הבמאית הטובה ביותר:
15  |
נורה אפרון (נדודי שינה בסיאטל) |
| 38 |
פני מרשל (ביג) |
| 30 |
קתרין ביגלו (ימים משונים) |
| 34 |
ג'ולי טיימור (פרידה) |
| 45 |
ג'יין קמפיון (הפסנתר) |
| 29 |
איימי הקרלינג (קלולס) |
| 6 |
מירה נאיר (סלאם בומביי) |
| 6 |
ניקול הולופסנר (חברות עם כסף) |
132  |
סופיה קופולה (אבודים בטוקיו) |
| 14 |
סמירה מחמלבף (הלוח) |
מספר מצביעים: 349
אהרו''כ
בחרתי כאן לפי הסרט, פשוט באחד שאני מכיר שהכי אהבתי, אני לא חושב שיש מישהו באתר שממש מכיר כל אחת מהבמאיות ואת מפעל חייה, ככה שאני לא חושב שאני יוצא דופן או משו.
הנסיכה הפרסית
אם סמירה מחמלבאף באמת בימה את הסרטים הרשומים על שמה, ולא רק נרשמה שם בידי אביה, הרי שהיא גאונת קולנוע עולמית!
לביים בגיל 21 את 'התפוח' ובגיל 23 את 'הלוח' זה הישג שאפילו זרובבלה פיש לא מתקרבת אליו.
מש''א
מעצבן שלא ראיתי יותר משני סרטים של כמעט אף אחת מהן
עוד יותר מעצבן שבטח רוב המצביעים לא ראו הרבה יותר ממני. מפתה להצביע לג'ולי טיימור מכיוון שמאוד אהבתי את מה שעשתה עם "פרידה", סרט מרהיב חזותית שנדפק בידי תסריט בינוני.
לצערי, מכיוון שלא יצא לי לראות עוד סרטים של טיימור ועדיין לא הבנתי מה ההתלהבות מ"חמש ילדות יפות" של קופולה, בחרתי בזו שעשתה הכי הרבה סרטים שממש אהבתי: פני מרשל, עם "ביג", "התעוררות" ו"ליגה משלהן". את "הבחורים בחיי" לא אהבתי, אבל אני שומר לה חסד נעורים.
מעצבן שלא ראיתי יותר משני סרטים של כמעט אף אחת מהן
טיימור לא ביימה גם את טיטוס? את הסרט שמוזכר פה לא ראיתי, אבל טיטוס היה יוצא דופן מבחינת הבימוי – הקטעים המודרנים במכוון.
מצד שני היו גם כמה זוועות, שאפשר היה גם בלעדיהן בסרט.
סקר קשה
הבמאית האהובה עלי היא לין ראמזי, אבל באופן צפוי היא לא בסקר.
מבין האחרות:
נורה אפרון- סימפטית, לא יותר
פני מרשל – במאית טובה, אהבתי מאוד את "ביג".
ג'ולי טיימור- "פרידה" סרט טוב מאוד, אבל ראיתי רק אותו.
ג'יין קפמיון- במאית מצוינת, כמעט הבחירה שלי.
איימי הקרלינג- כל הסרטים שראתי שלה (תיכון ריצ'מונד, תראו מי מדבר, קלולס) מאוד מהנים, אבל לא גדולים.
מריה נאיר- ראיתי, לא אהבתי
ניקול הולשפר -אהבתי את "ממש מושלמת" אבל "חברות עם כסף" קצת איכזב אותי.
סופיה קופולה- הבחריה שלי. כל הסרטים שלה ריגשו אותי מאוד, יש בהם משהו יחודי. יחד עם זאת, אניקצת מופתע מן ההובלה הגדולה שלה, יש בה משהו שלא פונה לכל אחד. מצד שני, היא כנראה השם הכי ידוע היום מבין הבמאיות.
סמירה מחמלבף – הלוח סרט טוב, חוץ ממנו נמדה לי שראיתי רק את הסרט הביימה לפרוייקט על 11 בספטמבר (זה שגם עמוס גיתאי ושון פן נטלו בו חלק) והוא היה סרט די טוב, רק שאני לא בטוח אם היא אכן ביימה אותו ואני לא סתם מתבלבל.
קתרין הגדולה
קתרין ביגלו זוכה בענק לדעתי.
העניין הוא שהיא זוכה לאו דווקא בגלל "ימים משונים" אותו טרם ראיתי.
קתרין ביגלו זוכה בגלל סרט הפולחן (לדעתי) המופתי- נקודת פריצה.
סרט "גולשים" מותח, מהנה ומבדר.
במאית משובחת, מגיע לה.
איפה למען השם מארי הארון?
הבמאית של אמריקן פסיכו! נו!
אה, והפסנתר היה מאוד טוב , אז ג'יין קמפיון.
מצטרף לקריאה!
ומעוניין בקריאה… של הספר. יריד הספרים בירושלים אכזב אותי קשות, קיוויתי למבחר עשיר של ספרים, "זכיתי" להרבה ספרים על יהדות באירופה ושאר ירקות.
הממ, סופיה קופולה, אהבתי את "חמש ילדות יפות" ואת "אבודים בטוקיו", יש משהו מגניב בסרטים שלה, ח"ח
מצטרף לקריאה!
אני אישית ישבתי על התחת וקיבלתי 20 שקל לשעה ביריד.
אבל למען השם, את ראית את הדוכן של טסצ'ן? זה היה גן עדן בהתגלמותו, וזה מעצבן שחלומי לקנות את movies of the 60s לעולם לא יתגשם.
ויש כל כך הרבה סרטים שאני רוצה את הספר שהם מבוססים עליו שאני אפילו לא מעז לחלום על זה (תודה שעשנתם, יוקרה..)
מצטרף לקריאה!
היה שם כזה בלאגן שאני אפילו לא יודע על איזה דוכן אתה מדבר. בסופו של דבר לא התאכזבתי קשות, אבל ציפיתי לקצת יותר סדר ומבחר =)
ובנוגע לסרטים של סופיה קופולה, זה באמת לא עניין של סרטים טובים / לא טובים, ייחוס משפחתי משפיע / לא משפיע על דעתי. אני פשוט חושב שהסרטים שלה מגניבים, ובתור זכר צעיר נוכחותן של בנות המין היפה בהחלט תורמת לסרטים שלה (ככה סתם, בשביל לאשש כל-מיני תאוריות על זכרים צעירים והטעם שלהם בסרטים).
מצטרף לקריאה!
מגניבים? הסטייל היחידי ששמתי לב אליו באבודים בטוקיו בא מהכיוון של ביל מאריי.
וצעירות ממין היפה יש בהמון סרטים, וספיידרמן והיוקרה ונקודת מפגש הם סרטים יותר מגניבים, לדעתי, ממארי אנטואנט ואבודים בטוקיו.
מצטרף לקריאה!
נה, יפנים משחקים במשחקים יפניים = מגניב. פרוצה מנסה לכפות את עצמה על מאריי = מגניב. למרות שאודה שחשבתי שגם "וואסבי" הוא מאוד מגניב, כך שהסיבה במקרה של אבודים בטוקיו היא כנראה פשוט היפנים.
בנימה מעט רצינית יותר, בסופו של דבר, אף אחד מהסרטים שצוינו לצד שמן של הבמאיות לא נחקק בזכרוני, בין אם זה מחוסר הבנה קולנועית (אולי?) ובין אם זה פשוט מכיוון שלא אהבתי את הסרטים האלו. הסרטים של סופיה קופולה אולי לא השפיעו על עולמי, ובטח שלא יכנסו לרשימה כלשהי של סרטים שאני מעריך או אוהב. אבל הם עדיין, לטעמי, מגניבים. ואני מסתפק בכך.
אם הבמאית של אמריקן פסיכו הייתה נכללת הייתי בוחר בה מהסיבה הפשוטה שבניגוד לשאר האפשרויות, כן מדובר בסרט שאהבתי מאוד והערכתי אותו לטובה (וכאמור, הוא אף גרם לי לרצות לקרוא את הספר עליו הוא מבוסס, כי הניסיון מלמד שכמעט תמיד הספר עדיף על הסרט, כששני היוצאים מהכלל מבחינתי הם 2001: אודיסאה בחלל והתפוז המכני).
אקיצר, אני יודע מה מגניב, אתה לא, פויה עליך =)
מצטרף לקריאה!
יפנים שמתנהגים כמו יפנים זה כבר נושא טראומתי בחינתי, לא מגניב.
והפרוצה היא סקרלט ג'והנסון או שממש שכחתי את כמעט כל הסרט?
אה ואמ'שך .
מצטרף לקריאה!
הפרוצה היא נערת הליווי היפנית ששולחים בתור פינוק לביל מאריי והוא לא רוצה לעשות איתה כלום והיא מנסה בכוח לגרום לו…
ולא, סקרט ג'והנסון היא לא הפרוצה, היא הזנזונת.
ובונה תזהר, דקרתי על פחות.
מצטרף לקריאה!
אאמין לך , מכיוון שאני לא רואה סיבה למה לא.
טוב, אז בהזדמנות חגיגית זו,
איך באמת אמורים לבטא את השם הארור של הוצאת Taschen?
טוב, אז בהזדמנות חגיגית זו,
טסצ'ן , למיטב ידיעתי.
אלא אם כן הם מהבמאים האמנתיים האלה שנותנים שמות שנראים כאילו צריך לקרוא אותם בצורה ברורה ואז הם מחרבשים איזה צלילים לא ברורים ( ג'ילי, שאמור ג'יג'לי)
הי, לא כל מילה הכתובה בכתב לטיני היא מלה באנגלית.
אין שום קשר לקריאה "ברורה", או לחירבוש צלילים לא ברורים.
יבורך מי שהמציא את האינטרנט
האתר של Taschen מכיל את הסיסמה A Passion for Taschen. אלא אם כן מי שהגה אותה אדיוט חסר יכולת חריזה (אפשרי, אבל לא סביר), הרי שאומרים ט?ש?ן (המממ, אין לי מושג איך בעצם צריך לנקד את זה, גם כי אני בור וגם כי ה-a שם היא חצי דרך להיות e).
יבורך מי שהמציא את האינטרנט
אבל טסצ'ן יותר כיף להגיד
מה כולם מוצאים בסופיה קופולה?
מילא "אבודים בטוקיו", אבל "חמש ילדות יפות"? יש לי חשד כלשהו שאוהבים אותה בגלל הייחוס המשפחתי, ושאם לא היה לה, אף אחד לא היה שם לב.
(אה, ובחרתי ב"ביג". לא מכירה את הבמאית, אבל אחלה סרט).
בדיוק להפך.
לדעתי "חמש ילדות יפות" הי לא רע. את "אבודים בטוקיו" לא הצלחתי לסיים ערה.
מה כולם מוצאים בסופיה קופולה?
אין לי מושג, באמת ובתמים.
חוץ מזה שהיא גרמה לביל מאריי מועמדות לאוסקר היא לא עשתה דבר אחד ממש טוב שידוע לי עליו.
מה כולם מוצאים בסופיה קופולה?
אני רק יכולה לומר ששני הסרטים שלה היפנטו אותי באווירה שלהם. אני לא יודעת אם זה קשור לבימוי או לצילום, אבל היה משהו שגרם בצורה מאוד חזקה לעקוב אחרי הדמויות וגם חקק אותן בזיכרון לתקופה ארוכה. לא יודעת מה איתך, אבל זה נראה לי הישג.
היו להם גם עיצוב וסגנון מאוד יחודיים.
מסרב להצביע.
למה לעזאזל יש מירוץ נפרד לנשים? ניחא, בריצה אפשר לדבר על הבדלים פיזיולוגיים ולכן יש תחרות נפרדת לנשים. אבל כמו שבשחמט לא צריכה להיות תחרות נפרדת לנשים, גם בבימוי לא צריכה להיות.
וגם, אם כבר מדברים, במשחק. ההפרדה בין "השחקן הטוב ביותר" ל"השחקנית הטובה ביותר" מיותרת.
הו לא, בבקשה בבקשה תצביע. הסקר לא יהיה שלם בלי ההצבעה שלך.
אחרי שהוצאנו את זה מהמערכת, אני רק אציין שנוף הבימוי, במיוחד בהוליווד, נשלט באופן מוחץ על ידי גברים, ולכן מצאנו לנכון לעשות סקר על נשים.
איפה יש יותר במאיות
באופן יחסי מאשר בהוליווד?
האם יש נתונים על זה?
למעשה, אין לי נתונים על זה
וההאשמה שלי את הוליווד היא יותר תגובה פאבלובית ופחות מסקנה מבוססת היטב.
אה. אני חשדתי בצרפת,
אבל אני לא ממש יודע מספיק כדי לענות על זה.
מה שכן, אם ניקח את מספר הבמאים האיראניים הזוכים להצלחה בינ"ל, הרי ש-20 אחוז מהם הם הגברת מחמלבאף, וזה שיעור לא רע יחסית…
נדמה לי שהודו היא מועמדת לא רעה,
אבל, שוב, זו יותר תחושת בטן מאשר היסק אמפירי.
חשבתי על משהו
בשלוש השנים האחרונות, היו מועמדות לפרס אופיר חמש במאיות (על ארבעה סרטים), יותר ממה שהיו מועמדות לאוסקר ב-79 שנים. האם זה מצביע יותר על חוסר הפתיחות של הוליווד, או על המספר הנמוך של יוצרים ויוצרות מקומיים?
לא שמעת
המדען הראשי של קזחסטן הוכיח שלאישה יש מוח בגודל של סנאי…מכאן ניתן להבין מה פשר הסקר. וצריך לעשות הפרדה בשח לפי דעתי…
ברור שקופולה
5 ילדות יפות, טוקיו עכשיו יצא מארי אנטואנט והוא סבבה…
ירשה את הכישרון מהאבא.
ויש שיגידו שמתעלה עליו.
כמובן השאלה האהובה
היכן שנטאל אקרמן?
אי אפשר לטעון שהיא לא יוצרת מוערכת. והיא אכן אישה, לא?
או. אחלה סקר.
מוזר מ אוד הרשימה, אף אחת מהן לא מוציאה אותי מגדרי. וחבל, אולי אני סתם שוביניסט מנייק, אבל קשה למצוא רצף טוב אצל כל הבמאיות האלו. אני בחרתי בג'יין קמפיון, רק בגלל הסרטים הקצרים המברקים שלה, הסרט האחרון שלה פשוט מחפיר
לא היה כבר סקר כזה בעבר?
נדמה לי שהצבעתי אז למירה נאיר.
כעת הצבעתי לאיימי אקרלינג, שביימה גם את סידרת "תראו מי שמדבר". היא מביימת סרטים קלילים וכייפים.
אולי חשבת על הסקר הזה:
כתבה מספר 2256
נורה אפרון
בגלל סצנת הארוחה המשפחתית האמינה ביותר בתולדות הקולנוע ב"נדודי".
ברור שטיימור.
אני לא יודע גם מהמצביעים ראו את "טיטוס" אבל הוא סרט מעולה שמציג תפיסה חזותית מדוייקת, אמיצה, ומיוחדת מאוד.
וחוץמזה גם סרט מרתק והופך קרביים.
מש''א
והתחושה שהיא באמת אחד מהטובים
רק גוברת עם כל צפייה חוזרת בטריילר של across the universe.
קתרין ביגלו
אוקיי, אז אולי היא לא יוצרת סרטים אישיים ואמנותיים – אבל היא במאית סרטי אקשן-עם-ערך-מוסף מעולה וחבל שהיא לא עושה יותר סרטים (הממסד ההוליוודי אשם, או משהו). מישהו עוד זוכר את פלדה כחולה? ראיתי אותו לפני כמה שבועות – עדיין אפקטיבי ביותר.
ג'ולי טיימור!
טיטוס ופרידה הם שני סרטים נהדרים, אבל יותר מזה, הם סרטים יחודיים ומקוריים, לטיימור יש שפה חזותית מיוחדת מאד ולכן כל סרט שלה הוא יצירה מרתקת שעוסקת בדרך כלל בצדדים האפלים אך גם הגבוהים של האדם.
ברור שסופיה קופולה!1
כי הסרטים שלה מפוצצים באווירה, ובמונוטוניה (נקראה לזה כך) קסומה משהו והפסקול שמלווה את סרטייה הוא לא פחות מיפייפיה.
אה, והיא גם שלוטת והיא הכי IN שיש!!<<! :)
אש''א לני ריפנשטאל?
באמת למה לא?
היא היתה מאוד מוכשרת כבמאית, בלי קשר לאידיאלוגיה הבעייתית שלה.
ובלי קשר לריפנשטאל – ניסיתי לחשוב איזו במאית ישראלית היתה יכולה להיכנס לסקר הזה ולא לעורר הדי צחוק, ואני חושבת שאם התשובה הכי טובה שהגעתי אליה היא ג'ולי שלז, כנראה שיש לבמאיות הישראליות עוד הרבה מה ללמוד מההודיות והאיראניות…. (לא שיש לי משהו נגד שלז, אבל מחמלבאף היא לא)
מה לגבי קרן ידיעה?
או הבמאיות של קרוב לבית?
נראה לי שקוראים לה קרן ידעיה
ותזכיר לי בבקשה – מה היא ביימה?
''אור''
בעיניי אחד מן הסרטים הישראלים הבולטים של השנים האחרונות, זוכה פרס בקאן.
סרט מזעזע וברוטאלי..
חוץ מזה הוא משעמם ולא אסטתי..
סיבה שהזכרתי את שלז
היא ששלז ביימה יותר מסרט סביר אחד ששמעתי עליו, מה שאף במאית ישראלית אחרת שעולה במוחי לא עשתה.
''אור''- אכן
סרט חזק. עיצוב דמויות מוקפד, תסריט מצויין, יופי של לוקיישנים. הבמאית הצליחה להעביר את המסר באופן חכם ולא דידקטי. אהבתי.
אה. ושחקניות מצויינות. מצויינות!
האמת עפ''י עידן
האמת חייבת להיאמר שאין במאית שהשפיעה על הקולנוע באופן שבו השפיעו במאים גברים, על הסיבות מדוע אפשר להתווכח אבל אין במאית ששמה יכול להיכלל באותה נשימה עם היצ'קוק, גריפית' או צ'פלין(לני ריפנשטאל אני מניח שתסכימו היא לא דוגמה ראוייה).
על זה כולם מסכימים
השאלה האמיתית היא למה. איך זה שבימינו, כאשר נשים תופסות יותר ויותר עמדות מפתח באולפנים כמפיקות, הן עדיין חסרות בקרב היוצרים. למה יש שחקניות שמרוויחות יותר מעשרה מיליון דולר לסרט, מעצבות ומאפרות רבות שקוטפות אוסקרים ומפיקות שמנהלות פרויקטים עצומים, אבל אין אפילו צלמת או מלחינה אחת שעולה בראש? למה כל כך קשה למצוא תסריטאית שאינה גם הבמאית או השחקנית הראשית בסרט?
לפני שבעים, שישים, חמישים… אפילו עשרים שנה, עוד הייתי מבין. עכשיו? איך זה שתעשיית הקולנוע הישראלי מניבה יותר יוצרות מאחורי הקלעים מאשר הוליווד? השמות בסקר (ובמיוחד טיימור וקופולה) מוכיחים שיש במאיות שמסוגלות למשוך קהל סינפילים רחב ולא לעשות רק "סרטי בנות". אולי זה חוסר הפרגון בהוליווד, אבל אז לא ברור למה יש כל כך מעט במאיות עצמאיות. אולי זה מתחיל עוד קודם, בלימודים. אין לי מושג איך נראה חוג לקולנוע באוניברסיטת ניו יורק מבפנים, אבל עובדה שהוא מוציא יותר גברים מצליחים מנשים.
אפשר להאשים את הכרומוזומים, לטעון שנשים בנויות יותר להופעה מול המצלמה או מול משקיעים, בעוד גברים בנויים יותר למלאכת היצירה שמסביב. הבעיה היא שעם אוכלוסיה של 7 מיליארד בני אדם בכדור הארץ, הרעיון עדיין לא מסביר איך כל כך מעט נשים חוצות את הסטראוטיפ המיני.
אני מניח שהשורש נעוץ בהיסטוריה של התרבות האנושית. גם במערב וגם במזרח, תמיד היו אלה הגברים שנחשבו ליצירתיים, בעוד נשים שמשו כלי ביד היוצר. להוציא את פרידה קאלו, על כמה ציירות גדולות אתם יכולים לחשוב? כמה מחזאיות אתם מכירים? כמו בישול, תעשיה, מדע ועוד תחומים שונים, הגברים נצלו את ההזדמנות ואת החוקים המפלים של אותה תקופה בכדי להשתלט על התחום ולהשאיר מעט מאוד מקום, אם בכלל, לנשים שיכולות להתחרות. אולי גם בקולנוע זה ככה, עד שיש אישה שבאמת עשתה היסטוריה בעולם הסרטים, השם שלה מקושר לעד עם היטלר*.
זה מזכיר לי פרק של לארי סנדרס בו פיל, הכותב הראשי, מסרב להגיש ללארי בדיחות של הכותבת החדשה (שרה סילברמן) כי הוא בטוח שנשים לא יכולות לכתוב לקהל של פריים טיים.
*מעניין, אגב, שעצם הזכרת שמה של לני ריפנשטאל והשוואה לעבודתה, מעוררים זעם רב. זאת בעוד שבמאים מודרניים חשים כבוד גדול אם משווים אותם לגריפית', גאון קולנועי שעבודתו סייעה לעלייתו המחודשת של הקו-קלוקס-קלאן.
על זה כולם מסכימים
ג'ולי טיימור היא במאית תיאטרון שעשתה כמה סרטים עם תנופה ויצירתיות אבל היא לא בדיוק מהווה ציון דרך ושמה עדיין לא נישא בפי כל. אפשר באותה מידה לציין את איידה לופינו, לינה ורטמולר, מרגריטה פון טרוטה או פני מרשל ועדיין הן זניחות בהשפעתן ובנוכחותן.לגבי הקלו קלוקס קלאן, אני לא חלילה מצדד בו או מזלזל בהשפעתו,אבל להשוות בין מידת הנזק שגרם הארגון לעומת מעלליה של המפלגה הנאצית זוהי השוואה מרחיקת לכת.
תן לקו-קלס-קלן שלטון במדינה משפיעה
ותופתע מהתוצאות.
אבל הוא לא קיבל.
איזה במאי מודרני יתגאה בהשוואה לגריפית'?
באמת, האיש היה חדשן גדול לזמנו, אבל נסה לראות סרט שלו היום. שעמום מחץ.
ואם כבר, לא מקרי שכמעט כל השמות ברשימה הן במאיות עכשוויות. היום יש הרבה יותר במאיות מפעם, ועדיין יש מעט מאד. כמה במאים עכשוויים מוזכרים בנשימה אחת עם קובריק, אייזנשטיין וגריפית'?
איך אפשר לצפות שתהיה אישה שהשפיעה על הקולנוע, כשבימים בהם הקולנוע השתנה והתעצב כמעט ולא היו נשים במאיות?
הייתה אחת, לני ריפנשטאל, שעשתה סרטים עם הכוכב הראשי השנוא ביותר בהיסטוריה. אבל הם עדיין סרטים משפיעים. תנו לה את הכבוד, לבהמה.
אגב, ההבדל בין גריפית' לריפנשטאל הוא לא רק במידת הרוע של הגוף בו הם תמכו, הוא גם במשקל שהיה לו בעבודותיהם. ב"הולדת אומה" אמנם יש קטעים שלמים עם האנשים בחלוקים הלבנים, אבל זה לא מוקד הסרט, וחוץ מזה זהו רק סרט אחד מתוך שורה ארוכה של סרטים שעשה גריפית' שלא עסקו בארגון הגזעני. לעומת זאת שני הסרטים שבזכותם לני ריפנשטאל כל כך מוערכת הם סרטים שכל מטרתם לפאר את המפלגה הנאצית, את ראיית עולמה ואת המנהיג הכריזמטי שלה.
אותו דבר לגבי אייזנשטיין – הסרטים שפרסמו אותו עסקו במהפכה הקומיניסטית והאידיאלים הנשגבים שלה. רק מאוחר יותר – לאחר שהוחרם על ידי סטאלין -הוא התחיל לביים סרטים עבורו, וגם אלו לצד תעמולה בעד מנהיג חזק, כללו גם ביקורת מרומזת (מאד).
הסרט חמש אחרי הצהרים
אני מאוד התרשמתי לטובה מסמירה מחמלבאף, הסרט ממש מראה את אשר עבר על משפחתי, באפגניסטן.
ואני מאוד רוצה לראות את הסרט הזה בבתי הקולנוע.
וכיצד ניתן להשיג את הסרט הזה.
באופן אישי.