במקור: The Jacket
במאי: ג'ון מייברי
תסריט: טום בליקר, מרק רוקו ומאסי טג'דין
שחקנים: אדריאן ברודי, קיירה נייטלי, כריס כריסטופרסון, ג'ניפר ג'ייסון לי, דניאל קרייג
בפעם הראשונה בה ראיתי את הטריילר של 'החליפה', אני וידידי ישבנו באולם הקלנוע בציפיה לסרט סטנדרטי ואפרורי כלשהו של תחילת הקיץ. פוררנו פופקורן מול הפרסומות, ובליבנו תחינה למשב רוח קולנועי רענן, לסרט שיעשה לנו את מה שעושה פחית השתיה הקלה לבחורה המחומצנת קשות שריצדה על המסך. ואז זה בא. יריות, אמנזיה, בית משוגעים, קפיצות במרחב הזמן-חלל. הפופקורן קפא בידי. בסיום הטריילר הסתכלתי בידיד ולחשתי 'ממנטו!'. '12 הקופים!', הוא ענה לי בהתלהבות.
ההתלהבות מהטריילר סחבה אותנו כל הדרך עד להקרנת טרום בכורה של 'החליפה' בסינמטק. אנו, מנוסי הגימיקים והאפקטים הקולנועיים, לא מתרשמים בקלות, ובכל זאת הענקנו ניקוד מכובד של פה פעור וחצי לחלקו הראשון של הסרט. הסרט נפתח במשפט ראשון מבטיח פלוס: "הייתי בן 27 בפעם הראשונה שבה מתתי". מכאן, בקצב של קונצ'רטו לתזמורת עם הרבה כלי הקשה, שלא להזכיר קאטים מפתיעים וצילום מעניין, נפרשה העלילה: החייל ג'ק סטארקס (אדריאן ברודי) נפצע קשה במלחמת המפרץ הראשונה. בסצינה הבאה הוא כנראה כבר הרגיש הרבה יותר טוב, שכן הוא עסק בטיול רגלי לאורך כביש מושלג אי שם באמריקה. בצד הכביש הוא פגש ילדה קטנה עם אמה השיכורה והפגין נוהל שומרוני טוב כשעזר להן לתקן את האוטו. בשמיים כנראה לא התרשמו מזה יותר מדי, כי כמה דקות לאחר מכן הוא נורה שוב, הפעם בנסיבות מסתוריות שהביאו אותו אל בית המשפט. סטארקס נשפט על רצח שוטר, נמצא זכאי עקב אי שפיות ונשלח לבית חולים לחולי נפש. הרופא הראשי, ד"ר בקר (כריס כריסטופרסון) כנראה צפה ביותר מדי סרטים מהז'אנר של 'קן הקוקיה', כי הוא בטוח שהטיפול הטוב ביותר שהוא יכול לתת לחולים שלו הוא למלא אותם בסמים, לחנוט אותם בתוך כתונת משוגעים (הידועה בכינוי "החליפה"), ולדחוף אותם לאיזו מגירה שקטה שבה יבלו את זמנם בהזיות. והוא יותר משמח להדגים לסטארקס את נפלאות השיטה.
בנקודה זו הרשו לי להישען אחורה ולשאוף קצת אוויר, כי לפנינו עכשיו שירת "דיינו" ארוכה: אילו רק נהרג סטארקס במלחמת המפרץ אך נשאר בחיים, דיינו. אילו רק לקה אחר כך בבעיות בזכרונו, דיינו. אילו רק הסתבך בפרשיית רצח מסתורית, או רק הגיע אל ידיו של פסיכיאטר סאדיסט – דיינו. אבל הסרט הזה לא יעצור לפני שיוריד לנו גם את המן מהשמיים (באפקט ויזואלי הקרוב יותר להורדת לבנים על הראש): באמצע טיפולו המסור של הדוקטור, אותו הוא עובר בשנת 1992, מוצא עצמו סטארקס לפתע בשנת 2007. האם הוא הוזה? האם הוא מת? או שמא חוקי הפיזיקה באמת הסתכלו לרגע לצד השני? סטארקס לא מתעסק יותר מדי בשאלות הפילוסופיות האלה. עד שהצופים מסיימים לחשב את כל הפרדוקסים הקוונטיים במרחב-זמן שמאיימים עכשיו על האנושות, סטארקס פוגש את קיירה נייטלי. היא מסבירה לו בקצרה, אך באופן משכנע, שעליו להוסיף לשמו את התואר ז"ל.
כמה מילים על קיירה נייטלי: בלי להיכנס לויכוח האם 800 פוזות שונות של נשיכות שפתיים יכולות להיחשב כמשחק, אני לא הייתי עושה את זה פשוט מהחשש שבסוף הן ינשרו לי. וגם ההמרחויות האובססיביות האלה על הקירות לא יכולות להיות טובות מדי לגב שלה. מלצרית פרחה מהפרברים זה אמנם תפקיד אופי מורכב ביותר, אבל אני לא חושבת שחלק ממנו הוא להיראות כאילו את מתאמנת ל'כוכב נולד 3'. במקומה הייתי שוקלת אולי כמה קורסים בהקלדה עיוורת. ג'אסט אין קייס.
כך נותר אדריאן ברודי לסחוב לבדו את כל כובד העלילה. וזה, עם כל הכבוד לפרצוף המלנכולי שלו ולאף הגאוני, לא עובד. לא שחסרות סצינות מעניינות גם בחלקו השני של הסרט (על חלקן הגדול אחראי דניאל קרייג , בתפקיד משוגע עמית במוסד הסגור), אבל מהרגע שסטארקס מבצע את הקפיצה בזמן, העלילה חוטפת פגיעה אנושה ומצבה רק הולך ומתדרדר. נראה שלבמאי עצמו נמאס באמצע הסרט מכל ההו-הא של ההתחלה, והוא החליט לעבור לביים דרמה חינוכית לכל המשפחה, וזה שיש באמצע קצת מסעות אחורה וקדימה בזמן, זה כמעט עניין שולי. כל חלקו הראשון של הסרט נשאר מאחור, לחלוטין לא קשור לעלילה, למעט סצינת פלאשבק קצרה ומביכה בחוסר אמינותה. לאט לאט הולך הסרט ומתכנס לאיזושהי נקודה פנימית ולא קשורה לשום דבר, שצפה בחלל על גבי שלושה פילים ורודים שמדקלמים סיסמאות בשבח אהבת הזולת. מציאות וחלום, תעלומות ופרדוקסים של עיוות הזמן? הבה נכסה אותם במפית לבנה ונשתמש בהם כמעמד לפמוטי חרסינה. תראו כמה נחמד.
וזה באמת נחמד, נחמד כמו לאכול פיצה-מקפיצה במסעדה חלבית מפוארת. עשר נקודות על האווירה, אפס על התוכן.
יצאנו מהסרט בשתיקה חפוית ראש. זה מה שקורה כשמתלהבים מ'בקרובים'. בדרך החוצה נעצרנו להגיד שלום למכר מהאוניברסיטה, שאמר שהסרט ממש הזכיר לו איזה סרט מוכר, נו איך קוראים לו. אז הלכנו שלושתנו לבית של הידיד לראות את '12 קופים' בוידאו. לפעמים בכל זאת עדיף להישאר בעבר.
למה קיירה ולא קירה?
הרי מבטאים את קירה וכותבים קיירה. למה? הרי קיירה זה בכלל לא נכון לכתוב. זה משהו שאני לא מבין כבר הרבה זמן.
לגבי הסרט- נחמד. פשוט לא צריך לצפות ליותר מדי. בעיקרון נהניתי אפילו שבעיקרון אין שום דבר ממש טוב בסרט.
למה קיירה ולא קירה?
זה קירה :
http://www.babynamesworld.com/meaning_of_Kira.html
וזאת קיירה:
http://www.babynamesworld.com/meaning_of_Keira.html
(בעברית צריך לקרוא לה שחורי?)
ביקורת משובחת
תודה.
מה שהיא אמרה
תודה!
זה טוב לדעת שהסבל שלי תרם משהו לאנושות…
כנ''ל, וגם
על הלינקים
ביקורת חזקה
מזל שקראתי את זה לפינ שביזבזתי 35 שקל
ניקח בDVD כדי להגיד ראינו
אבל בכל מקרה אהבתי את הביקורת
גם אני כמוך בפעם הראשונה שראיתי את הטריילר אמרתי – הו הנה סרט שאני ארצה לראות
הנה סרט שמתמקד בתסריט מסובך ועריכה גאונית
תודה לך שמנעת ממני את ההתבאסות וכשיגיע לDVD אני אבוא עם מעט ציפיות
ביקורת מצוינת!
גם אני באתי בצפיות ויצאתי מהסרט הזה עם תחושה של "שיהיה…"
אני יצאתי עם תחושה
שהיה…
ראינו את זה כבר איפושהו כמו שנכתב כבר,וזה לא עושה את זה
נייטלי מזכירה לי קצת את הלנה בונהם קארטר
מוזר לא?
בכל אופן, ביקורת מצוינת לסרט שסיקרן אותי מאוד לפני שהוא יצא. שלפי עוד שאר מקורות מידע ( אורשר, קמינר) הוא יצא דיי מפוספס. טוב נו, אני אחכה לדיוידי.
מסכימה עם כל מילה
ואפילו חושבת שהביקורת עושה לסרט הנחות. הוא פשוט גרוע.
ואם מישהו מוכן להרים את הכפפה ולהסביר לי את הקונטקסט של סצינת הסקס, אהיה אסירת תודה לו לנצח, כי לי זה נראה ככה: הם מכירים. הם מחבבים אחד את השני בחמש הדקות הראשונות של ההיכרות שלהם. הם שוכבים.
והערה אחרונה: בסופו של דבר לא התחרטתי שהלכתי לראות את הסרט, כי גם ברודי וגם נייטלי חתיכים הורסים. ישבתי לי כל הסרט ולא ידעתי מי מהם מדליק אותי יותר – הם כל כך יאאפים.
יאאפים?
כמו במשפט "יאאפ:.."'ץכןדיקטקץבםץןך"?
יאאפים?
מקור המילה יאאפה מיוחס, באופן מסורתי, לגולשי אותו פורטל אשר הביאו לעולמנו את המונח שולתתת!1
אני מכיר אותה
מהפעם-פעמיים (אוקיי, 399 פעמים) שבהן ניסיתי לכתוב כתובת של אתר כלשהו בשורת הכתובת בלי לשים לב שאני כותב בעברית.
אני מכיר אותה
מי לעאזאזל כותב HTTP?
כותבים את שם האתר ולוחצים על CNTRL+Enter (או אם יש לכם Maxthon אפשר גם להגדיר את shift+enter בשביל co.il).
אוקיי, אז לא בשורת הכתובת.
צריך לכתוב אותו כשמוסיפים לינקים לכתבות, אחרת הם מתחרבשים.
אוקיי, אז לא בשורת הכתובת.
טוב, ניצחת, יש לך איפה לכתוב HTTP.
הגעתי לתגובה הזאת
מגוגל, ממש עכשיו, כשניסיתי להגיע לאתר. כמה מצחיק
לא ראיתי את הסרט,
אבל רק רציתי להביע צער על הקריירה ההולכת ומשתרללת של קיירה נייטלי. לרגע חשבתי שהיא עוד תהיה איזו חתיכה-הוליוודית-אך-איכותית שתוכל להתבגר ולהזדקן בהוליווד ואולי לעבור איזו התמכרות לסמים או אלכוהול, ואז גמילות ועוד כמה קאמבקים מרשימים.
באמת, חשבתי שהיא מציאה.
אבל לאחרונה היא רק מאכזבת אותי יותר ויותר. האם התבדו תקוותי? הגם את, קיירה?
הגזמה פרועה
אולי הקטילה של הביקורת על הסרט היא בגלל שבאת בציפיות גבוהות מדי , אם אתה בא ללא ציפיות הסרט נחמד במיוחד ולא כל כך עלוב כמו שאתה מציג אותו , לסיכום הביקורת דיי מטעה וזה סרט נחמד ביותר לא אלוהי כמובן , אבל לפי דעתי שווה צפייה
משפט הפתיחה של הסרט לא דומה באופן חשוד למשפט הפתיחה של 'מר ורטיגו'?
("הייתי בן שתיים עשרה כשהלכתי על המים בפעם הראשונה)
זו בעיה שחוזרת בעוד כמה סרטים.
למשל, 'דז'ה וו' (קודם היה גם פירוט, אבל הוא יצא ארוך ולא היה ברור ממנו למה הסרט הולך על אפשרות הגם וגם. אז פשוט תסמכי עלי שגם שם זה ככה).
אנשים צריכים להפנים את הכלל:
"אם אתה לא מבין בזה אפילו טיפה, ממש טיפ-טיפונת באופן הכי מינימאלי, פשוט אל תתעסק בזה."
לא נראה לי שזה עובד.
הדרך שבה הסצנות משפיעות אחת על השניה, ולפי התיאוריה שלך ה"מציאויות" משפיעות אחת על השניה, די סותרת את כל העניין. למשל, העובדה שבעתיד של המציאות ה"מקורית", קירה נייטלי אומרת לו שהוא מת, והוא מגלה איך הוא מת – המוות שלו הוא חלק מהמציאות הזאת, ולכן המוות שלו באותה הדרך בדיוק לא ממש יכול לשנות אותה.
מצטערת. איבדת אותי.
אני עדיין חושבת שתפיסת הזמן של הסרט פגומה מיסודה, אבל אולי אני טועה ופשוט לא הבנתי את ההסבר שלך.
ממש ממש לא מסכים אבל ממש
ראיתי המון סרטים בחיי הקצרים ורובם תמיד בעלי אותה תבנית , הסרט הזה לפי דעתי מאוד מיוחד, אז מה אם הזמנים לא ברורים ולא מסתדרים עם חוקי הפיסיקה המוכרים, בגלל זה קוראים לזה סרטטטטט הסרט מאוד מזכיר לי את "אפקט הפרפר" וכחובב סרטי מיסתורין אני חייב לציין שזה סרט שמאוד אהבתי חוץ מזה כמו שהזכרתי נדיר למצוא סרטים שהם עם תבנית שונה ולא כמו כל הסרטים היום . לסיום על טעם ועל ריח אין להתווכח.
סרט ממש טוב
בטח יחסית לשאר סרטי המד"ב של השנים האחרונות.