ביקורת: פרוג'קט X

למה שנרצה לראות שוב את אותו סיפור ישן שראינו כבר במאות אם לא אלפי סרטי - אה, רגע, יש ציצים

רשמית, "פרוג'קט ‏X‏" אמור להיות מבוסס על מקרה אמיתי שקרה באוסטרליה. מוזר, כי אני הייתי ‏בטוח שהוא מבוסס על "אצל הדודה והדוד" של דני סנדרסון. וגם על כל קומדית תיכון שנעשתה אי ‏פעם. הסיפור הוא כזה: כשההורים לא בבית, מישהו מזמין כמה חברים למסיבה קטנה, שיוצאת ‏משליטה והופכת למסיבת ענק פרועה, שהורסת את הבית לחלוטין. זה כבר לא סתם סיפור מוכר, ‏זה סיפור שאת כל הפרטים שלו אתם כבר יכולים לדקלם עוד לפני שראיתם את הסרט. אם ‏תופתעו מ"פרוג'קט ‏X‏", אתם בטח גם לא יכולים לצפות את העלילה של פרסומות לאבקת כביסה, ‏שבהן מתברר שהאבקה שלנו מנקה טוב יותר משל המתחרים (זהירות, ספוילר).‏

אז כשסרט מתבסס אך ורק על הסיפור הסטנדרטי הזה, אפשר היה לצפות שהוא ייקח אותו רחוק ‏יותר מאי פעם. סתם לשבור רהיטים זה כבר לא מספיק – המסיבה צריכה לגרום לכל הפחות ‏לשואה גרעינית והחרבה גלובלית. האכזבה הראשונה מ"פרוג'קט ‏X‏" היא שהוא לא הולך רחוק עד ‏כדי כך. סתם, עוד מסיבה עם בלגן. למה שנלך מרצוננו לסרט שלא כולל שום חידוש – אה, רגע, ‏יש ציצים. נו טוב.‏

אז יש לנו את שלושת הדמויות הראשיות, כולם תלמידי תיכון מהשלבים התחתונים של הסולם ‏החברתי: החנון טוב הלב, החבר החרמן והתחמן, וזה שליהקו כי ג'ונה היל לא היה פנוי. וכאן אנחנו נתקלים בבעיה הראשונה: שלושתם אנשים בלתי נסבלים. הם תקועים ‏בדיוק בקטע הזה שבו הם משוכנעים שאם הם יעבירו יותר משני משפטים בלי להזכיר זיונים או ‏ציצים מישהו עוד עלול לחשוב שהם אומוים, חלילה. זה בבירור גם פלח האוכלוסיה שאליו הסרט ‏פונה, לכן בתור אדם זקן (עברתי את העשרים), הדמות שהכי הזדהיתי איתה בסרט היתה של ‏השכן שמאיים לקרוא למשטרה.‏

אז השלושה מארגנים מסיבת יום הולדת, והחרמן/תחמן מתעקש להפוך אותה למסיבה הכי אפית ‏שהיתה אי ‏פעם. ‏מהרגע שבו המסיבה מתחילה, הסרט מתחיל להיראות כמו קליפ סטנדרטי. ‏בחורות, דרינקים, אנשים עושים "ווווווו!", אנשים קופצים לבריכה, וחוזר חלילה. למסיבות יש מעט ‏מאוד עלילה, ולהסתכל על אנשים אחרים עושים "וווו!" מתחיל לשעמם בשלב מוקדם מאוד. ‏עקרונית זו קומדיה, אבל חלקים ארוכים של הסרט עוברים בלי בדיחה של ממש. ובכל זאת, הזמן ‏לא מבוזבז לגמרי. הסרט מצחיק באמת ברגעים הבודדים שבהם הוא באמת יורד מהפסים. יש ‏קטע אחד עם גמד, דבילי באופן מופלא באמת. למה היה שם גמד? לא יודע. זה משנה?‏

הסרט מציג את עצמו בתור ‏Found Footage‏, "חומרים שנמצאו". תאורטית, יש איזה ילד גותי ‏שתקן שמחזיק את המצלמה, ואפילו שומעים אותו מדבר בערך שלוש פעמים במהלך הסרט. אבל ‏מעשית, ‏הסרט לא עושה עם הסגנון הזה שום דבר. האופן שבו אותו גותי מצלם דומה להפליא למה ‏שהיה יוצר ‏צוות צילום הוליוודי. הוא מצלם ביד יציבה מאוד (זו, אגב, אינה תלונה), ואיכשהו נמצא ‏בכל מקום, לפעמים ‏בכמה מקומות במקביל, עד לכל התרחשות, מצלם לפעמים מתחת למים, ‏לפעמים בהילוך איטי, ‏וכמעט כל הזמן כולם מתעלמים מקיומו. זה בסדר שהסרט לא נראה כמו ‏סרט תיעודי. יש אלפי סרטים בעולם שאינם מחופשים לקולנוע ‏תעודי, ואף אחד לא מתלונן על זה. ‏אבל אם כבר החלטתם שהסרט שלכם הוא "חומרים שנמצאו", למה לא לעשות ‏עם זה משהו? ‏להחליט על סגנון כזה ואז פשוט להתעלם ממנו לא מוסיף לסרט שום דבר, אלא רק ‏פוגע באמינות ‏שלו.‏

‏"פרוג'קט ‏X‏" הוא חזרה על סיפור ישן, שלא מחדש, לא מאוד ואפילו לא מעצבן מספיק כדי להיות ‏מעניין. כן, יש הרבה דיבורים על סקס, ולא הייתי לוקח לסרט אחים קטנים, אבל מי שמזדעזע מזה ‏כנראה ‏לא ביקר באינטרנט בזמן האחרון. היחס לנשים בסרט מצליח להעליב בו-זמנית את המין ‏הנשי, את המין הגברי, את ‏האינטליגנציה של מי שרואה את הסרט ובעיקר את התסריטאי שלו, ‏משום שהוא יוצר את הרושם שהוא מעולם לא דיבר עם אישה. אבל הסרט לא שווה גם את ‏האנרגיה בשביל להתעצבן עליו.‏ זה כמו טינאייג'ר שנורא משתדל לעצבן את ההורים, להיות מופרע ‏וקיצוני ושובר מוסכמות, ובתגובה כולם אומרים לו איזה חמוד הוא ואיך שהוא מזכיר לו אותם ‏כשהם היו בגילו.‏


פורסם במקור ב-NRG