במקור: The Prestige
במאי: כריסטופר נולאן
תסריט: כריסטופר נולאן, ג'ונתן נולאן
על פי ספרו של כריסטופר פריסט
שחקנים: יו ג'קמן, כריסטיאן בייל, מייקל קיין, סקרלט ג'והנסן, דייויד בואי, אנדי סרקיס, רבקה הול
פעם, לפני מאה שנה, אנשים היו הולכים למופעי קסמים. באו והמציאו את הוליווד, ואחר כך את פעלולי המחשב, וזאת היתה מכה רצינית לעסקים: תראו לי קוסם גדול מספיק כדי להתחרות בגנדלף, או לשלוף מהכובע שלו את קינג קונג (במחשבה שנייה, אל תראו לי קוסם גדול מספיק שקינג קונג ייכנס לו לכובע). אבל אם הצלחת הסרטים הורידה את הקוסמים מגדולתם – עדיין אפשר לעשות סרט מוצלח על קוסמים דגולים, כמו הזוג הבדיוני, אלפרד בורדן ורוברט אנג'יר. בתחילת 'יוקרה', בורדן יושב בתא כלא, לאחר שהואשם ברצח הקוסם המתחרה, אנג'יר, ובזמן שנותר לו עד שיוצא להורג, אנו חוזרים לעבר ורואים איך הכל התחיל.
בראשית דרכם, בורדן (כריסטיאן בייל, עם ניצוץ הטירוף הקבוע מרצד בעיניו), ואנג'יר (יו ג'קמן הרגוע כביכול, שבהמשך יתגלה כאחוז דיבוק במידה שווה כמעט) עובדים יחד כעוזרים של קוסם ותיק. בורדן מתבלט במחויבותו להקריב כל קורבן שנדרש כדי לבצע קסם מוצלח; אנג'יר מצטיין בהקסמת הקהל. מאחורי הקלעים שוכן קשיש שנון ולבן-זקנקן בשם קאטר (מייקל קיין), שהוא "האנג'ניר" – מומחה טכני שמכין את המתקנים והאביזרים בהם הקוסמים משתמשים. כמו כן, קאטר מחלטר כמדריך רוחני, שמחליק את החיכוכים בין שני הצעירים. זהו תור הזהב של הקוסמות – לונדון בסוף המאה ה-19, שיא העידן הויקטוריאני. בורדן ואנג'יר, בחליפות ערב מהודרות, הם הדבר הכי דומה שיש לאטרקציה האולטימטיבית: פינגווינים. הם עושים טריקים כמו העלמת ציפורים ותפיסת קליעים, אבל כל הזמן שואפים ליותר, למצוא את הקסם הכי מפעים שיש. אלא שבמילות התשדיר הידוע: אין דבר כזה, קסמים קלים. זה ממכר, ומחיר ההצלחה יהיה כבד.
יום ביש מזל אחד, מתפקשש הקסם הכי קשה בהופעה, ובמקום לעצור זמנית את הנשימה של הקהל, עוצר סופנית את הנשימה של אחת מחברות הצוות. התאונה הטרגית פוגעת אישית באנג'יר, ומציתה בו כעס נורא על בורדן, שמבחינה טכנית אחראי לאירוע המצער (ויש להודות שההסבר שלו, "בחיי שאני לא זוכר איזה קשר עשיתי", באמת נשמע רע). דרכי הצמד נפרדות, והם מקימים מופעים עצמאיים. המהנדס קאטר נשאר עם אנג'יר, ובורדן מוצא לעצמו "אנג'ניר" חדש, שמוכן להיות צילו הנאמן ולציית להוראותיו.
השילוב של התחרות המקצועית "למי יש (את הטריק) הכי גדול", והשנאה המיוחדת זה לזה, משכיח את המטרה הראשונית של הקוסמים – "לראות את הבעת הפליאה על פני הצופים", כדברי אנג'יר. נשארת האובססיה, שמביאה את השניים לפסגות של נקמנות בקנה מידה קוסמי, ומחוללת שרשרת של פעולות תגמול. כל אחד מהם, בתורו, מתגנב להצגה של השני, ומנסה להרוס את הלהטוטים שלו, את שמו הטוב ואת גופו, לא בהכרח בסדר זה. העימות מגיע לשיא לאחר שבורדן ממציא פעלול מדהים, המכונה "האדם המשולח", בו הוא משתגר מצד אחד של הבמה לצד השני בתוך חלקיק שניה. אנג'יר, נחוש להשיג את הקסם לעצמו, שולח את העוזרת/מאהבת שלו (סקרלט ג'והנסון, בתלבושת קטנה ובתפקיד קטן עוד יותר, ותודה רבה על שניהם) למשימת ריגול אצל בורדן. בדרך זו מגיע אנג'יר אל ניקולאי טסלה (דייויד בואי, שכל כך התבגר, שבפעם הראשונה שראיתי אותו בסרט חשבתי "היי, מדהים! יש בעולם מישהו חוץ מדייויד בואי עם עין אחת כחולה ואחת חומה!"). טסלה, מדען גאון, אניגמטי ומצמרר, לא מתעסק בטריקים – לטענתו הוא מעקם את חוקי הטבע. לאנג'יר לא אכפת כמה המתקן שטסלה בונה לו מסוכן, הוא נחוש להשתמש בו. ועכשיו כבר ברור שמישהו פה יראה את עצמו מתפגר.
חוץ מהשחקנים הסבירים-עד-טובים, 'יוקרה' מכיל קצת דרמה תקופתית, קצת רגעי צמרמורת בלתי מוסברים, וקצת פסיכולוגיה בגרוש על גברים-שלא-יכולים-לאהוב-כי-הם-עסוקים-מדי-בלהצליח. אבל כל זה משני לעיקר: העלילה. הבמאי-תסריטאי כריסטופר נולאן אמר שתסריט מקורי דומה למעשה קסמים: בשני המקרים מושכים את תשומת הלב של הצופה לכיוון אחד, ומפתיעים אותו מכיוון אחר; ההתבטאות הזו קצת עצבנה אותי, כי היא הופכת את האנלוגיה בין תסריט טוב לקסם טוב לבנאלית, שלא לדבר על זה שגם אני רציתי להשתמש בה, ועכשיו זה כבר ממש לא יישמע מקורי. מדי רבע שעה, בערך, יש ב'יוקרה' טוויסט חדש, ולמרות שחלק מפיתולי העלילה צפויים, רובם הגיחו מהאוויר הריק, כיאה לסרט על קוסמים. הטוויסט האחרון והסופי אמנם לוקה בחוסר אמינות כלשהו, אך הצליח לזרות אור חדש ומחוכם על כל כך הרבה פרטים קטנים, שסלחתי לו ברצון. עוד תורמת להנאה העובדה שרוב הקסמים ב'יוקרה' אינם רק פעלולים צבעוניים וריקים מתוכן, כי אם חידות הגיון שמהוות חלק בלתי נפרד ממשחקי המוחות של בורדן ואנג'יר. וכשמגלים לנו את הפתרון – הוא בדרך כלל משכנע.
אני לא רוצה ליצור פה אשליה שכל אחד ייהנה מ'יוקרה'. זה סרט תובעני, שחובה לבוא אליו ערניים, רק כדי לעקוב אחרי מה שקורה. יהיו אנשים שיחשבו שהמבנה המחזורי שלו – עוד סצינה, עוד טריק, עוד תפנית – מעיק ומתמשך, ושהסרט באופן כללי ארוך מדי וממצה את עצמו מהר. הדילוגים אחורה וקדימה בזמנים עלולים לגרום לפקיעת הסבלנות, ומי שרגיש לטוויסטים בלתי מציאותיים, עשוי להרגיש בסוף מרומה. אם צלחתם את הרשימה הזו ולא נרתעתם – יש לכם סיכויים מצוינים ליהנות מאד, כמוני.
ואם אתם רואים את 'יוקרה', תעשו אחר כך טובה ותגידו: יש בסוף כתובית "לא נפגעו ציפורים במהלך הכנת סרט זה"? שכחתי להסתכל, ועכשיו זה קצת מציק לי.
עד מתי?!
שלא כמנהגי, אני אגיב לפני שראיתי את הסרט – אבל בכל מקרה אתייחס לביקורת.
עד מתי תמשיכו לקטול את סקרלט, אהובת נפשי? לא הגיע הזמן לרדת ממנה ולעבור למישהו אחר? (הרבה זמן לא ירדו פה על ניקולס קייג' למשל…)
ואגב, גם לעודד קטש יש טריק דומה עם העיניים (אחת חומה אחת ירוקה)
התשובה המתבקשת: עד שהיא תשחק טוב
אהבתי אותה ב'אבודים בטוקיו'. אחר כך ראיתי אותה ב'איילנד', ו'נקודת מפגש', והבנתי שהיא לא שיחקה טוב ב'אבודים בטוקיו' – פשוט היה לה מזל, והתפקיד שם דרש ממנה להתנהג בצורה מבולבלת ולדבר באופן קטוע, מה שהיא עושה בכל סרט.
אז מה שנשאר, זה ליהנות מזה שהיא אטרקטיבית לעין.
התשובה המתבקשת: עד שהיא תשחק טוב
ולקנות נברשת, כמובן.
בנוגע לסרט: המבנה שלו דומה מאוד למבנה של קסם או טריק במופע קוסמים… והוא שומר על זה לאורך כל הדרך.
אהבתי את הסרט, ואת הרעיון לתסרט אותו בצורה הזו (אחי לא סבל את זה), אבל יותר כניסוי קולנועי, מאשר כתוצר באמת מוצלח.
בכל זאת, בסופו של דבר אני ממליץ
עד מתי?!
מישהו עם עיניים בצבעים שונים? קוראים לזה "זגדן" , כןכן, יש לזה שם, וברבים" זגדנים" , וזאת תופעה נורא מגניבה.
הסרט 'יוקרה' לדעתי הוא סרט מעולה, שקצת קשה לעקוב אחריו ועוד יותר קשה להסביר אחר כך למי שלא הבין מה-בשם-כל-הקוסמים-קרה-פה.
עם בערך 80 טוויסטים, כל אחד סוחט יותר *GASP* של הבנה ממשנהו, אני שמחה לומר ש'יוקרה' הוא-
כמו אמן האשליות,
רק הרבה יותר טוב.
לא מסכים
צפיתי את הסוף של הסרט עוד לקראת האמצע. בסרט על קוסמים וקסמים ציפיתי למשהו יותר מיסתורי. הטוויסטים בסוף כאלה מופרכים ששותפתי לצפייה ואני פשוט עשינו ביחד מין אוחח כזה, כאילו ציפינו לזה אבל קיוונו למשהו יותר ריאלסטי. כנראה שזה נכון, באמת כבר כל הטוויסטים מוצו. לפחות למי שראה כמה סרטים בחייו.
הסרט עצמו משעמם לעיתים ונמרח. יש בו קטעים מעניינים אבל הם מעטים לעומת השיממון התקופתי שבולט ברובו.
סרט טוב מאוד אפילו!
גם אני די צפיתי את הסוף כי אתה מצפה לזה מבמאי כמו נולאן . למרות זאת מאוד נהנתי. תפתחו קצת את הראש הציני והעלק מודרני שלכם וגם אתם מאוד תהנו ממספר סיפורים מצוין כמו נולאן . בכל חלקי הסרט פזורים רמזים וכל משפט הוא מעין משל לעתיד . מהסרטים שרוצים לראות עוד פעם כדי לעלות על ההבנה שלו .
אפילו ודוקא סקרלט גו'הנסן בתפקיד קטן כי זה התפקיד של סייעת יפה לקוסם . שתסתכלו עליה..
אני הייתי על סף התמוגגות מהסרט
"יוקרה" הוא סרט שמתייחס לצופיו בכבוד, נותן להם לנחש (די בקלות) חלק מהטוויסט כבר באמצע הסרט ולמרות זאת ממשיך להחזיק (אולי כי הטוויסטים העליליים הם לא העיקר) באמצעות תסריט מחוכם ועשיר ועיצוב דמויות מצוין. הסרט עצמו הוא על אובססיות, תשוקה, תחרות ויצרים אנושיים ולכן – למרות הטוויסטים – הוא מצליח להתעלות על עצמו. וזאת בניגוד ל"אמן האשליות" – סרט מחפיר על נושאים דומים.
"יוקרה" הוא בעיני פתיחה מצוינת לשנת 2007.
סרט מעולה
כל הטוויסטים לא הרגישו לי לא אמינים, רובם גרמו לי לתחושה של "איך לא הבנתי את זה". מלבד הטוויסטים יש גם עיסוק מעניין באובססיה ודמויות רב מימדיות, מה שבולט על מול "אומן האשליות" שבסרט הזה מדגיש כמה מפוספס הוא היה.
אמן האשליות סרט
ממש אבל ממש על הפנים .
העבודה הכי גרועה של נורטון יחד עם הסמוצ'י או מה שזה לא היה…
יוקרה זה רע?
ומתי הסרט על אורי גלר? !עוד! !יותר!
שכחתי משהו ועכשיו אוסיף...
dude יקירי,
איך הצלחת לרשום תגובה שלמה על סרט על קוסמים ותעתותי עיניים מבלי להזכיר את אורי גלר??
אורי גלר הוא אפילו לא קומיקאי. סתם שרלטן.
ספויילרים עצבניים לסוף הסרט
מה גם שרואים מאוחר יותר שטסלה בכלל לא ידע עדיין שהמכונה שלו עובדת, הם עדיין עבדו עליה אז.
ספויילרים עצבניים לסוף הסרט
סורי על הדאבל פוסט, אבל לפתע שמתי לב לתופעה המטרידה שיש גם אחסון וגם אכסון ומדובר בדברים שונים בעלי משמעות דומה.
בכל מקרה, התכוונתי "אחסנו"*
ב''כוכב הלכת כן'' לא היתה הפסקה
וטוב שכך. הפסקה היתה מוציאה אותי מהריכוז העמוק שהייתי בו תוך כדי הסרט.
או, סוף סוף קצת הסכמה
אז...?
אמור להיות קשר כלשהו בין התגובה שלך למה שאני כתבתי?
ואפילו באותה פעם ראשונה
אנחנו לא יודעים מי זה מי, וידו של מי על העליונה…
המממ.
הטיעון השני שלך לא הגיוני, אבל הראשון מאוד משכנע. עד עכשיו חשבתי שהדמות של קיין קצת החמירה איתו, אבל בהחלט יתכן שזה לא המצב.
אז זהו, שלא ממש.
מסכימה מאוד בקשר לבעית האמפתיה כלפי הדמויות, לגבי הנקמה פחות, אם כי התגובה השנייה שלך בעניין היתה די משכנעת :).
לגבי הטענה שזה אנז'יר, בעיניי זה בהחלט אנג'יר, שימי לב (דקה 0:42) ותשפטי בעצמך :) אגב, מעניין שבקליפ נולן וג'קמן דווקא כן מסתכלים על זה דבר ראשון כיריבות מקצועית.
http://www.youtube.com/watch?v=o1oaSgjsuPU
לסיום, אם כבר מתעסקים בקטנות, מישהו יכול להסביר לי למה לאנג'יר יש מבטא אמריקאי? האם מתישהו במהלך הסרט ציינו שהוא אמריקאי או משהו? ליו ג'קמן יש מבטא אוסטרלי די כבד כך שאם הוא טרח להסתיר אותו אני מניחה שזה אמור לשרת את העלילה, אבל אני אישית לא הבחנתי בסיבה כלשהי.
אכן כן.
הפעם הראשונה היא רק רמז והיא לא ספויילר. ג'וליה אומרת לבעלה שהוא משקר לא רק בקשר לשמו, אלא גם מיהו ומאיפה הוא בא (ושימי לב שאז יש לו מבטא אחר, לא אמריקאי).
השני, והוא ספוילר קצת, אז, זהירות
בורדן צוחק עליו, "שלחתי אותך בחזרה למולדת שלך" (כלומר, אל טסלה. אם אני לא טועה, זה קורה בכלא, וזה קצת לא מתיישב לי עם ההיגיון, אבל זה מה שזכור לי)
אכן כן.
הממ תודה, אני אבדוק בהזדמנות :). זה עדיין לא תורם לעלילה יותר מדי בשביל שיהיה לו שווה להתאמץ כל הסרט, אז אני מניחה שזו פשוט שארית מהספר שלא נוצלה כראוי.
אז זהו, שלא.
בסרט בפירוש מבדילים בין קסמים לטריקים (אילוזיות). בין magician ל wizard.
וההבדלה הזו נעשית לכל אורכו של הסרט, עד סופו, והיא נועדה להגיד: בעצם יש בעולם רק טריקים וקוסמים. קסמים ומכשפים יש רק באגדות.
שנית, הדמויות והמקרה הם פיקציות, כמובן, אבל הן מבוססות על עולם הקסמים כפי שהיה בתקופה ההיא, הלבוש, המנהגים, הנורמות – הכל מציג משהו ריאליסטי לחלוטין. וזה בולט במיוחד מפני שהם עושים את ההבדלה הזו בין קסם לטריק: אנחנו לא עושים קסמים, הם אומרים. קסמים לא אמורים להתקיים בכלל. עצם קיומם של קסמים הוא אילוזיה.
בקיצור, המדע הבדיוני פה הוא האמ-אמא של הדברים המופרכים, של הפתרונות התסריטאיים הלא קשורים לשום דבר בסרט.
הדאוס אקס מכינה האולטימטיבי אם תרצה.
אז מה?
העובדה שהטכנולוגיה הזו לא קיימת בעולם האמיתי (ואולי גם לא תתקיים) הופכת אותה ישר לפסולה מבחינה תסריטאית?
על פי ההגיון הזה את פוסלת בערך כל סרט מד"ב שני.
והערת אגב: אני לא כל כך בטוח שאת הקסם הזה לא נראה אף פעם. ישנם כיום מחקרים מדעיים שדווקא מאפשרים שיגור של חלקיקי אטומים ממקום אחד למקום אחר.לא הייתי ממהר לפסול את זה כל כך מהר. אבל גם אם זה אכן לא היה אפשרי במציאות זה עדיין לא הופך את זה לפסול תסריטאית. מה שמשנה הוא כיצד זה משתלב בסיפור, ולא אם זה אפשרי מדעית או לא.
נראה לי שבלבלתי אותך עם הפינגווין.
כי אם זה לא אתה שנתן למילה את פירושה המילולי, אז זה היה הוא. סליחה.
מתנצלת על הבלבול.
בקשר לסרט, אכן לא נראה לי שנגיע להסכמה.
בעיני החדרת המדע הבדיוני היתה אקט מטופש של הרגע האחרון, שהפליאה היחידה שהוא הביא איתו היתה מהזן של "מי היה האידיוט שחשב שזה רעיון טוב?" ולא פליאה במובן הטוב של המילה, של "וואו, קסם!".
פסדר, קורה. עניין של טעם.
קצת על פילוסופיה
וגם אם תבני דבר כזה בדיוק, לא ברור ש"אני" זה אוסף מצבים של החלקיקים האלמנטריים מהם הגוף שלי בנוי.
זה לא רעיון רומנטי במיוחד לחשוב עליו
אבל אם זה לא זה, אז מה זה כן יכול להיות? (כלומר, בהנחה שאתה מסתכל על הנושא בראייה מדעית קרה, ולא מזווית השקפה רוחנית של נשמה, או אמונה דתית וכו').
זה לא רעיון רומנטי במיוחד לחשוב עליו
ב"ראיה מדעית קרה" אני מניח שאת מתכוונת למטריאליזם, שהוא בדיוק התפיסה שאנחנו חומר ותו לא. אבל, לא צריך להיות דתי כדי להאמין ברעיונות אחרים, כמו דואליזם (יש עוד, אבל אני לא זוכר את השמות שלהם). לדוגמה דקארט, שלא בדיוק חסרה לו ספקנות, לא היה מטריאליסט. אין שום דבר אינהרנטית מדעי בשלילת קיום הנשמה, כמו שאין שום דבר מדעי בהנחה שהיא כן קיימת.
אני חושב שדקארט הוא אחת הדוגמאות
הפחות טובות אותן היית יכול להביא שכן מתוצאות רבות אליהן היה מגיע הוא היה מסיק את קיומו של אלוהים.
כשהחיים שלך תלויים בזה יש לך נטיה להגיע לכל מני מסקנות
מקריאה של הכתבים, לי אישית די ברור שדקארט האמין באלוהים בעיקר כלפי חוץ. הוא לא חי בתקופה שבה היה אפשר להפגין משהו אחר ולהאריך ימים.
אנכרוניזם, לדעתי.
לא מוסיף ביט, אבל כן מוסיף קעקוע על פנים העפעף
קראי שוב את מה שכתבתי.
מדעית, אתה אמור להאמין רק בדברים שהוכחו או שתיאוריה מנבאת שיוכחו
זה לא בדיוק המקרה עם נשמה.
אני מסכים לחלוטין
ולכן מדעית אתה לא מאמין בטענה "אין נשמה" עד שתוכח.
אנא ספק לי תיאוריה מדעית המנבעת את קיומה של הנשמה.
אתה מוזמן להאמין בקיומה של נשמה. אבל לטעון שאי-קיומה וקיומה הן אפשרויות בעלות סבירות שווה אינה, במצב הידע הנוכחי, טענה מדויקת.
המירוץ נגד ה
ראשית גילוי נאות: זאת בערך הפעם ה14 שאני נכנס לנושא הזה בפורומים שונים. אי לכך, יש לי כבר תפיסה מסוימת בראש של מה אתה עשוי להגיד, ובמקרים קיצוניים אני עלול לשגות ולהגיב לדברים שלא בדיוק אמרת. אני מתנצל מראש, אם זה קורה אנא הפנה את תשומת לבי.
לגופו של עניין, לדבר על סבירות בהקשר של קיום דברים מטאפיזיים זה חסר כל משמעות:
אני מקווה שברור שהסתברות במובן המתמטי אי אפשר להחיל על זה.
סבירות, פרט לכך, מוגדרת באופן מקובל על ידי אוסף הדברים שנתקלת בהם או ראית עדות להם במהלך חייך. כלומר, ככל שמשהו יותר דומה לדברים שכבר נתקלת בהם, ככה הוא נשמע לך יותר סביר.
זה כבר מעורר בעיה בשימוש בסבירות כמשהו מדעי. לדוגמה, העובדה שזמן מתארך לעצמים שנעים במהירות קרובה למהירות האור היא, בעיני בלתי סבירה בעליל, אבל היא בהחלט עובדה מדעית שאני מאמין בה.
אם נחזור לנושא, תחת ההגדרה הזו, אין שום משמעות לדבר על סבירות של דברים מטאפיזיים. אני עשוי לטעון שכל אדם שפגשתי שהפגין בינה עשה זאת כי יש לו נשמה ולכן סביר שיש נשמה. אתה תטען שכל אדם שפגשת שהפגין בינה עשה זאת למרות שאין לו נשמה, ולכן נשמה זה לא סביר. אין ניסוי שיכול להפריד בין התפיסות האלה, ולכן אין משמעות לטעון מה מהן יותר "סבירה".
הדבר המדעי היחיד שאפשר להגיד על טענות מטאפיזיות (כלומר, נופלות מחוץ לתחום המדע) הוא "אני לא יודע" או "זה לא רלוונטי לי".
התפיסה כאילו מדע שולל מיסודו כל דבר מטאפיזי נובעת, מנסיוני, משימוש בעקרון תער אוקם, עקרון שהוא ממש לא חלק מהמתודה המדעית וגם השימוש בו הוא לרוב קלוקל, כי המשתמש נוטה להבליע הנחות שהוא עושה מרוב שהוא מאמין בנכונותן (וזה קטע שממש עדיף שלא אתחיל להכנס אליו, כי זה בערך האיזור הכי מעצבן בדיון. המקור הכי טוב שמצאתי שמסכם את הרעיון הזה בצורה ברורה הוא אחד הדיאלוגים הראשונים, על חשיבה דדוקטיבית, ב"גודל, אשר, באך").
בקצרה, אני לא טוען שקיום או אי-קיום של נשמה סבירות באותה מידה, כי ההיגד הזה חסר משמעות. שאלת הקיום של נשמה היא מחוץ לתחום העיסוק של מדע בדיוק כמו השאלה האם "האח הגדול" זו תוכנית טובה או רעה, וכמוה כל דעה בנושא היא מדעית במידה שווה, כלומר בכלל לא.
אני לא מסכים עם הרבה דברים שכתבת, אבל הקשר לסרט מתחיל להיות קלוש
אז נעצור כאן. תודה על הפירוט.
זה משהו מאוד יפה בסרט
שבדיוק כמו בשיטת שלושת השלבים של הקסם, גם בסרט בהתחלה אומרים לנו איזה טריק הולך להיות פה (בורדן רוצח את אנג'יר), השאלה היא איפה פה הסוד, או "היוקרה" בעצם.
לי היה דבר אחד ויחיד שהפריע לי בסרט
כן, גם לי זה הפריע. אגב, הבנתי שהודיני (ובטח קוסמים אחרים) היו מבקשים מאסיסטנטים לעמוד עם גרזנים ליד המיכל כדי להגביר את תחושת הסכנה אצל הקהל.
ומה שחבר שלי רצה לדעת
זה למה להתאמץ לעשות קסם מסובך יותר שעלול לסכן את חייך, אם ממילא הקהל לא מבדיל?
ומה שחבר שלי רצה לדעת
לדעתי הקשר הוחלף בגלל שהוא היה מסוכן מדי בשלב ההרמה של האסיסטנטית – האנג'ניר העיר לו שאם לא יקשור טוב אז היא עלולה לשבור את הרגל ובורדן ענה שזה לא קשר טוב….
ניטפוק מנוטפק
במסגרת השלמת צפיות כשעוד אפשר לחזור לדיון אחרי הצפיה עלה לי ניטפוק יותר מנטפק לקטע הזה – לקראת סוף הסרט מסתבר שהמנעול למיכל המים הוא מנעול דמה (כדי שהקוסם/אסיסטנטית נאה יוכלו לפרוץ החוצה בקלות). למה לטרוח על הזכוכית המשוריינת כשיש למיכל מכסה לא באמת נעול? (או אפילו אם היה נעול – נראה לי שהיה יותר קל לפרוץ בגרזן מנעול מאשר לשבור את המיכל).
נהדר!
נהניתי מכל רגע. הסוף היה קצת חולני, אבל סרט פשוט נהדר.
אהבתי איך שכל מיני פרטים קטנים שנראו לי תמוהים תוך כדי הסרט השתבצו בסוף כחלק מהפתרון. אני אוהבת סרטים כאלה. עשוי יפה, משוחק יפה, לא מזלזל באינטליגנציה של הצופים.
שכחתי להוסיף לגבי הכתובית
כן, בדיוק בגלל הבקשה נשארנו ממש עד סוף הכתוביות. היתה כתובית שלא נפגעו חיות במהלך הכנת הסרט.
תבורכי.
במהלך הסרט אולי לא נפגעו בעלי חיים
(וממש לא הייתי צריך כתובית כדי לדעת את זה, אין היום סרט אמריקאי אחד לרפואה שהיו מרשים לפגוע במהלך הפקתו בבעלי חיים) אבל מה שמטריד הרבה יותר הוא כמה ציפורים נפגעו במהלך ההסטוריה אם הקסם אכן הוסבר כראוי. (והאם אגודות הקוסמים הנוכחיות בימנו אלה עדיין מאשרות פגיעה בבעלי חיים).
אגב, מישהו קרא את הספר?
אגב, מישהו קרא את הספר?
טרם – הוא עוד לא יצא בעברית (אם כי יש שמועות על זה)
בכל אופן העותק שלי באנגלית אמור להגיע עד לסוף השבוע.
למה רק עכשיו?
ראיתי את הסרט הזה לפני חודש באוסטרליה. למה רק עכשיו הוא מגיע לארץ?
בכל אופן סרט טוב, אפילו שהטוויסט הכי צפוי שבעולם.
נו, אז בייל למד לשחק?
זכור לי שלפני כמה שנים, בערך בתקופה של Equilibrium, עלו בעין הדג מספר טענות שכריסטיאן בייל לא יודע לשחק ואף פעם אינו מחליף הבעת פנים. האם אחרי "המכונאי", "בטמן מתחיל" ו"יוקרה" זה עדיין נכון?
את יוקרה עוד לא ראיתי
אבל בעקבות המכונאי ובאטמן מתחיל, אני יכול לומר שבעיני, כריסטיאן בייל עדיין נראה יותר כמו פוסטר עם מערכת נשימה, מאשר שחקן.
ועכשיו שראיתי
מצטער, אבל אני עדיין חושב שמדובר בפוסטר עם מערכת נשימה.
ראית את ''אמריקן פסיכו''?
כן
"אמריקן פסיכו" יחד עם Equilibrium הוא אחד הסרטים בגללם בייל נחשב לשחקן גרוע בתקופה שאני מדבר עליה. אני אישית לא מביע דעה על איכות המשחק של בייל, אני רק שואל האם הדעה הפופולרית עליו השתנתה או לא.
לדעתי אמריקן פסיכו קיבל שם של כמעט סרט פולחן בגלל בייל
הוא נותן שם הופעה מדהימה. בשאר הסרטים (המכונאי ובטמן) הוא פחות בולט לטובה אבל עדיין לא הייתי מרחיק לכנותו גרוע.
בעיני התפקיד באמריקן פסיכו תפור עליו
והוא משחק שם בצורה מופלאה. העניין הוא שאני חושב שזה מכיוון שאכשהו הדמות מתאימה מאוד לאופן המשחק שלו. בכל דבר אחר שלו כמעט (למעט אימפריית השמש), אני לא יכול להגיד שהוא משחק טוב. אולי לא גרוע, אבל לא טוב.
נו, אז בייל למד לשחק?
אמנם לא ראיתי את "אקוויליבריום", אבל לדעתי בייל הוא שחקן מצויין. מה שכן, תמיד נותנים לו לשחק תפקידים של פסיכיים. כנראה זה מתאים לפרצוף שלו.
אחת העובדות היותר מצחיקות בעיני, היא שהבחור ששיחק ב"אמריקן פסיכו", שיחק את ישו בכבודו ובעצמו באיזה סרט של הולמארק.
גם ישו היה קצת פסיכי, כשחושבים על זה…:-)
נו, אז בייל למד לשחק?
מוזר, אף פעם לא שמעתי תלונות עליו, בכל אופן ב"יוקרה" הוא היה מאוד משכנע בעיניי ("בטמן מתחיל" היה סרט כ"כ גרוע שהדחקתי אותו, ואת פסגת הקריירה של בייל – "אמריקן פסיכו" – לא ראיתי).
סרט טוב, אבל.
הלכתי לסרט בלי לדעת עליו כלום, בהקרנת הבכורה, והוא היה טוב, ונהנתי.
אבל היה שם משהו שהפריע לי – לא אלפי הטוויסטים (שלקראת הסוף היו מעט צפויים), לא חוסר ההגיון בסיום, לא הדילוגים בזמן – אלא העובדה שלא היה עם מי להזדהות.
בתחילת הסרט אתה בוחר את הקוסם האהוב עליך, ומקווה שיצליח. אבל ככל שהסרט מתקדם אתה מגלה שגם בורדן וגם אנג'ייר מטורפים, ואתה רוצה שגם הראשון ימות, ונו, טוב, גם השני.
ככה יוצא שאתה מעביר חצי סרט, כשבעצם לא אכפת לך מה יקרה בסוף – מימלא אף דמות לא מוצאת חן בעיניך.
בקיצור, כשרק יצאתי מהסרט חשבתי שהוא די מוצלח, אבל ככל שעובר יותר זמן, אני פחות ופחות זוכרת אותו לטובה.
סרט טוב, אבל.
בקריאה נוספת, דבר אחד חשוב ששכחתי לציין – לא משנה כמה הטוויסטים היו נדושים או צפויים (ודווקא חלקם הצליחו להפתיע אותי), מה שהיה יפה זה הדרך בה הם נבנו.
קודם כל, הם באמת לא נחתו עליך בהפתעה – היו רמזים מטרימים לאורך כל הדרך. דבר שני, גם כשידעת מה הולך לקרות, הדרך לשם הייתה מותחת.
ובהתחשב במשחק המצוין של כריסטיאן בייל (שאישית אני לא סובלת אותו מאז אמריקן פסיכו) ויו ג'קמן, אני חייבת להגיד שהסרט עשוי ממש טוב.
הא!
אם אתה יכולה להזדהות רק עם דמויות טובות וחמודות ונחמדות כאלה בעלי רגשות שמביעים אותם זה אומר שאת או ממש תמימה או מפספסת חלק מאוד רציני של ראייה של אנושות דרך הקולנוע . מי אמר שצריך להזדהות עם מישהו בכלל?
הא!
בתור מישהי שאחת הסדרות האהובות עליה היא "המגן", תאמין לי שאני לא מזדהה רק עם "דמויות טובות וחמודות". אבל אם רוצים שאני אחבב ו/או אתעניין בגורלה של דמות "מאנייקית", צריכים להוסיף לה אלמנטים מושכים -מורכבות פסיכולוגית, פגיעות, או אפילו סתם חוש הומור או כריזמה של השחקן.
פסססט, ציצרו.
כשאתה מפרסם תגובה שבה אתה מגלה פרטים מפתיעים על עלילת הסרט – על אחת כמה וכמה את הסוף או את הטוויסט המרכזי, כפי שעשית בהודעות שלך כאן – סמן אותה בסימן , לטובת אותם אנשים שרוצים להימנע מלקרוא מידע כזה לפני שיראו את הסרט.
אחרת התגובות שלך יימחקו בעתיד, וחבל.
מידע חשוב נוסף על כתיבת הודעות באתר:
http://www.fisheye.co.il/static/faq-posts.htm#erasure
אני רוצה לציין לזכותה של ציצרו,
שלדעתי היא הבינה את זה מהר מאוד בעצמה.
http://www.fisheye.co.il/prestige#294677
לא, את הסימון הזה אנחנו הוספנו.
הממ. חשבתי שהוא היה שם גם קודם.
טעות שלי.
פסססט, ציצרו.
שיט, סליחה )-:
תוכל בבקשה להוסיף סימן ספוילר גם להודעה שכתבתי בפוסט של "מחבואים"? מבטיחה לשים לב מעכשיו… ושוב סליחה.
(ההודעה במחבואים היא האחרונה בפוסט, ובאה בתגובה להודעה שלך)
לא נורא.
מצטער שקראתי לך "אתה" (זה רק בגלל שכינית את עצמך על שם קונסול רומאי בן 2,600 שנה).
העניין של להזדהות עם דמות,
זה שיהיה לי אכפת ממנה, ברמה כלשהי.
אני לא חייבת שדמות תהיה ורודה ונחמדה כדי לרצות שהיא תשאר בחיים, אני כן צריכה להסכים/להבין את המעשים שלה. אם יש לי שתי דמויות אובססיביות עד כדי שגעון, בלי שאני מצליחה להתחבר לאובססיה הזאת או להבין אותה, אז לא אכפת לי מה יעלה בגורל הדמויות. ולראות סרט שלא אכפת לי מה יקרה בו – זו בעיה.
רגע רגע רגע...
לא מנסרים את סקרלט לשניים בסרט?
באסה.
ביקורת
עם כזה פירוט של סרט נשאר בכלל משהו לראות?!
(נאלצתי להפסיק באמצע)
אני מקווה שאם וכאשר תראי את הסרט -
תסכימי שתארתי הרבה פרטים ממנו, אבל לא חשפתי את הדברים המשמעותיים באמת, ונשאר עוד הרבה לראות.
ככלל עדיף לראות כל סרט, בלי לדעת עליו כלום מראש. אבל אז יש סיכוי גדול ליפול על סרט שלא תאהבי. בגלל זה משתדלים לשמור על איזון בביקורות, ולחשוף כמה שצריך, ורק מה שצריך. אבל מה לעשות, האיזון הזה שונה עבור כל אחד.
כן, 'To Be'
מתישהו היה עליו דיון קצר באתר, ומישהו אפילו הביא לינק לקטע מהסרט.
חצוף!
חכה חכה…
וגם כאן אני לא מסכימה
פאלון
בדיחה גם אם זו, ספוילר כשכותבים לסמן צריכים.
וואלה.
נק' מענינת - המזל של אנגייר
לקראת הסוף, ממש לפני מותו, אנגייר אומר כמה אומץ היה דרוש בכדי להכנס כל יום למכונה מבלי לדעת היכן יסיים את המופע – במיכל המים או ביציע (היוקרה).
מה שהביא אותי לחשוב על האנגייר "האחרון" (זה שנורה בסוף) – מנק' מבטו הוא אדם בעל מזל עצום!!!
היות והמכונה מייצרת שכפול מושלם של אנגייר (כולל כל הזכרונות עד לנק' השכפול) הרי שמבחינת האנגייר האחרון, הוא השתתף בכל מופע בו הופעלה המכונה ובכול פעם היה לו המזל לסיים את המופע ביציע עם היוקרה, בכל פעם היה אנגייר "אחר" במיכל המים למטה.
רק אותי מטרידה השאלה איך בחרו האחים בורדן מי מביניהם ימות ומי יזכה להמשיך לחיות?
שאת היריבות של אדיסון וטסלה
אפשר להשוות ליריבות של בורדן ואנגייר. אבל נדמה לי שכאן הדיון התמצה.
הסבר נחמד. מה הקשר שלו לסרט?
זה יתרונו של הסרט
הטוויסט הוא לא ממש טוויסט והצופים יכולים לנחש אותו בהצלחה כבר במהלך ההקרנה. הסרט הוא לא על גילוי הטוויסט, הסרט הוא על אובססיה – ובזה הוא שונה (ומתעלה) על סרטיו של שלאמאן, למשל (או כל סרט אחר שמתרכז בטוויסט עלילתי), שכולם סובבים סביב הטוויסט ואין בהם שום דבר נוסף.
אם זאת האמירה על התקופה,
האמירה ב"אמן האשליות" גם דומה מאוד וגם מגובשת הרבה יותר.
''סרט שכל כולו מוביל לקראת טוויסט''
אני לא מבין את ההגדרה הזאת. "אמן האשליות", כמו כל סרט, מכיל מידע רב שרק חלק קטן ממנו קשור, או מוביל, לטוויסט. נמרוד למשל כתב כמה דברים מעניינים על מה שהסרט אומר על פוליטיקה ומעמד. האם הרבדים האלה בסרט לא רלבנטיים רק כי הוא איכזב אותך ברמת העלילה? האם הם פחות תקפים כי השחקנים מדברים עם מבטא? מה בכלל הקשר בין הדברים? סרט יכול להגיד אינספור דברים מעניינים על אינספור נושאים, ועדיין להיות לא מהנה, או מאכזב, או תמוה. סרט אחר יכול לספק חוויה רגשית, לסחוף, לגרום הנאה, ולא להגיד כלום על כלום. אז מה נעשה? נתעלם מהעומק הרב של סרטים "מאכזבים" ונחפש בנרות עומק מועט בסרטים "טובים"?
במידה מסוימת התשובה היא ''כן''
דרישה מקדמית מסרט עלילתי "ריאליסטי" (ואני מוציא מכלל זה נסיונות פריצה נוסח "דוגוויל" וכו…) היא שהעלילה, המשחק וה"מציאות" שבסרט ישכנעו אותי כצופה. אם כל אלה לוקים (ו"אמן האשליות" לוקה בחלק ניכר מהם) הרי שכל השאר מאבד מחשיבותו לנוכח עילגותו של הסרט.
ובאשר לדברים שאתה או נמרוד טוענים ש"אמן האשליות" מדבר עליהם: נכון. הם אכן נוכחים בסרט. וכך גם כמעט בכל טלנובלה מצויה. הענין הוא הדרך שבה הדברים מובאים לידי ביטוי ועד כמה הדיון הוא אינטיליגנטי.
אני מצאתי ש"אמן האשליות" הוא סרט שמזלזל בצופיו ברמה הבסיסית ביותר של התסריט, של העלילה וההפתרון התסריטאי הקל ש"פותר" התעלומה שבבסיס הסרט. כאשר נקודת הפתיחה היא כה נמוכה קשה לעבור ולדבר על דברים אחרים שאולי קיימים בסרט.
אה, עכשיו הבנתי
אני לא דוגל בגישה הזאת וזה עלול להסביר למה אני ממשיך למצוא תובנות חדשות ומעניינות בסרטים גם בגילי המתקדם.
אגב, "אמן האשליות" הוא כן "ניסיון פריצה" לפי ההגדרה שלך, פשוט מעודן יותר מ"דוגוויל". למעשה רוב ניסיונות הפריצה הם מעודנים יותר מ"דוגוויל".
תתפלא
אבל עם המשפט האחרון שלך (זה בנוגע ל"דוגוויל") אני די מסכים. אני סבור שסרטיו האחרונים של פון טראייר הם בלתי נסבלים, במידה רבה בגלל חוסר העידון שבהם. "דוגוויל" הובא כדוגמא קיצונית במיוחד. חשבתי שזה היה ברור.
באשר ל"אמן האשליות": על טעם ועל ריח וכו… נראה לי שהגענו לשלב בדיון שבו כבר אי אפשר להוסיף הרבה. נהינת מ"אמן האשליות" וזה יופי.
אבל זאת בדיוק הנקודה
לא נהניתי מ"אמן האשליות", התאכזבתי מ"אמן האשליות", ועדיין חשבתי שהוא הרבה יותר מעניין ושהיה לו הרבה יותר מה להגיד מ"יוקרה".
אוקיי. ואני חשבתי ההיפך. קורה.
ובצדק מבלי להזכיר את 'סיינס'.
כיוון שב'סיינס', קטסטרופה מתחסדת או לא, אין שום טוויסט.
שווקא מסיינס מאוד נהנתי
אז אולי טוויסט מפתיע אין שם, ואולי המסר של הסיפור נוצרי וצדקני עד כדי גועל אבל ההתחברות של כל הסיפור ברגע השיא של הסרט בנויה בצורה פשוט מדהימה .
אנשים, אתם קצת סוטים מהנושא
יש לנו ביקורות על 'הכפר':
כתבה מספר 2333
וגם על 'סיינס':
כתבה מספר 1115
והם יהיו מקום מתאים יותר לדיוני שמלאן.
מעניין
מסתבר שמעולם לא פרסמנו ביקורת שלילית על סרט של שמלאן.
אופס, אמרתי שלא מדברים עליו כאן.
אופס 2
זה כנראה בגלל שאף אחד לא טרח לכתוב ביקורת על "נערה במים"…
(:
זה כנראה בגלל שאף אחד לא טרח להביא אותו לקולנוע בארץ.
מהיכרות עם הכותב שהתכוון לכתוב עליו ביקורת -
גם זו הייתה אמורה להיות חיובית.
נו, תמסרי לו שעוד לא מאוחר.
אני חושבת שהוא ויתר כבר על הרעיון
בהתחשב בכמות המזערית של הצופים בסרט, בכך שהוא לא הוקרן בקולנוע, ובכך שעוד טרם יציאתו כבר התייחסו אליו כאל "מה היה".
הסרטים של שאמאלן לא סובבים רק סביב הטוויסט.
ואני מאמין שמנ"ש היה מעביר את נושא האובססיה בצורה הרבה יותר מרגשת, אמינה ומעניינת (ובלי להזכיר את המילה "אובססיה" בכל שורת דיאלוג שלישית).
אבל אני יודע שאני בעמדת מיעוט.
ארמדיל, העם איתך
עכשיו מה עם איזה ניתוח קצת יותר מעמיק של הסרט?
וגם אני מסכים
יוקרה, עם כל הפוטנציאל והתפאורה הוא פשוט סרט מאכזב, כמעט כמו "אמן האשליות" לפניו.
את לא לבד, גם אותי הטוויסט הזה הפתיע.
אבל מתקבל על הדעת שהיו אנשים שניחשו אותו – גם כי א. ככל שרואים יותר סרטים, עולה הסיכוי לנחש כל טוויסט (הגיוני), יהיה מה שיהיה; וגם כי ב. כל אדם חושב בצורה שונה, ובגלל זה יכול לקלוט טוויסטים שאחרים לא יקלטו, ולהפך.
היו לו שורות דיבור
אמנם מעטות, אבל שייכתי את זה להיותו דמות משנית.
כשהוא הולך לכלא הוא אומר לבורדן שיקחו לו את הילדה, ובטח היו לו עוד שאני לא זוכרת
נקודה למחשבה:
במהלך הצפייה אני ובן-זוגי לא הפסקנו לדון בינינו אודות הרמזים ("היוקרה", המהנדס-שלא-רואים-אותו, השינויים במצבי רוחו של בורדן, הילדה וכו'), ואולי לכן די גילינו את הטוויסט, ובכלופן לא ממש הופתענו. כל זאת לא אומר שלא נהנינו מהסרט, אבל הטוויסט באמת לא היה כזה לא צפוי, ואת מרבית הרמזים זיהינו ככאלה (רמזים מטרימים) כבר כשהופיעו ולא בדיעבד.
מחרה מחזיקה:
אם את אומרת שגילית את הטוויסט אז מה יש לי להגיד? אני לא יכולה להתווכח עם זה- אני עדיין בדעה, שגם אם אנשים גילו- זה לא טוויסט צפוי וממש לא טוויסט שמזלזל באיטיליגנציה. אבל מה אני יודעת? זו רק דעתי.
חוץ מזה את נותנת כמה הערות שונות-
"סרט טוויסט צפוי"- יש עוד כמה אלמנטים מפתיעים בסרט חוץ מהטוויסט. האם ידעת לאן תוביל היריבות בין 2 הקוסמים? האם ההתפתחות של העלילה גם כ"כ צפויה? כי לדעתי לא. זה לא שמדובר פה בסרט עם תבנית קולנועית ידוע וישנה- כמו קומדיה רומנטית- עדיין היה אלמנט של מתח אפילו עם גילוי מוקדם של הטוויסט.
"לא מרגש"- טוב זה כבר עניין של טעם. זה לא סרט שנועד לרגש במובהק. אבל הוא כן מעורר סוגים של רגש ( לדעתי) כמו מתח, עניין וכו'- כלומר זה לא שנשארתי אדישה מולו- נכון, לא הזלתי דימעה, אבל זה גם לא היה נחוץ- רמת הרגש הייתה מוטעמת לסרט.
"לא ניתן להזדהות עם אף אחת מהדמויות" – דבר ראשון, זה לא מדוייק כי אני חושבת שאפשר ברמה מזויימת להזדהות עם 2 הדמויות- לא בצורה מוחלטת עם אף אחת מהם- אבל להבין כל אחת מהם בנקודות שונות. דבר שני, חוסר הזדהות מוחלטת היא לדעתי מעלה בסרט הזה שלא מתעקש להגיד לנו מי הטוב ומי הרע ויוצר עולם יותר אפור ויותר נגיש, שחוסר הזדהות טוטאלית לא מפריע להנאה מהסרט.
עניין של טעם
אבל כשכל כך הרבה אנשים אומרים שהטוויסטים היו צפויים, או שהדמויות היו כאלה שאינן מעוררות הזדהות, הרי שיש דברים בגו.
זה לאו דווקא שהרבה אמרו את זה,
כמו שהם חזרו על זה הרבה.
מצב,
אבל אני חושבת שאם למישהו יהיה כוח לעבור על התגובות ולבדוק את העניין הוא ימצא שהרבה אנשים אמרו (ואז חזרו על זה) שהטוויסטים היו להם צפויים.
וגם אנשים שדיברתי איתם ב"עולם האמיתי", כולל כאלה שדווקא אהבו את הסרט, טענו את אותו הדבר – אבל בכל זאת נהנו מכל מיני דברים אחרים.
לא כל דבר שיש עליו קונצנזוס
בהכרח נכון. לא כל סרט שזכה באוסקר הוא טוב. לא כל סרט שובר קופות הוא טוב, לא כל סרט שנכשל בקופות הוא בהכרח גרוע, וטענה שמסתכמת ב-"אחרים חושבים אחרת" לא רלוונטית מבחינתי, אני אמורה לשנות את דעתי כי אנשים אחרים חושבים אחרת?
שבעת הכוכבים
בלי קשר לסרט, ראינו אותו בשבעת הכוכבים והיה ממש גרוע. הפסקול קפץ כמה פעמים והמזגן מעלינו עשה פאראדידלים במשך כל הסרט.
אולי זו הסיבה שכל האולמות היו כמעט ריקים בשישי בערב?
הפתרון האמיתי לסרת, כנסו!!!
יפה מאוד. לא חשבתי על זה וזה נותן זוית מעניינת. אני לא מסכים עם ההשוואה לשאמאלאן כי אני לא מסכים עם הניתוח אבל לא ניכנס לזה שוב.
יפה, לא חשבתי על זה!
אבל בעניין הצ'ופצ'יקים אני חייבת למחות. אנא מכם, הפסיקו להתעלל בשמו של אנג'יר. זאת של הצ'ופצ'יקים (מיקה, כמדומני) צדקה אמנם כשמחתה על השמטת הצ'ופצ'יק (ולא, הוספת י' מיותרת לא מכפרת על כך), אבל טעתה כשסחפה את כולכם להוסיף אותו ל-ז' דווקא במקום ל-ג'.
ג'=ג'ון, ג'יימס
ז'= ז'אן לוק פיקרד, ז'אן ולז'אן
אני אמנם לא יודעת איך השם אנג'יר *אמור* להיות מבוטא, אבל לפי השחקנים – כולל ג'קמן שמגלם אותו – זה בהחלט אנג'יר.
(למשל כאן, דקה 0:42)
http://www.youtube.com/watch?v=o1oaSgjsuPU
למנטפקים הידד!
למה לא ''תאומה של ברווזה''?
למה תאום של ברווז ולא תאומה של ברווזה
זה עוף טופיק, אבל חשוב להשכלת החברים הנכבדים בפורום: בעקבות היחסים הבוגרים ביני לבין תאומתי, אנחנו דוברות ילדותית טהורה. ידוע לכל שילדותית דוברים במין זכר ועל כן התאומה שלי היא ברווז ואנוכי- תאום של ברווז.
מחאה בשם תאומים
מסכימה איתך שלא ברור אם היא שמה על זה את האצבע, אבל ברור לגמרי שבעלה לא שם על זה את האצבעות
תגידו מה שאתם רוצים
תגידו מה שאתם רוצים על הסרט, מעולה או גרוע, הוא מועמד לאוסקר בשתי קטגוריות.
אמנם לא לסרט הטוב ביותר(למרות שלדעתי הוא זוכה באוסקר על הסרט הטוב ביותר לשנת 2007!), אבל גם הישג משמעותי לסרט שיצא רק לאחרונה בארה"ב(בסוף אוקטובר)
באילו קטגוריות?
עיצוב אמנותי וצילום.
אגב, לא בצדק, לדעתי. הצלם הקבוע של כריסטופר נולאן, וולי פפיסטר, היה מועמד גם בשנה שעברה על 'באטמן מתחיל' – וגם אז זה היה תמוה. הצילום שלו מבולגן ולא מאוד אסתטי. יש הרבה דברים מצוינים ב'יוקרה', אבל לדעתי, הצילום הוא לא אחד מהם.
ואם כבר על צילום דיברנו
ראיתי אתמול, סוף סוף, הילדים של מחר, ואני רק אגיד- וואו.
אני יודע שזה לא המקום, וכל דבר והביקורת שלו, אבל רק רציתי להוציא את זה לאוויר העולם.
לא יודע מה איתכם..
כמו שציינתי למעלה, בסוף היתה כתובית של "לא נפגעו חיות".
חיפשתי תמונה של טסלה (האמיתי)
והוא ממש דומה לכריסטיאן בייל, בצורה מחשידה.
עוד מעט יוצא הDVD. כדאי לי לקנות אותו?
מה אתם אומרים?
האם הסרט שווה בשביל שיקנו אותו? האם הוא שווה צפייה שנייה ושלישית?
שיטה שדי עובדת בשבילי:
לראות את הסרט בקולנוע, או לחכות שיהיה זמין להשכרה ולשפוט לבד, לפני שמחליטים אם להוציא קרוב למאה ש"ח על דויד חדש.
לא לכל הערים בארץ ישראל הקטנטנה והמתורבתת יש קולנוע...
אז חכה שיצא להשכרה
עדיף לשלם מאה שקל פלוס מחיר השכרה ללילה אחד על סרט שתרצה לראות שוב ושוב, מאשר מאה שקל על סרט שאולי סתם ישב על המדף.
יש גם את השיטה שאני אישית מאוד לא אוהבת
של להוריד את הסרט, ואם הוא טוב לקנות את הדויד. הבעיה בשיטה הזו, מעבר לזה שהיא לא חוקית גם אם כן קנית את הסרט בסוף, היא שברגע שיש את הסרט על המחשב, אנשים נוטים לוותר על הרכישה החוקית והכשרה של הדויד.
בקיצור – אפשרי אבל לא מומלץ.
לא.
סרט מעולה
היום היה יום רביעי לא הרגשתי טוב והדבר האחרון שרציתי היה לנסוע לתל אביב ולהמשיך להסתובב במדים יותר ממה שאני חייבת, במיוחד כשיש הסעה כמעט עד הבית.
אבל כיוון שלא כל יום מזמינים אותי לסרט ובגלל הביקורות הטובות החלטתי ללכת בכל זאת.
הגעתי כשאני לא מסוגלת לנשום או לדבר בעקבות צינון.
במהלך הסרט הכל נשכח ישבתי מרותקת ומנסה להבין איך לעזאזל הקסם מתבצע. למרות שבשלב כלשהו חשדתי בכיוון הנכון עדיין הופתעתי.
המשכתי לחשוב על הסרט במשך כמה ימים ושמחתי לראות שיו ג'קמן מסוגל לשחק משהו שלא קשור לזאבים או מוטציות.
סיכום כללי שווה לראות מהנה ומותח.
שאלה בשם מי שראה איתי את הסרט ואין לו סבלנות לקרוא באנגלית את הספר-מתי יתרגמו?
התגובה ששבה מן הכפור
התגובה הזאת פורסמה, משום מה, בביקורת על 'פולוק' מכל המקומות בעולם. העברתי אותה למקומה הנכון (אלא אם כן גם ב'פולוק' יש קוסמים ויו ג'קמן).
הרשה לי להסביר את הקשר בין הסרטים:
אד האריס שיחק עם מריל סטריפ ב"השעות". סטריפ שיחקה עם רוברט רדפורד ב"זכרונות מאפריקה". רדפורד שיחק עם פול ניומן ב"בילי והנער". פול ניומן שיחק עם טום קרוז ב"צבע הכסף". טום קרוז נשוי לקייטי הולמס. הולמס שיחקה ב"באטמן מתחיל" שביים כריסטופר נולאן. נולאן ביים גם את "היוקרה".
הרשה לי להסביר את הקשר בין הסרטים:
לפני שנים רבות הייתי בפורום של 'חברים' והיה לנו משחק כזה (מישהו נותן שם של שחקן והשאר צריכים לקשר אותו לסדרה).
זה די מטופש להגיב להודעות בנות כמעט
שש שנים, ובכל זאת – זה היה ממש מגניב. ואיכשהו קראתי את זה באותה אינטונציה ובאותו קצב ששלדון מסביר איך משחקים באבן-נייר-מספריים-לטאה-ספוק.
לא קשור, אבל
כשסיפרת למה קוראים לך תאום של ברווז רציתי להגיד לך שאתן נשמעות ממש חמודות, אבל לא יצא, אז הנה :). אגב, אם כבר תאומות אולסן, דווקא בסידרה שהיתה להן (שאותה כמובן לא ראיתי מעולם, סתם ידע כללי ) הדגישו כמה שהן שונות.
תודה אבל
ברור שהברווז יותר חמודה, שהרי היא נבחרה להיות הברווז ולא אנוכי
במציאות אין גיבורים חיוביים?
בסרט אין טוב ורע מוחלט כמו בחיים.
אוקיי, "אין טוב מוחלט" נשמע קצת יותר הגיוני מ"אין גיבורים חיוביים".
מסכים לחלוטין עם הביקורת, כולל 2 השורות התחתונות –
1. הסרט עשוי לא רע, נולאן מפגין זריזות ידיים מרשימה אבל כמו בסרט, בפעם ה17 שאתה רואה אותו מוציא שפן מהכובע זה כבר לא מעניין. היה אפשר לוותר על הסוף.
2. וואו הקטע עם התוכי (?) ממש הטריד אותי. לא בקיא בענייני קוסמים אבל זה באמת הטריק מאחורי העניין? נשמע נורא.
היום בטוח שלא
אבל יכול להיות שככה הם עשו את זה במאה ה 19. הרגישות שלהם לבעלי חיים היתה עוד יותר פחותה אפילו מהיום.
אני מאוד מקווה שאת טועה
בקשר למאה ה19. היום זה באמת נשמע מופרך מדי.
הזוי משהו, אבל הסצינה הזאת כ"כ הטרידה אותי שזה כל מה שיכולתי לחשוב עליו כשיצאתי מהסרט הממש-לא-רע הזה.
כריסטופר נולאן הוא במאי מצויין
כשסרט של כמעט שעתיים וחצי שמלא בכ"כ הרבה מופרכות עלילתית ועלק-טוויסטים עובר בלי שאני אבדוק מה השעה אפילו פעם אחת, כנראה שהבמאי יודע את העבודה שלו. ולמרות זאת, יש לו עוד מה ללמוד על הקהל שלו.
דובר כאן רבות על הטוויסט(ים) של הסרט, ועל השאלה אם זה בכלל סרט טוויסט, ומבחינתי התשובה מאוד ברורה – כל עוד יש קטע בו הבמאי, באיזו דרך שלא תהיה, מעביר דקות ארוכות בלהגיד לצופים "הא, איך עבדתי עליכם! הנה, תראו איך אני מגלה לכם פריט מידע קטן שיגרום לכם להבין את כל הסרט בדרך שונה לגמרי," הוא סרט טוויסט, ובכלל לא משנה לי אם העלילה נבנתה לקראת הטוויסט הזה, או אם היא היתה שורדת גם בלעדיו.
והאיכות של סרט טוויסט נבדקת בדיוק באותן דקות קריטיות. האם אני יושב על קצה הכסא, תופס את הראש וממלמל "פאק", או שאני מרוח עליו ומגלגל את העיניים למעלה?
הטוויסט של "פייט קרב" תפס אותי לגמרי לא מוכן. את זה של "החוש השישי" עוד ניחשתי בערך חמש דקות לפני שהוא התגלה והוא עדיין מאוד הרשים אותי. אבל במקרה הזה הרמזים הרי היו כל-כך גלויים, שלגמרי לא האמנתי שנולאן ידרדר לטריקים זולים של סרטי טוויסטים.
ההפתעות היחידות בסרט היו עצם העובדה שנולאן התייחס שוב ושוב לאותם גילויים שהיו ברורים לגמרי לצופים, כאל טוויסטים.
ולכן, למרות שרוב הזמן הסרט הצליח להרשים אותי לטובה בהרבה מובנים, אני מאמין שבסופו של דבר הוא יירשם אצלי כאכזבה.
לא הבנתי.
לפי מה שאתה בעצם אומר, אז בגלל שהבמאי מכוון למשהו שיתברר אח"כ כלא נכון (להלן: "טוויסט"), אז זה הופך את הסרט ל"סרט טוויסטים". אבל בעצם הטוויסטים לא כאלה טוויסטיים, כי הבמאי מרמז עליהם יותר מידי (מה שבעיני אנשים מסוימים – ואני בניהם – הופך את הסרט לסרט שאינו סרט טוויסטים), ולכן אתה מאוכזב?
לא יודעת, לפי ההגיון המוזר הזה, אני לא מאמינה שתאהב ככה הרבה דברים שהם לא בדיוק מה שהם אמורים להיות (ומעניין אותי, אם כך, מה תגיד על "ליטל מיס סאנשיין", או על "המעיין" למשל).
מש''א.
מסכים. במיוחד שהשוט הראשון בסרט היה הספויילר האולטימאטיבי.
כן, בדיוק (סנל''לים).
למה הניחוש שלך הוא שכריס לא ידע איך לאכול את התסריט שאחיו נתן לו? אם כבר תנחש ההפך: הוא לא השכיל לפרש נכון את התסריט שאחיו נתן לו. יותר הגיוני
אני מצטער על הבורות,
אבל – מה ההבדל?
טוב, עם זה אני יכולה להסכים.
אז אולי הוא לא סרט טוויסטים במובן המסורתי של המושג.
תראי, ממה שאני הבנתי מה"טוויסטים" [שאגב, חלקם הגדול היו צפויים למדי עבורי] הם שם על אותו משקל של קסמים. משהו שאם אתה מתעלם מהסחות הדעת ומאוד קשוב לסימנים, אתה יכול לגלות איך הוא עובד. כמו כל הקסמים כביכול, שהם בעצם טריקים. מה שנולאן מנסה לעשות, לדעתי, זה הקבלה ברורה בין אומנות הקוסמות לאומנות הקולנוע. טריקים קולנועיים הם כמו טריקים של קסמים, תסתכלו היטב ותדעו הכל.
אבל זה לא נכון;
בין אם במופע קסמים רגיל ובין אם במופע הקסמים של הקולנוע, לא כל פוחז עם מנת משכל ממוצעת יכול לפענח אותם רק כי הוא שם לב למה שקורה.
זו בדיוק הפואנטה;
הקסם של נולאן לא עבד. הטוויסטים הבומבסטיים לכאורה שלו מסעירים ומרגשים בדיוק כמו הדיאלוגים העמוקים והסוחפים ב"עיר החטאים".
זה היה סרקאזם, אגב, למי שלא שם לב. סרקאזם מושחז ומוצלח בדיוק כמו הטוויסטים של יוקרה…
אבל הטוויסטים, במקרה הזה, לא נועדו
לגרום לך לקפוץ מהכיסא כשהם מתגלים ולשאול את עצמך "איך לא עליתי על זה קודם?" הם מכוונים להתגלות במהלך העלילה. נולאן רוצה שהקהל יגלה את הטוויסטים, כי כך גם הקהל משתתף בקסם.
אגב, אני לא קוסמת, אז אני לא יודעת איך זה עובד, אבל בסרט זה ספציפית זה – טוויסטים שכל פוחז עם מנת משכל ממוצעת יכול לעלות עליהם אם רק ישקיע תשומת לב. בכוונה. ועובדה שהרבה מהצופים באמת עלו על הטוויסטים וצפו אותם מראש. בזה לדעתי דווקא נולאן עשה עבודה טובה. הוא עשה עבודה קצת פחות טובה, כנראה, בלהבהיר למה חשוב לו שהצופה יגלה את הטוויסטים בעצמו ומראש, אבל זה כבר דיון אחר.
(על שתי התגובות האחרונות שלך)
ולמען התקליט, אני טיפוס שטוויסטים והפתעות עוברים לו תמיד מעל הראש. את מרבית הטוויסטים אני מגלה הרבה *אחרי* שמגלים אותם לצופים (במעין הצתה מאוחרת משעשעת שכזו), וגם אם מאכילים אותי בכפית אני לא תמיד מה מבינה מה קורה סביבי. עצם זה ש"ניחשתי" את מרבית ה"טוויסטים" כאן מרמזים בעיני על זה שהם לא היו מיועדים לסקפטים ולנחשנים בקרב הצופים, אלא למי שמרוכז מספיק בסרט.
בקיצור, אני מסכימה עם כל מלה של החסידה (חוץ מעם השוטה. אני לא שוטה. זה לא טעים).
יופי של דיון והכל
ומצאתם המון סיבות למה נולאן הפך את הטוויסטים לברורים ומובנים לכל אדם שעיניו בראשו… אבל מה יגיד אדם מן הישוב (נניח, סתם, לדוגמא – אני) שלא עלה על הטוויסטים? האם יכול להיות שנולאן הוא במאי לא-משהו (ממנטו היה מבריק. באטמן מתחיל – ממש ממש לא, ויסלחו לי חובבי הסרט), שהטוויסטים שלו תפורים גרוע לתוך העלילה, ושרק אנשים עם מזל (שוב- ניקח אותי לצורך הדוגמא) או עם נטייה להישאב לתוך הסרט ולהאמין לבמאי (גם אני!) ש"מצליחים" לא להבין מה קורה בסרט עד הטוויסטים?
אני חושבת שזה עניין של האם אתה מחפש או לא.
כלומר, אני מניחה שאת לא באה לסרט ומנסה לחפש את הטוויסט [לפי ההודעה שלך] אלא שוקעת לסרט יותר ונוטה להאמין לבמאי. מצד שני, אדם חשדן, נרגן ועם קוצים בישבן [כמוני, לדוגמא] מחפש את הטוויסטים האלה הרבה פעמים, גם על סמך היכרות עם הבמאי וגם, אולי [אם כי דווקא לא אני הפעם] על סמך ידיעה מוקדמת שהסרט מכיל טוויסטים.
שניהם? באמת?
הראשון היה עוד איכשהו קלוש, אבל בשני היה ממש ברור מאליו.
המפף.
פייט קרב
זה כמו ריקוד המחול?
לא, זה כמו מועדון קלאב.
לכל אלו שמתווכחים
על כוונת המשורר בסצנות מסויימות, התסריט עלה לרשת, אפשר לנסות ולבדוק:
http://www.dailyscript.com/scripts/Prestige.pdf
לגבי קסמים בהם נפגעות חיות
בדיוק התפרסמה כתבה רלוונטית ב YNET:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3379291,00.html
לא רק שבאמת הרגו את הציפורים בעבר, כנראה עשו את זה עד לא מזמן :-(
ועדיין הורגים חיות אחרות. מחריד.
הקטע של ''העלמת'' דג בחומצה נשמע מופרך לגמרי.
זאת צריכה להיות וואחד חומצה, שיכולה להפוך דג לאבק בתוך שניות. זה יהיה סיכון גדול להסתובב ליד דבר כזה (מה אם תיפול לך טיפה על האצבע?) ונוסף לכל זה נשמע כמו קסם חלש מאוד, שלא מצדיק מאמץ כזה. בגיגול לא מחייב לא הצלחתי למצוא שום איזכור אחר להעלמת דגים באמצעות חומצה.
בבדיקה נוספת - נכון. תודה מרווין..
אני לא רוצה להיות קטנוני,
אבל יש עוד סימני פיסוק מלבד … וקשה מאוד לקרוא כשאתה משתמש בשלוש נקודות כתחליף לכל דבר.
קטנוני.
הוא השתמש גם ברווח באמצע מילה.
לדעתי זה להיפך
והפתרון הזה, הפנטסטי, לפחות כמו שאנחנו מבינים היום, לא נראה לך כמו הפתרון הקל?
כנראה שזו היתה באמת כוונת המשורר, אני לפחות, לא מצליח למצוא הסבר יותר "אלגנטי", אבל חבל. הייתי רוצה למצוא.
על האנלוגיה בין קסם לתסריט
לא מסכימה עם ההשוואה הפשוטה בין שלושת שלבי הקסם לשלושת שלבי הסרט או התסריט.
בעקרון בסרט יש שלב קצר של אקספוזיציה ("ההבטחה"), ומיד באחת הדקות הראשונות יש כבר את המאורע המחולל ("התפנית"), ומכאן והלאה כל הסרט מוקדש למה שקורה בין המאורע המחולל לבין הסיום.
כלומר: בערך תשעים אחוז מהסרט מוקדשים להראות איך עובדים קשה בשביל להחזיר את הציפור שנעלמה. ואילו במופע קסמים זה שלב קצרצר של ציפייה, הקהל מחכה כמה שניות והציפור חוזרת.
הסוף של הסוף של הסרט
אני ממש מקווה שזה היה בצחוק…
תודה על ההמלצות!
בלי התגובות פה לא הייתי רואה את הסרט הזה (או שהייתי לוקחת את "איש האשליות" קודם ומוותרת…), והוא מעולה.
לאו דווקא השאיר אותי עם יותר מדי חומר למחשבה אחרי הצפיה, אבל זה בסדר מבחינתי.
אה, אבל ככל הזכור לי אמרו במפורש
שבורדן הגיע לראות כל אחד ואחד מהמופעים.
אה, אבל ככל הזכור לי אמרו במפורש
אז אולי היה לו מודיע לגבי הרגע שבו הוא פרץ למאחורי הקלעים.
יום שעון-חורף שמח!
אבל בבקשה, אתה לא "עין הדג". עין הדג הוא השם של האתר. אנא מצא לעצמך כינוי אחר.
מואה, מואה
טוב, מודה שהיה לי קצת קשה לעקוב אחרי התגובה שלך ולהבין בדיוק את הפואנטה שלך.
נכון שכריסטופר נולאן הוא במאי קצת "גימיקי" וגם יוקרה קצת "גימיקי" מבחינת הבימוי- כלומר יש במובהק שיטות בימוי מיוחדות שאמורות למשוך את העין. ואני אומרת מה רע? אני דווקא אוהבת סרטים כאלה.
גיא ריצ'י הוא כזה, טרנטינו הוא כזה, מועדון קרב היה כזה שמש נצחית בראש צלול היה כזה, ואלו כולם במאים וסרטים שאני אוהבת. גימיק הוא לא מילה גסה.
לגבי ההזדהות- לא מסכימה- אני חושבת שהבמאי רצה ליצור רמת הזדהות שווה של הצופה עם 2 הדמויות וחוסר הזדהות שווה פחות או יותר עם 2 הדמויות, וכו שאמרתי אני גם בזה לא רואה משהו רע.
מה טרנטינו וריצ'י מנסים באמת לומר עם המצלמה? כלומר,ניקח נגיד את סנאץ' שמתאפיין בשוטים מהירים קפיצה בין סצינות וכו'- איזה ערך מוסף היה לבימוי הזה? ערך מוסף הכוונה- שהבימוי נעשה כדי להמחיש איזו נקודה שהסרט רוצה להעביר, או שהבימוי משרת את העלילה, בסנאצ' היה אפשר לספר את אותו סיפור בדיוק עם בימוי יותר רגוע ו"רגיל" וזה לא היה פוגם בעלילה בכלל. כלומר שלא תבין אותי לא נכון- אני שמחה שבסנאצ' הבימוי היה כמו שהוא היה כי זה מה שגרם לי לאהוב ולזכור אותו יותר מסרטים אחרים בעלי עלילה דומה- אבל הבימוי היה גימיק נטו- הוא נעשה רק על מנת לגרות את החושים ולהפוך את הסרט לקיצבי. כנ"ל בסרטים של טרנטינו. (לגבי פינצ'ר אני עוד יכולה לקבל את הטענה).
ולהפך, העובדה שהבימוי בסרט מזכיר קליפ ממש לא אומר שנולאן לא התאמץ- ועוד יותר לא אומר שהוא ניסה להעביר את הסיפור בצורה הכי פשוטה, להיפך, הוא דווקא העביר אותו בצורה לא שיגרתית ופשוטה בכלל. (צורה פשוטה היה אומר לא לעשות שום דבר עם המצלמה וזה לא מה שהוא עשה)
בלה בלה בלה
אני לא אמרתי שהבימוי מזכיר קליפ, אמרתי שהוא משתמש באמצעים טכניים שבהם משתמש קליפ מבחינת עבודת מצלמה. יש לי דוגמא יותר טובה – אין הרבה הבדל בין עבודת המצלמה ב – '24' ליוקרה. שוב, בגדול. אני לא אומר שזה לא טוב, אני רק אומר שמסרט אני מצפה ליותר. ועקב עבודת המצלמה הזו נוצר מצב שא"כ בחדר העריכה זה כבר נהיה משחק ילדים (מצחיק לי להגיד את זה כי 'ממנטו' היה מועמד לאוסקר על עריכה, למרות שהוא ישן בזכרון שלי אז אני לא יכול להגיד עליו הרבה).
אני ארחיב עוד לגבי הטיעון הראשון שלי – בסרט הראשון של 'הסנדק' קופולה מראה את ויטו יושב בתיאטרון. דרך השוט שבו הוא מראה לנו את המתרחש על הבמה קופולה מנסה לומר משהו – את ההבדלים בין קולנוע לבין תיאטרון ואת נחיתותו של השני. אם נולאן היה באמת מנסה, כמו שכתבתי בתגובה הקודמת שלי, לומר משהו על קולנוע, ביחס למופע הקסמים של בורדן ואנג'יר, זה היה מוצא ביטוי בעבודת הבימוי. הוא לא עשה את זה.
לגבי ריצ'י – את אומרת את הערך מוסף שהוא מביא איתו לבימוי ואז שואלת אם זה ערך מוסף. עכשיו, האם זה גימיק, זאת שאלה מעניינת. מה זה גימיק? תכסיס פרסומי. האם זה היה תכסיס פרסומי? אני מבין את הטענה שלך, את אומרת שבגלל שהבימוי הוא קיצבי, יש כאן ניסיון סמוי לשווק את הסרט. אני חושב שריצ'י או טרנטינו או אנדי וורהול לצורך העניין הם אמנים לפני הכול, והם לא רואים את הבימוי שלהם כגימיק, אלא שפשוט, באופן בלתי נמנע, הם נמצאים בעולם שיווקי והטמיעו בתוך האמנות שלהם דברים שקשורים לשיווק ולעולם הפופ וכך האמנות שלהם הפכה בעל כורחה לגימיקית. אני לא חושב שזו הייתה הכוונה הראשונית שלהם.
עוד כמה דברים
אני חייב לומר עוד דבר כי לא הרחבתי אותו בתגובה הקודמת שלי, רק כתבתי שאת אומרת מה הערך המוסף – אי אפשר להגיד שהבימוי הקיצבי לא תורם לעלילה. את פשוט לא יכולה להגיד את זה. זה לא נכון. הוא נותן טון לעלילה, הוא נותן קצב, הוא נותן בערך הכול. להגיד בימוי רגוע יותר זה הרבה יומרה, כי את לא יכולה לדעת איך הסרט היה נראה במקרה כזה. ואת יכולה להגיד את זה על כל סרט – אם הייתי מביים אותו אחרת, הוא עדיין היה משרת את אותה מטרה. זו מאוד מאוד היפותטי.
עוד כמה דברים
אוקי, אני חושבת שהבנתי יותר טוב את הנקודה שלך לגבי הבימוי של נולאן, ואני פשוט לא מסכימה. לא מסכימה שהבימוי היה שווה ערך מבחינת מאמצים ל-24 למשל (שבאמת שם אני יכולה להגיד שהבימוי משעמם למרות הקיצביות- שכן 24 נראת כמו כל סרט פעולה שיגרתי בעשור האחרון).
אני פשוט חושבת שהבימוי של יוקרה היה מעניין, ולא מאוד הזכיר הרבה סרטים אחרים. בימוי זה לא רק עבודה מצלמה, ובימוי לא מתבטא רק במעבר של שוטים. כלומר, למשל לדעתי הוא עשה עבודה יפה במתן האוירה של התקופה ע"י התפאורה והתלבושות, הסצינות של הקסמים היו מאוד יפות לדעתי- הצגת הקסמים תוך כדי הקריינות דברים שאני לא בדיוק יכולה להסביר כי אני לא מכירה את המונחים המקצועיים. והנקודה היא שלדעתי הבימוי כן הביא ערך מוסף בשפתך והושקעה בו מחשבה מעבר לסטנדרט.
זה לא שאני חושבת שנולאן המציא את הגלגל עם יוקרה (למרות שממנטו היה מופתי) ובטח היו ויהיו במאים יותר טובים וחשובים ממנו. ואני מסכימה שיוקרה הוא לא פיסגת הבימוי והמקוריות, ועדיין אם להשוות אותו לתקופתו אני חושבת שבמחינה בימואית הוא כן מעל הסטנדרט.
כשהתייחסתי למונח גימיק בהקשר של סנאצ' לא התכוונתי למשהו שיווקי, אולי גימיק הייתה המילה הלא נכונה. התכוונתי שגיא ריצ'י השתמש באמצעים קולנועיים שלא הייתה להם הצדקה ישירה לעלילה, כלומר שהבימוי שלו היה אמור להיות גירויי נטו ולא היה אמור לגרום לנו לחשוב משהו מעבר.(ודוגמא הפוכה למשל בממנטו- שהבימוי המבלבל היה במטרה לגרום לנו להזדהות עם הגיבור, ובכך נתן לבימוי, מעבר לפן החוויתי שלו- גם את הערך המוסף- המשמעות שלו בנוגע לסרט והעלילה). אין משהו בהכרח רע לדעתי בבימוי חוויתי שלא תורם לעלילה, וככל שבימוי מסוג זה יותר מחדש ויותר מקורי מה טוב. והטענה שלי הייתה שיוקרה הוא מסוגי הבימוי החוויתי וגם מביא איתו משהו משלו שהופך אותו לקצת יותר שונה (בדומה לריצ'י וטרנטינו).
בקשר להערה שלך על סנאצ'- ברור שאם הבימוי היה שונה הסרט היה שונה והחוויה הייתה שונה- אבל קשר ישיר לעלילה אין לו-אין הצדקה לביצוע שוט מהיר בסצינה מסויימת למשל בסנאצ' מבחינה עלילתית- את העלילה היינו מבינים אותו דבר עם בימוי אחר- פשוט היינו פחות נהנים- ולא, אני לא יכולה להגיד את זה על כל סרט כי יש סרטים שאמצעים אומנותיים מסויימים בהם הכרחים להבנת העלילה, או להזדהות עם הדמויות, או לעוררות של רגש כלפי העלילה- ושוב אתן את הדוגמא של ממנטו שבו הבימוי הספציפי הזה הכרחי להבנת העלילה והזדהות עם הדמות, או בתפוז המכני למשל שבו סצינות מסויימות נועדו לגרום הזדהות עם הדמות וקשורות למסר שהסרט רצה להעביר.
רק בעניין הגלגל-
אחלה תשובה.
ממש ממש אהבתי
תודה, מיקה.
אף אחד לא המציא את הגלגל, הוא פשוט התפתח, צבר תאוצה, ותוך כדי
לגבי הגלגל- ניטפוק קצת קטנוני לדעתי וגם לא מדוייק- כי מישהו כן "המציא" את הגלגל בורסיה מסויימת- מישהו כן גילה שדבר עגול יכול להסתובב ואפשר לבנות עליו דברים ואז הם יהיו מוביילים. על אותו משקל אתה יכול להגיד שאף אחד לא המציא את החשמל- הוא פשוט תמיד היה שם והתפתח- אבל זה לא נכון- מבחינה תיאורתית אנרגיית החשמל הייתה, אבל מישהו היה צריך לתעל את זה לצורה שימושית בדומה לגלגל. טוב אני סוטה קצת מהנושא- ולעיניינו-
הדברים שדילגת עליהם, שנראו לך שוליים לנקודה הם בכלל לא שוליים ומאוד רלוונטים לנקודה. בימוי הוא לא רק עבודת מצלמה ושוטים- בימוי הוא כל המכלול- זה עוול לדבר על בימוי רק מבחינת עריכה- ואם רק על עריכה רצית לדבר היית צריך לדבר רק על עריכה (שאוקי, אולי היא הייתה יחסית בנאלית אבל בכלל קשה לי להבין איך אפשר לעשות עריכה מאוד מקורית). וגם אני לא מבינה את הנקודה, אתה מצד אחד אומר שעבודת הבימוי היא פשוטה (ואני לא מתכוונת לחתיכת השוטים, אלא למכלול הבימוי) ומצד שני מתאר סצינות שאתה מסכים שהם יפות ויזואלית שהושקעה בהם הרבה מחשבה, אז איפה פה עבודת הבימוי הפשוטה?
שוב, הגירוי הוא לא הנקודה במה שניסיתי להעביר. כל סרט כדאי לו שיגרה את החושים באיזה מובן (אם זה בצחוק, מתח, עצב וכו') אבל העניין שניסיתי להבעיר שבסנאצ'- לא היה מעבר לגירוי כלום- לא הייתה שום הצדקה רעיונית או עלילתית להרבה אמצעים אומנותיים שהובאו לשם.
למשל- דוגמא להצדקה עלילתית- הכנסת מוזיקה מותחת בקטע מפחיד בסרט אימה- זה אמצעי שיש לו הצדקה עליתית- כי יש לו קשר ישיר עם הפרטים העלילתיים שאנחנו מקבלים מהמסך- רגע מותח- מוזיקה מותחת.
הצדקה רעיונית היא למשל בתפוז המכני ומעכשיו לתפוז המכני- בסצנת האונס יש מגמה בימואית להפוך אותה לאיזה ריקוד או אומנות וזאת במטרה כדי להמחיש לנו שהאונס עבור האונס הוא מעשה אומנות- יש הצדקה רעיונית לבימוי הספציפי הזה (יש לו משמעות). סוף
אבל בסנאץ' בהרבה מקרים אין שום הצדקה. דוגמא (ממה שזכור לי- לא זוכרת את הסרט אחד לאחד). רואים סצינה של 2 החבר'ה הגיבורים- פתאום יש חתיכה של הסצינה ועוברים למקום אחר- בלי הצדקה. זה לא סימל כלום- זה לא תרם לעלילה- כי זה לא הייתה נקודה מתח. האמצעי הזה היה "סתם" כדי לגרום לנו לאיזה גירוי חושי נטו.
סבבה...
את צודקת. כנראה שטעיתי בניסוח שלי בהתחלה כי ניסתי לגבש דרך המילים את הדעה שלי על יוקרה, וכך יצא שהייתי יותר קיצוני בהתחלה. בכל מקרה השתמשתי בהתחלה במונח 'קולנוע פשוט', ועכשיו אני מבין שמה שהתכוונתי אליו היה 'עבודת מצלמה פשוטה'. זה יותר נכון עבור הטיעון שלי. אני לדעתי אף פעם לא אמרתי 'עבודת בימוי פשוטה' (אלא אם כן תוכיחי אחרת) כי אין דבר כזה עבודת בימוי פשוטה. עבודת הבימוי היא תמיד מסובכת. מילים כאלה מהפה שלי תהיה ממש בגידה (אלא אם כן תוכיחי אחרת).
לגבי הדבר השני – אני חושב שאת טועה, שאין הבדל בין מוזיקה מפחידה (שהקשר שלה לבימוי נראה לי גם קצת בעייתי) ליצירת טון באמצעות קאטים. אין לי כאילו יותר מה להגיד לגבי זה.
סבבה...
מה ההגדרה שלך לעבודת מצלמה? כלומר אני באמת מנסה להבין מה נכלל במושג הזה? האם הכוונה היא לעריכה? או גם הצילומים עצמם נכנסים להגדרה?
תנועת מצלמה, בחירת פריימים...
איך בחירת הפריים עוזרת לניצול מקסימלי של הסצנה. אולי יש לזה מינוח יותר טוב שאני לא מכיר.
קשה לי להבין בדיוק למה אתה מתייחס בעבודת מצלמה. כי גם בבחירת הפריימים (זה כבר דבר שעושים בעריכה לא?) וגם בתנועת המצלמה, יוקרה לא היה חלש לדעתי.
ואם זכרוני אינו מטעה אותי
כבר אמרת שלדעתך המעברים בין הסצינות נעשו בצורה פשוטה מדי, כלומר שסתם חתכו איפה שבא להם- אז מה השוני פה מסנאצ' שגם שם הייתה לי התחושה ש"סתם" חתכו איפה שבא להם בלי איזושהי הצדקה.
בחירת פריים הכוונה
בחירת המיקום של המצלמה ומיקום השחקנים והתפאורה ביחס אליה – הקומפוזיציה. לא בחירת הטייקים הטובים אחרי זה בחדר העריכה.
סנאצ' – התחושה שסתם חתכו בכלל לא אומר שסתם חתכו. במקרה הזה זה בדיוק ההיפך.
אמרתי שהיה לעורך של נולאן הרבה יותר פשוט לחתוך כי כל בחירה של פריים הייתה בנאלית ושיגרתית, ושהוא כנראה עשה בימוי כסת"ח – ניקח הכול מכל זווית צילום, ואחרי זה ניתן לעורך לבחור מה שבא לו. שוב, זאת הקצנה, או יותר נכון הגחכה, ולא באמת הייתי שם, אבל ככה נראה לי.
בחירת פריים הכוונה
אז בעצם הכוונה היא זוית צילום? כלומר לטענתך זויות הצילום היו בנאליות?
כן.
אוקי, מקבלת
:)
פרדון, אני רק ניטפוק קטן:
אלג'יר זו מדינה, והיא לא קשורה לסרט הזה בשום כלום.
מוהנדס
רק משהו קטן – כולם כאן מתייחסים לדמויות של ה"מהנדסים", בעוד שבאנגלית המונח הוא ingenuineer, שילוב של engineer ו-ingenuity. אני מציע תרגום של מהנדנס.
דווקא יש מלה אמיתית דומה:
מהדס
ראיתי את היוקרה שוב בטלוויזיה אתמול
ושמתי לב שהשיר שמושמע בקרדיטים למעשה נכתב ומבוצע ע"י ת'ום יורק (סולן רדיוהד). סתם עוד נקודה חיובית לסרט – מי שרואה שוב, שימו לב.
רמז: שם הסרט.
דווקא הבנת נכון.
מש''א
יש משהו מעורר רתיעה בנולאן. הוא אפילו לא מיזינטרופ, הוא סתם אדיש לאנשים – מעין אלוהים שבשם המטרה הסופית שלו מוכן לעשות הכל לדמויות המאכלסות את עולמו.
כן
אבל יוקרה הסרט היחיד שבו הוא (או אחיו) מבטא ביקורת עצמית על האינסטרומנטליות הזאת.
המממ. לא חשבתי על זה ככה. תודה.
איך יוקרה עושה את זה?
יותר מכך:
ואתם באמת חושבים שזה אמור לשמש ביקורת עצמית של הבמאי? קשה לי להאמין. יותר מזה, בגלל שהסרט מבוסס על ספר, זה ממש לא סביר.
ביקורת עצמית של הבמאי?
לא בטוח.
ביקורת של התסריטאי על אחיו?
אולי.
יותר מכך: (כה''ב)
אוקיי, אני חייב להודות שיש בזה משהו. עדיין לא בטוח שזה מכוון אבל זה לפחות סביר.
מדי פעם, קורה לי דבר מוזר.
אני מוצאת את עצמי נורא נהנית מכתיבתו או דעתו של מישהו, למרות שהיא הכי מנוגדת שאפשר לדעתי שלי.
ההודעה הזו שלך לקחה את למחוז חדש ומרתק: לראשונה אני מסכימה עם כל מלה שמישהו אומר, אבל המסקנה שלי, השורה התחתונה של כל הניתוח הזה – היא הפוכה בתכלית.
קודוס.
בקשר למד"ב – לא קונה את זה. זה שהוא מצהיר מההתחלה שהקסם הוא אמיתי לא סותר את זה שהסרט מתנהג כאילו הוא מתרחש בעולם שלנו, עם החוקים שלנו, בניגוד לעולם בדיוני שפועל על חוקים ופיזיקה אחרים משאנחנו מכירים.
ובל נשכח שהסרט מתחיל מהסוף, ואז חוזר להתחלה.
בקיצור – לא שכנע אותי ועדיין היה סרט מעאפן בעיני.
אבל נהניתי לקרוא אותך.
אבל זה מאוד העולם שלנו.
זו כל הנקודה – הקסם הוא בלתי נתפס, לא מובן ומסתורי בדיוק בגלל שהוא משהו שחדש ולא מובן בעולם – בדיוק כפי שהוא היה אם הטכנולוגיה היתה מומצאת בזמן והמקום המקבילים בעולם שלנו. התגובה של העולם והדמויות אליו מקבילה אלינו לחלוטין. לא מדובר במשהו שנופל עלינו ללא אזהרה, אלא דווקא על משהו שמוכנס בהמון אלגנטיות לעולם של הסרט. משהו שאהבתי בסרט שהוא לא משהו בעיני.
אחד הסרטים הגרועים שראיתי בזמן האחרון
עכשיו סיימתי לראות ואין לי מושג איך הוא זוכה לכל כך הרבה שבחים ממבקרים מוערכים.
אם לא היה מדובר ביוצר של ממנטו בזמנו לא נראה לי שזה היה קורה, סרט לא טוב ואפילו גרוע.
אתה יודע שאם אתה לא מנמק, דעתך לא ממש מעניינת?
(ל"ת)
אחלה סרט.
ראיתי סרט בן כמעט שש שנים לפני כשבוע. ממרחק הזמן (ומעומק הערפילים שהתודעה שלי נמצאת בהם אחרי קריאת 431 תגובות ברציפות), אני יכול לומר דברים מעטים:
1. אני לא יודע איפה הייתי בתחילת 2007, אבל כל הבאזז-הייפ של "היוקרה" לא הגיע אליי, או שאני לא זוכר אותו. ב"עין הדג" בטוח לא הייתי בזמנו. רק לאחרונה, אחרי שבכל דיון על "האביר האפל" או על "נפילתו" "היוקרה" הוזכר פעם או פעמיים, הבנתי שאני צריך לראות את זה, כחלק מהפילמוגרפיה של מר נולאן. וזה קצת מוזר שהבאזז-הייפ לא הגיע אליי. או שהשם של הסרט פשוט… פשוט מדי. לא מושך את העין ואת המחשבה.
2. בפרספקטיבה של מישהו שקרא עכשיו הכל, אני יכול לומר שלפחות בעיניי אין איזה חורים גדולים בעלילה. כל השאלות שנשאלו פה בידי אנשים קיבלו תשובות סבירות מתוך הסרט, בלי יותר מדי הנחות חיצוניות, בלי אקרובטיקה רעיונית, בלי יותר מדי סיספונדים. יכול להיות שפספסתי איזה חור או שאני לא זוכר כמה תגובות מתוך ההמון שהיו כאן, אבל בסה"כ, נראה שהסרט לא כולל חורים מטורפים. מסתבר שאפשרי לעשות סרט כ"כ מורכב ויחסית מושלם (מהבחינה הזו).
3. אנדי סירקיס הפך מאז הסרט לכזה אליל, שאין מצב שהיום היתה עולה ביקורת כזו עם 431 תגובות בלי להזכיר את שמו ולו פעם אחת, לא בביקורת ולא בתגובות.
4. אני קצת מתבייש שזיהיתי את סרקיס בסרט ואת דיוויד בואי לא. למרות שהשם שלו הופיע (אני חושב) בכתוביות הפתיחה, לא נפל לי האסימון מי הבנאדם הזה שמוכר לי. מסקנה: לראות יותר דיוויד בואי. לא ידעתי בכלל שהוא שחקן כזה.
5. ולסיום, משעשע לראות איך (כמו עם צופי "החוש השישי" וקוראי "המשחק של אנדר"), כל מי שהצליח לצפות את הטוויסט(ים) מזלזל בהם, כל מי שלא הצליח מעריך אותם, וכמעט אין טשטוש בין שני הצדדים. שזה מובן מאוד וטבעי, אבל גם די מטופש, מצד שני.
בקיצור, אחלה סרט שמפעיל את המוח. ממתין לי לצפיה שניה בקרוב.
ובמסגרת סרטי הבאזז-הייפ של נולאן, נותרו לי עוד "ממנטו" ו"אינסומניה". נראה לי שזהו. יאללה, שיגיעו כבר להוט מתישהו.
אני לא חושב של"אינסומניה" יש באזז כלשהו
מלבד כ"הסרט החלש והפחות מעניין של נולאן".
כן, הניסוח היה אמור להיות
"הסרטים המפורסמים של נולאן", או "השמות שאני מכיר". אבל בדיקה בוויקי מגלה שאלה שני הסרטים היחידים שלו שלא ראיתי (מלבד הראשון שלו שמעולם לא שמעתי עליו) כך שעם שני אלה אשלים את כולם.
וגם את Following כדאי לך לנסות לראות.
לפי דעתי אחד הכי טובים שלו.
הנה, שמעתי עליו.
אז נותרו לי 3 סרטים במקום 2 כדי להשלים את הסריה.
דייויד בואי
אני יודע שזה הטפלות לפרטים, ואני קצת מצטער שאני עושה את זה מכזה מרחק בזמן, אבל לדייויד בואי יש עיניים באותו צבע. הוא פשוט קיבל מכה באחת העיניים שלו בילדותו, ולכן אחד האישונים מורחב באופן קבוע. או שהשני מכווץ באופן קבוע. לא משנה.
הסרט הטוב ביותר שראיתי בחיי
עברו כל כך הרבה שנים, אני בדיוק כותב עכשיו מאמר על הסרט. לדעתי זהו הסרט הטוב ביותר שראיתי בחיי. ראיתי אותו לפחות 20 פעמים ועדיין אני מופתע מגילויים חדשים בכל צפייה. כל משפט מגלה לנו פרט חדש על הדמויות או רמז.
הי אמיר, אשמח לקרוא את מאמרך.
אם בא לך שלח לי:
zikgin@gmail.com
גם אליי
gushnick@gmail.com