סוף השבוע הזה לא לימד אותנו שום דבר חדש על העולם, אבל הוא לימד אותנו שוב כמה דברים שכבר ידענו.
שיעור ראשון: דיסני וחיות מדברות עושים כסף. שוב. 'הצ'יוואווה מבברלי הילס' נמצא עדיין במקום הראשון, אחרי שזכה בו מההפקר עם 17 מיליון דולר.
שיעור שני: ההשקעה הכי בטוחה בעולם הקולנוע היא סרטי אימה. בפסטיבל אייקון יוקרן הסרט הספרדי '(Rec)', בדיוק כשבארה"ב עלה לאקרנים הרימייק האמריקאי של אותו סרט, 'Quarantine' ('הסגר'). רימייקים אמריקאיים לסרטי אימה לא-אמריקאיים מוצלחים הם תופעה ידועה, מוכרת ובדרך כלל כאובה, אבל נראה שהפעם הגרסה האמריקאית אפילו לא הרסה הרבה, וכמו הסרט המקורי, גם היא מקבלת ביקורות חיוביות מחובבי הז'אנר.
הסיפור נשאר בדיוק כמו בגרסה המקורית: כתבת טלוויזיה והצלם שלה מצטרפים ליום אחד לצוות מכבי אש. הם מלווים אותם לבניין שבו זקנה לכודה בדירה שלה, ונלכדים בתוך מה שנראה כמו התקפת זומבים. הכל מצולם דרך עדשת מצלמת הוידאו – כמו 'קלוברפילד', כמו 'פרויקט המכשפה מבלייר', כמו 'יומן המתים' וכמו הסרט הקודם (והמושמץ מאוד) של במאי הרימייק, 'The Poughkeepsie Tapes'. אימה בגוף ראשון זה שיא האופנה היום. 'הסגר' הגשים את כל הציפיות הקופתיות מסרט אימה: הוא הכניס בסופ"ש 14 מיליון דולר, שהם שני מיליון דולר יותר מהתקציב שלו, וכולם מרוצים.
שיעור שלישי: בלי פוליטיקה. בשום אופן לא, בשום תנאי לא, אף פעם לא לערב פוליטיקה בסרט שלך. אפילו לא בכאילו, אפילו לא ליד, אפילו לא בערך. הצופים לא רוצים מזרח תיכון (חדש או לא), לא רוצים ערבים ולא רוצים טרוריסטים, אלא אם כן ג'ון מקליין (או ג'ון מקיין) יורים בהם. הקורבן הפעם: 'גוף השקרים' ('Body of Lies'), סרטו של רידלי סקוט עם לאונרדו דיקפריו וראסל קרואו. שני כוכבים גדולים בסרטו של במאי ותיק ומקצוען, ועדיין הסרט הגיע רק למקום השלישי, עם 13 מיליון דולר, קצת מאחורי סרט האימה עם השחקנים האלמוניים. למה? כי יש בסרט טרוריסטים ומזרח תיכון. וזה בוודאי לא עזר שלפי הביקורות מדובר בסרט בינוני בהחלט. בסרט, לאונרדו מנסה להסתנן לארגון טרור בראשותו של אלון אבוטבול (הסיבה לכך שבארץ הסרט יצליח יותר, כנראה).
מבחינת ההכנסות בסופ"ש, 'גוף השקרים' ו'הסגר' היו קרובים מאוד זה לזה, אבל ההבדל הדק הוא שהתקציב של 'גוף השקרים' היה 70 מיליון דולר. אותו הסכום שהפך את 'הסגר' לסרט מצליח הופך את 'גוף השקרים' לסרט כושל.
שיעור רביעי: סרטים על פי ספרי פנטזיה לנוער זה כל כך 2003. כבר דיברנו על זה שמתוך הגל של הסרטים האלה שנוצר בעקבות 'הארי פוטר' ו'נרניה', רק מעטים באמת הצליחו, ובשנה האחרונה כמעט כולם התרסקו: 'הנסיך כספיאן' איכזב, 'מצפן הזהב' היה כשלון, וגם 'ספיידרוויק' ו'סוס המים' לא הגיעו רחוק. המצב של כולם מצוין ביחס ל-'City of Ember', סרט שדווקא נראה די מסקרן: שני ילדים תושביה של עיר תת קרקעית מנסים לחדש את מקור כוחה של העיר לפני שהאורות ייכבו. צוות שחקני המשנה המבוגרים כולל את ביל מוריי וטים רובינס, וגם זה לא עזר. 'City of Ember' רק בקושי הגיע למקום העשירי, עם 3.2 מיליון דולר.
שיעור חמישי ואחרון: הקהל של סרטי-תלבושות אמנם קטן, אבל הוא עקבי. קחו את קירה נייטלי ושימו אותה בסדרה של קרינולינות מופרכות, עם איזו עלילת בגידה ותככים המבוססת על סיפור היסטורי מסביב, ותמיד יהיה מי שיבוא לראות את זה. לסרט התורן קוראים 'הדוכסית', והוא הכניס 3.3 מיליון דולר השבוע, מה שהביא אותו למקום התשיעי. לא מדהים, אבל נחמד בהתחשב בהפצה הצנועה שלו.
בשבוע הבא יגיע 'מקס פיין' (הטריילרים מצוינים – אבל יש טעם בכלל לפתח תקוות לגבי סרט מבוסס על משחק מחשב?), וגם 'W', סרטו של אוליבר סטון על ג'ורג' בוש הבן. וגם קומדית הצעירים 'Sex Drive' וקצת דרמה שמאלצית עם 'החיים הסודיים של הדבורים'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
אהרו''כ
1-לאן נעלם האביר האפל?(כן, אני יודע שבעשירה אינו הוא-אבל מחוצה לה?)
2-והאביר האפל בחו"ל?
3-והבקשות שביקשתי בדוחק"ו הקודם.
תודג.
אהרו''כ
האביר האפל לא עשה מספיק כסף לטעמך? צריך לספור גם את הסנטים האחרונים. אם סרט כזה הוא שובר הקופות של השנה,רק בזכות הופעה חדגונית של שחקן שהיה ג'אנקי ומת מזה,מצבנו בכי רע.
סליחה?!
זה לא רק בגלל הית' לדג'ר שהסרט מצליח. לסרט יש ביקורות מעולות הן מהעיתונאים והן מהצופים הרגילים. הבימוי, התסריט והמשחק מצוינים. נכון, הית' לדג'ר מתעלה על כולם. אבל הוא בהחלט לא הסיבה היחידה להצלחה של הסרט הזה.
סליחה?!
סליחה?! אני חושב אחרת.
סליחה?!
כן, אז איך תסביר את זה שבשאר העולם הסרט לא הכניס יותר מידי ומדובר בעניין אמריקאי בלבד? בדרך כלל ההכנסות מחוץ לארצות הברית הם פי 2-3 ממה שהסרט הכניס בארצות הברית..
בכל מיקהר לזה שמעל זה שמעלי, לא כל שנה יש סרט שמגיע למליארד אתה יודע? היום הרבה שוברי קופות כמו הנקוק, איירון מן וכו'…
גם ''איירון מן'' הרוויח יותר בארה''ב מבשאר העולם.
ושוב – ל"איירון מן" יש ביקורות טובות מאוד, רק שאף אחד לא מת בסרט. אולי "האביר האפל" היה זוכה להצלחה הלא רעה שלה זכה "איירון מן" אילו כולם היו נשארים בחיים בצוות של באטמן. אבל הית' לדג'ר החליט שהוא רוצה לעשות עוד מיליונים של שמחות ליוצרי הסרט, מה לעשות..
למה "האביר האפל" פחות מצליח בשאר העולם מאשר בארה"ב? בחר/י:
1. קומיקס זה בנשמה של האמריקאים.
2. בהרבה ארצות שהן לא דוברות אנגלית, הטריילר המעולה של "האביר האפל" היה מדובב. עכשיו – יש כאן בעיה: להית' לדג'ר יש קול מצמרר וקליט בסרט הזה. האם יש מדובב שיצליח להתעלות עליו בטריילרים? התשובה היא כמובן לא. לפי התגובות ששמעתי, הרבה אנשים צחקו על הדיבובים המגוכחים והתרחקו כמה שיותר מהסרט, כי הם נוהגים לראות את הסרטים שלהם מדובבים. סתם תיאוריה, אל תתנפלו עליי.
3. כי לשם שינוי, לאמריקה יש טעם טוב יותר משל שאר מדינות העולם. כמו כן, לסרט יש הרבה מסרים פוליטיים אמריקאיים, דבר שלא עשה שום נזק לסרט בקופות בארה"ב (לתשומת ליבו של רד פיש!).
גם ''איירון מן'' הרוויח יותר בארה''ב מבשאר העולם.
או שפשוט הכרטיסים יקרים ויש אימיול והורדות אחרות!
בגלל זה אגב האביר האפל לא עבר את טיטניק
כן בטח
טיטניק היה סנסציה בכל העולם, אפילו בחורים כמו פקיסטן וכאלה.
אולי בארה"ב זה מה שעצר אותו מלחלוף על פני טיטניק, אבל ההצלחה העולמתי של האביר האפל לא מתקרבת ולו בדגדוג לזו של טיטניק.
זאת לא התשובה לשאלה
מדוע "האביר האפל" מרוויח יותר בארה"ב מאשר בשאר העולם.
אולי כי גיבורי על זה משהו מאוד אמריקאי?
סתם השערה.
אולי כי גיבורי על זה משהו מאוד אמריקאי?
מה פתאום. יש גם גיבורי על יפניים.http://www.blipanika.co.il/?p=163
זה ממש לא אותו הדבר.
מה שגם לא מסביר מדוע ''האביר האפל'' נכשל בקופות ביפן.
כן, כן...
האמת, לא שמתי לב לשום דבר מיוחד בבימוי, והתסריט היה נחמד אבל לא משהו מדהים שמצדיק את ההיסטריה.
המשחק היה בסדר גמור, שזה יותר מהנ"ל, אבל לא נפלתי מהכיסא. תכלס כולם עשו את העבודה שלהם כמו שצריך אבל, שוב, לא מבין את ההתלהבות.
טוב, טוב..
נתראה באוסקר.
ו...?
אתה רוצה להגיד שכל זכייה (או אי זכייה) באוסקר תמיד מוצדקת? בכל מקרה זה עניין של דעה, ואנחנו לא מסכימים, זה הכל…
יש גבול לדעה.
שאלת אגב לגבי האביר האפל
האם מתישהו יצא הסרט בדיבוב לעברית?
לא! חס ושלום..
כן, אחרי שיסיימו לדבב את דוני דארקו.
ומיד אחרי זה יתפנו לדבב את 'משחקי שעשוע'.
תצחקו, תצחקו.
אבל יש הרבה (מאוד) מדינות בעולם שדיבבו סרטים כמו "האביר האפל", "דוני דארקו" ואפילו "משחקי שעשוע". זה קורה במיוחד במדינות אירופה אשר קיימת בהם פטריוטיות ואדיקות לשפת האם שלהם. אנחנו צריכים להגיד תודה שזה לא קיים בארץ.
תצחקו, תצחקו.
אכן- בילוי של שבוע בצרפת שכנע אותי שלפחות בתחום הזה ישראל מפגינה אינטלגנציה גבוהה בהרבה ממדינות אירופה.
מה שכן: קשה לעמוד את הערך הקומי של צפיה בבאטמן מתחיל בצרפתית
אכן,
כמו לדוגמה,כאשר הייתי בסלובניה (לא להתבלבל עם סלובקיה) כול דבר בטלווזיה שלהם היה מדובב לסלובנית (תנחשו הם הם קוראים לבובספוג שם).
וכן,צריך לומר תודה שזה לא קיים בארץ.
ידוע.
אבל בארץ לא עושים את זה.
בקשות, כדרכן של בקשות, לא תמיד נענות.
בעיקר באתר שמופעל בהתנדבות ובהשקעה לא-לגמרי-שפויה של שעות, ימים, שבועות, חודשים ושנים. אז משלימים עם הפגמים במערכת החיפוש, או לומדים את הטריקים שכן קיימים (למשל לחפש ב"בכללי" שבימין המסך ולא דרך החיפוש כשרוצים למצוא דוחק"ואים). אפשר להציע הצעות לשיפור, אבל אלה הצעות – אף אחד לא חייב לנו שום דבר, ולהציק לא יעזור לאף אחד, רק יציק.
בקשות, כדרכן של בקשות, לא תמיד נענות.
אני לא דורש שזה יהיה ב'בום'. שיעבדו על זה איזה, כמה?5, 10 דקות ביום במשך כמה זמן, ושיהיה מוכן בשנה, שתיים הבאה מבחינתי.
אה, ויש להם פה פרסומות-אאל"ט זה אומר שהם מקבלים על זה כסף.
ודבר אחרון-רק שאני מחפש את כל הדוחק"ואים של שנה מסוימת,וסביר להניח שאני אראה רק את ה3 חודשים הראשונים בערך.
אני לא זוכרת מה ביקשת, אבל משהו בנימה שלך מפריע.
האתר מופעל בהתנדבות, על ידי אנשים שמשקיעים בו זמן שאין להם, ולא רואים מזה תמורה. אם אתה חושב שמפרסומות של גוגל עושים את המיליון הראשון, אתה טועה. והעובדה שאתה בכלל נכנס להם לכיס קצת חצופה.
במילים אחרות, אולי כדאי להרגיע את הטון.
יש אפשרות שנקראת ''חיפוש מתקדם''
ושם אפשר להגדיר חיפוש ללא הגבלת זמן, או לפי משתנים אחרים.
ובכן, אתה כן טועה.
פרסומות הגוגל האלה הן בעיקר כדי לשלם על ההוצאות של האתר. העורכים עוסקים באתר הזה כתחביב ולא כעבודה. איזה הוצאות? לא יודע, אני לא בקיא בענייני מחשבים, אני רק יודע שמשלמים על דומיינים ובזה מסתכם הידע שלי, אבל אני יודע שיש עוד הוצאות על האתר.
למען נוכל להמשיך לעסוק במנהג הישראלי החביב
"בדוק את הכיסים של אחרים", הוצאות על אתר מורכבות מ:
א) הוצאות על אירוח האתר (hosting). זו הוצאה שנתית (לרוב) והגובה שלה הוא פונקציה של כמות האכסון (על הדיסק) שהאתר צריך, ולרוב גם לפי סייקלי כמות הסיפיו שהוא צורך (כלומר, משלמים X ומקבלים חסם עליון של Y% סייקלים).
ב) עלות רוחב פס (bandwidth) – זו הוצאה חודשית.
ג) זמן פנוי, שהוא גורם שאנשים נוטים לזלזל בו יותר ככל שהם יותר צעירים.
אין לי מושג איך היא הגרסא האמריקאית, אבל מה שכן צרם לי כששמעתי שהיא בהפקה. אם הסרט ניתן לצפייה בקולנוע בישראל, אל תפספסו אותו. יותר מפעם תפסתי את המושב שלי וחשתי כאילו זומבי הכניס לי אגרוף בבטן (ואני אומר זאת מאוד מילולית), ויותר מפעם לקחתי את המפתחות שלי ואמרתי "זהו זהו חברים, ניפגש בשבוע הבא, אני עף מפה הביתה".
אישית אני לא מעריץ גדול של סרטי אימה, אבל [REC] הוא פשוט מצויין. אם ראיתם את הטיזר, בו לא מראים קטעים מהסרט אלא אנשים צופים בסרט בטרום-בכורה, ושמעתם את הצרחות שלהם כל חמש שניות, אז כן, זה עד כדי כך מפחיד – ואפילו יותר. אני לא בנאדם שנבהל בקלות, אבל כמו שכבר אמרתי, יותר מפעם חשבתי פשוט לקום וללכת.
בשביל סרט זומבים ממוצע בסגנון 'פרוייקט המכשפה מבלייר' על אנשים תקועים בבניין מלא זומבים, עם הצבא בחוץ והזומבים בפנים, שבו אפקט הפחד מבוסס בעיקר על אנשים נופלים מגובה חמש קומות, אנשים צועקים וזומבים צועקים ונושכים אנשים, אלוהים, זה היה סרט ממש ממש מפחיד.
ואי אפשר להסיר את העיניים ממנואלה וולאסקו, אפילו לא בשביל לבהות בזומבים. אני מצטער, אבל הייתי חייב לומר את זה. מנואלה, גם אני הייתי רוצה לגרום לך לצעוק עד שהשכנים יקראו למשטרה.
הגרסה הספרדית תוקרן ביום שבת בחצות, כסרט הנעילה של פסטיבל אייקון.
חשבתי שסרט הנעילה הוא 'דנטה 01'.
צודק
מעיון בתכניה, אני רואה ש"דנטה 01" הוא סרט הנעילה. מה שכן, [REC] ו"D-War" הם הסרטים האחרונים שמוקרנים בפסטיבל. שניהם מוקרנים במקביל בחצות.
[REC] מוקרן גם ביום חמישי ב-16:20 וביום שבת ב-15:20.
למי שמפחד מקהל של פסטיבלים, או שהשעות לא נוחות לו, הסרט נמצא כבר כמה חודשים טובים באוזן השלישית.
עשית לי חשק לראות את הסרט, אני חייב להגיד. אז קפצתי לאוזן והבאתי אותו אתמול בלילה. שמע, סרט מפחיד. הוא מחייב צפייה קולנועית. אך, בהעדרה של אפשרות זו- בחרתי לאטום את החדר, לכבות את האור ולשקוע שקיעה מוחלטת במציאות של הסרט. למרות ההסבר המצוץ מהצבע למאורעות והסוף הקלישאתי והצפוי הסרט מפחיד מאד. והכי חמור, הוא חזר אליי בלילה! עליתי למיטה ו..פאק.. לא מצליח להירדם. כמו מטומטם אני בוהה בקירות ומפחד מאיזה רפש מפלצתי שיתגנב דרך החלון. אז סגרתי את הדלת כי חשבתי שבחושך מוחלט אני אירדם מהר. איפה.. זה רק הזכיר לי סצנה מאד מסוימת בסרט. ואז לא רציתי להדליק את האור! בטח יש סביבי איזה חמישה עשר עשרים זומבים שיצעקו "אההאה!! בהבה!! בעעע!" או משהו קונקרטי אחר. יאאלה לא קרה לי כזה דבר המון זמן. ש'תבין, אני לא פחדן. באמת לא. אבל החרא הזה היה מפחיד. מי שרואה, בקצרה, רק שיראה לבד. הכי כיף.
לילה טוב.
אני חייב לציין שאמנם יש בסרט את הקטעים שלו אבל הם מעטים למדי ובסופו של דבר הסרט לא מחדש הרבה.
אני תולה תקווה במקס פיין בתור המציל
של הסרטים המבוססים על משחקי מחשב. הפעם הם בחרו משחק מצוין, בחרו כנראה את השחקן שהכי מתאים לתפקיד ובינתיים הסרט נראה נהדר ולמרות שכנראה יחתוך חצי מהעלילה ואת כל העסק העל-טבעי, אני בונה על ללכת לקולנוע ולהתלהב.
הנסיך הפרסי, לעומת זאת, סביר להניח שיהרוס את הרשמים שמקס ייצור.
עולם הקולנוע
שלום רב
יש לי ארבעה כרכים של עולם הקולנוע לפני 48-50 שנה.
אני מעונינת למכור אותם. אולי ידוע לכם מי מתענין באוספים כנ"ל?
אשמח לתשובה
בתודה פרבדה אפרת
מילה קוניס במקס פיין
אני מקווה שתהיה הופעה טובה מצדה למה, שינוי מג'קי ברקהארט לרוצחת זה משו שלא רואים כל יום…
ג'קי ברקהארט לחלוטין יכולה להיות רוצחת
גם בעולם של "מופע שנות השבעים". היא חצי שטן.
מקס פיין קוצץ מ-R ל-PG13 למגינת ליבו של ג'ון מור הבמאי, אז אקשן נורמלי כנראה לא יהיה שם.
מילה קוניס במקס פיין
היא כבר עשתה את זה. באמריקן פסיכו 2. והיא הייתה טובה (לטעמי, אבל הייתי בן 13 בערך כשראיתי את הסרט)
מילה קוניס במקס פיין
ידעתי שהיא הייתה בסרט אבל לא ראיתי אותו וחשבתי שהיא קורבן חח…
אין שום דבר טוב ב''אמריקן פסיכו 2''.
הסיבה שלדבורים
יש חיים סודיים זה כי גברים לא בוהים בהם.
מ-הההה!!!
מצד שני לגברים שמכינים עוגות עם דבש דבורים הגדלות על הגג שלהם יש חיים סודיים אז…
כשאתם מדברים על הפוסטמות
שירוצו לראות כל דבר שיש בו קירה נייטלי ותלבושות, אתם מדברים עליי.
ואני לא מתביישת בזה.
טוב, אולי קצת. אבל לעזאזל, הבחורה יודעת טו פול אוף א קרינולינה!
'הדוכסית' בארץ ב-13.11.
אוקיי, לאחר הצפיה אני חייבת לסייג את האמירה שלי
על קירה נייטלי וקרינולינות: היא *חייבת* להפסיק לשחק בסרטים על סוף המאה ה-18. כמה שהיא חיננית, דעתי כל הזמן מוסחת בגלל מסתרי הבובז הנעלמים. האופנות שבאו אחר כך — ריג'נסי (מותניים בדיוק מתחת לחזה, בלי מחוך) וויקטוריאנית (מחוך אגרסיבי, מותניים באזור הטבור, חצאית נפוחה בצורת חצי כדור) יתאימו לה הרבה יותר.
"גאווה ודעה קדומה" הוא אמנם עיבוד לספר של אוסטן אבל הן לובשות שם שמלות של סוף המאה ה-18. אפשר לשמוע בקומנטרי של ה-DVD שהבמאי החליט למקם את ההתרחשות קצת מוקדם מהמקובל, בסביבות 1795, בדיוק כדי לא להלביש את הגיבורות בשמלות ג'יין אוסטן הרגילות שנראות לו כמו שמלות הריון. מה צר שהוא בחר באופנה שהכי לא מחמיאה לגיבורה שלו.
אה, גם הסרט לא משהו. "הדוכסית" אני מתכוונת.
גם אותי ''הדוכסית'' הצליח קצת לאכזב.
אם כי הוא עודנו מעולה. וגם אני מסכים שהגיע הזמן שנייטלי תחזור למאה ה-21, אם כי לא דווקא בגלל התלבושות.
שאלת
ראיתי את ההלבוי החדש ושמתי לב שהקול של אייב ספיאן השתנה. זכרתי שדויד הייד פירס עשה את הקול והלכתי לבדוק בIMDB. גיליתי שבחדש מישהו אחר עושה את הדמות. חזרתי להלבוי הראשון וגיליתי שאותו אדם עושה את הקול גם בראשון.
זה בלבל אותי אז חיפשתי את הייד פירס וראיתי שהוא באמת עושה את הקול אבל ללא קרדיט.
???
למישהו יש מושג מה העניין והאם אני הבן אדם היחיד שזה מעניין אותו?
תשובה לשאלת
דייויד הייד פירס אכן דיבב את אייב ספיאן בסרט הראשון, אך הוא *סירב* שיתנו לו קרדיט משום שהוא הרגיש שההופעה של דאג ג'ונס היא זו שנתנה חיים לדמות של ספיאן, ולא הקול שלו.
אוי, כמה התאכזבתי כששמעתי את זה.
וזה מצחיק
כי לסת' מק'פארלן לא הייתה שום בעיה לדרוש קרדיט על הדיבוב שלו. מצד שני, דיבוב הוא עיקר הזיהוי של סת' מק'פארלן אז לא כזה מפתיע.
בקשה
מישהו יכול להביא לי בבקשה את הרשימה של הסרטים המצליחים לפי כמות צופים? תודה
אם זה היה ''ליאונרדו דיקפריו
מנסה להסתנן לארגון טרור בראשותו של אלון מזרחי", *זה* כבר היה סרט ששוה לראות.
Blu-Ray: אני מזועזע.
אין לי מילים. הלכתי לבדוק את המחירים של סרטים בפורמט בלו-ריי והמחירים נעים בין 120
(במקרה הכי הכי טוב) לבין 230.
איך זה יכול להיות? אני פשוט מפחד לחשוב על העתיד. בלו-ריי יחליפו את ה-DVD הרגילים ואנחנו נצטרך לקנות סרטים במחירים בלתי פרופורציוניים של 150 ש"ח? זה העתיד?!
כאחד שיש לו אוסף קטן-בינוני של DVDים, אני פשוט לא אוכל להרשות לעצמי לבזבז בעתיד סכומים מגוחכים על סרטי בלו-ריי. איך האנושות יכולה להרשות לעצמה לעשות את זה? אם זה כזה יקר, אז למה לא להישאר בפורמט של הDVD הרגיל? למה כל הזמן צריך להחליף פורמטים?
בראשית ימי ה-DVD,
מחירם של סרטי דיוידי היה דומה מאד, וסרט ב-100 שקל נחשב היה למציאה. ברגע שהבלו-ריי יהפוך נפוץ הרבה יותר, וייצרו סרטים בפורמט הזה באופן קבוע, אני מאמינה שהמחירים ירדו.
חוץ מזה, כרגע אין סרטי בלו-ריי ישראליים
כולם מיובאים מחו"ל, בכמויות קטנות יחסית (כי מספר בעלי הבלו-ריי בארץ לא מצדיק ייבוא בקנה מידה גדול) ולכן המחיר גבוה. ככל שליותר אנשים יהיה בלו-ריי, כך המחירים ירדו.
בהחלט מה שלונג ג'ון אמרה
וזה לא כנראה אלא בטוח, כמו כל טכנולוגיה בראשית דרכה.
גם נגן DVD בתחילת דרכו עלה סכום פור ספרתי אבל היום…
הכל עניין של זמן (מספר, לא מועט, של חודשים).
בעיקר לאור העובדה
שהזמן לא ירחק שאפשר יהיה להוריד גרסאות של כל סרטי הבלו-ריי דרך אמצעי ההורדה הבלתי חוקיים (שאני בשום פנים ואופן לא רומז שאני בעדם!). מה שיוריד את מחירם בהכרח. גם היום יש אנשים (נו נו נו) שמורידים סרטים מהאינטרנט אבל קונים סרטים במבצעי 3 דיוידי ב-100 שקל, פשוט כי זה מחיר משתלם ואחלה מתנה לעצמך ולאחרים.
פרסומות לסרטים באוסקר? לא כל-כך מהר..
עלות הפרסומות לסרטים שישודרו במהלך האוסקר היא של 1.8 מיליון דולר בקירוב. לפי המומחים, מדובר בסכום מופרז ועדיין לא ברור מה הכדאיות שלו לאור העובדה שנתוני הצפייה של טקס האוסקר הולכים וקטנים מדי שנה.
כמו כן, יש חוק חדש נוסף – הפרסומות לסרטים שיוצאים (בערך) לפני סוף חודש אפריל *אסורה*. הפרסומות חייבות להיות לסרטים שיוצאים לפחות -חודשיים- אחרי הטקס.
http://reporter.blogs.com/goldrush/2008/10/step-right-up-a.html
אוף!
למה? אז לא תהיה פרסומת לווצ'מן, לא נורא.
בכל מקרה כל הסרטים הכי גדולים ומעניינים יוצאים החל ממאי והילך.
למה לא תהיה לווצ'מן
הוא מגיע לפני אפריל, לא?
לא
הוא מגיע בתחילת מרץ (קצת אחרי היום הולדת שלי)וכתוב שהפרסומות לסרטים שיוצאים לפני סוף אפריל אסורה
אז התכוונת לכן.
אם כך זה בסדר פשוט חשבתי שהפרסומות יהיו לסרטים היוצאים רק לפני אפריל. דרך אגב, יש אפשרות שיהיו טיזרים וטריילרים חדשים, או שאלה רק פרסומות קצרות.
לפי מה שהבנתי ''הי סקול מיוזקל 3'' מגיע
ב-23 לחודש,אז למה יש לו, לפי אתר יס פלאנט הקנות כבר החל ממחר?
http://tickets.yesplanet.co.il/SearchPage.aspx?dtticks=633596882489062500
השאלה היותר חשובה
למי לעזאזל אכפת מהסרט המחורבן הזה?
היי, היי. עוד מוקדם מדי להשמיץ אותו
יש לו טריילר טוב, השירים נשמעים טוב (וזה חשוב מאוד במיוזיקל) ו..טוב, רק זה, ולכן עדיף לחכות קצת עד שנחליט עד כמה הוא גרוע/טוב.
נ.ב- אפשר תשובה?
אני לא מאמין שיש מישהו שחשב שהטריילר או השירים בו טובים.
אני חייב להודות שאפילו זה עניין של טעם אישי.
תתחיל להאמין.
אלוהים ישמור, יש גבול לטעם אישי.
כולה טרילר נחמד, מה גם שאני רואה את הסרט
בעיקר בגלל אשלי טיסדל (ובגלל שאלה דיסני, ואני בכל מקרה לא מפספס אף סרט שלהם – שיחכה הצ'יואווא). ובאמת? אין תשובה למה הוא מוקרן בשבוע הקרוב למרות שתאריך היציאה שלו הוא בעוד שבוע? והאם זה רק ביס פלאנט? ואיך זה שקהל המעריצים האמריקאי לא מוחה?
טריילר ''נחמד''?
הטריילר הזה אשכרה גרם לי להתכווצות שרירים כשפתאום שני ה"שחקנים" הראשיים מתחילים לשיר באמצע המגרש. זאק אפרון זה עוד "עובר", אבל למה הבחורה השנייה שאוהבת להתפשט מתחילה לשיר בקול של כונפה בת 10? זה פשוט לא הגיוני ופוגע באינטליגנציה של בני האדם.
לפני שנתיים,
כשעוד 'היי סקול מיוזיקל' הראשון היה הדבר הכי חם בשכבה שלי ובערוץ דיסני העבירו אותו – לא צוחק – לפחות שלוש פעמים בשבוע, גם אני נכנעתי וצפיתי בסרט הראשון.
אני שמח לספר לכם שגם אז היה לי מספיק טעם כדי להבין איזה כאב אוזניים ועיניים הוא הסרט. אשכרה צרם לי.
'היי סקול מיוזיקל' והמשכיו הוא לא סרט, הוא מוצר. אל תבואו איתי עכשיו לדיון הגיוני מאוד על איך כל סרט הוא מוצר; כדי להסביר חלקית את הדעה שלי פשוט אצטט את ג'ין סימונס, הזמר של KISS (אני לא בטוח אם הוא בכלל אמר את זה או אמרו את זה עליו, כך שאבקש ניטפוק אם מישהו מסוגל): "כשכולם רצו להיות הביטלס, KISS רצו להיות קוקה-קולה".
יש סרטים אומנותיים, יש סרטים מסחריים ויש סרטים שבהם המדיום הקולנועי הוא רק תירוץ אומלל כדי למכור מוצרי לוואי ולהכניס כסף לכיסים של אנשים מרושעים שמשלמים את תקציב המלחמה. 'היי סקול מיוזיקל' הוא מהסוג השלישי.
מה ההבדל בין הסוגים השני והשלישי שהזכרת?
בערך כמו ההבדל בין חמדן ממוצע לבין מונטגומרי ברנס.
אתה לא KGB...
אבל בכל זאת, ממש לא מספיק בעיניי כדי להוות הבדל סוגתי. אחד חמדן ואחד חמדן יותר, זה הכל.
הדוגמא שנתתי הייתה קצת בדיחה
אבל ברצינות, יש סרטים חמדניים שבאמת נועדו לעשות מאות מיליונים כמו גל סרטי הקומיקס, אבל יש בהם גם תוכן. לעומתם, יש "סרטים" שרק מכוונים למרצ'נדייז ולכסף קל. כמו שאומרים, לפעמים הסרט הוא רק תירוץ.
אבל הוא סיכם די בקלות ובהצלחה את דעתי.
דווקא סרט מעולה
לעזאזל זה מעצבן כשאתם אומרים שהסרט עד כדי גרוע ואני מתאהב בו ולא מבין איך אפשר לשנוא אותו, סרט מהנה, השעה הראשונה היתה מצוינת עם שירים נהדרים, צילום מעולה וריקודים לא רעים בכלל, בחצי שעה האחרונה היו כמה נפילות כולל שתי סצינות מטומטמות אבל חוץ מזה היה בסדר ואת הסוף אהבתי. אני לא מבין איך סרט כזה לא יכול להיות לפחות "מהנה", אה, ואשלי טיסדל אלילה, יש לה סרטי קולנוע או משהו?
(ולמה לזאק אפרון יש פה גדול? זה הפריע לי מאוד).
זה לא רק אנחנו אומרים את זה.
אין לי כוח ללנקק, אבל high school musical נבחרה לפני מספר ימים ע"י העיתון entertainment weekly לתופעה התרבותית הבזויה ביותר.
אני לא יכול להסכים פחות. זה סרט פשוט קיטשי, עם שירים לתינוקות וסצינות פשוט מביכות. יש גבול למסחריות וסדרת הסרטים האלה לא מכירים אותו.
לא זה לא. אתה טיפש. קשת בענן.
ובמילים קצת יותר ברורות: אני באמת צלא מבין למה אתה מתכוון. אתה יודע, מר אופל, לאחרונה, אני עושה איזו עבודה באזרחות על אידאל היופי שבחברה, ואני רואה שיותר קל לשפוט סרטים מאשר יופי. ולכן, בואו נשפוט בצורה יותר אובייקטיבית את הדברים:
1. אתה אמרת, בפעם הראשונה, מבין כל הדברים, שמדובר בסרט מהנה. מה מהנה בו? איך נהנת מהסרט הזה? מה קסם בו?
2. אתה אומר שהשירים נהדרים. אוקי, אז מדובר כאן בשירי פופ קיטשיים ודביקים, עם מילים טיפשיות ולחן שנועד לזמזמו. מה אהבת בשירים האלה? כלומר, כשיש סרט עם קונצנזוס כזה רב, לכאן או לכאן, ואתה אומר אחרת, אתה צריך לנמק כדי להגיד למה אתה חושב כך. ובכן, למה אתה חושב ששירים קיטשיים ודביקים הם מה שקרואים שירים נהדרים?
3. צילום מעולה. אכן, הצילום היה טוב, אבל יש הבדל בין מצלמה טובה לבין צילום טוב. לדוגמה, איציק פורטל. איציק פורטל צילם את מייד אין איזראל, והוא עשה זאת נהדר, אגב. הוא הסתובב סביב עצמים, האיר את המתרחש, והגדיר את אופי הסרט. אבל דיסני. דיסני מנגבים את התחת בדולרים, אני בטוח שהיה להם ציוד צילום טוב. לעזאזל, הם יכלו להרכיב מצלמה והתוצאה תהיה אותו הדבר. וככה זה נראה. כל הלוקיישן ונראה מצוחצח מאוד. אבל זאת המצלמה, לא הצלם.
4. ואחרון אך לא חביב, הכוראוגרפיה. נכון, הריקודים נהדרים. הגרנדיוזיות שם באמת פועלת טוב, והיא מה שעושה את הסרט הזה לקצת-פחות-גרוע-ממה-שהוא-היה-בלעדיה. אני בטוח ששמת לב לסצינה בקפיטריה, והיא הייתה הסצינה הכי טובה שם, ותצוגת המשחק הכי טובה של אשלי טיסדייל שם. אבל מה? זיקוקין די נור לא יכול להסתיר את ממערומיו של סרט. אם לשיר ממיוזיקל יש כאלה של מילים ולחן גרועים, לא משנה כמה משפליכצה הכוראוגרפיה, היא לא תהפוך את הסרט, והשיר, לאקסטרווגנזה כזו.
-אין לי כותרת-
קודם כל, אני לא היחיד שנהנה בסרט, אפילו ב'עגבניות רקובות' יש לו ביקורות טובות (ועוד של"היי סקול מיוזיקל 2" יש 100%).
1- העלילה, אומנם לא משהו, כמו שאמרתי היו בה דברים מטומטמים אבל גם ב"מעבר ליקום" העלילה היתה גרועה. ובמיוזיקלס יותר חשובים לפעמים השירים, ב"היי סקול מיוזיקל" העלילה עדיין היתה מעניינת, היה מעניין לדעת 'מה יקרה עכשיו' וכאלה. והסרט משעשע גם פה ושם.
2- מילים טפשיות? למי אכפת מהמילים? לחן שנועד לזמזמו? הרי זו היא לא מטרת כל שיר בעולם? אין לי מושג איך להסביר למה אהבתי שיר, אבל אהבתי אותו.
3- דווקא בעיקר בריקודים ובשירים העבודה של הצלם היתה טובה, הוא די מיקם את המצלמות במקומות הנכונים.
4- בזה אתה מסכים איתי כנראה. ואכן הסצינה בקפיטריה מעולה.
ושוב, אני בקלות יכול לשלוף עשרות בני נוער עם טעם גרוע בסרטים (כמו שלי, ולמען האמת, כל עוד אני *נהנה*, וזו מטרתי, אז למה לא? למרות שבסרט הזה קיוויתי שאשתעמם) שמתים על "היי סקול מיוזיקל".
וטיפש זו מילה גסה.
מה? למי אכפת מהמילים?!
למי אכפת מהמילים?! אתה בסדר? אז למי אכפת מהמשחק, או מהתסריט? מילים זה דבר חשוב בשירים, כמו שלחן, משקל וקצב חשובים בשירים! לא, לא כל שיר שם לעצמו את המטרה שהוא יהיה מזומזם. יש שירים זבאו במטרה שיחשבו עליהם, שיאהבו את הלחן, לא שיתקעו בראש חמש דקות ואז יוצאו ממנו!
אני לא מבין איך תהית מה יקרה בהמשך העלילה, כשמהשנייה הראשונה אתה יודע שהגיבור והגיבורה ייפלו זה לזרועות זה ואחרי 10 שנים הם ייתחתנו ויעשו 3 ילדים וכלב. מה היה מסתורי בסרט הזה? מה לא היה ברור?
זו לא עבודה של הצלם. זו עבודה של הבמאי.
יש הרבה אנשים שאוהבים את הייסקול פיכסה. וגם יש הרבה אנשים שאוהבים לעשות סקס עם ילדים בני 9. דעת הרוב לא אומרת כלום.
מתי אמרתי טיפש?
מה? למי אכפת מהמילים?!
אבל לא ב*כל* שיר חשובות המילים, וחוץ מזה, ברוב השירים בעולם (בעיקר הללו ל האהבה וכו') הם קיטשיים אבל הקצב והלחן שלהם טובים וזה יותר חשוב (המילים עד כדי כך חשובים? תקרא שירה), ונכון שלא כל השירים הם מהסוג שנתקע לך בראש למשך חמש דקות ואז עף, אבל גםמה רע בזה? נהנית לשמוע אותו במשך החמש דקות, מה רע בזה?
כן, כמובן שהיה לי ברור מה יקרה הסוף, אבל כך גם לגבי רוב הסרטים בימינו, וכמו רובם מעניינים, אז גם זה, לא במובן של 'מתח' אלא פשוט 'מעניין מה המזימה הבאה של אשלי' או 'מעניין איך יפתרו את הבעיה' (למרות שהם לוקחים פתרונות מסובכים לבעיות פשוטות).
לא אמרתי שדעת הרוב אומרת משהו,חס וחלילה, אבל אתה דיברת כאילו אני היחיד שמחבב את הסרט עלי אדמות ולכן אתה רואה בזה נס מדעי או משהו.
בכותרת.
באמת שלשפוט יופי הרבה יותר קשה מלשפוט סרטים, אז איך שרוב האנשים אוהבים זבלונים ודי שונאים סרטי אוסקר שלטענתם הם 'משעממים ואיטיים מדי'? לא הבנתי איך הסקת מסקנה זו.
המילים חשובים (או חשובות? לא יודע. תעלומה) חשובים, גם בשירי קיטש
ואהבה. אם הכתיבה גרועה בשירים, אז אני מאוד לא אוהב את השיר. ומה לעשות, כתיבה טובה עושה לי הנאה, כמו גם לחן טוב וקצב מעניין.
אממ, אם לא שמת לב, זו הייתה בדיחה בכותרת. אם נפגעת, אז אני מצטער (כנראה שהאמוטיקון הקורץ והמילים 'קשת בענן' לא עושות את העבודה כמו שצריך).
אמממ… לא הבנתי את הטענה האחרונה שלך. אני מאמין שקל יותר לשפוט יופי מאשר סרטים, כי לשפיטת היופי יש מרכיב אחד: האם זה נעים לעין? כן. בעוד שלסרטים יש את הכי הרבה קריטריונים לייצג (צילום, משחק, פסקול, עריכה… להצגות יש בעיקר משחק, עיצוב, צילום וכתיבה, ולספרים יש כתיבה ועלילה), ככה שלשפוט סרט יותר קל, בעוד שבדיעבד, אפשר להגיע למראה המושלם מבחינה עובדתית.
בואו ננתח את כל המרכיבים של היי סקול מיוזיקל.
צילום: מה צילום טוב אמור לעשות? להיות נעים לעין. אבל שוב, זה לא הצלם, אלא המצלמה. כנראה שאפשר לשבח את הצד האסתטי בסרט הזה, אבל אף בן אדם חי ונושם לא היה מעורב בזה.
עלילה: מה עלילה טובה אמוה לעשות? להרשים אותי. לא הורשמתי כאן בגרוש. העלילה הייתה צפויה ברמות כאלה לא הגיוניות שזה כואב.
משחק: איום ונורא. כל צוות השחקנים משדר תחושה כל כך מגעילה של סכריניות. כלומר, אני אוהב דברים מתוקים, אבל אני לא אוהב כשדוחפים לי 50 ק"ג סוכר לפה.
אז אוקיי,
בתשובה לשאלתו המקורית של אדון האופל, הראית לו מה זה והבהרת למה אתה לא אוהב את הסרט. אבל הוא לא השתכנע מהטיעונים שלך וכן מצא בסרט דברים שענו על הדרישות שלו מסרטים (כמו שאתה מודה בעצמך, זה אתה שמחפש משמעות במילים של שירים, לא אדון האופל). יופי. זהו, לא צריך בכוח.
(אגב, גם בעיני ה"טיפש" היה ממש לא במקום, למרות הקריצה ולמרות ה"קשת בענן").
אוקיי.
אה, רק כדי לתת דגימה מהסרט הראשון, אליו התייחסתי, הנה. תגידו לי מה חשבתם:
http://www.youtube.com/watch?v=9zcFPEq6ou0
<משיכת כתפיים>
הקליפ לא יכול להעיד על עלילה של סרט שלם, על איכות המשחק הכללית או על סכריניות (היו כמה קלישאות, אבל קלישאות זה לא סכריניות). נדמה לי שאתה משקיע המון זמן בלשנוא את 'היי סקול מיוזיקל', והתיעוב כלפיו מעצים ומקצין כל מה שאולי חשבת על הסרט בעבר (אלא אם צפית בו פעם נוספת ואז אני לא רואה איך אתה יכול לטעון שהוא כזה גרוע) [1]. לא ראיתי בקטע הזה סרט שאפשר לצפות ממנו לתנועות מצלמה א-לה דייויד פינצ'ר או כל דבר מתחכם אחר. יש סרטים שזה לא מתאים להם. ולגבי מילות השיר (שלא הקשבתי להן ממש) – שוב, זה סובייקטיבי מדי. יש מי שזה חשוב לו, ויש מי שלא. באופן אישי, יוצא לי להאזין לשירים משני הסוגים, כאלה שיש להם מילים בעלות משמעות וכאלה שהם יותר Feel-Good והמילים שלהן לא נכתבו על ידי העפרון הכי מחודד בקלמר.
__
[1] אין באמור לטעון שלא חשבת שהסרט גרוע וראוי לכל יחס של גינוי. רק שלפחות על פי האינטונציה שאני מעניקה להודעות שלך, כל אחת מהן נשמעת אובר-דרמטית ומלאת להט משיחי. זה גורם לי להרים גבה.
יודע מה (לגבי המוזיקה), תחשוב על זה ככה:
אתה יושב עם חברים באוטובוס או בקניון או ווטאבר, ותוך כדי שיחה אתהב שומע ברקע איזשהו שיר ברדיו (הוא לא חייב להיות קצבי. גם סתם מלודי איטי). יכול להיות שתנדנד את הרגל, יכול להיות שאפילו תתנועע לקצב המוזיקה. יכול להיות שלא. אבל זה יקרה בלי שתקשיב למילים.
נדמה לי שלזה אדון האופל מתכוון.
ראיתי אותו פעמיים באמת.
פעם אחת בערוץ ג'טיקס, כדי לראות על מה כל המהומה התקשורתית, וגיליתי שזה סרט, ובכן, גרוע. אחרי שגיליתי שכל חברי אוהבים אותו, נאלצתי להאחז בדבר היחיד שני אוהב בו (סצינת הקפיטריה). לחץ חברתי, לחץ חברתי. בכל מקרה, יום אחד (דווקא אחלה של יום), המורים החליטו לצ'פר אותנו ולתת לנו יום של שני סרטים (גבעות חלפון אינה עונה [יש!] והייסקול פיכסה [אבוי]). אז בכל מקרה, בגלל שהילדים שיצאו מהאודיטוריום שיחקו בסופרגול, נאלצתי להשאר עד שהזוועה הזו תגמר.
מספיק?
חשובות
"מילה" היא מילה ממין נקבה. המין של תואר מתאים למינו של שם העצם שהוא מתאר, אפילו הסיומת של שם העצם יוצאת דופן ומתאימה למין הנגדי למינו.
הא לכם. לפחות אני נחמד לפעמים (וזה דורש ממני מאמץ עליון). לי כמעט לעולם לא עונים כשאני שואל.
וואו, בנאדם, למה לקפוץ ישר לפדופיליה?
מה עובר על גולשי האתר לאחרונה? מה, אין אנלוגיות שלא ימנעו ממני שינה בלילה? וממתי פדופיליה היא דעת הרוב?
או בקיצור – כדי לטעון שהייסקול מיוזיקל הוא סרט גרוע לא צריך להדרדר למניפולציות זולות. באמת, כמעט הצלחת לשכנע אותי לשבת לצפות בזה ולבדוק אם בכל זאת אני מתחברת.
אף פעם לא ראיתי אפילו שניה אחת משני הסרטים הקודמים.
אבל שלשום הייתי בקולנוע, והיה טריילר של 'היי סקול מיוזיקל 3'. זה נראה נחמד.
גם אני לא,
אבל רוב הביקורות שקראתי עליו דווקא היו חיוביות.
הטריילר של הייסקול 3 נראה טוב לעומת השניים הקודמים.
כמובן, לפי דברי, זה לא שיא, אבל הייתה בדיחה אחת שהצחיקה אותי. ממש. עם צחוקים והכל. אולי אני אלך לראות את זה.
באמת?
הוא היה מלא קיטש, אפילו בשביל טריילר.
זה היה מיוזיקל. שמתרחש בהיי סקול.
אוקי.
אז?
אז לא ממש ציפיתי למשהו אחר.
אני לא מצפה לטוויסטים מטריילרים של מיוזיקלס, אני מצפה לקיטש. בכל מקרה, זה רק טריילר. אני בהחלט עלול לראות את הסרט המלא ולחוות עליו דעה.
הטריילר ספיילר את כל הסרט לא?
נשאר לראות אותו רק בשביל השירים וגם הם לא משהו ממש שהבנתי.
אכן, הגזמתי. ולפעמים, הגזמה זה קקה.
סליחה! שינה נעימה.
אני לא מאמינה שיש מישהו שטרח בכלל לראות את הטריילר
אחרי החוויה המצמררת של צפייה בסרט השני.
מי בכלל צפה בסרט השני?
במיוחד אחרי שראה את הראשון?!
מי בכלל ראה את הראשון?
אחרי שהוא בחיים לא שמע על הסרט הזה עד עכשיו?
עוד מוקדם להשמיץ אותו?!
חבוב, אני משמיץ את הייסקול מיוזיקל ממאז הצפייה הראשונה שלי בו. בסרט הראשון עוד הצלחתי להשאר עד הסוף, כי אני אוהב לצפות בסרטים גרועים ולבקר אותם בשנינות (דוגמא: זאק אפרון שר כמו ילדה בת 10), אבל כשכל גיבורי ה"סרט" הזה פצחו בשירת "טוגדר" אחת גדולה פרשתי.
אני מפחד לראות את הסרט השני.
זוכרים איך שאבא פעם אמר משהו שגרם לכם מבוכה גדולה בקרב אנשים רבים? ככה הרגשתי לכל אורך הסרט הראשון של "היי סקול מיוזיקל". נשבע לכם שהייתי במהלך כל הסרט הזה עם הידיים מכסות את העיניים, כאילו זה סרט אימה. אני לא זוכר סרט שגרם לי כ"כ הרבה מבוכה, ועוד ראיתי אותו לבד. וגם לא פרשתי ממנו, ראיתי אותו עד הסוף.
שמע,
באופן מאד פרדוקסאלי, עשית לי חשק עצום לראות את הסרט. אני חייב לראות עד כמה הוא גרוע.. זה כיף כזה. נו.. אתה יודע, כמו לצפות בסרט 'ריקוד מסוכן'.
רק כדי להבהיר משהו:
הייסקול מיוזיקל הוא סרט איום ונורא. הוא כל כך גרוע שזה מגעיל. אבל ליד ריקוד מסוכן הוא יצירת מופת ברמה של מגנוליה. ליד ריקוד מסוכן באטמן ורובין נראה כמו ספרות זולה. כדי להשוות בין הייסקול לריקוד מסוכן צריך אומץ רב. אני מוכן לראות את הייסקול 23 פעם בשביל שיבטיחו לי שקיומו של ריקוד מסוכן יימחה מהאדמה.
מנחם גולן מדבר על ריקוד מסוכן
http://www.youtube.com/watch?v=gen44i0066c
גם אני תוהה.
אני לעד אקווה לטוב בכל פעם שיצא סרט מבוסס משחק מחשב חדש.
אבל לא יותר מדי – שלא אתאכזב הרבה. עם זאת, אני עדיין חושב שפיינל פנטזי היה סרט לא רע עם אנימציה מרהיבה ומיקס סראונד מהמם (אפילו היום), ושסיילנט היל גם הוא, בסופו של דבר, סרט לא רע בכלל ואפקטיבי.
היו עוד כמה
רזידנט איבל הראשון – סרט פעולה אפקטיבי ומגניב אם כי לא מצטיין במקוריות.
מורטל קומבט – זכור לטובה מכיתה ג', לא יודע אם יעמוד במבחן הזמן.
סופר מריו – כל כך רע שהוא טוב. היי, גם זה משהו!
ילדים - לזכור חשוב מאוד
כל פעם שאתם אומרים "כל כך רע שהוא טוב" מפיק בהוליווד מקבל תקציב ומתחיל לחשוב על רימייק לסנדק.
ומנקודת המבט שלי:
רזידנט איוול – עשה לי טובה, גם הראשון וגם השני. ויז'ואלס נחמדים, לא הרבה יותר. המשחק הרבה יותר טוב, אני בטוח.
מורטל קומבט – האמת, הראשון היה נחמד (כשהיינו ילדים, נחמד בקושי עכשיו), ושורד בקושי את מבחן הזמן. לגבי השני, כבר כשראיתי אותו יכולתי לראות שהוא מחריד.
סופר מריו – רע. פשוט רע. ועוד ראיתי אותו בקולנוע בזמנו, אבל שוב, הייתי ילד – לא יכולתי להבין עד כמה הוא רע. הוא שודר לא כ"כ מזמן ב-יס, ולא יכולתי להשלים את השליש הראשון שלו. רע!
הקטע המייאש ב-City of Ember הוא פחות הכשלון המסחרי שלו
ויותר התגובה הפושרת-עד-שלילית של מרבית המבקרים. ביקורות בנוסח "יש לו חוש ויזואלי מצוין אבל לספר סיפור כמו שצריך הוא לא יודע" די מתאימות למה שאני חושב על הבמאי גיל קינן מאז "מפלצת של בית". חבל.
הביקורות לא עד כדי כך רעות..
יש לו 46 אחוז עגבניות טריות וציון סביר מאוד של 58 בmetacritic. זה בכיוון של שודדי הקריביים 3 שנהנתי די הרבה ממנו.
למרות שכן, גם אני ציפיתי ליותר מהסרט הזה והוא נראה די יפה. לפחות אומרים שהויזואליות והפסקול של הסרט ממש טובים.
אז ככה, כבר רבה זמן שאני מחפש אתר
עם רשימה מאורגנת ןמדויקת לתאריכי הפצת הסרטים בחנויות בארץ. תודה מראש.
נ.ב- במסודרת אני מתכוון כל דבר חוץ מאתר פורום פילם ובמדויקת,כל אתר חוץ מבלוקבסטר.
''מלכודת לפרקליט''
בעודי משוטט בספריית הוידאו הקרובה לביתי, מתקשה בבחירת סרט הגיוני לשעת לילה מאוחרת, נחו עיניי על מדף צדדי ונסתר. בקצהו, עטוף בפוסטר קודר ואפל, ישב סרטו של טיילור האקפורד 'מלכודת לפרקליט'("the devils advocate" במקור). על הבמאי מעולם לא שמעתי, והסרט היה נראה כאחד שגרתי. אבל, עם חליפה מחויטת ותסרוקת אלגנטית, אל פאצ'ינו משך אותי. בסיום הסרט, כעסתי להבין כיצד לא הכרתי אותו עד עכשיו ואיך יצירה כזו לא הוזכרה כמעט ב'עין הדג'. אל תתנו לשם הסרט, לבמאי האנונימי או לליהוק של קיאנו ריבס להטעות אתכם. שהרי, מדובר בסרט עצום. מבריק. ענק ומה לא. הצפייה בסרט 'מלכודת לפרקליט' תשאיר אתכם פעורי פה. המומים ממש. בלילה אחד, בלי שום ציפיות, נחשפתי לאחד הסיפורים העוצמתים ביותר בתולדות הקולנוע. ראיתי המון סרטים טובים. אבל, תחושת הקתרזיס בסיום הסרט הזה, כנראה, הייתה החזקה ביותר בשנים האחרונות. אם עדיין לא שמעתם עליו- את 'מלכודת לפרקליט' אתם חייבים לראות.
תיאת מילה במילה
איזה סוג של סרטים אני מחפש.
אם תריץ חיפוש מתקדם
תגלה שהסרט הוזכר באתר פעמים רבות. אני גם זוכר שהיה די להיט כשיצא ושודר מספר פעמים בטלויזיה.
http://www.fisheye.co.il/search?SearchStr=%EE%EC%EB%E5%E3%FA+%EC%F4%F8%F7%EC%E9%E8&SearchMethod=ALL&SearchWhere=SR&SearchSection=BH&AuthorStr=&MaxResults=250&SortDesc=1&MaxDaysBack=0&Search.x=30&Search.y=6
''מלכודת לפרקליט''
הסרט הזה משום מה מאוד לא מוערך. אני לא יודע להסביר את זה, אבל הוא נחשב כמעט זבלון, מהסרטים האלה שפאצ'ינו עשה בשביל כסף.
אני מסכים איתך לגמרי, הסרט הזה הוא אחד החביבים עליי אי פעם וההופעה של כל השחקנים שם (אפילו קיאנו) היא פשוט מעולה. לא רק זה, הסרט הזה הוא ה-DVD היחיד שיש ברשותי.
אני חושבת שיש בו הרבה אלמנטים זבלוניים,
שקצת מקשים לקחת אותו ברצינות. זה מהסרטים האלה שאני מתה עליהם אבל מהססת אם להמליץ לאחרים. אל פאצ'ינו, לכל הפחות, מדהים לגמרי, וגם שרליז ת'רון טובה וחלק מהדיאלוגים מעולים.
צפיתי בסרט ולא נשארתי פעור פה.
לדעתי הוא חביב בסוגו, אבל ממש לא מבריק או ענק.
אבל זה כי אתה בכלל לא מבין כלום מהחיים שלך ואני הכי חכם שיש.
וברצינות, אחרי טיול קצר בין התגובות שהפינגווין שלח אותי אליהן(אגב, תודה), הבנתי שהסרט "מלכודת לפרקליט" די אהוב ומוערך בקרב תושבי הדג. מעודד.
בכל אופן, בסך הכל מדובר בעניין של טעם, אני משער. לעומת זאת, אני יכול להניח, רק להניח, שאם לא התרשמת מאד מהסרט הנזכר סביר שלא התרשמת גם מסרטים כמו "תינוקה של רוזמרי" או "ליבו של אנג'ל". כי תבין, 'מלכודת' עוסק באותם נושאים שהאחרים עוסקים, רק הרבה יותר טוב. הוא יותר סוריאליסטי מ'תינוקה של' או יותר ביזארי ומפחיד מ'ליבו של' או הרבה יותר רציני ואינטליגנטי מ'קונסטנטין'. חוויה גדולה.
לא ראיתי את 'תינוקה של רוזמרי' או 'ליבו של אנג'ל',
אבל אני לא מחשיב את 'מלכודת' לסרט יותר טוב מ-'קונסטנטין' – אף אחד משניהם לא השאיר עליי רושם יוצא דופן.
אוי, פויה, קונסטנטין.
כל כך הרבה פוטנציאל מוחמץ שכואב לדבר על זה.
רשמים מההקרנה הראשונה לקהל של 'Watchmen':
http://www.comicbookmovie.com/watchmen/news/?a=5120&t=SPOILERS_More_from_the_Secret_Watchmen_Screening
(ל-רד) פנטזיה לנעורים
קצת באיחור, רציתי לשאול את רד ובכלל את כולם. יש נטיה להספיד את הז'אנר של פנטסיה לנוער, בגלל חוסר ההצלחה של הסרט התורן. אבל אולי יש הסבר הרבה יותר פשוט – מדובר בסרטים בינוניים. וכאשר ישקיעו בסרט טוב אז הוא יצליח. כלומר – לא מדובר בחוסר הצלחה של ז'אנר אלא של סרטים לא כ"כ מוצלחים.
ובכלל – כמו סרטים רומנטיים שיש אלף סוגים יש אופנות אבל עצם הזאנר קיים בלי קשר וימשיך להיות קיים. כך הפנטסיה הוא ז'אנר שתופס הרבה מאד אנשים וכמה מהסרטים המצליחים בעולם היו שייכים לתחום זה. ובנוסף לכך אני גם חושב שלא יזיק אם במקום מפלצות של מאות מליוני דולרים מהוליווד יהיו עוד ועוד סרטים מאירופה והמזרח (או אפילו מארה"ב) עם פחות תקציב ויותר איכות.
לצערי, סדרה של סרטים בינוניים בולטים יכולים להרוג ז'אנר
או לפחות לפגוע בו קשה.
לצופה הממוצע מספיקה אכזבה אחת או שתיים ברצף כדי לגרום לו להימנע מז'אנר לתקופה לא קצרה.
יש כאן שרשרת אירועים בלתי נמנעת:
– כמה סרטים מז'אנר מסויים מצליחים בצורה יוצאת דופן (שר"ה והארי פוטר. יותר לאחרונה, בז'אנר גיבורי העל – האביר האפל ואיירון מן)
– עושים הרבה מאוד סרטים מהז'אנר הזה, הרבה מהם בינוניים ומטה.
– חלק מהבינוניים מצליחים לרכב על הגל, אבל חלק מתרסקים.
– הצופים והאולפנים שניהם נמנעים מהז'אנר. כמות הסרטים בו מצטמצמת דרסטית.
(א) לגבי רד (ב) לגבי הז'אנר
מצד רד יש לי הרגשה שהוא קצת מצפה לקריסת הז'אנר (סוף סוף?)… ולא ברור לי למה. בכל אופן הוא מדגיש את הכשלונות כל פעם. ובעניין זה אני חושב שראוי להדגיש האם מדובר בכשלון קופתי (יחסי) כי הסרט לא מוצלח או כי הז'אנר כבר לא מעניין.
ולגבי הז'אנר עצמו – אם במשך תקופה של חמש שנים יהיה גל של סרטים רומנטיים בינוניים עד עלובים – יפסיקו ליצור קומדיות/דרמות-רומנטיות? ברור שלא. בגלל שהצורך של האנוושת – צרכני הקולנוע – בסיפורים על בחורים ובחורות מתוך מבט הומוריסטי-משועשע או דרמטי הואמשהו מאד בסיסי בנפש האנושית ולא קשור לאופנה כזו או אחרת. יכול להיות שסוג מסויים של תת-ז'אנר או תת-תת-ז'אנר של קולנוע רומנטי ידעך או יעשה הפסקה. אבל הז'אנר כולו ימשיך הלאה.
בדיוק כמו סרטי אקשן, או מותחנים או סרטי אימה (לצערי).
ולכן בעצם השאלה כאן היא האם סרטי פנטסיה עונים לצורך אנושי עמוק וקבוע או שהם אופנה חיצונית חולפת. והטענה שלי היא כמובן שהפנטסיה קשורה למשהו מאד עמוק בטבע האנושי ועונה לצרכים שהם חלק בסיסי מהטבע האנושי הבלתי משתנה. בתוך ה'אנר יכולים להיות כל מיני כיוונים ותת-ז'אנרים. למשל – הכייון של סיפורים שהופכים למציאות וקו הגבול מטשטש – זה כיוון שקיבל הרבה מקום בשנים האחרונות. הוא יכול להצליח או לדעוך. אבל בכל מקרה יהיה איזה סוג של פנטסיה באיזור. ובאופן טבעי יהיו גם סרטים שמכוונים לנוער (הגם שהחידוש הוא לדעתי דווקא בפנטסיה למבוגרים נטו, ואני מצפה להרבה סרטים כאלה בעתיד).
אם לומר את זה בוטה – המחשבה שאם יהיו סרטים כושלים הז'אנר ידעך אומרת בעצם שהז'אנר הוא משהו שעלה במקרה בגלל הארי אולי ושר"ה שהיו מגניבים או משהו, ותו לא. ואני טוען אחרת.
לאילו צרכים עונה הפנטסיה?
אני תמיד שמח למחזר תגובות:
כתבה מספר 4200
אם כי בכל הנוגע ל*סרטי* פנטסיה עכשוויים, דומני כי הם עונים על צורך אחר: הצורך הסאדו-מזוכיסטי של חובבי הספרים עליהם מתבססים אותם סרטים לראות את אותם סרטים, להתעצבן כשהסרט אינו עוקב אחר המקור ברמת הפסיק השלישי שבעמוד 325, פסקה ג', לצאת בסדרת איומים, צעקות ונאצות בעקבות מעשה הנבלה הנ"ל, ואז ללכת כמו ילדים טובים לסרט הבא בסדרה כדי שכל הסיפור יחזור על עצמו.
אם כך, אתה מוזמן למחזר גם את התשובה שלי משם.
מה פתאום? התשובה שלי בפתיל הנוכחי טובה יותר מכל תשובה שבטלהיים
הציע, Ever.
יש בזה משהו. הצורך לקטר הוא באמת ביסוד הנפש האנושית.
אכן
אני תמיד שמח למחזר תגובות:
ההערה על הפסיקים נאמרה בתור בדיחה. הבעיה הגדולה היא במה שכל התופעה הזו מייצגת, בעיבודים עכשוויים לספרי-פנטסיה: רוב העיבודים האלה עוקבים בנאמנות מרובעת להחריד אחרי כמעט כל מה שקורה בספר. וזה מוביל, לרוב, לסרטים רעים. "הארי פוטר" הראשון היה סרט רע (לא טרחתי לראות את הבאים). "האריה המכשפה וארון הבגדים" היה סרט רע. והם היו סרטים רעים, בין השאר, בגלל ההתעקשות המטופשת הזאת לעקוב אחרי מה שקורה בספר עד לרמה המיקרוסקופית. סרט זה לא ספר, ולא כל מה שעובד על הנייר עובד על המסך. הדרישה של המעריצים שהסרטים ירדו לרמה העוד-יותר-מיקרוסקופית היא באמת דבילית, לדעתי, כי היא תהפוך את אותם סרטים להרבה יותר רעים.
אני מסכים איתך
ובאמת הרבה סרטים טובים הם דווקא כאלה שלא נשענים על ספר כמו שודדי הקריביים, המבוך של פאן ועוד. אבל השאלה היא בעיבוד מה נשאר ומה אובד. נני לגבי שר"ה בסך הכל הסרטים טובים, למרות ההערה שלי על מרי ופיפין. יש לי איזו תחושה שפיטר ג'קסון הצליח להעביר משהו ממהות הספר ומהאיכות שלו. מה שאין כן בהארי פוטר, שבאמת אני מרגיש שזה איור עליז אבל שהאיכות של הספר והמורכבות שלו לא מצליחים לעבור. הבעיה היא שאלו הגדרות די חמקמקות. אני בעצמי לא יודע להגדיר מה אני בעצם רוצה מהבמאי והתסריטאי. אני רק יודע בערך להגיד אחרי שיש משהו אם זה נראה לי או לא, וגם זה לא במאה אחוז.
כללית אני מפנה אותך
לספר "עץ ועלה" של ג.ר.ר.טולקין בתור התחלה טובה ובסיסית.
זה נושא רחב מאד ואין לי כרגע את כל הפניות לנסח כראוי אבל אנסה בכמה משפטים: (1) יש (לחלק מהאנשים) צורך/רצון לברוא עולמות. ליצור מציאות או להיות שותפים בנסיון יצירה של מישהו אחר. טולקין קרוא לזה בריאה משנית, ורואה בזה כשרון שאלוהים הקנה לבני האדם ושדרך זה אנשים מתקרבים או ממשים את הניצוץ האלוהי שבקרבם. אמנם במדה מסויימת זה בא לידי ביטוי בכל כתיבה או הסרטה אבל בפנטסיה זה מתגלה באיכות המקסימלית. היות ומדובר במציאות בעלת חוקים שונים מהמציאות המדעית המוכרת לנו – ועיין בניסוח יותר טוב בהרבה בטולקין שם.
(2) הקסם הוא אחד הנושאים המרכזיים השונים בין עולמות הפנטסיה לעולם המוכר לנו. ההבדל בין הקסם לטכנולוגיה הוא – בעיני – שקסם קשור לכוונה ומחשבה. טכנולוגיה פועלת בלי קשר למי שפועל אותה. היא מכנית. החומר פועל (לכאורה) בלי קשר לאופיו, תסביכיו, עוצמתו הורחנית, מוסריותו, יכולותיו האינטלקטואליות של מי שמפעיל. בדברים מסויימים נדרש כשרון טכני, ובאחרים אפילו זה לא.
לעומת זאת בקסם הל תלוי במחשבה, בריכוז, בכוונה. זו מציאות שיש אנשים שהיא יותר קוסמת להם. ובאופן כללי אפשר לומר שמהות הפנטסיה היא יותר רוחנית או מיסטית, ואני חושב שהנטיה לכל הנ"ל היא כח אנושי בסיסי שמופיע אצל אנשים שונים במדה שונה.
(3) הרבה מהפנטסיות פועלות בעולם בעל מאפיינים ימי-בינימים או של העולם העתיק. וזה מתחבר לרומנטיקה-נוסטלגיה לעולם העתיק בכלל. בדיוק כמו שיש אנשים שמה שעושה להם את זה זה העתיד ונופים של ערים בשנת 2540 חלליות וחייזרים. אבל גם הרצון להכיר את העתיד וגם הרצון להתחבר לעבר הם צרכים אנושיים בסיסיים.
ולסיום בינתיים – העובדה לגבי אישית שכמעט כל ספרי הקריאה שלי בכמה השנים האחרונות הם פנטסיה. וקראתי בימי חיי אלפים רבים של ספרים מתחומים וסוגות שונות. וכרגע אני מרגיש צורך בזה. ומזה אפשר ללמוד שזהו צורך אנושי – לפחות לגבי. ומשום שאני מכיר עוד אנשים כאלה אפשר גם להרחיב את זה קצת יותר… :-)
מעניין.
אבל יחד עם זאת, שלושת הטיעונים שלך נראים לי קצת פגומים מבחינה לוגית.
1) הקלות שבה חיברת בין "ליצור מציאות" לבין "להיות שותפים ביצירת מציאות של מישהו אחר" הופכת את כל הטיעון הזה לקצת בעייתי, משהו אפעס.
2) יש חלוקה מפורסמת במדע הדתות (ובאנתרופולוגיה של הדת) בין מדע, דת וקסם. בחלוקה הזו מדע וקסם דומים אחד לשני, ושונים מהדת – גם במדע וגם בקסם הכוונה היא לשלוט בעולם *הזה*, להשפיע עליו על מנת להקל על החיים. בדת מתעניינים יותר בעולם *הבא*. במילים אחרות, גם במדע וגם בקסם המטרה היא לעלות על החוקים הבסיסיים של היקום על מנת לבצע בהם מניפולציה לתועלת המשתמש.
אני לא מסכים במיוחד עם ההגדרה הזו – היא פשטנית מדי. אבל ההגדרה שלך פשטנית לא פחות.
נדמה לי שאתה מדבר על ייעוד ובחירה (The Chosen One) יותר מאשר על קסם, וכאן סרטי פעולה מספקים בדיוק את אותו הדחף.
3) נוסטלגיה לעולם עתיק הייתה גורמת לתפוצתם של סרטי היסטוריה, לא סרטי פנטזיה. אתה מדבר על נוסטלגיה לעבר *מומצא*, דהינו, על רומנטיקה (במובן הרחב של המילה). גם כאן, לפנטזיה אין יתרונות ממשיים על ז'אנרים אחרים.
אז יכול להיות שפנטזיה בסך הכל מאחדת בז'אנר אחד כמה צרכים שבאים לידי סיפוק גם בז'אנרים אחרים – בעיקר צרכים רומנטיים – אבל נדמה לי שזה גם מחליש את הטיעון שלך וגם, במובן מסוים, מפספס את הנקודה.
והנקודה, לדעתי, היא שפנטזיה עוסקת בעיקר בבריחה לעולם אחר, ולכן מוטיב העולמות המקבילים נפוץ בה כל-כך. את זה היא מציעה יותר טוב מכל ז'אנר אחר.
מעניין.
1. כאשר אנחנו מדברים על סרטים רומנטיים – אם הולכים בכיוון שלי – הם מספקים צורך באהבה ו/או במיניות. אה-מה-מה (סלנג) כאשר בחור רווק בודד רואה סרט על בחור שמתאהב במישהי ואז היא מתה באופן טרגי, לא קרה לו בעצם שום דבר. _הוא_ לא התאהב, ו_הוא_ לא מצא את אהבת חייו, וגם _לו_ לא מת אף אחד (ברוך ה'). ובכ"ז הוא יוצא עם המון סיפוק מהחויה שהיתה לו בקולנוע. למה? אני חושב שמקובל לומר (וסתם הגיוני) מבחינה פסיכולוגית שלאדם יש צורך לחוות דברים דרך מדיום שלישי. "דוגמא אישית" "מודל לחיקוי" וכו'. ילדים משחקים בחרבות ואקדחי צעצוע ואח"כ הולכים לצבא. חתלתולים משקחים עם עלה וחוט ואח"כ צדים עכבר לארוחה. הבנת… יש תובנה פסיכולוגית שאותו דבר קורה עם סיפורים וסרטים. למשל משהו שאני לומד עכשיו – סיפרו של בטלהיים "קסמן של אגדות" מדבר על הערך של אגדות להתפתחות הילד לאור השקפה פסיכואנליטית. באותה מדה אני רוצה לטעון שאם אכן יש רצון אנושי בסיסי ליצור עולמות או להיות בורא משני", אזי יש ערך פסיכולוגי בלהיות שותפים (אפילו) פאסיביים בנסיון של מישהו אחר. ומבחינה זו צפיה בסרט פנטסיה יכולה לאפשר קטרזיס רוחני…
2. החלוקה הזו לא כ"כ מקובלת עלי. התנ"ך אם תשים לב לא מדבר כמעט בכלל על העולם הבא אלא (כמעט) אך ורק על העולם הזה. ההבטחות לשכר ועונש הם בקיום בארץ הפיזית, באריכות ימים וזרע (ילדים ודור המשך), בריאות וכו ושפע כלכלי – ובעיקר לכלל. יש רמזים על העולם הבא אבל הם בעיקר מתפרטים בתורה שבעל פה. חלוקה מעניינת טוענת שהעולם הבא הפך לעיקרי כתוצאה מהגלות וההתנתקות מהארץ הפיזית. והמצב הנורמלי הוא שהאדם רוצה שהמציאות שבה הוא חי תהיה מתוקנת ובזה הוא מתמקד (והעולמות האחרים הם פועל יוצא). בכל אופן בעיני ברור שהנושא המרכזי של הדת הוא לא העולם הזה ולא הבא אלא מערכת היחסים עם אלוהים והתביעה המוסרית מהאדם להיות טוב וישר. בכל מקרה יש קשר בין מדע וקסם ששניהם מחפשים שליטה ויכולת מניפולציה במציאות, לדת שעוסקת במחוייבות מוסרית, אבל גם זה נכון לדתות מסויימות, ויש הרבה תפיסות דתיות שמבחינתן המעשה הדתי מטרתו להשיג שליטה במציאות בעזרת האלים… אבל לענין שלנו:
אני מדבר מכח החלוקה המסורתית דווקא בספרות ובקולנוע בין מדע-בדיוני ופנטסיה. והשאלה היא מה נותנת הפנטסיה לא (רק) מול סרטים ריאליים אלא יותר – מול מד"ב. וכן ההפרדה היא לחלוטין בין בדיון ש(מנסה להיות) מבוסס מציאות ע"פ חוקי המדע המוכרים לנו, לבין בדיון שמלכתחילה בנוי על הנחות שלא מתיישבות עפ נקודת המבט המדעית המקובלת היום. מצד שני לא כך לגבי המדע של לפני אלף שנים… רוחות רפאים, אלכימיה, אסטרולוגיה, כישוף היו עובדות פשוטות ומוכחות גם בעיני רוב האנשים המלומדים אז. וכאן אני מקשר בין שלושה דברים: (א) העולם העתיק וימי הביניים (ב) תקופה שבה הדת, אלוהים, (ולהבדיל…) אלים, שדים, אלכימיה, כישוף – היו מקובלים כמציאות. ו(ג) פנטסיה – שעוסקת בהנ"ל. זאת לעומת בדיון שנוטה לעסוק ב(א) עתיד (ב) מציאות המבוססת על המדע המודרני ומתכחשת לחלוטין להנ"ל מסעיף ב' הקודם ו(ג) = מדע בדיוני.
3. יש שני סוגים של נוסטלגיה לעולם העתיק: נוסטלגיה ריאלית, למשל סרטים כמו "המלך ארתור" בגירסה האחרונה ה"ריאלית", לב אמיץ, טרויה וכיוצ"ב סרטי מלחמה עתיקים; הנוסטלגיה הפנטסטית היא לא למציאות הסטורית ריאלית קונקרטית אלא לאוירה שיש בה לגיטימציה למה שמייחד את הפנטסיה כנ"ל.
טוב.
אני לא מתווכח עם הטיעונים שלך, אני רק מציין שהם לא ממש מבוססים.
ואם יורשה לי, יש הבדל עצום בין אלכימיה, כישוף ודת – ותמיד היה, גם בתפיסות לפני מאות שנים. והתפיסה שלך היא מאוד, מאוד מערבית – אבל מתעלמת מהיחס לדת ולכישוף בתרבויות אחרות. ואתה גם מאחד בין חוויה ישירה לחוויה עקיפה.
בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שיש יותר מדי הכללות, השערות וחוסר דיוק בטיעונים שלך.
למה מערבית? (מאד-מאד).
לא רק מערבית, אפילו יהודית.
לדוגמא, הדגש על העולם הבא היה קיים בנצרות כמעט מראשיתה, ובאיסלאם מימיו הראשונים. ביהדות, אכן, המצב היה אחר.
לגבי המערב: רוחות רפאים, אלכימיה, אסטרולוגיה (ואני חושד שגם המשמעות אליה אתה מכוון כשאתה כותב "כישוף") הם מושגים מערביים לחלוטין, או כמעט לחלוטין.
תראה, זה לא ממש עקרוני. מה שחשוב לי הוא שאתה מצהיר הצהרות כלליות וגורפות – במלים אחרות, מגבש תיאוריות – כאשר נדמה לי שההכרות שלך עם תיאוריות קודמות שעסקו בתחומים קרובים היא, ובכן, לא מספקת.
הטיעון שלך על למה לא ימות הז'אנר
הוא, עד כמה שאני יודע, לא מבוססת על שום היגיון בסיסי. אולי אני טועה ובמקרה כזה אני מצטער מראש, אבל עד כמה שידוע לי אין בלוטה במוח שצורכת ב"סיפורים על בחורים ובחורות מתוך מבט הומוריסטי-משועשע או דרמטי". אני לא ממש בטוח שזה כל כך בסיסי בנפש האנושית, והטיעון שלך שזה הולך עם כל ז'אנר פלוס המילים "לצערי" אחרי ז'אנר האימה (יעני, אתה לא מעוניין בסרטי אימה ואתה לא צורך בהם), הוא קצת סותר.
אני לא מדבר על בלוטות במח
אני מהפסיכולוגיה-סוציולוגיה-מדעי הרוח, ולא ממדעי החיים…
מבחינה פסיכולוגית ברור שהעניין יחסים רגשיים בין גברים לנשים (או לצורך העניין גם בין גברים לגברים ובין נשים לנשים) הוא נושא מרכזי מאד בנפש האנושית. הפסיכולוגיה של פרוייד שמה את האנרגיה המינית כמקור האנרגיה הנפשית הראשוני ע"ש. והאהבה – לפי דעתו – היא ביטוי מסויים גם ראשוני יחסית של הליבידו. חוץ מזה – מספיק לראות כמה דיו שירים ספרים וכו' נכתבו בכל הדורות על אהבה מוצלחת או נכזבת. וברור שברגע שנוצר המדיום של הקלונוע חלק נכבד ממנו יוקדש לעניין זה. קומדיות רומנטיות הם תת-זאנר לנושא האהבה – המתייחס לצד המשעשע שבעניין. הבאתי רק על קצה המזלג – אבל אני חושב שבאמת ברור לחלוטין שזה נושא שעניין תמיד ותמיד ימשיך לעניין.
גם אלימות היא נושא שעומד במרכז תשומת הלב האנושית והוא צורך אנושי בסיסי. פרוייד דיבר על הטנטוס – יצר ההרס והחורבן והמוות. וגם זה דבר ברור שיש מליארדי הוכחות בשירים ספרים סרטים ובתי-ספר. ברור שכל עוד יהיו סרטים – לפני שהאופי האנושי יתוקן בביאת המשיח – יהיו סרטים עם אלימות, מכות והרג. כי זהו צורך אנושי בסיסי. אגב, אני אישית נהנה לעיתים מסרטים עם מדה מתונה של אלימות אבל מהרבה בחינות אני מעדיף אהבה על מלחמה.
פחד וחרדה הם גם רגשות בסיסיים שמהם נגזר הצורך בסרטי מתח ואימה. את המתח אני מתחבר לאימה זוועות ממש לא. אבל זה לא הנושא.
פסיכולוגים אחרים – ויקטור פרנקל למשל – דיברו על הצורך במשמעות, שממנו נגזרים בתחום הקולנוע הצורך בסרטים בעלי נימה פילוסופית או רוחנית שמעלים שאלות על משמעות הקיום האנושי.
ואני טוען שגם תחום הפנטסיה קשור לצורך אנושי פסיכולוגי בסיסי כמו הנ"ל. כמו שיש יצר מיני וצורך במיניות, וכמו שיש צורך באהבה וקשר אנושי, וכמו שיש צורך באלימות (בלי להתייחס למשמעויות המוסריות של זה), ופילוסופיה וכו' – גם המהות של הפנטסיה קשורה למשהו בסיסי כזה, ולכן התחום לעולם ישאר בשטח בלי קשר להצלחה או אי הצלחה של סרט כזה או אחר. הגם שיכולים להיות עליות וירידות בהתעניינות, ומעבר מתת-ז'אנר אחד לאחר.
אני לא אומר שהאהבה היא לא בסיסית בנפש האנושית
אם כי אני מודה לך מאוד על ההודעה המפורטת שלך :).
כל מה שאני אומר הוא שאני לפחות לא מרגיש שום צורך לראות תת-ז'אנר שמתייחס לצד ההומוריסטי שביחסים.
אהבה היא אולי צורך בסיסי אצלי ואצל כל אדם, אבל אני לא בטוח שבגלל זה אנשי הוליווד יכולים להתאים את הסרטים שהם מפיקים לפי תת-ז'אנרים נצרכים לנפש האנושית. אלה בסך הכל קומדיות שמדברות על הצורך הבסיסי, לא משהו שמספק את הצורך עצמו. להבדיל, כמובן, מסרטי מתח ואימה, אם כי בקשר לז'אנרים הללו אני מבין יותר טוב את מה שניסית לומר, אז עזוב את זה.
גם פנטסיה לא מספקת
את הצורך בבריאה משנית. אבל היא ממחישה משהו מזזה ונותנת אשליה שאתה שם. בדיוק במידה שהוליווד לא מספקת אהבה אלא נותנת אשליה של אהבה. יותר מזה התמונה של הוליווד על אהבה היא מעוותת ומאד יתכן שגם התמונה על פנטסיה, כמוש גם הבלשות בהאמיתית היא לא כמו הסרט עליה. אבל במסגרת אמממממ הצורך הנפשי באשליות ופנטסיות על מה שאנחנו מאד רוצים – הוליווד בהחלט מנסה לכוון למקומות שהאדם הכי צריך, כי שם הוא יתן את הכסף.
(א) לגבי רד (ב) לגבי הז'אנר
אני לא מבין למה אתה חושב שסרטים מספקים צורך שלא ניתן לספק בשום דרך אחרת.
ההגיון של הפקת סרטים הוא כלכלי נטו (במקרה של סרטי אולפן, כמובן). אם ז'אנר מסוים לא יצליח בצורה עקבית, אין לי ספק שיפיקו פחות מהז'אנר הזה או יפסיקו בכלל. זה לא שסרטים נוצרים בדרך אבולוציונית כלשהי לפי צרכים. בסופו של דבר מנהל האולפן מחליט האם יהיה לו כדאי להפיק סרט בנושא שנכשל בקופות שוב ושוב, וככל שהכשלונות חרוצים יותר, כך יש פחות סיכוי שהסרט יאושר.
כמובן שכל עניין הז'אנרים הולך בגלים, כמו סרטי האימה, הפוליטיקה, הסרטים האפיים וכו'.
לגבי הז'אנר
א. לא אמרתי שאי אפשר לספק בדרך אחרת. קודם כל יש ספרים ששם זה בכלל מתחיל. ויש עוד אפשרויות.
ב. אני גם מסכים שיש גלים ואופנות.
ג. אני גם מסכים שהשיקול של האולפנים הוא מאד כלכלי.
אבל מצד שני אני כן חושב שיש איזה נתיב אבולוציוני (למרות שלא הייתי בוחר דווקא במלה הזו אבל לצורך העניין זה מספק). אני חושב שיש התפתחות. יש צרכים שמתגלים יותר, שניתן להם צ'אנס.
יש שתי נקודות שצריך להזכיר. (1) יש צורך מתמיד ליצור עוד ועוד סרטים על בסיס קבוע. זה לא סופר שיצר כמה דברים ויש לו נתיב קבוע ללכת בו (או שיעבור למקצוע אחר). האולפן צריך כל הזמן להוציא סרטים, ויש הרבה אולפנים. ולכן הגיוני שמדי פעם אולפן מצליח ינסה לבדוק תחומים חדשים ומדי פעם ינסה לבדוק אופנות ישנות. למשל, גם אם תהיה תקופה ארוכה שקומדיות רומנטיות תהיינה כישלון קופתי, האולפנים יניחו שמדובר שהאטרנד הזמני הוא של הכשלון. שהיתה רוויה, ועוד כמה שנים 4-5 יחזרו לזה שוב. כי – כמו שאמרתי מדובר במשהו בסיסי שיש הנחה פשוטה שהוא לא "יפסיק" אף פעם. בסיכומו של דבר – אם מדובר בז'אנר שהוכיח את עצמו כמשהו בסיסי – אז תמיד יש סיכוי שיהיה האולפן שינסה להחזיר את הגל.
(2) לגבי יוצרים מוכשרים ו/או יומרנייים כמו פיטר ג'קסון או גיירמו דל טורו הם תמיד יכולים להדלק על משהו ולהרשות לעצמם לעשות אותו גם אם כללית אין הרבה הצלחות בתחום.
אז בעצם אנחנו מסכימים.
יש גלים ואופנות והכל חוזר חלילה. כרגע נראה שאין ביקוש לסרטי פנטזיה.
אז בעצם אנחנו מסכימים.
על העקרון אבל לא על המעשה.
בקיץ יש ה"פ 6 ואחכ 7א' ואח"כ 7ב'. נראה מה יהיה.
וההוביט…
נראה לי שאם אלו יצליחו מאד, מה שסביר מאד, אז יש סיכוי טוס שגם מנקודת מוצא של חיפוש גלים זה יתן תחושה לאולפנים שכדאי להמשיך לנסות.
וחוצמזה יש את המסע בדורך השחר. ועוד.
ואגב, לדעתי ההארי פוטר השלם (כל השמונה) הולך להיות סדרת הסרטים ההמשכיים המצליחה בהיסטוריה – תחשוב על זה. יחד עם שר"ה ושה"ק והאביר האפל – לא נראה לי שיש כאן תחושה שסוגרים באסטה…
אז בעצם אנחנו מסכימים.
שר"ה היה מזמן והיה זה שיצר את הגל הזה ואל תספח לפה את האביר האפל שהוא בכלל סרט קומיקס – מגמה אחרת לחלוטין.
שה"ק גם לא כל כך טרי והוא לא ממש נכנס לאותה קטגוריה כמו ה"פ ונרניה. הייתי אומר שהוא יותר כמו אינדיאנה ג'ונס מאשר כמו נרניה. הרפתקאות.
יכול להיות שההוביט יצליח באמת, נראה לגבי זה, אבל שאר הרשימה שלך לא הוכיחה משהו (וההוביט עוד לא יצא בכלל).
אז בעצם אנחנו (לא) מסכימים.?....
גם "המבוך של פאן", ו" הלבוי 2", ו"inkheart" ו"סיפורים לפני השינה", ואבק כוכבים – – – הם לא הארי פוטר ונרניה. וה"פ ונרניה הם לא שר"ה מכיוון שה"פ ונרניה הם קודם כל לנוער בהגדרה של הסרט, ושר"ה הוא קודם כל למבוגרים ולנוער יחד.
אם הכוונה בהערה הכללית על שקיעת הפנטסיה הכוונה ל:
"סרטי פנטסיה שמיועדים לנוער ומנסים לחקות את הארי פוטר ו/או נרניה" – אז יכול להיות שזה נכון אבל זה רחוק מאד מלהיות אמירה על תחום הפנטסיה בכלל ואפילו על תחום הפנטסיה לנוער.
מצד שני – איפה בדיוק היו סרטים כאלה שלא הצליחו? אולי המצפן הזהוב, אבל ממלכת טראביתיה היא לא ה"פ ולא נרניה (ויכול להיות שבגלל זה היא לא הצליחה), ועיר הענבר או משהו כזה זה בודאי לא ה"פ וכו'.
בקיצור – על מה אנחנו מדברים?
וזה בדיוק קשור למה שאני מנסה לומר אבל מכיוון אחר. תחום הפנטסיה נמצא פה כדי להישאר. בתוך התחום הזה – על צדדיו הבוגרים וה"לנוער ולמשפחה" – יש הרבה תת-תחומים כמוקומיקס, ערפדים, תואמי ה"פ (מה-שזה-לא-יהיה), סגנון שה"ק, פנטסיה -ריאליסטית כמו המבוך, ועוד ועוד ועוד. מבין התת-תחומים הללו – לדעתי – בהחלט יתכן שיהיו אופנות ועליות וירידות. והתחום של סדרות ספרים שהצליחו כספרים ועושים מהם סדרות של סרטים – יתכן שהוא יגמר (יש את הפרסי באופק ונראה מה יצא ממנו). התחום בכללי – לא בנוי על ההצלחה הזאת.
אני חושב שההצלחה של ה"פ ושר"ה העלת משהו שהיה קיים והכניסה אותו משולי הזרם למרכז, ובכללי שם הוא ישאר, עם תנודות במיקוד.
אז... מה עם ביקורת לסרט של 'מקס פיין'?
והנה אני עונה בחסכוניות:
http://www.fisheye.co.il/static/faq-general.htm#review