במקור: Twilight
במאית: קתרין הארדוויק
תסריט: מליסה רוזנברג
על פי הספר מאת סטפני מאייר
שחקנים: קריסטן סטיוארט, רוברט פטינסון, בילי בורק, פיטר פאסינלי
אין דבר יותר מבאס מלהיות הילדה החדשה בתיכון. בעצם, אולי יש: את יכולה להיות הילדה החדשה שמגיעה לתיכון בעיירה שכוחת אל שבה כולם מכירים את כולם, אל אבא שראית רק בחופשות הקיץ, ובנוסף כל הזמן יורד גשם.
זה מה שקורה לאיזבלה סוון, המכונה בפשטות בלה, כשהיא מגיעה לפורקס, וושינגטון, המקום הגשום ביותר בארצות הברית. בלה מגיעה מפניקס שבאריזונה שטופת השמש, אחרי שנפרדה מאימה שהתחתנה מחדש, וחוזרת לעיירת הילדות של הוריה בניסיון אחרון לשקם את הקשר עם אביה, מפקד המשטרה המקומית. היא דווקא מתמודדת עם המעבר יפה, עם מינימום של דיכאון. בלה היא מסוג הבחורות שמרבות לככב ברומנים רומנטיים לבנות הנעורים: יפה אך לא מודעת ליופיה, שקטה, אינטליגנטית, בודדה ו"מגושמת" בחינניות. היא לא אוהבת את הגשם, שונאת את כל תשומת הלב שמפזרים סביבה, ובנוסף לכל, אדוארד קלאהן, התלמיד המסתורי ועוצר הנשימה של בית הספר, מסתכל עליה בצורה מוזרה ומתנהג לידה כאילו היא לא משתמשת בדיאודורנט. הוא זועם, היא כועסת, והם לא יכולים להתיק את מבטם אחד מהשניה. רומן נעורים במיטבו.
אבל ככל שהיחסים בין בלה לאדוארד מתהדקים (וב"יחסים" אני מתכוונת למספר פעמים שבהם אדוארד מציל את חייה של בלה, מצבים שאליהם היא נקלעת כתוצאה משילוב מסוכן של מזל רע וטמטום) בלה מגלה את מה שכל צופי הסרט ידעו מראש: אדוארד הוא לא בדיוק בן שבע-עשרה, לפחות לא במובן המסורתי. אדוארד הוא ערפד, חלק ממשפחה של ערפדים "צמחוניים" (כלומר, הם לא ניזונים מבני אדם) שמנסים להשתלב בחיי הקהילה האנושית.
'דמדומים' מבוסס על ספר בשם זהה, שראה אור בשנת 2005 והספיק מאז להפוך לסנסציה גדולה, שגררה אפילו השוואות למפלצות ספרותיות כמו הארי פוטר – וכרגיל במקרים כאלה, קצת קשה להבין למה. העלילה שלו סטנדרטית, ומערבת פנטזיה ורומנטיקה לבנות הנעורים. דבר אחד צריך להבהיר: רק משום שיש בסרט ערפדים, אל תצפו להרבה דם, אימה או אקשן. אנשים (וכשאני אומרת אנשים אני מתכוונת לבנות) גם לא הולכים לסרט הזה בשביל העלילה, או התסריט, או הצילום. הם לא הולכים אפילו במטרה לראות עד כמה הסרט הרס את הספר. הם הולכים בשביל לראות את רוברט פטינסון (סדריק דיגורי בסרטי 'הארי פוטר'), שמגלם את אדוארד. אדוארד הוא גם, סביר להניח, הסיבה להצלחה הפנומנלית של הספרים: הוא פשוט הבחור המושלם – יפה תואר בצורה מדהימה ממש, עדין, מתחשב, מצחיק, חזק, ובקיצור – חלומה של כל נערה מתבגרת ממוצעת. וזה שהוא ערפד צמא דם שנאבק לכבוש את דחפיו הקמאיים למצוץ את דמה של בלה, רק הופך אותו ליותר סקסי.
על הנייר, לא היה הרבה למה לצפות מסרט המבוסס על עלילה כזאת, קיטשי ולא אינטליגנטי במיוחד. אבל במפתיע, מתברר שהמעבר לקולנוע עשה ל'דמדומים' רק טוב. חלקים מעלילת הספר קוצצו בדרך לתסריט, מה שגורם לעלילה לזרום היטב. הדמויות עברו שיפור משמעותי, בייחוד בלה, שהייתה סתומה ומעצבנת בספר, ובסרט הופכת אותה קריסטין סטיוארט ('החדר', 'השליחים') לדמות חביבה למדי. גם אביה של בלה, צ'ארלי, הופך להיות משעשע בהרבה, ואדוארד, הפך מיצור מושלם-עד-בחילה בספר, למגניב – אבל אנושי – בהרבה בסרט.
כמו כן תורם לסרט גם פס הקול המקפיץ שמצליח לחמוק מקלישאות של רוק כבד של סרטי ערפדים, והיקף ההומור שהוגדל ושודרג. גולת הכותרת של השיפורים היא הבימוי המוצלח: הרבה רגעים משעשעים בסרט נובעים מהבעות פנים ומחוות קטנות, ללא מילים, של הדמויות. ומצד שני, כשהוא צריך להיות מלהיב, הוא מצליח גם בזה – כמו בסצינת משחק הבייסבול של משפחתו של אדוארד, עם זוויות הצילום הלא קונבנציונליות שלה והאנרגיה שמהנה כמעט כמו השתתפות במשחק האמיתי.
בשורה התחתונה, קשה לברוח מזה: למרות הכל, 'דמדומים' מתאים בדיוק להגדרת "סרט בנות". אבל ככזה, הוא לא רע בכלל. הוא מעביר את הזמן בכיף, הוא מלהיב רוב הזמן, הוא משעשע, יש בו המון צילומים יפהפיים של יערות ירוקים וגשומים. הוא מציג זוג גיבורים שלא קשה להזדהות איתם, בעיקר ברגעים בהם הסיטואציה גולשת מתוך מחוזות העל טבעי אל תוך הצרות שיש גם לסתם אנשים רגילים בתיכון. גם אם לפעמים הוא גולש לשורות שקשה להגיד בלי להרגיש קצת מגוחך, ולפעמים הוא לוקח את עצמו טיפה יותר מדי ברצינות, בסופו של דבר הרגעים הללו מעטים יחסית. אוהבי הספר יגלו שלא רק שלא הרסו להם את הספר, אלא אפילו שיפרו אותו (טוב, המעריצות האדוקות בוודאי ירצו לשרוף אותו), וגם סתם אנשים מהישוב יכולים ליהנות מהשילוב של רומנטיקה, אהבת נעורים, קצת אקשן וערפדים. ואם לא נהניתם מכל זה – לפחות רוברט פטינסון ממש חתיך.
- האתר הרשמי
- סטפני מייר – האתר הרשמי
- הספר – ביקורת 'בלי פאניקה'
- השליחים
- החדר
רק שאלה אחת
קודם אמרת שאדוארד "צימחוני" (כלומר לא ניזון מבני אדם) אז למה הוא מתפתה למצוץ מדמה?
ביקורת טובה. מקווה לראות את הסרט בקרוב (עם חבר שמאוד אהב את הספר, אבל מצד שני, זה היה הספר הראשון שהוא קרא).
עיין שוב בביקורת - משום שמקננים בקרבו דחפים קמאיים.
הוא צמחוני מסיבות מוסריות,
אבל זה לא אומר שהוא לא כמה לדמם של בני אדם. לבלה יש ריח חזק יותר מאחרים, או משהו כזה, והיא גם שונה מרוב האנשים שהוא מכיר ולכן מחשבה על הדם המיוחד שלה מסעירה אותו יותר.
רק שאלה אחת
אם היית קוראת את הספר היית מבינה שאדוארד הייה המרדן מבין המשפחה, ובעבר הוא ברח מהבית כי לא יכל לסבול את זה שהוא אמור להיות "צמחוני",
ולאחר מכן חזר לבית בסליחה, כי הבין מה ההשלכות של לנשוך בני אדם בלי סוף…
וגם, בספר מסופר שלבלה יש ריח מיוחד של פרחים שמפתה את הערפדים יותר מאשר אנשים אחרים… וזאת גם הסיבה שהוא מתרחק ממנה בהתחלת הספר…
בקיצור מקווה שהבנת…
רק שאלה אחת
המשפחה של הערפדים בעצם מנסה להשתלב בחיי בני האדם, ולכן הם מנסים להיות "צמחוניים". בכל מקרה, הם מעדיפים 'לאכול' בני אדם מאשר חיות, אך הם עושים את זה, כאמור, בכדי להתשלב.
לא שרדתי את רבע השעה הראשונה.
לא שרדתי את רבע השעה הראשונה.
איזה מזל, אני אחרתי את הרבע שעה הראשונה.
בסדר... אני חושב
בהתחשב בכך שאני לא בדיוק קהל היעד של הסרט, קשה לי לקבוע אם הוא מוצלח או לא. מבחינתי, מדובר בנסיון חביב שהיה יכול רק להשתפר עם יותר אקשן ופחות דברת. יאמר לזכות הסרט שהוא אמין בכל הנוגע לפיתוח הדמויות ולהתמודדות שלהן עם מצבים קשים. הופתעתי לטובה מכך שבלה מצאה בקלות חברים בבית הספר ואין אף מלכת כתה שעושה לה חיים קשים כי היא חדשה. עדיין, כשהסרט נגמר, פשוט חשבתי לעצמי "אין פה מספיק חומר לסרט אחד, איך הם הולכים למתוח את זה לטרילוגיה?".
פה בדיוק הנקודה. מבחינתי, אין בסרט הזה מספיק עלילה ואקשן בשביל להחזיק שעתיים. בשביל קהל היעד, המורכב ברובו מנערות בתחילת גיל ההתבגרות, כמות הקלוז אפים על אדוארד, הפסקול הבאמת מוצלח והרגשנות ההתבגרותית של בלה (עוד כמה שנים זה יעבור לה), הם מרכיבים שמשאירים טעם של עוד. מבחינתי, סצנת השיא הייתה משחק הבייסבול מכיוון ששם ראינו סוף סוף הצדקה לכל נושא הערפדים. הדרמות והרומנטיקה המיושנת (סקס הוא יצר מסוכן) מתאימות לאנשים אחרים, נמוכים יותר וממין נקבה.
חמור מאוד!
חסידה, אחלה ביקורת. הבעיה היחידה היא שאת גורמת לסרט להישמע ממש חמוד, ואפילו עושה לי קצת חשק לראות אותו ביום מן הימים.
העניין הוא שהטריילר של הסרט היה ממש מגוחך בעיניי – ואני ראיתי אותו בעיניים לא משוחדות שכן לא שמעתי על הספר בכלל בזמן הצפייה בו. ואם לשפוט לפי הטריילר – הסרט נראה ממש אבל ממש פאתטי.
אכן, דילמה.
(נראה לי שאני אצפה שוב בטריילר ואבדוק את העניין. דיווחים בהמשך? אולי)
זה כבר יצא?!
שיט, חשבתי שיש לי שבוע להתכונן.
הסרט בקצרה
מבית היוצר של the-editing-room
http://www.cracked.com/article_16878_if-twilight-was-10-times-shorter-100-times-more-honest.html
כמובן, ספויילרים.
אבל מצחיק.
הבן אדם פשוט גאון
זאת בהחלט אחת מהביקורות היותר טובות שלו.
הוא גם מעלה נקודה מעניינת והיא שזאת אחת מהסדרות האלה שקצת יותר מדי מורגש שהסופרת כתבה אותן עם עצמה בתפקיד הגיבורה.
זה משעשע אותי כי הרגשתי בדיוק את אותו הדבר עם הסדרה של אניטה בלייק. גם שם הסדרה הלכה והדרדרה למקומות איומים.
יוצרים צריכים להיזהר מאוד כשהם מלהקים את עצמם לתפקיד הראשי.
cracked מכים שנית
http://www.cracked.com/article_17637_if-twilight-was-about-dragons-contained-more-fisting.html
וגם http://www.cracked.com/article_17641_8-things-lost-boys-could-teach-twilight-vampires.html
עדיין לא קראתי את מולד הירח… מעניין אם הוא כבר הגיע לספרייה הציבורית.
ממצפן הזהב לירח חדש
כריס וויץ יביים את סרט ההמשך
http://www.deadlinehollywooddaily.com/toldja-its-official-chris-weitz-to-direct-twilight-sequel/
וחבל.
אני מסכים עם חסידה בכל נקודה בביקורת הזאת: באופן די מפתיע, זה סרט מאוד חביב, בעיקר אם לא מצפים לאקשן. בתור רומנטיקה טינאייג'רית, הוא בהחלט מוצלח, וזה בעיקר בזכות הבימוי של קתרין הארדוויק. להחליף אותה נראה לי כמו מעשה אידיוטי (אלא אם כן הספרים הבאים בסדרה הם רצף של אקשן ופעלולים, ונדמה לי שהם לא).
ואם בסרט הבא ימשיכו במגמה של היצמדות יחסית לספר (מינוס קטעים משעממים ולא מאוד חשובים) אז הם יהיו בבעיה, כי הספר הבא נטול כמעט לחלוטין אקשן או פעלולים (מה שכן, וספוילר לספר/סרט הבא,
יש בו חיות גדולות ופרוותיות. אולי בגלל זה לקחו אותו?)
הגיוני.
לקחת במקום זו שהפכה ספר מצליח לסרט מרוויח, את זה שהפך ספר מצליח לסרט שכשל בקופות.
לא מזיק שאתה חבר טוב של בעלי האולפן
נראה שאנחנו עדים לבמאי מסוג חדש
"רוצח סדרתי", תרתי משמע
לא הקדמת את זמנך?
האיש "רצח" סרט אחד, זה לא הופך אותו לרוצח סדרתי. נראה איך הוא יסתדר עם ההמשך של 'דמדומים'. והאמת, זה לא כל כך משנה – 'דמדומים' היה מצליח מאוד גם אם הוא היה סרט מחורבן, וכך גם ההמשך.
אל תשכח
הוא לא רק רוצח סדרתי, הוא גם רוצח סדרות ;)
לא ושב שזו בחירה רעה.
די טובה למען האמת, ואני לא מאשים אותו בכישלונו של "מצפן הזהב" בעיקר מכיוון שהוא התלונן שהתסריט שכתב קוצץ קשות, וזו הייתה הבעיה המרכזית בסרט, נדמה לי. משום מה, "ירח חדש" נראה כמו הפרויקט המושלם עבורו.
טוב שקראתי את הביקורת
כי אני אישית, בניגוד לכל החברות שלי, ממש אבל ממש לא אהבתי את הספר, ותכננתי גם לא לראות את הסרט כדי לא להתקל בפרצוף המתוק מדי של השחקנית המעצבנת מדי שתיארתי לעצמי שמשחקת את בלה. הביקורת הזו שיכנעה אותי לראות את הסרט בכל מקרה. יפה מאוד :-)
טוב, כנראה שגם אני לא קהל היעד של הסרט, אבל...
בכל קנה מידה הסרט פשוט, איך נאמר זאת בעדינות, … מחורבן!
את מהלכי ה"עלילה" אפשר לנחש כבר מהדקה השניה, אבל זה עוד נסבל, כי זו עלילה נוסחתית לחלוטין ואם מבצעים אותה היטב ניתן להנות מהביצוע. זה לא המקרה.
לשחקנית הראשית יש הבעת פנים אחת במהלך כל הסרט ונדמה כאילו היא מתייחסת באדישות תהומית לכל מה שמתרחש סביבה, וזה קצת בעייתי כשהרגש שמוביל אותה אמור להיות תשוקה ואהבה חזקים מאין כמוהם.
מי שמגלם את אדוארד לוקה בדיוק באותם חסרונות.
על שורות הדיאלוג המגוחכות אני לא אתעכב, הן כנראה הגיעו מהספר (לא קראתי) והעלילה כולה נראית כמו משחק מקדים שלעולם לא יגיע לשיא וששחקניו הראשיים מתעניינים בכל דבר פרט למה שמתרחש על המסך.
בקיצור: שממה ושיממון. אבל היי, אני לא טינאייג'רית בת 15 אז אולי זה באמת לא בשבילי. מצד שני, כל סרט, גם כזה שמיועד לטינאייג'ריות בנות 15 אמור לעמוד בסטנדרטים מינימליים של תסריט, משחק וכו.., כל מה שאנו דורשים מכל סרט אחר. באלה "דמדומים" נכשל בגדול.
יש לי תחושה שגם הקהל האמריקאי גילה את זה, אחרת לא ניתן להסביר את הנפילה המוחצת בהכנסות הסרט לאחר סוף השבוע הראשון שלו.
טוב, כנראה שגם אני לא קהל היעד של הסרט, אבל...
בתור אחת שקראה את הספר אני צריכה לציין שהם לא ממש לקחו את המשפטים מהספר וגם את החלקים שכן הם "שיפצו" במקצת וכלל גם הסרט לא ניראה כמו הספר בכלל.קטעים הומצאו על ימין ועל שמואל דברים פשוטים הם שינו! ואם הם לא שינו הם הפכו אותם למגוכחים עד כאב.
הדבר הכי טוב בסרט הזה היה השחקנית של בלה שהפכה את הדמות לטיפה יותר נורמלית מאשר איך שהיא באמת.
כבשה היא הטורף הכי מוצלח בעולם?
לא, זה אמור להיות טלה
טלה זה lamb, כבשה זה sheep.
כל הסרט היה אידיוטי בכל מקרה, והוא היה הרבה פחות אידיוטי מהספר, אז למה להיטפל.
אהה, עכשיו הבנתי מי זאת השחקנית
גדלה הבחורה.
רד ושאר החבר'ה
אני מעריץ ותיק של "עין" ואני יודע שזה לא קשור לביקורת אבל בזמן האחרון אני רואה ב"וואלה" את דו"ח שוברי הקופות שלהם שמתפרסם לפני שהוא מתפרסם פה ומסקרנות אני נאלץ לקרוא אותו [למרות שאני כבר יודע מה הוא יכיל דרך "BOX OFFICE MOJO " אבל העניין הוא שהדו"ח שלכם הרבה יותר מענייין וכיפי לקריאה ותהיתי אם יש מצב שתפרסמו אותו מוקדם יותר מהדו"ח המעפן של וואלה?
אוהב אתכם, עידן
רק אותי משעשע שלבחורה קוראים בלה?
(היי! רפרור קולנועי שקלטתי! רפרור קולנועי שקלטתי! פרגנו לי!)
מה הבדיחה?
אני לא זוכר אף דמות בשם הזה..
אני די בטוחה שהכוונה היא
לזה
http://www.imdb.com/name/nm0000509/
הונגרי! הונגרי!! הונגרי!!!
יש לי הרגשה שלא לזה התכוונה הסופרת.
אבל זה אכן צירוף מקרים משעשע!
הייתי בו ,
ונהנתי מכל רגע ,
הוא ממותג תחית אימה אבל הוא לא מפחיד –
פשוט מבהיל .
ממליצה במיוחד !
מי הטיפש שתייג את הסרט הזה תחת ''אימה''?
לא מבהיל, לא מפחיד, ולא מתויג כסרט אימה.
סתם סרט מחורבן.
בתור מישהי שקראה את הספר וראתה את הסרט
בתור נערה בת 15 שקראה את הספר (שאותו דווקא דיי אהבתי) התאכזבתי מהסרט.. (ואני דווקא כן בקהל היעד).
לא שמעתי על הספר עד שראיתי את הפרומו לסרט… הרבה לפני שיצא.. והחלטתי הפעם לקרוא את הספר לפני הסרט (להבדיל ממה שעשיתי בהארי פוטר) ואת הספר דיי אהבתי.. הסרט היה נורא לדעתי (אם לא הייתי קוראת את הספר לפני הוא לא היה נורא כ"כ)..
אני לא אמליץ כן לראות או לא לראות… סרט חמוד בסה"כ.. אני עדיין אראה אותו עם חברות שלי (שאף אחת מהן לא קראה אותו חוץ ממני).
סרט נחמד, מעביר ת'זמן..
לא ממליצה לראות למי שקרא\ה תספר
מה שמצחיק בנוגע לסרט הזה, הוא שרוב הביקורות דומות.
אנשים מדגישים וחוזרים על העובדה שהסרט מתאים לקהל יעד מסויים, ובדרך כלל גם מיחסים אותו לילדות קטנות וחסרות חיים.
אבל אני חושבת לעצמי, שכל דבר מיועד לקהל יעד מסוים. אם ננסה לתת לנער בן 17 לקרוא את 'החטא ועונשו', אני מניחה שהוא לא קהל היעד שאליו הוא מיועד. אז מה מבדל את 'דמדומים' משאר היצירות? בעצם, 'דמדומים' זה בכלל סרט מבלבל. ערפדים, אהבה? לא קשור אחד לשני. הסרט משלב קומדיה רומנטית עם אימה, ויוצא פיצוץ שרוב האנשים לא מסוגלים לקרוא. אז בלי קשר לעיבוד של הספר, אני פשוט סומכת כאן על תחושות הבטן שלי. ואני לא יודעת אם יצאתי מהסרט באותה תחושה, בגלל שכל נושא הפנטזיה מרתק אותי, או בגלל שאדוארד קאלן קצת ממיס אותי, או סתם בגלל שיש לי נטייה לא לבקר דברים ביתר חומרה. אבל תרשו לי להיראות קצת קלת דעת, פשוט מאוד – היה לי כיף.
ערפדים ואהבה?
אולי לא קשור. ערפדים וסקס? חברים קרובים. נאהבים אפילו.(בנקודה זו אשמח להפנות אותך ואת כל מי שמתעניין למאמר מעניין שפורסם שבוע שעבר בוינאט ועוסק בדיוק בנושא הזה).
העניין הוא כזה – הרבה מהמאפיינים של הערפדיות כפי שהיא מגולמת אצל אדוארד בסרט הם מאפיינים של גיל ההתבגרות, ולכן זה סרט התבגרות קלאסי. השינויים שעוברים עליך, הבדידות, חוסר ההבנה מצד הסביבה, האמונה שרק אתה שונה ושאף אחד לא מבין אותך – כל אלו הם מוטיבים של גיל ההתבגרות. וכן, גם הסיפור על גילוי המיניות הוא כזה – מבלבל, מבייש לפעמים. נושא הערפדים הוא מושך, הוא קסי, הוא זר ומסתורי, ולכן אין מתאים ממנו לרומן פנטסטי.
אגב, ממש לא ברור לי איך הסרט משלב קומדיה רומנטית עם סרט אימה. כן, יש כמה וכמה רגעים מששעים בסרט, וגם כמה רגעים מבהילים, אבל קומדיה? סרט אימה? שתי כותרות שבינן לבין הסרט אין שום קשר.
וכמובן, הקישור הקלאסי ביותר: דם = נוזל חיים = נוזל זרע.
זה אמנם קצת בנאלי, אבל היי, אן רייס עשתה מזה קריירה.
זאת רק אני או שעוד מישהו שם
לב שסטפני מאייר היתה בסרט היא ישבה ליד הדלפק עם המחשב הנייד, בסצנה השנייה בדיינר, נידמה לי, כשבלה הזמינה מנה צמחונית עם פטריות וכאלה (לא ההמבורגר), כשהמלצרית שאלה את אבא שלה אם מצאו את מי שהרג את 2 האנשים.
יכול להיות שאני טועה חח.
זו היא
אין לי מושג איך סטפני מאייר נראית, אבל הקמאו הזה מצוין בעמוד הטריויה של הסרט בימד"ב.
גיליתי על הסדרה הזאת
רק כשהסרט עמד לצאת, הרעיון נשמע לי מעניין מאחר ואני חובבת מושבעת של ז'אנר הערפדים וכו' (אני יודעת שזה לא ממש ז'אנר אבל אין עוד דרך אחרת לקרוא לזה) אז החלטתי לקרוא את זה, חמרות שהתקציר נשמע לי קצת [מאוד] לעוס.
אז החלטתי לקרוא את הספר לפני שאראה את הסרט ולמרות שציפיתי לקיטש מתקתק וחסר גבולות התאכזבתי, פשוט כי שום דבר פאקינג לא קורא במשך כל מאות העמודים האלה!! ובנוסף לעלילה המשעממת גם הדמויות שטוחות מאוד, אדוארד מעצבן ובלה מטומטמת לאורך רוב הספר.
ואז ראיתי את הסרט ואת האמת דווקא די נהנתי. מגיע ח"ח ענק לתסריטאי המוכשר הזה שהצליח לקחת סיפור דל כל כך ודרך מתיחה נכונה של סצנות מסוימות או חתיכה שלהן והרכבה שונה של העלילה, ליצור אשליה של עלילה כלשהי, שרק מי שקורא את הספר מבין באמת כמה היא נוצרה מכלום.
גם הבמאית עשתה עבודה מצוינת ביצירה של דמויות אמינות פחות או יותר דרך הבעות הפנים והניואנסים השונים של הדמויות, אפילו אדוארד ובלה הצליחו לא לעצבן אותי אלא דווקא יצרו אצלי תחושת הזדהות. יוצרי הסרט עשו בחוכמה כשהם החליטו להפחית מהשלמות הבלתי נסבלת ולא אמינה של אדוארד (כולל הוספת פרטים קטנים כמו חדר מבולגן וכו') ומהכישרון הכל כך לא נתפס של בלה להיות תמיד העלמה במצוקה.
רק דבר אחד הפריע לי (ספוילר):
הבריחה של בלה מהמשפחה של אדוארד והקרב מול ג'יימס בסוף היו מהירים מדי לפי דעתי. זה דווקא היה החלק היחידי שממש היתה בו עלילה בכל הסיפור הזה, אפשר היה להאריך אותו טיפה כדי שלא פשוט ייגמר בשנייה שהוא התחיל.
*תסריטאית
ובסרט הבא [New moon] יחליפו תסריטאי… אני מקווה שיעשה עבודה טובה כמו של התסריטאית הראשונה… :S
זה זה שביים את "מרוץ לזהב" משהו כזה… אם מישהו מכיר שיגיד[;
זה אחד הסרטים הטובים
הוא כל כך מותח שהיה חלק ממש מותח וכל האולם קולנוע היה שקט כל כך שקט שהייתם יכולים לשמוע את פעימות הלב של כל אחד ואחד
ואז ….מישהי דפקה צעקת פחד זוהי הייתה צעקה של פחד והתרגשות מהמתח וכל האולם קיבל התקף לב _גם אני_
אז אנשים זה רק מראה עד כמה הסרט שווה
או עד כמה האנשים שהיו שם הם אוחצ'ות וכדו'.
זה אחד הסרטים הטובים
קיבלת התקף לב?
ההודעה נכתבה, אני מקווה, מבית חולים מצוייד היטב.
אם מה שנכתב שם נכון הרי שצריך להוריד את הסרט מהמסכים ולהכין תביעת נזיקין נגד היוצרים.
אתם רוצים לומר
שאתם לא חושבים שהמשחק של שני השחקנים הראשיים בינוני מינוס, שהסרט מגוחך מרוב שהוא לוקח את עצמו ברצינות ושאתם לא מרגישים מבוכה לשמע שורות הוליוודיות סתומות שפזורות בדיאלוגים?
כל הדברים האלה ועוד.
אבל הסרט כל כך יותר טוב מהספר שאני מצליחה לסלוח לו.
כל מה שאת/ה אומר/ת זה שהספר גרוע מאוד. מאוד-מאוד.
כל מה שאת/ה אומר/ת זה שהספר גרוע מאוד. מאוד-מאוד.
אה, סליחה, זו את.
(הצתה מאוחרת ודיסלקציה לילית קלה)
ובכן
אני בת 22, וחצי.
אפשר להגיד עלי שאני מבקרת סרטים על ימין ועל שמאל, בדרך כלל מה שמכריע לכאן או לכאן זה איך בדיוק הרגשתי במהלך הסרט ויתרה מכך-בסיומו.
אני לא נופלת שבר כלי לכל סרט אהבה קונבציונלי שבלוני,ולא ,אני לא מחשיבה את הליכתי לטיטניק 5 פעמים בגיל 14(נראה לי) ובכיתי כל פעם מחדש.
גררתי אתמול את חבר שלי לסרט (כשהוא מתחנן שנלך לסרט אחר ולא לסרט שמתעסק "בעפרדים" כי לטענתו זה לא מרגש/מעניין/מזיז לו משהו) ואם ביציאתו מהסרט הוא אמר בלחש "דווקא היה נחמד" סימן שבאמת היה בו משהו שפונה לכל הגילאים.
הוא עשוי בצורה מדהימה,אין לי מושג איך נראה המקור אבל הוא רק גרם לי להסתקרן ולקנות את הספר . היו רגעים שהייתי מהופנטת מול המרקע(התרגשתי.מה לעשות שרוברט מהפנט…)
לא העלילה,כי הרי היא צפויה מראש,אלא המשפטים הקטנים שהצחיקו אותי,המבטים העורגים של בלה ואדוארד אחד אל השני,המסתורין של אדוארד,הטייקים ובואו נגדיר את זה ככה-הסרט כבש אותי לגמרי.
זה לא קורה לי בד"כ.שוב,הפעם האחרונה היתה לפני 8 שנים.
סימן שהסרט עשה את שלו.
אתם מעצבנים
מקריאת התגובות אני פשוט מרגישה מטומטמת. כאילו רימיתי את עצמי מלא זמן. תמיד חשבתי שאני לא איזה טינאייג'רית מטומטמת שנסחפת עם הזרם ומסתבר שטעיתי.
לתומי חשבתי שזה שקראיתי ספרים של אנטון צ'כוב, טולסטוי, עגנון ומאיר שלו אז זה אומר שאני קצת מעל. כי יש לי מנוי לסינימטק ותאיטרון ובכלל כי אני נורא אוהבת לראות סרטים ולקרא- חשבתי שהתעלתי על המתבגרת הטיפוסית ושאולי אני לא חייבת לשחות עם הזרם.
מסתבר שטעיתי. עובדה- אהבתי סרט שמאלצי, מזעזע ומשעממם שנועד רק למתבגרות צווחניות.
אבל אהבתי אותו. אהבתי אותו מאוד אפילו. ומה הפלא? הוא זורם, והוא כיפי, יש לו פסקול נהדר ונופים מדהימים. השחקנים זה לא עוד איזה שני בלונדינים ידועים. הוא מרגש, הוא מותח ויש בו רומנטיקה פשוט נפלאה. הוא אירוטי ומחרמן למרות שבכלל אין בו מין.
וכשחושבים על זה אולי עדיף לי לא לנסות להכחיש את זה שאני מתבגרת. אולי אני צריכה בכלל להודות על זה ולהוכיר את זה. כי אני לא עוד איזה פלצנית בת 28, מרירה שהולכת לסרטים על ערפדים עם עוד כמה טינאייגריות, נוחרת על האולם והעולם, מתחבאת מתחת הפופקורן כדי שלא יראו אותי ואז הולכת למחשב ללכלך על הסרט כדי שלא יחשבו שחס וחלילה נהינתי.
אין מה להגיד עדיף להיות נערה מתבגרת תמימה ורכה שעוד לא למדה שאהבה זה גועל נפש, שעדיין מסתכלת על זוגות אוהבים בעיניים פעורות, שרעבה לחיים, לאהבה.
כמה זה נהדר להיות נערה מתבגרת פתית ומטומטמת שמביטה על הרוברט הזה שהוא בכלל לא כוסון אלא שהקול שלו והסקסיות שלו והדמות שלו משדרות לנערה המטומטמת והשברירית תחושה של ביטחון. אשלייה מתוקה שבנים הם לא רק חרמנים, שהם גם רומנטים ומתחשבים ורגישים. מי לא הייתה רוצה שהגבר שלה יהיה חסר מיניות לכל אישה בעולם אך אליה יהיה מלא תשוקה חסרת רסן? וזה בדיוק מה שאדוארד שלנו נותן לטינאייג'ריות המפגרות. הוא נותן להן אשלייה של שעה וחצי שהחיים טובים, שהן מאושרות ושאהבה קיימת.
אל תזלזול בנו שאנחנו עוד מסוגלות שידגדג לנו בנשמהה שאנחנו יכולות להתרגש מכל הלב מסרט, מבחור לא אמיתי. תקנאו בנו! תקנאו בנו שאנחנו חוות את החיים בצורה כל כך תמימה ומאושרת בצורה שאתם כבר שכחתם איך עושים.
ווואלה- באסה לכם, לא לנו.
אתם מעצבנים
לא צריך להתעצבן כל כך, אבל יש בזה משהו. גם אני אוהבת מאוד לקרוא, ואוהבת לראות סרטים איכותיים שלא היו מביישים אף אחד. וגם אני בגיל הטיפעשרה. ואני ממש לא אוהבת לרכל או לדבר על מותגים כל היום. וגם אני אהבתי את הסרט, כי הוא פשוט מהנה. וגם לי נתתם הרגשה שאני די מטומטמת ובגלל שאני טינאייג'רית (שטחית כנראה ) אז אני חייבת לאהוב את הסרט והספר. אהבתי אותו כי הוא מהנה. וזהו. זה עניין של טעם, וזה לא אומר שאני חייבת להיות פקצה בשביל לאהוב אותו.
אני חייב לשאול את שתיכן: מי זה ''אתם''?
כי המבקרת, למשל, אומרת שזה סרט לא רע בכלל – וכך כתבו גם חלק מהמגיבים. אז אחרים לא אהבו את הסרט, וזה בהחלט לגיטימי – אבל בתור מי שיוצאות נגד הכללות, אתן לא חושבות שאתן חוטאות בעניין גם בעצמכן?
שלא לדבר על זה שהמבקרת בעצמה
היא עדיין טינאייג'רית
אתם מעצבנים
הוצאת לי את המילים מהפה….
ניתוח יפה
יפה לך שהצלחת גם לפרק ולהבין את המנגנון שעובד עלייך אבל בו זמנית עדיין ליהנות ממנו.
באמת כיף לך, ובמדיה מסויימת אכן אני מקנאה בך שאת נערה מתבגרת תמימה ורכה שעוד לא למדה שאהבה זה לא כמו בסרטים בדיוק. כל מה שהביקורת נועדה לומר זה שעבור מי שכבר איבד חלק מהתמימות שלו, הסרט יעבוד פחות טוב.
אפשר להיות בן 28 בלי להיות מריר. אפשר להיות בן (או בת) 28 שהולך לסרט ערפדים בתקווה למצוא שם קסם שיעבוד גם עליו, ולהתאכזב שבזה נכשל דווקא כי היה רצון תמים שזה יעבוד.
כאילו, 28 זה הגיל הכי מבוגר שהצלחת לחשוב עליו?
בא לי למות קצת.
את מדברת, מה אני אגיד?...
לא ברור לי מאיפה נובעת הביקורת הזו.
א. כי הביקורת עצמה הייתה, למעשה, מפרגנת, ואמרה פחות או יותר את מה שאת אמרת – שהוא זורם ונחמד, וששני השחקנים הראשיים עושים עבודה לא רעה בכלל (בייחוד כשמשווים אותן לדמויות שבספר) ויש בו נופים יפים ופסקול נהדר.
והתגובות?
נו, בסדר. יש כמה תגובות של אנשים שלא נהנו, וזו זכותם. ואני גם לא חושבת שזה נובע מהעובדה שהם זקנים פלצנים ומרירים אלא משום שהטעם שלהם בקולנוע שונה, או שהם לא מתחברים לסוג כזה של סרטים, או שסתם הם לא נהנו. קורה. וגם בתגובות (המעטות יחסית) של מי שלא אהב את הסרט, לא הובעה פה אפילו פעם אחת זלזול (למיטב ידיעתי, אבל אני זקנה, אז הזיכרון כבר לא משהו) בקהל הצופות של הסרט. אז מי שמחפש להעלב כנראה יעלב מכל דבר, אבל שוב, לא ברור לי מאיפה הגיעה התגובה הזו.
אז מבחינתך ''לחוות את החיים''
פירושו ללכת לסרט שמעניק "אשלייה מתוקה שבנים הם לא רק חרמנים, שהם גם רומנטים ומתחשבים ורגישים"?
אם זה מה שיש לחיים להציע, פלא שאנחנו מרירים?
וואו
האם אני מזהה קצת מרירות?
מסכימה פחות או יותר עם התוכן אבל לא צריך בכזאת אגרסיביות…:)
הסרט מפחיד?
לא.
טוב, הגיע הזמן להוציא את זה החוצה:
רק לי התמונה של הבחור בעמוד הראשי מזכירה קצת את שלמה ארצי הצעיר?
תודה! חשבתי שזה רק אני.
לא רע, לא רע בכלל
אחרי שקראתי את הספר (נמתח מדי, ומשעמם לפרקים) וקראתי כמה ביקורות, הייתי די בטוח שאני הולך להתאכזב(כן, אני גבר. וקראתי את הספר.), אבל ממש לא התאכזבתי.
הסרט עשה רק טוב לדמויות, החייה אותן והכי חשוב- קיצץ את הקשקשת הנוראית של המחשבות של בלה.
הרבע הראשון של הסרט נורא נמתח, אבל השאר מפצה עם זרימה של התסריט ויופי של פסקול.
נייס.
עוד מישהו חווה דז'ה וו מ'הנקוק'?
חצי מהסצנות בשני הסרטים האלה מורכבות מקלוז-אפים מ-מ-ש ארוכים על הדמויות.
זה רק אני או שהסרט\ספרים
דומים ברעיון שלהם לסדרת הטלוויזיה\ספרים True Blood?
רק שהאחד לילדים והשני למבוגרים.
הרעיון שזוגיות, או מתח מיני בין ערפד לבן אנוש הוא לא חדש.
כן, העלילה די דומה במבט שטחי, אבל צפיה קצרה בסדרה תגלה שההבדלים הם די משמעותיים.
התכוונת ל...
"הרעיון *של* זוגיות או מתח מיני בין ערפד לבן אנוש הוא לא חדש"? כי במשפט שלך חסר חלק תחבירי.
כן, אין לי מושג לאן ברחה לי הלמד.
והרווח.
אבל למה בכל המקרים
הבחורה חייבת להיות חסרת ניסיון מיני והערפד סוחף אותה הרחק מעולמה המשעמם והאפור לתוך ים של אקשן ורומנטיקה?
כי אחרת הסרט הופך להיות צ''סינג איימי
מתוך שמרנות.
ובמקרה של דמדומים, גם כי זה מרי-סו (בז'רגון של כותבי fanfiction: סיפור שהדמות הראשית בו מייצגת באופן שקוף ובד"כ מביך את הסופר/ת) וזה מה שהסופרת היתה רוצה שיקרה לה.
תודה!
לא הייתי מודעת למונח הזה, אבל הרגשתי את זה כמעט מייד בסיפורי פן-פיק שניסיתי לקרוא ועכשיו יש לי מילה להסביר את זה.
עכשיו קראתי על המונח הזה גם בויקי. זה מעניין לאללה!
ביקורת מאחת שהיא מ''קהל היעד''
בתור אחת שכן נהנתה מהספרים התאכזבתי קשות מסרט.
נתחיל מזה שבחירת חלק
מהשחקנים לדמויות לא הייתה הטובה ביותר וגם רמת המשחק של השחקנים (בעיקר של סטיוארט) לא הייתה גבוהה במיוחד.
המון קטעים טובים מהספר נחתכו או שונו בצורה דרסטית,מה שעיצבן אותי מאוד,והדיאלוגים,מלבד 1-2 שהיו יוצאים מן הכלל והצליחו להעלות לי חיוך על הפנים,היו גרועים בצורה יוצאת דופן. גם יש לציין ש*רוב* הסצנות נעשו בצורה די עלובה.
אבל,למרות כל המגרעות שמניתי היו גם מספר דברים טובים בסרט כמו למשל הפסקול,סצינת הבייסבול (שכולם אהבו),זוויות הצילום המיוחדות,הנופים היפייפים ו..זהו!
לסיכום הסרט לא היו זוועתי לחלוטין,למרות שהיה מאכזב לגמרי,אבל הוא כן היה רחוק (רחוק מאוד) מלהיות טוב והוא היה יכול להעשות בצורה טובה בהרבה.
אגב,לדעתי מה שתרם,או יותר נכון *מי* שתרם, לסרט להצליח בקופות הוא פטינסון (שגם אני,למרות שלא סבלתי את הסרט, כמו רוב הנקבות נפלתי בקסמיו עוד מימי הארי פוטר.),אם כי שאר חברי משפחת קאלן (רת'בון בתור ג'ספר ולאטס בתור אמט) גם כן,היו,ובכן, מהמממים.
לגבי המשחק של סטיוארט
אני רואה כאן הרבה אנשים שתוקפים את המשחק של סטיוארט ואני חייבת להגיד שאני מופתעת. הבלה שלה היה בין הדברים שבגללם נהנתי מהסרט. היא הצליחה לקחת דמות שטוחה, מרי סואית (כמו שכבר נכתב מעלי) ובלי שום קשר למציאות ולהפוך אותה לאמיתית, אחת כזו שבאמת נראית טיפה אוטסיידרית, שהולכת במן כוון משלה, לא קיצונית כל כך בתגובות שלה עד כדי גיחוך כמו שהיה בספרים.
לאלו שטוענים שהמשחק של סטיוארט היה אנמי: אני חושבת שזו היתה בחירה מכוונת לעשות אותה טיפה שקטה וסגורה כזאת. ראויים לציון במיוחד לפי דעתי הקטעים שלה עם אבא שלה, שם היא (וגם הוא) מצליחים להעביר כל כך יפה את היחסים המסובכים, התקועים, ביניהם.
אם עדיין לא ממש הצלחתי לשכנע אתכם ואתם עוד חושבים שהיא שחקנית בינונית/גרועה אני מאוד ממליצה שתראו את הסרט speak ("רק לדבר" בעברית) שם היא כיכבה כשהיא היתה בת 14. מסופר על ילדה שעברה חוויה קשה מאוד עליה היא לא סיפרה לאף אחד ולאחריה היא מתנתקת מהעולם, או שאולי העולם מתנתק ממנה. מעבר לכך שהסרט פשוט מעולה, לפי דעתי, היא משחקת שם נפלא ומצליחה להעביר בצורה מדהימה את השינוי שעבר על הדמות שלה, בעקבות הטראומה, ואת השינוי שעובר עליה לאורך הסרט.
לגבי המשחק של סטיוארט
http://www.youtube.com/watch?v=Cfn8FavC2Wk
בחורה אנמית בסרט ערפדים?
מה זה מנה דיאטתית?
סרט נחמד, וסטיוארט נותנת שם הופעה לא רעה בכלל.
אז כן,בן 18 שנהנה מהסרט
שם הסרט מוסבר בספר.
מזמן לא כתבתי כאן…רציתי להודות ל"חסידה שוטה" על הביקורת. נהניתי מכל רגע של קריאה. ובהמשך לשיחת ה-"הסרט הוא לטינרייג'ריות" – אני לא מסכימה. נכון ש"דמדומים הפך לטנרד אצל טינאייג'ריות (חכמות או פחות חכמות), אבל העובדה שאנשים מכל הגילים מצליחים למצוא משהו בסרט שמתחבב עליהם שווה מחשבה נוספת. אני כרגע לא בגיל הטיפשעשרה ואני ערה לחלוטין לאהבתי לרומנטיקה – מצד שני גם אני לא סובלת שמאלץ', קיטש ורומנטיקה דביקה יתר על המידה. יצאתי מהסרט בתחושה שהוא אמנם לא קאלט הנעורים החדש מצד אחד (ולא באתי אליו עם ציפיות), אבל גם לא תקרית מביכה מצד אחר. ובנוסף, אני לא רואה את עצמי כגרופית של "דמדומים" כיוון שלא קראתי את הספר (ממה ששמעתי כאן אולי עדיף כך), ובכלל הסיפור עצמו הוא די שטוח, עשוי, אכול וכו' (כפי שכבר נאמר כאן) אבל הסרט היה נחמד באמת – ואני מוצאת את עצמי חושבת על ציטוטים ובדיחות פרטיות מהסרט\\ספר מעצם העובדה שזה נהייה טרנד ובכלל תמיד הייתה לי חיבה לציטוטים, קשורים או לא קשורים ככל שיהיו…למשל יש את כל העניין עם החולצות שמוכרים בהוט טופיק עם הצהרות כמו "צוות ג'ייקוב – כי גברים אמיתיים לא זורחים" – יש בדיחות פרטיות שקשה לי לחשוב עליהן בלי לחייך או לצחוק. תודה נוספת ל"מישהו" על התגובה.
תודה גם לך.
האמת? לא אהבתי.
אני מניחה שהרבה פה יחלקו על דעתי, אבל הספר הרבה יותר טוב.
אמנם קו העלילה הוא ממש בנאלי ובכלל לא מקורי, אבל לי אישית זה הרגיש כמו אחד מהספרים האלה שאי אפשר להפסיק לקרוא עד שמסיימים. כ"כ ממכר.
כן, בלה עולה קצת על העצבים אבל מערכת היחסים שלה עם אדוארד מפצה על זה.
בסרט, בלה עוד יותר מעצבנת.
אני לא חושבת שזה ספר שמתאים לו להיות גם סרט, כי יש בו הרבה קטעים שמתארים מחשבות ורגשות של הדמות הראשית, וזה דבר שמאוד קשה להעביר למסך בצורה שהצופים ייהנו ממנה.
בסרט הזה יש הרבה קטעים מתים- בשלב מסוים נמאס לראות את בלה נועצת מבטים מבולבלים באדוארד ומגמגמת.
גם מערכת היחסים שלהם לא מפצה על זה במיוחד- לי בכלל לא נראה שהייתה כימיה כלשהי בין השחקנים.
גם יש שורות מסוימות שנלקחו מילה במילה מהספר, ולפעמים זה גורם לאדוארד להישמע נורא מגוחך-_-".
[למרות שאני מניחה שאפשר לצפות לזה מערפד בן 117…]
לא נורא, יש לסרט גם יתרונות- רוברט פטינסון חתיך. אבל זהו, פחות או יותר^^.
זה סרט טוב!
הסרט הזה הוא קצת שונה מכל סרט רומנטיקה רגיל או קיטשי הם מוסיפים בו קצת עניין! אמנם לפי דעתי הסרט באמת מתאים לאוהבי רומנטיקה וכדומה אבל עדיין הם באמת הכנייסו בו קצת "פלפל" אם נגדיר את זה כך ואני ממש חושבת שיש להתחשב בזה קצת ולא לפסול את הסרט מידית ולומר שהוא מחורבן וכו'.
מי פסל?
קראתי את הסאגה
וכמו שאמרו כמה תגובות אחרי – הספרים טובים יותר, לדעתי. בהחלט ממכרים…(השניים האחרונים במיוחד) – וזה גם גרם לי לרצות לקרוא את
אה, לא. זה דווקא לא.
למרות שזה היה יכול להיות מעניין!
פאראפיליה ופדופיליה- התבוננות עצמית.
מוזר מאד שאף לא אחד מקוראי 'עין הדג' התייחס לבעיית הפדופיליה וחוסר המוסריות שעולה מן הסיפור.
מערכת היחסים ובניית הקשר בין אדוארד לבלה הם, כשלעצמם, מטרידים מאד. (הוא, כמובן, ערפד והיא בן אנוש. הוא צמא לדמה והיא צמאה לאיבר מינו.) אבל, הבעיה החמורה באמת, זו שמעוררת בי דחייה מהסופרת סטפני מאייר (כי הרעיון קודם תלוי בסופרת) ומעידה על סטייה מינית מצערת הטמונה בה, היא העובדה שכוכב הסרט החתיך (אך לא החתיך מדי) הוא, למעשה, ישיש בן עשרות שנים. אולי אף מאות.
כלומר, הקונספט, לבדו, עשוי היה להיות נהדר אילו רק הוא היה מעלה את שאלת המוסריות ופותח דיון מעמיק על הנכונות האתית של היחסים בין אדוארד לבלה. אלא, וכאן מגיע הרגע בו הקוראים – אנחנו- עומדים במבחן החברתי, מערכת היחסים הארוטית לחלוטין והמינית בעליל הזו בין זקן בתול לבין נערה בת שבע עשרה מתקבלת כנורמלית לכל דבר.
מוכרחים אנחנו לשאול כיצד, למען השם, חריגה מוזרה שכזו, אי שפיות מצמררת שכזו מקבלת לגיטימציה חיובית של "רומן נעורים"? הרי, הפשע המתועב הוא חמור. ולכן, איך עוולה חברתית שכזו מוגדרת כמערכת יחסים טבעית בעיניי המתבונן? בעיניי, זו שאלה פילוסופית מעניינת המעלה, עבור כל אחד מאיתנו וברמה המוסרית, מסקנות שליליות.
פאראפיליה ופדופיליה- התבוננות עצמית.
לא פדופליה, שהיא "הינה פאראפיליה (הפרעה בעוררות מינית) אצל מבוגרים, המתאפיינת במשיכה מינית עיקרית או בלעדית לילדים או לנערים צעירים (בדרך כלל גילאי 13 ומטה)" (ויקיפדיה).
אם כבר יותר קרוב לאבופיליה שהיא "העדפה ליחסים מיניים עם בני נוער". לא כל יחס בין מבוגר לצעיר הוא פדופיליה, בטח שלא כאשר הצעיר/ה כבר הגיעה לבשלות מינית (דהיינו – מבחינת מרבית החברה זה יהיה די דוחה עם שני בני 10 ייתפסו במעשה מיני, לא משנה שאין הבדל גיל ביניהם, אבל אם שניהם היום בני 16-17 לאף אחד לא היה אכפת).
דבר שני – סטפני מאייר לא המציא כלום בתחום הזה, ספרות פנטזיה ומד"ב תיארו יחסים בני שני בני זוג מגזעים שונים בעלי הפרשי גיל עצומים הרבה לפני סטפני מאייר: באפי ציידת הערפדים, ילדי מתושלח, איש הנצח… ועוד אינספור דוגמאות (וזה בלי להזכיר מיני מיתוסים ואגדות בהם האלי מתייחדים עם בני תמותה)
פאראפיליה ופדופיליה- התבוננות עצמית.
אני לא מבין. אתה מנסה לסתור את הטענה שלי באמצעות הגדרה מילונית? אולי טעיתי בהגדרה המאד ספציפית, אבל איך זה משנה את העובדה שהרעיון, בבסיסו, עדיין לא מוסרי.
ואת הטיעון "סטפני מאייר לא המציאה את זה" אני בכלל לא מבין. מה, אם חוזרים על אותו רעיון גועלי זה הופך אותו לפחות כזה?
פאראפיליה ופדופיליה- התבוננות עצמית.
דבר ראשון יש הבדל עצום (מבחינת מרבית החברה) – בין מי שנמשך מינית לבת 10 לבין מי שנמשך מינית לבת 17. לא אני המצאתי את זה, ככה זה. להגיד מבחינתי שנהם אותה רמה של גועל זה כמו להגיד שלתת למישהו אגרף ולרצוח אותו בסכין זה אותו דבר – ישנן רמות של חומרה.
דבר שני – העובדה שמשהו הוא מקובל בתוך ספרות פנטזיה לא הופך את אלו שנהנים לקרוא עליו לתומכים שלו בעולם האמיתי. דוגמה פשוטה – וג'ילנטיזם (אכיפת חוק אזרחית, יש מילה טובה בעברית?) היא לא דבר מקובל בעינינו, ובכל זאת אין לנו שום בעיה לראות את באטמן, ספיידמן, המעניש ושאר מרעין מכים בפשע בלי חסות החוק.
דבר שלישי – אני לא בטוח עד כמה זה רע מוסרית. מבחינה חוקית זה בעייתי רק אם הם עושים סקס לפני גיל 18 (וגם זה רק במדינות מסויימות, אני מניח של אחסרות מדינות בהן גיל ההסכמה נמוך מזה). הבעיה שתהיה לרוב האנשים היא עצם המחשבה על זקן ביחסים עם נערה צעירה, זה נראה לרובנו (פיזית) דוחה. לרוב הצופות של דמדומים לא תהיה את הבעיה הזו עם אדוארד – מבחינתן הוא מושא תשוקה. מבחינה מוסרית טהורה זה מאלה את השאלה – מה הפרש הגילאים ה'מוסרי' ליחס בין זוג אנשים: 10 שנה? עשרים? שלושים?
אז אין בעיה מבחינה חוקית,
תחשוב על בנאדם בן 70 עם מישהי בת 20. זה קיים בעולמנו, אבל זה נראה לי די סוטה. משני הצדדים.
הבעיה עם כל סדרות וסרטי הערפדים האלו, זה שהם לא באמת בונים את דמות הערפד כמישהו בן מאות שנים. הערפד פשוט תקוע מבחינה מנטלית בגיל בו הוא הפך לערפד, ולא משתנה.
אז בגלל שהבחור המנצנץ תקוע מנטלית כמתבגר, זה מאוד הגיוני שהוא יימשך למתבגרת.
אבל אדוארד בפירוש לא ''תקוע'' מנטלית בגיל ההתבגרות.
הוא תקוע שם מבחינה הורמונלית
שזה, לפחות בגיל ההתבגרות, הרבה יותר חזק מהחלק המנטלי.
לא מדויק.
לגבר יש את שתי ידיו והן לגמרי מספיקות. ובכלל, כל הרעיון העומד מאחורי האקט שבקיום יחסי מין הוא נורא בהמי, מיותר ודוחה לדעתי.
בכל אופן וכדי לחזור לנושא, איך שלא תציג את התמונה, היא עדיין תראה רקובה. אדוארד בן, לפחות, מאה שנים. ובלה היא נערה מתבגרת. שים לב, לא אישה מבוגרת- נערה בת שבע עשרה. אם נתייחס לעובדות כפי שהן, באיפוק רב כלפי המצגת הויזואלית, אין שום דרך ליצור הזדהות או לתת לגיטימציה חיובית למערכת יחסים מהסוג הזה. לא אם אתה אדם מוסרי.
בנוסף, אני תוהה מה הביא את אדוארד לאותה "התעוררות מינית", לאותה התפוצצות? למה דווקא בלה? וזו שאלה לגיטימית. משום שבלה היא נערה שגרתית לכל דבר. ואם אדוארד הוא נזיר חסין אש, מה דווקא בה, אחרי שנים כה רבות, עורר בו את היצר. אין שום תשובה הגיונית לשאלה הזו.
לא מדויק.
לגבי הפסקה הראשונה, אני מאוד (מאוד!) לא מסכים איתך, אבל לא נכנס לזה עכשיו.
לגבי אדוארד, הוא הפסיק להתבגר. מבחינתנו, הוא בן מאה. מבחינתו ומבחינת ערפדים אחרים, הוא עדיין בן 17. בלה לא עושה את החשבון הזה, כי גם מבחינתה אדוארד הוא כמו בן גילה. היא יודעת שהוא בן אלמות, אבל מכירה אותו רק מתחילת שנת הלימודים, לא עשורים. אדוארד לא מתבגר והגוף והראש שלו נשארים צעירים. כללי המוסר שלנו נועדו לבני אדם. קשה להחיל את רעיון הפדופיליה על מישהו שנשאר קטין לנצח. מה קורה אם הוא שוכב עם אישה בת 40? זה יותר מוסרי?
מה קורה אם הוא שוכב עם אישה בת ארבעים?
כן. זה מוסרי יותר. לפחות מבחינתו. מבחינת האישה, באופן אירוני, זה לא מוסרי בעליל לקיים יחסי מין עם נער בן שבע עשרה.
דרך אגב, מה יקרה בעוד עשר שנים? או בעוד עשרים? כאשר בלה מתבגרת ומזדקנת ואדוארד דורך במקומו. איך אהבה כזו בכלל אפשרית?
אני מנחש
(וזה באמת ניחוש, כי לא קראתי את הספרים) שאם הסופרת תרצה שאדוארד ובלה ישארו ביחד לאורך שנים, בלה תהפוך בשלב כלשהו לערפדית בעצמה ותפסיק להזדקן. במצב כזה, הדרמה האמיתית נמצאת בכך שבלה תצטרך להתרגל להיות "צמחונית", או שלא תוכל להיות עם אדוארד ומשפחתו.
כלומר המסר הוא:
א. עשית סקס פעם אחת (ננשכת על ידי ערפד), זהו, חייך נגמרו, את חייבת להינשא לו.
ב. את חייבת לעשות הכל ולוותר על כל מי ומה שאת, בשביל שתוכלי להיות עם הגבר שלך. הוא מצידו, לא רק שלא מוותר על כלום, הוא אפילו זוכה להגשים כמה פנטזיות (אגב סקס)
אם אלה האופציות שהספרות מציגה לנערות כיום, אז בהצלחה.
אני לא רואה כאן איזושהי סימטריה בין מה שנדרש מבלה לבין מה שנדרש מאדוארד. אבל שוב, זה רק נקודת המבט שלי, ואני מנחש שמי שקורא(ת) את הספר בגיל המתאים, חושב שזה סיפור אהבה מפעים על אהבה שחוצה גבולות ומוסכמות. שוב, אשרי המאמין.
אני חושב שהזכרתי את זה
נקודת המבט של בלה תואמת את מערך ההורמונים של מתבגרת המתאהבת לראשונה (ככל הידוע לנו). מבחינתה, להיות עם אדוארד זה הדבר החשוב ביותר בעולם, גם אם נדרש ממנה להקריב את עצמאותה ואת אנושיותה. זו תקופה שאנשים מסויימים עוברים (גם לי הייתה כזו) ובלה בהחלט נראית לי הטיפוס שמתאהב ומאבד פרופורציות.
?
זו תפיסת זמן מאוד אנושית, שמתעלמת לחלוטין מהעובדה שבגרות מינית ובגרות נפשית הן לחלוטין לא אותו דבר, ופעמים גם לא קשורות זו בזו (לראייה – גברים). מבחינה פיזיולוגית אדוארד בן שבע עשרה – הוא חי מאה ומשהו שנים, אבל הוא מת בגיל 17, ולכן הגוף שלו הפסיק לגדול ולהזדקן. מהבחינה הזו, אין שום בעיה (נו, יש את העניין הזה של הנקרופיליה, אבל זה זניח).
מבחינה מנטלית, וכאן אולי יש לך יותר קייס, לאדוארד באמת יש יותר ניסיון חיים, ורואים את זה. הוא מספיק חזק בשביל למנוע מעצמו את הדבר שהוא רוצה יותר מכל – ניסיון שרוב בני ה-17 הנורמליים לא יצליחו כנראה לעשות. מצד שני, אני לא רואה כל כך הרבה הבדל בין הבגרות הנפשית של אדוארד לזו של בלה. הדבר אולי הכי נורא פה זה ניצול יחסי מרות של מישהו מאוד מבוגר על מישהי צעירה ולא מנוסה – אבל זה לא באמת מה שיש פה.
אם מה שמפריע לך זה המימד הגופני – אז מבחינה גופנית שניהם בני שבע עשרה. אם מפריע לך עניין הבגרות הנפשית – נו,זה ידוע שבנות מתפתחות מהר יותר מבנים
אבל רגע,
אני לא ראיתי אף אחד מעלה טענה כזו בסרט בנג'מין בוטון.
ככל שהזמן עובר הוא מצעיר ונהייה יותר ויותר בראד פיט. אם כשהוא נראה כמו בן 20 (ואמור להיות בן 60) שוכב עם בחורה בת 20 זה בדיוק כמו הטענה על אדוארד ובלה. הם נראים באותו גיל אבל לאחד מהם יש יותר מ-60 שנות נסיון.
אבל רגע,
זה כי הטענה המקורית שפתחה את הפתיל הזה היא קצת בעייתית: אם מבחינה פיזית הם נמשכים זה לזה, אם הבחור/ה (מרוב הדוגמאות שאני זוכר זהתמיד בחורות, אבל באופן תיאורטי זה יכול להיות כל מין) בגיל החוקי (לפי מה שהבנתי בלה היא בת 16-17, כן? זה רק אומר שהוא ייצטרך לחכות עוד קצת…) ואם אין שום בעיה כמו יחסי מרות (מעסיק ומועסק, מורה ותלמיד…) אני, אישית, לא רואה שום בעיה.
נכון זה נראה לנו 'לא טבעי', אבל אדם בוגר הוא אדם בוגר – מותר לו לקיים יחסים עם כל אדם בוגר אחר, אפילו אם יש ביניהם הבדלי גיל של עשרות שנים.
בדיוק, חברי.
בבנג'מין באטן רות' הגדיל להתמודד עם התסריט ולהפריד בין האוהבים. זאת משום שהוא היה מודע אל הבעיה המוסרית בסיפור. אתה בעצם מחזק את טענתי.
הטיעון לכך שבנג'מין ודייזי לא נשארים ביחד הוא לא חשש של בנג'מין מפני יחסים לא ראויים. הם מאוהבים, בלי קשר לגיל (וטכנית, ההפרש ביניהם הוא רק כמה שנים). מה שבנג'מין אומר זה שהוא לא רוצה שדייזי תצטרך לדאוג גם לו וגם לילד שלהם, שיגדל בלי אבא. הוא רואה בזה מעמסה לא הוגנת ולמרות שזה לא נאמר, אולי גם חושש ממה שאנשים יגידו. לא מוזכרת הבעיה שאתה מדבר עליה.
אוקי, הגיע הזמן לשלוף את כל הקלפים וסרטי הערפדים הקיימים.
דבר ראשון בבנג'מין באטן, כשבנג'מין נראה כמו בן 20 ועוזב את דייזי רואים אותו בבירור שוכב ונהנה מהחיים כמו ילד בן 20. כן, הוא גדול משאר הבנות שהוא מזיין בעשרות שנים וזה לא מפריע לו ולאף אחד.
עכשיו, אתה טוען שמבחינה מנטלית זה לא בסדר שבלה ואדוארד ביחד, מפני שהיא בת 17 והוא בן 90. שאלה, אם היא תהפוך להיות ערפדית ותהייה בת 100 והוא יהיה קרוב לגיל 200 זה בסדר?
שאלה יותר קשה. בראיון עם ערפד דאנסט נתקעת בגיל 7-8. אם אחרי כמה עשרות שנים, כשהיא בת 30 ונראית כמו בת 8, היא תשכב עם בחור בן 40 זה יהיה בסדר?
שמע, הטיעון שלך די מעניין, אבל באמת איפה עובר הגבול?
וכמו שטענו לפני, לפני אלפי שנים היה מאוד מקובל לגבר זקן להינשא ולהימשך לילדה בת 12. ביוון, גברים אף נמשכו לילדים בני 12. לאחר כמה שנים עדיין היה מקובל להימשך ולהינשא לילדות קטנות, אך זה נהיה סטייה חברתית וחולנית להימשך לגבר לא משנה באיזה גיל. כיום זה נורמלי להימשך לגברים אבל סטייה להימשך לילדות קטנות (למרות שרוב הדוגמניות הן בנות 15 בערך). הנורמה החברתית היא אורגניזם משתנה ומתפתח. לא אני ולא אתה יכולים לדעת מה יהיו הנורמות החברתיות בעוד 100 שנה.
לגבי הטענה שלך לקיום יחסי מין, תקרא את 'כמעט כמו לוויתן' ותבין למה מין ויחסי מין חשובים לכל בעל חיים ולבני האדם בפרט.
(אגב, התגובה לאיתי).
קשה לשים את האצבע. קשה לענות.
אתה מעלה דילמות חריגות שהטיפול בהן באמת עשוי להיות מתיש. אבל, בעצם, למה?
שאלות מסוג "איך יודעים מתי עובר הגבול?" או "ואם הוא היה בגיל.. והיא הייתה בגיל.. אז זה היה בסדר?" סוטות (אפרופו סטיות) לגמרי מהדיון המקורי. כבר הבנו שהנושא מופשט ומורכב, לכן, אין טעם לנסות ולהכיל את כולו. נתונה דוגמה מאד ספציפית (כאמור, אדוארד את בלה) ועסקתי רק בה, עם כל המאפיינים המרכיבים אותה. אתה מוזמן לומר מה אתה חושב על המקרה הנתון, לאחר בחינת כל הנתונים. כי הרי, אם ואם ואם.. ואתה יודע.. אם לסבתא היו גלגלים..
כן, אבל מה עם הדוגמא ההפוכה?
דאנסט בראיון עם ערפד? זה היה נראה לך יותר נורמלי?
אם אתה שואל אותי.
התשובה תלויה בבחינת הצד הזכרי. לדאנסט יש את שיקול הדעת המלא להבין אם רצונה הוא כזה. היא, הרי, בת שלושים. (מנטלית, כן?)
אבל, איזהו החמור שיסכים לקיים יחסי מין עם ילדה בת שמונה? ולעומת זאת, אם הזכר, שכלית, בן גילה והוא מבין ומכיר בבעיה תוך שילוב רצונה של דאנסט בקיום היחסים, כאן המקרה תופס זווית ראייה שונה. כלומר, הוא אוהב אותה, היא אוהבת אותו ושניהם יודעים שלדאנסט לא יצמחו לעולם שדיים. כאן, אני מניח ולאחר הבנה ששניהם למעשה בני שלושים, שלא תהיה בעיה מוסרית בקיום יחסי מין.
רגע, מה? אתה נגד יחסי מין?
אז צריכות להיות לך בעיות יותר גדולות עם הסרט הזה מאשר פדופיליה-לכאורה, לא? וכאילו, גם עם שאר העולם.
צעיר לנצח
אני לא אכנס לשאר הדברים שנאמרו כי יש עוד דיון רב שלא קראתי בנושא – אבל לא יכולתי להתאפק מלהעיר שלפחות לגבי ה"אחים" וה"אחיות" (שכמובן אינם אחים ואחיות ביולוגית) פתרו את העניין בכך שהם שני זוגות בינם לבין עצמם – כך שהם מקיימים יחסי מין, ואפילו פעילים ביותר לפי הספר.
השאלה אם כך מתרכזת ב 90 שנה של התאפקות של אדוארד בלבד, בגוף של בן 17 – וזה לדעתי אכן סימן שאלה גדול…
נתקלתי בשאלה הזו לראשונה
כשראיתי "באפי", עם מערכת היחסים בין אנג'ל בן המאתיים ומשהו לבין באפי בת ה-15. המסקנה שלי, לאחר מחשבה עמוקה, היתה משיכת כתפיים. זה מוזר, אבל זה עובד, אם אתה מקבל את מסגרת החוקים של סיפור הפנטסיה.
תכל'ס, אני מתפלאת שדווקא הגיל הוא מה שנראה לך כמו סטייה כאן. קודם כל, כמו שאמרו כבר, להימשך מינית לנערה בת 17 זה לא "סטייה מינית" — זה טבעי לחלוטין. מה עושים עם המשיכה הזאת, בהתחשב בגיל של הצד הנמשך, זו שאלה מוסרית וחברתית. אבל בלי קשר. לא יודעת איך זה בסרט של "דמדומים", אבל בספר יש כל כך הרבה בעיות עם הזוגיות של אדוארד ובלה. הוא כועס עליה שלא באשמתה ומראה את הזעם הזה בדרכים רבות, הוא מתעלם מהרצונות שלה עד כדי לגרור אותה באלימות פיזית ממקום למקום, הוא יכול לנשק אותה אבל אם היא "מנשקת בחזרה" הוא נוזף בה על כך שהיא מעוררת בו תאווה לדם, או במילים אחרות, תשוקה מינית מצד בחורה זה חטא שעונשו מוות. כשיש לה רעיון לגבי דרך לפתור מצב חירום מסוים, אנשים אחרים מוכנים להקשיב לה אבל דווקא הוא לא, והיא צריכה לעבוד קשה כדי לקבל ממנו רגע של תשומת לב אינטלקטואלית. וכמובן הוא סטוקר ברמה שאם לידידה שלי היה בויפרנד כזה הייתי מתקשרת למשטרה.
בבאפי דווקא הרגשתי התייחסות די רגישה להפרש הגילאים. באפי היא בחורה עצמאית ואסרטיבית, שדורשת ומקבלת הרבה התחשבות מאנג'ל. אבל מעבר לזה, הרבה פעמים לאורך הדרך יש הרגשה שהרגשות שלה אוטומטית חשובים יותר בעיני שני בני הזוג מהרגשות שלו, ואולי זה דווקא בגלל שהיא הצעירה (והאנושית… וזאת שמעולם לא הרגה אנשים כדי לאכול אותם… דבר שב"דמדומים" בכלל לא נזקף לחובתו של אדוארד).
ההבדל בין באפי לבלה הוא ההבדל בין דמות שנבנתה על ידי בחור עם מודעות פמיניסטית לבין דמות שנכתבה על ידי אשה דתיה מודחקת וכנראה לא מאוד בוגרת נפשית, ששפכה על הכתב את הפנטסיות המזוכיסטיות שלה בלי להבין שזה מה שהן ושמקומן בסיפורים ארוטיים, לא ברומנטיקה לנוער.
עיקר שכחתי:
הספר והסרט נעשו על ידי נשים עבור קהל של בעיקר נשים, ו"הגבר המבוגר, המרתק ובעל העבר האפל שחושב שאני הדבר הכי נפלא ומרתק בעולם למרות שאני כלומניקית שנולדה אתמול" זו פנטזיה נשית ותיקה. אז כשמגשימים אותה באופן סיפורי זה יוצר כל מיני בעיות, אבל יש מאחורי זה מוטיבציה רגשית שמדברת למי שהיא אמורה לדבר.
אני מתנצל..
אבל לא ראיתי "באפי" מגיל.. אממ.. עשר בערך. כך שאני לא יכול להעביר ביקורת.
בכל מקרה, בדיוק לפני כמה דקות כתבתי לפינגווין למה אני חושב שיחסים מהסוג הזה הם לא לגיטימיים. אז את יכולה לקרוא אם ככה בא לך. כי אין טעם שאני סתם אכתוב את אותם דברים שוב.
אני מתנצל..
גם אונס זה לא לגיטימי. זה לא משנה את העובדה שקיימות (אצל בחורות רבות, שלא נזכיר את שמן כרגע, לי בטח אין שום קשר אליהן, אהמ, אהמ…) פנטזיות אונס.
לעומת זאת, אילו הייתי כותבת ספר פנטזיה רומנטית לנוער שבמרכזו פנטזיית אונס, ובכן, כנראה שהוא לא היה מתקבל יפה כמו דמדומים.
אז נכון, אתה צודק בכך שמערכת היחסים הזו היא גועלית, והיותה מוצגת כשיא הרומנטיקה הוא בעייתי, אבל זה לא בגלל הפרש הגילאים, אלא יותר בעקבות הבעיות שהעלו המגיבים (מגיבות ברובן, נדמה לי) בהודעות מעליי.
אוווו, שייני!
ברשותך אגנוב את האנלוגיה המושלמת הזו לצורך הוויכוחים הבאים על סדרת דמדומים.
והאנלוגיה הזו תקפה לדימדומים איך, בדיוק?
אולי זו נקודה רגישה אצלי כי בסך הכל גם אני נערה בת שבע – עשרה, אבל אתם מתעלמים מנקודה אחת מאוד קריטית – בלה לא טיפשה (נו, בסרט). ועל אף צעירותה והעובדה שאהבתה לאדוארד נראית לה כמו הדבר הכי חשוב בחיים, ושבלעדיה היא לא תוכל לחיות – הכל נעשה מרצון, וגם מתוך מודעות לסיכונים ולבעייתיות של מערכת היחסים הזו. לכן ההשוואה לפנטזיית אונס היא, ארג, לא במקום – בפנטזיית אונס יש מימד של קיום יחסי מין מתוך כפיה (בניגוד לסתם יחסי מין אלימים בהסכמה) אחרת זו לא הייתה פנטזיית אונס. בדימדומים, אם יש כפייה, זו כפייה מצידה של בלה על אדוארד המתנזר.
אולי בלבלת בין המשל לנמשל...
אני מנסה לומר שמערכת היחסים בין בלה לאדוארד חולנית, אנטי-פמיניסטית ולא מכבדת את בלה. זה עובד בשביל מעריצות "דמדומים" כי מערכת היחסים הזו מתאימה לפנטסיות שלהן על גבר מבוגר ומסוכן וקצת מרושע שיודע הרבה יותר מהן על כל דבר ויסחוף אותן לחיי הרפתקה מרגשים. ועדיין, להעלות אותה על המסך/הכתב כאילו היא נורמלית ורומנטית זה אקט מפוקפק ולא אחראי. ואת זה אני ממשילה לפנטזיית אונס, שיש להרבה נשים, ועדיין את לא רואה רומנים רומנטיים שמציגים אונס בתור חלק חיובי של סיפור האהבה (בעצם היו פעם, אבל כבר אין).
היינלין לדוגמה ?
הקונספט הזה של אונס כדבר רומנטי
קיים גם היום (*שיעול נבוך.* אנימה וכאלה)
כעקרון אני מסכימה איתך, אין לי בעיה שיציגו מערכות יחסים מעוותות וחולניות, זה הרבה יותר מעניין. רק שלא יטפלו בנושא בצורה שטחית כל כך.
רגע, אז רק לדעתי הספר הרבה יותר טוב מהסרט?
יש כל כך הרבה קטעים מצחיקים או עצובים או לא חשוב מה שחתכו בסרט
בסרט מציגים את אדוארד יותר מידי רציני וחסר חוש הומור כמו שהוא בספר. בספר- אפשר לראות שינויים במצבי הרוח שלו.
בסרט מציגים את אדוארד ובלה יותר מידי ביישנים אחד אל השני. בספר, בשלב כלשהו, אפשר לראות פתיחות מצידם והם לא כאלה מרוחקים כמו שמציגים אותם בסרט.
בקיצור- לדעתי הסרט רק הרס.
(חוץ מזה שרוברט פטינסון ממש חתיך)
מן הסתם, אחרי שיצלמו אותו.
מה אני חושבת על הסרט...
מתור אחת שקראה את הספר, אני חייבת לומר שהמעבר לקולנוע לא היה מי יודע מה…
הדמות של בלה נהפכה לקודרת ודי לא נחמדה, וזה גרם לי לתהות למה לעזאזל כולם בתיכון רוצים להיות חברים שלה, האווירה הייתה אפלולית ומינורית, ואני יודעת שאיכשהו זה היה אמור לקרות מאחר ומדובר בעיירה גשומה, אך זה גרם לסרט לי לאבד עניין בסרט.
אני חושבת שמה שגרם להצלחת הספר היא שהכתיבה הקלילה והטינאייג'רית של סטפני מאייר, התשלבה עם סיפור פנטזיה מעניין, וזה מה שהיה די ייחודי לספר אבל בסרט זה סתם עוד סרט פנטזיה אפל וטיפוסי.
בקיצור, לא התלהבתי, אבל מן הסתם בתור מעריצת דמדומים, אראה שוב את הסרט הזה ואת הסרטים הבאים :]
באפי נגד אדוארד! מי ינצח?
נו, מה נראה לכם?
(:
http://www.rebelliouspixels.com/2009/buffy-vs-edward-twilight-remixed
לא משנה מי ינצח, אנחנו נפסיד
וואו, בתור מישהו שנהנה מהספר עליי להגיד
איזה סרט נוראי! אני לא מדבר רק על חוסר נאמנות למקור, למרות שזה גם מפריע לי, אני מדבר על המשחק הגרוע, הדיאלוגים המאד מביכים ("איזה אריה מטופש ומזוכיסטי)והאפקטים המעפנים (לא שזה כל כך חשוב לי). פשוט סרט נוראי.
בעניין האיפור
לדעתי לאבא של הערפד היה איפור לבן מוגזם, זה נראה כאילו הטבילו אותו בקמח, הם קצת הגזימו (בנוגע לאבא בלבד)
נהניתי - וכמה מחשבות
בסך הכל הסרט הוא לא מדהים, אבל מהנה, אפילו מאד. אני רחוק מאד מילדה בת 16 וכו' ומזמן לא טינאייג'ר אבל הרגשתי שהסרט נגע בי. לא עמוק במיוחד אבל נגע. הדמויות אמינות, המשחק טוב. העלילה סבירה במסגרת הסוגה והנחות היסוד. כך שאני לא כ"כ מבין על מה המהומה… והסכמתי עם הביקורת…
מחשבה אחת כללית מהסרט – התבנית הבסיסית יא של קבוצה עם כוחות מיוחדים, שעלולה להיות לה פגיעה בשאר המין האנושי הנחות (שבמחינה מסויימת הוא ביחס אליה כמו חיה לעומת אדם). העליונות של הקבוצה הזו היא עובדה פיזית וגם נפשית. הסרט עוסק במתח שבבסיס היחסים בין הקבוצה העליונה לשאר המין האנויש כשבמרכז יש קשר רומנטי.
כשחשבתי על זה יש הרבה מאד סרטים וספרים שעוסקים באופנים שונים במתח הזה: X-MAN, הארי פוטר (קוסמים ובני אדם), אינקרדיפולס, באטמן, ועוד ועוד. ומבחינה מזויימת זה מזכיר לי קצת את הרעיון של עם סגולה – עם ישראל כעם שנבחר ע"י האל להיות אור לגויים, ובני ישראל הנקרעים בין הרצון לעזוב את התפקיד הנכבד עם הסבל הכרוך בו והמחיר היקר, ורצון להיות כמו כולם, לבין רצון לנצל את הפריבילגיות שבמעמד. ואיזהו נסיון להיות מוסרי בלי לוותר על העצמיות ועל הערך המוסף וכו'.
בקיצור, אני שואל את עצמי האם יש כאן מגמה כללי דווקא בשנים האחרונות, בדור האחרון, או שאלה כלל אנושית שחוזרת על עצמה בכל דור באותה מדה.
נהניתי - וכמה מחשבות
אני מסכים שרעיון הקבוצה העליונה על שאר בני האדם הוא מוטיב שחוזר בהרבה סרטים וספרי קומיקס.
לגבי "עם ישראל": ובכן, לערפדים יש כוחות מיוחדים – כוח, זריזות, יכולת לחזות את העתיד וכו'.
ל"עם ישראל" אין כוחות מיוחדים, אין שום דבר שמבדיל אותו משאר בני האדם. למעשה, אפילו האמונה שהוא עליון על השאר אינה ייחודית לו.
בניגוד למה שכתבת, אין לו פריבילגיות מיוחדות ואין לו תפקיד. יש אנתרופולגים שסבורים שזה אפילו לא עם, אבל זה כבר פתח לדיון אחר.
אם נחזור לאנלוגיה - ותאמינו לי כולכם, אנחנו נחזור -
הרי שההבדל בין ערפדים/אנשי-זאב/אקסמנים/צוות לעניין לבין היהודים הוא ש*כל האנשים בני כל הקבוצות* בעולם (המדומין או האמיתי) מכירים בכוחות המיוחדים שיש לקבוצה הנבחרת, ואם אינם מכירים כרגע יכירו בשניה שיחשפו להדגמה של אותם הכוחות.
זה נכון אמנם – בחלק מהמקרים – בעולם של של חלק ניכר מהמקורות היהודיים, אבל לא נכון בעולם שבו אנחנו חיים כרגע.
יש מיתוסים מאוד ברורים
על יתרונות מסויימים משמעותיים שיש לגברים שחורים. גם העובדה שכל האצנים המובילים בעולם הם שחורים – ידועה.
אותם מיתוסים לא מנעו מאחרים לראות אותם כנחותים באופן כללי. כנ"ל לגבי ערפדים: יש להם יתרונות מסויימים על בני אדם, אבל לא זכור לי שהם נתפסים על ידי בני האדם כקבוצה *עליונה*.
אני לא אמרתי ''עליונה'', אמרתי ''כוחות מיוחדים''.
בדיעבד, הייתי צריך להדגיש את הנקודה הזו – אני חושב שחלק ניכר מהמתחים עליהם בנויים המיתוסים של ערפדים/אקסמנים/אנשי זאב וכדומה הוא על המאבק הפרשני האם מדובר בקבוצה עליונה או נחותה. בסרטי אקס-מן, למשל, זה המוטיב המרכזי.
המממ. מעניין. המצב דומה לגבי המיתוס של היות היהודים עם סגולה, אני חייב להודות. יחד עם זאת, אנחנו זזים כאן לכיוון פוסט-מודרני בצורה מבהילה – שהרי המרחב הפרשני בזיהוי ערפד כבעל כוחות מיוחדים ובזיהוי יהודי כבעל כוחות מיוחדים לא אמור להיות זהה, אלא אם כן הכל הבניה תרבותית ואין בסיס אמפירי לשום דבר.
גזענות ערפדית?
מכיון שהנושא נפתח, אז אני כבר רוצה להעלות שאלה אמיתית ולא נכונה פוליטית…
אם נניח שאנו חיים ביקום שבו חיים הערפדים מהסוג המתואר בדמדומים, על כל הכוחות הנלווים אליהם:
האם אין הצדקה ל"גזענות" שלהם? והאם אינם מין נפרד "עליון"?
הם חיים בלי סוף – בני אלמוות (פחות או יותר). הם חזקים, מהירים, חכמים יותר מ"איתנו". האם אין היבט שבו אכילת בני אדם ע"י ערפדים היא מוצדקת? בודאי מנקודת מבט פוסט-מודרנית אני חושב שיש כאן לפחות נרטיב הגיוני שיש לו אפילו הצדקה מוסרית מסויימת. ואם אנחנו מתעקשים על כך שאנו יצורים בעלי תודעה – נכנסים כאן לויכוח חריף עם צמחונים אנושיים "רגילים", שטוענים שאסור מוסרית לאכול חיות שגם להם יש תודעה אם כי "נחותה" משלנו.
אני לא חולק על כך שערפד שאיננו אוכל בני אדם הוא ערפד מוסרי יותר, אבל האם – מנקודת מבט ערפדית – ערפד "נורמלי" הוא בהכרח רוצח?
בנוסף לכך הנטיה הערפדית לדם אנושי היא מאד חזקה, וההימנעות מצריכה כוחות נפש ומאמץ עצומים. הרבה יותר מאשר כוחות הנפש הנדרשים מאדם לא לאכול בשר (נראה לי…). ולכן זו שאלה גדולה עד כמה ערפד נורמלי הוא שפיט מוסרית בעניין זה – האם יש לו בחירה בכלל לגבי שאלה זו. אולי כן נוכל לשפוט אותו אם הוא "משחק עם האוכל", אבל גם זה לא ברור -מישהו ראה איך חתול תופס עכברים או ג'וקים?
ומכאן לנקודה נוספת, המאבק בין הערפדים למין האנושי הוא די בלתי נמנע. מכיוון שרוב הערפדים סביר להניח שאינם אנשי מופת – מן הסתם שהם יאכלו בני אנוש. ובני האנוש שמפחדים מהם קודם כל מסיבות קיומיות, וגם מקנאים בהם על כוחותיהם המופלאים, ירצו לחסל את הבעיה.
אני רק הערה
ברוב הספרים נשיכה חלקית מערפד – כלומר, כזאת שלא מוצצת ממך את כל הדם – הופכת אותך לערפד בעצמך.
כלומר, מתווספת כאן עוד אפשרות – הפיכת כל בני האדם לאותו זן עליון.
ראית את ''דם אמיתי''?
כל הנושאים האלה מפותחים בסדרה הרבה יותר. "דמדומים" לא נראה כמנסה להעלות אותם בכוונה רוב הזמן.
בסדרה, דרך אגב, ישנה גם גזענות ברורה וישירה של בני אדם כלפי ערפדים.
גזענות אנושית כלפי ערפדים
היא יותר גיונית מבחינה זו שהיא גזענות שנובעת מפחד. אבל אין לה הצדקה "אמיתית". בני אדם נחותים מערפדים לפחות כמו אלו שבדמדומים. פיזית. מוסרית הערפדים נחותים – אך זאת כפי שכתבתי כאן איפשהו, מנקודת מוצא אנושית, שטוענת שאנחנו לא אוכל…
יש שאלה האם ערפדים הם "רעים" במהותם. זו אגב שאלה שעלתה באיזה דיון על האורקים למשל בשר הטבעות. ואנחנו כאן מאד מסתבכים. האם יכול להיות גזע שנחות מעצם מהותו – בהיותו רע מוסרי באופן תורשתי.
מצד אחד אני מתקומם כנגד הגדרה כזו. מצד שני אני לא חושב שזה מופרך שיהיה אופי לאומי או גזעי שנוטה יותר לרוע. מה שאומר שלמרות שיתכנו בודדים טובים בכ"ז יש כאן הכרעה כוללת.
לצורך העניין זה מאד הגיוני שאם נניח שרוב הערפדים אוכלים בני אדם ויש רק בודדים ספורים כמו אדוארד ומשפחתו, שבן אנוש שנפגש עם ערפד ירצה להרוג אותו בלי לפתוח חקירה.
לעומת זאת הגזענות של הערפדים כלפי בני אדם נובעת מעוצמה. הערפדים חזקים וחכמים יותר ולכן הם מרגישים – במדה רבה של צדק – "שווים יותר" מבני האדם. כתוצאה מזה – ועל יסוד הצורך החזק וכמעט בלתי נשלט לדם אנושי – הם גם מצדיקים בדרך כלל הריגת בני אדם כמזון.
מה שאני רוצה לומר שלמרות שיש בני אדם וערפדים גזענים, זה מסיבה מהותית הפוכה.
הגיוני בהחלט
ברוב המקורות שנתקלתי בהם ("ראיון עם הערפד", "דמדומים", "דם אמיתי", "חלום קדחת", "פיפס") יש חלופה עבור הערפדים לקיום. הם יכולים להיזון על דם חיות ו/או תחליף סינתטי, אך מסיבות שונות (בד"כ סיפוק תאווה שהיא מעבר להישרדות) ישנם ערפדים שבכל זאת מעדיפים לאכול בני אדם. כנראה כדי להדגיש את הדילמה המוסרית שהזכרת.
ברוב המקרים מוצג לנו ערפד "טוב" שנמנע מאכילת בני אדם. אם כי "ראיון עם הערפד", בעיקר הסרט, מרגיש כאילו הוא גם קצת לועג לצדקנות הערפדית של אותו פרט המתכחש לטבעו האכזרי.
אני לא זוכרת אם "דמדומים" מתייחס ליחס של בני אדם לערפדים, אבל הגזענות האנושית ב"דם אמיתי" היא בעיקר דתית וישנה הקבלה חזקה מאוד בין הגזענות כלפי ערפדים בסדרה לשנאת הומוסקסואלים. הם אפילו מקבלים את כינוי הגנאי "fangs". גם השונאים בסדרה לא מסתירים את פחדם מפני הערפדים, אבל הם נתלים בעיקר בפחדים ומקורות לשנאה שקיימים כיום בהפגנות שנאה לכל קבוצה שונה.
ערפדים והומוסקסואליות
הם לא אוכלי אדם, ולא רעים מעצם מהותם, ולכן ההשוואה לערפדים היא מניפולציה. וזה נוגע למה שאני אמרתי באריכות. בלי להכנס כרגע לאוף ענקי – אני חושב שיש מקום לדון בהומוסקסואליות. אבל ברור שזה במקום אחר לגמרי. וממילא יש כאן נסיון להפוך את הרוע ללגיטמי, ולשלול את האפשרות ל"הפלות" על רקע של רוע ותוקפנות.
מצד שני, אני מאד מזדהה עם התמונה שמציירת רולינג לגבי לופין, שהוא איש זאב שמנסה להאבק ב"מחלה" שלו. וגם אדוארד ומשפחתו.
ומכאן – שאני מסכים ששלילה מוחלטת של כל בן-קבוצה בגלל סיבות כוללניות היא אכן גזענות במובן הרע. אנשי זאב וערפדים נוטים לרוע, קודם כל במובן הזה שיש להם נטיה לפגוע בבני אדם, לגרום סבל ולרצוח.
אבל אם ישנו פרט שמוכיח על עצמו שהוא אינו כזה, או תת-קבוצה שמנסה להאבק בנטיה הטבעית הרעה – הם בודאי "טובים". ולומר למישהו אתה "איש-זאב" ולכן פסול (מקרה לופין) או אתה ערפד ולכן אתה פסול (כפי שככל הנראה יאמרו לאדוארד), זו אכן גזענות שלילית.
ולגבי התחליפים – ביקום של טרו-בלאד שיש בו תחליף זמין, זה נכון. בהרבה סיפורים אחרים זה לא כ"כ. זה בהחלט לא נראה שצורך של אדוארד בדם אנושי הוא "מותרות". זה משהו מאד-מאד חזק, שמאד קשה להתגבר עליו. התחליף של בשר חיות הוא ממש לא מספק. נכון שקיומית הוא יכול להתקיים בלי הבשר, אבל זה ממש איכות חיים נמוכה יותר.
ואם משווים לזה את ההומוסקסואליות, אז זה כמו לומר שהומו יכול לחיות בלי מין עם גברים. שזה נכון. ולכאורה מדובר במותרות. נראה לי שמובן מאליו שרוב ההומוסקסואלים בודאי היום יחלקו על כך. ולכן מי שחושב מסיבות שונות (דתיות למשל אבל לא רק) שיחסי מין בין גברים הם דבר פסול, עומד בפני בעיה רצינית. ואני אישית למשל, אדם דתי ולכן דעתי ברורה מעצם ההגדרה, לגבי הנושא המופשט. אבל אני לא מעז לשפוט אף אדם שבחר בדרך חיים כזו בפועל משום שאני חושב שזה ממש לא מובן מאליו לוותר על זה. ובודאי שאני נגד גזענותכלפי הומו' והומופוביה בכלל. וזה אינו דומה למי שאוהב לאכול חזיר או מאכלי ים וכו'. ובמובן זה ההשוואה לערפדים וכו' יש בה עניין.
ב''דמדומים'' כמו ב''דם אמיתי'' החלופה אינה מספקת
אם כי נראה לי שב"דם אמיתי" קצת יותר קל לערפד להסתדר עם המשקה הסינתטי.
מצד שני, מכיוון שהסדרה יותר מורכבת אין בה דמויות שהן צדיקות טהורות (אולי חוץ מהויט, אבל הוא לא ערפד) ואין ערפד שלא תקף אדם או הרג אחד. לא בטוחה שיש שם בן אדם שלא תקף ו/או הרג בן אדם אחר (או ערפד)…
ההשוואה להומוסקסואליות בסדרה תקפה ולא לגמרי דמגוגית מכיוון, שבניגוד לדימדומים, בדם אמיתי אדם יכול להתמסר לערפד מרצונו ואפילו להינות מהחוויה. למעשה אקט מציצת הדם מוצג כאקט אינטימי ומשולב בחלק מהמקרים ביחסי מין בין אדם לערפד. ביל הערפד, למשל, נאמן לבת זוגו סוקי האנושית גם כמקור מזון "מן החי". (היא כן קצת דמגוגית כי בכל זאת ערפדים תוקפים בני אדם לפעמים גם שלא בהסכמתם). ברוב המקרים הזנה של ערפד מבן אדם לא מסתיים במות האדם וחלק מהערפדים בסדרה שומרים לעצמם אנשי-מחמד.
גם החזקת אנשי-מחמד (וההתייחסות של הערפדים בינם לבין עצמם לאותם אנשי מחמד כרכושו של הערפד שלהם) מדברת בשפה של גזענות ומזכירה בעלות על עבדים בתקופות קדומות.
מאוד אהבתי את הטיפול בגזענות משני הצדדים. גם הקנאות הפנאטית של בני האדם שמאוד מזכירה כנסיות גזעניות ואת היחס של הדתות הממוסדות להומוסקסואלים ומצד שני את תחושת האדנותיות אצל הערפדים – כפי שתיארת לעצמך שתופיע בגזע שבסך הכל פיסית נעלה על בני האדם ברוב הפרמטרים.
ההתנגדות לערפדים מצד הכנסייה בעיקר לגמרי אנאלוגית להתנגדות להומסקסואלים מצד הדתות.
אני גם חושבת (ולדעתי גם יוצרי הסידרה) שהתנגדות הדת נובעת מאותו מקום והוא נטירת טינה על המיניות הפתוחה והשונה של הערפדים -מציצת הדם כמובן תמיד היתה אנאלוגיה לסקס- ובטרו בלאד גם נאמר במפורש שסקס עם ערפדים הוא טוב ודמם הוא אפרודיזיאק ש"מפתה" את בני האדם שיצטרפו
אני חושבת שהדתות הממוסדות רצו מאז ומתמיד לדכא את מיניות האדם והשתמשו במיני "מפלצות" ואיומים לעשות זאת מלילית ועד ערפדים.
(בדיוק ראיתי לא מזמן ראיתי את הסרט מילק, ששעוסק במאבק לשוויון זכויות לקהילה ההומולסבית בשנות ה70- נו הוא זכה באוסקר אתם יודעים :) לא וגם שם אחת הטענות שהעלו ההומופובים מטעם הכנסייה כנגד שוויון זכויות בעבודה – שאם יהיו מורים הומוסקסואלים הם "יגייסו" בבתי ספר)
כלומר הדת תמיד חוששת, שלא להשתמש במילה החזקה שונאת, אנשים בעלי מיניות פתוחה, במיוחד כאשר הם מאורגנים בקבוצה ומפחדים מפני "גיוס" אנשים לקבוצה שלהם.
יש גם רמיזה לגזענות כלפי שחורים שגם היא קיבלה ביטוי מיני בארה"ב (ייקחו את נשותינו) אחת הדמויות אומרת "ברגע שהיית עם ערפד – יו נוור גו בק"
בדומה ל"וונס יו גו בלק …" המיתולוגי
דם ערפדים הוא אכן דמוי-סם בסדרה
וישנו כמובן כוח ההקסמה של הערפדים המשמש אותם בציד אנשים תמימים – שקיים גם ב"דמדומים" וב"ראיון עם הערפד" (הסרטים! זה עדיין דיון קולנועי).
בנוגע ליחס הדת הממוסדת לערפדים וביחס הערפדים אליה – "דמדומים" לא התקרב לנושא הרגיש בכלל. "ראיון עם הערפד" כן, אבל רק בספרים. דווקא פה יש פתח למתח מעניין מאוד – ברגע שמיתוס אל טבעי אחד מסתבר כנכון, הרבה יותר קשה לזלזל באחרים. "דם אמיתי" מתייחס לכנסיה, אבל גם לא ישירות בשאלה האם שיעור האמונה באוכלוסיה יושפע מגילוי לאור יום (חיחי) של תופעות אל טבעיות בעולמנו.
דם ערפדים הוא אכן דמוי-סם בסדרה
נכון שהוא לא מתייחס למה קרה כשגילינו על הערפדים
אבל נראה לי שזה כי איפשהו הם תמיד היו בתודעה – נראה לי שזה קצת דומה לעולם של באפי מבחינה זו
מצד אחד, האנשים ה"נורמליים" לכאורה לא מאמינים בערפדים
מצד שני כל יומיים יש רצח על טבעי אחר אז שלא יאמינו באמת? לא סביר במיוחד.
בטרו בלאד גם יש כל כך הרבה כוחות מיוחדים שונים שהעולם שלהם מראש יותר מורכב.
דבר נוסף, הם מיקמו את הסידרה בניו אורלינס- מקום שבו האמונה בעל טבעי גדולה יותר – בגלל שורשי הוודו אצל הקהילה האפרו אמריקאית במקום שהם יותר חזקים משאר ארה"ב. (יודעת שזה ככה לא יודעת למה אם למישהו יש מחקר או משהו שמסביר למה דווקא שם אני אשמח)
אגב גם ראיון עם ערפד מתחיל בניו אורלינס :) זה מקום קסום.
לכן שדיברתי על מתח כנסייה- ערפדים התכוונתי למתח
כנסייה (וכל דת בעצם גם הדוסים שלנו)- מיניות
וש מתח כנסייה- ערפדים שווה ל מתח כנסייה- הומוסקסואלים
מבחינת האיום שיש למיניות חופשית על דת.
וגם שבגזענות שמקורה לא על רקע מיני, הכנסייה תשתמש במיניות כדי ליצור איום שמשמר את ההפרדה בה היא מעוניינת
כך כאשר היה מקובל לחשוב ששחורים הם נחותים ממגוון סיבות- היה גם מקובל לפחד מ"גניבת נשותינו" ע"י אותם שחורים.
לא צריך לפחד מפוסט מודרניזם
זה שטענה מסוימת גוררת אותך לויכוח עם צמחונים לא הופכת אותה לבעייתית, וזה שמישהו מסוגל להעלות טיעון בזכות עמדה ששוללת זכויות שלך שאתה לא מסוגל בהכרח להפריך, לא אומר שעכשיו אתה צריך להתאבד.
לגופו של עניין, עצם הקביעה שלהיות יותר מהיר או יותר חזק זה דבר בהכרח טוב היא קביעה ערכית שלא חייבים להסכים איתה. יכול להיות שהם כל זה, אבל יש להם 99% תמותה משפעת החזירים ואין חיסון שיכול להציל אותם מזה, או שהאלרגיה שלהם לשום תהפוך להיות מאד רלוונטית בסצנריו עתידי כלשהו. גם הדינוזאורים היו מהירים, חזקים ואכלו יונקים, וראית לאן זה הוביל אותם.
סרט בנות? לא בטוח. אם כבר, עשו ממנו יותר מדי סרט בנים.
סצנות האקשן המשעממות והנמרחות, השימוש המוגזם באפקטים מיוחדים, ההתמקדות על פניה היפהפיות והמיוסרות של קירסטן סטיוארט, הפסקול האלטרנטיבי שכולל גם את רדיוהד וגם את פרמור (להקת אימו עם סולנית יפהפיה אבל לא מיוסרת). דווקא החלק הראשון והכביכול-תיכוניסטי ונשי יותר היה הרבה יותר אמין בזכות המשחק של סטיוארט והצילום המלטף ורק הדיאלוגים המופרכים בהמשך הורידו את הרמה לכיוון של קלישאת הסרט בנות/נעורים/ערפדים/הכנס קלישאה אחרת על למה ערפדים זה כמו בני נוער כאן. סטיוארט עצמה שחקנית בסדר, רק חבל שהיא בוחרת סרטים כל-כך בינוניים ושגרתיים (וראה לך תבין נשים).
משהו לעין הדג - - -
אתם – –
לא יודע איך להגיד את זה אתם פדוט נשמעים כאילו אתם יצרתם את הסרט הטוב בעולם עם השחקנים הטובים בעולם וכל הסרטים האחרים גמדים לידכם.
זה ממש נוראי לשמוע רק תגובות שליליות כמו:
"מטופש"
"איך יכלו ליצור סרט כזה?"
"איזה מזל שאיחרתי לסרט…"
וזה באמת לא יפה כי יש גם סרטים מדהימים וחבל לבזבז עליהם את כל האנרגיות הרעות שלכם.
עצוב, כמה מכם הרסו לי את החשק לראות את "הצלצול" "דמדומים" "החתול של שרק" "צ'ארלי בבמלכת השוקולד" ועוד כמה…
בניגוד לזה –
צפיתי ב"חבובות" ביום שישי בערב.
שחזרתי מהסרט הדבר הראשון שעשיתי הוא לבדוק מה היו התגובות כלפי הסרט, כמו שצוין הייתי בטוח שאתם תהרסו לי את החשק לצפות שנית שלישית ושמינית בסרט, אבל לרוב שמחתי, התגובות שלכם רק האיצו בי לקנות את הכרטיסים לסרט כשהוא מדובב לעברית.
מאוכזב ושמח, ליאור .
ואיך זה קשור לדמדומים?
(ל"ת)
אנחנו מאוד מצטערים שהעזנו להחזיק בדעות לגבי סרט.
מי שמנו?
מפתיע לטובה לראות ביקורת חיובית לסרט הזה
וגם לדעתי קלעת בול בתיאור שלו, ח"ח.,