נקסט

מאת
רז גרינברג
– פורסם ב 2 במאי 2007Posted in: ביקורות

במקור: Next
במאי: לי טמאהורי
תסריט: גארי גולדמן, ג'ונתן הנסלי
על פי סיפור מאת פיליפ ק. דיק
שחקנים: ניקולס קייג', ג'וליאן מור, ג'סיקה ביל

יכול להיות שסתם נדמה לי, אבל האם התרחשה איזו טעות ברצף הזמן/חלל שגרמה לשמותיהם של שני סרטים של הבמאי לי טמאהורי להתחלף? לסרט ג'יימס בונד שטמאהורי ביים לפני חמש שנים, כמו לכל סרט אחר בסדרה, אין שם מתאים יותר מזה שהדביקו לסרטו הנוכחי -'הבא בתור'. מצד שני, בהתבסס על ההתרחשויות בסרט הנוכחי שלו, אין שם שהיה יכול להתאים לו מאשר שמו של הסרט ההוא של בונד, 'למות ביום אחר'.

כל הסיפור הזה עם השמות נשמע כמו משהו שיצא מתוך ספר של פיליפ ק. דיק, ושלא במפתיע, הסרט שבארצנו הוענק לו השם העברי למהדרין 'נקסט', אכן מבוסס על סיפור שכתב דיק – 'האיש המוזהב'. כמה מהספר הגיע לסרט? לא קראתי, אבל אני מנחש שלא הרבה (התסריטאי, גרי גולדמן, כבר לקח בעבר סיפור אחר של דיק והפך אותו ל'זיכרון גורלי' – נו, ההוא עם שוורצנגר שמתגרש משרון סטון בעזרת אקדח). מצד שני, הליהוק לתפקיד הראשי דווקא מתאים: ניקולס קייג', עם פוזת הזרוק הנצחית שלו – לא משנה איך הוא מסתפר, מתלבש, מתגלח, תמיד הוא מצליח להיראות כמו הומלס – הוא שחקן שנראה כאילו נולד לגלם דמויות דיקיות.

ב'נקסט' קייג' מגלם את כריס ג'ונסון, קוסם-במה בלאס וגאס. אדם ברוך כשרונות, שכמו מרבית הפרפורמרים בעיר הנ"ל, אחד העיקריים שבהם הוא זיוני שכל. הפה של ג'ונסון בסרט לא מפסיק להפיק פניני חוכמת חיים שכמותן לא תמצאו כיום אפילו בפינת העתידות של מסטיק בזוקה. כשרון נוסף של ג'ונסון נוגע לעתידות מסוג אחר, הפעם כאלה על אמת. ג'ונסון מסוגל לראות מה יתרחש סביבו בעתיד הקרוב מאוד (שתי דקות). כמובן, ג'ונסון משתמש ביכולת הזאת כדי להגן על חסרי הישע מפני…

לא, האמת, הוא לא משתמש ביכולת שלו כדי לסייע לאף אחד. ג'ונסון דווקא משתמש בה באופן הצפוי: לרמות את בתי הקזינו בעיר ולהרוויח כסף. עד שבשלב מסוים מגיעים נציגי הבולשת הפדרלית, ובראשם הסוכנת פריס (ג'וליאן מור). הם רוצים לעלות על עקבותיו של ארגון טרור צרפתי(?) שמתכנן פיגוע גרעיני בארה"ב, ומנסים לשכנע את ג'ונסון שעם כוח גדול באה גם אתם יודעים מה. הוא מצדו לא מתרשם, ומתעצבן עליהם שהם מפריעים לו בפגישה החזויה עם אהובת לבו ליז (ג'סיקה ביל, שכנראה לא למדה מ'אמן האשליות' שעדיף להתרחק מקוסמים).

'נקסט' הוא לא סרט ארוך, ובכל זאת אפשר לחלק את ההתרחשויות בו לשלושה סוגים נפרדים. הסוג הראשון, והמוצלח ביותר, הוא זה שבו ג'ונסון מחלץ את עצמו מברוך פוטנציאלי כזה או אחר על ידי שימוש ביכולת שלו. סצינות מהסוג הזה מופיעות בעיקר בחלק הראשון של הסרט, וגם קצת לקראת האמצע, והן עשויות טוב. לא משהו שלא נראה בעבר (מישהו ראה פעם את סדרת הטלוויזיה 'האזור המת'?), אבל העסק מבדר במידה ראויה.

הסוג השני, וההרבה פחות מוצלח, הוא סיפור האהבה המתפתח בין ג'ונסון וליז. בעיה קשה אחת עם הסיפור הזה נובעת מהיותו קלישאתי, לא אמין בגרוש, ומלא בקשקשת מעצבנת. הבעיה השניה היא שהוא תופס נפח גדול ומפוהק מאוד של זמן מתוך הסרט.

הסוג השלישי הוא סצינות אקשן. אתם יודעים – פיצוצים, יריות, מרדפים, כאלה. והן בסדר. לא מדהימות, אבל סבירות. משהו מהעוקץ של הסצינות האלה הולך לאיבוד בגלל האופי של הגיבור (אם הוא מסוגל לחזות כל קטסטרופה לפני שהיא מתרחשת, די ברור שהחבר'ה הטובים יצאו בשלום מכל הסיפור). עדיין, בחצי שעה האחרונה של הסרט, גם לחובבי אקשן הוא מספק את הסחורה.

כל השלושה ביחד מרכיבים סרט אידיוטומטים ממוצע (התסריט מלא, כצפוי, בחורים וחוסר סבירויות קיצוניות), מהסוג שאפשר ללכת אליו, אבל לא ממש חייבים. השחקנים טובים – קייג', כאמור, הוא ליהוק מוצלח לתפקיד, ההגדרה של מור כליהוק מוצלח היא ברירת המחדל, ובייל לא מפריעה יותר מדי. ויש גם הבלחות של פרצופים מוכרים (היי, זה פיטר פאלק מ'קולומבו'! והנה ההוא מ'באטלסטאר גלקטיקה'!). ויש צילומים יפים של הנוף המדברי, ופעלולים מרשימים. אלמלא הסחבת באמצע והסוף הדפוק לגמרי (ראו הוזהרתם! הסוף של הסרט הזה עוד יילמד בבתי ספר לקולנוע כשיעור חובה בנושא "איך לא לסיים סרט") הייתי אומר "עכשיו קיץ, לכו תראו". אבל באמת, למה לכם לעשות דבר כזה, כשהסרט הבא בתור (כלומר, 'ספיידרמן 3') כבר מעבר לפינה?

תגיות: