במקור: Valiant
במאי: גארי פלדמן
תסריט: ג'ורג' וובסטר, ג'ורדן כץ, ג'ורג' מלרוד
שחקנים: יואן מק'גרגור, ריקי גרביס, טים קארי, ג'ים ברודבנט, ג'ון קליז
היה זה לילה קודר וסוער. שלוש יונים בריטיות טסו מעל תעלת לאמאנש החשוכה, רק צלצול של פעמון על מצוף אזהרה הפר את הרחש המונוטוני של הכנפיים ואת צליפת הגשם עליהן. ממול, כבר נראו הצוקים הלבנים של דובר. הבית! הבית קרוב!
לפתע הופיע בז גרמני…
היי, אם זו נראית לכם פתיחה גרועה, חכו לתרגום.
'וליאנט' (אמיץ), או בשמו העברי הנורא 'פגוש את היונים', עוסק בעלילותיו של וליאנט, יון קטן מימדים בימי מלחמת העולם השניה, שאומץ ליבו עומד ביחס הפוך לגודל מקורו, או משהו.
באותה מלחמה נוראה, גם החיות תורמות את חלקן. יונים מתגייסות לחיל היונים המלכותי (Royal Homing Pigeon Service, RHPS), ומעבירות מסרים מצרפת הכבושה אל בריטניה, הו בריטניה, בריטניה השולטת בימים!
ומדובר בעבודה מסוכנת. מאוד מסוכנת. לא רק אש נ"מ ומזג האויר עומדים בדרכן של היונים אל התהילה ואל הבית, אלא גם הבזים הגרמניים הנוראים, איינה שמוציגער דורסים דומקופף לגמרי, בלי טיפה שכל אבל ציפורניים שרקליך, שכל מה יש להם בראש זה לתפוס יונים בריטיות באגרוייסע טפרים שלהם ולעשות מהם ארוחת ערב וונדרבר מאוט, שלא תספיק לומר איינה קליינה מידל קלאסה מוזיק לפני שרק עצמות נשאר מהיונים הבריטיות הארורות האלה, שאין להם תרבות ושחושבים מוזיקה די דוייטשלנד זה גרוייסע שייס, הייל!
ואכן, בתחילת הסרט מחוסל מטס יונים שלם במהירות ובשקט מעל לתעלה, ויוצר צורך חריף בגיוס מחליפים, ודחוף. וכך מצליח וליאנטוליאנט הקט, הנשבה בקסמיהם של הגיבורים המעופפים, לעקוף את יונות הגיוס ולהצטרף לטירונות צבאית כמעט-סטנדרטית, כמעט אך תלת-מימדית, בתקווה להיעשות במהרה אחד מהגיבורים, בראשות מפקד-כנף גאטסי ('אמיץ'. או שמא 'ביצים'?), יון מהיר ואמיץ ובעל משקפי שמש מגניבים מאוד (כן, זה כל מה שיש לומר עליו. מה לעשות).
כאשר עוד טייסת של חיל היונים המלכותי מחוסלת, הפעם מעל בלגיה, נאלצים הבריטים להשליך לקרב את כל מי שעוד נותר להם, ובמקרה הזה מדובר בתחתית החבית של כיכר טרפלגר: וליאנט, יון מטונף ורמאי בשם באגסי, שני אוהדי כדורגל אנגלי, וגם יון סנוב בשם לופטי. ובכף, או בעצם במיכל הדואר, נמצאת ההודעה החשובה ביותר של המלחמה.
המשך, קוראי היקרים, ביומן הבוקר של ה-BBC; לאחר נאומו החודשי של מנהיגנו מר צ'רצ'יל, ידווח לכם על התקדמות הקרבות באיטליה, ועל חגיגות ארבע השנים לפינוי ההרואי של דנקירק, שם שמו חיילינו האמיצים לאל את תכניות המלחמה של היטלר, והשיגו הישג חשוב בקרב על חירות העולם!
אוקיי, טוב, הקטע האחרון לא קשור לסרט ישירות, אבל זו כל האוירה השוררת עליו. מדובר אמנם בסרט אנימציה מודרני לחלוטין, המדובב בידי שחקנים מודרניים משובחים מיואן מק'גרגור ועד ג'ון קליז (טוב – מודרני זה עניין יחסי), אבל הוא נראה כמו, מתנהג ומרגיש כמו סרט אנימציה מימי מלחמת העולם השניה; קומדיה מלחמתית על חיילינו האמיצים הנלחמים בגבורה בגרמנים הטפשים, בלי רמז לכך שעבר קצת זמן מאז המלחמה, ולכך שסרטים כאלה נראו על מסכינו פעמים רבות, אם כי הם לא עסקו ביונים דווקא: אם זה הסרט על דונאלד דאק נלחם בנאצים שראיתי בימי ילדותי, 'הבריחה הגדולה', 'סטאלאג 17', 'תריסר הנועזים' וכו'. זה נראה כמו סרט מגוייס מתקופת מלחמת העולם השניה, שמנסה להעלות את המורל הבריטי.
כתוצאה מכך, אם לא ראיתם אף קומדיה על מלחמת העולם השניה, או אף קומדיה צבאית מכל סוג ומין, יש לכם הרבה יותר סיכוי ליהנות מ'וליאנט'. האנימציה חמודה אף כי פשוטה מאוד, הבדיחות מצחיקות במידה סבירה, ויש הרבה בדיחות וניצול של עובדה זניחה זו. נוסף לזה, מדובר בסרט בריטי, על בריטים, ועם המון מבטא בריטי. וזה, כידוע, משדרג כל סרט ברמה אחת לפחות.
אבל אם כן ראיתם סרטים כאלה – וזו הבעיה הגדולה – אז הסרט נראה סתמי, צפוי ותלוש. הרס"ר היונה הוא רס"ר מאותו סוג של חמישים אלף הרס"רים הקולנועיים שנראו לפניו, הבדיחות צפויות למדי, הגיבורים חסרי עומק במיל, ועל הכל שורה אווירת דז'ה וו עצומה: כן, ראינו את זה קודם. בסדר, עכשיו זה על יונים. אז מה? זה יכול היה להיות באותה מידה על פרפרים, עכברים, ישראלים או אני לא יודע מה, בלי לטרוח לשנות הרבה מדי את התסריט. 'פגוש את היונים' הוא סרט צפוי, מצחיק לעיתים (הפעם הוא באמת מתאים כסרט ילדים; אפילו הרעים לא כל-כך מפחידים), אבל מאוד שבלוני ומאוד בנאלי. לא סרט רע – סתם עוד סרט.
אהרו''כ?
האמת היא שזו הפעם הראשונה ששמעתי על הסרט הזה, כך שלא היו לי דעות, תקוות או ציפיות מהסרט בכלל. ואחרי מה שקראתי כאן, האמת היא שהוא לא מעניין לי הרבה יותר מאת הזרת שלי ברגל ימין שנכנסתי איתה היום במדרגה. וזה אומר משהו.
מה שכן, הפסקה הרביעית פשוט הרגה אותי מצחוק. באמת! אמנם לא הבנתי אפילו חצי מהעגה היידית שם, ואולי זה בגלל שכל דבר יצחיק אותי בשתיים בלילה, אבל זה לא משנה.
!I laughed my ass off
משקפי שמש
מגניבים.
משקפי שמש זה זכר.
ותודה על הביקורת!
אופס, הבהרה של משפט שנשמט:
ה"עובדה הזניחה" שהסרט מתייחס אליה היא שהיונים יכולות לעוף, והמון בדיחות הן מעופפות.
ובנוסף
"…ומזג האויר עומדים בדרכם בדרכן של היונים" מכיל מילה כפולה, אלא אם כן יש כאן רמז לגבי ההעדפות המיניות של יונים באופן כללי.
סחתיין על הפסקה עם הבזים, אגב, שלא הבנתי חצי ממנה אבל צחקתי מכולה.
ובפינת הקטנוניות בגרמנית
המשפט 'איינה שמוציגער דורסים דומקופף לגמרי' מתחיל במילה 'איינה', המסמנת יחיד (כמו ה-a האנגלית), למרות שהוא מתייחס לרבים ('דורסים וגו').
ותודה על ביקורת מצוינת!
אכן
לכל אורך הסרט התאמצתי לאתר את נצנוצי הפרודיה, בין אם על סרטי מלחמת העולם הכי שניה ובין אם על סרטי גבורה של חיות מצוירות, ולא מצאתי. אני עדיין חושב שזו היתה הכוונה המקורית של יוצרי הסרט והיא מתבטאת גם בליהוק, אבל לא במוצר הסופי.
לפחות עשו נכון עורכי האתר ששלחו למשימה את כתבנו הצבאי. טווידלדי – כמו שאמרת – 'שנים עשר הנועזים' בתחפושת של יונים מצוירות ובאיחור של 40 שנה.
את האנימציה דוקא אהבתי, אבל כל היתר חריונים.
על הפוסטר של הסרט כתוב
"מבית היוצר של שרק" (מדובר על פוסטר שתלוי ליד דיזנגוף סנטר).
היות שלא זיהיתי את האולפן שיצר את הסרט (בריטי כמובן) וזה נשמע קצת חשוד בדקתי ב-IMDB ומסתבר ש"בית היוצר" במקרה זה הוא המפיק. אבל חוץ מהמפיק (PRODUCER) היו מלא EXACUTIVE PRODUCERS וגם CO PRODUCERS.
אז, למרות שאין לזה ממש קשר לסרט הזה, מי יכול להגיד לי מה ההבדל בין התפקידים האלו?
בין הפותרים יוגרלו בום, גריפ ונערת תסריט.
הכינוי?
גם אני תמיד תהיתי
מה ההבדל בין
ו- Co-Producer,
ולמה צריך כל כך הרבה מפיקים בכלל
גם אני תמיד תהיתי
ככה..
Prodocer, הוא זה שמביא את הכסף הגדול, חותם על החוזים עם כולם וכו'
Co-Producer- הוא מפיק שותף- זה שהביא קצת פחות כסף ושם שלו (לרוב) קצת פחות ידוע.
Executive Producer- הוא המפיק בפועל- כלומר זה שמתרוצץ בין כולם, מתאם, עושה טלפונים וכו' (בשאיפה להגיע יום אחד להיות מפיק ראשי)
ולמה צריך כ"כ הרבה אנשים- עם נוותר על הציניות לרגע, הרי שלהפיק סרט (או כל הפקה אחרת) זו המון עבודה וצריך שהיא תתחלק ניהולית בין כמה אנשים. וככל שהסרט יותר גדול ומורכב ככה מחלקת ההפקה שלו גדולה יותר
כן, אבל זה לא כל הסיפור.
אף סרט בעולם לא צריך 11 מפיקים, מפיקי משנה ומפיקים בפועל. אף סרט. המפיק צריך להיות הבוס: יותר מדי בוסים גורמים רק לבלגן.
העניין הוא שתארי ההפקה, ובעיקר Executive Producer, הפכו לתארים של כבוד. הם לעתים קרובות ניתנים לאנשים רק לשם היוקרה האישית שלהם, או של הסרט (או כמו שניסחו את זה ב'סטייט פינת מיין': מה זה Executive Producer? זה הקרדיט שאתה נותן למזכירה שלך במקום העלאה במשכורת).
הבעיה היא שאי אפשר לדעת מי מבין כל ה"מפיקים" של הסרט באמת הפיק אותו, ומי נמצא שם לקישוט. אני מוכן לנחש שהתפקיד היחיד בסרט של המפיק של 'וליאנט' שהיה גם בין מפיקי 'שרק' היה להיות האיש שבזכותו אפשר יהיה לכתוב על הפוסטרים "מבית היוצר של 'שרק"' בלי שזה יהיה *לגמרי* חסר כל קשר למציאות.
כן, אבל זה לא כל הסיפור.
באיזו תכנית דיברו על כך שזו גם דרך לחסוך מעלות הכוכבים. מקצצים להם משכורת ונותנים קרדיט באקזקיושן (בהסכמה, כמובן).
כן, אבל זה לא כל הסיפור.
היתה איזה כתבה על הכוכבת של "סוף העולם שמאלה" שלטענתה היתה שותפה בכתיבת הסרט, בשיכנוע שחקנים לשחק במחירים נמוכים, ובעצם בכל היבטי ההפקה, (תוך הסתפקות במשכורת מינימלית), מתוך אמונה שהיא שותפה מלאה בהפקה. ובסוף קיבלה רק קרדיט של:Executive Producer כמו המזכירה של נשר.
היתה פעם סדרת קומית-תקופתית בריטית (און-טופיק!)
בשם "חכמי צ'למספורד" שהגיבורים שלה היו כמה אנגלים אהבלים שהיו נתונים תחת שלטונם של כמה רומאים אהבלים עוד יותר.
אחד הפרקים נגמר בשיחה בין זאוס לאל אחר (לא זוכר כבר מי זה היה) על רקע כותרות הסיום הרצות. כשהכותרות הגיעו לקרדיט של "מפיק" אותו אל שואל את זאוס מה בדיוק "מפיק" עושה. זאוס עונה לו "ישנם דברים שאפילו אל לא יכול להבין".
בגלל זה
החליטו להגביל את מספר האנשים שיכולים להיות מועמדים לאוסקר על הסרט הטוב ביותר. מכיוון שהפרס מוענק למפיקי הסרט וכל פסלון כזה הוא חתיכת עלות, האקדמיה הודיעה שתעניק מועמדות רק למי שרשום בפרוש כ"Producer" ועונה להגדרות התפקיד מבחינת תרומתו ליצירת הסרט. במילים אחרות, כוכבים שמקבלים את התואר כחלק מהחוזה שלהם, לא יקבלו פרס אם לא פעלו ממש להרמת הפרויקט.
תודה על ההסבר
ריספקט
טווידלדי, נקרעתי מצחוק. סחה עליך.
והאנגלים באמת עדיין לא התעוררו מחגיגות הנצחון במלחה"ע השניה. מצד שני, הם גם טרם התעוררו מחגיגות הנצחון בקרב טרפלגר, כך שאני מצפה בקוצר רוח ל"פגוש את הסלמונים – סיפורם המרגש של סלמוני הניצחון ומאבקם בכרישים הצרפתים".
אני לא יודע מה עם האנגלים
אבל להגדיר את הצי הצרפתי כרישים זו מעט הגזמה, אולי דגי זהב נכים…
אנשים
יש אנשים בסרט?
לא ממש
אם אני זוכר נכון, בסצינות בודדות בסרט שומעים קולות של בני אדם, אבל אף פעם לא רואים אותם.
תשובה אלטרנטיבית
לא הרבה. בהקרנה שאני הייתי בה היו חמישה אנשים.
לא פלא
הסרט נטול יחסי ציבור בצורה מעוררת השתאות. אפילו הסרט האדיוטי עם הזברה (משהו עם תום אבני, אני מסרב לנסות ולזכור יותר) מקבל פי שמונה פרסום ממנו (סליחה, שמונה יותר – אי-אפשר להכפיל אפס).
מדגסקר?
מדגסקר?....
לא..אממ ההוא נקרא לרדת מהפסים נראה לי ,
בקיצור ,לא נמאס מהסרטים המטומתמים שכל הזמן ממחזרים את אותם נושאים?!
מעטים הסרטים (מהאנימציה )האחרונים ,שאפשר להגיד שהם מקוריים ,אני עדיין חושב ,שסרט האנימציה הטוב ביותר שראיתי מעולם הוא ,הסיוט שלפני חג המולד של ברטון ,…
אבל זו דעתי ואני יכול לטעות ,לא אמרתי שמהאחרונים אין משהו ,מדי פעם ,לעיתים רחוקותתתתת ,מקורי או מענין ,אבל פשוט ממחזרים חומרים ישנים בעיבודים קצת יותר משוכללים ,
מדגסקר?....
הסיוט שלפני חג המולד הוא סרט מצוין. והפסקול שלו אפילו יותר.
סקלטון ג'ק...
דמות האנימציה הכי אהובה עליי והכי עצובה ומנוכרת .בנויה בצורה מושלמת…
אין ,סרט אנימציה מעולה.
זה לא רק של ברטון
זאת אומרת, נכון שקוראים לזה Tim Burton's The Nightmare Before Christmas, ונכון שהוא כתב את הסיפור המקורי (לא את התסריט) והפיק, אבל הבמאי הוא הנרי סליק, שעשה אחר-כך גם את 'ג'יימס והאפרסק הענק', את Monkeybone, ועכשיו עובד על Coraline (לפי הספר של גיימן).
המממ, במחשבה שניה, שני הסרטים האחרים שהוא ביים היו הרבה, הרבה פחות טובים. אולי זה באמת רק של ברטון.
זה פשוט גאוני ,האחרים אני כבר לא יודע.
אבל אני זוכר שממש לא סבלתי את ג'יימס ואפרסק הענק ,זה בכלל לא דומה להומור של הסיוט שלפני חג המולד ,וזה פשוט הורס את הספר ,שהוא של רואל דאל ,שכעשיו ברטון ביים על פי עוד ספר שלו ,צ'ארלי בממלכת השוקולד ,שזה ספר מעולה ואני מפחד שהוא יהרוס אותו כמו שהרסו אותו לפני כמה עשרות שנים ,בעיקר אי מפחד ,בגלל הליהוק השנוי במחלוקת של ג'וני דפ לתפקיד הראשי ,
אבל מה שאני באמת אוהב אצל ברטון ,זה את הדמויות האפרוריות והגלמודיות שלו ,בכל הסרטים שלו כמעט ,סרטי ברטון האוטנטיים ,אני כל כך מתחבר אליהם ,אני ממש מחכה לסרט הבא ,זה נקרא בעברת ,חתונת הרפאים ,עם ג'וני דפ והלנה בונהם קרטר בסגנון הסיוט שלפני חג המולד ,דווקא בקטע הזה ,אניי לא פוחד שדפ יהרוס משהו ,אני פוחד מקרטר ,יש לה קישרון להרוס סרטים ,מועדון קרב ,הסרט שאני מת עליו ,היה כל כך יפה עד שהיא הגיחה ,
אבל לא משנה ,
ברטון הוא גאון ואני אוהב את רוב הסרטים שלו ,נקווה שלא יאכזב.
חתונת רפאים הוא סרט מצויר
במקרה כזה, מי שיהרוס או יעשה את הסרט הוא הבמאי והתסריטאי, הרבה יותר מהשחקנים.
לא מצויר
מונפש.
כל סרט מצויר הוא מונפש, אך לא כל סרט מונפש הוא מצויר.
ומה לגבי אנימציה ממוחשבת?
צודק, סליחה.
מה שמעלה את התהיה, בכל זאת, לגבי סרטי אנימציה ממוחשבת. הם לא מצוירים ביד, ובמרביתם לכל מיני תוכנות תלת-מימד יש חלק לא מבוטל בעיצוב (כמו, או יותר, מלמאיירים שיוצרים את דמויות הבסיס). האם אפשר לקרוא להם סרטים מצוירים?
זה נכון בהחלט ,
אבל זה לא משנה את העובדה שאני פשוט לא סובל את קרטר
סליק
אגב, כרגע סיימתי לראות את "מתחת למים" של ווס אנדרסון (עם ביל מארי, בין השאר), ומסתבר שאת כל קטעי המתחת-למים שם עשה סליק, באנימציה.
וואו.
מסתבר שאתה סיימת לראות את הסרט כמה דקות אחרי.
הו הו הו, אבל איזו מהדורה?
כי לי יש את ה-Criterion Edition כפולת-הדיסקים ומרבות-הבונוסים.
חבל רק שאחרי שפיהקתי לאורך חצי סרט אין לי שום חשק לראות שום בונוס.
אבל אוי, איפה הימים שהייתי הולך לקולנוע בימי שישי (רמז לדרך לשיחזורם: סרט דבילי עם גאי פירס).
לא פלא
לא יודע בקשר לגרסה המדובבת, אך לגרסה באנגלית מגיעים יחסי ציבור נרחבים, ולו רק בגלל המדובבים של החיות(שכוללים את דסטין הופמן, וופי גולדברג, ג'ו פנטוליאנו, דיוויד ספייד, מייקל קלארק דאנקן ועוד). הסרט לא מרשים ביותר, יותר מדי מנסה להיות סיביסקוויט או בייב, אך יש בו מספר קטעים מאוד משעשעים, שמגדירים מחדש, מה יכולות זבובים לעשות.
הגירסה האנגלית לא מוצגת בארץ.
כמעט.
יותר נכון, היא מוצגת בקולנוע "רענן" ברעננה, ולא בשום מקום אחר.
מצער
זה מאוד מצער, כי אני בטוח שהרבה מאוד דברים נאבדו בדיבוב. אפשר כמובן לנסות ולהעלות דיון על הנושא הבא: למה מפיצים בארץ, לא רק שמביאים סרטים באיחור גדול מאוד, וגם חושבים שהסיכוי היחיד להרוויח הוא בדיבוב של הסרט על ידי כוכבי נוער למיניהם. אך הדיון הזה הוא חסר תועלת(לפי דעתי) ולא יביא תוצאות.
עם כל הכבוד לדסטין הופמן ווופי גולדברג
זה סרט ילדים. אף מבוגר לא יילך לראות אותו. אין טעם להקרין סרטי ילדים באנגלית, והקולות של הסלבריטיז לא משנים כלום. גם ב'פגוש את היונים' יש קולות של סלבריטיז, זה לא הופך אותו לטוב.
עם כל הכבוד לדסטין הופמן ווופי גולדברג
איזה מזל, שראיתי אותו בבית ולא בקולנוע, וכך לא הפכתי למבוגר יחיד שראה אותו בקולנוע. שאלה אם ג'ון קליז ויואן מקגרגור הם סלבריטאים ברמה של דסטין הופמן ווופי גולדברג, זאת שאלה מכשילה. בין "פגוש את היונים" ו"racing stripes" קיים הבדל משמעותי נוסף, "יונים" סרט אנימציה, "פסים" הוא סרט רגיל עם דיבוב של חיות. "פסים" הוא לא סרט ילדים נטו, הוא ילדותי אך יש שם קטעים, שיצחיקו גם מבוגרים(לא הרבה קטעים, אך עדיין).
קראתי איפשהו שהסרט מוקרן מ DVD
האומנם? אם כן, אין שום סיבה ללכת לראות אותו בקולנוע.
אכן. זה הופיע בטיים אאוט,
וגם פה: כתבה מספר 2777
לא מובן
איך סרט שנראה כאילו בונים עליו להיות להיט בהפצה רחבה, מגיע להקרנות מעטות באולם בודד אחד בארץ קודש אחת , חודשים לפני ההפצה הרשמית שלו בעולם ?
אז יש לו גלימה מעור, אז מה?
טקסטורות של חומרים שונים באנימציה ממוחשבת רחוקות מלהיות המצאה חדשה.