במקור: Silent Hill
במאי: כריסטוף גאנס
תסריט: רוג'ר אייברי
שחקנים: ראדה מיטשל, גלורי הולדן, שון בין, ג'ודל פרלנד, דבורה קארה אונגר
אני מכניסה את הדיסק למכשיר הפלייסטיישן 2. סרטון הפתיחה עולה ומציג את הדמויות הראשיות: ילדה קטנה מוכת ירח, המחפשת בחלומותיה אחר מקום בשם "סיילנט היל", והוריה. כיוון שהילדה, שרון, לא זוכרת מאום ממסעותיה הליליים, אמא רוז מחליטה לקחת אותה לטיול שורשים ולנסות למצוא את העיירה – אולי היא תיזכר במשהו, מה שזה לא יהיה. בשעת לילה מאוחרת, כשהן עוצרות לתדלוק ושתייה, עוברת במקום השוטרת סיביל, ומשהו בסיטואציה הזו לא מריח לה טוב. לכאורה אמא רוז דואגת מאד לילדה הקטנה והמחונכת, שלא מוכנה לדבר עם זרים, אבל זה לא מספק את סיביל, והיא עוקבת אחריהן. רוז נלחצת, וכשדמות מופיעה על הכביש כאילו צצה משומקום, רוז בולמת בחוזקה, מאבדת את השליטה על הרכב, וכשהיא מתעוררת, היא מגלה ששרון נעלמה.
סיילנט היל, העיירה שהיא נכנסת בשעריה, אפופת ערפילים לבנים ונדמית שוממה מאדם. במהרה מגלה רוז ההיסטרית שעם השמע האזעקה, הקירות נוזלים ומתוכם מגיחות דמויות מעוותות, ואלו נמשכות בעיקר לאור המועט שמפיץ המצית שלה. הייתי מצפה שבשלב זה רוז תעזוב את המצית במנוחה, אך היא בוחרת בפתרון אחר: היא צורחת. כל מי ששיחק אפילו במשחק מחשב אחד בחייו יודע שלא זה הפתרון אליו כיוונו יוצרי המשחק. לרוע המזל, בהיעדר מידע מתאים, רוז ממשיכה לצרוח.
כבר בשלב ראשוני זה התברר ש'סיילנט היל' עושה שימוש מוגזם בממשק "פוינט אנד קליק". זה לא כל כך הסתדר לי עם הגיימפאד, אבל עם מה שקרה על המסך אי אפשר היה להתווכח. באחד השלבים, כשאמא רוז ראתה במרחק ילדה בשמלה כחולה – כנראה שרון, אבל בסרטים כאלה אף פעם אי אפשר לדעת – פונה בקרן רחוב ונעלמת, היד שלי התרוממה באופן אוטומטי כדי להקליק על פינת הבניין ולשלוח אותה לשם. ואכן, הילדה התגלתה כשהיא ממתינה לה במרחק מה, רק כדי להיעלם בשנית. קליק נוסף שילח את אמא רוז בעקבותיה לתוך מבנה בית ספר נטוש. רוז מצאה את עצמה עומדת במרכזו של חדר ריק בעל קירות מתקלפים, אבל אני, שכבר מנוסה בכגון אלו, ידעתי מיד מה לעשות: הקלקתי על כל החפצים בחדר כאחוזת אמוק, עד שאחת המגירות נפתחה וגילתה פנס מתגולל.
גם בהמשך, כשהשוטרת סיביל מגיחה ומצטרפת לרוז בחיפושיה, הנוהל חזר על עצמו: אמא רוז רואה את הילדה במרחק, הולכת בעקבותיה עד שהיא נותרת לבד במקום נטוש זה או אחר, ואז מקליקה על כל החפצים בחדר ומוצאת את מה שיעזור לה לעבור את אחד השלבים הבאים. תיאורטית, כל זה היה אמור לעזור לה לפתור את התעלומה ולמצוא את הילדה, אבל לי זה הריח בסך הכל כמו תירוץ רע להראות לנו עוד כמה מראות עלק-מפחידים. בכל הזמן הזה סיביל נותרה לא יותר מ-NPC (דמות ללא שחקן), ונגררה אחרי רוז במסירות. המפתחים לא השכילו ליצור מנוע בינה מלאכותית טוב, כך שסיביל כמעט שלא תרמה דבר להתקדמות העלילתית, וכמעט שלא יזמה פעולות משלה. בניסיון נואש לעבות את העלילה, שולבו במשחק גם סרטוני מעבר בהם נצפה אבא כריסטופר, כשהוא מנסה למצוא את אשתו ואת בתו ולהתחקות מה עלה בגורלן. המשחק שלו היה כל כך מוגזם ותיאטרלי עד גיחוך, שנחרדתי לגלות כי לצורך הסצינות הללו המשחק ביזה את דמותו של שון בין (בורומיר).
בשלב כלשהו כל זה נעשה צפוי כל כך, וגרוע מזה משעמם. אפילו היצורים המעוותים שהקפידו להופיע בתזמונים מדויקים לא תרמו במאום. הם אולי הפחידו קצת בפעם הראשונה, אבל אחר כך, כשהתברר שהסרט נותן להם לנהום, אבל לא לנשוך, איבדתי עניין במהירות. הפחדות אחרות לא נראו באופק, גם לא קטעי "בו" בהם דמות קופצת על רוז מן החשיכה. האימה היחידה היתה אמורה להגיע מהאווירה של 'סיילנט היל', והתרכזה בעיקר במוזיקה מאיימת ובמצלמה שהתעכבה מדי פעם על דמויות צלובות או משופדות על תיל. זה אמנם מגעיל, אבל זו לא אימה. לפחות אפקטי נזילת הקירות היו בסדר. בעצם, הם היו יותר מבסדר. הגרפיקה היתה מרשימה ונראה היה שנעשה שימוש בדיירקט-איקס 9 ובטכנולוגיה חדשה כלשהי (סל-שיידינג זה לא), שהעבירה היטב את אווירת הרפאים של העיירה גם אל מחוץ למסך.
'סיילנט היל' כל כך נאמן לרוחה של סדרת המשחקים עליה הוא מבוסס, עד שהוא נראה כמו סרטון יו-טיוב שבו גיימר מתחיל צילם את עצמו משחק. אך לא רק התנהלותה התמוהה של רוז גרמה לי לחשוד שמדובר בנוב גמור. עדות נוספת לחוסר ניסיונו היתה היומרה שלו להעניק לסרטון המשחק, שצולם בעזרת מצלמה אזימוטית, תוכן עלילתי. איזו טעות – הגיימר שכח די מהר מהעלילה, ופתרון התעלומה החפיפניקי שהגיע בסוף נזרק כלאחר יד, והיווה תירוץ לעוד כמה סצינות אווירה.
אומרים שסרטי קולנוע המבוססים על משחקי מחשב אינם סרטים טובים. 'סיילנט היל' אינו שונה בכך. למי שאינו גיימר אין מה לחפש פה. בעצם, גם לגיימרים אין מה לחפש: 'סיילנט היל' הוא לא סרט גרוע במובן זה שרצחו את המשחק עליו הוא מבוסס והפכו אותו לעוד סרט אקשן סתמי, כפי שקורה לרוב בז'אנר זה. הוא גרוע כיוון שהוא לא מנצל את העובדה שהוא סרט, ולא משחק מחשב, בשום צורה משמעותית. מרוב ניסיונות להיות נאמן למקור, 'סיילנט היל' מציג בדיוק את מה שהייתי רואה לו הייתי עומדת מאחורי הגב של גיימר המשחק באחד מכותרי הסדרה. אולי יש בזה הרבה פוליגונים, אבל במקום לבהות במסך ולחוות דברים מיד שניה, אני כבר מעדיפה לשחק בזה בעצמי.
- האתר הרשמי
- סדרת המשחקים – אתר רשמי
- סדרת המשחקים – אתר מעריצים
- סיילנט היל 3 – ביקורת עברית
- ראדה מיטשל
- לורי הולדן
- ג'ודל פרלנד
- הפוסטר מעורר יצירתיות
- סנטרליה – ההשראה לסיילנט היל
אישית, אם סרטי אימה היו מעניינים אותי,
הייתי רואה. אני אחד שאוהב משחקים בגלל עלילה, אני צלחתי את ה20 שעות משחק של היילו רק בשביל העלילה[למרות השלבים שנראים כל כך חוזרים על עצמם עד כדי כך שאם בטעות מסתובבים ומאבדים את תחושבת הכיוון, עלולים לנוע חצי שלב אחורה בלי לשים לב], גם ככה בשביל קווייק, והאלף לייף2, היחידי שהצליח לעניין אותי משחקית היה HL2, ללא ספק המשחק הכי טוב ששיחקתי בו אי פעם. אבל בעניין סרטים עסקינן, קיצר, חבל לגלות שהמשחק ששמעתי עליו כל כך הרבהנ דברים טובים, לא כולל עלילה בשיט.
אם כבר דיירקט איקס 10!
9 כבר התיישן, נורא.
אבל הביקורת משעשעת. קרעת אותי מצחוק עם "סרטוני המעבר" (בעיקר משום שזה כל כך נכון).
בכל אופן, אני מאד אהבתי את הסרט.
שיחקתי בסיילנט היל 3 ו-4 והם היו אחלה משחקים והסרט נאמן למקור עד כדי כך שאפילו הפתרון החפפיניקי של העלילה לקוח ישירות מהמשחק הרביעי.
הסרט מעוצב לתפארת, הוא נורא מקורי ומעביר את אווירת הפחד של המשחק בצורה מעולה.
במשחקי סיילנט היל ששיחקתי אין רגע דל וכל שנייה החזיקה אותי דרוך וכך גם בסרט.
והקליימקס שעירב המון חוטי תיל היה ממש מצוין.
גם המוזיקה, הצילום והבימוי ובכלל כל הצד הטכני של הסרט מצוין. הצד העלילתי באמת חלש אבל גם כאן יש נאמנות לאופי סדרת המשחקים כאשר גם בסרט יש לנו חוסר ידע כללי בנוגע להכל והעלילה נחשפת לאט וגם כשהיא נחשפת- זה אף פעם לא עד הסוף.
ובגלל זה לאף אחד ממשחקי סיילנט היל ששיחקתי לא היה אפילו סוף ראוי לשמו וגם בסרט זה ככה (ואם מישהו מבין למה לעזאזל קרה מה שקרה בסצינה האחרונה אני אשמח להסבר).
אני מחשיב את עצמי כגיימר רציני ועד היום לא אהבתי אף סרט שהיה מבוסס על משחק מחשב. שני סרטי טומב ריידר היו בינוניים וזה השיא.
אבל בשבילי סיילנט היל היה ממש סרט מצוין. אני אהבתי כל דבר במשחק ולפיכך גם בסרט.
מי יתן וירבו סרטים מבוססי משחקים (בהנחה והם יהיו כמו סיילנט היל).
למען האמת, תהיתי אם לראות את הסרט.
הביקורת הזו היא משקל נגד משמעותי למדי. מצד שני, ראדה מיטשל היא בהחלט אחת השחקניות האהובות עלי, וכבר יצרה מסרט אימה בעל עלילה קלושה וסוף דבילי למדי משהו שווה צפייה בהחלט (Visitors, בו היא נמצאת לבדה על סירה, ייתכן-מטורפת, ומעבירה את הקלאסטרופוביה, האימה מהאפשרות שהיא מטורפת והאימה מהאפשרות שהיא לא והדברים שהיא רואה באמת שם, כל כך טוב שיצא אחד הסרטים המטרידים שראיתי). האם אני אתאכזב ממנה אם בכל זאת אנסה לראות את סיילנט היל?
היא היתה בסדר.
לא משהו יוצא דופן, אבל עשתה את העבודה ובאמת נתנה את ההרגשה שהיא אמא שרוצה להחזיר לה את בתה ונמאס לה מכל הטירוף בעיירה.
לכי תראי את ''פיץ' בלאק''.
לא סרט מי יודע מה, אבל המשחק המצויין של ראדה מיטשל הופך אותו לראוי ואף יותר. למרות שתי הבעות הפנים של וין דיזל.
ולגבי הסרט: הייתי ממליץ לך לראות אותו רק בשביל הקטע בהתחלה עם היצורים (זה לא ספוילר – לונג כבר חשפה אותו בביקורת), שהייתה סצינה נהדרת מאוד ואפיול מפחידה, אבל הסרט באמת לא מספיק טוב, והרבה פחות טוב מ"האויב שבפנים".
עדיין לא החלטתי אם התגובה שלך מעליבה מספיק כדי למחוק אותה,
תחת סעיף "חוסר נימוס מוגזם לבני אדם אחרים". אני אחשוב על זה עוד קצת.
בכל מקרה, עד אז – חוץ מזה שאתה מעליב סתם, אתה כמעט לא מדבר לעניין: אתה לא מנמק בשום צורה ממשית למה לדעתך הסרט כן טוב, אתה רק אומר לנו שהוא כזה, ושופך עליו מחמאות בלי כיסוי. לא משכנע.
בביקורת שאתה מלנקק אליה הכותב, בניגוד לך, כן אומר למה לדעתו הסרט כן טוב. אבל זה עדיין לא הופך את הביקורת שלו ליותר אובייקטיבית משל עינת. זה רק הופך אותה לדעה שונה.
רק הערה אחת:
לא כתבתי שהמשחק מבוסס "פוינט אנד קליק" – כתבתי שזה מה שקרה על המסך בסרט ושזה לא הסתדר לי עם הגיימפאד (שאיתו, אתה בטח יודע, משחקים במשחק).
לשאר הטענות שלך עכרור השלולית ענה טוב ממני.
רק הערה אחת:
מצטער לונג גון אני ממש לא התכוונתי להעליב ואני ממש ממש מתנצל אם פגעתי בך במה שכתבתי.
אבל הביקורת עצמה לדעתי פשוט קוטלת את הסרט למעשה בצורה כללית ולא מסבירה בדיוק מה לא היה טוב בסרט.
מה שהיה כתוב בביקורת אפשר למעשה להעתיק לכל סרט וככה לקטול אותו אם כבר יש סרט שעולה לי לראש שאני פשוט אשנה את הכותרת ואת שמות השחקנים והביקורת תשאר אותו הדבר זה קוד דה ווינצי
גם פה אני יכול להגיד שדמות המשנה לא עשתה דבר וגם פה אני יכול להגיד שאפשר לחפש עם העכבר אחר רמזים כמו מטורף כדי להגיע לקטע הבא.
ההרגשה האישית שלי שלא התייחסת למוסיקה שלקוחה מהמשחק והותאמה לסרט בצורה מדהימה לסגנון הצילום ואפילו לוויזואליות המדהימה של הסרט(לה התייחסת בתור "גרפיקה" כדי להדגיש עד כמה זה משחק מחשב ולא סרט).
בשורה התחתונה בתור אחד שראה הרבה עיבודים זוועתיים ממשחקי מחשב למסך הגדול זהו העיבוד הטוב והנאמן ביותר למקור והוא אפילו עומד בפני עצמו בתור סרט אימה טוב.
ושוב לונג גון אני ממש מצטער אם מה שכתבתי לפני זה היה פוגע או מעליב אני מתנצל מעומק ליבי ולדעתי הביקורות האחרות שלך היו ממש טובות אז אני שוב מתנצל.
אבל לונג ג'ון
אמרה שהבעיה של הסרט היא שהוא בדיוק כמו המשחק ובמקרה הזה- עדיף לשחק מאשר לצפות.
וזה נימוק מאד משכנע. לגבי (ובטח עוד כמה אנשים) זה לא היה נכון אבל היי, אי אפשר להכניס את כולם להכללה אחת.
אבל לונג ג'ון
אם זה סטריט פייטר או doa אז גם אני מעדיף את המשחק.
אבל אם זה משחק שמחשיב את העלילה שלו והוויזואליות שלו ואת היכולת שלו על באמת להפחיד אז מה ההבדל בינו לבין סרט אימה טוב?
הנקודה התחתונה שלי היא שהסרט ממש נאמן למקור עד כדי כך שהפסקול שלו נלקח מהמשחק וזה רק הופך את הסרט ליותר טוב.
המשחק מעולה וכך גם הסרט.
ודרך אגב בתסריט המקורי התפקיד של שון בין לא היה קים,הסרט כולו התבסס על דמויות נשיות אבל האולפנים שינו את התסריט ודרשו דמות גברית כי הם פחדו שהסרט יפנה לקהל נשי בלבד.
זוהי הסיבה שדמותו של שון בין נראית מוזרה ולא קשורה לעלילת הסרט(אולי לעלילה של sh2 אודות אב שמחפש את אישתו)
בוא ניקח את הדוגמה שנתת:
בהנחה שהדמות הראשית ב'צופן דה וינצ'י' היא זו של טום הנקס ואילו זו של אודרי טוטו היא הדמות המשנית (אפשר גם להתייחס לאיאן מק'קלן, שהיה משני אפילו יותר):
טום הנקס חיפש אחר רמזים (כן, זה דווקא די הזכיר "הצבע והקלק"), ואילו הדמות של אודרי טוטו עזרה לו, חשפה רמזים בעצמה וכשהיה צריך – אמרה לטום הנקס מה לעשות. היא הזיזה את העלילה כי דברים היו קשורים אליה – בלעדיה טום הנקס לא היה מגיע לכמה מהרמזים או לכמה מהפתרונות. גם איאן מק'קלן הזיז את העלילה עם דברים שעשה מאחורי הקלעים.
לעומת זאת ב'סיילנט היל', הדמות של השוטרת רק נגררה אחרי רוז. נכון, בהתחלה היא שמה אזיקים לרוז – אבל זה לא שינה כלום להתקדמות העלילה: היצורים היו אותם יצורים, והיא היתה מגיעה אליהם עם או בלי אזיקים. אחר כך השוטרת סתם הלכה אחרי רוז ממקום למקום (למשל, כשהם פוגשים את האישה במלון) ונעלמה כשהיה צריך.
הפעם היחידה בה היא למעשה עשתה משהו היתה כשרוז רצתה לרדת במעלית לפגוש את השד, והשוטרת עיכבה את תושבי העיר וחטפה מכות כמעט עד מוות כדי שרוז תוכל להמלט. /סוף 
.
אתה צודק בזה ש'סיילנט היל' הוא עיבוד נאמן מאד למשחק – גם אני כתבתי את זה, רק בניסוח אחר. אבל לטעמי לא מספיק להיות מדויק אלא צריך גם להיות מעניין. בעיניך הוא היה מעניין ואני מכבדת את דעתך. בעיני, חוץ מהויזואליה היפהפיה, לא היה בסרט שום דבר שימשוך אותי לחכות ולראות מה קורה בסוף.
בכלל, קיבלתי את ההרגשה שליוצרי הסרט לא אכפת מה קורה בסוף, אלא הם מעדיפים לתת הרבה יותר זמן מסך ליצורים. יש הרבה שאלות שנשארו לא פתורות, והתשובה שהסרט נתן לשאלות אחרות לא מספקת אותי. למשל,
השד אמרה ששרון היא החלקים הטובים שהיו בנשמה של הילדה שנשרפה. אבל לפי מה שהיא אמרה, מיד כששרפו את הילדה השד לקחה את הנשמה שלה ושמה אותה בבית היתומים – אלא שהילדה השרופה היתה באותו זמן בת 11, ועל פי הסרט הדבר קרה לפני 30 שנה. כלומר, לא רק ששרון אמורה להיות בת 30 או 40, היא גם לא היתה אמורה להגיע לבית היתומים כתינוקת, אלא מראש להיות מעוצבת בדמותה של ילדה בת 11 /סוף 
.
בעצם אם לחשוב בהגיון הכל מתברר.
הרי הסרט מבוסס על משחק.
והמשחק הוא משחק אימה יפני.
וזה פחות או יותר מסביר הכל.
היגיון לא תמצאו כאן.
לא מסכים עם הביקורת.
הסרט אולי לא סרט מופתי, אבל בהחלט מהנה ובהחלט שווה את מחיר הכרטיס.
אף פעם לא שיחקתי במשחק שעליו הוא מבוסס, וכן – יש בסרט הרגשה של משחק מחשב, אבל… אז מה? זה לא מפריע להנאה מהסרט, שטוב בתור עצמו. לא מדהים, אבל טוב.
בתור חובב אימה ומתח נהנתי מאוד, והחצי השני של הסרט היה אפילו מצויין.
החצי הראשון נטה לפעמים להיות הזוי יותר מדי וקצת לא ברור, אבל מהחצי השני כבר יצאתי עם רושם הרבה יותר טוב ואני ממליץ. זה לא שיש יותר מדי סרטים ראויים לצפיה, אז חבל לפספס את אלה שכן.
ואגב, לעוד מישהו היה בנוסף לכתוביות בעברית, גם תרגום לצרפתית?! צפיתי בסרט בסינמה סיטי, ושם בנוסף לתרגום העברי "נהנינו" גם מתרגום צרפתי. זוועה.
אי אפשר להתחיל לשחק במשחק הרביעי מבלי לסיים את הראשון או השני
הביקורת הזאת כל כך לא רלוונטית מאחר שאין לך שמץ של מושג עם מה את מתעסקת. SILENT HILL יצא בלא פחות מ-4 כותרים ואת עד כמה שנדמה לי, משחקת ברביעי.
אני אישית סיימתי את השני בסדרה ב-PC ושקשקו לי הברכיים יותר מפעם אחת. KONAMI, המפתחת של המשחק משתדלת שלחסוך בקרני אור ולכן שלל השלבים מורכב בעיקר מצלליות וחשיכה. המוסיקה במשחק קודרת בצורה מבעיתה וגורמת לך לחשוב פעמיים אם אתה רוצה להכנס לאותו חדר אפלולי.
צריך לשחק יותר מ-10 דקות כדי להבין עד כמה גאוני המשחק הזה.
אני כבר באמת חושש שאני סנילי.
האם אני היחיד שהבנתי זאת לא נכון, או היחיד שהבין שהייתה פה השוואה בין איכות הסרט למשחק עצמו – חסר פואנטה, סיבובים דרך שלבים, וכו' – ושכותבת הביקורת אפילו לא שיחקה במשחק?
היא רק ניסתה להעביר את המחשבה שהסרט הזה דבוק למשחק, כל כך דבוק למשחק שהוא נראה ממש כמו המשחק עצמו ולא כמו סרט. וזה לא טוב.
אישית אין לי תגובה על זה, כי לא ראיתי את הסרט ואף לא שיחקתי במשחק, אבל לא צריך יותר מדי יצירתיות כדי להבין את הכוונה בביקורת.
אתה, ככל הנראה,
היחיד שאינו גיימר וטרח להגיב על הביקורת הזאת.
אני כבר באמת חושש שאני סנילי.
אני הבנתי את זה, וכמו שאמרתי – אף פעם לא באמת שיחקתי במשחק הזה, ועדיין לא היה קשה לי להבין שהסרט מושפע ממנו קשות.
ועם כל זה, ממש נהנתי.
אני כבר באמת חושש שאני סנילי.
אתה אומר שהיא כותבת שהסרט דבוק למשחק ואז אתה כותב שהיא לא שיחקה במשחק?
אתה ממש סותר את עצמך אם היא לא שיחקה במשחק אז איך היא יכולה להשוות בין המשחק לסרט?
זה לא סוד כמוס איך נראה משחק הישרדות-אקשן כשמשחקים בו.
זה לא סוד כמוס איך נראה משחק הישרדות-אקשן כשמשחקים בו.
אני לא מצביע על סתירה במה שהיא אומרת אלא על מה שכתבת לעיל
גם אני לא שיחקתי ונהנתי
נהניתי משעה וחצי של קולנוע אווירתי. מצולם כהלכה, ערוך כראוי, כתוב נכון, וקלישאי. אבל הוא גם לא נופל מסרטי אימה אחרים המיועדים לפלח השוק של בני עשרה ("בית השעווה", "ג'יפרס קריפרס", "יעד סופי", "אני יודע מה עשית" וכן הלאה.
יש לציין שז'אנר זה (סרטי אימה המיועדים לבני עשרה) בגלגולו הפוסט מודרניסטי הנוכחי (פוסט "צעקה") יש מוסכמות משל עצמו.
וביחס אליהן הסרט הוא מעל הממוצע.
לא ראיתי את הסרט
אבל זה נראה לי *טיפה* מוזר שכדי להבין אותו צריך לקרוא הסבר כל כך מפורט, במקום פשוט לראות ולהבין.
לא ראיתי את הסרט
כל מה שכתוב שם ניתן להבין מהסרט עצמו.
זה כמו "הצלצול", לצורך העניין. תמיד יש נקודות קטנות שלא קולטים בזמן הצפיה וכשאתה מבין אותם אחר כך אז זה כזה "אה!! נכון!!!".
ההסבר פשוט מסכם הכל, גם את הדברים הברורים לגמרי.
לא חושב שאפשר לקרוא ל-2182 מילים ''סיכום'' של הסרט.
אלא אם יש בסרט הזה כמויות מבהילות של אינפורמציה.
זה נראה יותר כמו הטקסט של "סיילנט היל – המדריך המאויר".
לא חושב שאפשר לקרוא ל-2182 מילים ''סיכום'' של הסרט.
זה סיכום של כל הסרט
עם תשובות לכל "החורים" והשאלות שהצפיה בסרט מעלה.
אפשר להבין הכל מהסרט עצמו.
אבל למי שחסר חומר או שלא הבין את הסרט יש כמה faq שכריסטופר גאן ענה למעריצים באתר של הסרט.
זה הסיכום של ה-faq של גאן כולל איך הכל מתחבר עם העלילה של הסרט.
זה סתם נחמד לקרוא הכול יכולתי לפרסם משהו קצר יותר אבל רציתי לסגור את כל הקצוות ומכל כיוון אפשרי.
תהנו………….
נדמה לי שמה שהפריע לעכרור היה עניין סמנטי:
"סיכום" היא מילה שבאה לתאר תמצות של התרחשות ארוכה בכמה שורות קצרות; ה-FAQ שאתה הבאת נכלל תחת ההגדרה "הסבר" או "פירוט".
או אפוס רחב יריעה
אוקידיי
נדמה לי שמה שהפריע לעכרור היה עניין סמנטי:
כשתסריט של סרט ממוצע מתפרס על כ90 דפים לפחות, אז כן, מה שכתוב שם הוא סוג של סיכום.
בכל מקרה זה באמת יותר faq מאשר סיכום, ואפשר להבין את הכל מהסרט עצמו.
סרט גרוע משעמם סיוט...
אני חובב קולנוע מושבע מקפיד לראות כימעט כל סרט חדש שיוצא יש לי הערכה רבה לרעיונות מקורים וכו.. אבל סרט כמו סיילנט היל לא נתקלתי אנשים באולם קולנוע הסתכלו כל רגע על השעון מתי יגמר וגם אני בפעם הראשונה בחיי נירדמתי במהלך סרט בושה וחרפה סרט גורע משעמם ולא מובן בקיצור המלצה.. מי שרוצה לקלל מישהו ושונא אותו עד מאוד שימליץ לו לראות את הסרט "המדהים הזה"
איכס ממש גועל נפש של סרט.
אם יש סרט גרוע באמת זה לא פחות מזה בכל אופן אל תעזו ללכת אני הלכתי בלית ברירה אני חובב סרטי אימה אבל יש שם כל כך הרבה תרגילי קולנוע והכל צפוי מראש חבל לבזבז אגורה שחוקה אחת בשביל הסרט הדבילי הזה בכל אופן השחקנית הראשית משחקת נפלא אבל המישחק שלה מהול בטיפשות משהו אל תלכו לסרט הזה.
סוף הסרט..
אתמול ראיתי את הסרט…
מישהו מוכן להסביר לי את הסוף שלו??? לא הבנתי, בעצם אף אחד שהיה איתי באולם לא הבין..
סיילנט היל זה סרט גרוע
אחד מהסרטים הכי גרועים שיצא לי לראות בשנים האחרונות. עלילה מבולבלת ולא ברורה, משחק דיי עלוב וממש לא אמין, תסריט חלש, אפקטים מאכזבים והוא לא מפחיד בגרוש. לא מומלץ בחום, אני ממש סבלתי.
אני עדיין מתלבט איזה סרט יותר גרוע – סיילנט היל או הכפר.
ממש אהבתי את הסרט!
צפיתי בו אתמול וממש אהבתי אותו!
הוא היה כל כך מותח… והאווירה של העיר רדופת הרוחות כל כך עניינה ומתחה אותי!
אני אוהבת סרטים על רוחות רפאים…
הקטע עם המישור המקביל שהם נכנסו אליו וכל הרמזים היו כל כך מותחים…
אני יודעת שהמון לא אהבו את הסרט אבל אני מאוד נהנתי בו!
שריפת מכשפות הייתה נהוגה גם במדינות פרוטסטנטיות.
הבנתי.
ועד היום לא יודעים עם שריפת המכשפות הייתה המצאה גברית או שהיא הייתה קשורה למצב שבו אישה לאישה זאב.
מה זאת אומרת? זאת הייתה המצאה של הכנסיה,
של האינקוויזיציה ליתר דיוק, וזהו ממסד גברי לחלוטין. מאוחר יותר, העניין התפשט הרבה יותר רחוק, וגם נשים היו מעורבות ברדיפה (וגם פרוטסטנטים, כאמור, שלהם אין דבר וחצי דבר עם האינקוויזיציה) – אבל את העסק התחילו גברים.
והרבה פחות מהמיתוס, אבל זה כבר אוף-טופיק.
עדיין לא מעט, אבל כשלפני דור-שניים היה מקובל לדבר על תשעה מליון הרוגים מכל המינים (רובם נשים) בכלל ציד המכשפות באירופה, והיום על 40-60 אלף, כשהמספר הגבוה הוא 100,000 (רובם נשים), הרי שזו בהחלט ירידה רצינית מהמיתוס.