רק ידידים

מאת
עכרור השלולית
– פורסם ב 18 בפברואר 2006Posted in: ביקורות

במקור: Just Friends
במאי: רוג'ר קמבל
תסריט: אדם 'טקס' דייויס
שחקנים: ריאן ריינולדס, איימי סמארט, אנה פאריס, כריס קליין, ג'ולי הגרטי, כריס מרקוט

החיים לא הוגנים. כולנו נתקלים בזה על בסיס יומיומי, אבל זה לא אומר שקל להתמודד עם זה. להפך: מרירות מסוימת מכך שהעולם אינו מושלם היא מנת חלקם של כל היצורים בעלי התודעה (חוץ מאלה שנמצאים בתעשיית הפרסום). אפשר להתעלם מזה, כשהעולם סתם לא הוגן באופן כללי. אבל כשהוא לא הוגן כלפינו אישית – אז זה באמת מרגיז. קחו, למשל, את כריס בנדר.

בגיל 18, כריס (ריאן ריינולדס, 'בלייד') הוא 118 קילו של אהבה. הוא שרוף על ידידתו הטובה מזה שנים, ג'יימי היפה והפופולרית (איימי סמארט). במסיבת סיום התיכון, הוא מציע לה לצאת איתו. הדבר הצפוי קורה: ג'יימי מסתכלת על כריס המכריס, ואומרת "בוא נישאר ידידים". כריס נעלב נורא מזה שבנות יפות בתיכון לא יוצאות עם בנים שמנים (ראו בפסקה הקודמת: 'החיים לא הוגנים'), ובו במקום בורח מהעיר (ראו 'לא קל להתמודד עם זה').

עשר שנים אחר כך, כריס השתנה: חי בלוס אנג'לס, ועובד כיועץ מוסיקלי, או מפיק תדמית, או להפך. עכשיו הוא רזה, ולפיכך אוטומטית גם מצליח, חלקלק, ומשיג בחורות בלי למצמץ. אבל – הפתעה! – חייו של כריס עומדים להשתנות שוב, כשהבוס שלו מצווה עליו להפיק את האלבום הבא של סמנתה ג'יימס (אנה פאריס). סמנתה, או בקיצור סם, היא קריקטורה מהלכת של כוכבת פופ מצליחה בימינו: חוסר כל כשרון מוסיקלי היה מוכתר כצד הבולט באישיותה, אם טמטום חסר פשרות ומיניות פתטית לא היו בולטים עוד יותר. לצערו של כריס, סם גם "מאוהבת" בו – כלומר, נמרחת עליו עם כל החן וההתמדה של בולדוג שמצא משהו מסריח להתפלש בו.

כשהשניים טסים ביחד לפריס, המטוס נאלץ לנחות נחיתת אונס, דווקא ליד העיר ממנה בא כריס. אחרי עשר שנים, הוא חוזר הביתה, ונתקל שוב בג'יימי. נאמן לערכיו החדשים, כריס מחליט שהוא ישכיב אותה, רק בשביל הנקמה. אבל זה יותר מסובך ממה שהוא חושב. קודם כל, הוא צריך כל הזמן להיפטר מסם, הקרציה האולטימטיבית, שלא להזכיר את אמו המנג'סת, אחיו הקטן והמעצבן עד למאוד, וכל מיני דמויות משנה אחרות. שנית, למרות שכריס נהיה רזה ומצליח, הוא גם נהיה שמוק, וג'יימי לא אוהבת את זה. נסיונותיו של כריס לכבוש את ליבה ו/או גופה – גם הוא לא בטוח מה הוא רוצה – נתקלים בשורה של מכשולים, החל במחסומים מנטליים, וכלה בילדים עם מחבטי הוקי.

"אני בשוק שסרט על נושא כזה לא נעשה בעבר" – ריאן ריינולדס, בציטוט מתוך דף היחצ"נות המבדר של הסרט.

הנושא של 'רק ידידים' בהחלט נלעס כבר, אבל לא נמאס. קל להזדהות עם מישהו שנראה לא טוב בתיכון, וסוחב משקעים מזה עד היום, כך שלסרט יש פוטנציאל. אמנם, רוב הבדיחות בו נוטות להומור המעודן של "חה חה, מישהו נפל על הראש", אבל במצב הרוח המתאים, לראות את כריס ואחיו הולכים מכות, או את איילי חג המולד של סנטה קלאוס הופכים למלכודת אש קטלנית, זה די מבדר. לעומת זאת, יש בסרט כמה פאקים רציניים. למשל, העלילה.

"הסיפור היה נטבח חשוב מאוד בסרט" – ריאן ריינולדס

לדעתי לא מדובר בשגיאת כתיב תמימה, אלא בתת המודע של היחצ"ן, שגרם לו לכתוב "נטבח" במקום "נדבך". כי הסיפור באמת נופח את נשמתו קצת אחרי האמצע, בנקודה שבה העלילה של 'רק ידידים' מתחילה לרדוף במעגלים אחרי הזנב של עצמה. כריס חוזר לעיר הולדתו, מוצא את ג'יימי, מנסה לצאת איתה, מסתיר את זה מסם, רב עם אחיו. אחר כך הוא מנסה שוב, מסתיר שוב, רב שוב. ושוב, ושוב. גם עבור קומדיה טיפשית, הסרט לא מתקדם לשום מקום – כריס פשוט סובל עד שהוא יבין שהוא מניאק, ויעשה משהו בעניין. וחוץ מזה, שני השחקנים הראשיים עלו לי על העצבים.

"ריאן מצוין עם הדרך בה הוא מעביר את השורות שלו. אבל בשבילי מה שנדיר אצלו היא הדרך בה הוא מביא את הלב שלו ברגעים בהם הוא נחוץ. הוא מאוד נוכח" – איימי סמארט

עם כל הכבוד ליכולת של ריינולדס להעביר שורות (של מה, ולמה סמארט כל כך מרוצה מזה?), להביא את הלב שלו איתו בכל רגע (חיוני לתפקוד מחזור הדם שלו), ולהיות מאד נוכח בכל מקום בו הוא נמצא (הישג גיאוגרפי מרשים), בסך הכל הוא שחקן סתמי למדי. בתחילת הסרט הוא אהבל שמן; בהמשך הסרט הוא סתם אהבל. זהו, פחות או יותר.

"איימי סמארט היא אשה צעירה ויפה שגם מאוד נגישה. יש משהו נגיש אצלה שהופך אותה למיוחדת. אתה מרגיש שאפשר לגשת אליה" – ריאן ריינולדס

ממש כמו איימי סמארט, גם הדמות שלה היא – מה המילה? אה, כן: נגישה. אבל לא מעניינת, סתם מורה יפה, טהורה ונאצלת. היא כמעט לא יוזמת דברים, ומתפקדת בעיקר בתור משאת הלב של כריס. בסצינות בהן כריס אמור להיות המניאק והיא הנחמדה, הזדהיתי דווקא איתו. למשל, השניים יושבים בדיינר-נעוריהם, המלצרית (שזוכרת את כריס השמן מהתיכון) מביאה לו על דעת עצמה הר של פנקייקס, והוא מתעצבן. ג'יימי, במקום להבין את הבחור, נוזפת בו שהוא עושה סצינה. יאללה-יאללה, לכי חפשי, כמו שאומרים. אבל אולי לא צריך להאשים את איימי סמארט, אלא את רוג'ר קמבל ('משחקי פיתוי'), במאי שהוא משכמו ואמצע.

בסך הכול, 'רק ידידים' הוא ללא ספק אחד מבין הסרטים שראיתי. הדבר הכי טוב בו הוא הדמות של סמנתה ג'יימס, שילוב קטלני של פאריס הילטון ובריטני ספירס, וסאטירה מוצלחת במיוחד על שתיהן. חוץ ממנה, יש כמה רגעים מעוררי גיחוך, בעיקר אם מצחיק אתכם לראות אנשים חוטפים בפרצוף שוב ושוב. אם הדברים האלה לא מושכים אתכם, הסרט הזה מיותר. מסר אין בו, אפילו לא במגבלות של קומדיה שטחית, אלא אם כן זה "כשתהפוך מבחור שמן לרזה, אל תהפוך מנחמד למניאק". אה, ושהחיים לא הוגנים, אבל זה עניין שכולנו נתקלים בו באופן יומיומי.

תגיות: