-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
קר עד העצם
Winter's Bone
לרי דולי בת ה-17 מתברר שאביה הנעדר, המעורב בעסקי סמים, הכריז על הבית שבו גרה עם משפחתה כעל ערבות, ואם לא יתייצב למשפט בתוך שבוע, הם יאבדו את הכל. כדי לשמור על המשפחה, היא יוצאת לחיפוש אחרי אביה.
תאריך הפצה בישראל: 27/01/2011
קודר, מעיק ומותח, אם כי נסגר בהרגשת "מה-זהו?". ג'ניפר לורנס שחקנית אדירה ברמות קשות.
סרט השנה שלי
הפילם נואר די נעלם מהמיינסטרים האמריקני, אבל הוא דווקא משגשג בשוליים. "בריק" הוא דוגמא מצויינת, וגם WB, אף על פי שמדובר בחריגה גדולה מהמוסכמות הנואריות: הוא מתרחש באחד האזורים הכפריים הכי נחשלים באמריקה, היכן שהפסיקו לגדל דגן והחלו לגדל קריסטל מת' והגיבור שלו הוא בת טיפש-עשרה ולא גבר מזדקן (לכן, כמובן אין פאם פאטאל, אלא אב נעדר. פרויד מאץ'?). על כל פנים, גרניק מצליחה ליצור כזו אווירה עבה ומוחשית של ייאוש ואיום (אף על פי שכמעט ואין אלימות ממשית בסרט) שהתעלומה הבלשית עצמה הופך לשולית למדי. ג'ניפר לורנס מרשימה, אבל הסרט שייך לג'ון הוקס, שבדרך כלל משחק דמויות "רכות" וכאן עושה את תפקיד חייו בתור הדוד האמביוולנטי-מבחינה-מוסרית.
טוב, לגבי רובנו זה יהיה סרט מהשנה הבאה.
(ל"ת)
לפחות הוא זוכה להפצה בארץ. גם זה משהו.
(ל"ת)
אחד הסרטים המרגשים של השנה
משחק מבריק לא מהעולם הזה. למה אין דיון מלא עליו באתר?
בעיקר כי הוא עוד לא יצא בארץ
ברגע שהרבה אנשים יראו אותו, יהיה דיון, אני מניח.
ראיתי ב-DVD
אני לא יכול לומר שלא מדובר בסרט טוב, אבל חסר בו משהו. הוא עשוי היטב, במיוחד התסריט שנותן לדמויות הרבה עומק ומדגיש את הקשרים הבלתי אפשריים ביניהן ורוב השחקנים עושים עבודה טובה (במיוחד ג'ון הוקס). עדיין, שבוע אחרי הצפיה, ההשפעה של הסרט עלי היא אפסית. אני זוכר על מה הוא ומה קרה, אבל הוא לא הוציא ממני שום תגובה רגשית, למרות שיש הרבה בסיס רגשי בעלילה. אני מאשים את הבמאית שפספסה איכשהו את הרגשנות המתבקשת מהדמות הראשית ועשתה אותה ואת הסובבים אותה מחושבים מדי ואפילו קצת רובוטיים.
עדיין, סרט טוב.
מסכים לגמרי שיש פה פספוס, הסרט שיש לו פונטציאל רגשי אדיר, מפספס והשאיר אותי בתחושת "על מה כולם מדברים? זה סרט חלש!" המשחק טוב, אבל תשכחו אותו ממש מהר. אחת האכזבות של השנה.
התחושה שיצאתי ממנה לאחר שצפיתי בסרט הזה היא שהסרט הוא איכותי , עשוי לפי כל הכללים של סרט טוב , כולל משחק מעולה של השחקנית הראשית,תסריט טוב ואווירה . לכאורה יש בו את כל האלמנטים להיות סרט טוב אבל בכל זאת בסרט לא הצליח לגעת בי. משהו שם מרגיש לי לגמרי מפוספס ולא הצלחתי לשים את האצבע מה בדיוק.
כן, מצוין אבל מפוספס קצת
באופן כללי, אני לא אוהבת סרטים שבהם אין קונפליקט ברור וצעדים לפתרונו.
למרות שהוא לא ממש מוגדר כ"סרט מסע; תנו לבמאית לקחת אתכם לסיבוב בשכונת ההילביליס הממוצעת(?)", ככה הוא הרגיש. הוא העביר את התחושה של המקום, של האנשים, של התחושות הקשות – ועשה את זה בצורה נהדרת, אבל, כמו שאמרו מעליי, הבילוש היה שולי, המסתורין מפוספס, ומשהו בתגובות של הדמויות לא אפשר הזדהות אמיתית.
ועדיין – סרט מצוין, כי בתור כמעט-סרט-מסע הוא פשוט הורס.
מצטרף ללא מצטרפים להתלהבות
לי היה קשה להזדהות עם הדמויות.
כל ההתרחשויות האנושויות, הדיאלוגים והתנהלות הדמויות מוזרה ולא משהו שאני יכול להבין ולכן להזדהות איתו.
פספוס של סרט.
בודאי שהסיפור חזק.
אפשר לוותר בהחלט. בעייני לפחות :)
הסרט באמת קר
גם לי היה קשה להרגיש את הדמויות, אבל נראה לי שזה בדיוק חלק מהעניין. דווקא הניתוק הרגשי הזה מעביר בצורה מאוד חזקה את תחושת הייאוש בה הדמויות חיות. כולם שם עסוקים בהישרדות, ולשם כך יש צורך בהקהיה של הרגשות. הקור הוא לא רק פיזי, אלא נפשי.
אז נכון, זה סרט מעט איטי, אבל לדעתי העלילה בו היא ממש לא העניין המרכזי. מי שיגיד שאין כאן עלילה של ממש, צודק ובגדול. אבל בעיני יפה לראות בימינו סרט שמעיז לא להכניס טוויסט בעלילה בכל חמש דקות ולהישאר עם עלילה פשוטה. כך אפשר להתמקד בתהליך שעובר על הדמויות במהלך הסרט. וזה בהחלט משהו שקורה כאן. כמו שכבר אמרו לפני – סרט מסע.
סרט אמיתי וחזק בתכלית שלו
קר עד העצם הוא סרט מצמרר ביסוד שלו, ואמיתי בכל רמ"ח אבריו. השחקנים שרובם לא מקצועיים בכלל עושים עבודה נהדרת ומוסיפים עוד מרקם אמיתי לסרט חד ושקט כמו "קר עד העצם". אני אישית אהבתי את הסרט הזה וחשבתי שהיה מגיע לו לזכות לפחות באחד הפרסים המרכזיים בטקס האוסקר האחרון. הסרט מתחיל באיטיות משהו ובחוסר הבנה של הצופה למתרחש אבל ככל שהוא מתקדם יש פשוט אהדה לדמות הראשית ורצון לראות עוד מעלילה הכל-כך סבוכה שהסרט הזה מציג. מומולץ בחום רב , חמישה כוכבים בכל סקלה. וציון 9-10 בכל מדור.
סרט סביר, משחק נפלא
עכשיו סיימתי לראות (עושה קצת תחקיר על ג'ניפר לורנס לקראת 'משחקי הרעב'). מהסרט עצמו לא ממש התלהבתי. הרגיש לי איטי ודי משעמם. אבל הוא כן היה קודר, מעיק וריאליסטי להכאיב. הוא מתרחש באיזורים שכוחי האל האלה בארה'ב שבו הגבר הוא ראש המשפחה, והנשים עושות מה שאומרים להם. רק רי יוצאת דופן, כנראה כי הגבר היחיד במשפחה שלה בן 12, והיא צריכה לדאוג לכולם.
המשחק של לורנס אכן מדהים. מצליחה להביע כל רגש באמינות מוחלטת, לרוב אפילו בלי להוציא מילה (בלט במיוחד בסצינה באגם). גם יש לא מעט דמיון בין הדמות שלה פה לקטניס.
לגבי הסוף, אני דווקא לא הרגשתי "מה, זהו?", אבל כן נשארו דברים לא פתורים בעלילה.
בסרט ממש לא רואים ש-"הגבר הוא ראש המשפחה והנשים עושות
מה שאומרים". נהפוך הוא: הגברים שהם חלק (בעבר או בהווה) מתא-משפחתי כלשהו בסרט הם מסוממים או בטלנים, והנשים מנהלות את העניינים – במיוחד כשזה נוגע לסניף המקומי של המאפיה.
קצת משעשע המסלול שלה לפסגה.
הרי אין ספק שההופעה שלה ב2010 יותר משכנעת משל פורטמן בברבור שחור ובעייני גם יותר חזקה ומרשימה מההופעה המהוללת שלה ב2012 . למען האמת זהו אחד הסרטים שכן יצא לי לראות בקולנוע באותה השנה (לעומת הרשת החברתית,inception,פייטר ועוד רבים וטובים שפספסתי על המסך הגדול) ובצפיות הראשונות בבית אחר כך עדיין לא עפתי עליו. לקח לי זמן מה להבין את הגדולה והניכור העצומים שבו. לא נופל לקלישאתיות בכלל, אני ממש מצפה לפרוייקט הבא של הבימאית (שאמור להיות מבוסס על סיפור חייה של הגברת השמנה ששרה בסצנת מסיבת יום ההולדת)
ולגבי הסוף, אני באופן אישית נהנית קצת מקצוות פרומים חיפשתי נואשות אחר הספר ולא מצאתי זכר. אשמח לפתור את התעלומה יום אחד