די הרבה דברים שווים-פוסט קרו ביום ומשהו האחרונים, אבל בגלל חגים ומועדים וכאלה לא היה לי זמן לכתוב עליהם. אז תודה לכל מי שיידע אותי במייל או כתב על זה בתגובות.
עשר דקות מתוך "ההוביט" הוקרנו לקהל בכנס CinemaCon ביום שלישי. העובדה הזאת היתה מספיקה בשביל לגרום להתרגשות בפני עצמה, אבל הדגש כאן לא היה על התוכן של הסרט, אלא על האופן שבו הוצג. "ההוביט" לא רק מצולם בתלת-מימד, אלא ב-48 FPS, או בעברית, 48 פריימים לשניה. וזה חדש.
סרטי קולנוע הוקרנו עד היום בקצב של 24 פריימים לשניה. זה הספיק לנו במשך מאה שנה. רוב האנשים לא מתלוננים על כך שקצב הפריימים בסרט לא היה מספיק גבוה. ובכל זאת, יש לעניין הזה חסרונות. 24 פריימים לשניה לא מספיקים כדי לעקוב אחרי תנועות מאוד מהירות; מרגישים את זה בעיקר בסצינות שבהן המצלמה נעה, בעיקר אם יושבים קרוב למסך, בעיקר בתלת-מימד. במקום תנועה חלקה, התמונה "קופצת" באופן מעצבן. ואם אתם אומרים עכשיו שראיתם סרטים כל החיים שלכם ואין לכם מושג על מה אני מדבר – גם זה מובן.
בכל אופן, עכשיו כשממילא בתי הקולנוע עברו להקרנה דיגיטלית, אין שום סיבה עקרונית, מלבד המסורת, להיצמד למספר הקדוש של 24 תמונות לשניה. אנשים שאומרים להבין משהו בתחום – בינהם ג'יימס קמרון, ואם יש מישהו שאני סומך עליו בעניין חידושים קולנועיים, זה הוא – טוענים שהעתיד נמצא ב-48. פיטר ג'קסון מסכים איתו, ואת "ההוביט" צילם באופן הזה. אוקיי, נשמע מגניב. תהיה תנועה חלקה יותר, ואולי אפילו סצינות של מצלמה רועדת ייראו סוף סוף ברורות. אבל זה לא באמת שינוי כל כך גדול, נכון?
עכשיו מגיע הקטע שבו אנחנו ניזונים משמועות. אני לא ראיתי את הקטעים שהוקרנו ב-48 פריימים לשניה. אבל כל מי שנכח בהקרנה ההיא – ושפירטו את דעתם על פני האינטרנט – מסכימים שמדובר בשינוי עצום, לפחות כמו המעבר לתלת-מימד. הבעיה היא שרבים מהם טוענים שהשינוי הוא לרעה.
לתלת-מימד לקח זמן עד שהפך מ"עתיד הקולנוע" לדבר מעצבן שכולם שונאים. ל-48FPS, מתברר, לא תהיה שום תקופת חסד. 10 דקות הספיקו בשביל חלק מהצופים להכריז שלמהפכה הזאת הם לא מצטרפים. מצד אחד, ג'פרי וולס, שרחוק מלהיות מעריץ של שר הטבעות, של תלת-מימד או של החיים בכלל, נשפך על הפורמט החדש כמו ילדה בת 12 על "דמדומים". אני לא חושב שקראתי אי פעם משהו שלו עם כל כך הרבה מילים כמו "Astonishing" ו"Game-Changing". דווין פרצ'י, לעומת זאת, שנא (כמעט) כל רגע. צילומי ההליקופטר האופייניים של נופי ניו זילנד הפילו את הלסת שלו לרצפה, אבל כל היתר נראה, לטענתו, כמו תכנית טלויזיה משנות השבעים. גם אחרים מסכימים ש-48FPS אמנם גורם לתלת-מימד להיראות נהדר, אבל "נראה כמו טלויזיה".
מכיוון שכאמור, אני לא ראיתי את זה, אני יכול רק לנחש למה שינוי כזה קטן, לכאורה, גורם לחוויית צפיה שונה באופן כל כך קיצוני. יכול להיות שמדובר רק בעניין של הרגל? כולנו ראינו סרטים ב-24 פריימים לשניה כל חיינו. יכול להיות שאנחנו פשוט רגילים להתייחס למשהו שמהבהב 24 פעמים בשניה (גם אם לא מודעים לזה ישירות) כ"קולנועי", ותמונה חלקה יותר – גם אם, אובייקטיבית, היא איכותית יותר – נראית "לא מתאימה" ו"טלוויזיונית"? או שיש משהו יסודי יותר במספר הפריימים הגבוה יותר שחושף את הזיוף שבתמונה? האם אפשר כבר להדפיס חולצות "אנטי-48" לשנה הבאה? והאם סרטים כמו "ההוביט", שצולמו ב-48 פריימים לשניה, ייראו "טלוויזיוני" גם כשיוקרנו באופן סטנדרטי?
אין לי מושג. יהיה מעניין לגלות.
גם אם הסרט ייצא בסוף ב-48 FPS,
הקולנועים בארץ יכולים להקרין דבר כזה?
נכון שהכל היום דיגיטלי, אבל הסרטים מוקרנים מהארד-דיסקים, ואם יש פי 2 פריימים, צריך לעבור להארד-דיסקים גדולים כמעט פי 2 (כי הסאונד לא השתנה, רק הוידאו).
המקרן יוכל להקרין וידאו ב-48 FPS? אני לא יודע איזה ציוד יש ביס פלאנט, אבל אני מנחש (אם מישהו שמבין יותר יוכל לפרט, זה יהיה מעולה) שלא כל מקרן יכול להקרין ב-48 FPS, אם הסטנדרט עד עכשיו היה 24 FPS.
בפוסט של דווין פרצ'י הוא טוען שמטרת ההקרנה הזו היתה לגרום לבעלי בתי קולנוע לרכוש ציוד חדש שיאפשר להם להקרין ב48FPS.
אז אני מניח שהתשובה לשאלה שלך היא לא; הקולנועים צריכים לעבור לציוד חדש.
לפי מה שקראתי בימים האחרונים,
כדי להקרין בקצב הזה צריך להתקין שידרוג למקרנים הדיגיטליים הקיימים, וזה עולה כ-10,000 דולר למקרן. זה לא כל כך הרבה (באולם של 300 מקומות, שלוש הקרנות תלת-מימד מלאות מכסות את העלות עם עודף), ועדיין, לא בטוח שבתי הקולנוע – בחו"ל או בארץ – ישושו לקנות את השדרוג, בפרט אחרי שעניין התלת-מימד גם היה יקר, ולא בטוח שמשתלם.
אז לפי הביקורת של הקהל ב-CinemaCon,
אני מניח שהסיכויים שנראה את זה בארץ די קטנים.
לא צריך לחכות לקולנוע
כדי להבין איך זה נראה,אפשר פשוט לצפות בטלוויזיה שתומכת ב 60 או 100 הרץ ולהפעיל את האופציה של התמונה החלקה.
אני חושב שהאנלוגיה של "סרט טלוויזיה משנות ה 70" די מדויקת,לטעמי זה מרגיש בערך כמו הצילומים של הטלנובלות סטייל צעירים חסרי מנוח וכו'.
עוד לפני שקראתי את התגובות של הבלוגרים,ידעתי כבר שישוו זאת לשידורי טלוויזיה.
אני מנחש שחלק יאהבו זאת כי התמונה ובעיקר התנועה של המצלמה אכן נראית חלקה יותר,אבל לדעתי יש בה משהו לא טבעי,ובמילים אחרות,אני מבין את העליהום.
אבל, אם הבנתי נכון
אתה מדבר על תמונה "חלקה" מלאכותית. הסרט לא צולם במקור ב-48, 60 או 100 פריימים, אלא ב-24 או 25. הטלויזיה יוצרת פריימים "ממוצעים" מלאכותיים בין הפריימים האמיתיים. אני יכול להבין אינטואיטיבית למה זה יכול להיראות לא טוב. יותר קשה לי להבין למה סרט שצולם ב-48 פריימים לשניה במקור נראה רע.
העניין הוא שבמקרה הזה "נראה רע" משמעו "לא מעביר לנו את האווירה שהיינו רוצים לקבל מסרט פנטזיה". אני לא יודע אם המלעיזים עושים זאת במודע או לא, אבל הם בעצם מתלוננים על עודף ריאליזם. "האשליה הקסומה של הקולנוע" שעליה מדבר דווין פרצ'י היא בעצם התרגלות הצופים לתכונות מסוימות של תמונת הקולנוע שמאותתות לנו שמדובר ביצירה בדיונית – תאורה, מצלמות חלקות, הפרדה בין הדיבור לצלילים האחרים, מוזיקת רקע וכדומה. "ההוביט" ככל הנראה חוצה את הקווים ומרגיש יותר מדי כמו תיעוד של אירועים אמיתיים. בעוד שבסוגות האקשן, האימה והדרמה ריאליזם קיצוני מתקבל בברכה (ועל כל תעיד הפופולריות של הסרטים המוקומנטריים), עצם הרעיון של שידור חי מהארץ התיכונה מדליק אצל הצופים נורה אדומה והמוח שלהם מפרש את התמונה כשידור מהסט של הסרט.
לכן אני חושב ש"ההוביט" הוא לא הסרט האופטימלי להביא את בשורת ה-FPS הגבוה. סרט מלחמה מדמם או סרט אימה מקפיץ לב היו עושים את העבודה הרבה יותר טוב.
זה גורם לתחושה... זולה. מבחינת הפקה.
ראיתי את מלחמת הכוכבים עם זוגתי [במסגרת מבצע "השלם פערי השכלה קולנועיים לזוגתך"] בסופ"ש האחרון על טלוויזיה שעושה את זה, והאפקט הוא של פלסטיק. עכשיו תגיד סרט מהסבנטיז, הכל גם ככה פלסטיק – אבל לא רק שבטלוויזיות אחרות זה מרגיש "קולנועי" יותר, אלא שגם סרטים חדשים יותר מקבלים את אותו אפקט. אני מניח שזה עניין של הרגל, כמו כל דבר אחר.
הטלויזיה שלי הגיע כברירת מחדל עם האופציה הזאת
הייתי מוכן לזרוק אותה לפח עד שמצאתי את הדרך לכבות את האופציה הזאת. קשה להסביר עד כמה זה היה מעצבן.
אתה יכול בכל זאת לנסות להסביר?
כי אני באמת לא מבין למה שרענון תמונה מהיר יותר יהיה דבר שלילי…
הרי המציאות שהעיניים שלנו רואות ביומיום משתנה באופן רציף, סוג של קצב ריענון אינסופי. 24 תמונות לשנייה זו רק דרך לעבוד על המוח וליצור רציפות מדומה, אז אינטואיטיבית, כמה שאמצעי התצוגה המלאכותית יתקרב יותר לרציפות אמיתית, זה אמור להיראות טבעי יותר.
לדעתי יש 3 אפשרויות:
1. התרגלנו לתצוגה מסוימת, וכל דבר שונה נראה לנו מוזר.
2. הבעיה היא לא בקצב הרענון עצמו, אלא בטכנולוגיה שמאחוריו. אולי הטלויזיה מנסה להציג יותר פריימים בשנייה ממה שמקור האות נותן לה, וזה יוצר עיוות מסוים.
3. הרענון המהיר עצמו הוא כן הבעיה, בגלל סיבה שלא חשבתי עליה.
זה כנראה באמת קשור איך שהוא להרגל.
יש תחושה שהכול מוקרן בהילוך מהיר, וה"החלקה" הזאת פשוט צורמת בעיניים.
אפשר לראות הדגמה של האפקט ביוטיוב
ובאופן מפתיע, גם דרך צילום מסך, האפקט נשאר
http://www.youtube.com/watch?v=HGnzBunFfpI
זה חלק שני של וידאו ארוך שמדגים את הטכנולוגיה, אבל תסתכלו החל מדקה 3:15 – לא מרגישים פה את מלוא האפקט, אבל זה בהחלט מרגיש שמשהו "לא בסדר" בתנועה על המסך.
גם הוידאו המפוצל הבא נותן תחושה לא רעה:
http://www.youtube.com/watch?v=iXwsTrHDxv4
גאד דאמט! זה מעצבן!
למען האמת, תמיד נמנעתי ממסכים שעושים את זה! זה פשוט עושה לי כאב ראש.
נראה לי מצוין. אני לא מבין על מה הטענה.
העובדה שכולם התרגלו ל 24 פריימים חסרת משמעות. בעבר כולם היו רגילים לצליל מונו בבתי הקולנוע, והיום כשאין סראונד משהו נשמע לנו לא בסדר. בעבר כולם היו רגילים ליחס מסך של 1:33 והיום המסך רחב יותר (1:85 או 2:35) ואני לא שמעתי תלונות על המעבר. בעבר כולם היו רגילים לסרטי שחור לבן, ולא היו תלונות כשהצבע חדר לבתי הקולנוע. בעבר הסרטים היו אלמים, והמון אנשים טענו שברגע שיכניסו קול לבתי הקולנוע הכל יהרס, ועובדה שלא. אז כולם רגילים לתמונה מסוג מסוים, שמתבססת על הקרנות פילם שנעלמות מהעולם. בעוד כמה שנים לא יבינו איך ראינו סרטים מטושטשים ב 24 פריימים. ממה שראיתי ביו טיוב (ורק על בסיס זה) זה נראה נהדר. מי שמתלונן על זה יכול לחזור לסרטים אלמים עם פסנתרן. היה לזה הרבה מאד קסם.
חוץ מחמתי
שרכשה מסך רחב ומעוותת את התמונה בכח על מנת לא לראות פסים שחורים, אחרת היא מרגישה שדופקים אותה.
אני גם לא מבין מה הבעיה עם פסים שחורים.
מסך רחב נועד לתת מענה למגוון פורמטים. אם הפורמט הוא 1:33 עדיין היא תראה תמונה נהדרת וגדולה, רק עם פסים שחורים בצד. ואם הפורמט הוא 1:85 התמונה תמלא את כל המסך. אני לא מבין אנשים שמתעקשים לראות תמונה מעוותת רק כדי למלא את המסך באופן מלאכותי. אני לא שומע אותם מתלוננים בבתי הקולנוע כשהסרט המוקרן אינו ממלא את כל המסך פשוט כי הוא צולם כך.
יש איזו טענה
שאם רוב השידורים שאתה רואה משתמשים רק בחלק מהמסך, אז הפיקסלים בחלק של התמונה שבו אתה כן משתמש ידהו יותר מהר, ואז כשתראה משהו בכל המסך התמונה תצא לא אחידה. אין לי מושג אם זה נכון (או אפילו הגיוני), אבל ההורים שלי טוענים שככה אמרו להם ובגלל זה הם גם מרחיבים את התמונה לכל המסך.
נראה שהם צודקים
http://www.techlore.com/article/10099/Do-LCD-TVs-Burn-In-/
האמת היא שהפורמט הוא 1:78.
1:85 עדיין ישאיר קצת פסים שחורים למעלה ולמטה.
כשאני הייתי ילד, ובעצם עד הגעתו של יס פלאנט, מסכי קולנוע תמיד הגיעו עם וילונות בצד, שנועדו בדיוק בשביל להסתיר את חלק של המסך שהסרט לא מוקרן עליו, בדיוק בשביל למנוע תחושה שהסרט לא מוקרן על כל המסך.
מעבר לזה, כמובן שאני מסכים איתך. מסך הוא בסך הכל יריעה שמאפשרת הצגת תמונה, ולרצות שכל תמונה תוצג על כל המסך זה כמו לצפות שצייר ישתמש תמיד בכל הקנבס שלו, כי אחרת זה יתבזבז.
אולי אני עייף או לא מרוכז,
אבל אני לא רואה שום הבדל. לא יודע אם זה טוב (כי לא אתעצבן ממה שמציק) או רע (כי לא ארגיש את ההיסטוריה).
כנ"ל.
אולי אפשר להאשים את גודל החלון או האיכות של יוטיוב, ובקולנוע זה יראה לי אחרת.
גם אני לא רואה הבדל
אבל לא באמת ציפיתי לראות את זה בסרטון שמצולם במצלמת חובבים ומועבר דרך יוטיוב.
subatoi, רז ו-רד פיש
איך אתם לא רואים הבדל?!
אני רואה הבדל ברור מאוד, אפילו שזה מיוטיוב.
גם אני לא רואה שום הבדל.
(ל"ת)
זה באמת חבל...
(ל"ת)
באמת? למה?
ולמי, בעצם? לי אישית לא חבל. למין האנושי? הוא הסתדר נהדר לפני שבכלל הייתי קיים. סביר להניח שהוא ישרוד את זה שאני לא רואה הבדל בין שני חלקי מסך בסרטון באינטרנט.
בקיצור, זה משהו גנטי.
משהו בעיניים. יש כאלה שיראו את זה וכאלה שלא. אלה שלא, יפספסו את רכבת הקדמה הקולנועית ותמיד ירגישו שהם נותרים מאחור, מיום זה ואילך.
באסה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אני באמת לא רואה שום הבדל...
אולי אני עייפה מדי, אבל גם כשהיה מסך מפוצל וגם כשלא היה שום דבר לא נראה לא בסדר.
לי זה נראה כמו הילוך מהיר מקוטע לסירוגין, כמו הסרטים שצורבים בצורה דפוקה…
אגב – במלון של פולטי רואים בצורה טובה את ההבדל בין צילום טלווזיה של אז (בתוך המלון) לבין צילום קולנוע (הקטעים בחוץ), וזה הבדל שמאוד בולט לעין שם…
הנה הדגמה טובה להבדל:
http://www.youtube.com/watch?v=uEYCN3hVTYI&feature=relmfu#t=3m30s
מה ההבדל שם חוץ מהצבעים?
(ל"ת)
טוב, אז אולי זו לא הדגמה *כזו* טובה.
אבל לפי מה שאני רואה, הצילום בוידאו מזכיר את אפקט אופרת הסבון, ונראה שזה בעיקר בגלל קצב הפריימים הגבוה יותר.
לפי הסרטון הזה, הצילום בוידאו הוא הכחול יותר.
דווקא ה-פילם נראה יותר כמו אופרת סבון.
בקיצור, אם לסכם את הדיון הזה,
שליש מהאנשים לא יידעו בכלל על הקטע החדש הזה אז הם יבואו לסרט, השליש השני יבואו רק כדי לראות איך זה באמת נראה וכדי להחליט אם הם רוצים לשנוא את זה או לאהוב את זה, והשליש השלישי יבואו למרות שהם שונאים את זה, כי אי אפשר לדלג על סרט כזה.
העיקר שג'קסון ניצח.
לא נראה לי ששליש.
קשה לי להאמין שאפילו 5% מהצופים ידעו בכלל על הקטע של אקסטרה פריימים. מאלו, לרובם לא יהיה אכפת. זה כאילו שתספר להם שהסרט צולם במצלמה של סוני ולא של קודאק. או שהוא צולם דיגיטלית, ולא על פילם. מחוץ למעגל מצומצם *מאוד*, הדברים הללו לא מעניינים אף אחד. ומאלה שגם יודעים וגם אכפת להם – נראה לי עדיין שהרוב המוחלט יבוא לראות כי הם רוצים לראות את הסרט "ההוביט", ולא כי הם סקרנים באשר לטכנולוגיה החדשה.
אני חושב
שחלק האנשים שלא יודעים ולא יידעו שיש בסרט חידוש טכנולוגי כלשהו, ושזה לא ישחק שום תפקיד בהחלטה שלהם אם לצפות בו, גדול הרבה יותר משליש.
כן, נו, זו היתה חלוקה
סתמית לשלוש, רק לצורך ההודעה/בדיחה. לא באמת חשבתי על זה לעומק.
אבל כן, אני מסכים. פה עשינו מזה טררם כי זה אתר על קולנוע, אבל מחוץ לבועה/ביצה/אקווריום אני מסכים שרוב האנשים לא יידעו על זה בכלל, וגם אם כן, לא יזיז להם.
אוי ואבוי. מאוד מקווה שלא יהפוך לסטנדרט.
לגמרי שנות ה-70.
אנימציה
זה נשמע מזעזע לאנימטורים. לא מספיק קשה לרנדר בימינו ואז מכפילים את זמן הרינדור ואת כמות הפרטים בסרט? מה נסגר?
אלה לא האנימטורים שעושים את הרינדור, אלה המחשבים
והם כבר יסתדרו.
לפי חוק מור, לרנדר ב-48FPS היום זה כמו לרנדר ב-24FPS לפני שנה וחצי.
מבחינה טכנולוגית כבר היינו צריכים להיות שם
מבחינת הרינדור אין שום בעיה כי בכל מקרה הכל נעשה לפי זמנים ולא לפי מספר פריימים. מספר הפריימים משנה רק את זמן הרינדור וזה רחוק מלהיות עיקר הזמן שמושקע ביצירת אנימציה.
מה גם שעם ההתקדמות של המעבדים והמנועי רינדור בימיינו זה כבר מתבקש שיעברו לקצב פריימים יותר גבוה
ניסוי עיוור...
מה שבאמת מעניין אותי: כמה אחוזים מהקהל ירגישו בהבדל, אם לא יספרו להם מראש שההקרנה שונה.
אני מניח שיש אנימטורים בקהל הקדוש הזה.
ברור שאנימציה היא לא צילום, אבל בכל זאת, אשמח לראות זה לצד זה גרסאות בעלות מספר שונה של פריימים לאותו סרטון.
כמו שכל מי שראה טלוויזיה עם ממיר 100Hz יגיד לך,
כן, שמים לב להבדל.
מי שלא מכיר את התופעה כנראה לא יידע לשים את האצבע על זה, אבל הוא ירגיש שמשהו "לא טבעי". עשרות שנות צפייה הרגילו אותנו שפילם מצולם בקצב מסויים, ווידאו בקצב אחר, מהיר יותר.
מעניין אם יהיה שינוי
אם כן, זה יהיה…מוזר. מילא הייתי רואה את זה קודם בסרט רגיל, אבל לראות את זה בפעם הראשונה בתלת-מימד זה כבר…גימיקספשן.
אם זה יהיה כישלון, פיטר ג'קסון (או מי שלא חשב על זה) יצטרף לרשימה שלי – שבה נמצא כבר ג'יימס קמרון – של אנשים-שהמציא-גימיק-שאולי-עבד-בסרט-או-שניים-אבל-הרס-הרבה-סרטים-אחרים-והוא-חייב-להיפסק. אני כבר מדמיין את המפלצת שתהיה סרט שחור-לבן 3D עם 48 פריימים לשנייה…
אל תשכח את טכנולוגיית הריח של "ספיי קידס 4"
(ל"ת)
לא הייתי רץ לקנות כל מה שקמרון מוכר
http://www.davidbordwell.net/blog/2012/04/22/its-good-to-be-the-king-of-the-world/
לא מפתיע
כל מי ששיחק במשחקי מחשב "מהירים" (בעיקר FPS למיניהם) יודע שקיים הבדל משמעותי בין 24 פריימים לשנייה ל-40-50 פריימים בשנייה.
זה נורא פשוט
יצא לך לראות אופרת סבון אמריקאית?
קטעי מאחורי הקלעים?
אז ראית איך ה-48FPS אמור להיראות, ואני יכול לתאר לעצמי שכסרט קולנוע זה נראה ומרגיש מוזר, ואני גם בהחלט יכול להבין מה בזה ירגיש "לא קולנועי".
מצד שני, אני בטוח שבעריכה יהיה אפשר לתקן את זה. בעיקר אחרי שג'קסון ישמע את התלונות על הסרט.
מצד שלישי באולם ההוא נכחו אלו שאמורים לאשר את המעבר הזה. בעלי בתי קולנוע, ופארצ'י טוען שהם לא התרשמו מהמצגת. אז השאלה היא אם הם בכלל יהיו מוכנים לבזבז על זה כסף (כי השידרוג הזה עולה כסף).
הולוגרמות רבותיי
ההופעה של 2pac בקואצ'לה הוכיחה שאפשר לעשות את זה ברמה טובה, בלי משקפיים, אנשים התלהבו, כבר עובדים על הפקות נוספות כאלה, בקרוב בבתי הקולנוע? עד סוף העשור בסלולרי שלכם.
ואה-כן אם לא ראיתם אז כדאי.
http://www.youtube.com/watch?v=TGbrFmPBV0Y
אבל אני לא רוצה לראות הולוגרמה
אני רוצה לראות סרט.
ואני לא רוצה (בד"כ) 3D
אבל מה לעשות זאת דרך בה הם יכולים להרים את מחירי הכרטיסים ולהילחם בפיראטיות, מן הסתם תידרש אדפטציה רצינית כדי להציג ככה סרט, לשנות את מבנה הקולנוע אפילו, אבל זה כנראה יגיע. וסקייטבורד מעופף.
אין קשר
סרט תלת-מימד הוא סרט. סרט תלת-מימד ב-48 פריימים לשניה הוא סרט. אולי זה נראה פחות או יותר טוב מסרט רגיל, אבל זה סרט. "הולוגרמה" היא לא סרט, ולכן היא לא טכנולוגיה שאמורה או יכולה להיות קשורה לעניין.
אני בסך הכל מדבר על דרך הצגה
הולוגרמה\פה היא וידאו שמוקרן בצורה שונה, סרט הולוגרמה תלת-מימד ב48 fps הוא סרט.
אכן, יותר ריאלי שיהיה לזה שימוש בסוג של תאטרון, כי בסרטים כמו שאנחנו מכירים יש מורכבות שיהיה קשה להעביר בפורמט של הולורגמה (מעבר בין סצינות\זויות צילום\מרחקים\אפקטים וכו..) אבל יש סרטים כמו "the man from earth" סתם לדוגמא, שבהחלט אני יכול לדמיין מוצגים בהולוגרמה.
לא יודע אם הטכנולוגיה הזאת "אמורה" לשמש להצגת סרטים, אבל אם מדברים על שיטות צילום והקרנה, אולי קיים קשר בכל זאת?
לא בדיוק הולוגרפה
אלא יותר הקרנת דו מימד בזוויות…
http://www.youtube.com/watch?v=mcSYpZchFpI
סרטון לא מספיק קצר ביוטיוב שבסוף מסביר איך זה עובד
http://www.avconcepts.com/holographic-projection/
הסבר באתר של החברה שבנתה.
זה בעצם מקרין סרט על מראה, שמקרינה למין יריעת ניילון שתלויה ב45 מעלות,
מה שגורם לפרספקטיבה של צופה מהצד להראות כאילו הדמות באמת נמצאת שם.
אבל זה ממש לא תלת מימד, פשוט אשליה אופטית (הסבירו את זה פעם בפרק של ארתור!)
מסבירים את זה יותר טוב בסרטונים,
אבל ממש עוד לא הגענו לימים שבהם דרואידים מקרינים מסרים של הולוגרפות תלת מימדיות כחולות וקטועות.
In Jackson we trust.
פיטר ג'קסון הוא לא במאי-קליפים להשכיר שהפך להיות במאי קולנוע שעושה סרטים סתמיים: הבן אדם יודע איך עושים קולנוע. כמו שג'יימס קמרון ומרטין סקורסזה, בניגוד לבמאים-להשכיר אחרים, ידעו איך להשתמש בתלת מימד לפני שהם התחילו להתעסק איתו, אני בטוח שפיטר ג'קסון יודע איך לצלם ב-48 פריימים לשנייה בלי שזה ייראה כמו פרק ספיישל בניו-זילנד של "ימי חיינו". כולנו נדע איך זה ייראה בקיץ הבא![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אני מסכים איתך בעקרון, אבל מה יש לך נגד דיוויד פינצ'ר?
או מישל גונדרי, או ספייק ג'ונז, או מרק רומנק.
ואל תשכח את טרזים, או את זאק סניידר.
אין לי בעיה עם במאי קליפים שהפכו לבמאי קולנוע (חוץ מספייק ג'ונז, שהרס את אחד התסריטים הכי מבריקים בתולדות הזמנים עם בימוי מעצבן), פשוט השתמשתי בהם כשם-דבר לבמאים שאולפנים פשוט בוחרים כדי שיהיה מישהו על הסט בתפקיד במאי.
מעניין אותי כרגע
אם כמו בתלת-מימד, גם מחירי הכרטיסים של סרטי 48FPS יהיו גבוהים יותר? (ועוד סרטים שהם תלת-ממדיים בנוסף, אין מצב אני משלם מעל 50 ש"ח לכרטיס…מלבד ל-"ההוביט" כמובן.) אני מניח שכל עוד הטכנולוגיה בארץ לא תבשיל להקרין סרטי 48FPS אין ממה לחשוש (בתחום הזה, בכ"א).
אז…מלבד קיטורים על ה-FPS הגבוה עליו אני אחווה דעה אחרי שאראה אותו במו עיניי, מה הדעה הרווחת על 10 הדקות המועטות שהוצגו? אני יודע שאלו בסכ"ה 10 דקות מתוך סגה של 5 שעות וחצי במקרה הטוב, אבל מסבירים לפחות מה עושים בסרט הגיבורים משר"ה שלא אמורים להופיע בהוביט? (אני עצלן לקרוא את המאמרים בנושא).
באופן כללי התגובות היו טובות
כצפוי. הדקות האלה כללו חלק מסצינת המפגש של בילבו עם גולום, שנראה, לפי הדיווחים, נהדר.
למעשה, כל הדיון הזה כבר התקיים כאן, בפוסט על "ההוביט"
זה התחיל כאן:
http://www.fisheye.co.il/name_of_the_hobbit/?comNum=425662#li-comment-425662
(שימו לב לתגובה המופתעת של רד פיש לאותה טענה שעכשיו הוא מדווח עליה שוב)
ואחר-כך נוספו הבהרות החל מכאן:
http://www.fisheye.co.il/?p=17355&comNum=425830#li-comment-425830
בגדול, הסיפור הוא באמת פשוט. הניחוש של רד אכן קלע למטרה (אולי כי הוא כבר קרא והגיב על זה כאן, ושכח?).
אנחנו רגילים למראה של 24 תמונות בשניה בתור מראה "קולנועי". בטלוויזיות אנחנו רגילים למראה של 50 תמונות בשניה (עוד לפני שדיברנו על HD). לכן צילום מהיר נראה לנו "טלוויזיוני", כמו צילום "מאחורי הקלעים" של הסרט, או כמו סרט "לא מקצועי".
לעומת זאת, אני לא בטוח כמה ההשוואה לטלוויזיות HD עם אופציה של "תמונה חלקה" היא מדויקת, ואני אסביר:
גם העניין הזה הוסבר בלינק (השני) הנ"ל. אני אצטט את ההסבר של Roy: "ישנו מנגנון פופולרי במסכי LCD ו- LED (ולא בפלזמות), המכונה 100 (או 200) הרץ. מנגנון זה יודע לקחת סדרה המשודרת ב- 50 פריים לשניה, ובאופן מלאכותי להעלות את מספר הפריימים ל- 100 ואף ל- 200. זה נעשה באמצעות מעבד התמונה, הלוקח שני פריימים ומשתיל ביניהם פריים מלאכותי, המהווה ממוצע של שניהם. זה מאפשר תמונה חלקה יותר. מטרת המנגנון היא להתמודד עם בעיית מריחות תנועה האופיינית ספציפית ל LCD ו- LED, וספציפית לשידורי ספורט. בסרטים וסדרות, האפקט המתקבל מלאכותי ומוזר, ורוב האנשים תופסים אותו כתמונה בקצת Fast forward (למרות שמהירות הסרט לא באמת עולה)."
אז סיכום מהיר: סרטים הוצגו עד עכשיו ב-24 תמונות לשניה ועכשיו מדברים על 48. טלוויזיות הציגו עד עכשיו ב-50 תמונות אבל עם מנגנון "תמונה חלקה" הן מציגות 100 או 200 תמונות לשניה. 24 תמונות זה מראה "קולנועי", 50 תמונות זה מראה "טלוויזיוני", ו-100 או 200 זה מראה מוזר שנראה קצת כמו הילוך מהיר.
מסקנה אפשרית היא, שהעלאה מ-24 תמונות ל-48 תמונות תגרום לתמונה לעבור ממצב של "נראה כמו סרט" (24) למצב של "נראה כמו טלוויזיה" (48 זה קרוב ל-50). זה לא אמור לגרום לתמונה להגיע לדרגה של "נראה מוזר כמו הילוך מהיר" (100 או 200).
בכל מקרה, הבעיה היא רק בנו. צופי העתיד, שלא התקבעו על 24 תמונות למראה של סרט, יהיו רגילים ל-48, והסרטים שלנו ייראו להם מרצדים, מוזרים ומיושנים.
"פריים מלאכותי" זה המונח החשוב
דורון ז כבר הזכיר את זה למעלה. הראיה שלנו היא אנלוגית, לא בפריימים. 24 פריימים לשניה זה המינימום ההכרחי כדי לרמות את העין שמדובר בתמונה רציפה.
אם 48 הפריימים האלו הם פריימים אמיתיםם ולא תמונה מלאכותית האפקט שמתקבל הוא הרבה פחות נורא מ"אפקט אופרת הסבון" שנובע מהחלקת תמונה מלאכותית.
ודבר נוסף, תאורה מתאימה בהפקה ובחירה בלוח צבעים נכון ב post production יכולה לפתור גם את הבעיה של ההחלקה המלאכותית בטלוויזיה, אבל אז הסרט יראה פחות טוב במקור בקולנוע.
אבל באופרות סבון זה לא החלקה מלאכותית
אופרות סבון, ותוכניות אולפן אחרות כמו סיטקומים וכדומה בדר"כ מצולמות במצלמות וידאו (בניגוד לפילם) שמצלמות מראש ב 50 או 60 פריימים בשניה, וזה מה שגורם למראה השונה. אני מנחש שזה בגלל שיש פחות motion blur וצריך יותר תאורה בגלל שהחשיפה קצרה יותר, אבל יכול להיות שיש עוד סיבות.
מצד שני גם אני סומך על קמרון וג'קסון שהם יודעים מה הם עושים…
אז זהו, שלא.
24 פריימים לשניה זה לא המינימום ההכרחי ליצירת אשליה של תמונה נעה, אלא בסך הכל הסטנדרט שנקבע עם הגעת הקולנוע מטעמי נוחות (שחלקם, מן הסתם, קשור לאורך המינימלי של רצועת הסאונד שבצד הפילם). בעידן הראינוע מספר הפריימים לשניה נע בין 12 ל-26 ואף אחד לא טען שהתנועה איננה רציפה.
באמת לגמרי לא זכרתי את זה.
(ל"ת)
זו אותה תופעת "טלוויזיה" שהופיעה סרט "אויביי הציבור"?
אני ממש סבלתי בסרט "אויביי הציבור" בגלל הצילום הדיגיטלי, שפגם לי בהנאה מהסרט,
ואכן גרם לי להרגיש כאילו אני צופה ב"מאחורי הקלעים".
כשנכנסתי לעין הדג בזמנו ,לבדוק, ראיתי שגם ה"פינגווין" רשם בביקורת על כך:
"השחזור תקופתי מרשים, ממטוסים ומהדורות חדשות ברדיו ועד לפוסטרים וסוגי סיגרים שאכן מייצגים מותגים מ-1933. גם הצילום של דנטה ספינוטי (שכבר עבד עם מאן בסרטים 'היט' ו'המקור') הוא רוב הזמן יפה, אבל יש בעיה: הסרט צולם בחלקו בוידאו דיגיטלי, מה שנותן לו לוק של "מאחורי הקלעים". בלי המראה המחוספס של צילום בפילם, ישנם רגעים בהם אפשר ממש לדמיין את מייקל מאן יושב על כס הבמאי ומורה לשחקנים לירות לעבר החלון ולצלם לעשות קלוז אפ על המיטה." http://www.fisheye.co.il/public_enemies
ורציתי לדעת, האם אפקט הצילום הדיגיטלי( לפחות זה שהיה ב"אויביי הציבור") דומה לאפקט ה48FPS?
האם מאז "אויביי הציבור" עוד סרטים צולמו בצילום דיגיטלי?
נ.ב![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
אני מאוד נהנה מהאתר, ולכן סוף סוף עברתי מאנונימי לרשום
אמנם "המדריך לכתיבת תגובה" קצת הלחיץ אותי, אבל זה אני
לא יודע לגבי האפקט, אבל
על ההרשמה 
(ל"ת)
זו לא אותה תופעה,
כי "אויבי הציבור" הוקרן ב-24 פריימים לשניה כמו שמקובל, אבל יכול להיות שהסיבה לזה מאוד דומה.
אני בדעת מיעוט בזה
אבל עבודת הצילום ב"אויבי הציבור" היא אחת עבודות הצילום האהובות עליי אי פעם. הסרט עצמו סביר מינוס, אבל הצילום היה מין שילוב כזה של אווטאר והילדים של מחר – רואים שזה דיגיטלי, אבל זה עדיין משמר את האותנטיות והזרימה של צילום כתף רגיל.
פשוט הרגל
גם אני, כמו רבים, נרתע קצת מ-48 פריימים לשנייה, וגם לי זה נראה מוזר, אבל אני חושב שכמו שרד אמר – מדובר אובייקטיבית בשיפור ולכן אין סיבה שלא לעשות את המעבר הזה. אם לא בשבילנו, אז "למען הדורות הבאים". זה דבר שלדעתי צריכים לעשות ועלינו כצופים להתרגל לכך.
הדבר דומה לאנשים מדור הפטיפונים אשר אוהבים את הסאונד של התקליט (כולל השריטות והעיוותים בקול) בגלל האפקט הנוסטלגי, אולם לאנשים שנולדו לאחר המעבר לקבצים דיגיטליים זה פשוט נשמע כמו סאונד באיכות פחות טובה, שזו כמובן המציאות. כפי שמישהו כאן כבר אמר, ילדינו יצפו בסרטים מתקופתנו והם לא יבינו למה אנחנו חושבים שתמונה מרצדת עם תחושה איטית נראית לנו כל כך טבעית.
בשורה התחתונה, אם מסירים את האלמנטים הריגשיים מהדיון הזה – אין שום חסרונות למעבר הזה.
שהדורות הבאים ידאגו לעצמם.
(ל"ת)
ואני גם לא רואה למה להסיר את האלמנטים הרגשיים מהדיון.
האלמנטים נרגשיים הם הדבר החשוב ביותר בדיון. לא מדובר על לוגיקה קרה, ומדע מדוייק. מדובר על חווייה בידורית\אומנותית. תשאיר לי בבקשה את האלמנטים הרגשיים שלי, אם אפשר.
כי הם אישיים
ובסופו של דבר, מדובר בשיפור.
אגב, הנה רעיון: לתת לקהל לבחור! כמו שיש גרסאות דו-מימד לסרטי תלת-מימד, אפשר לעשות גרסאות 24 תמונות לסרטי 48 תמונות, ולתת לקהל לבחור במה לצפות (בתנאי שלא יהיה הבדל במחיר).
אני לא חושב שגם אם ירצו יצליחו לשכנע
מישהו לשלם יותר על סרט עם יותר פריימים. זה לא נשמע מספיק כחוויה אחרת, כמו התלת-מימד.
אני לא באמת יודע מה טוב יותר. לא יצא לי לחוות את טכנולוגיית ה-48. אבל אני מניח שבשורה התחתונה, מבחינת מרבית האנשים אחת הטכנולוגיות מוצלחת יותר (ואם לא, הרי שכל הדיון עקר מלכתחילה). אז תשתמשו במה שגורם יותר הנאה לאנשים. אל תנסו לחנך אותי, ואל תדאגו לדורות הבאים. תדאגו לי. אני משלם את מחיר הכרטיס, לא הדורות הבאים.
(מזכיר לי קצת את כל אותם מעצבי ממשקים שמנסים לחנך את הקהל, במקום לבנות משהו שיהיה לקהל נוח להשתמש בו.)
קצת נתפסת על המשפט הזה, "למען הדורות הבאים"
לא סתם הצבתי אותו במירכאות. ממש לא ניסיתי לחנך איש ולא התכוונתי לעורר את חמתך, וגם הנכד הפוטנציאלי שלי לא ממש עניין אותי בעת כתיבת התגובה.
מה שהתכוונתי לומר זה שאני לא רואה סיבה להישאר צמודים למגבלות טכנולוגיות עתיקות בגלל שההתקדמות הברורה גורמת לנו לשנות טיפה הרגלים ישנים. כמובן שאם יתבצע שינוי כזה בעתיד, כולם יתרגלו אליו מהר מאוד כל עוד אין אלטרנטיבות וזה גם יפסיק להפריע לנו.
צודקת. הצמדות לטכנולוגיות עתיקות מטעמים נוסטלגיים
היא די מיותרת.
(לא שיש לי משהו נגד אודיופילים שמעדיפים את הצליל של תקליטי ויניל. אני אפילו מוכן להאמין להם שהם כן מצליחים לשים לב להבדל באיכויות. אני מעדיף את הנוחות של תקליטור, ומעדיף עליה את האפשרות לשמור קבצי מוזיקה בכונן קשיח בסלון.)
אבל הנקודה שלי היא שרדיפה אחרי טכנולוגיות חדשות רק בגלל שהן חדשות היא מיותרת באותה מידה. צריך לראות איזו טכנולוגיה הכי טובה לנו כצרכנים, ולדבוק בה.
אוקי, אין לי שום בעיה עם זה.
נכון. פה נכנסת דעתי האישית שהמעבר ל-48 יהיה טוב יותר לצרכנים (בגלל היתרונות שצוינו בתגובות כאן), אם לא בטווח המיידי אז בטווח של שנים ספורות, אבל אולי הרוב יעדיפו להישאר עם ה-24 שזה גם בסדר.
(וזה "צודק", לא "צודקת"![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
)
סליחה. יותר מדי "יוליות" שאני מכיר, כנראה.
(ל"ת)
אני הייתי מגדיר
כמו שיש גרסאות דו-מימד וגרסאות תלת-מימד
ולא "כמו שיש גרסאות דו-מימד לסרטי תלת-מימד".
בא נזכור שיש אנשים שלא יכולים לראות סרטי תלת-מימד.
סיכום ביניים, אחרי קריאת הכתבות של מי שנכח בהקרנה
בסופו של דבר, גם המהללים וגם המאוכזבים תיארו *בדיוק* את אותן תופעות, ואין ביניהם מחלוקת אמיתית. הדעות השונות הן רק בשאלה, עד כמה תופעות מסוימות *מפריעות* או לא.
אז קודם כל, חשוב להבהיר ש*כולם* מאוד מהללים אספקטים מסוימים וחשובים של שיטת ההקרנה הזו:
* הסרט הרבה יותר חד בפרטים. הוא מהווה "התקפה" על החושים שלך, וגורם לך לחוש כאילו אתה ממש נמצא במקום.
*הסצינות שמתרחשות *בחוץ* ממש ספקטרולריות. הקטעים שמצולמים מההליקופטר, למשל, מרהיבים ברמה בלתי מוכרת בקולנוע עד כה.
* התלת-מימד נראה הרבה יותר טוב והרבה יותר אמין. השיפור בתלת-מימד הופך סרטי תלת-מימד להרבה יותר טבעיים לצפייה.
* ה-CGI נראה הרבה יותר אמין גם הוא. השיפור הזה תואר כעצום. הדמויות שנוספו ב-CGI נראות כאילו הן צולמו יחד עם השחקנים. גולום, למשל, נראה הרבה יותר כמו דמות אמיתית. הוא נראה אפילו פחות מודבק או מושתל מבעבר.
אספקט נוסף שתואר, וחשוב להדגיש את זה – *כולם* מתארים את התופעה הזו – גם המהללים וגם השונאים, הוא שהסרט נראה פחות "קולנועי". אם תמיד צפייה בקולנוע נראתה כמו צפייה דרך פילטר של "משיחות מכחול" ("brushstroke"), עכשיו הסרט נראה כמו תוכנית טלוויזיה שצולמה בהפרדה גבוהה. ה"מסך" שהפריד בין הקהל לבין הסרט נעלם.
יש דעות שונות על ההשפעה של האספקט הספציפי הזה (ששוב, כולם מסכימים שהוא משנה את המראה ה"קולנועי" של העבר). המחלוקת היא בעיקר על השלבים שמצולמים *בתוך תפאורות (sets)*.
מצד אחד, חלק אומרים שהאפקט החדש הופך את הסרט להרבה יותר "טבעי". אתה מרגיש שאתה ממש נמצא בארץ התיכונה יחד עם הדמויות.
מצד שני, יש כאלה שאומרים שהאפקט החדש הורג את האשליה. התפאורות כבר לא נראות כמו "הדבר האמיתי". הן נראות כמו תפאורות. אתה כבר לא רואה את בילבו והגמדים יושבים בבית של בילבו. אתה רואה שחקנים שיושבים בתוך תפאורה, וככה זה גם מרגיש.
אני פוחד מאוד שאני ארגיש כמו האחרונים. למעשה, כבר בטריילר היתה לי תחושה חזקה – יותר מאי-פעם – שאני צופה בתפאורות. אפילו ציינתי את זה בתגובות, וגם Enzo ציין את זה כאן:
http://www.fisheye.co.il/?p=18607&comNum=452420#li-comment-452420
צריך לזכור שמדובר בהקרנה של סרט מסויים.
יתכן שהחוויות מסרט אחר יהיו שונות. למשל, יש מין הסתם השפעה לכשרון ולמיומנות של הבמאי. ובטח יתכנו עוד גורמים המשפיעים על החוויה.
אני יכול לומר שהחוויה שלי דומה
למה שרצוץ ומצוץ כתב/ה (ז/נ?)- לדודים שלי יש טלוויזיה עם הטכנולוגיה הזו, וזה בלתי נסבל לראות סרט. קשה מאוד להיבלע בתוך העלילה כי ה… חדות המוגזמת מציקה בעין. זה גורם לך ממש לשים לב להמון פרטים קטנים שמרחיקים אותך מהסיפור. כל פעם שראיתי סרט בטלוויזיה הזו הייתי במאבק מול עצמי לסספנד אותו, אבל החושים שלי אמרו לי 'זה לא סרט! מקסימום טלנובלה!'.
לא אהבתי, יש אלמנטים חיוביים בטכנולוגיה הזו, אבל היא שוברת את המחיצה, שמבחינתי היא הכרחית, ביני לבין מה שהולך על המסך. אני לא צופה בסרט כדי להרגיש כאילו אני עומד ליד הסט וצופה בשחקנים עושים את שלהם.
(ז).
אם הייתי (נ) הייתי "רצוּצה ומצוּצה".
make sense
האווטר הוא מקור הבלבול.
זה נשמע קצת מוזר.
בלי להבין כלום בתחום הטכני המתואר, נשמע כאילו זה יותר מדי שיפורים שנבעו מהשינוי המדובר. מצד שני, אולי עד שלא אראה בעצמי לא באמת אבין במה מדובר. מצד שלישי, כמי שעד היום לא ממש הבין את הפואנטה של התלת מימד, אולי לא אבין גם את זה.
הסרט עוד לא קרוב להיות גמור
לא סתם ההקרנה הזאת נערכה בכנס סגור של תעשיית הקולנוע, ולא בכנס פתוח יחסית כמו קומיק-קון. בשלב כזה מוקדם רוב האפקטים לא היו גמורים (קראתי שעדיין ראו מסכים ירוקים במקומות מסוימים), שלא לדבר על דברים קריטיים לתפיסה של תמונה נעה כ"קולנועית", כמו Color Grading.
בכל מקרה, קצבי הפריימים הגבוהים הם כאן כדי להישאר. אומרים שג'יימס קמרון עשה כמה צילומי מבחן לקראת אווטאר 2 ב60 פריימים לשניה, והמומחה הטכני האגדי דאגלס טרמבול עובד על שיטת הקרנה שמגיעה ל-120 פריימים בשניה.
מה השלב הבא?
תיאטרון?
אני לא יודע עד כמה האפקט שתיארתי אצלי בטלויזיה
דומה למה שרואים ב"הוביט", אבל הוא בהחלט גורם לדברים להיראות יותר "טלויזיוניים" (ואפילו סוג מסויים של טלויזיה, שבאמת מעורר קונוטציות של אופרות סבון). למעשה, זה מורגש גם בתכנים טלויזיוניים ואפילו באנימציה טלויזיונית (סימפסונס). אם אתם רוצים, אפשר לעשות אצלי כנס "עין הדג נגד פיליפס 100 הרץ", להדגמת התופעה.
עוד שאלה – מה קורה בהמרה של סרטים לפורמט טלויזיוני? אני מניח שלא נעשית "החלקה" של פריימים במעבר ל-DVD או בלו-ריי, כיוון שאני לא מבחין בהבדלים מהסוג הזה בין הגירסא הטלויזיונית לקולנועית.
בהמרה של סרטים לפורמט טלוויזיוני
בהמרה לפורמט Pal (כמו בארץ), זה די פשוט. הסרטים המקוריים כוללים 24 תמונות לשנייה, בעוד שהטלוויזיות צריכות 25 תמונות לשנייה.* לכן פשוט מריצים את הסרט טיפה יותר מהר. הסרטים שאנחנו רואים בטלוויזיה (כולל DVD, וידאו וכו') טיפה יותר מהירים מהסרטים המקוריים. כל 25 שניות בסרט המקורי "מתכווצות" וחולפות תוך 24 שניות בסרט הטלוויזיוני.
————–
* כל שורה בטלוויזיה מתעדכנת 25 פעמים בשנייה. העדכון נעשה לסירוגין – פעם שורות זוגיות ופעם שורות אי זוגיות, ובסך הכל 50 עדכונים בשנייה.
הערה קטנה
היום ברוב הבלו-ריי-ים קצב ההקרנה הוא 24 פריימים בשנייה, כאשר כל המסך מתעדכן ביחד (P) ולא בצורה שזורה (i) (מה שהיה נכון בטלוויזיות ישנות).
... ובהמרה ל-NTSC (כמו בארה"ב)
משתמשים בטכניקה בשם Three-Two Pull down:
http://en.wikipedia.org/wiki/Telecine#Frame_rate_differences
בה הופכים כל ארבעה פריימים ל-5 שדות. ככה מקבלים סרט באורך שכמעט זהה למקור (אם כי באיכות וידאו ירודה יחסית, כי NTSC פחות איכותית מ-PAL).
ועל זה נאמר:
Never Twice Same Color
רק אני אוהב את האקפט
בתור בעל של טלוויזיה עם החלקת תנועה, אני מבין שאני הולך להיות מבעלי מיעוט שכן אוהבים את "החלקת התנועה" שכן היא עוזרת ליצירת "אפקט החלון" והתנועתיות הופכת להיות הרבה יותר טבעית, חרף העובדה שמדובר בהחלקה "תוכנתית" של הטלוויזיה עצמה ולא של התוכן המצולם.
שינוי מבורך אבל למה דווקא 48?
רק בגלל שזה כפולה של 24? למה לא 40? 50? 60? צריך לבדוק מה הגבול של העין האנושית לבחין בפריימים, כמה פריימים לשניה צריך כדי שהעין תראה תנועה חלקה לגמרי, למשל בתוכנת האנימציה פלאש המגבלה היא 120 פריימים לשניה, אולי זהו מספר הקסם?
צריך לזכור שכל הקטע הזה הוא גם יותר מרק גימיק,
הוא גם אמצעי אומנותי.
אני מאמין ש-48fps נקבע לא כסתם מספר אקראי, אלא כי הוא נתן לפיטר ג'קסון ולג'יימס קמרון בדיוק את האפקט הריאליסטי שאותו הם ניסו להשיג.
מוזר.
הייתי בטוח שהתשובה היא "אבל ברור שבדקו". ובכל זאת, לא מצאתי כלום בגוגל סקולאר. כנראה אני מחפש לא נכון. פשוט לא מתקבל על הדעת שלא בדקו.
לפי המאמר הזה,
התשובה היא "לא ברור, אבל הרבה".
http://whisper.ausgamers.com/wiki/index.php/How_many_FPS_human_eye_can_see
ובכן, מסתבר שכנראה אין תשובה.
בעיקר אולי כי השאלה לא נכונה.
למשל, דוגמאות לכמה שאלות שונות אליהן ניתן לפרק את העניין – http://www.100fps.com/how_many_frames_can_humans_see.htm
אחת הנקודות העקריות, נראה לי, היא הקטע של מריחת התנועה. בסרטים מצולמים, אם תקפיא את התמונה בעיצומה של סצינת עתירת תנועה, תראה תמונה שמרוחה על המסך. לא כך יהיה במשחקי מחשב, וכנראה גם לא בסרטי אנימציה. אם אתה כן מתעקש על תשובה, נראה כאילו 60FPS זאת המגבלה שמסכימים שקיימת, אם כי לא הצלחתי למצוא מחקרים אמפיריים המאששים את הטענה.
אסור גם לשכוח שעומס במידע מכביד על המוח שלנו. המוח קולט הרבה יותר ממה שהוא מעביר למודעות. למשל, צפייה בפריים של עשר אלפיות שניה תספיק לך כדי לזהות שמדובר בפרצוף, לדעת איזה רגש הוא מביע, וגם לשפוט אם מדובר בפנים יפים או לא. מאוד יכול להיות שמעבר לרמת פריימים מסויימת, פשוט יהיה לנו כאב ראש לאחר שעתיים של צפייה בסרט. ואולי לא. המוח הוא דבר מופלא.
60 זו בסה"כ מגבלה טכנית של מסכים.
הרי כפי שקיפודים יודעים, המוח לא עובד בפריימים.
מסכי הCRT שהקדימו את הLCD והLED הגיעו גם ל200 הרץ, ואת ההבדלים ניתן לראות גם בין 100 ל160 או 200, שלא לדבר על בין 60 ל100 או יותר. קשה לי להאמין ש48 נבחר בעקבות מחקר מדעי או בתור "אמצעי אומנותי", יותר הגיוני שמדובר במגבלה טכנולוגית כזו או אחרת או במספר שרירותי.
בעניין מסכי ה-CRT, היה ריצוד שגרם לכאבי ראש גם בתמונה
נייחת. אני חושב שזה יותר קשור למגבלות של הטכנולוגיה מאשר למגבלות של העין האנושית.
וברור ש-48 הוא מספר שרירותי. כל אחד מאיתנו שונה. לכל אחד המוח עובד במהירות קצת אחרת (והעין, אגב, היא חלק מהמוח). ועוורי צבעים, אגב, קולטים תנועה הרבה יותר מהר מאנשים תקינים.
אבל בנוגע לזה שהמוח לא עובד בפריימים? גם כאלו יש ביננו – http://en.wikipedia.org/wiki/Akinetopsia
(כן, היה כזה פרק בהאוס.)
(ל"ת)
פיטר ג'קסון אמר שבינתיים 48 זה הכי הרבה שאפשר
ש-60 זה יותר מדי, או משהו כזה.
למרות שקמרון אמר שהוא יצלם את "אווטאר 2" ב-60FPS ככה שהוא כנראה כן מאמין שזה יהיה אפשרי עד שהסרט יצא.
נו בטח,
בקצב הזה, אווטאר 2 ייצא בעוד עשור, ואני בטוח שהטכנולגיה תשתפר פלאים עד אז…![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
בקצב של 60fps זה יקח הרבה פחות מעשור.
(ל"ת)
לא. אוואטאר 2 ייצא ב-48 פריימים לשניה,
אבל אוואטר 2.5 ייצא בשישים!
נראה לי שהסיבה מאוד פשוטה
קל מאוד להמיר סרט שמוקרן ב-48 פריימים ל-24 (פשוט מוציאים כל פריים שני), ורוב בתי הקולנוע בעולם עדיין עובדים על 24.
כבה דברים על פריימים ופילם
– לראות סרטונים ביוטיוב שמנסים להמחיש את ההבדלים בין 30FPS לבין פורמטים אחרים, אבל ברובם רצים רק ב-30FPS – זה לא פרקטי (ובטח שלא כשמצלמים טלוויזיה באמצעות מצלמת וידאו ואז מעלים את זה ליוטיוב)
– אין כל כך משותף לטכנולוגיית הכפלת התמונה (100HZ/120HZ ומכפלות גדולות יותר) ולצפיה בסרט שנוצר מראש ב48FPS. הטכנולוגיות האלו עוסקות באינטרפולציה ויש להן יותר חסרונות מיתרונות: זה קצת כמו המצלמות הדיגיטליות זולות שהיו פעם והתגאו ב6 מגהפיקסלים אבל למעשה היו מצלמות 2 מגהפיקסל עם אינטרפולציה, או כמו לצפות בסרט DVD שעבר upscale ולהניח שככה יראו סרטי HD, או כמו לשמוע סאונד בסטריאו במערכת סראונד ולהניח שככה תישמע מוזיקה 5.1 אמיתית… בקיצור – הבנתם את העיקרון. תופעות הלוואי האלו (ביניהן "תופעת אופרת הסבון") לא אמורות להיות קיימות בפילם שצולם במקור בפורמט הזה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Motion_interpolation
– תופעות לוואי אחרות שאנשים חוששים שצילום ב48FPS יגרום להם הן למעשה (בחלקן לפחות) תופעות של המעבר לצילום דיגיטלי שכבר חווינו: המחסור בגרעון למשל, שקיים בפילם אבל לא בפורמט דיגיטלי וגורם לסרט להיראות נקי וסטרילי יותר. זה לא טבעי לחלקנו כשאנחנו באים לראות סרט והסיבה היא בדיוק זו שהוזכרה בכתבה: סתם התרגלנו לראות ככה סרטים.
במקרה הזה אפשר להוסיף גרעון מלאכותי לסרט – בדיוק כמו שאפשר לצלם תמונות באינסטגרם ולגרום להן להיראות מכוערות יותר כי ככה אנחנו זוכרים את התמונות מפעם ובטוחים שהן מה-זה אמנותיות. בתכלס מדובר בלכלוך שהתרגלנו לראות ועכשיו קשה לנו בלעדיו.
http://en.wikipedia.org/wiki/Film_grain
– תופעה נוספת של צילום דיגיטלי היא טווח צבעים יותר מוגבל מזה שתופסים בפילם אמיתי, אבל בסופו של דבר זה לא תמיד משנה כי גם המסך עצמו מציג טווח צבעים עוד יותר מוגבל. החוכמה היא בסופו של דבר להעביר את טווח הצבעים הרחב יותר (בין אם מפילם או מפורמט דיגיטלי) לטווח המצומצם שיוצג על המקרן/מסך, בתהליך שנקרא gamma correction (בצילום HDR יש תהליך שנקרא tone mapping, שמכיל בתוכו גם את התהליך הנ"ל).
אגב: עקומת הגמא בין מקרני הקולנוע לטלוויזיות היא שונה, ובגלל זה אפילו אותו הסרט יראה שונה כשהוא מוקרן בפורמטים שונים. אבל גם פה: התוצאה בסופו של דבר תלויה בתהליך המדובר, ככה שלא מדובר במשהו שישתנה כשסרטים יעברו ל48FPS.
http://en.wikipedia.org/wiki/Gamma_correction
– עוד תופעה שראיתי שהוזכרה כאן בתגובות היא הTelecine: מתיחה של סרטים שהוקרנו בסטנדרט של 24FPS שהיה הסטנדרט בקולנוע, לטלוויזיות שלפחות בעבר הציגו שידורים ב29.97FPS בפורמט NTSC או 25FPS בפורמט PAL (כי הטלוויזיות היו תלויות במתח החשמל), מה שמייצר הרבה כאב ראש ופתרונות יצירתיים (עם תופעות לוואי) כשאתה מנסה להמיר תבנית של 24 פריימים לתבניות האחרות בלי לשנות את אורך הסרט. מצד שני, תכנים שמראש יודעו לטלוויזיה צולמו בפורמט המתאים ולכן לא הצריכו התאמות כאלו, ככה שהTelecine הזה הוא עוד משהו שהרגיל אנשים ל"איך צריך סרט להיראות" בהשוואה לתוכניות טלוויזיה – אבל כל הנושא הזה רלוונטי רק שמדובר בהמרות לטלוויזיה ולא בהקרנות קולנועיות.
בנוסף, היום גם ככה רוב הטלוויזיות הדיגיטליות מציגות 60FPS בסריקה פרוגרסיבית ובניגוד לטלוויזיות הCRT של פעם. בחלקן כבר מוטמעים אלגוריתמים שיודעים לעבד תכנים שמגיעים ב24FPS, ככה שהתחושה האישית של "איך צריך סרט להיראות" משתנה מאדם לאדם וממסך למסך.
http://en.wikipedia.org/wiki/Telecine
– חלק לא מבוטל מהאנשים בכלל לא ידע להבחין בין סרט ב24FPS ל48FPS או 60FPS, לפחות לא באופן מובחן. יכול להיות שהם כן ירגישו שמשהו שונה אבל לא ידעו בוודאות להצביע על מה. ככה שבניגוד לתלת מימד לא מדובר כאן במשהו מוחצן כל כך (ולכן גם יהיה יותר קשה לשווק אותו או להצדיק תג מחיר גבוה יותר).
מצד שני יהיו אנשים שיותר רגישים לשינוי, ואחר כך יהיה להם קשה לחזור לפורמט הישן. זה בדיוק כמו שמרגישה היום האנימציה של הסימפסונס או סאותפארק: רוב האנשים ישימו לב בבירור שכמות הפריימים בפועל נמוכה ממה שרגילים אליו בתכנים אחרים (מצויירים ולא מצויירים).
– ואם כבר אנימציה, אז בעולם האנימציה היכולת שלנו לקבל את השינוי גדולה יותר בלי להרגיש כאילו משהו בסרט לא מסתדר לנו במוח בהשוואה למה שהורגלנו אליו. בגלל זה אני מאמין שהנהנים העיקריים מ48p יהיו דווקא סרטי אנימציה כמו אלו של פיקסאר למשל, שבהם לאף אחד לא תהיה בעיה לקבל את השינוי והאנימציה תרגיש יותר חלקה. בעולם משחקי הוידאו זה קיים כבר, ויש משחקים שרצים ב60FPS ומספקים תמונה חלקה יותר – ולאף אחד זה לא מפריע (ולמעשה להיפך)
–
מעניין מאוד, תודה
אגב – מעניין שכדי להגדיל את הטווח הדינאמי של סרט דיגיטלי משתמשים בסתם תיקון גמא ולא באלגוריתם מתוחכם יותר. כנראה כי זה באמת טכניקה כל כך פשוטה.
אני באופן אישי מייחל לטכנולוגיה הזו
אחד הדברים שמאוד מציקים לי בסרטי ה-3D כרגע, הוא התחושה של הריצוד של התמונה בגלל הפריים-רייט הנמוך מדי. כאשר זה על מסך גדול של קולנוע, אני ממש מרגיש בריצוד הזה – התמונה קופצנית מדי, ובצירוף העומס על העיניים כתוצאה ממעברי המיקוד המהירים של ה-3D, זה ממש מציק.
אני דווקא מקווה שהתמונה החלקה יותר תיראה יותר טבעית ונעימה.
היו שם שני דובונים, אבא ובן, נכון?
(ל"ת)
כן, בהחלט D-:
(ל"ת)