השנה האחרונה היתה דלה יחסית בחדשות על בתי קולנוע שנסגרים, בעיקר משום שלא נשאר הרבה מה לסגור. אבל עכשיו, עם סגירת השנה, ייסגרו גם שני בתי קולנוע ותיקים.
הראשון הוא קולנוע דיזנגוף בדיזנגוף סנטר (זה הטחוב שנמצא במרתף, לא קולנוע לב המצליח מאוד שבקומה העליונה). זה לגמרי לא מפתיע: הקולנוע הזה נמצא על סף סגירה כבר הרבה זמן, והיה ראוי שייסגר עוד הרבה זמן לפני כן. הוא מיושן (כמה מיושן? כל כך מיושן), השורות בו צפופות באופן מעיק ממש ובשניים משלושת האולמות שלו המסכים קטנים באופן מעליב. באולם השלישי המסך סתם קטן. בנוסף, בתור קולנוע הבית של סרטי שפירא – חברת הפצה קטנה – די נדיר למצוא בו סרטים בעלי רלוונטיות או חשיבות כלשהי (אם כי עכשיו, בימיו האחרונים, דווקא מוקרן בו 'דרייב'). אין שום סיבה לדמעות, אבל הסגירה שלו משאירה את העיר תל אביב עם מספר אולמות קולנוע זעום מאי פעם. המצב הזה היה די מגוחך כבר קודם: תושבי העיר שאמורה להיות המרכז התרבותי של ישראל צריכים לצאת ממנה כדי לראות סרט באופן נורמלי. בזמן האחרון התבשרנו (בראיון של מנהל הרשת בכלכליסט) שקולנוע לב באותו דיזנגוף סנטר יפתח בקרוב 10 אולמות חדשים על הגג; זה בהחלט ישפר את המצב.
הקולנוע השני שנסגר, ביום חמישי הקרוב, הוא גלובוס מרכז הקונגרסים בחיפה. זה קומפלקס עם היסטוריה הפכפכה – הוא נולד בתור חלק מ"גלובוסיטי", עבר לרב-חן, נסגר, נפתח מחדש בתור קולנוע של גלובוס, ועכשיו שוב נסגר. פעם זה היה אחד מבתי הקולנוע החביבים עלי, אבל מאז הסטנדרטים השתנו. המצב של חיפה היום לא שונה בהרבה מזה של ת"א: ישנו אמנם יס פלאנט בצ'ק פוסט (ובאותו אזור צפויים להיפתח איזה מיליון קומפלקסים בקרוב, או לפחות ככה הבטיחו לנו), אבל בעיר עצמה כמעט שלא קיימים אולמות קולנוע בכלל: הקונגרסים היה המולטיפלקס האחרון, ומלבדו נשארו רק הסינמטק והאולמות השכונתיים הותיקים שאיכשהו עדיין שורדים, עממי ומוריה.
יהי זכרם – בערבון מוגבל – ברוך.
(תמונה למעלה: Somaya Langley, Flickr, CC-BY-SA)
נדל"ן
קולנוע דורש שטח גדול מאד. הוא, כמו מרכזי הקניות, יוצא מהערים יקרות האדמה ועובר לפרבריהן. הקולנוע העצום בראשל"צ וסינמה סיטי יכולים בקלות להחשב בספירת בתי- הקולנוע של ת"א. אגב, יש לזה גם צדדים חיוביים כיוון ששפע של אולמות המוחזקים ע"י גורם בודד, יביאו למגוון רחב יותר של סרטים שיוצגו בעת ובעונה אחת.
לא הבנתי
איך בתי קולנוע בגלילות ובראשל"צ יכולים להיחשב כבתי קולנוע של ת"א?
זו לא אותה עיר
כי גלילות זה חמש דקות נסיעה דלת לדלת מצפון ת"א
ויש גם את יס פלאנט איילון.
ומדרום ת"א? בלי רכב?
ובמילים אחרות – אויש, כמה שטויות.
הראית לי מה זה
אני מתלבט בין "הכל חוזר עלייך וקקה בידייך" שיגרוף פישלייקים למכביר, ללא ספק, או תשובה רצינית. לדאבוני, אלך על האופציה השניה: אכן יש אנשים שגרים בדרום ת"א בלי רכב. לבי איתם, באמת. זה לא משנה כהוא זה את העובדה שלשאר האנשים שגרים בת"א, סינמה סיטי גלילות ויס פלאנט איילון הן אופציות סבירות לחלוטין. אי לכך, לא ברור לי מה "שטויות" כשאתה סותר משהו כשבמפורש לא אמרתי.
ניוזפלאש: רוב שאר האנשים לא גרים בצפון ת"א
ואם תבדוק במספרים תגלה שבצפון העיר גרים, כמה לא מפתיע, הרבה פחות אנשים מבאיזורי מרכז\דרום העיר העמוסים. ולמרבית האנשים, שאינם גרים בצפון תל אביב, בדר"כ אין בעיר הזו רכב (כי גם אין ממש צורך בתוך העיר, וגם כי זה סיוט לא קטן). ה"אויש כמה שטויות" זה מטבע לשון ואולי סוג של הומור פרטי, לא עלבון נוסח "נה נה בננה". בכל אופן, אם כבר איילון יותר סביר מגלילות מבחינת מרחק ואפשרויות הגעה מ(רוב) ת"א.
אבל רובם כן גרים בדרום ת"א?
איילון יותר טוב נקודה, בלי קשר למיקום.
אני לא יודע מנין הנתון על אחזקת רכב, ושמועות טוענות שיש דרכים שאינן רכב פרטי להגיע ממקום למקום. אז כן, מיד אליהו זה די כאב ראש להגיע לאחד משניהם, אבל מזה עד לטעון ש"בתל אביב" אין קומפלקסים גדולים של קולנועים בגלל שהשניים שיש הם טכנית בשטח מוניציפלי אחר, זה מטעה לדעתי. יותר קשה להגיע מהטכניון בחיפה ליס פלאנט בחיפה ממה שקשה להגיע מרוב ת"א ליס פלאנט בר"ג.
טוב
ברור שיש תחבו"צ אבל לא ממש נוח לגלילות, וגם הנסיעה לקניון איילון יכולה להמשך הרבה מאוד זמן, שלא לדבר על מצב שבו אתה לא ממש על הנתיב של כמה קווים ספציפיים…
יש גם רכבת לקניון איילון
כמובן שאוטובוס זול יותר אם אתה גר רחוק, אבל כמו שאמרת, הרבה יותר קל להגיע ליס פלאנט מאשר לסינמה סיטי.
אין רכבת לקניון איילון.
אני לא יודעת מאיפה האינפורמציה הזו, אבל היא לא נכונה. לצורך העניין, גם אין רכבת לגלילות.
הרשי לי לנסח מחדש
הקניון במרחק של בדיוק 5 דקות הליכה מתחנת הרכבת של בני ברק.
היא לא בדיוק 5 ד' הליכה,
וכוללת הליכה על הכביש או עלייה בגרם מדרגות צר ולא נוח, לא משהו שמתאים לכולם, רק כדי להגיע לכביש ראשי אותו צריך לחצות וללכת לקולנוע.
כאמור, לא לא הליכה קלה, בטח לא לאוכלוסיות חלשות כמו מבוגרים, ילדים, או אנשים עם נכות כזו או אחרת.
בנוסף, הרכבת לבני ברק עוברת בתדירות נמוכה יחסית ובשביל להגיע אליה צריך לעבור קודם בתחנת אונ' ורק אז להחליף לרכבת לכיוון כפ"ס [או להישאר על רכבת לכפ"ס אם היה לך מזל שהיא הגיעה בדיוק לתחנה בה חיכית]. בשביל להגיע לרכבת צריך לקחת בדר"כ אוטובוס, כי הרי הרכבת עוברת לא במרכז העיר אלא על נתיבי איילון. הטרחה של החלפת אוטובוס ורכבת [שלא מקבלת חופשי חודשי, כרטייסית אוטובוס או כרטיס אוטובוס של שעה וחצי כמו אוטובוסים אחרים שאפשר להחליף] הופכת את העניין ללא כדאי.
חוץ מזה, בניגוד לרוב הרכבות, הרכבת האחרונה לבני ברק מגיעה לתחנה ב-21:25 והאחרונה שיוצאת מבני ברק לכיוון ת"א יוצאת ב-21:25 גם כן.
תוסיף לזה שבסופי שבוע אין תחב"צ, כולל רכבות, ואין מונית שירות שעוברת באזור של קניון איילון [יש אחת שעוברת בז'בוטינסקי שזה כ-15 ד' הליכה בממוצע] ותקבל תמונה מדוע הפיתרון שהצעת לא מתאים למי שאין לו רכב וגר בת"א.
מונית ממרכז ת"א לקניון איילון תעלה כ-30-40 ש"ח לכיוון בממוצע, מניסיון, אז האופציה הזו גם נפסלת למי שאי רוצה להוציא 120 שקל על סרט בלי פופקורן ושתיה או אוכל אח"כ, רק הנסיעות והכרטיס.
פששש איזה ניתוח
זה כן כמה דקות הליכה, לפחות מנסיוני. המדרגות לגשר ממש ליד התחנה, ואז פשוט הולכים קצת במורד הגשר ומגיעים לקניון. נכון, אולי זו לא הדרך האידיאלית בשביל קשישים / נכים, אבל באופן כללי לא אמורה להיות לאנשים בעיה עם זה.
יש רכבת מת'א להוד השרון (שעוצרת בבני ברק) כל 20 דקות-חצי שה בערך, והיא עוצרת בדרך בכל תחנות תל אביב. לגבי ההחלפה אין לי מה להגיד, כל אחד ומה שנוח לו. אבל מסכים איתך שאי אפשר לחזור ברכבת מבני ברק לת'א אם הולכים לסרט של 20:00 ומאוחר יותר, מה שאומר לפחות אוטובוס חזור אחד לת'א.
שוב, כמובן שאוטו הוא הפתרון האידיאלי, אבל אם אין לך, צריך לנסוע בדרכים קצת לא נוחות, מה לעשות.
אבל אי אפשר להתווכח על כך שקניון איילון הרבה יותר נגיש מסינמה סיטי.
הוא יותר נגיש מסינמה סיטי,
זה נכון, אבל הוא לא עד כדי כך נגיש.
יש הרבה קוי אוטובוס שמגיעים לקניון איילון מתל אביב
52 מהתחנה המרכזית החדשה, ו-42, 141, -ו-142 שמתחילים מבת ים ועוברים בנקודות שונות בעיר. כולם גם יחסית תכופים בשעות הערב. נכון שהם מסתיימים מוקדם – חצות לכל היותר – אבל זו בעיה כללית עם תחבורה ציבורית, ופתרון די פשוט הוא ללכת להקרנת ערב.
גם 57, 67 ו-40,
אבל הם לא עוברים בנקודות יותר מייד מרכזיות בעיר, אלא רק בשוליים. שזה בסדר, אבל עדיין מצריך אוטובוס נוסף למי שלא גר בקרבת הקו.
פתרון פשוט הוא אכן ללכת להקרנת ערב, אבל סרט שמתחיל בשבע לא תמיד מתאים למי שמסיים לעבוד בשבע, שש וחצי ולעיתים אפילו שש, לא לשכוח שזו שעת עומסים בכבישים, אז הקרנה מוקדמת היא פתרון חלקי שלא מתאים לכל האוכלוסיה.
זה לא רק שקל להגיע, זה גם קולנוע יותר טוב
אין עמלה במכונות האוטומטיות, יש הרבה פחות ערסים, יותר קל למצוא את האולם והרמה הטכנית של האולמות יותר טובה.
והרגע גיליתי שהסינמה העלו את המחיר ל38 לכרטיס
(ל"ת)
כן, נכון.
והרווארד היא לא בבוסטון, היא בקיימברידג'. זו לא אותה עיר.
גלילות היא ממש על גבול תל אביב (מכללת לוינסקי היא בת"א)
ולמען האמת גם קניון איילון (רמת החיל, שיכון דן ומעוז אביב הן שכונות בת"א). אז בסופו של דבר לא משנה השיוך המוניציפלי אלא רק הקרבה; כשמדובר בערים גדולות כמו תל אביב או חיפה מה שלא קרוב לא קרוב, גם אם הוא נמצא בשטח העיר, ולפעמים דווקא מה שנמצא בשטח העיר השכנה יכול להיות קרוב יותר. מן הסתם בית קולנוע שנמצא בקצה העיר יהיה נגיש בנוחות (בתחבורה ציבורית) בעיקר לאנשים שגרים קרוב לקצה הזה ומאוד לא נוח להגעה למי שגר בקצה השני. זה נכון לגבי יס פלנט ר"ג בדיוק כפי שזה נכון לגבי יס פלנט חיפה. שניהם נמצאים בגבול הצפוני של העיר (אם כי במקרה של תל אביב השכונות שציינתי דווקא צפוניות יותר) ולמי שמגיע מהצד השני של העיר זו נסיעה ארוכה ולא נוחה.
כן, אבל לפחות זה שבראשל"צ הוא זוועתי, אז זה לא עוזר.
למה אתה מתכון? בהזדמנות האחרונה בה צפיתי שם בסרט ("סולט" הסביר) לא חשבתי שיש משהו נורא במיוחד במקום.
אני לא יכול שלא להסכים איתו
ראיתי בסה"כ שניי סרטים בראשל"צ.
הראשון ביניהם היה -מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס (המופתי), שם העולם היה כמעט ריק, וחוץ מקירות המקושטים שסתם הסיחו את הדעת, לא היו לי הרבה תלונות על המקום.
מופע הפלאים של הדוקטור הוא סרט דיי מוזר, שבהחלט לא קוסם לרוב האנשים.
כמה חודשים אחר-כך הלכתי לראות סרט נוסף בקמפוס- מבול(הצונן).
את הסרט הזה בניגוד לדוקטור ראיתי בשעה מוקדמת- אחר הצהריים.
מבול הוא לא סרט מאוד כבד, אין לו הגבלות גיל של ממש, ויותר מכל- הוא סרט ישראלי דובר עברית.
כתוצאה מכל אלו, וכתוצאה מן השעה, העולם היה מלא יחסית, ושרץ בקבוצות של ילדים קטנים (בני 10-12) ששרצו בעולם כחלק מן הבילוי היומיומי שלהם ב"קניון", היה לא מעט רעש, ואותה חבורה נכנסה ויצאה לסירוגין מן האולם, וכל אותה עת קפצה ופטפטה(ממש לאורך כל הסרט).
בנוסף מאחורי ישב ילד שכל הזמן הרביץ לכיסא, והיה גם איש אחד שלא התבייש כל הזמן לשחרר……, טוב כאן נעצור(אבל הכול אמת לאמיתה).
הקטע הוא שאתם כמובן יכולים לבוא ולומר לי -"היי,אבל זה היה כך סתם כך במקרה, אתה לא באמת יכול לדעת שככה זה תמיד", זה נכון, אבל אני יכול להגיד לכם שהחווית צפייה שלי בפעם הזאת הייתה מן הגרועות שהיו לי, מה שבהחלט לא גורם לי לרצות לחזור לשם. אולם, מאנשים אחרים, וגם ממבקר מסוים, ששמו נשכח, שמעתי כי לא מדובר באירוע יוצא דופן- אין מה לעשות, כמה שנבחן את זה או נבדוק את הלוגו- סינמה סיטי ראשל"צ היא יותר קניון מאשר בית קולנוע, זה המצב. סינמה סיטי מפוצצת בחנויות ומסעדות מכאן ועד להודעה חדשה, ומושכת אליה המון רב, רב מאוד. כשמרב האנשים באים והולכים לסרט בסינימה סיטי ראשל"צ, הם לא מרגישים שהם באמת הולכים לסרט, הם עושים את זה רק כחלק מן ההצעות והדילים שיש לקניון להציע, ובנוסף הכניסה עם אטרקציות המבדרות(הבובות ורצפת הדיסקו) יוצרים רק עוד יותר את ההרגשה של בידור וזהו אשר אי כיבוד של כללי בית הקולנוע.
אבל למעשה הדבר הרע מכל הוא שאנשים הולכים אל קמפוס הקולנוע הם הולכים בשביל הקניון, וכך נוצר המצב שאנשים אומרים לעצמם -טוב, אם אני כבר פה,אחרי הכול זאת ,עיר הקולנוע, אז אני אלך גם לסרט(צריך לנצל את כל מה שיש למקום הזה להציע)- וכך נוצר המצב של שילוב רע בין אטרקציית קניון לבית קולנוע. כלדמן-
"איזה סרט יש עכשיו?
מבול?
מה זה ישראלי?
טוב, אם אנחנו כבר פה אז נלך, אה?
אל תדאג, אם יהיה משעמם אז נצא".
לסיום, סינימה סיטי הוא בית קולנוע רע לא רק בגלל בעיות טכניות -כמו כמעט עשרים דקות של פרסומות, שאתה רוצה להתפוצץ, או בגלל העיצוב הגרנדיוזי והנוראי שלו, או בגלל שצריך שעה בשביל להגיע לשירותים של הגברים, אלה בזכות האווירה שהוא משרה באוויר, ושגורמת לקולנוע להיות סתם עוד עניין מבדר שלא צריכים באמת להתחשב בו.
לדעתי השלב הבא הוא שבכלל יסגרו שם את הקולנוע
או לפחות חלק מהאולמות, ויפתחו במקומם איזה H&M או משהו.
סינימה סיטי תהפוך מעיר הסרטים
לעיר סרטי השיער.
H&M זה פאסה
הלהיט החדש זה FOREVER 21 :P
הבעיה היא לא בקולנוע, אלא באנשים, בסופו של דבר.
כמה שלא תרצה שהעולם יהיה אחר, בחברה שלנו יש קבוצות שההליכה לקולנוע היא בשבילן בידור מגניב עם החבר'ה, ולא "אירוע תרבותי". יש קבוצות בחברה שלנו שבשפה שלהן המונח "אירוע תרבותי" אינו קיים. חלק מהחוויה הדמוקרטית הוא שגם לערסים, צעירים כמו מבוגרים, מותר ללכת לקולנוע וליהנות ממנו. עכשיו, הם לא נהנים ממנו באותה צורה כמוך. להם לא אכפת אם יש רעש, או, לחלופין, לחלקם פשוט לא אכפת מרגשות של אחרים. הקולנוע הוא בידור המוני, ובניגוד לתיאטרון, אתה לא תמצא בו רק את האנשים שמבחינתם הדרך להתבדר היא לשבת בשקט ולהתרכז בהצגה. מה שיש לעשות כדי לפתור את הבעיה הקשה של קיום הערסים בבית קולנוע, הוא להעתיק את בית הקולנוע לשכונה "על רמה" שרחוקה מאוד מכל הלכלוך והזוהמה, לאסור על כניסת אנשים בעלי חזות מזרחית לקולנוע, או לחנך את כל אוכלוסיית ישראל מחדש, כדי שכולם יתנהגו כמו ש*אתה* רוצה.
זה מצב ביש שאוכלוסיית ישראל היא ערב רב של לאומים ומסורות. אירופאים לא אוהבים את האוריינטלים, מה לעשות.
מנסיוני הבעיה לא קשורה לחתך אוכלוסין
שתיים מחוויות הצפיה הגרועות ביותר שהיו לי בחיי קרו בלב דיזנגוף, לכאורה מעוז הבורגנות התל אביבית אנינת הטעם ושוחרת הקולנוע כחוויה תרבותית. בראשונה, יומית של אגורה, היו אכן חבורת בני נוער בשורה הראשונה שהתייחסו לסרט כמו בילוי חברתי, יצאו ונכנסו לאולם לכל אורכו וסימסו (כשהם מאירים את כל האולם עם הטלפונים שלהם) כשהיו בתוכו. אבל יותר מעצבנות היו שתי הבחורות המבוגרות יותר שישבו לצידי וניהלו שיחה ערה. בפעם השנייה שהערתי להן, אחת מהן הגיבה שאני מתנהגת בחוצפה, כי הן מדברות בשקט.
ורק לאחרונה ראיתי את מלנכוליה באותו הקולנוע, ונחרדתי לגלות שבשורה שלי יושבות שתי נשים זקנות, לטעמי פלח השוק הבעייתי ביותר – הרבה יותר מבני נוער, שלרובם יש מספיק בושה לשתוק אחרי שמעירים להם פעם או פעמיים – מבחינת הפרעה לחווית הצפיה. כצפוי הן לא סתמו את הפה כל הסרט (לא טרחתי אפילו להעיר להן כי הזקנות בקולנוע לב כבר מזמן מבוגרות מדי מכדי להבין שקולנוע הוא לא הסלון שלהן), אבל אחת מהן לא רק שלא כיבתה את הטלפון, אלא ענתה לו וניהלה שיחה בקול רם ארבע פעמים, למרות צעקות מכל הקהל.
(רק כדי להבהיר, העובדה שאני לא מתייחסת אליהם אין עליה לרמוז שאינני מסתייגת מהטון של ההודעה שלך או מרוב תוכנה. פשוט לא הצלחתי להבין אם אתה מתנהג בגזענות או מגיב על הגזענות לכאורה של דוד מלכה.)
בזה, לצערי, אני מסכים
נשים זקנות הן פלח צופים בעייתי אפילו יותר מבני נוער.
קרה לי אותו דבר ב-The Town בגלובוס
כשבית אבות שלם בא לראות את הסרט. היה פשוט נורא, לא האמנתי שאנשים מבוגרים מפריעים יותר מבני 15 בסרט "זוהי סדום".
גם מסכים
הלכתי ל MI4 לא מזמן, וישבו לידי זוג זקנים, שכל כמה דקות אמרו את הדבר המובן מאליו שיקרה עוד שניה בסרט, וזה היה כל-כך מעצבן…
וכן, גם בני נוער הם מפגע. הסרט הוא רק תירוץ בשבילם כדי לדבר זה עם זה, בטלפון, להצטלם (למה עושים את זה בכלל?) ועוד שטויות.
בגלל זה, כמו שאמרתי באחת התגובות כאן, אני מעדיף את יס פלאנט. קהל יותר איכותי, מניסיוני האישי. בפתח תקווה יש את רוב הערסים והפרחות.
כשאני כותב "לכלוך וזוהמה", אני לא מתכוון לזה ברצינות. אני גם לא מציע ברצינות להעתיק בתי קולנוע לשום מקום או לאסור על מישהו להיכנס. אני כן חושב שרוב האנשים שאנו מכנים ערסים הם, מה לעשות, "מזרחים" (ורוסים, אגב), וכן חושב שהסלידה מ"מזרחים" הפכה לסלידה מ"ערסים", ושיש שסע עדתי קצת-כביכול-נסתר, כי עכשיו כבר לא מדברים על הדרת מזרחים ועל מגעילותם של המזרחים ועל "למה יש מזרחים בעולם?", אלא אומרים את כל הדברים הללו על ה"ערסים". בסופו של דבר, אני חושב שזו צביעות להתעלם מהעובדה הזאת ומהעובדה שהערסים הם אכן מזרחים ברובם, לפחות מנסיוני, ושמדובר פשוט בחוסר חיבה על רקע שוני תרבותי, או "גזענות". אצל דודה שלי בגרמניה מתעבים את התורכים ואת האפריקאים בדיוק כמו שמתעבים את ה"ערסים" "אצלנו". ואני חושב שאנשים שמתלוננים על מחסור בתרבות בארץ הם אנשים בעלי תרבות יותר אירופאית שלא נוח להם עם האוריינטליזם של התרבות של חלק מ"בני עמם".
הבעיה עם ערסים היא לא של מוצא, אלא של חוסר התחשבות.
המזרחים מבין קרובי משפחתי וחברי יכבדו את האנשים סביבם מספיק כדי לא להפריע להם. הבעיה, מניסיוני, היא בנוער-של-היום (לפחות באחוז ניכר מתוכו. לא כולל גולשי עין הדג הצעירים, כמובן) ובאנשים שלא אכפת להם מאף אחד מלבד עצמם. מכל מוצא שלא יהיה.
עדיין, רוב הערסים שאני מכיר ושראיתי הם כן מזרחים.
אני לא חושב שהעניין תמיד מסתכם בחוסר התחשבות. אני חושב שזה עניין של ציפיות מנוגדות. אני מצפה ללכת לקולנוע ולהתמקד בסרט מתחילתו ועד סופו, הערסים מצפים ללכת ולהריץ דאחקות מתחילתו ועד סופו; וכמו שאני לא מבין מה הבעיה במוח הניאנדרטאלי שלהם שהם רוצים לדבר בזמן הסרט, כך הם לא מבינים מה הקטע של ה"ילד ההומו" הזה שרוצה שקט ולא נותן להם לבלות עם ג'מעת רמלה. הם לא רואים בזה חוסר התחשבות, אלא פשוט התנהגות טבעית בזמן צפייה בסרט קולנוע. לו שלהם היתה התרבות היחידה בארץ, היה הרבה פחות קשיים, כי כל ההקרנות של כל הסרטים אז היו "אינטראקטיביות", וזה היה בסדר מבחינת האנשים. אבל מפני שיש קבוצות נרחבות של אנשים אחרים, בעלי רקע תרבותי שונה, ישנו חיכוך. אני מודע לעובדה שבני נוער הם צרה צרורה בפני עצמם, ואני מודה שלא חשבתי עליהם (או על הקשישים) כשכתבתי את התגובה המקורית שלי בשרשור, אבל אני עדיין עומד על הטענה שיש קבוצה מסוימת, גם בקרב בני הנוער וגם בקרב המבוגרים, שהיא יותר בעייתית מבחינת "אנשי התרבות" של הארץ, ושאנשי הקבוצה הזאת האלה הם בעיקרם מזרחים, ואלה שאינם – הושפעו מהתרבות של ה"מזרחים" הספציפיים הללו. זה שיש גם מזרחים בעלי תרבות אחרת זה לא סותר את הטענה. אני מתנגד להנחה שיש תרבות נכונה ויפה עם מושג נכון של "כבוד" ותרבות ביבים, ושהן אוניברסליות ואינן קשורות למוצאו של אדם. תרבותו של עם אחד היא כחוסר תרבות בעיני עם אחר, שוב ושוב לאורך ההיסטוריה ובעולמנו המודרני, ואני כן טוען שהתנהגותם של הערסים המזרחים בקולנוע היא חלק מתרבותם העממית שאבותיהם הביאו מהמולדת, גם על סמך ההתנהגות של חלק מהדור הבוגר של המזרחים וגם על סמך ההקבלה שאני עושה להתנהגות של הערבים. תשמעו, אולי אני טועה לגבי כל מה שאמרתי עד עכשיו, אבל נראה לי שאנשים ממהרים להיעלב כי הם חושבים שאני "מבקר" את מה שאני תופש כתרבות של המזרחים או "מתנגד" לזה. אני לא. לא מזיז לי איך אנשים חיים. אני לא אוהב את ההתנהגות של הערסים, אבל מצד שני הם לא אוהבים את ההתנהגות שלי, וכולנו חיים ביחד. ככה זה בדמוקרטיה, לא?
ואני חושבת שזה בהחלט עניין של התחשבות.
אני גם אוהבת לדבר בסרטים. אני עושה את זה מאוד, מאוד בשקט. או בהפסקה (כשיש כזו). אני לא מסוגלת שלא לפטפט בשיעורים (אחרת אני לא מצליחה להתרכז) – אני עושה את זה בכתב, כדי לא להפריע למהלך השיעור. אין לי בעיה שכל אדם יאהב איזו תרבות שבא לו (אם כי אני מקווה שהרבה אנשים יאהבו את מה שאני אוהבת, כדי שתהיה יצירה תרבותית לטעמי). יש לי בעיה עם המנטאליות של רק-אני-קיים: אם איחרתי למשהו, אני אשב בצד, אם אני אעז להיכנס בכלל. אני ארגיש נורא לא נעים ואמזער ככל הניתן את ההפרעה לאנשים האחרים שהגיעו. בין אם זו הצגה, סרט או שיעור. יש אנשים שייכנסו פנימה בעודם מדברים בקולי קולות בטלפון, יתעקשו להיכנס למקום שלהם במרכז השורה, וימשיכו לעמוד שם ולהסתיר, כי הם פשוט *לא רואים ממטר* את האנשים מסביב, ואת זה שאולי לפעולות שלהם יש השלכות מעבר אליהם. ואני לא מכירה *שום* תרבות שבה זה מקובל. אם בכלל, בצד המזרחי שלי יש כזו תרבות של נימוס והתחשבות שבעיני זה על סף המופרע (יש X פעמים שצריך לסרב לקבל אוכל או שתיה לפני שמנומס להסכים, אפילו אם אתה גווע בצמא, וכו', וכו'). לטעון שהציפיה להתחשבות בסיסית היא אשכנזית ולא מותאמת לתרבות המזרחית היא לא רק שטות, היא עלבון. התרבות המזרחית מאוד מנומסת ומתחשבת. זה שמרגילים אנשים בארץ שאנוכיות ואנטיפתיות זו הדרך המגניבה להתקיים היא הבעיה, ובאמת שאי אפשר להאשים את תרבויות המזרח המסכנות בפגמים ישראלים במהותם.
אני חושב שאני אפסיק כאן.
אני מצטער, אני סובל ממקרה קשה של חוסר ענווה. אני נוטה להציג דברים שאני מכניס לעצמי לראש בתור עובדות, שוב ושוב, ואני מתקשה להודות בזה אפילו בפני עצמי. אני מתנצל אם פגעתי במישהו.
"התחשבות" היא מושג תרבותי
קולנוע הוא צורה של בידור. מהי הדרך הראויה להתבדר (הי הי) שונה מתרבות לתרבות: האם לעשות את זה בקול רם, כחוויה של מפגש בין חברי הקהל עם מוקד עניין משותף? או לעשות את זה כחוויה שהיא, ביסודה, אישית ושקטה?
בהחלט יתכן שיש מי שמרעיש בקולנוע דווקא, בכוונה, כי הוא יודע שזה מפריע לאחרים – מה שמחזק את התחושה שהוא והחברים שלו מיוחדים. זו גסות רוח גם בתוך העולם התרבותי שלו עצמו, ובמקרים כאלו, את צודקת. אבל יש מי שמרעיש בקולנוע כי ככה הוא חושב שראוי לראות סרט.
אני לא בקי במיוחד בחומרים אבל כן, נדמה לי שיש משהו במה שהקומבינטור אומר: בידור בתרבות המזרחית הוא, באופן כללי, עניין אקטיבי ומשותף יותר. אבל יתכן, כמובן, שאני טועה.
מה שמטריד אותי
היא שמסתבר שבאמת אין באתר הזה אפילו אדם מזרחי אחד שיביע דעה נחרצת על הנושא. או זה או שכולם פשוט מתעלמים מהשיחה הזו, ובכל אופן זה לדעתי אומר דרשני.
אולי אני יותר אשכנזיה מגפילטע פיש,
אבל אני יכולה להעיד על המון מהחברים שלי, שהם מזרחים מכל מיני סוגים, שהם לא מהאנשים שיבעטו למישהו בכיסא, יזרקו פופקורן על כל האנשים באולם או ידברו שיחות נפש בטלפון באמצע סרט.
מצד שני, אולי החברים שלי הם מסוג האנשים שיגידו עליהם שהם משתכנזים. מצד שלישי, להגיד על אנשים שהם משתכנזים בגלל שיש להם נימוס בסיסי זה די גזעני.
יש ויש
אבל אין לי באמת מה להגיד בנושא. כבן לאב מזרחי ואם אשכנזיה, יש אכן יותר חמימות בצד המזרחי, אבל דוקא ממנו קיבלתי חינוך "אירופאי" מוקפד יותר מהרבה אשכנזים, כך שזה בהחלט לא עניין של מוצא אלא של נטיה אישית.
יש אנשים גסים וחסרי נימוס בכל קבוצה והתיוג של אנשים כאלה כמזרחים הוא פשוט סטיגמטי (ונעוץ כנראה בשנות הזעם של מחאות המזרחים על קיפוח), כך שזה די חסר טעם לנסות להפריך את זה.
אבל זה ההבדל בין ערסים לילדים מעצבנים.
ערס הוא לא מי שמדבר בקול רם עם החברים שלו בקולנוע. זה מעצבן, אבל זה עדיין לא זה.
ערס הוא יותר מי שיגיע באיחור ועדיין יעשה כל מה שאפשר כדי להפריע, ישים רגליים על הכסא שלך ויסרב להזיז אותן, ועוד יזרוק עליך פופקורן כי זה נורא מצחיק, ידבר בטלפון בקולי קולות וכשתבקש ממנו להפסיק יעשה את זה בקול רם יותר כדי להרגיז ו/או ינעץ בך מבטים מאיימים…
ואביגיל – אני בת תערובת, זה נחשב?
לא בין קרובי משפחתי הפרסים, ולא בין אלה שיש להם גם צד מרוקאי, תמצאי מי שיתנהג כפי שתיארתי למעלה. לכולם יש מושג לא רע איך ההתנהגות שלהם משפיעה על האנשים מסביב, והם ישתדלו – במידה כזו או אחרת, עם הבדלי אופי ומזג – לא להפריע לאנשים אחרים אם ניתן להימנע מזה. האם יש הבדלים מסוימים באיך מקובל להתחשב ואיך מקובל להתנהג? על פי מה שאני רואה, כן. פחות איפוק, למשל. אבל זה לא מיתרגם לחוסר התחשבות, מקסימום להתחשבות באופן קצת אחר.
במעלה הפתיל דיברת על קרובי משפחה מזרחיים
והנחתי שאת מדברת על קרובים מנישואים מכיוון שלא דיברת על עצמך. סליחה.
בכל מקרה קצת מטריד אותי שפרט אליך יש פה, מסתבר, חבורה של אשכנזים שמדברים על התרבות המזרחית כאילו היתה קוריוז אנתרופולגי מפינה נידחת של העולם, ולא חלק משמעותי מהתרבות הישראלית.
אני חושב שזה עניין מעמדי (או תרבותי), לא רק אתני
אנשים שכותבים באינטרנט, במיוחד באתר עם תרבות דיון מהסוג של עין הדג, הם פלח אוכלוסיה מסוים. מסוים מאוד, אפילו. זה כמו ללמוד על החברה הישראלית משיעור באוניברסיטה העברית: אם כבר הגעת לאוניברסיטה, אתה, פחות או יותר בהגדרה, לא חלק מחתך מייצג.
מה שמחזיר אותי להערה שקורה פה משהו מטריד
כי סך הכל לא מדובר כאן ברף השתתפות גבוה כמו כניסה לאוניברסיטה (או יכולת כלכלית לשלם את שכר הלימוד), אלא סך הכל בחיבור לאינטרנט. יש מן הסתם אנשים בארץ שלא גולשים, אבל היה מפתיע אותי מאוד לגלות שאין אוכלוסית גולשים מזרחית. למה הם לא נמצאים בעין הדג? ואם הם כן נמצאים, למה הם לא מגיבים לפתיל הזה?
ודרך אגב, התואר שלי הוא במדעי המחשב ולא במדעי הרוח, אבל לא היו חסרים מזרחים בחוג שלי, וגם לא במקום העבודה הנוכחי שלי, כך שנדמה לי שאתה פועל מתוך הנחות מעט מיושנות.
לנו המזרחים פשוט אין כח לזה
כן, יש הבדלים תרבותיים מסויימים. לא, הם לא באמת מתבטאים בצפייה בקולנוע והילדים המעצבנים הם ממש לא בהכרח מזרחים.
נראה לי שהרוב לא טורחים להשתתף בדיון הזה כי יש בו משהו נורא ארכאי. ההורים שלי נולדו וחונכו כאן, אני נולדתי וחונכתי כאן, וסביבנו היו כל הזמן אשכנזים ומזרחים כאחד. ההבדלים ההתנהגותיים שאתם מדברים עליהם קשורים יותר למעמדות סוציו-אקונומיים ואזורי מגורים, שלפעמים יש קורלציה מסויימת ביניהם לבין מוצא עדתי, אבל לא בהכרח.
זו נקודה טובה להפסיק את תת-הדיון האוף טופיקי הזה
(ל"ת)
גזענות?
אני לא חושב שאתה מתכון אלי, כי אם ל"הקומבינטור הגדול: אמילי פרקינס מושלמת" שבתגובתו יש שימצאו טעם לפגם (ואני ביניהם). בהודעתי לא הבעתי שום דעה, מטוב ועד רע, על עדות, גזעים או בני-אדם באופן כללי. התייחסתי אך ורק לבית קולנוע מסוים ולסרט מסוים.
התבלבלתי בינך לבין the joker
שלתגובתו הגיב הקומבינטור. סליחה. וכפי שכתבתי, "גזענות לכאורה", מכיוון שגם אני מצאתי טעם לפגם בדבריו של הקומבינטור.
(ואני אשה, דרך אגב.)
קודם כל ערסים יש בכל מקום, בלי קשר למגדר או מוצא
אבל באמת שזאת לא הבעיה הגדולה.
הלכתי הרבה לקולנוע בשנתיים האחרונות, ולמקומות מגוונים, ביניהם גם יס פלאנט, שגם הוא קמפוס מאוד רחב, אבל ההבדל העיקרי הוא באווירה- בעוד שיס פלאנט מאוד מפרידים עצמם מן הקניון, הסינימה סיטי היא ממש חלק אינטגרלי מן הקניון. ובעוד שיס פלאנט אינם כה גרנדיוזיים, או מתהדרים בכל מיניי מיני אטרקציות בשטח בית הקולנוע (אלה פשוט דוגרי- בית קולנוע וזהו), אז בסינימה סיטי(טוב אתם מבינים לאן אני חותר….)
בשום בית קולנוע בארץ שהייתי בו, לא פטפטו והפריעו כמו שהפריעו בסינימה סיטי, זאת חד וחלק האווירה ונתינת האישור להתנהג כך. אם היה סדרן שהיה מונע מאנשים לצאת, או משתיק את האולם, או אם היו מוותרים על כל השטויות האלו בכניסה לאולמות, אז אולי היה אפשר לשבת בנינוחות לראות סרט מתחילתו ועד סופו. אבל מכיוון שסינימה סיטי יותר דומה ללונה פארק מאשר לבית קולנוע, אז אנשים פשוט מרשים לעצמם להתנהג כפי שהם מתנהגים. זה קשה להסבר, אבל אין ספק שהעניין כאן הוא יותר האווירה שהבית קולנוע משרה על האנשים, מאשר האנשי,ם סתם כך עצמם.
נחכה ליס פלאנט בראשל"צ כדי לדעת בוודאות.
אוקיי. אז לא הבנתי אותך נכון, סליחה.
בכל מקרה, עדיף שאני אפרוש מהדיון הזה, כי לא נראה לי שאני יודע להסביר את העמדה שלי כך שאנשים ירצו לשמוע.
לא, אני דווקא הבנתי אותך מצויין
אני פשוט חולק עלייך. ברור שיש חשיבות לאנשים, אבל דווקא במקרה הזה אלו לא היו ערסים שהפריעו לי, ובאופן כללי אני חושב שהבעיה העיקרית היא איך שבית הקולנוע נראה ונשמע.
אני לא חושב שיש יותר ערסים בראשל"צ מאשר יש ברמת גן.
ועובדה שבכל זאת חשים הבדל בבית הקולנוע.
אין לי שום בעיה שתגיד דברים שחולקים על דעתי, אני אפילו אשמח אם לא תפרוש מן השיחה.
באיזה יום הלכת?
יום שישי הוא נטו יום של ערסים, עד השעה 11-12, כל הסינמה מפוצץ ואני מתרחק ממנו כמו מאש.
יום חמישי הוא דווקא יום מעולה, כשאני הולך לראות סרטים בסינמה סיטי, האולמות מפוצצים אבל כולם מנומסים, שקטים ונהנים מהסרט.
אני חייב לציין
שמלבד הנוסטלגיה שבסגירת בתי קולנוע שכאלה,בפועל אין בהם באמת צורך.
רובם מיושנים,מרופטים ותסלחו לי – מיותרים.
מנגד,למרות הקומפלקסים הענקיים שקיימים,עצוב לגלות שאין אפילו קולנוע Imax אחד לרפואה שמקרין סרטים בפורמט הנ"ל.
יש חלק גדול שצריך לשדרג
לסגור זה טוב ויפה, אבל יש קולנועים שיהיה ממש נחמד אם ישדרגו. אני, למשל, גר בראש העין, והקולנוע הכי קרוב אלי הוא בפתח תקווה. אבל מה, ברוב האולמות שם השורות לא ממש מרווחות, ובאף אולם אין מקום לכוס, מה שמאלץ אותי לשים אותה על הרצפה ולקוות שאיזה אחד שיוצא / נכנס לשורה לא ישפוך לי את הקולה. וגם הרוב שם ערסים. (יש לי חברים פתח-תקוואים, לא מתכוון להעליב אף אחד. אני מדבר מניסיון. הקהל סרטים בפתח תקווה הוא סיוט).
לכן אני מעדיף הרבה פעמים ללכת ליס לפלאנט (על סינמה סיטי מזמן ויתרתי, צריך להזמין כרטיס ברשת שבוע מראש). גם נוח, גם מקום לכוס, גם קהל איכותי. אבל לפעמים, מה לעשות, גם שם אין מקום אני נאלץ 'להסתפק' בפתח תקווה. אני בטוח שהייתי נהנה שם הרבה יותר אם היו משדרגים אותו קצת. אני מבין שלקנות כסאות חדשים עם מקומות לכוס זה יקר והכל, אבל זה בהחלט ישפר את המצב.
לגבי הנושא, אף פעם לא הייתי בקולנועים הנ'ל, אבל זה באמת לא נעים לראות קולנוע סגור. יהי זכרם ברוך.
אני חושב שכולם מעדיפים ללכת לבתי הקולנוע הגדולים
אני לא יודע לאן התל אביבים הולכים, אבל אני גר ליד אשדוד (5 דקות נסיעה) ואני אף פעם לא הולך לסרט באשדוד. אני הולך לסרטים בסינמה סיטי בראשון לציון ונראה לי שאני לא היחיד.
ממש לא מסכימה
אני בתור חיפאית מתגעגעת לקולנוע של חורב
אחלה של קולנוע קטן…
פיכסה!
הייתי שם בכיתה י' וכבר אז המושבים היו קטנים מדי.
ואללה
הוא לא היה מדהים, אבל בסה"כ לא רע, ויתרונו היה במיקומו ובכך שלרוב לא היה עמוס אז אפשר היה להשיג כרטיסים טובים גם ברגע האחרון.
לגבי מרכז הקונגרסים
בימים בהם הוא היה "רב-חן" – הוא אכן היה אחד מבתי הקולנוע החביבים עלי, אבל מאז שגלובוס השתלטו על המקום, המקום הזה התדרדר; הלובי מעוצב כמו הארמון של סאדם חוסיין, האולמות לא תמיד נקיים ואיכות ההקרנה מתחת לכל ביקורת. הדבר היחיד שכעת חבל לי עליו הוא שכבר אין בית קולנוע במרחק 10 ד' נסיעה ממני (זאת כאשר הסרט שאני מעוניין לראות לא כזה חשוב לי עד שהוא מצדיק נסיעה ליס פלאנט בקצה השני של העיר).
ומבחינת היצע…מצבה של חיפה אמור להשתפר פלאים; אותם חבר'ה של גלובוס מקימים כעת את קומפלקס "גלובוס סיטי" בגרנד קניון (שממש לא קרוב ליס פלאנט). עברתי לא מזמן ליד המקום, ונראה שעבודות הבניה מתקדמות בקצב לא רע. ויש גם את המתחם הסינמה סיטי (שהוא דווקא כן כמעט-צמוד ליס פלאנט, שיהיו לי בריאים). הדבר היחיד שחורה לי הוא שעומדים להיות 3 קומפלקסים גדולים בעיר (במידה והיס פלאנט יוכל להתחרות בשכן הצעיר והאטרקטיבי יותר) – ובאף אחד מהם לא יהיה אולם איימקס.
אתה יודע שבגרנד כל הדברים שנראים כמו עבודות בנייה
זה שאריות מבניית מנהרות הכרמל?
או שהפעם האחרונה שהיית שם זה לפני כמה חודשים, ואז זאת הייתה הבנייה של אותן מנהרות.
הייתי שם שבוע שעבר האמת
לי ולחברי זה נראה מבחוץ כמו עבודות בניה של הקומפלקס.
אבל אין לי באמת דרך לאושש את הטענה, אולי טעיתי באמת.
לא, זה בניית פתילים מוזרים לכל העיר ממנהרות הכרמל
* בתגובה הקודמת שלי לא היה צריך להיות סימן שאלה, אלא נקודה. אופס.
*אה, בעצם כן צריך להיות! אני מפגר. אופס.
(ל"ת)
אם זה נכון, זה מוביל אותי לשאלה אחרת:
הבטיחו שהמתחם של גלובוס יפתח "עד סוף 2011":
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4014806,00.html
כיוון שאנחנו חיים במדינה שתאריכי יעד אצלה הן בגדר המלצה, הייתי מופתע אם אכן היו עומדים ביעד המדובר.
אבל… אנחנו כן אמורים בשלב הזה לראות עבודות מסוג כלשהו על הדבר הזה (כנ"ל לגבי הסינמה סיטי ותאריך יעד של 2013…והמקום הזה אמור להיות גדול פי 3, ולהכיל בתוכו פארק שעשועים. טרקטור אחד עוד לא ראיתי במקום).
?What gives
טענה מאששים; מאוששים אנשים.
(ל"ת)
מש"א, מש"א, מש"א
עוד משהו: אני פשוט לא מבין למה לבנות את הסינמה סיטי, ועוד ליד הפלאנט, זה נשמע פשוט לא כלכלי לאף אחת מהחברות, אני מבין שרוצים להתרחב אבל בכל זאת, אין *כל כך* הרבה קהל ואם פלאנט מצליח, זה רק בגלל שיש לו מונופול.
אגב, למישהו (מהחיפאים פה) יש מושג על איזה שטח עומד להיבנות הסינמה סיטי (זאת אומרת, איפה באיזור הצ'ק פוסט) ?
אם אתה עומד מול הקניון של יס פלאנט
ומסתכל שמאלה, אחרי התחנה המרכזית והכניסה למנהרות, יש שטח בלי כלום. שם זה ייבנה.
אה
עכשיו הכל ברור, מה שעוד יותר מוזר זה שזה באמת מטר מפלאנט ועוד יותר תמוהה. (ועכשיו שאני חושב על זה, תוך דקה אפשר להגיע מכל קומפלקס לקומפלקס שיבנה – באמצעות מנהרות הכרמל כמובן)
עדיין יש הבדל
יהיה אפשר להגיע מיס פלאנט לסינמה סיטי ב-2 דקות הליכה,
אבל מיס פלאנט/סינמה סיטי לגרנד קניון ב-10 דקות נסיעה באוטובוס. זה עדיין לא רחוק במיוחד, אבל לעומת 2 דקות הליכה…
לא אמרתי שלא יהיה הבדל
ציינתי עובדה.![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
ועכשיו עוד משהו שחשבתי עליו: הנוער שאין מכונית ויותר קל לו להגיע לגרנד קניון ימשך לגלובוס, יוריד את מספר הצופים הפוטנציאלים בפלאנט/סינמה, הסינמה סיטי ימשוך את המשפחות בגלל שהוא סינמה סיטי, והיס פלאנט ימשוך צופים מעטים במיוחד (ואותי), כך שלבסוף פלאנט יסגר והיקום יקרוס לתוך עצמו…
לא בהכרח
כרגע הקו היחיד שעובר בשישי בערב קרוב ליס פלאנט הוא קו 200, אבל הוא מגשר פז, שזה לא הכי נוח (אבל יהיה די קרוב לסינמה סיטי). ברגע שהמטרונית תתחיל לעבוד, תהיה תחנה ממש על יס פלאנט.
לא ביום שישי יש המון קווים שמגיעים ליס פלאנט, גם עד השעות המאחורות, כי הוא על התחנה המרכזית (וגם לגרנד קניון יש מליון קווים).
אם אני לא טועה, אמור להיבנה גם רכבל מהאוניברסיטה לטכניון, ומשם לקניון של יס פלאנט.
ובכל זאת יותר פשוט ומהר להגיע לגרנד מרוב העיר
גם ברכב.
אני גם מכיר לא מעטים שלא אוהבים להגיע לפלאנט רק בגלל שהם שונאים להיכנס לצ'ק פוסט (ובצדק).
רכבל?
מהטכניון ליס פלאנט?
זה משהו שאצטרך לראות במו עיני לפני שאאמין.
אגב, ממש היום קראתי מאמר ברשת אודות אצטדיון סמי עופר שנבנה בימים אלה, ויונה יהב צוטט שם אומר את הדברים הבאים: "…בצמוד לו (לאצטדיון), יופעל קומפלקס למסחר ובתי קולנוע".
האם הסינמה סיטי משנה מיקום? האם יופעלו 4 קומפלקסים בחיפה? האם יש שחר לדברים? אני אישית בעד האופציה הראשונה, שתגרום לכך שבכל אחת מקצוותיה של העיר יהיה מתחם קולנועי.
כן !
חשבתי על זה שצריך שסינמה סיטי יהיה שם (מה גם שזה יגרום למיקום הרבה פחות מטומטם, וגם יגרום לזה שלא רק מנהרות הכרמל מקשרות בין קניוני חיפה, אלא גם בין בתי הקולנוע של חיפה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
)
והרכבל הוא אכן משהו בתכנון שרק אלוהים יוכל להסביר לי למה לבנות אותו (ולהקיא בדרך מהצ'ק פוסט לטכניון או לאוניברסיטה זה לא תרוץ
רכבל מהטכניון ליס פלאנט??? אם זה אמיתי
זה אחד הדברים המגניבים ביותר (והיחידים!) שידעה חיפה מימיה!
כן, זה אמיתי
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%9B%D7%91%D7%9C_%D7%9E%D7%A4%D7%A8%D7%A5-%D7%98%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%98%D7%94
לפני מספר שבועות
הייתי באיזו הרצאה שבמסגרתה שמעתי לראשונה על הפרויקט הזה. אותו אדם (שכנראה היה מעורב בשלב כלשהו של הפרויקט הזה) אמר שלהערכתו, בגלל כל מיני קשיים ובגלל מנהרות הכרמל, כנראה שהפרויקט הזה כבר לא יקרום עור וגידים לעולם.
יו באמת!?!?!?
אז זה מה שהולך להיות שם?? איזה מגניב!
אמרת ונשארת בחיים
כלומר, יש כל סיבה שבעולם לבנות בתי עסק מתחרים קרובים זה לזה, ואין לך באמת מושג על מתח הרווחים ו/או על כמות הצופים, אבל הי, דיבורים זה זול.
הבעיה היא שיהיו *יותר מדי* בתי עסק מתחרים
אם באמת יבנו את כל בתי הקולנוע האלה אז יהיו בחיפה 73 אולמות קולנוע [ואם אתה מחשיב גם את הקריון אז 90 (!)], כלומר באזור מטרופולין חיפה יש יותר אולמות קולנוע מאשר במרכז (או כמעט). ביחס למספר התושבים בכל האזור (שהוא גם ככה יותר קטן), וגם את אופי התושבים שהוא קצת פחות בלייני (אני לא אומר שאין, אבל אם תסתכלו על זה, ביחס לתל אביב חיפה היא עיר ממש שוממת בלילה), אין סיבה לבנות עוד ועוד בתי קולנוע בלי פרופורציה. אם הם רוצים לבנות בתי קולנוע נוספים – יופי, יש עוד אזורים בארץ [כמו למשל אזור הצפון הצפוני יותר, ירושליים (אישית אני לא מכיר אבל הבנתי שהוא זקוק לבית קולנוע נורמלי), או אזור הדרום (כנ"ל)].
אני חייב לתהות
מה לדעתך עבר בראש של מי שבחר לפתוח שם סינמה סיטי? האם לדעתך הם לא חשבו בדיוק על השיקולים שאמרת? או שהם אוהבים להפסיד כסף?
זה לא שיזמים לא עושים טעויות (ע"ע "עיר הקניונים" בראשל"צ), אבל אפשר כן לצפות מהם לעשות איזו אנליזה בסיסית של על מה הם שמים את הכסף.
אני גם לא חושב שבתי קולנוע בחיפה באים על חשבון בתי קולנוע בירושליים, כי זה לא מאותו התקציב.
אני חושב שהם לא מכירים את השוק באזור
הם באים מהדרום (עד כמה שאני יודע דימונה). אני גם חושב ש-600 מיליון שקל זה בכל זאת בזבוז, ואולי הם לא ידעו (למרות שקשה לי להאמין) שגלובוס גם בונים על חיפה בתור הזדמנות לשפר את התדמית.
לגבי קופלקס לב העתידי
מה ששני אומר בכתבה הוא שהעיריה אמורה לאשר את התכנית, שאם נקח בחשבון את האינטרסנטיות שלו אולי אומר שהשאלה עומדת בפני ועדת התכנון העירוני. השינוי המדובר אינו פשוט. להוסיף עוד קומה לדיזנגוף סנטר – קומה שכנראה תבוא על חשבון החניון בגג ובה בשעה תמשוך קהל ענק של דורשי חניה – זה פרויקט לא קטן ולא היה מפתיע אותי אם יהיו נגדו התנגדויות נחרצות.
אין ממש נוסטלגיה
בין בתי הקולנוע הקטנים, היחיד שאני אהיה עצוב אם יסגר הוא קולנוע סמדר בירושלים. זה באמת קולנוע שמציע חוויה שונה מהמקומות ה"ממוסחרים".
חוץ מזה, הקומפלקסים הגדולים הם הדבר הכי טוב שקרה לקולנוע בארץ בשנים האחרונות. גם מבחר גדול מאוד של סרטים, וגם תנאי צפייה מעולים בדרך כלל (למעט סינמה סיטי גלילות שרוב האולמות בו קטנים ומזעזעים למדי).
לעומת זאת, הקומפלקס בראשון ממש מעולה, (נסלח לו על בעיית חנייה קלה ועודף ילדים קטנים) יש בו גם מסכים גדולים ואיכותיים, גם מקרין סרטים אפילו בשעות ממש מאוחרות, מה שלא קרה מעולם בבתי קולנוע "רגילים", וגם יש בו מוזס. כן ירבו.
הפרבור המהיר לא פוסח על הקולנועים
המהלך של סגירת בתי הקולנוע הוא אנטי-עירוני. מי שרוצה לראות סרט צריך להיות, קודם כל, בעל רכב, לנסוע עשרים דקות או יותר, להגיע למרכזי קניות אדירי-ממדים מחוץ לעיר ולהתחיל לחפש חניה. זו התנהגות פרברית בהגדרה, ומי שנפגע הם אלו שנמצאים בעיר בשביל האורבניות, והם רבים מאוד (כפי שג'יין ג'ייקובס מוכיחה). חבל שאפילו תל-אביב נפגעת מזה, לאור העובדה שהיא ה"עיר" היחידה בישראל, וגם זה רק בחלק מהאזורים שלה (וכשאני אומר "עיר" אני מתכוון מבחינה אורבנית-מהותית. לא מבחינת מספר התושבים),
איזה כיף לקרוא את השם ג'יין ג'ייקובס
בהקשר לנושא הזה.
וכן, יש צדק בדבריך. העיר היחידה שמפעילה חלק ניכר של בתי קולנוע "בתוך" העיר, היא תל אביב. ירושלים אכן מציעה כמה אלטרנטיבות, אבל הרמה שלהם לא משתווה לזו של רב-חן דיזנגוף או קולנוע לב, המצויינים, אפילו הקומפלקס החדש של הסינמטק הוכיח עצמו לטוב מאוד. עכשיו צריך לשכנע את האחים לניאדו ומתחריהם שיש קהל שמוכן ללכת גם לקומפלקסים קטנים במרכזי ערים, אם תובטח להם איכות אולם בהתאם.
איך אתה מגדיר 'מבחינה אורבנית-מהותית', ומה זה אומר?
(ל"ת)
דהיינו
מבחינה תכנונית.
עירוב שימושים – עיר שמתוכננת בצורה שמשלבת מגורים עם עסקים ושטחים ציבוריים. זאת על מנת למנוע מצב בו יש שטחים רק למגורים ושטחים רק למסחר והם מופרדים לחלוטין, כמו שקורה בפרברים וקניונים.
ובנוסף:
נגישות הולכי רגל – עיר המנגישה את העיר יותר להולכי רגל ומשתמשי תח"צ מאשר רכב פרטי. אני מסכים שתל אביב אולי לא שמה את הולך הרגל במקום הראשון, אבל היא בהחלט מקדשת את המרחב הציבורי שלו יותר מכל עיר אחרת בארץ.
תודה.
(ל"ת)
פרבור? הלוואי שהיה כאן פרבור ראוי לשמו
אבל בסופו של דבר כל מי שלא גר במדינת תל אביב מוצא את עצמו מחויב להגיע אליה מדי פעם כי חסרים לו דברים שיש רק בה (פרט לחניה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
). בן זוגי לא מוצא עבודה באזור חיפה (לא ממש עיר נידחת בישראל, כן?) כי רוב החברות ממוקמות באזור ת"א. חיפאים שאני מכירה נוסעים לבתי חולים באזור ת"א כי אין מה שהם צריכים בחיפה (וזו עיר שיש בה יותר מבית חולים אחד). אז קולנועים יש רק בשוליים ולא במרכז העיר? ביג פאקינג דיל! זו האחרונה שבדאגותיי. לא יקרה שום אסון; לכל היותר אנשים שרגילים ללכת ברגל לכל מקום יסעו מדי פעם. גם ככה הביקוש למגורים בתל אביב בכלל ובמרכזה בפרט מטורף ומכירי השכירות בהתאם; אז פלא שקומלפקסי ענק שדורשים שטח גדול (וגם ארנונה בשמים…) זזים לשוליים?
וזה עוד לפני שדיברנו על בעיית החניה הגדולה: אחת הסיבות שכבר שנים רבות לא צפיתי בסרט בת"א (עוד כשהיו קולנועים) היא שלא הייתה דרך להשיג חניה (שלא בתשלום מופקע) בשעה שבערים אחרות (או בשוליים) החניה חינם. ביום שישי בלאו הכי אין לנו תחבורה ציבורית, אז למעט אלה שגרים קרוב מספיק הרוב מגיעים ברכב. לשלם מחיר של כמעט עוד כרטיס רק על חניה זה משהו שאני משתדלת להימנע ממנו בכל מחיר.
כל מה שציינת - זה פרבור
המחשבה בליצור שכונות מגורים סגורות לעירוב שימושים (כמו מוקדים ציבוריים מעבר לצרכי חינוך, או מלאכה, או עסקים) ולדאוג ששאר השימושים יהיו תלויי רכב בלבד = פרבור.
אגב, המשפט שלך: "לא יקרה שום אסון; לכל היותר אנשים שרגילים ללכת ברגל לכל מקום יסעו מדי פעם." הוא כל כך מגעיל, שמפתיע אותי שאת בכלל אמרת אותו.
תלויי רכב לא חייב להיות רכב פרטי
ואם הטענה היא שאדם צריך להיות מסוגל ללכת ברגל לכל השירותים שהוא צורך (שהיא בלתי סבירה בעיניי) אז אתה בעצם אומר שזו זכות ששמורה רק לאנשים שגרים במרכז העיר באזורים הכי צפופים ויקרים, ובעצם מה שאתה אומר זה הדבר ההפוך, שכל מי שגר בשוליים צריך לנסוע רחוק ולא מגיע לו שירותים קרובים. כי לפעמים אנשים שגרים במרכז כ"כ רגילים שהכול קרוב שהמחשבה על נסיעה לא נתפסת עבורם, אבל תמיד הציפייה היא שמי שגר בשוליים יצטרך לנסוע רחוק, זה כן בסדר. זו הייתה הכוונה מאחורי המשפט שלי, ואם זה מגעיל בעיניך, ממש לא אכפת לי.
הדיכוטמיה בין מרכז ופרבור היא סמנטיקה שלך
אני לא דיברתי על זה. החשיבה שלך מתאימה את הפריסה שיש בארץ, בה יש את "מדינת תל אביב" ואת הפריפריה. זו ההוכחה למצב הנוראי של פרבור. הממשלה במשך עשורים עודדה בניית ערי לווין מבלי לחשוב על צורת הבנייה שלהן. כל שיטת "בנה ביתך" המפורסמת. בפועל נוצרו ערים שלא יכלו להחזיק את עצמן כמוקדי משיכה, כי לא היו להן כאלו. ואז הן הפכו לפריפריה.
מנגד יש תל אביב כמשל. עיר שתוכננה על ידי אנשים יוצאי בתי ספר לתכנון (תוכנית גדס, ותנועת הבאהוהאוס שבאה כמה שנים אח"כ) ומראש תוכננה להכיל את עצמה כעיר. דהיינו בה אפשר להסתדר גם בלי רכב.
וזה מביא אותי לפואנטה. אין פה עניין של עושר מול עוני. יש עניין של תפיסה מרחבית. חשיבה עירונית היא לא עניין של סנובים. תושבי תל אביב כיום לא בנו את העיר, הם באו אליה כי היא מאפשרת חיים בצורה מאוד נוחה, שבין השאר מאפשרת גם שילוב חיים ללא צורך ברכב פרטי. הם לא מצפים ממי שגר בשוליים שייסע באוטו (אם כבר, הם לא מצפים מאף אחד כלום, זה לא עניינם).
בסופו של דבר, לדעתי, אם עיירות פיתוח כמו דימונה ושדרות היו מתוכננות מראש עם חשיבה עירונית אולי מצבן היה טיפה טוב יותר. אפילו ערד, שאכן עברה שלבי תכנון עם חשיבה עירונית, נפלה אחורה ברגע שהממשלה התחלפה בשנות השבעים ומאמץ חיזוק הערים הקיימות עבר להתפקס על פרויקטים מעבר לקו הירוק.
אף אחד לא מצפה ממי שגר בשוליים שייסע באוטו. אם כבר, אפשר לקוות שמי שגר בשוליים יבקש להפוך את השוליים קצת דומים למרכז. עם חשיבה עירונית.
אבל מה זה משנה לך, לך לא אכפת מה אני חושב. בטח לא בזמן שאת בעצמך חיה בלי אוטו.
מה הקשר לסמנטיקה? אני מדברת על המציאות בישראל
ואכן החשיבה שלי מתאימה למה שיש ולכך התייחסתי (ולא לעושר מול עוני, לא יודעת מאיפה הבאת את זה), וכן, אני רוצה שהשוליים יהפכו להיות דומים יותר למרכז, זו בדיוק הנקודה שלי. תל אביב לא תוכננה יותר מהרבה ערים אחרות. היא הפכה למרכז תרבותי, חברתי כלכלי וכו' וממשיכים לטפח את זה במקום לטפח גם מוקדים אחרים, זו הבעיה. בכל מקרה שירותים בסיסיים יש גם בפרברים, הבעיה הקשה היא בעיקר עם שירותי בריאות (מעבר למינימום) וכמובן עם מקומות עבודה. קולנועים זו ממש לא בעיה שקרובה לראש הרשימה בעיניי.
מי זה "ממשיכים לטפח"?
אני בחרתי לגור בת"א כי טוב לי פה, לא כי יש לי אג'נדה של להכניס את סוג האוכלוסיה שאני מהווה לשם. מי שפותח שם עסק, פותח כי הוא מצפה להרוויח כסף ולא כי הוא שונא את חיפה. אז כן, היה נחמד אילו היה יותר קל להגיע לדימונה בתחבורה ציבורית, אבל מכאן עד הדמוניציה לאנשים שחטאם הוא שהם אוהבים שאפשר ללכת לפאבים ברגל, המרחק רב.
הדברים האלה לא מחייבים אג'נדות
סלח לי שאני שוב נדחף עם תפיסה מעמדית לא קשורה, כן? אבל בחרת לגור בת"א כי אתה שייך כנראה לסוג האוכלוסייה שיכולה להרשות את זה לעצמה (ואין לי שום טענות כלפיך על הבחירה זו, אגב). השאר נובע מכך.
לא הבנתי מה אתה אומר
תוכל לפרט? קודם כל, לא ידעתי שיש לי מעמד או סוג אוכלוסיה. שנית, הטענה היא שכל מי שיכול לגור בת"א רוצה לגור בת"א? שלישית, איזה שאר נובע ממה? אני גר בצפון ת"א בכלל, ומה שיש לי במרחק הליכה מהבית זה קופות חולים. כשאני יוצא אני נכנס לאוטו בדיוק כמו מי שגר בחולון או בראשל"צ. פשוט לא מקומם אותי שיש אנשים שגרים במרכז והם הולכים ברגל לאן שאני צריך לקחת רכב.
תוכל להסביר
מה אתה מתכוון באמירה ש"אין לך מעמד או סוג אוכלוסייה"? כי על פניה האמירה הזו נשמעת כל כך נאיבית שקשה להגיב אליה ברצינות.
באשר לשאר דבריך:
לא, לא כל מי שיכול לגור בת"א רוצה לגור שם. רק כל מי שרוצה (כפי שהזכירו כבר): מערכת בריאות מתפקדת, חינוך ברמה גבוהה, עבודה במשכורות גבוהות, כולל תחומים כגון תעשיית הבידור או התעשיה הטכנולוגית/עתירת הידע (שלא קיימים כמעת בכלל מחוץ למרכז), או תרבות אורבנית מפותחת (למעט מיעוט קולנועים, כמסתבר).
אין לי גם אח
לא יודע איך להוכיח את זה. מעמדות אצלי זה אנגליה של המאה ה19, ואני לא מכיר מישהו שמתעניין ספציפית במהנדסי תוכנה נשואים בגילאי ה30 כדי לתת לזה שם. אני כנראה באמת נאיבי, כי תמיד השתוממתי כמה אנשים משקיעים בדיון מי זה בדיוק "מעמד הביניים". למי אכפת? מי שרע לו שיצעק, מה זה משנה איזה קו שרירותי אתה מותח?
אני עובד דווקא בחיפה, אז קשה לי להתחבר לזווית של עבודה. לגבי חינוך, תן לי כמה שנים ואחזור אליך, למרות שאני מכיר לא מעט אנשים שיצאו מת"א כשנולדו להם ילדים. מערכת הבריאות מהפרספקטיבה שלי עבדה אותו דבר בת"א, חיפה ורחובות. הסיבה שאני רציתי לגור בת"א קשורה לעבודה של אשתי ולעובדה שאני אוהב לצאת למסעדות, שזה נופל תחת "תרבות אורבנית", נראה לי.
יש לי לא מעט חברים מבוססים שממש שונאים את תל אביב ולא היו גרים שם כדי להציל את החיים שלהם. אני לא חושב שהם מתנגדים לשירותי בריאות או אורבניות וכל אלה. יש מצב שזו באמת סתם העדפה אסתטית?
אז פשוט לא נקלעת לבעיה, זה הכול
כי בן זוגי (כלכלן, לא משהו נידח) מחפש כבר שנה עבודה (ולא רק בחיפה עצמה כמובן) ולא מוצא; ושירותי בריאות בסיסיים, כפי שציינתי, יש גם במקומות אחרים. ברגע שתזדקק למשהו מורכב יותר, לא עלינו (סרטן, הנשמה, שיקום ילדים ועוד) תגלה שלגור בפרברים בכלל או אפילו מחוץ לאזור מרכז הארץ בפרט זו בעיה (אלא אם אתה מוכן לנסוע הרבה על בסיס קבוע, כמובן).
רשויות המדינה
אני לא מדברת על עסקים פרטיים קטנים, הם יעשו מה שהם מבינים; אני מדברת על תכנון מלמעלה, על שירותים רחבים יותר גם למי שלא גר באזור, על יצירת מקומות עבודה ועידוד של כאלה גם מחוץ לגוש דן וכו'.
אין לי מושג על איזו דמוניציה לאנשים שגרים קרוב לפאבים אתה מדבר; מי שרוצה לגור קרוב לפאבים, שיהיה לו לבריאות, אין לי שום דבר נגדו. מצד שני, פרופורציות: לקטר על אי הליכה ברגל לקולנוע זה עדיין נראה *לי* קצת מוגזם, מן "צרות של עשירים" (מטאפורית, לא מילולית).
טוב צרות של עשירים מצרות עין
כמו כן, בפעם האחרונה שבדקתי, הממשלה בהחלט עודדה אנשים לגור בפריפריה וגם עודדה פתיחת עסקים שם.
אין לי מושג על איזו צרות עין אתה מדבר
ובפעם האחרונה שבדקתי, ה"עידוד" הממשלתי לא משנה את המצב (ומניתי כמה בעיות מהותיות).
אולי את צודקת, אבל מה עוד את רוצה שהם יעשו?
(ל"ת)
יפעלו לשיפור המצב. זה התפקיד שלהם. אבל זה לא לדיון הזה.
(ל"ת)
אה. בתל אביב יש יותר עבודה מאשר בחיפה,
כי תכננו אותה עם יותר "חשיבה עירונית". יש בה יותר פאבים מבאר שבע כי תכננו אותה "אנשים יוצאי בתי ספר לתכנון". יש בה שירותי בריאות יותר טובים מבעפולה(*), כי…?
או במילים אחרות, קרא את מה שטריליאן כותבת, במקום לצטט מבלוגים עירוניים.
=====================
(*) כן, עפולה. ריכרד קאופמן, האדריכל האגדי, תכנן אותה. אותו אחד שתכנן חלקים ניכרים מחיפה המנומנמת, וכן הלאה. ומי שחושב שבחיפה ניתן להסתדר ללא תחבורה, כנראה ראה יותר מדי פעמים סרטי קולנוע ישראלי שעסקו בחיפה. בכולם הולכים ברגל או נוסעים באופניים ממקום למקום, משום מה, מבלי להגיע רטובים מרוב זיעה.
הבעיה היא גם בסירוב של התל אביבים לצאת החוצה.
בתור חלק מגוף שמארגן פה ושם אירועים תרבותיים, וראתה עוד כמה מתארגנים, מדהים לחזות בתופעה הפיזיקלית הבאה: המרחק מתל אביב לירושלים *גדול יותר* מהמרחק מירושלים לתל אביב. באמת. מנהלים שיחות עם אנשים ובלי למצמץ הם אומרים לך, בנשימה אחת, שאין שום בעיה שתבוא לתל אביב, זה קרוב להכל, אבל הם לא יכולים להגיע לירושלים כי זה רחוק נורא. ויש בזה משהו: כשמשהו שחשוב לי מספיק מתארגן בתל אביב, אני אגיע לשם. מקטרת כל הדרך, כן? אני לא מכחישה. אבל אני אבוא. אנחנו באים כל הזמן, מירושלים, מחיפה, מבאר שבע, מהצפון ומהדרום. אבל מספר התל אביבים שיואילו לעשות אותו הדבר עבור אירוע שלא מתרחש ליד הבית? אפילו אירועים שמתרחשים *בתוך גוש דן* סובלים מכך שהוציאו אותם מתל אביב, מבחינת נוכחות תל אביבית.
אני לגמרי מבינה את התפיסה הזו – מבחינתי מה שמחוץ לירושלים זה רחוק. ופרויקט. וסיוט להגיע. ואני אשתדל להימנע מזה. אבל כשצריך להגיע למרכז אני עושה את זה. כשפעם ב- אני מבקשת שאולי ניפגש בירושלים, כי בכל זאת הרבה מאיתנו ירושלמים וגם לנו יקר וארוך ומעצבן לנסוע? הו, המשבר!
מה המרחק מחיפה לתל אביב?
– אה, לא רציני, שעה נסיעה.
מה המרחק מתל אביב לחיפה?
– השתגעת?! שעה נסיעה?!
ותמיד מעצבן אותי כשאנשים מוסרים מספר טלפון (קווי) בלי קידומת (אה, נו, ברור שזה 03, מה לא?) או כותבים ביקורת בפורום על מסעדה ולא טורחים לציין איפה (כי זה בתל אביב, כולם יודעים ומכירים; זו בררת המחדל במדינה, לא?).
(תגובה כנראה רק לחיפאים)
אח, אני זוכר את התקופה שהייתי מתרוצץ בין הגרנד קניון שהקרין סרטי גלובוס גרופ לבין מרכז חורב שהקרין סרטי פורום פילם – שני קולנועים גרועים שכמעט תמיד במהלך ההפסקה הייתי יוצא לצעוק על המקרין שיגביר את הווליום. היום ביס פלאנט אני לא יכול לעשות את זה, כי אין הפסקה וגם כי יצחקו לי בפרצוף.
נוסטלגיה, נוסטלגיה.
מצד שני, ביס פלנט אין יותר מדי בעיות ווליום
(ל"ת)
למה הלכת לקולנוע שהיה בחורב?
לפני שהוא נסגר, היה רב חן גם במרכז הקונגרסים שהיה ממש אחלה. סגרו אותו אחרי שנפתח יס פלאנט, אז כבר לא היה צריך לבוא גם לגרנד קניון.
וגם גלובוס גרנד קניון היה אחלה, לפחות באולם הגדול שלו. ראיתי שם לא מעט סרטים ולא זוכר שהיו לי בעיות. כמעט לא יצא לי לבקר באולמות הקטנים (גם ברב חן הקונגרסים).
רב חן חורב תמיד היה גרוע.
כן, אבל לא הצלחתי אף פעם לגרור את המשפחה עד לקונגרסים
אני גר יחסית קרוב גם למרכז חורב וגם לגרנד.
בזמן הבנייה של היס פלאנט בקניון לב המפרץ הייתי הולך גם לרב-חן שהיה שם הרבה (זה היה רחוק יותר מכל בתי הקולנוע, אבל הייתי הולך לשם בגלל עניינים משפחתיים שאני לא מעוניין להיכנס אליהם כרגע).
ברב-חן שבמרכז הקונגרסים זכורים לי כל מיני ערבי כיתה ובילויים עם חברים, אבל לא הלכתי לשם יותר מדי בגלל המרחק.
אגב, רק אני עדיין נגד זה שאין הפסקות?
יש סרטים ארוכים (השבוע יוצא "נערה עם קעקוע דרקון" שהוא שעתיים ו-38 דקות), במיוחד ב-3D (אווטאר) שפשוט חייבים הפסקה. אני מבין שבסרטים של עד שעתיים אפשר להסתדר, אבל למה גם בסרטים כ"כ ארוכים?
לוותר על ההפסקה זה מטופש. אי אפשר לצאת לקנות פופקורן או ללכת לשירותים באמצע הסרט, זה סיוט. וגם לפי מחקרים אנשים יותר נהנים מהסרט כשיש הפסקה. אז למה, למה?
כי יש גם אנשים שמתים על זה שאין הפסקה!
כמוני!![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
זה לדעתי הרבה יותר כיף לדעתי לראות סרט ברצף ולא לצאת באמצע, זה פשוט מחרפן אותי כי זה מוציא אותי מכל הכיף של לראות סרט טוב ולחוות אותו כמו שצריך. (וואו איזה משפט מעצבן שאין לי כוח לשנות
שלא לדבר על העובדה
שתמיד חותכים את הסרט באמצע משפט (מילא באמצע סצינה, אבל באמצע משפט?! לא אצליח לעולם להבין את זה) וחוזרים אליו עם קפיצה קלה של כמה שניות.
אישית אני גם תמיד שוכח מה היה בסצינה בה עצרו כשאני באמצע ההפסקה, אבל זה אני.
מסכימה
להחזיר הפסקות לאלתר!
תלוי בכוח ה'סיבולת' שלך
יש כאלה שמצטיידים עם פופקולה (כל הזכויות על המושג שמורות ©) וזה מספיק להם. אני למשל, קונה לרוב רק קולה גדולה (של יס פלאנט) אבל מסיים אותה בערך בחצי הסרט או לפני. ואז מצד אחד בא לי לפעמים עוד קולה. מצד שני, אני לא רוצה להפסיד את הסרט. דילמה קשה. מצד שני, הפסק קצת פוגעת בחווית הצפייה. בקיצור, לא אכפת לי אם יחזירו את ההפסקות או לא. לכל מצב יש את היתרון שלו.
אבל אם כבר דיברנו על קניית קולה, אני אכניס פה עוד תלונה קטנה על רב-חן פתח תקווה – כשאני הולך לסרט ב 10, אם באמצע אני רוצה לקנות קולה, נמסר לי בנימוס שהמזנון 'סגור'. כלומר, הם מוכרים עד בערך 10, שאנשים נכנסים לסרט האחרון של היום, ואז נסגרים. אתה רעב / צמא באמצע הסרט? חבל. וזה ממש מעצבן.
מה שאני עושה
לפני הסרט אני קונה את הכוס הענקית של מקדונלד , מספיקה לשעה וחצי לפחות ( לא יודע מה הגדלים של רב חן אבל הכוס הכי גדולה של יס פלאנט שווה להכי קטנה של MD )
וגם ביס פלאנט בחיפה יש את אותה בעיה של סגירה מוקדמת וכבר ב 22-22:15 הם כבר מתחילים לסגור , אין לי בעיה עם זה שאין הפסקות כי בכל סרט יש איזה דקה שתיים של רגע מת בהם אפשר ללכת לשירותים להתרוקן אבל אם אפילו רק בעשר וחצי פתאום בא לי לנשנש משהו אז זה כבר מאוחר מדי
לאיזה מקדונלדס אתה הולך בדיוק?
בכוס הכי קטנה שלהם נכנסת בערך פחית קולה. בפעם האחרונה שבדקתי, הכוס הכי גדולה של יס פלאנט הרבה יותר גדולה.
אתה טועה ומטעה.
הגודל הכי גדול של יס פלאנט שנקרא "גדול", הרבה יותר קטן מהכוס הכי גדולה של מקדונלדס שנקראת "ענק". אגב, מה שמצחיק מאוד בסיפור, זו העובדה שמשלמים 2 שקל פחות (ענק של מק עולה 12, גדול של יס פלאנט עולה 14) כדי לקבל הרבה יותר שתייה. לרוב אני אפילו לא מסיים את הכוס של מק, אבל היו פעמים שסיימתי גם הרבה לפני סוף הסרט.
קיצר, אם יש מק בקרבת מקום, תקנו את השתייה שלכם ממק.
יש פה בלבול שלך וכנראה גם שלי...
תקרא מה הוא רשם – "הכוס הכי גדולה של יס פלאנט שווה להכי *קטנה* של MD".
נראה לך הגיוני? אולי הוא התבלבל, אבל הכוס בארוחה רגילה (לא ענקית) של מקדונלדס היא פיצית לעומת הכוס הכי גדולה של יס פלאנט.
ונראה לי שכל אחד מאיתנו מדבר על 'פלאנט' שונה, כי בר"ג הכוס הכי גדולה עולה 17 אם אני לא טועה. בטח שלא 14.
צודק, אני מתנצל.
גם אני חושב שהוא טועה, לא נראה לי שהכוס של יס פלאנט עד כדי כך קטנה.
ולגבי המחיר, יכול להיות שאני זוכר לא נכון או שהמחיר עלה מאז הפעם האחרונה שבכלל קניתי מהם, כי אכן דיברתי על סניף איילון.
בלי קשר לקולה
גם אם לא צריכים להשתין, לשבת לראות סרט למשך יותר משעתיים ברצף, במיוחד אם הוא בתלת-מימד, זה מעצבן ועדיף לעשות הפסקה קטנה באמצע.
לא חייבים לעצור באמצע משפט, אפשר "להשקיע" קצת.
וזה גם יהיה יותר רווחי לקולנוע, הייתי קונה פופקורן בהפסקה בכל סרט אם הייתה הפסקה. עכשיו אני קונה רק לפעמים לפני הסרט, כי אני יודע שעד הסרט יתחיל הפופקורן כבר יהיה קר ואסיים חצי ממנו.
רק עוד טיעון נגד הפסקות לטעמי
מספיק לי שפעם אחת במהלך הסרט אנשים יוצאים ונכנסים (גם אחרי שהתחיל הסרט עצמו) בגלל התור במזנון.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אישית אני גם שונאת את רעשי הפופקורן ומעדיפה לצפות בסרט שלי בשקט, אבל אני יודעת שזה כבר נרווטי
מסכימה ומציינת שאני לא קונה פופקורן בכלל אם אין הפסקה
(אם כי אני לא תמיד קונה פופקורן גם אם יש…) כי פופקורן מחייב שתייה, שתייה מחייבת התרוקנות, ומספיק שאני שותה כוס מים והשלפוחית שלי לא מחזיקה מעמד שעתיים…
אני מאד נגד הפסקות
עד כדי כך שלא אלך לקולנוע שיש בו הפסקה אם יש אלטרנטיבה.
עוד מעט יצא "טיטאניק" בתלת-מימד
אתה בטוח שאתה עדיין נגד?
אם אתם נגד אסון הטיטאניק, תעשו לייק ושתפו!!!!!!!!!!1111
(ל"ת)
אני בספק עם לייקים יכולים לעזור בשלב זה
בכל זאת, הספינה הזו טבעה לפני כמעט מאה שנה.
כי אם הטיטאניק הייתה טובעת עוד שבוע,
הלייקים היו עוזרים. ברור.
Sarcasm self test complete
(ל"ת)
אולי כדאי לפתוח עצומה
אלה תמיד עוזרות.
לא רק אתה; אני מקוננת על זה קבוע.
ובעיית העצירה באמצע משפט פתירה לחלוטין אם רק רוצים. בסרטים ארוכים רוב האנשים זקוקים להפסקה להתרעננות (כפי שניתן היה לחוש במרתון שר הטבעות שנערך הלילה).
אם ההפסקה לא הייתה באמצע משפט,
ואם היו חוזרים בדיוק לאותו מקום ממנו הפסיקו (או אפילו 5 שניות אחורה), אז לא הייתה לי התנגדות להפסקות.
הבעיה היא שזה לא קורה, וגם במרתון שר הטבעות לא חזרו מההפסקות כמו שצריך. אם היה מדובר בסרטים שאני רואה בפעם הראשונה (מה שבד"כ קורה בקולנוע), זה היה מפריע לי מאוד.
לא היתה שום בעיה בהפסקות במרתון.
(ל"ת)
ההפסקות במרתון היו בזמן החלפת גלגל
זה הכי כמו שצריך שאפשר, לא היה באמצע משפט ולא החמצנו דבר (למעט מי שלא היה באולם בזמן שההקרנה התחדשה).
העצירה הייתה באמת במקום,
אבל הרגיש כאילו החזרה הייתה באמצע משפט. יכול להיות שזה רק מרגיש ככה, כי כשנותנים לך כמה דקות של הסחת דעת, אפילו אם חוזרים בדיוק לאותה נקודה זה נראה תלוש.
אז בשורה התחתונה: מבחינתי, או לחזור מההפסקה 5-10 שניות אחורה מנקודת העצירה, או שלא תהיה הפסקה. ואני אומר את זה בצער, כי באופן כללי אני דווקא כן נהנה מהשיחות בהפסקה.
אני לא הרגשתי כך
ולמעשה, עד כמה שזכור לי, החלפות הגלגל לא היו בסצינות של דיבורים בכלל… וזה גם לא נראה לי תלוש; תוך כמה שניות מהתחדשות ההקרנה אני נשאבת שוב פנימה. מה, אף אחד מאיתנו לא עצר באמצע ספר ואז חזר? זה לא שאנחנו לא יודעים לעשות את זה. להפך, דווקא בלי הפסקה אני מתקשה מאוד לשמור על ריכוז רציף במשך כ"כ הרבה שעות ומתחילה לאבד סבלנות. אני צריכה את זמן ההפסקה, פיזית ונפשית, לנקות את הראש ולרענן את הגוף.
מחוץ לעיר
האמת היא שלא ממש חסרים לי אולמות הקולנוע העבשים של תל אביב, אבל אני תוהה מה עושים אלו שמתחת לגיל הנהיגה \ לא נוהגים. אם זה היה המצב כשהייתי בתיכון לא הייתי רואה סרט עד גיל 18…
לא חסרות אפשרויות...
רכבת, אוטובוס, הורים, חברים, אחים (ברגע שמוציאים רישיון, האחים הקטנים חוגגים לך על זה). אבל כן, בהחלט עדיף כשיש לך אפשרות לנהוג.
בכלל לא אתגעגע לגלובוס מרכז הקונגרסים
למרות העצב שקולנוע נסגר, זה היה קולנוע מזעזע ברמות מחרידות. גם אני אהבתי מאוד את הרב חן שהיה שם, אבל מאז שהוא נהפך לגלובוס הוא פשוט נורא.
בפעם האחרונה שהייתי שם זה היה בסרט The Town לפני קצת יותר משנה והיה פשוט מזעזע. נפלתי על אחד האולמות הקטנים שלהם, וזה לא יס פלאנט שגם אולם קטן הוא בסדר, המסך היה 75 אינץ' במקרה הטוב, כשבבית יש לי 52. הלכתי לסרט שבוע אחרי שהוא יצא, והפילם היה כ"כ שרוט ומלוכלך שחשבתי שאני רואה סרט משנות ה-70. הרמקולים צירצרו וזייפו כל הזמן והווליום היה חלש. הריפוד של הכיסאות היה קרוע. הרגליים שלי נמחצו מהמשענת של הכיסא שלפניי. אפילו המזגן לא עבד והיה ממש חם באולם.
נשבעתי שלא אתקרב יותר למקום הזה, אפילו שמלא פעמים היו לי מבצעים לשם של 1+1 או כרטיסים ב-10 ש"ח. אני מעדיף לשלם מחיר מלא (ומבחינת המרחק, יס פלאנט רחוק מהבית שלי בערך באותה מידה) וגם להנות.
בקשר לתלונות שבתגובות כאן
על איכות הקולנועים הקטנים והשמחה על סגירתם, צריך לזכור שהפתרון הוא לא בהכרח לסגור. הפתרון הוא לשפר ולשפץ (בתנאי שיש קהל פוטנציאלי, כמובן).
כי יש מספיק סיבות כן להשאיר נציגויות קולנועיות במרכזי ערים. אם מבחינה תרבותית-אורבנית, אם למען הדור הצעיר, שיידע מה זה קולנוע נגיש אליו, ולא קולנוע זרוק רחוק מאוד ממנו, ואז באמת הסרטים היחידים שהוא יראה זה על המחשב, מורדים מאיפשהו. וחבל.
איזה כיף
שאני גר בראשון.
סינמה סיטי ובקרוב גם יס פלאנט.
מצד שני, יש עכשיו קולנוע במוזיאון תל אביב
אמנם הוא מציג רק סרטים "איכותיים", אבל הם חדשים (אלוהי הקטל, שיטה מסוכנת וכו').
"עכשיו"?
הקולנוע במוזיאון תל אביב פועל כבר לפחות עשרים שנה.
וגם מרגיש ככה
כמה מיושן קולנוע המוזיאון?
כל כך מיושן שהייתה באמצע הסרט הפסקה.
ב"עכשיו" התכוונתי לומר "עדיין".
(ל"ת)
דיבורים כמו חול ואין מה לאכול
הרבה פה מדברים על כך שכדאי לשמור ולשמר בתי קולנוע בתוך הערים עצמן. יש צורך להבין משהו = אם יש למשהו ביקוש, יהיה לו גם היצע.
אם הביקוש לא קיים או נמוך("טעמים תרבותיים" זהו טיעון אנכרוניסטי) ההיצע לא יהיה.
קשה גם שלא להבחין בצביעות של אלו המדברים על ה"צורך" בבתי קולנוע במרכזי הערים, ושאלה עוד היו קיימים, העדיפו ללכת לקומפלקסי הענק – הצבעתם ברגליים.
היום, יציאה לקולנוע היא "יציאה" מאורגנת – מתלבשים יפה, לוקחים אוטו או מונית – קולנוע זה לא כמו פאב או טמבוריה מתחת לבית ולכן היתרון הכלכלי בהפעלתו במרכזי הערים כמעט ואינו קיים.
אם אגב, אכן יש דרישה לבתי קולנוע "שכונתיים"/"עירוניים" אני יותר מממזמין את אחד מחובבי הקולנוע להקים אחד כזה – באם אין לו ממון מספק, הוא יותר ממוזמן לקחת הלוואה. אני באמת אשמח לראות כמה שיותר מבחר בסוגי בתי הקולנוע, ואולי אפילו, רחמנא לצלן, במחירים.
זה לא כל כך פשוט
הטיעון הזה לא תופס מכמה סיבות שאני יכול לחשוב עליהן:
1. שוק הקולנוע נשלט לא על ידי גורמים פרטיים אלא על ידי חברות הפצה ענקיות. אדם אחד לא יכול להתחרות בחוזי ההפצה שיש להם עם חברות הפקה מחו"ל למשל.
2. מתחמי הקולנוע היום תלויים בקשר עם מתחמי הקניות שבהם הם נמצאים. המפיצים מעוניינים למשוך את הציבור אל המתחמים הגדולים. בסיטואציה כזו יתכן מאוד שבית קולנוע עם מעט מסכים יהיה רווחי, אבל לא מספיק רווחי על מנת שישתלם למפיצים להחזיק בו.
3. שוק הקולנוע אינו תחרותי, כמו שציינת בעצמך. סוד ידוע הוא שמפיצי הסרטים בארץ מתאמים מחירים. יתכן מאוד שאנשים היו הולכים לסרטים במרכזי ערים לו הם היו מציעים מחיר נמוך יותר (שמשקף את המבחר המצומצם והחוויה הירודה ביחס לקומפלקסים).
לא אמרתי שזה פשוט. אמרתי שזה ילדותי להתלונן.
1. חברות הפצה הם גופים פרטיים. ככה התחילו האחים אדרי וגם בעלי קולנוע לב. אפשר אגב, להתחרות בעניין היצע הסרטים. אז סינמה סיטי לקחו בלעדיות על "גרין לנטרן", אני אקח בלעדיות על סרט שוויצרי – אני בטוח גם שהוא יהיה זול יותר.
אין סיבה אגב, שאותן חברות ענק לא "יאגפו" את השוק ויפתחו גם בית קולנוע קטן ועירוני – הרי יש לכך דרישה לא? בדיוק כמו שבתחום המצרכים יש לך גם קומפלקסי ענק של מגה/שופרסל ודומיהם, גם חנויות בינונית כמו AM PM וגם פיצוציות קטנות.
2. זה נכון מאוד, ואתה מתאר מציאות קיימת שאני מסכים איתה. בתגובה שלי אני פשוט "תוקף" את הטרוניות של אנשים על כך שהמציאות לא תואמת להשקפה שלהם והם חושבים שהכל פשוט כ"כ.
3. לפי מיטב הבנתי, הכרטיסים בכלל לא מכסים את העלויות, רק ענייני מזנון ופרסומות למינהן. כבר היום הכרטיסים הם במחירי הפסד – מישהו שמבין יותר מוזמן להרחיב על הנושא. כמובן אגב שמחיר כרטיס אינו חקוק באבן, ואם סרט חוזר ל"סיבוב שני"(למשל סרט שזכה באוסקר ולכן זוכה להפצה מחודשת) אז אין סיבה לא לקחת פחות כסף על הכרטיס. אם אני בתור בעל קולנוע רואה שב35 ש"ח לכרטיס אני מביא 5000 צופים, וב20 ש"ח לכרטיס אני מביא 10,000 צופים – זה משתלם לי. אם בין במחיר א' ומחיר ב' אני מביא את אותה כמות… זו בעיה של הקהל הצרכני.
חוץ מזה שזה לא לגמרי נכון שכרטיסים תמיד עולים ככה וככה, כמעט לכל בתי הקולנוע היום יש סידורי הנחה כאלה ואחרים, בין אם דרך חברות האשראי או במנויים/כרטיסיות/ארגוני צרכנים(כמו חבר) וכד'.
למיטב ידיעתי הכרטיסים מכסים את העלויות and then some
(ל"ת)
זה דווקא נראה די פשוט
1. "חברות הפצה ענקיות", כל עוד הן לא בבעלות ממשלתית, הן בדיוק גורמים פרטיים. שום דבר לא מונע מהן לפתוח קולנועים קטנים במרכזי ערים. מה שאני לא יודע, ואשמח להארה, זה האם חוזי ההפצה של סרטים שהן חותמות עליהם מכילים סעיף של בלעדיות.
2. נשמע שהסברת למה הן לא עושות זאת, כי בלי מרכז קניות, קולנוע לא מספיק רווחי.
3. מתאמים מחירים לגבי מה?
I call bullshit
בעיקר כי כל הקולנועים שאני הולך אליהם הם במרכזי ערים. גת, לב, רב חן דיזנגוף וסינמטק. כולם בתפוסה מלאה או כמעט מלאה בהקרנות שאני הולך אליהן. הקולנועים האלה עושים כסף ומתקיימים טוב ממנו. עובדה שלב מתרחב עכשיו,
what is the "bullshit"?
(ל"ת)
שאין ביקוש לקולנועים קטנים בתוך ערים
(ל"ת)
לא זו הייתה כוונתי
לא התכוונתי שאין ביקוש כזה, אלא שכנראה הוא קטן יותר ממה שרבים מדמיינים זה א' וב' – אדם שמתלונן על היעדר בתי קולנוע עירוניים ופעם אחר פעם (עוד שהם היו קיימים ברובם) בוחר ללכת לקומפלקסים הוא גם קצת צבוע וגם יורה לעצמו ברגל.
כפי שכתבתי – אני יותר מאשמח לראות בתי קולנוע עירוניים איכותיים – אני קפיטליסט, אני מאוד אוהב תחרות ומגוון :)
שום צביעות
אני הולך לקולנועים הגדולים משתי סיבות פשוטות. אחת: הם הרבה יותר טובים. שתיים: בדרך-כלל שם מציגים הסרטים שאני רוצה לראות.
אני מבטיח לך, שאם היה קולנוע טוב באזור מגוריי, לא הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי הולך אליו, הרבה יותר מאשר אני הולך לקולנוע היום.
כשגרתי בניו יורק, הייתי הולך לא פעם ברגל לקולנוע הקרוב, בתוך העיר, לראות סרטים. זה היה קולנוע מצוין, בפינת ברודווי על 85.
that's exactly my point
שבן אדם מקבל החלטה כלשהי, הוא עושה זאת בהתבסס על הרבה מאוד שיקולים – זה נכון לגבי כל החלטה, ובטח לגבי ההחלטה לאיזה קולנוע ללכת. אפשר רק לנסות להסתכל על חלק מהם ולנסות לכמת אותם:
1 מבחר הסרטים/סרט ספציפי
2 מחיר הכרטיס(אם בX יש לי כרטיס אשראי שמאפשר לי 2 כרטיסים במחיר 1, זו הנחה משמעותית)
3 איכות הקולנוע(הקרנה/סאונד/מושבים/גודל מסך/מזגן וכו')
4 מחירים במזנון
5 מרחק נסיעה/הליכה
6 חנייה
7 עלויות הסעה(מוניות/דלק וכד')
7 "אטרקציות" אחרות וקרובות
ועוד ועוד.
כאשר אתה מחליט ללכת לקומפלקס קולנוע במקום לקולנוע עירוני, זה בגלל שלמשל, כימתת את 1 ו-3 כבעלי גורם משמעותי יותר בקבלת ההחלטות שלך מאשר 5,6,7(סתם כדוגמא) וזו החלטה לגיטימית לחלוטין. אבל לבוא אח"כ ולהתלונן שרק הקומפלקסים נסגרים, זה מאוד מוזר.
זה כמו שאתה וחברים שלך תפסיקו לאכול פלאפל כל יום ותעברו לאכול מקדונלדס, ואח"כ תתפלאו שבעל הדוכן סוגר ותאשימו את "התאגידים המפלצתיים"… -_-
אממ... לא.
הנקודה היא, שאם היה קולנוע עירוני ראוי עם סרטים ראויים, הייתי מעדיף אותו. אם יש לך מוצר תחליפי רחוק וקרוב, הרוב יעדיפו את הקרוב. הצער שלי הוא על כך שאין קולנוע כזה. ובזה אין שום צביעות. להיפך.
לכן גם הדוגמה שלך לא מתאימה. אם יש מקדונלדס קרוב ומקדונלדס רחוק, מן הסתם אנשים יעדיפו את הקרוב. הבעיה היא שאין מקדונלדס קרוב, וגם לא היה כזה. קרוב לבית היה רק פלאפל, ואנשים רצו מקדונלדס (אגב, במציאות מקדונלדס זה איכס, אבל זו הדוגמא שבחרת, אז זרמתי איתך).
שאלה לחיפאים
תגידו, הקולנוע במרכז הקונגרסים לא רק נפתח לאחרונה אחרי אי אלו שנים של שיממון (למיטב זכרוני), וכבר סוגרים אותו? או שתפיסת הזמנים שלי לקויה?
כן
הוא נפתח שוב בדיוק לפני שנתיים ב-2009 אחרי שהיה סגור מאז 2007.
רק דיברנו:
סרטי אורלנדו מתכוונים לשפץ ולפתוח מחדש את שני אולמות הקולנוע בבית ציוני אמריקה בת"א.
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?fbdid=1000709951
הכתבה לא מבשרת טובות
לפי הכתבה, השיפוץ הוא החלפת הכיסאות והמקרנה.
למיטב זכרוני, הקולנועים שם לא היו טובים, והם צריכים שדרוג רציני הרבה יותר.
איפה הציונים שם?
בבית ציוני אמריקה יש עכשיו מסעדות, בתי קפה, פאבים, אולם קולנוע, אולמות להופעות סטנד-אפ, גלריית אומנות… ואני שואל: איפה ציוני אמריקה נמצאים? זה הרי הבית שלהם!
באמריקה?
(ל"ת)
מישהו צריך לתחזק את הקונספירציה הציונית לשלטון עולמי...
(ל"ת)
בדיוק ראיתי את משימה בלתי אפשרית בקונגרסים
ואני רק יכול להגיד שטוב שהוא נסגר.
אין שום הגיון בקולנוע הזה במיקום הזה, וסגירתו לא צריכה לצער אף אחד. אם היה מדובר על קולנוע במרכז עיר הייתי מבין את הצער, קולנוע במוריה למשל היה יכול להיות נחמד (השאלה אם הוא היה כלכלי וכמה הוא היה תורם לעסקים שסביבו).
בשישי בערב שני הקניונים הסמוכים "מתים", באחד פתוח רק בית קפה ובשני שתי מסעדות. ההרגשה היא כמו להגיע לקולנוע שיושב באזור תעשיה, נראה אותכם שורפים חצי שעה עד לתחילת ההקרנה…
סגרו את הסינמה קפה במוריה?
(ל"ת)
ידעתי שאני לא מכיר מספיק את חיפה כדי לתת דוגמא.
הכוונה שלי הייתה שקולנוע במרכז עיר יכול להוסיף לתנועה ולפעילות הכלכלית (שבמידה רבה עברה לקניונים) וסגירה שלו היא ארוע שאני יכול להבין למה יצער אנשים.
לגמרי שכחתי מהקולנוע על דרך מוריה, למרות שכוונתי הייתה לקולנוע שממוקם בעזור יותר הומה, כמו למשל סוף מוריה, האזור שבין פנורמה לאודיטוריום (שיכול להיות שיש בהם בתי קולנוע שאני לא מודע לקיומם).
דומני שיש שם סינמטק
אבל אני די גרוע בדברים כאלה, אז יכול להיות שאני מתבלבל.
אכן יש סינמטק
באודיטוריום (חלק מהמבנה).
בטח סגרו.
אתה כאחראי בטיחות, היית מאשר למקום כזה להמשיך לפעול? קודם שיתקינו מעקים לכל הגשרים, וידאגו שאנשים לא יפלו לבורות ללא תחתית.
אני מצטער
אני יודע שאנשי תל אביב לא אשמים בזה ואני יודע שרובם ככולם עברו לעיר מלכתחילה בגלל האורבניות והנוחות, אבל אני לא יכול שלא להחמיץ פנים שאני יודע שאין בית קולנוע אחד לרפואה מצפון לקריית ביאליק בכל הארץ ואנשים פה עושים פרצופים על זה שהם לא יכולים ללכת לקולנוע ברגל. קצת פרופוציות אנשים, ראבק. נסיעה לגלילות כזאת קשה? אנשים מקריית שמונה צריכים נסיעה של שעה-שעה וחצי כדי לראות סרט
ומצד שני, קצת פרופורציות, אנשים,
בסך הכל בתי קולנוע.
פישלייק לא מספיק.
(ל"ת)
אנשים לא "עושים פרצוף"
הם מציינים עובדה. אותו תכנון סביבתי גורם לשני הדברים כאחד. הצפון לא "מתרומם" בגלל תכנון לקוי. תל-אביב מתפרברת בגלל תכנון לקוי. הכל זה חלק מאותו עניין.
ובכלל, גישת ה"אסור לך להתלונן כי יש ילדים רעבים בהודו" אף פעם לא נשמעה לי משכנעת. זה שבצפון יש בעיות לא אומר שאסור להתלונן על בעיות *פחות* חמורות. אם לא, אז אין לאתר הזה זכות להתקיים. הרי איך אתם מעזים להתלונן על איכותו של סרט בזמן שיש בישראל עוני, ניצול, עושק, גזענות ולחימה? "קצת פרופורציות, אנשים". הטיעון הזה תמיד תופס, בדיוק כפי שהוא שגוי.
תל אביב מתפרברת?! נו באמת.
אין שום התרוקנות של מרכז ת"א מבילוי או ממסחר ולב העיר לא מזדקן, להפך; צעירים יורקים דם כדי לגור שם, אז על איזה פרבור מדובר, לעזאזל? שאי אפשר ללכת לקולנוע ברגל, שומו שמים? זה פרבור זה? חליק.
כן, תל אביב מתפרברת
האזורים שאת מדברת עליהם הם האזורים הישנים ביותר של תל אביב. לא במקרה אלה בדיוק אותם אזורים שאנשים "יורקים דם" כדי להגיע אליהם, כדברייך. כל הבניה שנעשתה בתל אביב בעשרות השנים האחרונות היא בניה בעלת אופי פרברי. בשנים האחרונות עברו בכלל למגדלי מגורים אנטי-אורבניים. המרחב הציבורי באזורים נרחבים (והולכים וגדלים) בתל אביב הוא מנוכר ברובו, כלומר אנטי אורבני ואנטי מרחב-ציבורי.
אנחנו כנראה מדברים על ערים שונות.
הבנייה בתל אביב היא בעלת אופי פרברי? איך בדיוק בנייה צפופה לגובה היא בעלת אופי פרברי? מן הסתם מרכז העיר הוא אזור ישן, אבל הוא מוצף בצעירים, במקומות מסחר ובילוי, בשעה שפרבור הוא תהליך של התרוקנות המרכז ממסחר ומבילוי והעברת המוקד לשוליים (מה שרחוק מלהיות המצב בת"א). הלוואי שהיה קצת יותר פרבור ופחות מרכוז; אבל במקום לפתח את השוליים כולם (פרטיים ועסקים כאחד) רוצים להצטופף באותו אזור צפוף ממילא ולב תל אביב נחשב לאזור מגורים מבוקש מאוד בקרב צעירים. בעיית הפרבור היא בעיה אמריקנית, לא ישראלית. מצחיק אותי לקרוא בויקיפדיה תיאורים כמו "השטח הרב שצורכים הפרוורים הדלילים"… דלילים, עאלק. אנחנו מדינה כ"כ צפופה שזה פשוט מגוחך. לסיום אציין שאני לא יודעת למה "מנוכר" זה "אנטי אורבני" בעיניך, אבל נראה לי שהדיון הזה כבר לא ממש רלוונטי לפורום הזה. אם אתה לא מרוצה מהמגדלים בתל אביב זה עניין בפני עצמו, אבל פרבור זה לא.
יש בינינו הבדלי הגדרות. לא יותר מזה
אני רואה שהוויכוח כאן הוא רק על השם שאנחנו נותנים לאותן תופעות. "בניה צפופה" ו"בניה אורבנית" אלו שני דברים שונים. "פרבור" זו לא רק תופעה של זלילת שטח בבתים צמודי-קרקע (תופעה בעייתית בפני עצמה, אבל לא על זה דיברתי).
כשאני מדבר על אורבניות, אני מדבר על "חוויית המשתמש". אורבניות היא לא בניה צפופה. אורבניות היא בניה שיוצרת מרחב ציבורי משותף שיש בו התרחשות ואנשים פוקדים אותו. זה בדיוק מה שקוסם לצעירים (ולא רק להם) ברחובות של תל אביב הישנה. יש בהם התרחשות ומפגש בין אנשים. לא נשארים כל אחד בביתו. בניה צפופה יש בהרבה מקומות, וכך גם אזורי בניה עם אופי "סטרילי", אבל חוץ מלשבת בבית ולראות טלוויזיה אין הרבה מה לעשות בהם. אם יוצאים בהם מהבית – אז זה רק במכונית, לאזורים מובחנים שמיועדים לפעילות. זו ההגדרה של "פרבר", כפי שאני התייחסתי אליו.
גם בהגדרה הזו של פרבר לא רלוונטית למרכז ת"א
וכאמור, בהנחה שאדם לא חי בלב אזור בילוי ומסחר, סביר והגיוני להניח שהוא ייאלץ לנסוע כדי להגיע למקומות שונים ואני לא רואה בכך בעיה. רוב האנשים לא הולכים יותר מ-20 דק' ברגל וגם זה לא תמיד (תלוי במזג האוויר, ביכולותיהם ועוד) וברור לחלוטין שרק מעט אנשים יכולים לצפות שכל הבילויים והשירותים שהם צורכים יהיו ברדיוס כ"כ קטן. זה לא ריאלי. בכל מקרה, אזור גוש דן, רובו ככולו, רחוק מלהיות פרבר או מקום ש"אין מה לעשות בו" ו"אם יוצאים מהבית אז רק במכונית" (ואני לא מדברת על אנשים שמטבעם לא זזים בלי רכב צמוד). זה נכון לקיבוצים וליישובים מבודדים, לא לערים גדולות בישראל או לבנייה העירונית שמקיפה אותה.
ניאלץ להסכים שלא להסכים בשאלות העובדתיות האלה
(ל"ת)
אין כאן שאלה עובדתית.
יש כאן שאלה של דרישות שאתה מציב.
אם אתה דורש שכל שירות שהוא יהיה זמין לך במרחק הליכה, ומספיק הגון כדי לדרוש את אותו הדבר לכל אזרח במדינה, הדרישות שלך יגרמו לפשיטת רגל למדינה.
יש כאן שאלה עובדתית, והדיון הזה נלקח למקום מיותר
התייחסתי לטענות עובדתיות שהובאו בהודעה שאליה הגבתי. אולי לא עקבת אחרי כל הדיון והגעת רק להודעה האחרונה.
לגבי הטענה שלך, שהיא טענה נפרדת. ובכן, לא ממש ברור לי מה אתה רוצה. אף-אחד לא חושב שכל שירות צריך להיות זמין לו במרחק הליכה. אני לא חושב שיש מקום בעולם שבו כל שירות זמין למישהו במרחק הליכה.
הדיון הזה באמת נהיה אוף-טופיק. אם אתה רוצה להמשיך לדבר על נושאי תכנון ובניה, אתה מוזמן למייל או לסקייפ.
מספיק הגון?
אז לפי ההיגיון הזה אני אמורה לדרוש חניה כמו שיש בפרברים, זה גם סוג של שירות, אז למה הוא לא זמין לי כתושבת העיר?
והתשובה היא כמובן שלערים הגדולות ולפרברים יש מאפיינים אחרים וחסרונות ויתרונות משלהם. אנשים שעוברים לגור בעיר עושים זאת בעיקר בגלל שהם נהנים מכך שהם גרים במקום שהכל זמין להם במרחק הליכה, בשביל זה הם מוותרים על דברים אחרים (שקט, חניה, בתים גדולים יותר וזולים יותר וכו'). אם תוריד את הזמינות מהעיר מה ישאר לה? אם כדי ללכת לקולנוע, לתאטרון, לקניות, לפאב, למסעדה או לבית קפה אני אצטרך לנסוע במכונית או בתחבורה ציבורית – למה שאמשיך לגור בעיר? מה אני אפיק מזה? זהו פירבור, הערים הגדולות גוועות בשעה שהפרברים מתחזקים וגדלים על חשבונן, המצב האידאלי הוא שהם ישגשגו יחדיו כשהם מזינים זה את זה.
כי העיר שאת גרה בה לא משקיעה בחניה, היא לא רוצה שתחני.
זה לא כך בכל עיר; בחירה שלך היכן לגור. יש הרבה אנשים במדינת ישראל שגרים בעיר ואין להם תאטרון / פאב או בית קפה במרחק הליכה והם עדיין גרים בעיר. למה? כי כדי לקבל בילויים ומסחר במרחק הליכה צריך לגור באזור כזה ולא כולם יכולים או רוצים לגור בו. יש הרבה יישובים עירוניים והרבה שכונות מגורים וברובן אין פאבים ומסעדות, שלא לדבר על תיאטראות ועדיין מסתבר שאנשים "מפיקים" מהם משהו. בכל מקרה, אם יש לך הרבה שירותים קרובים ונוחים במרחק הליכה מצבך מצוין, ועדיין ייתכנו סוגי בילוי מסוימים שיהיו רחוקים ממך יותר ויצריכו נסיעה. קולנוע למשל. אני לא רואה בזה בעיה. לא ראיתי אנשים מתלוננים שאין להם באולינג או מועדון במרחק הליכה מהבית; מי אמר שדווקא קולנוע צריך להיות? יש מוקדי בילוי שיש מהם הרבה (בתי קפה למשל) ויש כאלה שיש מהם מעט (יחסית) והם מרוכזים באזורים מסוימים שצריך לנסוע אליהם. מי קבע שדווקא קולנוע שייך לקבוצה הראשונה? נכון, פעם היו קולנועים במרכזי הערים. היום זה כנראה לא משתלם. מכאן ועד זעקות "אויה, תל אביב מתפרברת!" המרחק גדול.
אז לא הבנתי, למה לגור בעיר?
מה היתרונות של עיר לדעתך? הפיח? הצפיפות? יוקר המחירים?
בכל המטרופולין בעולם שאני לפחות מכירה, יש זמינות גבוהה לתעסוקה , בידור ותרבות.
מרחק הליכה מהבית – רק שיהיה ברור, הכוונה שלי היא לא להליכה של דקה וחצי. כל מה שבין הירקון מצפון, הים ממערב, דרך פ"ת ממזרח וסלמה בדרום – זה זמין עבורי כתושבת ת"א, בין אם ברגל, במוניות שירות ומוניות. כדי להגיע לרמת אביב לעומת זאת, אני כבר אקח את האוטו. אז כן, גם מועדונים נמצאים במרחק הליכה מהבית שלי, לגבי באולינג אין לי מושג, לא משחקת…
אני חושבת שאנחנו לא מדברות על אותו הדבר, אני מדברת על מטרופולין, לא כל ישוב עירוני שזכה להגדרה עיר. קירית אונו, לא, ירושלים כן.
כי יש אנשים שאוהבים לגור בסביבה עירונית
ואכן יש להם הרבה שירותים זמינים, אבל לאו דווקא בהליכה. קריית אונו היא חלק ממטרופולין גוש דן.
כל שכונות עבר הירקון הן פרבר אחד גדול
המרחב הציבורי בהן מכוון לציבור המכוניות.
חולון, עיר שלמה שמתפקדת כפרבר אחד גדול, במיוחד באזור המפורסם לבאי האתר הזה – אזור 501, הכולל בין השאר גם את המדיטק. פה, אגב, יש גם קוריוז מעניין ועצוב. מתחם המדיטק ומוזיאון העיצוב מהווים חלל עירוני מובהק, כאשר הם משאירים שטח אדיר מימדים לציבור, כזה המזמין מבקרים לשני המתחמים. אולם משאר צדדיו הוא מוקף במגדלי מגורים, שלא משאירים שום סיבה להמשיך לצעוד ברחוב. איזה בזבוז של מקום נהדר, שהולך לאיבוד בתוך רחובות שלמים שאיש אינו צועד בהם.
הייתי מרחיב עוד, אבל חרגנו מרמת האון-טופיק לפני איזה 20 תגובות.
*כל*? אה. הגזמת. צהלה כן, רמת אביב ממש לא.
זה לא שחור לבן. מן הסתם בשכונות יקרות שגרים בהן בעיקר עשירים יש יותר מכוניות פרטיות ולכן מטבע הדברים נחיצותם של האוטובוסים פוחתת. זה רק לא קשור לתל אביב, לפרבור, לדיון הזה או לעין הדג.
רמת אביב ממש כן
התנועה הרגלית היחידה שיש ברמת אביב היא בסביבות שדרות איינשטיין, וגם זה רק בזכות האוניברסיטה והקניון. צפון תל אביב רצופה תחבורה ציבורית, עם עשרות קווים שעוברים בכל השכונות (ואני יודע, אני נוסע בהם לעבודה וחזרה), זה לא הופך אותה ליותר יעילה להולכי רגל, שכאמור מתרכזים אך ורק בסביבת רחוב אחד בכל השכונה. והשאר, מעדיפים לחיות בין החניון של הבית שלהם לחניון של איפה שזה לא יהיה שהם נוסעים אליו.
אגב, ועדת התכנון של תל אביב שינתה לאחרונה את התוואי המותר של שדרות איינשטיין ותאפשר מעתה לפתח שדרה מסחרית במקום בתי הרכבת שיש שם כיום. כאמור, אפילו העירייה מבינה את הטעות שהיא עשתה בצפון תל אביב בשנות השישים והשבעים.
רמת אביב היא לא רק רמת אביב ג'
וביליתי בה (גם בהליכה ברגל) ימים רבים בילדותי ובנעוריי כי סבי וסבתי גרו שם, ואני חולקת עליך לחלוטין. יש בה מרכזים מסחריים שאינם הקניון והולכי הרגל לא מתרכזים ברחוב אחד בכל השכונה, אז ניאלץ להסכים שלא להסכים כבר ברמת העובדות. מעבר לכך אני באמת לא רואה טעם לפתח את הדיון.
להתלונן על סרטים כשיש רעב בעולם זה דבר אחד
זה לגיטימי, אין קשר בין הדברים ולכן אין אבסורד.
לבוא לעובד נקיון אתיופי מחצור הגלילית ולהבכיין שיש לך רק אייפון 3 ולא אייפד, זה לא בסדר
מסכים איתך
אבל לא ברור לי איך מזה הגענו לכך שזה לא לגיטימי להגיד בדיון שעוסק(!) בסגירת קולנועים בערים לטובת מולטיפלקסים מחוץ לעיר, שזה חלק מתופעת הפרבור ושזה אנטי-אורבני? אסור אפילו לאפיין את נושא הדיון ולהגיד עליו משהו משמעותי? ולמה בדיוק זה לא לגיטימי לומר שאני נגד התופעה הזו? רק כי מישהו סובל *בדיוק מאותה תופעה* יותר? אין בזה שום היגיון.
כל עוד אתה מרגיש שסדר העדיפויות שלך תקין
אז אני בסדר.
אבל אל תגיד שזה אותה בעיה בדיוק. אני לא יודע מה איתך, אבל אני רואה יתרון בלתי מבוטל בלהוציא בתי קולנוע קטנים ממרכזי הערים, שם הם הנכס הבלעדי רק של תושבי העיר (ובוא נהיה כנים כן? הנכס הפרטי של תל אביבים) ולעבור למגמה של בתי קולנוע גדולים בחוצות הערים שישרתו אפילו, רחמנא ליצלן, אנשים שלא גרים ברדיוס של שני קילומטר מכיכר רבין. פוגע באורבניות של תל אביב? נכון. מועיל יותר לכול השאר? כן. כל עוד בתי הקולנוע לא מראים זבל טהור ומנצנץ אני לגמרי בעד.
הבעיה של קריית שמונה ודימונה היא שפשוט אף אחד לא סופר אותם כאנשים שיש להם איזושהיא זיקה לתרבות ולכן אין שום סיבה כלכלית להשקיע בקולנוע או תאטרון או אפילו ספרייה.
אתה אומר שהבעיה היא תכנון לקוי? כן. לחלוטין. הבעיה היא שתכננו את המדינה להשען על עיר אחת וגרמו להזנחה טוטאלית של דבר מחוץ לתל אביב וערי הלווין הצמודות עליה (גם זה בערבון מוגבל כן? אנשים פה דיברו על פתח תקווה כאילו היא נגועה בדבר).
בכל מקרה כן, המרקם האורבני של תל אביב לא יהיה מגניב כמו ברלין או ניו יורק כי לא תוכל ללכת שלושה רחובות לבית הקולנוע השכונתי שלך, אבל אני מעדיף מגה-קולנוע אחד בכרמיאל על פני שמונה בתי קולנוע קטנים במרכז העיר.
לא חייבת להיות סתירה בין הדברים
והם לא צריכים לבוא האחד על חשבון השני.
אגב, אני לא חושב שהתכנון היה שכל הארץ תישען על תל אביב. זה יותר תוצר של ה*פגמים* בתכנון.
האם כל גולשי עין הדג הם עובדי ניקיון מחצור הגלילית?
אם היה מדובר באתר קולנוע של קירית שמונה – היית צודק.
לי כתל אביבית חבל שבתי קולנוע בעיר נסגרים, חבל לי שהרבה מהם ישנים, קטנים ולא ידידותיים. אני אראה סרט שמוקרן רק באחד הקומפלקסים הגדולים מחוץ לעיר רק אם אני ממש ממש רוצה לראות אותו, וזה נדיר, כי עבורי, כתל אביבית שחיה במרכז העיר, לקחת מכונית בערב ולנסוע מחוץ לעיר זו טרחה (מכיוון שבחזרה אני יכולה לשוטט עם המכונית עד כשעה עד שאמצא חניה ואני לצערי הרב לא מגזימה). אילו הייתי גרה בקירית שמונה או בבית שאן היו לי סיבות אחרות וכנראה לא פחות טובות להתלונן. זה שיש מישהו בארץ שהוא מאותגר קולנועית יותר ממני (ואין לי ספק שיש הרבה כאלו בפריפריות השונות) לא גוזל ממני את זכותי ההיסטורית לקטר.
בחרת לגור במקום ללא חניה.
(ל"ת)
אז?
זה אומר שלא מגיע לי ללכת לקולנוע? איזה מין טיעון זה?
במרכזי ערים בכל העולם יש בתי קולנוע, אתה יודע…
לא, זה לא אומר שלא מגיע לך.
אבל מצד שני, בהחלט לא מגיע לך. קולנוע הוא לא איזה זכות יסוד כמו אוכל, בריאות, או חינוך. בטח לא כשאת יכולה להוריד עשרות סרטים בשבוע למחשב שלך. השיח הזה של "מגיע לי" הוא בעייתי. מגיעים לך מעט מאוד דברים. זה בסך הכל קולנוע.
ואם הבעיה בלראות סרטים היא שאין לך חניה, ובכן, אני חושש שאת מנצלת את זכותך ההסטורית להתלונן כדי להתלונן על הדברים הלא נכונים. תתלונני שאין לך חניה ליד הבית. או שתתלונני על תהליך קבלת ההחלטות שהוביל אותך לגור במקום בו אין חניה. אבל אם את מתלוננת שאת לא רואה סרטים כי אין לך חניה ליד הבית? ובכן, לי אישית קשה לקחת תלונה כזאת ברצינות.
ומי אמר לך שאני לא מתלוננת על חניה?
ובכל זאת ברוב הערים הגדולות בעולם המערבי יש בעיית חניה וברוב הערים הגדולות בעולם המערבי יש בתי קולנוע בתוך הערים הגדולות ולא רק בפרברים. גם אם מצב החניה בעיר ישתפר (ואפשר לשפר אותו) עדיין יהיה קשה יותר למצוא חניה בעיר מאשר בפרבר, ככה זה.
ובעיניין ה"מגיע לי", שוב הגענו לרמת הטיעון של "תגידי תודה שאת לא ילדה רעבה בקמבודיה", לידיעתך, גם תרבות ובידור הם זכות יסוד של אזרחים במדינה, אבל לפי ההיגיון שלך, לאף אחד כאן, בין אם הוא תל אביבי או דימונאי, אין זכות לראות קולנוע, אנחנו צריכים לומר תודה שיש לנו מזון על שולחננו וקורת גג לראשנו. בעצם, מה שאתה אומר, שכל הכתבה הזו מיותרת מעיקרה.
העולם משתנה.
כשאני גדלתי בהדר, בחיפה, היו בטווח הליכה של שניים-שלושה קילומטרים מהבית שלי 10-15 קולנועים. כולל לפחות שניים לסרטים פורנוגרפיים (לא שאי פעם ביקרתי באחד). אבל גם אז, למרבית תושבי חיפה לא היה קולנוע במרחק הליכה מהבית. לאט לאט הם נסגרו. משלל סיבות מגוונות. ואני ממילא כבר שנים לא גר בהדר, ואפילו לא בחיפה. האם אני רואה פחות סרטים מאז? לא נראה לי. בזמנו הייתי חורש על המלאי של האוזן השלישית, והיום, היום יש כבר אפיקים אחרים. האם ילדים שגדלים היום רואים פחות סרטים ממה שראיתי אז? גם, לא נראה לי. אז כן, במידה רבה הכתבה הזאת מיותרת מלכתחילה. געגועים לעולם שאיננו כאן כבר. כשהייתי ילד, עוד היו מבצעים של דאבל-פיצ'ר. ונראה לי שטוב שאני לא זוכר כמעט כלום ממה שראיתי אז. כי אלו היו סרטים גרועים. ובתי הקולנוע של אז היו אולי מפוארים יותר, אבל האולמות הקטנטנים במולטיפלקסים של היום מספקים איכות גבוהה בהרבה. נוסטלגיה היא דבר נחמד, אבל עקר.
ואיך הגעת לנוסטלגיה?
בילדותי, בשכונה שבה גרתי, כדי לראות סרט הייתי צריכה לנסוע בשני אוטובוסים לת"א או שההורים היו מסיעים לרמת גן/גבעתיים (לא הייתה תחבורה ציבורית לשם). אופציה אחרת הייתה לשאול סרט מספריית הווידאו (היחידה) בעיר השכנה (אוטובוס אחד) אבל כמה פעמים אפשר לראות את "זאב צעיר 2"?
לעומת זאת, מי שגר שם היום צריך רק לעבור את הכביש הראשי שמפריד בין השכונה לעולם הגדול, בשכונה החדשה שנבנתה ממול יש קניון עם כמה בתי קולנוע, יש עוד בתי קולנוע בערים הסמוכות ואני מקווה שגם התחבורה הציבורית השתפרה מאז ילדותי (אם כי בעיניין הזה אני סקפטית).
אז אין בי שמץ של נוסטלגיה, אני חושבת שזה נהדר שהיום יש קומפלקסים גדולים עם חניה נוחה, שיש קניונים בערים קטנות עם בתי קולנוע, ושגם אם אתה גר בחור נידח, כל עוד יש לך אינטרנט תוכל לראות סרטים. יחי הקידמה.
עם זאת, הפריחה של בתי הקולנוע בפרברים לא חייבת לבוא על חשבון בתי הקולנוע בערים, ובערים כוונתי לא רק לת"א, אלא לכל הערים הגדולות בארץ, אלא שאני לא יודעת מה המצב שם כיום. לפני קצת יותר מעשר שנים גרתי בירושלים ואני זוכרת שהתבאסתי מאוד מהעובדה שכדי לראות סרט צריך לנסוע לקניון בתלפיות.
איך הגעתי? כי כל הדיון הזה הוא נוסטלגיה.
אין כאן שום דבר חוץ מנוסטלגיה. אז באמת שלא קשה להגיע לנוסטלגיה.
אז המון אנשים לא יזכו להכיר את חדוות החיטוט בכרטיסים ביבליוגרפיים בשיטת דיואי בספריה. המון אנשים אולי לא יקראו כמעט אף ספר שעשו מתאית. הם יסעו בכרכרות רק במאורעות יוצאי דופן במיוחד.
כבר היום יש אנשים שמעולם לא קנו קרח, וכנראה לעולם לא יקנו. שהרעיון של אקווריום גדול בסופרמרקט ששוחים בו דגים חיים ואמא בוחרת איזה דג שבא לה נראה להם מוזר ודוחה (הוא נראה לי דוחה גם כשהייתי ילד).ילדים גדלים ולא יודעים מה הקשר בין קלטות ועפרונות. ואפשר להמשיך עם הרשימה ללא סוף.
בתי קולנוע? נוסטלגיה של אנשים שגדלו עם הקונספט. לא יותר ולא פחות. געגועים לטנדרים שעוברים ברחובות ומוכרים קרח.
תכל'ס
אז בוא נהרוס את הכותל
ואני בטוח שבעולם מקביל כלשהו,
יש רלוונטיות לטיעון הזה. בעולם שלנו, ובדיון שלנו, אני לא ממש מוצא אותה.
יאללה. ממילא מגעיל שם.
(ל"ת)
ולא, אני לא מצפה שתגידי תודה שיש לך אוכל.
את לא חייבת תודה לאף אחד על מה שאת משיגה בעצמך. אבל באותה מידה, אף אחד לא חייב לך שום דבר. לא מגיע לך כמעט שום דבר. חוץ ממה שאת משיגה בעצמך, כמובן.
רק שהרעיון של מדינה - לא, של חברה - שונה
הרעיון הוא שהאזרחים מספקים אחד לשני, באמצעות מנגנון גדול מהם, תמיכה הדדית. זה אומר שכן, הם חייבים אחד לשני – דרך המדינה/החברה או באופן ישיר – הרבה מאוד דברים.
אם קולנוע הוא אחד מהם זו כבר סוגיה נפרדת.
לא ככה אני רואה את זה.
המדינה חייבת לי, וחייבת לי הרבה דברים, כי היא שייכת לי. והיא חייבת לי כי אני משלם לה מיסים. זה לא אומר שאני חייב לך משהו. זה אומר שהגוף ששייך לשנינו, הוא זה שחייב לך משהו. ואפילו הרבה מאוד.
חבל, אבל ניחא.
אם אתה מאמין בזה, למה כתבת "לא מגיע לך שום דבר"? אם המדינה מחויבת לספק לך חינוך, השאלה אם היא גם מחויבת לספק לך בידור היא לא מופרכת כל-כך.
אתה בטוח שזה בדיוק מה שכתבתי?
(ל"ת)
נכון, הוא לא דייק
כתבת "אף אחד לא חייב לך שום דבר" ו"לא מגיע לך כמעט שום דבר". אח"כ כתבת שהמדינה חייבת לך הרבה מאד, וזה נשמע כמו סתירה.
שום סתירה.
אני לא חייב לך שום דבר. אדם קלין אורון (כנראה*) לא חייב לך שום דבר. ד. פישלר (כנראה) לא חייב לך שום דבר. יש רשימה ארוכה מאוד של אנשים שלא חייבים לך שום דבר.
המדינה, שכן שייכת לך, חייבת לך הרבה מאוד. ליתר דיוק, היא חייבת לך את כל שביכולתה לתת לך. ואם היא לא נותנת לך, אז היא לא מבצעת את תפקידה כיאות. ספציפית, לגבי אלו שדורשים מהמדינה קולנועים בטווח הליכה מביתם, אני יכול לצטט את מה שכבר כתבתי למעלה:
אם אתה דורש שכל שירות שהוא יהיה זמין לך במרחק הליכה, ומספיק הגון כדי לדרוש את אותו הדבר לכל אזרח במדינה, הדרישות שלך יגרמו לפשיטת רגל למדינה.
כן, זאת דרישה אפשרית. רק מה, מאוד לא ישימה. המדינה לא באמת יכולה להציע את זה. לא לכל אזרחיה. אז למה דווקא לפופטיץ?
אישית, אני לא חושב שזאת דרישה שצריך לדרוש מהמדינה. ניתן לדבר על הגברת החשיפה לקולנוע בבתי ספר, ניתן לדבר על הטבות למגזרים מסויימים (חיילים, פנסיונרים, וכו'), אבל אני לא חושב שהמדינה צריכה לדאוג לבתי קולנוע. לתעשיית קולנוע ישראלית? בטח בטח למה לא. אבל לא לבתי קולנוע.
(*) אני מניח. אני לא באמת בקיא בפרטי מערכת היחסים בינכם.
כן.
בעיקר כי בהודעה למטה פירטת שזה בדיוק מה שכתבת: אנשים לא חייבים אחד לשני כלום; המדינה חייבת לאזרחים שלה הרבה מאוד. כאמור, זו לא עמדה שאני מסכים איתה, אבל במסגרתה רציתי שתסביר למה קולנוע אינו חלק מהשירותים שהמדינה מספקת לאזרחיה. תודה על ההסבר.
מעניין, ואני לא מפנה את זה רק אליך,
שנראה כאילו בשום נקודה בדיון ניתן הסבר למה *כן* קולנוע, בתצורתו של לפני עשרים שנה ומעלה. ולא רק למה, אלא גם *מי*. כלפי מי הטרוניות מופנות? תפקידו של מי להחזיר את הגלגל אחורה?
לי אין שום טרוניה.
אני יכול לנסות ולהעלות טיעונים בשם הרטוריקה, אבל האמת היא שאין לי דעה ברורה בנושא הצורך הבוער בקיומם של בתי קולנוע *מסחריים* בתוך מרכזי הערים.
לגבי קיומם של מרכזי תרבות במימון של המדינה ושל העיריות, ולגבי כך שמרכזים אלו צריכים גם לספק הקרנות של סרטים, דווקא יש לי דעה ברורה – ובאמת, חלק מהמתנ"סים מקרינים גם סרטים. אבל זו, כמובן, סוגיה אחרת.
טוב, עם השקפת עולם כה קיצונית
אני באמת לא יכולה להתווכח.
בעולם המערבי ערים גדולות הן, ובכן, גדולות
לכן לרוב הצעירים שגרים במרכזיהן אין רכב, אבל גם הקולנוע בדרך כלל אינו במרחק הליכה. מה שיש בערים גדולות בעולם (ובכלל במדינות מתוקנות) ואין בישראל זה תחבורה ציבורית יעילה ונוחה.
קניון איילון לא באמת רחוק כל כך ממי שגר באזור כיכר רבין – זו יכולה היתה להיות נסיעה של כרבע שעה בתחבורה ציבורית יעילה. במקום זה, יש אוטובוסים שלוקח להם קצת פחות משעה להגיע לשם ונגמרים בשעה מוקדמת מדי.