“ירח אדום" פחות גרוע מכפי שהוא נשמע.
זה לא אתגר גדול, כי הסרט הזה נשמע מגוחך יותר מצביקה פיק על קורקינט. השם המקורי של הסרט הוא פשוט "כיפה אדומה", והבמאית קתרין הארדוויק אחראית ל"דמדומים" הראשון. כבר מהטריילר אפשר היה להבין שהשילוב הזה מכוון: הסרט הזה מספר את אגדת האחים גרים המפורסמת, כפי שהיתה נכתבת על ידי סטפני מאייר. לילדה הקטנה, הזאב והסבתא הוזרקו שלושה טון הורמונים, רומנטיקה מאולצת, דיאלוגים מביכים וג'ל לשיער.
כיפה אדומה היא בגירסה הזאת נערה בת-עשרה בשם ואלרי (אמנדה סיפריד, נראית מצוין באדום) המאוהבת בחוטב עצים צעיר עם שיער זקוף תמידית, שהוא אולי, ואולי לא, אדם-זאב. קשה לדעת, כי בעולם הפנטזיה המוזר שבו מתרחש הסרט אנשי זאב דווקא לובשים חולצה לפעמים. כדי שיהיה ניתן לטעון שמדובר בגירסה בוגרת ואפלה ל"כיפה אדומה", היא מסתובבת רוב הסרט עם גלימה אדומה בוהקת, לא מוותרת על אף הזדמנות לבקר את סבתא, וגם המשפט "למה יש לך עיניים כל כך גדולות" וכו' מופיע בסרט. הקהל, במקרה שתהיתם, מתגלגל מצחוק. וזה לא הרגע היחיד בסרט שמצחיק מהסיבות הלא נכונות.
דוגמה מהדקות הראשונות של הסרט: קבוצה של אנשי הכפר יוצאים לחפש את הזאב הגדול והרע בתוך מערה. אחרי כמה צעדים באפלה, הם מגיעים לצומת במנהרה. מה יעשו אנשים הגיוניים המחפשים חיה ענקית ורצחנית?
"בואו נתפצל" הם מכריזים.
אני דופק את היד במצח.
אחרי דקה, אחת משתי הקבוצות מגיעה לעוד צומת במנהרה.
אני, מייעץ משורה 6: "אולי תתפצלו שוב?"
הם: "בואו נתפצל שוב".
אני: דופק לעצמי מכה במצח שמעיפה אותי אל שורה 7.
ויש עוד כאלה. הנערה הקרועה בין שני אהובים, אחד מהם בעל שיער עומד, היא ניסיון לא מוסתר לחקות את "דמדומים", וכזאת גם הנאמנות הכלבלבית (האם זה רמז?) של שניהם: "גם אם תפגעי בי, גם אם תירקי עלי, אמות בשבילך, ואז אקום לתחיה מהמתים רק כדי שאוכל למות בשבילך שוב". המוזיקה אנכרוניסטית להפליא, שלא לדבר על עיצוב השיער. כשהסרט מגוחך, הוא כל כך מגוחך, שלפעמים נדמה שהבמאית קתרין הארדוויק – שהיתה אחראית במידה רבה להצלחה של "דמדומים", אבל אז פוטרה מהסדרה – דווקא יודעת בדיוק מה היא עושה, ובתור אצבע משולשת למפיקים שזרקו אותה עשתה בכוונה סרט דמדומימי יותר מדמדומים, ונהנית מכל רגע של קאמפיות.
או אולי היא פשוט גרועה. קשה להיות בטוח.
למרות כל השטויות, יש ב"ירח אדום" גם סיפור לא רע. הרבה אנשי זאב ראינו בקולנוע בזמן האחרון, אבל כמעט תמיד הם סתם עוד מפלצת שאפשר להשתמש בה מדי פעם כשנמאס מערפדים. ולכן, כמו הערפדים, הם הפסיקו להיות מסתוריים או מפחידים. היה צריך את כיפה אדומה כדי לחזור סוף סוף למקורות ולזכור מה באמת מפחיד באנשי זאב: העובדה שכל עוד הירח אינו מלא, הם נראים בדיוק כמו אנשים רגילים. אתה לא יודע מי מהאנשים סביבך הוא אדם זאב. זה יכול להיות השכן, הדוור, או אפילו אשתך, פם פם פם!
וזוהי בעצם העלילה העיקרית בסרט: אחרי שגמרו להתפצל במערות, מגיע אל הכפר כומר לוחם ברשע, מין ואן הלסינג שכזה (גארי אולדמן עם מבטא לא ברור, לא מתאמץ), ומגלה לטמבלים את מה שהם היו צריכים לדעת מזמן: הזאב שממנו הם מפחדים לא גר בשום מערה; הוא אחד מאנשי הכפר. מאותו רגע הסרט הופך למותחן "מי עשה את זה?", שבו כולם חשודים: ישנו החשוד המובן מאליו, החשוד השני שהוא בעצם החשוד העיקרי כי מובן מאליו שהחשוד המובן מאליו לא יהיה באמת אשם, זה שנראה כמו האחרון שהייתם חושדים בו ולכן הוא בעצם החשוד העיקרי, והסבתא. כן, הסבתא. הסרט נהנה לזרוק רמזים לפה ולשם – בעצם, "רמזים" זו מילה עדינה מדי, והסרט לא עדין. מדי פעם הוא מתרכז בדמות זו או אחרת ומשמיע מוזיקה מאיימת, כאומר "אולי זה הוווווווווא???". ולמרות הכל, אני שמח לדווח שהניחוש שלי לגבי זהות הזאב היה שגוי.
"ירח אדום" גם נראה מצוין, כל עוד אתם לא מבלבלים בין מצוין לריאליסטי. הכל מלאכותי, אפילו עצי היער נראים כמו פלסטיק, אבל הוא יפה, בין השאר בזכות הרבה צילומים של גלימה אדומה על רקע שלג לבן. הזאב, כשהוא נכנס לפריים סוף סוף, לא יזכה בשום פרס על אפקטים מיוחדים, אבל לפחות הוא נראה כמו זאב רשע מהאגדות, ולא אחד מהכלבלבים המגודלים מ"דמדומים".
הרבה אנשים יטענו ש"ירח אדום" הוא אחד הסרטים הגרועים של השנה, ויהיו להם הרבה נקודות נכונות. אבל אם אתם מגיעים עם מספיק פופקורן וחברים, ומוכנים ליהנות מקצת קאמפ טוב, אפשר בהחלט ליהנות ממנו. נגיד את זה ככה: זה הרבה, הרבה יותר טוב מ"ירח חדש".
(פורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב)
נשמע נוראי.
אני אראה כשיגיע לדיוידי, וגם זה בספק.
נשמע כמו סרט קאלט...
הגיע הזמן שיעשו פרודיה על הז'אנר הזה, לא..? או שזה סתם סרט צפוי לחלוטין…
אוי, איזו ביקורת נהדרת
כששמעתי את הפרטים הראשונים על הסרט, ביטלתי אותו מייד כאופציה. אבל עכשיו, בעקבות עודף זמן פנוי והביקורת המפילה מצחוק, אני אתן לו סיכוי נוסף ואלך לקולנוע.
אבל קודם, אני הולך לכתוב סימן רשום על "מגוחך יותר מצביקה פיק על קורקינט".
כדאי שיהיו סרטים גרועים בעולם רק בשביל כאלה ביקורות
נשמע כמו סרט מטומטם כלבבי.
תיקון קטן, הסרט לא מספר את "אגדת האחרים גרים המפורסמת" אלא את אגדת כיפה אדומה כמו שהיא הייתה לפני שהאחים גרים סירסו אותה בשביל שהיא תתאים להשקפת העולם הפוריטנית שלהם, כמו שהם עשו להרבה סיפורים אחרים שהם עקרו להם את השיניים.
אפשר פירוט?
מה היא הייתה לפני הפגישה הטראומטית עם האחים גרים?
ביקורת מופלאה :-) ,
יש עכשיו סיכוי שאלך לראות אותו. אגב אני מתה על גארי אולדמן, הוא משדרג אוטומטית כל סרט שהוא דורך בוא.
בו לא בוא. דיסלקט נשאר דיסלקט :-(
(ל"ת)
לא, ממש לא
הוא לא באמת מספר אף אחת מהן, אלא סיפור שלא ממש קשור, אבל כולל אלמנטים מתוך האגדה בגירסה המפורסמת שלה, של האחים גרים ("למה יש לך עיניים גדולות כל כך" וכו').
איפה באמת אני מוצא לקרוא גרסאות
שקדמו לאחים גרים?
אצל שארל פרו (Charles Perrault)
הראשון שהעלה את האגדה על הכתב ב-1697. לסיפור שלו אין האפי אנד, גם כיפל'ה וגם הסבתא מסיימות את חייהן כארוחה לזאב בלי צייד מושיע והאלגוריה המינית ברורה.
אחד הפרקים בספרה של פרופ' זהר שביט "מעשה ילדות, מבוא לפואטיקה של ספרות" עוסק בגילגוליה של האגדה הזו אם זה מעניין אותך.
איזה יופי, אני אוהב שאין האפי אנדינג!
או שאפשר לקרוא את הבן שלה
אבנר שביט בוואלה על גלגוליה של כיפה אדומה:
http://e.walla.co.il/?w=/227/1813245
למה שתרצה?
כבר בשלב של האחים גרים האגדות הופכות למחרידות ונוראיות. אני חוששת בכלל לחשוב על מה הן יכלו להיות לפני שהאחים גרים כביכול "עקרו מהן את השיניים", בין השאר בגלל שבגרסאות של האחים גרים לרוב קיימות דמויות שנשארות ללא שיניים או איברים חיוניים אחרים.
(סתם, זה מעניין גם אותי – אגדות בגרסאותיהן המקוריות/קדומות, אבל תודו שאי אפשר לומר שהגרסאות של האחים גרים הן נעימות במיוחד).
האחים גרים ריככו ועידנו את האגדות שעיבדו
לדעתי הן ממש לא מפחידות ומחרידות, בטח שלא ביחס למקס ומוריץ וסיפורי יהושוע הפרוע שהטילו עלי מורא וחלחלה בימי ילדותי. מהצד השני, קראתי רק את התרגום לעברית ולא את המקור הגרמני כך שאני מסתמכת עליו, אולי הן עברו עוד תהליך של סובלימציה בתרגום.
אם יצא לך לקרוא את קובץ האגדות האיטלקיות של קאלווינו תוכלי לראות שיש הקבלה בין חלק מהאגדות המופיעות בו לאלו שמופיעות באוסף של האחים גרים, אבל אצל קאלווינו הן יותר אכזריות (למרות שגם הוא עידן אותן לא מעט).
אח... זכרונות ילדות (שעדיף לשכוח)
נתת לי פלאשבק ל30 שנה אחורה… יש לא מעט סרטי GORE שמחווירים לעומת מקס ומוריץ, קראתי אותם באותה חרדה כמו ילד הצופה בסרט אימה בין האצבעות.
לא יודע באשר להקהיית השיניים,
אבל לפחות לפי 'סנדל הזכוכית של החתול במגפיים', של אוריאל אופק, הם בהחלט לא הכניסו פנימה את הצדקנות והפוריטניות.
מסתבר שדי היה נהוג אז לפרש את האגדות, ולהסביר מה מוסר ההשכל שראוי שילמד. וכך, כבר בגרסאת פרו, הופיע הנוסח הבא (אני מאמין שהתרגום אף הוא של אוריאל אופק):
הסיפור הלזה ילמד את עולי-הימים,
ואת הבנות הצעירות אף יותר מן השאר
(יצורים חמודים בשמלות וצעיפים)
שלא להאמין לחלקת לשונו של כל זר.
ואל נתפלה שתמימים אחדים בבוא הזמן
נעשים מאכל-תאווה לזאב החמדן.
אמרנו זאב, אך לא כל זאב דומה לזאב.
יש הנראים בני תרבות וקולם כה ערב,
אדיבים למופת, אבירים, עדינים,
צועדים לימינכם שופעי חנחונים,
מלווים העלמה עד אל פתח הבית
וקולם הניגר – שמן זית.
אבל גם אם זכתה העלמה בחיים להוותר –
חיש גילתה כי זאב מסוג זה הוא המסוכן ביותר.
ואגב, "האחים" ולא "האחרים" גרים
(ל"ת)
למה פיטרו אותה מדמדומים? לדעתי דמדומים הראשון הוא הפחות גרוע (בהרבה) מבין השלשה.
אני מסכים איתך, וזאת שאלה מצוינת.
(ל"ת)
צביקה פיק על קורקינט!
אוח, זהב טהור.
אלן ריקמן עם עצירות > צביקה פיק על קורקינט.
(ל"ת)
כיפה אדומה המקורית
באחד מספרי Sandman של ניל גיימן מסופרת גירסה מוקדמת יותר של כיפה אדומה: בסיפור הזה הסבתא נטרפת ע"י הזאב (לא נבלעת או מתחבאת בתוך הזאב אלא נטרפת במשמעות הכי מילולית של המילה) והזאב מכין ארוחה בשרית משאריותיה ויין מדמה. כיפה אדומה באה אל הזאב המחופש שנותן לה לאכול מן הארוחה שהכין ואז אומר לה להתפשט. כל פריט לבוש הוא מורה לה לזרוק לאח כי היא לא תצטרך אותו יותר וכיפה מצייתת. אז הוא מורה לה להיכנס למיטה כדי לחמם אותו, היא שואלת את השאלות המפורסמות ואז הוא טורף גם אותה. לא ידוע לי אם זו האגדה המקורית וניל מוסיף שיש גירסאות קדומות ואפלות יותר. לי אישית זה נשמע מספיק אפל למרות שלא ממש ברור לי אם אמור להיות פה איזה שהוא מוסר השכל.
אגדות העם המקוריות לא נועדו לילדים
ומטרתן לא היתה חינוכית. גם האחים גרים לא קיבצו את האגדות על מנת לבדר ילדים אלא בתור עבודת מחקר אנתרופולוגית/פילולוגית. אלו סיפורי פולקלור שחלקם מאוד אפלים ומשקפים התעסקות במוות, מיניות, וכדומה. הדעה הרווחת היא שסיפור כיפה אדומה המקורי (שגם אם גרסתו של גיימן אינה מדויקת היא מאוד קרובה אליו) עוסק למעשה באקט המיני ובמשמעויות הטורפניות שלו, במיוחד בחברות שהמסורת הפטריארכלית שולטת בהן.
המושג המודרני של הילדות כתקופה של תום ורוך מגיע אלינו מהמאה ה-19. באותה התקופה נעשתה מלאכת טיהור של אגדות העם, שהפכו להיות כלי חינוכי עבור ילדים.
לפי גיימן, המקור הוא מכאן:
According to Gaiman, his portrayal of the tale was based on the one reported in the book "The Great Cat Massacre: and other episodes in French cultural history" by Robert Darnton.
לפחות כך נאמר בויקיפדיה.
זוכר באיזה מהספרים במקרה...?
משומה אני לא מצליחה למצוא את זה (ברפרוף מהיר).
חשבתי שזה יהיה יחד עם הסיפור של חווה אבל לא ראיתי את זה שם, גם לא בסיפור עם בבה יאגה שהיה המקום השני שחשבתי לחפש בו.
זה יחסוך לי המון זמן :]
A Doll's House
(ל"ת)
סרט ממש נחמד, במיוחד לראות עם חברים (ואפילו שניסיתי להימנע מכך) ולהתלחשש לגבי מי האדם-זאב.
התמונות בהחלט מעוררות תיאבון
אני אוהבת את הגלימה האדומה על רקע השלג. וחוצמזה- נשמע בסגנון הטראש הכייפי.
הספר של זוהר שביט- "מעשה ילדות"- נותן סקירה מאד מעניינת בכלל על מושג הילדות ועל איך הוא התפתח. כתבו את זה כבר קודם אז אני לא רואה טעם להרחיב, אבל יש שם סקירה דיי מגניבה גם על "אליס בארץ הפלאות", חוץ מ"כיפה אדומה", ככה שהוא מומלץ לקראת העשרה באופן כללי.
אני חושב שהכל יחסי
יחסית לזאנר הפנטזיה הסרט לא רע, הוא לא צפוי וגם אני שגיתי בניחוש של "מיהו הזאב"
אבל כמו כל פנטזיה טינאייגרית הסרט קצת ילדותי ורואים שיש ניסוי להיות להיט בקרב חובבי דמדומים..
סליחה על הפקציות הרגעית אבל הזאבים בדימדומים הם לא אנשי זאב…. הם משני צורה… זה רשום במפורש בספר השני…
סתם בשביל שתדעו….(אומנם קראתי את הספרים וגם יש לי אותם בבית אבל לא אהבתי אותם כל כך הם בגדר נחמדים…. )
:)
חוץ מזה נהנתי מאוד לקרא את הביקרות! אחרי ששמעתי עליו ביקורות לא טובות כל כך עשית לי חשק לראות אותו :)
ביקורת שגויה לטעמי
אני צפיתי בסרט הזה בטעות…רציתי לראות את הטריילר לדימדומים 4 והופיע לי הסרט הזה…התחלתי לראות וההתחלה מאוד משכה אותי…שהייתי חייבת לראות כבר עד הסוף…
בכל מקרה סרט מצחיק הוא ממש לא…יש הרבה מתח בעלילה…והוא ממש מרתק!!!!!
לא חושבת שהרומנטיקה הייתה שם מאולצת..כמו שנכתב לעיל…בקיצור סרט יפה..ומרגש שמשאיר טעם לעוד…
:)
סרט שבאמת שווה צפיה!
נכון – העלילה לא מקורית בעליל, והכל פשוט צורח "דמדומים!". ובכל זאת זה סרט כיפי ומותח, שפשוט מהנה לראות. זה לא חכם או מקורי, אבל זה פשוט כיף.
כפי שסבתא של כיפה אומרת
לחם מצמצם כל צער.
פשוט גאוני!