זה מגיע כל שנה. זה הגיע גם הפעם. 2011 מסתכמת.
בחירת הקהל לתואר סרט השנה של עין הדג נעשית בשני שלבים. בשלב הראשון, כל הסרטים מועמדים שווים.
בדף הזה תמצאו רשימה ארוכה של סרטים שהוצגו השנה. נמצאים בה כל הסרטים שהוקרנו בארץ מסחרית – מהחשובים ועד הזניחים ביותר, מההוליוודיים ועד הישראליים דרך כל מה שבאמצע – וגם מספר סרטים שלא הוקרנו כאן מסחרית, אבל זכו לתשומת לב בזכות הקרנות בסינמטקים, פסטיבלים או פשוט בהקרנות ביתיות. אתם מוזמנים לעבור על הרשימה ולדרג את כל הסרטים שראיתם, אם אהבתם או לא אהבתם, ולבחור עד חמישה סרטים שאהבתם במיוחד. באותו טופס אתם מוזמנים לבחור גם את הופעות המשחק שהכי אהבתם השנה.
ההצבעה נסגרה. תודה לכל המשתתפים!
עשרת הסרטים שיקבלו את מירב הקולות במוקדמות יעלו לסקר הגמר, שיתפרסם כאן בעוד שבוע בדיוק – יום שישי, 6.1.2012. שבוע לאחר מכן – סקר הופעת השנה.
איך פספסתי את הסרט ז'טאם איי לאב יו טרמינל?
אחד היחידים שלא שמעתי עליהם. יש לו גם שם יפה, גם מוזיקה יפה בטריילר, נראה נחמד.
איך הוא?
דעתי בלבד
לא אהבתי את הסרט… על אף הנסיון האמיץ לצלם סרט בתנאי כלום- אי אפשר שלא לשים לב לעוני שלו וזאת הרגשה לא נעימה לדעתי. הוא פשוט הרגיש לי כמו סרט סטודנטים ארוך במיוחד.
אולי הסרט הגרוע ביותר שראיתי השנה
אני כותב אולי, כי נשברתי באמצע ולא ראיתי אותו עד הסוף. הסרט דל לא רק בתקציב שלו, אלא גם במקוריות תסריטאית, יצירתיות כלשהי בהעברת הסיפור, יכולת המשחק של מוקי, העברת מסר שלא נשחק במיליון סרטים קודמים ואפילו הקפדה על דברים קטנים כמו שלא ישמעו את הצלם הולך על החצץ לפני השחקנים.
לא ראיתי את הסרט הזה
אבל התיאור נשמע דומה להפליא לסרט הקודם של הבמאי, "18 קילו של אהבה", שזכה בדג המלוח לסרט הגרוע ביותר של שנה זו או אחרת. עושה רושם שהוא עקבי.
9.
תשעה סרטים. זה כל מה שראיתי מהרשימה. ואפילו לא את כולם בקולנוע.
החלטה לשנה החדשה – להפעיל יותר את הסבתות ואת הדודה בבייביסיטר.
למה "נערה עם קעקוע דרקון" לא ברשימה?
הוא יצא בישראל ב-2011.
"בעמוד זה תמצאו רשימה של כל סרטי השנה – הסרטים שהוצגו בבתי הקולנוע בארץ באופן מסחרי, שבכורתם נערכה בין התאריכים 30.12.2010 ו-22.12.2011. בנוסף, הרשימה מכילה מספר סרטים שלא הוקרנו בארץ באופן סדיר, שהוצעו על ידי הגולשים בכתבת "מה היו הסרטים הכי טובים (שלא הוקרנו בארץ) ב-2011?"."
הוא יצא בישראל, ליתר דיוק, אתמול.
זה לא הוגן לצפות מאנשים להספיק לראות אותו *אתמול* (מה עוד שהיה המרתון) כדי לדרג אותו היום, בזמן שהוא מתחרה עם סרטים שמוקרנים כבר שבועות וחודשים.
בכל שנה מאז הסקר השנתי הראשון, הסרטים שיוצאים בסוף השבוע האחרון של השנה לא נכללים בסקר של השנה הנוכחית אלא בזה של השנה שאחריה.
חוץ מזה שזה סרט חלש ואף אחד לא היה בוחר אותו
אז בכלל מיותר.
וואו, באמת? לכולם יש טעם זהה
מבחינתך, ללא יוצא מהכלל? חוץ מזה, אם רד פיש ושות' היו מחליטים אילו סרטים להעמיד לבחירה ע"פ איכותם (מבחינתם), הרשימה (המוקדמת, להזכירך, שאמורה להיות כללית ופתוחה לבחירת כולם) הייתה מצטמצמת פלאים.
לא אמרתי את זה, אל תכניס לי מילים לפה.
אבל יש קונצנזוס די רחב שזה סרט חלש של פינצ'ר ואני בטוח שהוא לא היה נכנס לעשירייה.
"זה סרט חלש ואף אחד לא היה בוחר אותו"
אלו המילים שלך. אז כן, התגובה שלי הרחיבה את העניין ואולי מבלי להתכוון לכך השתמע שאני מנכס לך מילים לא שלך, אבל אתה קבעת ש"אף אחד לא היה בוחר אותו". ושוב אתה קובע בביטחון שהסרט לא היה נכנס לעשירייה.
גם אם מדובר בסרט חלש של פינצ'ר, זה לא מעיד על טיבו מול סרטים אחרים, אלא רק על טיבו (לדעתך) מול סרטיו האחרים של הבמאי.
אתה צודק, כתבתי מהר והתגובה לא יצאה לי כמו שצריך
אז בתגובה שלי אלייך תיקנתי.
לא התכוונתי שאף אחד לא יבחר אותו, אלא שאני מאמין שהוא לא יבחר להיות בעשירייה.
והקונצנזוס הוא שהסרט הוא חלש באופן כללי. הוא לא רע, הוא פשוט לא איזה סרט מצוין שמגיע לו להיות בטופ של סרטי השנה.
בוודאי תשתומם לשמוע שאצלי הוא היה נכנס לטופ 5.
בלי עוררין.
ואני בטוח שהוא היה מגיע לרשימה הסופית.
מה גם שהקונצנזוס חיובי לרוב. תבדוק בכל האתרים הרלבנטיים.
"קונצנזוס די רחב שזה סרט חלש"
לא הפריע ל"עידן הקרח" ול"מתקפת המשובטים" להיכנס לטופ 10 ב-2002.
לכל אחד יש את הדעה שלו – זה שאתה קובע מהו ה"קונצנזוס" לא אומר שכולנו חייבים לעמוד בו.
נתתי לך פישלייק
כי שכנעת אותי בטעותי.
אני בנאדם ואני מוכן להודות שטעיתי.
יש כאלה שמאמינים שדיונים כאלה לא יכולים להתפתח לשום מקום, אבל הנה הצלחת לשנות את דעתי.
כל הכבוד לך
היי, אחרי שאתה גולש 4 שנים בעין הדג
אתה לומד דבר או שניים על איך להסביר לאנשים איפה הם טעו .
שמח שהצלחתי לעזור, ותודה על המחמאה!
למה "צמיג" לא ברשימה?
אולי בגלל שהוא לא סרט אלא אנטי-סרט..?
כי אין מקום לכולם.
הרשימה לא כוללת את כל הסרטים שיצאו השנה בעולם. לפני כמה ימים התפרסמה כתבה שבה הגולשים התבקשו להמליץ על סרטים שלא הוקרנו בארץ ושצריכים להיכלל ברשימה. סרטים שקיבלו הרבה תגובות חיוביות ופישלייקים בכתבה ההיא – נכנסו לסקר. "צמיג" לא קיבל מספיק כאלה.
35 סרטים, אני חושבת שזה שפל אישי חדש
להגנתי יאמר שיש פה כמה סרטים שאני יודעת שאני אראה בקרוב (בתקווה החודש), אז זה כאילו מפצה על זה.
מבחנתי? שנה של גיבורי על.
הטופ 5 שלי:
הארי פוטר ואוצרות המוות – סיום אפי לעשור הקסום הזה. אחרי הסרטים החמישי והשישי הציפיות שלי מדיוויד ייטס צנחו מאוד, אבל בשני החלקים של 7 הוא גאל את עצמו מבחינתי.
כוכב הקופים – סרט הדרמה (לא אקשן! זה לא סרט אקשן!) של השנה. משחק מעולה של ג'יימס פרנקו ואנדי סירקיס.
איך להיפטר מהבוס – הקומדיה הכי טובה ומקורית שראיתי מזה הרבה זמן. קונספט נחמד עם משחק מעולה של כל הקאסט (במיוחד קווין ספייסי)
מאניבול – בחיים לא חשבתי שאהיה מרותק ככה מבייסבול וסטטיסטיקות. בראד פיט באחת ההופעות הטובות שלו.
אומץ אמיתי – אחד הסרטים הטובים של האחים כהן. ג'ף ברידג'ס גונב את ההצגה (למרות שכל השאר גם מעולים) והיילי סטיינפלד מאוד מוכשרת. אה, וגם זה – http://www.youtube.com/watch?v=MFHwG8ikZAY
באמת שהיה קשה לבחור, אבל אלה נראה לי הסרטים הכי טובים שראיתי השנה. הייתי מצביע אולי ל'פייטר', אבל הוא יצא ב 2010 (גם בישראל), אז לא החשבתי אותו.
אצלנו הוא נחשב לסרט של השנה, כמו שהסברתי למעלה.
יהיה חבל מאוד אם סרט שאהבת יאבד קולות רק משום שהוא פספס את הדדליין שלך ביומיים.
האם ניתן לערוך את ההצבעות לאחר השליחה?
בגלל ששלחתי כבר, אבל יש עוד מספר סרטים שהייתי רוצה להשלים ואני לא יודע אם יצא לי, ויכול להיות שאני גם אשנה את דעתי.
בכל מקרה, המערכת נוחה וכיפית, הכל מוצג בצורה ברורה שעושה את ההצבעה ממש כיפית ועוזרת לי לזכור איזה סרטים יצאו בכלל השנה (למרות שלשנה הבאה הייתי שמח שהמערכת תעודכן כך שהיא תעבוד כמו מערכת ההצבעות במכסחי הקופות, כשההצבעה שלך גלויה לך ואתה יכול לערוך אותה עד למועד הסופי).
לא.
בבקשה הצביעו בסקר פעם אחת בלבד.
באסה, כי לגמרי שכחתי מ"קבור"
הייתי מעדיף אותו על פני "ארבעה אריות" כבחירה החמישית שלי.
היה את קבור?
דאמיט! הוא היה נכנס לחמישייה שלי. זה ילמד אותי לקח, למלא טפסים בהכרה חלקית. זה גם יכול להסביר למה מצאתי כל כך מעט סרטים שיצא לי לראות… אני חייבת להגיע לקולנוע יותר. כל סקר סוף שנה כזה כואב לי יותר.
אממ, באמת, למה?
למה החלטתם פתאום לשנות את מה שהיה נהוג פה במשך כל השנים?
אתה טועה ומטעה
כך היה המצב גם בשנים הקודמות בהן השתמשו במנגנון הזה.
כמו בכל סקר, אסור להצביע יותר מפעם אחת והצבעות מרובות עלולות להיפסל.
אם למישהו יש בעיות מיוחדות, נא לפנות אלינו בצורה פרטית.
יש אצלי איזה באג מוזר.
בחרתי רק ארבע סרטים ל"בחמישיה שלי" ונתתי דירוגים לסרטים נוספים שראיתי, וכשאני מנסה לבחור את הסרט החמישי, אני מקבל הודעה שניתן לבחור רק חמישה. עברתי שוב ושוב על הרשימה ויש לי רק ארבעה ירוקים. זה רק אצלי?
אכן מוזר
לא אמור להתרחש. האם רעננת את הדף באמצע או משהו? בכל מקרה, כניסה חדשה ונקיה לדף אמורה לפתור את הבעיה. סליחה.
הצבעותיו של ההוא שמנסה לצאת מהמיינסטרים אבל לא מצליח לו
איך להיפטר מהבוס.
אקס-מן: ההתחלה.
החבובות.
יעד סופי 5.
קוד מקור.
(זה ממש לא הסדר של איזה הכי אהבתי; כמה סרטים נכנסו לרשימה רק כי עוד נשאר מקום בחמישה…)
איזה יופי
אם הייתי מחכה עם ההצבעה שלי בכמה שעות גם "טאקר ודייל נגד הרשע" היה נכנס לחמישיה.
חבל לי שהוא איבד את הקול שלי, כי גם ככה בגלל שהוא לא הופץ מסחרית בארץ הוא יקבל מספר קולות מועט מאלה שכן הופצו.
האם אתם מאשרים לי להצביע מחדש? (גם אם לא, עדיין הכל סבבה. אני לא אכנס לדיכאון.)
אני הכנסתי לחמישיה רק שלושה (ודירגתי יותר מחמישה)
כי לאחרים לא מגיע להיות בטופ.
סרטי השנה שלי
חמשת סרטי השנה שלי הם "וביום השלישי", "חצות בפריז", "החבובות", "הערת שוליים" ו"נאום המלך".
כמעט שגם נכנסו: "טיפש, מטורף, מאוהב", "מרדף עצבני", "קוד מקור" ו"איך להיפטר מהבוס" (שהיו מהנים בטירוף, אבל גם נשכחים במהרה).
כנראה שהיה נכנס אם הייתי מספיק בזמן לראות אותו: "ג'ו+בל".
יפורסמו בסוף גם הגרועים ביותר?
אני מניח שהם יוסקו לפי כמות ה'לא אהבתי' בדף ההצבעה, אבל אם אפשר גם לפרסם אותם זה יהיה נחמד. בשבילי אלה:
מסיבת רווקות – לקרוא לזה קומדיה זה כמו לקרוא ל'מלחמת הכוכבים' סרט ריאליסטי. סרט מהסוג שגורם לך לרצות לעקור את העיניים עם כפית. מזל שראיתי במחשב ולא בזבזתי מכספי היקר.
גרין לנטרן – ראיתי לפני כמה ימים. הייתי אומר 'סרט הקומיקס הכי גרוע שראיתי', אבל התואר הזה שמור ל'הענק' מ 2003.
רובוטריקים 3 / ג'טסין ביבר הסרט / דמדומים – השם / טריילר מדבר בעד עצמו
(הכנס שם של סרט עם אדם סנלדר) – השנה הוא פשוט ביזה את עצמו באופן מגוחך.
רגע, ראית את ג'סטין ודמדומים מרצונך החופשי?
או שאתה פשוט מניח שהם מתועבים כי כל התגובות והסימנים האפשריים מעידים על כך שזאת האמת לגביהם?
חס וחלילה
ה'מותגים' עצמם מספיקים כדי לדעת.
'דמדומים' – ראיתי את הראשון, אחד מבזבוזי הזמן הכי גדולים בחיי, ולא נראה לי שההמשכים שלו משתפרים ממש, בטח שלא בעזרת הבעת הפנים היחידה של קריסטן סטוארט, הנצנצים של פטינסון או המחסור בחולצות של לאוטנר. כל כסף שמבזבזים על הסדרה הזאת זה כסף מבובז שיכל ללכת על סרטים טובים ויותר.
ג'סטין ביבר – אפילו לא שקלתי לשקול לראות. זה סרט על ג'סטין פאקינג ביבר. 'זמר/ת' בן/ת 16 שהשווה את עצמו לקורט קוביין. אני באמת אעקור לעצמי את העיניים לפני שאני אתקרב לדבר הזה.
מה שמשותף לשני הסרטים הוא ש 99% מהאנשים שאוהבים אותם הם ילדות בגילאים 12-14. מכיוון שאני לא נכנס בקריטריון, אני מסיק לפי טריילרים, ביקורות וכו' שהסרטים פשוט גרועים ובושה לקולנוע.
Did I adequately answer your condescending question?
אומנם לא ראיתי
אבל הסרט של ג'סטין ביבר מקבל ביקורות חיוביות מאוד. וזה נורא מטומטם להגיד שסרט שלא ראית הוא אחד הכי שנואים עליך וההסבר שנתת מגוחך אפילו יותר, לדעתי.
ביקורות חיוביות מאוד?
לא ראיתי את הסרט, אבל יש לסרט ממוצע של 5.8 ברוטן טומטוז. זה לא גרוע, אבל ממש לא מעיד על ביקורות חיוביות מאוד.
בקשר לסרט הזה, יכול להיות שזה איכשהו באג בIMDB או שלסרט באמת יש ציון של פאקינג 1.4?! והוא אפילו לא מופיע ברשימת הBottom 100 (בה לסרט המחזיק את המקום הראשון יש ציון של 1.5) – למרות שמופיע ב – Bottom "Documentary" Titles במקום מכובד ביחד אם סרט כלשהו של האחים ג'ונאס.
זה לא באג בימד"ב, זה באג במח האנושי
משום מה הרבה אנשים חושבים שזה נורא חשוב שהם יביעו שנאה לג'סטין ביבר (או לדמדומים, או לכל תופעה תרבותית אחרת שהם לא אוהבים) בכל מקום. ולכן יש לסרט המון המון דירוגי 1, רובם המכריע מגיעים מאנשים שבלי ספק לא ראו את הסרט. ימד"ב, בניסיון לרסן תופעות כאלה, משתמשים בנוסחה כלשהי לחישוב הציונים בטבלאות הסרטים המובילים/הגרועים, ששונה קצת מהנוסחה בדף הסרט עצמו.
זה לא אמור להיות ההפך?
כלומר, הייתי בטוח שמניין המעריצות של ג'סטין ביבר עולה בהרבה על מניין השונאים, כך שחשבתי שיגיע לסרט דירוג הרה יותר גדול, לפחות 6.
כנראה שיש לו הרבה יותר שונאים ממעריצות.
לא,
כנראה ש*מבין האנשים שמסתובבים בימד"ב*, מספר השונאים שלו גדול בהרבה ממספר המעריצות.
אולי זה מגוחך
אבל אני כל-כך שונא את ביבר ודמדומים שאני מאוד בטוח שהסיכוי שאני אוהב את הסרטים האלה אם אצפה בהם הוא כמו הסיכוי שכריסטופר נולאן יביים את 'רובוטריקים 4'.
נראה לי
שאפילו דמדומים נמצא במעמד גבוה יותר מביבר.
עכשיו כשאתה אומר את זה ככה זה לא מגוחך.
אתה חושב ש*הסיכוי* שתאהב אותם הוא קלוש מכיוון שאתה מתעב את ביבר ודמדומים (אני לא אתווכח בעניין אך רק אציין שאני לא מבין את השנאה הזו, לביבר היו שיר או שניים חמודים וסרטי דמדומים די חביבים בעיניי, אז קשה לי לקלוט למה כל כך שונאים אותם, אני מנחש שזה בגלל שהרבה אנשים רואים בהם נורא 'אוברייטד', או לא מה שהמעריצים עושים מהם ונורא קל לשנוא משהו שאתה לא שותף להתלהבות ממנו, רק שאני לא מכיר אף אחד שקרא ומעריץ את הסדרה הזאת כך שמעריצי הסדרה לא מפריעים לי בחיי היום יום שלי ומצדי שימשיכו לאהוב אותה) שזה טבעי לגמרי.
שמתי לב שהתגובה הקודמת שלי נראית קצת תוקפנית מדי , סליחה.
לא, אתה צודק
אני מבין מאיפה באת ונכון שהדעה שלי לא באמת אומרת כלום אם לא ראיתי את הסרטים עצמם, אבל אני מדבר מניסיון קודם. ראיתי את 'דמדומים' הראשון שהיה נוראי, ואני בספק אם שאר הסרטים מתעלים עליו (לא שגם זה יהיה טוב יותר). לגבי ביבר, כל שיר שלו ששמעתי מעצבן, ממה שאני קורא ברכילות פה ושם הוא נשמע כמו אידיוט גמור, ולכן אני בספק אם אוהב סרט שמתעד את ה'הצלחה' שלו.
בסדר, אבל אם נולאן יביים את "רובוטריקים 4",
האם תצפה בסרט?
באמת?
גרין לנטרן הכי גרוע?
אני דווקא חושב שהוא הסרט הכי טוב השנה מבחינת סרטי גיבורי על, למעט אקס מן כמובן, ושהוא הרבה יותר טוב מת'ור או קפטן אמריקה שלא שרדו אצלי יותר מצפיה אחת.
דווקא את הלנטרן ראיתי כבר פעמיים בבלו-ריי ואני באמת מצטער שהלכתי לראות את הקפטן במקומו.
נכון שהוא הרבה יותר מגוחך מהקפטן ומת'ור (וזה כשלעצמו חתיכת הישג), אבל הוא לוקח את עצמו בהרבה פחות רצינות בהתאם. וריאן ריינולדס היה ממש מוצלח.
אני היחיד
שת'ור הרגיש לו כמו סרט קומדיה?
נא לא להצביע לסרטים שלא ראיתם!
לא לשלילה ולא לחיוב
הערת שוליים, בלי כל ספק
סרט השנה שלי. התעלה על כל הסרטים שראיתי השנה. זה הסרט שחשבתי עליו הכי הרבה אחרי שראיתי אותו, במקביל להזדהות עם הדמויות. אולי הסרט שהכי הצחיק אותי השנה מבלי לגרוע מהפן הדרמתי, אלא רק להעצים אותו. בנוסף הוא עשוי מעולה וריגש אותי מאוד. הרבה זמן לא נהנתי ככה מסרט.
עוד בחמישיה: כוכב הקופים ומאניבול.
אחת מהופעות השנה שלי היא ספויילר לאקסמן אני מקווה שזה לא שימוש לרעה בקטגוריה הזו
זה היה נורא כיף.
ואני נורא רוצה למלא הצבעות גם לשנה שעברה. להצביע זה כיף!
לצערי מצאתי רק 3 סרטים ל"חמישייה" שלי:
127 שעות- אני פשוט לסביאן על הסרט הזה, מהשניה שהוא התחיל. במיוחד בזכות סצנת האורנג'דה. (או מה שהמשקה הזה לא יהיה)
הארי פוטר ואוצרות המוות חלק שני (למרות שראיתי אותו לפני כמה ימים וגיליתי כל מיני פאקים שלא שמתי לב אליהם בשלושת הפעמים שראיתי אותו בקולנוע)
מלנכוליה (שבכל פעם שאני חושב עליו אני נהיה מדוכא ומפוחד)
בהתאם נתתי את ההופעות של השנה לשחקנ/ית מתוך כל סרט.
זה דיי עצוב שרוב הסרטים האחרים סומנו כ"לא אהבתי", אבל אם בזבזתי את הכסף שלי על גרין לנטרן ודמדומים אז כל דקה של סבל מגיעות לי.
אז מסתבר שהיתה לי שנה ממש טובה בקולנוע
מתוך 23 סרטים, רק אחד קיבל ציון "לא אהבתי" (מאניבול), ושבעה "ככה-ככה" (החפרפרת, משימה בלתי אפשרית 4, נאום המלך, נגד כל הסיכויים, עולם הזמן, הרפתקאות טינטין ותור). כל השאר הם או "אהבתי" או בחמישיה שלי (אקס מן, ברבור שחור, דרייב, הערת שוליים, מלנכוליה). והשנה גם יש לי חמישה סרטים להכניס לחמישיה, ועוד התלבטתי אם לזרוק את אקס-מן לטובת אומץ אמיתי או קר עד העצם, בעוד שלרוב אין חמישה סרטים, שלא לדבר על ששה או שבעה, שאהבתי כל כך בשנה אחת.
הטופ שלי
קודם כל- דירגתי 38 סרטים! יאי! אני גאה בעצמי.
החמישייה שבחרתי (בלי סדר מיוחד. חוץ מזה שאקס מן התחלה בהתחלה. חהחהחה שנון):
1. אקס מן: התחלה- זה הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה. באמת. אני זוכרת שיצאתי מהקולנוע ולא הפסקתי לדבר עליו איזה שבוע בהתלהבות. ואז בצפיות חוזרות בבית (נו, כשמביאים איזה חבר או חברה ומראים לו את הסרט ומסתכלים על התגובות שלו ומנסים להלהיב אותו באותה מידה כמוך) אהבתי אותו יותר ויותר. רציתי לבחור להופעת השנה את הקמאו המהמם מהסרט, אבל…נו.
2. חצות בפריז- וודי אלן היה במאי מדהים. ואז היו לו כמה שנים עם סרטים בינוניים ומטה. ואז הוא חזר בגדול עם חצות בפריז, הסרט הנהדר הזה שהסתיים מהר מדי.
3. סאבמרין- לא הוקרן בארץ, אבל באמת שהסרט הזה דיבר אליי, יותר מרוב הסרטים שראיתי השנה. יש בו משהו מאוד מיוחד, מאוד עדין, ומאוד מאוד טוב.
4. רנגו- אני לא יודעת למה אהבתי אותו כל כך. סרט כזה מוזר וכזה נורמלי בו זמנית. ונשבעת לכם שאפשר להוציא ממנו המון הגיגים פילוסופיים לחיים (I'm blending! I'm blending! I'm a blender!)
5. 50/50- אני פשוט מאוהבת בג'וזף גורדון לוויט, אין מה לעשות. אני משוחדת.
יש כמובן עוד כמה סרטים שמאוד אהבתי, ויש עוד סרטים שאני יודעת שאני אוהב אבל עוד לא יצא לי לראות אותם. אבל באופן כללי- דווקא שנה סבבה.
ראיתי 20 סרטים השנה
(טוב, עד יום הסקר זה כנראה ישתנה ל-21, אבל זה כנראה יהיה בגלל "נערה עם קעקוע דרקון" שממילא נחשב ל-2012). זה אומנם נמוך בסטנדרט ממוצע ש\לגולש של עין הדג, אבל יחסית למישהו שגר אי שם בצפון וצריך לנסוע שעתיים מערבה כל פעם שהוא רוצה לראות סרט? זה בכלל לא רע.
עם זאת, אני חייב לציין שבחרתי שנה די עלובה להתחיל לכתוב בה על קולנוע באופן רציני. הסרטים הבאמת טובים של האוסקר האחרון הגיעו אלינו ב-2010, ואלה שהגיעו ב-2011 היו פחות טובים. פה ושם הגיחו כמה סרטים טובים, ואז חודשי הקיץ הביאו איתם מבול של סרטים מעולים, אבל משם הכל מתחיל להתדרדר, כשהייתה רק כמות זעומה סרטים שבאמת היו מעניינים. ובניגוד מוחלט לשנה שעברה – הפעם סרטי האוסקר ה(כנראה) באמת טובים יגיעו אלינו ב-2012. זה מוביל מצב שבו התלטתי מאוד את מי לשים בחמישייה. לא כי היה מבחר גדול מדי, אלא כיו מעט מדי סרטים שממש גרמו לי לעשות "וואו". הצלחתי לחשוב רק על ארבעה כאלה, אבל לא על חמישה. לכן, החלטתי שאני אתן את ה-4 האלו עכשיו, ואז אבלה את השבוע הקרוב בלהשלים סרטים חדשים, או לתת צפייה חוזרת לסרטים ישנים, ואז אכתוב את הבחירה החמישית כתגובה לתגובה הזאת. אז, הנה הרביעייה שלי (לבינתיים):
"127 שעות" – יצירת מופת. דני בויל והצוות שלו לוקחים סיפור שנורא קשה להסריט, והופכים אותו לאחת המסמכים המרטיטים ביותר שאי פעם נראו על מסך הקולנוע. הבימוי הוא בימוי דני בוילי על סטרואידים (כלומר – מטריד, מגניב, פרוע וארטיסטי באותו זמן) התסריט מדבר הרבה על נושאי החרטה, האחריות ועל עד כמה מובן מאליו אנחנו לוקחים את החיים, הבימוי פונה לחושים שלך, והתסריט לרגשות שלך, ושני האלמנטים הללו נתמכים על ידי ביצוע טכני מושלם ועל ידי הופעה יוצאת מן הכלל של ג'יימס פרנקו. לפחות 3 סצנות מהסרט נכנסות ל"רגעי השנה שלי", וזה אומר המון.
"כוכב הקופים: המרד" – סרט שנראה שהיה ממש קשה לביים, מבחינת הסקייל שלו. הסרט מטשטש באופן מושלם את הגבול בין דרמה לאקשן, ומציג גם סיפור אנושי מרגש, וגם סצינות ענק של הרס וחורבן בה בעת.
"החפרפרת" – אז כן, הוא איטי, קשה להבנה, וקר ואפור. אבל למי זה אכפת, כשזה עשוי כל-כך טוב? יש כאן בימוי מדהים, בתחומים הטכניים – עיצוב, פסקול, צילום ועריכה – אין לו מתחרים, העלילה מרתקת וסוחפת ומהשחק פה – אחחח, המשחק…
"הערת שוליים" – סרט שבו התסריט הוא הכוכב האמיתי. יוסף סידר וקח סיפור שיכול לקרות רק אצלנו בישראל, ומתבל את זה בכתיבה שמזכריה מאוד את האחים כהן, רק יותר טוב. המבנה של העלילה מוקפד וערוך נהדר, וההתייחסות לפרטים הקטנים פה מדהימה, מה שהופך אפילו סצינה של סגירת דלת לסצינה מעניינת. תוסיפו לזה משחק נהדר ופסקול מדהים, וכבר קיבלתם משהו מיוחד.
כמה סרטים ממש על סף החמישייה וראויים לציון (תויגו כ"אהבתי"):
ארבעה אריות, ממלכת החיות, הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק 2, אקס מן: ההתחלה, אומץ אמיתי, קר עד העצם, רנגו
סרטים בולטים שפספסתי: ברבור שחור, מלנכוליה, בלו וולנטיין, נאום המלך, 50/50
יההופעות (בניגוד לחמישייה, פה לא היו לי שום ספקות):
אנדי סרקיס ב"כוכב הקופים: המרד" – יש משהו שעוד לא נאמר? כלומר, זאת לא משמ חוכמה לגלם דמות טראגית שקל להתחבר אליה, דמות שעומדת כנגד כל הסיכויים ונצחת. אבל זה פי 1000 קשה יותר לעשות את זה כשאתה פאקינג *קוף*. כשכל הכלים שאתהיכול להתבטא בעזרתם הם הבעות פנים ונהמות (וגם זריקת קקי על אנשים בגרסת המבאי, אבל לא בזה אנחנו עוסקים). אנדי סרקיס עושה שוב את הדבר שהוא עושה הכי טוב, ונותן אנושיות מדהימה לדברים הכי פחות אנושיים בסביבה.
ג'ימס פרנקו ב-"127 שעות" – לפרנקו יש אתגר גדול לעמוד, בכך שהוא הדמולת היחידה נשראית על המסך במשך 99% מהסרט. למזלנו, הוא מצלי חלגלם את דמותו הטראגית של ארון רלסטון בצורה שגורמת לך להתחבר אליו במאה אחוז. ההופעה שלו היא גרנדיוזית ואינטימית באותה זמן, מפני שהוא אמור גם להראות את הצד ההרפתקני והצעיר שבו, וגם את הצד הרגשני והפילוסופי שבתוכו. אין רגע שבו לא האמנתי לתחושת הפחד ובמיוחד תחושת החרטה שהוא חווה, חרטה על כל הדברים בחיים שהוא לא עשה נכון, ועכשיו כבר מאוחר מדי לתקן. הרגעים שבהם הוא מבטא את התחושות הללו הם מרגשים ומצמררים כאחד (הראוייה ביותר לציון היא סצינת הטוק-שואו, והמבין יבין).
היילי סטיינפלד, "אומץ אמיתי" – ראיתי פה לא מעט תגובות שמספרות על איך אנשים מסויימים הקימו מקדש לאומה ת'ורמן או לאמה סטון או לקלואי מורץ או לענא עארף. אני, אני רוצה לבנות מקדש להיילי פאקינג סטיינפלד. ב"אומץ אמיתי" היא משחקת דמות שאני מגדיר אותה כמעין טרמינייטור ששוכן בגוף של ילדה קטנה – היא צמאה לדם, מכונת הריגה משומנת היטב שלא תנוח עד שתתפסו את המטרה שלה ותביא אותה לצדק, ויש לה יכולת רטורית-פילוסופית שלט הייתה מביישת אפילו את ג'וסל ווינפילד (במילים אחרות: אנטון שיגור עם ואגינה). לא מדובר בתפקיד שכל ידלה בת 14 תוכל לעשות, אב להייל יש כל-כך הרבה כישרון וכריזמה במהלך הסרט, שזלא ברור עם זה אמור להיות אלוהי, או מפחיד. היא אחת הדברים המגניבים ביותר בעולם שגילם הוא פחות מ-16, ואם זה לא מספיק, אז תראו איך היא נראית מחוץ למסך. אני "מאוהב".
בחרתי בדיוק את אותם ארבעה סרטים
וגם את "דרייב" להשלמת החמשייה – אני לא חושב שראיתי עוד סרט שבו האיכות הכללית של הסרט עולה משמעותית למרות העלילה הלוקה בחסר שלו, רק בזכות הבימוי המצויין.
ואיך שחכתי את אנדי סרקיס והיילי סטיינפילד?
אוף, גם אני שכחתי את אנדי סרקיס ב"כוכב הקופים: המרד".
בחרתי במקומו את טום קרוז ב"משימה בלתי אפשרית: קוד הצללים", מי היה מאמין.
החבר החמישי בחמישייה שלי: "אקס מן: ההתחלה".
ראיתי אותו שוב היום, ומה אני אומר? ברגע שאתה יודע שצריך לעשות את זה, בהחלט אפשר להתעלם מקוויי העלילה המשניים והמיותרים ועל הדמויות המשניות חסרות התועלת (באמת, אני חושב שדרווין היה שם רק בגלל אפליה מתקנת), והתרכז אך ורק בדברים החושבים באמת. מייקל פסבנדר מדהים, מקאבוי, ביירן, בייקון ולורנס עושים גם עבודה טובה עם הדמויות, שי כמה סצינות כתובות ממש היטב, האקשן ממש טוב, והעלילה מצליחה להיות עמוקה, ומדגימה עד לאיזו רמה הגיעו סיפורי קומיקס בימינו. אני אומנם לא יכול להצביע פעם שנייה, אבל אני די בטוח שהוא לא צריך קול נוסף ממני כדי להיכנס לעשירייה.
סרטי השנה שלי
הארי פוטר ואוצרות המוות חלק ב'
יעד סופי 5
כוכב הקופים המרד
סאקר פאנץ'
ידידים פלוס
15 סרטים- לא מדהים, אבל די נחמד
מתוכם 9 בקולנוע.
סך הכול שנה די חלשה, אבל נהניתי בכמעט כל סרט שראיתי (את דרדסים ראיתי עם בני דודים צעירים שמאוד התלהבו, אז זה עזר).
הימורים: תחרות בין פוטר לאקסמן לברבור שחור ל127 שעות. כוכב הקופים חמישי.
+ מקווה לראות את שרלוק בעשירייה.
ריאן גוסלינג הוא מלך היקום
חמישייה:
Animal Kingdom
Blue Valentine
Drive
Submarine
Winter's Bone
משחק:
ריאן גוסלינג – בלו ולנטיין
בן מנדלסון – ממלכת החיות
אנדי סירקיס – כוכב הקופים
צפיתי ב55 סרטים מהרשימה, למרות שחלק מאלו שלא אהבתי לא צלחתי עד הסוף. ספק רב אם הספק זה יחזור על עצמו בעתיד.
ורק הערה בנוגע לכותרת, מלבד היותו של גוסלינג שחקן מעולה ומאמם*_* מבט קצר על הפילמוגרפיה שלו מבהיר שהוא ממש טוב בלבחור סרטים. לא שאין נפילות אבל הוא בין הבודדים שאני יכול לצפות מהסרט שהם משתתפים בו להיות טוב על-סמך העבר שלהם.
היי, עוד מישהו שמזהה את הפוטנציאל של בן מנדלסון!
ההופעה שלו ב"ממלכת החיות" אכן הייתה קריפית ומרשימה במיוחד. זה בכלל היה סרט מצוין, אולי הוא ייכנס בחמישיה שלי בסופו של דבר.
החמישייה שלי:
ברבור שחור – הארונופסקי הזה לא מפסיק להפתיע אותי. פסיכי לחלוטין, עובד על כל החושים, ובהחלט קשה לשכוח ממנו.
העור בו אני חי – הוא טוב, האלמודובר הזה. מביים דברים מזעזעים באדישות מוחלטת, וגורם לקהל שלם לנוע באי נוחות. המקרה היחיד בחמישייה הזו שבו חלק משמעותי מהאפקט של הסרט היה קשור לקהל.
127 שעות – לפי הרשימה הזו, כנראה שיש בי משהו מזוכיסטי. בדיוק כמו בשני הסרטים הקודמים, גם הסרט הזה הוא חוויה פיזית שפשוט עובדת. טס, הסרט הזה.
הארי פוטר 7ב' – מאז אלופנסו קוארון לא נהניתי ככה מסרט בסדרה הזו. רוב הסרטים לא רעים, אבל הבעיה הגדולה שלי עם רובם היא התחושה שהם פשוט לא מה שהם אמורים להיות. כמה הברקות בימוי, אלן ריקמן ומבטא בריטי, כך מתברר, זה פשוט לא מספיק. התחושה שממנה אני יוצא בדרך כלל מהסרטים היא של פספוס ענק, חוסר דמיון ומקוריות ואי אחידות סגנוני. איזה כיף היה לגלות שהפעם כל מה שהיה חסר לי (מאז אותו סרט שלישי אדיר) הגיע. כיף של סרט, וההופעה של אלן ריקמן מדהימה במיוחד.
עץ החיים – פלצני, יומרני, ארוך, מתיש, סרט שאין שום הגיון שאנשים ייהנו ממנו בלי להיות מבקרי קולנוע נפוחים ומלאים בחשיבות עצמית. קשה לי להתווכח עם כל זה, אבל לא יכולתי להוריד את העיניים שלי מהמסך. מקרה נדיר של סרט שפשוט עבד עליי.
כמעט נכנסו: כוכב הקופים, הערת שוליים
אולי היו נכנסים אם הייתי רואה אותם: attack the block, ג'ו+בל, דרייב.
הופעת השנה:
וואו, הפעם זה היה ממש קשה. קולין פירת' נכנס כי הוא באמת היה אדיר בנאום המלך, אבל ג'פרי ראש היה לא פחות טוב ממנו. נטלי פורטמן היתה לא פחות ממושלמת בברבור שחור, ושלמה בראבא סגר שלישייה בתפקיד שלא יכולתי להוציא ממנו פסיק אחד רע. אבל מה עם ג'יימס פרנקו ב127 שעות, אלן ריקמן שאחראי על הסצינה היחידה בהארי פוטר שבאמת הייתה מרגשת, ואנדי סרקיס ששוב מראה שלכידת תנועה היא משחק לכל דבר.
שנה חלשה
חוץ מ127 שעות שום סרט לא היה מעולה היו טוביים אבל לא משהו שבאמת השפיע עליי
השלישיה שלי היא
127 שעות
כוכב הקופים
שרלוק הולמס 2 (בצער רב)
השחקנים הם מאותם סרטים (צירוף מקרים)
גימס פרנקו 127 שעות
אנדי סירקיס כוכב הקופים
רוברט דאוני גוניור שרלוק הולמס או כל הילדים מסופר 8 (ממש בצער רב)
לגבי סופר 8-
למה "ממש בצער רב"?
המשחק של אל פאנינג הוא לא פחות ממעולה. בסצינה שהיא משחקת בחזרה בתחנת הרכבת הבנתי שאני יושב ובוהה עם פה פעור במסך בקולנוע רק כשהתחילו להקרין את הקלוסאפים על הפרצופים של הילדים והבנתי פתאום שככה בדיוק אני נראה. ועדיין לא היה לי אכפת- היא עד כדי כך טובה [=
ורוברט דאוני ג'וניור כבר בנה לעצמו שם שהולך 300 ק"מ לפניו עטוי בחליפת איירון מן, קשה לי להאמין שמישהו באתר יחלוק על היותו שחקן שמצדיק כל הופעה בשנים האחרונות.
תשובה
ה"ממש בצער רב" לא דיבר על רוברט דאוני גוניור אלא על סופר 8 הילדים שיחקו מעולה הצטערתי על זה שלא היה שום שחקן בוגר ומנוסה שהיה יכול לעקוף אותם (אני עונה על זה בלי שראיתי "נאום המלך" שאומרים שהיה מעולה)
אפילו חום של 38.5 לא עצר אותי מלהצביע!
החמישייה הגדולה (ובאמת שזה היה לא פשוט):
אקס-מן: ההתחלה.
הסדרה הזו הוכיחה שוב שניתן ליצור סרט קומיקס עם עלילה איכותית (באטמן, ארצה! יש לך את שנה הבאה).
דרייב.
ישבתי מהופנט לאורך כל הסרט. לעזאזל, אני מהופנט רק מלחשוב עליו.
הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק שני.
סיום גרנדיוזי, מרגש ומדהים עבור סגה קולנועית שקשה יהיה להתחרות בה.
רנגו.
אני לא מדמיין סרט אנימציה לילדים כשאני חושב עליו. אני מדמיין סרט קודר, בעל עלילה עמוקה ואיכות הפקה גבוהה.
כוכב הקופים: המרד.
נגמרו לי הסופרלטיבים. אתם כבר יודעים למה הסרט הזה טוב.
הופעות השנה:
ריאן גוסלינג, דרייב.
וזה על סרט בו הוא מדבר – במצטבר – 4 משפטים.
ויוליה דיוויס, העזרה.
השחקנית היחידה מבין שלל ההופעות השנה שסחטה ממני דמעה (למעט שיה לה-באף, אבל מסיבות אחרות…).
ג'ניפר לורנס, קר עד העצם.
שחקנית כל-כך צעירה ועם כל-כך המון נשמה. אני אעקוב אחרי כל מה שהיא עושה (בקולנוע, כלומר. לא בחיים…אין צורך להתקשר למשטרה).
עד שאני אמצא יותר מסרט אחד לדחוף לחמישיה, הימורים:
הבטוחים:
1. "אקס-מן: ההתחלה"
2. "הארי פוטר: הסוף"
3. "כוכב הקופים: המרד"
4. "החבובות: הסרט"
5. "הערת שוליים: האוסקר"
6-7. קרוב לודאי שאחד (או שניים) מהעשיריה יהיה סרט מהמירוץ לאוסקר של השנה שעברה. בולטים: "נאום המלך" ו"אומץ אמיתי". ההימור: "ברבור שחור". ממש מאחוריו: "127 שעות"
8-9. על תקן הסרט שזכה לביקורות פושרות/מעורבות אך יכנס בגלל כמות די נכבדה של אנשים שנחשפו אליו. בולטים: "עולם הזמן" ו"שודדי הקאריביים: זרמים זרים". ההימור: "משימה בלתי אפשרת: קוד הצללים". טיפה מאחוריו: "שרלוק הולמס: משחק הצללים" ו"רנגו" (בתקווה שהרבה אנשים זוכרים אותו מאז יצא).
10. על תקן ההפתעה. בולטים: "העזרה", "מלנכוליה"(?), "ידידים פלוס"/"איך להיפטר מהבוס"/"טיפש, מטורף, מאוהב"/"מסיבת רווקות". ההימור: "חצות בפריז".
בונוס:
הסרט שיזכה להכי הרבה דירוגי "לא אהבתי" – "רובוטריקים 3", ללא מתחרים.
אבל
אבל הבונוס הוא "איזה סרט יזכה להכי הרבה דירוגי 'לא אהבתי' במהלך היום הראשון להקרנתו בממוצע לכל אחד מאולמות הקולנוע שבהם הוא מוצג".
בכל רגע ומסגרת זמן נתונים הוא לוקח בהליכה.
(ל"ת)
הייתי מוסיף את "דרייב"
לרשימת הסרטים שבטוח יהיו בגמר – בדף הזה יש כבר כמה וכמה אנשים שהצביעו לו לחמישייה שלהם. אותו דבר לגבי "ברבור שחור".
אתה כנראה צודק לגבי "דרייב"
היה מאוד קשה לפספס את ההתלהבות מגוסלינג בשנה האחרונה באתר, אבל חשבתי שזה נובע מהעובדה שהוא לקח חלק בשלושה סרטים ושהחלוקה של הקולות תהיה פחות או יותר שווה ביניהם. מסתבר שדווקא הסרט שזכה להפצה המצומצמת ביותר הוא המשמעותי.
הנה עוד סיבה שכנראה אתה צודק לגבי דרייב:
כשכותבים "עין הדג" בגוגל האפשרות השנייה שהמשלים האוטומטי מציע זה "עין הדג דרייב".
ההצעה הראשונה: עין הדג לצפיה ישירה
ההצעה השלישית: עין הדג לצפייה ישירה
אההההההה? מה נסגר עם האנשים?
לפי מצב הדירוגים הנוכחי,
אתה צודק.
ואתה טועה לחלוטין.
הניחוש שלי
127 שעות
אומץ אמיתי
אקס מן ההתחלה
ברבור שחור
הארי פוטר 7ב
הערת שוליים
כוכב הקופים
נאום המלך
רנגו
===
ואני מתלבט לגבי הסרט העשירי – מאניבול/דרייב/פייטר/טיפש מטורף מאוהב
מצד אחד, יש לי תחושה שאתה מפריז עם סרטי תחילת 2011
אתה נותן יותר מדי קרדיט לזכרון של המצביעים. מצד שני, מה אני מבין? הרי אתה הוא זה בעל ההימור המושלם (עשר מעשר!!!) מהסקר של 2008 (וגם זה שהיו לו יותר תגובות להסתמך עליהן).
ועוד כמה הימורים להופעת השנה:
כריסטיאן בייל – פייטר
נטלי פורטמן – ברבור שחור
קולין פירת' – נאום המלך
ג'ניפר לורנס – קר עד העצם
היילי סטיינפלד – אומץ אמיתי
ג'יימס פרנקו – 127 שעות
מייקל פסבנדר – אקס מן: ההתחלה
אנדי סירקיס – כוכב הקופים: המרד
ריאן גוסלינג – דרייב
קירסטן דאנסט – מלנכוליה
Potential Spoilers:
שלמה בראבא, אלן ריקמן, בראד פיט, ג'וני דפ כרנגו.
איך אתה עושה את זה?
ובאשר לעצמי, 6 נכנסו, עוד שלושה שהוזכרו כבעלי סיכוי גם. בחזקת הפתעה לא מפתיעה – דרייב.
איך? אממ...
אני בסך הכל עוקב אחרי ההתלהבות מהסרטים לאורך השנה ומשקלל את זה עם התגובות שמופיעות בסקר המקדים. ואחרי גלישה במשך עשור באתר אני כבר יודע פחות או יותר מה הטעם כאן כשזה מגיע לסקרי סיכום… אולי אני מחובר לDNA של גולשי האתר? בכל מקרה זה גם קשור למזל, כמו שרד כתב – הרשימה היתה צמודה השנה והשתנתה משעה לשעה.
האמת שדרייב היה wishful thinking שלי, והוא גם הבחירה שלי לסרט השנה (הסרט ממש לא מושלם, אבל היתה לי את חווית הצפייה הטובה ביותר איתו. אגב – תודה לאתר על ההקרנה בסינמטק חולון!)
יתר החמישיה שלי: אומץ אמיתי, בלו וולנטיין, ברבור שחור ועץ החיים. עוד סרט בחמישיה שלי, שטכנית לא נכנס רק בגלל ההגבלה לחמישה סרטים בלבד בחמישיה: מלנכוליה. בחזקת ספק: הערת שוליים, שלא ראיתי, למרות שפיזרתי המון המלצות לאנשים ללכת לראות אותו. אבל לא הגעתי לזה בעצמי :-/
זה הזמן לומר סחתיין!
(ל"ת)
מעולה... :)
אין אור, בטוח שהאבטחה של האתר עובדת?
לא רק שהיא עובדת
אחרי שפינקי פרסם את הרשימה שלו, קראתי אותה והמהמתי לעצמי "הא הא, הוא לגמרי טועה". רשימת הסרטים המובילים בסקר באותו זמן היתה שונה משמעותית. אבל אז קרה דבר מוזר – המציאות בהדרגה השתנתה כדי להתאים את עצמה לתחזית של פינקי. כנראה שיש באג במטריקס.
חוץ מזה
לחזות את העשיריה של 2011 שבוע לפני הסקר זה קל. נראה אותך חוזה עכשיו את העשיריה של 2012.
אני אנסה.
[בהנחה שהסרטים האלה יצאו בארץ עד אז, כן?]
נערה עם קעקוע דרקון
הוגו
כרוניקה בזמן אמת
הנוקמים
אמיצה
אברהם לינקולן: צייד הערפדים
עליית האביר האפל
ההוביט, חלק 1
גרביטציה
אלה תשעה שיש להם סיכוי טוב. אין לי רעיון לסרט עשירי.
הייתי מכניס לפה גם את "ג'נגו" של טרנטינו, אלמלא כבר היה לו תאריך יציאה בסופ"ש האחרון של 2012.
זה obvious מדי
(ל"ת)
הייתי מוציא את "אברהם לינקולן: צייד הערפדים"
ואת "נערה עם קעקוע דרקון" ומוסיף במקומם את "Wreck It Ralph", את "אריאטי" של סטודיו ג'יבלי ואולי את ספיידרמן החדש.
אני אנסה
האביר האפל עולה
ההוביט: חלק 1
אמיצה
הרוס את זה ראלף
ספיידרמן 4
פרומותאוס
כרוניקה בזמן אמת
מלחמת העולם Z
הנוקמים
נערה עם קעקוע דרקון
אבל איפה ה"דרייב" ברשימה הזאת?
ואיפה "הערת שוליים" ו"כוכב הקופים"? שניים מהם סרטים שבתחילת 2011 אף אחד (כמעט) לא היה מודע לקיומם, והשלישי הוא סרט שאנשים ידעו עליו, אבל אף אחד לא חשב שיהיה שווה משהו. תמיד יש הפתעות. לקחת עשרה סרטים מתוך רשימת "לאיזה סרטים אתם הכי מצפים ב-2012" זה קל, אבל זה כמעט אף פעם לא מדויק. אולי הרשימה שלך מדויקת לחלוטין, אין לדעת, אבל יותר סביר שיקרו גם דברים לא סבירים. לא התכוונתי ברצינות כשהצעתי לחזות את הסרטים שיהיו בעשיריה ב-2012, זה די בלתי אפשרי.
זאת הסיבה שהשארתי מקום לסרט עשירי.
ארי די בטוח שאיפהשהו ב-2011 יגיע סרט שלא שמענו עליו – סביר להניח שיהיה מתמודד חשוב באוסקר הבא – ויקבל שבחים. מכיוון שאנחנו עוד לא יודעים מהו, השארתי מקום ריק.
אתה צודק, ובגלל זה אמרתי שאני אנסה
אפילו מוכשרים ברמת הפינקי לא יוכלו לחזות במדיוק את כל מה שיקרה ב2012. אנחנו לא בני מאיה ~קריצה קריצה~.
לדעתי, אגב, "מלחמת העולם Z" יהיה "כוכב הקופים" של 2012.
אה, וכמעט שכחתי
כל סרט ברשימה שהצגתי יוכל בקלות להיעלם בתנאי ש"כנס העתידנים" אכן ייצא ב2012.
"כנס העתידנים" לא יראה אור מקרנה לפני ינואר 2013:
http://blog.orange.co.il/cinemascope/?p=8578
אור מקרנה זה לא ריקוד (?) משנות התשעים?
(ל"ת)
הבחירות שלי:
חמשת סרטי השנה:
1. כוכב הקופים: המרד
2. אקס מן: ההתחלה
3. הארי פוטר 7, ב'.
4. השכונה VS חייזרים.
5. ארבעה אריות (היתה התלבטות בין זה ל"מלנכוליה" אבל החלטתי לגוון קצת).
הופעות השנה, נשים: קירסטן דאנסט ב"מלנכוליה", אלה פנינג ב"סופר 8", מילה קוניס ב"סטטוס: ידידים".
משלושתם רק קירסטן דאנסט נכנסה לרשימת הופעות השנה שלי, כי היו שני גברים שהרגשתי שמגיע להם את המועמדות יותר. מה שכן לדעתי כדאי להרחיב את בחירת המועמדים להופעת השנה משלוש לארבע, שניים לנשים ושניים לגברים, שיהיה שווה.
הופעות השנה, גברים: אנדי סרקיס ב"כוכב הקופים: המרד" (הופעת השנה מבחינתי) ומייקל פסבנדר ב"אקס מן: ההתחלה".
אנחנו לא מפרידים בין הופעות של נשים וגברים.
אני לא רואה שום הגיון בהפרדה כזאת. זאת לא תחרות ריצה ולא אוטובוס חרדי.
זה... אה, לא מה שאמרתי.
אמרתי שלמה דווקא יש מקום לשלוש בחירות להופעות השנה?
למה לא ארבע נגיד? אם יהיה ארבע יכול לצאת מצב שיהיה אפשר לבחור את שתי הופעות השנה של גברים ושתי הופעות השנה של נשים כדי שזה ירגיש יותר שווה. או שסתם יהיה מקום נוסף לבחור בעוד הופעת השנה אם מישהו מרגיש שהוא חייב להוסיף עוד שם. זה לא חייב להיות שווה, לא אמרתי שצריך להפריד כמובן אבל מקום לארבעה אפשרויות בחירה יתן את האופציה הזו.
אגב, להשוות את מה שאמרתי להדרת נשים זה קצת פוגע
ומעצבן.
בתור מישהו שהוא נגד הדרת נשים, שכתב תגובה על זה ממש פה באתר לפני כמה זמן.
ואני רק עוד יותר אבהיר את העניין: לא התכוונתי להפריד את הופעת השנה לנשים וגברים אלא פשוט להוסיף עוד אפשרות בחירה. כי כשאני בחרתי את הופעות השנה שלי וראיתי שיש שני גברים ואישה אחת, זה צבט לי. גם אם אלו הבחירות הנכונות מבחינתי. בגלל זה הוספת אפשרות בחירה רביעית היתה נותנת לי אפשרות לאזן את זה יותר אם ארצה בכך. זה לא הכרחי, אבל רק הצעתי.
אני מצטער, לרגע לא התכוונתי לרמוז
שאתה בעד הדרת נשים באופן כלשהו. ברוב המכריע של הפרסים/בחירות למיניהם יש הפרדה בין "שחקן השנה" ו"שחקנית השנה", ואף אחד לא מאשים את האוסקר, למשל, בהדרה. אבל אצלנו – אין הפרדה.
היתה שנה טובה.
סרטים רעים ממש לא ראיתי – אם כי בעת מילוי הסקר חסרה אפשרות כלשהי בין "אהבתי" ו-"ככה-ככה". ראיתי לא מעט סרטים שקיבלו ממני "אהבתי" למרות שהרושם מהם היה "סרט טוב ולא יותר" או "נהניתי, למרות החסרונות". או אם לפרט:
אכזבות:
החבובות – אפשר להאשים את ההייפ שדיבר על לא פחות מתחיית המתים של ג'ים הנסון, והסתבר כחצי שעה לקראת הסוף שלא מביישת את הפירמה, עם סרט לא-משהו שבא לפניה.
טיפש, מטורף, מאוהב – גם כאן אפשר להאשים את ההייפ שדיבר על לא פחות מיצירת-מופת של הקומדיה הרומנטית העכשווית, והסתבר כסרט עם סצנה אחת ויחידה שבאמת הורסת מצחוק, מוקפת בסרט עם הומור פושר, חוזר על עצמו, וספוג כולו בשוביניזם בוטה ולפעמים שנאת-נשים לשמה.
עולם הזמן – טוב, כאן אי-אפשר להאשים את ההייפ. אמרו סרט מפוספס וצדקו.
הסרטים הלא-רעים של השנה:
קפטן אמריקה/תור – שני סרטים שמופיעים ביחד ברשימה, בעיקר בגלל שאפשר לומר עליהם פחות או יותר אותו הדבר: לא מזיקים, לא הרבה יותר מזה (למרות ש-"קפטן אמריקה" היה קצת יותר טוב) ומשמשים בעיקר הקדמה ל-"אוונג'רס".
"ליל האימה" – סרט אימה לא-רע, למרות הבעיות בקטגוריות התסריט והמשחק.
הסרטים הטובים של השנה:
כל אלה שלא ממש צריך לפרט, הם די קונצנזוס:
אקס-מן: התחלה
ברבור שחור
הערת שוליים
כוכב הקופים: המרד
הערת שוליים
ועוד אחד שאולי צריך לפרט עליו – בוקר טוב אדון פידלמן. איכשהו בדיונים ברשת היה רושם של תחרות בין הסרט הזה לבין "הערת שוליים", כשזה האחרון פופולארי יותר, והראשון "אמנותי" יותר. ובכן – שני הסרטים מאוד-מאוד דומים זה לזה, גם (ובמיוחד) בנושאים שהם עוסקים בהם. "הערת שוליים" אמנם מתהדר בתסריט קצת יותר חד מבחינת הדיאלוגים, אבל ל-"אדון פידלמן" יש צוות שחקנים מוכשר יותר. בקיצור, תיקו בין שני סרטים ישראליים איכותיים מאוד.
והחמישיה שלי:
הקוסם – הפספוס הגדול של המפיצים השנה. הסרט השני באורך מלא של סילביאן שומה ("שלישיית בלוויל") הוא דרמה אנושית, מחממת-לב ושוברת-לב באותה מידה, שמצליחה להגיע לשיאים נדירים של רגש ויופי באנימציה, ברמת המיאזאקי.
נאום המלך – דרמה היסטורית סוחפת, אלגנטית מקצועית ומענגת. וכן, היא לקחה את האוסקר לגמרי בצדק מההוא על הפייסבוק.
סופר 8 – הסרט הכי ספילברגי של השנה (למרות שלמען האמת, גם ל-"נאום המלך" אפשר היה להדביק תואר כזה) וספילברג בכלל לא ביים אותו, רק הפיק. ועדיין, סרט מד"ב שלא מבוסס על קומיקס, ספר או משחק, ומספק חוויית צפיה נפלאה ואופטימית.
קוד מקור – ולמרות שסרטי מד"ב שמבוססים על תסריט מקורי הם, כמו שאמרתי קודם, עניין די נדיר, השנה קיבלנו עוד אחד שגם הוא סיפק חוויית צפיה מהנה בהחלט.
רנגו – יכול להיות שהסרט הזה זכה לתשומת-הלב הגדולה שלו בגלל שהיציאות של פיקסאר ודרימוורקס היו כל-כך מאכזבות, אבל לאנגו אין בכלל מה להתבייש: תסריט שנון, עיצוב נהדר ואנימציה נהדרת הופכים אותו לסרט האנימציה הטוב של השנה. גור ורבינסקי מייצב לאט אבל בטוח את מעמדו כסמאח הפופקורן הגדול של תקופתנו.
אני כועס על עצמי שלא בחרתי אף סרט אנימציה
גם לא את רנגו. אולי הייתי צריך…
למרות שזו היתה שנה די חלשה לסרטי אנימציה, בלי אף יצירת מופת אדירה כמו של פיקסאר (אם לא מחשיבים את פורטל 2, ולא מחשיבים).
מעצבן שאי אפשר להצביע שוב בסקר.
פידלמן והערת שוליים?
אני מסכים איתך שבנושאים יש באמת דמיון רב מבחינת יחסי אבות ובנים,
אבל מבחינת סרט? הם פחות או יותר משני הקצוות של הסקאלה (פרט לנבו קמחי והסקווש).
"הערת שוליים" הוא קצבי, מותח, נסיוני ובעל תקציב גדול, עקב הבמאי שלו.
"פידלמן" הוא איטי, מהורהר, מרומז ומינימלי.
הדברים היחידים שאולי עוד דומים בין השניים זה הסיום המבלבל והקרן לקולנוע בירושלים שתומכת בהם.
אני נורא נהנה לקרוא את הסיכומים שלך.
והסיכום הנוכחי לא יוצא דופן (:
מאוד מתחבר לחוסר במשהו בין "אהבתי" ל"ככה ככה"
חסר לי במיוחד במקרה של 'אקס מן: ההתחלה', סרט שנראה לי יותר מדי סתמי ביחס לציפיות כדי שאגדיר אותו כסרט שאהבתי, אבל אלגנטי ומהנה מכדי להיחשב כבינוני נטו. וגם את 'לארי קראון' החביב הייתי מכניס לשם.
איזה כיף.
אני תמיד אוהב את תקופת סוף שנה מבחינה קולנועית וכמה שזה כיף שפה בדג נותנים במה ראויה לסיכומי שנה למינהם
החמישיה שלי היא:
העור בו אני חי- אלמודובר עושה זאת שוב עם סרט ארטהאוס מצוין, שונה, מותח, מטורף ומזעזע לפרקים, עם הופעה מצוינת של בנדרס ופס-קול מעולה.
אקס-מן: ההתחלה- פשוט נהדר. אחרי הבינוניות של שני הסרטים הקודמים בסדרה היה קשה להאמין שמשהו טוב יצא מהפרנצ'ייז הזה תחת השרביט של פוקס. אבל כבר כשראיתי את הטריילר היתה לי הרגשה שיש לסרט הזה מין אינדי-וייב ושהוא נראה מאד מבטיח. כמה כיף לגלות שמת'יו וון מימש את הפוטנציאל.
רנגו- סוריאליסטי, מצחיק ומעוצב בצורה מחוררת עיניים (בקטע טוב, כמובן). אנימציה יפהפיה שלא רואה ממטר את פיקסאר או כל סרט אנימציה אחר שהיה השנה בקולנוע.
ראיתי את השטן- מורט עצבים ברמות על והכי חשוב- מצליח למתוח ולרתק גם בזמן מסך של שעתיים וחצי. גם סצינות האלימות הברוטאליות לא ניתקו אותי ריגשית ממה שהולך בסרט הזה, שמעבר לעובדה שמדובר בסרט מתח יעיל- מדובר גם באחד מסרטי הנקמה הכי טובים שראיתי אי פעם מבחינת איך שגיבורי הסרט מושפעים ממנה.
סופר 8- בצפיה ראשונה בקולנוע, הסרט לא הלהיב אותי. אך בצפיה הביתית הוא התברר כהרבה יותר מוצלח והצליח לשבות אותי לחלוטין; בין אם זה קאסט הילדים (כולם נהדרים) או אווירת הנוסטלגיה- הסרט הזה פשוט עושה הכל כמו שצריך. סרט שפשוט מחמם את הלב, עם מסר יפה ופשוט, אך גם חשוב.
הופעות השנה:
נטלי פורטמן על ברבור שחור- תצוגת משחק מדהימה ומפעימה. באמת השתכנעתי שפורטמן היא הדמות שהיא מגלמת. צלילה מאד משכנעת לעולם הפארנויה.
אנטוניו בנדרס על העור בו אני חי- פסיכוטי אך קר רוח בו זמנית, בנדרס צימרר אותי לחלוטין בסרט הזה והוא רק מוכיח כל פעם מחדש שתחת במאי טוב (אלמודובר למשל) הוא יכול להוציא תצוגות משחק מהמשובחות שיש.
מייקל פסבנדר על אקס-מן: ההתחלה- בלי לחקות את איאן מק'קלן הוא יצר דמות משכנעת ומשוחקת בהמון תשוקה ואמונה. ככה מגנטו צריך להיראות וכמובן שפסבנדר שולט.
חוץ מזה, חבל שיש רק 3 מקומות בהופעת השנה. גם לויגו מורטנסן מגיע על "הדרך", לדעתי מדובר בהופעת הקריירה שלו. חבל שלא היה לו מקום בהצבעה שלי, אבל חשבתי שיהיה ראוי לציין אותו בכל זאת.
בכללי, אני מאמין שהיתה אחלה שנה בקולנוע. ושנה הבאה תהיה אפילו יותר טובה .
מסקנה מלחיצה
ראיתי 94 סרטים מתוך הסרטים ברשימה,
ואני חייל ואני ממש לא ג'ובניק,
עכשיו עולה השאלה,האם שיכפלתי את עצמי?
איך זה הגיוני?
מלחיץ!
בכל מקרה,זו הייתה לדעתי שנה מעולה בקולנוע.
עד מתי ניתן להצביע?
(ל"ת)
בוא נגיד, יום חמישי בחצות.
(ל"ת)
איזה כיף, סקר שנה
התגעגעתי לסקר. מצטרף לבקשה לאפשר מנגנון "מכסחי קופות" שיאפשר צפייה ועריכה.
תמיד מוזר לי לראות סרטים של האוסקר שעבר בסקר, אבל מן הסתם זה הגיוני… 3 מתוכם הגיעו לחמישייה שלי (אומץ אמיתי, 127 שעות וברבור שחור). נטלי פורטמן גם קיבלה אצלי הופעת שנה על הסרט. אני ממש מתפלא שאין פה שום תגובה לגבי הסרט שהיה מדהים בעיניי. אופתע לא לראותו בעשירייה.
כמובן שעד ששלחתי את התגובה כבר כתבו על ברבור שחור...
ואם אני כבר מגיב – רד, יש אפשרות להוסיף לפצל את "ככה ככה" ל"סתמי" ו"נחמד"? אני תמיד מתלבט בין "ככה ככה" שנשמע פחות מדי ל"אהבתי" שנשמע יותר מדי.
כמובן שהשנה כבר מאוחר.
watched 115 movies from the list
(ל"ת)
פעם ראשונה
שאני משתתף בסקר הזה. נחמד מאוד שהוא שולח לך מייל עם תזכורת לכל הסרטים שראית, אני אשמור אותו בפייבוריטס.
סרטי השנה שלי:
ברבור שחור – יצא די מזמן ולדעתי אנשים כבר שכחו איזה סרט מדהים זה.
כוכב הקופים – לא ייאמן שקוף דיגיטלי הוא היחיד השנה שהצליח לסחוט ממני דמעה.
50/50 – שני השחקנים האהובים עלי כרגע בסרט הוליוודי מושלם.
דרייב – בהתחלה לא ממש התלהבתי, והתעצבנתי מהמשחק של ריאן גוסלינג, ראיתי אותו מאז עוד פעם, ויש בו משהו יוצא דופן שפשוט נחקק בזיכרון (הרבה בזכות הפסקול הנהדר).
ומעל כולם, סרט השנה שלי: הערת שוליים – אני עד עכשיו מתקשה לעכל שקולנוע כל כך טוב נעשה ממש מתחת לאף שלי. ריספקט ענקי ליוסף סידר.
פרס הסרט הלא משהו בכלל שמוערך יתר המידה בעין הדג בגלל שכולם פה גיקים – הארי פוטר (ובמקום השני אקס מן). שנה שעברה, דרך אגב, זה היה סקוט פילגרים שהרבה יותר גרוע בעיניי משניהם.
?
איך "מים ואהבה" שם?
זה סרט שפותח במרץ.
ו"חייבים לדבר על קווין" לא, למרות שהיו לו כבר כמה הקרנות (גם בקולנוע לב, וגם בפסטיבל הנשים ברחובות)?
אופס
"מים ואהבה" באמת לא צריך להיות ברשימה. לא נורא, לא נגרם נזק. הוא יתחרה שוב בשנה הבאה.
"חייבים לדבר על קווין" יצא להקרנות מסחריות רק אתמול ולכן הוא נכלל ברשימה של 2012 לפי "חוק הסופ"ש האחרון".
שמתי לב שהרבה סרטים עברו מעלי
מתוך החמישה עשר שדירגתי, פירגנתי רק לשניים בציון הכי גבוה, כשהשאר נעו בין ככה-ככה לאהבתי. אני מניח שזו בעיקר שיטת הסינון שלי לסרטים – אני הולך רק למה שמלכתחילה נראה לי מוצלח ומגובה בתגובות תומכות של אנשים שאני סומך עליהם, ככה שאין ממש אכזבות – אבל אולי זו גם עדות לשנה הקולנועית שלי. בי נשבעתי לעשות שימוש אינטנסיבי יותר במנוי לקולנוע לב, ולא לוותר על סרטים שנראים לי נהדר, רק בגלל שאין לי עם מי ללכת (וכן, הערה פולניות זו מיועדת לכל החברים שסירבו לבוא איתי ל"פינה" בטענה שסרט תלת-מימד על ריקודים זה קונספט מטופש).
בכל מקרה, את ציון החמישיה נתתי לבלו ולנטיין ומלנכוליה. פתאום מצטיירת פה שנה דכאונית במיוחד, לא? מה הפלא שלא אהבתי כלום? את הצל"שים למשחק נתתי לקירסטן דאנסט על מלנכוליה, מישל ויליאמס על בלו ולנטיין ומליסה מקארתי על מסיבת רווקות, ולו רק בגלל הכלבלבים בטנדר. והכריש. והסצינה שרצה עם כותרות הסיום.
דווקא בקטגוריית המשחק התלבטתי לרוב. נכנסו ובסוף יצאו: ויולה דיוויס על העזרה (הימור שלי: תועמד לאוסקר הקרוב. ואם להיות נועז, אז גם למקארתי יש סיכוי), שרלוט גינסבורג על מלנכוליה (נהדרת! ברור לי מה ההייפ על דאנסט בהקשר של הסרט הזה, אבל החלק שלה בסרט פשוט נפלא), נטלי פורטמן על ברבור שחור, ג'ף ברידג'ס והיילי סטיינפלד על אומץ אמיתי ומועמדות של רצון טוב לאנלי טיפטון (Analeigh Tipton) על טיפש, מטורף, מאוהב.
23 סרטים - לא משהו
לצערי החל מספטמבר לא יצא לי לראות כמעט אף סרט, מלבד גיחה קצרה לאייקון. לכן, החמישייה שלי היא לגמרי בערבון מוגבל, בהתחשב בסרטים שהחמצתי.
החמישייה:
1. 127 שעות – סרט השנה
2. הערת שוליים
3. צייד הטרולים
4. עצם חורף – הידוע כ"קר עד העצם"
5. השודד – ה(לא) ידוע כ"לאור היום"
לצערי rubber לא הגיע לרשימת המועמדים, אם הוא היה מגיע הוא כנראה היה נכנס לחמישייה.
ההופעות:
1. קולין פירת – נאום המלך
2. ג'יימס פרנקו – 127 שעות
3. ליאור אשכנזי – הערת שוליים
והדירה?
מכייוון שראיתי כל כך מעט סרטים השנה קצת חבל לי שלא מצאתי את הדירה בין הבחירות האפשריות. הוא היה נכנס לחמישיה שלי.
את מתכוונת לדיירת?
כי אם כן, הסרט יצא בארץ ב29 לחודש, ובסקר יש רק סרטים שיצאו לפני ה- 22.
לא, היא מתכוונת ל"הדירה"
ובאמת חבל שהוא לא שם.
אכן (חוץ מזה שאני הוא 'הוא')
(ל"ת)
כן, הגבתי בפזיזות
בדיוק אחרי ששלחתי את ההודעה מצאתי על הסרט המדובר.
סטטיסטיקות ועוד כמה תארים
ראיתי 53 סרטים מהרשימה, 44 מתוכם בקולנוע. אני גם חייל, ובניגוד לחייל האחר שכתב פה, אני ממש כן ג'ובניק. כלומר, אני מקבל כלום כסף ויש לי הרבה זמן לבזבז אותו. לכן אני אומר 'הולי שיט, איך לעזאזל ראיתי כל-כך הרבה סרטים בלי למכור כליה בשוק האפור?!'. כי אני בזבזן, כסף לא נשאר אצלי הרבה. קונה בשקם, אוכל בחוץ, סרטים וכו'. לכן אני מופתע שראיתי השנה הרבה סרטים בקולנוע בלי שהבנק עיקל לי את הבית.
ועכשיו לכמה תארים אחרים:
קומדיית השנה – 'איך להיפטר מהבוס'. לא סתם הוא בטופ 5 שלי.
סרט האקשן של השנה – מב"א 4, אפילו רק בשביל הסצינה בדובאי. סרט ענק.
הסרט המדכא של השנה – הדרך. אם אתם חושבים להתאבד ומחפשים סרט שישנה את דעתכם, שיהיה כל סרט חוץ מזה.
סרט האימה של השנה – 'יעד סופי 5' (לא בדיוק 'אימה-אימה', אבל אתם מבינים). יש בתוכי צד אפל וסדיסטי, ולראות אנשים מתים בדרכים מוזרות ממש משעשע אותי. אני מת על סדרת 'יעד סופי', 'המסור', וסרטים שבהם טינאייג'רים נהרגים ע"י פיראנות, כרישים, רוצחים עם מסיכות הוקי וכו'.
השימוש הכי טוב ב 3D השנה – 'מרדף עצבני'. כן, אמרתי לא מעט פעמים פה שאני שונא 3D וב 95% מהמקרים השימוש בו הוא סתם גימיקי, מעפן והורס את חווית הצפייה. אבל יש סרטים שבהם זה עובד, כמו הסרט הזה ו'יעד סופי' הנ'ל.
הקונספט הכי מבוזבז של השנה – בוקרים וחייזרים / עולם הזמן. הרעיון עצמו עם פוטנציאל עצום, הביצוע היה בינוני. אה, וגם 'דרכו של לוחם' AKA 'בוקרים נגד נינג'ות'.
הויזואליות הכי טובה השנה – 'סאקר פאנץ' '. אפשר להגיד הרבה דברים על הסרט – שאין לו עלילה, שהעלילה שכן יש לו מורידה מערכו, וכו'. אבל גם זה סרט מעפן, לעזאזל, זה סרט מעפן שנראה ממש טוב. במקום השני והמכובד מגיע אפקט הזום המתעתע והמדהים ב'ללא גבולות' (מי שראה יודע על מה אני מדבר).
הסרט הכי אובר-רייטד של השנה – דרייב. כמה דיברו על הסרט הזה, וכמה ביקורות, והבימוי, וריאן גוסלינג, וכו'. סרט נחמד, לא יותר. היה נחמד אם היו למר גוסלינג יותר משני הבעות פנים בסרט. אהבתי אותו יותר ב'משחקי שלטון'.
ולסיום, הטריילר החופר של השנה – 'בני אלמוות'. אני כבר יודע לדקלם בעל פה. את כל 5 הגרסאות שלו.
מה אני אגיד - קשה, קשה להיות לא מקורי
החמישיה:
*אומץ אמיתי (הכהנים עושים זאת שוב. הסרט הטוב ביותר שלהם מאז 'האיש שלא היה שם')
*מלנכוליה (כי פון-טרייר, למרות הכל, הוא מהבמאים החשובים של דורנו, ומסרט כמו 'מלנכוליה' – עם כל הכאב שהוא גורם – לא ניתן להתעלם)
*הערת שוליים (כי לא יצא סרט מדויק יותר השנה. יוסף סידר מתקרב בצעדי ענק אל אפרים קישון, ואל עבר רשימת הבמאים הישראלים הגדולים בהיסטוריה)
*קאטפיש (כי בין אם מדובר בדוקו או במוקו – אחד הסרטים המקסימים והמרתקים שיצאו השנה)
*סאבמרין (סרט בריטי שרבים פספסו – בעיקר בעקבות העובדה שהוא לא יצא בארץ – שלוקח את השטיקים של ווס אנדרסון ומעלה אותם בכמה רמות. מסרטי הנעורים המרגשים וחסרי-החנופה ביותר של השנים האחרונות).
ההרחבות, והשחקנים – בסקר.
לא הייתי בקולנוע השנה למעט בהקרנות מיוחדות (קונים)
אז הייתי בטוחה שלא יהיה לי מה לסמן, ובכל זאת הצצתי ברשימה והופתעתי למצוא בה את "ברבור שחור" ואת "נאום המלך" (מהאוסקרים של השנה החולפת) שכנראה פספסו בתאריכים את השנה שעברה. בשניהם צפיתי בצפייה ביתית, אבל את שניהם אהבתי מאוד, אז היה לי למה להצביע, הידד!
הפתעה נוספת שגיליתי ברשימה – היה סרט "מרי פופינס והפינגווינים"? איך פספסתי אותו? במהרה התברר לי שזו רק הקריאה הסלקטיבית שלי ולמעשה זה "מר פופר והפינגווינים" ושפספסתי אותו כי זה סרט מטופש עם ג'ים קרי (או לכל הפחות כך זה נראה מהטריילר).
מצאתי ברשימה את "מלך האריות 3D".
נו, איך אני אמור לדרג את זה? "מלך האריות" הוא הסרט הטוב ביותר ברשימה כולה ואחד הטובים אי פעם אבל הוא לא יצא ב-2011, בסך הכל יצא מחדש והפעם בתלת מימד, יהיה לא פייר אם הוא יזכה בסקר, לא? איך מדרגים אותו?
ראיתי בקושי 10 סרטים
הצבא עושה את שלו… מה שכן, מה שראיתי היה טוב
פאק!
עכשיו שמתי לב שבשחקן שכחתי לשים את בראבא, ובמקומו שמתי את אמה סטון(המעולה!).
אין דרך כלשהי לשנות?
אם לא אז יש מצב שאני אצביע בסופו של דבר לשחקן שלא העליתי לגמר.
החמישייה שלי
טוב, אז ראיתי רק 20 סרטים מהרשימה השנה, וכתלמיד קולנוע סביר להניח שראיתי יותר סרטים בשחור-לבן מאשר סרטים חדשים בשנה החולפת, אבל מבין מה שראיתי הנה החמישייה שלי:
1. ברבור שחור – כן, הוא לקוח את עצמו ברצינות מבהילה לעיתים עד כדי כמעט גיחוך, אבל זה סרט שהוא פשוט חוויה קולנועית אמיתית ומרתקת ופורטמן כמובן אדירה
2. כוכב הקופים המרד – הוכחה שניתן לעשות גם סרט אפקטים הוליוודי ולהכניס בו תסריט ולב ונשמה וסרט שעובד בסופו של דבר טוב יותר ברמה הדרמטית והרגשית מאשר כמוצר פופקורן
3. עץ החיים – פומפוזי, בעל חשיבות עצמית ולא תמיד מובן, אבל יצירה אמנותית מאתגרת ומרשימה, שהפתיע אותי כמה שהייתה קומוניקטיבית יחסית לאזהרות המבקרים
4. טיפש, מטורף, מאוהב – פיל גוד מובי כמו שצריך, הקומדיה הרומנטית הבוגרת והשנונה של השנה, סרט שפשוט גורם לחיוך גדול על הפנים ללא רגשי מבוכה
5. הדרך – אמנם יצא באיחור לא אופנתי בישראל, אך סרט המסע הפוסט אפוקליפטי המטריד הזה עושה את העבודה. מייאש אבל שווה את המאמץ.
עוד סרטים שאהבתי מהרשימה: ממלכת החיות, העור בו אני חי, קוד מקור, סאקר פאנץ', דרייב ואומץ אמיתי (שניהם בערבון מוגבל יחסית להייפ), מסיבת רווקות, פייטר
הופעות השנה:
1. נטלי פורטמן – ברבור שחור
2. ויגו מורטנסן – הדרך
3. ריאן גוסלינג – טיפש, מטורף, מאוהב
4. אנדי סירקיס – כוכב הקופים: המרד
חסרים כמה דוקומנטריים ברשימה
"האמנות בזבל", "שלטון החוק", "הצלמניה", "הדירה" ו-"פלנטה אחרת" (כאילו דוקומנטרי). כולם עדיין מוקרנים בהצלחה (יחסית) בסינמטקים.
"שלטון החוק" מומלץ במיוחד. מבחינתי, הסרט בהחלט ראוי להיות כלול בחמישייה.
ייתכן מאוד שאתה צודק.
הבעיה היא ההגדרה של "הקרנה מסחרית": הסרטים האלה מוקרנים בסינמטקים, כנראה באופן סדיר פחות או יותר, אבל לא נכנסו אף פעם לרשימת הסרטים המוקרנים באופן סטנדרטי, ולכן לא נכנסו לרשימה, וגם לא קיבלו המלצות בתור סרטים שלא הוקרנו בארץ.
כבודים של הסרטים האלה במקומם מונח. אני לא חושב שהם היו מגיעים למקומות גבוהים בסקר בכל מקרה, אבל סקרים זה לא הכל בחיים.
שכחתי להצביע לאומץ אמיתי
אבל זה רק מוקדמות אני מניח שהוא יעלה לשלב הבא.
איך אני יכול לראות את הדירוגים שלי?
אם מילאת מייל בטופס,
נשלח לך מייל עם פירוט הדירוגים שלך.
הבחירה שלי
בחירת השחקנים שלי:
– ג'ניפר לורנס ב"קר עד העצם": פשוט מדהימה, הופכת סרט בינוני-טוב לשווה כל רגע.
– ריאן גוסלינג ב"דרייב": מצליח להראות חביב, ואז קשוח וקר, ואז תמים על גבול הטמטום, עובר לפרקים לקריפי, ולבסוף חוזר לבחור הטוב… וכל זה בהזזת שני שרירי פנים ובלי להגיד מילה!
– כריסטיאן בייל ב"פייטר": שחקן טוטלי.
בחירת הסרטים שלי:
– הארי פוטר: נהניתי מכל רגע.
– כוכב הקופים המרד: דרמה נהדרת, ואנדי סירקיס גדול.
– פייטר: אמין לגמרי.
– קר עד העצם: מטריד ומעורר מחשבה וג'ניפר לורנס אדירה.
– רנגו: נראה מעולה, מצחיק, ומוטרף לגמרי.
אז ככה.
קודם כל- הופתעתי לטובה לראות כאן סרטים שחשבתי ששייכים ל-2010 ("אומץ", "ברבור", "נאום", "קר עד"). הופתעתי לרעה מכך שהם בעצם הסרטים שעשו לי את 2011.
בעיני, השנה הנוכחית היתה חלשה לאין שיעור מהקודמת. מלבד הסרטים הנ"ל, ועוד כמה ראויים לציון, כמעט ולא ראיתי סרטים טובים באמת (למרות שהאשם תלוי גם בי- יבול הסרטים שלי השנה נמוך). השנה הזאת הוכיחה לי באופן סופי שנמאס לי מסרטי סופרהירוז, שהשתלטו בצורה מגונה על מסך הקולנוע והמחשב (כן, גם פה -לצערי- התעסקו בהם בצורה שקצת גדולה על המשקל הסגולי האמיתי שלהם), ואחרי שאני מאשים את כל ההאשמות האלה, העובדה שהסרט שהכי-רציתי-אך לא-הספקתי לראות השנה הוא "אקסמן: ההתחלה", הופכת לאירונית במיוחד.
ואחרי דברי הבלע- הדברים הטובים שקרו השנה:
– קר עד העצם: קשה להגיד שנהניתי כשראיתי אותו, אך זה לא הופך אותו לפחות מצוין, מעורר מחשבה ועוכר שלווה. סרט אווירה נטו, שמצליח להיות מרתק. ביחד עם סוף מצוין (אני יודע שאני בדעת מיעוט) ושחקנים מעולים, הוא הופך לאחד מסרטי השנה שלי.
– הארי פוטר 7/ב': לאחר הסרט החמישי שהיה די גרוע (כצפוי- הוא עקב אחרי הספר החלש ביותר משמעותית
בסדרה), סרט שישי חביב-אך-לא-יותר, וסרט שביעי ראשון שלא ראיתי, הציפיות שלי לגבי האחרון היה נמוכות יותר מפרופ' פליטיק.
וואו. כמה טעיתי. הסרט הטוב בסדרה, ואחד העיבודים המוצלחים ביותר של ספר לסרט שראיתי- לא נצמד מדי למקור, אבל זוכר מאיפה הוא בא, אפי בצורה מגניבה ולא פתאטית לחלוטין, ובעיקר וולדמורט אחד, שסופסוף הצליח להיות רשע מרושע. כל אלה- על אחד מהספרים הפחות-אהובים עלי בסדרה.
– נאום המלך: נכון, "הרשת החברתית" היה צריך לקחת את האוסקר, ונכון שנאום המלך פחות טוב ממנו, אבל זה לא הופך אותו לסרט פחות טוב כשלעצמו- שחקנים מעולים (אפילו ה.ב.ק, שחשבתי שטים ברטון הצליח להמאיס אותה עלי לחלוטין), סיפור היסטורי מוצלח, תסריט מהודק וחוש קומי מפותח. לא יצירת מופת כמו החננות של פינצ'ר, אבל סרט feel good (שלא מתבייש בכך) ממש טוב.
– "טיפש, מטורף, מאוהב": על ריאן גוסלינג ואמה סטון כבר דיברו וידברו מספיק בסיכומי השנה השונים והסצינה המפורסמת שבסרט היא ללא ספק אחת המצחיקות שראיתי כבר כמה זמן, אבל חוץ מכל אלו, היה שם עוד משהו שהפך את הסרט ליותר מקומדיה רומנטית חביבה. אולי סטיב קארל, שסופסוף זוכה בהערכה לה הוא מגיע כאחד השחקנים היותר טובים כיום, או הבדיחות הקטנות שפוזרו בצורה חכמה (הסלואו-מושן של ריאן גוסלינג ראוי לציון כמבדח ביותר)- זה פשוט היה סרט טוב. הפחתה בכמות הקלישאות (שגם כך לא הייתה גדולה מדי) כדוגמאת "הילד הבוגר לגילו", או הנאום הלא מציאותי בסוף הסרט היו יכולות להפוך אותו אפילו לסרט מצוין.
כמה סרטים שלא ראיתי, ואני בהחלט מצטער על כך:
-דרייב: קצת ריאן גוסלינג, קצת פלצנות קולנוענית אירופאית מבורכת, אקשן, רטרו-אייטיז ופילוסופיה- נשמע מבטיח.
– MI4: כילד הערצתי את הסרט הראשון (ולמרות ג'ון ווייט והחורים העצומים אני עדיין מוצא אותו מהנה במידה בלתי סבירה), הסרט השני היה זוועתי, והשלישי החזיר עטרה ליושנה. כשהרביעי מגיע עם הייפ חיובי מאת הבמאי של "ענק הברזל" האדיר, בתוספת סצנת טיפוס על הבורג' חליפה ושמירה על טום קרוז (כן, טוב קרוז!) בתפקיד הראשי, הוא הופך לקצת יותר ממסקרן.
– ובמקום הראשון, כאמור- "אקסמן". דווקא בשנה שז'אנר גיבורי העל הפך למאוס ולעוס, הגיע הסרט שעפ"י כולם הפך את הז'אנר על ראשו, והכניס דם חדש ומרתק לאחד מסדרות גיבורי העל הטובות יותר. אני יכול להאשים רק את עצמי.
20 סרטים.
זה היבול שלי השנה.
מתוכם ארבעה לא אהבתי (All time low, לדעתי. לרוב אני יותר נחרץ), תשעה "ככה ככה" ושבעה אהבתי.
אחרי שהורדתי את "משימה בלתי אפשרית" ואת "צעקה 4", נותרתי עם מה שהיא, מסתבר, החמישיה שלי:
– 127 שעות
– אקס-מן
– כוכב הקופים
– אומץ אמיתי
– הארי פוטר 7/ב
את הופעות השנה קיבלו הכוכבים של שלושה מהסרטים שלמעלה:
אנדי סרקיס, היילי סטיינפלד ומייקל פאסבנדר.
בחירות
סרטים:
פיטר
מאניבול
דרייב
ברבור שחור
אומץ אמיתי
הופעות:
בראד פיט מאניבול
נטלי פורטמן ברבור שחור
כריסטיאן בייל פייטר
אז ככה:
הופעות השנה:
* ג'יימס פרנקו על "127 שעות". לא הרבה שחקנים יכולים להחזיק כמעט סרט שלם לבד, והוא עשה עבודה מדהימה. מאוד מעריכה אותו על זה.
* מייקל פאסבנדר על "אקס-מן: ההתחלה". נכנס לנעליים של סר איאן-פאקינג-מק'קלן ועשה את התפקיד בצורה נהדרת! הוסיף נפח לדמות שהיתה וגולמה בצורה אייקונית והפך את הדמות לשלו. אין ספק שהוא אחד השחקנים האהובים עליי היום ואני מחכה לראות אותו בתפקידיים עתידיים.
* אנדי סירקיס על "כוכב הקופים: המרד". אין הרבה מה להגיד, כמו תמיד אנדי סירקיס לא מאכזב ועושה עבודה מדהימה. כואבל י שהוא לא מקבל על העבודה שלו את ההערכה הראויה.
החמישייה:
127 שעות, אומץ אמיתי, אקס-מן: ההתחלה, הארי פוטר ואוצרות המוות II וכוכב הקופים: המרד.
מש"א על בערך... הכל.
(ל"ת)
מסכים, מסכים, מסכים!
אני יודע שמייקל פאסבנדר היה גם ב'ממזרים', אבל שם הוא לא ממש נחקק בזכרוני. אבל וואו, איזו הופעה הוא דופק ב'אקס מן'. פשוט תענוג. אם היה קטג' 'הפתעת השנה' בהחלט הייתי בוחר בו.
מסכים גם לגבי פרנקו. הוא ו'קבור' מתרחשים בלוקיישן אחד, ולמרות זאת בשניהם שני השחקנים מצליחים להפוך את הסרט לחוויה.
דווקא ג'יימס פרנקו...
לדעתי דווקא המשחק של ג'יימס פרנקו הוא רק אחד מהמרכיבים שהפכו את הסרט הזה למדהים כל כך.
ראיתי את ההקלטות המקוריות של ארון רלסטון לפני הסרט (מה זהה הוא משחק יותר טוב!!), ולכן אני חושב שג'יימס פרנקו יכל לעשות עבודה יותר טובה על הדמות. הוא שיחק מאוד טוב, וגרם לי להרגיש את המצוקה ואת הפאניקה, אבל אני חושב שמה שהופך את 127 שעות למעניין זה הבימוי של דני בויל, הצילום והפסקול המעולים, והלוקיישן של קניון בלו ג'ון שהוא משהו שאני יכול לבהות בו שעה גם בלי עלילה/דמויות.
אוח, בבחירת שחקן השנה שלי תיעתקתי לא נכון את השם של אסטריד ברז'ס-פריסבי. תבחרו בה גם וכך הפאדיחה שלי תצטמצם.
מעניין, אבל הבחירות שלי די הפתיעו אותי:
בתחילת השנה כשעברתי על הסרטים שעומדים לצאת ממש לא חשבתי שדווקא השחקנים האלה יעשו לי את זה, אבל
* מייקל פאסבנדר ב"אקס-מן: ההתחלה"- למרות שעקרונית זה סרט שמבוסס על קומיקס שנטחן טרילוגיה שלמה וספין אוף לא מוצלח במיוחד שקצת דרדר את האמון שהיה לי בסרט הזה, היה סרט אדיר, וחלק גדול מהקרדיט הולך לפאסבנדר. צייד נאצים מוטנט שעל הדרך חובר לעוד מוטנטים כדי להציל את העולם ממוטנט אחר הוא דמות שדי קל לדרדר ולהגחיך, ולמרות זאת זו אחת ההופעות המצוינות של השנה שבהחלט השאירה חותם.
* רוברט דאוני ג'וניור ב"שרלוק הולמס: משחק הצללים"- בהתחלה התלבטתי בין דאוני ג'וניור לבין השחקן שמשחק את האבא ב"כוכב הקופים: המרד", שניהם משחקים אנשים עם בעיות מסוימות, בין אם מנטליות (בכוכב הקופים) ובין אם חברתיות ואישיות (הולמס) אבל לאור העובדה שבכוכב הקופים הדמות לא מקבלת יותר מדי זמן, ובחלק ממנה הוא משחק אדם נורמטיבי, בעוד שהולמס הוא השחקן הראשי, עם התפקיד הגדול ביותר בסרט, על שלל המניירות וההרגלים (שמתבטאים באינטונציה מבריקה, ולא רק במניירות העקביות) שלו. לא רק בדברים ברורים אלא גם בנקודות שצריך לשים לב במיוחד כדי לראות/לשמוע אותן. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים ובשרלוק הולמס רואים את זה בהחלט.
*ריאן גוסלינג ב"טיפש, מטורף, מאוהב"- בהתחלה גוסלינג נראה לי כמו סתם עוד תופעה זמנית סטייל ג'סטין ביבר או משקפיים גדולים בצורה מגוחכת, אבל אחרי שראיתי את הסרט הזה לא יכולתי לחכות כדי לראות אותו בסרטים אחרים. בגיל 30 הוא משחק מעין מנטור לסטיב קארל (50) בצורה אמינה ביותר. בדרך כלל תפקידים כאלה יראו נוקשים משהו, אבל ההופעה הכריזמטית הופכת הכל לקליל יותר. העלבונות, הדרישות, ה… כמעט פקודות, הכל זורם בצורה נהדרת בעיקר בגלל גוסלינג, שהופך את הסרט מסתם קומדיה רומנטית מגוחכת לסרט שווה צפייה בהחלט.
בסופו של דבר זו לא היתה שנה מאד מוצלחת
לא בגלל שלא היו בה סרטים נהדרים – היו גם היו. אבל פחות מדי, והפעם הבחירה וההתלבטות ברשימה לא היתה מאד קשה. הרבה פחות משנים קודמות. ובכל זאת, הסרטים שנכנסו לחמישיה שלי היו נפלאים בעיני, והנה הם:
אומץ אמיתי
דרייב
ממלכת החיות
החבובות
כוכב הקופים: המרד
הופעות המשחק הטובות ביותר היו של:
ראיין גוסלינג בדרייב
היילי סטנפילד באומץ אמיתי
ג'קי וויבר בממלכת החיות
ולו הייתי צריך לבחור בסרט אחד בלבד כסרט השנה, הרי זה "ממלכת החיות" האוסטרלי שלפת אותי בגרון בהפתעה מוחלטת. אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בעשור האחרון, וחבל שלא הצליח כאן יותר. ממליץ לכולם לראות בדיוידי אם כבר יצא.
ראיתי 51 סרטים מהרשימה
עליה קטנה ביחס לשנה שעברה (יש גם שניים-שלושה סרטים שלא מופיעים במוקדמות הסקר), למרות שיש בעיני ירידה במספר הסרטים שבאמת היה שווה ללכת בשבילם לקולנוע. לראיה, שניים מהחמישיה שלי הם בעצם סרטים מ-2010 שהופצו בארץ רק השנה. החמישיה שלי:
אומץ אמיתי – לא סרט אופייני של האחים כהן, מאחר והוא באמת נורמלי ביחס לסגנון המוכר שלהם. בכל זאת, זה אחד הסרטים הנורמליים הטובים ביותר שראיתי השנה. מערבון ישיר, בלי פוזות, עם משחק מצויין של רוב המשתתפים (מאט דיימון קצת מעיק) וצילום יפהפה.
ברבור שחור – סרט שבאמת הדביק אותי לכסא מתחילתו ועד סופו. הפרשנות של ארונופסקי ושותפיו לאגם הברבורים מטרידה, מאיימת ומהפנטת. אפשר להזדהות קשות עם נינה ובו זמנית להיגעל ממנה ומהיחס שלה לעצמה ולסביבה. זה לא סרט מפחיד, כמו שהוא מטריד וממשיך לרדוף הרבה אחרי הצפיה.
האנה – הדעות באתר לגבי הסרט חלוקות. אני בין האוהדים שלו. השילוב המצוין בין קצביות, פסקול מעולה, סיפור שכאילו נלקח מעולם האגדות ומשחק טוב של סירשה רונאן, משכיח שהתסריט די חלש. זה סרט אקשן משובח, עם דמות ראשית קשוחה, אבל אנושית באופן יוצא דופן.
החבובות – באמת שמזמן לא נהנתי כל כך מסרט. הבדיחות, השירים, הופעות האורח, צחוק מרושע… גם טונות של קיטש ומודעות עצמית לא נחוצה, לא מצליחים למחוק את החיוך מהפנים. אחד הסרטים המהנים של השנים האחרונות וחוויה נוסטלגית חובה לכל מעריצי תכנית הטלוויזיה.
כוכב הקופים: המרד – כמו השניים שמעליו, גם הסרט הזה סובל מתסריט בעייתי, אבל על מה שהוא עושה טוב, אני מוריד את כל הכובעים שרק תרצו. אנדי סרקיס שוב מוכיח שלכידת תנועה זה משחק לכל דבר. סיזר אמנם אינו בן אדם, אבל הוא אנושי יותר מכל דמות אחרת בסרט. הטריילרים יצרו רושם של סרט בו בני האדם הטובים והאמיצים נאבקים בקופי האדם הרשעים שמנסים להשתלט על העולם. הגדולה של הסרט היא לא רק בהיפוך הרושם הזה, אלא יצירת הזדהות עם בני דודנו הרחוקים, משימה לא פשוטה בכלל. כמו כן, אפקטים יוצאים מן הכלל.
חמישיה שניה: הארי פוטר ואוצרות המוות – חלק ב, רנגו, הערת שוליים,מדינה אדומה, כדור-ארץ אחר.
הופעות השנה:
מייקל פארקס – מדינה אדומה
ברייס דאלאס האוורד – העזרה
ברברה הרשי – ברבור שחור
שים לב שקיים סיכוי גבוה לכך שגם בסיכום השנה הבאה תאמר שהיא הייתה פחות טובה מהשנה, פשוט מכיוון שסרטים כמו הוגו, הארטיסט ועוד כמה מסרטי האוסקר הקרוב שעדיין לא יצאו, יכנסו (כנראה, אולי לא) לרשימה שלך, אך יצויינו בתור נציגי 2011. שנה טובה.
הסיכוי קיים
מצד שני, זה לא שהשנה הזו הייתה גרועה במיוחד, כמו ש-2010 הייתה טובה במיוחד. אני חושב שכתבתי את זה פעם, אבל זה ממשיך להיות רלוונטי: ראיתי בקיץ 2010 את "אינספשן", "צעצוע של סיפור 3" ו"סקוט פילגרים נגד העולם" בתוך שבועיים והלוואי שבועיים כאלה בכל שנה. אף אחד מהם לא יצא בסמיכות לאוסקר (אם כי שניים מהם היו מועמדים), אבל הם היו חלק ממה שעשה את 2010 למוצלחת במיוחד בעיני. מאחר ושנה לא מתרכזת רק בחודשים נובמבר-ינואר, סרטי האוסקר מהווים חלק חשוב ממנה, אבל הם לא העיקר. יש גם את התקופה של סרטי הקיץ הגדולים, שכללו השנה שלושה סרטים טובים (אקס מן, הארי פוטר וכוכב הקופים), אבל גם הרבה טראש לא מהסוג הטוב, או סרטים שהיו חביבים ותו לא. בין "ברבור שחור" ל"החבובות", ראיתי אולי שלושה סרטים שחשבתי שהיו טובים באופן מיוחד. בשנה טובה מבחינתי, יש יותר מזה והחמישיה שלי מורכבת רק מסרטים שבאמת גרמו לי להתאהב בקולנוע כל פעם מחדש. השנה, יש אחד כזה ועוד ארבעה שהיו בהחלט טובים, אבל לגבי כל אחד מהם הייתה לי התלבטות רצינית אם הוא מספיק השאיר בי חותם רגשי בשביל להכנס לחמשת הגדולים.
איפה מים לפילים המעולה??!
לא בארץ, ולא בזכרון של הרבה אנשים.
(ל"ת)
החמישייה שלי
לא ספרתי כמה סרטים מהרשימה ראיתי, כדי לשמור על השפיות שלי, אבל כן אני החלטתי על החמישייה שלי:
הארי פוטר ואוצרות המוות חלק ב'- סיום גדול לסדרה גדולה. הרבה אנשים לא אהבו את הסוף של הסרט אבל אני כן. הייתה לי דמעה בסוף הסרט וזה כבר מראה על סרט טוב. ללא ספק סרט השנה שלי. בעיקר בגלל שזה הסרט האחרון של פוטר.
אקס מן ההתחלה- לאחר שהפכו את סדרת 'אקס מן' לסדרה של סרטי אקשן חביבים, בא הסרט הזה והופך את הכול. סרט ענק בכול מובן. הסרט כול כך טוב שלא שמתי לב אפילו לאפקטים הלא משהו לדעת רבים. אם הארי לא היה מסיים השנה את הסדרה, אולי זה היה סרט השנה.
ברבור שחור- הסיסמה של YES, 'חוויה קולנעית גדולה מהחיים', מתאימה בול לסרט הזה. משחק משובח וסרט מדהים שלקראת סופו הופך לרכבת הרים מלאת ריגושים.
כוכב הקופים המרד- קצת אוברייטד אבל אחלה סרט. אנדי סירקיס שולט.
שרלוק הולמס משחק הצללים- כיף כיף כיף, אה, וכיף.
מתי מועד ההצבעה האחרון?
לא הצלחתי להבין איפה רשום וכן הייתי רוצה לראות כמה סרטים לפני שאני שולח סופית
יום חמישי בלילה.
(ל"ת)
יש משהו משעשע
בכך ש"החיים הכפולים של וולטר" מופיע בסקר ממש מתחת לחבובות. ביותר מרמה אחת.
את "אומץ אמיתי" שכחתי, אבל גם כך הוא רק מדגדג את החמישייה שלי. הוא אכן הסרט של האחים שהכי התחברתי אליו מאז "הקפיצה הגדולה", אבל זה עדיין לא מספיק לחמישייה שלי. לג'ף ברידג'ס כבר הצבעתי לפני שנה, ולהיילי יהיו עוד הזדמנויות להצביע.
היה קצת קשה גם ככה לבחור את החמישייה הזו. נפלו לי בדרך "כוכב הקופים: המרד" שמצליח לבדר ולרגש, ואולי גם "ת'ור" שאני חושב שהוא מסרטי הפופקורן המוצלחים של השנים האחרונות. למרבה הצער והשמחה, שני הסרטים האלה יצאו באותה השנה של "אקס:מן: ההתחלה".
אני אוהב את הז'אנר. אני מסוגל ליהנות מסופר גיבורים גם כשמדובר סה"כ באופרת סבון של דמויות בטייטס שמרביצות אחת לשנייה, אבל אני מעריך את זה מאוד כשהדמויות האלה כתובות טוב, או כשהסיפור עוסק בנושאים שרלוונטיים גם למי שאין לו יכולת להחליף את מגדלי עזריאלי זה בזה. אקס-מן: ההתחלה עושה את כל הדברים האלה. הוא לא מושלם, ואף אחת מהדמויות בו – כולל מגנטו – לא מגרדת את ההזדהות שיצר אצלי סיזאר בכוכב הקופים (הופעת השנה שלי, לצד פסביינדר ובראבא). אבל אני רוצה לראות יותר סרטים כאלה. למעשה כבר הספקתי לראות אותו פעמיים.
תכל'ס, אני לא לגמרי בטוח מה "ברבור שחור" עושה בחמישייה שלי. זו לא פורטמן, שלא הפציצה כאן, ואולי זה אפילו לא ארונופסקי. אני חושב שזה התסריט. חבר שלי טען שלא מדובר באימה. אני חושב שהסיבה לכך היא ש"סרט אימה" עדיין נתפס אצל אנשים כסלאשר. ויש בסרט מן האימה הזאת, אבל יש כאן גם אימה מודרנית אלגנטית ורלוונטית מאוד.
ייתכן שגם לצ'ייקובסקי הייתה יד באהבתי לסרט. פתאום נזכרתי שאני רוצה את הרינגטון של "אגם הברבורים".
רז ניסח היטב את מה שגם אני חשבתי על "נאום המלך", ורק אוסיף שהשחקנים בסרט הזה היו טובים מדי מכדי לתת מועמדות להופעת השנה רק לאחד מהם, אז איכשהוא הצלחתי לא לתת לאף אחד מהם בסוף. אבל היה מגיע להם.
על הערת שוליים כתבתי בזמנו שהוא סרט טוב, אבל לא לקולנוע, וזה כנראה היה מספיק כדי להכניס אותו לחמישייה שלי השנה. יש משקל בבחירה הזו להתעלמות היחסית שלי מקולנוע ישראלי מאז ומעולם, ואני רוצה לראות יותר סרטים כמו הערת שוליים – כיוון שהם רלוונטיים לי בנקודות שסרטים זרים לא יכולים להיות.
ונגד כל הסיכויים, "נגד כל הסיכויים". מד"ב קודר? פנטסיה רומנטית? מאט דיימון!!!1? כן.
בקטגוריה הנון-קונפורמיסטית שהיא במקרה גם קטגוריית הג'וני דפ, אציין שאהבתי את "התייר" ו"שה"ק 4", ולא סימפטתי את "רנגו". זה סרט שה"ק השני שאני רואה (אחרי הראשון, שלא אהבתי), ואני מניח שהאפקט הוא שונה עבור מי שראה את 2 ו-3. רנגו הוא בעיני סרט מושקע ויפה, אבל חסר נשמה. והתייר סתם חביב.
ואזכור של כבוד לפול, סתם כי זה גם מסוג הסרטים שהייתי רוצה לראות יותר בקולנוע, אבל מסתבר שזה לא מסוג הסרטים שמקרינים כאן.
לא מסכים בעליל.
"קוד מקור" יכול היה להיות הרבה יותר, ממה שהוא בפועל. אגדיל ואומר שמדובר בפוטנציאל מבוזבז, כיוון שהביצוע די דביק, קלישאתי ואף מגוחך בחלקו. הסוף ספק עמוק ספק קיטש-הוליוודי, כאשר העומק שלו הוא יותר תוצר של פרשנות אישית כביכול.
"ירח" לעומת זאת, הוא אכן סרט עמוק ודי מרתק, שמבוצע נהדר מכל הבחינות. מתקרב מבחינתי ליצירת מופת, נתתי לו 9/10. יצאתי מאוכזב מאוד מ"קוד מקור", אם כי הוא סיפק את הסחורה מבחינת בידור זול ותו לא.
ירח וקוד מקור
אני בהחלט מסכימה ש"ירח" הוא יצירת מופת או מאוד קרוב לכך (מבחינתי "בלייד ראנר" הגאוני הוא נקודת הייחוס). יש בו איכות מהפנטת שנובעת משילוב של סיפור מקורי ומרתק, משחק מצוין, עומק רגשי-פילוסופי ונגיעה ישירה בלב הצופים – בגלל העיסוק בתחושת הבדידות הקיומית והכמיהה לקשר ולגאולה, ובשאלות של צדק ומוסר שבין הממסד לפרט. עם זאת, למען האמת, יהיה לי קשה לראות אותו שוב, כי מבחינתי הוא אכן עצוב עד אינסוף.
אולי "קוד מקור" ממחזר את הרעיון של "ירח", אבל לי זה לא הפריע. לטעמי הוא עשוי היטב ונהניתי מכל רגע. הסגנון והקצב שלו שונים משל "ירח", וגם בו מצאתי אותנטיות רגשית מטלטלת, שמבדילה אותו מעוד סרט אקשן מסחרי.
מעבר לכך, כיוון ש"קוד מקור" הוא מסוג הסרטים האהובים עליי, מחלתי לו על הפגמים בתיאוריה הקוונטית וקיבלתי אותו כמו שהוא…
חוצמזה, נראה לי שאני נהנית בכל הסרטים שג'ילנהול משחק בהם, החל מ"דוני דארקו" המוזר, עבור ב"הר ברוקבק" הנוגע ללב ועד "הנסיך הפרסי" הקליל ומלא הדמיון. נראה לי שהוא כמו חותמת איכות מבחינתי. אולי אלו הבחירות שלו, שקולעות לטעמי, ואולי מעבר למראה האטרקטיבי שלו, הוא ניחון ב-Star Quality.
סרט השנה: *
למרות שיצא לי לראות לא פחות מ-30 סרטים ברשימה, רק שלושה זכו לדירוג כלשהו. ים בינוניות.
החמישייה-שכוללת-רק-סרט-אחד:
"הערת שוליים". כמה שהבחירה בנאלית, ככה פחות להכביר במלים.
אהבתי:
"ג'ו+בל". בניגוד לכמעט כל יוצר וסרט מקומי לפניו, מדובר במוצר שלא מתבייש להתייחס (גם) ליצירות מקומיות ולהתכתב עמן, מה שלא מונע ממנו להיות הדבר הכי מרענן שנראה פה מזה הרבה זמן. חבל שממתק כזה זכה לבמה כל כך מצומצמת. במציאות נורמלית הוא היה אמור מינימום להגיע למעמד של "מבצע סבתא", או לפחות "המוסד הסגור".
הסרט הרע של השנה:
"העזרה". אני משתדל לא לבזבז אנרגיה ולהתעכב על סרטים שלא אהבתי (פעם אחרונה שכתבתי פה על אחד כזה הייתה כנראה ב-2007), אבל באמת שקשה להתעלם מהדבר המגונה הזה. זבל הוליוודי מלוקק מהסוג הזול ביותר שדי ברור (ועצוב) למה הוא הצליח בקופות אמריקה. הקהל שחור ינהר אליו מהסיבה הברורה. הקהל הלבן יתענג מלראות את הורי הוריו הניאנדרטליים על המסך תוך כדי שהוא טופח לעצמו על השכם על זה שהוא הרבה יותר טוב מהם, ולא משנה שהוא רחוק מאוד מהאדם הנאור והליברלי שהוא חושב שהוא (אני כמעט בטוח ש"העזרה" הוא הסרט היחיד השנה שיצא בהפצה רחבה ולא ממוקדת שאת התפקידים הראשיים שלו מאיישות שחקניו*ת* אפרו-אמריקאיות דארק-סקין). סרטי בצלם הגרסה האמריקאית.
נגיעת אוף קלה לסיום הסיכום:
בהמשך למסקנה של נמרוד (קולנוע<טיוי) מהסיכום של השנה שעברה, הדבר הכי גדול שגיליתי השנה זה את 45 הפרקים של "The Boondocks ". ללא ספק, מדובר בסדרת האנימציה הטובה של העשור. הקודם. והנוכחי.
The Fantastic Five
החמישייה שלי השנה כוללת גם כמה סרטים שפשוט העליתי אותם אולי 1 או 2 דירוגים למעלה, בשביל שפשוט זה ישדרג את סיכוייהם להיכנס לסקר השנה הסופי. צפיתי ב-21 סרטים מתוך הרשימה, ואני מרוצה מזה גם בשל היותי חייל לא ג'ובניקי וגם בשל היותי בן אדם עם חיים (נו, על מי אני עובד.. רוב הזמן שלי הולך על צפייה בסדרות טלוויזיה לא פחות מגניבות מסרטי השנה שלי: שובר שורות, הומלנד, טרמיי, ספרטקוס..). רק שני סרטים דביקים ומשעממים קיבלו את התואר 'לא אהבתי': "העזרה" ו"דמדומים ִִ4". 7 את התואר 'ככה-ככה'. ועוד 7 את התואר 'אהבתי', לא כולל אפילו את החמישייה שלי. אזי אפשר להגיד שהייתה שנה לא רעה בכלל. הנה חמשת המופלאים שלי, שחשוב לי כי כל אחד ואחד מהם יקבלו את הנאום המגיע להם:
– "עץ החיים": סרט פלצני ויומרני כמו שאמרו (ומה כבר לא נאמר על הסרט הזה..), אבל כמו שגם כן נאמר מעליי – פשוט לא יכולתי להניח את עיניי ממנו! סרט כ"כ יפה ויזואלית, עם התחלה מרהיבה, עם כמה מהשחקנים הבולטים של השנה (בראד פיט וג'סיקה צ'סטיין) במשחק נהדר אם כי ללא הרבה מילים. בחיי שמעולם לא ראיתי את בראד פיט בדמות אפילו דומה טיפה למה שעשה בסרט הזה, והוא שיכנע אותי לגמרי. מה חבל על הסוף הארוך והנמתח יתר על המידה, אבל חוץ ממנו זה סרט שפשוט מנסה להגיד מלא דברים על החיים עצמם ועל היקום והוא עושה את זה בדרך מעוררת מחלוקת אף פשוט כובשת. מגיע לו על זה להיות ברשימה השנתית הסופית לדעתי, ואולי באיזשהו מקום ויתרתו בשבילו על הצבעה ל"הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק 2", שאין לי ספק שיגיע לרשימה הסופית ללא עזרתי.
– "התפשטות": וואו, איזה סרט כ"כ אנדרייטד ומעולה. למרות שיש לי תיאוריה מדוע הוא כזה. הוא פשוט לא מצטיין במיוחד בכמעט שום אספקט קולנועי (לא משחק אחד בלתי נשכח משחקן כלשהו, לא צילום בלתי ייאמן ולא פסקול מעניין במיוחד), אבל האפקט הסופי שהסרט השאיר אותי איתו היה של תדהמה מוחלטת והסכמה רחבה שזה היה פשוט סרט מצויין, עם קאסט מרשים ואלגנטי של שחקנים, תסריט מעורר הרבה מאוד מחשבה וסיפור חרוש אבל מסופר (ממש) היטב. מגיע לו שתצביעו בשבילו, דגיגים וגולשים יקרים!
– "הערת שוליים": אחח, סרט שהיה פשוט תענוג לדבר עליו אחרי הצפייה בו, ולקרוא עליו כמה שיותר באינטרנט. על ההישגים הטכניים הישראליים ברמה בינלאומית שהסרט מגיע אליהם נאמר די (העריכה! וואו, העריכה! סליחה, לא יכולתי להתאפק..), אבל גם לתסריט המורכב והמשחק המעולה מגיעים גם סחטיין אחד ענק. נהנתי וגם השכלתי במהלך הסרט – אחלה חוויה קולנועית. מתפלל בחוזקה שייקבל את ההכרה המגיעה לו בטקס האוסקר, אבל נראה לי שהוא פשוט לא עשוי מ'החומר' הזה. וזה בסדר גמור מבחינתי, אני אוהב אותו כך ולא אחרת.
– "השכונה נגד החייזרים": השלמתי את הסרט הזה רק בשבוע הקודם ואני עדיין מתרגש ממנו כאילו רק הרגע סיימתי לצפות בו. מה אומר לכם עליו? ת'כלס – זה אולי הסרט היחיד השנה שגרם אצלי לפליטות "וואוווווו!" ארוכות כל כך במהלכו. ולא סתם על ההישגים הטכניים המרהיבים בו, כמו למשל בסיקוונס הקרב האחרון (יש מצב שזו פשוט ה-סצנה שלי משנת 2011), אלא אפילו גם על הדברים הקטנים ביותר שיכולים להיות. כגון: "וואו, אני לא מאמין שהשאירו לפיתרון הסרט את הגילוי על עבר הדמות הראשית". ממש, דברים אמוציונליים כאלו. כי בסופו של דבר זה היה כנראה הסרט עם הכי הרבה רגשות אנושיים שראיתי השנה. מהסרטים האלה שהדמויות הלכאורה שטחיות מקלפות כ"כ הרבה שכבות אופי עד סוף הסרט, עד שבא לך לחבק כל אחת ואחת מהן. למרות האורך המאוד קצר שפשוט הרס לו את הסיכויים אצלי להיחשב לסרט הכי האהוב עליי השנה, מדובר בכל זאת בסרט ששובר סטריאוטיפים בלי להפסיק להיות מגניב אפילו לרגע בודד. הסרט המיוחד של השנה. פשוט אתם חייבים לראות את זה!
– "ברבור שחור": הסרט של השנה. הביזארי של השנה. המטורף ביותר. המטונף ביותר. האכזרי ביותר. כל כך הרבה תארים שאני יכול להעניק לסרט הזה, שבסופו של דבר אם להגיד את האמת לאמיתה – לא כל כך הבנתי מה הוא מנסה לומר חוץ מלספר אדפטציה מודרנית לסיפור אגם הברבורים. וזה מספיק, בשביל שאני אכתיר אותו כאחת ההפתעות הגדולות ביותר אצלי וללא ספק (כמו שגם נאמר כבר מעליי) החוויה הקולנועית הגדולה והעוצמתית ביותר שחוויתי השנה. אל תתנו לי אפילו להתחיל לדבר על נטלי פורטמן, כי הסופרלטיבים לא ייגמרו היום וגם לא מחר. אני רק ארמוז שבכל עשור יש את הליהוק הזה שטורף את כל הקלפים בהוליווד כשאנשים שואלים את עצמם 'מאיפה לעזאזל זה בא?!' (בעשור הקודם זה כנראה היה עם הית' לדג'ר בתור הג'וקר ב"האביר האפל"), ונטלי הזאת הצליחה לעשות את זה כבר בשנה הראשונה לתחילת העשור החדש. עד כדי כך הייתה מעולה.
—-
ההופעות של השנה:
– בראד פיט על "מאניבול": שנה נהדרת לשחקן הנהדר הזה שעד לפני כמה שנים זילזלתי בו לעיתים בטענה כי מדובר רק בפנים יפות. זה התחיל בתחילת השנה עם הופעתו הכל כך שונה ב"עץ החיים" וסיים בדמות גדולה מהחיים שגילם כמאמן יוצא דופן של קבוצת בייסבול ב"מאניבול". לקראת סוף הסרט, בתקריבי הקמטים אצלו בפנים כשהוא נוסע במכוניתו, חשבתי כבר לעצמי: "זה כל כך נדוש הצילומים האלה, ובכל זאת הוא מצליח להעביר אצלי רגשות כל כך אנושיים ואמיתיים. בראבו!". אגב, לקולין פירת' ("נאום המלך") הצבעתם מספיק, נכון? כי זה היה סוג של קרב אצלי בינו לבין בראד. וחשבתי לעצמי שפירת' יגיע די בקלות לסקר הסופי. למרות שגם פיט אני חושב שיגיע כמעט באותה קלות.
– ריאן גוסלינג על "דרייב": כל כך הרבה הופעות שקטות ומדויקות היו לנו השנה משחקנים ותיקים, ידועים ומשובחים. ועדיין אף אחד לא יכול על ריאן גוסלינג, שכמעט כל "דרייב" מוקדש לדמות שלו. מאדירה אותו, שמה אותו מעל כולם ופשוט הופכת אותו לאייקון קולנועי חדש. במידה מסויימת, אני חוטא הפעם בהצבעה של השחקן הטוב ביותר + תסריט הדמות הטוב ביותר = הזוכה. אם זה היה ת'כלס, כנראה שהייתי מצביע אולי לשלמה בראבא על משחקו המופתי ב"הערת שוליים", ולו רק בגלל סצינת הפתיחה האדירה אדירה אדירה שלו. או אולי אפילו לגארי אולדמן התותח ב"החפרפרת".
– נטלי פורטמן על "ברבור שחור": פאק, אמרתי לכם אל תתנו לי לדבר עליה! מה אני אגיד, פשוט מלכה. נקודה. אם להתמקד על נושאים אחרים, קצת עצוב לי שלא ראיתי השנה מספיק סרטים עם הופעות נשיות חזקות, ביניהם "קר עד העצם" עם ג'ניפר לורנס, "מלנכוליה" עם קירסטן דאנסט או אפילו "מסיבת רווקות" רק בשביל לצפות בקריסטן וויג הגאונה. לציין משחק נשי עוצמתי נוסף מהשנה החולפת, קשה לי שלא לציין את סטיינפלד על "אומץ אמיתי".
בבקשה אל תסירו את עמוד קטלוג הסרטים.
זה כל כך כיף שמסודרים בלחיצת כפתור כל הטריילרים של השנה…
לא נראה לי שראיתי אפילו עשרה סרטים חדשים השנה
ויש כמה שאני מקווה להספיק בקולנוע ועוד לא עשה: החבובות, משימה ומלנכוליה. הם נשמעים אחלה
בכל מקרה, הרביעייה שלי: הארי פוטר 7ב (שהיה כיף אדיר אבל לא הייתי שם בשלישייה), ברבור שחור, רנגו, הערת שוליים
השנה לא היו הרבה סרטים טובים
אבל היו כמה יוצאים מהכלל ולכן אני חושב שהיה צריך עשרה אפשרויות בחירה. ואלה הסרטים:
1. שומר חוק – סרט יוצא מהכלל עם דיאלוגים שנונים ודמות ראשית יוצאת מן הכלל.
2. הארי פוטר – סרט הפיאנלה מתעלה על כל הסידרה מלבד הסרט השלישי.
3. חצות בפאריס – וודי אלן חוזר לימיו הטובים בסרט מהנה ומשעשע.
4. ברבור שחור – דרמת מתח בשלה ומרתקת.
5. קר עד העצם – סיפור אמריקאי מעולה מאיזור נידח.
6. כוכב הקופים – הפריקוול לסידרת הפולחן משדרג את הסידרה ומשאיר טעם של עוד.
7. המפתח של שרה – הסרט הזר הטוב של השנה. מרתק ומרגש.
8. רנגו – מערבון באנימציה עם מחוות לסרטים קלאסים. הברקה קולנועית.
9. הערת שוליים – הסרט הישראלי הטוב של השנה. סיפור מרתק על יריבות בין אב לבן עם מחווה לקולנוע של פעם.
10. שמח תודה עוד בבקשה – עוד משהו טוב מסאנדנס – סרט על החיים בניו יורק.
יוזכרו לטובה גם סטאטוס ידידים, סילבסטר בניו יורק, הפלישה למערב, מהיר ועצבני 5, מכוניות 2, קפטן אמריקה, הסרטים הזרים ברוכים הבאים למכס, יש לנו אפיפיור וג'נטלמן בנשמה, והמותחנים קוד מקור, סנגור במבחן וללא גבולות.
הופעות השנה הן ברנדן גליסון בשומר חוק, ראיין גוסלינג במשחקי שלטון ונטלי פורטמן בברבור שחור.
באמת? מכוניות 2?
באמת באמת? הפלישה למערב?
כן. באמת באמת.
אלה מהסרטים שנופלים לקטגורית "אל תקשיבו לביקורות".
לא...
אלה מהסרטים שאתה רואה ואומר לעצמך באמצע הסרט "מה… לעזאזל… מה קרה לפיקסר?"
נכון, אבל...
האם הוא סרט רע? או שהוא סרט שמאכזב אותך בגלל שהוא סרט אחר ממה שהתרגלת אליו מהיוצרים?
לדעתי מכוניות 2 הוא סרט טוב מאוד מבחינת הז'אנר שלו. סרט אקשן\הומור\חברים\מרוצים לילדים ומשפחות.
אבל הוא בהחלט סרט מאכזב. בגלל שהוא סרט של פיקסאר. ומפיקסאר מצפים לסרטים שיש להם רבדים יותר עמוקים.
וזה גורם לי לחשוב… עד לא מזמן אפשר היה ברור שאפשר ללכת לסרט של פיקסר בלי הילדים – ולהנות בלי להיות מובך. מכוניות2 שינה את זה. וזה באמת הסרט הראשון של פיקסאר שלא ראיתי על מסך גדול.
היה לי ברור שזה לא לעניין לקחת את החברה לסרט הזה. סביר להניח שהייתי מאוכזב יותר אם הייתי רואה אותו בקולנוע.
ראשית, לדעתי אי-אפשר להעריך סרט בלי לראות אותו בקולנוע
יחד עם זאת – לפעמים אין ברירה, ורואים על המסך הקטן ( או הגדול, תלוי כמה יוקרתי אתה בבית ).
מכוניות 2 הוא סרט מאכזב, כי הוא סרט אנימציה חלש, שום דבר שם לא סוחף, לא מעניין ולא מחדש.
להגיד לך שהיית אוהב את הסרט הזה אם הוא לא היה סרט של פיקסאר? לא. כי הוא לא טוב.
להגיד לך שאני חושב שלפיקסר מותר להדרדר לרמה הזאת אחרי צעצוע של סיפור 3?
זה מביך בשבילם. ואני מקווה שזו לא ההתחלה של מפולת של סרטים גרועים מצידם.
יש לי כמה דברים נגד הרעיון הזה
את "הסיוט שלפני חג המולד" ,אחד מסרטי האנימציה החביבים עליי, מעולם לא ראיתי על מסך הגדול יותר ממסך הטלוויזיה בבית שלי – האם זה אומר שכדי להעריך אותו אני צריכה לחזור בזמן ולראות אותו בקולנוע? האם כדי שאוכל להמליץ על "בריאן כוכב עליון" באופן אמין ,אני צריכה לכוון אקדח לראשו של מנהל הסינמה סיטי כדי שייתן לי להקרין את זה לעצמי?
זה לא שאני לא חושבת שעדיף לראות סרטים בקולנוע , אבל "אי אפשר" החלטי שכזה הוא טיפה לא מתאים
אם את כבר משיגה אקדח
תפרסמי את זה איפשהו פה. עוד אנשים רוצים בריאן.
סיכומים זה... קשה לעמוד בפני זה.
האמת היא שפספסתי הרבה סרטים שניחנו בפוטנציאל להיות סרטי השנה שלי- 'מלנכוליה', 'עץ החיים', 'השכונה VS חיזרים', 'כוכב הקופים: המרד', 'סאבמרין', 'ג'ו+בל', 'רנגו', 'ממלכת החיות', 'אזרח שומר חוק' ו'החפרפרת', למשל. וגם 'פול' ו'הוד מלכותו', שני סרטים שקיבלו ביקורות שליליות, בגדול, אבל שייכים ליוצרים שאני מאוד אוהב. אז גם אם הם בכל זאת לא מביישים את הפירמה, לא אני זה שיציל את כבודם. אבל יש ברשימה הזה 40 סרטים שכן ראיתי נכון להיום, ומה אתם יודעים, ההספק הזה מכיל בפני עצמו כמות מרשימה של סרטים מעולים, הופעות אדירות ודקות קולנועיות חד פעמיות. אז אני אקח את החירות, על אף בורותי היחסית, להכריז שזו הייתה דווקא אחלה שנה. 2011, אני בעדך. כל השאר יכולים להתקוועד. וזוהי החמישיה האישית שלי:
5) 'ברבור שחור':
-"אנחנו רקדניות" אומרת נינה הבלרינה לאחד הבחורים במועדון.
"אה," הוא עונה, "בגלל זה אתן נראות אותו דבר".
תמיד חשבתי שארנופסקי הוא מניפולטור גס, שהתובנות שלו פשטניות ושהוא מפצה על תסריט רעוע ברעש וצלצולים. ולכן, הייתי מאוד שמח להצטרף לגל האכזבה מ'ברבור שחור' שעבר על האתר, אבל אני לא יכול, כי זה פשוט סרט פאקינג אדיר. אני לא רואה בו סרט על אמנות, יצרים אפלים או פרפקציוניזם. אני רואה בו סרט -מדוייק, אפקטיבי ומרגש- על אגוצנטריות. עם אוסף דמויות שמתמזגות אחת לתוך השניה ותפאורה שמורכבת בעיקר ממראות, הוא מצליח ליצור. קלאסטרופוביה יוצאת דופן- כזאת שנוצרת מעומס הדימויים של עצמך. מצחיק, תמיד חשבתי שמראות יוצרות אשליה של חלל. נטלי פורטמן נפלאה בתפקיד כפול, ומילה קוניס מושלמת בתפקיד הנסיך (מה? זה שיש לה כנפיים על הגב אומר שהיא הברבור השחור? בחייאת. מה זה, סרט?)
4) בלו ולנטיין: שתי דמויות כתובות נפלא, סוטות ממסלולן תמיד רגע לפני שהן מצייתות לסטריאוטיפ, ובכל זאת מרגישות מוכרות עד, ליטרלי, כאב. אני לא בטוח איך סרט כל-כך מינימליסטי וצנוע מצליח להיות כל-כך עשיר, ואיך כרוניקה של כשלון ידוע מראש יכולה להיות כל-כך לא מובנת מאליה. זה המצב.
3) משחקי שלטון: דרמה פוליטית לאנשים שלא סובלים דרמות פוליטיות. קינה מרגשת וכנה על המחיר המוסרי שכל אדם עם שאיפה להשפיע משלם בסוף. בניגוד להרבה סרטי אנסמבל אחרים השנה, 'משחקי שלטון' מצליח לנצל היטב את הכישורים של שלל השחקנים המופלאים שלוקחים בו חלק, ולמרבה הפלא לכל אחת מהדמויות (אולי, בעצם, חוץ מדמותו של קלוני) יש לפחות רגע אחד שבו היא תורמת זוית נוספת, מפתיעה ומעוררת מחשבה על הטרגדיה הבסיסית שמשותפת לכולם. המפגש האחרון בין סימור הופמן וגוסלינג, ספציפית, הוא אחד הרגעים הקולנועיים המבריקים ביותר שראיתי אי פעם.
2) הקוסם: גם סילביאן שומה, כמו ארנופסקי ויוצר סרט-השנה המסתורי שלי, הוא במאי שלא ממש אהבתי את סרטיו הקודמים. הסיכום הזה הוא בסימן הכאה על חטא, מסתבר.
איפה הייתי? ובכן, ב-04' יצא בישראל 'שלישיית בלוויל' ואני לא ממש סבלתי אותו. הוא היה נראה לי ציני, מתנשא על הדמויות שלו, פוזאיסטי. מאז עברו שבע שנים, והגיע 'הקוסם', ופתאום העולם המצוייר של שומה נראה לי אחרת לגמרי. פתאום הכיעור והגרוטסקה של כל הדמויות נתפסה אצלי כאקט מאוד אמפתי- שהרי, בקריקטורה העיוות הוא האופי של הדמות, וכל הדמויות אצל שומה ראויות לאופי, לתשומת לב. כולם אצלו מתוארים בגיחוך ששמור לדמויות המשנה בסרטי אנימציה פופולריים יותר. כי בסרטיו של שומה הגיבורים *הם* דמויות המשנה. הצפיה ב'קוסם', על כל המלנכוליה והמינוריות שבו, הייתה אחת החוויות המהנות והמקסימות של השנה.
1) 'הערת שוליים': וואו. איזה כיף שהסרט הכי טוב של השנה יצא מהארץ שלי. נה לכם. סרט שנדיר למצוא בו סצינה שלא מכילה גם תובנה מבריקה על התנהגות אנושית אוניברסלית, גם חלון להבנה יותר עמוקה של כל דמות בה וגם אירוניה חדה ושנונה. השוו אותו כאן באחת התגובות לסרטים של קישון, אבל האסוסיאציה שלי היא דווקא פיליפ רות- וזו מחמאה אדיר, אפילו יותר מ"מצודתו". סרט עם שתי הופעות וירטואוזיות ובלתי נשכחות לגמרי. הסרט היחיד השנה, ואחד היחידים בכלל, שהחזיר אותי לעוד צפייה על מסך הקולנוע. אוח, איזה סרט.
על תקן "כמעט נכנסו" יש את 'אי שם', ו'פייטר'. מאחוריהם, על תקן "כמעט כמעט נכנסו" יש את 'אומץ אמיתי' ו'החבובות'. על תקן "סתם סרטים שכיף במיוחד להיזכר בהם" יש את 'מורה רעה', '50/50', ו'משימה בלתי אפשרית 4'. ויאללה, שיהיה גם הארי. אוה, ואל תראו את 'הדילמה'. סרט מזעזע.
שנה אזרחית טובה, שתהיה.
לא יכול להתאפק לשאול..
כמעט נכנסו > כמעט כמעט נכנסו
או..
כמעט נכנסו < כמעט כמעט נכנסו ?!
צפיתי ב-107 סרטים מהרשימה. DAMN
הופעות השנה:
מייקל פסבנדר – .X-Men: First Class. מבחינתי היה עדיף אילו היו מזניחים חלק מהעלילה האחרת של הסרט ומתמקדים ב'מגנטו מתחיל'. הופעה חזקה מאד ומוצלחת.
סירשה רונאן – האנה. אהבתי את הסרט ואהבתי את סירשה שם. העבירה כמו שצריך את הדמות ואת ההתנגשות בין האימונים שעברה לבין ההלם שבמפגש עם העולם.
שלמה בראבא – הערת שוליים. זה הסרט הישראלי היחיד שראיתי בקולנוע (אם לא סופרים הקרנות סינמטק). הופעה מצוינת בסרט מצוין.
בחמישייה שלי:
127 שעות
אקס-מן
הארי פוטר 7 ב'
הערת שוליים
לוחם (Warrior)
היו כמה סרטים נוספים שהתקרבו לחמישייה שלי אך בסופו של דבר נותרו בחוץ. הם מומלצים בכל מקרה:
Bunraku, Buried, Contagion, Hanna, Ides of March, Midnight in Paris, RotPotA
סיכום קצת עלוב...
לא ראיתי הרבה סרטים השנה… בערך 10.
החמישיה (שכוללת שלושה סרטים):
127_שעות – ההפתעה הגדולה מבחינתי. סרט מדהים מבחינת ההזדהות עם הגיבור והמסע שלו. בימוי, עריכה ובחירות פסקול (בעיקר מבחינת בחירת השירים והקטעים שאינם מקוריים) – מבריקים. מבחינתי סרט מושלם מבחינת האפקט שלו על הצופה. ופרנקו נותן תצוגת משחק מרשימה ומאופקת יחסית (העובדה שהמשחק שלו לא בולט בסרט עומדת לזכותו, לא לרעתו, מבחינתי). לדעתי מגיע לו יותר קרדיט ממה שהוא קיבל.
ברבור_שחור: אין ןהרבה מה להגיד מעבר למה שנאמר כבר. כמו רב הסרטים של ארונופסקי, מתעסק עם אובססיה שמובילה להדרדרות של הגיבור אל עבר סוף רע. וגם בפעם הרביעית הוא עושה את זה בצורה שונה ומרתקת.
הערת_שוליים: הסרט שהכי אהבתי השנה.
הסרט המאכזב יחסית לביקורות ולפרסים: בקר טוב פידלמן. צילום טוב, בימוי סביר ומשחק טוב מאוד של ששון גבאי לא יכולים לכפר על ערימת הקלישאות בסרט הזה.
הסרט הטוב ביותר שלא הופיע ברשימה: הדירה. מי היה מאמין שסרט דוקומטרי על פינוי הדירה של סבתא של הבמאי יהיה כל כך מעניין…
http://www.jff.org.il/?CategoryID=823&ArticleID=1052
החמישייה שלי ועוד כמה דברים
סופר 8- בהחלט סרט נחמד, השחקנים רובם ככולם טובים, והבימוי יפה. ישנה באמת הרגשה של אי.טי באוויר, אבל היא מספיק מדוללת כדי שזה לא יראה כחיקוי. זה בהחלט סרט שעומד בפניי עצמו. חבל רק קצת על הקישט שקצת מלווה את הסרט בכמה קטעים, אבל הוא לא מספיק חזק כדי באמת להשטלת.אני מניחשמה שכבש אותי היה בעיקר הסצנות הצילום של הסרט, וכמו כן גם היחסים בין אליס לאביה.
ועוד משהו- סצנת ההתנגשות של הרכבת היא מעולה, זה לא אקשן לפי הגדרה, אבל זה בהחלט סצנת האקשן הטובה ביותר שראיתי השנה.
50/50- לא ציפיתי מהסרט הזה להרבה, והוא הפתיע לטובה. ההתעסקות עם מחלת הסרטן היא מעולה,ולא קלישאתית מדי. הדמויות עמוקות,והמשחק של סת' רוגן, ובעיקר שך ג'וזף גורדון לוויט הוא מעולה, ובעיקר מצליח לחבר את הצופה באמת לדמות הראשית, מה שבדרך כלל לא עובד בסרטים מסוג זה. בקיצור מדובר בסרט הטוב ביותר שמתעסק בנושא שיצא לי לראות.
קר עד העצם- קשה לי קצת להבין למה שמתי את הסרט הזה ברשימה. מצד אחד אני לא זוכר שכל כך התלהבתי מן הסרט כשצפיתי בו, ומצד שני אני פשוט יודע שהוא היה טוב. אולי קר עד העצם הוא באמת מסוג הסרטים שאתה המתחיל להערכיך רק אחי שאתה יוצא מהם. למעשה אני אף זוכר שקצת התאכזבתי ממנו, באמצע הסרט ישנה סצנה שנראה כי היא מובילה לתפנית מעניינת, אלה שבסופו של דבר לא צומח מן הסצנה הזאת כלום, ממש כאילו הבמאי החליט לשכתב את הסרט באמצע הפקתו,אבל עדיין לא ויתר על הסצנות שכבר צילם. ועם זאת, זה עדיין אחד הסרטים הטובים ביותר שצפיתי בהם השנה- האווירה הקרה חודרת לעצם, ומפצפצת אותה. מדובר בסרט מאוד מדוייק וגם מאוד מרשים. ולטעמי חלק מן הייחוד שלו זה שהוא מראה ממש את פעולות היומיום של הגיבורה , ולא מצנזר את הכול ומשאיר רק את מה שקשור לקו הראשי של הסרט. כך למעשה נוצר מצב שאפר לקלוט ביתר דיוק מה עובר על הגיבורה. וכן המשחק המצויין של לורנס רק מוסיף.
ברבור שחור- מן היצירה הזאת ציפיתי להרבה, דארן אורונופסקי הוא בערך אחד מעשרת הבמאים המעורכים ביותר על ידי. ואכן הוא לא איכזב.
זה סרט מפחיד מזעזע, ובעיקר מדהים. למרות שהוא לא כתב את התסריט מצליח אורונופסקי להעביר במדויק את קו ההרגשה של הגיבורה, וכל זאת באמצעים חזותיים. זה בהחלט סרט מוצלח של אורונופסקי, ולמרות הביקורת הפחותאאוהדת של רד, אני חושב שבסרט הזה גלום הרבה פוטנציאל . הרבה מאוד.
הערת שוליים- הסרט הישראלי הטוב ביותר שנוצר מעולם, הוא גם הסרט הטוב ביותר שנוצר השנה. נראה שיוסף סידר לקח הרבה השראה מן הסרט המעולה של האחים כהן- יהודי טוב. ואכן מדובר בסרט מהפכני בקולנוע הישראלי, הדרך הויזואלית להציג הרגשות, או מחשבות. הקריין שמלווה את הסרט. והיציאה מן ההיגיון המסודר של סרט צריל להראות כמו המציאות. על הרבה דימיון ותאוזה חוצת גבולות,וגם בראבא כמובן- הערת שוליים הוא סרט השנה שלי.
בסופו של דבר היתה לנו שנה דיי חלשה. סרטים כמו 50/50 או סופר 8 לא היו נכנסים לחמישייה לשלי בשנה שעברה, ואוליי גם לפניי שנתיםם.
הסרטים הגדולים באמת היחידים השנה היו ברבור שחור, והערת שוליים.
לאחר סופר 8 נכנסים לרשימה- פייטר, העזרה , ונאום המלך.
בסוף השבוע אני רואה את אקס מן, אולי גם הוא מועמד פוטנציאלי.
שנה מבאסת
חסר לי דירוג "רציתי אבל לא הספקתי לראות". את רוב הסרטים הטובים של השנה פשוט לא יצא לי להספיק לראות עקב בחירת חברים לא מוצלחת בצעירותי, ואת רוב מה שראיתי לא אהבתי – יש לי שישה "לא אהבתי" לעומת רק ארבעה בחמישיה (ואחד מהם נאום המלך, שלא באמת ראיתי השנה)
צריך להתחיל אופנה של
ללכת לקולנוע לבד, כדי לא לפספס סרטים מעניינים בשל העדר פרטנרים. גם אני הפסדתי כמה השנה…
אני עושה את זה מדי פעם
זו חוויה מעניינת, כמו ללכת למסעדה לבד. הבעיה נעוצה בדיאלוג הבא:
"אני מתכנן לראות שרלוק הולמס 2 בקולנוע"
"באמת? מגניב, count me in תגיד מתי".
כעבור יום:
"מתי"
"אה היום אני עובד עד מאוחר, בוא מחר"
כעבור יומיים:
"יאללה"
"אה בדיוק היום סבתא שלי השפריצה ניטים, נלך מחר?"
התהליך הזה שבו מישהו מתלבש לך על הסרט כך שלא נעים ללכת בלעדיו אבל הוא לא באמת פנוי אף פעם הוא מקור כל הרוע.
כן, זו בד"כ הבעיה. המבריזנים.
בגללם הפסדתי את "הפלישה למערב" (למרות שאומרים שזה לטובתי) ואת "סופר 8". בוז.
זה קרה לי אתמול.
החלטתי, כמוך, שזה לא כיף לפספס סרטים רק כי אין לי פרטנר לצפייה ולקחתי את עצמי עם עצמי ליס פלאנט חיפה לראות "החבובות", רק כדי לגלות שאני לבד לגמרי באולם. הקרנה פרטית לגמרי באיכות נפלאה. היה כיף.
כשהוקרן "המוהיקני האחרון"
הלכתי עם שני האחים שלי והיינו לבד באולם. זו היתה הפעם היחידה שזה קרה, ותודות לכך אני זוכר שהלכתי לסרט הזה, בניגוד לכל מיני סרטים שחווית הצפיה בהם נעלמה בנבכי הזכרון.
אולם ריק זו בהחלט חוויה.
לי כבר קרה כמה פעמים שהייתי היחיד באולם.
"פוניו", "102 כלבים וגנבים" ו"ואלאס וגרומיט" למשל, זה נחמד, אבל אני מעדיף שכן יהיו אנשים אחרים חוץ ממני באולם. אני לא אוהב להרגיש שאני מטריח את המקרינים ושבית הקולנוע מפסיד כסף בגללי.
מצד שני אני מעדיף לא ללכת לקולנוע עם פארטנר או בחבורות אלא רק לבד (ולא רק קולנוע, גם סרטים באופן כללי אני מעדיף לראות לבד, אלא אם זו צפייה חוזרת) בעיקר מאחר ואני לרוב זה שבוחר את הסרט ואם גררתי אתי מישהו אני דואג לו יותר מדי וחושש שהוא לא נהנה ביחד אתי (ולכן, אם זו קומדיה למשל, אני מתחיל לשים לב לכמות הפעמים שהוא צוחק בסרט) מה שקצת הורס את החוויה. מצד שני, לנסוע ברכבת לבד זה סיוט.
ככל הידוע לי הסרטים מוקרנים אוטומטית
אפילו אם אין אף אחד באולם. כך שאף אחד לא מפסיד כסף עליך. ולגבי הטרדת הסדרנים, בשביל זה משלמים להם.
סרטים מוקרנים מול אולם ריק?
נשמע לי הזוי, איפה שמעת את זה?
בוודאות לא
המקרין בודק אם הקופות אם נרכשו כרטיסים להקרנה. אם לא, הוא לא יפעיל את המקרן.
שאלת המשך במידה מסוימת -
פעם תהיתי לגבי כתוביות הסיום. האם בית קולנוע מחויב להקרין את הסרט עד סוף כתוביות הסיום, כל עוד יש קהל באולם?
כי נראה לי מוזר שהם (כמעט אף פעם) לא מזרזים אנשים לצאת, בעולם הממהר בו אנו חיים.
לא מזרזים?
מדליקים את האורות (הגיוני, בשביל הרוב שרוצה לצאת), אבל גם מתחילים לנקות את האולם ולדבר בינהם ואיתי.
וחוץ מזה, היתה גם פעם שהסדרן אמר שאין שום דבר אחרי הכתוביות (אחרי שאלה מפורשת), ורק כשחזרתי הביתה גיליתי שהיה.
אוקי, אני מבהיר:
"לא מזרזים" במובן של "לא אומרים לאנשים לצאת החוצה בצורה ישירה".
אני בטוח שאני לא היחיד
שנשאר לא אחת אחרי הכתוביות בידיעה שיש סצינת בונוס בסופן (או לפחות חשדתי שיש ווהוא התגלה כנכון), עם אולם מואר במלואו, הצופים האחרים כבר בדרך הביתה והסדרנים מנקים סביבי ומנסים לרמוז לי שכדאי שאעזוב.
הצעה
יש כאן אלפי גולשים קבועים וכולם אוהבי קולנוע שמגיעים ממקומות שונים בארץ. אחרי שמספר מפגשים הבהירו שכמות הרוצחים הפעילים (לא כולל סוכנים רדומים) כאן שואפת לאפס, אני לא רואה שום סיבה שגולשים מאיזור מסוים לא יצרו ביניהם חבורה שהולכת לקולנוע מדי פעם. נכון שהכי כיף ללכת עם חברים/בני זוג, אבל אם קשה למצוא שותפים לצפיה בסביבה הקיימת, למה לא להרחיב את הסביבה ולחפש שותפים בקרב אנשים שמכירים מהאתר?
רעיון מגניב
אפשר אולי לעשות בדף הפייסבוק של האתר רשימת קשר. כל אחד ירשום את איזור ומגוריו ומסנג'ר / טלפון / מייל (במידה והוא לא חושש להתעורר עירום וקשור בניילון לשולחן) וככה אם יהיה מישהו שירצה ללכת לסרט והחברים / בן / בת זוג יהיו חולים / לא ירצו / שקר כלשהו, הוא ירים טלפון למישהו קרוב וינסה לארגן משהו.
אתר להשכרת חברים שיצפו איתך בסרט?
אני יכול לדמיין את זה.
"מבצע! תיכוניסטית רוסייה מקיבוץ מחניים, 40 ש"ח לשעה"!
"ערס בן 8 שמונה מפתח תקווה ב-5 שקלים לשעה לא כולל השרשר!"
"טרייד אין! תרום קשיש מחיפה וקבל סטודנט למשפטים מירושלים ב-10 ש"ח בלבד!"
אהמ אהמ
http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=856403&TypeID=0&sid=127
LOL.
למעשה, COL.
הוצאת לי את המילים מהפה.
זה קורה לי כ"כ הרבה. כלומר- אין לי חברים חובבי קולנוע, ויש גבול לכמה שאפשר לסחוב את אבא שלי איתי [למרות שזה להיט, כי אז הוא גם משלם וגם מסיע].
לוח בסגנון: "מחפש שותף לצפייה ב[שם סרט] ב[איזור] ב[זמן]", יהיה מצוין. זה יכול להיות פוסט באתר שיעודכן בתגובות. רד פיש, תשקול זאת?
במקום פוסט
יותר נוח גיליון נתונים פתוח לכולם בגוגל דוקס, כמו שכבר עשו פה בעבר לאירגון טרמפים לקונים.
אשקול. (לוי?)
(ל"ת)
לא התבלבלת עם א. שקולניק?
(ל"ת)
הסתייגות מתבקשת
כדי שעין הדג לא יגיע לחדשות בהקשר לא נכון, עדיף שתהיה הכרות מסוימת בין אנשים שנפגשים דרך האתר. כמו כן, עדיף ללכת בקבוצות. יש פה אנשים מאוד חברותיים שהאהבה לקולנוע (ולעוד דברים) מחברת אותם, אבל רצוי לתת עדיפות למישהו שלמעשה פגשתם פנים אל פנים ויצא לכם להתרשם ממנו כאדם.
רעיון מעולה
וכדאי גם בפייסבוק, כי אז ניתן לראות את הפרופיל של המגיבים וזה- קצת,קצת יותר בטוח.
זאת בעיה שאני נתקל בה הרבה (חוסר פרטנרים לסרטים), בגללה ככל הנראה ראיתי רק עשרים סרטים השנה בקולנוע, ופספסתי את רוב הסרטים שרציתי לראות.
כן, חשבתי על זה בעצמי
אפשר גם להשתמש בevents בפייסבוק ולארגן כמה מפגשי צפייה בבתי קולנוע מרכזיים
חשבתי שיהיה נחמד אם יהיה אפשר לעשות תמונה של הבחירות
כלומר קוד PHP די פשוט שמדפיס על תמונה את הבחירות שלי לסרטים של השנה,
ואז אפשר לפרסם בפייסבוק או בכל מקום אחר.
אני רוצה שכולם ידעו איזה טעם יש לי בסרטים!
ד"א – חמשת הסרטים שלי הם :
– התפשטות
– דרייב
– כוכב הקופים : המרד
– הארי פוטר ואוצרות המוות 2
– אקס-מן : ההתחלה
תלחץ על PrtSc, תיכנס לתוכנת עריכה גרפית, תלחץ Ctrl+V
ועכשיו תגזור את החלק הרלוונטי מתוך ההודעה שלך. בבקשה, תמונה.
או שאולי...
כותבים 30 שורות של PHP במקום לשלוח אותי לצייר ולהקטין ולשים גבול בצבע וכו'
OK, מפיך זה נשמע כל כך קל, אז תכתוב.
לא ברור אם זה ממש אפשרי ב PHP, אבל גם אם כן, כל הקטע בלכתוב קוד באתר אינטרנט זה בשביל לכתוב פעם אחת משהו שישרת הרבה אנשים הרבה פעמים,
את הגחמה האישית שלך אתה יכול לממש בחצי דקה כפי שתואר למעלה, במקום שתשלח מישהו לכתוב קוד PHP בכמה שעות.
הייתי כותב, אם היו נותנים לי
כתבתי כבר פעם, זה סקריפט נורא פשוט…
אני מבין שכרגע זה לא פרקטי כי ההצבעה נגמרת, אבל אולי להבא זה ימומש.
וזה לא כמה שעות, זה מקסימום חצי שעה.
סטטיסטיקות שאשמח לראות.
עברתי לאחרונה על סקר סרט השנה של השנה שעברה, וכיף שיש שם סיכום של סטטיסטיקות כגון- הסרט הכי פחות פופולרי, הסרט הכי נצפה, וכאלה. חשבתי על עוד כמה דברים שיהיה מעניין לקרוא-
הגולשים שצפו בהכי הרבה סרטים,
ממוצע הצפייה בסרטים [למרות שאנשים כמו בועזז יעוותו את זה לגמרי. איך 107?? אתה גר בקולנוע?],
הגולש הכי בררן [שסימן הכי הרבה סרטים כ"לא אהבתי"], ולהיפך,
הסרט הנצפה ביותר,
וכאלו.
אממ, כמובן שאתה לא חייב לעשות כלום, אלו סתם הצעות.
תודג!
בעד
למרות שעם כל הכבוד הסטטיסטיקות על הגולשים קצת פחות מעניינות אותי מאלה על הסרטים
אני לא גר בקולנוע. חלק נכבד מהסרטים ראיתי בבית.
בנוסף, כמו שניתן היה להבין מהכותרת של ההודעה הרלוונטית, כמות הסרטים שראיתי בהחלט הפתיעה גם אותי. אף על פי כן, היו לא מעט סרטים שרציתי לראות אבל טרם הספקתי, כגון: עץ החיים, לארי קראון, 50-50, Hesher והעזרה.
הגולש שסימן הכי הרבה סרטים ב"לא אהבתי"
הוא מישהו שעבר אחד אחד על *כל* הסרטים ברשימה, וסימן את *כולם* (חוץ מאלה שאותם הוא ראה/אהב) ב"לא אהבתי", כנראה מתוך מחשבה שכך להצבעה שלו תהיה יותר השפעה. המון עבודת נמלים, ועבודה מיותרת לגמרי, כי ההצבעה שלו כולה נפסלה.
אמ, אז... חוץ מהגאון הזה.
(ל"ת)
אני לא הייתי פוסל את האפשרות ששניצר הוא מבאי האתר
(ל"ת)
אני יודע בוודאות
שאפילו שניצר לא ראה את *כל* הסרטים שיצאו השנה.
אבל זה לא פוסל את האפשרות שהוא לא אהב
את *כל* הסרטים שיצאו השנה.
נתחיל מהסוף – בשבילי, לפחות, זו הייתה שנה טובה לסרטים בקולנוע. ראיתי דיי הרבה מהם ומרובם (לפחות) נהניתי.
ועכשיו, משסיימנו עם הסוף, נעבור לאמצע – כי היו כמה סרטים שחשוב לציין השנה:
1) יחידה עילית: לא בגלל הסרט עצמו (תוצרת ג'ייסון סטייטהם ממוצעת – יומית מהנה לצפייה ללא ערך מוסף אבל ללא כאבים מיותרים) שכשל מלהגיע לפסגות קראנק אבל נמנע מתהומות מרוץ מוות, אלא בגלל שהיי – שם על המסך, זה רוברט דה-נירו, והוא משחק והכול. כבר חשבתי שהוא שכח איך להיות בחור קשוח ומפחיד במקום להיות פרודיה על בחור קשוח ומפחיד. מתי ראינו אותו עושה את זה פעם אחרונה – ברונין?
2) מרדף עצבני – … היה סרט ג'ייסון סטייטהם (כן, זה ז'אנר) הרבה יותר טוב מהסרטים שג'ייסון סטייטהם השתתף בהם השנה – מכוניות, רציחות, קללות, אקדחים, מרדפים, בלונדיניות וויליאם פינצ'ר (אדוננו) בהופעה מהגיהנום.
3) מכוניות 2 – היה הסרט הכי גרוע של דרים-וורקס איי פעם. מה זה? סרט של פיקסאר? נראה לי שלא אני צריך טיפול עיניים…
4) אקס-מן ההתחלה – היה לא משהו. ההתלהבות לא כל כך מובנת לי. מה שכן – כל הכבוד על ההצלחה בלצלם סרט גיבורי על בתקציב הג'ל לשער של יו ג'קמן מהסרטים הקודמים
5) שרלוק הולמס 2 – הכל יותר: יותר אקשן! יותר מרדפים!! יותר הולמס-טיים (זה כמו בולט טיים רק הרבה פחות משומש), יותר רמיזות הומו-אירוטיות מברובק מאונטיין (להולמס ולווטסון יש גם כימיה יותר טובה מבולי העץ בסרט ההוא). למעשה הכול כל כך "יותר" שבא לי לצעוק די. בוא נפסיק את הפרנ'ייז הזה לפני שהולמס יחצה את נקודת הג'ק ספארו.
6) עץ החיים – הוא ללא ספק סרט המשפחה בעל הצילום הטוב ביותר שראיתי. מוזר רק שמישהו ערבב את הקלטת עם קטעים מקוסמוס של קרל סייגן.
7) משימה בלתי אפשרית: תת-כותרת מטופשת – ברכותיי בראד בירד, הוכחת שאתה יכול לקחת לימון (סדרת אקשן שעבר זמנה עם כוכב שהפך לפארודיה עצמית) ולהוציא ממנה ארוחה ראויה (סצנות אקשן מרהיבות). אכפת לך לחזור למטבח נורמאלי (אנימציה)מ(המשפט הזה היה אלגוריה למטאפורה).
8) קפטן אמריקה – זה הכול בהופעה של כריס אוונס, אני לא מתכוון לחוסר היכולת שלו (ושל ת'ור מקודם) ללבוש חולצה (נחמד לדעת שבניגוד לקומיקס מרוול כחברת סרטים יודעת לרצות גם את הקהל הנשי), אלא לתמימות ולכנות שהוא מקרין ולנחמדות נער הצופים הזו שאמורה להתנפץ אל חומת הציניות שלי – אתם בטוחים שהוא ברח מסרט של פראנק קפרה? ולחשוב שעד עכשיו אוונס היה ידוע בעיקר בתפקידו כשמוקים מעצבנים
החמישיה שלי:
1) טינטין – בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.. ואז בא סטיבן ספילברג והציע להוסיף קטע מרדף. יש עוד בנאדם שיכול לביים קטעי אקשן כל כך טובים? טיןטין הוא קולנוע טהור – הוא לא מבזבז זמן על דיבורים כשאפשר לרדוף אחרי מישהו, או להרביץ לו, או לפוצץ אותו או לעשות את השלוש בו זמנית. ואם מישהו כבר טורח לדבר אזי נזכה לראות פלאשבקים של פיראטים חותכים ודוקרים אחד את השני. בלי מוח – אבל עם הממממוווןןן לב.
2) השכונה VS חייזרים: ממש כמו הסרטים הראשונים של אדגר רייט אנחנו זוכים לראות מה קורה לבלוק באסטר הוליוודי טיפוסי כשמעבירים אותו למיקום בריטי מאוד לא טיפוסי. התוצאה לא רק מצחיקה אלא גם מותחת ו(נעז לומר את המילה הלא מגניבה) נוגעת. איזון מרשים של הרבה גורמים שלא אמורים להחזיק ממקם את הסרט הזה גבוהה ברשימה.
3) אומץ אמיתי – האחים כהן. ג'ף דניאלס. היילי סטיינפלד. ג'וש ברולין. ברי פפר. מט דיימון מערבון. שלמות.
השניים שבטופ הם קצת רמאות – הם לא הוקרנו באופן רשמי מחוץ לסינמטק והם לא מופיעים ברשימה אבל עם כזו איכות אי אפשר להתווכח:
4) 13 מתנקשים – הייתי יכול לדבר על תצוגה היסטורית מרשימה, על הצגת כמות עצומה של דמויות בפרק זמן קצר להחריד, על דמות הקומיק-ריליף הכי טובה של השנה ועל כמה שרציתי שהנבל ימות. אבל עזבו אתכם מכל – 40 הדקות האחרונות של הסרט (בהם 13 המתנקשים הנ"ל הורגים בערך שני מיליארד איש) הם הדבר הכי מרשים שראיתי על מסך גדול מאז להציל את טוראי ראיין.
5) הטוב, הרע ומוזר – … חוץ מזה. הטוב, הרע והמוזר שווה בערכו לטוב, הרע והמכוער. הטוב, הרע והמכוער הוא הסרט הטוב בכל הזמנים. זהו.
ג'ף דניאלס? באומץ אמיתי?
(ל"ת)
ג'ף דניאלס היה מעולה
זו הייתה הופעה מאוד משכנעת בתפקיד ג'ף ברידג'ס מגלם קאובוי.
שנה סבירה בקולנוע
ראיתי 66 סרטים מהרשימה ורובם היו על הפנים. לחמישיה נכנסו סאבמרין, ברבור שחור, האנה, ראיתי את השטן וקאטפיש. גם 127 שעות, העור בו אני חי, השכונה VS חייזרים, מלנכוליה, רנגו וטאקר ודייל נגד כוחות הרשע היו טובים מאוד. מקווה ש2012 תהיה מוצלחת יותר.
הבחירות שלי
החמישייה שלי, ללא דירוג:
127 שעות: סרט שלם עומד על כתפיו של ג'יימס פרנקו והוא מוכיח, בצדק רב, את יכולותיו לבצע את המשימה בכישרון.
אקס-מן: ההתחלה: דווקא כשאני מנותק לחלוטין מהקומיקס לאחר שנים ארוכות של מעקב אחר הקבוצה וגרורותיה השונות, מגיע הסרט האהוב עליי בסדרה (ואהבתי את שני סרטיו של סינגר).
טיפש.מטורף.מאוהב.: הגעתי לסרט עם הערצה ענקית לסטיב קארל, בשנה בה הוא פרש מתפקידו האולטימטיבי, והערכה לא פחות גדולה לריאן גוסלינג (נחמד מצד הקהל הרחב שהתחיל לשים לב אליו סוף סוף, שנים אחרי תפקידים מעולים ב'חצי נלסון' ו'לארס והנערה האמיתית'; עברו הרבה מים טובים בנהר מאז 'הרקולס הצעיר…) תודות לשניים ולמעדל דמויות המשנה שלצידם, פלוס קומדיה רומנטית לא מביכה, זה הסרט הקומי האהוב עליי ב-2011.
פייטר: כבר הספקתי לשכוח שהסרט שייך ל-2011 תודות ללו"ז הקרנות מקומי דפוק, אבל לא את הסרט עצמו. גם כאן צוות השחקנים המרכזי מרשים ומצליח לשדרג דרמת ספורט-אלים-בזירה לכדי יצירת אמנות.
קו מקור: תודות להתעלמות גורפת מפרודקסים שמעטות יצירות המד"ב שמצליחות להימנע מהם, אחד הסרטים שעשו לי את השנה. הסרט גם נתן לי הזדמנות להעריך מחדש את ג'ייק ג'ילנהול וורה פארמינגה, שני שחקנים שלא ממש חיבבתי לפני כן.
לצערי, בדרייב צפיתי רק לאחר ההצבעה (כנראה הייתי צריך לחכות קצת), אחרת הוא היה תופס מקום בחמישייה. כפיצוי, אני בוחר בסרט כבעל הפסקול האהוב עליי ביותר השנה.
סרטים נוספים שאהבתי: אומץ אמיתי, אחינו האידיוט, בלו ולנטיין, בעולם טוב יותר, ברוכה הבאה לריילי, יום אחד, סופר, סנגור במבחן, על אהבה וסמים אחרים, פול. בכוכב הקופים: המרד צפיתי המקטעים כך שהעדפתי להימנע מהבעת דעה עד שאצפה בו במלואו.
שחקנים:
מייקל פסבנדר בתפקיד מקס אייזנהרדט\אריק לנשר\מגנטו באקס-מן: ההתחלה. לא רק שהוא מצליח לגלם בהצלחה רבה גרסה צעירה של דמות המזוהה עם שחקן אחר, הוא אף הביא לדמות משהו חדש מעצמו. הפעם האחרונה שמישהו עשה משהו דומה בהצלחה, לדעתי, היה כריס פיין כקפטן קירק. פסבנדר, כמובן, שחקן הרבה יותר טוב מפיין (למי שטרם צפה, הסרט Hunger מומלץ ביותר).
כריסטיאן בייל בתפקיד דיקי אקלנד בפייטר. מה שמוכיח שגם בתפקידי משנה הוא גונב את ההצגה. וכמה פעמים עוד אפשר לחזור על העובדה שבייל מוכן ללכת עד הסוף עבור כל תפקיד, אפילו להזריק לעצמו DNA של עטלפים (לא באמת, למען הסר ספק)?
ג'יימס פרנקו בתפקיד ארון רסלטון ב-127 שעות. כתבתי הכל בבחירת הסרט למעלה.
למרות תפקיד מצויין בטיפש. מטורף. מאוהב. ויותר מכך בבלו ולנטיין, התעלמתי מריאן גוסלינג. שוב, אם הייתי צופה בדרייב לפני ההצבעה, הוא היה נכנס לשלישייה שלי (אה…) עבור התפקיד המושלם הזה.
מתנצל על המחסור בשחקניות
ברשימת הבחירות שלי. באמת ניסיתי.
זה רק אני שאו שאי אפשר לראות יותר את רשימת הסרטים?
פשוט כי רציתי לעבור על הרשימה לעצמי ולסמן כמה סרטים לראות
http://www.fisheye.co.il/2011_movie_of_the_year_preliminaries/
תודג רבה
(ל"ת)