-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
ספרות זולה
Pulp Fiction
שלושה סיפורים מצטלבים בעולם התחתון של לוס אנג'לס. מאפיונר קטן מתבקש לקחת לדייט את אשתו של הבוס; מתאגרף שהרג את יריבו בזירה מנסה לברוח מהעיר; ושני פושעים מנסים להעלים גופה תחת לחץ זמן.
עמוד הסרט בחסות אורי הניג
תאריך הפצה בארה"ב: 1994
בשבילי הוא הגדול מכולם
אני יודע שרוב האנשים חושבים שזה סרט מצוין אך בשבילי תמיד יהיה לו מקום מיוחד.
עד אשר ספרות זולה יצא לאקרנים(הייתי בן 15) הייתי רואה סרטי פעולה בלבד(ואן דאן,סטיבן סיגל וכו')
במקרה קראתי בעיתון יום שישי את תקציר הסרט והלכתי לקולנוע . עד אז לא ידעתי שאפשר לקבל כל כך הרבה מסרט .אירוע מכונן אשר ממנו כבר היו לי דרישות גבוהות בהרבה מחווית צפיה בסרט. עדיין בעיניי הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים.
צפיתי בסרט לראשונה לפני יומיים
צפיתי בסרט לראשונה לפני יומיים.
עדין לא הבנתי מה כל הטראראם לגבי כבר 16 שנה.
כל מילה בסלע
מסכים לגמרי עם כל מילה!
לא התכוונתי שבלבי אשמורת זה גם לפי מוסריות
התכוונתי בדיוק למה שאמרת : שמי שלא "מקצוען" לא נשאר בחיים.
סביר להניח שהיום, אחרי אינספור חיקויים, יהיה יותר
קשה להבין על מה כל הרעש (קצת כמו שאם תראה היום את המטריקס אתה תראה עוד סרט שמשתמש בזמן קליע). קצת קשה להסביר בהודעה מה מיוחד בו, אבל כאחד ששאל את השאלה "מה כל כך מלהיב אנשים ב….", אני אנסה לענות בקצרה:
חוץ מזה שהסרט נתן פוש רציני (אם לא החייה לגמרי) קריירה מדשדשת של כמה מהשחקנים הגדולים של שנות התשעים כמו ג'ון טרבולטה, סמואל אל ג'קסון וברוס וויליס, וחוץ מזה שהיו בו אחלה דיאלוגים, אחלה משחק, ואחלה עלילה, הוא בעיקר היה חדשני. במה? בהמון דברים: במבנה הזמן הלא לינארי שלו (ולהרבה אנשים באמת היה קשה לתפוס איך זה שהסצינות לא מסודרות באופן כרונולוגי), בהתייחסות שלו לתרבות הפופ האמריקאית ובאלימות (הפיזית והמילולית) שלו. כל אלה היו קיימים לפני טרנטינו והוא לא המציא אף אחד מהדברים האלה. אבל הוא כן הכניס אותם למיינסטרים, ועל זה מגיע לו קרדיט.
אבל אם אתה מחפש דבר אחד בו הוא היה חדשני לדעתי, הייתי אומר שהוא חדשני באגביות שלו.
כמו שציין המגיב מלפני, קח את סוגיית השירותים. לכאורה למה שסרט יבזבז זמן מסך ויציין את העובדה הטירוואלית שאחת הדמויות צריכה להתפנות? הרי כל סטודנט לקולנוע לומד שאסור לבזבז זמן בדברים טריוואלים בסרט. אבל לטרנטינו, שראה המון סרטים זה קצת הפריע. אחרי כל כך הרבה סרטים שמתעלמים מזה, הוא בחר לההכניס את הסיטואציה הזו דווקא ברגעים משמעותים, כמו לדוגמה במקרה של וינסנסט ובוטש או במקרה של וינסנט ומיה.
קח גם את העובדה שדמויות עיקריות בסרט מתות (הן דמויות עיקריות, לא ראשיות, כי אין בסרט הזאת דמות ראשית). כן זה לא חדשני כשלעצמו אבל פה הסרט מתייחס למוות כמו שהוא מתייחס לשירותים. לא משהו עיקרי אלא משהו שקורה ברקע. בניגוד לסרטי האקשן של אותה תקופה, הדמויות לא מתות מוות הירואי בסלומושן. חלק מהן מתות מוות אגבי בגלל פליטת כדור, או סתם בגלל שהן הלכו לשירותים בזמן הלא נכון. חלק מהן דווקא ניצלות ממוות, ושוב לא בגלל שהן טובות או רעות, פשוט כי הכדורים לא פגעו בהן. למה הן ניצלו? למה דווקא הם? זאת השאלה שג'ולס שואל ולא מקבל תשובה. אבל טרנטינו כן מספק תשובה, לנו הצופים. התשובה היא שאנשים לפעמים מתים או נשארים בחיים בסרט שלו, מאותה סיבה שזה קורה במציאות – סתם כי הם היו במקום הנכון/לא נכון בזמן מסויים.
וחוץ מכל זה – זה סרט מעולה מכל בחינה קולנועית אחרת.
*אני יודע שעבר הרבה זמן מאז שנכתבה התגובה. זה פשוט אחד הסרטים שחשבתי לקבל עליהם חסות ובסוף הוא נתפס (בחרתי בג'אנגו של טרנטינו במקום, מקווה שלא אתאכזב). חבל קצת שאין עליו ביקורת באתר. מגיע לו.
הכל נכון,
אבל אני עדיין מנסה, אחרי כל השנים האלה, להבין את הפואנטה שלו. לא של העלילה או של הסיפור, אלא של חוסר הליניאריות. בכל פעם שראיתי את הסרט אני מסיים אותו בתחושה של חוויה-מאגניבה-וטרנטינואית, אבל גם עם תחושת החמצה שפספסתי את הפואנטה. האם היתה לזה משמעות מלבד "בואו תראו משהו מגניב", "בואו תלמדו להתמודד עם סגנון אחר" או "בא לי לשבור כלים ומוסכמות"?
האם היתה סיבה לסידור הסצנות המסוים הזה, או שהוא ערבב את שמות הסצנות בכובע וערך לפי הסדר שהפתקים יצאו?
נגיד, הפרק ה"הפוך" של סיינפלד הראה משהו מגניב (מאוד), והראה שאפשר לספר סיפור בצורה הפוכה ומשעשעת. אבל מה "ספרות זולה" עשה? הרי כמעט בלתי אפשרי לחבר את הסצינות בסדר הנכון בזמן הצפיה הראשונה. זה חייב להעשות אחריה או בזמן צפיות נוספות, ככה שהמסר לא טמון שם. האם בסדר הנוכחי יש איזה סאבטקסט של סיפור/מסר נוסף?
או ש"פשוט סתם"?
טרנטינו הוא אכן במאי נפלא
אבל הוא לא המציא את העלילה הלא לינארית, הוא פשוט השתמש בה בצורה כול כך מוצלחת שהוא הביא את זה למיינסטרים. הרי כמה סרטים עם עלילה לא לינארית והמון דמויות מגניבות היו לפני 'ספרות זולה'? וכמה היו אחרי? זה הבדל עצום.
אני לא אתיימר לומר בדיוק כמה או מה.
כן, היה גל עצום של חיקויים לטרנטינוש, עניין לגיטימי ביותר, אבל אני לא בטוח שהוא בהכרח גם "שם את זה במיינסטרים" – אם אני לא טועה, "האזרח קיין" הוא הסרט הכי מיינסטרימי בתולדות הזמנים, וגם הוא מסופר בצורה לא כרונולוגית (הרבה יותר מספרות זולה, דרך אגב). הוא לא שם את זה במיינסטרים, הוא פשוט זכה להמון תשומת לב וגרם להמון אנשים לרצות לספר את הסיפור הזה באותה הצורה.
לא ממש מסכים...
לא כל סרט לא-לינארי שיצא אחרי "ספרות זולה" הוא "חיקוי". נכון שלא חסר חקיינים לטרנטינו, אבל יש גם סרטים כאלה שנעשו בלי קשר. למשל "500 ימים עם סאמר", אחד הסרטים האהובים עלי, הוא ההפך הגמור מלינארי, ואני בספק שהוא הושפע מטרנטינו איך שהוא.
באמת? אני כל הזמן מסתכל על "500 ימים עם סאמר"
כאל הקומדיה הרומנטית בדירוג ה-PG13 שטרנטינו תמיד חלם לביים. מוזיקה אינדית (רג'ינה ספקטור, הפיקסיז, הסמית'ס), מחוות קולנועיות ("הבוגר", סיקוונס שלם שמהווה פארודיה על הקולנוע האירופאי הקלאסי), דיאלוגים שנונים על תרבות הפופ ("אנחנו מתנהגים כמו סיד וננסי כבר כמה חודשים". -"מה? אולי רבנו כמה פעמים, אבל אני לא אדקור אותך בבטן אף פעם". -"לא. אני סיד". "אז אני ננסי?", "רינגו הוא החיפושית האהובה עלי, כי אף אחד לא אוהב אותו" וכו'), חלוקה לא לינארית לפרקים (כל הסרטים של טרנטינו חוץ מג'קי בראון וחסין מוות מחולקים לפרקים לא לינארים, "500 ימים עם סאמר" נפתח ביום 488, אחר כך עובר ליום הראשון, ואחר כך ליום 290 וכו') – אולי בסרט נאמרת המילה "Fuck" רק פעם אחת והדבר הכי קרוב בו לאלימות הוא אגרוף לעין, אבל יש בו המון השפעות מטרנטינו.
לא כל הסרטים הנון-לינארים הם חיקויים של טרנטינו ("סנאץ'", לדוגמה, ערוך מההתחלה עד הסוף והוא חיקוי טרנטינואי מההתחלה ועד הסוף), אבל הרבה מהסרטים הנון-לינארים שיצאו אחרי "ספרות זולה" מאוד הושפעו ממנו.
שוב
זה שיש בו אלמנטים מסרטים של טרנטינו לא אומר בהכרח שהוא הושפע מהם. אולי הוא כן, אני לא יודע, לא יצא לי לשבת עם מארק ווב על קפה. אבל לא כל תסריטאי או במאי שמשלב בסרטו דיונים על תרבות הפופ או מחוות קולנועיות חושב "אה, זו תהיה אחלה מחווה לטרנטינו". ולדעתי האישית, אם הוא אי פעם יעשה קומדיה רומנטית PG-13 (דבר שאני בספק שאי פעם יקרה), היא תהיה מאוד שונה מהסרט הזה.
אני גם לא יודע אם מארק ווב באמת הושפע מזה או לא.
אבל בוא נאמר את זה ככה: כל דבר שאתה רואה משפיע עליך בצורה זו או אחרת, גם אם אתה רוצה את זה וגם אם לא. אני לא חשבתי ש"הנוקמים" היה סרט כזה טוב, אבל עדיין יש שם כמה סצנות שהשפיעו וישפיעו על כל מה שאעשה בקרוב, כמו ש"מאמא מיה" השפיע עלי וכמו ש"טרול 2" השפיע עלי. ההשפעה הטרנטינואית על "500 ימים עם סאמר" מאוד מורגשת בעיני, בגלל כל הדברים שציינתי למעלה, ואני בספק רב אם מארק ווב היה עושה את הסרט שלו ככה אלמלא "ספרות זולה" ו"כלבי אשמורת". עצם העובדה שקומדיה רומנטית שמדורגת PG13 נראית ככה מראה כמה עמוקה ההשפעה של טרנטינו על הקולנוע.
בעיני, אם טרנטינו יביים קומדיה רומנטית שמדורגת PG13 היא תראה בדיוק ככה. המון המון רפרנסים לתרבות הפופ, סדר כרונולוגי מטורלל, דיאלוגים שנונים ומשעשעים, ואם הוא אי פעם יעשה נאמבר מוזיקלי לא קשור באמצע סרט שלו (וחסר לו שהוא לא יעשה את זה לפחות עד הסרט שאחרי "קיל ביל 3") הוא יהיה בדיוק כמו סצנת ה-you make my dreams come true. הקומדיה הרומנטית הטרנטינואית אולי תהיה פחות אופטימית ומלאת שמחת חיים, והדמויות שלה אולי יעשנו קצת מריחואנה, אבל "500 ימים עם סאמר" מאוד מזכיר לי סרטים של טרנטינו. אני חושב שדרך טובה להגדיר אותו תהיה "הרומן שלי עם אנני" פוגש את "ספרות זולה".
אני לא חושב
לא ראיתי כל סרט של טרנטינו כך שאני לא מכיר את הסגנון שלו ב 100%, אבל בזמן הצפייה ב"סאמר" שום דבר לא צעק לי טרנטינו. ואני גם בספק שהוא אי פעם יעשה בסרט שלו נאמבר מוזיקלי אקראי, זה יותר הסגנון של סת' מקפרלן או משהו (אלא אם כן זה ששר יעשה זאת בזמן שהוא מבתר אנשים עם מסור חשמלי).
בקיצור, נראה לי שניאלץ להסכים שלא להסכים. חוץ מעל העובדה שזה סרט מקסים.
עדיין לא ברור לי למה,
אבל כנראה שהבעיה היא אצלי.
בכל מקרה, תודה על ההסברים.
אכן משהו לנגוס בו, תודה
אין ספק שאני צריך לצפות שוב בסרט ולקרוא עליו עוד כדי להבין כל מיני דברים שלא חשבתי עליהם מעולם (מה שנכון לעוד הרבה סרטים אחרים, כמובן).
עם הגישה ש"זה רק התבלין", והמטרה היתה רק להוכיח לנו שאפשר לצפות בסרט שעבר לכאורה shuffle אצל העורך שלו, אז סבבה. את זה אני יכול לקבל, למרות שזה מאכזב קצת.
סליחה, יש לך קישור לסרט?! תודה רבה
(ל"ת)
גם לי זה קרה.
בצפייה הראשונה שלי, לא הבנתי מה כל הביג דיל סביב הסרט.
ואז החלטתי לתת צ'אנס נוסף לסרט, ופשוט הייתי מרותק. סרט מדהים, עם דיאלוגים מעולם אחר.
הסרט היחיד שצפיתי בו יותר מ3 פעמים.
אחד הסרטים שאני הכי אוהב.
[בנאלי, אז מה]
מאדרפאקינג קלאסיקה
במסגרת "יס פלאנט קלאסיק", הם עומדים להקרין את "ספרות זולה"! לפי
">.%20אני%20כל-כך%20שם!%20%20%20img%20src='<a rel=)
" alt="" width="" height="" />' alt='!:)!' class='wp-smiley' />
זה ב 23.3
זה היום הולדת שלי ואני אחגוג אותו בסרט השלישי האהוב עליי. כל מי שמתכנן להגיע (לאיילון) אולי נדבר וניפגש שם?
נו, טוב, מבריק
ראיתי את הסרט לפני כמה שנים, לא הבנתי על מה המהומה, ומאז אני מגלגל עיניים בכל פעם שמזכירים אותו כאחד הסרטים הגדולים בהיסטוריה. היום נפלתי עליו שוב, והוא הפתיע אותי מאוד. דיאלוגים מצויינים (במיוחד סצינת ארוחת הערב של וינסנט ומיה), מבנה מעניין, ובעיקר סיפור מאוד מיוחד. אין לי מושג מה טרנטינו חשב שהוא יושב לכתוב כשהוא ישב וכתב את התסריט, אבל זה יצא לו כל כך טוב. דאמט איתו.
אתה מתכוון
כאשר טרנטינו ורוג׳ר אוורי ישבו וכתבו את התסריט.
כן
(ל"ת)
אבל הם לא ישבו לכתוב אותו ביחד
רוג'ר איברי לא כתב ולו מלה אחת מהתסריט. הוא עלה עם הרעיון של אחת משלושת העלילות שבסרט (יש שלוש עלילות נכון? אני לא כל כך זוכר), טרנטינו המציא את האחרות וכתב את כל התסריט.
לא על פי ויקיפדיה
Tarantino went to work on the script for Pulp Fiction in Amsterdam in March 1992. He was joined there by Avary, who contributed "Pandemonium Reigns" to the project and participated in its rewriting as well as the development of the new storylines that would link up with it.
עכשיו אני קצת מבולבל.
בדף של רוג'ר בויקי כתוב שהוא אכן כתב את התסריט לאחד הסיפורים הקצרים אך הוא היה מעורב בתסריט רק עד הדראפט הראשון ואז עזב את טרנטינו לשכתב ולשלב את כל הסיפורים ביחד לבדו (תרומה נוספת של רוג'ר היא שתי סצינות שהוא כתב במקור לTrue Romance שטרנטינו הוסיף לסרט הזה).
ובכל זאת, משם מה בקרדטים של הסרט הוא לא מופיע כזה שכתב את התסריט, הוא רק מקבל קרדיט של story.
ניחוש שלי הוא שכשהיו באמסטרדם הם לא באמת כתבו כלום ביחד ורק דיברו על השכתובים שהם הולכם לעשות ועל איך לשלב את הסיפורים ביחד וכשרוג'ר עזב הוא השאיר את קווינטן לכתוב את כל מה שדיברו עליו. והסיפור הקצר שכתב (Pandemonium Reigns) אולי שוכתב מחדש ע"י טרנטינו עד כדי כך שלא נשאר ממנו הרבה חוץ מהסיפור הבסיסי או משהו שהוחלט לא להעניק לרוג'ר קרדיט כתסריטאי שכתב משהו.
קיבלתי הוכחה שזה סרט הפשע האולטימטיבי
כל מי שחשב שהוא ראה את ספרות זולה זה רק בגלל שהוא לא ראה אותו בקולנוע. זה סרט לראות עם קהל על מסך ענק. סרט מדהים שמוכיח שוב את הכישרון המדהים של טרנטינו ואחרי צפייה בקולנוע הסרט קפץ להיות הסרט השני האהוב עליי. פשוט לכו לראות כל עוד זה מוקרן
יש בינינו כאלה זקנים מספיק שראו אותו כשהוא יצא לקולנוע
הלכתי לסרט הזה בלי לשמוע עליו אף מילה. אני זוכר שיצאתי ממנו בשוק מוחלט. זה לא היה דומה לשום דבר שראיתי לפני כן.
אנחנו מדברים על ילדים בכיתה ט' או י' בתקופה של לפני האינטרנט, שהדבר היחיד שהם שמעו על קולנוע היה משהו מהסרטים עם שירה גרא.
היום הדברים שנעשו בו נראים כל-כך ברורים מאליהם, שקשה להסביר כמה הוא היה חדשני בזמנו. רק הרעיון של סיפור לא לינארי דפק לי אז את הראש לחלוטין.
תודה תודה תודה.
על הקישור הזה. הידיעה שבסוף תהיה האישה הזו עם החולצה שמתנפנת ברוח על הרכב. וההרגשה, רק לפי המוזיקה, שתי שניות לפני שזה מגיע, שתכף טרזן ישאג. איזה כיף.
ועכשיו עם גרביים
הסצינה המפורסמת, עם בובות גרביים. נהדר.
http://www.youtube.com/watch?v=9jbJu45llVg&feature=player_embedded
אחרי זה ו"טיסה" באוסקר, אני בעד לעשות עוד גרסאות של סרטים עם גרביים.
Here's some more :
http://www.youtube.com/user/SockTubePresents/videos
ראיתי. אהבתי. תודה
(ל"ת)
למה בעצם לא סדרת טלוויזיה?
צפייה נוספת בעונה השנייה והמופתית של "פארגו" (שעד שאסיים את הסופרנוס היא בספר שלי היצירה הטלוויזיונית הגדולה ביותר שראיתי; ואני מתכוון אגב רק לעונה השנייה ולא לכל הסדרה כי העונה הראשונה זוועת עולם) גרמה לי לחשוב, למה ש"ספרות זולה" לא תקבל את אותו טיפול ותקבל איזה סדרת טלוויזיה?
כמו "פארגו" זאת יכולה להיות סדרה אנתולוגית על עולם הפשע של לוס אנג'לס באייטיז ובניינטיז, עם סיפור ראשי שמשתנה כל עונה – או יותר נכוןן, אם מדובר בספרות זולה, אז הכוונה היא לאיזה 4-5 קווי עלילה שונים שחצי מתחברים וחצי לא שמשתנים כל עונה. זה יכול להיות בשילוב של דמויות חדשות ומקוריות שמתאימות לרוח הסרט, וגם, למה לא בעצם – גם רפרנסים וקישורים לדמויות ואירועים מהסרט עצמו. לאו דווקא וינסנט וג'ולס או בוץ' (זה קצת יותר מדי "מבוסס על הסרט"), אבל הרי אנחנו יודעים שלטרנטינו יש יקום שלם שהוא יצר, אז בהחלט אפשר לתת מקום לדמויות משניות, אפילו כאלה שרק הוזכרו, מספרות זולה (וגם מכלבי אשמורת, רומן על אמת, רוצחים מלידה ולכו תדעו אפשר גם לדחוף איזה ממזר-חסר-כבוד מזדקן). ואם ללכת בגדול – אז אפשר להוציא ככה לפועל את "האחים ווגה" אחרי כל השנים האלה!
לא צריך כמובן את אותם שחקנים כי לא מדובר באותם דמויות, וגם טרנטינו לא צריך לביים כי יהיה די מעצבן לראות סדרה שכולה מצולמת כמו סרט של טרנטינו, אבל כן צריך מידה סבירה של סטייל טרנטינואי, ברמה שזאת תהיה מחווה ברורה לחומר המקור עם קריצות מתבקשות פה ושם, אבל גם לא חיקוי מעצבן רק לצורך הגימיק של "טרנטינו על המסך הקטן". אבל דבר אחד בטוח – אסור בתכלית האיסור שהפרקים יהיו בסדר כרונולוגי.
למה לנו לעזאזל סדרה שמבוססת על ספרות זולה, כשספרות זולה יש הרי רק אחד ומדבר כזה אייקוני לא צריך לעשות שום דבר מיותר? למה להביא במידה מסויימת את טרנטינו לטלוויזיה כשיש כבר מספיק ממנו בקולנוע? למה לעשות משהו שמבוסס על סרט שגם ככה הוליד כ"כ הרבה חיקויים שזה יצא כבר מכל החורים?
לא יודע. יש מצב שמי ששואל את השאלות האלה צודק. ואני עדיין לא יכול לחשוב על כמה זה יכול להיות מגניב אם זה יוצא טוב. והדבר המוזר? איכשהו נראה שלא ממש היו אי פעם דיבורים על לעשות כזה דבר.
אם הרעיון שלך זה לעשות לספרות זולה אותו הדבר כמו פארגו
אז זה פשוט לא נחוץ, הרעיון של לעשות סדרה עם כמה סיפורים שאולי קשורים אחד לשני אולי לא ובטח לא בסדר כרונולוגי יכול להיות מאוד מאתגר אבל גם להתפתח למקומות מדהימים, אבל למה צריך שזה יהיה על השם של ספרות זולה? אתה יכול לעשות סדרה שתהיה עם הרבה סיפורים ולא בסדר כרונולוגי ואפילו עם סגנון טרנטינואי, בלי שטרנטינו או המפיקים של ספרות זולה יוכלו בכלל לטבוע אותך על זכויות יוצרים.
לא אמרתי שאני רוצה לעשות את זה, לי כבר יש מספיק פרוייקטים על הראש :P
אבל אם מישהו יעשה את זה – למה שיתבעו אותו? הרעיון זה לעשות את זה "עם רישיון" מהאדם עצמו.
לא התכוונתי שאתה רוצה לעשות אבל זה לא משנה את הטענה שלי
הטענה שלי זה שלא צריך המשך לספרות זולה שלא קשור לספרות זולה, אפשר רק לקחת את הרעיון ולעשות ממנו דבר שונה לחלוטין עם פחות סגנון של טרנטינו ויותר סגנון של היוצרים עצמם.
הלוואי עליי פלוגה שהייתה רחוקה חייל/ת אחת בלבד מלרצות לראות סרט של טרנטינו.
(ל"ת)
האמת שיכול להיות שהיינו אז רק שלושתנו, לא סגור על זה
הייתה גם פעם עם ערב סרט מתוכנן של כל הפלוגה, ואני הופקדתי על בחירת הסרט. הלכתי על בחזרה לעתיד. בחירה טובה אתה בטח חושב לעצמך, אי אפשר שלא לאהוב את הסרט הזה. מסתבר שיש אנשים בלי חוש טעם.
אחרי כמה שבועות היה עוד ערב סרט, והפעם חיילת אחרת נבחרה לתפקיד, והיא בחרה את, אני לא צוחק, גבר מי שמטפלת.
אז אם אתה חושב שהפלוגה שלי הייתה פלוגה שכיף לראות איתה סרטים, אתה טועה בגדול.
תאכלס?
סיפרת שבילית עם מספר קולגות/חברים, התעקשת לראות סרט שכבר ראית ולא התאים לטעם הקולקטיבי, והיית מוכן ממש לבאס את אחת השותפות לאותו ערב כדי לצפות בסרט שכבר ראית. אחר כך בחרת שובר קופות שקיבל מעמד של קלאסיקה כי הוא ישן, בזת למי שלא נהנה ממנו, ועוד יותר למי שבחרה שובר קופות עדכני שתואם את הדרישה הקולקטיבית: להעביר זמן בנעימים עם משהו שלא יבאס אף אחד, אפילו אם הוא לא סוגה עילית.
האמת? נראה לי שאתה האיש שלא כיף לראות איתו סרטים, זו לא אמורה להיות תחרות, זה לא קרב אגו. זה אמור להיות בידור- עמוק יותר או פחות- בחברותא יש את הקטע הזה של להנות מהשהות המשותפת, לא לדרוס את כולם כדי להרגיש עליונות.
מדוייק
יצאת טיפה דוש. אגב בחזרה לעתיד וספרות זולה מה זה אוברייטד ואם תראה בהנאה גבר מי שמטפלת תראה שזה סרט עם חן מסויים. בקיצור זרום עם הערבי סרט ותן לדברים להתגלגל
תכלס
רציתי להכיר לאנשים שאני אוהב סרטים שאני אוהב, שנחשבים לקלאסיקות מסיבות מאוד מוצדקות, ולפתוח להם קצת יותר את האופקים. אני מבין שלא לכולם יש אותו טעם, אבל בכל זאת, זה פאקינג גבר מי שמטפלת נגד פאקינג בחזרה לעתיד. אין פה ממש מה להשוות.
לדעתי, האתר הזה הוא לא מקום שבו הייתי רוצה למתוח ביקורת על התנהגות בין-אישית
רק רוצה לומר שדווקא בתור אוכל-ראשים-לגבי-סרטים (מונח שקצת יותר קולע להגדרה העצמית שלי מאשר "סינפיל"), אני מקפיד להפריד בין ערבי סרט חברתיים לצריכה של קולנועי איכותי. כשאני רוצה לראות סרט טוב בקולנוע לעיתים קרובות אגרור חברים מסוימים איתי, כשהחברים הם אלה שיוזמים ישיבה עם סרט ברקע אני מנסה בעיקר לחתור לזה שנראה סרט כיפי, לא מחייב במיוחד שהוא עדיין טוב. אומר את זה מתוך חוויה של מי שניסה להראות את "ספרות זולה" לחברה אהובה (ומבריקה במיוחד) ש"גבר מי שמטפלת" הוא אחד הסרטים האהובים עליה אי פעם.
גבר מי שמטפלת מקסים אבל וברור שהחיילים הצעירים ירצו סרט בכיכובו של וין דיזל ולא מייקל פוקס הנחנח
מדובר פה בפלוגת תקשוב, לא חירניקים
(ל"ת)
פלחי"ק של איזו חטיבה?
(ל"ת)
לא פלחי"ק
גדחי"ק של אוגדה 162, או גדוד אפיק 569
אוקיי, התחלתי ממש לחשוד כי הייתי סמל אלחוט בפלחי"ק 188 והיה לי חייל שקראו לו נדב.
(ל"ת)
תראה
מהשלישיה הזו הייתי מעדיפה את בחזרה לעתיד ואת ספרות זולה. אבל אם אתה רוצה להשאיר רושם על אנשים באמצעות קולנוע, אתה צריך להתאים את הסרט לדרישה הציבורית. יש סרטים מעולים שלא יבאסו אנשים אחרים, זו לא חייבת להיות פשרה על איכות.
*********************
את כלבי אשמורת ראיתי בסיטואציה שלא ממש התאימה למעמד, עם חבר שהיה המום שאני ועוד מישהי לא ראינו אותו קודם. באותם ימים טרנטינו היה במאי של 3 סרטים, ולא ידעתי שמדובר בבמאי של ספרות זולה, אז בגדול לא ידעתי למה לצפות. שתינו יצאנו מהסרט בהלם, אבל הלם חיובי (בערך) ואף אחד לא סיפר לנו סיפורי סבתא על מה יהיה שם, פשוט אמרו לנו שזה סרט מעולה.
שאלה ליודעי דבר
כשהייתי ילד, לפחות ארבע שנים לפני שהסרט יצא, זכור לי במעומעם שהייתי שומע ברדיו מדי פעם גרסת כיסוי לקטע האינסטרומנטלי שמופיע בכתוביות הסיום של הסרט ("Surf Rider") עם מילים בעברית שהלכו בערך ככה – "נוסע, במכונית הישנה נוסע… […] כיוונים וכוונות". כל ניסיונותיי לאתר את הגרסה הזאת באמצעות חיפוש שגרתי בגוגל עלו בתוהו. מישהו יודע על מה מדובר, והאם מדובר בגרסת כיסוי מלאה לשיר, או בגרסה מקוצרת שהוקלטה כפתיח לתוכנית רדיו מסוימת או מה? בתודה מראש אם מישהו יודע.