תסריט ובימוי: אודי אלוני
שחקנים: איתי טיראן, מוני מושונוב, קלרה ח'ורי, מכרם ח'ורי
האורות נדלקים באולם הקולנוע וחושפים לעיני מראה קשה: עשרות נקודות איי.קיו, שהיו פעם שלי, שוכבות ומפרפרות בחרחורי גסיסה על רצפת בית הקולנוע. אחרות מנסות להימלט ולהציל את עצמן, אותות ההתעללות שעברו בשעה וחצי האחרונות עדיין ניכרים בהן. בעודי מנסה לאסוף את אלו שעוד נראות בסדר, אומרת הבחורה שמאחורי לחברה שלה ש"זה היה סרט מוזר". אני תוהה אם ב-"מוזר" היא מתכוונת ל"גרוע במידה שלא תאמן", אבל נמנע מלשאול אותה.
'מחילות' מספר את סיפורו של דייויד אדלר (איתי טיראן), צעיר יהודי אמריקאי ונהנתן, אשר מרגיש מתוסכל בניו-יורק. אביו, הנרי, ניצול השואה (הו, כמה סמלי!) אשר עלה לארץ ולחם במלחמת השחרור, מנסה לגרום לו להתברגן, ובתגובה דייויד שלנו עולה לארץ ומצטרף לצה"ל. במהלך פעילות בשטחים, דייויד יורה בילדה פלשתינית קטנה והורגה (הו, כמה סמלי!). האירוע גורם לדייויד לטראומה, והוא מאושפז בבית חולים לחולי נפש אשר הוקם על חורבות הכפר דיר יאסין (הו, כמה סמלי!) בו מאושפזים ניצולי שואה (הו, כמה סמלי!), המתקשרים עם רוחות הרפאים של הרוגי הכפר (הו, כמה סמלי!).
הסרט נע בין תיאור עלילותיו של דייויד לפני עלייתו לארץ והצטרפותו לצבא, האירועים בזמן שירותו הצבאי, הכוללים ויכוחים פוליטיים במיטב מסורת ה"אין סיכוי שמישהו באמת ידבר כך, אבל אנחנו מכוונים את הסיפור לצופים מחו"ל". אבל עיקר העלילה סובבת את דייויד וניצולי השואה הנמצאים בבית החולים, וסביב דייויד החוזר לניו-יורק לאחר הטיפול, שם הוא מפתח קשר רומנטי עם פליטה פלסטינית (הו, וכו' וגו') אשר בתה דומה לילדה שהרג (הו), ושנושאת עימה מפתח לביתם בפלסטין, אשר נמצא בדיר יאסין (הו, <פיהוק>). דייויד נאלץ להתמודד עם הטראומה, אותה הוא לא זוכר לבטח. אך האם עדיף לו לשכוח את הטראומה באמצעות תרופת פלא כימית, אותה מציע הממסד, או להיזכר בטראומה ולהתמודד עמה? אנא, ילדים, הקיפו את התשובה המובנת מאליה, צבעו אותה בצבעים יפים ושלחו למערכת.
כפי שניתן להבין, 'מחילות' עמוס במטאפורות. רגע – אולי עליי לנסח זאת מחדש. מטאפורות הן בדרך כלל מרומזות, עדינות וצופנות רוב משמעות בתוכן. ב'מחילות', לאחר שמטאפורה מסוימת נטחנת עד דק וגופתה מונחת מרוטשת, מגיעה בדרך כלל דמות ונואמת נאום בו היא מסבירה את אותה מטאפורה, מתוך אמונה שאלמלא כן הצופה עלול להחמיץ אותה, שכן היא דקה כמיכלית נפט ממוצעת. מדי פעם, כדי להדגיש עד כמה הסרט אמנותי, מוצגת סצינת ריקוד קצרה. אחת מסצינות אלו היתה אפילו אסתטית. הבעיה היא, שכמו רעותיהן לסרט, גם סצינות אלו נדושות לעייפה.
'מחילות' מציג שילוב נדיר בין דמויות שהן הבנאליה בהתגלמותה (החייל הימני, החייל השמאלני, הפלסטינית האינטלקטואלית, בוגר מלחמת ויאטנם, העיוור שבעצם רואה יותר מכולם ועוד כהנה וכהנה), דיאלוגים המורכבים מקלישאות טהורות, וסצינות שהן עלבון מושלם לאינטליגנציה. לדוגמה, סצינה בה דייויד וחברו הולכים לקוראת בכף יד: מהרגע הראשון ברור לחלוטין מה היא תראה אצל דייויד, מה תהיה תגובתה ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה. והמשחק הגרוע בסצינה (אבל מי יכול להאשים את שלושת השחקנים לאור שורות הדיאלוג שהם קיבלו?), ושורות הדיאלוג הטפשיות (שהעובדה שהן נאמרות בצורה מעושה לחלוטין לא משפרת אותן) רק מעצימים את המבוכה. משפטים ממוצעים נשמעים בערך כך: "אני נאבק ברוחות הרפאים שלי, אבל אתה מקבל אותן. עזוב את בני, אינך רואה כלום בעיניך העוורות", או "כאשר אני מסתכל לתוך עיניו, אני נזכר בסבי, איש צדיק מירושלים, ש…". האנדרסטייטמנט מעולם לא הרגיש זנוח ועזוב יותר מאשר בסרט הזה.
ליבי ליבי על איתי טיראן, שחקן תיאטרון מצוין, אשר הופעתו הקולנועית הראשונה מתבצעת בסרט כזה. טיראן, כך נדמה, הוא באמת שחקן טוב, ובסצינות בהן מישהו על הסט הצליח להבהיר לו (אם ניסה) שלא מדובר בתיאטרון, הוא מצליח להפגין יכולות משחק קולנועיות מרשימות. מכיוון שרוב הסרט דובר אנגלית, טיראן אימץ לעצמו מבטא אמריקאי, שלאזניי נשמע אמין, אבל כאשר הוא מדבר בעברית הוא נשמע אמין הרבה פחות.
יחד עם איתי משחקים בסרט גם שחקנים רבי ניסיון כמכרם ח'ורי, המגלם את הפסיכיאטר המנהל את בית החולים, ומוני מושונוב, המגלם את ניצול השואה השוהה עם דייויד בבית החולים ומנסה לטפל בו בדרכים אחרות. ניסיונם העדיף של שני שחקנים אלו ניכר, והם מצליחים להתאים את עצמם לרמה הכללית של הסרט ולהציג משחק תיאטרלי, מוגזם ומעושה. לחיוב ניתן לציין את קלרה ח'ורי, המגלמת את לילה, הפליטה הפלסטינית בניו יורק, שמלבד כמה סצינות בהן לא ניתן היה לשחק בצורה משכנעת, משחקת בצורה טובה.
הסרט, שבוים ונכתב על ידי אודי אלוני (על פי ספר שכתב), אמור לייצג אוסף רעיונות פילוסופים-פסיכולוגים, הנוגעים לאשמה, חרטה ומחילה, ולהוות ניתוח פסיכולוגי של הנפש הלאומית הישראלית. הסרט, כך נאמר לנו, גם אמור לייצג חזון ותקווה לפתרון הסכסוך, המבוסס על קבלת אשמה וחרטה. שמתם לב למילה "אמור" במשפטים הקודמים? זה לא במקרה. כלומר – הרעיונות שם, וגם החזון והתקווה, אבל מידת הרחמים מונעת ממני לייחס את מה שראיתי בסרט לכוונות הנאצלות והרמות הללו.
יכול להיות ש'מחילות' לא היה כל כך גרוע אם לא היו לו כוונות כל כך יומרניות, ולולא יוצריו היו מעבירים אותן בצורה זחוחה שכזו. יכול להיות שאני רגיש מדי למניפולציות זולות ושאני נעלב בקלות יתרה כשמזלזלים באינטליגנציה שלי, אבל 'מחילות' הוא ללא תחרות הסרט הגרוע ביותר שראיתי בחיי. אינני יודע אם הוא הסרט הגרוע ביותר שנעשה בהיסטוריה, אבל מתוך אמונה אינסופית ביכולת האנושית, אני בהחלט מאמין שיום אחד, אם יום זה לא הגיע כבר, מישהו יצליח לעשות סרט רע יותר. כשזה יקרה, אנא, אל תקראו לי לראות אותו.
- האתר הרשמי
- הספר והמניפסט המשיחי
- דיר יאסין – גירסת האצ"ל
- דיר יאסין – גירסת "מחסום"
- אשמה, סליחה ואחריות
- מבחן IQ
רגע, אז לא הבנתי -
אתה ממליץ על הסרט?
סתם, סתם, לא צריך לזרוק עליי חצילים. לפי המודעה בעיתון הוא לא נראה לי מעניין, אבל גם אם היה סיכוי כלשהו שאני ארצה לראות את הסרט (נו, איתי טיראן וכל זה) עכשיו אפשר להיות רגועים כי הוא התפוגג לחלל.
הסרט הגרוע ביותר ש...
ניסוי מעניין:
להשוות בין הביקורת הזו לבין הביקורת של יאיר רוה על הסרט. (שניהם הכתירו אותו כ"סרט הכי גרוע שראו מעולם/נעשה בישראל).
ואולי סולוצו הוא בכלל יאיר רוה?
תודה על המחמאה, אבל לא
למען האמת, אחרי שראיתי את הסרט (והחלטתי לכתוב ביקורת, למען טובת המין האנושי) חיפשתי עליו מידע באינטרנט ושמחתי לראות שאני פחות או יותר שותף לדעתו של יאיר רוה, למרות שלא הצלחתי למצוא ביקורת מפורטת שלו על הסרט (רק התייחסויות פה ושם).
יופי, אז עכשיו גם אתה מטרה לזעמו של אלוני
את הקטילה שלו אלוני פטר בנימוק המשכנע ש"יאיר רוה אהב את הבועה". עם הביקורת שלך הוא בטח יתמודד בטיעון "הכל חוזר אליו וקקה – של חקלאי פלסטיני שמטעי הזיתים שלו נשרפו בידי מתנחלים בני דור שלישי – בידיו".
ברכות על השחיטה. היה משעשע להפליא.
נא להכיר בכבודו של ''הבועה''
לא תאומן החוצפה של אלוני בדבריו על "הבועה".
כשהלכתי לראות את הבועה, הקרינו לפניו טריילר למחילות, ואני זוכר שחשבתי לעצמי איך זה נראה כמו סרט ישראלי גרוע הזוי וסהרורי, ושאני מאוד מקווה שבבועה, שעוסק באותו הנושא בדיוק, לא יהיה שום דבר שמזכיר לי את הסרטים מהסוג הזה.
העובדה שמשאלתי התגשמה גרמה לי להנאה גדולה עוד יותר מהסרט.
הידד, סולוצו שובר שתיקה!
אתה יודע, גם סרטים טובים עשויים להיות ראוים לביקורת. לא היית חייב לחכות לסרט הגרוע ביותר.
אבל זה יותר כיף ככה
עכשיו ברצינות:
1. נראה לי שיותר קל לכתוב ביקורת שלילית מאשר חיובית.
2. סרט כל כך רע מעורר בך את הרצון לכתוב ביקורת.
אני מסכים - במיוחד עם הכותרת.
אבל עכשיו שהסכר נפרץ, אני מקווה שלא תסתפק בזה.
יופי של ביקורת
קשה להאמין שאתה מסתובב כל כך הרבה זמן באתר וזו רק הביקורת הראשונה שלך.
תודה רבה
גם לי קשה להאמין, ובכל זאת – הנה זה.
בעע, חבל על איתי טיראן.
ראיתי אותו כמה וכמה פעמים בתאטרון, והוא באמת אחד השחקנים המבטיחים שהארץ הזאת מגדלת.
באמת חבל שזה סרט הבכורה שלו.
אלליי, הפסקה הראשונה כל כך מצחיקה.
אולי
זה הסרט הכי גרוע שראית בחיים שלך, אבל זו הביקורת הכי טובה שקראתי באתר הנהדר הזה.
הגהה וגו'
מזל טוב על הביקורת!
אנא, בשמות השחקנים – קלרה ולא קרלה.
איך זה סנל''ל?
לא שראיתי את הסרט, אבל תמונתם החבוקים בתנוחה שאינה משתמעת מופיעה בכל מקום, כולל בראש עמוד זה.
משוגע, אתה קורא סנל''לים?
אני, למשל, הנחתי שהם חבוקים בתמונה כי מן הסתם האימפריאליסטים הגלו אותם לסיביר, לניו יורק, או לאיזה מקום נורא אחר, והם נאלצים להתפשט ולהיצמד איש לרעותו כדי לשרוד את הקור הנורא.
רק לסרטים שאין לי שום כוונה לראות.
הוא מתכוון, ''ספויילר נוראי לא לראות''.
כלומר, הסצנה.
הוא מתכוון, כמובן, ''סקס נוראי לא לראות''.
הייתי בטוח שזה ''סרט נוראי לא לראות''
שזה בעצם תמצות הביקורת שלי לראשי תיבות.
ברכות לסולוצו על ביקורת בכורה!
וביקורת מצוינת היא הייתה! למרות שידעתי מראש את כל מה שאמרת, אני מניח שאני אצפה בסרט בהזדמנות.
הסרט נשמע מביך למדי…
_____________
תראו מה זה, יומיים שנמרוד עורך וכבר יש את הסרט האהוב על ז'יז'ק (זה גם הזמן להוסיף אמוטיקון !סלבוי!).
אתה ויאיר רווה לא היחידים
http://www.gaditaub.com/hblog/%d7%a6%d7%93%d7%a7-%d7%9e%d7%95%d7%9c-%d7%a8%d7%97%d7%9e%d7%99%d7%9d/
יש הבדל חשוב
טאוב מבקר את המסר של הסרט, אני (ונראה לי שגם יאיר רוה [1]), ביקרתי את הסרט מבחינה קולנועית.
הביקורת (הפוליטית?) שלי על המסר של הסרט פחות נוקבת מזו של טאוב, ואני חושד שטאוב ניצל את הסרט כדי להעלות נושא רחב יותר שמטריד אותו. עם זאת, המסר של הסרט, לטעמי, פשטני מאוד ולא מעמיק.
חוץ מזה, הביקורת של טאוב כוללת ספוילרים, למי שאכפת לו.
[1] מתוך ילקוט הכזבים (יותר נכון – מהזכרון שלי): סמוך הקטן פעם אמר לחבר'ה שהוא ויצחק שדה אותו דבר. רגע לפני שהם הרגו אותו הוא הסביר להם "מה שיצחק שדה משאיר מכבש אני יכול לגמור, ומה שאני משאיר מכבש יצחק שדה יכול לגמור".
ואודי אלוני עונה לטאוב
http://www.timeout.co.il/
עמוד 36 – ויכוח סוער ועצום שמאיים להרדים כל מי שיתקרב אליו.
אוף.
הרגשתי כמו שידור חוזר של הסרט. תודה לאל שהפעם זה לא גזל שעה וחצי.
אודי אלוני מתגלה כאדם מאוד מאוד יהיר, וגס רוח. הוא משום מה בטוח שהוא היחידי שרואה את המציאות נכוחה. הוא גם לא מסוגל לשמוע את הטענות של המתנגדים שלו כפי שהן, אלא שופך לתוכן מה שהוא היה רוצה לשמוע מהמתנגדים שלו (דברים שיקלו עליו להתמודד עם הטענות).
הוא לוקה בניימדרופינג, בחוסר יכולת לבנות טיעון מסודר ובתזזיתיות יתר. כל פסקה שלו מדלגת בין שניים-שלושה שמות, או ציטוטים, או ניסוחים מנופחים מרוב חשיבות עצמית ושביעות רצון מרתיעה.
מצד שני יכול להיות שסתם "סימנתי" את אלוני אחרי הסרט.
אוף.
לא נראה לי שזה (רק) שסימנת את אלוני. גם אני, למרות שמאוד אהבתי את הסרט, קראתי ראיון איתו וחשבתי שהוא אידיוט.
לא רק אתה.
אין סיבה להתייחס בפרוטרוט לאוסף הססמאות שלו, אבל אני חייב להודות שכשהגעתי לקטע בו הוא מאשים את טאוב בחוסר הבנה של לאקאן, התפוצצתי מצחוק.
ז.א., יכול להיות שהטיעון היה יותר משכנע אילולא אלוני תחב את "עקרון העונג" ו"עונג" סתם ודומיהם ברווחים אקראיים לאורך התגובה שלו בלי לומר כלום.
הבלים
מדובר בסרט הטוב ביותר שראיתי מאז סרטו האחרון של גיתאי.
התוכל לפרט מדוע?
יאללה - נמק. יהיה מעניין
אז אולי הסרט מתאים רק למי שאוהב את גיתאי
ואז בכלל אין לי שום סיבה לצפות בו….
האם מדובר, אם כן,
בתשובה הישראלית לסרט הדבילי ההוא על שני מחבלים מתאבדים?
אני מניח שאתה מדבר
על הסרט הדבילי ההוא שזכה בכל הפרסים האלה על התסריט שלו
פרסים על התסריט?
"גן עדן עכשיו" הוא סרט עם הרבה מאוד אלמנטים טובים, ואפילו מצוינים. התסריט הוא לא אחד מהם. מדובר בסיפור שמתחיל נהדר וממשיך יפה אבל נופל נפילה חופשית קצת אחרי האמצע, והסוף? שאני לא אתחיל לדבר על הסוף שלו…
פרסים על התסריט?
אך עם זאת:
http://imdb.com/title/tt0445620/awards
נכון שהתסריט לא מושלם, אבל איפה שהוא טוב הוא ממש טוב, לא דווקא בגלל שהוא גאוני, אלא בגלל שהוא מצטיין בהומור ובדרמה שלו בלי להשתמש בפטיש חמש קילו (כמו למשל סרט שיצא לא מזמן על כיבוש אירלנד בידי הבריטים)
האם מדובר, אם כן,
התשוב ל"גן עדן עכשיו" הייתה "קרוב לבית"
תשובה? לי זה נשמע יותר כמו קריאת הסכמה.
קרעת אותי מצחוק
ומה הקטע של האנגלית?
לתפקיד של אמריקאי קחו שחקן אמריקאי. גם ניצולי שואה לא מדברים עם הרופאים הישראלים שלהם אנגלית, לתשומת ליבו של מי שוודאי לא יקרא- מוני מושונוב.
אני דווקא אהבתי את הסרט מאוד
אבל זה היה מזמן ואני כבר לא זוכר למה.
יש מצב (אולי) שזה היה קשור לאנרגיות שסביב הרצאתו של ס.ז. שהתקיימה מייד אחר כך.
חבל שאתה לא זוכר
באמת היה מעניין אותי לדעת מה אנשים מצאו בסרט הזה – ויש מספר תגובות אוהדות אליו ברחבי האינטרנט.
גם ז'יז'ק מאוד אהב את הסרט, כפי שניתן לראות מהציטוט המוביל אל הביקורת, אבל לא הצלחתי למצוא הסבר יותר מפורט לגבי מה בדיוק הוא אהב בסרט. אז אם אתה זוכר משהו מההרצאה – גם אשמח לשמוע.
זה ציטוט _אמיתי_?!
אוי ואבוי.
זה ציטוט _אמיתי_?!
בבקשה – ציטוט של ז'יז'ק מהאתר הרשמי של הסרט:
http://www.forgivenessthefilm.com/reviews/zizek.html
האיש מושלם. הוא תיאורטיקן פ''מ כל-כך שהוא חיקוי של עצמו.
האיש מושלם. הוא תיאורטיקן פ''מ כל-כך שהוא חיקוי של עצמו.
וואו.
רציתי להעיר שעם כל הז'יזקיציה שעוברת על האתר לאחרונה, דווקא לא כל הקוראים עוקבים מספיק מקרוב בשביל להבין את הבדיחה, אבל…
וואו.
והנה התמונה המתבקשת של אלוני וז'יז'ק
נראה כמו תחילתה של ידידות מופלאה.
אלוהים ישמור!
למה מיד אחרי שאכלתי?!
בזאת אני מכתירה את הפסקה הראשונה
הפתיחה הטובה ביותר לביקורת קולנוע אי פעם.
פשע, פשע שבעמוד הראשי לא מופיע שום חלק מהביקורת. עם כל הכבוד לז'יז'ק ופועלו.
אה, ו-
לכותב החדש!
ובפינת ''מה הקשר?''...
יפית הללי, שמשחקת בסרט בתפקיד הבדואית, לוהקה לתפקיד פצפון בסרט החדש של זאק בראף ואמנדה פיט. ואתם אמרתם שיש לי יותר מדי זמן פנוי…
מזל"ט על הביקורת המצויינת, הפסקה הראשונה מעולה
אני דורשת עוד ביקורות לאלתר!
סרט גרוע,או חוסר יכולת להתמודד
אני לא יודעת למה, אבל תמיד נראה שכשסרט פורש יריעה קצת יותר רחבה, ומציע פרשנות רדיקלית יותר למציאות הוא נדחק הצידה כסרט רע.
מחילות הוא לא סרט רע. הוא נע על גבול הפרודיה, ולטעמי הוא מצליח להגיד משהו. סך הכל נחמד שיש סרט ישראלי שהסיבה שהוא גורם לחוסר נוחות היא בתוכן ולא בצורה. נראה לי שעיקר מורת הרוח מהסרט היא בגלל חוסר היכולת שיש בארץ להתמודד עם היותנו עם כובש.
"הבועה" היה סרט נצלני, ששיחק עם פוליטיקה בתור סיפור מסגרת נוסח רומיאו ויוליה. תבנית סיפורית מוכרת זה יופי, אבל ניסיון מורכב יותר לתאר כמה נרטיבים שקשורים להיותינו על פיסת הקרקע הזאת מקומם אנשים.
"מחילות" רחוק מלהיות סרט שלם, אבל החוויה שהוא מעביר היא טוטלית. הייתי שמחה לראות יותר סרטים ישראליים שמעוררים ויכוח פוליטי, שמעלים נושאים כאלה. חבל רק שאין כל כך מי שיתווכח.
אם תעברי שוב על הביקורת
תשימי לב שרוב הטענות נגד הסרט הן לגבי הצורה בה הוא עשוי, לא על המסר שהוא אמור להעביר.
(כמעט) סוף סוף
ציפיתי לסוג הביקורת הזה – ניסיון להסביר לי שלא אהבתי את הסרט כי לא אהבתי את המסר שלו. אז לא – זה לא נכון. בתור איש שמאל, יש שיגידו קיצוני, דווקא לא היתה לי בעיה אידיאולוגית עם המסר של הסרט. אני חושב שהוא פשטני מאוד, ונאיווי, וממש לא קולע לנקודה, אבל הוא לא חדש לי, והוא מעולם לא הרגיז אותי במיוחד. אני מכיר לא מעט אנשים שכבר ניסו להעביר לי את המסר הזה, וזה מעולם לא גרם לי ל-"חוסר נוחות".
הביקורת שלי על הסרט היא, אכן, על הצורה שלו. קל מאוד, ולא נכון, לפטור את הסרט בתור "פארודיה". קל מאוד – כי ככה חלק גדול מהמגרעות של הסרט (הקלישאתיות, המשחק המוגזם, הדיאלוגים הפומפוזיים) הופך להיות "מכוון". לא נכון – כי בתור פארודיה, הסרט יהיה פארודיה על סרטי שמאל-אידיאולוגיים (כדוגמת "גן עדן עכשיו", שהיה טוב, לדעתי). כלומר הסרט הזה יהפך בעצם לנושא מסר ימני. אני לא חושב שלמישהו היתה כוונה כזו. זה לא נכון, אגב, מסיבה הרבה יותר בסיסית – כדי שהסרט יהיה פארודיה הוא צריך לקחת את עצמו בקלילות יתר. הסרט הזה משדר שהוא מתת האל למין האנושי.
בואי נביט רגע על סצינת המחסום. נעזוב את הדיאלוג המביך בין החייל הימני והחייל השמאלני המתרחש במקביל אליה ולפניה, ונתמקד במחסום עצמו. זה לא היה מגוחך (כיאה לפארודיה) – זה היה מזוייף. מההתחלה היתה הרגשה של זיוף בסצינה הזו. לקח לי קצת זמן, אבל בסוף הצלחתי, לדעתי, לשים את האצבע על הבעיה – ההעמדה היתה מוטעית לחלוטין. לא ככה נראה מחסום צה"לי בשטחים, ולא ככה תראה התנהגות בו. הנקודה היא, שלא אמור להיות מאוד קשה להמנע מתחושת הזיוף הזו – מחסומים ישראליים בשטחים צולמו כל כך הרבה פעמים, ובוימו לא מעט פעמים בצורה אמינה לחלוטין. אבל אודי אלוני יהיר מדי מכדי להתעכב על פרטים כאלו, והסצינה הזו (כמו רבות אחרות), במקום לשדר אמינות, משדרת חובבנות וחוסר רצינות לגבי החלק הקולנועי של הסרט.
האמירה "'מחילות' רחוק מלהיות סרט שלם" היא אנדרסטייטמנט מושלם. אני לא עברתי שום "חוויה טוטלית" במובן החיובי שלה. בטח ובטח שלא הרגשתי שהסרט הזה "מעורר ויכוח פוליטי" – הוא כל כך קלישאתי ומוגזם, שהוא מדכא כל רצון לדבר על המסרים שלו.
באמת הייתי שמח אם היית מסבירה מה ראית מבחינה *קולנועית* בסרט. אני בעיקר סבלתי.
שמחה שאתה שמח
שרקדתי לפי החליל שלך וסיפקתי לך את מה שרצית שלמוע. אני מסרבת להיענות רק לסרטים "שלא מציגים זיוף", אולי זו נטייה היפר-ריאליסטי לראות את הזיוף שבחיים. לא אוהבת ריאליסטיות נקייה "כמו שצריך". אני מחפשת מבחינה קולנועית, אם תרצה, מקומות של זיוף ומקומות של החמצה. אם תסלח לי על הפלצנות ועל חוסר הקוהרנטיות, על חוסר היכולת לבטא טענות באופן מסודר, שם אני מרגישה בנוח, במקומות שההנאה האסתטית נדחקת הצידה ואנושיות מלאת מגרעות מתגלה.
בהקשר הפוליטי, ראבאק, נמאס מניסיון לראות הכל "מורכב", כל מה שנשאר זו מכבסת מילים נוסח אולמרט ונתניהו. בעיניי ליצור סיבוך ועודף מורכבות במציאות זה מעשה ימני.
אודי אלוני מרכך אותי בנאיביות הזאת, ברצון לראות שני עמים ולא להתייחס רק לטקסטים קיצוניים. בשבילי כרגע זו סוג של נחמה. אז מה אם זה בנאלי, אז מה אם יש עודף סמלים – זה להגיד משהו ולהשאיר אותו על פני השטח. זה להגיד שיש מציאות מורכבת, מורכבת על כדי אבסורד ברבדים ושכבות של סמליות שיכולה להצטייר כפתטית. אני באמת חושבת שהסרט חותר לפרודי או לפתטי ושזה לגמרי בסדר.
שמתוך עודף המשמעות מה שמוצג בסרט כמחולל שינוי זה לקחת חיים. איזה עוד סרט הראה לי בצורה כל כך ויזואלית ופסיכית את הקשר בין היהודי לפלשתיני?
ואוו
במשפט הפותח שלי לא התכוונתי לפגוע. בטח שלא התכוונתי להגיד שאת "רוקדת לפי החליל שלי" או ש-"סיפקתי לי את מה שרציתי לשמוע". בסך הכל אמרתי שהיה לי די ברור שבתור סרט שמציג עמדה פוליטית מאוד קיצונית, מאוד קל לתומכיו לפטור ביקורת עליו בתור אי יכולת להתמודד עם המסר הפוליטי. חבל שלקחת את זה בצורה אישית.
אני לא יודע מה זו הנטיה לראות את הזיוף שבחיים. אני ראיתי מחסומים בשטחים, ומה שאודי אלוני שם בסרט לא נראה כמו מחסום בשטחים. את אומרת שיש מאחורי זה אמירה? אני טוען שיש מאחורי זה חובבנות. את המסרים שלו, כפי שגם את מודה, אודי אלוני לא טורח להסתיר או לעדן.
גם אני אוהב כש-"אנושיות מלאת מגרעות מתגלה", אבל גם את זה צריך לדעת לעשות. "מחילות" היה יותר דומה לצילום של פתקיות ועליהן כתובים המסרים – משפט אחד או שניים לכל מסר, והלאה למסר הבא.
חבל שאת מרדדת את העמדה של השמאל לפשטנות יתרה. אין לי כוונה לבקר את עמדותיך, אבל אני תמיד ראיתי עומק קצת יותר רב בשמאל מכדי להגיד ש-"ליצור סיבוך ועודף מורכבות במציאות זה מעשה ימני".
מוזר לי שאת טוענת גם, בעת ובעונה אחת, שאודי אלוני "לא מתייחס רק לטקסטים קיצוניים" – הרי "מחילות" עצמו, כמו שאת מודה, וכמו שהוא באמת, הוא טקסט קיצוני מאוד.
בקשר למה שכתבתם
אז ככה, סולוצו, באמת שלא נעלבתי. כנראה שגם אני לוקה בדמגוגית זולה. סך הכל הביקורת שלך מאד חמודה, וזה באמת חשוב להתייחס למחילות בתור סרט, ורק אחר כך סרט עם אג'נדה. הרשת די התעלמה מהסרט, לפחות האתרים שאני דוגמת, ואם הייתה התייחסות היא הייתה די מעליבה, דוקא בגלל ההתעסקות בפוליטי בלבד.
באמת לא ראיתי אף פעם מחסום, ומצידי שיסתובבו שם אריות וחיילים באזורי חלציים בלבד. ואני לא חושבת שאני יודעת מה השמאל אומר עכשיו, אבל אני נמשכת להצהרות הומניות-פשוטות כדרך לצאת מהסבך-שהתקשורת-מציירת-כבלתי-פתיר לאחרונה
רגע, אם סיבוך המציאות הוא ימני,
אז הפשטתה לססמאות וקלישאות פשטניות ושחור-לבן היא שמאלנית?
מצויין. אם ככה, הרשי לי לצאת בהצהרה שמאלנית:
כל היהודים טובים וכל הפלשתינים רעים!
(אולי אפילו אעשה מזה סרט).
גם אני מדי פעם מצליח להגיד משהו.
לא עושה אותי סרט טוב.
וחשוב לציין
שהמבקר היחיד שבאמת אהב את הסרט והילל אותו, היה מאיר שניצר…
קשה לי להאמין
שלא נמצא פה אף אחד שיגיד כמה מילים טובות על הסרט. וזאת סיבה מספיק טובה לפרסם את תגובתי הראשונה בעין הדג, אחרי זמן רב של קריאה דמומה.
אם למדוד את מחילות בפרמטרים קולנועיים בלבד, אני יכול להבין את הביקורת, למרות שגם אז אני לא חושב שזה הסרט הכי גרוע אי פעם. הסרט ראוי ביותר מבחינה אסטטית, הסיפור בהחלט מעניין, והוא מציע חווית צפיה מטלטלת – המדד החשוב ביותר בעיני.
אך מעבר לכך, מחילות הוא יצירת אמנות, עשה אותו אמן, והוא מכיל מרכיבים רבים שאינם "קולנוע טהור", אם יש דבר כזה: קטעי מחול, משחק תיאטרוני, ומניפסט פוליטי נוקב. כולם יחד מתלכדים ליצירה ראויה ביותר, גם בגלל החוויה, ובעיקר כי היא יכולה לייצר שיח, ולפקוח עיניים ואזניים לפחות אצל מקצת הצופים, למעט גדי טאוב (אגב, מישהו יכול להסביר לי מה הוא רצה בגיבוב הלא ברור שהוא פרסם בבלוג שלו לגבי הסרט? את התשובה של אלוני בtimeout דווקא הבנתי, ואני ממליץ לקרוא).
נכון, חלקים מסויימים מהסרט (בעיקר הקטעים ה"שפויים", אלו שצולמו בניו יורק לאחר השחרור מבית החולים וכו') אפילו מביכים ברמת הביצוע הקולנועי שלהם, יש טלנובולות היום שעשויות יותר טוב. ואני מסכים שאם רק עליהם היה עומד הכל, זה לא היה עובר גם אצלי. אבל למחילות מגיע יחס אחר, מתוך קוטקסט אחר. לא סתם הוא מוצג במוזיאון.
לא ראיתי את הסרט, אז התגובה לעיל היא כללית.
1. זה סרט קולנוע ולא וידאו-ארט. הוא מומן כסרט קולנוע, הופק כסרט קולנוע, שווק למפיצים כסרט קולנוע ועכשיו מופץ כסרט קולנוע. האולם במוזיאון ת"א אמנם ממוקם במתחם המוזיאון, אבל הוא אולם קולנוע, וחוץ מזה שהסרט מוקרן אאל"ט גם באולמות קולנועיים יותר מהנ"ל. כך שיש לשפוט את מחילות לפי פרמטרים קולנועיים.
2. חוויית צפיה מטלטלת זה חשוב, אבל סרט שזה כל מה שהוא מציע לא ייחשב כסרט טוב. גם לטלטל צריך לדעת.
3. מניפסט פוליטי הוא *לא* אמנות. למעשה, זה אחד הדברים הכי רחוקים מאמנות שישנם. אפשר לפתח ויכוח ושיח על מניפסט כזה או אחר, אבל הוא לא יכול להחזיק סרט.
יש גישה שראתה באמנות מניפסט פוליטי
ובדקה כל סרט וכל יצירה *רק* לפי מידת התאמתם למניפסט.
אבל חשבתי שברית המועצות כבר קרסה.
#3
אם אפשר רק להוריד את הכוכביות מהצהרה שמבטאת את עמדתך האישית, ולא קונצנזוס כלשהו.
הגישה שאמנות חייבת (כן, חייבת) להיות מניפסט פוליטי היא גישה מוכרת ומקובלת (כן, אני יודע שזאת לא בדיוק הטענה שהועלתה). היא גם שנויה במחלוקת משמעותית, אבל וודאי שאי-אפשר לבטל אותה בהינף כוכבית.
אוקי, עמדה אישית
אני רק רוצה להבהיר ש"מחילות", כמו כמה סרטים נוספים שסולוצו הזכיר למטה, הוא כן יצירת אמנות לדעתי, אבל יצירת אמנות במסגרת האמנות השביעית – הקולנוע. ולכן לא ניתן לשפוט אותו כוידאו ארט או כ"מניפסט פוליטי". במילים מניפסט פוליטי אני מתכוון למסמכים כתובים, כמו המניפסט הקומוניסטי – הצהרת כוונות ודרכי פעולה פוליטיות. אלה לפעמים מסמכים חשובים, אבל לעולם לא (לדעתי) יצירות אמנות. בניגוד לאמור לעיל, יצירות אמנות בהחלט יכולות (ונשאלת השאלה האם הם יכולות שלא) לעסוק בנושאים פוליטיים בצורה זו או אחרת. זה אחד מהדברים שמבדילים בין אמנות לבידור.
קשה לי להאמין
נו, אם גרמתי לך לפרסם תגובה ראשונה בעין הדג כבר לא היה פרסום הביקורת מיותר.
מדדתי את "מחילות" בפרמטרים קולנועיים כי הוא סרט קולנוע. יכלתי גם להתייחס ל-"מחילות" בתור וידאו-ארט (גם אז הוא היה כושל, לדעתי), או עציץ (וגם אז הוא לא היה מוצלח במיוחד), ואז הקריטריונים שלי היו שונים לחלוטין, אבל אין שום הצדקה לשנות את ההתייחסות אל הסרט. אני, לדוגמה, לא ראיתי אותו במוזיאון, אלא בסינמטק – אבל זו באמת הערת צד.
אני לא חושב שיש דבר כזה "קולנוע טהור". אני מסכים איתך שאלוני לא פועל במסגרת המקובלת על קולנוע עלילתי קונוונציונלי – בין היתר בשילוב קטעי המחול. אבל גם דיוויד לינץ' לא עושה את זה, והסרטים שלו כן מוצלחים. אני בהחלט מסכים איתך שאלוני ביקש לחבר "מניפסט פוליטי נוקב" – אבל גם בזה הוא כשל. יש דרכים להעביר את המסרים הפוליטיים הללו בצורה שאינה מזלזלת בצופה ולועסת עבורו כל שוט בסרט. יש דרכים לעשות את זה ככה שהצופה באמת יחשוב על המסרים.
אבי מוגרבי, לדוגמה, מצליח להעביר מסרים לא מאוד שונים מאלוני (בטח שלא במידת הרדיקליות שלהם) בצורה הרבה יותר טובה בסרטים שלו. הוא יוצר סרטים חצי-דוקומנטריים, מאוד אישיים, ומאוד נוקבים פוליטית. גם כשהסרט לא מאוד מוצלח (כמו "נקם אחת משתי עיני") הוא עדיין טוב עשרות מונים מ-"מחילות".
קשה לי להאמין
בזה שאתה קורא למה שגדי טאוב רשם בבלוג שלו "גיבוב לא ברור" אתה בעצם מסגיר סוג כל כך עמוק של בורות ואי-הבנה שפשוט לא ברור לי איך אתה מרשה לעצמך בכלל להגיב למשהו שהוא רשם. גדי טאוב הוא, ללא ספק, אחד האנשים היותר אינטילגנטיים ורהוטים שפועלים כיום בתקשורת הישראלית, ובהתחשב בערימת החרא שנקראית היום "מבקרי התרבות בתקשורת הישראלית" [בין אם מדובר בעיתונים ו\או אתרי אינטרנט מיינסטרימיים כדוגמת וואלה! או nrg או בבלוגי אינטרנט סוג ח] מדובר בלא פחות מאוצר.
ומה דעתך, במטוטא,
על מה שהוא כתב, במקום על מה שהוא?
הופעה מוצלחת בוודסטוק
הסרט זכה בפרס 'חביב הקהל' בפסטיבל סרטים כלשהו שמתקיים בוודסטוק, ואלוני מתרגש:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3316742,00.html
נ.ב. – אני גאה מאוד בכל באי האתר שכבר כמה ימים וכמה עשרות תגובות אף אחד לא הזכיר את אמא של אודי אלוני.
אופס.
מה, יש לו אמא ערביה?
אני בכלל התפלאתי שלא התפתח פה דיון פוליטי סוער.
לפחות בביקורת על 'גן עדן עכשיו' לא הפריע ל-90% ממשתתפי הדיון זה שהם לא ראו את הסרט, או זה שהמבקר פטר אותו כסרט גרוע.
אני חושב שהיא גם לא אהבה
לא לגמרי קשור,
אבל יש לי תחושה שאני לא היחיד כאן שחשב ששם הסרט מתייחס למנהרות שמחבלים חופרים ולא לבקשת סליחה.
ובהקשר דומה, עד לא מזמן חשבתי שסלבוי ז'יז'ק הוא פיקציה, מין שילוב של הלבוי וקאובוי ביבופ. נו, שוין. כל יום לומדים משהו חדש.
אולי,
הסרט גרוע באופן יוצא מן הכלל,
מעצבן, עמוס לעייפה בקלישאות, וגורם לך בחלקים מסויימים פשוט לתפוס את הראש בידיים ולשאול את עצמך 'למה?'
אבל, הוא לא הסרט הכי גרוע שאי פעם נוצר, זו קצת הגזמה, אף פעם לא ראית הנוסע השמיני נגד הטורף?
סולוצו לא אמר שזה הסרט הכי גרוע שאי פעם נוצר,
הוא אמר שזה הסרט הכי גרוע שהוא אי פעם ראה.
* ואפילו אם הוא ראה 'הנוסע השמיני נגד הטורף' – ואיכשהו יש לי הרגשה שלא – עדיין יכול להיות שלדעת סולוצו 'מחילות' גרוע יותר, גם אם לדעתך 'הנוסע נגד הטורף' לוקח. עניין של טעם אישי וכו'.
חוץ מזה, תמיד יש את הצילו את הפלנטה הירוקה...
חשבתי על זה קצת הרבה
לא ראיתי אמנם את "הנוסע השמיני נגד הטורף", אבל ראיתי סרטים סוג ג' שבוצעו ברמה סוג ז' בסגנון הזה. השאלה למה דווקא "מחילות", שעל פי כל הסימנים המעורבים בעשייתו מצליחים לקרוא דברים יותר מורכבים מ-"מעריב לנוער", זכה לתואר הזה, היא שאלה טובה.
אני חושב שהתשובה נעוצה בכך שיומרות, כשהן חסרות כל כיסוי אמיתי וממומשות בסתמיות, טפשיות, חובבנות ובעיקר זלזול באינטליגנציה של הצופה, מרגיזות אותי הרבה יותר.
אני חושב שזו נקודה עמוקה יותר מסתם משהו שאפשר לפתור בעזרת ציפיותומט, אם כי כמובן שלסרטים של סטיבן סיגל אני אגיע עם ציפיות שונות מאשר אלו שהגעתי איתן ל-"מחילות". אני חושב שבעיני באמת מדובר בסרט גרוע יותר. או, אם לצטט את אחת הדמויות החביבות עלי:
גם ב''הנוסע השמיני נגד הטורף'' היו יומרות,
ולו מעצם העובדה שהפגישו שני אייקונים של סרטי מד"ב / אקשן / אימה.
נכון שאלה לא היו יומרות מהסוג של "נחשוף את שורשיו המקבילים של הסכסוך היהודי-פלסטיני, בטרגדיות הנפרדות וההדדיות של שני העמים, באמצעות סיפור סימבולי להפליא", אבל אעפ"כ אלה היו יומרות.
נ.ב. ?How is your digestion now, Tuko
סרט מבריק
צר לי על שבבי האיי קיו של הכותב, אבל אני בטוחה שהוא איבד אותם מפרפרים על רצפה של איזה אולם, הרבה לפני מחילות.
ראיתי את הסרט לפני ימים ספורים וכבר אני רוצה לראות אותו שוב – סרט מרתק וטעון. וכולל הרבה תכנים איכותיים וויזואליים משמעותיים.
מה ההבדל בינינו? למה אני נהניתי ואתה לא? אתה הלכת לסרט וציפית לסרט ריאליסטי, כל דבר שהיה לא ראליסטי היה סימבולי באופן מגוחך בעיניך. אני הלכתי לסרט, לא ידעתי בדיוק למה אני הולכת, אבל מהר מאד גיליתי שאני בעולם הפנטזיה. שם הכל אפשרי וכמה שיותר סימבולי וצבעונית, כך התוצאה יותר מרהיבה. איך לא הבנת את זה? תשתחרר! תן לפנטזיה לסחוף אותך…אולי תגיע למחוזות רחוקים, תסחף לחופים שוממים, שם בינות גרגירי החול מפוזרים חלקי איי.קיו. מוכרים.
השאלה היא האם היוצר התכוון ליצור פנטזיה?
סרט המתיימר להיות ריאליסטי והופך לפנטסטי בשל המופרכות שלו, אינו סרט טוב.
תגובה מבריקה
לא. אני לא הלכתי לסרט וציפיתי לסרט ריאליסטי. אני הלכתי לסרט. ציפיתי לסרט טוב, וקיבלתי סרט רע. מה לעשות, אבל אי אפשר לתרץ כל דבר ב-"זה פנטסטי". כפי שכבר כתבתי כאן – גם דיויד לינץ' עושה סרטים פנטסטיים, ואותם אני דווקא אוהב. כי גם פנטזיה צריך לדעת לעשות.
אני לא מבין למה "כמה שיותר סימבולי" זה יותר טוב. סימבוליות צריכה להעשות בצורה נבונה, ורצוי שתהיה משמעותית. כאשר נותנים עשרים סימבולים הקשורים לשואה, וחוזרים עליהם בערך פעם בדקה, זה נמאס ולא תורם לכלום. זה גם מעליב (אותי, לכל הפחות).
הפנטזיה גם לא יכולה לתרץ את כל החסרונות האחרים של הסרט – משחק גרוע, דיאלוגים קלישאתיים ומביכים וסצינות צפויות. כשבנוסף לזה מצטרפת חולשה אינטלקטואלית כללית של רעיונות והנמקות לרעיונות הללו, זה כבר מזמן עוזב את התחום הניתן להסבר על ידי "זה סרט פנטזיה". דמויות בסרט פנטזיה לא צריכות להתנהג כמו מכונת קלישאות מהלכת.
אני הייתי שמח לתת לפנטזיה לסחוף אותי, אבל הרגשתי שזה יותר דומה לטביעה בקישון מאשר להגעה לאי בודד ומסתורי.
איזה דילאיי מטורף.
אבל פשוט תפסתי את הסרט הזה עכשיו בשידור חוזר ומעולם לא שמעתי עליו קודם.
אני רק חייב לציין שאני חושב שהחצי הראשון של הסרט היה מבריק בעיניי, אהבתי במיוחד את הסצינה במועדון. למרות זאת, החלק השני גרם לי לרצות לירות לעצמי בראש רק מהאכזבה.