל"ת)
אני יודע בדיוק למי הגבתי, ואני חושב שזה ברור.
("כמו ש*פרסי* עשה כאן… התגובות ש*הוא* קיבל הן אכזריות" – ציטוט מהתגובה שלי עם שינויים קלים).
התגובות ברבים?
אם הייתי לא נחמדה או משהו, אני מתנצלת, השתדלתי לעשות את זה יפה ככל האפשר [ונראה לי שזה גם התקבל טוב].
זה בסדר, צריך לחטוף על הראש לפעמים, זה בריא.
הכי חשוב לעבור הלאה.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
נו, אבל הגבת לפרסי,
ובתגובה דיברת עליו בגוף שלישי, כשהיית צריך בגוף שני.
אויש, באמת נעלבת?
?I was kidding for gods sakes. Doesn't anybody have a sense of humor
אני לא יודע אם לאחרונה אנשים פה יותר מדי רגישים, או שהעולם לא מוכן לסרקזם שלי עדיין. כנראה האחרון.
ברור שלא דיברתי אליך אישית, סתם לקחתי טרמפ על התגובה של פייפר כדי לצחוק על אלה פה עם התגובות המוגזמות של "מי שלא חושב כמוני על הסרט אידיוט". בינינו? לא ראיתי את הסרט בכלל. אם נפגעת, באמת שזו לא הייתה הכוונה ואני מתנצל. אני רואה שאני צריך להתחיל להשתמש ב![!סרקזם!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif" alt="" width="" height="" />)
, אחרת אוטוטו עושים עלי פה חרם.
זה בסדר אני סולח לך רק כי יש לך שם מגניב
ואני מת על לואיס קרול.
אמת...
זה רק בגלל שהייתי ממש מבואס אתמול מהסרט..
לדעתי אפילו פחות טוב מ"מכוניות"
הסרט הרגיש לי כל כך סתמי שכשהוא נגמר לא יכולתי שלא להגיד "זהו זה?". לא באמת קיבלתי שום ערך מוסף כמו שיש בדרך כלל בסרטי פיקסאר האחרים. והבעיה היותר גדולה היא שהסיפור פשוט לא מעניין. להכניס את האמא והבת לסיטואציה כזו שהן צריכות לשתף פעולה ולהתחבר ביחד זה טוב ויפה, אבל מעבר לזה אין הרבה לעלילה. בעצם, אין הרבה עלילה. נקודה. וזה הפריע לי.
התקציר של הסרט גרם לו להישמע מרגש "נערה שרוצה לשנות את גורלה משחררת בטעות כישוף שיכול להחריב את כל הממלכה שלה", וגם הטריילר היפני המוחרב והמספיילר גרם לסרט להיראות מרגש יותר ממה שהוא היה באמת.
בסופו של דבר הכישוף לא עשה דבר כזה נורא והסיכונים לא הרגישו כבדים מספיק בשביל לעניין אותי. גם העולם שעשה רושם של כזה עם אלמנטים פנטסטיים מעניינים לא באמת קיבל מיקוד. הדבר היחיד הפנטסטי בסרט היו הדברים הכחולים האלה והמכשפה שהופיעה שתי דקות, אבל חוץ מזה לא קיבלנו כלום על העולם הזה הוא מידע אמיתי על הדברים הכחולים האלה.
לפחות ב"מכוניות" היו סיכונים שגרמו לי להתעניין, ועולם עשיר ומעניין. נורא מאוכזב מפיקסאר.
חבר שלי תמצת את זה אפילו טוב יותר ממני האמת
הוא אמר "אם אמיצה היתה סדרת טלוויזיה, אז עלילת הסרט היתה נכנסת כאחד מפרקי הפילר ולא כחלק מהסיפור האמיתי".
הבעיה בסרט הרגישה עד כדי כך מזערית ולא חשובה.
זאת לא הייתה אמא שלי, זה היה סוג של אחי הגדול המאמץ
וקראו לזה אחי הדב.
נחש למה התכוונתי ב"ממוחזרת על ידי אותה החברה"?
(ל"ת)
לא טורח.
(ל"ת)
לא ברמה של פיקסאר, אבל נחמד בפני עצמו
האנימציה יפה מאוד, הסביבה מפורטת מאוד ופרטים כמו שמלות ופרוות נראים כול כך חלק שממש מתחשק לממש אותם. גם הדיבוב במבטא הסקוטי מדהים והבדיחות נחמדות. הבעיה היא בעלילה, שמזכירה יותר (מבחינת תוכן ואווירה) את הסרטים של דיסני, שזה לא בידיוק מה שמצפים מפיקסאר. אבל למרות הכול, סרט נחמד מאוד.
יש עוד מעגלים כאלו
באיים הבריטיים. אישית ביקרתי באחד כזה, אם כי יותר קטן, באירלנד (שנמצא בשטח פרטי של מישהו). כך שהמעגל הספציפי שהזכרת יכול היה להיות ההשראה בדיוק כמו שאר המעגלים
הם נקראים הנג'ים. המפורסם שבהם הוא סטונהנג'.
http://en.wikipedia.org/wiki/Henge
התמונות בוויקי עושות לו עוול.
(ל"ת)
עדיין לא מאמין שהסרט הזה זכה על פני "ראלף ההורס"
ככל שעובר הזמן אני רק שונא את הסרט הזה יותר ויותר.
פיקסר שוקלים סרט המשך לאמיצה
אם ימצאו תסריט טוב מספיק.
http://www.scotsman.com/lifestyle/film/sequel-to-disney-pixar-s-brave-on-the-cards-1-2885742
סיכום תחושתי בקצרה:![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
או דון פיאנו.
"אנחנו שוקלים סרט המשך אם נמצא תסריט טוב מספיק" זאת הדרך הבדוקה ביותר לא לומר כלום.
כמובן שלאור כל ההמשכים האחרים שהם עושים, זה לא מופרך, אבל האמירה הזאת לא באמת אומרת שום דבר.
הדבר שבגללו אמיצה כלכך שונה מכל סרט נסיכה אחר אי פעם:
הוא אמא!!
בשום שום סרט דיסני אין אמא (או לפחות כזו ששמות אליה לב)
בל, אריאל, שלגיה, סינדרלה, יסמין ובטח יש עוד הן יתומות מאם ורק אב (אם בכלל) נוכח בחייהן
חלק גדול מהסרט הזה זה יחסי אם ובת.
שזה משהו ממש נדיר בעולם דיסני ובטח יש לו הרבה סיבות משלו
ולדעתי הסרט מטפל בנושא הטעון הזה (מסתבר – אחרת למה דיסני ושות ברחו ממנו כל השנים?) ממש ממש יפה, בהומור ובצורה מרגשת!
אני אהבתי אותו מאד
תלוי עד כמה מגדירים משהו "שמות לב אליה" אבל:
1) מולאן – שני ההורים חיים
2) דמבו – רק האמא בחיים וההפרדה ממנה היא חלק גדול מהמנוע של העלילה
3) הנסיכה והצפרדע – דווקא האבא הוא זה שמת ברקע של הסיפור
4) פלונטר – ההורים האמיתיים לא ממש מופיעים אבל האמא המאמצת היא דמות מרכזית (אם כי בתור הנבל/ה)
לא, ב"פלונטר" ההורים האמיתיים ממש מופיעים.
גם ב"היפהפייה הנרדמת", אבל שם הם, או לפחות רק האמא, באמת לא מורגשים.
נקודה יפה.
יותר מזה: כשלגיבורות של דיסני יש אבא, הוא אולי קצת טמבל והם אולי רבים, אבל בסך הכל הוא בעל כוונות טובות, אוהב ומגונן (אריאל, בל, יסמין).
במקרים הנדירים שבהם יש אמא, היא אמא לא-אמיתית ורעה (סינדרלה, רפאנזל, שלגיה).
ואם כבר קורה מקרה של אמא טובה, היא נוטה להיעלם: בגירסאות מוקדמות של "אלאדין" היתה לאלאדין אמא, אבל היא נמחקה מהסרט. אפשר לראות סצינות בהשתתפותה שקוצצו ב-DVD. וכמובן, האמא הטובה הידועה ביותר בסרטי דיסני היא אמא של במבי, אבל גם היא, המממ, ובכן.
ולמי שהתסקרן כמוני לגבי אמא של אלאדין:
http://www.youtube.com/watch?v=kV3D1ASN7Xc
חבל שהוציאו את השיר, הוא מקסים.
proud of your boy הוא אחד השירים הטובים ביותר של דיסני.
מאוד מצער שהוא נחתך מהסרט. הוא ללא ספק היה נחשב לטוב ביותר בסרט, לדעתי, לו היה נשאר (או לפחות להכי מרגש). אלאן מינקן פשוט גאון!
הנה השיר בגירסה יותר טובה.
אומץ לא אמיתי
סרט די משעמם, אני חייב להגיד. כלומר כן, האנימציה נהדרת ויש בדיחה טובה פה ושם, אבל העלילה צפויה לגמרי. הקטע היחיד שתפס אותי בהפתעה היה שהם הרגו את הדוב הרע. אחרי התגלית ה"מפתיעה" שגם הוא הושפע מהכישוף, ציפיתי שהקסם בסוף ירפא גם אותו באיזו דרך קסומה כל שהיא והוא יחזור להיות בן-אדם. אבל הוא מת. C'est la vie.
כמו שאמרת, הבעיה הכי גדולה הוא המנורה. אם זה היה סרט של דיסני או דרימוורקס אז מילא. אבל שפיקסאר יעשו סרט כזה סטנדרטי? לאן נעלמו כל ההברקות? איך יכול להיות שאותו אולפן עשה גם את "מפלצות בע'מ" ו"וול-אי"? בתור סרט אנימציה, הוא לא משהו. בתור סרט אנימציה של פיקסאר, הוא מאכזב למדי.
אחרי שתפסתי את הסרט שוב בערוצי הסרטים הגעתי למסקנה שבטח די תעורר מחלוקות - זה הסרט הכי גרוע של פיקסאר עד היום!
לדעתי.
כן, אני חושב שהוא גרוע יותר מ"הדינוזאור הטוב" ו"מכוניות" 1 ו-2. לסרטים האלה לפחות היה עולם מעניין ואנימציה צבעונית ועשירה ודמויות משנה מעולות, אבל פלטת הצבעים ב"אמיצה" היא כל כך משעממת וכך גם העולם והנופים. הכל כל כך סטנדרטי שזה כואב. ודמויות משנה? אחת הטעויות הגדולות בסרט היא ששתי הדמויות המרכזיות כל הזמן הן רק מרידה ואמא שלה, בלי כמעט שום דמויות משנה מעניינות שהן פוגשות בדרך, מה שהופך את הסרט לעוד יותר משעמם. העלילה גם היא בנאלית ומרגישה חסרת פואנטה אמיתית. גם מרידה עצמה די אכזבה אותי, קיוויתי לראות לוחמת קשוחה אבל רוב הסרט היא מילולית רק מסתובבת ממקום למקום וכמעט ולא עושה כלום, והייתי עוד מקבל את זה אילולא הסרט לא היה משווק אותה כלוחמת קשוחה מלכתחילה (מה לעזאזל?!).
הלוואי והסרט היה מזכיר איכשהו את הטריילר היפני והמעולה שלו, זה היה יכול אז להיות אפילו הסרט הטוב ביותר של פיקסאר…
https://www.youtube.com/watch?v=_8cLhckSAAw
לא יודעת אם הגרוע ביותר (בפרט שלא ראיתי את הסרטים שציינת)
אבל הוא די אכזב אותי. מהפוסטר ציפיתי לסרט מגניב על ילדה/נערה מגניבה לפחות כמו בילבי או קטניס (ככה יצא באסוציאציות שלי, ג'ינג'ית עם חץ וקשת…![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
) ובפועל הסרט היה בעיקר על בעיות עם המשפחה, ועוד עשוי בצורה די מוזרה. ממש לא מה שציפיתי לו, ובאופן כללי לא סרט מלהיב במיוחד.
והיום אנחנו מבינים שזו יצירת מופת של פיקסאר שלא הוערכה בזמנו.
היום יש סרטי ווק כמו אדומה אש או אלמנטלי אבל פעם היו סרטים עם נשמה , שובבות ויצירתיות.
מה ווק באדומה אש?
(ל"ת)
ווק
https://youtu.be/VfAqQKbQi34?t=8
אחלה ווק.
(ל"ת)
רי
ספקט
וווק
ווק און הום, בוי.
(ל"ת)