מלחמתו של צ'רלי ווילסון

מאת
פלאפי
– פורסם ב 9 בפברואר 2008Posted in: ביקורות

במאי: מייק ניקולס
תסריט: ארון סורקין
על פי הספר מאת ג'ורג' קריל
שחקנים: טום הנקס, פיליפ סימור הופמן, ג'וליה רוברטס, איימי אדאמס

'מלחמתו של צ'רלי ווילסון' נפתח בהצהרה שהוא מבוסס על אירועים אמיתיים, ואלמלא השנים האחרונות נטלו מההצהרה הזאת כל משמעות שפעם היתה לה, היה לי קל יותר להאמין לזה. אבל בתכל'ס, הסרט מבוסס על ספר, שבעצמו היה מבוסס על אירועים שבאמת קרו. או שלא.

הימים הם ימי שנות ה-80 המוקדמות. מסך הברזל עדיין ניצב איתן, והמלחמה הקרה בעיצומה. האימפריה הסובייטית הרשעה פולשת לאפגניסטן חסרת המגן, וחבר הקונגרס הטקסני צ'רלי ווילסון (טום הנקס) מבלה עם חשפניות בסוויטות בלאס וגאס. למרות שהוא מעורה במתרחש בעולם, הוא מעדיף לעסוק במיקרו-פוליטיקה פנימית, והעניין העיקרי שלו הוא להבטיח את בחירתו מחדש.

אבל ווילסון הוא גם במקרה חבר בוועדה שאחראית על תקצוב השירותים החשאיים של ארצות הברית. לכן, כשאחת התורמות המרכזיות שלו (ג'וליה רוברטס) מבקשת ממנו לטוס למזרח התיכון כדי לעזור לתושבי אפגניסטן להגן על עצמם, ובדרך להיות גדר חיה בין ברית המועצות למערב, הוא לא יכול לסרב לה. מכיוון שארה"ב לא יכולה לחמש את אפגניסטן באופן רשמי, כי המלחמה שלה עם ברית המועצות היא "קרה", הוא מארגן בסדרה של מהלכים, חלקם מתוחכמים, רובם ביורוקרטיים להחריד, את המלחמה החשאית הגדולה ביותר בהיסטוריה.

יד ימינו של ווילסון במהלך האירועים הוא סוכן ה-CIA גאסט אברקדוס, אדם ציני וממורמר, שתקוע בעבודה בלי עתיד, אבל למרות זאת מצליח למצוא בה קצת עניין בדמות הובלת מלחמת חורמה נגד הצבא האדום. ההופעה של פיליפ סימור הופמן כגאסט מאפילה על כל שאר השחקנים סביבו – לא שזה מפתיע. עם זאת, גם טום הנקס עושה עבודה כלל לא רעה. בניגוד לציפיות שלי, ווילסון בגילומו הוא לא אדם מנותק מהמציאות שנאלץ פתאום להתמודד עם זוועות העולם. הוא מכיר את אפגניסטן, ויודע מהם מהלכי הכוחות שם, כך שהשינוי שהוא צריך לעבור הוא הרבה פחות קיצוני מזה של, נניח, אוסקר שינדלר. אבל בגילומו של הנקס, המעבר של ווילסון בין מישהו שרק עושה את העבודה שלו, למישהו שמוכן לשנות סדרי עולם למען האמונות שלו, הוא מספיק אמין. אם כי אולי הקרדיט על זה צריך ללכת לתסריטאי.

את התסריט כתב ארון סורקין, היוצר של סדרת הטלוויזיה 'הבית הלבן', שתמיד היה ידוע בדמויות העגולות שהוא מוציא ממעבד התמלילים שלו. סורקין שייך לקבוצה קטנה מאוד של תסריטאים שנוטלים עבורי את הבעלות על הסרט מהבמאי, לידיים שלהם. כך שאולי הסרט הזה מפורסם כ"סרטו של מייק ניקולס", אבל בשבילי, זה קודם כל סרט של ארון סורקין. סורקין אמנם כותב דמוית נהדרות, אבל הדבר שהוא עושה הכי טוב, זה לכתוב דיאלוגים. בסדר, הוא גם מצטיין בלהיות צדקני ולנסות לחנך את הקהל שלו, אבל יותר מהכל הוא איש של שיחות, וגם בסרט הזה המגע שלו לא הלך לאיבוד. מי שמכיר את סורקין דרך יצירותיו הקודמות ( הוא כתב גם את 'הנשיא מאוהב' ו'בחורים טובים') ירגיש כמעט בבית בסרט הזה. השיחות המהירות, התשובות השנונות שנזרקות כלאחר יד, ובכלל, התחושה שזה כיף לשמוע שני בני אדם שפשוט מדברים זה עם זה, הכל שם. מאחר שווילסון הוא לא אדם מבריק במיוחד (פעם ראשונה לגיבור ביצירה של סורקין), רוב השנינות הושמה בפיו של הסוכן אברקדוס, שיכול היה בקלות להשתלב ב'הבית הלבן', אילו רק היה מקלל פחות.

מעבר לסיפורו האישי של ווילסון, הסרט הזה הוא כתב אישום נגד ארצות הברית, על הדרך שלה להתערב בסכסוכים בינלאומיים. וסורקין מראה לנו שכמו היום, גם אז האנשים שם למעלה לא ממש מבינים מהחיים שלהם. על פניו, הסרט מתנהל בתבנית סרטי "עם מספיק רצון, גם אדם אחד יכול לגרום לשינוי". רובו מוצג דרך העיניים של ווילסון, ואנחנו משתתפים עם ווילסון בישיבות בהן הוא מארגן שיתופי פעולה בינלאומיים לטובת האנושות. אנחנו אמורים לשמוח איתו כשהוא מצליח להשיג עוד מימון למלחמה, או קונה עוד ארסנל של כלי נשק חדשניים, והכל בלי התייחסות להשלכות שיהיו למעשים שלו בסופו של דבר. ולמרות זאת, המסר האמיתי ברור לחלוטין.

לא מפליא אותי שכישראלי קשה לי מאוד להזדהות עם לוחם חופש מוסלמי, שקורן מאושר כשהוא מצליח להפיל מסוק של הכובש האכזר. אבל נראה לי שגם הקהל האמריקאי לא היה אמור לצהול בהתלהבות למראה אותן תמונות, כי מאז שרמבו 3 עזר לאפגנים המסכנים להלחם בקומוניסטים הרשעים, האמריקאים גילו שלא כל כך נעים לעמוד בצד הלא נכון של טיל סטינגר. לכן מייק ניקולס יודע שלא צריך להאכיל את הקהל בכפית. למרות הצגת האירועים המאוד חד-צדדית, ברור לנו שאנחנו צופים פה בהתחלה של מה שבסופו של דבר הביא לעלייתו של בין-לאדן . בעצם, אם נתבונן על ההיסטוריה של המזרח התיכון דרך עיניים הוליוודיות, נגלה ש'מלחמתו של צ'רלי ווילסון' הוא לא יותר מהפריקוול ל'טיסה 93'.

תגיות: