כאילו שלא ידעתם: הגירסה של "שלושת המוסקיטרים" שיצאה השבוע לקולנוע היא לא הגירסה המוסרטת הראשונה של הספר. בדף ויקיפדיה שמוקדש לעיבודים לקולנוע ולטלויזיה של הספר מוזכרים לפחות 43 סרטים וסדרות שמבוססות על הספר או נעשו בהשראתו. אלה שמופיעים כאן הם לא כולם, כמובן, אבל הם נותנים מושג כלשהו, אם לא על התפתחות העיבודים הספרותיים לקולנוע, אז לפחות על התפתחות קרבות החרבות בקולנוע.
אחד העיבודים הראשונים היה "שלושת המוסקיטרים" מ-1921, סרט אילם (לא היתה אז אפשרות אחרת) בכיכובו של דגלאס פיירבנקס, שהיה אז כוכב האקשן מספר אחת בעולם. הוא שיחק את רובין הוד, את זורו, את הגנב מבגדד וגם את דארטניין. זכויות היוצרים של הסרט הזה כבר פגו, ואתם יכולים להוריד אותו או לצפות בו אונליין באופן חוקי למהדרין. אני לא בטוח שאני ממליץ על זה: לצופים ב-1921 היתה הרבה סבלנות. "שלושת המוסקטרים" האלה מלאים וגדושים בעלילה – בתור סרט אילם, יש בו הרבה טקסט – וסצינת האקשן הראשונה בסרט מגיעה אחרי 37 דקות של סרט. לחסרי הסבלנות: הנה היא.
עכשיו, אותה סצינה בדיוק, 27 שנים אחר כך. ב-1948 ג'ין קלי גילם את דארטניין, והיה מעצבן לאללה. אני בעד האלמוני שנלחם בו. אבל חוץ מזה – זה יופי של קרב. ואם "הנסיכה הקסומה" קופץ לכם לראש – טוב, עכשיו אתם יודעים מאיפה הגיעה אליו ההשראה.
(הסרט גם לא מאוד החלטי בקשר לאופן שבו מבוטא שמו של הקרדינל – רישלו או רישלייה?).
מצטער, לא מצאתי את דארטניין אומר "סליחה, אבל אנחנו ארבעה" ב"שלושת המוסקטרים" מ-1973. זאת כנראה הגירסה הכי עטורת-כוכבים של הסיפור (רשימת השחקנים מפורטת בטריילר), אבל אם לשפוט לפי הטריילר הזה, זאת יותר פארודיה מאשר עיבוד רציני.
הרבה יותר קרוב להווה, היתה הגירסה של "שלושת המוסקטרים" מ-1993, עם צ'רלי שין וקיפר סאתרלנד. ראיתי את הסרט הזה בקולנוע, אבל אני זוכר ממנו בעיקר שני דברים: האחד הוא השיר המחריד של בריאן אדאמס, סטינג ורוד סטיוארט; השני הוא שלפני הסרט הוקרנה, בתור מין טריילר מורחב, הסצינה הראשונה של סרט אנימציה חדש בשם "מלך האריות". זאת היתה הפעם הראשונה שבה שמעתי על הסרט הזה, והסצינה הבודדה הזאת היתה מדהימה והאפילה לגמרי על הסרט שאחריה. אבל גם הוא היה נחמד. אני חושב.
The Three Musketeers (1993) (Home Video Trailer) by NakedBrotha2007
והיום – יש את זה. בהחלט רואים שחלה התקדמות בתחום הביגוד והפיצוצים.
כמובן, אם אתם די צעירים, יכול להיות שאתם מכירים את שלושת המוסקיטרים בעיקר בזכות הדבר המזעזע הזה. (ברצינות, היו יכולים לפחות לגרום לתפוח לזוז טיפה מצד לצד, או למעלה למטה, או משהו).
בסוף, הנסיכה הקסומה יותר טוב מכולם
לא בפעם הראשונה דווקא הפרודיה מוצלחת בהרבה מהמקור.
החן וההומור בנסיכה הקסומה חסרים כל כך בסדרטים שמצפים מאיתנו לקבל את כל התרבות דמיקולו של תקופת המוסקיטרים ואפילו כשהם מנסים להיות קלילים (כמו בסרט עם קיפר סאתרלנד) זה הוליוודי ועלוב.
בסוף, לכו על הפארודיה במקום כל האחרים.
ואו. ג'ין קלי ממש בכושר.
(ל"ת)
ג'ין קלי מלך מלך!
אבל אני מעדיפה שהוא ירקוד; סצינה הסיף הנ"ל שעממה אותי למדי ועם כל חיבתי הגדולה לקלי (ויש חיבה, יעיד מדף ה-DVD שלי) נטשתי אותה באמצע.
ומכשכש בזנב משום מה.
(ל"ת)
"די צעירים"
הסדרה המצויירת עם הכלבים שודרה לראשונה בארץ לפני משהו כמו עשרים שנה. יש אנשים שצפו בה בזמנו והיום חושבים שכבר לא עושים סדרות כאלה, בזמן שהם מנסים להבין מה הילדים שלהם מוצאים בפיניאס ופרב. אגב, למרות שהעיבוד מתיילד, זה אחלה שיר פתיחה. אני לא בטוח, אבל נדמה לי שהסדרה הזו הרבה יותר קרובה למקור הספרותי משאר הגרסאות שמוזכרות כאן. היא פחות אלימה, מן הסתם, כי זו סדרה שמיועדת לילדים.
הגרסה מ-1948 נראית איומה. למרות שהקרב עשוי היטב, המוסקטרים נראים שם כמו בריונים אכזרים. אני יודע שיש הסבר לשנאה שלהם כלפי אנשי המשמר של רישלייה, אבל קשה לי להזדהות עם דמות שמתעללת באדם לא חמוש.
ואני בול באתי לכתוב כמה השיר הזה נורא
וואו, הסדרה הזאת התיישבנה בצורה נוראית.
שיר ענק
נזכרתי בסדרה לפני איזה חצי שנה ולא יכולתי להפסיק לשמוע את שיר הפתיחה ביוטיוב. אחר כך שמתי אותו כרינגטון לכמה חודשים טובים.
לא הכרתי את הסדרה עד לכתבה הזו
ובקושי הצלחתי להגיע עד סוף השיר, הדבר הזה (או לפחות השיר) הוא זוועת עולם
באמת שיר ענק.
עד היום אני יכול לדקלם חלק גדול ממנו מהזכרון.
יש מעט מאוד תכניות שהשירים שלהן יוצרים תחושה של שיר איכותי וכיפי (ומרגש?), ולא סתם פתיח מוזיקלי שבא לסמן את תחילת התכנית. נגיד "בבאי", שלא גדלתי עליו אבל שמעתי אותו בסביבה והשיר שלו מאוד קליט וכיפי. או "היער הירוק" מימי ערוץ 2 הניסיוני, או "דביבוני היער הירוק" (שזה לא אותו דבר) ויש עוד כמה כאלה. "אלף ואחת אמריקות" (הגרסה המקורית), ואחת הגרסאות המקוריות של דן-דין או טוב-טוב. הן תמיד מתערבב לי בראש. או "החיים". וגם "המומינים", אני חושב.
בקיצור, יש כאלה עם שירים כיפיים ואיכותיים.
לגבי איכות התכנית עצמה, קשה לי לשפוט, מה גם שזה מעורב בלא מעט נוסטלגיה שמטשטשת את שיקול הדעת.
הסדרה הזאת לא התיישבנה.
היא היתה נוראית מההתחלה, והשיר הזה מזוויע.
זו היתה אנימה לא?
היא נראית כמו אנימה.
אני מסכים שהיא היתה די מחורבנת עוד מההתחלה. אנימציה מגעילה ודמויות שטוחות ובכלל אני השתעממתי ממנה עוד כשהייתי ילד.
כנ"ל
ראיתי אותה בתור ילד שאהב את שלושת המוסקטרים, ומהר מאוד נטשתי אותה מרוב שזה היה פיכסה.
לא להאמין שפעם הייתה תקופה
שלא כל טריילר התחיל בIn a world או For every legend או משהו בסגנון שמנסה להיות יותר מדי דרמטי. hell, הם אפילו דחפו לשם את המילה אפוקליפסה. והם בסך הכל השומרי ראש של מלך צרפת. הם לא קשורים לאפוקליפסה. אלא אם עשו קרוסאובר שלהם עם קט'ולהו או משהו.
חוץ מזה, ראיתי את הסרט מ93 בטלוויזיה והוא היה מבדר. את הסדרה המצוירת ראיתי כשהייתי קטן מדי בשביל לשפוט אותה, אבל אהבתי אותה בזמנו, בניגוד לעיבוד לקחנו-ספר-קלאסי-ערבבנו-את-העלילה-והחלפנו-את-האנשים-בחיות של מסביב לעולם ב80 יום.
מכיוון שהסדרה המצוירת עלתה
אני חייב לשאול שאלה שהטרידה אותי מהילדות: למה לעזאזל לקרוא לו לדו קרב נחשב ל"עזרה" מצד החברים?
נראה לי שזה 2 משפטים נפרדים
הם עוזרים לו.
לדו קרב הם קוראים לו.
או שהם עוזרים לו בתמורה לכך שיעזור להם בדו קרב.
דבר אחר שהטריד אותי
מיליידי אמורה להיות מרגלת, נכון? כמעט כל הדמויות בסרט הן כלבים ומיליידי היא חתולה. איך זה עוזר לה לא לבלוט בשטח, מעולם לא הבנתי. גם הדרך שלה לא להתבלט – לעטות על עצמה גלימת שמכסה את כל הגוף, זה לא בדיוק שיא העידון.
דווקא לזה יש הסבר
בגלל שהיא נוכרייה (כלומר לא צרפתייה) אז היא לא כלבה. כי לפי ההגיון של הסדרה, צרפתים הם כלבים.
והנה הפאק בהמשכיות, גם הבריטים הם כלבים בסדרה. אז כל ההסבר הזה יורד לטמיון.
אותי תמיד עניין למה קוראים לזה "שלושת המוסקטרים"
כשיש מוסקטר רביעי והוא תמיד הגיבור (דרטניאן).
חוץ מזה, הקליפ הזה שהבאת לא מספיילר את הסרט החדש?
בטריילר מיילידי מוצגת כרעה ולפי הקליפ הזה היא הופכת לטובה עד סוף הסרט…
דרטניאן הוא לא מוסקטר
זה למה.
וואלה?
הייתי בטוח שהוא כן.
לא בסיפור המקורי
לא קראתי את הספר, אבל ממה שהבנתי, הוא רוצה להיות מוסקטר, אבל מגוייס לחיל אחר כי גונבים לו את המכתב שאבא שלו כתב.
בסוף הוא נהיה מוסקטר
לפחות דרטנייאן האמיתי
http://en.wikipedia.org/wiki/Charles_de_Batz-Castelmore_d%27Artagnan
מוסקטר היה אות של כבוד, יחידת אבטחת אישים כזאת
קוראים להם כך כי הם חיילי מוסקט (הנושאים רובה מוסקט). לא קראתי את הספר מזמן, אז אני לא זוכר למה רואים אותם בעיקר עם חרבות ולא עם רובה מוסקט, אולי כי מתישהו נגמרים הכדורים ולוקח דקות ארוכות לטעון מחדש.
פטריק אתה צודק, אבל לא מהסיבות שציינת
רובה המוסקט היה נשק מאוד כבד. בערך 20 קילו האחד. ולהסתובב עם דבר כזה זה חתיכת סיפור. כמו כן, טעינת המוסקט ארכה מעט פחות מדקה- מוסקטר מיומן יכל לירות עד שלושה כדורים בדקה, עם המנגנון המתוחכם של פתיל (כמו בתותחים של פעם).
רובה המוסקט לא היה מאוד מדויק, וזו גם אחת הסיבות.
תודה על ההעשרה
(ל"ת)
אופס, איזה פספוס...
לקח לי בערך חצי שעה לכתוב את התגובה שלמטה.
למיטב זכרוני,
המוסקט יורה קליע אחד בכל פעם, ולוקח לפחות כמה שניות טובות לטעון אותו מחדש. חוץ מזה, הוא מאוד לא מדויק, ואם אני לא טועה הכדורים שוקלים הרבה. בקיצור, זה נשק שאפשר להפיק ממנו תועלת *כלשהי* בירי ממרחקים לא מאוד גדולים, אבל הוא לא מאוד פרקטי ברוב הזמן. אם מישהו יוכל לדייק, זה יהיה נהדר, כי אין לי כוח לקרוא בזה הרגע את כל הערך הוויקיפדי (מה שמעורר את השאלה למה בכלל כתבתי. אבל אם כבר כתבתי פסקה, אפרסם אותה; נדמה לי שבגדול כתבתי דברים נכונים).
מצד שני, קרבות החרבות ברוב הסרטים האלו מגוחכים לגמרי
בחלקם עושים שימוש בחרב בצורת סיכה ארוכה וגמישה, שלא יעילה לכלום חוץ מלשימוש ספורטיבי. ובכל מקרה, קרבות החרבות נראים לרוב כאילו הם באו לשחק ולא להרוג אחד את השני. אני ממש מחכה למישהו שיבוא עם גרזן וירסק לכולם את הראש יחד עם החרב המגוחכת שלהם.
בתקופה הזו אכן היו חרבות מהסוג הזה (כלומר ארוכות, דקות יחסית וחדות מצד אחד), והרובים הפכו את השריון של ימי הביניים למעמסה מסוכנת, אבל קרבות היו עניין של שניות, ולחסום את היריב שלך עם הנשק לא היה משהו מאוד ריאלי (אפשר אולי להתחמק בהתכופפות או תנועה אחורה). וברגע שהיריב שלך במצב של חולשה אתה פשוט תוקף למרכז הגוף ומחסל אותו.
אני ממש לא מומחה לתחום, אבל את כל המידע בנושא הזה תוכלו למצוא כאן:
http://www.thearma.org/Youth/rapieroutline.htm
הייתי מכורה לחלוטין ל"שלושת המוסקטרים" המצויירת. הייתי מteam אראמיס. האמת היא שהאנימציה באמת מזעזעת, אבל זו דווקא הייתה סדרה נחמדה. אם אני זוכרת נכון, אפילו הופיע שם סיפור "האיש במסכת הברזל" והכל. אגב, הייתה לזה גם סדרת המשך – שלדארטניאן וחולייטה יש ילדים או משהו.
הלו, עד הסדרה המצויירת, כן?
לא אומרים "מזעזע" על נוסטלגיית ילדות. מה גם שכשאני משווה את זה לזבל שמשדרים היום לילדים בטלוויזיה, זה לא פחות מMASTERPIECE.
המוסקטרים, שלתיאל קוואק והמומינים הן ללא ספק הסדרות הכי טובות שגדלתי עליהן.
לא זה לא, כמעט כל הסדרות "של פעם"
הם זבל מוחלט כמו כל הסדרות של היום. נוסטלגיה זה לא מה שזה היה פעם.
כן זבל, לא זבל
בשבילי החשמן רישלייה תמיד יישאר שועל בגלימה אדומה.
"המוסקטרים" המצויר בהחלט היה זבל
גם אז הבנתי שזה היה זבל.
אולי, אבל נראה לי
שרמת התחכום וההשקעה בסדרות המודרניות (לפחות המערביות) ירודה בהרבה ביחס להרבה סדרות שראיתי בילדות – בסך הכול לפני שמונה-עשר שנים. פריקאזויד, האנימאניאקס, המומינים, שאלתיאל קוואק (שאמנם אני לא נהנה ממנו כיום כמו פעם, אבל הוא לא אידיוטי ולא נועד לרדת לרמת הילדים, אלא לחשוף אותם לרעיונות חדשים), הלוני טונס, אפילו חתול-כלב… וחוץ מזה, פעם היו סדרות הרבה יותר "חברותיות", עם דמויות פשוט נחמדות – כמו "הת'ורנברים" והסדרה על הילדה ג'ינג'ר ששודרה בניקולודיאון. עכשיו אני לא רואה סדרות כאלה.
אני לא כל כך מחובר למה שהולך היום בטלוויזיה, נכון, אבל כל פעם שאני מנסה לראות משהו בערוץ ילדים כלשהו, אני נחרד. ההומור לא היה *כל כך* ירוד בחומר הישן (שאני זוכר לפחות), והאנימציה הגיעה לשיאים בשנות התשעים, לפני שקשקשו הכול עם עצלנות-פלאש וצורות פרימיטיביות. מה שאני רואה לא מייצג? את אווטאר: מכשף האוויר האחרון אני מכיר, אז לא צריך לתת אותו בתור דוגמה.
*8-10 שנים, לא שמונה עשרה...
(ל"ת)
על כל אנימניאקס
יש לך "אבירי האור הקסום", על כל פריקאזויד יש לך "פוקימון" ושאר חיקויו, על כל שאלתיאל קוואק יש לך "פאוור ריינג'רס", וגו'. ראויים לציון להפך-משבח: רובטריקים, הי מן, חוש חש הבלש, מבוכים ודרקונים, דובוני אכפת לי, בימבה ואין לי כוח לעוד. אני לא יודע מה יש היום, אבל בטוח זה לא יותר גרוע מה"פנינות" של פעם.
זה כן יותר גרוע, בלי ספק בכלל.
יש לי אחות קטנה שאני רואה איתה ערוץ הילדים ואני נחרד כל פעם מחדש מהרמה הנמוכה, שלא לומר שלא קיימת בכלל.
הערוץ היחיד ששווה זה לוגי שיש בו באמת סדרות טובות והרבה הרבה פחות זבל מערוץ הילדים.
תסמונת אספרגר זה לא משהו לצחוק עליו
אלא אם אתה ראיין מרפי ויצרת את התוכנית המחורבנת הזו Glee…
תסמונת אספרגר זה מה שיש *לי*,
ואני אצחק על זה כמה שבא לי.
אני תמיד שונאת כשאנשים אומרים ''פעם היה יותר טוב''
אולי זה פשוט נותן לי תחושה שמעליבים אותי (או את אחותי הקטנה, במקרה הזה) על כך שנולדתי בעשר הלא-נכון.
כן, שנות התשעים היו רנסנס של אנימציה וערוץ הילדים שורץ זבל כיום, אבל זה לא לומר שאין סדרות טובות. פיניאס ופרב , למרות הדיבוב הדי עלוב לעברית, היא סידרה פשוט נהדרת – עם שירים קליטים, בדיחות טובות, ויזואליה נחמדה ועלילת המשנה המגניבה ביותר בהיסטוריה האנושית, לקים פוסיבל יש אקשן טוב ורשעים מעניינים, לדני פנטום , למרות עונה שלישית גרועה במיוחד (ולדעתי ההידרדרות החלה לאחר "האויב האולטימטיבי") עדיין כולל פרקים מעניינים, מצחיקים , לעתים גם אפלים במידה ומונפשים טוב מאוד, אני לא צופה בפאן-בוי וצ'אם צ'אם או במייטי בי הרבה – אבל כשאני כן, אני רואה תכניות מבדרות במידה רבה שמזכירות לי מאוד את "רן וסטימפי" ומיי ליטל פוני
טוב, כבר נמאס להסביר שוב ושוב מדוע הסדרה הזו באמת גדולה, הנה מישהו אחר שמסביר למה אני נהנית מפונים ורודים
http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/teamt/cr/ff/32418-episode-57-my-little-pony-retrospective-part-1
http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/teamt/cr/ff/32594-episode-58-my-little-pony-retrospective-g4
במילים אחרות, פעם היה הרבה זבל והרבה דברים טובים – גם היום יש הרבה זבל והרבה דברים טובים.
א. זבל הוא בעיניי המתבונן
ב. יש ויש. שלתיאל קוואק למשל סדרה עם תכנים מאוד בוגרים (נאציזם, להט"ב וכו')
א. נכון.
ב. ידוע שזו היתה יותר סדרה למבוגרים במסווה של סדרה לילדים. יש הרבה כאלה גם כיום. "זים הפולש" ו"בובספוג" למשל.
וכנ"ל גם על סרטים. "וול-E", למשל.
מה הקשר בין בובספוג ומבוגרים?
אחת הסדרות הכי אינפנטיליות בזמן הזה.
להט"ב בשאלתיאל קוואק? עכשיו אני מסוקרן
אפשר להרחיב על זה?
אני זוכר שקראתי על כך ועכשיו אני לא מוצא את זה
נדמה לי שמדובר בחסידה לולי שלבשה בגדים גבריים וכו', לפי ויקיפדיה (עברו קרוב ל-20 שנה מאז שראיתי את זה…)
החסידה לולי אהבה ללבוש בגדים של גבר והיתה לה חברה
במילים אחרות, כן, היא לסבית.
היתה גם איזו פודלית עם סרט ורוד שהיתה מאוהבת בברווזה השחורה וויני.
אני חושב שגם הומואים היו שם. אני תומך בתאוריה שדולף היה מאוהב בשאלתיאל.
לפי ויקיפדיה
במקור היא הייתה בכלל חסידה ממין זכר, ואני לא חושבת ששינו את המין שלה בדיבוב מטעמי חינוך לסובלנות, סתם כי בעברית כשאומרים "חסידה" חושבים על נקבה וזה היה יותר נוח.
מה שמוזר לי לגבי הסדרה המצויירת
זה שרק עכשיו אני קולט שאלו היו חיות שם. כאילו, בתור ילד זה היה נראה לי טבעי לגמרי, ולרגע לא תהיתי לעצמי "היי, למה לעזאזל המוסקטרים הם כלבים ארורים?"
כנ"ל
כאילו הייתי מודע לעובדה שאלו כלבים, אבל זה לא ממש ישב לי בראש. זה אכן נראה טבעי, וזה אומר שזה פועל טוב. כמו הסרט של דיסני על רובין הוד שבו הוא שועל וכולם בעצם חיות.
וזה שבטריילר של שלושת המוסקטרים מ93..
יש את המוזיקה של וילו והנסיכה לא שמת לב?:)
זה ממש שילוב מעולה עם הטריילר.
חיות בסדרות תמיד מעלות תהייה-הכלבים יודעים לדבר להתלבש ולסייף, אבל מה עם הסוסים ושאר החיות בפתיח ובסדרה? לנצח עבדים שלכודים בטייפ קאסט של סוס מוביל קשור לכרכרה?
בעונה השנייה הבנתי שהסוסים נחשפו לתרופה שפיתחה את המוח שלהם והם עשו מרד…
הסדרה לדעתי היתה מעולה, והפתיח גם כן.
(ל"ת)
וואו
אני זוכר את הסדרה הזאת היטב, למרות שהיא שודרה לפני משהו כמו 15-14 שנה. כל פעם שאני שומע את המושג מוסקיטרים אני נזכר בשיר הפתיחה שלה. באמת שאני לא זוכר יותר מידי, בעיקר שהיה שם את האיש במסיכת הברזל, ואת השאלה המטרידה "איך חברים עוזרים בכך שהם קוראים לך לדו קרב?"
רק שימו לב כמה נפח תופסים האפקטים ככל שמתקדמים עם השנים
אני יודע שזה טבעי, אבל זה גם אומר עליינו משהו.
הטריילר לסרט החדש בעצם אומר "בואו לקולנוע יש מלא הילוך איטי"…
זכור לי גם סרט של דיסני בכיכובם של מיקי, דונלד וגופי
לא היה הרבה קשר לספר (הדמיון מסתיים בכך שמישהו רוצה להיות מוסקטר ויש שלושה מהם) , אם בכלל, אבל זה היה יצירת מופת בהתחשב בעובדה שזה היה סרט של דיסני בשנות האלפיים המוקדמות ישירות לדי וי די- עם שירים נחמדים מבוססים על מוזיקה קלסית, בדיחות חמודות וסלפסטיק טוב
גם אני זוכר אותו לטובה.
הוא היה ממש נחמד.
נ.ב.
וגם הייתה לו אריזת DVD כחולה לגמרי, ולא לבנה שקופה…
האמת בשביל סרט אילם משנות ה20 כוריאוגרפית הקרב שם די סבירה. בטח יותר מעניינת מסצינת הקרב המעצבנת והנמרחת מתש"ח.
איכשהו פספסתי את כולם.
וזה לא מפתיע האמת כשהעיבוד האחרון של הספר היה מ-1993, כך שהתלונות 'למה צריך עוד סרט מוסקטרים חדש?' לא מובנות לי. ליתר דיוק, כן ראיתי סרט 'שלושת המוסקטרים', קוראים לו "מיקי דונלד גופי שלושת המוסקטרים", סרט האנימציה של דיסני שיצא ישר למדפים, אין לי מושג איך הסרט התקבל אבל אני מת עליו. האנימציה מדהימה, השירים קליטים (מאוד!) והוא די משעשע. אני מקווה שאוכל בקרוב לראות את החדש. גם הסרט הראשון מ-1923 נראה מעניין, וכל עוד הוא בחינם והצפייה חוקית, אני אצפה בו, מתישהו.
אנו זוכר לרעה את הסרט המוסקיטר עם טים רות
אני לא אשכח את משפט המכירה של הסרט ואפילו מצאתי אותו:
"פטיר היימאס מביים את הקלאסיקה "שלושת המוסקיטרים" של אלכסנדר דומא, ויוצר סרט בו סגנון הלחימה הוא ערוב בין טכניקות מזרחיות ומערביות, שגנון שהוא בן זמננו ונטול זמן גם יחד".
שכחו לציין כי הוא חסר עלילה, טעם, חדשנות, כישורי משחק ועוד מספר אלמנטים.
אני מקווה שהחידוש האחרון ידע להפיק לקחים, למרות שה preview בטלוויזיה מציג סדר ילדים קלישאתי שזה נראה כמעט פארודיה.
בכל הנוגע למוסקיטרים, טום וג'רי לוקחים ובגדול.
(ל"ת)
LOL,
בשיר מערוץ הילדים, בקטע שהם שרים "אחד בשביל כולם כולם בשביל אחד", אחת הזמרים נשמעת כמו הבת של הגמד שאומר "שלום!" (http://www.youtube.com/watch?v=4ls4mznsTwQ&feature=player_embedded)
(ו![!אוף!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif" alt="" width="" height="" />)
– שמתי לב שמשום מה, חצי מתמונות ה-Gravatar באתר לא מופיעות, ובמקומן יש ריבוע לבן. זה קרה לעוד מישהו?)
וכמובן, כל הרוסים בקהל יזכרו את המחזמר הרוסי
http://www.youtube.com/watch?v=ibKkvXiWi5A :)
תהיתי האם לקשר לזה...
אבל… בעיניים זרות שלא ראו את המראות ושמעו את השירים בילדותן זה בטח נראה ממש מטופש.
וזה לא. המיליידי הרוסייה rocks. ^_^
יואו איך אהבתי את זה!
אבל הייתי ממש קטנה ואני לא זוכרת שומדבר ממה שהלך בסרט, חוץ מזה שהייתי דלוקה על דארטניין חח
תמיד כשאני שומעת "שלושת המוסקטרים" אני מיד נזכרת בשיר הזה :) נראה לי שווה צפייה חוזרת מתישהו !
אפשר תרגום לקהל דובר העברית?
לא חובה כל מילה, רק את הרעיון הכללי.
נגיד, למה הם שרים על פרות אבל רוכבים על סוסים?
זאת אירוניה עמוקה
הרעיון הכללי הוא שהם שמחים מהחיים, מבחורות יפות, מכוס יין טובה, ממכת חרב מוצלחת, ואומרים "תודה רבה" לגורל שלהם. זה שיר נושא כללי כזה.
והסדרה עצמה
מצאתי גם את הסדרה כולה ביוטיוב –
http://www.youtube.com/watch?v=Lc34z9ydXKM&feature=BFa&list=PL97DAC7703051378C&lf=results_video
ויש שם אפילו לינק לכתוביות. אני לא יודע עד כמה הן מדויקות/עובדות, אבל נראה לי ששווה לנסות.
בכל אופן, לדעתי זה העיבוד הטוב ביותר לספרים, אבל צריך פה להזהיר: זה סרט [סדרה] רוסי. ז"א הסגנון של זה לא מוגדר באופן רגיל. יש פה הרבה שירים, הרבה דיאלוגים ודמויות, דרמה ואירוניה כלולות גם כן, וגם קצת אקשן. ובכלל זה לא דבר רגיל לכל מי שלא מכיר יצירות רוסיות. לא בטוח שהייתי מתחיל את ההכרות דווקא עם זה [קודם כל, משום שזאת סדרה. ז"א 27 חלקים ביוטיוב], ובכל זאת, אני חייב להמליץ.
נ.ב. כן, לא הגבתי פה מעולם, אבל אני קורא כאן גם מאז שהאתר החדש נפתח, וגם בעין הדג הישן.
אני חייב לציין את..
"האיש במסיכת הברזל", עם ליאונרדו די קפריו. למרות שהוא לא נושא את שמם בכותרת, הוא הסרט הכי טוב על שלושת המוסקטרים, טיפה אובר-דרמטי, אבל אחד הסרטים הטובים מסוגו לדעתי.
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Man_in_the_Iron_Mask_(1998_film)
מסכים לחלוטין
ראיתי את הסרט לפחות 5 פעמים, נראה עדיין יש לי אותו בוידיאו. לא מתיישן אף פעם (הסרט כלומר, לא הקלטת. יש לי תחושה שאם אכניס אותו למכשיר וידיאו אני יכול להיפרד הן מהקלטת והן מהמכשיר).
שמונה עשר מוסקיטרים, לא שמונה עשרה.
(ל"ת)
נכון.
(ל"ת)
בנוגע לקטע הראשון מ1921
בדקה 8:42 יש קטע נורא מוכר… מישהו יודע מה שם הקטע או מאיפה הוא במקור?
Alexander Borodin - Prince Igor: Polovtsian Dances
לדוגמא:
http://www.youtube.com/watch?v=mPERT2eujC8
לפני כמה שנים (מסתבר ש-14 שנים כבר עברו. חזיז ורעם) יצא עיבוד סתמי למדי לקטע הזה. הנה דוגמית:
http://www.youtube.com/watch?v=-blfPCOeLQ0
זכרתי את העיבוד הזה כגרוע יותר. כנראה התבלבלתי בינו לבין Dear Malika.
תודה רבה
(ל"ת)