במקור: Anthony Zimmer
תסריט ובימוי: ג'רום סאל
שחקנים: איבן אטאל, סופי מרסו, סמי פריי
כולם מחפשים את אנתוני זימר, ואף אחד לא יודע איך הוא נראה.
זימר, שמנהל רשת בינלאומית להברחת סמים, הצליח להרגיז הרבה אנשים. את רשות המכס הצרפתית ("אדוני לא הצהיר על הקוקאין שלו!"), את המאפיה הרוסית ("אוי ואבוי. מה אם אנתוני זימר למשטרה על העסקים המפוקפקים שלנו?"). וכנראה גם את הבמאי ז'רום סאל, שהתנקם בו ועשה עליו סרט גרוע.
בקיצור, כולם מחפשים את זימר, אם כדי להושיב אותו בכלא או כדי להוריד לו את הראש, אבל כשאף אחד לא יודע איך הוא נראה, די קשה לעשות את זה. האיש מתוחכם, עשה ניתוחים פלסטיים כדי לשנות את פרצופו, ואף אחד לא יודע מי עובד איתו. וכשפעם אחת, בתחילת הסרט, המכס פושט לו על הבית, מוצאים מושב חם ופתק חצי-כתוב, אבל לא את האיש בעצמו, שהתחמק בדיוק בזמן.
אז כדי למצוא את זימר, כולם נוקטים בכלל הצרפתי הידוע: חפש את האישה.
האשה שעם זימר, קיארה מנזוני (סופי מרסו) מופיעה בסרט בפעם הראשונה בכמה דקות רצופות של צילום – מכוער – של חלקים מגופה, בעיקר נעליה וחלק מרגליה. היא גם תחת מעקב, כך מגלה לה טלפון מאהובה אנתוני (הטלפון כנראה לא תחת מעקב), ולכן היא צריכה לבחור עבור העוקבים אחריה פיתיון: מישהו שייחשב לאנתוני זימר. היא מוצאת את מבוקשה בדמותו של פרנסואה טיילנדיה (איבן אטל), מתרגם גרוש שיוצא לחופשה ויושב בגפו ברכבת. הוא מתפתה בקלות לדמותה היעני-מסתורית של קיארה, ומסכים להצטרף אליה לחופשה. בסך הכל זה הגיוני, אם הבחירה היא בין לצאת לפנסיון כפרי לבד, כמו שהוא תכנן, או לצאת למלון בניס עם אשה יפה, כשהיא משלמת. אבל ההסכמה הזו עולה לו ביוקר: העוקבים אכן משתכנעים, כך נראה, שמדובר באנתוני זימר, ופרנסואה האומלל מוצא את עצמו בתוך רשת של מזימות בינלאומיות מסובכת, כשהוא נרדף על חייו משל היה קארי גרנט, וגם מוצא את עצמו מתאהב בקיארה, האשה שהפילה אותו בפח, מה שמסבך את המצב היטב היטב.
עד כאן הייתי אומר שכמעט הכל טוב ויפה. תיאור העלילה נשמע סביר למדי למותחן, אבל למרבה הצער, הסרט לא סביר בכלל: הוא גרוע והוא איטי מדי; אמנם הוא נמשך רק שעה וחצי, אבל ההרגשה היא כאילו הוא הרבה יותר ארוך מזה. הוא נמרח, והרבה מאוד סצינות לוקחות המון זמן, לא בגלל איזה עומק מיוחד של הדמויות או דיאלוגים – הן פשוט ארוכות מדי, וזהו. גם הצילום בהתחלה היה מכוער לטעמי. הוא השתפר פלאות אחרי חצי השעה הראשונה, אך זה לא הפך אותו ליצירת מופת.
השחקנים די בסדר, הגם שדמות האשה-המסתורית של מרסו עולה לגמרי על העצבים. זה לא שהיא משחקת גרוע: זה שדמויות מסתוריות בגרוש לגמרי לא עושות לי את זה. איבן אטל משחק טוב בהחלט, וגם הוא עומד בכבוד בבחירות המוזרות שהדמות שלו עושה. גלריית השחקנים שמופיעים לצד השניים לא רעה, בפרט דניאל אולבריצ'קי, בתור שליח המשטרה הרוסית נסאייב, בעל העיסוקים האלטרנטיביים.
כל אלה הם עניינים שוליים. צילום ושחקנים טובים לא יכולים להציל את הסרט מהבעיה המרכזית שלו: התסריט רע. ממש ממש רע. רע במובן של "מלא חורים"; רע במובן של "לא משכנע"; רע במיוחד במובן של "בלתי אפשרי". כמו בכל סרט מתח, יש בסרט תעלומה. וכמו בכל סרט מתח, היא נפתרת בסוף. אבל הפתרון, ואני אומר בזהירות, הוא לא רק אידיוטי לגמרי – הוא בלתי אפשרי. עד כדי כך שחלק מההתרחשויות ומההתנהגות של אנשים בינם לבין עצמם הופכות בלתי הגיוניות לגמרי לאור פתרון התעלומה. ההנחה (הסבירה) שלי היא שאיש מהדמויות בסרט אינו מודע לנוכחות המצלמה, ולכן אינו מנסה להעמיד פנים כשאין איש איתו בחדר פרט לצופים. ואם כך, אזי הפתרון סותר לגמרי הרבה ממה שקרה, וסתם לא מתאים לחלק אחר מהסצינות.
שאר התסריט אינו מקורי במיוחד, וגם לא טוב במיוחד. זה הסיום שהופך את הסרט לממש, ממש, אבל ממש, רע. תארו לעצמכם, למשל, סוף אלטרנטיבי ל'טיטאניק', שבו מסתבר בשלוש הדקות האחרונות שבעצם הספינה הייתה צוללת גרמנית, והאנשים על סיפונה – רובוטים מרושעים מכוכב אחר. זו בערך רמת חוסר האמינות של הסרט, והסיבה שאין טעם לבזבז עליו את הזמן.
ניחוש טפשי
זה כמובן לא יכול להיות, בגלל שיחת הטלפון שהזכרת, אבל הרושם המתקבל הוא שמרסו עצמה היא "אנתוני".
(אפשר להזמין ספוילר, עבור סרט שאני ממילא לא מתכוון לראות לעולם?)
לפניך, בשטיפת-מח, כל הפירוט שהסרט מספק בנושא:
ככה.
זה, אגב, היה הניחוש שלי
מצטרף לטווידל בכל ליבי.
יש סרטים שאפשר להנות מהם למרות החורים, אבל לא זה. אין שום סיבה לראות סרט מתח כל כך מטומטם.
תגובה.
"ההנחה (הסבירה) שלי היא שאיש מהדמויות בסרט אינו מודע לנוכחות המצלמה, ולכן אינו מנסה להעמיד פנים כשאין איש איתו בחדר פרט לצופים. ואם כך, אזי הפתרון סותר לגמרי הרבה ממה שקרה, וסתם לא מתאים לחלק אחר מהסצינות."
אז זהו, שזה סרט כל כך פ"מ, שהדמויות מודעות למצלמה. הן פשוט מתעלמות ממנה, בתקווה שתבין את הרמז ותסתלק.
חסרה פה מילה
'אוי ואבוי. מה אם אנתוני זימר למשטרה על העסקים המפוקפקים שלנו?"
והמשפט ''כדי להגיע לצד השני''
למעשה לא נותן לנו שום מידע חדש בקשר למניעים של התרנגולת!
אין סיבה להתרגז
הבחור בסך הכל לא הבין את משחק המלים זימר(שם)/זימר(פועל).
לא התרגזתי, צחקתי.
אפשר להכריז שהאינטיליגנציה של בני אדם 10 דקות אחרי שהם התעוררו היא די ירודה.
לא צריך להכריז,
יש הוכחה מדעית שמיד אחרי ההתעוררות, המצב יותר גרוע משכרות.
קראתי ביקורת לסרט
בעיתון החינמי של הרכבת, שבלי בושה מפרטת את הסנל"ל הסופי ב4 השורות הראשונות ומנמקת את זה בכך שהסרט ממילא גרוע.
אם יש (ואין) מקרה אחד שבו זה מוצדק,
זה המקרה. ממילא לא צריך לראות את הסרט כדי לנחש את הסנל"ל.
אם יש (ואין) מקרה אחד שבו זה מוצדק,
"אם יש (ואין) מקרה אחד שבו זה מוצדק,זה המקרה."
א. אין שום מקרים בהם זה מוצדק.
ב. בכל המקרים זה מוצדק פרט למקרה הזה.
ג. זה יכול להיות מוצדק במקרים מסויימים אך במקרה הזה זה לא מוצדק.
אין מקרים בהם זה מוצדק.
אילו היו מקרים כאלה, זה היה אחד מהם.
...תגלו כבר
אפשר באמת לדעת מה היה הסוף?
נרדמתי באמצע הסרט…
באמת מי?
ראה בהודעה שלי שמספיילרת את הסרט,
למעלה.
ידעתי!
כנראה בגללל זה נרדמתי.
איפה סופי של פאן פאו? של המסיבה? של השטיח האדום?
בשביל מה השטות הזו?
אני היחידה שנהנתי??
אני מאוד אהבתי את הסרט..היא [סופי] כ"כ יפה שרק ללכת כדי להסתכל עליה…
תשובה לפי הערכה לא מבוססת
מבין כל האנשים שכתבו כאן תגובות אולי רק 5 ראו את הסרט (לי נראה שפחות, משהו כמו 3). אחד מהם זו את, אז אל יאוש
לא. גם אני אהבתי.
נכון שהסוף די מחורר, אבל הסרט אמין ומבויים טוב. אהבתי.
לא נעים להגיד
אבל גם אני נהנתי.. אחרי שקראתי את הביקורת הרגשתי קצת לא נעים עם עצמי. מה, אני עד כדי כך רדודה שהצלחתי להנות מסרט ריק כל כך? אין לי הסבר הגיוני ל-למה נהנתי. פשוט היה נחמד. סופי נורא יפה וממש לא הרגשתי שהסרט איטי, לי הוא עבר מהר ובקלילות. אז הוא לגמרי תלוש, לא אמין והעלילה בלתי אפשרית. אז מה, הוא מילא לי יופי אחר צהריים משועמם
היי, זה שלדעתי הסרט איום ונורא,
לא אומר שמי שלא חושבת כמוני צריך להרגיש רע עם עצמה.
מסכימה
סרט לא טוב אבל עובר איכשהו. לא יודעת אם נהניתי זו המילה הנכונה אבל גם ממש לא סבלתי.
בסדר כזה.
משהו מוזר
כשאני לוחץ בלינקים על התסריט המלא, יש תמונה של חורים! מישהו יכול להסביר לי מה זה?
בדיחה, היתול, הלצה.
הממ. נראה לי שאני אוותר. אבל מהביקורת נהניתי.
היא הזכירה לי, בהמון נוסטלגיה, סרט צרפתי אחר – הבלונדיני עם הנעל השחורה. העלילה נשמעת די דומה, רק שהבלונדיני הוא קומדיה מצחיקה עד דמעות ומאוכלסת בשחקנים מוכשרים להפליא… כך שכיף להיזכר בה.
כדי קצת לגוון
למרות שאין יותר מדי מה לגוון… סרט אכן לא טוב, אבל משום מה הוא עבר לי מהר מאוד! אולי כי 20 דק' לפני זה ראיתי את בליפ?!(אגב סרט ארוך אך מצוין).
בכל מקרה- אם הייתי רוצה להעביר לי ערב קליל ולא מעמיק במיוחד מול הטלויזיה, אז אולי הייתי רואה את זה… אם לא היה חוק וסדר.
אבל- נק' זכות, אני דווקא ממש אהבתי את הצילום… למרות שהצלם השתמש בכל הקלישאות הכי גדולות של שוטים מהפילם נואר ומסרטי מתח בכלל… היה כיף לראות פשוט שוטים קלאסיים יפים.
דווקא אהבתי!
לסרטים הצרפתיים תמיד יש גרעין של אמת, הם בעלי סוף יותר ריאלי מאשר אלו האמריקאים.
אהבתי את הסרט, מלבד מספר רגעים משעממים למדי…בכלליות הסרט טוב מאוד.
האם גם אני בשוטים?!
כן! אני מצטרף, באיחור מה, למעט שנהנו מהסרט. כנרא ששוב הרוב לא צודק (כמו במקרה של לרכב על הלויתן שהועלה פה על החוף בכוח). נכון שהסיום מופרך, ומומלץ מאד לא להביט אחורה בשלב הזה. ובכל זאת, יש משהו במשחק המאופק והאלגנטי של השחקנים, שקשה מאד למצוא בסרטים אחרים. גם העלילה, חוץ מהסוף, סבירה והגיונית בעולמם הבלתי הגיוני של סרטי קולנוע. ואם כל זה איננו שווה בעינכם, הרי סופי מרסו פשוט מהממת. ממחר אני מתחיל לבלות ברכבת ישראל במחלקה הראשונה, וסופי, אם את במקרה שם, זה אני עם שעון של קסיו והרולד טריביון ביד.
אבל מה זאת אומרת ''חוץ מהסוף''?
היית רואה סרט מתח, ויוצא בדיוק חמש דקות לפני הסוף, רגע לפני שמגלים מי הרוצח? בסרט כזה, הסוף הוא הפואנטה. בלי הסוף, אין סיבה לראות את הסרט. ובאמת אין סיבה, כי הסוף הוא גרוע, מופרך ומטופש.
קודם כל, אני לא ראיתי שם שום דבר מיוחד.
אל תהיה כזה רגיש. זה לא היה אישי המכה בעורף. אני לקחתי אותה ברוח טובה ובהומור. וחוץ מזה, הם מדברים צרפתית! זה נחשב אצלך "שום דבר מיוחד"?
והדבר החשוב ביותר הוא שגיליתי דרך הלינק של מרסו שהיא בשנתון שלי – 1966, אז אולי יש לי עוד סיכוי לפגוש אותה בטיולים של ויצ"ו.
כשמזלזלים באינטליגנציה שלי, זה מפריע לי, גם אם זה לא אישי.
במקרה הזה, אני חושב שלא צריך להיות רגיש במיוחד, כדי לחשוב שהסוף של הסרט מעליב את הצופה. ברור שאפשר לקחת את זה ברוח טובה ובהומור – אפשר, ורצוי, להתייחס ככה לכל דבר. אבל זה עדיין לא ישנה את העובדה שמדובר בסרט-פואנטה, מעין חידה – והפואנטה שלו לא סתם לא משהו, היא חסרת היגיון. זה הופך את הסרט לבדיחה גרועה, והבדיחה היא על חשבון הצופה שהאמין שבסוף יהיה פיתרון מתקבל על הדעת.
בקיצור, אולי כיף לפעמים לראות גם סרט גרוע, אבל זה לא משנה את זה שהוא גרוע.
אתה צודק! אבל,
זה בדיוק ההבדל! לדעתי לא מדובר כאן על סרט גרוע, שלכל אורכו אתה יודע שהוא כזה, ובכל זאת יש איזשהו כיף בצפיה. זה סרט שלכל אורכו חשבתי שהוא טוב, ונהנתי ממה שיש בו. האכזבה בסוף, והיא אכן היתה קשה לעיכול, לא הופכת אותו לסרט גרוע. זה סרט טוב, עם סוף גרוע. זה דבר אחד אם סבלת לאורך כל הסרט, כמו רד פיש מחוץ למים. אבל זה לא נורא אם נהנית מהדרך, גם אם לא הגעת ליעדך.
האם גם אני בשוטים?!
אל תמהר להכתיר את עצמך בתארים שכאלה, דווקא עולה מהתגובות שמספרם של אלה ש*ראו* ואהבו את הסרט לא קטן כל כך מאלה שחושבים שראו וחושבים שהוא גרוע.
כן
כל סרט מתח ואקשן שני. אני עדיין אל הבנתי את הלוגיקה של דה ז'ה וו. ובנסיכה הקסומה, אם אתה חושב קצת, אתה מבין שאיניגו מונטויה לא יכול היה לדעת שווסטלי אוהב את בטרקאפ.
למשל.
..ואין לך מושג כמה זה מטריד אותי, בכל צפייה מחדש.
אפשר להעביר את זה לכאן, בבקשה?
כתבה מספר 342
את דז'ה וו לא ראיתי, לגבי הנסיכה הקסומה
את צודקת שזה חור רציני בתסריט. עדיין, יש הבדל בין חור נקודתי (גם אם משמעותי) בתסריט – לבין תסריט שלאור הפואנטה שלו, כולו חור אחד גדול, כמו ב'זימר'.