מבין הבמאים הצעירים הבאים, מי יהפוך לסמאח הגדול ביותר?
זהו סקר המשך לסקר שנערך באתר בנובמבר 2001. המועמדים בסקר הם יוצרים מבטיחים שביימו עד היום לא יותר משני סרטים.
51  |
ריצ'ארד קלי (דוני דארקו) |
| 9 |
ניר ברגמן (כנפיים שבורות) |
| 21 |
רוב מרשל (שיקגו, זכרונותיה של גיישה) |
| 68 |
סופיה קופולה (אבודים בטוקיו, חמש ילדות יפות) |
| 2 |
פאטי ג'נקינס (מונסטר) |
| 75 |
מישל גונדרי (שמש נצחית בראש צלול) |
| 78 |
בראד בירד (ענק הברזל, משפחת סופר-על) |
| 57 |
פול האגיס (התרסקות) |
106  |
ג'ורג' קלוני (לילה טוב ובהצלחה, וידויים של מוח מסוכן) |
| 70 |
דארן ארונופסקי (אני עדיין מחכה) |
מספר מצביעים: 537
ותודה לנונין, שהזכיר נשכחות.
רק לא מישל גונדרי
נמאס ממנו, מקווה שיש לכם יותר טעם
אני גאה להיות...
הראשון שמצביע לבראד בירד.
לדעתי הוא אחד מבמאי האנימציה המקוריים שעובדים היום. אני מחכה בהתלהבות לסרט הבא שלו (ומקווה שההפרש יהיה פחות ארוך מן הפעם שעברה).
כנ''ל.
מש''א
הייתי מוסיף מש''א,
אבל בניגוד לשלשתכם, אני דווקא לא הייתי הראשון שהצביע לבראד בירד.
מש''א
כנ''ל.
אני גאה להיות...
Iron Giant לניצחון!
אבל הצבעתי לכנפיים שבורות. הסרט ישראלי ונראה כמו סרט קולנוע ולא משהו שצילמו בווידאו. מדהים! (וחוץ מזה גם סרט מעולה)
-האשף הדגול
אני מקווה שדארן ארונופסקי לא ינצח.
כולה עשה את רקוויאם לחלום כולם הלהבו ממנו באתר. כמו עם שיימאלאן. עשה את החוש השישי אחר כך כל סרט שלו יש ציפייה לבלוקבסטר, מה שגרם לו לנסות למלא את הציפיות ולעשות חרא סרטים (אני אהבתי גם את בלתי שביר, אבל פה אני במיעוט). הקול שלי הלך לבראד בירד, בעיקר בגלל שראיתי רק את משפחת סופר-על וחלק משמש נצחית.
רק שבשונה ממנו
ארונופסקי נתן לנו בינתיים רק סרט אחד (בגדול).
נראה מה הוא יביא לנו בהמשך (חוץ מפרק של אבודים מסתבר)
אחרי 5 שנים
שבהן ציפו לסרט שלו (ואני משער שלא רק באתר) והוא לא עשה כלום, כבר הפסיקו לקוות. בגלל זה אין לו הרבה קולות בינתיים.
רק שבשונה ממנו
חשבתי שהוא ביים גם את "פאי" (שטרם ראיתי, ומה ששמעתי עליו מאוד לא מלהיב אותי).
מה שמעת על פאי?
אם שמעת שזה סרט על מתמטיקאי, אז לך וראה אותו בכל מקרה.
אם שמעת שזה סרט שמצליח לדמות מיגרנה במה שהיא אולי הצורה האמינה ביותר בקולנוע, אני מניח שאתה יכול לוותר.
מה שמעת על פאי?
שמעתי את שני אלו, וגם שמעתי מה קורה בסוף, מה שקצת פוגם בסעיף ה"אמינות".
לא התלהבתי מ-3.1415,
וגם לא ראיתי את רקוייאם לחלום, אבל אני יודע זאת: במאי שמצליח להעביר תחושה מסויימת של הגיבור בכזו עוצמה חייב להיות סוג של גאון.
פול תומס אנדרסון.
למרות שאני מבין למה הוא לא בסקר, עובדה – הוא כבר אחד הסמאחים הגדולים בעולם היום, והוא מוכר יותר מכמה מהבמאים בסקר.
בחרתי בג'ורג' קלוני. "וידויים של מוח מסוכן" מבריק, ואחד מהסרטים הוירטואוזיים והנהדרים שראיתי בשנים האחרונות. "לילה טוב ובהצלחה" גם מבריק ומרתק, אבל הרבה פחות וירטואוזי או טוב. מעניין שלפני כמה שנים הנאדם עשה דברים כמו "אושן 11" או "באטמן ורובין". מפתיע שאדם מגלה את עצמו מחדש בצורה כזו. משהו כמו, "תסמונת רוברט רדפורד". למי איכפת. במאי מצויין.
בחרתי בקלוני, למרות שלא ראיתי את לילה טוב ובהצלחה
הסיבה העיקרית לבחירה: ג'ורג' קלוני הוא כבר עכשיו חצי סמאח, עם מועמדות לאוסקר ומאות אלפי מבקרים ברחבי העולם שמחכים לסרט הבא שלו. חוץ מזה, קלוני הוא פרצוף מוכר, כך שלפרסם סרט כ"סרטו של ג'ורג' קלוני" ימשוך יותר קהל משאר האפשרויות בסקר.
השלושה שכמעט בחרתי בהם:
בראד בירד – בעולם האנימציה הוא כבר עכשיו סמאח בהתהוות, אולם יש לו עוד כברת דרך עד שיתקרב בכלל למעמד של הוד מיאזאקיותו. חוץ מזה, בהוליווד כמו בהוליווד (ובעוד כל מיני מקומות), עדיין קיימת הנטיה להתייחס אוטומטית לסרטי אנימציה כמוצר לילדים, מה שיקשה על בירד להשיג דריסת רגל.
מישל גונדרי – לדעתי, במאי הקליפים הטוב בעולם. בסרטים, לעומת זאת, הוא עוד לא הוכיח את עצמו. אמנם שמש נצחית היה הצלחה גדולה, אבל בסופו של דבר, רוב הקרדיט הלך לצ'רלי קאופמן ולא לבמאי. הבעיה הגדולה של גונדרי היא שהוא אקסצנטרי מדי לקהל הרחב ומה שעובד בקליפים לא בהכרח יחזיק סרט באורך מלא. אלא אם יהיה לו בלוקבאסטר רציני, אני חושש שגורלו להישאר אהוב הפסטיבלים בלבד.
סופיה קופולה – אני לא יודע אם היא בדרך להיות סמאחית או לא מאחר וחסר לה סגנון יחודי שיבדיל את הסרטים שלה מהשאר. כתסריטאית היא בטח בדרך הנכונה, אבל כבמאית… נראה איך מארי אנטואנט יצא. מצד אחד, קופולה יכולה להפוך לאישה הראשונה שזוכה באוסקר על בימוי. מצד שני, הסרט יכול להיות פלופ מהדהד.
מי באמת הפך לסמאח הגדול ביותר מהסקר הקודם?
יש לך מום כלשהו המונע ממך להיכנס לניק ולבדוק?
אני לא מכוון מי ניצח בסקר, אלא מי הפך לסמאח הכי גדול במציאות
תלוי איך מודדים
אם נלך על חישוב של הצלחה כלכלית מול ביקורתית, נראה לי שנולאן (באטמן מתחיל) ושמאלאן (סיינס, הכפר) הגיעו הכי רחוק.
האחים וושאווסקי, גאי ריצ'י, רוב מרשל וסם מנדז הצליחו כולם ליפול עם סרטים מאכזבים שהכתימו את הרזומה באופן בלתי נסלח (המשכוני מטריקס, סחף חושים, זכרונותיה של גיישה, ג'ארהד).
ספייק ג'ונז הצליח עם אדפטיישן, אבל לא עשה שום דבר מיוחד מאז.
טוד סולונדז אמנם ממשיך לבנות לו מאגר מעריצים נאמן, אבל הוא עדיין אלמוני יחסית.
דארן ארנופסקי מתעכב כבר חצי עשור עם "המעין". נכון לעכשיו, אי אפשר לדעת מה צפוי לו.
מודדים לפי ההגדרה של ''סמאח''.
אף אחד מהמשתתפים בסקר הקודם לא צמח להיות במאי מבריק, שכל סרט שלו נחשב לאמנות והקהל נוהר אליו. שמאלאן ונולאן באמת קרובים (נולאן מבחינת הכרה, ובעצם גם שאמאלאן קצת), אבל חסר להם הדבר הזה שהופך סרט ל"וואו" אחד מתמשך.
נולאן עשה עוד משהו חוץ מממנטו ובאטמן?
הוא עשה את ''אינסומניה'' באמצע
סליחה, אבל לדעתי נולאן כבר יותר מ3/4 סמאח.
כשראיתי את ממנטו בפעם הראשונה, נדהמתי. כמובן שהייתי חייב לראות את אינסומניה, שלכל הדעות, גם אם לא היה מדהים, היה מותחן מצויין. הוא עשה את העבודה שלו כראוי. אני גם מאוד נהנתי מהמשחק של כל המעורבים בדבר, למרות תלונות של כל מיני מבקרים. אולי זה רק אני, אולי זה רק ההייפ, מה זה משנה.
באטמן מתחיל, למרות הסוף המופרך, הוא אחד מסרטי הקומיקס הטובים שנעשו.
3 סרטים טובים, הראשון בשביל הרושם, השני סתם טוב, והשלישי הצליח להקים לתחייה מותג שחשבנו שכבר לעולם לא ישוב למסך הגדול – ופרט לכך, הוא זכה לכן שסרט ששמו מתנוסס מעליו יהפוך למעניין בין רגע. לדעתי הוא על סף הסמאחיות.
לשים אותו באותה קטגוריה עם שאמלאן זה עילה לתביעת דיבה, לדעתי.
אין ספק שנולאן הרבה יותר טוב, אבל שיימאלאן זכה ליותר הצלחה
מבחינת הכרה ומבחינה כלכלית. זה שהסרטים שלו חרא זה דבר אחר.
כל מה שאני מנסה להגיד, זה ש..
שם של סרט שמעליו יופיע "סרטו של כריסטופר נולאן" אוטומטית יגרור עניין וגם במידה מסוימת יהווה מדד לטיב הסרט.
סרט שמעליו יתנוסס "סרטו של מ. שמאלאמן (או איך שלא קוראים לו, המפיצים מבקשים את עזרת הציבור במציאת שמו המקורי של הבמאי)" אוטומטית יגרור תגובות של "למה הם בכלל טורחים, למה?".
אחרי שלושה סרטים של נולאן כבר אפשר להגיד שניתן לזהות סימנים כלליים של טביעת אצבע קולנועית, בבחירת הדמויות, לדוגמא. כולן היו אנשים פוסט טראומטיים, ספק גיבורים ספק קורבנות. מעבר לכך, גם החפירה של נולאן בנשמה שלהם גם היא פתוגנומונית.
אז בסדר, אינסומניה היה "רק טוב", ולא הרבה יותר מכך. סו וואט, טים בורטון סמאח, וכוכב הקופים מחורבן.
אז זהו שלא.
סרט שמעליו מתנוסס "סרטו של מ. נייט שמלאן" הוא סרט שעושה הרבה כסף, בין אם בצדק או לא.
לעומת זאת, השם של כריסטופר נולאן עדיין לא מופיע באותיות גדולות מעל לשם הסרט, ואם היה מופיע – לא היה לזה את אותו האפקט.
בסרטים של נולאן
רואים קודם את שם הסרט ואז את שם הבמאי, ואצל שיימאלאן זה הפוך.
גם סרטים של מייקל ביי ,
נוטים לעשות הרבה כסף (מרבית הזמן), בין היתר כי זה מייקל ביי והוא יודע לעשות אקשן חסר שכל מצויין. זה הופך אותו לסמאח?
השיקול הכלכלי/קופתי תופס, אין ספק, אבל הוא רק מרכיב אחד. נולאן כמעט סמאח, גם אם הוא לא מביא בעצמו אנשים לקולנוע.
השם של מייקל ביי לא מביא אנשים לקולנוע.
השם של שמלאן כן.
(זה אמנם לא נבדק מחקרית, אבל מבחינת רמת תשומת הלב שמוקדשת לשם הבמאי בטריילרים ופוסטרים – זה המצב).
לא ממש.
השם נולאן מצלצל לי מוכר, אבל אם תבקש ממני לשלוף סרט שלו מהמוח ]בין אם ראיתי ובין אם לא] אני לא מסוגלת לעשות זאת.
שמאלאן דווקא מוכר, ובלי למצמץ אני יכולה להצביע על החוש השישי, סיינס והכפר.
אבל זאת לא ההגדרה של סמאח.
סמאח הוא במאי שמשכמו ומעלה. כמו שרד פיש כבר אמר שם של סמאח על סרט הוא מספיק כדי למשוך את הקהל. סמאח הוא מישהו שיגידו על סרט "זה סרט שלו" וכבר אנשים ינהרו אליו ויצפו ממנו גדולות.
לדוגמה, אם אני מתנגד לזה או לא, סטיבן שפילברג.
אני לא טענתי שהוא סמאח.
אני דווקא כן חושבת שמספיקה האמרה "מהבמאי שהביא לכם את החוש השישי!" על הפוסטר כדי למשוך צופים לאולם, אבל יש לו שם נורא מסובך שהרבה אנשים נכשלים לזכור, אז אני לא בטוחה במאה אחוז שהוא נופל לקטגוריה של סמאח.
אני רק טענתי שבעוד שכריסטופר נולאן מצלצל לי מוכר בירכתי המוח, את שמאלאן אני "מכירה" היטב.
אני לא טענתי שהוא סמאח.
טוב, הגבתי לכל הפתיל, את פשוט היית האחרונה בו.
מה קשה לבטא בשיאמאלאן? אפילו לכתוב באנגלית – Shyamalan. לא משנה, לא כל אחד חייב להיות גאון ב… Nameology.
אני לא חושב שהשם שלו זה מה שימנע ממנו להפוך לסמאח אם וכאשר. הרי אנשים עדיין מסוגלים לזהות את ה… מבנה של השם שלו, נכון?
הגעתי לעוד מסקנה על שניהם:
בשנים מאז "החוש השישי" ו"ממנטו", כל אחד מהבמאים התקדם, אבל נולאן עשה סרטים טובים, ושיימאלאן ניסה לשחזר את החוש השישי, מה ש- איך לומר- לא ממש הצליח לו.
נולאן מבסס את מעמדו לאט יותר אבל עם סרטים טובים, ושיימאלאן מבסס את מעמדו כאחד שעושה חרא סרטים. כל זה יביא בעתיד לנפילה של שיימאלאן, בעוד נולאן ימשיך להתקדם.
זה אומר משהו על יכולת הניבוי של הנוכחים
חבל שלא הכנסתם לסקר הקודם את פיטר ג'קסון.
פיטר ג'קסון לא היה אז במאי מתחיל.
חוץ מזה, עברו רק שלוש שנים.
זאת ההיסטוריה שהופכת אנשים לסמאחים, ושלוש שנים זה מעט מדי. בינתיים, זה שמלאן שהגיע הכי קרוב. נכון שהסרטים שלו, אה, שרויים במחלוקת, אבל הוא עשה הרבה סרטים, שכל אחד מהם עשה הרבה כסף, והפך לשם שבפני עצמו מייצר הרבה באז ומשמש כנקודת מכירה חזקה לסרטים. אם הסרטים שלו רק היו טובים, הוא היה סמאח של ממש.
עברו ארבע שנים וארבעה חודשים.
איך שהזמן רץ.
''שר הטבעות'' זו הסטוריה.
למרות שבקינג קונג הוא התחיל לחוש תצמו, חרג מהתקציב ב20 מיליון דולר ועשה סרט של 3 שעות שהיה אמור להיות שעתיים. שלא לדבר על זה שהוא העיף את הווארד שור, שהוא מלחין מעולה ואליל שלי.
ו*בכל זאת* פיטר ג'קסון לא נכלל בסקר הקודם.
אני אמרתי שהוא אמור היה להיכלל?
בעצם, לא.
אז למה התחלת לדבר כאן על פיטר ג'קסון? מה הוא קשור? חסה זה טעים.
בשטחים?
כי אמרת ש-3 שנים זו לא היסטוריה וטענתי ששר הטבעות זה כן,
גם אם זה רק 3 שנים.
על קינג קונג התחלתי לדבר כי הייתי חיי בלהוציא את זה איפשהו.
הנה איפשהו
כתבה מספר 3050
פיטר ג'קסון עשה סרטים עוד לפני 'שר הטבעות',
כך שגם במקרה שלו, שלוש שנים הן לא היסטוריה.
מצד שני
שלוש השנים האלה הספיקו לו להפוך מבמאי כמעט אלמוני מחוץ לניו זילנד לסמאח הוליוודי.
סמאחי הסקר הקודם
להגיד את האמת, עשיתי ניתוח רציני לגבי הישגיהם של משתתפי הסקר הקודם בשנים שחלפו. אפשר לציין שחלקם אמנם יצרו סרטים טובים/רווחיים/יוצרי באזז, אבל רובם התקשו להתעלות על הסרטים שיצרו לפני הסקר, או אפילו להשתוות אליהם. בקצרה, לפי המיקום בסקר הקודם:
טוד סולונודז היה הפחות-מוכר והפחות-מסחרי מכל הבמאים באותו סקר. שני סרטיו הראשונים אמנם יצרו באזז, אבל לא הרוויחו הרבה כסף, וההישגים העיקריים שלהם היו מול המבקרים (93% ו-81% עגבניות בהתאמה). שני הסרטים שסולונדז עשה מאז, 'אגדות וסיפורים' ו'פלינדרומים' המשיכו לא לעשות כסף (ולמעשה הכניסו יחד בארה"ב פחות מאשר 'אושר'), אבל גם איבדו בדרך את אהבת המבקרים (54% ו-42% עגבניות בהתאמה). סולונדז אמנם שימר את אהדת המשוגעים-לדבר, אבל הוא נראה יותר ויותר כמי שיישאר בשוליים וימשיך לחזור על עצמו, ולא כסמאח חדשני.
לפניו בסקר ההוא היה סם מנדז, שהיתה לו בהחלט התחלה שקשה להשתוות אליה: סרטו הראשון 'אמריקן ביוטי', זכה באוסקר, הרוויח פי 8 מתקציבו, הגיע ל-89% עגבניות ומדורג עד היום בין חמישים הגדולים בימד"ב. לשחזר את זה קשה, אפילו בלתי אפשרי, אבל לפחות בסרט הבא של מנדז נראה שהוא שומר על הגחלת. "הדרך לפרדישן" התמודד על אוסקרים, היה אהוד על המבקרים (83%), ואפילו הכניס מעל 100 מיליון דולר בארה"ב (לא מעט לסרט אפל ואיטי המבוסס על קומיקס). כעת עבר מנדז לסרט על המלחמה בעיראק, שנראה מתאים מאוד לבמאי העוסק ב'רוח האמריקאית'…. אבל זה לא הצליח. "ג'ארהד" היה נפילה גם בקופות וגם אצל המבקרים (60%) ונשאלת השאלה אם מנדז גמר את הסוס או שזו נפילה זמנית בדרכו למעלה. בכל מקרה, הוא עוד לא אמר את המילה האחרונה.
זאת לעומת הצמד שדורג לפניו, האחים וושאובסקי, שאני מניח שאף אדם שפוי כבר לא אומר את שמם ואת המילה "סמאח" באותו משפט [1]. בעוד שהמטריקס היה סרט אקשן רווחי ומצוין, שאפילו קיבל חום מהמבקרים (88%, לא תאמינו), הרי שההמשכים פישלו בגדול, גם אצל הקהל הרחב, והאחים ו. לא יהיו לעולם סמאחי אקשן אמיתיים.
מקום אחד קדימה מדורגים שניים מהמעניינים בבמאי הסקר. ספייק ג'ונז הוא אולי הבמאי שסרטו השני – אחרי הסקר – היה הכי דומה בהישגיו לראשון. 'אדפטיישן' זוכה לאותו ציון בימד"ב ולכמעט אותו ציון בעגבניות כמו 'מלקוביץ', הרוויח בדיוק כמוהו ואפילו הגיע לגמר סרט השנה של עין הדג. אבל הצד השני – ותמיד יש צד שני – הוא שג'ונז לא עשה שום דבר פרט לסרט הזה, וזה אומר שהוא לא ביים כלום בלי צ'רלי קאופמן – בעוד שקאופמן כבר יצר שני סרטים מופלאים בלעדיו, והזניק עוד שני במאים לקדמת הבמה (ראו הסקר לעיל), בעוד שג'ונז לא עשה לבד שום דבר מבריק פרט לקליפים. את התשובה לחידת ג'ונז נקבל אולי ב-2007, כשצפוי סוף סוף לצאת סרטו הראשון בלי צ'רלי. עד אז…. נחכה.
כריס נולאן הוא סיפור אחר. היה קשה לעמוד ברמת הציפיות אחרי "ממנטו" וקשה לומר שהוא הצליח להתעלות על סרט נפלא זה, אבל שני הסרטים שיצר זכו בביקורות טובות ובהישגים בקופות – במיוחד השני שביניהם, "באטמן מתחיל" שיצר אצלנו את המושג איב"י, השתחל לסקר סרט השנה ומדורג ב-100 הראשונים של ימד"ב. השאלה הגדולה היא האם אפשר להרגיש אצל נולאן באיזו טביעת אצבע המאפיינת סמאח אמיתי, או שהוא סתם במאי שעושה סרטי טובים? לזמן פתרונים.
הפדיחה הגדולה באמת של הסקר הקודם היא זוכה המקום השלישי, גאי ריצ'י. בתקופת הסקר, הוא היה אחרי הסרטים התאומים שלו, לוקסטוק וסנאץ', שלא זכו אולי לאהדת המבקרים, אבל הקהל אהב בגדול. אחרי הסקר, הוא יצר את "סחף חושים" -מועמד רציני בראזי ובעל הציון 3.8 בימד"ב (ו-6% עגבניות טריות!), וסרט חדש בשם 'ריבולבר' שעוד לא יצא בארה"ב, אבל הביקורת עליו בינתיים רק מעט טובות יותר מהקודם. האיש כנראה ידע לעשות רק סרט אחד, ועשה אותו פעמיים.
במקום השני בסקר הקודם זכה מ. נייט שאמאלאן. שאמאלאן הוא אולי המיינסטרימי ביותר מכל המועמדים דאז, והגיע לסקר אחרי סרט אהוד מכל הכיוונים ("החוש השישי") וסרט אהוד הרבה פחות ("בלתי שביר"). מה שניתן להגיד עליו שהוא שהוא ללא ספק חזר לתלם עם "סיינס", שהגיע קרוב מאוד לישישה השוחה גם בהכנסות וגם בביקורות (76%) וגם הדגיש את סגנונו הספציפי של מ. זה הצליח הרבה פחות ב"הכפר", מכל הבחינות (מבחינה ביקורתית – ממש נפילה, 43%), אבל עדיין קשה לדעת אם זו נפילה זמנית או סימן לכך שנגמר מה שיש לו להגיד.
אחרון חביב – הזוכה הגדול בסקר הקודם – הוא דארן בן-אהרון, שמאז… לא הוציא כלום, ולכן לא איכזב.
[1] מעולם לא הייתי שפוי.
וואוו
אני לא מאמין שהאחים וושאבסקי ו מ. נייט. שאמאלאן היו בסקר הקודם… אחח היו זמנים… כל כך קיויתי שלושתם יהפכו לסמאחים גדולים במקום ג'ורג' קלוני שמשום מה מוביל בסקר הנוכחי…
ולגבי הסקר הזה,
קודם כל הרשו לי להעיר בשמחה בניגוד לסקר הקודם, שהיה על טהרת המין הגברי, כעת לפנינו סקר ובו שתי נשים במאיות. מסתבר שחל שינוי בעולם, הא?
וכעת, כמה אש"כים להשכרה למי שרוצה להתלונן: אלחנדרו אמנאבאר (האחרים), פרננדו מיירלס (עיר האלוהים, הגנן המסור), ניקי קארו (לרכב על הלווייתן, ארץ קרה), מארק פורסטר (מונסטר בול, למצוא את ארץ לעולם-לא), אריק ברס (אפקט הפרפר). תיהנו!
ניטפוקי אש''כים (בלבולי ביצים?)
חוץ מאריק ברס, כל הבמאים שהזכרת עשו יותר משני סרטים כל אחד. במקרה של מיירלס וקארו, הסרטים האלה היו מקומיים וספק אם מישהו שמע עליהם או אם אפשר למצוא אותם אפילו באוזן השלישית, אבל אמנבאר עשה חוץ מ'האחרים' גם את 'הים שבפנים', 'פקח את עיניך' ו'תזה', כך שבמאי מתחיל הוא לא. מארק פורסטר עשה לפני 'מונסטר בול' סרט בשם 'Everything Put Together', והסרט הבא שלו, 'הישאר' מגיע לארץ בשבוע הבא.
ו'אפקט הפרפר' הוא סרט מחורבן.
ניטפוקים לניטפוקים:
לגבי מיירלס וקארו, אתה בעצמך מודה שלא מדובר במשהו שבאמת צריך לשנות בתמונה. גם אצל ארונופסקי רשומים בימד"ב כל מיני סרטים קצרים שהוא עשה בתיכון. אז זה לא אותו דבר, ובכל זאת. את אמנבאר ופורסטר אני מוכן להוריד מניטפוקיי.. ואפקט הפרפר אכן מחורבן, אבל רבים אהבו אותו.
לא דיברתי על סרטים קצרים
אלא על סרטים באורך מלא.
אפקט הפרפר מחורבן? מוזר לשמוע את עורך האתר אומר את זה
מדוע? משום שדעת מרבית התגובות הייתה שהוא סרט טוב?
לא שזכור לי שהן אכן היו כאלה, אבל נניח?
מה מוזר בזה שעורך האתר אומר שאפקט פרפר הוא סרט מחורבן?
כי הרוב אהבו אותו (עובדה שהוא נכנס לסקר השנה)
כמות לא מעידה על איכות
או במקרה זה, על דעת יחיד. גם עורכי האתר זכאים לדעה חופשית.
מותר לעורך האתר להתנגד לדעת הרוב.
בעצם, זה משמח אותי כשזה קורה – זה מראה שאף אחד מהם (הרוב והעורך) לא הולך אוטומטית אחרי השני.
אני רק אמרתי שזה מוזר
וזאת דוגמה חיה לאפקט
הבעתי דיעה דומה במקום אחר באתר, ובכל זאת: ארונופסקי.
קלוני, לעניות דעתי, כבר לא צריך להוכיח את עצמו כבמאי. כרגע הוא עדיין בשלב שבו הוא עוד רוצה לשחק בכל הצעצועים הקולנועיים שעומדים לרשותו, אבל אחרי שהוא ירגע קצת הוא יהיה אחד מבמאי-השוליים הכי טובים בארה"ב. העובדה שישנו גם ג'ורג' קלוני הכוכב קשורה רק לקלות שבו הוא יכול לגייס שחקנים ותקציבים.
"שמש נצחית" היה חווית הצפייה המספקת ביותר שלי מאז מגנוליה, אבל אני לא רואה את גונדרי משתחרר מהנישה שלו. אני מאמין שהוא ימשיך לעשות סרטים קטנים (יחסית) וחדשניים והוא יעשה אותם מצויין, אבל לא יותר מזה. כנ"ל לגבי קופולה שהיא עוד יותר אידיוסינקרטית מגונדרי.
אני לא מקנא בקלי. הוא צריך להתמודד עם תסמונת "תקליט שני" חמורה ביותר. עד שהוא ייצור סרט שיעמוד ברמה אחת עם ד"ד, הוא מועמד תחת סימן שאלה גדול. אה, ולשייך את עצמך לפרוייקטים של טוני סקוט זה לא צעד חיובי.
אני לא יודע מה רוב מרשל עושה כאן. בעיניי הוא טכנאי קולנוע בינוני.
אז אני נשאר עם תחושת הבטן שלי לגבי ארונופסקי. הפתיל על "רקוואים" רק מוכיח עד כמה הסרט הזה יוצא דופן. אין כאן שני כוחות שווים יחסית, סרט וצופה, שמתמודדים זה עם זה. "רקוויאם" הוא סמיטריילר שנכנס בך במהירות 90 קמ"ש. הצפייה בו היא חוויה טוטאלית, פיזית לגמרי. מצד שני, לארונופסקי יש נטייה לפלרטט עם המיינסטרים, ואני מקווה ש"המעיין" יהיה יותר קמיוניקטיבי, כדי שקהל גדול יותר יחשף אליו.
תחושת הבטן שלי אומרת שאם ארונופסקי רוצה, הוא יכול לביים "אינדיאה ג'ונס" חדש לגמרי או "התפוז המכני" חדש לגמרי ולעשות את זה עם צבעים עפים. הלוואי שאני צודק.
הממ.
מצד אחד, שמש נצחית בראש צלול. מצד שני, פי. מצד שני, רקוויאם לחלום, מצד ראשון המין האנושי. הממ.
שני הבמאים עשו סרט מפעים, נפלא, שראיתי שוב ושוב ושאני אוהבת עד כלות. שני הבמאים עשו סרט נוסף מוצלח פחות. אבל בעוד רקוויאם הוא סרט טוב-אם-כי-מאכזב-בהשוואה, המין האנושי היה זוועתי למדי. נו, מה יהיה כבר עם המעיין?
זה לא רק המעיין
שני הבמאים מוציאים סרט חדש השנה. 'מדעי השינה' של גונדי ישוחרר בארה"ב באוגוסט (וזה גם ההימור שלי לגבי 'המעיין', אבל זה לא מסתמך על כלום). חוץ מזה, יש סרט של גונדרי שיוצא ממש השבוע, אבל הוא לא ממש נחשב.
מה שניסיתי לעשות זה להעביר, באופן מעודן, את הבחירה שלי.
אבל כנראה עוד לא התאוששתי מספיק לדברים מורכבים כאלה. לא שאני מתכוונת להגיד לא לסרט טוב של גונדרי, לו אחד יוצע לי, כמובן.
גור ורבינסי
שלישיית "שודדי הקריביים" ו"החזאי", לא הוצג בארץ אך מומלץ מאד.
אבל אני הצבעתי לסופיה..
ניסיתי להתעמק בזה.
האם בשלישיה אתה מתכוון לשני סרטי שודדי הקאריביים (למה אף אחד לא אמר לי שהשני יצא? מה כבר צריך לעשות בשביל קצת צומי?) ו"החזאי", ששלושתם לא הוצגו בארץ אבל מומלצים? או לשלושה סרטי שודדי הקאריביים, שאז אני רוצה את הדלוריאן (בהשאלה – רק לקפוץ לפגוש את גיליאם ואני מיד מחזירה), ו"החזאי" שלא הוצג בארץ אך מומלץ, ואז… אני מצטערת, מוקדם מדי בבוקר בשבילי. אני אנסה שוב בהזדמנות.
יש שלושה סרטי 'שודדי הקאריביים'
שני ההמשכים צולמו ביחד. השני ייצא ביולי השנה, והשלישי – במאי של השנה הבאה.
למה באמת גור ורבינסקי לא בסקר?
לא מגיע לו קצת כבוד אחרי הצלצול ושודדי הקריביים?
בראש הסקר כתוב במפורש:
"המועמדים בסקר הם יוצרים מבטיחים שביימו עד היום לא יותר משני סרטים".
לגור ורבינסקי יש יותר.
באסה
לא בטוח שהוא יסכים איתך.
בראד בירד. סופא - על היה פיסה של גאונות אמיתית.
וגם הדיבוב של עדנה, כמובן.
אש''כים! אשכ''ים!
ואלו שמות של כמה במאים צעירים, אשר לא קיבלו ראת הכבוד להיכנס לסקר:
•ג'יימס וונג ("המסור"). עושה רושם של ווס קרייבן החדש.
•דיויד גורדון-גרין ("כל הנערות האמיתיות"). אולי לא כל כך ידוע בשאר העולם, אבל באמריקה האינדית הוא אמוד מוערך.
•טרוי דאפי ("הקדושים מבוסטון"). לפני כמה שנים אנשים אמרו שהוא יהיה טרנטינו החדש. אני לא כל כך בטוח.
•אד נורטון ("לשמור אמונים"). שחקן מדהים ומוערך, והמאי לא רע בכלל לעת הצורך.
•וינסנט נטלי ("קיוב"). לא עשה שום דבר מעניין כבר המון זמן. אבל היי, הבנאדם עשה את "קיוב" הגאוני, אז יש למה לצפות.
•נמרוד אנטל ("קונטרול"). עשה אמנם רק סרט אחד, אבל כשהסרט הזה הוא "קונטרול", אפשר להגיד שיש לו את זה.
•טומי לי ג'ונס ("3 הלוויות של מאלכיאדס אסטרדה"). שחקן ותיק אמנם, אבל במאי מרתק וחדשני. סמאח בהתהוות על בטוח.
•קתרין הארדוויק ("13"). זה לא רק "13" המצויין, אלא זה גם "lords of downtown" הנהדר. חוץ מזה היא עושה סרט המשך לפסיון של ישו.
•ריצ'ארד לינקלטר ("חיים בהקיץ"). הבמאי הכי מגוון, בכל הרשימה הזו.
•אדוארד ברנס ("מדרכות ניו יורק"). קצת נעלם בזמן האחרון, אבל עדיין ביים כמה סרטים טובים מאוד.
ובטוח שכחתי עוד כמה… כולם מוזמנים להרחיב את הרישמה שלי ולהוסיף עליה.
כן, אבל השאלה של הסקר היא איזה במאי חדש עלול להפוך לסמאח.
אש''כים! אשכ''ים!
מסכים עם כמעט כל מי שאמרת, כשלריצ'ארד לינקלטר יש כבר לא מעט ברקורד..
הנה החבר'ה שלי:
• פיטר ברג – שחקן לא רע שהתחיל לביים. "the rundown" – טיפשי אך חביב למדי, ו"אורות ליל שישי" שלא הופץ מסחרי אבל קיבל ביקורות טובות. בכל מקרה הבחור מראה כישרון מבטיח, ולפי הימד"ב יש לו כמה סרטים חביבים בדרך.
• ג'י ג'י אברמס – אמנם הסרט הראשון שלו עוד לא יצא (משימה בלתי אפשרית 3) אבל לבחור יש כשרון רב. בימוי וכתיבה לסדרות (פליסיטי, זהות בדויה, אבודים).
• זאק בראף – גארדן סטייט היה פשוט נפלא לטעמי, והישג נהדר לפיצ'ר ראשון.
• "הסטיבים" – בושמי ומרטין, יצרו שני סרטים קטנים וצנועים. יש מצב לעתיד מזהיר בתחום. בושמי הצטיין בבימוי פרקים לאוז ולסופרנוס.
• ג'ון פברו – אהבתי את Elf וגם זת'ורה קיבל ביקורות לא רעות.
ובכלל, שחקנים שעוברים לבימוי עושים בדרך כלל דברים לא רעים בכלל.
מעניין את מי שכחתי…
זתורה די רע.
וגרוע מכך, מאכזב. ציפיתי ללא מעט, אחרי ג'מנג'י. וכאן חומרי הגלם היו יותר טובים. אבל הסרט יצא עציצי למדי.
זאתורה הרבה יותר טוב מג'ומנג'י.
ו'כוכב נולד' היא סדרה משובחת.
אם אתה כבר נכנס לזה,
אז 'נולד לרקוד' עדיף.
הי, ראיתי פרק וחצי של נולד לרקוד.
ונהנתי.
אבל הפרומואים הכי טובים
סרטים חביבים זה לא סמאח.
לטוב ולרע, סרטים של סמאח אמיתי אי אפשר באמת לתאר במילים כל כך נייטרליות…
אש''כים! אשכ''ים!
•דני סירקין – אחרי "למראית עין", יש לי ציפיות גבוהות מהבחור.
•בנט מילר – בכל זאת, מועמד לאוסקר על קאפוטה.
•ג'אד אפטאו – אחרי ההצלחה הביקורתית המפתיעה של "בתול בן 40", אולי מדובר בסמאח קומדיות בהתהוות.
לינקלטר וברנס ביימו יותר משני סרטים
אש''כים! אשכ''ים!
לינקלייטר לא רלוונטי, כי עשה יותר משני סרטים.
אד נורטון? "לשמור אמונים" היה ממש גרוע. הוא צריך להישאר שחקן.
קת'רין הארדוויק היא בהחלט מועמדת ראויה, ולטעמי היתה צריכה להיות בסרט במקום פאטי ג'רקינז.
אבל כל האחרים הם במאים שהוציאו ממני את השאלה "מי?" וזה ממש לא מועמדים לסמאחים עתידיים (בטח לא כמו אלו שבסקר).
אש''כים! אשכ''ים!
איך לא חשבתי על זה. ריצ'ארד לינקלטר. אם סורק אפלה יצא לו טוב, הוא יהיה הסאמח הבא. אבל אני בחרתי בפול האגיס. עוד לפני שידעתי שהוא יזכה בסרט הכי טוב. יש לו עתיד.
יש לו גם עבר.
לינקלייטר עשה עד היום די הרבה סרטים, שלפחות ארבעה מהם יכולים להיות מוגדרים, אם רוצים, כיצירות מופת. זה קצת כמו להגיד שג'ון סיילס יכול להיות סמאח – זה שהוא לא מוכר לא אומר שהוא לא מבריק וייחודי.
או שבשביל להיות סמאח צריך להיות גם מפורסם ומוכר (וזה בהחלט ייתכן)?
למען האמת, לא ראיתי אותו.
אבל כן ראיתי את "בין לילה", הסרט הדוקומנטרי על יצירתו.
הסרט הזה, הוא כנראה הסרט הדוקומנטרי המרתק והטוב ביותר שראיתי בחיי (יחד עם "אבודים בלמאנשה". אולי). הוא מטריד, והוא מרתק, והוא הראה לי צד חדש ואפל שלא הכרתי מתוך תעשיית סרטי הקולנוע בהוליווד.
נכון, יש בו קצת רשעות, והיה אפשר להפחית קצת את מספר הדמויות השוליות שריצדו על המסך. אבל חוץ מכך, זה אחד הסרטים המטרידים ביותר שראיתי, וטרוי דאפי הבמאי מצתייר כמו אורסון וולס של שנות האלפיים: ציני, מגעיל, מוכשר המורכב אמנם, אבל עם נטייה להרס עצמי ולדיכאון, ששולט באופן מוחלט בכל הסובבים אותו ומתעלל בהם כשאשר הם מתנגדים לו. ממש אנטי-גיבור קלאסי, רק בצורה הרבה יותר אותנטית.
סרט מרתק, רק חבל שאף אחד לא ראה אותו חוץ ממני.
למען האמת, לא ראיתי אותו.
נשמע מעניין ומרענן, אני אשיג אותו, אולי הוא יתחבב עליי קצת יותר מהסרט עצמו ^_^
אש''כים! אשכ''ים!
• זה ג'יימס -וואן_ לא וונג. וונג הוא החצי הראשון של הצוות המהולל ג'יימס וונג וגלן מורגן שנתנו לנו כמה מהפרקים היותר טובים של תיקים באפילה, את 'יעד סופי' הראשון והשלישי ואת הסדרות המצויינות Space: Above and Beyond" 'והאחרים'.
את שני הג'יימסים לא נראה לי שאפשר להגדיר בלי החצי השני שלהם, התסריטאי הגאוני.
• הקדושים מבוסטון הוא עדיין סרט מצויין (Well, "Name one thing you're gonna need this stupid f$%king rope for." ) אבל לא נראה לי שייצא עוד משהו. נראה שאפילו ביטלו את ההמשך.
• וינסנזו נטלי. יש באמתחתו הרבה סרטים אבל ביניהם גם PSI Factor הלא רעה ו-Cypher המצויין. סמאח עולה הוא לא אבל הוא עשה כמה דברים טובים.
אף אחד
אף אחד מהם. הקולנוע מת, נשארו רק הסרטים.
הקולנוע מת?! מי הרג אותו?
מי ירה בו?
מגי סימפסון
שיט, הימרתי על סמית'רס
הנה הלך הסימפסורון.
לא נורא
מחר יהיה עוד אבוקדו.
לא נורא
כן, אבל מי שיבדוק את רשימת הסרטים שהוקרנו בשנת 61 (קישור ביומית), יגלה שהמצב קשה, וזמין לנו רק "המנגו האחרון".
אכן זמנים קשים מזומנים לנו
מי ישורנו כיצד נשרוד?
כנראה שנאלץ לחלוק כולנו במנגו אחד ולקוות לטוב.
אם בלילה פול האגיס לוקח את האוסקר זה יכול להביא לו ניצחון בסקר?
רק בשביל זה שווה לזכות באוסקר.
אחד הסקרים היותר קשים של הזמן האחרון
דבר ראשון, כי מאוד קשה לי להפריד בין מה הייתי רוצה שיהפוך לסמאח לבין מי שבאמת יש לו את הסיכויי להפוך לאחד. בעיניי, קלי, גונדרי וארונופסקי עשו יצירות מופת מהם אני נהנה כל פעם מחדש, ובאמת הייתי רוצה שהם ימשיכו ליצור בכזאת רמה ויקבלו את ההכרה הנדרשת. הבעיה, שקשה לי לראות אותם הופכים לסמאחים בעלי שם עולמי. כמו כן בראד בירד גם מצויין, אבל יוצר סרטי אנימציה נהיה סמאח? זה כבר קרה? פול האגיס גם כן נהדר, ומי יודע- אולי עכשיו עם האוסקר ביד עוד יהיה לו סיכוי. אבל מי שנראה לי הכי מבטיח מבין הרשימה הוא קלוני (ראיתי בנתיים רק את וידויים, את לילה טוב אני מתכנן לראות)- נראה כי אוהבים אותו, הוא מקבל מועמדויות שונות ונראה לי שבאמת יש לו סיכוי.
וולט דיסני? הייאו מיאזאקי?
וולט דיסני הוא דווקא דוגמא בעייתית.
בשביל להיות סמאח אתה צריך להיות במאי. דיסני לא היה כזה – לא באף אחד מהסרטים באורך מלא שיצאו מהאולפן שלו, בכל מקרה (אם אתה כולל סרטים קצרים אני יכול להביא בשליפה שמות של ארבעה-חמישה סמאחים גדולים ממנו, לפחות אחד מהם עבד באותה תקופה שבה דיסני ביים).
דיסני היה בעיקר מנהל. אין מה לזלזל בזה, גם בשביל זה צריך כישרון (והרבה), אבל לא על כישורי הבימוי שלו קם האולפן שקרוי על שמו. אלה היו כישורי הבימוי של אנשים אחרים.
אם אתה מחפש דוגמא עדכנית לסמאח כזה – לך (עם האוסקר) על ניק פארק.
אני חושב שלמה שדיסני עשה בסרטים שלו
היו קוראים היום "בימוי".
יכול להיות, עדיין אנשים אחרים קיבלו על זה את הקרדיט.
וכאמור, כשאולפני דיסני הפיקו את הסרטים באורך מלא שלהם, האיש עצמו לא צייר בהם *כלום* – אני לא מדבר רק על פריימים, אני מדבר על סקיצות, סטורי-בורד, נאדה. שום דבר.
צודק בהחלט
כנראה, אבל אני בטוח שגונרס ווונדר וומן יהיו יצירות מופת, כמעט כמו שאני בטוח שהוא ויצירותיו לעולם לא יופיעו בסקר של עין הדג…
איזה מזל שפאטי ג'נקינס לא גולשת ב''עין הדג'',
היא היתה ממש מתבאסת.
ובמחשבה שניה, קצת יותר ברצינות:
אני לא ראיתי את מונסטר, אבל מהעובדה שהגברת הנ"ל לא קיבלה אף קול, אני מניח שכל הסרט – גם ההופעה של שרליז תרון בו, *וגם* כל השאר – זכו להערכה מעבר למגיע להם.
האם בכלל יש מישהו שראה את מונסטר וחושב אחרת – שזה היה סרט טוב במיוחד?
הסרט לא היה משהו.
משהו בכל ההפקה הריח כמו סרט טלויזיה.
מה שלא גורע ולו במאום מההופעה של ת'רון. אוסקר מוצדק בהחלט.
אכן סרט לא משהו.
אבל ת'רון טובה וכריסטיה ריצ'י (כרגיל) מצוינת.
אני תוהה איזו מילה במשפט הזה זעזעה אותי יותר:
האחרונה, או זו שלפניה.
שאני אבין:
אתה חולק על כך שכריסטינה ריצ'י שחקנית מצוינת? כי אם כן, הביאו את הבוץ – הולך להיות פה קרב.
מחר בארגז החול בגן של אמא שלי, נונין נגד דן ברזל!
קרב הענקים, הביאו שקיות שקופות להגנה!
סתם שאלה, אתם יכולים גם להתגושש בבוץ, לא רק להטיח אותו? בשביל הרייטינג, אתם יודעים.
כריסטינה ריצ'י, על אף שיק קצת אפל והרבה חן, היא שחקנית ממוצעת ומטה. הסרט הזה לא יוצא דופן.
לא לחינם לא הזכרתי אותה בביקורת שורה שלי.
אני מתאמץ בכל הכח להזכר בהופעה מרשימה שלה ולא מצליח.
משפחת אדאמס, כמובן
חוץ מזה לא ראיתי אותה במספיק סרטים בכדי לחוות דעה.
אני יכול...
סופת קרח – סרט מצוין של אנג לי. ריצ'י עושה דמות נהדרת, מרגשת ושונה לגמרי מהדמויות הקריפיות הרגילות שלה.
באפאלו 66 – סרט חביב למדי של וינסנט גאלו, וכאן דווקא הוא בתפקיד המופרע והיא בתפקיד 'כל אמריקאי'.
ההפך ממין – סרט 'קטן' וחמוד שהיא מחזיקה ממש לבד על הכתפיים.
דור הפרוזאק (Prozac nation) – סרט לא רע על הפרעה נפשית, שסובל מתסריט בעייתי, אבל ריצ'י עושה בו דמות מרתקת.
פקר – גם כן סרט די בינוני, אדל הדמות שלה בהחלט זכירה.
אז נכון, מי שראה את ריצ'י רק בסרטי הפלוס-מינו מיינסטרים שלה – סליפי הולו, או 200 סיגריות, אולי חושב שהיא יכולה לעשות רק תפקיד אחד. אולי.
ב''ההפך ממין'' היא לא משחקת שוב את וונדסדיי?
תגידו, אני היחיד שחושב,
ש"דור הפרוזק" הוא סרט מגוחך, מקושקש, צעקני ומביך. אני לא מכיר כל כך את ריצ'י, ואפילו את שני האדמסים לא ראיתי (אם כי ראיתי את "סופת קרח" המופתי, שבו היא די שולית עם התפקיד שלה ולא עשתה עלי רושם מיוחד, וגם את "באפלו 66", שדווקא בו היא הייתה לא רעה בכלל), אבל אם היא נתנה יד לכזה פרוייקט מחורבן בשיא הקריירה שלה, אני לא יכול לחשוב מה היא עוד עשתה אם עצמה בסרטים אחרים. והיא עוד הייתה אחד מהדברים היותר טובים בסרט.
זוועת עולם
שאני אבין:
כדי לזכות בתואר "שחקנית מצויינת", עליה להיות מסוגלת לגלם בהצלחה יותר מדמות אחת.
אז נסכם שהיא וונסדי מצוינת?
בשמחה.
הו לא! שוב המילה הזו!
ריצ'י?! מצויינת?!!
כשהיא הייתה בגיל חד ספרתי היה לה את החן הקריפי שלה בשני סרטי "אדאמס". מאחר והדמות מבוססת על *ביטול* ניואנסים ורגש, זה לא משהו שמצריך כשרון מעבר ליכולת של שחקני סיטקום בינוני, אבל זה בהחלט היה חינני מאוד.
משם ואילך היא רק הוכיחה ששחקנית אמיתית היא לא. הדבר הכי קרוב שלה להופעה סבירה היה ב"סליפי הולו" ו"פקר", מאחר ושניהם סרטים טראשיים במתכוון, והמשחק המצועצע שלה התמזג שם היטב באווירה.
אך בשלל סרטים אחרים היא הוכיחה, מעבר למשיכה אוטומטית ונלעגת קצת לכל מה שמריח מאינדי, חוסר כשרון מהותי. השיא הוא "האיש שבכה", אך גם ב"מונסטר" היא מצליחה לגלם דמות מקרטון (אני אשאיר לקורא להחליט האם לנקד את המילה בחולם או בשורוק).
בשבילי, השם "כריסטינה ריצ'י" ברשימת השחקנים של סרט כלשהו הוא בדרך כלל תמרור אזהרה.
אני לא מסכימה.
לגבי התפקיד שלה באדאמסים, לפחות. כן, רוב הסרט היא לא מפגינה רגש, אבל היא לא קפואה – היא מבצעת דיאלוג שייקספירי לא רע בכלל, ועם הרבה רגש. היא מחייכת את החיוך הכי שטני, צמא דם ומפחיד שאי פעם נתקלתי בו בקולנוע. לרגעים מבליח שם משחק נפלא, לא בינוני.
ב''באפלו 66''
היא מעולה. חוץ מזה היא מושלמת. הו כריסטינה.
הא הא! קרטו??ן! הא!
נראה לי שאני מסכימה איתך.
עד עכשיו לא פירשתי את זה כחוסר יכולת משחק יוצא-דופן, אלא כ"לשחק את אותה דמות בכל סרט שהוא" (כלומר משהו שהרבה שחקניות צעירות עושות). אבל כשאני חושבת על זה שוב, ה"דמות" שלה באמת מזוייפת ומעיקה במיוחד.
טוב, מה לעשות,
נסכים לא להסכים.
כי בעצם אין לנו כאן שום נקודות השקה. את "האיש שבכה" לא ראיתי, אבל לגבי השאר – דווקא מה שאתה מציין כהופעות טובות היו בעיני הפחות-טובות – בגלל שהן מאוד סטנדרטיות. לעומת זאת, ב'סופת קרח' היא מאוד רגשה אותי (למרות שזה אכן תפקיד קטן), שלא לדבר על באפלו 66.
ולכל מי שטוען שהיא משחקת את אותה דמות – האם אתם יכולים לתת לי קווים לדמות הזו? כי אני לא רואה הרבה דמיון בין התפקידים.
מה טראשי במתכוון בסליפי הולו?
יותר גרוטסקי מטראשי.
הסרט הוא מחווה מוצהרת
לסרטי האימה של אולפני Hammer:
http://en.wikipedia.org/wiki/Hammer_Horror
המחווה שלו לסרטים משנות החמישים והשישים נותנת לו גוון טראשי מכוון. אם "סליפי הולו" היה מנסה להיות סרט אימה בן זמננו, הוא לא היה מעז להיות חצי קומי וגרוטסקי כל כך. פעם זה עבד. היום זה נראה חצי פארודי. זה מורגש בסטים המלאכותיים (כל הסרט צולם באולפן, וזה מודגש פה ושם בכוונה), במשחק המוחצן והגרוטסקי, בקיצוניות של הדמויות ובדיאלוגים החצי מצחיקים.
אני לא מסכים.
כלומר, על הגרוטקסיות של הסרט אני לא מתווכח, אבל מחווה? אני חשבתי בזמן הצפייה שברטון עשה מעין משל; מעין גירסה חסרת קלישאות לסרט אימה עלום שם משנות ה-60, בלי קשר למחוות קולנועיות כלל. למעשה, כשאני חושב על זה, חוץ מב"הפלישה ממאדים" (שהוא למעשה, מחווה אחת גדולה של ברטון לסרטםי של אד ווד), באף אחד מהסרטים של ברטון אין מחוות, או נסיון ליצור קריצות לז'אנר ועוד שאר דברים שרק מסרסים את הרגש ואת העלילה לטובת 'מתמטיקה' וחכמולוגיות מעייפת*.
למעשה, זה אחד מהדברים שעושים את ברטון לאחד הבמאים האהובים עלי. הסרטים שלו כל כך פשוטים, וכל כך חפים מפלצנות ומקריצות מבלבלות, כך שמה שהצופה מקבל זה הנאה ורגש נטו, ללא שום דברים אחרים. וזה נפלא, פשוט נפלא. ומבחינתי, ככה צריך לעשות קולנוע.
(ומצד שני, כשברטון רצה לעשות מחווה לאד ווד, הוא עשה את "הפלישה ממאדים". סרט שהוא כולו מחווה ארוכה ומשעממת לבמאי אייטיזי עתיק, ולא שום דבר אחר מעניין. יכול להיות שזו הסיבה שזה הסרט הכי גרוע שלו)
*-דעתי. דעתי
אייטיזי?
אה, ועוד וואן ליינר – "לא ראית את צ'ארלי והשוקולדה עדיין, נכון?"
אני לא מסכים.
דווקא בתוספות של סליפי הולו בדי וי די ברטון אומר שהוא וג'וני חשבו על סגנון המשחק לדמות של איכבוד והגיעו למסקנה שהוא יהיה מחווה לסרטי האימה של אז.
כשראיתי את סליפי הולו בפעם הראשונה (וגם בשנייה) שמתי לב רק למרכיבי האימה (שבאמת היו מפחידים נורא) אבל בצפייה שלישית ורביעית הסרט יותר מצחיק ממפחיד (ובאמת עושה רושם שהוא בכלל פרודיה).
חבל על המילים
כנס לגוגל הקרוב למקום מגוריך, הקלד "Sleepy Hollow Hammer" וקבל את שלל הראיונות בהם טים ברטון נטול הקריצות והמחוות מצהיר בפה מלא שהוא רצה לעשות מחווה לסרטים של Hammer.
עוד סדר בבלאגן: "הפלישה ממאדים" הוא לא מחווה לאד ווד, אלא לסרטי המד"ב הישנים של שנות ה-50; אד ווד נפטר ב-1978, כך שלשמחתו הוא לא הספיק לחוות את האייטיז; וברטון מכור לקריצות ומחוות. הוא עשה קריירה מזה. אפילו הסרט הראשון שלו, "וינסנט", הוא כולו מחווה אחת גדולה לאדגר אלן פו.
חבל על המילים
החלליות בפלישה ממאדים דומות מאוד לאלה מ"תכנית 9 מהחלל החיצון", כך שאולי בכל זאת יש קריצה גם לאד ווד. מצד שני, יכול להיות שאד ווד פשוט העתיק את ה"טכנולוגיה" שהייתה נפוצה באותה תקופה. אחרי הכל, חלק מהבי-מוביז (או במקרה שלו, סי-מוביז) היותר מושמצים משנות ה-50 היו של ווד. אגב, הפלישה ממאדים מבוסס במקור על סדרת קלפים המעוצבים כמו פוסטרים של סרטי פלישה ישנים.
מה שכן, אין ספק שטים ברטון אוהב להכניס מחוות, כולל לסרטים שלו. בסליפי הולו, לפי ימד"ב, הקטע בו איכבוד קריין רוכב הפוך על סוס, הוא מחווה לסרטון מצויר של דיסני על פי אותו סיפור. צ'רלי בממלכת השוקולד, מלבד הקריצות הברורות לאודיסאה בחלל ופסיכו, כולל גם קריצה למספריים של אדוארד (כשווילי וונקה מחזיק מספריים ביד בתנוחת אדוארד). בזכות העבר (והווה) של ברטון כאנימטור, אני אוהב לחשוב על צ'רלי כסרט שצויר בעזרת מצלמה. יש בו הרבה אלמנטים, בין השאר בובת התצוגה בניו יורק ומשאבת השוקולד, שמאוד מזכירים סרטונים ישנים של דיסני ולוני טונס.
איכבוד קריין בסרטון של דיסני הוא בכלל תופעה בפניי עצמה
הוא גבוה ודק עם אף ענקי וצמה קטנה מאחור וכשהוא הולך נראה כאילו כל אחת מהגפיים שלו הולכת בשביל עצמה ואין בכלל קשר ביניהן.
דע איפה אתה נמצא:
כתבה מספר 2058
אה. טפשי מצדי. נא לראות את שאלתי כמבוטלת.
חרא סרט. אין מילה אחרת. פשוט סרט רע.
ונימוקים? אני? נו, אולי אחר כך…
נימוקים זה לנמושות!
סתם. ראיתי את הסרט בקטעים, בתנאים מחורבנים, בצבא ופעם אחת לפני הקפצה.
בכל מקרה, הדבר היחידי שאני באמת זוכר ממנו הוא משחק מצוין. כל השאר דיי לא משהו.
ובמחשבה שניה, קצת יותר ברצינות:
לא סרט טוב במיוחד, אבל סרט טוב – זה כן.
איי, אאוץ, די עם העגבניות האלה, לא על הראש!!
ג'ורג' קלוני
עד עכשיו שני סרטים, אבל איזה שני סרטים. וזו אחת הפעמים הבודדות שטעם הרוב וזה שלי משתווים. סוג של משהו.
הפרכה של טעמו של הרוב, אולי?
(לא, אין לי שום דבר נגד קלוני כבמאי.)
כדאי להחיות את הסקר הזה שוב, לא?
אם כן, נראה לי שאלה יכולים להיות מועמדים טובים:
ניל בלומקאמפ (מחוז 9)
דייוויד מישוד (ממלכת החיות)
מת'יו ווהן (קיק-אס, אקס מן: ההתחלה)
דאנקן ג'ונס (ירח, קוד מקור)
מארק ווב (500 ימים עם סאמר)
דייוויד ייטס (הארי פוטר 5-8)
טום הופר (נאום המלך)