מבין סרטי מונטי פייתון, האהוב עליי הוא:
34  |
משהו שונה לגמרי |
232  |
הגביע הקדוש |
| 147 |
בריאן כוכב עליון |
| 23 |
הופעה חיה בהוליווד |
| 53 |
טעם החיים |
מספר מצביעים: 489
מבין סרטי מונטי פייתון, האהוב עליי הוא
– פורסם ב 13 באוקטובר 2007Posted in: סקרים
הסנונית שמבשרת את בוא הסתיו?
משמעות החיים מצחיק לפרקים, אבל לא תמיד (מערכון האיש השמן במסעדה נמשך יותר מדי זמן), בריאן מצחיק בצפייה הראשונה, אבל פחות בבאות אחריה, "משהו שונה לגמרי" לא מחדש כלום למי שצפה בסדרה… רק הגביע הקדוש לא מיושבן לעולם.
ואני תוהה מה בעצם הביא את הסקר הזה עלינו? (לא שצריך סיבה לדון במונטי פייטון, אבל מתוך סקרנות)
כמו שאמרת - לא צריך סיבה.
משעשע
אבל מערכון האיש השמן היה מהאהובים על חברי בצבא ומהצטיטים. (אם כי לפייטון יש אין ספור ציטוטים גאוניים)
-האשף הדגול
בחרתי בטעם החיים.
האמת? הגביע הקדוש סרט טוב יותר, אבל טעם החיים היה הסרט הראשון שלהם שראיתי, ולכן אני שומר לו אמונים.
חוץ מזה, בכיתה י"ב כששיחקנו פוטבול אמריקאי נגד כמה שישיסטים, נזכרתי בסצנת הרוגבי מהסרט והתחלתי להתפקע מצחוק.
כולם טובים
למעשה, אם הייתה אפשרות "כל התשובות נכונות", הייתי בוחר בה (וסביר להניח שגם עוד רבים). קשה לבחור בין גאונות קומית אחת לשניה מכיוון שלא מדובר פה בשיקולים של איכות, אלא אהבה של ממש. מבחינה טכנית, טעם החיים הכי טוב. מבחינה נרטיבית, בראיין לוקח. מבחינת הנאה נטו ויכולת לצוטט קטעים שלמים מתוך שינה, קולי הולך לגביע הקדוש (הבחירה שלי).
מסכים איתך. ואני נתתי את קולי לטעם החיים בגלל שיר הגלקסיה. פשוט סרט מדהים. למרות שמגיע למשהו שונה לגמרי בגלל המערכונים של חוטב העצים, התוכי והאורגן עכברים.
אכן כן מסכים לכל מילה
אבל הקטע של החוטב עצים הוא לא המשך "ישיר" של התוכי ?
במשהו שונה לגמרי, הוא המשך ישיר
בקרקס המעופף, יש למערכון התוכי המת סוף אחר. למעשה, שיר חוטב העצים תמיד מתחיל במשהו שנראה כמו מערכון, אבל מופסק באמצע בידי הזמר (כמעט תמיד מייקל פאלין) שנמאס לו מהעיסוק של דמותו. בקרקס המעופף, זה ספר ששונא לספר. בהוליווד בול, זה אריק איידל שנשבר באמצע מערכון לא מוצלח. בערב לזכרו של ג'ורג' הריסון, מייקל פאלין עלה לשאת הספד ובאמצע, עבר לשיר. בדיסק Monty Python Sings זה מתחיל עם קריין חדשות (או חזאי, אני לא בטוח).
במשהו שונה לגמרי, הוא המשך ישיר
חזאי. בכלל בשלל ההופעות שלהם הם עשו הרבה מאוד גרסאות.
\\את כנראה הסיבה הכי לא צפויה
בסקר על מונטי פייתון, אבל בכל זאת – הצבעתי לבריאן כוכב עליון, לא רק בגלל המסר(…) אלא גם ובעיקר כי הוא הכי מרגש(!) מבין הסרטים שלהם – רק הוא והגביע הקדוש ראויים לתואר סרט ולא סדרת מערכונים (קורעים מחוק, אמנם), מבין שניהם – אני יותר אוהב את בWיאן.
תתעלמו בבקשה מזוועות ההקלדה
תודה!
כמעט ללא מחשבה
הגביע הקדוש,
שלא ימאס לעולם. (:
סקר עם תוצאה צפויה מראש
מה?!
קוראים לזה בריאן כוכב עליון?@# מה פספסתי?!
או, והצבעתי לזה כמובן, למרות שלקח לי כמה דקות להבין את הכוונה. כוכב עליון. לעזאזל.
מה?!
השם המתורגם הוא פארודיה על אופרת הרוק "ישו כוכב עליון" שעובדה גם לסרט כמה שנים לפני בריאן.
מה פספסת?
כלומר, איך חשבת שקוראים לזה?
מה פספסת?
החיים של בריאן. הוא לא פספס. הוא כנראה מעולם לא שמע את התרגום.
הצבעתי לבריאן, למרות שדי קשה להחליט איזה הכי מצחיק.
(אבל חבר'ה, הכי הרבה הצביעו לגביע הקדוש, די להיות צפויים!)
ואם זו דרכם להביע את הערצתם הרבה אלי, אז מה? אסור להם?
למונטי פיתון, לעין הדג,
כללי, בעצם. עשיתם לי את הסופ"ש.
ותגובה מפורטת? כשארגיש שאני מסוגלת לכתוב אחת בלי להידרדר לארבעה-חמישה עמודים של ציטוטים. מי שזקוק לרמז מוזמן לחפש את פרטי הכותבת שלי באתר. אני אולי לא מבינה באמנות, אבל אני יודעת מה אני אוהבת… אוה, לעזאזל.
"אני אולי לא מבינה באמנות, אבל אני יודעת מה אני אוהבת… "
והמערכון הספציפי הזה הוא בדיוק הסיבה למה "הוליווד" זכה לקול שלי.
הוא הפסיד את הקול שלי בגלל הרס מערכון התוכי.
מערכון התוכי? הוליווד?
אתה מדבר על ועכשיו למשהו אחר לגמרי, לא?
על מה אתם מדברים?!
מערכון התוכי? הוליווד?
העניין הזה של לעשות את מה שלא צפוי הוא מוטיב מרכזי בסגנון ההומור של הפייטונים (והאיקוויזיציה הספרדית).
זה די ידוע שדי נמאס לקליז והחברה מהמערכון הספציפי הזה. הוא גם לא מערכון מאוד מוצלח שלהם, יחסית.
למיכלאנג'לו והאפיפיור, או מערכון הארכיטקטים, או ממשחק הכדורגל בין גרמניה ליוון – שלהם יש ערך מעבר לדחקות או השווצה ביכולת הוורבאלית של הפייטונים. אבל זו רק דעתי.
אם תקראו את כל התגובות שלפני אחת אחרי השנייה
רק עם קולותיהם של החבורה
וקיבלתם מערכון קלאסי
ברבורים ארוכים זה טוב.
אוף. שלי לפני אחרון.
אני מרגיש כמו חובבי האירוויזיון ב-2006.
אוף. שלי לפני אחרון.
סליחה, אפשר למחוק את זה? נשאר לי בכינוי אהרו"כ בפוטנציה בטעות, מהאהרו"כ הקודם שלי.
לא.
לא.
למה? פשוט זאת הייתה הודעה כפולה…
אוף. שלי לפני אחרון.
אני מרגיש כמו חובבי האירוויזיון ב-2006.
פעם עשיתי סקר פרטי,
ומצאתי שבאחוזים גבוהים התשובה לשאלה הייתה בעצם 'סרט מונטי פייטון הראשון שראיתי'. ובאופן לא מפתיע, קודם ראיתי את 'בריאן' (שהוא גם הסרט הטוב ביותר שראיתי על תקופת בית שני וראשית הנצרות, אם כבר מדברים), וזו גם הבחירה שלי.
פעם עשיתי סקר פרטי,
גם הבחירה שלי הייתה הסרט מונטי פייתון הראשון שראיתי.
ואם אני לא זוכרת מה סרט המונטי פיתון הראשון שראיתי?
וזה אפילו לא עניין של זיכרון לקוי – פשוט הייתי צעירה מדי…
סרט מונטי פיתון הראשון שלמדתי בעל פה, נחשב?
עניין של טעם
כל הסרטים נפלאים, גם אם בריאן פחות מצחיק בצפיות חוזרות, וגם אם משהו שונה לגמרי הוא שחזור של המערכונים המוכרים. אבל "טעם החיים" הוא היחידי שיש לו ערך מוסף של ממש מעבר לקומדיה. הוא גם מרגש. והוא גם פילוסופי. וברגעים הטובים ביותר שלו, מבעד לפרצי הצחוק, הוא גם מדכא רצח. שזו סוג של מחמאה, אני מניח.
(אגב, בצפיה ראשונה ממש לא אהבתי אותו וחשבתי שהוא לא מצחיק. משעשע איך שהפרספקטיבה משתנה)
בריאן כוכב עליון כמובן
הסרט בו כמעט כל משפט ראוי לציטוט בהזדמנויות שונות. ואני אכן שומעת את הציטוטים האלה כל הזמן.
פנינת תרבות אמיתית.
בריאן.
בגלל הסצינה שאותי תמיד מצחיקה:
צליבה? מצוין, ישר, פנייה ראשונה ימינה…
זה ספויילר לומר שישו נצלב?
חסרה לי תשובה.
"אף אחד", או "אני לא אוהב את ההומור של מונטי פייתון".
כי יש פה רק תשובות מציאותיות
בסופו של דבר, בריאן. אני חושב.
כלומר, כולם טובים, וכולם פגומים ברמה כזאת או אחרת, ואם היתה אופציה לבחור איזה פרק טוב במיוחד מהקרקס המעופף יש סיכוי שקולי היה הולך אליו – שיאי האנרכיזם שלהם הגיעו בסדרה, בתקופות שבהן משחק האסוציאציות בין המערכונים איבד שליטה – אבל כיוון שאין אופציה כזאת, בחרתי בסרט שנותן קונטרה הכי איתנה לסגנון ההומור ששוכלל בקרקס. כי גם אם ב"טעם החיים" יש כמה רגעים של סאטירה יותר אכזרית, וגם אם לגביע הקדוש יש את הרגעים הבודדים הכי מצחיקים, וגם אם בהוליווד בול יש את הרפרנסים הפנימיים הכי משעשעים, וגם אם ב"משהו שונה לגמרי" יש… אה… את הרצח הכי יעיל של מערכונים מבריקים (נו, טוב, לפחות ניסיתי) – בריאן הוא הכי סרט. יש לו עלילה שממש מחזיקה מים, והוא מצליח גם לעשות וריאציה פארודית על הברית החדשה, וגם לעמוד בפני עצמו כסיפור סאטירי אוניברסלי עם נפח עלילתי ממשי. מבחינתי, קבוצת אנשים שעשתה מהפכה בתפיסה הלינארית המקובעת של אנשים לגבי הומור וסטוריטלינג, ואז, כשכולם עסוקים בלהתפעל מהפהכנות שלהם הולכת ויוצרת סרט מבריק בכלים סטנדרטיים לגמרי, מוכיחה דווקא שם את האיכויות שלה.
חוץ מזה – אני מאוד מעריך ומוקיר את האיכויות של מונתי פייטון בכל הגלגולים – טלוויזיוני, קולנועי ובימתי – אבל את היכולת להתגלגל מהם מצחוק איבדתי מזמן. אובר דוז קשה וחסר בקרה בגיל צעיר מדי, הייתי תמים, מה ידעתי.
הטריק הוא להמשיך לצחוק, פשוט להעביר את הצחוק כמה דקות קודם לכן. סיטואציה אמיתית, מאחת הצפיות האחרונות בגביע:
עצים! (צחוק בלתי נשלט) אקורד דרמטי! (קשיי נשימה) עצים!!
טעם החיים, בזכות המוות הכל כך פראטצ'טי.
מלבד "טעם החיים", צפיתי גם ב"בראיין כוכב עליון" וב"הגביע הקדוש" וניסיתי לצפות ב"וכעת נעבור למשהו שונה לגמרי". השניים הראשונים מדהימים, אבל "וכעת נעבור למשהו שונה לגמרי" הוא… אר… אממ… דרעק. ממש. זוועה. הרס מוחלט של מערכונים מצוינים. למצער, כאלה הן הדקות — הלא רבות, אני מודה — שהצלחתי לסבול לפני שהבנתי שמוטב לי לבלוע גלולת אקסטזי ולקנח בבקבוק קוניאק "מימינו" מלצפות בחילול הקודש הזה.
קמלוט! קמלוט!! קמלוט!!!
למרות ש"בריאן" אחראי לכמה מהציטוטים הכי טובים שנשמעו אי פעם בקומדיה/קולנוע/יקום, קולי הולך ל"גביע"… בעיקר בגלל הסנונית והחיילים הצרפתים…
ואם כבר "בריאן", אז אין כמו הציטוט הזה:
מעניין עד כמה הציטוט הזה לא עובד בכתב,
כי בביצוע משוחק הוא עדיין אחת הבדיחות הטובות ביותר שנתקלתי בה.
(כוונתי לציטוט השני)
זאת דוגמה מופלאה
לאיך שגם הבדיחה הכי טובה בעולם נהרסת אם שמים לה שלוש נקודות בסוף.
אממ, אממ!
כל בר דעת יודע שזו *לא* הבדיחה הכי טובה בעולם.
הרי את הבדיחה הכי טובה בעולם לא ניתן לפרסם כאן, כיוון שהדבר יביא לחיסולם המיידי של כל גולשי עין הדג.
אמא, אבא, ילד בן 12 וזוג תאומות חמודות עם קוקיות, וכמובן כלב קוקר ספאנייל חמוד – הולכים לסוכן כשרונות.
האבא אומר – "יש לנו מופע בשבילך!".
הסוכן עונה לו "אני מצטער, אני לא עוסק במופעים משפחתיים, הם חמודים מדי וזה לגמרי פאסה".
האבא מתעקש – "בבקשה אדוני! אתה חייב לתת לנו צ'אנס! עשינו דרך ארוכה!".
הסוכן מתבונן בעיניו הכמהות, ומתמלא רחמים – "טוב, בוא נראה מה יש לכם להציע…".
זו לא הבדיחה הטובה בעולם
זו הבדיחה הגסה ביותר בעולם.
ובין המשעממות שהוא מסוגל להציע.
עלי זה עובד
כי כשאני קוראת את זה אני כבר שומעת את הקול האומלל של בריאן, את הקהל עונה כאיש אחד, ואת זה שטוען שהוא לא שונה…
הדבר הזה יצחיק אותי גם בגירסת הקומיקס. אין ספק.
הסצינה הזו היא האהובה עלי ביותר, כי הכל כאן בהפוך על הפוך על הפוך.
ופעם נכחתי בסיטואציה בדיוק כזאת: בהופעה של סטינג, הוא שר: Be yourself, no matter what they say וכל הקהל חזר אחריו: Be yourself, no matter what they say… ועוד עם הנפת ידיים לפי הקצב… היה מזעזע.
בקשר לגביע הקדוש,
לאחרונה גיליתי שאני לא היחיד שחושב שזה שאנשים צוחקים מציטוטי מונטי פייתון זה די מדכא:
http://xkcd.com/16/
איזו בושה.
לא…ראיתי…כלום…
אכן בושה.
לך לספרית ה DVD הקרובה למקום מגוריך, קח את בריאן כוכב עליון ושב לצפות.
האמת, עדיף לקנות כי זה סרט שנורא כיף מדי פעם סתם לצפות בו בסצינה אקראית.
אה, ומה על מי שניסה אבל לא מצא עותק למכירה?
לא היה בדיסק קלאב, לא בתו השמיני, ואני די משוכנעת שבטאואר רקורדס או שלא יהיה או שהמחיר יהיה איום. את משמעות החיים, אגב, הצלחתי למצוא בשלושים ש"ח, בצירוף פס קול לצפיה בבודדים.
בזמנו מצאתי דווקא ב'מגה'
את 'בריאן' בגרסה משופצת (סאונד 5.1) בחמישים שקלים בלבד. כדאי לבדוק גם בסופרמרקטים, לפעמים. (הבזמנו הזה היה לפני כשנה).
בזמנו מצאתי דווקא ב'מגה'
יש בטאוור גירסה מהודרת של בראיין, הגביע הקדוש וטעם החיים באוסף ב-240 ש"ח.
קניתי לפני שבועיים עם חיוך על הפנים.
ואילו אני עומד לקבל מארז
מהולל הכולל את כל עונות הקרקס המעופף וזה עלה לי בסך הכל 210 ש"ח. כיף להיות אני.
איך?
לי יש כבר את הקרקס, אבל במחיר כזה אולי אקנה מתנה לעוד מישהו.
למשל לאחותך המאומצת האובדת האינטרנטית?...
אמאזון
דוט קום
פחות מסובך ממה שהיה ניתן לשער
אני מניח שזה מכיוון שהגביע הקדוש הוא אחד מסרטי הקאלט שלי, ועל כן הבחירה שלי היא בו אוטומטית.
עם זאת, מפתיע אותי מספר הקולות המצומצם שקיבל משהו שונה לגמרי. אני כל כך אוהב אותו. אני אוהב את כולם, כן, אבל יש משהו שונה לגמרי הוא בעיניי מבין המוצלחים.
ארררר, בזמן שאני כותב את זה, אני נזכר ב"every sperm is sacred" ובכמה שגם הסרט הזה נפלא. מזל שאני אוהד כה גדול של הגביע, אחרת באמת הייתי נתקל בבעיה..
פעם ראיתי סקר כזה באתר מונטי פייטון הישראלי, ושם דווקא בראיין לקח. התוצאה שאני מעדיף!
חבל שהאתר הזה קצת קפא בזמן…
מממ לא פשוט
מתוך עקרון ראיתי את הסרטים.
לא אהבתי אותם.
לא אשמח לראות אותם שוב.
לא רוצה לדבר עליהם.
לא מצחיק אותי.
ולא הצבעתי לאף אחד מהם.
וזהו.
אבל!
הם סרטים נהדרים לציטוט.
לא מצאתי בהם שום דבר טוב כמכלול שהוא "סרט" אבל מבחינת היכולת לצטט מהם הם כמעט משתווים לנסיכה הקסומה.
הם מין סרטים כאילה שצריך לראות ולו כדי להבין אנשים אחרים מנצחים בוויכוח בהצהרת spliters! למשל.
… ועם אנשים כאלה אפשר לדבר רק עם ציטוטים אחרים מהסרטים. כמעט כמו שפה פרטית שכזו.
מאוד מוזר.
אגב פייתון,
מערכוני אנימציה של גיליאם מהתקופה הפרה-פייתונית:
http://www.youtube.com/watch?v=az5HglZBoso
http://www.youtube.com/watch?v=6KUqHzk26kI
בחרתי בגביע הקדוש רק כי Spam לא היה ב- "Now for something…"
הגביע הקדוש
סרט המונתי פייתון הראשון שראיתי, וגם הטוב ביותר ביחס לאחרים. למרות שזה היה בכיתה ה' ובלי כתוביות הצלחתי להבין מספיק בשביל לצחוק במשך כל הסרט (כשלא הייתי עסוקה בלנסות לפענח את המבטא הבריטי הארור שלהם)
שומרת אמונים לגביע הקדוש.
זה היה הסרט הראשון שלהם שראיתי, והוא כל כך ניתן-לציטוט.
ארורים תהיו
כמה קשה, כואב, פוגע, מעייף, מערער, משגע, מעצבנת, מטמטמת, מנוון, מכעיסה, מטריף, מאיים, מרושע, מגעיל ומטריד הוא הצורך לבחור בין האופציות הללו. היה לי יותר קל להחליט איזה מהאחים שלי אני מעדיף שיחיה….
בכל אופן- "חי בהוליווד". סיבה? כשזה נוגע למונטי פייטון אני יורק בפרצופה של הסיבה ומפליץ בכיוונו הכללי של ההיגיון.
וחוץ מזה- ALBATROSS!
המופע בהוליווד
הגביע הקדוש היה מתמודד רציני, כי כמו שצוין הוא פשוט שורה מתמשכת של סצנות פנטסטיות, אבל אולי ראיתי אותו כבר יותר מדי או שהסוף שלו מעצבן מספיק בשביל שהקול שלי ילך להוליווד.
מיכאלאנג'לו והאפיפיור, ארבעת היורקשיירים, שיר הפילוסופים, סוכנות הנסיעות, אלבטרוס והפאה המעופפת של טרי ג'ונס הם סוג של נוסחה מנצחת.
בריאן כוכב עליון - אבל
התלבטתי קצת, בינו לבין "הגביע הקדוש".
הגרסה מהקרקס המעופף יותר ארוכה
http://www.youtube.com/watch?v=GipFyAsYK1M
שהמוכר ישכנע את הלקוח שהתוכי חי והלקוח יצא שמח עם תוכי מת?
זה פחות או יותר ההפך המוחלט מסוף פיתוני.
שייכנס קצין ויודיע לכולם שזה לא מצחיק.
או זה, או פנתר מגן החיות התנ"כי שיעצור מישהו על התחזות. אני לא מכירה הרבה מערכונים של מונטי פייתון שלא נגמרים באחת משתי הדרכים הנ"ל…
תמיד אפשר לירות במישהו
הם עשו את זה לא פעם וזו כנראה הדרך היחידה לסיים מערכון של מונטי פייתון מבלי להמשיך לקטע אחר. אם אין אקדח, אפשר גם להפיל משקולת של 16 טון.
או לשחרר נמר.
אבל בהתחשב שכולם מכירים את הסוף הפייתוני (שיר החוטבים)
זה הסוף הא צפוי והדיסוננסי, או הפייתוני, כמו דוגמא של טוב אז אני אחליף לך אותו
אבל הם בטח לא יצפו שזה ישמע ככה:
http://www.youtube.com/watch?v=aiVOG199X2c&mode=related&search=
לו רק ווילהלם השני היה מנצח הכל היה נשמע ככה!
ואם בפייתון עסקינן,
צפוי למדי אבל..
שוטר נכנס ועוצר אותו על התעללות בבעל חיים מת.
הקונה קופץ על האבחנה ואומר למוכר :"אתה רואה? גם השוטר אומר שהוא מת."
המוכר נכנע ומציע לו סוס פוני (בגירסת הגביע הקדוש) כתחליף.
הקונה מרוצה מאד ויוצא בדהרה קלילה מהחנות.
השוטר ניגש למוכר ושואל:"יש לך במקרה קיפוד גדול במידה יוצאת דופן למכירה?"
— סוף המערכון.
''ואם בפייתון עסקנו''.
אה! מצבי רע מאוד אם כשאומרים "פייתון" בכתבה על מונטי פייתון, עדיין הדבר הראשון שעולה לי לראש זו שפת הסקריפטים פייתון.
(וכן, אני יודעת שהיא נקראה על שמם. זה לא משנה).
מצד אחד, תנחומי.
ומצד שני, תיקון העובדה העגומה הזו הוא עבודה של כמה שעות, בסך הכל, ומהעבודות הכיפיות במיוחד.
ואם בפייתון עסקינן,
יענו אתה רוצה סוף פתאומי? אם יש לך מדפסת ענקית, או בד גדול, קיצר, פשוט משום מקום במערון יהיה קול של כזה פלוץ ותיפול רגל ענקית ותסתיר אותך.
הופעה חיה בהוליווד
האפיפיור ומיכאלאנגלו, פשוט ממוטט אותי כל פעם מחדש, עד כדי כך שיש לי את המערכות שמור במחשב כף יד שלי.
הסקר הזה העלה חיוך על שפתיי
ALWAYS LOOK ON THE BRIGHT SIDE OF LIFE על הצלב.
ו- KILL THE WITCH, KILL THE WITCH
אין על ההומור הבריטי ועל זה של החבורה העליזה של מונטי פייטון בפרט!
אני רק תיקון:
זה BURN the witch, לא KILL.
אם כבר:
אבל זה כבר להיות אובססיבית.
תפסיקו כבר להצביע לגביע הקדוש!
אתם כולכם אינדיבידואלים!
אני לא.
אני חוטב עצים.
אז מה, לי יש חצי דבורה.
עבדול.
מהו הקטע.מערכון האהוב ביותר
קשה מאוד להחליט מה תהיה רשימת ה Top 10 שלי אבל אני בטוח אכניס את הקטע ההזוי: "Find the fish" מ The Meaning of Life
הקטע הקצרצר הזה קורע אותי כל פעם מחדש.
מעניין, מה גרם לך להיזכר דווקא בו?
זה כל כך עשה לי סיוטים.
ובאופן כללי מונטי פייתון ודגים.
גם ריקוד הצלפת הדגים שלהם הוא נפלא.
ולסיכום:
אני לא מאמין שאני כותב את זה,
אבל זה לא
?
נדמה לי ששתי הצורות מופיעות במהלך הקטע.
אבל אני לא רוצה להתחייב. אז שיוטיוב יעשה את זה בשבילי:
http://youtube.com/watch?v=NtjGxQ43-DI
(שים לב שבהתחלה זה AND, אבל בקטע המצוטט זה THAT, ושלדאבוני הציטוט שלי הוא בכל זאת ציטוט חסר. !מתחבאת מתחת לשולחן ועושה קולות של שטיח מפאת הבושה!)
ולמי שתהה אם יכול להיות דבר הזוי יותר מהקטע הנ"ל:
http://youtube.com/watch?v=R1exsnIPCkU
אני הכי אוהב את המערכון על המשלחת לקילימנג'רו
אני הכי אוהב את המערכון על המשלחת לקילימנג'רו
למה?
למה?
למה?
למה?
בכוונה פעמיים?
ארבע פעמים.
שני זוגות תאומים זהים.
מה זה???
מה עם "מונטי פייטון והרוח מנשבת בערבי הנחל"? למה הסרט לא מוזכר?
כי זה לא ''סרט של מונטי פייתון''
זה עיבוד לספר ידוע, בכיכובם של מונטי פייתון ועם בימוי של טרי ג'ונס, אבל עדיין לא "סרט של מונטי פייתון".
למרות זאת, אני הייתי בוחר בו.
אני נורא אהבתי אותו. יש לי אותו על דיוידי אפילו.
גם זה לא מדויק
לקחו חלק בסרט ארבעה מבין ששת חברי מונטי פייתון. ו*לא* קוראים לו 'מונטי פייתון והרוח בערבי הנחל'.
מה אצלנו?
שמיעה מקרית של "שיר המכולת" ברדיו, גרמה לי לתהות האם כוורת הם המקבילה הישראלית של מונטי פייתון? הם עבדו ביחד בשנות ה-70, הכירו בשנות ה-60, תבלו את הופעותיהם בקטעי נונסנס ושירים כמו "גליית" ו"סוקייאקי בלוז" מזכירים את חיבתם של הפייתונים להיסטוריה ולחיקוי תרבויות זרות. חוץ מזה, אלון אולארצ'יק וטרי גיליאם היו פעם ממש דומים.
אלא שכוורת היו קודם כל מוזיקאים ולא קומיקאים. הם הוסיפו את המערכונים בשביל הקהל ובשביל הרדיו, אבל עיקר פועלם היה בתחום השירה. לכן, נראה לי שהדבר הכי קרוב שהיה בארץ למונטי פייתון, היא דווקא התכנית "פלטפוס". למה?
•קטעי נונסנס המתבססים במידה רבה על יכולת משחק גבוהה. המבצעים נכנסים לדמויות עד הסוף ולא נוצרת אוירה של חלטורה.
•המערכונים אינם פוליטיים באופיים, אלא מציבים סיטואציות מגוונות המבוססות על הקצנה של דמויות מהרחוב ומעולם הבידור.
•חלק מהמערכונים הם באורך של כמה שניות בלבד.
•הקטעים המוזיקליים ובמיוחד "תקוע לי פרח בתחת" ו"פיצול אישיות", הם פייתונים להפליא בפשטותם הגסה.
•דמויות חוזרות רבות מתאפיינות בדיבור מעוות ואינטליגנציה נמוכה (א-לה גאמבי).
•עם הזמן, נטו חברי פלטפוס יותר ויותר להומור שחור ולא מעט מערכונים מסתיימים בטרגדיה, או כאשר הדמות הראשית מופסדת.
•אלמנט האורחים המטורללים – מערכונים רבים של שתי הקבוצות כוללים התפרצות של שאר השחקנים אל הסצנה לשם גרימת כאוס. מערכון ה"אל תתבאס" של פלטפוס תמיד מזכיר לי את מערכון "האינקוויזיציה הספרדית".
ההשוואה לא מלאה, אבל בטלויזיה הדלילה יחסית בהומור פרוע של ישראל, הייתי אומר שפלטפוס היא התכנית הכי פייתונית שהועלתה אי פעם בארץ וחבל מאוד שאין יותר קטעים שלהם ביו-טיוב לשם הדגמה.
מה עם החמישייה הקאמרית?
אני מסכים איתך בנוגע לפלטפוס מבחינת הדמיון החיצוני של סוג הההומור והמערכונים. אבל מבחינת היכולת להציג סיטואציות וקודים חברתיים ותרבותיים מקומיים בצורה מגוחכת, אני חושב ש-'החמישיה הקאמרית' היו יותר קרובים לנימה האבסורדית של ההומור הפייתוני. זה בולט במערכונים שמתעסקים בצבא.
חלקית
החמישיה הקאמרית לא עשו הרבה נונסנס לשם נונסנס והתמקדו יותר בסיטואציות בעלות אופי "מציאותי" שקשור בחיים בישראל ובאקטואליה. העדפתי לציין את פלטפוס כי אצלם הנטיה לנונסנס ולסיום מפתיע של המערכון גבוהה יותר. החמישיה הקאמרית דומה יותר לחנוך לוין ובניגוד לפייתונים ולפלטפוס, חלק גדול מהמערכונים שלהם נעשו במטרה לזעזע ולמתוח ביקורת. אצל מונטי פייתון, ביקורת חברתית/פוליטית לא הייתה מוטיב מרכזי כמו בחמישיה, אלא יותר דרך לצחוק על המעמדות הגבוהים ובכך, יצירת הומור שובר גבולות שאינו פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר.
עוד הבדל משמעותי לדעתי, הוא שמונטי פייתון ופלטפוס כתבו את המערכונים בעצמם, בעוד לחמישיה הקאמרית היו תסריטאים. בעקבות זאת, החמישיה דומה יותר להצגה בה השחקנים מותאמים לדמויות, בעוד אצל הפייתונים הדמויות נוצרו מתוך המבצעים.
בכל הנוגע להצגת הצבא, אני לא חושב שיש מקבילה ספציפית בארץ. בבריטניה, קציני צבא הם (או היו לאורך ההיסטוריה) אצילים שנוהגים לייחס לעצמם תכונות מוסריות והבנה תרבותית גבוהות במיוחד, מה שהופך אותם מגוחכים בעיני העם. בארץ, הצבא הוא חויה שרוב צופי הטלויזיה נחשפים אליה ועל כן, מלבד הרס"ר הטיפש והבהמי, אין תדמית קבועה של לובש מדים מגוחך.
לחמישיה הקאמרית יש מערכונים מפורסמים של סופרמן ערס בצה"ל ושל רס"ר קרקס קפדן. פלטפוס פעם הציגו את המפקד כטיפוס חברי שמחפש להתחיל עם חיילת וכותב למגירה (חנן לדרמן, חבל שהוא כבר לא בעסק) ופעם כמי שמקפיד מדי על הנהלים ומבזבז את כל המערכון על הקראת שמות של מי שלא יוצא לפעולה (תומ"ש). דווקא כשזה מגיע ליצוג הצבא, אין בארץ עקביות.
ניקוי ראש קיבלו השראה ממונטי פייתון...
ומי שידבוק בלינק הבא עד סופו יבחין אולי בכך שמדובר בהשראה-עד-כדי-גניבה:
http://youtube.com/watch?v=l-GMlfY7AsY
קטעי האנימציה הם גנבה מוצדקת
לגבי דברים אחרים, גם ניקוי ראש, כמו החמישיה הקאמרית, היא תכנית שנוצרה בידי תסריטאים ושחקנים, לא בידי קומיקאים נטו. בקישור שהבאת, יש רק קטע קצר שמזכיר את מונטי פייתון (אבל תודי שהפייתונים היו לוקחים אותו הרבה יותר רחוק) ומעבר לזה, אין הרבה דמיון. כלומר, אני מסכים שההשראה הייתה, אבל אני מתייחס בעיקר לתוכן של המערכונים שלדעתי, פלטפוס הכי קרובים אליו.
לא, לא, בקטע שהבאתי יש קטע קצר שהוא מונטי פייתון.
האציל והים זה מערכון של הפייתונים, רק שבקרקס המעופף הוא בצבע. באופן אישי, כשגיליתי את זה לאחרונה, הזדעזעתי עד עמקי נשמתי.
כדברי הפילוסוף האוסטרי רודולף שטיינר:
וואלה? הם למעשה העתיקו אחד לאחד מערכון שכבר קיים?
אני למעשה לא סגורה על זה.
או שהם העתיקו אחד לאחד מערכון קיים, או שהם שידרו מערכון קיים רק ללא הצבע – לא רואים את הפנים של אף אחד מהשחקנים, והכל (אביזרים, מוזיקה, תנועה) מוכר לי נורא מהגרסה הפייתונית, אבל עבר זמן רב מאז ראיתי אותו לאחרונה אז אני לא יכולה לפסול את האפשרות שהוא צולם מחדש על ידי אנשי ניקוי ראש…
לא הצלחתי כל כך למצוא אותו ברשת...
אבלנראה לי שמדובר ב Aristocrat at beach בפרק הזה:
http://www.tv.com/monty-pythons-flying-circus/owl-stretching-time/episode/57054/summary.html
הנה שאלה
האם בניקוי ראש היה בד"כ פס צחוק מוקלט? אם לא, זו ראיה לכך שהקטע נלקח מתכנית אחרת.
הם לא העתיקו
ב"ניקוי ראש" שודרו בין השאר גם קטעי אנימציה מ"הקרקס המעופף", ביודעין, באישור, ככל הנראה גם בתשלום ותוך מתן קרדיט בכתוביות.
לא שזכיתי לחוות את התוכנית בזמן אמיתי, אבל לפני כשנה שודרו כמה תוכניות מלאות של ניקוי ראש בלילה אחד נפלא, ושם שובצו קטעים מוכרים אף יותר, ובכתוביות צוין המקור.
מה אצלנו?
היפופוטם לדעתי עולים לכל המאפיינים הנ"ל (ולדעתי גם יותר מצחיקים וכיפיים אבל זה כבר עניין של טעם)
ושכחת כמה העתקות בוטות,
כגון הקטע עם שני אוהדי הכדורגל בקונצרט של הפילהרמונית, שמזכיר – ולא במקרה – את משחק הכדורגל של הפילוסופים היוונים נגד הפילוסופים הגרמנים.
לא שכחתי, סתם לא ראיתי את הקטע
קטע מצוין
אבל אני לא רואה את הקשר לכדורגל הפילוסופי, בוודאי שלא ברמה של "העתקה בוטה".
מה אצלנו?
לגבי כוורת – מי שיסתכל בעטיפה האחורית של "צפוף באוזן" יגלה ציור משעשע של יוסי אבולעפיה, שמציג את חברי הלהקה באינטראקציה עם דמויות וסיפורים מהשירים באלבום (גוליית, צפרדעים, אינספקטור וכו'). הסגנון של הציור לא משאיר מקום לספק – ההשפעות של גיליאם צועקות לשמיים.
גם ההומור הסנדרסוני שאב באופן מובהק לא מעט מהאנרכיזם שליווה את ההומור הפייתוני.
אבל מבחינתי המקבילה הישראלית, לפחות מבחינה סגנונית, הייתה ונשארה "העולם הערב". "פלטפוס" ו"החמישיה", שכבודם במקומם מונח כמובן, עדיין עשו בסך הכל תוכניות מערכונים. מערכונים מאוד מוצלחים, אבל עדיין מערכונים נטו. "העולם הערב" היו היחידים ששיחקו עם הפורמט הטלוויזיוני באופן מופרע כפי שהפייתונים עשו. רק ב"העולם הערב" מערכון אחד יכול היה להתפרץ לתוך מערכון שני, או להתפצל לכמה מערכונים נפרדים שמשובצים לאורך התוכנית. רק אצלם הייתה התייחסות מודעת לחלוטין למצלמה ולמשחקי עריכה. רק אצלם הייתה לעיתים זרימה אסוציאטיבית ממערכון אחד לשני. רק אצלם דמויות עצרו מערכונים כי הם לא חשבו שהם מצחיקים. ורק אצלם מערכונים התייחסו באופן שיטתי ומודע לחלוטין האחד לשני. וכן, גם הם גנבו לא מעט מפייתון (הדוגמא הכי זכורה לי היא רצף הפרסומות קוקסילן-סימה שמן וכו', שלקוח אחד לאחד ממערכון הפרסומות של גיליאם).
אל תקפצו כולכם בבת אחת,
אני יודע שדג ושמו ונדה זה לא של מונטי פייטון, אבל ברוחו ובשחקניו הוא פיטוני לחלוטין.
או בקיצור, איך שכחתם אותו? הוא בהחלט מתעלה על פורסט גאאמפ.