ארץ קרה

מאת
גומל חטאות
– פורסם ב 10 במרץ 2006Posted in: ביקורות

במקור: North Country
במאית: ניקי קארו
תסריט: מייקל סיצמן
על פי ספרן של קרלה בינגהאם ולורה לידי גאנסלר
שחקנים: שרליז ת'רון, פרנסס מקדורמנד, שון בין, וודי הארלסון, סיסי ספייסק

במרחבי ערבות השלג של ארץ קרה נע פיק-אפ טראק (טנדר, בעברית). מאחורי ההגה יושבת ג'וסי, בחורה יפה שנראית לי מוכרת מאיזשהו מקום, ועמה נוסעים צאצאיה, ילד וילדה. כמה תמונות אחר כך, ניתן לראות סביב עינה השמאלית של ג'ו?סי פנס מרשים, אבל זה לא פוגם יותר מדי ביופיה.

כמה תמונות נוספות אחר כך היא מגיעה לבית הוריה, שבלשון המעטה, אינם מגלים התלהבות חסרת מעצורים למראה? ולמראה נכדיהם. הנה לנו, כך נדמה, עוד סיפור על נערת מערב-תיכון, שנסיבות החיים מגלגלות אותה חזרה לעיירת נעוריה. כאן, קרוב לודאי, היא תפגוש כמה דמויות מעברה ותגלה תובנות חדשות על החיים, תוך התמודדות מתסכלת עם מצוקה כלכלית, חינוך ילדים ורכילות קרתנית. העובדה שסיסי ספייסק מגלמת את אמה של ג'וסי רק מחזקת את הודאות שלפנינו סרט על האיש הקטן במערב הגדול. והנה מופיעה פרנסס מקדורמנד, שגם אותה כבר ראינו כמה פעמים מבוססת בשלגי מינסוטה ('פארגו'), אבל אני מוכן לצפות בה בכל סביבה גיאוגרפית, בכל סרט ובכל תפקיד. פרנסס יקירתי, המגלמת את גלורי, חברת נעוריה של ג'וסי, מציעה לה להצטרף אליה ולעבוד במכרה שליד העיירה. המכרה מרשים למראה, ובו רובצת שורה של מפלצות ציוד מכני הנדסי מבית "קטרפילר" בתנוחות מחמיאות. ברקע מתאנפף בוב דילן בתוגה מלנכולית. בקיצור, יש מספיק סיבות טובות להתרווח במושב ולצפות במסך.

ורגע, איך לא זיהיתי קודם – הרי נהגת הטנדר היפה היא שרליז ת'רון ('מונסטר'). עכשיו אני כבר באמת רוצה לגלות מה יעלה בגורלה בביתה החדש-ישן.
אך הסיפור איננו עוסק בדיוק בג'וסי ושיבתה? הביתה. גם העימות שפורץ בין ג'וסי לאביה השמרן, כשהוא מזדעזע מכוונתה לעבוד במכרה שבו גם הוא עובד ("זו לא עבודה לנשים"), אינו מרכז העניינים. 'ארץ קרה' הוא סרט "בהשראת סיפור אמיתי" על הטרדה מינית. סיפורו של המשפט שקבע את התקדים האמריקאי לתביעות בגין הטרדה מינית במקום העבודה ובכלל.

ידעתי שהסרט אמור לעסוק בנושא הטרדה מינית, אבל דימיתי לעצמי מחמאות נלהבות מדי על עומק המחשוף, או רמיזות אינטליגנטיות על הדרכים הקצרות לקידום. איפה?! כאן אלה אינם המבטים, ההערות, השריקות והמצמוצים המוכרים, השוכנים באזור הדמדומים שבין חיזור נלהב להצקה מעצבנת, וגם לא נסיונות של בעלי שררה לסחוט טובות הנאה מיניות מן העובדות הסרות למרותן. במכרה הברזל של פירסון המונח "הטרדה מינית", כאשר כבר מעזים להשתמש בו, מתיחס לארסנל שלם של מחוות ומעשים מכוערים, בוטים ומשפילים. אלימות גסה פר-אקסלאנס, המופעלת מצד גברים במקום העבודה כלפי הנשים באותו מקום. אני מודה שהחלק הזה בסרט אפקטיבי, בכך שהוא גרם לי להתחפר בקרקעית המושב גם בהתנצלות גברית וגם, ובעיקר, בחשש מפני מה שעוד יגיע. הפרק המרכזי (כרונולוגית ותכנית) של הסרט מתרחש ברחבי המכרה, ובו ארוע רודף ארוע, וכולם מכוונים להתעללות גופנית, רגשית וכלכלית בג'וסי וחברותיה (כמעט אמרתי "ג'וסי והפוסיקאטס", אבל בהקשר הזה זה נשמע רע מאוד), על רקע הכרומוזום האחד שעושה את כל ההבדל.

עוד לפני שאני מספיק להתאושש מהמועקה שגרמו לי הארועים בפרק הקודם, חל מהפך. ג'וסי יוצאת להילחם בהטרדות, והסרט מזגזג כמו מועמד לראשות הממשלה, והופך להיות דרמת בית משפט אמריקאית, שמיישרת קו עם כל אחת מאחיותיה הנפוצות עד זרא שראיתם. אמנם ללא מושבעים, אבל עם אותם הטריקים והשטיקים: העו"ד (וודי הרלסון) שמתגייס בעל כרחו לייצג את הטובים, העו"ד חסר המעצורים שמייצג את הרעים, ע?ד המפתח שנעלם ברגע הקריטי, עד מפתח אחר שמופיע ברגע קריטי עוד יותר, וכיוצא באלה חוזרים חלילה. הכל מוכר, נדוש וטחון.

כשהכתוביות רצו על המסך ונשארתי לבדי באולם (לפני זה ישבה מאחור עוד צופה אחת, שבחלפה לידי בהפסקה מלמלה: "סרט נחמד, נכון?") הבנתי שזה לא שהסרט נופל רק בפרק הסיום הנוסחתי שלו. כל הסרט בעצם רווי קלישאות מוכרות ונפוצות, שעד סופו התעקשתי להתעלם מהן, בזכות נוכחותם של שרליז, פרנסס, ושון בין בתפקיד החבר של זו האחרונה (וגם בזכות נופי השלג, דילן וקטרפילר).

גם אם כך בדיוק השתלשלו הארועים בסיפורה האמיתי של לויס ג'נסון, שעליו הסרט מבוסס, אופן הצגתם בסרט הופכת אותו למוצר תעמולה דידקטי ולכן מרגיז. הפוטנציאל קיים – הסרט כן נוגע בשורשי דמותה ומניעיה של ג'וסי, והוא כן מנסה לגעת בנסיבות שהופכות אנשים למתעללים סדרתיים, ואנשים אחרים (נשים במקרה זה, וברבים אחרים) לקרבנות של ההתעללות הזו. אבל 'ארץ קרה' בוחר, בסופו של דבר, להתמקד במסר הפשטני: "נשים יכולות לעשות כל מה שגבר יכול. יש לכם בעיה עם זה? ניפגש בבית המשפט".

כשאני חושב על זה, גם בסרטה הקודם של ניקי קארו – 'לרכב על הלוויתן' – זה היה אותו הפתגם בדיוק. אבל על רקע נופי ניו-זילנד, ועם פרצופים ושירים מאוריים, זה נראה יותר כמו אגדת עם, וקל יותר לאכול את זה.

ולמי שעדיין זקוק לסיכום: שרליז ראויה, פרנסס – כבר אמרתי, והנושא ראוי מאוד אבל מפוספס. בחינה עצמית: האם את/ה מציק/ה למישהו בגלל מינו או מוצאו? אם ענית בחיוב, חובה עליך ללכת לסרט! אך אם התשובה שלילית – כדאי לך להעדיף סרט אחר, עם עדיפות לסרט כלשהו של אנג לי.

תגיות: