סקס, הומור וביל פלימפטון

מאת
קיפוד
– פורסם ב 9 בספטמבר 2006Posted in: הגיגים

אנימציה היום היא כבר לא מה שהיתה פעם. פעם, סרט אנימציה באורך מלא היה סיבה למסיבה. אירוע. פרויקט שזכה להשקעה ולליטוש מיד יוצריו. והיום? מבט זריז ברשימת סרטי האנימציה מהשנים האחרונות מגלה שוב ושוב את הנוסחה העייפה של "חיות שמתנהגות כמו בני אדם, ומדובבות על ידי סלבריטאים". כניסת הטכנולוגיה הממוחשבת לזירה פישטה את תהליך יצירת האנימציה, והוזילה אותו רבות, ולא רק מבחינה כספית. המחשב אינו שורש כל הרע, כמובן, וכבכל טכנולוגיה, ניתן לייצר באמצעותו יצירות מופת. אבל משום מה, מעטים טורחים להשקיע, ומרבית סרטי האנימציה הממוחשבת מתגלים כחסרי נשמה ותפלים. אנימציה מסורתית, כזאת המצויירת ביד, כמעט פסה מן העולם – אם נתעלם לרגע מאולפני יפן ושאר המזרח הרחוק, הדוגמה היחידה שאני יכול להעלות בראשי היא 'שלישיית בלוויל'. וגם, כמובן, ביל פלימפטון.

פלימפטון הוא מאחרוני אומני ההנפשה המסורתית שפעילים עדיין. סרטיו, שאותם הוא מצייר לבד תמונה-תמונה, לא זכו להגיע לארץ להקרנות מסחריות. פה ושם הקרנה בפסטיבל כזה או אחר, וכ-DVD בספריות המובחרות. לפיכך, סביר להניח כי הקהל הרחב בארץ לא שמע את שמו, וחבל. אנימציה לדעתי היא ז'אנר קסום, ואומנות ייחודית. שלא במפתיע, גם פלימפטון חושב כך.

אז למה אנימציה?
"האנימציה היא צורת אומנות ייחודית. באנימציה אין גבולות לדמיון, וכשאני רואה משהו במוחי, אני רוצה לייצר מחדש את אותו חזיון. אני מאמין שהקהל רוצה לראות משהו אחר, שהוא עוד לא ראה מעולם. זה כמו לקחת ציור שמונח בפינה, של אחד מגדולי העבר, ולגרום לו להתעורר לחיים, עם צליל, ומוזיקה, ותנועה. אבל מעבר לכך, האמת הפשוטה היא שאם היה עלי להשתמש ב-Live action עם שחקנים, זה היה הופך את העניין לקשה עד מאד, ויקר עד מאד".

למיטב ידיעתי, אתה אומן האינדי היחיד כיום שעובד על סרטי אנימציה באורך מלא. האם ידוע לך על אחרים כמוך?
"לא ידוע לי על נוספים. זה לא עסק קל: לעולם אינך יודע אם הסרט יכניס כסף. לי האיר המזל, הצלחתי להרוויח כסף – ועדיין, אף אחד בהוליווד לא רוצה לממן את סרטי. אז אני תקוע עם הפקת סרטי שלי".

בבדידות מזהרת
כאמור, פלימפטון מצייר את כל סרטיו בעצמו, לבדו. הוא אמנם נוקט בקיצורי דרך רבים (הקפאת תמונה, מחזור פריימים, לופים של תמונות), אך עדיין מדובר בתהליך ממושך.

"עבודה על סרט באורך מלא נמשכת בערך שנתיים וחצי: שנה לכתיבת התסריט, שנה של ציור הסרט, ועוד כחצי שנה של פוסט-פרודקשן. אני כרגע עובד על סרט חדש – 'Idiots and Angels' – ונמצא בערך ברבע מהדרך. באתר הסטודיו שלי, ניתן לצפות אונליין בתהליך העבודה על הסרט".

אם כתיבת התסריט היא מלאכה כה ממושכת, האם שקלת פעם לעבוד על תסריט של מישהו אחר או לעבד ספר?
"לא. אני מעדיף לעבוד על תסריטים שלי. יש לי יותר מדי מהרעיונות שלי, מכדי שאעבוד על אלו של אחרים".

לא רק צורת האומנות בה פלימפטון עוסק ייחודית. בנוף האנימטורים, או כלל הקולנוענים, הוא בולט בסגנון איור מובחן, וברמות גבוהות במיוחד של סקס בוטה ואלימות מוגזמת. זוג טנקים המקיימים יחסי מין יהיו בני בית בסרטיו, כמו גם עיוותים ושינויים בלתי נגמרים של הגוף האנושי. הקיצוניות של אלו הפכה במידה מסוימת לסימן ההיכר שלו:

"אני חוזר ועוסק בסקס ואלימות בעיקר כי נראה לי ששני הנושאים הללו מאד מצחיקים. למשל, בסרטים האילמים הישנים של באסטר קיטון, וו.סי. פילדס, או האחים מרקס, האלימות היא חלק עיקרי מההומור. גם ה'רואד ראנר' והסרטונים המונפשים של באגס באני ודאפי דאק, משתמשים באלימות כמקור להומור.
בנוגע לסקס, נראה לי שסקס הוא נושא שכל אחד חושב עליו, כל אחד אובססיבי בנוגע אליו, אבל אף אחד לא מוכן לומר עליו שום דבר. אז נראה לי שזה נושא נהדר לשים לצחוק”.

אבל, מצד שני, התעסקות בנושאים הללו מונעת ממך את הסיכוי להגיע למיינסטרים.
"כן, יתכן שאתה צודק, אבל אני מאמין שבסופו של דבר הקהלים יגלו אותי. יש סרטי Live action מלאים באלימות ומין כמו 'אוסטין פאוורס', למשל, וזה לא מפריע לסרטים הללו להצליח מאד. וגם פריץ החתול, הסרט ההוא של ראלף באקשי, היה סקסי מאוד, וזאת היתה הצלחה אדירה. אני חושב שבאמריקה יש עדיין דעות קדומות, שאנימציה נועדה לילדים. ואני חושב שאני עוזר לנפץ את התדמית הקלישאתית הזאת. אנימציה יכולה להיות מצחיקה מאוד גם בעבור מבוגרים”.

מה, לדעתך, המקור לסטיגמה הזו?
"במידה רבה, הכל בגלל וולט דיסני. כשוולט דיסני התחיל, הוא רצה לעשות רק סרטי ילדים, והוא נהיה פופולרי במידה עצומה".

אבל גם קומיקסים פעם סבלו מאותה תדמית. והיום, גם מבוגרים לא יתביישו לקרוא קומיקס.
"כן, אני מאמין שהקומיקס, אנימציה יפנית, וקומיקסים מחתרתיים משנים כולם את הסטריאוטיפ. לאט לאט המצב משתנה".

פלימפטון אמנם מאשים במצב את דיסני, אך אין זה אומר שהוא שונא את החברה והוא עצמו מודה שאין לו שום דבר נגדם. למעשה, בעבר, דיסני הציעו לפלימפטון לעבוד על 'אלאדין' תמורת סכום בן שבע ספרות. פלימפטון סירב, ונימק זאת בכך שאנשים צריכים לעבוד עבור עצמם כדי לקצור בעצמם את השכר (וחוץ מזה, לו עסקה זו היתה יוצאת אל הפועל, הוא היה נאלץ לעבור דירה). למרות הצהרת העקרונות המרשימה, נימה של חרטה נשמעת כשהוא מעיר: "לא ידעתי שהם רצו שאעבוד על הג'יני".

האקדמיה לצחוק
ביל פלימפטון הוא חבר האקדמיה האמריקאית לקולנוע, וככזה – בעל זכות הצבעה בפרסי האוסקר. אין פלא, אם כן, שנושא זה עולה בשיחה. 'Guard Dog', אחד מסרטיו הקצרים של פלימפטון, היה מועמד לאוסקר בקטגוריית סרטי האנימציה הקצרים בשנה שעברה, אך לא זכה.

האם אתה מאמין שבסופו של דבר, כשתהליך קבלת האנימציה כצורת אומנות לגיטימית יגיע לסופו, יש לסרט של ביל פלימפטון סיכוי לזכות באוסקר?
"ובכן, מיאזקי עושה סרטים למבוגרים, והוא כבר זכה באוסקר אז אני מאמין שכן, זה אפשרי".

למען האמת, כשאני צופה בסרטיו של מיאזקי, אני רואה סרטים שמיועדים בעיקר לילדים, עם מספר רבדים נוספים של משמעות שנוספו להם, הפוסחים על ראשם של הילדים.
"זה נכון, זה נכון. אני עצמי לא מנסה ליצור את הרבדים הנוספים הללו. אני מנסה לעשות סרטים מצחיקים. התחלתי את הקריירה שלי כמאייר עבור מגזינים למבוגרים, כך שמראש כל חיי ההומור שלי היו מבוססים על חומרים "למבוגרים"".

האם חשבת פעם לעבוד על סרט רציני? דרמה, אולי?
"דווקא יצרתי שני סרטים עם שחקנים. האחד נקרא 'ג'יי ליילס', והשני נקרא 'Guns on a Clackamas'. הם עלו הרבה כסף, והיו אסון. הם הכניסו מעט מאוד כסף".

הרבה אנשים היום מורידים סרטים באינטרנט, במקום ללכת לקולנוע. מה עמדתך בנושא?
אני אוהב את האינטרנט. היא עוזרת להפיץ סרטים ובזכותה האנימציה הפכה פופולרית יותר כך שיש הרבה יותר אנימטורים ויש להם איך להרוויח כסף – בגלל האינטרנט, קל לי יותר למכור את סרטי, את ה-DVD-ים, את המרצ'נדייז. ויותר מזה: אני אוהב את היכולת להראות את עבודתי על האינטרנט או להפיץ מידע על פרויקטים חדשים שלי. האינטרנט זה דבר טוב.

אבל אם אנשים יורידו את סרטיך שלך, במקום לקנות אותם, זה עלול לפגוע בך.
"זו שאלה טובה. עוד לא גיבשתי דעה בנושא".

מאחר ואת רוב המימון לסרט אתה מוציא מכיסך, אם הכסף לא היה שיקול, מה היית רוצה לעשות?
"אני רוצה לעבוד על פרוייקט דמוי פנטסיה: לקחת מוזיקה נהדרת, ולתת לאנימטורים שונים להתבסס עליה. הרעיון סובב סביב ניו-יורק, אז המוזיקה תהיה פופ, או ראפ, או ג'ורג' גרשווין, דו-וואפ, או ג'אז. כל שיר יאויר בידי אנימטור אחר. לצערי, אין לי כרגע את הסכומים שפרוייקט כזה דורש".

לא הספקתי לשאול את פלימפטון לאיזו דמות מהאקס-מן הוא היה רוצה ליצור סרט.

תגיות: