וללא מושג ממשי למה אני נכנס.
היה עמוס מאוד (שעתיים וחצי של לוליינות ויזואלית ועלילתית), משעמם לפרקים אבל מאוד יפה לעין. הסוף שמגיע כמיני טוויסט (נניח) היה מאוד במקום ועזר לשקם את הכבוד האבוד של הסרט בעיניי. לא מבין רק למה אי אפשר היה לעשות את הסרט באורך שעה וחצי באותה מידה. הייתה שם לפחות שעה מיותרת. בכלל, אני חושב שאפשר היה לעשות מזה סרט קצר גאוני (נניח חצי שעה).
סרט שמתחיל מעניין ולאט לאט נהיה מרשים. ג'ראד לטו מהפנט, הבימוי נדיב באימג'ים יפהפיים וגם הרעיונות היותר באנאליים זוכים לטיפול אינטליגנטי.
אגב, מישהו יכול להסביר לי איך צילמו את השוט ההוא בתחילת הסרט שעובר ממבט למראה (שנימו הבוגר מביט בה) לנקודת המבט שלה?
אין לי מה לומר שלא כתבו מעליי:סרט קרוב לשלמות,מהפנט ומדהים,עם סיפור מסגרת כמעט זהה לזה של 'חיי פיי' שאומנם אינו מיותר,אך הוא מעצבן וחובבני מבחינת המשחק והעיצוב,ואם זה נראה כאילו אני נתפס לקטנות – כי המסגרת הזו לוקחת חלק מזערי בסרט של שעתיים וחצי – זה רק מכיוון שפגמים אחרים בסרט אין.
רד פיש,קשה לי לחשוב על סרט שיכולתי להמליץ עליו יותר,האנונימיות שלו חורה לי מאוד,אם מישהו מוכן להוסיף על 100 שקלים שאני מוכן לתרום לקניית ביקורת (חמישית מכמה שהרווחתי החופש,בכל זאת) תגיבו פה ונדסקס.אם אני לא טועה הסכום הדרוש הוא 750 ש"ח.
ואני זוכרת שאז גם ממש התלהבתי ממנו. זכרתי שכתבתי עליו סוג של ניתוח פעם באיזה אתר, ועכשיו מצאתי ואני מעתיקה לפה:
יש לי בעקרון 2 רמות לפרש את הסרט הזה:
1. רמת הפשט- כלומר- להבין את הסרט פשוטו כמשמעו. ואז הסרט הזה בעצם מדבר על זהות. נימו הוא כמו מחשב שמסוגל לבצע את משחק השח המושלם. מה הכוונה? מחשב יכול לצפות את כל המהלכים העתידיים בשח *לפני המשחק*- כלומר, נגיד שיש לו x אופציות למהלך הראשון, אז למהלך השני יש לו משהו כמו 3x אופציות- כי המהלך השני כולל את הבחירה של המהלך הראשון + כל פעולה אפשרית של היריב + כל האופציות שאפשריות במהלך הזה… וכך הלאה, כל מהלך גורר עוד ועוד הסתעפויות של בחירות, עד כך שכשאתה מסתכל על כל האפשרויות *לפני המשחק*, הם אסטרונומיות. אבל מחשב יכול לעשות את זה, וכשמדובר בשח- גם לא בעיה לבחור את המהלכים- יש מהלך טוב ומהלך לא טוב. זה לא אותו דבר בחיים. נימו הוא כמו מחשב שמשחק שח- הוא יכול לראות לאן כל בחירה תוביל אותו ובתוך כל בחירה – לאיפה כל תת בחירה תוביל אותו וכו' וכו'. אבל נימו לא יודע איזה "מהלכים" צריך לבחור- כי החיים הם לא משחק שח. כל הסרט מתרחש בנקודה ההיא שנימו נמצא על הפסים- כל מה שמוצג בסרט הם הידיעה המושכלת במוחו של נימו- על כל בחירה שתעשה (ובתוך כל בחירה- ההשלכות של כל תת בחירה וכו'). אבל נימו עוד לא *בחר* – נימו עוד לא חווה אף אחת מהחוויות האלה – הוא רק יודע אותם בצורה שכלית. פה אני מגיעה לפירוש השם- למה נימו הוא אף אחד? אגב, פירוש המילה נימו בלטינית היא- אף אחד, לא מקרי אני דיי בטוחה). כי נימו, לפני שבחר- אין לא זהות- הוא אף אחד, והוא כל אחד. הסרט הזה בא להגיד- שהבחירות שלנו הם מגדירות אותנו [או יותר נכון שס"כ החוויות של האדם = הזהות שלו, כי במקרים שמוצגים בפנינו, זה לא עצם הבחירה (אדם רגיל לא יכול לדעת שאם הוא ילך עם אמא שלו- יקרה ככה, ואם עם אבא שלו- יקרה ככה וכו')- אבל החוויות שאתה חווה- מגדירות אותך, מעצבות אותך- והם נותנות לך את הזהות שלך.) בשביל זה- אתה צריך לבחור- ולקחת את הסיכון שבבחירה, אם אתה לא בוחר- אתה אף אחד.]
אפשר גם לפרש את ה"חזיונות של נימו ב-שתי צורות- אולי הוא באמת מקביל למשחק השח המדויק בעולם- לפי הסיפור הטרום לידתי שלו- והוא *באמת* יכול לחזות מה יכול לקרות. אולי הוא לא, והוא רק מנחש. הרי החלטה כמו לבחור ללכת עם אבא או עם אמא- זו בחירה שתוביל לשני חיים שונים לחלוטין. את זה כל אחד יכול לראות. נימו מנסה לנחש, לאן כל אחת מהם תוביל. זה מה שכולנו עושים לפני שאנחנו עומדים בפני החלטה חשובה- איזה מקצוע ללמוד באוניברסיטה? איפה לגור? עם מי להתחתן? איזו קריירה לקחת? וכו' וכו'. אנחנו לא יודעים לאן כל החלטה תוביל אותנו, אבל אנחנו דיי יודעים שהיא תשפיע בצורה משמעותית על החיים שלנו. נימו עומד על הפסים של הרכבת- ולא רוצה לבחור- כי "אם בוחרים, אי אפשר להתחרט, כל עוד לא בוחרים כל האפשרויות פתוחות" – נימו לא רוצה לבחור כי הוא פוחד לבחור בחוויה הלא נכונה, באופן פרדוקסאלי- חוסר הבחירה שלו מוביל אותו ללא לחוות כלום- ואם אתה לא חווה כלום- אין לך זהות- אתה אף אחד. אגב, אני לא סגורה על מה המשמעות של אותה אוכלוסיה של בני אלמוות. אני חושבת שהפואנטה של להיות בני אלמוות- זה לרוקן מתוכן את משמעות הבחירות. אם x קיים אין סוף זמן, אין משמעות לבחירות שהוא מבצע- זה לא משנה אם הוא בוחר ללמוד משפטים או רפואה, הוא תמיד יכול להתחרט ולשנות. וזה לא משנה, כי הוא לא מזדקן. נימו הוא הבן אדם האחרון שנשארה לו יכולת הבחירה- לכן הוא הבן אדם האחרון שיכול לגבש זהות משלו.
2. רמת המטאפורה – יכול להיות שכל הסרט הזה הוא מטאפורה לתהליך יצירה-של סיפור, או אולי תסריט. רואים לא מעט אזכורים לזה בסרט, עם השימוש במכונת הכתיבה. מה שמקביל את הסרט לכתיבת ספר- הוא שבכתיבה, אין משמעות למימד הזמן- כלומר- אתה יכול לחשוב על סוף הסיפור לפני שכתבת את ההתחלה שלו- אתה יכול לכתוב את ההתחלה- להוליך את הגיבור בשביל מסוים- ואז למחוק מה שכתבת, כפי שנימו מריץ את הזמן אחורה, ובוחר את הבחירות ה"לא טובות" – הסופר מקביל לדמות של נימו- גם הוא רואה במוחו כל מיני אפשרויות לפיצול העלילה- ומתוך כל אפשרות את ההסתעפות שלה, וכו'. יכול להיות שהוא רואה גם את הסוף (הזקן בעולם של 2090 ומשהו), אבל הוא עדיין לא בחר באיזה שביל עלילתי ללכת.
לדעתי נימו לא באמת מסוגל לראות את העתיד,אבל הוא מאמין משום מה שהוא יכול. מהסיבה הזו,בעיקר,הוא מפוחד מעצם הבחירה. ונמנע מלבחור ככל יכולתו – ובגלל זה הוא מספר לעיתונאי כל כך הרבה עלילות מקבילות,שאף אחת מהן אינה נכונה.
בפראפראזה על בדיחה ידועה על מתמטיקאים ופילוסופים, כתיבת התסריט היא החלק הזול ביותר בהפקת סרט משום שהיא דורשת רק נייר, עט ופח אשפה. אם כך, התסריט של "Mr. Nobody" היה אפילו יותר זול מהרגיל כי בכתיבתו לא נעשה שימוש בפח אשפה.
לרעיון הבסיסי של הסרט היה פוטנציאל. היה יכול לצאת ממנו סיפור סולידי שהפרשנות של Poison Ivy לעיל היתה תקפה לגביו, אם הבמאי היה בוחר לפתח אותו עד הסוף במקום להפיל עליו ערימה של רעיונות לא גמורים אחרים. אמנם יש בסרט קטעים אינדיווינדואליים עשויים היטב (בפרט התיאור המשעשע של השקפת העולם של פעוט), אבל באופן כללי הוא מלא בחורים ובקווי עלילה שלא הולכים לשום מקום. השימוש המגוחך במונחים מעולם הפיזיקה הוא רק הוספת חטא על פשע.
אני לא זוכר יותר מדי מונחים מעולם הפיזיקה,תוכל לפרט?
הסרט בהחלט מפיל ערימת רעיונות שלא תמיד מתחברים,ובחלקים מסוימים סנטימנטלי ונמרח. זה לא מונע ממנו להיות חכם,מרתק ומצוין.
נתחיל מהסוף. בסוף הסרט היקום מגיע לנקודה שבה התרחבות היקום נעצרת ואז מוחלפת בהכווצות, לפי המודל הקוסמולוגי המכונה Big Crunch. המודל הזה נסתר בעשור האחרון ע"י תצפיות, השם שלו מתייחס לסוף היקום ולא לרגע העצירה, ואין סיכוי שמישהו יצליח לחזות את רגע העצירה באופן כל כך מדויק, אבל כל אלה זוטות. החלק השגוי באמת הוא הרעיון שאם היקום יתחיל להתכווץ אז גם האנטרופיה תתהפך והזמן יתחיל לזוז לאחור. הבמאי כנראה התבלבל בין חץ הזמן הקוסמולוגי לחץ הזמן האנטרופי. הוא גם לא חשב על ההשלכות של היפוך כזה – הרי אם הזמן מתהפך, גם פעילות המוח מתהפכת, ולכן מנק' הראיה של בני האדם הזמן נע ישר כרגיל. בין אם ההיסטוריה של היקום אחרי העצירה משקפת במדויק את זו שלפני או לא, רגע העצירה הוא, באופן אפקטיבי, סוף המין האנושי. סוף אופטימי, אה?
נימו מזכיר את ה-Big Crunch מוקדם בסרט, ואיתו את תורת המיתרים. זו מוזכרת לא כי היא רלוונטית איכשהו לסרט, אלא רק כגשר לשאלה הגורלית: "אם אנחנו חיים ביקום של מימדים מפותלים, איך אנחנו מבדילים בין אשליה למציאות?" הקטע הזה עשה לי פלשבקים ל-What The Bleep Do We Know.
בחלק מוקדם יותר מוזכר אפקט הפרפר, וכמובן שהוא מפורש באופן השגוי הפופולרי כהצדקה להאשמת פרפרים באסונות טבע. אפקט הפרפר האמיתי, שמגביל את היכולת לחזות את התכונות של מערכות כאוטיות, לא נדון בסרט וכנראה מסיבה טובה, כיוון שהוא הופך את כל הדיון של "עם איזה הורה אני אגור כדי לא למות בתאונה" לעקר לחלוטין.
בסרט מוזכרים בקצרה גם נושאים ממדעים אחרים – הפסיכולוגיה של אמונות טפלות (בפתיחה), הביולוגיה של אהבה והסיבות לפחדים מובנים. אף אחד מהנושאים האלה לא רלוונטי לסרט מעבר לרמה הבסיסית של "יש בו סיפור אהבה" או "זאתי מפחדת ממשהו". אם קטעי הנשיונל גיאוגרפיק לייט האלה תורמים לכך שאנשים מחשיבים את הסרט לחכם ומעורר מחשבה, זה מדכא.
אני רואה אותם כניסיונות די עצלניים לעורר ולגרות את המחשבה,שלבסוף מורידים מערכו של הסרט.
עם זאת,הסיפורים המסתעפים והפרשנות העולה מהם – כל מה שכתבה poison ivy,ועוד קצת – הם ניסיוניים,מרתקים ומשונים בקטע טוב. כמו כן הצילום הסהרורי והעריכה היו מאוד אפקטיביים עבורי.
ראיתי כבר לא מעט פרשנויות שונות ומשונות שלו, אבל בגלל עומס הבחירות האומנותיות בסרט תמיד אפשר למצוא משהו שיסתור כל פרשנות. אם נימו יכול לחזות את העתיד, למה הוא משתמש ביכולת הזו באופן כל כך סלקטיבי? למה הוא לא מדמיין קו זמן שבו הוא מכניס את הפתק של אנה לכיס לפני שמתחיל לרדת גשם? או, נניח, משקיע במניות של אפל? למה הגבולות בין קווי הזמן השונים מטושטשים? אם נימו הילד פשוט מדמיין, איך זה שהוא מבין נושאים כמו מאניה-דפרסיה או שימוש בתאי גזע להארכת החיים? אם נימו הזקן משקר לעיתונאי, מה פשר הקטע שבו גורדי השחקים מתפוררים והליקופטרים מרימים את הים?
סוף הסרט הוא החלק הכי בעייתי מבחינה זו. אין לי מושג למה נימו החליט על סמך מס' מצומצם של הסתעפויות שהמהלך הכי טוב הוא לא לבחור, או איך בריחה ליער והעפת עלה אמורה לפתור משהו, או למה אחרי מונטאז' מהיר שכביכול סתם את הגולל על שתי ההסתעפויות מראים אותו מתאחד עם אנה.
עם כל כך הרבה חוסר-הגיון בנקודות הראשיות, היה לי קשה לסספנד את הסרט ולהתייחס למתרחש בו ברצינות גם אם סיפורי המשנה היו דרמות מעולות, והן לא. הסיפור עם אנה הוא מלודרמה קיטשית, והסיפור עם אליז הוא דרמה סטנדרטית ברובו. דווקא הסיפור עם ג'ין, שממנו רואים הכי פחות, הוא המעניין ביותר, אף כי גם הוא לא הגיוני ב-100%.
מלבד זאת הסרט מלא בהרבה שטויות קטנות, מספיק כדי למלא פרק ארוך של מבקר הנוסטלגיה. הנה לקט (מגרסת הבמאי):
– אמא של נימו עולה בנחת לרכבת ורק אז מתחילה לצעוק אליו.
– נימו נשאר עם אבא בגלל יצרן נעליים קמצן. מסתבר שלא היתה לו שליטה על הדילמה שבדיעבד הניעה את כל הסרט.
– אבא של נימו הופך לנכה בעל בעיות זיכרון בלי הסבר.
– שיחה בין נימו לאליז: "נימו, היינו שכנים פעם." "את נראית לי מוכרת." "זה דז'ה וו."
– אנה לנימו: "אני רוצה להריח כל חלק בגוף שלך."
– כשנימו מרכיב את ג'ין על האופנוע, הוא מחליט להיות עשיר. אז הוא נהיה עשיר.*
– נימו בתנהג כמו בעל נורמטיבי לאליז, ואז הוא שורף את האוטו ככה סתם.
– נימו היה יכול לחסוך לעצמו הרבה מאוד זמן אם הוא היה מחפש את אנה בפייסבוק.
– במונטאז' המהיר שמסכם את ההסתעפויות יש גם סצינות מהעבר.
התרגום של שם הסרט לעברית, מ- Mr. nobody ל-"אף אחד לא מושלם" לא עושה אתו חסד, בגלל שכשנימו נמנע מלבחור,כשהוא בן 9 ברציף הרכבת, הוא נשאר "מושלם"- הוא מאמץ את כל האפשרויות שצפונות לו בעתיד.
הסרט מתבסס על הזמן, כמו שבני האדם בני התמותה חווים אותו, ובמקביל לכך הוא מדבר על הזדמנויות. הרי אם לא הייתה לנו מגבלה של זמן, לא הייתה לנו מגבלה של אפשרויות, אבל זה כל הקסם.
סביר להניח שהוא לא באמת יכל לראות את העתיד, ושכל האפשרויות שהיו פתוחות בפני, לכאורה, בכלל לא היו קיימות.
אבל ככה הוא ראה את זה. זאת הייתה החוויה הסובייקטיבית שלו, ובגלל זה אי אפשר לקבוע בוודאות אם הוא "זכר" את העתיד (כמו השאלה שהוא שואל את אמו), או שהוא סתם דמיין.
לקיחת המושגים הפיזיקליים הייתה מיותרת קצת, אבל לא פגמה בסרט, רק ייצרה כמה סצנות חסרות פואנטה.
אחד המוטיבים שלקח לי זמן להבין מהסרט הוא מוטיב החיים-מוות. חוץ מזה שנימו הוא בן התמותה האחרון, אפשר לראות שהוא "מת" במספר לא מבוטל של סצנות, או נמצא בסיטואציות שקרובות למוות (במיוחד בהקשר של מים ושחייה), או מציב את עצמו בסיטואציות שיכולות לגרום לו למות בכוונת תחילה (עישון, עמידה על פסי רכבת כשבאה רכבת עמידה על אדן החלון ועוד).
הסאונדטראק מעולה, מהטובים ששמעתי.
הבימוי והמשחק לא רעים, אבל ג'ראד לטו לא הגיע לרף הגבוהה שהציב ברקוויאם של חלום.
בסופו של דבר, זה סרט ענק. רעיון גדול, עם קץ' בסוף.
אבל… יש קטע אחד, בשנת 2092 שלא הבנתי. מה הקטע עם החזירים?
כן, נהניתי מהסרט, אבל כנראה לא מהגדולים ממש…
הזכיר לי המון סרטים אחרים, חלקם אולי לא ברור למה (לי או לקוראים, תלוי במקרה), אבל מה לעשות? זה פשוט עלה מהבטן…. מניח שחלקם זה ממש ברור למה.
חלקם אופן ממש קלוש… אבל בכל זאת צפו להם…
1. ענן אטלס
2. דוני דארקו
3. סינקדוכה ניו יורק (כן, מוזר, לא?)
4. שמש נצחית
5. היומן
6. ממנטו
7. כל הזמן שבעולם
8. הנאהבים מחוג הקרח הצפוני (כן, גם בגלל השם – אננא)
9. אפקט הפרפר
נראה לי שהיו עוד אבל זה קצת התקרר לי בשבועיים שחלפן מאז צפיתי בו…
ראיתי את הסרט עקב אזכורים רבים באתר
וללא מושג ממשי למה אני נכנס.
היה עמוס מאוד (שעתיים וחצי של לוליינות ויזואלית ועלילתית), משעמם לפרקים אבל מאוד יפה לעין. הסוף שמגיע כמיני טוויסט (נניח) היה מאוד במקום ועזר לשקם את הכבוד האבוד של הסרט בעיניי. לא מבין רק למה אי אפשר היה לעשות את הסרט באורך שעה וחצי באותה מידה. הייתה שם לפחות שעה מיותרת. בכלל, אני חושב שאפשר היה לעשות מזה סרט קצר גאוני (נניח חצי שעה).
סרט שמתחיל מעניין ולאט לאט נהיה מרשים. ג'ראד לטו מהפנט, הבימוי נדיב באימג'ים יפהפיים וגם הרעיונות היותר באנאליים זוכים לטיפול אינטליגנטי.
אגב, מישהו יכול להסביר לי איך צילמו את השוט ההוא בתחילת הסרט שעובר ממבט למראה (שנימו הבוגר מביט בה) לנקודת המבט שלה?
אחד מהסרטים האלה היפים ביותר שכמעט ואף אחד לא ראה
ממש עצוב לי וחבל לי אליו כי הוא מבין הסרטים הטובים שראיתי
רד פיש בבקשה המעט שאתה יכול לעשות זה טיפה להפיץ אותו,לרשום עליו שורה איפה משהו (באיחור אופנתי כמובן) כדי שעוד אנשים היו עדים לגאונות הזאת
ממש מסכים - סרט נהדר!
ראיתי אותו אתמול וממש ממש אהבתי!
הסרט הכי טוב שראיתי
שעתיים וחצי של התרגשות
הסרט הזה שינה לי את החיים
סרט מדהים
לדעתי הסרט לא מוערך מספיק. מהפנט ומרגש, וממליצה לכולם לראות
אוף
אין לי מה לומר שלא כתבו מעליי:סרט קרוב לשלמות,מהפנט ומדהים,עם סיפור מסגרת כמעט זהה לזה של 'חיי פיי' שאומנם אינו מיותר,אך הוא מעצבן וחובבני מבחינת המשחק והעיצוב,ואם זה נראה כאילו אני נתפס לקטנות – כי המסגרת הזו לוקחת חלק מזערי בסרט של שעתיים וחצי – זה רק מכיוון שפגמים אחרים בסרט אין.
רד פיש,קשה לי לחשוב על סרט שיכולתי להמליץ עליו יותר,האנונימיות שלו חורה לי מאוד,אם מישהו מוכן להוסיף על 100 שקלים שאני מוכן לתרום לקניית ביקורת (חמישית מכמה שהרווחתי החופש,בכל זאת) תגיבו פה ונדסקס.אם אני לא טועה הסכום הדרוש הוא 750 ש"ח.
כותרת מושלמת.
(ל"ת)
בפראפראזה על בדיחה ידועה על מתמטיקאים ופילוסופים, כתיבת התסריט היא החלק הזול ביותר בהפקת סרט משום שהיא דורשת רק נייר, עט ופח אשפה. אם כך, התסריט של "Mr. Nobody" היה אפילו יותר זול מהרגיל כי בכתיבתו לא נעשה שימוש בפח אשפה.
לרעיון הבסיסי של הסרט היה פוטנציאל. היה יכול לצאת ממנו סיפור סולידי שהפרשנות של Poison Ivy לעיל היתה תקפה לגביו, אם הבמאי היה בוחר לפתח אותו עד הסוף במקום להפיל עליו ערימה של רעיונות לא גמורים אחרים. אמנם יש בסרט קטעים אינדיווינדואליים עשויים היטב (בפרט התיאור המשעשע של השקפת העולם של פעוט), אבל באופן כללי הוא מלא בחורים ובקווי עלילה שלא הולכים לשום מקום. השימוש המגוחך במונחים מעולם הפיזיקה הוא רק הוספת חטא על פשע.
לא מסכים,
אני לא זוכר יותר מדי מונחים מעולם הפיזיקה,תוכל לפרט?
הסרט בהחלט מפיל ערימת רעיונות שלא תמיד מתחברים,ובחלקים מסוימים סנטימנטלי ונמרח. זה לא מונע ממנו להיות חכם,מרתק ומצוין.
הם לא,
אני רואה אותם כניסיונות די עצלניים לעורר ולגרות את המחשבה,שלבסוף מורידים מערכו של הסרט.
עם זאת,הסיפורים המסתעפים והפרשנות העולה מהם – כל מה שכתבה poison ivy,ועוד קצת – הם ניסיוניים,מרתקים ומשונים בקטע טוב. כמו כן הצילום הסהרורי והעריכה היו מאוד אפקטיביים עבורי.
אז בנובמבר הזה הסרט סוף סוף יופץ בארה''ב!
אם "המשחק של אנדר" לא יאכזב יהיו לנו שתי יצירות מופת של מד"ב בחודש אחד! (במידה והוא יופץ גם כאן בנובמבר).
התגובה הזאת אופטימית במידה בלתי סבירה
בכמה אופנים שונים בו זמנית.
וגם בלתי אפשרית. ולו רק כי מיסטר נובאדי זה סרט מחורבן.
(ל"ת)
תאריך הפצה בארה"ב:היום.
ממליץ לעדכן.
בעתיד אנשים הפכו לצמחונים ^^ והם מגדלים חזירים במקום לאוכל אותם.
היי - רשימת מכולת
כן, נהניתי מהסרט, אבל כנראה לא מהגדולים ממש…
הזכיר לי המון סרטים אחרים, חלקם אולי לא ברור למה (לי או לקוראים, תלוי במקרה), אבל מה לעשות? זה פשוט עלה מהבטן…. מניח שחלקם זה ממש ברור למה.
חלקם אופן ממש קלוש… אבל בכל זאת צפו להם…
1. ענן אטלס
2. דוני דארקו
3. סינקדוכה ניו יורק (כן, מוזר, לא?)
4. שמש נצחית
5. היומן
6. ממנטו
7. כל הזמן שבעולם
8. הנאהבים מחוג הקרח הצפוני (כן, גם בגלל השם – אננא)
9. אפקט הפרפר
נראה לי שהיו עוד אבל זה קצת התקרר לי בשבועיים שחלפן מאז צפיתי בו…