היי אנשים. מה המצב.
זו לגמרי לא היתה הכוונה שלי, לקחת חופש לאורך כל חול המועד סוכות. אם זה היה תלוי רק בי, זה היה להיפך: החג היה מלא וגדוש דברים מעניינים. פסטיבל חיפה, אייקון אחד, אייקון שני, וגם הרבה סרטים חדשים שיצאו להקרנות מסחריות לא-פסטיבליות. מסיבות כאלה ואחרות, שכוללות בין השאר הרבה מאוד נזלת, כל הדברים האלה לא זכו להתייחסות כמו שצריך. עשיתי כמה גיחות קצרצרות לאייקון, בין השאר כדי לשפוט בתחרות הסרטים הישראליים הקצרים, אבל חוץ מזה לא ראיתי כמעט כלום. ביום ראשון היתה לי התלבטות קשה בין שני ארועים שנערכו בו זמנית: באייקון אחד, פאנל הערפדים לרגל השקת הספר "דם כחול" של ורד טוכטרמן, ובאייקון אחר, הקרנת הטרום-בכורה של "חתולים על סירת פדלים". בסופו של דבר לא יכולתי ללכת לאף אחד מהם, אז יש לי דילמה אחת פחות בחיים.
איך היו הסרטים באייקונים? מהמעטים שראיתי, לא היה השנה אף סרט שהפיל אותי לגמרי (כמו "The Fall", שצפיתי בו בזכות אייקון לפני כמה שנים והפך לאחד הסרטים שאני הכי אוהב בעולם). היו הרבה סרטים מעניינים ונחמדים ועם פוטנציאל. "צייד הטרולים" הוא כמו "פרוייקט המכשפה מבלייר", רק שלפעמים גם רואים את המפלצות, והן נראות מעולה. ל"טרנספר"
יש רעיונות מעולים, וביצוע די מפוספס, ובמקרה הזה אני דווקא מצפה לרימייק האמריקאי. "מפלצות" הוא סרט אווירה נהדר, אבל אין בו הרבה מפלצות. בקשר לסרט האימה הישראלי האחר שהוקרן באייקון, קומדית הזומבים "מורעלים" – אני שמח שהוא קיים, אבל אני לא יכול להגיד שהתלהבתי. בעצם, זה נכון לגבי רוב הסרטים האלה: זה נהדר שאנשים בכל העולם – נורווגיה, גרמניה, בריטניה וישראל – יכולים עכשיו לעשות סרטי מד"ב ופנטזיה מכובדים באמצעים צנועים ובתקציבים של שבריר אחוז מסרט הוליוודי גדול, אבל אף אחד מהסרטים האלה עדיין לא היה יצירה שאני יכול להמליץ עליה בלי סייגים. עדיין.
זוכרים את הפרוייקט הנחמד הזה של פסטיבל חיפה, לתת לשני צופים מושבעים לחוות את כל הפסטיבל ולתעד את זה ביומני וידאו? כמו שאמר פעם מישהו, זה רעיון מצוין, אבל זה לא עובד. שני המתעדים שנבחרו הם מוטי קמחי והדס נוימן, ואת הסרטונים שיצרו לאורך הפסטיבל אתם יכולים לראות בערוץ יוטיוב של הפסטיבל. שם אתם יכולים גם לראות את מספרי הצפיות שלהם, שנעים בין קטן מאוד לבין אפסי. אחד משני דברים, או שניהם: א. זה לא ממש מעניין אנשים שלא נמצאים בפסטיבל חיפה מה קורה בפסטיבל חיפה. אם דיווח כזה היה מתרחש בקאן, בפסטיבל טורונטו או בקומיק-קון סן דייגו, אולי אפילו בסאנדנס, היו אולי אנשים שהיו רוצים לקבל עדכונים יומיומיים מהמתרחש בפסטיבל. בפסטיבל חיפה – לא, זה פשוט לא נורא מעניין. ב. אחרי שיצרו את הפרוייקט, המארגנים שלו עשו עבודה גרועה או לא עשו עבודה בכלל בניסיון לקדם אותו. אני, למשל, לא ידעתי על קיומם של הסרטונים האלה עד שקראתי עליהם בסינמסקופ.
התמונה למעלה, של אופיר שריף, לקוחה מתחרות איורי המש-אפ "מפגשים מהסוג הטפשי" של אייקון TLV והמכללה לאנימציה. אתם מוזמנים לגלריה של היצירות המשתתפות; היצירות הזוכות בתחרות – כאן.
אם ביליתם את חוה"מ סוכות יותר טוב ממני, ובעיקר אם ראיתם יותר סרטים באחד או יותר מהפסטיבלים, אני אשמח אם תחלקו את החוויות כאן. (רבאק, אפילו את "צמיג" לא הספקתי לראות. איך היה?).
הייתי באייקון תל אביב
ותכנית שלושת הסרטים שלי באותו יום התרסקה לסרט אחד….
"הטוב הרע והמוזר" בצהריים לא יכולתי ללכת.
בערב הלכתי ל"מורעלים" וגילינו שנמכרו כל הכרטיסים(WTF) אז היינו צריכים לחפש בנרות דרך להיכנס…
בסוף הצלחנו(!) ונכנסו ממש ברגע האחרון.הסרט היה נחמד ומצחיק אבל עם המון קטעים משעממים…
אחריו אני ודוד שלי היינו עייפים אז לצערנו ויתרנו על "טאקר ודייל VS הרשע"
אבל היה כיף
ראיתי שניים מהסרטים השבוע באיקון
הראשון "צייד הטרולים" שהיה לא רע בכלל. Pretty awesome…שילוב של "המכשפה מבלייר" פוגש את "קלוברפילד" ותוספת מגניבות אחרת. הבמאי היה נוכח בהקרנה והחלפתי איתו כמה מילים בסוף הסרט. מסתבר שאנחנו התחנה האחרונה שלו בתוך שנה שהיתה מלאה בהקרנות ופסטיבלים בעולם.
הסרט השני שראיתי היה אתמול – "Another Earth". סרט שאהבתי. יש בו משהו מאוד מעניין ומיוחד. הצד של ה-SciFi שבו היה יותר ברקע ובהקשר למה שעובר על הדמות הראשית בסרט. הוא לגמרי דרמה לכל דבר ולא מרגישים ממש שיש משהו שהוא "מדע בדיוני". זה משולב באופן ממש ממש יפה בסיפור שבעלילה. גן באופן פילוסופי שכזה. הוא גם גרם לי הרבה לחשוב בסופו ואני אוהב שסרטים עושים את זה. ממליץ עליו מאוד. מקווה שיגיע לפה גם להקרנות מסחריות.
שקלתי ללכת היום ל-Transfer, אבל לא בטוח זה יקרה. מה שכן, מחר אני מתכנן ללכת לסרט הנעילה – Super.
ישראלית בסרט 'ארץ אחרת'
הסצנה המקסימה בסרט 'ארץ אחרת' בה השחקן מנגן במשור – בפס קול זו נגינתה של נטלי פרוז הישראלית.
המוסיקה באתר של המלחין:
http://www.scottmunsonmusic.com/news/music-in-film-another-earth-soundtrack/
תמונה מהסצנה:
הפייסבוק של נטלי
http://www.facebook.com/pages/Natalia-Saw-Lady-Paruz-musical-saw-player/129253832734
משרה קסם ומהפנט.
ובכל זאת, לא משהו שארצה להאזין לו שנית. עוכר שלווה מדי.
(אם כי, אני מניח שהחוויה בסרט היא אחרת, כחלק מסצינה.)
זאת גם הסיבה שאין משטרת?
או שבמסגרת הפיכת ה"מחשבים" ל"אונליין" הם החליטו שאין יותר מקום לפוטושופ?
ואם אנחנו כבר בנושא אני מתגעגעת נואשות לארנב.
ותרגיש טוב :)
סורי על האופטופיק..
לא, המשטרה בשביתה.
(ל"ת)
הסרטים שאני ראיתי באייקון
היו "פיצריה מן העבר" של ץ סופית ו"המוסד הסגור", ושניהם מצחיקים מאוד. אבל אני מניח שזה לא באמת נחשב.
בדיעבד חבל לי שלא הלכתי לראות את "צייד טרולים" שנשמע לי די מוצלח.
כמו כן, אייקון בסינמטק הוא אייקון של הרעים ומצווה להחרים אותו.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
(סתם, לא באמת
מה שראיתי בנתיים באייקון
ביום אחד, בחלק השני הפחות צפוף של הפסטיבל –
Another Earth הוא דרמה טובה מאוד, שהאלמנט של המדע הבדיוני קיים בה כרקע פילוסופי מעניין. אולי ארחיב על הסרט הזה יותר לאחר יותר זמן של מחשבה/לתת לא לשקוע. LOVE, לעומת זאת, היה שחזור של יותר מדי רעיונות שראינו בסרטים אחרים, בלי לחדש משהו ובלי לגעת באנושיות שהוא כל כך מנסה לגעת בה. וויזואלית זה סרט יפה מאוד יחסית לתקציב קטן, אבל ויזואליה לבד לא שווה הרבה.
לגבי פסטיבל חיפה – הבלוג בו אני כותב (www.srita.net) דווקא ניפץ השובע את שיאי הצפייה בזכות דיווחים מפסטיבל חיפה, כך שלא נראה לי שהסיבה לכישלון הסרטונים היא לא חוסר עניין בפסטיבל.
ראיתי אתמול את LOVE
שומר נפשו ירחק.
ניצול מדהים של המשאבים הכספיים המעטים, אבל קשקוש מקושקש ולא מאוד אינטלגנטי.
מבחינת רמת הפקה, יש שם כמה קטעים שנראים הוליוודיים לחלוטין, עד שקשה להבין איך הם נעשו בתקציב כה נמוך.
שלא לדבר על החללית עצמה, שנבנתה בגראג' של הבמאי. אין ספק שהיא מאוד מאוד מרשימה.
אבל הויזואליה לבדה לא באמת חדשנית, וכבר ראינו כמותה בעבר. והעלילה כמעט לא קיימת.
יש שם כמה אמירות שנעות בין מעניינות לקלישאתיות. הסוף לעומת זאת מפגר ברמות.
שורה תחתונה: משעמם ולא מוצלח אפילו כסרט לסטלנים.
הייתי רק בהקרנה אחת
חצי הקרנה חצי מחזמר חי, השחקנים של המחזמר עשו ליפסינג של ההקרנה שהייתה ברקע, הם קראו לזה הקרנה פעילה.
זה היה דר.הוריבל'ס סינג-אלונג בלוג.
התאהבתי בסרט הזה פעם אחת, לראות אותו שם גרם לי להתאהב בו שוב.
גם אני נהניתי מבלוג השירה בציבור
שמעתי עליו הרבה לפני האייקון, ואני חייבת להודות שזה לא אכזב בכלל. ואני הרגשתי שהמחזמר הוסיף לסרט (בעיקר ב Slipping), למרות שהוא עדיין מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד טוב גם סתם כסרט (כשחזרתי הביתה ראיתי אותו משהו כמו חמישים פעמים ביוטיוב, אני מכורה)
זו באמת הייתה הפקה שווה
וכן, להפקה כזאת קוראים "הקרנה פעילה" (שהיא ממש לא "מחזמר חי", אלה שני דברים שונים וסותרים) ז'אנר שהגיע במקור מ"רוקי".
פסטיבלים - חלק א' (אייקון TLV)
אחרי שכל חיי הייתי בפסטיבל חיפה בסרט אחד בלבד, ובאייקון מעולם לא – תקרת הזכוכית התנפצה, ובזכות החופשה מצה"ל חרשתי כל סרט שעבר בדרכי. הבולטים:
"חתולים על סירת פדלים" – כבר קדחתי לכל העולם על זה, אבל בפשטות – בחיים לא צחקתי כל כך הרבה בסרט ישראלי. כמות הפאנצ'ים עצומה, הסרט קליל ומלא הפתעות (הטריילרים ממש לא מספיילרים כפי שנדמה. יש המון שלא גילו לנו, וכמו כן – מה שכן מתגלה לא באמת כזה עקרוני). כנראה יופץ בפסח. בהקרנה עצמה הקהל כולו מחא כפיים המון, וגם השיחה עם היוצרים בסוף הייתה מצחיקה ולרגעים אפילו מרתקת (המפיק, יהונתן בר-אילן, מספר שביונייטד קינג היו המומים לחלוטין שהגיעו אליהם שלושה אנשים עם סרט מוכן וביקשו להפיץ אותו).
"מורעלים" – אלמלא "חתולים", כנראה היה ההפתעה של השבוע הזה. עבודה ויזואלית ממש טובה, אבל תסריט לא מספיק קומי ולא מספיק אימתני. לזכות הסרט יירשמו עשר הדקות האחרונות שלו, בהן מחכות לקהל שתי הפתעות רציניות. דוד שאול, השחקן הראשי, נכנס לדמות הלוזר בכישרון רב (ייתכן ויש לנו מייקל סרה מקומי…).
"קבור" – מה הסרט הזה עושה באייקון?!?! איך מותחן פוליטי שמבקר את המדיניות של ארה"ב מתיישר עם האג'נדה של הפסטיבל הזה? הוא אפילו לא משתייך לאף אחת מהקטגוריות של הסרטים!
על הסרט עצמו: ריאן ריינולדס מעולה, והסרט באמת שומר על מתח ועניין לכל אורכו,
אבל הוא גם מניפולטיבי ומדכא – תכונות שיכולות להיות טובות בסרט, אבל ממש לא התאימו למסגרת ולמצב הרוח הכללי, והוא גם די צפוי לקראת הסוף.
"גומי" – ושוב, מה אתה עושה בפסטיבל הזה? משל על קהל הקולנוע המסחרי, שמרגיש יותר כמו ביקורת מעייפת שמוטחת בפנים של הקהל ללא כל כבוד או אמונה בו.
חמור מכך – הוא פשוט סרט לא ממש מעניין, הקונספט עם הצמיג ממצה כבר בטריילר והגישה של הבמאי-תסריטאי די ילדותית.
מה שכן – האפקטים ממש מרשימים.
דיווח מלא מפסטיבל חיפה יגיע בהמשך, אם מישהו מעוניין לקרוא![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
"ביונייטד קינג היו המומים לחלוטין שהגיעו אליהם שלושה אנשים עם סרט מוכן וביקשו להפיץ אותו"? ואני חשבתי שזה כל הרעיון של הקולנוע העצמאי, בו היוצרים ממנים את ההוצאות של הסרט מכיסיהם ומשלימים אותו ללא תמיכת אף גוף ורק לאחר שמשלימים אותו פונים לחברות גדולות להפיצו, זה לא הולך כך?
וכן, דווח מה קרה בפסטיבל חיפה, מעטים הסרטים המוקרנים באייקון שבהם התעניינתי ובכל זאת נראה שכל מי שמבקר פה באתר הלך בעיקר לשם, בעוד פסטיבל חיפה שכל כך רציתי לראות את כל הסרטים המוקרנים בו (אך לא יכולתי, אבל אני מבטיח, בשנה הבאה כשאשיג את רישיון הנהיגה ואת הג'י.פי.אס שאני כל כך צריך אני אבקר שם) לא מקבל התייחסות.
פסטיבלים - חלק ב' (חיפה)
*קודם כל – קולנוע עצמאי או לא, השלישייה של "חתולים" הגיעו ליונייטד קינג כשבעצם הם לא מבקשים כסף להשלמת עבודת הפוסט על הסרט. הם באו עם הסרט מוכן, אחרי ראף קאט, אחרי עריכות, כשהוא כבר סגור וארוז בגרסת 86 דקות סופית. מה ש"יונייטד" היו מופתעים ממנו זה שמבקשים מהם אך ורק הפצה, בלי שום עזרה מקדימה.
אז יונייטד צפו בסרט פעם או פעמיים, ואחרי ארבע פעמים אישרו שיפיצו אותו.
כעת, פסטיבל חיפה:
"הענקים" – בקצרה ממש: סרט צרפתי על שני ילדים שהוריהם שגרירים בחו"ל והם נשארים לבד וצריכים בתחילה לשעשע, ולאחר מכן לקיים את עצמם. מפתיע, אבל סרט מלא בטבע ובשחקנים נהדרים.
"עדות" – הסרט החדש של שלומי אלקבץ, והדבר הכי שמאלני שיצא בקולנוע במדינה הזאת. המהומות עליו עוד לא התחילו, אבל אם מישהו יקנה אותו להפצה מסחרית – זה בדרך.
עדויות מומחזות של פלשתינאים וחיילים ששירתו במחסומים על-ידי שחקנים, ברובם יהודים ומפורסמים (רונית אלקבץ, קרן מור, מנשה נוי, אלברט אילוז, אסתי זקהיים, זוהר ליבה, עמוס תמם ועוד).
האמת היא שהוא סרט חזק שעשוי נפלא מבחינה טכנית (הצילום יפהפה, הסאונד מדהים באיכותו בהתחשב בלוקיישנים בהם חלק גדול מהסרט מצולם). אבל על אף הצהרתו של שלומי אלקבץ שהסרט נעשה מתוך אהבה גדולה למולדת ומתוך רצון לפיוס, זה עדיין יעצבן המון המון אנשים. אותי לא, אבל את האנשים שיצאו לאורך הסרט מהאוולם – כנראה שכן.
"לא רואים עליך" – הסרט העלילתי הראשון של מיכל אביעד, שגם משלב קצת חומרים דוקומנטריים.
שתי נשים (רונית אלקבץ ויבגניה דודינה) נפגשות במקרה ומתחילות, כל אחת בדרכה, להיזכר ולהעלות את קיומו של הבחור שאנס את שתיהן בצעירותן.
סרט שבמכוון בוחר להימנע מהמלודרמה ולהיות מאד מאופק. אבל הוא גם קצת אנמי.
פרינג'ידר:
"ריח פועלים" – סרט חצי-עלילתי וחצי-דוקומנטרי בהשראה שיריו של מאיר אריאל. שוב, עשוי נפלא מבחינה טכנית, אבל מוחמץ נורא, וכל החלק העלילתי מרגיש כמו תירוץ כדי שתהיה לדוקו משענת להיאחז בה, דבר שמוציא את רוב העניין מהחלר העלילתי.
אלו ההספקים שלי מהפסטיבל…
עם כל הכבוד לערפדים והחתולים...
מה שבאמת פספסת בסלוט הזה היה את החבר'ה שמנסים להנחית חללית ישראלית לא-מאויישת על הירח – ויודעים, מתברר, להסביר את זה בצורה מעניינת, מאתגרת, ברורה ומגניבה לחלוטין. חנונגזמה מטורפת. שלא לדבר על הדבר הכי טוב בסביבה בחול המועד הזה, לטעמי (עם תחרות קשה מצד ההרצאה של יואב לנדסמן על פתרונות יצירתיים להשמדת העולם). מצד שני, מכל הפסטיבלים דגמתי רק אייקון אחד (התחדשות), וגם בו הצלחתי לפספס הרבה… אז ניתן להסתמך רק על ניסיון האייקונים העשיר שלי בקביעה הזו.
ולגבי ההקרנה הפעילה של דוקטור הוריבל (והקומנטרי) שהוזכרה מעלי – לא רק שהיה מצוין, היו כתוביות (באנגלית) לקומנטרי! כשמבינים מה הם שרים שם זה אפילו יותר נפלא.
אני נענה לבקשתם להפיץ את האתר של הפרוייקט –
http://www.spaceil.com/dev/
וכמו שהם אמרו בהרצאה, הם בדקו בכל הכיסים ואין להם 10 מיליון דולר למימון הפרוייקט, אז כל מי שיכול לעזור מוזמן.
לא ראיתי סרטים בכלל, הייתי רק באייקון באשכול (היה נהדר)
את חוויותיי בהרחבה (בשלושה חלקים) ניתן לקרוא כאן:
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=161&MessageId=156532500
אגב פסטיבל הסרטים בחיפה, הסנדלר הולך יחף: אני חיפאית כבר מספר דו-ספרתי של שנים ובכל זאת מעולם לא צפיתי בו ולו בסרט אחד… לפני כמה שנים התקשר אליי חבר ושאל איפה אני. עניתי "בסינמטק" והוא אמר "מעולה, גם אני!" ואז התברר שהוא נסע מת"א לחיפה לפסטיבל הסרטים ורצה להיפגש איתי באותה הזדמנות, ואני נסעתי מחיפה לת"א כדי להיות באייקון, כמובן…![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
מצטערת לשמוע על נפילתך למשכב, אכן מבאס…![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
מקווה שכבר הבראת, ואם לא – רפואה שלמה.
איפה חלק ב' וג'?
(ל"ת)
משורשרים זה לזה. קצת גלילה למטה, זה הכול.
(ל"ת)
אה, תודה
(ל"ת)
בקצקצרות
ראיתי שלושה סרטים באייקון עצמו (ועוד שלושה במקומות אחרים אבל באותו עקרון):
צייד הטרולים:
אני לא חושב שבאמת אפשר להשוות את זה ל"פרוייקט המכשפה מבלייר", אז כן – יש מפלצות וצילום וידאו והדמויות שחוות את כל זה לא באמת מעניינות אף אחד… אבל זה לא סרט אימה. יש רגעים של פחד, כן, אבל העיקר בסרט הוא לא להפחיד. הבחירה של הסרט, להפוך את דמות צייד המפלצות למעין פקיד שומה שעייף מהעבודה כמו כל אחד שאייף אחרי עשרים שנה באותו משרד נונת לכל העסק נופח ייחודי – זה דומה יותר לסאטירה על מקום העבודה (כולל כל הפוליטיקה המשרדית / קונספירציה ממשלתית) , בהנחה שמקום העבודה שלכם מערב קרבות עם מפלצות.
זה לא שהוא חף מבעיות – יותר מידי ריצה עיוורת בתוך היער, צוות הצילום מרגיש די מיותר – אבל הוא מהנה, והוא מהנה באופן די ייחודי.
טרנספר:
ואו, כמה שהסרט הזה רוצה להיות מה קרה בגאטקה – אותו המוד המלנכולי, אותו מד"ב לואו-טקי, הדיבורים על איך הרעיון האחד הזה ישנה את העולם (והבמאי אחרי ההקרנה מדבר על כמה שהוא אהב את גאטקה) – אבל יש דברים גרועים יותר לשאוף אליהם. הבעיה היא שהוא לא מגשים את השאיפות: היוצרים של גאטקה ייצרו עולם אמין יחסית בהתבסס על השינוי הטכנולוגי שהם דמיינו, בסרט הזה אנחנו נאלצים לעבור שמניות כדי שהבמאי יוכל להגיע למסר שלו: הפגמים בטכנולוגיה ברורים מידי (מי יסכים לעבור לגוף שמאבדים עליו שליטה לארבע שעות כל יום – מה אם הבחור השני ירצה להתאבד? או לשרוף לך את הבית?), התאגיד מרושע מידי (שוב, בניגוד לגאטקה שבה אף אחד לא מרושע בכוונה, הם פשוט מתנהגים באופן שנראה להם הגיוני), רעיונות מועלים לאוויר אבל זוכים להתעלמות (אז זה לא באמת הם בגוף, זה העתקת זכרון – אוקיי, מה זה אומר בדיוק?).
הסרט מעניין ושווה צפיה. אבל הוא לא באמת "טוב".
הטוב, הרע והמוזר:
מושלם.
להציב לפניך את גאטקה כרף זה בעייתי, להציב לפניך את הטוב, הרע והמכוער כרף זה התאבדותי: מדובר באחד הסרטים הטובים ביותר שנוצרו (אם לא הטוב מכולם) – סרט שלא הייתי משנה בו פרט, מוסיף או גורע שניה, או מחליף ניצב אחד בסצנה אחת. איכשהו, ואני לא יודע איך, הטוב הרע והמוזר קופץ את המשוכה הזו.
כל פרט בסרט – מהבימוי לצילום לעריכה לפסקול לשחקנים – חף מפגם. כשהוא רוצה להיות סרט אקשן הוא מלהיב יותר מכל דבר שהוליווד הוציאה בעשור האחרון. כשהוא רוצה להצחיק הוא סוחט מהקהל שאגות. כשהוא רוצה שתרגיש משהו הוא סוחט ממך גוש בגרון. מעולם לא ראיתי סרט אחר של הבמאי הזה, זין, אף פעם לא שמעתי עליו. מרגע הצפיה הוא נכנס לרשימת הגדולים שלי.
הטוב הרע והמוזר לא טוב יותר מהטוב הרע והמכוער. הוא טוב באותה מידה ובאותה צורה. לא האמנתי שאני אי פעם אכתוב את זה על סרט אחר.
פיספסתי את ההקרנה של הטוב הרע והמוזר
אבל ראיתי אתמול את הסרט האחרון של קים ג'י וון, I saw the Devil, וגם הוא טוב מאוד. סרט נקמה בסגנון "שבעה צעדים" (אפילו עם אותו שחקן). התסריט פחות מתוחכם משבעה צעדים, אבל הוא מפצה בצילום ובימוי נהדרים וגם (אם זה נחשב פיצוי) בשפע של אלימות גרפית שגורמת לשבעה צעדים להראות כמו פרק של דורה. בניגוד לטוב הרע והמוזר הוא סרט רציני לחלוטין – יש בו קצת קטעים מצחיקים בצורה מקאברית (ויתכן שגם קצת הומור שמתפספס בתרגום), אבל הוא לחלוטין לא סרט פאן.
"הטוב, הרע והמוזר" בהחלט מצוין.
אחת היצירות הכיפיות ביותר, מצחיק, מרשים ומושקע, אבל הייתי גם ממליץ על A BIttersweet Life שהוא האהוב עליי מכל סרטיו של ג'י וון קים ומהקולנוע הקוריאני בכלל, עמוס בסצינות אקשן מרהיבות כמו שג'י וון כל כך יודע לעשות, מותח וכולל טוויסט מוצלח אחד כל חמש דקות. אני לא מבין איך קורה שסרטים כל כך טובים ומושקעים כאלה שמצליחים מצוין במדינות מזרח אסיה לא מקבלות הפצות בארה"ב או בארץ, יש לא מעט סרטים שהיו יכולים להצליח ובגדול וחבל לראות שהם לא מוכרים מספיק.
צפיתי בהרבה סרטים קוראניים בשנתיים האחרונות
ולמרות שנהניתי מכולם (ובעיקר מ"אמא" המופתי), יש לי עדיין שתי בעיות איתם: העובדה שאני לא מצליח לעקוב כמעט אף פעם אחרי השמות של הדמויות, שכולם נשמעים לי דומה, והעובדה שהתרגום מעלים לרוב את הדקויות של השפה (או שכל התסריטים כתובים בשפה מאוד "שטוחה") – מה שקורה פחות כשאני רואה סרטים משפות מערביות שאני לא מבין (נניח, צרפתית), שם הרבה יותר קל לי לתרגם את הצלילים וטון הדיבור להבנה חלקית של הכוונה בלי קשר ישיר לתרגום.
אגב, רוב הסרטים האלו מופצים בארה"ב (עובדה, יש להם גם שם באנגלית ולרוב גם טריילרים שמיועדים לקהל דובר אנגלית) – פשוט בהפצה מאוד מצומצמת.
הנה – the good, the bad, the weird הרויח 128,000 דולר בארה"ב (שווה בערך ל12000 אמריקאים שצפו בו) – לא כל כך מעט, כשחושבים על זה.
http://boxofficemojo.com/movies/?id=thegoodthebadtheweird.htm
יום האייקון שלי
יום שלישי השבוע, יום קולנועי אדיר עם שלושה סרטים מעולים במוזיאון תל אביב – צמיג, קבור וצייד הטרולים.
שלושתם מומלצים ביותר ודי נטולי חסרונות. רוברט הצמיג הוא חתיכת שחקן מעולה.
אני אשמח אם תענה לי על משהו
לא הפריע לך שהסרט מזלזל בך כצופה? שהוא בונה לך ציפייה לסרט קליל ומהנה (סצינת הפתיחה אדירה) ובמקום זה מתגלה כסרט שלוקח את עצמו ברצינות תהומית ומנסה לומר משהו לא ברור, אבל מאוד מתנשא, על הצופה המודרני בקולנוע? אני אומר את זה כי נורא רציתי ליהנות מהסרט אבל פשוט לא יכולתי. הרגשתי כאילו הבמאי צוחק לי בפנים על זה שבחרתי לראות סרט על צמיג שמתעורר לחיים.
אתה מתכוון לסצינת הפתיחה הזאת?
http://www.youtube.com/watch?v=fTFbXLbv71Y
מה זה אומר, אם לא "זה הולך להיות סרט שמנסה לומר משהו לא ברור על הצופה המודרני בקולנוע"?
בקשר ל"לוקח את עצמו ברצינות", זה באמת מפתיע.
וואו, זה היה מעיק.
כמו לדבר עם היפסטר.
אוח
לרדת על היפסטרים זה כל כך מיינסטרים
נו ו...
(ל"ת)
דווקא אני אהבתי
כן, זה קצת נראה כמו סטודנט מתלהב לקולנוע של שנה א', אבל זה נעשה בכישרון והקטע עם הכוס אפילו די השתלב טוב.. ואני ממש לא ציפיתי שכל הסרט יעסוק בקורתיו של צמיג, ברור לי שזה גימיק שנועד למשוך צופים, ואם יש גם ערך מוסף אז זה אחלה. איפה אפשר לראות את הסרט חוץ מאייקון?
WTF?
בבקשה תגידו לי שמסבירים את כל…זה, בסרט
הרגע הסבירו לך באריכות שאין הסבר, ואת מבקשת הסבר?
(ל"ת)
אז אהבת או לא אהבת?
(ל"ת)
לפי הפסקה האחרונה בכתבה טרם הזדמן לו לצפות בסרט.
יש רק עניין אחד - השריף נורא מצחיק בסצנה הזו.
כל הרצינות באמירה התמוהה שלו, ברגע בו נאמרת השורה על פולנסקי, מתאיידת לטובת צחוק. אנחנו לא באמת ניקח יותר את השריף ברצינות גם אם יש משהו באמירה שלו על השואה.
בהמשך הסרט הכל נעשה איטי וקודר, ובפעם החמישית שאתה רואה צמיג הורג משהו – זה מן הסתם לא מצחיק יותר.
כך שאתה נשאר עם סרט שברובו הוא איטי, מעצבן ובעיקר מתנשא. היחס שלו לקהל כמעט בלתי נסבל, במקום לנסות לחנך את הקהל לגישה אלטרנטיבית הוא פשוט מבטל אותו ויוצא למסע רצח.
לוקח את עצמו ברצינות????
וואו, לומר את זה על הסרט הנ"ל זה כמעט כמו לקרוא לרשימת שינדלר קומדיה. וכן, הסרט לחלוטין צוחק על זה שבאת לראות סרט על צמיג רצחני, אבל הוא לא צוחק עליך – הוא צוחק איתך. ואני ממש, אבל ממש לא הרגשתי שהסרט מזלזל בי, להיפך – הרגשתי שהוא מחזיק ממני בתור צופה שמסוגל להנות מסרט הזוי, יחודי ומבריק. מאוד חנפני מצדו…
הוא הרגיש לי כמו סרט של סטודנט מתחכם
סטודנט שחושב שזה יהיה נורא מגניב ועמוק לקחת סרט על צמיג שמתעורר לחיים, לא פחות, ולעטוף אותו בסיפור מסגרת שלועג לחלוטין לקהל. כזה שמתייחס לקהל בתור המונים טיפשים שיסכימו לראות כל דבר שיתנו להם, אפילו סרט על צמיג שמתעורר לחיים.
כדי להשלים את החוויה, הוא גם מוסיף דיון בנוגע לשאלה האם יצירה יכולה להתקיים גם בלי קהל.
באתי לראות סרט על צמיג שהורג אנשים. תסריטאי שמנצל את זה לדיון על הקשר בין יצירת אומנות לקהל שלה, ודיון מאוד מאוד לא מתוחכם, הוא פשוט לא תסריטאי טוב. שבירת ציפיות זה נחמד, באמת, אבל כשהיצירה המלאה כל כך לא חכמה כמו שהיא מנסה להיות, ובאה ממקום מתנשא לחלוטין, אני פשוט לא יכול ליהנות ממנה.
יכול להיות שכסרט קצר הוא דווקא היה עובד.
ומה הסרט אומר על אנשים שלא הלכו לסרט
כי הם חשבו שהרעיון של צמיג שהורג אנשים הוא די דבילי ולא מעניין? (כמוני).
אני חושב שהוא אומר משהו כמו "גבינה בולגרית".
(ל"ת)
הוא מניח שהם לא קיימים
מתוך התנשאות עמוקה, כמובן
יש לי סימפטיה למתחכמים
הרבה פעמים בחיי הואשמתי בהיותי מתחכם (במיוחד בזמן הצבא, כמובן). לכן אני בהחלט יכול להאמין שמה שאני רואה כהברקה, אחרים רואים כהתחכמות. אבל באמת שאני לא מבין למה אתה מרגיש שהסרט מתנשא עליך.
אתה עדיין יכול להספיק ל"צמיג",
יש עוד הקרנה היום בחצות.
ראיתי אתמול את "קבור", והיום אני הולכת ל"צמיג".
גם אני רציתי ללכת בערך לכל הסרטים באייקון, ובסוף השניים האלה זה מה שהסתדר מבחינת זמן ותקציב…
מה חשבת על "קבור"?
(ל"ת)
"קבור" היה נהדר. הצליח להחזיק אותי על הקצה של המושב כל הסרט, ולגרום לי להעריך את ריאן ריינולדס יותר ממש שהערכתי אותו בעבר (מה שלא היה יותר מדי).
חשבתי שזה יהיה הפוך, אבל בסופו של דבר נהנתי ב"קבור" יותר מב"צמיג".
אני חושבת שזאת הייתה טעות לשים את "צמיג" במשבצת של חצות. חצי מהאולם נרדם.
מישהו ראה את "הקרקס האחרון"?
לצערי לא יכולתי להגיע. יש רשמים?
ראיתי 17 סרטים באייקון בשלושה ימים
שזה שובר את השיא שלי משנה שעברה של 12 סרטים בארבעה ימים. אני מתכוון להגדיל את הכמות כל שנה.
ראיתי את: מפלצות (מקצועי ואווירתי), הטוב הרע והמוזר (טירוף קוריאני במיטבו), ייצוא נדיר (סנטה בתור מפלצת מיתולוגית, חמוד מאוד אם כי טיפה הזוי), ארץ אחרת (דרמת-מד"ב נחמדה), צייד הטרולים (הפקה מרשימה ביותר, קצר חסר לי עלילה), חתולים על סירת פדלים (הבי-מובי אימה ישראלי שפחות אהבתי), דד-סנואו (אימת נאצים זומבים שבהחלט עומדת בציפיות! מומלץ מאוד!), הובו עם שוטגאן (יש אקשן, יש גור, יש מצחיק, והוא לא רע בכלל), העברה (סרט מד"ב מהמוצלחים מבחינת הקונספט, וגם הביצוע לא רע בכלל בשביל סרט עצמאי), צמיג (אני הייתי מגדיר אותו כאנטי-מובי, מומלץ לנועזים), מורעלים (הבי-מובי אימה ישראלי שיותר אהבתי), אהבה (מייגע, רצוי לראות אותו כשאתה ערני), טאקר ודייל נגד הרשע (מצחיק ביותר!), הקרקס האחרון (טירוף ספרדי במיטבו), מאה בקרים (עמוק ומרשים מבחינת קונספט, כתיבה, ומשחק), פיצרייה מן העבר (בכיתי מצחוק! ץ סופית שיחקו אותה גם במופע וגם בסרט), מופע היפופוטם והמוסד הסגור (פעם ראשונה שלי, בהחלט היה שווה את זה, אם כי לא נראה לי שאני אחזור).
סרטים שיש לי מה לומר עליהם –
קודם כל צמיג, מגניב ומומלץ לכל מי שאוהב קולנוע אקספרימנטלי ומופרע לחלוטין. באמת סרט בלי שום פואנטה חוץ מהרצון לעשות סרט בלי שום פואנטה, ובכך הם מצליחים. מה שהכי הגניב אותי שם זה שמצליחים ליישם כל מיני טכניקות קולנועיות על צמיג (POV של צמיג, מונטאז' על חייו של צמיג, ואפילו לגרום לתלת אופן להיראות מרושע!).
צייד הטרולים – עד כמה שהCGI היה משכנע, חסרה לי עלילה בסרט הזה. בסה"כ רואים שם חבורת אנשים שהולכים אחרי בחור שצד טרולים, בלי יותר מדי התפתחויות דרמתיות. לדעתי היה אפשר לעגל יותר את הדמויות כדי שיהיו יותר משכנעות, ואולי גם ליצור יותר הזדהות עם הצייד עצמו, מה שהיה יוצר פיקים יותר דרמתיים.
דד-סנואו – בין סרטי הזומבים המוצלחים שראיתי לאחרונה. הזומבים משכנעים, הgore זורם כמו מים, והמצב מדרדר מדחי לדחי במהירות הרצויה לסרט אימה מוצלח. לפי הטריילר היה נדמה לי בהתחלה שזה יהיה יותר מדי בי-מובי במראה וההפקה, אבל הוא נראה די מרשים. מומלץ לחובבי הזומבים, בכל הכנות.
עידן? מתי היה לך זמן לראות כל כך הרבה סרטים?
אגב, דוקטור הוריבל היה מעולה :)
זה לא עידן
וזה המקום לבקש שוב מפלאפי להחליף כינוי.
17 סרטים בשלושה ימים?!
זה מרתון מטורף יותר מכל מה שאני עשיתי אי פעם. זה אומר שאם הסרטים היו באורך של קצת יותר משעתיים בממוצע, בילת יותר זמן במהלך הימים האלה בתוך אולם קולנוע כלשהו מאשר בשאר העולם. סחתיין על הפרוייקט, אבל זה לא גורם לעומס יתר? אחרי הסרט העשירי, אתה לא מרגיש שפשוט לא בא לך לראות עכשיו עוד סרט, יהיה מה שיהיה?
ראיתי באייקון 2 סרטים
תכננתי ללכת גם לטוב הרע והמוזר, אבל נכנעתי בסוף והלכתי לצרוך ג'אנק פוד (ג'וני אינגליש, שהיה משעשע ביותר). בסוף ראיתי רק 2 באייקון- ארץ אחרת וחתולים על סירת פדלים:
ארץ אחרת היה מעולה. הסיפור היה מעניין, הרעיון מאחוריו מרתק, הביצוע היה טיפה חובבני אבל זה עבד מעולה עם ההרגשה הדוקומנטרית והמעיקה מעט של הסרט. השחקנית הראשית מדהימה!!! קשה להאמין שהיא שחקנית מתחילה.. האפקטים המעטים שהיו היו טובים בסך הכל, לא הדהימו אותי (הכדור ארץ השני בשמיים כלומר…). בסך הכל אני מאוד ממליץ על הסרט, אבל אולי כדאי לחכות לגרסה עם תרגום כי היו הרבה קטעים של דיבורים ברדיו שקשה לשמוע…
חתולים על סירת פדלים היה קורע מצחוק- בי מובי עד הסוף, אבל נורא ישראלי. האמת, זה הסרט הישראלי הכי ישראלי שראיתי. יכול להיות שהעובדה שהיוצרים היו בהקרנה ושאני בן 15, השפיעו על רמת הצחוק שלי, אבל אי אפשר להגיד שהסרט לא מצחיק. אני לא רוצה לספיילר, אבל מיכאל הנגבי גאוני, שמואל וילוז'ני סבבה, השאר ממוצעים אבל מצחיקים… הדם והחתולים היו מצחיקים ביותר, גרועים מאוד בכוונה, וזה עובד. עובד מעולה… אני שמח שהם עשו את הסרט הזה!
נצפו באייקון: "העברה" הגרמני התגלה כהברקה משובחת ומסעירה שפסבינדר היה שמח לביים. "צייד הטרולים" התגלה כמוצלח ביותר מסוגו (עדיף על "פרויקט המכשפה מבלייר, "קלוברפילד", "מחוז 9", "פעילות על טבעית" ו-"Rec"), בעיקר בגלל תבונה סאטירית. "ייצוא נדיר" התגלה כסרט מרתק, בעייתי, תמציתי וערמומי עם מימד סאטירי ואסוציאציות שואה מפתיעות. "זוחלי השמיים" התגלה כסרט אנימציה יפה, מאתגר, פציפיסטי ומעורר הרהור (חבל שקיבל פחות יחס מסרטים אחרים בפסטיבל). "הוד מעלתך" התגלה כסרט קטול (ביקורתית) ומהנה. "עולם אחר" התגלה כסרט אינדי לא מסעיר עם טוויסט מדע בדיוני שמצליח מדי פעם לרגש. "הטוב, הרע והמוזר" התגלה כסרט יותר מדי מגניב שלוקח זמן להבין שיש מאחוריו אמירות מעניינות. "אגנוסיה" התקופתי התגלה כמותחן מרשים מאוד, אבל פחות מסעיר מהמצופה בשל נגיעות קיטש. "צמיג" התגלה כגימיק תיאורטי מעניין, אבל לא כל כך מבריק כפי שהוא משתדל להיות. "אהבה" התגלה כסרט עם רגעים מעניינים ומרשימים, אבל לא מקורי ומרגש כפי שהוא משתדל להיות (ההשפעות הניכרות של טרנס מאליק וסטנלי קובריק לא תמיד מועילות, רעיונות נגועים בפשטנות מתישה). ולקינוח, "הקרקס האחרון" (הדי מדהים) התגלה כפנטזיית ליצנים אלימה ומשועשעת אשר משלבת הנאה אכזרית ועצב רב בהיסטוריית המאה העשרים של ספרד (המימד היסטורי והסיום שעוסק ברגש הופכים את הסרט להפתעה שהיא קצת יותר מהברקה).
סרטים שנצפו לפני הפסטיבל: "פול" המאוד משעשע ו-"מפלצות" הדי מעניין.
סרטים להשלמה: "מאה בקרים" הפוסט אפוקליפטי (עוד אחד?), "קבור" הגימיקי לכאורה, "טאקר ודייל נגד כוחות הרשע" המהולל והמדמם, "הובו עם שוט גאן" המדמם גם כן (קצת נמאס מחגיגות הדמים שטרנטינו הפיל עלינו), "שלג מת" ו"סלע השטן" שמערבבים זומבים ונאצים (דימום נוסף), "מרדוק סקרמבל" (כנראה עדיף "זוחלי השמיים"), שני אימתונים מקומיים, משהו על פיצה.
ראיתי אתמול את סופר
הכעיס אותנו מאוד שהסרט שולב באירוע הנעילה של הפסטיבל, כולל הגשת הפרסים + הקרנה של "וידאו קסם" החובבני להפליא (וסליחה לדג מחבר השופטים) – חוסר כבוד כלפי אנשים שבאו לסרט של שעה וחצי ונאלצו להיות שם שעתיים וחצי. לגבי סופר – מדובר בסרט מפוספס להפליא. יש בו הרבה רעיונות טובים ולא מעט רגעים משעשעים, אבל הוא נהיה מופרך יותר ויותר ככל שהסרט מתקדם, והוא מחליף ז'אנרים במהירות מוגזמת. גם המניעים של הדמויות (בעיקר זה של הדמות של אלן פייג') לא ממש מוסברים או הגיוניים. מה שכן, הסיום שלו (השתי דקות האחרונות) הוא טוויסט מקורי להפליא ודי מרגש.
הבעיה של סופר לדעתי
שהוא מתחיל כמו סרט אקשן שטותי סטייל קיק-אס (וככה הוא גם מוצג בטריילר) אבל בעצם הוא דרמה על שני אנשים די דפוקים שמנסים להכניס רגש לחיים ע'י משחק בסופר גיבורים. והוא גם הופך במפתיע מאוד אלים במערכה השלישית.
אין לי בעיה עם ערבוב הז'אנרים
אבל הוא נעשה בצורה מאוד בעייתית (לדוגמא, הקטע הכי מזעזע ו"קשה" הופך מיד לאקשן קומיקסי בסגנון סקוט פילגרם). ולא ברור מה דפוק בדמות של אלן פייג'. למעשה, לדמות שלה אין שום אפיון ממשי.
זה ברור, פשוט לא ברור מה גורם לה להתנהג ככה
לא תמיד חייבים להסביר את ההתנהגות של כל דמות ודמות, אבל כשדמות מוכנה לקחת סיכונים מטורפים ולזרוק לחלוטין את חייה בשביל חיי פנטזיה, קצת הבנה של מה היה כל כך רע בחיים הקודמים שלה הייתה עוזרת.
לדעתי
לדעתי אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה האחרונה.
סוג של טייק אוף על סיפור הקומיקס הקלאסי רק בצורה מציאותית יותר לכאורה.
הרבה יותר טוב משאר סרטי הקומיקס של התקופה האחרונה, חוץ מאקס מן החדש אולי.
הקטעי אנימציה לא תמיד הכי קשורים, והדמות של ג'ונו טיפה מוגזמת באמת, אבל זה לא פוגם מההנאה מהסרט.
ארץ אחרת Another Earth
לא ברור לי למה Another Earth זכה פה בתגובות לכל כך הרבה שבחים. מדובר בדרמה שנראה שהוסיפו לה בכוח שניים וחצי משפטים על כוכב אחר כדי שהיא תיכנס לאייקון. בשום אופן לא מדובר בסרט מד"ב! הרעיון היעני-מד"בי שעומד ברקע לא זוכה לשום דיון. זו בעיקר דרמה שנועדה להעיק על הצופה וככזו, היא עשויה בסדר. ממש לא "מעוררת מחשבה" בעיניי ובוודאי שלא ראויה להיות מוקרנת בפסטיבל מד"ב.
חבל שלא ידעתי על תחרות המש-אפ
הייתי שולח את זה:
שלושה סרטים הספקתי לראות
הראשון היה LOVE – שהתברר כאכזבה גדולה. יחסית לתקציב הדל הוא מרהיב, אין מה להגיד. הצילום מדהים וברמה גבוהה מאד, לפעמים הרבה מעל סרטים הוליוודיים עתירי תקציב. מאד נהניתי מהקלוז-אפים העדינים, והנופים, והתאורה המחושבת, כל פרט קטן מוקפד להפליא. השחקן הראשי עושה עבודה לא רעה. אבל הסרט איטי ונמרח, אוסף של שוטים מרהיבים שלא מצליחים להתגבש לכדי רעיון אחד ברור. חלק מהדיאלוגים (אם אפשר לקרוא להם דיאלוגים) קלישאתיים מאד. והמוסיקה, למראות שאינה רעה כשלעצמה, לא מתאימה לסצינות (למשל מוסיקה שמתגברת ובונה מתח כאילו עומד לקרות משהו חשוב – טאם טה דאם – ואז… לא קורה כלום).
בסוף הסרט שאלתי את עצמי, איך יכול להיות שסרט גונב כל כך הרבה רעיונות מסרטים אחרים ועדיין נשאר בלי עלילה?
השני היה "הטוב הרע והמוזר" – אחד הסרטים הכי כיפים שראיתי השנה. הטריילר לא עושה עימו צדק. מצולם מדהים, מצחיק, אקשן קצבי ומעולה. כפי שציין מישהו מעלי, גם אני התבלבלתי קצת בשמות של הדמויות, אבל זה לא היה נורא.
השלישי היה "קבור" – ולדעתי הוא היה מצוין, מותח, מטריד, עשוי היטב. אני בדרך כלל מתרשמת מסרטים שנשענים על עבודה של שחקן אחד בלבד (למשל Cast Away של טום הנקס…), וראיין ריינולדס היה לא רע. שמחה שלא ראיתי אותו בבית, כי ללא ספק הסרט הזה הרבה יותר קלסטרופובי בקולנוע. גרם לי לרצות לקרוא קצת על הסרט וההפקה שלו והנושאים שהוא מתייחס אליהם.
למעשה, כל הסרטים האלה לדעתי מהווים דוגמה טובה לסרטים שיותר כיף לראות בקולנוע מאשר בבית.
רציתי מאד לראות גם את "ארץ אחרת", אבל לא הספקתי. אני מקווה שיצא לי מתישהו.
מסכים לגמרי לגבי "קבור".
לצערי, ראיתי אותו בבית, וברור לי שהייתי נהנה הרבה הרבה יותר אם הייתי מחכה לאייקון.