טקס חלוקת פרסי דג הזהב 2010, חלק ראשון

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 31 בדצמבר 2010Posted in: הגיגים
האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים מציגה את נבחרי השנה שלה

זוהי השנה ה-11 ברציפות שהאקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים (אלמקטעד"א) מחלקת פרסים לנבחרי השנה. זהו גוף אקסקלוסיבי מאין כמוהו שכולל בדיוק אדם אחד. או במילים אחרות: זאת דעתי. דעתכם עשויה להיות שונה (ותוכלו להביע אותה בסקר סרטי השנה של עין הדג, שיעלה לאתר בקרוב).

דג הזהב להצטיינות בתחום בתי הקולנוע: רב חן דיזנגוף

אחרי שמספר בתי הקולנוע באזור המרכז נחתך בחצי בתוך שנים ספורות, כנראה שסגרו כבר את כל מה שאפשר היה לסגור, כי השנה לא היו הכרזות מעציבות על סגירות נוספות. אפילו קולנוע דיזנגוף, בניגוד לתחזיות, עדיין פועל משום מה. הארוע הגדול ביותר השנה בתחום בתי הקולנוע היה כמובן הפתיחה של סינמה סיטי ראשל"צ, קומפלקס הקולנוע הגדול בארץ נכון לעכשיו. אז נכון, האולמות בנויים בסטנדרטים גבוהים ויש הרבה דינוזאורים בחוץ, ובכל זאת הוא מקום די מעצבן, כפי שבוודאי גיליתם אם ניסיתם למצוא שם חניה או לגלות איפה לעזאזל החביאו את הקופות. את דג הזהב בתחום בתי הקולנוע השנה בארץ מקבל דווקא רב-חן בכיכר דיזנגוף, שנפתח מחדש בגירסה משופצת ומשופרת. אולם 1 של רב-חן דיזנגוף הוא שריד כמעט יחיד לימים רחוקים שבהם אולמות קולנוע היו ממש גדולים. הוא נשאר האולם הגדול בארץ, אבל הפך לאולם מודרני לכל דבר – דיגיטלי, תלת מימד, מושבים מרווחים, כל העסק.

הדג המלוח להפצה: תלת-מימד או כלום

תמיד יש מה להתלונן על מפיצי הסרטים בארץ. תמיד יש סרטים טובים שלא מגיעים לבתי הקולנוע בארץ, בעוד אף פעם אין מחסור בסרטי ג'אנק תמוהים כמו "חוזה אינטימי" או "בוגימן 3", שבמדינות מתוקנות מגיעים ישר ל-DVD אם בכלל. השנה התבלטה העובדה שבעוד סרטים לזקנים ("אחר הצהריים בכפר עם מרגריט", "פריחת הדובדבן") תמיד מגיעים לבתי הקולנוע, דווקא סרטי אקשן – אפילו אם הם די מצליחים – לפעמים נעדרים ("מצ'טה", "טורפים").

אבל הפגם הבולט בשירות לציבור של חברות ההפצה השנה לא היה סרט מסוים שלא הגיע, אלא שורה של סרטים שדווקא כן הגיעו לארץ: סרטי תלת-מימד. אין לי שום דבר נגד תלת-מימד, כשהוא עשוי טוב. בנסיבות מסוימות אני בהחלט אשמח אפילו לשלם על זה עוד כמה שקלים. אני פחות אוהב את זה שלא נותנים לי ברירה. תלת-מימד מחייב הרכבת משקפיים, תמונה כהה יחסית ומחיר כרטיס גבוה. לפעמים התלת-מימד שווה את זה, אבל לעתים קרובות הוא לא. ובכל זאת, בהרבה מקרים השנה הבחירה שלכם היתה לראות את הסרט בתלת-מימד או להוריד אותו באינטרנט, בעיקר אם אתם מעדיפים לראות סרטים באנגלית ולא בדיבוב עברי. במקרים הכי גרועים זה לא סתם יקר ולא נוח, אלא פשוט הורס: "התנגשות הטיטאנים", למשל, היה סרט אקשן טפשי ויפה, שהפך בתלת-מימד לסרט אקשן טפשי ומאוד מכוער.

דג הזהב להפצה: סקוט פילגרים עולה לארץ

כשהגיעו תוצאות הקופות מארה"ב של "סקוט פילגרים נגד העולם", והתברר שהסרט המאוד מגניב הזה הוא כשלון קופתי, הנחתי שזה רק עניין של זמן עד ההכרזה על ביטול ההקרנה שלו בארץ. אם סרטי אקשן נגישים ומצליחים ממנו נגנזים, מה הסיכוי של הכלאה מוזרה בין סרט קומיקס וקומדיה רומנטית, שפונה במוצהר לקהל נישה מסוים מאוד שכמעט לא קיים בארץ? הייתי די מופתע כשזה לא קרה: "סקוט פילגרים" לא רק פתח את פסטיבל אייקון אלא גם קיבל הפצה מסחרית מכובדת בהחלט. המחיר שנאלצנו לשלם על זה הוא שם עברי מביך. ואם כבר מדברים על זה:

הדג המלוח לשם העברי הגרוע ביותר: פחד, מצלמים

כן, "האקסים של החברה שלי" הוא שם שעושה קצת איכסה בפה, אבל הוא לפחות קשור לסרט. גם "התחלה" הוא אמנם שם שגוי, כפי שאנחנו יודעים אחרי שראינו את הסרט, אבל קשה להאשים את המפיצים שנאלצו להחליט על שם חודשים רבים לפני שהוא יצא, כשלאף אחד לא היה ברור במה בדיוק הוא עוסק, בעצם.

האמת היא שמאז שתהליך קניית הכרטיסים נהיה אוטומטי, שמות גרועים מטרידים אותי פחות. את הכרטיסים שלי אני קונה בעמדות האוטומטיות או מזמין דרך האינטרנט, ומספר הפעמים השנה שבהם דיברתי עם קופאים/ות הוא חד ספרתי. לכן לא נאלצתי לחוות את ההשפלה שבהגייה בקול רם של השמות "אל תלחצי, אני בדרך", "גנוב על הירח", "דייט לילי", "איירבנדר אווטאר כשף האויר האחרון", "חיים כמו שמכירים" או "איזה מין שוויון".

ולמרות כל אלה, השם העברי הגרוע ביותר שניתן לסרט השנה הוא זה שלכלכך את סרט האימה הספרדי המשובח "[Rec]", שמסיבה לא ברורה הגיע להקרנות מצומצמות בארץ שלוש שנים אחרי שיצא. ברור שקשה לתרגם שם שכולל ביטוי שאין לו מקבילה בעברית וכולל סוגריים, אבל "פחד, מצלמים" הוא לא הפתרון הנכון, לסרט הזה או לשום סרט אחר שאיננו פארודיה על סרטי אימה. בעצם גם לפארודיה זה שם די מטומטם.

דג הזהב לפוסטר הטוב של השנה: הרשת החברתית

דג הזהב לסרט עם השם הכי משעשע של השנה: "גברים שבוהים בעיזים"

זוכה גם בתואר הטאגליין המתורגם הנונסנסי של השנה: "אין עיזים, אין תהילה". באנגלית זה משחק מילים משעשע, בעברית זה צירוף מילים נטול משמעות.

הדג המלוח לסרט עם השם הכי משעמם של השנה: שליחותו של הממונה על משאבי אנוש

מקרה נדיר שבו אנשים נרדמו במהלך השם של הסרט.

דג הזהב לשם העברי הטוב ביותר: פלונטר

זה נדיר, אבל גם זה קורה: שמות ישראליים יצירתיים וטובים. "איך לאלף את הדרקון שלך" הפך בארץ ל"הדרקון הראשון שלי" – שם טוב יותר מהמקור, לדעתי (וקשור יותר לסרט), וקיבל דג כסף. את דג הזהב בתחום מקבל "Tangled", שאחרי תקופה מסוימת שבה נראה היה שהוא עומד להיקרא "מחוברים", זכה בסופו של דבר לשם החינני, הרלוונטי והנכון תרגומית "פלונטר".

דג הזהב לשיר השנה: Black Sheep

האמת היא שבשום סרט לא היה השנה שיר אחד שהזדמזם לי מהיציאה מהקולנוע ישר אל רשימת ההשמעה, אבל מבין המבחר הקיים, את דג הזהב לשיר השנה מקבל "Black Sheep" בביצוע The Clash at Demonhead (או מטריק). מתוך "סקוט פילגרים נגד העולם".

הדג המלוח לעלילה האידיוטית ביותר: הנבחר

התחרות על הפרס היוקרתי הזה היתה קשה כתמיד. מפתיע אותי עד כמה שהתעשייה ההוליוודית מתאמצת להשיג אותו בכל פעם מחדש. כמה מהמועמדים הסופיים היו "שרלוק הולמס" (שדווקא לא גרם לאף אחד להתהפך בקברו, רק חבל על העלילה הבלשית), "סולט" (שבו אנג'לינה ג'ולי מגלמת, אם ספרתי נכון, סוכנת משושה) ו"טרון: המורשת", שבו תוכנות עיבוד תמלילים יוצאות לבארים אחרי שעות העבודה ומנסות להתחיל עם svchost.

אבל הזוכה הגדול הצליח להתעלות על כל אלה: "הנבחר" ("The Book of Eli"). זה סרט אקשן פוסט-אפוקליפטי די סטנדרטי, עם חורים קצת גדולים מהסטנדרטי בעלילה – עד שהוא מגיע לסוף. אני כמובן לא יכול לחשוף את הטוויסט שבסוף הסרט, בכל זאת ספוילר, אבל רק ארמוז בעדינות שזה חייב להיות אחד הגילויים הדביליים ביותר בתולדות הקולנוע. זה כאילו שבסוף "טיטאניק" היה מתברר שקייט ווינסלט למעשה היתה לאורך כל הסרט סוס-ים. רק קצת פחות הגיוני.

בהמשך טקס פרסי דג הזהב: טריילר השנה, התלת-מימד של השנה, אכזבת והפתעת השנה, פרס הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה, 15 הדקות הטובות של השנה, ועוד. הישארו עימנו גם בשנה הבאה.

לחלקי הטקס האחרים
דג הזהב 2010: חלק שני
דג הזהב 2010: חלק שלישי

תגיות: