במקור: North Country
במאית: ניקי קארו
תסריט: מייקל סיצמן
על פי ספרן של קרלה בינגהאם ולורה לידי גאנסלר
שחקנים: שרליז ת'רון, פרנסס מקדורמנד, שון בין, וודי הארלסון, סיסי ספייסק
במרחבי ערבות השלג של ארץ קרה נע פיק-אפ טראק (טנדר, בעברית). מאחורי ההגה יושבת ג'וסי, בחורה יפה שנראית לי מוכרת מאיזשהו מקום, ועמה נוסעים צאצאיה, ילד וילדה. כמה תמונות אחר כך, ניתן לראות סביב עינה השמאלית של ג'ו?סי פנס מרשים, אבל זה לא פוגם יותר מדי ביופיה.
כמה תמונות נוספות אחר כך היא מגיעה לבית הוריה, שבלשון המעטה, אינם מגלים התלהבות חסרת מעצורים למראה? ולמראה נכדיהם. הנה לנו, כך נדמה, עוד סיפור על נערת מערב-תיכון, שנסיבות החיים מגלגלות אותה חזרה לעיירת נעוריה. כאן, קרוב לודאי, היא תפגוש כמה דמויות מעברה ותגלה תובנות חדשות על החיים, תוך התמודדות מתסכלת עם מצוקה כלכלית, חינוך ילדים ורכילות קרתנית. העובדה שסיסי ספייסק מגלמת את אמה של ג'וסי רק מחזקת את הודאות שלפנינו סרט על האיש הקטן במערב הגדול. והנה מופיעה פרנסס מקדורמנד, שגם אותה כבר ראינו כמה פעמים מבוססת בשלגי מינסוטה ('פארגו'), אבל אני מוכן לצפות בה בכל סביבה גיאוגרפית, בכל סרט ובכל תפקיד. פרנסס יקירתי, המגלמת את גלורי, חברת נעוריה של ג'וסי, מציעה לה להצטרף אליה ולעבוד במכרה שליד העיירה. המכרה מרשים למראה, ובו רובצת שורה של מפלצות ציוד מכני הנדסי מבית "קטרפילר" בתנוחות מחמיאות. ברקע מתאנפף בוב דילן בתוגה מלנכולית. בקיצור, יש מספיק סיבות טובות להתרווח במושב ולצפות במסך.
ורגע, איך לא זיהיתי קודם – הרי נהגת הטנדר היפה היא שרליז ת'רון ('מונסטר'). עכשיו אני כבר באמת רוצה לגלות מה יעלה בגורלה בביתה החדש-ישן.
אך הסיפור איננו עוסק בדיוק בג'וסי ושיבתה? הביתה. גם העימות שפורץ בין ג'וסי לאביה השמרן, כשהוא מזדעזע מכוונתה לעבוד במכרה שבו גם הוא עובד ("זו לא עבודה לנשים"), אינו מרכז העניינים. 'ארץ קרה' הוא סרט "בהשראת סיפור אמיתי" על הטרדה מינית. סיפורו של המשפט שקבע את התקדים האמריקאי לתביעות בגין הטרדה מינית במקום העבודה ובכלל.
ידעתי שהסרט אמור לעסוק בנושא הטרדה מינית, אבל דימיתי לעצמי מחמאות נלהבות מדי על עומק המחשוף, או רמיזות אינטליגנטיות על הדרכים הקצרות לקידום. איפה?! כאן אלה אינם המבטים, ההערות, השריקות והמצמוצים המוכרים, השוכנים באזור הדמדומים שבין חיזור נלהב להצקה מעצבנת, וגם לא נסיונות של בעלי שררה לסחוט טובות הנאה מיניות מן העובדות הסרות למרותן. במכרה הברזל של פירסון המונח "הטרדה מינית", כאשר כבר מעזים להשתמש בו, מתיחס לארסנל שלם של מחוות ומעשים מכוערים, בוטים ומשפילים. אלימות גסה פר-אקסלאנס, המופעלת מצד גברים במקום העבודה כלפי הנשים באותו מקום. אני מודה שהחלק הזה בסרט אפקטיבי, בכך שהוא גרם לי להתחפר בקרקעית המושב גם בהתנצלות גברית וגם, ובעיקר, בחשש מפני מה שעוד יגיע. הפרק המרכזי (כרונולוגית ותכנית) של הסרט מתרחש ברחבי המכרה, ובו ארוע רודף ארוע, וכולם מכוונים להתעללות גופנית, רגשית וכלכלית בג'וסי וחברותיה (כמעט אמרתי "ג'וסי והפוסיקאטס", אבל בהקשר הזה זה נשמע רע מאוד), על רקע הכרומוזום האחד שעושה את כל ההבדל.
עוד לפני שאני מספיק להתאושש מהמועקה שגרמו לי הארועים בפרק הקודם, חל מהפך. ג'וסי יוצאת להילחם בהטרדות, והסרט מזגזג כמו מועמד לראשות הממשלה, והופך להיות דרמת בית משפט אמריקאית, שמיישרת קו עם כל אחת מאחיותיה הנפוצות עד זרא שראיתם. אמנם ללא מושבעים, אבל עם אותם הטריקים והשטיקים: העו"ד (וודי הרלסון) שמתגייס בעל כרחו לייצג את הטובים, העו"ד חסר המעצורים שמייצג את הרעים, ע?ד המפתח שנעלם ברגע הקריטי, עד מפתח אחר שמופיע ברגע קריטי עוד יותר, וכיוצא באלה חוזרים חלילה. הכל מוכר, נדוש וטחון.
כשהכתוביות רצו על המסך ונשארתי לבדי באולם (לפני זה ישבה מאחור עוד צופה אחת, שבחלפה לידי בהפסקה מלמלה: "סרט נחמד, נכון?") הבנתי שזה לא שהסרט נופל רק בפרק הסיום הנוסחתי שלו. כל הסרט בעצם רווי קלישאות מוכרות ונפוצות, שעד סופו התעקשתי להתעלם מהן, בזכות נוכחותם של שרליז, פרנסס, ושון בין בתפקיד החבר של זו האחרונה (וגם בזכות נופי השלג, דילן וקטרפילר).
גם אם כך בדיוק השתלשלו הארועים בסיפורה האמיתי של לויס ג'נסון, שעליו הסרט מבוסס, אופן הצגתם בסרט הופכת אותו למוצר תעמולה דידקטי ולכן מרגיז. הפוטנציאל קיים – הסרט כן נוגע בשורשי דמותה ומניעיה של ג'וסי, והוא כן מנסה לגעת בנסיבות שהופכות אנשים למתעללים סדרתיים, ואנשים אחרים (נשים במקרה זה, וברבים אחרים) לקרבנות של ההתעללות הזו. אבל 'ארץ קרה' בוחר, בסופו של דבר, להתמקד במסר הפשטני: "נשים יכולות לעשות כל מה שגבר יכול. יש לכם בעיה עם זה? ניפגש בבית המשפט".
כשאני חושב על זה, גם בסרטה הקודם של ניקי קארו – 'לרכב על הלוויתן' – זה היה אותו הפתגם בדיוק. אבל על רקע נופי ניו-זילנד, ועם פרצופים ושירים מאוריים, זה נראה יותר כמו אגדת עם, וקל יותר לאכול את זה.
ולמי שעדיין זקוק לסיכום: שרליז ראויה, פרנסס – כבר אמרתי, והנושא ראוי מאוד אבל מפוספס. בחינה עצמית: האם את/ה מציק/ה למישהו בגלל מינו או מוצאו? אם ענית בחיוב, חובה עליך ללכת לסרט! אך אם התשובה שלילית – כדאי לך להעדיף סרט אחר, עם עדיפות לסרט כלשהו של אנג לי.
מסכים פחות או יותר עם כל מילה
רק שעבורי התרומה של דילן לסרט הייתה יותר מכרעת. זה לא רק שהשירים שלו מצוינים (כולל שיר אחד חדש) הם גם משתלבים טוב בסרט ומקבלים ערך מוסף. שאר הסרט אכן צפוי וקלישאתי, למרות עבודה טובה של כל צוות השחקנים, שרובם הצליחו להכניס אופי לדמויות פלקטיות.
סרט מפוספס, אבל דבר אחד הוא עושה טוב-
מראה איזה הבדל התחולל מאז השנים ההן, בכל מה שנוגע להטרדות מיניות. דברים קיצוניים כמו אלה שקורים בסרט – כשהגברים מתעללים בנשים, באופן שיטתי וגלוי, בלי חשש מעונש – נראים היום לא מוכרים.
מתי מתרחש הסרט?
http://www.fisheye.co.il/chronica/movie?movie=924
אני לא יודע מה זה האתר הקיקיוני שלנקקת אליו
אבל המידע שלהם מוטעה. הסרט מתרחש בשנת 1989.
יש לנו לינקים מתחת לכל ביקורת. האם זו הסיבה שלא קוראים אותם?
לא נורא. בביקורת הזו יש לינק ל"סיפור האמיתי", ולפיו הסיפור התרחש לפני קצת יותר מ-30 שנה. 1974.
עכרור יקר, אל תעצבן אותי.
השאלה של רז היתה לגיטימית לגמרי, לא חייבים להיכנס לכל הלינקים לפני ששואלים שאלה – ואם כבר נכנסים, רצוי לקרוא מעבר למשפט הראשון. 1974 מוזכרת רק כחלק מהרקע לסיפור. התביעה עצמה הוגשה ב-1988 והמאבק המשפטי נמשך לאורך רוב שנות התשעים.
גם זה לא התאריך המדויק.
הגיבורה התחילה לעבוד במכרה ב1975. בשביל להגדיר מה נחשב כזמן ההתרחשות של הסרט, צריך להגדיר מה בדיוק קורה בו…
אוקיי, הבהרה (עם פחות עצבים)
הסיפור האמיתי התרחש לאורך 20 שנה. הגיבורה (האמיתית) התחילה לעבוד במכרה ב-1975, התלוננה על ההטרדה ב-1984, הגישה תביעה ב-1988, והיא הפכה לתביעה ייצוגית רק ב-1992, והסיפור המשפטי נגמר רק כמה שנים מאוחר יותר. בגירסה של הסרט לסיפור, הכל מתרחש תוך זמן הרבה יותר קצר, ובכתובית בתחילת הסרט נאמר שהוא מתרחש (או לפחות מתחיל) ב-1989.
בכל מקרה, זה היה לא מזמן.
נתתי לסרט קרדיט מוגזם, כשחשבתי שהוא מתחיל בזמן הסיפור האמיתי.
ומה למדנו (שוב), ילדים?
"בהשראת הסיפור האמיתי", פירושו "הסיפור נתן לנו השראה לקחת את האמת ולשנות אותה".
סתם סרט מניפולטיבי גרוע לדעתי
הנטייה האמריקקית להקצין כל דבר ולהפוך כל שטות למלודרמה גורמת לכך שגם שהם מנסים לומר אמירה חשובה, התוצאה מוגזמת, מגוחכת ונלעגת.
שרליז צריכה להחליט איזה דמות היא מגלמת בתחילת הסרט ולא להחליף דמויות באמצע…
היא היתה צריכה לרשום לעצמה על היד: "אני אמא חד-הורית, רד-נקית טיפוסית, חסרת השכלה וענייה" – ולהציץ ביד מדי פעם כדי להיזכר מה היא מגלמת.
אפשר במקום הסרט לראות פרק מחוק וסדר, רק בלי ה"סדר" בהתחלה… היתרון שהוא מסתיים תוך 45 דקות.
רק 12 תגובות על הסרט הזה?
אחרי שגמרתי לצפות בסרט המצויין הזה, הלכתי לבדוק מה כתבו עליו כאן, ונדהמתי לגלות את מיעוט הענין שהוא עורר.
כבר הרבה זמן לא בכיתי בסרט, והאמת שבמחשבה לאחור הסרט הקודם היה "לרכב על הלויתן". אולי זה רק אני, אבל הבמאית הזאת יודעת איך לרגש. מבחינתי היא הסמאחית.
ב"ארץ קרה" יש קצב טוב, צילום טוב, ובעיקר משחק מצויין.
נכון שההתפתחויות המשפטיות בסוף היו שבלוניות וצפויות, אבל אף אחד לא מושלם. נכון?
אני יודע שהדיון כאן כבר הסתיים מזמן, ובכל זאת FOR THE RECORD, רוצו לראות, ואל תשכחו את המטפחות!
סרט מדהים אני בשוק מהתגובות פה
נכון שיש הרבה סרטים אמריקאים בסגנון הזה וגם סגנון ההליך המשפטי אבל אני בהלם שאלה התגובות שהסרט הזה קיבל.
ראיתי אותו לפני שבוע והוא לא מצליח לצאת לי מהראש, ופתאום מאוד עיניין אותי לראות מהי הדעה של אנשים עליו.
הסרט לדעתי מקסים. אני בנאדם רגיש אבל אני לא בוכה מכל סרט, ואפשר לומר שהיה לי קשה להתאפק ולא לבכות בסרט הזה.
הוא ריגש אותי מאוד והאופן שהוא בנוי בו לדעתי פשוט מצוין. מומלץ מאוד אני מקווה שכולם יראו אותו. ובייחוד בנות!