במקור: Slumdog Millionaire
במאי: דני בויל
תסריט: סיימון ביופוי
על פי ספרו של ויקאס סווארופ
שחקנים: דב פטאל, פרידה פינטו, מדהור מיטאל
כיצד זכה ג'מאל מאליק בפרס הגדול בשעשועון "מי רוצה להיות מיליונר"?
א. הוא גאון
ב. הוא רמאי
ג. היה לו מזל
ד. זה הגורל
משטרת מומביי בחרה ב' (וזה סופי) ו"זימנה" את ג'מאל הצעיר לחקירה. שני שוטרים מנסים, לא בעדינות, לברר כיצד הצליח מגיש תה חסר השכלה לעבור יותר שלבים מפרופסורים ואנשי תרבות נאורים בהרבה, בדרך לזכיה במיליוני רופי. האם מישהו בקהל סימן לו? האם הוא נושא מכשיר קשר סמוי? האם השתילו בו שבב שמגלה את התשובות?
לטענת ג'מאל, הכל צרוף מקרים. הוא פשוט ידע את התשובות לכל השאלות שהוצבו בפניו. זו לא אשמתו שבחרו לשאול אותו דווקא דברים שהוא יודע. וכך, לאחר שסיים להפר את אמנת ז'נבה מכמה כיוונים, יושב מפקד המשטרה ומאזין לסיפור המופלא של ג'מאל מאליק. הם עוברים על קלטת התכנית, שאלה אחר שאלה, ובכל שלב ג'מאל מספר על ארוע בחייו שבזכותו נצרב בתודעתו פריט המידע הרלוונטי.
אלה לא חיים נפלאים. ג'מאל ואחיו הגדול סאלים חיו בעוני באתר פסולת לאחר שאמם נרצחה על רקע עדתי. יחד איתם הסתובבה לאטיקה, הילדה הכי יפה בגנגס. יום אחד הגיע לחירבה אדם בשם מאמאן, שאסף את הילדים ונתן להם מחסה וארוחה חמה. כפי שמתברר במהרה, מאמאן הוא הגרסה ההודית לפייגין מ'אוליבר טוויסט', וכל היתומים תחת חסותו נשלחים לקבץ נדבות. הוא עושה הכל כדי להגביר את יעילותם הקבצנית, וזה כולל ללמד אותם שירה, וגם דברים פחות נחמדים. סאלים עוזר לאחיו להימלט והשניים יוצאים לחיים חדשים כשהם מתקיימים מגניבות ומרימוי תיירים.
שני האחים מאוד שונים זה מזה באופיים. ג'מאל ילד טוב, רומנטיקן חסר תקנה שלא יפגע בזבוב. סאלים דואג בעיקר לעצמו, וקצת לאחיו. הוא בעל נטיות אלימות, גנב מטבעו ואם יתקל בזבוב שג'מאל ריחם עליו, יתלוש לו את הכנפיים ויכריח אותו לחזור הביתה ברגל. למרות זאת, אפילו שסאלים מוכן לדפוק אותו תמורת כסף קל, נראה שג'מאל חייב את השרדותו לכושר המנהיגות והמניאקיות הבסיסית של אחיו.
הסרט מדלג בין שלושה קוי זמן – חייו של ג'מאל, החקירה המשטרתית, והתכנית 'מי רוצה להיות מיליונר' שבה הוא משתתף. בהתאם, גם סגנון הבימוי מתחלף מרגע לרגע, אבל נראה בעיקר כמו חיקוי של סרטים אחרים. מרדפים ברחובות מזכירים את סרטי ג'ייסון בורן, נערים עם אקדחים שחיים ברחובות מיד עושים פלאשבק ל'עיר האלוהים' ורגעים של רומנטיקה מזכירים קולנוע בוליוודי בתזזיתיות ובצבעוניות. הכל מהיר, קצבי ורועש. מצד אחד, כל הכבוד לדני בויל, הבמאי, על היכולת לעבור בין מגוון סגנונות. מצד שני, מ האיש שחתום על 'טריינספוטינג', אחד מהסרטים היותר יצירתיים וחדשניים חזותית של שנות התשעים, ציפיתי לקצת יותר טאץ' אישי. 'נער החידות ממומביי' יצר בי את התחושה כאילו בויל בחר לחקות יותר מדי מקורות חיצוניים, במקום לתרום משהו משלו.
הסרט מבוסס על רב המכר של ויקאס סווארופ, אבל התסריטאי בעצם פירק את הספר לגורמים והשתמש באותו רעיון כללי לבניית סיפור שונה לחלוטין, ועדיין מוצלח. הקריינות של ג'מאל עוזרת למעבר חלק בין ההווה לבין הזכרונות מהילדות. הדיאלוגים מצליחים לשלב בין דרמה מרגשת לבין ביקורת קלה על מוסכמות החברה ההודית, שאינה רואה בחיוב חציית הגבול בין המעמדות, ומחיקת הקסם האתני שלה בידי תרבות המערב.
את ג'מאל מגלמים שלושה שחקנים בני גילאים שונים, אבל דב פאטל בתפקיד ג'מאל בן השמונה עשרה הוא זה שמונע מהדמות להפוך לקלישאה של אידאליסט בעל חכמת רחוב. ברור לו היטב שהוא לא אדם מושלם, אבל הוא לא מוכן לספוג השפלה, לא מסאלים, לא מהמשטרה ולא ממנחה השעשועון. בהעדר פרצופים מוכרים על המסך (לפחות לעיניים מערביות), האלמוניות של דב פאטל מתאימה לאלמוניות של הנער שמגיע משום מקום לשיא הפריים-טיים ועומד כל הדרך מול אנשים שמנסים להשפילו.
'נער החידות ממומביי' מלווה בפסקול מגניב שמשלב בין מזרח ומערב, ובשירים שמוסיפים צבע לתחושת הלכלוך של רחובות הודו. סצינה אחת, המציגה את השיטות בהן ילדים מתקיימים מגנבות קטנות ומעשי מרמה, מלווה בהתאם בשיר "מטוסי נייר", בו מקהלת ילדים שרה על הרצון לגדול ולהיות גנגסטאז.
בתור קראוד פליזר, 'נער החידות ממומביי' עושה את העבודה. הוא רגשני, אבל לא נסחף למלודרמה מעצבנת. כשהעלילה מתגלגלת, הוא משלב גם מתח שרק תואם יורם ארבל יכול להישאר אדיש מולו. בקיצור, הוא סרט טוב. זו לא פסגת היצירתיות של דני בויל, אבל הסרט בהחלט מחזק את האמון שלי ביכולתו לספר סיפור מרתק שמאפשר להזדהות גם עם דמות מהצד הפחות אסתטי של העולם.
אבל השאלה לפינגווין
האם באמת כל המועמדיות לאוסקר באמת מוצדקות או שזה סתם הייפ?
והאם כנראה הוא עד כדי כך טוב שהוא שווה אוסקר(כמו שנראה שהוא יקח את האוסקר לסרט הטוב בהליכה)
אני לא פינגווין, אבל אם אתה שואל אותי, התשובה שלי תהיה...
ממש, ממש לא!
סרט מאוד מהנה, אבל גם – כמו שהפינגווין כתב – חסר ייחוד. יש בו כמה הברקות (כמו הדרך שבה העלילה מסופרת) אבל באופן כללי מדובר בסרט שהוא לא יותר מיומית מהנה.
אני מצטרף
סרט סבבה, באמת. יש הרבה בעיות בעלילה ובהיגיון, אבל לא משהו קריטי. הוא באמת נחמד. אבל "נחמד" לא אמור להיות מספיק לאוסקר.
אני מצטרף
על מה אתה מדבר הסרט הכי טוב של 2008
אם היית מנמק זה היה יותר משכנע.
אז איזה סרט לדעתך
יותר טוב ממנו וצריך לקבל לזכות במקומו מ-2008?
(שואלת מהתעניינות נטו, עדיין לא ראיתי את הסרט כך שאין לי דעה עליו)
לינק 1:
כתבה מספר 4807
לינק 2:
כתבה מספר 4821
מוצדקות
לא כי זה סרט מבריק במיוחד, או אפילו אחד מחמשת הטובים של השנה בעיני, אלא כי בעלי זכות ההצבעה לאוסקר חושבים שהוא ראוי. יש לי טקס פרסים משלי, אני לא שופט את טעמם של אחרים (מקסימום מתאכזב קצת).
לפי מה שקראתי פה..
הם אנסו לגמרי את העלילה. חבל, כי הספר המקורי היה חביב.
אני דוקא מאד אהבתי את הסרט
נכון, העלילה לא תמיד הגיונית, אבל הוא מציג את הודו בצורה שנראית לי יותר אוטנתית מסרטים כמו "Outsourced" ומצד שני הוא כיפי. אהבתי אותו יותר מ"האביר האפל", למשל.
ולגבי השם בעברית, "נער החידות ממומבאי". נו באמת… מה זה אמור להביע בכל מקרה?
טוב, יש נער, הוא ממומביי ושואלים אותו חידות
ובאופן יותר לעניין, זה היה השם של הספר בעברית.
זה אמור להביע שהסרט מבוסס על הספר ''נער החידות ממומביי''.
זה אמור להביע שהסרט מבוסס על הספר ''נער החידות ממומביי''.
…שבאנגלית נקרא בכלל Q&A.
גם המו"ל בישראל וגם דני בויל שינו את השם המקורי, והאמת? עד כמה שאני לא ממש אוהב את השם "נער החידות ממומבאי", הוא יורת טוב מ"מליונר האשפתות", שנשמע בערך כמו שם של סרט צ'רלי צ'פלין משנות השלושים.
זה אמור להביע שהסרט מבוסס על הספר ''נער החידות ממומביי''.
ובכל זאת קראו ל-No Country for Old Men "ארץ קשוחה", אף על פי שלספר בתרגומו העברי קוראים… "לא ארץ לזקנים".
אני לא באמת חושב שיש היגיון בהחלטות האלו.
זה אמור להביע שהסרט מבוסס על הספר ''נער החידות ממומביי''.
יש מידה של הגיון: "לא ארץ לזקנים" נכשל במכירות שלו (ואני מעיד על זה בתור עובד באחת מהחנויות היותר גדולות בארץ), למעשה בהוצאת עם עובד שקלו להוציא אותו מחדש תחת הכותרת "ארץ קשוחה" כשהוכרז התרגום לעברית.
נער החידות ממומבי, לעומת זאת, הוא להיט עצום – ואין שום סיבה לבלבל את כל המעריצים שהוא צבר ע"י שינוי השם.
תקנו אותי אם אני טועה
אבל הספר עצמו עוד נקרא "נער החידות מ*בומביי*", לא?
תקנו אותי אם אני טועה
לא. ממש לא. הכי לא שבעולם.
מצטער על ההגזמה.
זה אמור להביע שהסרט מבוסס על הספר ''נער החידות ממומביי''.
אוקיי, אז זה דווקא כן דיי הגיוני. :)
יותר טוב מהספר
הסיפורים בספר ובסרט הם שונים מאד מלבד המסגרת הכללית, והמשותף הוא בעיקר שבשני יש אי אלו בעיות (ניתנות לסספונד במאמץ סביר יחסית). אבל בזמן שבספר גם הכתיבה עצמה היתה רחוקה מלהיות משכנעת, הסרט לפחות עשוי היטב, במיוחד בכל מה שנוגע לצילום, לקצב ולפסקול.
לא באמת שווה אוסקר, אבל מספיק בשביל שרוב הצופים יצאו מרוצים.
אני מניח שאחת הסיבות למצב שבו הסרט יותר מוצלח מהספר – לא מצב שכיח במיוחד – היא שהרעיון הכללי, של הקישור בין השאלות בשעשועון לבין סיפורים מעברו של הגיבור, מתאים יותר לעיסוק קצר יחסית בכל שאלה וסיטואציה.
בספר כל שאלה גררה, באופן די טבעי, סיפור ארוך ומעמיק יותר – אבל זה לא עבד ולכן הצורך לקצץ ולתמצת, שבד"כ מהווה חסרון כשמבצעים עיבוד כזה, הפך ליתרון.
לצורך המחשה, כך פחות או יותר נראה פרק ממוצע בספר (ספוילרים לרוח הכללית של הספר, להימנע רק אם אתם אדוקים באופן קיצוני):
– "שנעבור לשאלה הבאה?"
– "ובכן, כאן יש לי סיפור שאורכו כעשרים וחמישה עמודים אודות התקופה בה עבדתי כשוליית רועה צאן. אם הייתי קופץ מיד לסוף הסיפור, הייתי חושף כבר עכשיו שבסופו של דבר נאלצתי לירות בו לאחר שהטריד מינית את הכבשים שלו לאורך תקופה ארוכה ואיים לכבות סיגרים בוערים על כלבים קטועי רגל. היה לו כובע של הניו-יורק ניקס והוא נהג לדבר בערגה על האליפות האחרונה שלהם ב-1973, לה האזין ברדיו בשקיקה. החבאתי את הגופה שלו מתחת לשטיח ונמלטתי על נפשי."
(חזרה לתוכנית)
– "באיזו שנה זכו הניו-יורק ניקס באליפות האחרונה שלהם?"
אני אתן דעה שתפתח קצת את הקונצנזוס באתר:
זה אחלה סרט שבעולם. אפשר להגיד "התסריט שטחי", אפשר להגיד "זה נראה כמו הטלאה של סגנונות של אנשים אחרים", אפשר להגיד הרבה דברים, אבל בסופו של דבר הסרט דופק כמו שעון, נראה מעולה, וברגע שמרפים קצת את האגרוף הביקורתי ונכנסים אליו באמת- הוא מדהים.
אני יודע שאני אישית הייתי מרותק אליו, גם בקטעים שפחות או יותר ניחשתי מה הולך לקרות, בעיקר כי היו הרבה קטעים קודם לכן שהסרט הפתיע אותי בדכל מיני דרכים קטנות.
ולעניין שכמעט לחלוטין לא קשור- נכון שג'מאל הבוגר נורא דומה למריאנו אידלמן? זה הטריף אותי כל הסרט.
ובסוף בכלל מתברר ש...
ג'מאל הוא קייזר סוזה.
ביקורת טובה, אבל הסרט לדעתי סובל מהייפ מעט מוגזם.
מנסים בכוח לדחוף אותו לאוסקר ולא ממש מגיע לו.
סרט טוב
טוב מאוד אפילו, לא שעמם אותי כמעט לאף רגע, והוא גם לא הרגיש לי ארוך בכלל כמו שאמרו עליו לפני שצפיתי בו.
הוא בהחלט ראוי להיות מועמד לאוסקר לעניות דעתי, רק לא בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. הסרט טוב בעיקר בזכות עבודת הבימוי, ולכן המועמדות לפרס הבימוי אכן מגיעה לו. אבל הוא לא יותר טוב מבנג'מין באטון ברוב הבחינות – בעיקר בתחום המשחק והתסריט.
את המועמדים האחרים עוד לא ראיתי אז אני לא יכול לשפוט, אבל לפי הדיבורים זה או הוא או בנג'מין, 2 סרטים שההבדל ביניהם עצום – האחד נועד לבדר בעוד השני גורם לנו לחשוב.
חוץ מהסופרלטיבים.
שכחתם לכתוב את השם המקורי באנגלית
אני מאד אהבתי את הסרט
"נער החידות ממומביי" (או "מיליונר האשפתות", כפי שנקרא במקור) היה כיף אמיתי, מפל גועש של צבעים וצלילים, סרט סוחף וממכר מלווה בפסקול קצבי ומלהיב. היו בו כמה סצינות בלתי נשכחות (סצינת השירותים בתחילתו היתה נפלאה) והוא העביר היטב, כך נדמה לי, את הססגוניות הצפופה של הודו ושל מומביי שלפחות על פי הסרט נראית כאחת הערים המרתקות בעולם.
האם מגיעה לו מועמדות לאוסקר? קרוב לוודאי שכן. האם הוא טוב יותר (נראה שמתעסקים בו הרבה בשאלה הזו) מ"האביר האפל" ו"וול E"? ממש לא. הייתי שמח הרבה יותר לו לצידו היו גם שני הסרטים האלה מקבלים מועמדות.
אבל מבין שני המועמדים שראיתי עד כה ("נער החידות" ו"בנג'מין באטון") נער החידות לוקח.
סרט הודי
הסרט הוא תשובה מערבית מדהימה לסרטי בוליווד, מחווה גדולה מהחיים, ססגונית, צבעונית, תזזיתית ומוזיקלית. סיום הסרט רק מדגיש את היותו פנטזיה הודית. האוסקר חסר משמעות מבחינת איכות. האקדמיה יכולה לעכל סרט הודי אם הוא נעשה בעיניים מערביות. זה סרט נהדר ומודע לחלוטין למקורותיו. טוב שהסרט ממש לא נאמן למקור. הוא הרבה יותר טוב.
מסכימה לגמרי עם מינה
הסיום שם אותנו בבומביי ובבוליווד.
זה לא הוליווד, זה בוליווד.
ובגלל זה הרומנטיקה, הגדול מהחיים, הדרמה והפאתוס.
עשה לי חשק לראות סרטים הודיים והמון.
למי שלא יודע, המנחה של התכנית הוא אחד השחקנים המפורסמים ביותר בבוליווד, מופיע שר ורוקד באלפי סרטים. אניל קפור.
ישתבח שמו.
מה פירוש ה-ה' הבודדת בפיסקה השניה?
שגיאת הקלדה, שבמקרה נראית כמו המשך של תחילת הביקורת.
אל תמחק
זה נחמד שזה נראה כמו תשובה חמישית.
אל תמחק
אבל לפחות תוסיף נקודה. כמו שאר האופציות.
ודב פטאל הופיע גם בסדרת המופת הבריטית סקינס
שמוכיחה שבכל ז'אנר היא לוקחת את הסדרות האמריקאיות בהליכה
דווקא התאכזבתי קצת מהמשחק של דב פטאל בעונה האחרונה מבחינה דרמטית. מבחינה קומית היה מעולה עם קצת הגזמות פה ושם.
בדיוק חזרתי מבית הקולנוע
ואני עדיין לא החלטתי מה אני חושב על הסרט הזה.
בדבר אחד אני בטוח – החלק הראשון הרבה פחות מהחלק השני, לפחות לדעתי. החלק הראשון היה מוזר מדי ומעורפל מדי בשבילי. אפשר לטעון שמספר דברים עברו לי מעל הראש, ואולי זה נכון, אבל מהחלק הראשון פשוט לא הצלחתי להנות.
כשג'מאל התבגר כבר התחלתי להנות מהסרט, למרות שעדיין היו לו פאקים רציניים לדעתי:
• העריכה והצילום ממש עצבנו אותי. אולי זה הכוונה היתה לנסות כיוון אמנותי יותר, אבל אני לא הצלחתי להתחבר. הזוויות המוזרות של הצילום רק הפריעו לי בעין והעריכה הקופצנית גרמה לי לאבד ריכוז.
• אני לא מוכן לקבל קטעים מוזרים מדי בסרט שאמור להיות ראילסטי. רוב הסרט שמר על קו מאוד אמין וריאליסטי חוץ ממספר קטעים שאני מעדיף לא לציין. (אני רוצה תגובה ללא ספוילרים
)
בסוף יצאתי מהסרט כשאני לא בטוח אם אהבתי אותו או לא. אני צריך לשבת על זה כמה ימים.
השעשועון לא התיימר מעולם לשאול שאלות זהות בכל העולם
ולמעשה בכל מדינה יש צוות מקומי של כותבי שאלות שמתאימים את דרגת הקושי לאוכלוסיה המקומית. זה נכון גם לגבי השעשועון בעולם האמיתי ואין שום סיבה להניח (והסרט לא מעניק שום תמיכה בהנחה שכזאת) שזה שונה בשעשועון המתואר בסרט המבוסס באופן כמעט זהה לזה שבעולם האמיתי.
אה,
אז לכן השאלות בגרסה הישראלית קלות ורדודות.
אה,
לפי מה שהבנתי – השאלה הסופית בגרסה האמריקאית הייתה פעם מהו הצבע של הדרדסים (הם לא מוכרים באמריקה). הכל יחסי…
אה, נשמע כמו אגדה אורבנית
כי… הדרדסים כן מוכרים באמריקה. לחלוטין כן.
הוא ואחיו קראו לעצמם
על שם דמויות מסיפור שלא הזיז להם בגרוש ושהם מעולם לא הקשיבו לאף משפט מתוכו?
זה דווקא לא כל כך מוזר בעיני
אני בטוחה שאם אני אחשוב טוב אני אצליח לחשוב על סרט או ספר שנורא אהבתי שהייתי קטנה, שקראתי או ראיתי, ואני אזכור שם של דמות אחת מאוד מרכזית, אבל אשכח שם של דמות מרכזית טיפה פחות.
דארטנין הוא גיבור הספר
אם כבר, המוסקיטרים הם דמויות משניות. ההסבר של סתם אחת יותר הגיוני (ועדיין מאולץ, לדעתי. אבל זאת בעיה של התסריט).
זה השיר שמוזכר בביקורת:
http://il.youtube.com/watch?v=7sei-eEjy4g
תודה! זה היה באמת אחלה שיר לסצינות האלו.
אני סבלתי
הסרט, כמו הספר לדעתי, ממש נוראי. אפשר להגיד שהבימוי היה טוב, אני לא מבין גדול, אבל זה הרגיש כמו קליפ זול על חשבון העמקה של הדמויות. בנוסף, למרות שהספר היה נוראי, היה שם חיבור עלילתי יותר מעמיק בין השעשועון לחיים של הגיבור, וגם את זה העלימו.
בקיצור, המלך ערום וכיו"ב
אם חשבת שהספר כזה נורא
למה הלכת לסרט?
לוודא?
פינת הניטפוק השולי
קשה להגיד שלאטיקה היא הילדה הכי יפה בגנגס. היא חיה במומביי, קילומטרים רבים הרחק מהגנגס.
אני הייתי ברווז גומי. סליחה ותודה.
אהבתי.
סך הכול אהבתי את הסרט למרות שהוא לא חידש לי הרבה על הודו (עבדות ומלחמת דתות יש גם במקומות אחרים). דבר אחד שמאוד צרם לי – שירי הפופ באנגלית היו מאוד לא קשורים (חוץ מהמילים).
תגובה ודעתי
מסכים. החלק הראשון של הסרט, שהוא יחסית מאד ריאליסטי ובלי שום ייפוי של המציאות הפתיע אותי מאד. באתי בלי ציפיות וקיבלתי חצי שעה מזוקקת של הודו האמיתית של העולם השלישי, בלי רוחניות שמוחניות ובלי שום רומנטיזציה של החיים בסלאמס.
סרט מעולה
להתמסר לשעתיים של הצצה על סיפור חיים קשה שהופך להצלחה, אהבה, תקוה, יאוש, הצלחה, הישרדות, כסף, בגידה, נאמנות, טוב ורע, כל המרכיבים של ההוויה האנושית מעורבבים ברוטב הודי צבעוני, נופים שונים מאלה שאנו רגילים אליהם, גדולים ועצומים, אשנב לעולם אחר. תענוג.
סרט מעולה
הרבה יותר טוב מהאביר האפל, שעליו התלוננתם שלא קיבל מועמדות
דעתי
הסרט קיטשי ביותר, נופל בכל קלישאה אפשרית…
והוא אחלה סרט, מאוד נהניתי.
או, באמת רציתי לשאול על זה
כן, בהודו מרבית האוכלוסיה מדברת אנגלית כשפה שנייה ולעתים אף ראשונה, לכן הערבוב הזה לא מוזר.
המשטר הבירטי אנד סו און, אין לי זמן לפרט.
כן אבל קשה להאמין
שאנשים שדיברו בילדותם בהודית כשפה ראשונה פתאום עוברים לדבר בינהם באנגלית.
אפילו אם היא שפה שניה בהודו זה עדיין לא מסביר למה הם מתחילים לדבר בין עצמם באנגלית, זה אולי מסביר שהם יבינו אנגלית (כמו שישראלים מבינים אנגלית, אבל רובם לא מדברים בינם לבין עצמם אנגלית).במיוחד שמדובר בילדים שלא קיבלו פתאום חינוך מתקן מיוחד.
זה כמו שעולים מרוסיה, גם אחרי המון שנים בארץ עדיין מדברים בבית בד"כ ברוסית אפילו שעיברית היא שפה רישמית בישראל.
כן אבל קשה להאמין
א. אפשר להאמין. אני מכיר מספיק אנשים שיוצא להם משפט שלם באנגלית כאן או שם אם זה מתאים, ולפעמים נסחפים וממשיכים עם האנגלית עוד קצת. וחוץ מזה, יש המוווון הינדי בסרט, הרבה יותר מאנגלית. זה לחלוטין לא מדויק לתאר את הסרט כהרבה אנגלית מתובלת בקצת הינדי.
אז למה הוא לא מקבל מועמדויות
גם בקטגוריות הסרט הזר?
עזוב, מספיק פעם אחת ''ביקור התזמורת''.
או, במילים אחרות, יש בו יותר מדי אנגלית.
מה גם שמספר האנשים הלא הודיים המעורבים בו גדול מדי בשביל אוסקר הסרט הזר.
אני חושב שהוא כשיר להתמודד כסרט בריטי
בריטניה פשוט לא שלחה אותו כמתמודד לקטגורית הסרט בשפה זרה.
בריטניה שולחת סרטים לקטגוריית הסרט הזר?
זה מפתיע. חשבתי שסרטים בריטיים לא יכולים להיות מועמדים בגלל שהם דוברי אנגלית.
ארה''ב היא המדינה היחידה שפסולה מלהשתתף בקטגוריה
בריטניה יכולה לשלוח סרט בכל שפה שאינה אנגלית, כל עוד הוא עומד בתקנות השפה והלאום. שני סרטים בריטיים היו מועמדים עד כה: הד ווין (וולשית), סולומון וגיינור (וולשית, יידיש).
אז זהו: שאין ממש שפה הודית אחת
יש המון המון ניבים, עד כדי כך שהודים ממעמדות שונים או מיקומים גיאוגרפיים שונים, מדברים ניב כל כך שונה שהם על גבול חוסר ההבנה זה עם זה. לפעמים קל להם הרבה יותר לדבר אנגלית זה עם זה מאשר לשבור את השיניים בניבים הודיים שהם לא מכירים. למעשה ניתן להתייחס להודית כמעין שפת אם שהולידה המון שפות משנה. ממש כשם שגרמני שאינו דובר צרפתית יעדיף לדבר עם צרפתי באנגלית אם שניהם מבינים את השפה.
ערבית היא שפה רשמית של ישראל
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
אוקי, זה עדיין לא מסביר את הטענה שלי
אם היו הופכים את הערבית לשפה רשמית *יחידה* של ישראל- אני עדיין מאמינה שעוד 100 שנה הצאצאים של דוברי העברית עדיין ידברו בינם לבין עצם עברית. לא כל שכן דוברי העברית הקיימים שימשכו לדבר בינם לבין עצם עברית.
לא היה לי קשה לסספנד את זה
המעבר לאנגלית קרה אחרי שהם עברו לגור אצל מאמאן, עד אז הם היו ילדים קטנים וחיו רק באזור מסוים, אבל החל מהשלב הזה בסרט הם מתחילים להסתובב הרבה ברחבי הודו, מאמאן ואנשיו מדברים אנגלית, העבודה עם התיירים בטאג' מאהל היא באנגלית, ואחר כך הם מצליחים לעלות טיפה בסטטוס החיים באופן כללי – וגם במעמד החדש בו הם נמצאים מדברים סביבם לרוב אנגלית. למעשה, רק כשהיו באשפתות במומבאי לא היתה סביבם אנגלית. זה נראה לי הגיוני שילדים בגיל הזה יחליפו שפה בנסיבות כאלה, אל תשכחי שהם גם רוצים להתנתק מהעבר שלהם ולעלות בדרגה, כל אחד בדרכו שלו.
הדוגמא עם העולים החדשים מרוסיה לא ברורה לי, כמו שיש הרבה מהם שממשיכים לדבר רוסית בבית, יש גם הרבה מהם שעוברים 100% לעברית, ובמיוחד כאלה שהגיעו לישראל בגיל צעיר – רבים מהם דוברי עברית טובה יותר מרוסית. הבעיה במעבר שפה היא בגילאים מבוגרים בהרבה.
אז זהו: שאין ממש שפה הודית אחת
אז זהו, שאין כזה דבר בכלל "הודית". יש בהודו משהו כמו 800 שפות שונות, ולא כולן התפתחו מאותה שפה קדומה. בכל מקרה לא מדובר בניבים של אותה שפה שבגללם יש קשיי הבנה. מי שאומר "הודית", סביר שהוא מתכוון הינדי, שהיא השפה הנפוצה בהודו, לא כולל אנגלית. ולגבי אנגלית- זו אכן מעין שפה משותפת לכלל ההודים, וכל המביט בסרט הודי יראה את המשתתפים עוברים לאנגלית כל משפט שלישי כאילו כלום.
הסספונד ועונשו
הסיבה לאנגלית בסרט מאוד פשוטה: ככה.
וביתר פירוט: קהל אמריקאי לא אוהב שפות זרות ולראות כתוביות, במיוחד בסרט אמריקאי ע"פ רוב הקריטריונים. נניח "ואלקירי" לדוגמא.
הסיבה להינדית: להפקה הייתה בעיה רצינית למצוא שחקנים צעירים עם אנגלית סבירה להתחלה של הסרט. אז הפיתרון היה פשוט לדבר הינדית עד נקודה מסוימת, ואז לעבור לאנגלית לפי התכנון המקורי.
נכון שזה די צולע, אבל אני לא חושב שזאת בעיה רצינית כלכך, ולפחות לאנוכי זה לא הפריע להנאה מהסרט.
הסספונד ועונשו
לא אמרתי שלא נהנתי מהסרט, הוא היה מהנה מאוד, למרות חלק מהאי הגיון הפנימי שבו שלא שפסלתי אותו על הסף.
גם הבנתי את הסיבה "ההפקתית".
רק טענתי לטעמי הייתי יותר מעריכה אותו אם הוא היה מוותר על החלק האנגלי, גם מבחינת ההגיון הפנימי שהוא מראה לי על ההשקעה בתסריט, וגם על ההאומץ שבויתור עך ההתנחפות לקהל האמריקני במיוחד מבמאי שאני יודעת שבער הוא ויתר על ההתנחנפות הזאת
אחד מסרטי הבורקס הטובים שנעשו אי פעם.
כן, הוא קצבי ויפה וצבעוני וסך הכל נהניתי אבל זה הכל. וחבל לי שהעלילות שהיו בספר הוחלפו בעלילת הבורקס הכי נדושה בעולם. בספר היו גנבים ומרגלים וכוכבי קולנוע והתעללות מינית ובסרט סופר-ג'אמל צריך להציל את לאטיקה ליין מהבאד גאי התורן שוב ושוב ושוב. נו, לפחות נפטרו מהאוברטונים ההומופוביים של הספר.
בסך הכל, בז'אנר של סרטי "בחור טיפש למראה אך בעל חכמת חיים מפתיעה מספר את סיפור חייו שכולל מספר צרופי מקרים בלתי סבירים ובמרכזו אהבה לבחורה שהוא הכיר מילדות אותה פגש ואיבד מספר פעמים", אני עדיין מעדיף את פורסט גאמפ.
קיטש מקוצ'קצ'
אני עייפה עכשיו אז אני אגיב באריכות במועד מאוחר יותר. אבל אוסקר? היי, מה קרה לכם?
1. התחרפנתם
2. אתם אוהבים עלובי חיים
3. אתם בוגרי הודו
4. שכחתם שראיתם כמה סרטים נהדרים השנה
לילה טוב.
בהקרנה בה הייתי (ס')
לפני הסרט הייתה הרצאה של איילת משהו (לא זוכרת בדיוק) שהיא אנתרופולוגית של איזור המזרח, ובין שאר הדברים שהיא אמרה נאמר שעניין השפה של הילדים בתחילת הסרט היה סוג של אילוץ של החלטת ההפקה, שהחליטו לצלם את כל הסצינות בשטח באמת ולא באולפנים, מה שאומר את החלק הראשון לצלם בסלאמס.
באופן כללי ילדים שיודעים גם לדבר אנגלית (כי ההודים הם אכן גם דוברי אנגלית בחלק גדול של המקרים) הם לא ילדים שגדלו בסלאמס, והם התקשו למצוא ילדים הודים דוברי אנגלית שייראו משכנע על רקע המצוקה (שהיה גם קשה לצלם בו באופן כללי)
ולכן הם החליטו בסופו של דבר לקחת ילדים שבאו מהסלאמס באמת, מה שבא על חשבון השפה האנגלית, ולקוות שעם החלפת השחקנים לחלק השני והשלישי, אנשים לא ישימו לב גם למעבר לשפה האנגלית, אבל כמו שהמרצה אמרה לנו "הם קיוו שאתם לא תשימו לב אבל אתם כנראה כן תשימו לב".
בהקרנה בה הייתי (ס')
לא הבנתי, למה שחקנים דוברי אנגלית לא יישמעו אמינים בשכונות מצוקה? כמובן, אין שם דוברי אנגלית במציאות, אבל זה סרט, ובסרטים אנשים פעמים רבות מדברים בשפה שהם לא אמורים לדבר בה.
הודים דוברי אנגלית לא ייראו כמו הודים שגרים בשכונות מצוקה אם ילבישו ויאפרו אותם כראוי? הם לא יוכלו לגלם אנשים עניים אפילו הם יהיו שחקנים מצוינים?
התשובה לכך היא
שההורים של אותם ילדים מחונכים היטב ודוברי אנגלית, לא מוכנים לזה שהילדים שלהם יסתובבו בסלאמס.
שוב- זה לא שהם הסריטו סלאמס, ויצרו אוירה בטוחה, אלא ממש הסריטו בתוך הסחי של הודו.
אני יכולה להבין את ההורים של הילדים שסירבו לחשוף את ילדיהם לחויה הזו…
ולגבי הסרט: לדעתי, למרות שנהניתי מהסרט, הוא רחוק מאוד מלתאר את הודו. וגם רחוק מלהיות ראוי לאוסקרים שזכה בהם. וחבל שהם פספסו כמה קטעים מאד יפים שהיו בספר, (כמו המוות של השחקנית שעבד אצלה) שיכלו להצטלם מצוין, והוסיפו כמה קטעים שאין בהם שום טעם…
הבנתי.
תיארתי לעצמי שזה נבע מאילוצי ההפקה
אבל אישית הייתי מרגישה יותר נוח אם במקום לנסות למצוא ילדים שיראו אותנטים וידברו אנגלית, היו לפחות מנסים למצוא שחקנים בחלק השני והשלישי שידברו בין עצמם בהודית ורק בפניה לאנשים אחרים ידברו באנגלית. גם היה נראה יותר אמין, וגם הייתה פחות תחושה של התחנפות לתרבות האמריקאית.
אגב, סתם שאלה שמעניית אותי- למי שיודע- בגירסה ההודית של מליונר- במציאות מדברים אנגלית?
שמות השחקנים
ניסיתי לדלות פרטים לגבי השחקנים דב פטאל ופרידה פינטו , מי הם רקע וכו, ולא הצלחתי
מישהו יכול להאיר את עיני
תודה
ימד''ב?
http://www.imdb.com/name/nm2353862
http://www.imdb.com/name/nm2951768/
שאלת ההתמודדות
לאחר סיום קריאת הספר, עניינה אותי שאלת ההתמודדות בתהליך ההמחזה. כיצד סיימון ביופוי, תסריטאי הסרט, יתחרה בעומס העלילתי ובשלל האירועים המובאים בספר? המחשבה על עיבוד 'נער החידות'(שם עדיף יותר) לסרט נשמעת כמו אתגר בלתי סביר בעליל. שכן, מדובר בפורטרט. אבל, נאמנות התסריט לספר רופפת. כמעט לא קיימת. התלונה, מפי המתלוננים, גדולה הרבה יותר מ- "הם נתנו את השורה של רון להרמיוני!"
זו שחיטה מאסיבית של ממש.
ובעניין הסרט. נחמד. בקצרה. בלי מחויבות- נחמד. תוסס, גדוש בצבעים. מלא פרטים ופריטים. דני בויל אמן. צייר של אתרים. ויזואלי ורגשי. בויל משלים את חובו לסרט הקאלט 'טריינספוטינג' במחוות תמונת הרכבות בסרט 'מיליונים' ובסצנת סיום ארוכה על הרכבת בסרט הנוכחי. בויל עובד במומחיות עם צבעים(לובן מבריק עוטף את הפריים ברגע הנשיקה), בונה, פיזית, אווירה(זיעה רטובה על פני הדמויות בעיר חמה וצפופה) ומצייר תמונה מדויקת של תרבות חיים(ערמות של פסולת וזוהמה וכמובן, סצנת השירותים). לעומת זאת, בויל מגייס רוב של שחקנים נוראיים, והקשר בין הדמויות בצעירותם ובבגרותם תלוש. לא עמוק מספיק. כדרמה עצובה, מרגשת וגם משעשעת 'נער החידות' פשוט נהדר. אך תווית יצירת המופת, זוכת פרס אוסקר, מצד רבים, מיותרת ומנופחת.
הסרט ממש טוב!
הממ אני לא מבינה על מה אתם מדברים (זאת אומרת, רובכם), הסרט היה ממש טוב!
הוא לוקח את בנג'מין באטן ובגדול.
בנג'מין באטן הוא סרט יפה, שאהבתי, אבל מבחינת השוואה לנער החידות ממומביי, אני מבינה את הבעיות בו.
נער החידות ממומבבי היה בשבילי סרט ממש מרתק, ולא השתעממתי לשניה. היה ממש מזעזע לראות את חייו, וההבנה שיש אנשים שבאמתח חיים ככה בהודו, עוד יותר מזעזעת. קצב המעבר בין הסצנות היה ממש טוב, השירים ממש התאימו לדעתי והעלילה הייתה מעולה.
בבנג'מין באטן לעומת זאת, מצאתי את עצמי לאחר בערך שעה, תוהה מתי הסרט יגמר. הוא היה מעניין, אבל היו קטעים שפשוט נמרחו לי יותר מדי בלי יותר מדי עלילה (אבל כן נהניתי).
לפי דעתי ממש שווה אוסקר.
לפחות של השנה.
הרבה יותר חמוד. צריך להמליץ עליו לז' טובי העיר של מומביי.
הממ זה היה בטעות OO"
בשורה שלפניי כתבתי את זה כמו שצריך
אם כבר אנחנו בענייני ספרים טובים על הודו שאינם ''נער החידות''.
אני ממליץ על "משחקים מקודשים" של ויקראם צ'נדרה, מעין "הסנדק" פוגש את "מלחמה ושלום" בבומביי והספר הכי טוב שקראתי בעשר השנים האחרונות. למען האמנות אני מוכן להשאיל את העותק שברשותי למעוניינים.
ואני מליץ על ''איזון עדין'' של רוהינטון מיסטרי,
אבל רק למי שלא אכפת לו להיות מדוכא אחר כך במשך שבוע-שנתיים.
הקרנה פעילה?
אנשים קמו לרקוד "ג'אי הו!" בסוף? אנא פרט.
זה מונח שכבר השתמשו בו בתגובות
פרט ללפרשן את התהפוכות המסובכות בסרט אחד לשני בקול רם*, אנשים צעקו תשובות לשאלות, ואישרו או שללו את התשובות של ג'מאל, משל ראו באמת "מי רוצה להיות מליונר" בטלוויזיה. לפחות לא מחאו כפיים בסוף.
* אם כי ייתכן שזה בגלל שהורדנו את ממוצע הגיל באולם בבערך 20 שנה – מסתבר שרק אנשים מעל גיל 70 רואים סרטים כמה שבועות אחרי שיצאו.
בזמן הצפיה זה גם הפריע לי אבל במחשבה שניה:
ב"החוליה-החלשה" לגלגו על המתחרים.
ב-''החוליה החלשה'' השפלה היא חלק מהקונספט.
ב-''החוליה החלשה'' השפלה היא חלק מהקונספט.
ברור – אבל זה אומר ששעשועון בו "המנחה מלגלג על המתחרה"
הוא לא פורץ דרך. זה תמיד יכול להיות טוויסט מקומי. לכן, את זה היה קל לסספנד.
הנקודה שלי היא ש-''מי רוצה להיות מיליונר'' הוא לא שעשועון משפיל
בנקודת המוצא שלו. אם הודחת, לעיתים נדירות מדובר באקט משפיל – בעיקר בגלל שמרבית ההדחות מתרחשות בשלב שמצריך ידע קצת אזוטרי, לא משהו שבגללו יצחקו עליך ברחוב ויגידו "איזה טמבל".
תהליך הסלקציה ב-"החוליה החלשה", לעומת זאת, בכלל לא מבוסס על ידע. הוא מבוסס על הצבעה של המשתתפים, על פופולאריות (כן, המשתתפים אמורים בתיאוריה להדיח את המתחרה שענה הכי פחות תשובות נכונות, אבל אם זה מה שהם היו עושים, לא היה צריך הצבעה – אפשר היה לחשב את העניין, מתמטית). במילים אחרות: אם הודחת ב-"החוליה החלשה", זה כנראה לא קשור לעובדה שאתה לא יודע מספיק אלא לעובדה שאתה לא מספיק יפה או חברותי או אפילו יותר מדי חכם ואנשים אחרים מרגישים שאתה מאיים עליהם. וזה – המקבילה של להגיד "אני לא רוצה אותך לידי" – הרבה יותר משפיל מאשר להגיד "אתה לא יודע מספיק.".
ההנחיה האגרסיבית של "החוליה החלשה" משכה הרבה תשומת לב, אבל היא כזאת כי היא מתאימה לאופי המשפיל של התוכנית. ב-"מי רוצה להיות מיליונר", הנחיה מהסוג הזה יכולה להוסיף דרמה, אבל היא לא מתחברת בהכרח לאופי הבסיסי של התכנית.
הנקודה שלי היא ש-''מי רוצה להיות מיליונר'' הוא לא שעשועון משפיל
כעקרון אנחנו מסכימים, גם על ההבדל בין התוכניות, אבל 'האופי הבסיסי של התוכנית' הוא משהו שייתכן ותלוי מיקום. בכל זאת, לא "דורסים" אף אחד, זה לא "Hell's Kitchen", כולה קצת 'עקיצות' מצד המנחה.
קל לסספנד איזה טוויסט מקומי, בו המנחה קצת יותר עוקצני, וההפקה קצת יותר תומכת בעוקצניות – רחוק מ- "חור בעלילה".
זה בגלל שהמנחה הוא בעצם ג'פאר!
אז ככה,
שמתי לב לכך שהמון תגובות מוקדשות לחוסר ההבנה בדבר התנהגותו השלילית של מר מנחה. ובכן, מר מנחה הוא- הוא בעל התוכנית, מפיקה. כלומר, בפועל, ניצחון כספי גבוה מצד המתמודד שקול להפסד עצום(כספי) של המנחה, קרי, המפיק. שבוע טוב.
זכייה בפרס גדול היא גם באזז רציני שעשוי לגרור לא מעט צופים וכתוצאה מכך גם מחירים גבוהים יותר על פרסומות (ע"ע הזכייה של יזהר נבו והרעש שקדם לשידור התוכנית הספציפית)
אה, מאה אחוז.
אבל לא התעמקתי בסוגיית ההגיון, רק העדתי את הסיבה שבגללה התנהג המנחה כפי שהתנהג.
זה לא נכון
כבר כתבתי את זה במקום אחר: ההפקה מבוטחת כנגד הזכיה בפרסים הגדולים.
זה לא נכון.
אומר לך, בפירוש, באחת הסצנות המנחה זועם על זכייה אפשרית של ג'אמל העלולה לגרום לו נזק כספי כמפיק התוכנית. אני לא יודע אם ההפקה מבוטחת כנגד זכייה או לא. רק אומר לך מה ראיתי בסרט.
הפקות מבטחות בעיקרון נגד זכיות גדולות
וכך גם אתרי הימורים וחברות טוטו ולוטו למיניהם.
עם זאת, לפחות בהתאם לספר, ההפקה הספציפית הזו כנראה קיצצה בעלויות הביטוח והעדיפה את האסטרטגיה של להביא לתוכנית נערי אשפתות שאין סיכוי שידעו את התשובה.
לכן הוא עצבני.
זו כבר בעיה בבחינת התסריט
והוא, כמו שנאמר כבר מעליי ובתוך שימוש במילים וביטויים מנומסים, חלש.
מש''א
אני לא חושב שהסרט גרוע מאוד, אבל אני בהחלט מסכים עם כל הנקודות שלך.
מש''א למש''א.
רק אותי אכזבה עריכת הקול
בסצינות בהן משולבות שירים, זה ממש מעצבן שהדבר שבגללו כל כך ציפיתי לסרט היה הדבר המעיחק ביותר בסרט. במקום להיות חוויה קולית מדהימה השירים הושמעו בסאונד נמוך מאוד, ובמקום להרעיד את האולם צריך להתרכז כדי לקלוט שיש שיר, אפילו בקרדטים, שמות היוצרים השמיעו קולות גבוהים יותר מהשיר המושמע.
שאלה אחת, ליקוויד דאנס נחשב לשיר או למוזיקה? יש זמר, אבל אין מילים.
נשמע כאילו ראית את הסרט באולם עם מערכת קול לא טובה
(או לא מכוונת כראוי). איפה זה היה?
ולצערי זה היה ביס פלאנט
אם כי, השירים הושמעו בסאונד נמוך יותר יחסית לשאר הסרט, למשל, אם שיר הושמע בזמן שאחת הדמויות התהלכה ברחוב (נגיד) אז קול צעדיה היה גבוה באותה רמה (ואולי יותר) מהשיר, לא יתכן שזה מהסרט עצמו?
אני באמת לא יודע
אני לא זוכר במידה כזאת את הסרט ואת הסאונד שלו.
ולצערי זה היה ביס פלאנט
כשצפיתי בסרט ביס פלאנט בחיפה המוזיקה הרעידה לנו את הכסאות בעוצמה שלה. נשמע שמישהו פישל בכיוונון של הסאונד בהקרנה שהיית בה.
שאלה
מישהו יודע איך קוראים לסרט החדש של פרידה פינטו? שהייתה בסרט הזה נערת החידות
אשמח עם מישהו יוכל לעזור
לפי ימד''ב
מתוכננים לה שני סרטים: הראשון של וודי אלן (שעוד לא ידוע מה יהיה שמו) והשני סרט בשם 'מיראל', שמתרחש בירושלים ב-1948 ויצולם בישראל.
אבל בינתיים שניהם רק בשלב קדם-הפקה, ואמורים לצאת ב-2010.
לאטיקה נמצאת בארץ כבר שבוע. אבל הפרט הפיקנטי יותר בקשר לסרט הוא שעל מלאכת הבימוי הופקד לא אחר מג'וליאן שנאבל, דבר שמבטיח לנו שהסרט יסטה ב-180 מעלות מ'נער החידות'.
הנה הביקורת שלי קצת באיחור:
באיחור די גדול אני מציג את הביקורת לסרט הכי מדובר שיצא מתחילת שנת 2009 נראה כי דובר עליו כל הרבה עד שקשה להוסיף הרבה דברים, הסרט זכה בכמעט כל פרס אפשרי כולל 8 פרסי אוסקר! השאלה הגדולה היא: האם זה מגיע לו? והתושבה היא: לא. אך, זה לא אומר שהסרט גרוע בכלל ובכלל לא.
הסרט שמבוסס על הספר בעל אותו השם ומבויים על ידי הביים דני בוייל(טריינספוטינג) עוסק בילד בשם ג`אמל שגר בסלאמס במומביי ובהזדמנות פז יוצא לו להשתתף בגירסה ההודית לתכנית "מי רוצה ליהיות מיליונר?", אך כנגד כל הסיכויים הילד שלא עבר חינוך בצורה נורמאלית מצליח לדעת את כל התשובות! הכיצד הוא עושה זאת? כולם רוצים לדעת, כולל המשטרה וכך יוצא שהוא נשלח לחקירות ועובר עינויים רבים ולאחר מכן הוא מתחיל לספר את סיפור חייו שבו מוסברת העובדה איך הוא ידע את התשובה לכל שאלה.
הסרט עצמו ערוך בצורה יפיפייה ובנוי בצורת פלאשבק ככה שהילד חוזר כל פעם אל עברו וחושף אותנו לאירועים שגרמו לו לדעת את התשובות בדרך מסופר לנו על אחיו ועל אהובתו.
חסרונו הבולט של הסרט הוא הקיצ`יות שעופפת חלקים גדולים ממנו והעניין הוא שהסרט די צפוי מראש. נקודת חיוב גדולה מאוד לסרט היא הצילומים הנפלאים של הסרט והעובדה שאין בו אף רגע דל ומשעמם. בנוסף שיר הסיום חביב ביותר ונותן מאין הרגשה כאילו מדובר בסרט הודי.
למה כדאי לראות?: בכל זאת הסרט זכה בשמונה אוסקרים אתם לפחות חייבים לבדוק אם זה שווה או לא.
למי כדאי לראות?: לאוהבי דרמות ואוהבי קיצ`יות, לאנשים שקראו את הספר ולאוהבי סרטים הודיים.
ציון:
ארבעה גביעים מתוך שישה.
מתוך הבלוג שלי: מבקר הקולנוע הצעיר-http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=TOMOVIES
דני בויל הוא *במאי* ולא *ביים*
אין מילה כזו.
דני בויל הוא *במאי* ולא *ביים*
צודק צודק חייב לתקן תודה על התיקון.
*ביים*
זה אחד משיבושי המילים הכי אהובים עלי. הסיבה היא שפעם, ב"זהו זה" המיתולוגית, שיחק מוני אבא שלוקח את בנו (קושניר) לראות את הסרט המדובר של אותו קיץ. משהו עם ג'ק ניקולסון כג'וקר ואיזה פינגווין.
באיזה שלב האב הזועם קם ומתחיל לצעוק על המסך:
"מי זה הביים של הסרט הזה? אני רוצה לדעת מה המסר של הביים של הסרט הזה?!"
מאז אצלנו במשפחה זה הפך לחלק מהלקסיקון הקבוע. כל פעם שאנחנו פוגשים סרט שלא ברור לנו מה רצו להגיד בו, אנחנו שואלים: "מי זה הביים של הסרט הזה? מה המסר של הביים של הסרט הזה?"
ג'ק ניקולסון כג'וקר והפינגווין
זה לא אותו סרט.
יהיה מטורף מאד אם כן.
ב'זהו זה' זה כן.
לא בדיוק.
הסצנה שהאבא והילד רואים באותו פרק של "זהו זה" היא כביכול מתוך "באטמן חוזר". בשלב מסוים, כשהאבא מתווכח עם באטמן והפינגווין על המסך, הוא מזכיר את הסרט הקודם בכיכובו של ג'ק ניקולסון. הפינגווין מתעצבן ומכריז משהו בסגנון "ג'ק ניקולסון? פחחחחחח."