נתון אחד: מחר (או היום. אולי אתמול. הרי איינשטיין אמר שהכל יחסי) מוכרזות המועמדויות לאוסקר. נתון שני: בימים אלה נערך פסטיבל סאנדנס – וקשה לפקפק בחשיבות שלו כשבדיוק לפני שנה נחשף בו 'מיס סאנשיין הקטנה', אחד הסרטים שצפויים להוביל במועמדויות. כשכל העיתונאים, העסקנים והבלוגרים בהוליווד עסוקים בספקולציות לגבי המועמדויות או בצפייה בסרטים בסאנדנס, מי בכלל שם לב לסרטים חדשים, או לדו"חקואים בכלל?
האמת היא שאף אחד. רק סרט חדש אחד יצא לאקרנים בארה"ב השבוע, וגם הוא נכשל. מה שאומר שהמאבק על המקום הראשון היה מאד צמוד, אבל גם מאד לא משנה שום דבר. הוא התנהל באזור ה-12 מיליון דולר, בין סרט בן חמישה שבועות ('לילה במוזיאון') לסרט ריקודים שבדרך כלל היה נחשב לזניח לגמרי ('לרקוד מהלב'). 'לרקוד מהלב', עם מלוא ה-12.3 מיליון שלו, ניצח ונשאר במקום הראשון, שבוע שני ברציפות – למרות שהירידה בהכנסותיו מהשבוע שעבר היתה הגדולה ביותר בעשיריה. 'לילה במוזיאון', עם 0.3 מיליון פחות, אמנם הפסיד שוב את הסטטיסטיקה הנחשקת של הסרט היחיד בשנים האחרונות שהגיע לארבעה שבועות במקום הראשון, אבל עשוי להתנחם בעובדה שבינתיים הוא חצה את קו 200 המיליון בהכנסות כוללות. הוא אחד משישה סרטים בלבד שעשו זאת ב-2006, ובכך הוא גם עקף כמה סרטים שנחשבים לגדולים ממנו בהרבה, כמו 'סופרמן חוזר' ו'עידן הקרח 2'.
במקום השלישי נמצא 'נערות החלומות', שבהחלט מתנהג באופן אוסקרי בקופות: בכל שבוע הוא עולה שלב בטבלה, והכנסותיו הכוללות מתקרבות, לאט ובהתמדה, אל ה-100 מיליון. שלב אחד מתחתיו, במקום הרביעי, אפשר למצוא סוף סוף את הסרט החדש היחיד ברשימה: 'הטרמפיסט'. ואני מכריז בזאת שאני כבר לא מנסה להבין את ההיגיון מאחורי מידת הצלחתם של סרטי אימה. 'הטרמפיסט' הוא א. סרט אימה; ב. רימייק לסרט מצליח מלפני כמה עשורים; ג. קיבל ביקורות גרועות; ו-ד. יוצא בחורף. כמו כמה וכמה וכמה סרטים בשנה שעברה, שכולם זכו להצלחה לא רעה. קשה מאוד אפילו לומר שהיתה לו תחרות קשה. אבל 'הטרמפיסט' פתח עם 8 מיליון דולר בלבד, במקום ה-20 מיליון המסורתיים. למה? מה היה ל'כשזר מתקשר' או 'אימת אמיתיויל' שאין לו? לא שאני מתנגד לכך שסרטי אימה גרועים (על פי הביקורות, כמובן. אני לא שופט אותו מראש, חלילה) לא יצליחו, אבל היה נחמד להבין מה לכל הרוחות השדים והטרמפיסטים הולך כאן. אולי אחרי 134 סרטי אימה גרועים הטינאייג'רים האמריקאים פשוט החליטו כאיש אחד שללכת לסרטים מפחידים זה מה זה שנה שעברה. אם אתם חייבים לדעת, אז ב'טרמפיסט' המחודש זוג סטודנטים בדרך לחופשת האביב אוספים את שון בין (בורומיר; בסרט המקורי זה היה רוטגר האוור), שלצערם מתגלה כפסיכופט שממשיך לרדוף אחריהם ולהרוג אנשים מסביבם. נשמע יותר כמו רימייק של 'Joyride' מאשר של 'הטרמפיסט' המקורי משנות השמונים.
חוץ מסרט האימה הייצוגי, מה שהולך השבוע זה אוסקר. 'המלכה', שיגיע אלינו רק השבוע, מוצג באמריקה כבר כמעט ארבעה חודשים, אבל עד עכשיו היה זמין רק בקומץ בתי קולנוע. השבוע הפצתו הורחבה ל-1500 קולנועים, ובעקבות זאת הוא נכנס לעשיריה המובילה, למקום התשיעי. והוא לא לבד. גם 'בבל', 'המלך האחרון של סקוטלנד' ו'מכתבים מאיוו ג'ימה' הוסיפו לעצמם מאות קולנועים, בתקווה שאזכור ברשימת המועמדויות לאוסקר יהווה פרסום יעיל. בשבוע הבא זה אולי יעבוד. בינתיים, הסרטים האלה אמנם חוו עליה גדולה (ומתבקשת) בהכנסות, אבל עדיין מדובר במספרים שוליים. אפילו 'המלכה', שנכנס לעשיריה, עשה את זה עם ממוצע הכנסות לאולם של כ-2000 דולר, נמוך יותר מזה של 'הטרמפיסט'. היחיד מבין סרטי האוסקר הפוטנציאליים שהשיג תוצאות משכנעות באמת הוא 'המבוך של פאן' של גיירמו דל טורו (שמישהו כבר יקנה אותו להפצה בארץ!). הוא השיג השבוע 4.5 מיליון דולר מ-600 בתי קולנוע – ממוצע של 7,400 דולר לאולם, הגבוה ביותר בעשיריה. וצריך להזכיר שזהו סרט דובר ספרדית.
השבוע הבא יהיה הרבה פחות פשוט והרבה יותר צפוף. יוצאים 'דם ושוקולד' עם אנשי זאב, 'Catch and Release' עם ג'ניפר גארנר, 'Epic Movie' עם עוד שרשרת של בדיחות מפגרות ו-'Smokin Aces' עם אווירה מאוד לוק-סטוק-סנאצ'ית. מישהו מבין כולם יוריד את 'לרקוד מהלב' מהמקום הראשון. כנראה.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
ועכשיו: בוראט!
http://www.starz.com/features/bunnyclub/borat/index.html
לא יודע אם כבר פרסמו את זה, אבל זה בכל אופן חשוב לציין. אני, בכל אופן, צריך לחכות עד פברואר כדי לראות את זה.
למה לילה?
במוזיאון יוקרן בארץ עוד שבועיים (בוואלה היה כתוב ה8,2) כשהיום זה כבר כחודש שהוא מוקרן בארה"ב? סרט של 200 מליון דולר לא מצדיק קצת יותר נמרצות?
ומה באמת עם המבוך של פאן – שאני מקווה שלא יהא גורלו כלמוני סנקט.
ושוב – בפעם הלא יודע כמה – אני תוהה על סדר העדיפויות של מי שמביא את סרטי הקולנוע לארץ. אגב, נאמר כאן שבגלל המגה פלקסים מגיעים יותר סרטים – אז אני מקווה שבאמת נראה את התוצאות החיוביות של זה בצורה קצת יותר מלאה.
לא עוד שבועיים, עוד חמישה שבועות.
לילה במוזיאון מגיע אלינו רק ב-1 במרץ. 'לא סופי' מעודכן (כמו תמיד) יותר מוואלה.
http://www.fisheye.co.il/static/future.html
הסיבה היא שהוא ייצא לקראת פורים, תקופה טובה לסרטי ילדים בארץ. אמצע ינואר הוא לא תקופה טובה לסרטי ילדים, אז למפיצים אין שום סיבה להזדרז.
תודה על ההפניה - ולגבי פאן
קודם כל טוב לדעת על "לא סופי".
ולגבי הלבירינט של פאן – אין שום צפי מתי הוא הולך לצאת? (או האם בכלל).
אם אף מפיץ לא רכש אותו,
איך יהיה צפי מתי הוא הולך לצאת?
אם אף מפיץ לא רכש אותו,
אם המצב ימשיך להיות כלכך עגום לגבי הסרט הזה, אני מציע שכולנו נירתם לפרוייקט, נרכוש אותו ביחד, ואז נקרין אותו בסלון הפרטי שלי.
=)
יאיר רווה כבר הציע משהו דומה.
http://cinemascope.co.il/?p=355
"כדאי להזדרז, אני מניח שבאיזור המועמדויות לאוסקר (אמצע ינואר) מישהו כבר יקנה אותו". אה, בחור אופטימי.
תשמע
עכשיו, אחרי שעל הפוסטרים שלו אפשר לכתוב בענק "מועמד לשישה פרסי אוסקר!" אולי באמת מישהו כבר יקנה אותו.
מהפה שלך לאוזנים של פורום פילם.
* מבזק * מבזק * מבזק * מבזק * מבזק
והרי ידיעה שהתקבלה ממש בדקה שעברה מאז שכתבתי את ההודעה הקודמת: 'המבוך של פאן' נרכש על ידי לב.
הורה!
יופי, אז במיטב המסורת, הוא יעלה עוד שמונה חודשים
בשניים וחצי בתי קולנוע בארץ,
להקרנה אחת בשבוע, בצהריים.
באיזור תל אביב בלבד
וגם בלב סמדר ירושלים,
קולנוע ייחודי שמוסיף לסאונד המקורי של הסרט את מיטב הקולות הטיפוסיים של בית קפה ירושלמי.
זה בסדר, יש פתרון:
אם בוחרים בכסא 12 בשורה 10, יש בליטה במסעד שלוחצת על צומת עצבים בגב התחתון ומשתקת את מרכזי השמע במוח.
אבל שימיש לב: כסא 12, שורה 10. בכל כיסא אחר, סתם יכאב לך הגב.
מצוין! תודה על הטיפ
חבל שלא ידעתי את זה לפני שהלכתי ל'בבל'. זה היה מקל עליי את ההתמודדות עם הזוג הנוראי שישב מאחורי, והיה עסוק בלהסביר זה לזו את כל פרטי הסרט (לדוג': סצינה בה בחור נעמד מאחורי צ'ייקו. הבחור בכיסא מאחוריי אומר לזוגתו: "היא לא יודעת שהוא שם כי היא חירשת". כל הכבוד שרלוק!)
זה עוד טוב.
אני זוכר שראיתי את ההארי פוטר האחרון בגלובוס מבשרת (זק"ל), ומשמאלנו ישבה חבורת ילדים שחלקו האחד עם השני את המתרחש על המסך:
(בסרט) רון ניגש להרמיוני ומגמגם.
(ילד א' לילד ב') "תראה! עכשיו הוא הולך אליה! אוי, הוא מגמגם!"
(ילד ב' לשאר ילדי השורה, בקול רם, שכולם ישמעו) "ראיתם? הוא גימגם כשהוא הלך אליה!"
אתה קורא לזה גרוע?
כשהייתי בהקרנה של "הארי פוטר וחדר הסודות", בקטע שמקגונגל הולכת למשרד של דמבלדור ואומרת לגרגול הכניסה "Lemon Sharbat", איזה מעריץ שרוף של גילי בר-הלל מימיני דקלם לעצמו "קרמבו".
איזה פספוס זה יהיה אם ''לילה במוזיאון''
לא יוקרן במוזיאון ת"א.
קמפיין על מגש של כסף.
עדיף בסינמה סיטי
זה יתן להם תירוץ להחזיר את הדינוזאורים לכניסה.
מוטרף דן, מוטרף.
אל תשכח. אם יקראו לסרט 'לילה במוזיאון' מישהו עוד עלול לחשוב שהוא חינוכי.
''השלד של הדינוזאור מת מצחוק''?
אני חושב שילכו על מינימליזם: 'שיגעון של מוזיאון'
אבל זה גם כולל את המילה מוזיאון, וגם חסר את הצירוף ''מת מצחוק''.
מכך, שלי נעלה עליו. מ.ש.ל.
שלי מתחרז.
השם המתבקש:
מת מצחוק במוזיאון,
לילה מטורף של שיגעון
נראה. אני נותר איתן בדעתי שהשם הכי סביר הוא 'שיגעון במוזיאון'.
העם איתך.
הוא אולי לא התכוון להיות כזה, אבל יצא בכל זאת.
קראתי ידיעה על זה שכמות המבקרים ב-"מוזיאון להיסטוריה טבעית" (הא!) בניו-יורק זינקה לשמיים בעקבות הפופולאריות של הסרט.
זאת למרות שבמוזיאון האמיתי אף מוצג לא קם לתחייה, ובאופן כללי החפיפה בין המוצגים הנראים בסרט ואלה הנראים במוזיאון היא, איך לומר בעדינות, לא גבוהה במיוחד.
אבל סרט חינוכי, מסתבר, יצא להם על אפם ועל חמתם.
והנה גם לינק:
http://abcnews.go.com/Entertainment/wireStory?id=2772704
ואפשר להזכיר שוב ש'בוראט' כנראה נתן דחיפה גדולה לתיירות הקזאחית
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=%2Fibo%2Frepositories%2Fstories%2Fm1_2000%2Ftg20061112_02.xml&origin=ibo&layer=hp&layer2=&layer3=world
אולי לפעמים יש אמת במשפט הידוע, "לא אכפת לי מה יכתבו עליי, כל זמן שיאייתו את השם שלי נכון".
אני בטוח שזה נכון,
אבל לא הייתי קורא לעלייה של "כמעט עשרים אחוז" זינוק לשמים.
שוק המבקרים במוזיאונים
הוא לא פלח שוק שנוהג לגדול מעבר לגידול הטבעי.
והסרט עושה עוד בעיות.
בבריטניה, למשל, החליטו בחלק מבתי הקולנוע להחרים אותו, בשל מועד ההפצה הקרוב מדי של ה-DVD:
http://www.scifi.com/scifiwire/index.php?category=0&id=39892
הבעיה כאן היא לא הסרט הזה.
הבעיה היא השיטה. בעלי בתי הקולנוע לא אוהבים את זה ש-DVD-ים יוצאים שלושה חודשים אחרי שהסרטים מגיעים לקולנוע. אפשר להבין אותם. בגרמניה כבר "השביתו" סרטים מסוימים בגלל זה, והמפיצים נכנעו ודחו את הפצת הסרטים לשישה חודשים אחרי היציאה לקולנוע.
מתי יוצא בארץ
המלך האחרון של סקוטלנד?
בעמוד הראשי של האתר, מצד ימין,
יש לינק ל'לא סופי', שבו מפורטים תאריכי יציאה של סרטים.
בעמוד הראשי של האתר, מצד ימין,
תודה :)
''דם ושוקולד'' זה שם גאוני לסרט.
גאוני. אפילו לא אכפת לי על מה הוא.
מה אם זה תחקיר נוקב על תעשיית השוקולד,
שחושף את המרכיב הסודי של הממתק הפופולרי?
זה גועל זה?
רואים שלא ראית את 'פאסט פוד'.
או את המערכון של מונטי פייתון
או את המערכון של מונטי פייתון
לא זה סרט אימה זניח כזה על אנשי הזאבים מהמפיקים של מלחמת האופל והתסריטאי של הצלצול
LOL
אהבתי.
אולי לקראת זה יצרני השוקולד בכל העולם יקימו קול צעקה? (שוב קרטל יהודי-בלגי…)
וכן, ברור לי שזה לא באמת על דם בשוקולד, אבל למה להיות קטנוניים?
יש רק סיבה אחת להיות קטנוניים
כי זה נורא כיף.
סאבטקסט (למקרה שהוא באמת לא קיים ולא רק אצלי במחשב)
"כן… אני רואה מה הבעיה. יש לך קטרט".
איפה המילקי?
אכלת את האחרון??? תודי! תודי שאכלת את האחרון.
בעסה.
נשאר מילקי-דם?
אצלנו בכפר טודרה,
כשהגיע הזמן לטיפול השיניים הראשון של הילד…
איך הסרט שבלינק נקרא באנגלית?
http://news.walla.co.il/?w=/6/1046430
ואיך זה שהוא לא זכה לחשיפה? הפקה זולה או משהו בסגנון?
נקרא כמו שאתה שומע
http://www.imdb.com/title/tt0403217/
ראיתי אותו לפני כשנה עם חברים וכל מה שאני זוכר זה שעה וחצי של מלמולים חסרי פשר, קריאות ייאוש ונטיות אובדניות גוברות. את הסרט עצמו אני זוכר פחות.
אאל"ט היו שם עצים, מעיין וקים גורדון אחת, אבל גם אלו היו רק החלקים המעניינים שבו.
אנשים יותר רציניים ממני שיבחו את הסרט. אולי תקשיב להם
http://cinemascope.co.il/?p=371
אוף טופיק
ראיתי סרט ממש מצחיק שלא יצא בארץ ונקרא IDIOKRACY , (אם כתבתי נכון), האם יש דרך לתרגם את זה? (באנגלית זה אמור להיות שילוב של דמוקרטיה ואדיוטיות) והאם יכול להיות שבגלל האתגר בתרגום לא הביאו אותו לפה?
מה רע ב'אידיוקרטיה'?
הסרט הזה (של מייק ג'אדג' יוצר 'המלך היל' בין השאר) בקושי הופץ אפילו בארה"ב: למרות שרבים טוענים שזה סרט מאוד מצחיק, הוא קיבל הפצה זעירה וכמעט אפס פרסום. אפילו טריילר אחד שלו לא שוחרר, מה שהביא לתאוריות קונספירציה לפיהן האולפן (פוקס) ניסה לגרום לסרט להיכשל בכוונה מסיבה כלשהי. בכל אופן, מכיוון שהוא לא עשה כמעט כסף בארה"ב, בוודאי שהוא לא הגיע אפילו לטווח הרדאר של המפיצים בארץ.
אני יכול להעיד שהקהל בארץ לא הפסיד שום דבר.
"אידיוקרטיה" הוא סרט די נחמד, אבל לא מאוד מצחיק, והסאטירה שלו ממש לא אפקטיבית.
בכל מקרה, "אידיוקרטיה" הוא חלק מתופעה רחבה יותר שאני מרשה לעצמי לומר עליה משהו בהזדמנות זו. בזמן האחרון כולם נכנסים באמריקני הממוצע, ומצביעים על הטמטום ההולך וגובר שלו. גם אם נניח שהאמריקנים אכן יותר מטומטמים מבני לאומים אחרים, הנחה שקשה לי לעמוד מאחוריה, הרי מעט מאד מהמבקרים של הנהנתנות האמריקנית היו מוכנים לתמוך במהפכה, או אפילו ברפורמות סוציאליסטיות. עוד פעם נמרוד עם הסוציאליזם שלו, אתם בטח ממלמלים בבוז, אבל אם האינדיקציה העיקרית לטמטום האמריקני היא הבידור הזול והגרוע שהם מייצרים וצורכים, אז כנראה שיש קשר בין בהירות המחשבה של האמריקנים למערכת הכלכלית שלהם. או בקיצור, רק במדינה עשירה בממון ובשעות פנאי יכול להתפתח טמטום ייחודי כול-כך. ולכן, אם מייק ג'אדג', או כל מבקר אחר של דילדול הרוח האמריקנית לא מוכן לשלם מס הכנסה רצחני ולהתמודד עם ארגונים מקצועיים אימתניים, שייעשו לי טובה ולא ייבכו את הכסילות האמריקנית הפושה.
סליחה, לא הבנתי את הטיעון הלוגי. אפשר עוד פעם?
וואן סילוגיזם קומינג אפ:
1. האמריקנים מטומטמים.
2. איך אנחנו יודעים שהאמריקנים מטומטמים? הם מייצרים וצורכים בידור גס, זול ומטופש.
3. צריכת הבידור המוגברת של האמריקנית נובעת ממבנה המערכת הכלכלית שלהם.
4. לכן, הטימטום האמריקני, שמוצא את ביטויו בבידור האמריקני, הוא תוצאה של המערכת הכלכלית האמריקנית.
5. אם (4) נכון, אזי, ביקורת אפקטיבית של הטמטום האמריקני צריכה להכיל בתוכה נכונות לשינוי המערכת הכלכלית האמריקנית.
זה פסיכומטרי?
כי אם כן, אז התשובה היא סעיף 3 – היחיד ללא נימוקים.
האמנם?
כדי לצרוך תוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע, אנשים זקוקים לפנאי. פנאי נוצר בחברות מתקדמות יחסית, שבהם יעילות העבודה גבוהה, והשכר מאפשר לרוב האוכלוסייה לא לעבוד שעות רבות. מכיוון שהקפיטליזם עסוק במיקסום רווחים, הוא שואף לייעול העבודה. הצבר ההון מאפשר רמת חיים גבוהה יותר, שפרושה יותר זמן פנוי. לכן, בחברות קפיטליסטיות יש לרוב האוכלוסייה יותר זמן לצרוך בידור. ככל ששעות הפנאי מתרבות, כך גדל היקף תעשיית הבידור. ככל שהיקף תעשיית הבידור גדל, כך נעשית התחרות בין יצרני הבידור קשה. ככל שהתחרות בין יצרני הבידור קשה יותר, כך הם נאלצים להמציא פורמטים ותכנים קיצוניים ו"נמוכים" יותר. התוצאה: בידור קצר, אלים ומאוס. מ.של.
אני מסכימה עם רוב התגובה שלך,
רק לא הבנתי למה בהכרח "ככל שהתחרות בין יצרני הבידור קשה יותר, כך הם נאלצים להמציא פורמטים ותכנים קיצוניים ו"נמוכים" יותר. התוצאה: בידור קצר, אלים ומאוס"?
אפשר לטעון גם שאילו הצרכנים (האמריקאים במקרה הזה) היו יותר אינטיליגנטיים/ בררנים/ בוגרים, היה קורה בדיוק ההיפך: על מנת שיצרני הבידור יצליחו היה עליהם להתאמץ להביא בידור איכותי ומושקע יותר, וזאת משום שהצרכנים היו בוררים מהמבחר האדיר של מוצרי צריכה תרבותיים רק את הטוב ביותר. אפשר גם להביא כדוגמא כל מדינה אירופאית שעונה על התנאים הכלכליים שהצגת (ולא חסרות כאלה) ולראות שהבידור המיוצר בה לא עד כדי כך נמוך וגס (אם כי לא בטוח שזה תקף לגבי כלל הבידור הנצרך בה).
אני מבינה (ובמידה מסוימת גם מקבלת) את הטענה של אסכולת פרנקפורט (הורקהיימר או אדורנו או שניהם ביחד, אין לי מושג איך מבדילים) לגבי תפקידו של הבידור במניעת התקוממות ההמונים ע"י כך שהוא מוכר להם את האשליה הקפיטליסטית, אבל אני לא רואה את הקשר בין זה לבין מוצרים תרבותיים שהם תת רמה.
לדעתי זו לא שאלה של אינטלגנציה,
אלא שאלה של אסתטיקה. בידור "נמוך" הוא לא בידור מטופש, אלא בידור בטעם "רע", ואנחנו זקוקים ל"טעם רע" כי אחרת לא נדע שיש לנו טעם טוב.
לגבי אירופה, אני לא בטוח שהבידור שלהם גבוה יותר. זו טענה שקשה מאד להוכיח.
לבסוף, אני ממש לא מסכים עם הטענה הניאו-מרקסיסטית. מבחינת רוב האמריקנים, וחלק הולך וגדל של האירופאים, מהפכה סוציאליסטית היא בכלל לא אופציה. הדבר היחיד שיוציא את ההמונים לרחובות הוא הגמר בניצנים.
ואתה יודע מה הורקהיימר היה אומר על זה.
שהתרבות, הנשלטת על ידי בעלי ההון, דואגת לכך שהאמריקאי ההמוצע לא ירצה לקום מכורסתו המרופדת, ויאמין באשליה לפיה הקפיטליזם טוב בשבילו.
האמנם?
זה לא שאני לא מסכים איתך (באופן כללי) לגבי איכות הבידור האמריקאי (וזו שוב אמירה כללית ביותר), אבל עדיין החיבור בין הגורם והתוצאה כך שיתאימו ספיציפית לתרבות האמריקאית הוא קצת ארעי לטעמי.
אה, אז *זאת* הבעיה?
"לאנשים יש יותר מדי פנאי"?
אז הפתרון פשוט: לחסל את הפנאי! הבה נחזיר את כולם ליום עבודה של 19 שעות, שבעה ימים בשבוע, תמורת שכר-רעב, וכך כולנו נהיה חכמים יותר.
והיי – יש אפילו דוגמה שזה עובד – סין! רוב האוכלוסיה שם אכן עובדים בתנאים הנ"ל, והם ה-ר-ב-ה יותר חכמים מיתר העולם (רק תסתכל על ההישגים שלהם במתמטיקה). הבה נאמץ כולנו את דרך החיים של הדמוקרטיה הנאורה והמתקדמת סין!
רגע, האם זו הסיבה שהבעת בעבר הערצה לסרטי התעמולה שמפיק המשטר שם?
יותר מדי הנחות.
א. שהעולם לא צורך תרבות מטומטמת באותה מידה.
ב. שהתרבות האמריקאית "הנמוכה" היא אכן מטומטמת. (וכאן, תהיה שאלה על אמנות ואיכותה שכבר נידונה כאן ובזן מספיק פעמים, אז נוותר על זה).
ג. שיש משהו פסול בצריכת תרבות מטומטמת.
ד. שהיתרונות של השיטה הקפיטליסטית מתקזזים עם החסרונות של (לפי ההנחה שלך) התרבות המטומטמת.
ה. וכל זה רק אם נקבל את התזה שיש קשר בין רידוד תרבותי לבין מערכת כלכלית.
ו. אם ה' נכון.. טוב, נו, בעצם אין ו'.
דא עקא,
טענות (א) עד (ד) הן לא שלי, אלא של האנשים הטוענים ש"האמריקנים מטומטמים". אני רק ניסיתי להראות את המסקנה ההגיונית של הטענה הזו, למרות שאני לא מסכים איתה.
וון ''זה סילוגיזם, זה?'' קומינג אפ:
כפי שהתברר קצת בהמשך הדברים שלך, טיעון 3 שלך הוא בעצם:
3.א. "לאמריקנים יש הרבה פנאי"
+
3.ב. "כמות הפנאי שיש לאמריקנים נובעת מהמערכת הכלכלית שלהם"
נכון – אולי – אבל בעצם הנחת היסוד שלך הוא שהפנאי הוא נייר לקמוס שבאמצעותו אנחנו יכולים למדוד את מידת האינטיליגנציה של האמריקנים. נו, אז תמדוד – תראה כמה תיאטראות פרינג' יש בארצות-הברית, כמה מוזיקה אלטרנטיבית וג'אז, כמה סרטים דוקומנטריים, סדרות טלוויזיה מבריקות וכו' וכד'. עם הבעיה היא שבידור ההמונים של האמריקאים פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר, יש לי רק שתי מילים בשבילך: הקרקס ברומא.
וזה מתקשר למשהו שנדמה שכבר אמרתי פעם:
איכות באה מתוך הכמות.
זה נכון שככל שהתרבות שאתה נמצא בה מייצרת יותר ספרים/סרטים/מוסיקה וכו', תגדל כמות הזבל שמיוצרת בה,אבל הסיכוי למצוא בה יותר מוצרי איכות עולה גם הוא בהדרגה. בתרבות שמייצרת פחות מכל הנ"ל, רבים הסיכויים כי מה שיהיה בה זה אך ורק זבל.
גם אתה וגם רז מפספסים משהו:
אני *לא* חושב שהאמריקנים מטומטמים. מה שניסיתי לעשות הוא להראות שאם האנשים שחושבים שהאמריקנים מטומטמים רוצים להיות נאמנים ללוגיקה של הביקורת שלהם, הם צריכים לתמוך בסוציאליזם. הצהרתי על מטרה זו בשתי הודעות נפרדות במהלך הפתיל.
כמו כן, אין לי בעיה עם בידור עממי. אם דודו טופז, דן בראון ורוני סופרסטאר לא היו קיימים, אין סיכוי שהייתי מודע לעד כמה הטעם התרבותי שלי מעודן, מנומק ורב-ניואנסים. גם את זה כבר כתבתי.
לסיום, אני רוצה להביע דאגה עקב העובדה ששני דוקטורנטים כשלו בהבנת קריאה פשוטה. מילא זה היה נרמז בין השורות; גם אז הייתי מצפה ממכם לגלות קצת יותר חזון פרשני. אבל כתבתי את זה שחור על גבי כחול דגי. עכשיו אני מבין את הפרסומת עם חיים הכט!
זה נחמד שאתה עושה לעצמך הנחות,
כי דווקא שמתי לב לזה, אבל זה לא משנה. הסילוגיזם הוא *שלך* (ושים לב לאיזה שלב בסילוגיזם התייחסתי), לא של אלו החושבים שהאמריקנים מטומטמים – והוא סילוגיזם כושל.
אתה סילוגיזם כושל בעצמך!
וברצינות: זה שהאמריקנים מייצרים גם סרטי איכות זה ממש נחמד, אבל קשה להגדיר את המוצרים שמכבבים בראש הדו"חקו, והבילבורד, וטבלאות הרייטניג כבידור גבה-מצח.
למזלנו, הדחף הכה מודרני למדע את האדם ולמדוד כל מה שהוא עושה מאפשר לנו לקבל תמונה – אני לא יודע אם היא אמינה – של המוצרים התרבותיים שהוא צורך, ואם לשפוט לפי פופולאריות, טעמו של האמריקני הממוצע הוא, איך לומר, ממוצע.
בדרך-כלל הטענה "אמריקנים הם עם מטומטם" מושמעת כאשר מוצר תרבותי שבעל-הטענה לא מרוצה ממנו זוכה להצלחה שבעל-הטענה מוצא לא ראויה. (ב"אידיוקרטיה", אגב, הטענה הזו מפורשת לחלוטין – הטלוויזיה היא המטמטם הגדול.)
הרגע שבו אני מערב את דעתי מתרחש בבחירה ללכת לכיוון הכלכלי. קשה לי להאמין שמישהו חושב שהאמריקנים מטומטמים עקב כשל גנטי. לכן ההסבר היחיד לטעמם התרבותי, לדעתי, הוא כלכלי. אם יש לך הסבר יותר טוב, שלוף אותו.
יש כשל בסיסי בטיעון שלך
מי שאומר "האמריקאי הממוצע הוא מטומטם", מתכוון לזה בדרך כלל במסגרת התפישה הכללית שלו, ש"האדם הממוצע הוא מטומטם", בלי קשר למדינה שממנה הוא בא, או לשיטה הכלכלית שלה. מי שחושב שהאמריקנים בעלי טעם רע, באמת יכול לייחס את זה לכשל גנטי, או יותר נכון מהותי – לא במהות האמריקנית, אלא במהות האנושית.
בקיצור, ההנחה הסמויה פה היא שלרוב האנשים, לא משנה מאיזו עדה כלכלית, יש טעם רע.
על פניו כן. אבל
נסה להפעיל פעם את הטיעון "האמריקאי הממוצע הוא מטומטם" כשאתה מחליף "אמריקאי" ב-"אתיופי", "ערבי" או "שחור" ואותם אנשים שלפני רגע הריעו לך יסבירו לך שאתה גזען (וכנראה שבצדק).
ובנוסף,
זה גם שונה להגיד "כל האמריקאים מטומטמים" מאשר משהו כמו "כל הפרסים קמצנים" או "כל המרוקאים עצבניים" או" כל הפולניות פולניות". שלושת ההיגדים האחרונים כבר הפכו לבדיחות מודעות לעצמן (למרות שבטוח שאי שם יש אנשים שאשכרה מאמינים בהם), בעוד שאת ההיגד לגבי האמריקאים רבים תופסים כאמת ברורה ומוחלטת.
ההסבר למה שכתבת בתגובה שלך הוא, דרך אגב, שלשנוא אוכלוסיה חלשה או מיעוט נתפס כגזענות, בעוד שלשנוא את המעצמה החזקה בעולם נתפס כחתרנות מגניבה, אנטי קפיטליזם, אנטי גלובליזציה, אנטי אמריקניזציה ואנטי עוד-כל-מיני-עקרונות-שנורא-כיף-לצאת-נגדם-למרות-שכולנו-חיים-לאורם-בכיף.
נכון, אבל לא הבנתי מה הנקודה שלך.
אני מאמין שכבר הבנת מהתגובות האחרות. אבל בכל זאת
הנקודה היא שאותם אנשים לא באמת מאמינים בזה, או לכל הפחות מחילים סטנדרטים כפולים לגבי תקפות האמונה הזו. על האמריקאים זה כיף, חתרני ומצחיק לומר שהם מטומטמים (כפי שדינגו ציינה), על כל האחרים – זו התנשאות וגזענות.
לא, באמת שלא הבנתי קודם למה אתה מתכוון.
ואני לא חושב שיש כאן בהכרח סטנדרטים כפולים: כמו שאמרתי כאן בתגובה אחרת, אני חושב ש-א. אותו ישראלי ש"יורד" על האמריקנים המטומטמים, בדרך כלל יסכים גם עם אמירות שמזלזלות בישראלים; ב. כל אחד מאיתנו עושה את זה מדי פעם. אבל לא כל מי שמתנשא הוא גם גזען (אם כי הוא יכול להיות).
אני לא יודע.
אני לא שומע הרבה אנשים טוענים שהקנייתים טמבלים, או שהנורווגים אידיוטים. יכול להיות שהצרפתים גועליים, ושלבריטים יש אוכל נוראי, ושהסקוטים קמצנים, אבל לרוב רק האמריקנים מטומטמים.
תמצא מישהו שאומר ש''האמריקנים הם מטומטמים'',
תגלגל את השיחה לכיוון הישראלים, ואני מבטיח לך שבכלל לא תתקשה לחלץ ממנו הסכמה נלהבת לכך ש"גם הישראלים מטומטמים", וגם ש"אנשים הם מטומטמים בכל מקום". כלומר, אם הוא לא יגיד את זה ביוזמתו.
מה שבאמת מצחיק הוא, שכולנו אומרים באופן קבוע, בכל מיני ואריאציות, ש"כל האנשים מטומטמים", אבל כשאנחנו אומרים את זה, כמובן שאנחנו לא כוללים את עצמנו.
תמיד אפשר לסמוך על פרופסור הר סגור
אני פותח היום עיתון, ומה אני רואה?
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=817334&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
הקטע הרלוונטי:
נו, זה מתאים לאמריקאים", אומר פרופ' הרסגור בזלזול מופגן, אפרופו סרטה החדש של סופיה קופולה, בתו של פרנסיס פורד קופולה ובמאית "חמש ילדות יפות" ו"אבודים בטוקיו", הנושא בפשטות את השם "מארי אנטואנט". "מארי אנטואנט היא דמות ריקנית והיא מאוד מתאימה לשמאלץ האמריקאי. היא מאוד קולנועית. הסרט החדש בכלל מראה את מותה?"
אני לא יכולה לומר. זה ספוילר.
"אני שואל כי זה סרט אמריקאי והאמריקאים האלה מסוגלים להשתעשע בבילויים ובמשחקי הקלפים שלה ובכלל לא להראות שערפו את ראשה".
אני מבינה שאתה לא מתלהב מאנטואנט.
"לא. אני גדלתי בצרפת, המורים שלי לא אהבו אותה".
ואיך תופסים אותה בצרפת היום?
"ציבור מסוים אוהב אותה ומרחם עליה וציבור אחר שונא אותה. לפי דעתי הציבור הישראלי חייב להסתייג ממנה. היא דמות ריקנית ואני לא רוצה שהציבור הישראלי יהיה ריקני. קודם כול מארי אנטואנט לא קראה. היא לא הכירה את וולטר וז'אן ז'אק רוסו, הסופרים הגדולים של זמנה".
*****************************
מש"ל.
מש''ל למה זה בדיוק?
נראה לי שעכשיו אני לא מבין.
הוא מדגים את הטענה שלי,
שאדם ש"יורד" על "האמריקנים המטומטמים" (במקרה הזה הר סגור קורא להם "ריקניים"), מרגיש אותו דבר גם לגבי "ישראלים ריקניים". כלומר הבעיה שלו היא לא כל כך אנשים מלאום מסוים, אלא יותר אנשים שהם "לא על רמה".
אתה כנראה בוחן כליות ולב
בראיון, לכל הפחות, הוא לא קורא לישראלים "ריקניים". הוא מפגין בדיוק את אותו סטנדרט כפול עליו דיברתי. בוודאי ביחס לצרפת (מול ארה"ב).
וטחול
הוא אמר ש"הוא לא רוצה שהציבור הישראלי יהיה ריקני". לי זה נשמע כמו "אני חושב שהציבור הישראלי הוא כבר ריקני, אבל אני מעדיף לא להגיד את זה במפורש בראיון לעיתון ישראלי".
אתה לא חייב להסכים.
ו-greater omentum
אני אכן לא מסכים. אני פירשתי את האמירה הזו בהקשר הספציפי של הסרט – הוא מקווה שהקהל הישראלי ידחה את מארי אנטואנט, כלומר את המסר של הסרט (כנרמז מתוך הכתבה) ובכך ימנע את הפיכתו לריקני.
אוקיי,
אבל עם הטענה הכללית שלי, שאנשים אליטיסטים / סנובים / מתנשאים, הם לא בהכרח גזענים – אתה מסכים?
כן
אבל הסייג שציינתי קודם ממשיך להיות תקף – אותם אלו שיקבלו בהבנה, ואפילו בסימפטיה לא קטנה, אליטיזם מתנשא המופנה כלפי אמריקאים, לא יקבלו בהבנה את אותו האליטיזם המופנה כלפי הצרפתים, או ההודים.
ההתנהגות הזו לא נגזרת מתוך "כל בני האדם (חוץ ממני) מטומטמים" אלא בפשטות מתוך "האמריקאים מטומטמים".
הסבר טוב יותר למה?
חשבתי שאתה לא תומך בטענה שהאמריקנים מטומטמים.
טוב, אם כבר מדברים על רצינות:
1) הטענה שהאמריקנים מעדיפים מוצרי תרבות נחותים ושהטלוויזיה גורמת לטמטמום אינה אותה הטענה. היא דומה, אבל לא זהה.
2) אתה מניח שבבסיס כל מערכת תרבותית עומדת מערכת כלכלית. זה בהחלט אפשרי, אבל זה לא הכרחי (לא כולם מרקסיסטים) – לכן, כשאתה אומר "האנשים שטוענים שהאמריקנים מטומטמים חייבים גם להעביר ביקורת על המערכת הכלכלית שלהם" אתה טועה, וכשאתה אומר "או ללכת לכיוון הגנטי" אתה גם מטעה.
3) אתה מניח שיש הבדל בין הטעם ה*ממוצע* האמריקני לטעם ה*ממוצע* של כל עם אחר. ואני חוזר ואומר "הקרקס ברומא". מכנה משותף הוא, כמעט בהכרח, נמוך.
4) אתה אומר שהטיעון "האמריקנים מטומטמים" תמיד נסמך על ראיות מתחום הבידור. למיטב נסיוני – וכאן כבר לא מדובר בכשל לוגי, אלא סתם במחלוקת – מרבית אלו שמעלים את הטיעון הזה נסמכים על ראיות מהתחום הפוליטי (העכרור עשה את זה למטה, למשל).
אני לא מבין למה אני מגן על טיעון שאני לא מאמין בו.
מכיוון שאני לא חושב שהאמריקנים מטומטמים או שהטלוויזיה שלהם גרוע יותר משלנו, אומר רק כך:
אם אדם מתכוון לבקר תרבות באופן בונה, כלומר הוא לא עושה את זה רק כדי להרגיש טוב עם עצמו, הוא צריך להציע ביקורת מקיפה. ביקורת רצינית על הבידור – וגם על הפוליטיקה – האמריקניים לא יכולה שלא לכלול התייחסות לשיטה הכלכלית האמריקנית. זה לא משנה כרגע אם המבקר מאמין שהכלכלה היא הגורם המשפיע או הזניח ביותר; היא עדיין ראויה להתייחסות מסוימת. עם כל הכבוד לקרקס הרומאי – ויש כבוד – השיקוליים הכלכליים מאחורי הפעלתו לא זהים לשיקולים מאחורי האסטרטגיה של NBC או Virgin. על הטענה הספציפית הזו אני מוכן להגן.
לא כל האנשים חושבים שהכלכלה היא גורם משמעותי כל-כך בעיצוב תרבות.
אני מסכים איתך שהכלכלה היא דווקא כן גורם משמעותי; אבל חושב שביקורת על המישור הפוליטי, למשל, מתבקשת לפחות באותה המידה (מצד שני, אני גם מאמין שלמישור הפוליטי יש מידה רבה למדי של אוטונומיה).
אבל כל הדיון הזה לא מעניין במיוחד לא אותי ולא אותך – שנינו סתם מגינים על כבודנו. אז בוא נסכים שמה שלא נחשוב על האמריקנים, הכותבים בעין הדג ידועים בחכמתם, בהשכלתם, בשליטתם ברזי האורטוריה והשנינה, ובשיערם השופע – ובא לציון גואל.
ובעצם, מספיק סרט כמו epic movie כדי לתמוך בה
אפשר למצוא ''עדויות'' לטמטומם של האמריקאים
בכל תחום, לא רק התרבותי והפוליטי, אם מחפשים אותן. כבר שמעתי אנשים שטוענים שהשילוט הברור בכבישים בארה"ב "מותאם למפגרים" (מה הבעיה שלהם? שיגידו תודה שקל למצוא את הדרך…) או ששפת הדיבור שלהם מורכבת משלוש וחצי מילים (שבראשן Awesome!!) כתוצאה ישירה מהטמטום שלהם.
את יודעת, זה הדיון הראשון באתר שנדמה לי..
..שכל הצדדים בו מגנים על דעות שאינן שלהם.
חצי קשור:
מישהו שאני מכירה טוען שקל לנו לצחוק על האמריקאים שהם מטומטמים אבל למעשה, בדבר הכי חשוב הם הרבה יותר חכמים מאיתנו: האמריקאים יודעים שהם מטומטמים, ולכן הם מניחים ל"אנשים החכמים" שלהם לעשות את מה שמצריך תבונה כלשהי, בעוד שבארץ כל ערס בטוח שהוא יודע הכל יותר טוב מכולם, ורק תנו לו שיחה או שתיים עם ראש הממשלה והסכסוך הישראלי פלסטיני מסתיים.
ג'ורג' בוש ג'וניור.
שנבחר פעמיים.
המרכז לתרבות קוריאה - הזמנה לסרט
המרכז לתרבות קוריאה מזמין אתכם להקרנת הסרט "להרגיש בבית" של קים קי דוק ביום ד' ה31 בינואר, 18.30
הכניסה חופשית
הכתוביות בעברית
והסרט יפה:)
ירושלים, רח' בן יהודה 2/153
054-2378003
...
יוזמה מבורכת. רק חבל שאתם נמצאים בירושלים, ואני פוחד לנסוע עם האוטו לשם – הוא עלול להתקע באחת העליות.