במקור: Sky High
במאי: מייק מיטשל
תסריט: פול הרננדז, רוברט סקולי, מארק מקקורקל
שחקנים: מייקל אנגרנו, קורט ראסל, דניאל פנבייקר, ברוס קמפבל, סטיבן סטרייט
קרוב לודאי שמחר בבוקר תזרח לה השמש אי שם במזרח. השמיים יהיו כחולים, הצמתים יהיו כתומים. חמצן יישאר אחד הדברים הבודדים שלא תוכל למצוא בתל-אביב. המחשב שלי ימשיך לאבד עשתונות בכל גיחה לגוגל. ואל תתפסו אותי במילה, אבל לפי שמועות מפי יודעי דבר, כנראה שגם כוח הכבידה ימשיך לפעול במתכונת הרגילה. כנראה, אם כך, שחייכם ימשיכו במסלולם הרגיל גם בלי שתצפו ב'תיכון בהיי'. הוא לא סרט חשוב במיוחד או כזה שישנה את פני הקולנוע. סתם יומית מהנה. אחת שבגבולות הז'אנר שלה, היא כמעט מושלמת.
למעשה, זו לא חכמה גדולה. אין הרבה מתמודדים בתחרות "קומדיית הנעורים- גיבורי על- הרפתקאות- רומנטית הטובה ביותר". אבל גם אם היו, אני בספק אם הם היו נעשים עם כל החן והמיומנות של 'תיכון בהיי', כך שמדובר בזכייה מוצדקת לכל דבר.
'תיכון בהיי' עוסק בנושא שסרטי סופר-גיבורים אחרים נוטים להתעלם ממנו באלגנטיות: נניח שנפלת לפסולת כימית, נחשפת לקרינת גמא או נולדת כמוטציה, ואתה מגלה בגופך תכונות חריגות ונדירות. זה עדיין לא אומר בהכרח שהיכולת החריגה שלך תהיה שימושית. למיטב ידיעתי, תכונתו המיוחדת של אף אחד מהאקס-מנים לא הסתכמה בכך שהוא זהר בחושך, או ביכולת המופלאה להפוך לחזיר-ים. בעולם של 'סקיי היי', על כל פנים, יש מי שנתקע עם הכוחות הללו. הנערים האלה, כמובן, לא יכולים להפוך לגיבורי-על בפני עצמם, והם נאלצים להתקיים כל חייהם כסייד-קיקים. תומכי לחימה בכוחות הרשע, אם תרצו. משמע, העוזרים המשעשעים והזוטרים שמתרוצצים בעקבות הגיבור, אבל לעולם לא מצילים את המצב בעצמם.
וויל סטרונגהולד (מייקל אנגאראנו, שעד כה היה מוכר לצופים בעיקר כ"בתפקיד הגיבור בילדותו", למשל ב'סיביסקיט' וב'כמעט מפורסמים'), מתחיל ללמוד בתיכון מעופף. בית הספר מיועד לצאצאיהם של גיבורי-על, ושם אמורים לקבוע האם וויל ילחם ברובוטים רצחניים, או שמא יגהץ את הגלימה למי שילחם בהם. העובדה שהוא לא ירש אף אחד מהכוחות של הוריו, זוג הגיבורים המפורסמים, עלולה להשפיע לרעתו בעניין הזה, והיא אכן משפיעה. מאמן הספורט הסאדיסט (ברוס "Evil Dead" קמפבל) משבץ אותו לכיתת הסייד-קיקים המנודה יחד עם ידידתו הדעתנית, לילה, שעקרונותיה הפציפיסטיים מונעים ממנה להשתמש בכוחות העל שלה למטרות כוחניות (וחבל, כי יש לה את הכוח הכי מגניב בסרט. מה אומר, אלוהים נותן את יכולת השליטה באגוזים למי שאין לו שיניים). שיבוץ כזה משמעו השפלה מול ההורים, חיכוכים על בסיס יומי עם גיבורי-העל של השכבה וחיים שלמים בצל הכשלון.
בהוליווד מסתובבת לה כבר עשרות שנים תבנית עתיקה לסרטי תיכון, שכמעט ולא משתנה מסרט לסרט. אתם בטח מכירים אותה: נער/ה מגיע/ה לבית ספר חדש, מתאהב/ת בחתיכ/ה של השכבה ומתחבר/ת עם חבורה של תלמידים שנונים אך דחויים. מאיזו סיבה שלא תהיה, הנער/ה מתחיל/ה להתערות בחברת המקובלים, שוכח/ת מהחברים הישנים שלו/שלה, אבל מגלה שעולם הפופולריות לא זוהר כמו שהוא/היא חשב/ה. סרטים כאלה עוברים בדרך כלל במספר תחנות קבועות כמו: א) "מפגש קטן בבית שלך" שהופך למסיבת ענק הכוללת שבירת חפצים יקרים; ב) הידיד/ה שמאוהב/ת, כמסתבר, בגיבור הראשי בסתר; ג) הנשף הגדול לכבוד סיום הלימודים / חג המולד / האביב / הסתיו / המונסון / יום שלישי. 'תיכון בהיי' לא חורג מהנוסחה הזו במילימטר, אבל לתוכה הוא מוסיף מוטיבים וקריצות לז'אנר הסופר-גיבורים, והופך אותה למשהו אחר לגמרי, רענן ומשעשע יותר. הבריון המסתורי שכולם מפחדים ממנו נמצא גם כאן, אלא שבמקרה הזה הוא בן תערובת של אישה פלאית וארכי-נבל (והמשפט "אבא שלי יכסח את אבא שלך" הופך ל"אבא שלי כיסח את אבא שלך"). חבורת המעודדות המקובלות שנראות כמו שכפול זו של זו הן באמת כולן אותה ביצ'ית שמשכפלת את עצמה. שיעורי ספורט כוללים השלכת מכוניות על תלמידים, והמעמדות החברתיים מקבלים גוון אחר כשהגורם המכריע הוא תכונה מולדת. התסריט משלב את האלמנטים הקומיקסיים בצורה שתסייע להעברת מסרים הנוגעים לפן ההתבגרות של הסרט – כמו התפתחות מאוחרת, נידוי לא הוגן של השונה וכו'- באופן מוצלח יותר מהרגיל, אבל לא מטיח אותם בפני הצופים. גם אם אתם לא בגיל הרלבנטי ליישום המסרים של הסרט, אתם מוזמנים פשוט לשבת בקולנוע שעתיים ולחייך.
הואיל ו'תיכון בהיי' הוא סרט זול באופן יחסי, האפקטים הממוחשבים לא מתקרבים להיות אטרקציה. יתכן שזה יפריע לאנשים מסוימים, לי אישית זה לא צרם בכלל. האפקט הבעייתי ביותר הוא דווקא תוסף הראש המלאכותי של מורה כיתת הפרופסורים המטורפים: אפשר לראות איך קרקפת הגומי שלו מגבילה לו את תנועת הראש והבעות הפנים, ומשפיעה לו על המשחק. אבל ביחס ישיר לגודל התפקיד של הפרופסור המטורף, גם הפרט הזה הוא שולי. הדבר הכי גרוע שאפשר להגיד על 'תיכון בהיי', בעצם, זה שהוא הולך על קטן מדי. מה שהוא עושה, הוא עושה לעילא ולעילא, אבל אחרי היציאה ממנו הסרט נמוג מהזיכרון בקצב המרשים שיומיות קיץ ניחנו בו.
כנראה שחייכם ימשיכו במסלולם הרגיל גם בלי שתצפו ב'תיכון בהיי'. אבל למה שלא תצפו בו? סך הכל מדובר פה בסרט קטן, חמוד, ועשוי כמו שצריך. סרט שמשלב ז'אנרים שונים לחלוטין בצורה מוצלחת. סרט שהוא קליל, אבל לא מעליב את האינטליגנציה של הצופה. סרט שעוסק בגיבורי-על בלי להעלות געוגועים למשפחת סופר-על. ויותר מזה, סרט שמתאים לקשת רחבה של גילאים. כמה סרטים כאלה כבר יש כרגע בקולנוע?
ואף מילה על השם העברי.
נו טוב, מילה אחת: איכס.
רק מהשם
חשבתי שזו איזו קומדית-סמים רומנטית איומה בנוסח "יחצ"ן המסיבות", אבל טעיתי. מותק של סרט.
ואפשר גם לראות את 10 הדקות הראשונות:
http://movies.go.com/moviesproxy/video/video?collectionid=719217&videoid=726398&speed=high
ואפשר גם לראות את 10 הדקות הראשונות:
מי שעומד לראות את הסרט אז לא כדאי לא לראות את זה, כי זה הרבה מאוד מהסרט (הרבה קטעים, יותר מ-10 דקות)
זה עשר דקות...
וזה מספיילר בדיוק את העשר דקות הראשונות, הרבה פחות מהטריילר, למשל.
השאלה החשובה עוד לא נענתה:
האם הסרט הזה שווה את ה-35 שקלים (17, אם יש לך דיינרס- הייתי חייב להכניס פרסומת סמוייה) שצריך לשלם עליו? אני לא יכול לראות סרט נעורים אחר ולדמיין לכל אורכו שהם גיבורי על במסווה?
אתה יכול גם לשכור סרט פורנו סיני
ולדמיין שהוא בעצם סרט על גיבורי על בבית ספר תיכון שנלחמים בדינוזאורים עם משקפי שמש.
וכן, זה שווה את הכסף. 'תיכון בהיי', כלומר, לא הפורנו הסיני.
השאלה החשובה עוד לא נענתה:
אתה יכול גם לשכור בוידאו את "המספריים של אדוארד" ולדמיין שוקולד במקום להבים ובני אומפה-לומפה שמסתובבים בשכונה.
סקיי היי סרט חמוד מאוד, עם המון קריצות לעולם הסופר-גיבורים על שכבותיו השונות. הוא צבעוני וכיפי ומשעשע, אבל כנראה לא מהסרטים שחייבים לראות על מסך ענק או לא לראות בכלל, אז אם דחופים לך 35 השקלים, שמור אותם לדיוידי.
השאלה החשובה עוד לא נענתה:
השאלה החשובה עוד לא נענתה:
כן, ואם אתה מוסיף לזה שתייה ופופוקרן… הליכה לקולנוע לאדם יחיד זה משהו בסביבות ה80 ש"ח בארצות-הברית. אבל זה ביחס ישיר להכנסה, לאמריקאי זה לא יותר מדי, בהתחשב בכך ששכר המינימום שם גבוה בהרבה משכר המינימום פה (היה דיון על זה איפשהו באתר)…
זה נושא שעולה
כל פעם שנידונים מחירי הכרטיסים בארץ. כרטיסי הקולנוע בארץ הם לא יקרים במיוחד, הם פשוט אחידים. כמעט בכל מקום, כמעט לכל סרט, כרטיס יעלה 33-35 ש"ח. בארה"ב, בערים הגדולות כרטיסים להצגות ערב יכולים לעלות 12$, שזה המון, אבל הצגות יומיות עולות פחות, כרטיסים לילדים – הרבה פחות, ובפריפריות – הרבה הרבה פחות.
מקרה מוזר שקרה לי
טיילתי באירופה עם חברים ושכנעתי אותם ללכת לראות סרט בפריז.
באנו, חמושים ב-10 יורו כל אחד לכרטיס, או כרטיס+שתייה אם יתנו לנו הנחת סטודנטים.
מה רבה הייתה הפתעתנו ששילמנו רק 3 יורו כל אחד.
הסרט היה 'The Island' בקולנוע George V בשאנז-אליזה ב-7 בערב.
הקולנוע היה לא כל כך מרשים, בערך באותה רמה של הקולנועים הטובים בארץ.
תמונה מעולה, סאונד חסר באס אבל סראונד טוב, כיסאות נוחים, שיפוע לא מספק (אף אחד לא רצה לשבת מאחורי בגלל שהסתרתי) יאדה יאדה.
הייתי כותב את זה בדוחק"ו, אבל אם כבר הייתם בנושא…
עוד פרסומת (לא?)סמוייה
כרטיס 1+1 בחינם למחזיקי לאומי קארד, תקף עד ה-24/8 בקופות רשת גלובוס-גרופ בלבד (מה שמצמצם את המקומות בהם אפשר לשלב צפייה בסרט ואת המבצע, עקב העובדה שהסרט הוא של רב-חן)
עוד פרסומת (לא?)סמוייה
וככו עוד פרסומת: אני רוצה להודות לסלקום שכבר כמה וכמה שבועות ממנים לי את ימי חמישי :)
ראיתי את ה10 דקות הראשונות.
נראה טוב.
אולי.
אני רוצה להבהיר משהו.
חזיר ים זה שרקן. בכל ספר/סרט/סדרה שתורגמו מאנגלית זה תמיד "חזיר ים." אנשים שלא ראו/קראו/שמעו דברים כאלה מספיק פעמים כנראה לא יודעים מה זה קיבינימאט חזיר ים. תמיד תהיתי מה הבעיה להגיד שרקן וזהו.
ובקשר לסרט, הוא באמת מאוד נחמד, ובאמת מאוד מאוד סרט-תיכון באופן הכי סרטי-תיכוני שיש, אבל מאוד מאוד נחמד.
(אבל אני מנסה לחשוב כמה פעמים אפשר לחרוש את הנשף סיום הארור הזה בכל סרט שקיים. עד שאלה-שצופים-בסרטי-תיכון [אלה שבעצם *בגיל* של צפיה-בסרטי-תיכון] ישימו לב לזה, אולי כבר תהיה להם נוסחה חדשה.
חזירי ים ונשפי סיום
א. הסיבה שנהוג לומר "חזיר ים" במקום "שרקן" היא שזה הרבה יותר מצחיק.
ב. נשף הסיום שבסרט הוא נשף-סיום כמו שחזיר ים הוא חזיר שחי בים. אני לא יודע איזה מין נשף זה היה אמור להיות, אבל הוא קרה זמן לא רב אחרי תחילת הלימודים, כך שסיום הוא בטח לא היה. זה בטח היה אחד מאותם נשפים אמריקאיים מסורתיים ואהובים שקורים בסרטי תיכון אמריקאיים בכל רגע שבו העלילה דורשת את זה (כלומר, כל הזמן).
בבי''ס שלי בארה''ב היו ארבעה נשפים
1. Homecoming, שזה קורה די מהר אחרי תחילת הלימודים, במשחק הראשון של קבוצת הפוטבל של ביה"ס במגרש הביתי. בסרטים זה בדרך כלל מאופיין בשחקני פוטבול שאונסים בחורות.
2. סיידי הוקינז – לבנות מותר להזמין את הבנים. לא מופיע הרבה בסרטים אבל יכול להיות שימושי. אצלנו תמיד היה ביום האהבה (14 בפברואר) אבל יש בתי ספר שעורכים שני נשפים – ולנטיינס וסיידי הוקינז.
3. Spirit Week – שזה לקראת סוף עונת הפוטבול, רגע לפני משחק הגמר. מאופיין בכך שמתלבשים מוזר כל השבוע, כל בית הספר מתאסף ללמוד את שירי העידוד של קבוצת הפוטבול על חשבון הלימודים, מקשטים את המסדרונות ועוטים מצב רוח לוקאל-פטריוטי. בסרטים כל מיני תככים שמתחילים בוועדת הקישוט מגיעים לפיצוץ בנשף.
4. Prom. זה מיועד לתלמידי י"ב בלבד (אם כי יש גם "ג'וניור פרום" לקטנים). בוחרים בו מלכת כיתה (Prom Queen, למרות שזכורה לי גם Homecoming Queen בנשף הראשון). בסרטים שוכרים מלון שכולם הולכים אליו אחרי המסיבה, משתכרים ומאבדים את בתוליהם. כל הבחורות מהכיתות הנמוכות מוכנות להרוג בשביל דייט עם senior וזה בד"כ עולה להם בסקס פרוע. בגלל שזה הנשף האחרון של התיכון, בד"כ בסרטים כל הסיפורים הפתוחים ייסגרו בשלב הזה. בפועל לא הייתי בגיל המתאים ולא היה לי דייט מתאים, אבל זכור לי שזה היה דווקא נשף די רגוע ושכל מי שהשתכר הזמין מונית.
אה, וכן – הן באמת לובשות את השמלות האיומות האלה עם הפרח הטיפשי הזה על היד. גם לי יש שמלה כזו, מתייבשת בחלק האחורי של הארון שלי….
ואכן זה היה ה-Homecoming
חזירי ים ונשפי סיום
אני לא בטוחה שדווקא בגלל זה. טיפה קשה לקשר בין המילים חזיר-ים לשרקן.
לא רק חזיר ים
בכלל היו הרבה תרגומים קצת מוזרים, שלא מתאימים לקהל היעד של הסרט. freshman תורגם ל"אליפים", והתרגום של הנשק המתוחכם שאני לא זוכר את שמו, ל"קוץ בתחת" (?).
כך או כך, למרות החינניות זה בכל זאת סרט לגילאי 10-13 יותר מכל. אם אתם רוצים ללכת לסרט עם ילד/אח קטן זה מושלם, אבל אם אתם יותר מבוגרים יש דברים אחרים לראות היום בקולנוע.
לא רק חזיר ים
כי freshman זה די דומה ל'אליפים'. בעיקר כשאין במיוחד הרבה אפשרויות אחרות.
מה שהפריע לי בתרגום
בכל פעם שהזכרו את פני, המעודדת המשתכפלת – גם כשמדברים עליה ביחיד – התרגום היה "הפניות", כלומר פני בריבוי ועם ה' הידיעה ("The Pennies"), אבל, כמובן, זה נראה יותר כמו רבים של "הפניה", ובכל פעם לוקח כמה שניות להבין למה היתה הכוונה.
בקשר לקבוצת הגיל – אני לא מסכים, בעיקר עם המשפט "יש דברים אחרים לראות היום בקולנוע". כרגע אין הרבה דברים טובים יותר.
יכול להיות שאין,
אבל הסרט כ"כ נוסחתי וצפוי, ברמה שכבר מפריעה למי שראה כמה סרטים אמריקאיים בחייו.
אז במסגרת הביקור החצי-שנתי....
הסרט האחרון שראיתי בקולנוע: משפחת סופר על. ואתמול: תיכון בהיי.
מה זה אומר? קודם, שאני לא יוצאת לקולנוע. כי פעמיים בשנה זה די פטתי באמת. שנית, שתיהם סרטי סופר גיבורים. זה לא אומר כלום, אבל זה מוזר.
היה כיף, היה ריק (עוד קבוצה אחת של צופים), היו 20 דקות של פרסומות (כולל טריילרים אאל"ט) והיתה הפסקה עם פרסומת לקולנוע באמצע.
ועכשיו אני עייפה מתה כי עד שחזרנו הביתה…
סרט יפה מאוד!
סרט מעולה, בעיקר לילדים (סיפור אהבה)
יכלו לתרגם יותר עדכני...
למשל freshman הם תירמו "אליפים" שאכן התאים לתרגום- לפני 30 שנה. חמשושים היה יכול להיות יותר מתאים…
יכלו לתרגם יותר עדכני...
זה בהחלט.
(תמיד תהיתי באיזה גיל מתחילים תיכון שם בארץ-האפשרויות.. זה 14 או 15?)
זה דווקא הרגיש לי מאוד מוכר
יש לי ידיד שמוצלח מאוד בחומרה של מחשבים, חיבורים של הטלויזיה לדויד דרך המחשב והפעלת שואב האבק דרך המקרר. אבל כשהוא קנה ארונית עץ פשוטה באיקאה הבנתי איך להרכיב את זה שעות לפני שהוא התייאש. יש הרבה אנשים עם יכולת טכנית גבוהה שלא מסוגלים להרכיב דברים פשוטים. זה מהחיים. :)
אם כבר אתם רוצים לדבר על ניטפוקים בעניין גוון – היא היתה בת מחזור של הסטרונגהולדים, ובכל זאת לא הם, לא בומר, לא אף אחד מידידיה לכיתה, ולא אף אחד אחר בצוות בית הספר (על האחות למשל יש סיבה טובה להאמין שהיא כבר היתה אחות בתקופתה של גוון) זיהה אותה רק בגלל שהיא פתאום עם עדשות?
או שאולי זו מחווה לסופרמן וקלארק קנט…
נו, ואיש בנדל''ן
לא מזהה את שני הגיבורים שמופיעים בטלוויזיה ללא שינוי ממשי בהופעתם, למיטב זכרוני אפילו לא שינוי תסרוקת?
אבל שינוי תלבושת!
קראתי השנה מאמר על תשומת לב, שבין השאר טען שהופעה פרובוקטיבית – שיער בוהק, בגד צמוד, שפם, צעיף אדום, מחשוף – תגרום לזכירות גבוהה יותר של האדם אך לבעיה בזיהויו במעבר חד פעמי – תזכור את "התלבושת הצמודה" או "הגלימה האדומה" אבל לא את הפנים.
מאידך, הזוג בסרט מופיע בתקשורת לעתים קרובות, אין סיבה שלא יזוהו. מצד שלישי, ראה "כריס קרוס" בנוגע לטענה "אז אתה אומר שאני דומה לו? משונה, גם אשתי אמרה את זה."
אחד כן, שניים לא.
הסיכוי ש*זוג* סוכני נדל"ן דומה בצורה מחשידה ל*זוג* גיבורי על – היי, לא נראה לי.
אבל נעזוב את זה. תכל'ס, מדובר בסרט מצויין, ואני מוכן לסלוח לו על הניטפיקינג הזה.
אחד כן, שניים לא.
אני חשבתי שזו בדיחה מכוונת על הז'אנר.
לדעתי זו בהחלט היתה בדיחה על הז'אנר
אחד הדברים שמצאו חן בעיני בסרט זו הדרך שבה הם השתמשו בנוסחה – כדי לצחוק על הנוסחה עצמה.
היו שם כל כך הרבה בדיחות שניצלו את הנוסחה, שבטוח שזה עניין מכוון היטב.
אני מזמינה תיכון בהיי 2
שילמתי לסרט בדרך שונה וחסכנית מהרגיל (פרסומת סמויה?) בעזרת מכסי קרלו שילמתי לכל אחד 9.90 במקום 35 מומלץ!
הסרט היה חביב אבל עדיף לחכות לדיוידי (אם אין לכם מבצע אחר שיוזיל את המחיר)
בהחלט לא סרט משמעותי אבל נחמד.
בקשר למבצע שקיות השוקו
מישהו מעוניין לקנות 12 שקיות ריקות של שוקו קרלו במחיר מבצע של 19.70 ש"ח? היתה יבשושיות נוראית של סרטים בבתי הקולנוע בחודש האחרון…
לא נמאס לייצר
סרטי פעולה עם רומנטיקה?
זה באסה! (לקוח מהמשפט "נס"א זה באסה!")
אם פעם יערך סקר, על ''הביקורת המדוייקת ביותר
בשנת 2005", סביר להניח שאצביע לביקורת הזאת.
ואכן, לא צריך לרוץ לשאול אותו מהספריה, מספיק ללכת, אבל הוא בהחלט מספק הנאה סוג א'.
מה שהוא אמר.
על ''על החתרנות''
הכותרת הופיעה במקור בתגובה של nahsh בביקורת למיליון דולר בייבי. לאור הדיונים על "חתרנות – טוב ליהודים?" בימים האחרונים, גנבתי את הכותרת, בתוספת סימן שאלה להמחשת חוסר הודאות בקביעה.
בעניין הסרט, כפי שציינתי, תראה לי דמות אחת של גיבור בסרט שמוצגת באופן חיובי באמת, או כגיבור בתחילת הסרט. אבא של וויל אמנם טוב לב, אבל הוא שחצן ולא מסוגל להבחין בבעיות של הבן שלו. הוא מעודד אותו להיות פחות אחראי ממה שהוא. כן, אפשר להחליף את הגיבורים והעוזרים במקובלים וחנונים של כל סרט נעורים (אני משתמש בביטוי "סרט תיכון" לתת-ז'אנר אחר), אבל אז מה הטעם בכלל בהלבשת הסיפור על גיבורי על? אחרי הכל, האם אין משהו שחורג מהדפוס המקובל בכך שבמקום גיבורים טובים וגיבורים רעים, יש גיבורים רעים ועוזרים טובים?
אני לא טוען שההסבר שלי בהכרח נכון, אבל ברוח החתרנות של הימים האחרונים, נדבקתי בחיפוש אחר מסרים לא שגרתיים בסרטי נעורים ותיכון.
גיבורי-על החתרנות
ההבדל בגישה שלנו הוא כזה: אתה רואה ב'תיכון בהיי' סרט גיבורי-על עם קריצה לקומדיות התיכון. אני רואה בו קומדיית תיכון בתחפושת. כתוצאה מכך, מבחינתי לא משנה לאיזה חוקים של ז'אנר גיבורי-העל 'תיכון בהיי' מציית או לא מציית- הוא לא נשפט לפיהם, בדיוק כמו שהוא לא נשפט לפי חוקי המותחן האירוטי. נסה לשפוט לרגע את 'סקיי היי' לפי המאפיינים של סרטי התיכון (אתה גם יכול לקרוא להם סרטי נעורים. אם כי לי, אישית, לא ברור למה), ותגלה שהוא לא חורג משום חוק בלתי כתוב. אפילו סגירת מעגל בנשף יש שם.
למה אני מחשיב את סרט התיכונעורים למהות ואת גיבורי-העל לתחפושת? בגלל שלעולם גיבורי העל יש ערך כמשל, אבל לא כנמשל. נגיד ומייק מיטשל מנסה להעביר מסר על סיפור הסופר-גיבור הסטנדרטי, דרך עולם התיכון כאמצעי המחשה. מה הוא בעצם מנסה לומר? שגיבורי העל לא באמת טובים? שהגיבורים האמיתיים בעלוני הקומיקס הם הסייד-קיקים? לא עובד- הסרט היחיד בו ההיגדים האלה נכונים הוא 'תיכון בהיי', כך שהמשל ריק. אין לו שום משמעות. לעומת זאת, אם מתייחסים לגיבורי-על כאל מושאי הערצה בעולמנו, וסייד-קיקים כאל המנודים בחברה, מקבלים את אותו מוסר השכל ידוע ומוכר לכל תלמיד: מה שבפנים הוא מה שחשוב, מקובלות היא דבר שטחי וחסר חשיבות, החנונים יכולים לתרום למאגניבים יותר ממה שהם חושבים.
מה היתרון בהלבשת הז'אנר האחד על משנהו, אתה שואל? התשובה שלי: האלגוריה פשוט מסייעת לתסריטאי להעביר את הנושא בצורה קולעת ואפקטיבית יותר.
על תת-ז'אנר סרטי תיכון
כתבתי פעם כאן: כתבה מספר 2260 ואני אנסה לכתוב מאמר יותר מפורט על הנושא בשבועות הקרובים (ראיתי עוד כמה סרטים מאז). זו הגדרה אישית שלי ויש לי עוד הרבה מה להרחיב עליה, כך שרצוי להתיחס לתגובה המקושרת בערבון מוגבל.
אני חושב שעוד הבדל בין הגישות שלנו הוא שאתה מתיחס למסר המובן בסרט (וציינתי שהוא לא מעבר לקנקן) ואני מתיחס לסאבטקסט בדרך העברתו. לא טענתי שתיכון בהיי הוא יותר מסרט נעורים שהולבש במדים של סופר גיבורים ואפקטים תואמים. מה שכן, תהיתי מדוע נעשתה הבחירה להציג את העלילה דווקא דרך ההפרדה בבית הספר שיוצרת גם פירוד חברתי ולא דרך סיפור ממוקד יותר על גיבור צעיר שמסיבה זו או אחרת, אינו מסתדר עם שאר הגיבורים בשכבה. יותר מזה, התהיה האמיתית שלי היא על הפרטים הקטנים, הבחירות של יוצרי הסרט בהצגת הדמויות כך שכבר מלכתחילה יש הזדהות מוחלטת של הצופים עם העוזרים. כמו כן, הגיבורים הותיקים מוצגים כאלו שעשו את הטעויות שהובילו לצרות של דור ההמשך שצריך לתקן את עוולות העבר לשם הצלת העתיד בהווה (או משהו כזה).
על פאצ'ינו
אני יודע מה זה לחתור תחת הצופה, אבל מה זה לחתור תחת הז'אנר? היא יכולה להיות פארודיה אפקטיבית או לא אפקטיבית, אבל אני מתקשה לדמיין לעצמי את הקשר בין זה לחתרנות.
דוגמה?
אם אני מבין נכון.
פארודיה תיקח את מושג הפאם פאטאל מהפילם נואר, ותהפוך אותו לבחורה פסודו סקסית או בימבו מטומטמת.
סרט שחותר תחת הז'אנר יקח פאם פאטאל כדמות לא מניעה אלא מונעת, או סתם תהפוך את תפקידי הג'נדר.
דוגמה?
כן, אבל השאלה הייתה על *פארודיה* שחותרת תחת הז'אנר. אני חושב שהאופציה השנייה שלך היא לא פארודית במיוחד.
על פאצ'ינו
ב"לחתור תחת הז'אנר" הכוונה היא לחתור תחת המוסכמות שנובעות מהיצירה באותו ז'אנר. כלומר, לצופה יש מושג בראש של איך סרט מהז'אנר אמור להתנהל, וסרט חתרני יכול לקחת את זה לכל מיני כיוונים (כמו שאתה ודן היטבתם להדגים בשבוע-שבועיים האחרונים). אם שם התופעה בישראל הוא "לחתור תחת הצופה", תרגיש חפשי להחליף בין המושגים.
הקשר בין פארודיה לחתרנות, היא שהפינגווין טען ש'תיכון בהיי' הוא סרט גיבורי-על חתרני, בעוד אני טוען שהוא לא יכול להיות, כיוון שהוא לא סרט גיבורי- על. הוא פארודיה על גיבורי-על, וזה משהו אחר, שפועל לפי מוסכמות אחרות. זהו.
יש מבין?
על פאצ'ינו
את זה עושה כל פארודיה שמכבדת את עצמה, החל מ"עוקפים לוהטים" ועד "קטע מהסרטים" ו"אח סמוי". אבל כפארודיה זה חלק מההגדרה שלה, ואני עדיין לא חושב שיש לזה קשר לחתרנות ושאפשר לעשות הבחנה בין פארודיה חתרנית ללא-חתרנית.
משונה,
הייתי משוכנע שזה בדיוק מה שהוא אמר.
''עוקפים לוהטים''
זו הפארודיה על מהיר ועצבני?
''עוקפים לוהטים''
זה מה שקורה כשכותבים הודעות בזמן צפייה ב-Fooly Cooly. מצטער על עוגמת הנפש.
על תבונה ורגישות
תורי לשאול, מה הופך את הסרט לפארודיה בעיניך? מה בעצם מפריד אותו מסרט גיבורי-על "אמיתי" שלא קיים, נגיד, ב"משפחת סופר על" או אפילו באקס מן?
על הדבש ועל העוקץ
זה לא יעבוד אם נתחיל להגדיר מחדש כל מושג שאנחנו מקלידים. לפארודיה יש מאפיינים משלה, והם לא נזילים מדי:
http://en.wikipedia.org/wiki/Parody
כש'תיכון בהיי' מחקה אלמנטים אופיניים של ז'אנר הסופר-גיבורים, זה בדרך כלל כדי להגחיך אותו. כן, יש בערך סצינת פעולה רצינית וחצי, אבל היא לא מכתיבה את הטון הכללי של הסרט. רב העיסוק בגיבורי העל מוקדש לבדיחות על קלישאת התאום המרושע ודומיה.
כלומר, יש לעיסוק בגיבורי-על עוד סיבה: היא עוזרת להעברת הפן השני של 'תיכון בהיי'- סרט הטינאייג'רס, אבל כבר השמעתי את הסברה הזו יותר מפעם אחת.
ממש לא ראיתי את זה ככה
נכון, השימוש באלמנטים של סופר-גיבורים הוא עם קריצה, אבל הוא לא פארודי. למה לא? כי האלמנטים האלו משמשים להעצמה וקידום של העלילה, ולבנייה של הדמויות, בצורה רצינית לחלוטין. אני לא רוצה לגלוש לספוילרים, אבל תחשוב על הקליימקסים המרכזיים בסרט, למשל. האם האלמנטים הסופר-גיבוריים זניחים בהם, או שהם חלק משמעותי מיצירת הקליימקס? לדעתי, במרבית המקרים, מדובר באפשרות השניה.
אני לא טוען שמדובר ביצירה השייכת לז'אנר של סרטי גיבורי-על באופן אקסקלוסיבי, אבל האמת היא שאני בכלל לא מבין את החלוקה לז'אנרים באופן אקסקלוסיבי. לא ככה עובדים מרבית הסרטים, ובטח לא הסרט הזה. בכל מקרה, כן, הסרט לא מתעסק בגיבורי על במובן הרפלקסיבי של המילה (כמו 'סופר על', למשל), אבל זה המצב בהרבה מהיצירות בז'אנר בכל מקרה – אקס מן עוסק, לכאורה, בקבלת השונה; ספיידרמן, לכאורה, באחריות ובמחיר של כוח ובהתבגרות בעולם ה(פוסט)מודרני. אני יודע שהמוקד הוא אחר והמשקלים שונים, אבל זה עניין של תמהיל, לא משבצות ברורות.
זה אכן עניין של תמהיל.
ואכן המוקד הוא אחר והמשקלים שונים.
זו אולי הייתה טעות להעלות את עניין הפארודיה. לא בגלל שאני לא עומד מאחורי מה שאמרתי, אלא בגלל שזה מסית את הדיון למקום מאד תפל. אני חושב ש'תיכון בהיי' הוא לא סרט חתרני, היות והוא לא חותר תחת כלום. באותם רגעי קליימקס רציניים (ומעטים), הוא נאמן למוסכמות של ז'אנר הסופר-גיבורים. והשילוב הזה בין ז'אנרים לא חתרני, סתם מרענן.
אני מסכים.
גם בעיני הסרט לא חתרני כלל.
אבל סתם כדי שלא נישאר בהסכמה מוחלטת, בוודאי שיש בסרט רגעי קליימקס מעטים – שהרי זה כל הרעיון בקליימקס. אבל אם אותם הרגעים, שבמידה מסוימת הסרט כולו מכוון אליהם, כרוכים בז'אנר הסופר-גיבורים בצורה בל תינתק, הרי שהסרט כולו כרוך בז'אנר.
(לא שלא ניתן לנחש את זה החל מהדקה השניה בסרט), הנשיקה בין ויל לליילה.
יש בסרט רק קליימקס אחד שלא קשור בכלל ביכולות על, והוא, והנה מגיע
ענין של טרמינולוגיה.
מה שאתה מתכוון כנראה כשאתה משתמש במונח "חתרנות" הוא לחתירה תחת הקונבנציות הקולנועיות. לא שאני מסכים שיש כאן חריגה מהן, אבל ניחא. אבל הבעיה היא עם מה ששאר האדם מגדיר לרוב כחתרנות, וזה כולל יציאה נגד הקונבציות של החברה, או אפילו נגד הצופים עצמם. ובעוד שהסרט ממש חמוד, הוא לא מנסה למתוח ביקורת על שום קונבציה. זה שהוא אומר שאנשים מחורבנים הם מחורבנים? זאת לא חתרנות. זאת מוסכמה.
הדוקטורט שלי עוסק בלוחמה-נגד-חתרנות.
אולי אוסיף לו פרק העוסק באתרי קולנוע.
לוחמה נגד חתרנות?
על יד הממסד? או על ידי אנשים חתרחתרנים (ניתן לקרוא גם – חרטטנים), כלומר אלה החותרים תחת החתרנות כדי שזו לא תהפוך למיינסטרים?
בתחום הצבאי.
לא כל דבר הוא ביקורת תרבות.
חתרן.
דג!