יש בעולם כמה מיליוני אנשים שילכו בקרוב לראות את "טרון: המורשת", בלי לדעת בכלל שזה סרט המשך. כשיצא "טרון" המקורי, שהסרט החדש הוא המשך ישיר שלו, השנה היתה 1982 והרבה מצופי הקולנוע הנוכחיים לא היו אפילו בתכנון.
המוזר הוא שנראה כאילו לחברת דיסני – שהפיקה את שני הסרטים – די נוח שאנשים לא יזכרו שבעצם היה סרט מקורי. היה אפשר לצפות שרגע לפני סרט ההמשך, דיסני יוציאו את הסרט הישן מהארכיון, ינקו ממנו את האבק, יוציאו אותו מחדש לכמה הקרנות מיוחדות או לכל הפחות יוציאו די.וי.די. חדש במהדורה סופר-אקסטרה-חגיגית ומיוחדת. אבל ההיפך הוא הנכון. לא רק שהוצאה חדשה לא הגיעה, ובבלו-ריי הסרט עדיין לא יצא, גם הגירסאות הקודמות של הדי.וי.די. הורדו מהמדפים, וקשה למצוא עותק לא-משומש של הסרט בפחות ממאה דולר.
איך זה שדיסני מצד אחד חושבים שהסרט מספיק חשוב כדי לעשות לו המשך, 28 שנים אחרי, ומצד שני מתביישים בו? השמועות אומרות שבדיסני דווקא התכוונו לעשות סיבוב על "טרון" המקורי, אבל הקרנות המבחן שעשו לסרט מול קהל עדכני היו קטסטרופה. הקהל השתולל מצחוק, מכל הסיבות הלא נכונות. האולפן חשש שאם אנשים ייראו את המקור, הם יאבדו כל עניין בצפיה בהמשך.
כדי לבדוק את זה, התכנסה חבורה קטנה של אנשים בדירה ע"ש מקסי, לצפיה ב"טרון" המקורי. המסקנה היתה שההחלטה של דיסני היתה מוצדקת לגמרי. גם אצלנו אנשים לא הפסיקו לצחוק.
תקציר העלילה עשוי להיות שימושי גם לצופי הסרט החדש: בילי פלין (ג'ף ברידג'ס הצעיר ונטול הקמטים) הוא מתכנת מחשבים גאון ובעלים של אולם משחקי וידאו. הוא גם המציא בעצמו כמה משחקים, אבל בכיר מניאק בחברה שבה עבד גנב לו אותם. כדי להשיג הוכחות, הוא ושני חברים פורצים למפעל, והוא מתיישב ליד המחשב – ונבלע בתוך התוכנה. צריך להבהיר: פלין לא "נכנס למחשב" במובן המקובל היום, שבו אנשים יכולים לבלות שבועות ב-World of Warcraft בזמן שהם יושבים ליד השולחן ואוכלים פיצה; הרעיון הזה היה כנראה מורכב מדי ל-1982. כדי להגיע לעולם הממוחשב פלין נכנס לתוכו, פיזית, בגופו. איך? לייזר.
תמונה שהוצאה מהקשרה באכזריות. צילום: אודיה הרטבי
(לייזר היה המילה האחרונה ב-1982. כל המצאה טכנולוגית היתה נשמעת אמינה אם הייתם מייחסים אותה ללייזר. רוצה לירות באנשים למוות? לייזר. רוצה לטוס לחלל? לייזר. רוצה לבשל תפוח אדמה? לייזר. רוצה למסוק זיתים? לייזר. היום זה לא היה עובד. היום צריך להגיד "קוואנטי").
הקונספט המטריקסי הזה – עולם שלם! בתוך המחשב! – היה מאוד חדשני לזמנו, אבל יותר מזה היה הביצוע. יש בסיס לטעון ש"טרון" הוא הסרט הכי חשוב בהיסטוריה של האפקטים המיוחדים: זה היה הסרט הראשון שעשה שימוש רחב באפקטים ממוחשבים. יש הרים, ערים, ספינות, שדות קרב וטנקים, כולם בנויים בגרפיקה ממוחשבת. כל עולם או דמות ממוחשבת שראיתם אי פעם, מהארץ התיכונה ועד לגלקסיה רחוקה מאוד, מהדינוזאורים של פארק היורה ועד לנאבי מפנדורה: הכל התחיל פה.
הרעיון ליצור את הסרט במחשב היה כל כך בלתי מתקבל על הדעת שלאוסקר על אפקטים מיוחדים של אותה שנה – שבלי ספק הגיע ל"טרון", ולו רק בשביל החדשנות – הוא אפילו לא היה מועמד. אנשי האקדמיה שבחרו את המועמדים הרגישו שליצור פעלולים במחשב זו מין "רמאות". עשרים שנה אחר כך, היה כבר קשה לשכנע את אותה האקדמיה ש"אפקטים מיוחדים" כוללים משהו שאינו ממוחשב.
כמובן, מכיוון שב-82 מדובר, זאת הגרפיקה הפרימיטיבית ביותר שתוכלו להעלות על הדעת. היא בנויה כמעט אך ורק מקוים ישרים, וממשטחים של צבע אחיד. על טקסטורות אין מה לדבר. הצללה? הצחקתם אותי. אם נולדתם בשנות השבעים, הסגנון הזה יחזיר אתכם לימים שבהם חשבתם שהקליפ "Money for Nothing" של הדייר סטרייטס הוא הדבר הכי מדהים שנראה אי פעם בטלויזיה שלכם.
אבל זה שהאנימציה הממוחשבת בסרט היא ברמה הטכנית של ציורי מערות לא אומר שהיא מחופפת. הפעלולים הממוחשבים לא ידהימו אף אחד היום, אבל הם לא מכוערים. יש בו הרבה רעיונות מקוריים ומגניבים לעיצוב העולם הממוחשב. הבעיה מתחילה ברגע שנכנסים לתמונה אנשים – סליחה, "תוכנות", תושבי העולם הזה. ה"תוכנות" הם אנשים לבושים בחליפות לבנות שעליהם פסים זוהרים; זה אמור להיראות "עתידני" ונראה בפועל כמו אנשים שעשו טעות לבוש איומה כשבחרו ללבוש טרנינג למסיבת טראנס. וזה לא עוזר שהם משתמשים ב"דיסקית מידע" שהיא בבירור פריזבי.
וזה רק הולך ונהיה יותר גרוע: באחד הרגעים הכי מביכים בסרט נראה השחקן ברנרד יוז המסכן תקוע בתוך תמונת-קרטון עם חורים לראש ולידיים, כשהוא חובש את מה שאי אפשר לתאר כדבר מלבד כובע בצורת זין ענק. את זה קשה הרבה יותר לתרץ ב"זה היה מזמן". קשה לתפוס איך אנשים הצליחו אי פעם לקחת דברים כאלה ברצינות. הפסקול גם הוא אמור להישמע דיגיטלי וחדשני, ונשמע בפועל כמו נכדו בן החמש של ג'ון וויליאמס מנגן באורגנית שהוא קיבל ליום ההולדת.
כן, זאת באמת תמונה מתוך הסרט
אבל הבעיה האמיתית היא לא בויזואליה, היא בעלילה. מהרגע שבו פלין נכנס למחשב (הוא לוקח את זה ממש בקלות, אגב. הוא פולט איזה "הו, מגניב" וזורם עם זה. מאוד Dude-י מצידו) העלילה הופכת לשבלונת פנטזיה, שהיתה יכולה להתרחש באותה המידה בנרניה או בממלכות הנשכחות, אם רק הייתם משנים כמה שמות ומושגים. גם אם הסרט מנסה לפזר כמה מושגים טכנולוגיים, שום דבר בעולם הזה לא מזכיר את האופן שבו עובדת רשת מחשבים. על הגיבורים להגיע למקום הקסום זה-וזה בתוך ככה-וככה שעות, כדי להביס את כוחות האופל של שלפלפ הרשע. או משהו. ומכיוון שכל המושגים מומצאים, והחוקיות של העולם היא מה שהתסריטאים ממציאים באותו רגע, אין לנו שום דרך לקבל הרגשה של מיקום והבנה (אם הפרוטו-מקגאפין עבר מ-5 ננו-מחזורים ל-50 פארסק, זה טוב או רע ליהודים?). זה גורם לכך שהעולם הזה לא נותן הרגשה של מקום חי ונושם, אלא של רצף של סצינות אפקטים. וכשבתוך העולם הזה נעות דמויות חסרות אופי או עניין, העסק הופך, אחרי החידוש הראשוני, לפשוט משעמם.
אז איך זה שבכל זאת, 28 שנים אחר כך, עשו לזה המשך? "טרון" היה אכזבה קופתית כשיצא, אבל צבר במשך הזמן מעמד של קאלט גיקי. רוב המעריצים של הסרט היום כנראה לא ראו אותו מזמן, ועדיין זוכרים בהתלהבות סצינות כמו משחק האופנועים – מין "סנייק" רב משתתפים – שהיו באמת מדהימות לזמנם. מעריצים כאלה, עדיף שלא יראו את הסרט שוב בעיניים מבוגרות. חבל על שברון הלב. "טרון" מזכיר את תכניות הילדים שגדלתם עליהם והייתם בטוחים שהן גאוניות, אבל אם תאתרו אותן ותצפו בהן שוב אתם עלולים לגלות שבהרבה מקרים מדובר, כמה לא נעים, בזבל. תמשיכו להגיד לעצמכם של"רובוטריקים" – הסדרה המקורית – היתה עלילה מבריקה, שהאנימציה ב"הלב" היתה מושקעת ושאין ולעולם לא תהיה סדרה טובה יותר מ"הדרדסים". רק עשו לעצמכם טובה ואל תצפו בסדרות האלה שוב. בתור נקודת ציון היסטורית, "טרון" הוא מעולה. בתור סרט, הוא ממש, אבל ממש לא משהו.
(פורסם בגירסה מאוד מקוצרת ב-Time Out תל אביב, גיליון 422).
אתה יודע
הסרט לא סתם יחזיר את הצופים לימים בהם הקליפ "Money for Nothing" של הדייר סטרייטס הוא הדבר הכי מדהים שנראה אי פעם בטלויזיה, זה יחזיר אותם אפילו יותר אחורה, כי הקליפ הזה יצא רק ב1985!
בכל מקרה, אני מהמוזרים האלה שראו את טרון בימים בהם הכבלים עוד לא היו מאחודים וערוצי סינמה 123 ניסו נואשות להתחרות בערוצי הסרטים של יס. בצפיה של נער מתבגר כן הצלחתי להתחבר לטרון. מצד שני, בלוטות האידיוטומט שלי היו הרבה יותר פעילות באותם ימים, אז יכול מאוד להיות שזה תרם לחיבתי לסרט.
כך או כך, אני ואתה נדע ביום ראשון יותר טוב אם זה סרט המשך ראוי או לא.
הספר הוא נובליזציה, נכון?
קראתי אותו בכיתה ח', וזה היה ספר המד"ב האמיתי הראשון שלי והוא השאיר עלי רושם עצום. את הסרט ראיתי שנים אחר כך ואני זוכרת ממנו בעיקר אכזבה גדולה. אני מפחדת לקרוא את הספר שוב, אבל יש לי בכל זאת הרגשה שהוא טוב מהסרט. כנראה אעשה את זה בכל זאת.
האנימציה ב"הלב" לא היתה מושקעת?
Take that back!!!!
ובקשר ל"טרון". הוא דווקא שודר כמה פעמים בערוצי הסרטים של הוט. באמת סרט מביך. היו המון פעמים שצחקתי על הסרט מאשר איתו.
לעומת זאת, "טרון: המורשת" נראה אחלה בחלה. מאוד מצפה לו.
באמת, איך אפשר לומר משהו שלילי על האנימציה ב''הלב''!
היא מינימליסטית, נכון, אבל יש שם ראליזם פיזי כמו גם בסצנות ובמחוות הקטנות שמאנישות את הדמויות.
יצא לי לראות שוב כמה פרקים לא מזמן, והתרשמתי רק לטובה, אם לא מהאנימציה אז מהעומק הרגשי ביחס לקהל היעד…
זאת סדרה עם חמישים ומשהו פרקים, כל פרק אורך לא פחות מחצי שעה- יש גבול כמה אפשר להשקיע באיכות האנימציה, זה חייב להישאר פשוט אחרת זה לא היה פרקטי ליצור אותה.
ובאמת,
איך אפשר להגיד משהו שלילי על תוכנית שמיאזאקי היה מעורב בה?
באמת?
חשבתי שאני מזהה את הסגנון שלו, אבל לא מצאתי את השם שלו בהפקה…
על פי ימד'ב
הוא היה אחד האנימטורים.
http://www.imdb.com/title/tt0074002/fullcredits#cast
האנימציה ב"הלב" הייתה זוועתית
הדבר הזה נכון אגב לגבי כמעט כל מה שמגיע מיפן (לכל חובבי האנימה למיניהם שירצו עכשיו לקרוע לי את הצורה, אני עומד מאחורי המשפט הזה במליון אחוז). דווקא ראיתי לא מזמן פרק של "הדרדסים" אחרי הרבה שנים שלא ראיתי את התכנית הזאת והאנימציה שם לא נראתה לי כל כך שואתית כמו שציפיתי שתיראה.
מרשים
בדיוק אתמול ראיתי את TRON עם חברים, והתגובות היו בדיוק אותן תגובות, כולל הרבה גיחוכים מהזין-על-הראש.
היו זמנים
הפוסט הזה בעיקר הזכיר לי את משא שנותי. למרות שהזיכרון כבר לא מה שהיה פעם עדיין לא שכחתי איך הסרט המבולבל הזה נחשב לצעקה האחרונה.
אם אני זוכרת נכון את הסרט על האוריג'ין של פיקסאר
טרון שכנע את הקבוצה שבעתיד תהיה פיקסאר שיש עתיד לדבר המוזר הזה שקוראים לו "אנימציה ממחושבת"
הוא שכנע את לאסטר, נכון.
שהיה אנימטור מתחיל בדיסני כשטרון היה בפיתוח והוא ראה חלקים מהתהליך, אבל הוא לא עבד על טרון… דיסני אמנם הפיקה את טרון, אבל העבודה על הסרט נעשתה מחוץ לאולפנים עצמם).
בתוך דיסני לאסטר לחץ להפיק סרט תלת מימד, אפשר לראות את הנסיון הראשון פה: http://www.youtube.com/watch?v=LvIDRoO8KnM.
אחר"כ הוא התחיל לעבוד על סרט באורך מלא על טוסטר (כן… סרט תלת על טוסטרים. אני לא ממציא את זה). מה שלא קרה בסוף… כנראה בגלל שבשנות השמונים דיסני נוהלה ע"י קופים. לאסטר פוטר/עזב והצטרף לחטיבה הממוחשבת של לוקאס שהפכה להיות פיקסאר אחרי רצף של אירועים מצערים (שכוללים גירושים, סופה של טרילוגיה, ברווז, ואיש מכירות של מים מתוקים שהשתן עלה לו לראש).
שאר האנשים מאחורי ההקמה של פיקסאר כבר ידעו שיש עתיד, הם היו עסוקים בלהמציא חלקים משמעותיים בתחום הגרפיקה הממוחשבת הרבה לפני טרון, והם גם ניסו לעשות סרט באורך מלא עוד בשנות השבעים http://en.wikipedia.org/wiki/The_Works_(film
זה בדיוק מה שאמרתי
מעולם לא אמרתי שהם עבדו על זה
ותודה על המידע הנוסף![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אה... התמונה שהוצאה מהקשרה
מה ההקשר, באמת? יש כאן עיבוד תמונה כלשהו או שזה באמת צילום מסך מהסרט?
זה צילום מסך מהסרט, שהוצא מהקשרו באופן גס וילדותי
שלושת המקלות הזוהרים עולים מתוך הרצפה, ורק למשך פריימים בודדים נמצאים בדיוק בגובה הזה. במקרה יצא שלחצנו על Pause בסרט בדיוק באותה השניה, ומכיוון שאנחנו אנשים גסים וילדותיים, זה מאוד הצחיק אותנו.
זה אכן גס, ילדותי
ומאוד מצחיק![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
זה באמת מצחיק. ומזכיר לי בצורה חשודה את ספייסבולס
I see your Schwartz is as big as mine
ובהקשר לסרט, קניתי לפני יומיים את המארז דיויד של הסרט לרגל 20 שנה, ונכון שהאפקטים קצת גולמיים, אבל עם זה עוד אני יכול להסתדר, הבעיה שלי היא לא שהסרט ישן, האמפריה מכה שנית יצא 1980 וזה עדין אחד הסרטים שאני הכי אוהב. הבעיה שלי עם הסרט זו העלילה הפשטנית שלו, היו בו קטעים איטיים שעייפו אותי מאוד.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
) ואני זכרתי שנורא אהבתי אותו, וכמובן את הרעיון (שעד היום מלהיב אותי, בהיותי גיק מושבע), אבל כנראה שבאמת עדיף לתת לדברים טובים וישנים להישאר בזיכרון.
לצערי את הסרט ראיתי לבד, ולא היה לי עם מי לדבר עליו.
ראיתי את הסרט לפני איזה חמש שנים ביס (עדין ב82 לא הייתי אפילו בתיכנון
1982, אמרת ?
אם כך, "זה היה מזמן" הוא לא המשפט שהייתי בוחר לתרץ את מגרעות הסרט, ובטח שלא את נחיתות האפקטים המיוחדים :
מלחמת הכוכבים (1977)
האימפריה מכה שנית (1980)
שליחות קטלנית, גם איפושהו באמצע שנות ה-80
סרטי שפילברג ולוקאס למיניהם, ואני משוכנע ששכחתי עוד כמה.
בשנות ה-80, אפילו הוליווד שאינה ידעה את אווטאר יצרה סרטי מד"ב ופנטזיה מכובדים, ואני חושב שהדוגמאות שנתתי למעלה מציינות את הטובים שבהם (ובינינו, איזה מסרטי הפנטזיה והמד"ב השנים האחרונות, כולל שר הטבעות, התעלה על טרילוגיית הכוכבים ?)
סרט טוב נשאר סרט טוב.
כן, רק שכשלוקאס יצאר את מלחמת הכוכבים,
כל האפקטים היו לא ממוחשבים, אלא הסטנדרטהישן שלמיניאטורות, מודלים, תלבושות ואיפור וכו'. בטרון, האפקטים היו ממוחשבים.
יש טענה
ש"מלחמת הכוכבים", בין שאר ההישגים שלו, הוא גם הסרט הראשון אי פעם שעשה שימוש באפקטים ממוחשבים. הכוונה היא לסצינה אחת, שבו המורדים מציגים תרשים תלת-מימדי של כוכב המוות. האם הוא באמת הראשון אי פעם שהראה משהו ממוחשב על המסך, זאת שאלה להיסטוריונים, אבל אין ויכוח על כך ש"טרון" היה הראשון שהשתמש בזה בהיקף גדול ושבנה עולם שלם במחשב.
אני לא יודע אם זאת היתה הפעם הראשונה
אבל "מלחמת הכוכבים" כן עשה שימוש מאוד חלוצי לתקופתו במצלמות ממוחשבות. לצורך צילומי חלק מהאפקטים, היה צריך לשחזר את תנועות-המצלמה בדיוק של מאה אחוז, וזה משהו שאפשר היה לעשות רק עם מחשב. אנשי האפקטים של לוקאס בילו חלק גדול מהזמן שלהם (והוציאו חלק גדול מהתקציב) בבניית המערכת הממוחשבת הזאת, ובשעתו לוקאס היה מאוד לא-מרוצה מהסיפור – הוא חשב שהם מבזבזים יותר מדי זמן וכסף על מצלמות במקום על האפקטים עצמם. זה הגיע ממש לפיצוץ בינו לבין ג'ון דייסקרה, עד כדי כך שאחרי ההפקה לוקאס זרק את דייסקרה מכל המדרגות, בלי לשלם לו את הבונוס שהוא שילם לאנשים אחרים בהפקה כשהתברר עד כמה הסרט הצליח.
למרבה האירוניה, המצלמה הממוחשבת הזאת היתה הצעצוע הראשון ממחלקת-האפקטים שלו שלוקאס עשה ממנו כסף מחוץ להפקת הסרטים שלו-עצמו: שנה אחרי "מלחמת הכוכבים" דיסני (הנה קשר און-טופיק) שילמו לו סכום גדול מאוד כדי להשתמש בה בהפקת הסרט "החור השחור".
היא שגויה.
התרשים הוא, אכן אנימציה ממוחשבת, אבל זה לא הראשון.
הסרט הקולנועי הראשון שבו נעשה שימוש באנימצית תלת מימד היה Futureworld – בקטע שבוא רואים יד ממוחשבת. את התוכנה הרלוונטית כתב איש אחד ושמו אדווין קטמל ב1973.
http://en.wikipedia.org/wiki/Edwin_Catmull
האיש הזה הוא, כיום, הנשיא של דיסני ופיקסאר.
בשנה האחרונה ראיתי דרדסים עם הילדים שלי
ודווקא הסדרה יפה מאוד ורלוונתית גם היום, אפילו שחלפו מעל 20 שנה.
הילדים שלי ראו מלא פרקים ונהנו, ושרו בע"פ את שיר הפתיחה.
החיסרון היחיד שמפרק 46 מפסיק הדיבוב המקורי האיכותי לדיבוב חדש ולא מיקצועי.
אני מבקש למחות! החתולים הסמוראים לא מתיישבן, הוא משתבח!
(ל"ת)
טרון "מורשת"
אי אפשר לשכוח שטרון הוא הבסיס לחלק מן הסרטים הטובים ביותר שהופקו, ובניהם "המטריקס".
הבעיה של טרון היא לא רק שהוא הופק לפני כעשרים שנה, אלה שהוא נבנה כולו על אפקטים ממוחשבים שנראים כיום מאוד משעממים ומיושנים, לכן הצפייה בסרט מוזרה, ומצחיקה.
זה כמו לצפות במדלן נופלת ב"ורטיגו" של היצ'קוק.
טרון הוא לא הבסיס ל'מטריקס'
הרעיון של עולם וירטואלי קיים בספרות המדע הבדיוני עוד משנות הששים (וכנראה גם קודם). ראה, למשל, כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Virtual_reality#Fiction_books.
אגב, הראשונים להשתמש במונח Matrix בהקשר של עולם וירטואלי היו הבריטים, בתוכנית Doctor Who, כבר ב-1976. פרטים כאן: http://en.wikipedia.org/wiki/Matrix_%28Doctor_Who%29
ראיתי אותו לראשונה השבוע,
הרגיש לי לא אתי לצפות בסרט המשך שיוצא 28 שנים אחרי המקור בלי לראות את המקור. בגדול, זה שהעלילה הייתה כמעט ולא קיימת יותר הפריע לי מאשר אנימציית המחשב הפרימיטיבית (וגם זה לא היה תענוג גדול).
לסיכום, מדובר בסרט שהתיישבן קשות, ומעניין איך שפט אותו הצופה הממוצע אי אז ב-1982.
עם אפקטים מחורבנים אפשר להסתדר הבעיה של "טרון" המקורי
היא אחרת: הסרט פשוט משעמם פחד. זה לא קשור להתיישבנות שלו: ראיתי אותו בזמן אמת פלוס (שלוש-ארבע שנים אחרי שהוא יצא), וכבר אז מה שהולך על המסך ומה שקורה לחבר'ה שם הצליח לא לעניין אותי במידה מבהילה ממש.
אתה כנראה לא קהל היעד
בתור ילד, הסרט היה התגשמות כל הפנטזיות שלי. כלומר, ידעתי שזה מטומטם, אבל איזה מגניב אם באמת בתוך המחשב חיים אנשים שנלחמים אחד בשני בצורת משחקי מחשב. לא?
זה לא קשור
זה שהקונספט מגניב לא מונע מהסרט להיות משעמם.
הייתי אז קהל היעד
הייתי ילד. מאוד התלהבתי מיריות, פיצוצים ובלאגנים. הסרט עדין שעמם אותי.
התחלות
בראיון עם במאי טרון המקורי, במארז שיצא ל20 שנים לסרט, הוא מתייחס לראשית האנימציה הממוחשבת, ואומר שהם ביקשו להכניס לתחום כמה שיותר אמנים וכמה שיותר מהר, כדי שלא יישאר רק בידי מתמטיקאים. זה היה בעצם להכניס חשיבה חזותית לאנימציה שנעשתה אז רק על ידי תכנות מתמטי של נקודות-ציון של התנועה. והכיוון עד אכן כזה מאז. העלילה אכן די פשטנית. השילוב שנעשה שם בין אנימציה ממוחשבת לקולאז'ים ומונטאז'ים ידניים, אולי נראית מגוחכת ב2010 אבל כדאי לא לשכוח גם את האפשרות הזו, כי לא בהכרח כל מה שנעשה אך ורק במחשב הוא כל כך מבריק מבחינה חזותית והרבה פעמים נראה שבלוני והשפה החזותית של האפקטים הממוחשבים חוזרת על עצמה בכל הסרטים.
אני לא יודע אם התמונה נראית לי כמו סמל פאלי
כי זה כתוב בביקורת או אם הייתי עדיין רואה אותה ככה אם הייתי צופה בסרט קודם. בכל מקרה, כשאני מסתכל עליה עכשיו, זה נראה כמו סצינה מסאות' פארק.
ביקורת אדירה
אין דבר שגרם לי יותר הנאה בכל שנותי כסטוקר של עינהדג הישן מלקרוא את רד נכנס בסרטים בעיתיים (טוב, אולי הביקורת האלמותית של טווידלדי על רוזטה). לקרוא אותו עושה את זה שוב בצורה לא פחות מוצלחת היא בדיוק ההמחשה הסופית שהייתי צריך לכך שהדג חזר. פשוט כיף טהור, פסקאות האמצע שסמוכות לתמונה של ראשזין גאוניות בעיניי.
עכשיו חוזר למשחק גם החסרון הבולט של הדג (לא לגמרי חסרון, יותר נכון לקרוא לזה mixed blessing), והוא שבעקבות ביקורת של רד והרבה תגובות שמסכימות איתה, בעיקר על סרט מהסוג הזה, ברור לי כמעט בודאות שדעתי על הסרט תהיה מאוד קרובה לדעת הביקורת – לאו דווקא כי אני קונפורמיסט, יותר כי רד וקהילת הגולשים פה יודעים כמעט תמיד לקלוע לדעות ולטעם שלי. כך שאיבדתי כל מוטיבציה לצפות בטרון ברצינות.
מצד שני, דווקא ממש בא לי על צפייה הומוריסטית בלייזרים וזרגים מהאייטיז. כך שאפשר לומר שהביקורת לא הרסה לי את החשק לראות את טרון בכך שהיא פחות או יותר גלתה לי מה דעתי עליו, היא רק הכניסה בשבילי את הסרט לקונספט צפייתי נכון.
אני מאוד נהניתי מהסרט בצפייה מחודשת
אפילו שתי צפיות בהפרש של כמה חודשים. העלילה אכן לא מצטיינת במקוריות, אבל יש בסרט הזה משהו מתוק, אני לא יודעת אם זאת בחירת השחקנים, או דווקא הנאיביות של העלילה, אבל לי הוא העלה חיוך של כיף, לא צחוק של לעג. אולי לא סרט בשביל אנשים ציניים :-)
גם מהאפקטים נהניתי: לא מהכול, כמובן יש שם הרבה דברים שנראים פרימטיביים לעין מודרנית, התמונה הראשונה של האופנועים היא דוגמה טובה לזה. אבל האפקטים של פסי האור הקורנים על רקע "קרטוני" בעיניי פשוט יפהפיים אסתטית, החליפות שלהם למשל עם הדוגמה של המעגלים החשמליים נראות לי הרבה יותר יפות מהחליפות החדשות, הסקסיות, שהעיצוב שלהן הרבה יותר בסיסי איכשהו. אפילו בתמונה של ראש-זין רואים את זה, הדוגמה אולי מגוחכת אבל האפקט הכחול-על-אפרפר פשוט מקסים.
אוף טופיק סרטי דיסני מהאייטיז
כנראה ש'טרון' פיתח אצלי רצון לראות עוד כמה סרטים מוכרים פחות של התאגיד משנות השמונים העליזות, ככה שהסרט הבא בתור היה ה'יורה השחורה' מ-1985, ומבוסס על חמשת ספרי פרידיין של לויד אלכסנדר, שקראתי אמנם לפני הרבה מאוד זמן ומה שזכרתי מהם הסתכם בשמה של הדמות הראשית.
נתחיל בזה שברור לי למה הוא נכשל, הוא מפחיד בצורה שלא חוויתי עד היום מסרט מצוייר שמיועד לילדים וכולל כמה מראות שגם ממרומי גילי המופלג (20, אם תהיתם) גרמו לי לכווץ את הגבות בדאגה, שלא לדבר על הנבל המצוייר הקריפי ביותר מאז השטן של 'פנטזיה', אם לא יותר. הופתעתי לטובה מהסיפור שהיה נחמד מאוד, ובסיכומו של דבר היה הרבה יותר מהנה מ'טרון'.
השלב הבא בהשלמה הוא ה'עכבר הבלש' מ-1986, שמסקרן אותי מאוד אם גם הוא דוגמא לתהליך החיפוש העצמי שעבר על דיסני במהלך העשור הזה.
Great Mouse Detective הוא סרט מצוין
אולי הסרט הטוב ביותר שיצא מדיסני באותו עשור, והפעם הראשונה ששניים מהבמאים שיהפכו למובילים באולפן בשנות ה-90 (ג'ון מוסקר וג'ונתן קלמנטס, שימשיכו לביים את "בת הים הקטנה", "אלאדין" ו-"הרקולס") ביימו סרט באורך מלא.
וזו היתה גם הפעם הראשונה, למיטב ידיעתי, שבמאים בדיסני או בכל אולפן אנימציה אמריקאי אחר נתנו הומאז' לסרט של מיאזאקי.
לא קראו לזה "הקדרה השחורה" בעברית?
בכל מקרה, מסכים על מה שאמרת. רק מה, הסיפור היה קצת… לא מספק.
היתה קצת הרגשה כאילו היה יותר לסיפור וראינו רק קצת ממנו.
וזה די נכון כי במקור, מסתבר, הסרט היה הרבה יותר מפחיד ואלים, אבל צוקרברג שהיה אז מנהל האולפן לא היה מוכן להוציא סרט כזה והכריח לחתוך את אותם קטעים, מה שפגע מאוד בעלילה ובזרימה של הסרט.
כשהוא יצא בארץ בקולנוע, קראו לו "טרן וקדרת הקסמים"
אאל"ט.
ב"טרון" לא צפיתי, אבל אנשים שנכנסים למחשב?
הזכרתם לי את "קיד וידאו"!
http://www.youtube.com/watch?v=9YzChZTqxDU
(שם זה לא היה מחשב, אבל הדמויות הפכו למצוירות, וזכורות לי במעומעם סדרות נוספות כאלה, אבל לא מצליחה להיזכר בדוגמאות קונקרטיות.) למען האמת הרעיון של דמויות שעוברות לעולם אחר לא חדש לעולם הפנטזיה וקיים בהרבה וריאציות. אם הזכרתי פנטזיה, כידוע, זה היה שם העולם ב"הסיפור שאינו נגמר" שגיבור הספר נשאב אליו בעקבות הקריאה בספר "הסיפור שאינו נגמר". אני מניחה שהקונספט של "טרון" היה חדשני בעיקר ברמת הביצוע – מכיוון שהדמויות נכנסו למחשב, האנימציה הייתה ממוחשבת.
ולסיום, איך אפשר בלי הקליפ הידוע של א-הא Take on Me:
http://www.youtube.com/watch?v=djV11Xbc914
מהנה.
את הסרט ראיתי ביוטיוב, לא התנאים הכי מוצלחים לצפייה בסרט ובכל זאת נהניתי, התלונה שהסרט איטי מדי לא מובנת לי, כי לא שמתי לב לרגע אחד של מנוחה בסרט, העלילה אומנם פשוטה אבל היא לא הפסיקה לנוע במהלכו (והוא גם די קצר, יש להזכיר), היא אומנם לא מי יודע מה מעניינת אבל אותי לפחות לא שעממה.
בקשר לאפקטים/גרפיקה, רק לי נראה הגיוני וחיוני לעלילה שהיא תיראה מכוערת? פלין הרי נשאב למשחק מחשב משנות השמונים, הרי ברור שהאנימציה צריכה להיראות כמו זו של משחק מחשב משנות השמונים, פשוטה ודי מכוערת, למען האמת, כדי לשמור על ההיגיון גם הסרט החדש (שעדיין לא ראיתי) היה צריך להיראות כך (אבל אני לא מתלונןשהוא נראה אחרת).
אני כל כך שמח ששוב זה אפשרי להיכנס לעין הדג ולכתוב את מחשבותיי על סרט שהרגע ראיתי :)
האמת שדווקא אהבתי אותו
ראיתי אותו יחסית לא מזמן, ועדיין נהניתי. נכון, העלילה הייתה הרפתקאת פנטזיה גנרית בע"מ, אבל זאת הייתה צפיה כיפית. אם כי אולי עזר שראיתי אותו לבד, ואני מסוגל די בקלות להתייחס לסרט ברמת הרצינות שהוא מצפה שאתייחס אליו, אפילו כשהאפקטים מיושנים להחריד ואפילו כשאני שם לב בעצמי להוצאות משעשעות מהקשר וסמלים פאליים.
קראתם את הספר "הלב"?
"נילס" ו"הלב" כל שנה בחופש הגדול, זה קאלט, זה קלאסה, איך אתה מעז?
"איש הנצח" לעומת זאת, הייתה טעות ממש נוראית, אחד הערבים מלאי הסבל הגדולים בחיינו.
הספר 'הלב' לא קשור לסדרה המצוירת.
(ל"ת)
הוא כן קשור (אוף טופיק)
מלבד סיפור המסגרת שמדבר על שנת לימודים של ילד איטלקי בבית ספר, הספר כולל כמה סיפורים קצרים ("הסיפור החודשי"), שהארוך מבינהם – "מן האפנינים אל האנדים" קראו לו בגירסה שאני קראתי – הוא הבסיס לסדרה המצוירת.
רוב תודות על התיקון.
(ל"ת)