ביקורת: ספיידרמן המופלא

שום דבר לא ממש רע ב"ספיידרמן" החדש, פרט לעובדה הפשוטה שבסרט הזה כבר היינו
שם רשמי
ספיידרמן המופלא
שם לועזי
The Amazing Spider-Man
סרט מס' 1 בסדרת ספיידרמן המופלא

תעצרו אותי אם זה נשמע לכם מוכר: פיטר פרקר, תלמיד תיכון יתום וחנון שחי עם דודו ודודתו, ‏משוטט במעבדה של תאגיד אוסקורפ כשהוא נתקל בקבוצה של עכבישים מוטנטיים. אחד מהם ‏עוקץ אותו, ובעקבות זאת פרקר מגלה שהגוף שלו מתחיל להשתנות – הוא יכול לטפס על קירות ‏ולהגיב במהירות על-אנושית. לרוע המזל, זמן מעט לאחר מכן הוא מאבד את דודו האהוב, מה ‏שמדרבן את פרקר לתפור לעצמו חליפה צמודה בצבעי כחול-אדום ולצאת לרחובות להילחם ‏בפשע. בנוסף, אחד המנטורים המדעיים של פרקר הופך את עצמו בטעות למעין מפלץ ירקרק ‏שמטיל חיתתו על העיר ו… נו? תעצרו אותי! שמישהו יעצור אותי כבר!‏

ספיידרמן הוא ספיידרמן, ואת הסיפור שלו כבר ראינו לא מזמן. עוד לפני שהוא צולם, כבר היה ‏ברור ש"ספיידרמן המופלא" הוא אחד הריבוטים הכי פחות נחוצים אי פעם. יש סיבה ברורה אחת ‏לכך שהסרט הזה נעשה: הסכמי זכויות היוצרים מחייבים את חברת סוני ‏להוציא סרט שעושה ‏שימוש במותג "ספיידרמן" בתוך זמן קצוב, אחרת ייאבדו את הזכויות על הדמות המאוד משתלמת ‏הזאת. זה לא נותן לספיידי לנוח ולא נותן ‏לנו מספיק זמן כדי להתגעגע אליו.‏

אז הנה זה שוב: אותו ספיידרמן, בערך, עם אותה עלילה, בערך. ההגינות מחייבת להתייחס ‏ל"ספיידרמן המופלא" כסרט בפני עצמו, חופשי מהשוואות לסרטים אחרים, אבל איך אפשר? ‏הסדרה הקודמת עדיין כל כך טריה בזכרון, וכל כך ברור שהסרט הזה קיים רק בגלל סעיף 8 סעיף ‏קטן ה' בחוזה כלשהו, שקשה לעשות שום דבר מלבד להשוות.‏

שיהיה ברור, "ספיידמן המופלא" דווקא יוצא לא רע מההשוואה הזאת. אנדרו גארפילד אוכל בלי ‏מלח את טובי מגווייר. בתפקיד החברה שלו, במקום מרי-ג'יין בגילומה של קריסטן דאנסט קיבלנו ‏את גוון סטייסי בגילומה של אמה סטון, וזה, איך לא, שיפור משמעותי – גם אם סטון רחוקה מאוד ‏מלהפגין פה את מלוא עוצמת החן שלה. רייס איפאנס בתפקיד קורט קונורס הוא נבל בלי הרבה ‏אופי, אבל מובן מאליו שהוא עולה עשרות מונים על גובלין הפאוור ריינג'רס האידיוטי שכיכב ‏ב"ספיידרמן" הראשון. האקשן מועט יחסית, ולא הייתי קורא לו "‏Amazing‏" או "מופלא". לראות את ‏ספיידי מתעופף בין בנייני ניו יורק זה תמיד נחמד, ובמשהו כמו שתי דקות מהסרט זה אפילו ‏מצדיק את התלת-מימד (בשאר הזמן הוא מיותר לחלוטין), אבל שוב, זה לא מאוד שונה ממה ‏שכבר ראינו בסרטים הקודמים.‏

הסיפור עבר גם הוא כמה שינויים, אבל רבים מהם נראים כאילו הם נעשו רק לשם השינוי עצמו, ‏כדי ‏שאי ‏אפשר יהיה להגיד שהכל אותו הדבר. הטרגדיה של הדוד בן מתרחשת באופן שונה ‏‏(וטפשי ‏למדי), ‏ולפני כן אפשר לראות אותו מתאמץ מאוד לומר "עם כח גדול באה אחריות גדולה" ‏בלי ‏להשתמש ‏במילים המדויקות האלה. הסצינות שנחתכו בוודאי כוללות שורות כמו "תקשיב ‏פיטר, כשיש ‏לך ‏הרבה… עוצמה, אז גם יש לך הרבה… מחויבות, אוקיי? ‏מה שאני מנסה להגיד זה ‏שרמת החובה ‏שלך ‏לחברה עומדת ביחס ישר לרמת היכולת שלך. אדם חזק צריך לדעת ‏להשתמש בזה למטרות ‏הנכונות, ‏אתה מבין, פיטר?".‏

הסרט קצת פחות קומיקסי, צבעוני וקאמפי מקודמיו, וטיפה יותר אנושי, עם קצת פחות מכות וקצת ‏יותר ‏דיאלוגים מלאי מבוכה בין פיטר והחברה שלו. ועדיין הוא כולל הרבה שטויות מהסוג שמכניס ‏אותו ‏עמוק למשבצת של "סרט קומיקס". כמו הסצינה שבה פיטר פרקר המתודלק מבצע לעיני קהל ‏מהלך ‏בכדורסל שהיה אמור להקנות לו בו במקום חוזה ב-‏NBA ‎‏ ולסדר אותו כלכלית לכל ימי חייו, ‏ומיד אחר ‏כך כולם איכשהו שוכחים שזה קרה. או המדען הסימפטי שמקבל טיפול ניסיוני שמעוות ‏את גופו, ובו ברגע גם הופך ‏לרשע, כי… אה… ככה? או כמו אותו מחשב שאומר בקול רובוטי נשי ‏דברים כמו "30 שניות לפיצוץ" ‏‏(ברצינות, די עם זה כבר). ‏ואותה סצינה באמצע הקרדיטים ‏שמספקת רמזים על סרט ההמשך. ‏חלק גדול מהעלילה נשאר להמשך הזה: סוף הסרט משאיר הרבה נושאים לא סגורים.

בסך הכל, אני מרגיש די בטוח לומר ש"ספיידרמן המופלא" הוא סרט יותר טוב מ"ספיידרמן", אבל ‏פחות מ"ספיידרמן 2". הדירוג שלכם אולי יהיה שונה, אבל ברור שכל הסרטים האלה משחקים ‏באותו משחק, על אותו מגרש. זה ‏רע? לא. זה פשוט סטנדרטי לחלוטין.‏ אם כבר עושים שוב את ‏ספיידרמן, היה אפשר לעשות את זה אחרת. ‏"באטמן מתחיל" של נולאן ו"באטמן" של טים ברטון ‏עוסקים שניהם בברוס וויין שהוריו נרצחו לעיניו ‏בילדותו וכו' וכו', אבל הם סרטים כל כך שונים ‏שהם אפילו לא נמצאים על אותה סקאלה.‏

אני לא מת על ז'אנר גיבורי העל, אני חושב שהוא נוסחתי באופן מעיק, אבל זאת עמדה שבשנים ‏האחרונות היה קשה לי יותר ויותר להמשיך ולהחזיק בה. עוד ועוד סרטים הוכיחו שאפשר לקחת ‏את הנוסחה השחוקה הזאת ולעשות בה דברים חדשים ומעניינים באמת. בשנים האחרונות ראינו ‏את "האביר האפל". ראינו את "משפחת סופר-על". ראינו את "השומרים", "הנוקמים", "כרוניקה ‏בזמן אמת", ‏‏"קיק-אס" ‏ו"אקס-מן: ההתחלה". בין אם אהבתם אותם או לא, כל אחד מהם הביא ‏לשולחן משהו חדש, הראה משהו שלא ראינו קודם. "ספיידרמן המופלא" לא יראה לכם שום דבר ‏שעוד לא ראיתם. הוא סתם עוד סרט גיבורי-על כמו רבים לפניו, נחמד, עובד, לא רע. בשנת 2002 ‏זה היה יכול להיות נהדר. בשנת 2012 זה כבר קצת משעמם. אני רוצה יותר.‏


פורסם במקור ב-NRG