האופנה הקולנועית האחרונה היא, כידוע, גירסאות חדשות לסיפורי ילדים מוכרים, ולא סתם גירסאות חדשות, אלא גירסאות "אפלות". ההתלהבות מהפיכת סיפורי ילדים לאפלים היא בעצמה עניין ילדותי מאוד, ולגמרי לא חדש. רוב הסיפורים האלה היו די דפוקים מלכתחילה, כשחושבים על זה. סיפורה של שלגיה, למשל, כולל הרבה פרטים שבראיה מבוגרת נראים חשודים: מה בדיוק היא עשתה שם, לבדה בבית עם שבעה גמדים? מה דוחף נסיך אקראי לנשק גופה מתה שהוא מוצא ביער? וכל העסק הזה עם "הבא לי את הלב שלה" – יאק. להפוך את הסיפור הזה ל"אפל" זה הדבר הכי קל בעולם, וכבר התפרסמו גירסאות של "שלגיה" שכללו סאדו, נקרופיליה ועוד כהנה וכהנה סטיות. גם הגירסה האחרת של "שלגיה" שתצא השנה, "שלגיה והצייד", הלכה בכיוון הזה.
וכל זה רק כדי לומר ש"מראה מראה" הוא לחלוטין לא סרט כזה. זאת אגדת ילדים שנראית, כמה חדשני, כמו אגדת ילדים. הסרט הזה לא אפל, לא קודר, לא בוגר ולא רציני. זה פשוט סרט לכל המשפחה, במלוא מובן המילה. הוא יכול לשמש כסרט ילדים (הסרט מוצג, ובצדק, גם בדיבוב לעברית), וכולל מספיק "בדיחות מבוגרים" קלילות כדי שאפשר יהיה ללכת גם לגירסה האנגלית בלי להתפדח.
הסיפור המוכר הורחב וכוסה בתלבושת חדשה וטיפה יותר פמיניסטית משהיתה, ועכשיו לשלגיה יש גם היסטוריה, אבא ומפלצת שחיה ביער. יש בסרט פחות תפוחים ויותר קרבות סיף מהמקובל, אבל בבסיסו, זה פשוט "שלגיה ושבעת הגמדים".
הסרט הופק באופן מאוד מזורז כדי לעמוד בתחרות עם ה"שלגיה" האחרת, ואולי טוב שזה מה שקרה. נכון, כמה חודשים של עבודה על התסריט היו יכולים להועיל. הוא לא מהודק עד הסוף, קצת מתמרח והדמויות בעלות אופי די קלוש, אם כי זאת תלונה די קטנונית להשמיע על אגדה: גם רגזני וישנוני לא היו דמויות עמוקות ומלאות רבדים. הקלילות של הסרט גורמת לפגמים של הסיפור לא להפריע, והיא הולמת אותו הרבה יותר מהנפיחות המעושה שליוותה את "אליס בארץ הפלאות" ודומיו.
שלגיה היא לילי קולינס, שנראית ומתנהגת כמו דמות מצוירת שברחה מסרט של דיסני. וגם את זה צריך לדעת לעשות. אבל הכוכבת הבלתי מעורערת של הסרט היא המלכה הרעה, שאותה מגלמת, להנאתה הרבה, ג'וליה רוברטס. היא ביץ' סוציומטית ומרוכזת בעצמה, וזה הדבר הכי כיפי ומקסים שהיא עשתה כבר הרבה שנים. רוברטס התחילה את הקריירה בתור אישה יפה והמשיכה בתור מאמי לאומית. היום היא בת 45, וזה הופך אותה, במונחים הוליוודיים, לסבתא עם רגל אחת בקבר, פסולה מלשמש שחקנית בקומדיות רומנטיות, מלבד בתפקיד אמא של מישהו. ב"מראה מראה" היא מראה (מראה) שאין לה שום בעיה להודות בגיל שלה, דווקא בכך שהיא מבלה את רוב הסרט בניסיונות להיראות צעירה.
טארסם – לצורך העניין אקרא לו טארסם, למרות שהוא נוטה להוסיף לעצמו שם נוסף עם כל סרט – הוא במאי שאני לא מצליח להבין. מבחינות מסוימות הוא מאוד צפוי: תמיד אפשר לסמוך על כל שכל סרט שלו יהיה מאוד יפה ויזואלית, יהיו בו עיצובים ביזאריים, תלבושות צבעוניות, וסוסים. והסרט באמת לא מאכזב בתחומים האלה. השמלות מופרכות, הסוסים סוסים, ואנשים חובשים דברים מוזרים לחלוטין בתור כובע. הנטיה של טארסם לסוריאליזם מרוככת כאן, כי בכל זאת זה סרט ילדים, אבל אפשר לראות אותה בעיקר בסצינות המראה הקסומה של המלכה – הגירסה היפה ביותר של "מראה מראה שעל הקיר" שראיתי.
אבל מבחינות אחרות, טארסם הוא במאי שאי אפשר לדעת למה לצפות ממנו. נראה שהוא עושה סרטים בזיגזג – אחד גרוע, אחד טוב. הסרט הקודם שלו היה "בני אלמוות" – סרט יפה, אבל נפוח, חסר הומור ומשעמם, והנה פתאום הוא מביא סרט שהוא ההיפך הגמור: קליל, מצחיק, חמוד ולא לוקח את עצמו ברצינות. ויש בו ריקוד הודי.
זה מה שסגר את העסק מבחינתי. יותר סרטים צריכים להסתיים בסצינה שבה כל הגיבורים פוצחים בריקוד הודי. תחשבו על זה: "טיטאניק"? כל נוסעי הספינה פוצחים להם בסצינה האחרונה בריקוד הודי. "האביר האפל"? באטמן והג'וקר מקפצים להם מאחורי עצים בריקוד הודי. "רשימת שינדלר"? -ריקוד הודי. אוקיי, זה לא תמיד לגמרי מתאים, אבל זה עושה יופי של מצב רוח.
פורסם במקור ב-NRG
מצחיק, אמרתי את המשפט על "צריך לסיים כל סרט בריקוד הודי
בסוף הסרט "נער החידות ממומביי"
משהו מוזר לגבי שלגיה
כולם זוכרים לא נכון את החרוז המפורסם.
זה לא Mirror, mirror on the wall
אלא זה Magic mirror on the wall.
מעניין למה זה.
אז אתה אומר שלא ככה היא אמרה את זה במציאות?
כן.
כאמור, המקור הוא אחר.
אני מסוקרן
מה לדעתך המקור הרלוונטי לשאלה הזו?
נדמה לי שהמלאך מתכוון לסרט של דיסני
שבו היא באמת אומרת "Magic Mirror" ולא "Mirror, mirror". כמובן, זה לא "המקור" של האגדה.
אגב, דווקא בסרט "מראה מראה" החרוז הזה לא נאמר, אלא רק החצי הראשון שלו.
לפי וויקי
גם באגדה המקורית, או ליתר דיוק זאת שנאספה ע"י האחים גרים, החרוז הוא Magic Mirror וגו'.
לא נכון.
לפי ויקי, הגירסה שהופיעה אצל גרים היתה "Spieglein, Spieglein, an der Wand", ואני לא דובר גרמנית, ובכל זאת אני מבין שזה יותר דומה ל"Mirror, mirror" מאשר ל"Magic Mirror". כל גירסה אנגלית היא תרגום, ואף תרגום הוא לא המקור. ובכל מקרה, להתווכח על ה"מקור" של אגדות עם זה חסר טעם.
מצד אחד, נכון
מצד שני, אני בספק שכל גרסא אמריקאית לסיפור, ובפרט הסרט של דיסני, השתמש במקור הגרמני, אלא בתרגום היותר מפורסם.
בקיצור, זוכרים את החרוז לא נכון למרות שהחשיפה הגדולה של הסיפור, הסרט של דיסני, בכלל לא אומר אותו ככה.
אם אנשים לא מכירים אותו,
איך הוא יותר מפורסם?
למעשה,
זוכרים את החרוז הנכון (כאמור, התרגום המדויק למקור הגרמני), למרות שדיסני תרגמו לא נכון.
גם בויקיפדיה מתייחסים לתרגום 'מראה מראה' בתור הפופולרי, ידוע ומקובל יותר. כיף לראות שהטעות של דיסני לא תפסה :)
הגרסה הכי יפה היא של פושקין
שמה בתרגום חופשי הוא "האגדה על הנסיכה המתה ושבעת האבירים"
http://lib.ru/LITRA/PUSHKIN/carewna.txt
יש גם את הגרסה המצויירת המבוססת על אותה גרסה של פושקין, מ1950.
http://www.youtube.com/watch?v=w0XEWlgftbQ&feature=related
-האשף הדגול
גמדים גרמנים ואבירים רוסים
הטרנספורמציה הזו תמיד נראתה לי מעניינת – הגמדים הפכו לאבירים נוצצים, עשויים ללא-חת בגרסה הזו (שהיא אכן מאוד יפה ופיוטית).
LOL!!!
(ל"ת)
גדול!
אני לא יכול להפסיק לדמיין את באטמן והג'וקר פוצחים בריקוד הודי בין העצים.
אני רק מבקש להוסיף, שהריקוד ההודי צריך להתבצע
במאצ'ו-פיצ'ו.
זה היה הקילימנג'רו, לא?
אין עצים בגות'האם.
(ל"ת)
אז בין הומלסים.
(ל"ת)
Enter Poison Ivy
(ל"ת)
גם אין פרפרים שם.
באגטים, מאידך, סביר שיש.
chori chori hongorise!
או משהו כזה. (אני עדיין זוכר את השיר הזה מהפרסומות ל'הגורו'. אף פעם לא ראיתי את הסרט, אבל זה דבוק לי עוד משנת תרפ'פו).
וזה באמת רעיון גאוני. 'אינספשן' – כל אחד רוקד ברובד אחר. 'אווטאר' – ריקוד הודי בתלת-מימד (בביצועה של נינט). האפשרויות אין סופיות.
לגבי הסרט, נראה לי שאוותר. 'שלגיה' אף פעם לא הייתה ממש האגדה האהובה עלי. וזה גם לא נראה משהו. ואל תתחילו לגרום לי לדבר על הזה עם קריסטן סטוארט (אני אדבר עליו בכתבה השכנה). 'עמי ותמי' עם ג'רמי רנר וג'מה ארטרטון לעומת זאת…
היה ריקוד ממש מגניב לצלילי השיר הזה ב"נולד לרקוד"
כמה שהשיר דביק ומעצבן, הכוריאוגרפיה הייתה ממש להיט. לצערי קשת הורידו מהאתר את כל קטעי הווידאו מהעונה הראשונה אז אין קישור…
אני דווקא לא סובל סצנות של ריקוד הודי
זה לא מצחיק ומאוס, וגם אם זה בא בטיימינג ממש מצחיק, זה תמיד נמשך איזה 2 דקות, לא יכולים לעצור את זה אחרי חצי דקה? חייבים לראות את כל הריקוד?
אני מתה על ריקודים הודיים
ובכל זאת במקרה הזה זה היה בעיני קצת מביך ומאולץ…
הסרט היה חמוד בסך הכל אבל הסיום שלו היה עדיף בעיני ללא הריקוד.
אז הסרט חמוד? מצוין;
מתאים לי משהו קליל ומטופש עם ג'וליה רוברטס…
נסי את יו גרנט
(ל"ת)
נשמע סרט כיפי לאללא. לא מתחבר להערה שטארזם במאי זיגזג
נראה שקו מאחד בין הסרטים זה חוסר ציניות ,בסרטו הראשון "התא", "בני אלוומת" ו"הנפילה" כמעט נאיבים באופים.
יש איזו התמסרות טוטלית לטקסט, דבילי ככל שיהיה ("בני אלמוות" או "התא" עם ג'ניפר לופז).
יהיה מגניב אם הוא יוכל להתפרע באיזה "מגרש השדים".
הוא בהחלט מדור חדש של במאים. הוא בטח מאוד מושפע מ"הברון מינכהאוזן" של טרי גיליאם.
למעשה "הנפילה" ממש מזכיר את הברון מינכהאוזן ברעיון המרכזי שלו- סידרת סיפורי חלם בהירים בתוך סיפור מסגרת של "מציאות" אפלה יותר.
נדמה לי שניל גיימן כתב איזה גרסה "דפנטיבית" של שלגייה
אפלה ובוגרת
איזה דיבוב נהדר!
יש הקפדה פנאטית ממש על התאמה בין תנועות שפתיים לבין הדיאלוג בעברית, ועדיין, השפה קולחת וטבעית ומתאימה לחלוטין לעלילה. גם ליהוקי הקולות טובים: שמחה ברבירו מצוין כברייטון, אמנון וולף משכנע בתור אלקוט, ולמרות שמשי קליינשטיין קצת חסרת כריזמה בתור שלגיה, זאת נראית לי בעיה של הדמות ושל לילי קולינס יותר משלה.
אבל הדובדבן שבקצפת היא ענת וקסמן, שהיא נהדרת, נהדרת, נהדרת בתור המלכה. פשוט תענוג, ואולפני אלרום ממשיכים לעשות עבודה יוצאת מהכלל.
רק חבל שכל זה מתבזבז על סרט בינוני עם קצב לקוי. אכן אנטיקליימקס.
אוף איתך, עכשיו אני רוצה לראות את הדיבוב.
אני מרגיש מלוכלך.
ממש נהנתי מהסרט
קליל, חמוד, קצפתי. ג'וליה רוברטס באמת נהדרת בתפקיד המלכה המרושעת, הגמדים ממש שובים את הלב, ארמי האמר (זה באמת השם שלו?) נולד לתפקיד הנסיך וללילי קולינס את הגבות הכי גדולות בכל הוליווד.
שלגיה: נקמת הגמדים
אחרי ההערה של אדם אני מרגישה קצת אשמה על כך ששכנעתי את החברות של הבת שלי לראות את הסרט ללא דיבוב (היי, אם אתן יודעות לקרוא אין סיבה לוותר על המקור)![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
בסך הכל סרט מקסים לכל המשפחה עם סיום מבריק ועוד אחת מהופעות האורח המדויקות של שון בין (כואב כמה שהוא לא צריך להתאמץ).
ולנקודה הכי מעניינת מבחינתי – סיקוונס הפתיחה+מריונטות המונעות ע"י מאגיה שחורה. עיצוב הדמויות והשימוש במוטיב הבובה על חוט מיד זרקו אותי לסרט מופלא מ-2004 "Strings". צריך לחקור קצת כדי להבין האם יש איזה קשר מעבר להשראה בין שני הדברים ובינתיים אני פשוט ממליצה:
http://www.imdb.com/title/tt0374248/
http://www.youtube.com/watch?v=AMN1NdLzPmE
לא זכרתי מה שם השחקן שמשחק את הנסיך
אז אחרי ששמו נאמר לי בע"פ, הלכתי לחפש תמונות שלו בגוגל תמונות.
מה אגיד לכם – הוא בכלל לא נראה כמו בסרט: http://tinyurl.com/d3nwrzm
בדיוק כששוב התמרמרתי לעצמי על כך שאנשים לא יודעים לאיית.
די משעמם, האמת.
הטריילר היה נורא מצחיק וקצבי,
והסרט עצמו הוא בעיקר תמהוני, עם גישת "אני פשוט אשנה דברים אקראיים בסיפור וזה יהיה מגניב".
יש משהו במולאן-שיק שהסרט מסגל לעצמו שהוא בהחלט חביב, ולקראת הסוף ההומור מאד משתפר, אך זה עדיין סרט די מוזר ולא מאד מהנה או מעניין.
מאוד מצחיק!
עבר המון זמן מאז ראיתי קומדיה ולכן הייתי מאוד זקוק ל'מראה מראה' שצחקתי במהלכו כפי שלא צחקתי כבר חודשים.
ראיתי היום את הסרט אך לפניו גם את הגרסה עם קריסטן סטיוארט. ואין מה להשוות, "שלגיה והצייד" הוא אחד הסרטים הכי גרועים שראיתי אי פעם. מטומטם ברמות, משעמם, כתוב רע ואפילו האפקטים לא משהו. 'מראה מראה', מצד שני, היה מבריק. אפילו יותר מחמוד כפי שנאמר פה. הוא היה קורע מצחוק (יכול להיות כי מזמן לא ראיתי קומדיה והיה טוב לצחוק סוף סוף. קצת עייפתי מכל הדרמות). לא מעט פעמים יצא לי לעצור אותו רק כדי להתגלגל על המיטה מצחוק. והשיר ההודי בסוף בהחלט גרם לי לסיים את החוויה עם חיוך גדול על הפנים (למרות שאת הסוף לא כל כך חיבבתי. הוא היה מזורז מדי וקצת טפשי, למרות הופעת האורח הנחמדה).
אני גם מוכרח לשבח את השחקנים. ג'וליה רוברטס נפלאה וגם ג'רמי האמר הפתיע, אך לדעתי ההפתעה הגדולה הייתה לילי קולינס. ממנה לא ציפיתי לכלום והיא בכל זאת הייתה מעולה בתפקיד (והיא גם באמת מאוד יפה, לפי דרישת התפקיד).
גם ויזואלית 'מראה מראה' הרבה יותר מוצלח מ'שלגיה'. סרטים אפלים שנראים טוב יש בשפע אבל רק לעתים רחוקות יוצא לנו לראות סרטים צבעוניים כל כך. גם על התלבושות מגיע להגיד כמה מילים טובות ולומר עד כמה עצוב היה לגלות שהמעצבת שלהן נפטרה בטרם יצא הסרט לאקרנים (איקו אשיוקה. היא עבדה עם טארסם על כל אחד מסרטיו. יהיה מאוד מעניין לראות עד כמה מראם יהיה שונה בלעדיה).
פעם שניה ביומיים האחרונים שהציון של סרט מסוים בימד'ב לא מובן לי (ואם נספור את הדירוג הגבוה מדי של "שלגיה והצייד", אז שלישית). תתעלמו ממנו וצפו בסרט. גם אם לא תצחקו כמו שאני צחקתי זהו עדיין סרט חמוד מאוד ולא מזיק בכלל.