האוסקר מאחורינו, השלמת שעות השינה עוד לפנינו והדו"חקו המפוהק של השבוע לא ממש עוזר לשמור על עירנות. במהלך הטקס, הזכיר ג'ון סטיוארט, המנחה, את השנה הרזה שעברה הוליווד, וקישר זאת לפיראטיות הגואה. באופן אירוני משהו, סוף השבוע האחרון התברר כנקודת שפל חדשה ביחסיו של קהל הצופים עם הקולנוע.
איך יודעים שמשהו רקוב בממלכת דנמרק? כשהזוכה במקום הראשון של השבוע שעבר, 'המפגש המשפחתי של מדיאה', ירד השבוע ב-57%, ואף אחד לא שם לב – הוא נשאר במקום הראשון. ולא רק זה, לאף אחד לא אכפת שהוא ירד בצורה חדה. הפקתו של הסרט הסתכמה בשישה מיליון דולר, והכנסותיו עד כה עומדות על כמעט 50 מיליון.
מבין ארבעת הסרטים החדשים של השבוע, היחיד שעוד איכשהו התקרב לאישה השחורה המשוגעת של אחרי הדיאטה, הוא '16 Blocks'. הייתי יכולה לקשקש לכם עכשיו על דברים שוליים כמו עלילה, ז'אנר, שחקנים כמו מוס דף וכו', אבל אפשר לתמצת את הסרט הזה בפשטות: ברוס וויליס. ברוס ידוע ככוכב אקשן מזדקן שימיו היפים מאחוריו. קצת כמו האריסון פורד, רק עם חיבה למספרים: 'האלמנט החמישי', 'החוש השישי', 'The Whole Nine Yards' (שבסרט ההמשך התקדם ל-10 יארדים), '12 קופים', ועכשיו היתה לו הזדמנות לסמן "16" בטופס הבינגו שלו. מעניין במה הוא יזכה בסוף.
בדיוק כמו האריסון פורד, גם ברוס וויליס צריך להתמודד עם זה שהשם שלו כבר לא מושך קהל כמו פעם. או ליתר דיוק, לא מושך קהל בכלל. אולי, כמוהו, הם התעייפו מהעלילות שחוזרות על עצמן, האקשן הבנאלי שלא השתנה מאז סרטיו הקודמים, והבימוי חסר המעוף, שמציב את שמו של ריצ'רד דונר, הבמאי, בסמיכות ל'טיים ליין', ומשכיח את ימיו בסדרת 'נשק קטלני'.
במקום הרביעי, עוד לא בגילו של וויליס וכבר מקבעת את עצמה כמקבילה הנשית שלו, נמצאת שותפתו של וויליס ל'האלמנט החמישי', מילה ג'ובוביץ'. מי שהיתה פעם לילו, כלי הנשק האולטימטיבי והעל-אנושי, הפכה להיות אליס, כלי הנשק האולטימטיבי והעל-אנושי של סרטי 'האויב שבפנים'. עכשיו היא חוזרת בתפקיד ויולט, כלי נשק אולטימטיבי ועל אנושי ב'אולטרה ויולט'. לא נעים לי להגיד את זה, כי בסך הכל אני מחבבת את הבחורה, אבל הייתי ממליצה לה לפגוש פסיכולוג. שמעתי שיש אחד טוב ב'החוש השישי'.
הביקורות, כצפוי במקרים מעין אלו, קטלו את הסרט באופן על אנושי. זה לא היה כל כך מפתיע אלמלא שברה ג'ובוביץ' שיא נוסף: המבקרים שנאו את הסרט שלה יותר משהם שנאו את 'איאון פלקס'. 'איאון פלקס', להזכירכם, נחשב לרפש כזה, שלא ראוי אפילו לזהם איתו את השפכים המוזרמים לחופי תל אביב.
אפרופו דברים שזורמים לים: מי שמזנבת ב'אולטרה ויולט' היא 'אקוומרין', בת ים חיננית (נניח), שנקלעה בטעות לבריכת שחיה. לא, זו לא ההתחלה של 'נערה במים' של מ. נייט שמאלאן, אלא תחילתה של קומדיה חיננית (נניח) לגיל הצעיר. את בת הים מוצאות שתי בנות 13 פתיות, שמאמינות לה כשהיא אומרת להן שאם תעזורנה לה, היא תיתן להן משאלה. היא נואשת, אתם מבינים, כי היא עמדה להתחתן וברחה מהבית בחיפוש אחר אהבת אמת. יש לה שלושה ימים להוכיח לאביה שאומרים, אהבה יש בעולם (אבא: "מה זאת אהבה?"), אחרת הוא יכריח אותה להתחתן.
יום האשה או לא, הסרט זכה דווקא לביקורות חיוביות. אמרו שהוא סרט מתוק, מהנה ולא לוקח את עצמו ברצינות. גם הקהל לא לקח אותו מאד ברצינות, והעניק לו 7.5 מיליון דולר כדמי כיס לסופ"ש.
קצת הלאה במורד הטבלה, במקום השביעי, נמצא 'Dave Chappelles Block Party'. בגדול, זה סרט תיעודי שעוקב אחרי הסטנדאפיסט דייב שאפל, כשהוא מעלה מופע חד פעמי עם חברים. יש פה קצת חומרים ישנים שלו, כמה חומרים חדשים, והרבה בלגאן. הבמאי הוא מישל גונדרי (ברצינות) ובין המפורסמים שמגיעים להראות את פרצופם נמצאים כריס רוק ומוס דף. רגע, מוס דף? בהחלט. דף הגיע למסקנה שמוטב לפתוח את השבוע עם שתי ציפורים ביד וניכס לעצמו את כל הבלוקים: '16 Blocks' ו-'Block Party'.
הביקורות מתלהבות נורא מהרעש וההמולה של שאפל, ומתענגות על השנינויות שהוא משחרר בקצב במהלך ההופעה והסרט ומשירי ההיפ-הופ. בגלל שיווק לא מאד מאסיבי, הקהל לא ידע איך לאכול את זה, והסרט סיים עם 6.5 מיליון דולר, אף על פי שהיה לו פוטנציאל לעוד. כך או כך, תקציב ההפקה שלו עמד על 3 מיליון דולר, כך שמחלקת השיווק לא צריכה לחשוש מפיטורין.
בשאר הטבלה, סרטי האוסקר 'טרומן קפוטה' ו'טרנס-אמריקה' רושמים עליות מרשימות של למעלה מ-80% ברווחיהם. הקאובואים, לעומתם, הסתפקו בעליה של 9%. אבל רווחיהם הכוללים ממילא גדולים פי כמה וכמה, אז אין סיבה לרחם עליהם. גם לא אם הם הפסידו את פרס הסרט הטוב ביותר.
בשבוע הבא אנו עומדים לגלות ש-'The Hills Have Eyes'. יחד עם 'The Shaggy Dog', וככל הנראה שגם הסרטים האלה יהוו 'Failure to Launch'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
טראנסאמריקה
אני רואה שכל הזמן מעלים בהדרגה ובאיטיות את מספר הקולנועים שהסרט טראנסאמריקה מוצג בהם. זה נורמלי?
http://www.rottentomatoes.com/m/transamerica/numbers.php
סרט ממש מהנה, אגב.
עבור סרט בסגנון הזה,
כלומר, סרט שמועמד לאוסקר ובונה על הבאז מהפרסים שהוא מקבל – זה נורמלי.
http://video.google.com/videoplay?docid=-2231271827736577327&q=simpsons
הבחור הזה עושה לסימפסונס מה שרוברט רודריגז עשה לסין סיטי!
(או משהו!)
בהחלט מרשים
נחמד מאוד אבל לא היה את הקטע שמשתנה כל פרק בסוף.
זה מרשים מאוד
רק על הקטע של הסקייטבורד שעף מעל האוטו הייתי נותן לו צל"ש.
הוא רק פישל בכמה דברים קטנים, כמו הקטע בסופר- מארג' לא משתנקת בתדהמה כשמעבירים את מאגי במכשיר (וגם המכונה לא מראה 14.משהו כמו באורגינל), ובמכונית רואים שמארג' נוהגת כשההגה בצד הבריטי של האוטו ולא האמריקאי- שזה לא ממש נאמן למקור, ועוד כמה דברים קטנים (איפה התמונות של המקביל-קראסטי בטלוויזיה מאחורה כשבארט עובר עם הסקייטבורד בשדירה) וכמו שכבר אמרו- הוא יכל להפיל עליהם איזה משקולת או משהו בסוף על הספה.
אבל בכללי- בהחלט מרשים.
$847.63 מופיע בצג הקופה
עלות שנתית ממוצעת לגידול ילד בארה"ב 89'.
זכרתי משהו עם 4
$847.63 מופיע בצג הקופה
שנתית?
לא חודשית?
לאחרונה ראיתי סוף-סוף את Closer, והדמות של קלייב אוואן שם גרמה לי לצפות להגעה של Sin City 2, שם (אפשר לצפות ש) הוא יחזור להיות דווייט, ב-A Dame to Kill For.
לארי ודווייט של Dame באמת דומים, או שגעגועי לבייסין סיטי השתלטו על כל חלקה טובה?
למישהו יש מושג
מתי אקוומרין יגיע לארץ או אם הוא בכלל יגיע?.
זה זמן רב שאני מתגעגעת לכותרות התמונות.
היום גיליתי, בטעות, שזה לא שהן נעלמו, זה פשוט שהפיירפוקס שפריק מחשבים כלשהו החליט להעביר אותי אליו כנגד רצוני לא מראה אותן. אני רק רוצה לציין
כללי על כל 10 דקות השלמת הפערים האחרונות, ובעיקר על הרפרנס למדריך, כמובן…
לא ללכלך על השועל!
כי הוא בכלל פנדה.
בפיירפוקס, קליק ימני על התמונה, מאפיינים (יענטו properties) ושם תופיע הכותרת של התמונה, בחלון המאפיינים שיקפוץ.
זה שאת לא יודעת איך, לא אומר שהדפדפן מקולקל(שירות זה הוגש ע"י חנונים למען השתלטות קוד פתוח על מחשבים של אנשים תמימים).
ופרט לכך, אני מעדיף לשכוח את קיומו של המדריך כסרט או של מוס דף כפורד פרפקט. אף על פי כן, הבדיחה כבדיחה מצחיקה.
מתי חנונים אוהבי קוד חופשי יבינו
שאם זה לא אינטואיטיבי, זה לא שם?
ואחרי זה מתפלאים למה לינוקס לא כובש את העולם.
זה מה שגיליתי בטעות.
הייתי אמורה לנחש את זה? שמעת פעם על העקרון המדעי שאומר שההסבר הפשוט ביותר הוא כנראה הנכון? מבחינתי, אם אין כותרות, זה כי הן לא שם, לא כי הדפדפן שלי החליט להחביא אותן.
תער אוקאם
קודם כל (לפני שבטעות ישתמע משהו אחר מדברי), את צודקת!
1. בעקרון, כלומר לפי התקן הרשמי, לכל תמונה המשולבת בדף רשת יש אפשרות להוסיף מאפיין שנקרא ALT, קיצור של "אלטרנטיבה", והטקסט שלו מיועד להוות חלופה במקרים שאי אפשר להציג את התמונה (עקב חיבור איטי לאינטרנט, גלישה עם דפדפן שמיועד לעיוורים, גלישה עם טלפון נייד וכיו"ב).
2. מתישהו הוחלט במיקרוסופט שהאקספלורר יציג את התוכן של ALT TEXT *גם* כשהתמונה מוצגת בלי בעיה (וזו ההתנהגות המוכרת שאנו מדברים עליה: מרחפים עם הסמן מעל התמונה ורואים את הטקסט).
3. לפחות באופן רשמי, קיים מאפיין אחר, שמו TITLE, שמיועד לספק את ההתנהגות הנ"ל. בפועל, רוב האתרים ברשת (כולל עין הדג) לא עושים בו שימוש.
4. בפיירפוקס, דפדפן שלדעתי האישית הוא מצוין רוב הזמן, הוחלט במקרה הזה להיצמד לתקן. וכמו שניתן לתאר, כשאנשים פתאום נתקלים בהתנהגות שונה ממה שהם ציפו לה (ולא חשוב כיצד נבנתה הציפייה הזו), יש להם ביקורת רבה על ההחלטה הזו (באופן שמזכיר את הביקורות על החלטות האקדמיה ללשון העברית).
* ואת כמובן צודקת, כי את לא אמורה לנחש את הפתרון לסוגיה אלא שני הצדדים האחרים צריכים לפתור אותה (יצרני דפדפנים וכותבי אתרים).
* ויקיפדיה וגוגל אגב, עושים שימוש נאות בשני המאפיינים. למשל: http://en.wikipedia.org/wiki/Percival_Lowell
—
בשיעור הבא אסביר למה המכוניות בישראל נוסעות בצד ימין של הכביש והברז של המים החמים נמצא בצד שמאל :-)
אווו! אווו!
תסביר איך נקבע המרחק בין פסי הרכבת, זה אחד החביבים עלי!
אווו! אווו!
בקצרה: לפי רוחב הישבנים של שני סוסים.
בהרחבה: http://info.org.il/irrelevant/item.php/105930459910803362
ממש בהרחבה: http://snopes.com/history/american/gauge.htm
כותרות התמונות
הנה תוסף לפיירפוקס שמחזיר את כותרות התמונות, מה שנקרא alt text.
http://piro.sakura.ne.jp/xul/_popupalt.html.en
וואו! תודה!
מה בא קודם, ה-16 או הבלוק?
בכל הדוח"קו נכתב שם הסרט כ"blocks 16", מלבד בכיתוב לתמונה – שם כתוב הפוך.
גם בכתובתו של אתר הסרט שלונקק מצוין שמדובר ב-16 בלוקים, ולא ב"בלוקים – 16 במספר".
'16 בלוקים',
ובעית החלפת מיקום מעצבנת כשכותבים מספרים יחד עם האנגלית.
עוד
ג'ורג' לוקאס טוען שהסתיים עידן הבלוקבאסטרים ואין סיכוי שהסרטים הגדולים יחזירו את ההשקעה שלהם.
http://www.nydailynews.com/front/story/397167p-336664c.html
ואני חשבתי שיש 16 בלוקבאסטרים.
ל''ו. בכל דור ודור.
מרטין סקורסזה: 0
התפלקו לך נקודותיים בטעות
יודע מה?
אני אבחר לא להסתכסך עם מעריצים של סקורסזה כרגע. בא לי לשמור על הברכיים שלי שלמות.
אוי, כמה שזה נשמע נפוח.
משהו בסגנון "אני כבר עשיתי את כל מה שאפשר לעשות בתחום הבלוקבאסטר, את מה שאני הספקתי לשכוח אף אחד עוד לא למד, חבל לכם על הזמן, לכו לעשות סרטי אינדי במקום."
תמהני, אגב, אם כדי לזרז את הבשורה על פי לוקאס, הוא מתכוון לסגור את ILM (שמספקת אפקטים לחלק מכריע מהבלוקבאסטרים שנעשים היום). הרי ממילא אם התחום הולך לפשוט רגל במהרה בימינו, עדיף לו לסגור את הבאסטה כבר עכשיו, לא?
לא רק זה, הוא גם נותן את ''קינג קונג'' כדוגמה לכישלון של בלוקבאסטר
וזה בזמן שקינג קונג הרוויח כבר יותר מחצי מיליארד דולר, כך שלמרות עלויות ההפקה והפרסום העצומות שלו, הוא בהחלט עשה כסף גדול.
יוצא שלוקאס לא רק שחצן – הוא לא טורח לבדוק אם הדוגמאות שלו בכלל נכונות (ובמקרה הזה הן לא).
אני חושב שהכוונה של לוקאס
(או לפחות ההקשר היחיד שבו מה שהוא אמר הוא הגיוני) היא שהשקעה בסרטים קטני תקציב נראית היום הרבה יותר הגיונית מאשר בבלוקבאסטרים. אם מתייחסים לתקציב מול ההכנסות בארה"ב, 'קינג קונג' לא נכשל – אבל הוא גם בקושי הרוויח. לעומת זאת, באותה צורת חישוב, 'המפגש המשפחתי של מדאה' הרוויח בינתיים פי 8 מהתקציב שלו, 'הוסטל' – פי 10, 'התרסקות' – פי 9, 'הר ברוקבק' – פי 5 וחצי, והרשימה ממשיכה. כל הסרטים האלה נעשו בתקציבים קטנים יחסית. אם הם מצליחים – הרווח הוא עצום. אם הם מפסידים – זה חתיכת הפסד. לעומת זאת, שוברי קופות גדולים תמיד נאבקים כדי להחזיר לעצמם את ההשקעה, ואם הם מפסידים – הם מפסידים הרבה. יוצא שבמצב הנוכחי, השקעה בסרטים קטני תקציב היא יותר הגיונית מאשר השקעה בבלוקבאסטרים, ואם גם האולפנים הגדולים יגיעו למסקנה כזאת, זה באמת יכול להוביל לכך שמספר הבלוקבאסטרים שמופקים כל שנה יקטן. לקרוא לזה "מותו של הבלוקבאסטר" זאת הגזמה, כמובן.
אבל האם יש הגיון בצורת החישוב?
זאת אומרת, מה שמשנה היא השורה הסופית, לא[1]? ובשורה הסופית, גם אם 'קינג קונג' עובר את ההשקעה בו "רק" ב-50 מליון, הוא עדיין מרוויח יותר (אבסולוטית) ממרבית הסרטים דלי התקציב. או שאני לגמרי לא מעודכן בנתונים?
1 – כן, אני מניח שגם הסיכון הוא פקטור.
בכלל,
השורה התחתונה כוללת גם את ההכנסות מדיוידי, ונדמה לי ששם יש יתרון מסוים לבלוקבאסטרים על פני סרטים קטנים.
אתה משמיט גורם נוסף.
בכסף שעלה לעשות את קינג-קונג היה ניתן ליצור X סרטים אחרים. דבר המקטין את הסיכון, ואם כל משאבי היחצ"נות שהורעפו על קינג-קונג היו מתחלקים בין הסרטים הקטנים יותר, יתכן וההכנסה בשורה התחתונה היתה גבוהה יותר.
אבל האם יש הגיון בצורת החישוב?
כן. תוחלת.
טרנס ווקר, אנימטור עצמאי, מציע תיאוריה מעניינת בתגובה לדברים של
לוקאס: בעוד כמה שנים, סרטים אמנם יעלו פחות כסף, אבל עדיין יהיו בלוקבאסטרים, מהסיבה הפשוטה שמחיר הטכנולוגיה שעולה לעשות אותם ירד:
http://www.studioartfx.com/2006/03/dark-side-of-blockbusters.html#links
לא שאני מסכים – אני סבור שהיום בו כל אחד מאתנו יוכל לביים את "פארק היורה" אצלו על המחשב האישי בתקציב ביתי הוא הרבה יותר רחוק מהתחזית האופטימית של האיש.
אבל יש סיבה אחרת לגמרי שבגללה הבלוקבאסטרים לא יפלו: בהוליווד עובדים בשיטת הקזינו. לשפוך הרבה מאוד כסף על סרט ואז לראות אם הוא יצליח או לא זו ללא ספק שיטה מחורבנת, אבל אם אתה לא בתוך המשחק הזה, אתה לא בתוך המשחק בכלל. גדולים ניסו לשחק אחרת ונפלו. אני זוכר ראיון עם ספילברג, קצת אחרי ההקמה של דרימוורקס, שבו הוא טען שהוא רוצה לחזור עם האולפן לסרטים בתקציב שפוי של כמה עשרות-בודדות של מיליונים. דרימוורקס גמרו עם "האי" – סרט שתקציב הנטו שלו (לפני פרסום ושיווק) היה 126 מיליון דולר.
כמו בכל קזינו, גם הוליווד בנויה כך שהצלחות קטנות גורמות לך להוציא עוד כסף והפסדים גדולים גורמים לך להוציא עוד *הרבה יותר* כסף. אני לא רואה את זה משתנה. לא מהסיבות שלוקאס או ווקר מצביעים עליהן.
הפוסל במומו פוסל
והנה עוד ראיון עם לוקאס (ותודה לסינמסקופ על הלינק):
http://www.time.com/time/arts/article/0,8599,1173216,00.html
בהקשר של המעבר לקולנוע דיגיטלי, לוקאס טוען, תקשיבו טוב, ש"אחת הבעיות היא שכולם מנסים למצוא דרך לשלוט בכל דבר. והם מפחדים שמישהו מבחוץ יבוא וינסה להשתלט על זה. וכבר אין לזה שום קשר לעשיית סרטים או להקרנתם. זה קשור רק בחמדנות ושליטה".
הוא כנראה שכח את זה:
כתבה מספר 1379
ואגב, הוא טוען שהוא אוטוטו שב לעשיית סרטים, אלא שהפעם – קבלו את ג'ורג' לוקאס, גרסת האינדי האוואנגארדי. נחיה ונראה.
משעשע ליפול במקרה על הדיון הזה
בהתחשב, כאילו, שמארוול.
גארפילד 2 זו בדיחה? עוד 3 חודשים אמור לצאת הסרט, ועדיין אין טריילר! אפילו לא אתר!
יכול להיות שזה שקר?
אפשר רק לקוות
זה טוב מכדי להיות שקר אמיתי.
אתם מדברים בקיצוניות
על אולטראסגול ואון פלקס, אבל בעולם של סרטיו של אוו בול צריך להרחיב את קנה המידע לסרטים כדי שגם סרטיו יכנסו, כך שכל סרט רע הופך לפחות רע.
היגיוני לא?
-האשף הדגול
האין זה מוזר?
ועכשיו נראה שברוס וויליס הוסיף גם את 7
http://www.countingdown.com/movies/3809626/multimedia/images?item_id=3840520
רגע, Die hard 2 ו-3 גם נקראים סרטים עם מספרים, נכון?
טכנית, אין '3' במת לחיות 3
הסרט נקרא 'Die Hard: With a Vengence'.
טכנית, אין '3' במת לחיות 3
נו כן, אותו דבר.
גם ''מת לחיות 2'', אאל''ט
נקרא בשם הגאוני: Die Harder.
הדבר הוביל לבדיחה מוצלחת בקומדיה אמריקאית כשלהי (שאת שמה אני דווקא לא זוכר), בדיווח פיקטיבי על הפקת סרט ההמשך: Die Hard 3: Just Die Already.
שם הסרט השני *לא* היה Die Harder,
למרות שזו לא הפעם הראשונה שאני שומע את הטענה הזאת. Die Harder היה הטאגליין שהופיע על הפוסטרים של הסרט.
אוקיי, אבל שוב אאל''ט
ה"שם" לא היה רק טאגליין בפוסטרים, אלא הופיע בגוף הסרט עצמו, בכתוביות הפתיחה. מה שמוביל לשאלה: אז למה השם הרשמי שונה? טוב נו, לי אין מושג וגם לא הרבה עניין.
לא, הוא לא
http://www.shillpages.com/movies/dd.shtml
אם כבר Die Hard
התגלגלתי לא מזמן במסגרת שיטוט ב-IMBb לעמוד של הסרט הרביעי שנמצא בתהליכי הפקה, והוא משום מה מוצג כ-"Die Hard 4.0".
מה לעזאזל ה-4.0 אמור להביע? אם הסרט לא יהיה טוב אז יתחילו להוציא patches עד שבסוף Die Hard 4.7.1 יהיה מוצלח?
ענייני מחשבים
כבר דיברו על זה כאן איפשהו (היי, אנשי הלינקוקים, איפה אתם כשצריכים אתכם?), אבל עלילת הסרט קשורה בפשעי מחשב, או משהו כזה, ולכן ה-4.0
אוף טופיק
ובאיחור רציני, אבל למישהו יש מושג אם 'רנט' עדיין מוקרן איפה שהוא? או שהוא יצא בדוד?
'רנט' היה כנראה פלופ מוחלט בישראל,
כי הוא ירד מהמסכים תוך שבועות בודדים. כרגע הוא לא מוקרן בשום מקום, וה-DVD עוד לא יצא.
וחבל שכך
(לגבי שתי העובדות) כי אני מאוד אהבתי.
כתבתי ביקורת, אם מישהו מעוניין לקרוא.
אני אשמח לקרוא
תהני
מאז שאני זוכר את עצמו, אני מאוהב במחזות זמר. החל מהיותר עתיקים ('שיר אשיר בגשם', 'צלילי המוסיקה'), הקצת יותר עדכניים ('גריז', 'חנות קטנה ומטריפה') ועד לחדשים ממש ('שיקגו', 'מולין רוז"), ברגע שמישהו מתחיל לשיר ולרקד, אני יודע שאני במקום הנכון. לא חשוב לי אם הנושא זה משפחה מרובת ילדים בזמן מלה"ע ה-2, צמח טורף (במלוא המובן של המונח) או אנשים שיעשו הכל בשביל טעימה קטנה של תהילה, אותי זה מרתק. ועל כן, כשהגעתי לצפות ב'רנט', סרטו החדש של כריס קולומבוס (שאחרי בין היתר על בימוי שני סרטי 'הארי פוטר' הראשונים), ידעתי שאני אהיה מרוצה. לא ממש ידעתי מה הסיפור, לא כל-כך הכרתי את המוסיקה, אבל ידעתי שזה מיוזיקל שמבוסס על הצגת ברודווי מוצלחת, ועל כן הרגשתי שאני לא אתאכזב. ומה אני אגיד ואספר, אמת הייתה בפי.
לפני עשר שנים עלה על בימות ברודווי מחזמר המבוסס על האופרה של פוצ'יני, 'לה בוהם', אופרה המספר על קבוצת אומנים בצרפת המתמודדים עם קשיים כגון מחלת השחפת המאיימת לגזול את חייהם. 'רנט', הגרסה המודרנית לאופרה, מספרת על שנה בחייהם של קבוצת חברים בווסט וילג' של ניו-יורק, בין השנים 90-1989. במקום מחלת השחפת יש לנו את מחלת האיידס, ובמקום אומנים צרפתיים יש לנו שמונה בוהמיים צעירים ואמריקאיים. את הסיפור שלנו מציג לפנינו מארק כהן (אנתוני ראפ), יוצר סרטים מתחיל בעל מראה של חנון יהודי (על אף שתואר שכזה כלל לא מחמיא לו. ממתי חנונים עולים על שולחנות ומתחילים לשיר?). מארק סובל מכך שחברתו לשעבר, מורין ג'ונסון (אידינה מנזל), אומנית במה מחתרתית וסקסית עזבה אותו לטובת ג'ואן ג'פרסון (טרייסי ת'ומס), עורכת דין לחוצה. יחד עם מארק מתגורר רוג'ר (אדם פסקל), מוזיקאי יפה תואר, הנאבק עם מחלת האיידס והרצון לכבוש את העולם. אליהם מגיע טום קולינס (ג'ס ל. מרטין), חבר טוב שנעדר לזמן מה, אך לפני שמספיק לעלות אל הדירה, הוא מותקף על ידי שודדים. לעזרתו מגיע אנג'ל (ווילסון ג'רמיין הרדיה), דראג קווין בעל לב רחב אשר לוקח אותו אל ביתו ומטפל בו. במקביל, מגיע בנג'מין קופין ה-3 (טאיי דיגס), לשעבר חבר בקבוצת הבוהמיים, אשר עזב עקב התמסחרות (נישואים בשביל כסף, אתם מכירים את הסיפור) וכעט דורש את שכר הדירה. את הקבוצה משלימה מימי (רוסריו דאוסון), נרקומנית שגרה קומה אחת מתחת למארק ורוג'ר, אשר לאט-לאט מתחילה להתקרב אל רוג'ר.
למעשה, יש לנו קבוצה מגוונת ביותר (שחורים ולבנים, גברים ונשים, הומוסקסואליים והטרוסקסואליים) שבמהלך שנה מצליחה להכיר אחד את השני לעומק, ויחד אתם גם אנחנו. הסיפורים של כל אחד מצליחים לחפוף אחד עם השני ולהשתלב, כך שאנו מקבלים מספר סיפורים אישיים ויחד עם זאת גם סיפור אחד גדול על קבוצה גדולה ואוהבת. ואת כל זאת, בהתאם למחזמר, הם עושים דרך הרבה שירה וריקודים, שנראים פה, יותר מתמיד, מצויין.
כפי שנאמר והוסבר, יש לנו קבוצה מאוד מגוונת של אנשים. רוג'ר למשל, הוא בעל המראה הרוקיסטי. מורין מאלה בסקס-אפיל, אנג'ל הוא דראג-קווין מאושר ומימי רק רוצה ליהנות מהחיים. המוסיקה, שמלווה חלק מאוד גדול מהסרט, מתאימה לדמויות ולעלילה כמו כפפה. לדוגמה, כשמארק וג'ואן שרים על מורין, יש לפנינו טנגו סוער וסוחף, שמציג לפנינו משולשי אהבה כאלה ואחרים. כשאנג'ל מספר לחבריו על הכסף החדש שהוא הצליח להרוויח, הוא מתופף, מזמר, ומקפצץ עם חיוך גדול על הפנים. מימי שרה לנו על כך שהיא רוצה לצאת הערב ולקרוא את העיר? שיר מהנה, מסחרר שגרם לי לרצות לקחת אותה ולעשות איתה בדיוק את מה שהיא רוצה. ורוג'ר, שמספר לנו על הרצון למצוא את השיר האחד שיגרום לו לפרוץ החוצה, עושה זאת באופן קצת יותר רציני ודראמטי. המילים מליחות להעביר את המסר, הלחן ממכר והאווירה מחשמלת.
ובכל זאת, על אף העלילה המסקרנת, הדמויות שעוררו את אהדתי וריגשו אותי מאוד, והמוסיקה שעד היום עוד מתנגנת לי בראש, יש בעיות. מה לעשות, אף סרט לא מושלם. העומס בדמויות למשל, יכול להוביל לבלבול מסוים פה ושם. אני קצת הרגשתי כאילו יש רצון להציג המון אנשים וכמה שיותר על כל אחד, ועל כן פה ושם הרגשתי שהיו יכולים להוריד קצת הילוך. בנוסף לכך, זהו סיפור שבמקור הוצג על במה ולאחר מכן עבר למסך הגדול, ומרגישים את זה. לא במובן שזה מאוד תיאטרלי, או בעובדה ששישה משמונת חברי הקבוצה הם מההרכב המקורי של ההצגה, אלה יותר בעובדה שבעיניי זה יותר אופרת רוק מאשר מחזמר. יש כאן עשרות שירים, ולמרות שהרבה מאוד שירים מהמחזה הפכו כאן לדיאלוגים, יש קצת הרגשה של רצף שירתי. זה לא נורא, נכון, אבל אני למשל לא הייתי רוצה לראות סרט שמבוסס על 'קאטס' (הצגה על חתולים שמועברת כל כולה דרך שירה). יש כאלה שיאהבו את זה יותר ויש כאלה שפחות, אבל למען האמת, כשכל שיר עשוי בצורה מופתית, שישירו מצידי עד מחרתיים. אחותי הגדולה למשל, אמרה שהיה לה קצת מוזר כל פעם כשכולם התחילו לשיר, אפילו בלי סיבה [תעביר לי החלב (החלבבב) הנה קחי (אהה אייי) תודה]. היא לא סבלה, חס וחלילה, אבל אמרה שהיה רק בסדר. אני, לעומת זאת, חולם עד עכשיו על היום שבו כולנו נוכל להתחיל לשיר באופן ובתיאום מושלם יחד עם כוריאוגרפיה נהדרת ולפזז באוויר באושר עילאי. להצגה אני מצפה להגיע יום אחד, אבל עד שזה יקרה, יש לי את הסרט, תחליף לא רע בכלל.
המממ, V for vendetta מקבל ביקורות טובות ובחדשות עוד לא דיווחו אפילו על חזיר מעופף אחד.
יצאו מהדו''ח
גאווה ודעה קדומה, 16 שבועות, 38M$
דיק וג'יין עושים את זה, 10 שבועות, 110M$
מישהו יכול אולי לומר לי האם התקיים דיון כאן באתר על "פסיכו" של גאס ואן סנט (ולספק לינק במידה והתקיים)?
''דיון''? כאילו ביחיד?
כתבה מספר 2303
כתבה מספר 982
כתבה מספר 750
תודה רבה.