במקור: Flushed Away
בימוי: דייויד באוארס, סם פל
תסריט: סאם פל, פיטר לורד ושות'
קולות: יו ג'קמן, קייט ווינסלט, איאן מק'קלן, ז'אן רנו, ביל ניי, אנדי סרקיס
כן, אני מודה. לא יכול לשקר לכם. 'חיים בזרם' הוא סרט אנימציה על חיה מבויתת שנקלעת לטבע. החיות בסרט מדברות, בקולות של שחקנים מפורסמים. יש בו הרבה תעלולים והרפתקאות, בדיחות ושירים. אם אתם עדיין איתי, וטרם רצתם לעבר האסלה הקרובה אגב תחיבת אצבע אוטומטית במעלה גרונכם, כדאי לכם להישאר. האמת, זה סרט נחמד מאוד.
רודי העכברוש (הנושא את קולו של יו ג'קמן) הוא צפונבון מלונדון, או צפונדון. הוא גר בדירה מהודרת, על תקן חיית השעשועים של ילדה. לא חסר לו שום דבר חומרי, וכשבני האדם יוצאים לחופשה, הוא ממש מבלה: יוצא מהכלוב שלו, מתרוצץ בבית ועושה ככל העולה על רוחו. מהבחינה הזו, 'חיים בזרם' הוא עוד אחד מאינספור הסרטים שבהם החיות מפגינות שימוש בהישגים המפוארים של הציביליזציה האנושית, כמו שפה, בגדים ו-DVD. למעשה, אין בהתנהגותו של רודי שום דבר חולדתי: הוא באותה מידה יכול היה להיות שימי השימפנזה, פזית החזזית, יצחק החיידק או אדם הזמר וכמוהו כל שאר העכברושים בסרט.
כשרודי גלמודי זוכה סוף סוף לחברה, זה בכלל לא מוצא חן בעיניו: מן הביוב מגיח במפתיע עכברוש פרוע בשם סיד. סיד המטריד איננו אח-בראש טוב, כמו שרודי קיווה לפגוש יום אחד, אלא ערסברוש. האירועים זורמים במהירות, וכמוהם גם רודי, אשר חיש מהר ולזוועתו הגדולה, נזרק על ידי הפולש לאסלה הביתית, ונשטף מטה מטה, עוד ועוד.
רודי ההמום נופל לתוך מה שנראה כמו ונציה תת-קרקעית – אם מישהו היה בונה את ונציה בביוב, מאשפה, ומאכלס אותה בחיות עם מבטא בריטי. זוהי עיר העכברושים, והעכבחורה הראשונה שרודי פוגש היא ריטה, עכברושית ביבים קשוחה אך חיננית (קייט ווינסלט). לא שיש לשניים הרבה זמן להתרשם זה מזו, כי ברגע שרודי רואה אותה, מתנפלת על השניים כנופיה של עכברושים פושעים, וגוררים אותם לקרפד ארכי-נבל (איאן מק'קלן), שאיתו יש לריטה סכסוך בלתי פתור. מפה לשם, רודי וריטה מוצאים את עצמם במנוסה על חייהם. מאותו רגע, רודי מפרפר במאבק לשרוד בשטף האירועים שנוחתים עליו בעולם המבלבל והמאיים הזה – ולשוב לחייו הבטוחים. אבל בהדרגה, אפילו בעודו נמלט מסכנות ומנסה למצוא דרך חזרה, הוא מוצא את עצמו מרותק לארץ המעמקים המלוכלכת והגסה, אך החמה בהרבה מביתו הקר והמדכא. גם השהות עם ריטה מתחילה להיראות לו מושכת.
במבט ראשון, 'חיים בזרם' נראה זהה לחלוטין ל-7907 סרטי האנימציה שירדו על ראשינו בשנה האחרונה, וחזרו בשיטתיות מייאשת על הפורמולה חיות + דיבוב של שחקנים ידועים = $$$. מבט שני מגלה שלמרות שיש כאן היצמדות לאותה הנוסחה, אולפני אארדמן בכל זאת נשארו קרובים דיים לשורשיהם הוואלאס-וגרומיטיים כדי ליצור משהו משופר, יחסית לעיסה הרגילה. קודם כל, האנימציה רכה וידידותית לעין, ויחד עם זאת הסרט מהנה, ולפעמים ממש מבריק, בעיצוב הרקע והמקומות שמתחת ללונדון: רחובותיה ההומים של עיר העכברושים, צינורות הביוב שמתפקדים כנהרות, או הספינה המגניבה ועתירת הג'אג'דטים של ריטה, שמשייטת בהם.
יותר מזה, כיף לראות את הדמויות של 'חיים בזרם'. חולדות מדברות אמנם לא נשמעות כמו גיבורים סימפטיים לסרט אנימציה, אבל גם יש הרבה אנשים ששונאים עכברים ובכל זאת לא חושבים שמיקי מאוס. מעבר לכך, קל יותר לחבב עכברושים שנראים כמו בני אדם, רק עם זנבות ושנוז ארוך, ואכן סימפטתי את רודי החנון, ריטה הפרחחית, המשפחה שלה, וכל שאר העכברנשים שבסרט. אבל הבונוס האמיתי הוא דווקא הדמויות האחרות. בעצם, בסרט הזה, ככל שדמות שולית יותר, היא מגניבה יותר. הקרפד-דון הרשע, שאיננו רק נתעב ורירי, אלא גם ערירי ושטוף נוסטלגיה מגוחכת, וצמד הבריונים שמשרתים אותו (אחד מהם מדובב על ידי אנדי סרקיס, ככל הנראה השחקן הכי בלתי מזוהה בעולם בהשוואה לדמויות שהוא מגלם) – די מבדרים. אבל ההצגה נגנבת מהם בקלות על ידי הדודן של הקרפד, לה-פרוג (ז'אן רנו, כמובן), שהוא ואנשיו הצפרדעונים הם קריקטורה מושלמת של כנופיה צרפתית ("אנחנו יוצאים לרדוף אחריהם מייד!" "-מייד?", "-כן! מייד! אחרי ארוחת הערב"). ומעל כולם, מזדחלים שבלולי הביוב המקסימים, שמלווים את כל הסרט בהמהומים מלודיים ובהומור לא-מילולי.
לא רק ש'חיים בזרם' העלה על פני הרבה חיוכים ואפילו כמה צחוקים, רוב הסרט מרתק באופן מספק ואפילו מותח, במיוחד בקטעים כמו מרדף סירות מימי נוסח אינדיאנה ג'ונס, או בסצינת קרב בה לשונות צפרדעים הופכות לנשק קטלני. באתנחתאות הדרמטיות והרומנטיות העסק משמיע קולות חריקה קלים, אבל קצב האירועים המהיר הופך את זה לבעיה שולית יחסית, במיוחד כשכל סצינה שניה מלווה בשירי רוק-פופ בריטיים קלילים אך איכותייים. הסיפור בכללותו אמנם צפוי מכף רגל ועד עכבראש – אבל, מצד שני, כמו שאני אומר תמיד, סיפורים ישנים יכולים להיות מהנים אם מספרים אותם מחדש כמו שצריך.
בשורה התחתונה, אם עוד לא ראיתם אף סרט אנימציית-חיות-מדברות השנה, 'חיים בזרם' עדיף על פני אחד מ-7906 קודמיו. ואפילו אם ראיתם כמה מהם, ועוד לא נמאס לכם לגמרי, כדאי לצאת עם 'חיים בזרם' לסיבוב בביוב. דווקא מריח שם טוב.
- האתר הרשמי
- אארדמן
- עכברושים כחיות מחמד
- סיור בביובי העולם
- לונדון של מטה
- טריילר שכולו סצינות שנמחקו
נשמע כיף :-)
מה שכן, האם היית רוצה לראות סרט מצויר על ג'ירפה, זברה, חתול וקיפוד, שמתנהגים כמו ג'ירפה, זברה, חתול וקיפוד?
ואם כבר, עולה לי אסוציאציה לספר "ראי-נוע" של טרי פראצ'ט, שם בין השאר חתול, עכבר, ארנב וכלב גילו שלפתע התעוררו בהם תכונות אנושיות…
(אחד הספרים האהובים עלי, אגב)
ולי הביקורת מזכירה את ''לעולם לא עולם''
של ניל גיימן, שגם בו יש מישהו שחי בלונדון העילית ונזרק ללונדון התחתית, ביוב ועכברושים.
במקור, הביקורת הכילה אזכור מפורש של ''לעולם לא עולם'',
זה רק נשמט איכשהו בשכתוב.
מילא.
נשמע כיף :-)
"גבעת ווטרשיפ" הוא ספר/סרט מצוייר על ארנבונים שמתנהגים כמו ארנבונים, ולדעתי הוא מרתק.
אני חושב שניתן להתווכח על ההגדרה הזו.
מצד אחד, אין ספק שהסרט/ספר אינו סרט טוסטר, ושיש לעובדת היות הארנבונים ארנבונים חשיבות בעיצוב הדמויות והסיפור. מצד שני, גם האלגוריות הפוליטיות והפסיכולוגיות לעולם בני האדם די ברורות.
אני חושב שניתן להתווכח על ההגדרה הזו.
אתה כמובן צודק. סרט על ארנבונים שמתנהגים *לגמרי* כמו ארנבונים (ולכן ממילא לא מדברים וכו') יהיה פשוט סרט טבע (שגם הוא מעניין, אבל לא נראה לי שיטרחו לעשות אותו באנימציה).
אני ניסיתי להביא דוגמה לסרט שהוא מאוד לא טוסטר, כנראה הכי רחוק שרק אפשר בלי להפוך לגמרי לסרט טבע – בניגוד, למשל, ל"מלך האריות" (שבו החיות פועלות בצורה קצת מוזרה יחסית לטבען – מה הקוף הזה מתקרב לאריות בכלל, שלא לדבר על להרים גור שזה עתה נולד?), בגבעת ווטרשיפ הארנבונים נאמנים לטבע שלהם לכל אורך הדרך, וה"אנושיות" שלהם רק מוסיפה להם עוד מימד של עומק.
כלל אצבע לזהות את זה הוא, לדעתי, בשאלה איך הכל היה נראה לצופה מבחוץ – עד כמה זה היה נראה לו ריאליסטי. אמנם, גבעת ווטרשיפ לא ריאליסטי לגמרי (הארנבונים שם עושים כמה וכמה מעשי גבורה שלא תצפה מארנבון ממוצע לחשוב עליהם לעולם), ובכל זאת זה ריאלסטי מאוד יחסית לשאר.
נשמע כיף :-)
באמת?
תהייה
הסרט מוצג כסרט של דרימוורקס ואארדמן, בסדר הזה. בטריילר שבלינק אארדמן בקושי מוזכרים (אני מניח שזו בעיקר החלטה שיווקית). מה בדיוק אומר שיתוף הפעולה הזה? יש איזו חלוקת עבודה בין האולפנים? עד כמה זה סרט "אארדמני" ועד כמה "דרימוורקסי"?
מודעת עוול
בעיתון, הסרט מפורסם כ"מהיוצרים של שרק ומדגסקר". אין שום אזכור למרד התרנגולים, וואלס ו/או גרומיט.
במהלך העבודה על הסרט הזה, היו הרבה מאוד חיכוכים בין שני האולפנים
וכשהם סיימו אותה, שניהם סיימו את יחסי העבודה בינם באופן מכוער למדי (אארדמן מחפשים עכשיו מימון ממקום אחר לסרט הבא שלהם. דרימוורקס הוציאו את התקע מהשקע). יכול להיות שזו הסיבה.
בכלל, למה לעשות אנימציה שנראית כמו
הפלסטלינה הקבועה? למה אארדמן לא נשארו עם המדיום שהם מכירים?
לפי ימד''ב
זה בגלל שיש הרבה מאוד מים בסרט, וזה דבר שכמעט בלתי אפשרי לעשות בפלסטלינה.
נשמע כמו תירוץ גרוע במיוחד
הי מר שבי, רוצה לקחת את זה החוצה?
בוא נראה *אותך* מפסל מים בפלסטלינה ככה שיראו מספיק דלילים ושקופים, ואז עושה איתם אנימציה ככה שהם יהיו מלאי חיים, דינמיים-משתנים כמו מים.
"נשמע כמו תירוץ גרוע במיוחד" תגיד למקום שבו לא זורחת השמש, כי מים זה נושא ויזואלי קשה להחריד לטיפול, ולמרות שחשבתי שהסיבות שלהם לשימוש באניציה ממוחשבת לסרט הזה היו אחרות (כמו זמן ותקציב) זה נשמע לי לגמרי קביל ולגיטימי.
אוי באמת!
כמה סרטי פלסטלינה הופקו באארדמן עד היום? בכמה מהם *לא* היו מים?
חוץ ממים שקטים שלא זזים? כל כך הרבה.
בדיוק כך.
למעשה, הדברים היחידים שאני זוכר שקרובים למים זזים היו דייסה ומי-סבון.
ומים זזים.
בסצנת המרתף, אחת הסצנות הראשונות בסרטון הראשון של וולאס וגרומיט (A Grand Day Out שמו, אם אני לא טועה), יש טיפות מים המטפטפות על הקיר בצורה אמינה מאוד.
מה שכן, לגבי ריכוזי מים גדולים – אגם, ים, נהר – נדמה לי שאין כאלו בכל הרפרטואר של הצמד.
היו גם הרבה גשמים.
אני גם זוכר סצנה בסוף Chicken Run שבה דמויות מסויימות נמצאות על אי… אני לא בטוח שאני זוכר נכון, אז אני לא בטוח שיש לי בכלל טיעון בכיוון הזה.
השורה התחתונה שלי היא שנראה לי מאוד מוזר להחליף מדיום רק בגלל קושי טכני. ישנם כמה דרכים שבהם אפשר לעקוף או לפתור לחלוטין את בעיית המים, ולא נראה לי הגיוני שרק בגלל הבעיה הזאת אארדמן יעזבו את הדבר שהם עושים הכי טוב.
אני מתאר לעצמי את העבודה בסטודיו – שנים של עבודה בחומר מוחשי, בידיים, שעות על שעות של סטופ-מושן ושמירה על קו עיצובי מסויים, מסורת של כמה שנים טובות – ואז פשוט לעזוב הכל ולהתיישב על מחשב? ולשמור רק על הצורה החיצונית של העיצוב??
אני חושב שהם עשו את זה משיקולים אחרים, קרוב לוודאי כספיים. אני חושב שזה גרם ל"חיים בזרם" להיות סרט פחות טוב ממה שהיה יכול להיות. ואני מתגעגע לאיכות שהיתה בסרטים המקוריים של וולאס וגרומיט
אחלה סרט. ממש אחלה סרט.
עד עכשיו אני מתלבט אם הוא או "מעבר ליער", הוא סרט האנימציה הטוב של השנה האחרונה (וכש"הפי פיט" יצא שבוע הבא, ההתלבטות רק תהיה קשה יותר). אז אני רק אגיד: סרט ממש מוצלח.
הבדיחות היו מצחיקות מאוד (למרות שהמצחיקות ביותר כבר נחשפו בטריילר כבר, וחבל). הדיבוב היה יוצא מהכלל (בעיקר ז'אן רנו, שמצליח לצחוק על הצרפתים, ולצחוק איתם באותו הזמן), העיצוב היה נפלא ומרתק (זכור לי בעיקר הביג-בן מקרטון שהיה בעיר בביוב. מגניב), והסרט, שלא כמו "מעבר ליער", לא מתיימר להיות יותר מסתם הנאה של שעה וחצי, לא לוקח את עצמו ברצינות, והתוצאה מגניבה לגמרי. סרט טוב מאוד, אבל הסרט המצוייר הטוב של השנה?… נו, אני אצטרך לחשוב על זה עוד קצת.
גם אני מתלבט.
מחד, ב'מעבר ליער' יש תסריט חכם ומגובש, נאמנות למאפיינים החייתיים של הדמויות וקצב מעולה. מאידך, ב'חיים בזרם' יש מבטא בריטי.
חוץ מזה, 'חיים בזרם' הוא גם מצחיק רוב הזמן,
בניגוד ל'מעבר ליער'.
בהחלט.
אלא אם כן כבר ראית את אארדמן מבצעים פחות או יותר את אותם גאגים, רק יותר טוב.
או, לחילופין,
אם בדיחת ה"אפקט קולי כביכול-חיצוני מתגלה כצליל שמפיקה אחת הדמויות ליד רודי" מצליחה להפתיע אותך גם בפעם ה-200 שנעשה בה שימוש בסרט.
שמע, הפתיע אותי מאוד זה לא.
אבל זה עדיין היה מצחיק, והתולעים האלו היו אחד הדברים המצחיקים ביותר שראיתי בסרט מצוייר בזמן האחרון, גם אם לקראת סוף הסרט הם כבר נהיו קצת מאוסים כי השתמשו בהם יותר מדי.
ובכל אופן, בהשוואה 'למעבר ליער', 'חיים בזרם' מנצח עם שתי הידיים קשורות מאחורי הגב, לטעמי.
ח''ח על הביקורת :-)
בחיי שלא ידעתי כמה משחקי מילים אפשר לבסס על המילה הפשוטה "עכברוש".
גדול
אני לא יודעת אספיק לראות ואם זה שווה… הכי גרוע נחכה ל-DVD. והשבוע אני אקבל את וואלאס וגרומיט (סרטי הטלויזיה) במתנה
, אז אני מניחה שאני אשרוד גם המתנה ממושכת 
חוץ מזה, בביקורת עצמה כתוב "ז'או רנו" ולא ז'אן
מיקי מאוס
אפשר לשאול משהו?
מה אכפת לכם בכלל אם זה על עכברוש,דולפין או תוכי? באמת מה זה עניינכם?.
מה אכפת לך כל פרט בכל סרט שאתה רואה?
ברוב סרטי האנימציה-עם-חיות בשנה האחרונה, החיות נראו והתנהגו כמו בני אדם (ולא סתם כמו בני אדם, אלא כמו בני אדם מסיטקום אמריקני). לי זה נראה כמו חוסר מקוריות, מיחזור מוגזם של נוסחה מצליחה כדי לעשות כסף, וזלזול בצופים.
לך זה לא נראה ככה? סבבה.
אפשר לשאול משהו?
נראה כאילו ליוצרי הסרטים האלו גם לא אכפת אם זה עכברוש, תוכי, טוסטר או נר של חנוכה.
אבל מה זה משנה?
היו צריכים לבחור בברירת מחדל כלשהי, הם בחרו עכברים, אם הם היו בוחרים במקום בדגים הייתם שואלים "למה דגים ולא עכברים?" וכו' וכו'. הסיפור בכל זאת לא היה עובד אם היה מדובר בבני אדם, נכון? גם אם היצורים שבסרט הם לא בדיוק עכברים בכל רמ"ח איבריהם, הם גם לא בדיוק בני אדם, ולדרוש מהם שיגרמו לעכברים להתנהג אחרת ולא ככה זה סתם לכפות עליהם משהו שונה מהחזון היצירתי שלהם, שלעניות דעתי יצא סבבה דווקא.
אולי במקרה הזה יצא סבבה,
לא ראיתי, אבל אני די סומכת על דעתם של עכרור והמגיבים.
העניין הוא לא "במקרה הזה". לי אישית נראה קצת חבל שרוב הייצוגים של בעלי חיים שמקיפים ילדים הם מאוד מאוד לא נאמנים, ולוקים באנתרופומורפיזם בוטה במיוחד.
לא שזה רע להשתמש בבעלי חיים כדי לעסוק בדילמות אנושיות, אבל בשלב שבו זה כבר לא משנה אם הסרט עוסק בפינגווינים, צפרדעים או טוסטרים, זה הזמן לעצור.
אחרי הכל, בעלי חיים הם *לא* אנשים עם פרווה/ נוצות/ עטינים ("בלאגן בחווה" המחריד), וההאנשה שלהם לא מעלה אותם בדרגה. להיפך.
זה כמו שדינגו אמרה
אני לא שואל "למה עכברים ולא דגים", אלא "למה גם העכברים וגם הדגים נראים ומתנהגים כמו בני אדם, ולא בני אדם מעניינים במיוחד".
זה בדיוק הקטע – זה לא שהיצורים בסרט הם 'לא בדיוק עכברים ולא בדיוק בני אדם'; היצורים בסרט הם *בדיוק* בני אדם – רק בני אדם די משעממים, עם שפמים, זנבות, קשקשים וכדומה. (ראית את הסרט?)
(כן, ראיתי)
אז שוב, לא הבנתי מה הבעיה – שאם הם מתנהגים כמו בני אדם אז לדעתך היה כבר עדיף לעשות אותם בני אדם וזהו, או שהדמויות שלהם לא מעניינות באופן כללי? כי זה נראה לי קצת מוזר לצפות מכל סרט מצוייר עם חיות שיעסוק באדפציה של חפצים מודרניים לשימושם של חיות אלו ואחרות. היה מעט מזה בסרט, וזה היה מספיק לדעתי. הסרט עצמו היה מספיק מעניין ומשעשע כמו שהוא, ואם היו בו בעיות הן לא היו טמונות לדעתי בכך שהעכברים לא היו מספיק רחוקים בהתנהגותם מבני אדם.
(כן, ראיתי)
לפני כמה ימים התקיים כאן מיני-דיון על גבעת ווטרשיפ, ונטען בו שגדולתו של הסיפור היא שלארנבים יש (גם, לא רק) הרבה מאפיינים "ארנביים".
ברור שבסרט שאינו סרט טבע אין סיבה להראות בעלי חיים בדיוק כפי שהם, וברור שישתמשו בהם על מנת להציג סיטואציות אנושיות. אבל – כן צריך להיות *משהו* שיצדיק את עצם היותם עכברים ולא פינגווינים, או פינגווינים ולא דגים, או דגים ולא צפרדעים….
אם העכברים הם בדיוק בני אדם, אז הסיבה שהחליטו להציג אותם כעכברים יכולה להיות אחת משלוש:
א) יותר קל לעשות עכברים מונפשים מאשר בני אדם מונפשים.
ב) שימוש בגימיק (די שחוק, יש לציין).
ג) מישהו שם כמה פתקים עם שמות של חיות בכובע, ויצא לו "עכבר".
מצטערת, אבל אף אחת מהסיבות האלו לא מספקת אותי.
אולי הבעיה היא אצלי,
אבל משום מה נראה לי שברירת המחדל צריכה להיות שלארנבים יש התנהגות ארנבית, ולא אנושית, ושלהצמדת התנהגות אנושית כמעט לגמרי לבעלי חיים צריכה להיות סיבה משכנעת.
לכל סרט - לא; אבל פעם בעשרים שנה - זה יהיה נחמד.
עכרור, מכיון שאני יודע שדברים כאלה חשובים לך,
בוודאי תשמח לשמוע כי בסיום הקרדיטים של הסרט מופיעה כתובית המכריזה כי:
צודק מאה אחוז.
תודה על המידע המרגיע.
הסרט חביב.
אבל לגמרי התאהבתי במקהלה היוונית של החשופיות.
דיבוב ומקור
יצא לי לראות את הסרט גם במקור וגם בדיבוב, ולמרות שקייט וינסלט עושה תפקיד נהדר, ואיאן מק'קלן די מרשים, אני חייב לציין שהדיבוב טוב מהמקור – בעיקר כי יו ג'קמן ממש גרוע.
מצד שני, כל הקטע של מקהלת החשופיות עובד קצת פחות טוב בעברית.
אבל המקהלה היוונית עושה את הסרט.
השחקנים לא באמת משנים. קצת כמו "אפרודיטה הגדולה".
מישהו שם לב?
מישהו שם לב אולי שהשם של הסרט (Flushed Away) מזכיר במידת מה את 'Cast Away'? עוד לא ראיתי את Flushed Away ומעניין אותי לדעת, מלבד העלילה עצמה יש עוד דברים שמזכירים את 'להתחיל מחדש'?