האח הגדול המאיים ביותר:
202  |
1984 |
5  |
הרשת |
| 20 |
מה קרה בגאטאקה |
| 18 |
אויב המדינה |
| 83 |
המופע של טרומן |
| 141 |
מטריקס |
| 31 |
דו"ח מיוחד |
| 44 |
ונדטה |
| 16 |
סורק אפלה |
| 13 |
לכודים ברשת |
מספר מצביעים: 573
האח הגדול המאיים ביותר
– פורסם ב 8 בנובמבר 2008Posted in: סקרים
המופע של טרומן
הפחיד אותי כשראיתי אותו פעם ראשונה.
פק''ד לעד
"1984" די מצמרר, "המאטריקס" היה מאוד מפחיד כשראיתי אותו בפעם הראשונה ועוד לא ידעתי שגנבו אותו ממאתיים ספרים וסרטים אחרים ו"המופע של טרומן" נראה די בדיוק כמו אחד הפחדים הכי גדולים שהיו לי בילדות, אבל כשקראתי את "סורק אפלה" שקלתי ברצינות להתחיל לקחת תרופות. זה היה עד כדי כך אינטנסיבי. כמובן שהסרט היה מחורבן, אבל מה איכפת לי, נעמיד פנים שהתכוונתם למקור הספרותי.
פעם נוספת - באלימניציה
ונדטה: זה אח גדול זה? כשאנשים בפאב לא פוחדים להריע מול הטרוריסט האנרכיסטי בטלוויזיה? כשמפיק בטלוויזיה אפילו מאז לחשוב על להגחיך את המנהיג? כשכל המשטר מופל ע"י אדם אחד?
מטריקס: ת'כלס המכונות מנסות לספק (אשליה של) חיים רגילים (ואפילו היו אקסטרה נחמדים בהתחלה וניסו לתת לכולם חיים אידיאליים), כשאתה מורד הם ניים אלימים כמו כל שליט מדכא אחר אבל לפחות הם דואגים לרמת החיים (המדומיינת) של האזרחים הפשוטים.
המופע של טרומן: יוצא דופן בכך שכוחו של האח הגדול הוא בזה שהנשלט לא מודע לקיומו, וברגע שהוא כן מודע האח הגדול פשוט מאבד את הכוח שלו.
אוייב המדינה: רצחניים אבל לא כל כך מאיימים – ברגע שאתה מבין את הטריקים שלהם קל לתמרן אותם (וגם היקף בכוח שלהם מוגבל).
דו"ח מיוחד: יש מעקב תמידי אבל לא נראה שהם משתמשים בו למשהו מרושע במיוחד.
לכודים ברשת: לא ראיתי.
סורק אפלה: ממה יש לפחד כשסוכני האח הגדול מסוממים ודפוקים כמו אלו שהם מנסים לעצור?
הרשת: לא ראיתי.
גאטאקה: לא בדיוק הייתי קורא למה שהולך שם 'אח גדול' – אין מעקב ודיכוי מכוון מצד הממלה, זה פשוט סוג חדש של גזענות (אח גדול אמיתי כבר היה מכניס את כל הלא-משופרים למחנות או לפחות עושה להם ניטור כימי).
1984: המנצח, כולם אומללים, כולם סובלים, אי אפשר למצח, אי אפשר אפילו להלחם (ובמקרה שלי – לא לסיים את הספר, אבל זה יותר נבע משיעמום).
חסכת לי
וכתבת בדיוק מה שהתכוונתי לכתוב. על זה נאמר 'ויפה מש"א אחד קודם'.
(לא מבין למה הרבה הצביעו למטריקס, מה מפחיד בזה? זה בדיוק כמו העולם שלנו).
נ.ב. אני כן סיימתי את 1984 ובגלל זה הוא כל כך מאיים…
וקולעות ברובן לדעות שלי שעוד לא הספקתי לגבש אותם לעצמי בצורה מסודרת.
ב-1984 הכוונה הייתה (נדמה לי) לסרט (?)
שלדעתי האישית היה ממש לא רע וקלע כמעט לתחושה המדוייקת של הספר (כניראה שבגלל שהוא נעשה כמעט אחד לאחד כמו הספר- שזה אומר שזה: טוב/רע/לא יודעת?).
שיכנעת אותי ש-1984 הכי מפחיד. למרות שהקונספט של מטריקס וטרומן מעלה בי צמרמורות- אכן בעולמות שלהם יש סיכוי לחיים שלווים ונוחים (פחות או יותר)- בתנאי שאתה לא מודע לאח הגדול. ב-1984- אין אפשרות כזאת ולכן הוא הכי מאיים.
קשה מאוד להחליט
לא כי יש כלכך הרבה בחירות טובות אלה שאף אחת מהאופציות לא ממש הרשימה אותי.
אני כנראה אבחר במטריקס או במופע של טרומן. צריך לחשוב על זה עוד קצת…
שוב לא ראיתי אף סרט :'(
בכלל האח הגדול היא תוכנית משעממת ירודה ועלובה
'המופע של טרומן'
עם כל הכבוד ל'1948', מפחיד ומגעיל איך שהנבואה האפוקליפטית קרמה עור ובובלילים, התגשמה ומוציאה אותנו כאלה קטנים וצבועים – זה כבר נהיה סוג של ספורט לאומי להתאונן בראש חוצות על המצב הירוד בו שרוי המסך הקטן, או על השפלות המוסרית שתרבות האינסטנט הביאה אותנו, למרות שבדלת אמותינו, אצל רובנו (37% אחוזי רייטינג לא הולכים ברגל, גם לא ב'מונית הכסף') "בובלילים" ו"פרידמנים מתים" הם חלק בלתי נפרד מהתפריט היומי.
__________________________
אגב, גם אני לא רואה 'האח הגדול'. באמת. נשבע לכם. באמאמא שלי. ברב שלי יהושע פינטו.
מה הקשר בין הנבואה האפוקליפטית
ל'האח הגדול' – הריאליטי? איפה העור? איפה הגידים? על מה אתה מדבר?
'המופע של טרומן', לעומת זאת – זאת נבואה.
'המופע של טרומן' טייק טו
'המופע של טרומן' הוא הנביא, הניסוי באנשים לצרכי בידור הוא האפוקליפסה, והתעצמות הריאליטי מאז הסרט – הנבואה שמגשימה את עצמה.
האזכור של '1984' נועד להעצים את גדולתו 'טרומן', הבחירה שלי.
השימוש באנשים לצרכי בידור
הוא הרבה דברים, אבל אפוקליפסה הוא לא.
(נראה לי שאתה צודק)
או שאני לא מודע למשמעות האמיתית של המילה, כי מעולם לא טרחתי לבדוק באופן ודאי (לא יודע איך ולמה, אבל "אפוקליפסה" חקוקה אצלי כמילה נרדפת ל"חורבן" או משהו כזה. בעצם נראה לי שזה קשור לעובדה שלא יוצא לי להיתקל בה טקסטואלית, שלא לדבר על היומיום, אלא אם כן אני מחליט להשתמש בה), או שאתה לא מעריך נכון את הצדדים ההרסניים של הריאליטי, שבניגוד לתחזיות המוקדמות לא הולך להיעלם לשום מקום, אלא להיפך.
(תודה על התיקון העתיד לבוא?)
אפוקליפסה זה סוף העולם לפי האמונה הנוצרית
כולל ארבעת הפרשים, האנטיכרייסט, חיה שמספרה 666 וכול הטררם.
לפני שכול זה קורה ישו יורד מהשמיים ומעלה את כול הצדיקים לגן עדן, או משהו.
נראה לי.
אפוקליפסה עכשיו!
לא. זה חזון יוחנן.
המשמעות המילולית של המושג היא "הסטת המסך", או במילים אחרות, "הקניית ידע". בימינו משתמשים במושג במשמעות של "סוף העולם", אבל לאו דווקא הגרסה הנוצרית שלו (זה קשור יותר במושג מילנריזם).
הו.
בכול יום לומדים משהו חדש!
בניגוד לכתוב בויקיפדיה
אני הבנתי שאפוקליפסה זה מילולית מהמילה Epoch ופירושה משהו כמו "סוף עידן".
ושזה קשור גם איך שהוא למילה eclipse, ליקוי, כמו ליקוי ירח.
מכאן, משהו כמו epoch-eclipse – ליקוי התקופה, יעני סוף העולם.
אבל יכול להיות שנפלתי לידיו של פרשן מילים יצירתי מידי.
בכל מקרה הפרשנות של סוך העולם, חורבן העולם, היא המקובלת תרבותית
לא, זו טעות.
במציאות שבה מכריחים אנשים להיכנס לתוכנית כמו "האח הגדול" בכוח, אין ספק שהיא הייתה זוכה בקול שלי בלי בעיה.
עולם בלי טלוויזיה, בלי ספרים, בלי שום גרוי חיצוני חדש במשך חודשים, רק עם אנשים ששונאים אחד את השני, ועל גבי זה מוסיפים סאדיסט בלתי ידוע שנותן לך משימות כמו לא לישון 48 שעות כשכל האנשים מסביב צריכים להעיר אותך כל הזמן אם אתה נרדם?
הייתי מתאבדת חופשי! אני חשבתי ש"לרדת בגדול" זה הגיהנום בהתגלמותו (אין פרטיות, אין אוכל, כל הזמן צריך לעשות ספורט ובסוף היום צוחקים עליך שאתה שמן), אבל "האח הגדול" הוא גיהנום גדול ממנו, פשוט בגלל מרכיב השעמום.
הדבר היחיד שגורם לי להעדיף עולם שיש בו את "האח הגדול" על העולם של 1984 הוא שכאן זו (עדיין) בחירה.
לגבי המופע של טרומן – הוא כבר הוגשם פחות או יותר ב"מופע של סטיב" שהייחוד שלו היה שהוא היה ריאליטי שהגיבור שלו לא בחר להיכנס אליו – וזה מאוד מאוד מדאיג!!! מאוד! נחצה הגבול לכיוון של ריאליטי ללא בחירה, והוא עלול להיחצות שוב. הסיבה היחידה שזה מדאיג קצת פחות זה כי לא היה לזה מי יודע מה רייטינג.
אבל הכי גרוע בעיני הוא הוא Brat Camp בערוץ 8. למי שלא מכיר, באמצע הלילה דופקים בדלת וגוררים את בן הנוער למחנה צבאי, לבקשת הוריו. המחנה הזה הוא כלא לכל דבר ושליטה מלאה של הצוות בגופו ובחייו של הנער. כמו כן הכל מצולם לטלוויזיה, גם כאן לדעתי בלי שמישהו ביקש מהמצולמים רשות.
מדובר בילדים שלא עברו לא משפט ולא שימוע – ההורים שלהם החליטו לבדם שככה יהיה, ובחברה שלנו (או לפחות בבריטניה וארה"ב) זה מספיק, כי ההורים הם האפוטרופוסים המלאים עד גיל 18.
אז לעומת אבא ואמא במקרה הזה, האח הגדול לא נראה כל כך רע.
'המופע של סטיב'?
איכשהו פיספסתי את זה לגמרי, וכנראה זה לא השם באנגלית, כי גוגל לא עוזר לי. תוכלי להפנות אותי לכיוון הנכון ליותר אינפורמציה?
מתיחה של יגאל שילון שנמרחה על פני מיליון פרקים.
אה, זה מסביר את זה:
למוח שלי יש תגובה אלרגית ליגאל שילון. הוא פשוט דוחה אותו.
אם סטיב מקביל לטרומן
זה אומר שטרומן מכין היום המבורגרים. איכשהו, הפרט הזה נשמט מעלילת הסרט.
'המופע של סטיב' ו'האח הגדול'
הם שני דברים שמחרידים בעיני, בדיוק בגלל שהם לוקחים יצירת אמנות שמנסה להזהיר מפני מגמה בעייתית בחברה ואומרים: מגניייב! בואו נעשה את זה ונשדר בטלוויזיה!
אני חושבת שיש כאן יותר טמטום מאשר רשע, אבל אותי אישית הטמטום הזה נורא מפחיד ומדכא, ובשני המקרים כששמעתי עליהם לראשונה (האח הגדול הבריטית, המופע של סטיב המקומי) לקח לי שבוע בערך להתנער ממצב הרוח האימואי-להחריד של הגיע-זמנו-של-המין-האנושי-להיכחד-ויפה-שעה-אחת-קודם.
אני לא ממש יודעת לגבי הסקר – אחים גדולים (חוץ כמובן מזו שיש לי – היא בסדר) הם כולם דבר מאוד מפחיד בעיני, וקשה לי לבחור ביניהם. אני חושבת שאני אלך על זה שהכי מציק, ואחכה לגל סרטי פייסבוק שכל הזמן מבטיחים לי – כי אם אבדן פרטיות, אז עד הסוף.
מסכים
מה שיגאל שילון עשה זה לראות את האזהרה בסרט ולקדם את התופעה ממנה היא מזהירה בכמה שנים, כי הוא לא מבין מה רע בכך. קצת כמו סקיינט, כשחושבים על זה.
עם זאת, אני חייב לציין שסטיב בן אדם מאוד נחמד ומכין יופי של המבורגרים.
לקדם => להקדים
יש לציין
שבכתבה ששודרה לאחרונה בערוץ 10 ב"שישי עם שלח ודרוקר" סטיב מספר שידע על "המתיחה", ושהסדרה הייתה מבוימת:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=547650&TypeID=1&sid=126
באמת?! איזו הקלה....
אם אני הייתי במצב שלו אני הייתי כל כך תובעת את האם אמא של שילון.
העובדה שהוא בחר לשתף פעולה ולא לעשות את זה הייתה כ"כ מחרידה בעיני. ממש דאגתי לשלומו הנפשי.
מה עם? Equilibrium
סורק באפילה
ראיתי את הסרט בינואר, כששהיתי בישראל לחודש, ואני אומר משהו צבוע – נהניתי מאוד מהסרט, אבל לא הבנתי כלום. אני מניח שזה קצת אידיוטי לומר שסרט שלא הבנתי ממנו דבר נראה לי מצויין, אבל זה נכון – הוא היה מושך ואסתטית הוא היה הרבה יותר משכנע מהניסוי הקודם של לינקלייטר בסגנון האנימציה הזה, Waking Life.
אז מישהו יכול, עם סנל"לים והכל, להסביר לי מה לעזאזל הלך בסרט הזה? הבנתי מעט מאוד, ונפל לי האסימון רק כשהצלחתי לעכל מעט את הסוף.
נסה לפנות לביקורת בתור התחלה.
1984.
היחיד, האמיתי, ואין אחר.
(רק סטאלין או דיקטטורים מציאותיים אחרים יזכו לתואר מפחידים ממנו… )
אה, זה תלוי אם מדובר על מפחיד או על מפחיד.
כי אם מדובר על "מפחיד" במשמעות של "אוי, פיכסה, הצילו, זה הולך לנשוך אותי!" (כמו בסרט אימה עם הרבה דם ומפלצות) אז, ובקלילות, 'המטריקס'.
אם, לעומת זאת, מדובר על "מפחיד" במשמעות של, "אלוהים, זה באמת יכול לקרות. בררר" אז כנראה 'המופע של טרומן'. רק שם האח הגדול הוא נחמד ורוצה בטובתי ברמה כזו שיש סיכוי שהייתי נכנע לפיתוי.
אתה באמת מאמין שמצב כמו בטרומן
יכול באמת לקרות?
לא יודעת, תקרא לי תמימה, אבל אני לא יכולה לדמיין מצב בו רשות טלוויזיה לוקחת תינוק ובוראת עולם סביבו ומתעדת אותו 24 שעות ביממה עד לבגרותו, ומשדרת את זה לכל העולם? אני אישית לא רואה מצב כזה קורה, גם כי זה קשה טכנית, וגם כי, למען האמת, לא נראה לי שזה *כזה* מעניין אנשים.
הסרט טרומן הוא לטעמי יותר סימלי ממציאותי. תוכניות ריאליטי למינהם שיש היום, אמנם גורמים לי לתהות על הערכים שפיתחנו כחברה, אבל הם לא מפחידים אותי- כי לפרט תמיד יש שליטה בסיסית על חייו.
1984- הוא יותר קרוב להלך רוח אמיתי שהיה נהוג פעם, והדבר המרכזי שהפריד לדעתי בין המציאות בסרט למציאות האמיתית של ממשלות דיקטטוריות למינהם הוא העדר אמצעים טכנולוגים (לא נראה לי שהיה אז אפשרות לצפות על כל אזרח 24 שעות ביממה). היום האמצעים הרבה יותר קרובים למה שמתואר בסרט, ולכן אני אישית הבה יותר מאמינה שמציאות כזאת או דומה לה יכולה להתרחש, ולכן זה הרבה יותר מפחיד אותי.
לא, בוודאי שלא.
אבל אני בהחלט מאמין שאנשים מוכנים למכור את הפרטיות שלהם ואת השליטה שלהם בחייהם *מרצונם החופשי* (שזה לא המצב בטרומן, אני יודע). זה מפחיד אותי.
אם לחדד: מרבית האופציות בסקר מדברות על חברה שבה כוח *חיצוני* מדכא אנשים. זה מפחיד, כמובן, ואפילו די ריאלי – אבל זה יותר bogey man מכל דבר אחר, מעין אגדה שאנחנו מספרים לעצמנו בשביל להיות בטוחים ש*לנו* זה לא יקרה, כי אנחנו לא יתן שיפעילו עלינו אלימות שכזו. אני מאמין, באמת ובתמים, שרוב האנשים רוצים חופש הרבה פחות ממה שהם מספרים לעצמם, ובעיקר – שאובדן חופש הוא מדרון חלקלק שבו שותפים מרבית חברי חברה מסוימת – ולא משהו שקורה לנו מבחוץ.
אגב, זו גם הסיבה שעם המשפט "לפרט תמיד יש שליטה בסיסית על חייו" אני ממש לא מסכים. לפרט יש שליטה על חייו בכוח, אולי, אבל בוודאי לא בפועל: בפועל, רובנו לא מקבלים יותר מהחלטה אוטונומית אחת בחודש, נגיד. אבל לא מדובר כאן על כוחות חיצוניים השולטים בנו בניגוד לרצוננו – אלא בכוחות חיצוניים שהתנחלו בתוכנו, שנכנענו להם מרצוננו החופשי, ושגורמים לכך שבאופן אוטונומי לחלוטין (לכאורה) אנחנו מקבלים בדיוק את אותן ההחלטות שמקבלים כל השאר.
אגב, אני גם לא חושב שזה רע במיוחד – זו פשוט הדרך בה בנויה החייה האנושית, שהיא חייה חברתית, ולכן קונפורמית, בבסיסה. אבל זה רע כשלא מודעים לזה ומטפחים מיתוסים של אוטונומיה אישית מוחלטת, ואנטי-מיתוסים של שליטה חיצונית הפועלת בכוח לדיכוי האוטונומיה הזו.
אז.. (כדי להבין)
אתה טוען שטרומן הכי מפחיד אותך כי הוא הכי קרוב מהאופציות לתאר עולם בו אנשים מוותרים על החופש שלהם יותר מרצונם החופשי ופחות מכוח חיצוני מאיים?
יש בזה משהו. נראה לי שזו אחת האופציות הבודדות מהסקר בה ההמון מודע לדיכוי החופש אך לא רק שלא מוחה על כך- אפילו מעודד זאת. מה שאומר שזו נורמה שהשתרשה לתוך החברה הזו כלגיטימית.
נקודה מעניינת.
אגב, אני מסכימה בקשר לחלק האחרון של ההודעה שלך- נכון שבעצם קשה לי באמת לחשוב על חברה שבה לפרט יש חופש טוטאלי.
חשבתי שבמילים "שליטה בסיסית" הבהרתי את חוסר הטוטאליות שבדבר.
אולי הייתי צריכה לכתוב שליטה חלקית, או אולי אפילו שליטה מדומה (?)
פחות או יותר.
אם לתמצת, טרומן הכי מפחיד אותי כי הוא הכי סביר והכי פחות בונה אנשי-קש כנבלים: הוא נוגע בלב העניין ולא מתחמק.
נו שוין, אבל הפרסומת של Apple
עפ"י הסרט או הספר או מה-שלא-יהיה, היתה נחמדה לאללה!
http://www.youtube.com/watch?v=OYecfV3ubP8
דוח מיוחד... הפרסומות
הפרסומות שקוראות לכל אדם בשמו הפרטי ב"דוח מיוחד" היו מפחידות מאד בשבילי, נראה לי שזו הסיבה האמיתית שאנשים בסרט מכרו את העיניים שלהם.
דוח מיוחד... הפרסומות
אוי נכון
דה באמת היה די מפחיד* בפעם הראשונה שראיתי את זה
*אם כי אולי זאת באמת לא המילה הכי מתאימה
אויב המדינה ואש''כ את לכשכש בכלב
רוב הסרטים פה בידיונים, מנסים לתאר עתיד מסויט שיכול להגיע אם לא ניזהר. רק אויב המדינה הפחיד אותי באמת כי לפי הדיווחים על אמריקה שאחרי 9/11, זה בדיוק מה שקורה שם. וגם אם לא מאמינים לתיאוריות קונספירציה מטורפות, זה לא קשה להאמין שפוליטיקאים מושחתים בעלי כוח יכולים לשלוט בחשאי על התנהלות האזרחים במדינה, וראו גם את הסרט המצוין- לכשכש בכלב. רוצים אח גדול אמיתי? קבלו.
גם אותי המופע של טרומן הכי הפחיד
כי הוא הכי 'אישי' – הכי פשוט. זה קרה לאיש עם החיים הכי פשוטים ולכאורה משעממים שיש, לא לאיזה 'נבחר' או 'אחד'.
המופע של טרומן
כי כל מה שהולך שם מתרחש בעולם שלנו היום, לא בעתיד ולא בשום יקום אלטרנטיבי. מה גם שהוא הכי מציאותי מכולם. ברררר… איפה המצלמה?
אני מעדיף את מפרץ האהבה
סתם
אני מעדיף את "מטריקס". הסרט של "1984", אגב, הוא משעמם וחסר פואנטה.
לכודים ברשת אוה הכי טוב
לדעתי לכודים ברשת
סתם מתןך סקרנות...
איזה מהסרטים ברשימה ראית?
ראיתי את
ראיתי את:
1 לכודים ברשת
2 אויב המדינה
3 מטריקס
בחרתי ב''טרומן''
אבל אם אני לא טועה גם "עיר אפלה" יכל להיות פה בסקר, לא?
בחרתי ב''טרומן''
מסכים – גם אני חיפשתי את DARK CITY
המופע של טרומן
מכל הסיבות שכבר ציינו מעלי.
מעבר לזה, מה שכל כך הפחיד אותי בסרט זו גם העובדה שאני לא בטוחה שזה באמת היה לא חוקי מה שהם תיארו שם.
אני חושבת שזה חוקי היום לעשות דבר כזה, כמו שהם תיארו. אני לא חושבת שהחברה היום תסכים לזה, והפרוייקט יגמר מהר מאוד בגלל לחץ ציבורי וחוקים חדשים שיחוקקו לצורך העניין. אבל לא בטוח שזה יהיה כך בעתיד מבחינת יחס הציבור, ואחרי שכל תוכניות הריאליטי מרגילות אותנו שחיים של אנשים הם מצרך בידורי לכל דבר.
מכל הסרטים ברשימה (שגם ראיתי) המופע של טרומן היה היחיד שיכולתי באמת לדמיין את עצמי בנעליים של הגיבור. וזה היה מאוד מפחיד.
את יודעת מה הכי הפחיד אותי בטרומן? כריסטוף.
אד האריס והתסריט בונים שם דמות מדהימה. מדהימה. אתה לא יכול שלא לסמפט את הבנאדם, ובאותה הנשימה, להשתנק באימה בכל פריים שהוא מופיע בו. האינטנסיביות שלו, הגאונות, הרצון להיטיב, ההיבריס – הכל פשוט מבריק. ומבעית.
אני כנראה במיעוט,
אבל השתעממתי נורא בטרומן. הלכתי לראות אותו בקולנוע עם עוד שני חברים, וכולנו הגענו לאותה מסקנה: זה יכול היה להיות מצויין בתור סרט קצר.
ברצינות?
המערכה האחרונה של הסרט היא, בקלות, הכי חזקה בו – והיא לא הייתה עובדת בלי שהבנייה אליה תיעשה במהלך סרט שלם (שגם עד סופו לא שיעמם אותי כלל).
אולי שווה לנסות שוב.
'טרומן' הוא מהסרטים הבודדים שאני מעריך יותר עם כל צפיה. בצפיה הראשונה לא התלהבתי ממנו, עכשיו אני חושב שהוא קרוב לגאונות.
זה סרט מדהים
ראיתי אותו פעמיים או שלוש, ובכולן הייתי מרותקת כמו בפעם הראשונה.
המופע של טרומן
זה אולי חוקי, אבל לא חוקתי. בינתיים את יכולה להרגע.
המטריקס הכי מפחיד
הם לא מפסיקים לרקוד… הם לא מפסיקים לרקוד…
אני הולך עם המקור..
1984… הכי כואב, הכי מדכא, הכי מציאותי.
אנקדוטה משעשעת, בניגוד למטריקס, שמתיימר (בסרטים 2+3) להציג ה"אחד" בתור חלק מהמערכת, אחרי שקראתי את 1984, הבנתי מה הם ניסו לעשות.
חדר 101, חדר 101!
חיים של אחרים
והיופי שכאן זה בכלל לא בידיוני: הממשלה במזרח גרמניה הייתה באמת כך…
לגמרי. כל עולם טוטאליטרי אמיתי
הוא גרוע יותר מן הממוצאים שעלו כאן.
באמת? אז אם ככה
אולי יעניין אותך לדעת שהיום לחברות מסויימות בעולם (ובראשן גוגל) יש עליך (כן כן, עליך באופן אישי) יותר מידע מאשר השטאזי היה אי-פעם משיג.
מעניין מה אפשר לעשות עם מאגר המידע *כזה* אם הוא נופל לידיים הלא נכונות (בהנחה שהוא לא נמצא בידיים כאלה כבר עכשיו)
חומר למחשבה.
באמת? אז אם ככה
וזה, בפשטות, לא נכון.
(גילוי נאות: הכותב הוא עובד גוגל, וההשוואה לשטאזי מאוד, אבל מאוד, מרגיזה אותו.)
אז תעביר את פרטי המגיב שמעליך
למחלקה המתאימה.
איך השטאזי זה יותר מפחיד מ1984? אולי כי זה קרה באמת, אבל זה לא פייר. קשה לי לראות משהו, אמיתי או מומצא מגיע לרמת הקריפיות של 1984.
אל תיקח את זה אישית
לא השוויתי את גוגל לשטאזי. השוויתי את כמות המידע שיש במחשבים שלהם לכמות המידע שהיה לשטאזי.
כמות מידע זה עניין אובייקטיבי. זה שיש לגוגל את המידע לא הופך אותה לסוכנות ביון. זה רק הופך אותה לחברה עם הרבה (!!) מידע.
ואגב, אני לא חוזר בי ממה שאמרתי. כמות המידע הצבורה במאגרים של גוגל על כל אחד היא מהממת.
זה שהמידע הזה מפוזר זה משהו אחר. לא אמרתי שיש בגוגל תיק אישי על כל אחד מאיתנו.
אגב, תשאל את הממונים עליך בהזדמנות מה יש
לאיבן מוגלן להגיד בנושא.
והוא האחרון שיש לו אינטרס נגד גוגל, בהתחשב בזה שהם משלמים לו…
(גילוי נאות: את הדברים שמעתי מפי הגבורה, מאיבן מוגלן עצמו)
האלו???
מה עם "חיים של אחרים"?!
ללא ספק הבחירה שלי.
מה קרה בגאטקה.
למה?
משלל סיבות. כי העתיד הזה נראה לי כמשהו שסביר שיתרחש. כי במחשבות אתה עוד איכשהו יכול לשלוט. בפרופיל גנטי לא. וגם כי ב-1984 כולם, לפחות, סובלים ביחד.
דו''ח מיוחד בגלל הסצינה עם ה''עכבישים''
ולכל הנחרדים מ"האח הגדול – הריאליטי" – זה נמוך, כן, זה רדוד, כן, זה טלויזיה זבל, כן (אבל בעריכה טובה וליהוק חכם כפי שעשו בישראל – מהנה למדי, ובכל מקרה – יש ריאליטים זבליים בהרבה), הכל נכון.
אבל באמת שאין בזה שום דבר מפחיד ושום חציית גבולות שלא נחצו כבר מאות פעמים בעבר בטלויזיה.
כל המשתתפים הם שם מרצונם החופשי, החשיפה שלהם לא גרועה יותר ממיליוני חשיפות אישיות שכבר נחשפנו אליהן ב-20 השנים האחרונות, וחוץ משעמום הם לא סובלים שם משום דבר מיוחד.
אפשר להרגיע עם פרשי האפוקליפסה.
בעיני גרוע הרבה יותר "סופר נני" או כל ריאליטי אחר שחושף חיים פרטיים של ילדים שאינם מסוגלים להבין את המשמעות של החשיפה או להסכים לה.
1984 זה לא במקרה 1408 נכון?
לא.
שכחתם את פרנהייט 451. את הספר קראתי מזמן אך את הסרט (מ- 1966) עדיין לא הספקתי לראות. בהעדר אופציית הבחירה הנ"ל, בחרתי 1984 – בכל זאת קלאסיקה.
אבל הסקר מתייחס לסרטים ולא לספרים
והסרט 1984 אינו קלאסיקה.
כפי שאמרתי בפוסט המקורי...
יש סרט והוא מ- 1966…
http://www.imdb.com/title/tt0060390/
לגבי 1984 – כניראה שאין טעם להתווכח
ראיתי את הסרט מזמן, והוא אחל'ה.
אפילו חיפשתי אותו כאן ברשימה- ואם היה מופיע, הוא היה מקבל את הקול שלי.
הצבעתי לונדטה,
כי לא ראיתי את הגרסה המוסרטת של 1984 וכי בפעם הראשונה שראיתי את הסרט די פחדתי, גם אם הוא לא כזה משהו.
1984
אבל רק בגלל המילה מאיים.
מה עם 'ברזיל' של גיליאם?
מה עם ''האי''?
זה רק אני
או שכל הסלנג באינטרנט עם כל הקיצורים והצמצום והשימוש באותיות קטנות בלבד נורא מזכיר את ה-Newspeak מ-1984?
רק אתה
השיחדש של ארוול מטרתו הייתה להבנות מציאות. "שפת האינטרנט" היא סתם דרך קלה להתבטא, אין מאחוריה אידיאולוגיה מהפכנית.
לא, אין אמנם אידיאולוגיה מודעת,
אבל יש מאחורי זה הרגשה של צמצום המבע והרגשות שעובר אחר כך גם לחיי היומיום, גם אם זה לא דבר שהוכתב מלמעלה ע"י מפלגה טוטליטרית. כך לדוגמה קיצור אחד שהורכב במקור משלוש מילים (
) יכול לשמש כפילר בשיחה להבעת אינספור רגשות סותרים, באופן די דומה לשמות התואר בשיחדש. יש עוד הרבה דוגמאות כאלה מהסלנג האינטרנטי (whatever שכבר מזמן הפך ל-w/e, ועוד ועוד). קצת מפליא אותי שעם כל הדיון שהיה כאן על הבלי תוכניות המציאות אף אחד לא התייחס לזה.
תוכל להרחיב?
איך קיצור המילים עצמם מוביל לצמצום המבע והרגשות?
ואיך בדיוק הקיצורים האלה באינטרנט זולגים לעולם שמחוצה לו?
(אם מדובר ב
היסטרי והעורכים מתנגדים, אני מתנצלת מראש)
אני מוצאת שקיצורי האינטרנט מוסיפים מבע
LOL זו היום מילה לכל דבר שמבטאת רגש או התרחשות לכל דבר. מבחינתי התווספה מילה והפבעה לשיח ולא נגרעה ממנו.
כך גם האייקונים. הם מאפשרים לי להוסיף למבע של מה שאני כותבת עוד מידע ולהפוך את זה לעשיר יותר, גם אם זה לא בהכרח עושר מילולי.
אני מוצאת שקיצורי האינטרנט מוסיפים מבע
נדמה לי שהכוונה בהודעה המקורית היתה ש-LOL כמילה אינטרנטית לא מוסיפה מבע, אלא מאגדת בתוכה הרבה מבעים שהפכו לאחד בשפה האינטרנטית. הרי LOL יכול להיות צחוק אמיתי, סתם גיחוך, ובימינו משתמשים בו גם לעתים קרבות סתם בשביל לסמן שהמשפט שכתבו היה בהלצה. בשפה אינטרנטית עילגת כמובן, אבל זו השפה שהפכה להיות השלטת.
מה שכן, אני לא מצליחה להבין איך זה מתקשר לעולם שמחוץ לחדרי הצ'טים והפורומים.
בקשר לאייקונים, אני חושבת שדינם שונה ומסכימה איתך שהם רק מוסיפים לשיח האינטרנטי את הדבר שהכי חסר בו – הבעות פנים.
העניין הוא כזה
כשלוקחים ביטוי שהיתה לו במקור משמעות אחת ודוחסים לתוכו עוד משמעויות (כמו LOL), ביטויים אחרים ששימשו להביע את אותן רגשות הולכים ונעלמים מהשיח היומיומי, לעומת זאת על ביטוי כמו LOL מולבשות עשרות משמעויות סותרות, בדומה למילים כמו "טובכפליתר" או "שחורלבן" בשיחדש. זה אולי נשמע מוגזם בתיאוריה אבל אני אנסה להמחיש את זה בדוגמה: נניח שכתבתי הודעה מאוד מושקעת ומפורטת בפורום כלשהו. האדם הראשון שעונה לי בתגובה עונה ב-LOL בלבד. מה אני אמור להבין מזה? יש כמה משמעויות סותרות ולא חופפות שיכולות לשמש כהסבר:
1) שההודעה שלי היתה שנונה ומשעשעת, ושאותו אדם נהנה לקרוא אותה.
2) שההודעה שלי היתה מגוחכת, ולכן אותו אדם בעצם לועג לי.
3) שאין לאותו אדם דעה משמעותית על מה שאמרתי, אבל הוא רוצה להגיב בכל זאת.
4) שה-LOL משמש אצלו כתחליף אהרו"כ.
5) שההודעה שלי היתה דווקא בסדר יחסית לשיעמום הכללי בפורום באותו יום, וביומו של אותו אדם, אבל בכל זאת לא שנונה או נלעגת במיוחד.
אתם מוזמנים להוסיף משמעויות משלכם, אבל אני חושב שהנקודה ברורה. לשאלה איך זה משפיע על חיי היומיום, הרי זה ברור ומובן. כשחלק גדול מהתקשורת הבין-אישית הוא בשפת הקיצורים הזאת של האינטרנט והפלאפונים, שכולה צמצום המבע והעברת מסר בכמה שפחות מילים ותווים, זה חייב לחדור ליומיום. התוצאה היא איזושהי אדישות כללית וחוסר רגישות אצל אנשים, יותר נונשלנטיות במובן הרע של המילה: אם על כל משפט אפשר לענות ב-LOL או ב-w/e, הרי שהכול בעצם לא רציני ומותר להיות חסרי התחשבות ולא חייבים להיות מנומסים או להשתדל שלא לפגוע באחרים, והקצרות הזאת הופכת כבר לדרך חיים. אנשים משתמשים בפחות מילים כדי להביע את עצמם, והרגשות שלהם מצטמצמים בהתאם. קורה לי כמעט כל יום שאני מנסה לנהל שיחות עמוקות ורציניות עם אנשים באינטרנט, אבל על כל משפט ארוך ומלא רגש שלי הם עונים לי ב-LOL או ב-K (והכוונה לבנות, אגב) כי בשבילם הכול זה אדישות ושום דבר באינטרנט לא רציני ומכאן שגם בחיים כלום לא רציני (אני לא עושה הפרדה בין האינטרנט לבין "החיים האמיתיים", שכן האינטרנט הוא לא מציאות נפרדת כמו שכל מיני סרטי מטריקס עלולים לגרום לנו לחשוב) ובכלל למה להשקיע בתגובה ארוכה כי עוד מעט צריך כבר לעבור למשהו אחר. היתה ציפיה שדווקא בגלל שהמחשבים והפלאפונים מצריכים קריאה וכתיבה אינטנסיביות תהיה איזו חזרה לעושר הלשוני ולתרבות חלופת המכתבים של פעם, אבל בפועל קורה בדיוק ההפך. כמובן שיש יוצאים מן הכלל ויש אתרים (עין הדג!) שבהם כל תגובה היא ארוכה, מפורטת ונראית כמו רשימת קריאה בקורס של אילנה גומל (ואת זה אני אומר בלי
אגב, כי זה מה שגורם לי לחזור לקרוא פה, ולפעמים גם להגיב), אבל מה שתיארתי היא כן מגמה שאני נתקל בה לאורך רוב שנות האלפיים ולא מקרה בודד.
השאלה היא מהי הסיבה ומהו המסובב
אני לא בטוחה שאני מסכימה איתך בנוגע לאפאתיות כלשהי שמתפשטת בקרב אנשים בימינו. אבל נניח שאתה צודק, בכל זאת קיימים אנשים רבים שחיים את הרשת ואת השפה שלה ובכל זאת לא הצטמצמו מספר ועומק המבעים שלהם, בשיח האינטרנטי ובשיח המילולי. נדמה לי כאילו התופעה שאתה מדבר עליה שייכת לדור מסוים או סוג אנשים מסוים, ולפחות לי נראה יותר הגיוני שאותם אנשים "מקלקלים" את השפה האינטרנטית בניגוד לרעיון שלך שהשפה האינרנטית היא זו ש"מקלקלת" אותם.
האם גם התיאוריה שלך מבוססת על תחושה אישית, או שיש לך גיבוי מחקרי מסוים? הנושא באמת מעניין אותי.
בעיקר על תחושה אישית
אבל יש לזה גם גיבוי מחקרי, ז"א אנשי חינוך מציינים במפורש דברים כמו שלבני הנוער היום יש אוצר מילים של מאה מילים בלבד, וזה דבר שנראה בשנים האחרונות. לא יודע מה הסיבה ומה המסובב, זאת שאלת ביצה ותרנגולת כזאת וזה גם לא באמת משנה, אבל הטכנולוגיה כן משפיעה ברמה הזאת, ואגב גם בדברים אחרים שמתוארים ב-1984 כמו כל עניין החשדנות והפרנויה. הרי האינטרנט היה אמור לקרב בין אנשים זרים ממקומות רחוקים, אבל בפועל התחושה בו היא הפוכה, תחושה של שנאת זרים ושל "אני אדבר אליך איך שבא לי כי מי אתה בכלל ואתה לא מכיר אותי". ככה כל אחד נשאר עם הקליקה שלו גם באינטרנט (כמו שניתן לראות בפייסבוק למשל) והאינטרנט לא מגיע למטרה שלו.
ממש הגזמת.
כאילו כן, השפה מצטמצמת, [אני חושבת, אף פעם לא חייתי בתקופה אחרת אז אני לא יכולה להשוות] אבל רק בהודעה שלך היו בערך מאה מילים.
סייגתי את עין הדג מההכללה שלי, לא?
אבל תחשבי איך נראות שיחות בפייסבוק למשל: עם כל האפשרויות לדבר ולהגיב ולהתייחס אחד לשני דרך משחקים ויישומים, בסוף הכול מצטמצם לבדיחות פרטיות, הודעות LOL ותגובות בסגנון "omfg ur so hot in this pic!"
סייגתי את עין הדג מההכללה שלי, לא?
תמיד אומרים כאן שנסיון אישי זה לא מייצג, אבל יש לי מעל 400 חברים בפייסבוק מכל רחבי תבל ואף אחד לא מתקשר ככה.
נראה לי שאתה מדבר יותר על טוקבקיסטים או קהילות של ילדים…
הרחקת לכת
גם לפני עידן האינטרנט, היית יכול לכתוב הודעה מאוד מושקעת ומפורטת ולקבל בכתב (או בעל פה) תשובה לקונית כמו "מצחיק". שאולי לא זהה אחד לאחד ל-LOL, אבל גם היא פתוחה לפרשנויות שונות.
אפשר אמנם להניח שלשפת הקיצורים של האינטרנט והסימוסים יש השפעה על הצורה שאנשים מתקשרים. אבל אני גם נוטה לחשוב שאותם אנשים שמסתפקים כיום אך ורק בתגובות כמו "LOL" – היו אותם אנשים שגם לפני המצאת האינטרנט היו בעלי רצון ו/או יכולת נמוכים יותר להתנסח בצורה ארוכה ועשירה יותר. בכל מקרה, זה משהו שקשה מאוד לבדוק – איך אפשר לעשות מחקר השוואתי על כזה דבר?
גם הטענה שהוספת בתגובה מאוחרת יותר – שאשני חינוך מציינים שיש ירידה משמעותית בכמות המילים שנוער משתמש בהם – נשמעת לי מרחיקת לכת, כי שוב, הנושא הוא קשה לבדיקה. יש לך קישור או ציטוט מדויק ממחקר בנושא?
אבל לפני האינטרנט
לפחות יכולתי להבין שאותו אדם פשוט מתכוון שמה שכתבתי היה מצחיק. לא היתה למילה "מצחיק" אינספור אפשרויות סותרות, שאף אחת מהן אינה המשמעות המקורית של הביטוי LOL: לצחוק בקול רם. מתי בפעם האחרונה באמת צחקתם בקול רם כשכתבתם LOL? ואגב, אני ממש לא מדבר על קהילות של ילדים, אלא על בני נוער בסוף גיל ההתבגרות (17-19) ולפעמים גם יותר מבוגרים (טוקבקים אני מקפיד לא לקרוא). ברור שזאת הכללה ואף הכללה לא כוללת את כולם וברור שיש גם אנשים שמשקיעים בכתיבה כי אחרת מה אני עושה באינטרנט בכלל, אבל זאת בפירוש מגמה ולא מקרים ספורדיים וזה דבר שקיים ואי אפשר להתעלם ממנו. הסיפור הוא ממש פשוט: האינטרנט והפלאפון הן המצאות שנועדו בין השאר ואולי בראש ובראשונה לחסוך זמן. החיים מכתיבים אופי מהיר יותר וגם דברים שהיו פעם מקובלים באינטרנט עצמו הולכים ומתקצרים: אם בעשור הקודם נראה לנו מובן מאליו לחכות דקה (דקה! שלמה! שישים שניות מלאות!) עד שדף באינטרנט יעלה על כל תמונותיו, היום יש אינטרנט מהיר ורשת אלחוטית ומי שהיום מתענג על המתנה שהאתר יעלה, אפילו אם צריך לחכות רק דקה, מסתכלים עליו בעין עקומה. כך הכתיבה במדיומים האלה הולכת ומתקצרת: you are או you're הפך ל-youre ואח"כ ל-your ואח"כ ל-ur, כי אם חסכנו כבר דקה, למה לא להתחיל לחסוך גם בשניות שלוקחות לכתוב כל תו? הדבר מיתרגם אחר כך לאיזושהי אדישות, איזשהו חוסר עניין כללי מצד אנשים !מסוימים!. אני לא בטוח שנערכו מחקרים בנושא, אני מניח שכן (אני לא סוציולוג), אבל אם אתה צריך דוגמאות קצת פחות סובייקטיביות תנסה לדוגמה לקרוא כתבות שמתפרסמות מדי פעם בגלובס או בדה מארקר על תקשורת פנים-משרדית (כלומר, ממש לא ילדים ואפילו לא בני נוער). אם פעם אנשים במקום העבודה היו ניגשים אחד לשני באופן אישי ואחר כך עברו לטלפון/פלאפון ולמכשירי קשר, היום התכתבות בדואר אלקטרוני בין אנשים שנמצאים באותו משרד הוא עניין שבשגרה, והתוצאות בהתאם: מצומצם, קצר, ענייני, חסר רגש או מבע. כך לדוגמה אפשר להעביר למישהו דוא"ל עם מסמך מצורף כאשר בגוף המכתב עצמו שתי מילים בלבד: "לטיפולך המהיר". יוצא שיש עובדים שנעלבים מהיחס ה"קר" וה"בוטה", למרות שהכוונה היתה בסך הכול לחסוך זמן, אבל התוצאה זהה: המבע מצטמצם. זה יוצר אווירה מנוכרת שמזכירה לא מעט את העבודה של ווינסטון במיניסטריון האמת, שאגב חזתה את צורת העבודה במשרדוני הקוביה באופן נבואי לא פחות מהדברים היותר ברורים ברומן כמו טלסקרין/טלוויזיה. הנה, הקטע עם הדוא"ל למשל לא קרה לי באופן אישי, ובכל זאת מקדישים לנושא כתבות ומחקרים ומראיינים פסיכולוגים וסוציולוגים ומנהלים ארגוניים כדי שיתנו עצות לגבי זה. זה כבר מוכיח שיש דברים בגו, ולא בכדי.
תגובה הולמת, שמא אירונית-
באמת?
אם היית כותב משהו ו(נגיד) תולה אותו על לוח המודעות בעבודה, ומישהו היה בא ומוסיף למטה "מצחיק", באמת היית יכול לדעת בוודאות אם להתייחס לזה כפשוטו או בתור אמירה סרקסטית?
אני לא פוסל הכללות ואפילו לא אומר שההכללות המסוימות שאתה עושה במקרה הזה הן *בהכרח* לא נכונות – אבל אתה מתייחס אליהן כאילו מדובר בעובדות חד משמעיות, והן ממש לא כאלה.
שטחת פה בבת אחת המון טענות ואמירות, אז לפי הסדר:
1. לי דווקא לא נראה מובן מאליו בעשור הקודם לחכות דקה עד שדף באינטרנט יעלה. כלומר, לא ציפיתי באופן ריאליסטי למהירות גבוהה יותר, אבל הזמן שלקח לדף להיטען עדיין תסכל אותי.
2. אם אתה אפילו לא בטוח שנערכו מחקרים בנושא, אין לך שום בסיס לקבוע שאצל אנשים שכותבים ur במקום you are מתפתחים כתוצאה מזה אדישות או חוסר עניין. זו רק דעה אישית שלך, והיא לא נשמעת לי משכנעת במיוחד.
3. ניכור בעבודה הוא ממש לא תופעה חדשה. קארל מרקס, למשל, הצביע על הניכור של הפועל מעבודתו – בעקבות המהפכה התעשייתית – מאה שנה לפני שג'ורג' אורוול כתב את '1984'.
4. זה ש-"מקדישים לנושא כתבות ומחקרים ומראיינים פסיכולוגים וסוציולוגים ומנהלים ארגוניים כדי שיתנו עצות לגבי זה" – זה אומר בדיוק דבר אחד: שאנשים חושבים שיש לצורות הטכנולוגיה החדשות השפעה על ההתנהגות שלנו (דבר שגם אני חושב, כמו שכבר אמרתי). זה לא מוכיח שום דבר מהטענות הספיצפיות שלך – אלא אם תקשר או תצטט לעובדות בדוקות שכן תומכות בהן.
לגבי 2
לי חשוב לכתוב עם כמה שפחות קיצורים כל עוד אני יכולה, זה לא אומר שאני נהנית לכתוב טקסטים ארוכים, רק שלרוב אני מעדיפה לכתוב בשפה נכונה על פני כתיבה בסלנג.
כל זאת אף על פי שמעולם לא הייתי מקלידה מהירה במיוחד, ובמסרונים (SMS) אני אפילו איטית למדי.
עוד לגבי 2
אני חושבת שיותר מכל דבר אחר, צורת הכתיבה הזו גורמת לאנשים שאנגלית היא שפת אימם לא לדעת לאיית נכון בשפתם שלהם. במובן מסוים אולי עדיף שכשרוצים לכתוב you are יכתבו ur שזה קיצור ברור מאשר your שזו פשוט טעות דקדוקית.
דווקא במסרונים חייבים לקצר.
אותי אישית זה מתסכל נורא – בדיוק מאותה סיבה שנסיון לכתוב שירה יתסכל אותי (ויניב שירה גרועה במיוחד), או לחלופין, כתיבת עבודות: אני שונאת לכתוב במגבלות אורך. אבל הקיצורים הם לא בהכרח מחוסר אכפתיות וחיסכון בזמן – לפעמים הם כורח המציאות וספירת התווים.
אני כן יכול לומר משהו לגבי קיצורים:
מישהו שיכתוב She don't care במבחן באנגלית יורידו לו נקודות, וטיעונו שהביטלס אמרו את זה, אז זה בטח נכון, לא יעזור. הנה עוד סיבה לא לקצר.
התגובה שלך - חבל על הזמן.
אתה חתיכת בן-*ונה מנייאק.
עכשיו תאמר לי באיזה טון זה נאמר, כי אלה משפטים ששמעתי בלי שינוי נוסח, כשרק האינטונציה קבעה את כוונת הדובר. ושתי הדוגמאות האלה הן, במקרה, מזמן שירותי הסדיר שהתרחש לפני כעשור.
האינטרנט לא המציא כלום
תעשיית המוסיקה נוהגת כבר זמן מה לקצר את השפה האנגלית או להחדיר בה שגיאות כתיב מכוונות. U2 עוד יכולים להתחמק עם התרוץ שזה שם של מטוס קרב, אבל Boys II Men לא והם נוצרו כשהאינטרנט עדיין היה רשת פנימית בין מוסדות אקדמיים. הרכב הראפ NWA הוציא ב-1991 את האלבום Niggaz4Life, שהיה גורם לכל מורה לאנגלית להתפלץ. שיבוש מכוון וקיצורים לא מחוייבים הם תופעה שהתפתחה ברחוב האמריקאי (במיוחד בקרב מיעוטים) עוד בימי הקומודור ולא רק בתחום המוסיקה.
הסרט Menace II Society, שעוסק בבני נוער בצ'כונה, ניצח את "רשימת שינדלר", "פילדלפיה", "פארק היורה" ו"הנמלט" בפרסי MTV. שנתיים לפני כן, Boyz n the Hood הביא לבמאי ג'ון סינגלטון מועמדות לאוסקר.
אין ספק שהחשיפה באינטרנט ובסלולארי, בתוספת עידוד מצד כלי מדיה אחרים (בראשם MTV), הביאה להפצת הקיצורים והשיבושים באוכלוסיות חדשות. כשתכנית בידור ותיקה מוכרת כעת כ-SNL ורשת מזון מהיר כ-KFC, הדבר מספק צורך ציבורי בהמנעות משימוש בשמות ארוכים. ההבדל הוא שיש קיצורים באינטרנט ובסלולארי שלא משתמשים בהם בצורה אוראלית. אני לא מכיר אנשים שאומרים "לול" במקום פשוט לצחוק. שילוב מספרים כמו "100מם" לא עובד בשפה לא כתובה ומי שמשתמש בו היום נחשב לרוב לילדותי, או סתם תקוע בעבר. לשפה יש אופנות ונורמות שמושפעות מכוחות חיצוניים. לפני אלפיים שנה דיברו פה בארמית ולפני זה ביוונית, אבל אנחנו עדיין מסוגלים להבין טקסט עברי שנכתב באותה תקופה. יכול להיות שהמסרונית היא שפת המתיוונים החדשים, אבל גם היא תעלם או תטמע עם השנים ותוחלף בשפה דבילית עוד יותר.
האינטרנט לא המציא כלום
לא אטען שהניסיון האישי שלי מוכיח משהו, אבל אני מכיר מישהו שמשתמש בביטויים כמו W00T (ככה כותבים את הדרעק הזה?) בחיי היומיום מפעם לפעם. אני מוצא את זה אווילי, אבל אני חי בתקופת האבן (אני בכלל לא יודע מה פירוש תשעה ביטויים מתוך עשרה בשפת האינטרנט, והסמיילים עד לא מזמן היו אפופים אווירת מסתורין מבחינתי).
צריך לחקור לפני שקובעים דברים כאלה
במקרה, העבודה שלי היום מבוססת על מייל. אני יושבת על הכסא מול המחשב. כל הזמן זורמים מיילים ואני מטפלת בהם. לפעמים המיילים האלה ממש מהאנשים בקיוביקל השכן. למה? כי הם כוללים תמונות, לינקים, מיילים שהם קיבלו והם לא יכולים לטפל בהם והם עשו העברה אלי. זה פשוט מאוד נוח.
עם זאת, כשאני רואה שיהיה לי קל יותר לתת תשובה בעל פה, אני קמה ומכתתת את רגלי לפעמים עד הצד השני של הקומה(!) וניגשת לאדם ששלח לי מייל כדי להסביר לו דברים באופן אישי.
המייל הוא כלי עבודה ותו לו, ולא גורם לשום ניכור.
לא אמרתי שכל דוא''ל שנשלח אי פעם בהכרח יוצר ניכור
רק שזאת תופעה שקיימת בחברה.
אני חושבת שנדמה לך שהמצב הוא כזה
כי בחלק מאתרי אינטרנט נפגשים אנשים עילגים ורהוטים, מבוגרים וצעירים ובסופו של דבר השיח יכול להתדרדר לשפה משותפת שמקובלת על כולם. זוהי בדיוק אותה רמת שפה המקובלת כשהאנשים הללו נפגשים במספרה, ואין לה קשר למרחב האינטרנטי, לדעתי.
מצד שני, יש גם המון אתרים שבהם גולשים כמעט אך ורק אנשים שיודעים להתבטא (כמו כאן למשל) והם לא יענו לך אף פעם רק LOL, אלא במובן המקורי שלו (המיתרגם בעינדגית ל"שפכתי קולה על המיקלדת מינוס"). ל-LOL יש מגוון תתי ביטויים כמו LMAO ו-ROLF שכל אחד מהם מתאר רמת צחוק קצת אחרת. בעיני זה מקסים.
אני מסכימה בדבר אחד – במקומות שבהם אתה מרגיש מחוייב בגלל הדינמיקה של הפורום לענות גם כשאין לך משהו חשוב להגיד, כדי להראות חיבה למישהו ושלא ירגיש שמתעלמים ממנו, יש המון תגובות סתמיות. אבל ה-LOL הזה הוא לא תחליף שיח. הוא תחליף ל-"אממהםםם" בשיחה טבעית.
אני חושבת שבעצם שני התהליכים מתרחשים במקביל. האינטרנט מכניס לעולם הכתוב אנשים שהיו רגילים להתבטא יותר בעל פה. כתוצאה מכך אתה יכול לראות הרבה שיח כתוב רדוד. מצד שני, אני חושבת שהוא מעשיר בסך הכל את השיח כי נוצרים בו יצירי לשון ייחודיים נוספים וכי אותם אנשים שפחות מנוסים בכתיבה, נחשפים כל הזמן גם לתגובות כתובות מורכבות ועם הזמן מתחדדים כלפיהם.
אני מוצאת שתגובה כתובה היטב (אבל לא ארוכה או פלספנית כמו זו) תמיד תקבל יותר כבוד באינטרנט גם אם מדובר באתר של פקאצות. זה מעודד גם את הפקאצות לכתוב בהיר יותר.
תגובות לכולם (כמעט)
לעכרור השלולית: בסדר, אז יכול להיות שאותו אדם שהיה כותב לי "מצחיק" היה מתכוון ברצינות שזה מצחיק, ואולי באירוניה. זה שונה ממספר גבוה בהרבה של משמעויות סותרות שנקשרות ל-LOL, ובראשן השימוש ב-LOL בתור פילר בשיחה. אף אחד לא יכתוב "מצחיק" על משהו שנתלה בלוח מודעות רק כי אין לו משהו אחר לענות, הוא פשוט לא יענה, ואם הוא כן ירשום "מצחיק", ברצינות או באירוניה, זה רק כי ההודעה המקורית שלי התכוונה להצחיק והצליחה או נכשלה. אף אחד לא יגיד "מצחיק" או LOLמחוץ לאינטרנט כפילר לשיחה ש*לא* אמורה להצחיק. באינטרנט לעומת זאת אני יכול לכתוב הודעה נרגשת, או מתרעמת, או נעלבת, והאדם מהצד השני יענה לי ב-LOL לא כי מה שכתבתי מצחיק או לא מצחיק, אלא כי אין לו מה לענות או כי הוא לא רוצה באמת לענות או כי אין לו זמן לענות אבל הוא יודע שאני יודע שהוא מחובר אז הוא זרק לי LOL כדי להראות שהוא קרא את מה שכתבתי (ואלה סיפורים אמיתיים מהחיים שממחישים בדיוק את האדישות והניכור שעליהם אני מדבר). אם אני יכול לשלוף לך כרגע מהשרוול קישור למאמר שמוכיח את זה? לא, אבל זה לא כי לא קיימים מאמרים כאלה, אלא כי מאמרים אקדמאים ברובם לא מופיעים לקריאה חופשית באינטרנט (וכל סטודנט מתוסכל שניסה פעם לחפש בגוגל סקולאר יודע בוודאי על מה אני מדבר), וגם מאמר אקדמי בנושא לא יכול *להוכיח* כלום, הוא יכול לטעון את מה שאני טוען, בתוספת אזכורים והפניות רלבנטיים, וכנגדו ודאי ייצא מאמר אחר שיטען ההפך. כמו שמגיבים בעין הדג לא נדרשים לספק סימוכין אקדמאיים לפרשנות האישית שלהם לסרט בכל הודעה, כך בדיוק גם כאן: מה שאני טוען הוא דעתי ואתה יכול להסכים או לא להסכים, ואכן אמרת שאתה מסכים שאנשים חושבים שיש לצורות הטכנולוגיה החדשות השפעה על ההתנהגות שלנו, ולכן יש כתבות בהם מראיינים אנשי מקצוע ומומחים שמדברים על אותם דברים שציינתי בדיוק, ואותם אנשי מקצוע ומומחים ודאי מתבססים על מאמרים ומחקרים קיימים, משמע שיש מאמרים ומחקרים כאלה, גם אם אני לא יכול ללנקק לך אותם כרגע כי אני לא חבר סגל באוניברסיטה ואין לי גישה אליהם. בקיצור, לא על השאלה אם יש או אין מאמרים שמוכיחים את זה נסוב הדיון. גם בשום מקום לא טענתי שמה שאני אומר סותר את מרקס, נהפוך הוא, אבל אנחנו חיים בחברה טכנולוגית וממוחשבת שמטבע הדברים מזכירה יותר את מה שתיאר אורוול, כל זאת מבלי לבטל את מה שטען מרקס.
לטווידלי: אני מניח ששני המשפטים האלה, בהקשר הספציפי של ההודעה שלך ושל הדיון, נאמרו באירוניה ולצורך הבאת דוגמה למשפטים תלויי אינטונציה. באינטרנט אין אינטונציה, ולכן על הקוראים מוטל להסיק את האינטונציה בעצמם מתוך ההקשר. מכיוון שאת המשפטים האלה שמעת בעל פה ולא באינטרנט, לא היתה לך ודאי בעיה להבין את כוונתם המקורית. לא כך בדוגמאות שהבאתי מהאינטרנט שמעידות על צמצום הבעתי ומחשבתי וכן על ערפול משמעויות. בשני המשפטים שאתה אמרת אין צמצום בכלל.
לפינגווין: ומתי טענתי שכל הקיצורים לאורך ההיסטוריה הומצאו באינטרנט? הקיצורים שהבאת כדוגמאות נעשו או מטעמי נוחות (שמות של חברות) או מטעמי עיצוב וסגנון (שמות של להקות) ואין להם השפעה על חיי היומיום: ככשואלים את בונו סולן U2 על הפליטים באפריקה הוא עונה תשובה ארוכה ומפורטת ולא "LOL". נכון, אנשים בדרך כלל לא אומרים "לול" במקום לצחוק מחוץ לאינטרנט (למרות שנתקלתי גם באנשים כאלה), אבל שוב, האינטרנט הוא חלק מהחיים ולא מציאות נפרדת, ואני לא עושה הפרדה ביניהם, כמו שלא עושים הפרדה בין "החיים האמיתיים" לבין מכשיר הפקסימיליה. אני אנסה לתת עוד דוגמה: נניח ומישהו מאוהב בבחורה. הוא משיג את הפייסבוק ואת המסנג'ר שלה והם מתכתבים ברשת תקופה מסוימת כידידים. באיזשהו שלב הבחור מחליט שזה הזמן להתוודות על רגשותיו. הוא כותב לה הודעה מפורטת ומלאת מחמאות ותיאור רגשות אבל היא מחזירה לו על זה ב-LOL ו/או ב-w/e. לאף אחד כאן אין ויכוח שזה סימפטום לאדישות ולניכור, נכון? אבל בשלב הזה זאת כבר לא אדישות וניכור "של האינטרנט", אלא של החיים באופן כללי, כי האנשים, הרגשות והתגובות שלהם קיימים קודם כל לפני האינטרנט, ולכן אותה בחורה מפגינה אטימות וחוסר רגישות *בחיים* ואותו בחור ייפגע *בחיים*. אני לא חושב שאני באמת צריך לפשט את זה יותר.
לאינדי: ההבדלים בין LOL, LMAO ו-ROFL דורשים עוד פחות הוספת אותיות מאשר נדרש כדי להפוך "טוב" ל"טובכפליתר", ובכך מאששים את טענתי.
אני חושב שהתגובה שלך מוטעית,
בגלל שהפער הוא לא בין שפה אינטרנטית לשפה חוץ-אינטרנטית: הוא בין שפה כתובה למדוברת. ובשפה כתובה, גם בלי האינטרנט, יש משפטים שזר לא יבין, שתלויים בקוד חברתי, שמעורפלים, וכן הלאה.
אם אתה מתכוון לז'רגון
אז כן, יש כל מיני ז'רגונים שעלולים להישמע אטומים ומעורפלים למתבונן מהצד, אבל א) הם יהיו מובנים בהחלט למי שכן אמור להבין אותם, ב) הז'רגונים האלה נועדו להרחיב משמעויות ולא לצמצם אותן. כך למשל, בז'רגון המשפטי נהוג להשתמש בכתב בביטוי הארמי "דא עקא", שמשמעותו היא "הבעיה היא". זה ייראה מוזר לאדם שלא עוסק במשפטים וינסה לקרוא טקסט משפטי, אבל מי שכן עוסק במשפטים יידע בדיוק למה הכוונה. מאידך, לא ייתכן מצב שבו בהתכתבות בין עורכי דין עו"ד א' ינמק ויסעף את טענותיו ואילו עו"ד ב' ישיב לו על כל טענה ב"דא עקא" בלבד (ואם היה פעם עו"ד כזה, הוא איבד את עבודתו מזמן). באינטרנט לעומת זאת, יש אנשים שמבחינתם מקובל בהחלט להשיב על כל דבר ב-lol, j/k, k or w/e, בלי קשר לתוכן הנאמר. זה כבר צמצום משמעויות שמזכיר מאוד (לי. אישית.) את השיחדש. אמנם השיחדש הומצא במיוחד לצרכי צמצום מחשבתי והקיצורים באינטרנט לא, אבל בפועל קורה אותו דבר: אם בשיחדש המטרה של המפלגה היתה שבעתיד אנשים יוכלו אמנם לבנות משפט כמו "האח הגדול לאטוב" אבל יהיו חסרות להם המילים האחרות לנימוק הטענה הזאת, באינטרנט הקיצורים לעתים משמשים כ"בקרת נזקים" דומה, גם אם לא אידיאולוגית: יאללה, מה הוא רוצה ממני בכלל, נכתוב לו K על כל מה שהוא אומר עד שהוא יעזוב אותי. חשוב גם להדגיש שוב שהאינטרנט היה אמור דווקא להרחיב אופקים, לקרב בין אנשים וכו', אבל בפועל קורה בדיוק ההיפך.
אבל אנשים רגילים הם לא עורכי דין
עורך דין לא מגיב כך כי זה המקצוע שלו, והוא חייב לנמק ולכתוב היטב.
גם העורך דין כשהוא לא בכובע העורך דין יכול להגיב ב LOL על משפט.
זה בערך כמו שתסביר למישהו סוגיה במשך חמש דקות, והוא יגיד לך: "וואלה, צודק" או "סבבה". האם הוא הפגין יותר אכפתיות אם הוא אמר את זה בעל פה מאשר באינטרנט?
ואת כל הטיעונים שלך אני בטוחה שאנשים אמרו גם על המברקים ועל הטלפון כשהומצא.
"אנשים יפסיקו לכתוב אחד לשני מכתבים! מה יהיה על אומנות ההבעה בכתב? והם גם לא ילכו לבקר אחד את השני, הרי מספיק לשוחח בטלפון…"
אבל הם לא יוכלו לענות ''סבבה'' על *כל* משפט.
וזאת לא התקפה שלי על כל האינטרנט, רק על המגמה המסוימת הזאת. מצידי שאנשים לא ייפגשו יותר בכלל ורק יתכתבו בפייסבוק, אבל שיתייחסו לזה ברצינות.
כן הם כן.
יש עשרות אנשים, אם לא מאות, שההכרות שלי איתם מתמצה ב"מה שלומך? טוב תודה", אפילו שאני רואה אותם על בסיס שבועי.
נו, ואתה יכול לטעון שזה לא ניכור?
אתה שומר על קשר יום-יומי ומלא עם כל המכרים שלך?
בוודאי שזה ניכור - אבל אין לו שום קשר לאינטרנט,
והוא גם לא מעיד על כמות הקשרים בעלי המשמעות העמוקה ביותר בחיי. מה לעשות, ככה בנוי העולם המודרני: רבות מהאינטראקציות שאנחנו מנהלים בחיינו הן חטופות, ורובן גם אינן רגשיות באופיין, אלא תועלתניות.
כן, עם זה אני באמת מסכים.
אבל בשביל צורה כזאת של תקשורת לא צריך טכנולוגיה כ"כ מורכבת של פייסבוק ומסנג'ר, ואם אנשים מבטלים מראש את האפשרות ליצור יחסים משמעותיים באינטרנט, הרי שזה כישלון של האינטרנט. (לא כולם באינטרנט כאלה, אני יודע, אבל צריך לבדוק למה יש אנשים כאלה בכל זאת.)
זו רק אחת מצורות התקשורת האפשריות באינטרנט.
ואני לא ממש מופתע מכך שהאינטרנט מחקה את צורות היחסים הנפוצות בעולם האמיתי.
מה שאני מנסה להגיד הוא שכמו שלא כל הקשרים היומיומיים של רובנו הם בעלי משמעות או תוכן עמוקים, כך גם לא כל הקשרים היומיומיים של רובנו באינטרנט הם בעלי משמעות או תוכן עמוקים.
מסכים
אבל שוב: אם לי יש שאיפה שקשר שנוצר באמצעות האינטרנט יהיה משמעותי ולצד השני אין שום שאיפה כזאת רק כי זה האינטרנט, הרי שיש כאן ניכור שגם אם האינטרנט לא אחראי לו ישירות הוא משמש לו כתירוץ, ולכן צריך לבדוק למה יותר ויותר אנשים לא מתייחסים ליחסים שנוצרים באמצעות האינטרנט ברצינות. הרי אם הכרתי מישהו שלא באמצעות האינטרנט, נגיד במהלך עבודתי במשרד, הצד השני לא יוכל להגיד לי "זה רק המשרד, זה לא רציני", כלומר, ייתכן שהוא לא ירצה להיות ידיד הנפש שלי, אבל הוא לא ישתמש במשרד כתירוץ.
זה נראה לי עניין של מחויבות.
מול אנשים הנמצאים מולך במשרד יש לך מחויבות – ולו המחויבות הנובעת מכך שהקשר הוא, בהגדרה, לא זמני ושני הצדדים מחויבים אליו (באמצעות המתווך של חובת נוכחות במשרד).
באינטרנט, אתה לא חייב כלום לאף אחד – אתה אורח לרגע.
אם אני צודק – ואני לא בטוח שזה המצב – הרי שתמצא שאנשים מגיבים יותר, וביתר אריכות, למשתמשים ותיקים בפורומים (נגיד) מאשר למשתמשים חדשים: הם ירגישו יותר מחויבות כלפיהם, כי הם יודעים שהצד השני לא הולך לעזוב בכל רגע.
ומה לגבי (שוב) פייסבוק?
אם אני מוסיף מישהו לרשימת החברים שלי, משמע שגם בפייסבוק אני לא הולך לעזוב בכל רגע, אחרת לא הייתי מוסיף בכלל. בכל זאת בפייסבוק אפשר להיתקל לא פעם בהתעלמות ובגישה לא רצינית.
אני לא מכיר את פייסבוק, אבל שים לב שהטיעון שלך הולך ומצטמצם.
אם יש באינטרנט רשת מסוימת שאופי היחסים בה שונה במהותו – נגיד מנוכר יותר – זה לא אומר הרבה על אופי האינטרנט בכללותו, ובוודאי לא על ההשפעות של יחסים באינטרנט על יחסים בעולם הממשי.
ורק להבהיר: אני לא מתעלם מהטיעון שלך לגבי פייסבוק ואופי היחסים שם, פשוט אין לי מידע שיאפשר לי להתייחס אליו.
הוא לא מצטמצם כיוון ש
א) אני חוזר לדוגמה של פייסבוק רק כי היא מאוד בולטת ורוב האנשים מכירים אותה, לא כי היא הדוגמה היחידה. הרגשתי בניכור הזה הרבה לפני פייסבוק ברשתות חברתיות אחרות ובתוכנות של מסרים מידיים. בפועל היתה ציפיה שפייסבוק יקרב בין אנשים, אבל הוא רק מרחיק אותם, אבל כמו שאמרתי פייסבוק הוא רק סימפטום ולא כל הבעיה. גם לפני פייסבוק היה אפשר להוסיף אנשים ב-AIM ולקבל בפרצוף גישה של "מי אתה לעזאזל".
ב) פייסבוק זה דבר שמשפיע על כל האינטרנט וגם על מה שמחוצה לו, ולכן אי אפשר להתעלם ממנו, משמע שהטיעון שלי לא רק שלא מצטצמם, אלא אולי הוא גם מתרחב. כל יום יש כתבות בעיתון על איך צורת התקשורת בפייסבוק משפיעה על החיים בכלל, ועד לא מזמן היה אפשר לשמוע את המילה פייסבוק בכל שיחה אקראית בת"א (כלומר, מחוץ לאינטרנט). כך לדוגמה היום אדם שרוצה להתחיל עם בחורה כבר לא צריך לבקש ממנה מספר טלפון, רק את שמה המלא, והוא כבר ימצא אותה בפייסבוק, וזאת רק דוגמה אחת שממחישה איך פייסבוק משפיע גם מחוץ לאינטרנט. היום האינטרנט פחות מבולגן מאשר בשנות התשעים, ויש מספר אתרים שמשמשים אותנו כנקודת התייחסות על בסיס יומיומי: גוגל, וויקיפדיה, יו-טיוב ועכשיו גם פייסבוק. אז לפני פייסבוק היה אפשר לחוות ניכור באתרים ריכוזיים אחרים ובתוכנות התכתבות, אז מה? זה לא מחליש את מה שאני טוען.
סליחה, אבל די.
אתה מרחיב ומצמצם טיעונים ועדויות אמפיריות בכדי להוכיח את הטיעון המקורי שלך. זה אמנם לא מנוכר, אבל זו גם לא ממש תקשורת.
אני פורש.
אף פעם לא צמצמתי שום טיעון
אתה רק אמרת שצימצמתי. אבל באמת אולי גם אני אפרוש כי אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד.
זה שאנשים לא פתוחים להעמיק קשר
זה לא אומר שהם בהכרח מנוכרים.
אני מתקשה היום לפתח קשרים עם עוד אנשים שאני פוגשת באינטרנט, כי יש לי עבודה מתישה, חברים קודמים וקיבלתי לשמחתי דרך הפייסבוק מבול של חברים ישנים.
זה לא אומר שלא אכפת לי למשל מכמה אנשים שאני מכירה, אפילו מהאתר הזה, אנטי-חברתי כפי שהוא לפעמים מצטייר. אין לי אף "חבר" מפה אבל אם יגידו לי שקרה משהו טוב או רע לאנשים, אני אשמח או אתעצב על באמת.
זה שפגישה אינטרנטית לא הופכת לפגישה על כוס קפה, זה כי אנשים נופלים אחד על השני לאו דווקא בזמנים שהם פנויים רגשית להוסיף חברים במהלך שדורש יותר מהקלקה. זה לא אומר בהכרח שיש ניכור של ממש.
אז זה כמו שסיינפלד אמר
"יש שלב בחיים שבו אתה מבין שקבוצת החברים שלך כרגע, איתם אתה נשאר. אתה לא מחפש אנשים חדשים, אתה לא עורך ראיונות. ילדים, לעומת זאת, אם יש ביניהם כל דבר משותף, הם יכולים להיות חברים. 'אתה אוהב סוכריות? גם אני אוהב סוכריות! נהיה חברים נהדרים!"'
(מזמן חיפשתי תירוץ להשתמש בציטוט הזה…
)
פה ושם יש
או אנשים מסויימים שחודרים או תקופות בחיים שאתה נפתח יותר.
אני חושבת שבפועל הרבה אנשים כן רוצים לגוון את מעגל החברים שלהם אבל יש להם חשש או שהחיים והעיסוקים חזקים מהם.
לפעמים יש פורומים שהם פתאום זה נהיה בון טון להתחבר ואז מגלים שפתאום כולם עברו מהפורום לטלפון, מסנג'ר ומפגשים אישיים. ברגע שלהיות "מקובל בפורום" פירושו לעבור לאמצעי תקשורת גם מחוץ לפורום, אז אנשים מתחילים פתאום להתאמץ….
כל זמן שאתה מודה שמה שאתה אומר משקף רק את הדעה שלך
ולא איזשהי תשתית עובדתית שיש לה בסיס במחקרים כלשהם, אין בעיה.
אם כבר התעקשת,
בהחלט יש מאמרים ומחקרים בנושא כתיבה באינטרנט, ואפילו בישראל. אם תיכנס לערך "פקצה" בוויקיפדיה העברית תמצא שם די הרבה קישורים לניסיונות לחקור את צורת הכתיבה שלהן באינטרנט באופן אקדמאי, כאשר הטענה היא שבמקרה הספציפי של מה שמכונה "פקצות" הקיצורים שהן משתמשות בהם לא נועדו להקל על הקורא, אלא לקשט אותו ולהעניק לטקסט הכתוב חמידות מלאכותית. (מכיוון שהכתבות האלה הופיעו בסוף 2006 אני די בטוח שזאת היתה אחת ההשראות המרכזיות לבלוג בארץ נהדרת.) זאת לא הטענה שלי אחד לאחד, כי לא התייחסתי רק לסוג כזה של כתיבה, אלא למשהו הרבה יותר בסיסי, אבל הדברים האלה כן נמצאים על סדר היום והם כן חלק ממגמה מסוימת ולא רק לדעתי.
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=56362&blogcode=1965144
הפוסט שלינקקת לא מתייחס בשום צורה לטענות שלך על ''אדישות וניכור''
ולכן אני חושב שנפסיק כאן. אם תרצה מתישהו לספק קישורים לנתונים רציניים שתומכים בצורה ממשית בטענות שלך על ההשפעות השליליות של התקשורת באינטרנט ובסלולרי, אני אשמח לקרוא אותם ולחזור לדיון הזה.
אבל זה הפוך מאדישות וניכור.
מה שאתה מתאר – תגובה לשם תגובה, כי אתה יודע שהאדם מחובר – זה אכפתיות. זו ההבנה שהאדם מהצד השני לא יכול לראות אותך, ועלול להרגיש שמתעלמים ממנו, אז כדאי להשקיע רגע ולהראות לו יחס, שראו את ההודעה שלו וטרחו להתייחס אליה.
ולגבי דוגמת הדחייה – מה, לא יכול מישהו להתחיל עם מישהי בצורה מלאת רגש בעולם הפיזי ושהיא תצחק לו בפרצוף? או פשוט תלך בלי להגיב? האינטרנט הוא לא העניין כאן, האופי והאינטראקציה בין האנשים הם שמכתיבים את צורת התקשורת הזאת, והיא יכולה להתקיים ללא התיווך של הטכנולוגיה.
אני חושבת שהערבוב שלך בין "קיצור" ובין "אדישות" הוא מלאכותי. יש קיצור, אני גם מסכימה שיש אדישות, אבל אני חושבת שהטענה שלך שהקיצור גורם לאדישות, או שכל מה שמקוצר הוא בהכרח אדיש היא מופרכת. לפעמים לא צריך הרבה מילים – המייל הכי מלא רגש שיצא לי לכתוב היה מילה אחת בדיוק. מה לעשות שהיא הביעה את כל מה שהיה לי לומר? איך ולמה שהאורך יעשה אותו אדיש? ממתי הגודל קובע?
לא הבנתי
זה שצריך להוסיף פחות אותיות בעיני לא קשור לזה שהתעשרנו בעוד מילים ועוד ביטויים.
אולי באמת הבעיה היא כמו שטווידלדי אמר, אבל הפוך.
אתה משווהאת השפה באינטרנט לשפה כתובה אמיתית, בעוד אני משווה אותה לשפת דיבור, שמלאה באופן טבעי ב"אהם" וכן הלאה.
שפה כתובה בעבר הייתה שפה שהקפידו עליה, כי מעט דברים הובאו לדפוס.
היום אנחנו מדברים בכתב, ולכן מקפידים פחות ומקדשים פחות את המילה.
זה אומר ששפת הכתב שלנו באינטרנט רצופה שגיאות, אבל זה לא אומר שנשגה ככה כשנכתוב את אותם דברים שכתבנו בעבר -בעיתון, בספר, בעבודה אקדמית.
כמו כן אם בעבר רק חלק כתבו ובד"כ המוכשרים יותר לעניין, היום כולם כותבים.
כך שיש טשטוש בין השיח בע"פ לשיח בכתב אבל לדעתי זה לא פוגע לא בכתיבה הגבוהה ולא בעושר השיח בע"פ (האם בע"פ הוא מבע עשיר פחות מ"בעל פה"?). להיפך, לדעתי זה גורם לאנשים לחשוב טיפל'ה יותר כשהם מנסחים את המחשבות היומיומיות שלהם וזה גולש אחרוה לשפר את השיח פנים אל פנים.
אבל בשפת דיבור בע''פ
לא ניתקל לרוב בביטויים מעורפלים ורב-משמעיים כמו LOL, ואם ניתקל בציניות, ישר נזהה שזאת ציניות בלי שאף אחד יצטרך להוסיף הבהרה או אמוטיקון
, ובשפת דיבור בע"פ אי אפשר יהיה לנהל שיחה שלמה בקיצורים, או להשתמש בהם כפילר בשיחה.
מנסיוני
בערך חצי מהאנשים לא מזהים ציניות גם כשהיא יושבת להם על הראש ושרה שירי מולדת. זיהוי ציניות הוא תכונה מולדת אצל חלק מהאנשים ונרכשת אצל אחרים. אם אומר לאמא שלי משפט כמו "הכל בסדר, חוץ מהאנס הסדרתי שפורץ מדי פעם לדירות בבניין.", התגובה תהיה מבולבלת בהרבה מזו של אבא שלי, שיבין שאני לא רציני.
אתה חוזר הרבה לדוגמא של ה-LOL
האם יש עוד דוגמאות דומות?
כמו שאמרתי קודם אני רואה את ה-LOL בהקשר שאתה תארת אותו כתחליך ל"אמהם" של השיחה הפרטית, כלומר "אני מקשיב לך גם אם אין לי כרגע מה להגיד".
אם כי אני לא נתקלתי הרבה בתופעה שאתה תיארת. כשאני רואה LOL זה בדרך כלל כן אומר "מצחיק".
פעם זה באמת אמר "מצחיק לאללה, במיוחד". היום רק "מצחיק".
אבל מחוץ לאינטרנט,
אין תחושה של הצדקה לענות ב"אההממ" על כל דבר, כי יש מחויבות גדולה יותר. מחוץ לאינטרנט אי אפשר פשוט להתנתק או לחסום או לא לחזור לאותו אתר, ולכן אנשים מרגישים מחויבות לענות למשפט ארוך ומפורט במשפט ארוך ומפורט משלהם. בחיים אי אפשר לענות בפילרים, אין קלף מונופול של יציאה מהכלא שאפשר להשתמש בו כמו ב-LOL מבלי שיהיו לזה השלכות (אם מישהו יענה לכולם "אהההמ" בלבד מחוץ לאינטרנט רק כי לא בא לו לדבר באותו יום, הדבר יצריך התערבות פסיכיאטרית.) אני חוזר ל-LOL כי זאת הדוגמה הכי מוכרת לסלנג באינטרנט, אבל נתתי גם דוגמאות אחרות שמשמשות כאותו פילר (w/e, k, yeah, idc, idk, ולמהדרין: idk its w/e). אבל בואו נעשה קצת סדר בבלגן: לא אמרתי שכל הקיצורים התחילו באינטרנט או שאין בכלל הצדקה להשתמש בקיצורים בשפה מדוברת או כתובה. גם לא אמרתי שהסלנג והקיצורים של האינטרנט הם לא שפה תקנית או שהם מעידים על טיפשות ועילגות (על אחת כמה וכמה, זה פי מיליון יותר מתסכל כשאנשים שאתה יודע שהם אינטליגנטיים עונים לך ב-LOL על הודעה ארוכה ומלאת רגש). מה שכן טענתי הוא שכשקיצור בן שלוש אותיות או פחות יכול לשמש כפילר לשיחה מבלי שהמשתמש בו יצטרך לבטא רעיון ממשי, הרי אז הקצרות הזאת בשפה יוצרת קצרות מבעית ורגשית וכן ערפול כוונות כמו השיחדש.
בקשה קטנה
יש מצב שאתה מלנקק לאיזה אתר או פורום שאפשר לראות בו את תרבות השיח שאתה מדבר עליה?
אני רואה את עצמי כדי מעורה בקהילות אינטרנטיות בינלאומיות, אבל חצי מהפילרים שאתה מדבר עליהם לא ראיתי מעולם (או שראיתי, אבל לא בשימוש כפילרים)…
אבל מחוץ לאינטרנט,
יש הרבה פחות שיחות.
תראה, אני מוכן לקבל את זה שהאינטרנט משנה את הצורה שבה אנחנו חושבים (מקטין יכולת קשב, מגדיל יכולת חיפוש וכדומה), אבל לא מבין למה אתה מתעקש שזה קשור דווקא בשפה. זה פשוט לא משכנע.
כי מחוץ לאינטרנט, אתה רואה ושומע את האדם איתו אתה מדבר.
נניח שכתבתי לך מכתב. מכתב אמיתי, מנייר, ארוך ומלא רגש. ונניח שאין לך מה לענות, אז אתה פשוט לא עונה. אין לי דרך לדעת אם קיבלת אותו, קראת אותו, התייחסת אליו. בשיחה פנים-אל-פנים, לעומת זאת, אני יכולה לדעת אם שמעת אותי, ואתה יכול להגיב בהבעות פנים, אז אתה לא חייב להגיב, מילולית, לכל דבר.
האינטרנט מבטל את המימד הזה בשיחה, נכון. זה משטיח את השיחה, במובן זה שאנחנו חווים אותה בפחות חושים ועם פחות מידע, נכון. אנשים מנסים לפצות על זה – באמוטיקונים ופילרים. המסקנה שלך, שאמוטיקונים ופילרים משטיחים את השיח, נראית לי לחלוטין לא הגיונית. להיפך – הם מנסים לפצות על היעדר מימדים תקשורתיים יומיומיים.
גם בתוך האינטרנט
מי שכל הזמן יענה בפילרים ו-LOL לא יהיה אדם מאוד אהוד ולא יחשב למעניין, לא יותר ממי שרק מהנהן בשיח שבעל פה.
נראה לי יותר ויותר שאנחנו מתכנסים על הנקודה:
בעבר היית קורא רק חומר כתוב שעבר הגהה ועריכה ובעיקר – סינון. החומר שהיה מגיע לאמצעי התקשורת הכתובים היה בדרך כלל ברמה גבוהה יחסית.
ובע"פ היית רגיל לדבר בעיקר עם אנשים קצת דומים לך.
היום השיח הכתוב הוא של כולם. אם אתהבוחר להיכנס לאתר עם נושא שמעניין כמות גדולה של אנשים ממגוון רמות של כישרון תקשורתי, אז אתה נחשף לסוג שיח שלא היית נחשף אליו בעבר.
תשמע, מסיבות שונות אני פעילה עכשיו באתר שמובילות קבוצה של פקאצות בנות 14 – אז נכון שיש שם הרבה שימוש ב^^ (שזה אומר – מה שההוא לפני אמר) יש קצת "אמממ חחחחחח" וקשה מאוד לכתוב פוסט של יותר מחמש שורות (שיוגדר מייד כ"חפירה") – אבל יש גם דברים אחרים, דברים מאוד מפתיעים לדעתי יחסית לפקאצות בנות 14. מי שרוצה להתבטא היטב באינטרנט עושה את זה ומקבל על זה קרדיט שמושך גם אנשים אחרים להתבטא כך בהמשך.
לינקוק
אני לא יכול ללנקק לאתרים ופורומים כי הדבר פחות בולט באתרים ופורומים אלא בשיחות אישיות בפייסבוק ובתוכנות של מסרים מידיים, ולא נראה לי שאם אני אצרף פה קישורים לקבצי שיחות שלי עם בנות באינטרנט זה יעניין את כל גולשי עין הדג (ז"א, אין לי איזושהי בעיה עקרונית לפרסם דברים כאלה פה, אבל נראה לי שזה יותר מדי במורד נהר האוף טופיק ושההודעות האלה פשוט יימחקו). שוב, לא אמרתי "משטיחים את השיח". לא דיברתי פה על שטחיות וגם לא התמקדתי בפקצות, אלא רק בתור דוגמה (זה לא שאני מחפש לדבר במיוחד עם פקצות ואחר כך מתפלא למה הן "שטחיות", אם זה מה שהשתמע מדבריי). שיחה שטחית היא שיחה על דבר שנתפס כלא עמוק. שימוש בקיצורים כפילר לא משטיח את השיחה, הוא מצמצם אותה עד להיעדר שיחה מוחלט, עד שאין משמעות לתוכן הנאמר.
MR: אם כתבת לי מכתב ארוך ומלא רגש, סביר שיהיה לי מה לענות עליו. אם אני בכל זאת אבחר להתעלם, סביר שתדרשי ממני תשובה: את תפגשי אותי פנים אל פנים ותשאלי אותי אם קראתי, את תתקשרי לדבר איתי על זה בטלפון, אני לא אוכל לחסום אותך. אם אחרי כל הפניות האלה אני *בכלל* לא אענה לך, יהיו לזה השלכות חריפות יותר מאשר באינטרנט.
כדאי לשים לב לעוד משהו: שיחות באינטרנט לוקחות יותר זמן משיחות אחרות, כי צריך לחכות פרק זמן מסוים עד שהצד השני יענה. אם לוקח לצד השני יותר מכמה דקות לענות, יש תחושה של התעלמות. אם אחרי כמה דקות הוא עונה בפילר, עוד יותר גרוע. זה לא קשור *רק* בשפה, אלה דברים שיש ביניהם השפעה הדדית ובשפה זה פשוט מאוד בולט.
נפל לי האסימון על מה אתה מדבר
נראה לי.
זה לא קשור לשפה או למילים אלא לסוג התקשורת שמתקיים ב"שיחות" מסויימות באינטרנט.
"אנחנו רוצים להגיד שאנחנו "חברים" בפייסבוק או "מדברים" במסנג'ר אבל אין לנו עניין אמיתי להחליף מידע זה עם זה, אז נזרוק איזו כבשה וניתן אחד לשני מתנה מדברת או נזרוק איזה LOL ונקרא לזה תקשורת".
אני שונאת את זה כי אני אדם מאוד מילולי, אבל אני חושדת שזו הדרך של אנשים לא מילוליים להפגין חיבה במדיום שהוא בעיקרו מילולי.
בפייסבוק, אני אף פעם לא יודעת מתי לזרוק כבש או לעשות poke (שזה בטח השיא הקיצוני של הדבר הזה שאתה מדבר עליו, אם הבנתי אותו). מאידך, גם בחיים האמיתיים אני נרתעת מלעשות Poke אמיתי לאנשים ומהססת לגעת בהם כאמצעי הבעת חיבה או ללכת איתם מכות בצחוק או כל מיני דברים שאנשים לא מילוליים הרבה פעמים עושים…
אני בכיוון של הכוונה שלך?
בהחלט.
בהקשר של poke אגב, מתכנתי פייסבוק אמרו במפורש שהכוונה היתה ליצור יישום שאין לו שום מטרה מוגדרת, וככה poke לפעמים מתפרש כדחיקה ידידותית, לפעמים כפלירטוט ולפעמים סתם כ"שמתי לב שגם אתה בפייסבוק, תוסיף אותי". הבעיה היא שצורת התקשורת הזאת לא נועדה רק להפגנת חיבה: אם מישהי כותבת בסטטוס שלה שהיה לה יום קשה ושהיא צריכה חיבוק ואני אכתוב לה בחזרה "הנה חיבוק" והיא תשלח לי בחזרה תודה עם סמיילי, במקרה הזה אני בהחלט ארגיש חיבה וזה ההפך הגמור מהשטחה, ניכור או צמצום. לעומת זאת, אם אני מבקש חברות מבחורה בפייסבוק והיא מוסיפה אותי, אבל בפועל לא מדברת איתי בכלל, מתעלמת מפניות שלי במסרים אישיים ובצ'ט ובכלל לא עושה איזשהו מאמץ כדי להכיר בנוכחות שלי, אבל בה במידה אני עדיין נמצא ברשימת החברים שלה, כלומר היא לא חוסמת אותי או מורידה אותי: זה כבר בעיניי דרדור של החברה כמה דורות אחורה, קצת כמו ילדים מאוהבים ביסודי שמציעים חברות אבל בפועל לא יודעים מה לעשות כזוג אז הם פשוט מתחילים להתעלם אחד מהשני. אם הוספתי אנשים שהיו איתי בקשר בתיכון ואני שולח להם דוא"ל תודה ושואל אותם מה הם עושים עכשיו והם לא עונים לי, אבל עם זאת בוחרים להציף את הקיר שלי בזבל ובמכתבי שרשרת, זה בדיוק הניכור שאני מדבר עליו, ובמקום לקרב בין אנשים, פייסבוק רק נותן להם הצדקה לא לדבר אחד עם השני בלי להרגיש אשמה או מחויבות.
יש לי אחלה הצעה בשבילך
תתנתק מהפייסבוק. טא דם!
באמת אחלה הצעה...
חבל שלא אמרת מהתחלה שאתה מדבר על פייסבוק
כי ממה שאתה מתאר, נראה לי שהבעיה היא יותר בציפיות שלך ובדרכי השימוש שלך באתר הזה מאשר בחברה.
ברור לי שהרבה אנשים לא הפנימו את זה, אבל פייסבוק בבסיסו לא מיועד להיכרויות עם אנשים חדשים. הוספה של אנשים שאתה לא באמת מכיר או לחילופין אישור של אנשים שאתה לא באמת מכיר זה לא אקט מקובל שם.
אני רואה בפייסבוק לאחרונה גם תלונות של אנשים על כך שאנשים אחרים כותבים שם דברים יותר מדי אישיים וכו' ולא מבינים את הפומביות הזו, והתשובה שלי אליהם (למרות שהטענה שלהם הפוכה משלך) היא זהה – אל תוסיפו אנשים בפייסבוק שלא באמת אכפת לכם מלשמור איתם על קשר. זה לא תחרות למי יש הכי הרבה אנשים ברשימה.
(נראה לי שבשלב זה השיחה הזו הפכה באופן רשמי ל
)
הזכרתי את פייסבוק כבר בתגובה 360190 המוקדמת יחסית
נו, אז יש בינינו הסכמה: אם פייסבוק לא מיועד להכיר אנשים חדשים (שזה לא לגמרי נכון דרך אגב, כי יש שם יישום שבפירוש קוראים לו Meet New People, וכן הצלחתי להכיר באופן כזה או אחר אנשים חדשים בפייסבוק, גם אם זה לא הלך לכיוון שרציתי), מכאן שיש ניכור והאינטרנט לא משיג את מטרתו, כי לא צריך פייסבוק בשביל לשמור על קליקה שקיימת ממילא (אם כי זה בהחלט מקל והופך את צורת התקשורת למהירה יותר). אני, אגב, לא עושה תחרויות למי יש יותר אנשים ברשימה, וכן מצפה לשמור על קשר עם מי שאני מוסיף, גם אם אין בינינו היכרות קודמת, אחרת לא הייתי מוסיף.
ורק כדי לחזור קצת לאון טופיק: גם מחיקה וחסימה של אנשים (בפייסבוק ובאינטרנט בכלל) דומה לאיוד ולהפיכה ללא-איש ב-1984… תחשבו על זה.
כנראה פספסתי את זה
היה נדמה לי שהתכוונת יותר לקבוצות דיון כמו פורומים או כמו האתר הזה.
היישומים בפייסבוק שמטרתם לפגוש אנשים חדשים, או לגלות למי יש עליך קראש, וכו' וכו' הם יישומים חיצוניים לאתר. כל המבנה של פייסבוק בבסיסו לא מיועד להכרת אנשים חדשים אלא מציאת מכרים קיימים ושמירה איתם על קשר.
לא ברור לי למה מבחינתך זה גורם לניכור, לא כל שימוש באינטרנט חייב להיות לצורך הכרת אנשים חדשים, האינטרנט שימושי גם להרבה דברים אחרים. לאנשים, כמוני, שיש להם הרבה אנשים מכל רחבי העולם שהם מעוניינים לשמור איתם על קשר, מדובר באתר מאד מאד שימושי. לפני כן פשוט היה מתנתק הקשר מחמת המרחק.
אבל את אותם אנשים מרחבי העולם
הכרת באמצעות האינטרנט, לא? וגם לפני פייסבוק יכלת לשמור איתם על קשר דרך האינטרנט, גם אם בצורה פחות מרוכזת. וזאת אחת המטרות של האינטרנט: לקרב בין אנשים רחוקים גיאוגרפית. חוץ מזה, בטוח שיש אנשים שמצליחים לפגוש אנשים חדשים דרך פייסבוק (כל אלה עם האלפיים חברים), כי אין מצב שהם מכירים את כל האלפיים מחוץ לפייסבוק. אז כן מטרת האתר, לא מטרת האתר, מבחינתי לאנשים אמורה להיות יכולת להכיר אנשים חדשים בפייסבוק. אם במקום זה כל אחד נשאר בחבורה שלו, זה יוצר ניכור.
התשובה היא לא.
אני מדברת על אנשים שהכרתי שלא בפייסבוק, במהלך מסעותיי ומגוריי במקומות שונים.
גם חברים שהכרתי באמצעות האינטרנט יש, אבל לא ב-10 שנים האחרונות, מה גם שכבר קשה להפריד. היום הרבה יותר מבעבר אנשים מכירים באינטרנט כדי להעביר את החברות ל"עולם האמיתי" וחברויות וירטואליות לחלוטין עדיין נחשבות לחריגות יחסית, ולעתים קרובות הן גם לא כל כך עמוקות (ההיפך מהמצב שהיה לפני כמה שנים).
אבל לא ברור לי איך כל זה גורם לך להכריז שפייסבוק יוצר ניכור, אם כבר אולי תגיד שהוא לא יוצר שינוי מהמצב הקיים עבור מרבית האוכלוסיה.
מש''ל?
לחלק מהאנשים בהחלט יש שאיפה שקשרים שנוצרו באינטרנט יגיעו בסוף אל מחוץ לאינטרנט, אבל כדי שזה יקרה הקשר צריך להיתפס כרציני משני הצדדים כבר בשלב האינטרנט. ז"א, לצורך העניין, אם הכרתי אנשים מרחבי העולם באמצעות האינטרנט, אני לא מתייחס אליהם שונה מאשר אם הייתי מכיר אותם שלא באמצעות האינטרנט. ברגע שהצד השני מתייחס לכל העניין כ"זה רק האינטרנט, זה לא רציני" ולא עונה ומנסה לפתח שיחות כמו שהיה עושה מחוץ לאינטרנט, זה יוצר ניכור. זה לא רק פייסבוק, זה היה קיים גם קודם באינטרנט, פשוט בפייסבוק זה הרבה יותר בולט כי כל הממשק נורא ידידותי ומדגיש את האפשרויות למצוא חברים, אבל אם לחברות אין ערך ואדם שמוסיף אותך כחבר מרגיש חופשי להתעלם ממך, זה ניכור. אגב, ציינתי שזה קרה לי כבר גם עם אנשים שאני כן מכיר מהתיכון, ככה שגם אם אני מקבל את זה שפייסבוק חד משמעית לא נועד להכרת אנשים חדשים (ואני לא) הנקודה שלי בעינה עומדת. אם אנשים עושים "סלקציה" ברשימת החברים שלהם, כלומר לחלקם הם מגיבים כל הזמן ומחלקם האחר הם מתעלמים לגמרי, אבל כולם רשומים אצלם כחברים, מכאן שיש ניכור ולמילה חבר למעשה אין ערך.
אז תקרא שוב את מה שכתבתי קודם
בייחוד את החלק של אל תוסיף אנשים שלא באמת מעניין אותך מה קורה איתם.
לא כל מי שלמד איתך בגן או בבית ספר צריך להיות ברשימת החברים שלך בפייסבוק, ונראה לי גם טבעי למדי שלא באמת יעניינו אותך חייו הפרטיים של כל אדם כזה אלא אם כן יש לך חוש מציצנות מפותח להחריד.
זה עדיין לא יוצר ניכור, לדעתי, כי בסך הכל הכללי אתה בסופו של דבר שומר על קשר עם יותר אנשים בעזרת פייסבוק מאשר לפני כן, כשלא היית צריך להתעלם ממישהו שלמד איתך בבית ספר כי פשוט לא היית נתקל בו לעולם. אבל זה היה תקף גם לאנשים שכן היה נחמד לך להתעדכן מה נשמע איתם מדי פעם.
אבל
אם אני מוסיף מישהו בפייסבוק, משמע שאותי *כן* באמת מעניין מה קורה איתו. אם לו *לא* אכפת מה קורה איתי, הרי שזה ניכור. יש מבין?
אין מבין
אם לרוב העולם המחובר לפייסבוק ברור שגם כאשר מוסיפים חברים זה ממש לא אומר המון, ובטח לא אומר שום דבר על המשך קשר וכו'. אז כנראה שכך פייסבוק מתנהל, וכך צריך להתייחס אליו.
אבל זה לא רק פייסבוק, פייסבוק זה רק סימפטום
זה משהו שמאפיין את האינטרנט באופן כללי.
את האינטרנט באופן כללי מאפיינת גם פורנוגרפיה, סחר מקוון,
ומאגרי מידע פומביים.
אתה *באמת* רוצה להכליל על האינטרנט מתוך נקודת המבט האישית שלך?
התכוונתי שזה מאפיין את *צורת התקשורת וההיכרות* באינטרנט
זה אמור להיות ברור מכל הפתיל.
ואיך אתה מכניס את התקשורת שהייתה עכשיו בינינו לתזה שלך?
היא היתה מאוד מצומצמת ותמציתית, לא?
אני מתחילה להתחבר למה שאתה אומר
זה באמת לא מתחבר לנושא של רדידות השפה, זה יותר קשור למבנה הרשת ומאוד רלוונטי בעיקר למנגנונים כמו פייסבוק.
מצחיק שאנחנו מדברים על זה דווקא בפוסט על האח הגדול. כי כשהקימו את הרשת כולם באמת חששו מתופעה של האח הגדול, שיוכלו להסתכל עליהם ולבלוש אחריהם והם יאבדו את הפרטיות.
אף שזה אכן קרה במידה מסויימת, מה שהיום קורה יותר ויותר הוא כל כך ההיפך, שאפילו הייתי קוראת לו "החא הגדול" במובן "חחחא, תראו איך כושר הניסוי העלוב שלנו צוחק עלינו".
מה שקורה הוא שכולם התחילו לשדר, ואין קהל.
בגלל הקלות הבלתי נסבלת של השידור, כולם כל הזמן מוציאים ומוציאים ומוציאים, בלי שיש בהכרח מי שמקשיב.
הצעד הבא הוא שאנחנו נכנסים עם חברים שלנו למן סידור דו צדדי. Spew you and you spew me.
Spew כלומר לירוק את מה שיש לך החוצה.
אנחנו כותבים בלוג. אנשים אחרים מגיבים "קראתי". אחרים כותבים בלוג ואנחנו כותבים "קראתי".
תקשורת שהייתה בעבד דו צדדית הופכת יותר ויותר חד-דו צדדית. היינו פעם כביש דו סטרי ועכשיו יש איילון צפון ואיילון דרום. שני כבישים מקבילים, אבל נפרדים.
כשלי קורה משהו אני מעדכנת בפייסבוק שזה קרה, וכולם קוראים. כלשהם קורה משהו הם מעדכנים, ואני קוראת.
ככה כל אחד עסוק רוב הזמן בדבר שמעניין אותו הכי – הוא עצמו. 90% מהזמן הוא מעדכן ב"הוא עצמו" ורק 10% הוא מגיב לאחרים.
זה לא רק בפייסבוק. אנשים שולחים על אירועים חשובים בחיים שלהם מיילים בתפוצת נאטו בלי ממש לבדוק אם קיבלת אותם…
לאחרונה נפגשנו קבוצה של חברים שנמצאים בקשר קבוצתי פעם בכמה חודשים, וכולם היו בשוק שאחת התחתנה והם "לא ידעו מזה". היא אמרה בצדק "אם הייתם שואלים אותי, הייתי אומרת לכם". כלומר, לכל אחד בנפרד.
כשישבתי איתה וניסיתי להבין מאיפה הם חשבו שהם יידעו מזה, הבנו שהם ציפו או לעדכון בפייסבוק או במייל או משהו קבוצתי. אבל היא טיפוס יותר מיושן ומבחינתה אם היא לא בקשר *אישי* ו*דו צדדי* עם מישהו, הוא גם לא חבר שלה ולא חשוב שידע על חייה או יודיע לה על חייו. אם הייתה מקבלת מייל בסגנון "מה שלומך" ודאי הייתה כותבת "סבבה, התחתנתי". אבל אף אחד לא יכתוב את זה, כי הם עסוקים בלעדכן את פרופיל הפייסבוק ולשלוח הודעות בתפוצת נאטו ל"קהל" שלהם.
הסכמתי איתך חלקית בתגובה למטה אבל דווקא כאן
אני לא מסכימה איתך.
במקרה שאתה מתאר הפייסבוק לא יוצר ניכור. הוא רק לא שובר ניכור בצורה שאתה מצפה שהוא ישבור.
הרבה אנשים כן משתמשים באינטרנט בתור "טוב, זה רק אינטרנט" ויש להם רשת של חברים אחרים שהיא המשמעותית להם.
זה נורא תלוי, שוב, באיזה פורום אתה נמצא. אני מכירה הרבה פורומים אינטרנטיים שבהם אנשים דווקא מאוד מתקרבים על בסיס רגשי אמיתי (ודו צדדי, כמוש ציינתי קודם).
לעומת זאת יש הרבה מקומות שבהם אפשר לנהל באינטרנט "פסאודו קשר" שבו אנשים כאילו מגיבים אחד לשני אבל התגובה לא אמיתית. זה לא ניכור חדש שנוצר, אלא מעין מסיכה של קשר במקום שקודם לא היה קשר בכלל.
כלומר, לא הגברנו את רמות הניכור בעולם, אבל כן אולי יצרנו ציפיות לשבירת ניכור, שאולי התבדו.
מש''א
תודה על שהבהרת במילים ברורות יותר את מה שניסיתי להגיד במשך כל הדיון הזה.
מבחינתי אם פייסבוק יצר קשר שטחי במקום שבו אחרת לא היה קשר בכלל, מדובר בתופעה בכל זאת חיובית כי היא מאפשרת פוטנציאל לחידוש קשר אמיתי במקום שקודם הוא לא היה קיים.
כן, לזה בדיוק התכוונתי.
ורק שיהיה ברור: בהחלט הייתי גם בפורומים שאנשים כותבים בהם הודעות ארוכות ועונים בהודעות ארוכות. בהחלט הייתי בפורומים בהם מישהו יכל להתחיל שרשור ארוך על עצמו, ואחרים היו מגיבים לו באריכות גם הם ומנסים לעזור ולעוץ עצות. בהחלט היו הרבה מאוד מקרים בהם הכרתי אנשים בפורומים ובצ'טים והגעתי איתם להתכתבות דוא"ל ארוכה, מפורטת ואישית, ולפעמים המכתבים היו ארוכים מדי אפילו, עד שהצורך לענות על כל הנושאים שהועלו הפך כבר למטלה מעצבנת. אבל איפשהו, איכשהו, ובשנים האחרונות יותר מתמיד, עדיין מרחפת מעל ההיכרות והתקשורת באינטרנט תחושה של "זה רק האינטרנט, זה לא רציני, ממילא יש בינינו מרחק אז למה להתאמץ", וזאת למרות שבפועל היה אמור לקרות בדיוק ההיפך, עם כל החידושים בתחום ההיכרות והתקשורת באינטרנט עצמו. אז בסדר, אפשר להגיד שזה לא יצירת ניכור חדש, אלא חוסר שבירה של ניכור שכבר קיים, אבל מבחינתי זה עדיין כישלון של האינטרנט.
עפה עוד יותר רחוק מהטופיק
השרשור הזה גרם לי להיזכר בהתרחשות הבאה: נתקלתי לאחרונה בילד שהיו לו בעיות משמעותיות בהתבטאות בעל פה, ממש קושי בחיבור מספר מילים למשפט, עד כדי כך שההורים והמורים שלו חשבו שמשהו איתו לא בסדר.
אבל מסתבר שבכתב, באינטרנט, בנושאים שעניינו אותו, הוא התבטא נהדר, הרבה מעל לרמה המקובלת בקרב ילדים בגיל שלו, והוא גם הסדר מצויין חברתית בפורומים ואתרי אינרטנט שונים.
העניין הוא שמי שראה כיצד הוא התבטא בכתב, הבין שמתחת לקשיים בע"פ מסתתר ילד חכם ושנון מאוד ואז, מכיוון שהעולמות כן מתערבבים כיום וכן יש מעבר בין עולם כתוב לעולם שעיקרו בע"פ, אז אנשים פתאום הסתקרנו להכיר את הילד הזה יותר גם ב"עולם האמיתי" והיום מוכנים להשקיע יותר זמן בלהקשיב לו ולהוציא ממנו את מה שידעו עכשיו שנחבא בו, מה שגרם לו להתבטא יותר ולהתאמן יותר וזה הוביל למעגל של היזון חיובי.
ואני מברת על מקרה שהיו יכולים לתייג את הילד בכל מיני שמות מרובי אותיות שהיו יכולים ללוות אותו כל החיים, לייאש אותו ולהרחיק ממנו את הבריות.
אז, איך אומר מתי כספי "למה אומרים שהיונה מביאה את השלום?" או במקרה הזה, "איך אמרים שהאינטרנט מביא את הניכור". ככל שאנחנו מדברים על זה יותר אני חושבת שהאינטרנט פשוט מעמיד עוד אפשרות. למי שרוצה להושיט יד הוא מאפשר את זה ולמי שרוצה להתחבא ולרדד קשרים הוא מאפשר גם את זה. פשוט צריך להשתמש בו בצורה שמתאימה לך, כמו בכל כלי, ובעיקר עם המילייה החברתי ההולם אותך.
הו. חיממת את ליבי עכשיו.
תודה!
הו. חיממת את ליבי עכשיו.
נקראה לי שסה"כ הת'רד הזה הוא תקשורת די לא מנוכרת… לא?