מהו המוצלח מסרטי השנה האחרונה, המבוססים על דמויות אמיתיות?
21  |
אלכסנדר |
116  |
אמריקן ספלנדור |
| 44 |
דרום אמריקה באופנוע |
| 11 |
החיים על פי פיטר סלרס |
| 49 |
הטייס |
| 1 |
לילה ויום |
| 108 |
למצוא את ארץ לעולם לא |
| 1 |
סילביה |
| 6 |
קינסי |
| 55 |
ריי |
מספר מצביעים: 412
אהרו''כ
את האמת, רוב הסרטים הביוגרפיים שיצאו השנה היו או משעממים או גרועים במיוחד. אבל היו יוצאים מהכלל: "אמריקן ספלנדור" היה מסובך אבל מרגש ונוגע, "החיים ע"פ פיטר סלרס" ו"דרום אמריקה באופנוע" אולי היו סרטים הלוקים בחסר, אבל אני חשבתי שהם מצויינים. אבל "לילה ויום","סילביה" ו"ריי" היו סרטים בינוניים ומטה שלא נתנו כבוד בגרוש לאנשים עליהם הם מבוססים. את "הטייס", "קינסי" ואת "אלכסנדר" לא ראיתי
נמנע.
באופן לא מפתיע בכלל, לא ראיתי אף-אחד מהנ"ל.
וויי, כמה סרטים לא ראיתי
למעשה, ראיתי רק שלושה מהסרטים: ריי, אמריקן ספלנדור ולמצוא את ארץ לעולם לא. אני לא מצביע גם כי לא ראיתי אפילו חצי מהסרטים וגם כי אני לא מצליח להכריע בין אמריקן ספלנדור ולאאל"ל. שני הסרטים מבוססים על דמויות אמיתיות, אבל לא בנויים כביוגרפיה רגילה בסגנון "נולד למשפחה של… גדל כנער… התחתן עם… פתח בקריירה מצליחה בתור… עורר שערוריה כאשר… ושוב כאשר… זכה ב… מת בעקבות…".
במקום זאת, שני הסרטים מציגים את גיבוריהם כדמויות המשתקפות דרך יצירותיהם. הארווי פיקאר מוצג בהתאם לסיפורים שכתב ובמקביל, מופיע פיקאר האמיתי ומעיר על ההבדל בין הקומיקס והסרט לבין המציאות. בלאאל"ל, בארי הוא טיפוס ילדותי ונאיבי בעל דמיון פורה במיוחד. למעשה, זו בכלל לא ביוגרפיה, אלא עיבוד קולנועי למחזה שנכתב בהשראת אירועים אמיתיים. מה זאת אומרת "בהשראת"? זאת אומרת שלאירועים בסרט יש בסיס היסטורי, אולם הם אינם באים להראות את הסיפור כפי שקרה, אלא כפי שהמחבר בוחר להראות אותם.
מ"ריי" די התאכזבתי כי הרגשתי שהסרט היה יותר מדי כמו ביוגרפיה שגרתית. העריכה והשירים אמנם הוסיפו הרבה צבע, אבל הסיפור נשאר (ככל הידוע לי) צמוד למציאות. היו חסרות לי הגזמות, או עיוותים של פרטים (לדוגמה, כאשר העיתונאים מקיפים את ריי, חבל לי שלא מילאו את החדר באנשים מכיוון שמבחינת ריי הם היו בכל מקום). כנראה שאני נמשך יותר לסיפורים שמציגים את המציאות כחלק שוה ערך לדמיון ולא כדבר שאין לשחק בו.
בגלל זה הסקר מוגדר ''מבוסס על דמות אמיתית''
ולא "סרטי ביוגרפיות".
אני משוחדת...
לאאל"ל זוכה בקולי בכל סקר שבו יופיע, כי ככה זה.
אבל גם החיים על פי פיטר סלרס היה מעולה לדעתי.
למצוא את ארץ לעולם לא
לא היה לי היסוס אפילו.
אבל…. למה אלכסנדר?!
זה לא סוד כאן לאף אחד שהסרט גרוע, וגם אם תכניסו אותו להגדרה של "מבוסס על דמות אמיתית" זה לא יהפוך את הסרט לטוב. או לא משעמם. או לא גרוע.
לא הבנתי מה הבעיה
סרט יכול להיות גם גרוע וגם מבוסס על דמות היסטורית בעת ובעונה אחת.
לא הבנתי מה הבעיה
לא הפרעתי לו להיות סרט שמבוסס על דמות אמיתית.
וגם לא הפרעתי לו להיות סרט גרוע.
ובטח שלא שניהם ביחד.
אבל זאת לא הבעיה. בעצם, אין כאן בעיה, יש כאן תמיהה שהוא נמצא תחת סקר שדורש לקבוע אם הוא סרט מוצלח.
והוא לא.
4 אנשים (כרגע) חולקים עלייך.
אמנם, לפי התגובות באתר לסרט הם היו נסקלים באבנים אם הם היו עושים את זה בפומבי, אבל בכל זאת.
למה להוציא את דיבת האתר רעה?
נורטון ועוד כמה אנשים דיברו בשבחו של הסרט בגלוי, בתגובות לביקורת שלו, ולא נסקלו.
עדיין
עד עכשיוו חשבתי שאין אחד בעולם הזה (בעיקר באתר) שהוא חושב שהסרט טוב.
כל יום לומדים משהו חדש…
נדמה לי שאוליבר סטון חושב שהסרט טוב
טעות ברגלך.
כתבה מספר 2526
טעות ברגלך.
ארגג…. הקדמת אותי….
אף אחד לא אהב את 'קינסי',
או שאף אחד לא ראה אותו? הוא עושה רושם של סרט טוב. מוזר לי שהוא עדיין לא קיבל קולות.
אף אחד לא אהב את 'קינסי',
הוא סרט טוב אך עדיין יש ברשימה לפחות 2 סרטים טובים ממנו: לאאל"ל וטייס, אז כמה שביוגרפיות של חוקרי סקס יכולות להיות מסקרנות, עדיין יש דברים יותר מרתקים.
מש''א.
אני רק חיכיתי להזדמנות הבאה
(אחרי סקר ה"פיטר פן") להצביע ל"לאאל"ל". אני שמחה שהיא הגיעה כל כך מהר.
(סיבת ההצבעה שלי לסרט הזה, אינה קשורה כלל להאם הסרט היווה מקור אמין ומעניין לחייו של ג'. מ. בארי, אם זאת היתה הכוונה. זה פשוט סרט טוב).
הפסקתי להצביע
בסקרים שאת רוב הסרטים בהם לא ראיתי, וכנראה כמה מהטובים שבהם. כיוון שפיפסתי בינתיים את הטייס ואת לאאל"ל, שניהם עם פוטנציאל, לא אתרום את קולי.
אבל!
אמריקן ספלנדור הוא סרט סופר מומלץ, אף על פי שלוקח איזה שעה להיכנס לקטע שלו.
ז למה לא הצבעת ל''אמריקן ספלנדור''?
ז למה לא הצבעת ל''אמריקן ספלנדור''?
אני חוששת להטות את הסקר נגד סרטים שלא ראיתי ואולי הם טובים יותר.
כןף, אני יודעת שזה מה שכולם עושים, אבל לא נעים לי מהסרטים שלא ראיתי.
את בנדם טוב......
את נחמדה לדברים/סרטים שאת לא יודעת אם הם יהיו נחמדים אליך……זה חמוד!
נכון
אם כי, במקרים האלה אני חייבת לציין שסרט מבוסס דמות אמיתית טוב, צריך לגרום לך לרצות לראות אותו, ואז שגם לא תתחרט על הצפיה.
מכיוון שכך, הצבעתי בלב שלם לפיטר פן ושות', אף על פי שהסרט הנוסף היחיד שראיתי היה אלכסנדר, ואני משתדלת לשכוח את זה גם לרידס וגם לאנג'לינה.
למצוא את ארץ לעולם לא
כרגע מקום שני, ואני חושב שזו הזדמנות טובה לשאול במה בסרט הזה בדיוק כל כך הרבה אנשים התאהבו (למעט ג'וני דפ). אז הנה, אני שואל.
חוץ מלשאול אני גם אזרוק איזו דעה משל עצמי, אם לא אכפת לכם – זה סרט נחמד במקרה הטוב, ומאכזב לאללה/אאל"א במקרה הרע. בניסיון לרגש הוא נופל לקיטש לא פעם ולא פעמיים, וריגושים זולים אני יכול לקבל גם בפירסומת מוצלחת של סלולאריים – לא יודע מה איתכם, אבל כשהילד ההוא נתן את הדובי להומלס אני השתנקתי כל פעם מחדש.
ג'וני דפ נותן הופעה סבירה – לא מפעימה, מדהימה ומעוררת צמרמורות כלשהן שיכולות לשדרג את הסרט ליותר ממה שהוא.
הפן הפנטסטי המוצג בסרט החזיק פוטנציאל ויזואלי לא קטן, אבל התוצר שאנחנו מקבלים לא ממש מרסק רשתיות בצבעוניותו או מרומם נפש באוירתו החלומית, או משהו מנוסח בצורה קצת פחות מטומטמת. תחשבו למשל מה ברטון של לפני "סיפורי דגים" (סיקלו אותי בחוצות העיר, אבל אם מתעלמים מהסוף של כוכב הקופים, סיפורי דגים נופל ממנו לדעתי) היה יכול לעשות עם הקטעים האלו. אולי הדבר נעשה בכוונה לשמר את מוטיב המחזה שבסרט, אבל בסופו של דבר התוצאה פשוט חיוורת. עוד נקודה קטנה שהפריעה לי היתה השחקנים הילדים שהיו די מעצבנים, אבל זה בהחלט יכול להיות עניין מאוד סובייקטיבי, ואני סתם לא התחברתי לכל הכריסטופר רוביניות הזו.
סה"כ כל הסרט היה דרמה די בינונית עטופה במוסר השכל נדוש.
אז האירו את עיני, מה פספסתי?
אף על פי שאני לא חושב ש'כוכב הקופים' היה הגרוע ביותר של ברטון. הרע במירבו, מבחינתי, הוא 'הפלישה ממאדים'. שאר הסרטים שיצאו בעשור השפל של ברטון (בין 'אד ווד' הנהדר ל'סיפורי דגים' המקסים) היו מאכזבים כסרטי ברטון, אבל סבירים יחסית לז'אנר אליו הם שייכים. 'הפלישה ממאדים', לעומתם, מיותר להדהים גם כסתם פארודיה מוטרפת.
אני סוטה מהנושא: 'סיפורי דגים' שוחט את 'כוכב הקופים' בכל אספקט קיים, ברטון עדיין גאון, וכולם חוץ ממני דפוקים בשכל.
אם כבר עוף, אז עד הסוף:
כוכב הקופים, למעט הסיום – בסדר גמור.
סיפורי דגים – בעיקר לא. לא קסום, לא מרהיב, לא מרתק. הדובון לאלא של ברטון.
הפלישה למאדים היה חמוד להפליא.
ברטון עדין גאון מחמת הספק (אני מניח שאין לו אלצהיימר מתקדם והוא לא עבר כריתת אונה), אבל סיפורי דגים ממש מנסה לשכנע להיפך, וכמעט מצליח.
וכן, אני זוכר שהיה איזה סקר בנושא וזה לא המקום הראוי, אבל לא רק שהזוחל המשוריין התחיל, הוא גם טועה להחריד.
זה דבר אחד לקטול סרט
(מקסים לדעתי) אבל להגיד על מישהו שהוא טועה בכך שהוא לא אוהב את מה שאתה אוהב, זה נראה לי דיקטטורי משהו.
איפה להתחיל?
נלך על סדר אקראי לחלוטין:
–
– "כולם חוץ ממני דפוקים בשכל"
– נאמר ברוח הדברים (שהיתה קלילה למדי להבנתי)
ועכשיו בעברית: ארמדילו חתם את ההודעה שלו ב"כולם דפוקים בשכל חוץ ממני". אני, שמאמין שיצר האדם טוב מנעוריו, הנחתי מההקשר שהוא טען את הטענה בבדיחות הדעת, ולכן במקום להגיב בתגובה דומה לשלך עניתי ברוח הדברים. זהו בערך.
ואגב, לגבי משהו קצת יותר אונטופיקי – אני לא ניסיתי לקטול את הסרט, אלא ציינתי שהוא היה בעיני בינוני, קרי לא רע ולא (ממש) טוב. מה שנכון זה שבהשוואה לשבחים שהוא קצר באתר, התגובה שלי יכולה אולי להתפרש כ"קטילה".
אני יוצא מנקודת הנחה שאם כל כך הרבה אנשים כל כך אהבו אותו, היו דברים שחמקו מעיני ואני תוהה מהם. בתור אחד מאלה שחשב שהוא מקסים, אני אשמח לשמוע פירוט לגבי הדברים הטובים בסרט שאני העלמתי מהם עין. אולי הסרט באמת מקסים ואני לא הייתי במצב רוח מתאים, הרצפה היתה עקומה והפופקורן הכיל חומצה אצטית מרוכזת?
שלא לדבר על זה שארמדיל זה בכלל יונק
יונק שזוחל והוא משוריין
איפה הבעיה
? נו, כבר הודיתי שאני סקול בשכל.
כן, אבל במקום המתאים
לא יהיה לי תירוץ לזרוק הצהרות בלי לנמק. כאן הכל בדרך אגב, זה
, זה לא במקום לפתוח דיון.
נ.ב- לא, ה"דפוקים בשכל" לא נכתב ברצינות תהומית. אני מתקשה להאמין שזה אפילו הועמד כאן בספק. מה, אתם דפוקים בשכל?
רואים שאתה בכלל לא יודע על מה אתה מדבר
זאת היתה ילדה ולא ילד, וזה היה ארנב ולא דובי
.
נו, ילד/ילדה דובי/ארנב...
דרך הדמעות הכל נראה אותו דבר.
מבלי להיכנס לדיוני טים ברטון.
אתה צודק לגמרי, (מה עובר עלי? אני מסכים עם יותר מדי אנשים בזמן האחרון). לאאל"ל הוא סרט בינוני לגמרי.
זה מתחיל עם פרדי היימור, שרק אלוהים ואמא שלו יודעים איפה נמצא בדיוק הקסם של הדבר הקטן והמעצבן הזה.
וזה ממשיך בדיוק בכל הדברים שהזכרת – סרט נטול השראה שמנסה להיות מקסים, ונכשל בכל מחוזות הבנאליות וההולמארקיות האפשריים.
מכיוון שהייתם כל כך מעט אנשים, אני מרגיש מחויב לשאול
מחאתם כפיים? אני רציתי (ולדעתי, גם לא מעט אחרים), אבל זה מביך באולם מלא.
מכיוון שהייתם כל כך מעט אנשים, אני מרגיש מחויב לשאול
וואו. גם אני ראיתי את הסרט באולם ריק, 5-6 אנשים בסה"כ. אבל אני, ואני מניחה שגם השאר לא הרגישו צורך למחוא כפיים. זה תמיד נראה לי דבילי למחוא כפיים לסרט שמסתובב על משהו. נראה לי שזה עובד ככה…
אבל מבקשים למחוא כפיים.
לא מחאו כפיים
ראיתי את הסרט פעמיים. בשתי ההקרנות האולם היה מפוצץ כמעט עד אפס מקום. ועדיין – אף אחד לא מחא כפיים בחלק המתאים. כולם היו עסוקים בלנגב את הדמעות, או לנסות להסתיר אותם מחברה שלהם.
אבל מבקשים למחוא כפיים.
הא?
לא הבנתי.
אבל מבקשים למחוא כפיים.
המ…. לא חשבתי על למחוא כפיים בקטע הזה…
אוף. יותר מדי דיבורים על הסרט עושים לעדידס חשק לראות אותו שוב.
יש לי בוידאו
גרסת מחזה ישנה של פיטר פן שבה דווקא הייתי מוחאת כפיים בכל פעם (והיא באמת היתה מתעוררת!!!).
מה עם טרויה?
הוא לא מבוסס על דמויות אמיתיות.
ודורות של חוקרי מיתולוגיה יוונית מתהפכים בקברם.
עוד מעט תגיד לי שגם למצוא את נימו לא מבוסס על סיפור אמיתי.
לא ראיתי אף סרט
ובכל זאת בחוצפתי הצבעתי ל"ריי" ולו משום שצ'ארלס המנוח היה שותף לעשייתו ולרוע המזל נפח נשמתו בשלב מוקדם של הצילומים.
עוד נקודה לזכות הסרט – הוא לא עיצבן אף אחד (בניגוד לחלק נכבד מהסרטים האחרים שקוממו הסטוריונים/הרפתקנים דרום אמריקאיים/חוקרי ספרות/מעריצי תור הזהב של הוליווד/ בני משפחה של המנוחים וכדומה).
במחשבה שניה, זה שהסרט לא עיצבן אף אחד אומר משהו לגנותו. יתכן שזה סרט "פרווה" שהתחבב על השחורים כי הוא נעשה על אחד משלהם שעשה את זה בגדול, ועל הלבנים כי לא הוציא אותם רע מדי – בדיוק כמו שהוליווד אוהבת…
אנשים שהסרט עיצבן
אנשים שראו שלוש שעות של סרט שהיה אפשר לצמצם בקלות לפחות משעתיים – שכל דמויות המשנה שבו היו פלקטיות ושבסופו של דבר אי אפשר לצאת ממנו בתחושה שמכירים את דמותו של צ'ארלס. אני דווקא די אהבתי את הסרט למרות החסרונות שמניתי.
סרט שלא עיצבן אף אחד והאדם שעל חייו מבוסס הסרט היה שותף בהפקתו – אמירקן ספלנדור.
אהה.... אותי 'אמריקן ספלנדור' קצת עצבן
יכול להיות שאני צריכה צפיה נוספת, אבל, משהו שם בהחלט הוציא אותי מדעתי. יכול להיות שפול ג'יאמטי שיחק יותר מדי טוב, ולכן לא הצלחתי לסמפט את הדמות שלו (את פול ג'יאמטי אני דווקא מאוד מסמפטת) או שהעיסוק ב'איש הפשוט' היה חסר את הזוהר והמיוחדות שבדרך כלל רואים בסרטים. אין לי מושג. אבל זה היה מעצבן.
שובר שוויון
ראיתי שיש שוויון בין 'אמריקן ספלנדור' ל'למצוא את ארץ לעולם לא', אז מיהרתי להצביע. למרות שנהנתי מ'למצוא…', מדובר בסרט קיטשי למדי (קיטש נעים, ובכל זאת) ולא יוצא דופן או מעניין במיוחד – סתם סרט עשוי היטב.
'אמריקן ספלנדור', לעומת זאת, הוא סרט מקורי מאוד, על דמות מעניינת מאוד, ועם תצוגת משחק מרהיבה של כמעט כל המעורבים.
ולמרות זאת, הערה קטנה: אחרי הסרט מיהרתי וקראתי אוסף ענק של 'אמריקן ספלנדור'. בניגוד לבמאים, אני לא פגשתי את הרווי פיקר בחיים, ובכל זאת, הדמות שמוצגת בסרט (למרות שכאמור, היא מוצגת נהדר) היא לא הדמות מהקומיקס. פיקר הוא אמנם אדם ניורוטי למדי בשני המקרים, אבל בקומיקס הוא מציג את עצמו כאיש די גדול פיזית, בעל כריזמה מסוימת, ובעיקר בעל עמדת עוצמה יחסית בקרב החברים שלו ובשכונה שלו – אוטו-דידקט ואדם עצמאי שכולם מעריכים, פחות או יותר. בסרט הוא יוצא פשוט לוזר. לוזר מקורי ומעניין, עם קצת מזל וקצת יוזמה, אבל עדיין לוזר.
אותי זה קצת איכזב.
איכזב אותך
שבסרט הוא יצא לוזר? או שבקומיקס הוא לא היה לוזר? או שבמצאיות הוא לא היה לוזר?
איכזב אותך
המציאות מעצבנת יותר מכל דמיון. אלא אם הדמיון הזה הוא מטריקס רבולוטיונס.
השבלוניות שבלהציג אותו כלוזר
במלים אחרות, סרטים על "האדם מהרחוב" ועל "אדם ניורוטי" נוטים, פעמים רבות, להציג אותם כלוזרים. זאת דרך די קלה לעורר סימפטיה (מסויגת), לסחוט צחוקים, ובעיקר לא לערער על מוסכמות (מי שבקולנוע = מוצלח).
אז נכון, הסרט היה חכם מספיק בשביל לא ליפול לכל השבלונות האלו, אבל עדיין, פיקר מהקומיקס מעניין יותר דווקא כי הוא לא לוזר, לא במובן הרדוד של המילה, אלא אדם מורכב ששולט במידה מסוימת בחייו ובסביבתו.
באופן כללי, אין לי שום טענות לעיבוד של הסרט את הקומיקס – כי הקומיקס יותר משעמם מהסרט (בעיקר כי הוא הרבה יותר ארוך). אבל את פיקר אני חושב שהם פיספסו (אגב, גם את אישתו, שמציגים אותה ככמעט גרוטסקית במוזרות שלה בסרט, ולא כך היא מוצגת בקומיקס).
האמת היא
שגם לפי הקטעים עם פיקאר האמיתי, נראה שהוא מאוד שונה מהדמות של ג'יאמטי כפי שהציגו אותה בסרט.
שניהם היו מוזרים עד מאוד. אבל קיבלתי את הרושם שפיקאר האמיתי היה דמות הרבה יותר מוחצנת, שיודעת מה היא רוצה ושעומדת על שלה (גם אם בדרכים מאוד משונות). לעומת ג'יאמטי (שלא נעים לי בכלל להשמיץ אותו), שמתקבל ממנו הרושם של אדם מאוד עצבני, אבל מסוגר בתוך עצמו, ושהתקשורת שלו עם הסביבה מאוד לקויה.
ג'יאמטי הציג אותו כלוזר שאף אחד לא מבין אותו, אבל (בעיקר לפי הופעות האורח שלו אצל… מי זה היה?), הוא נראה מאוד אהוד, ומאוד סגור על עצמו, גם אם הוא נותן לחברה את הרושם הלא נכון.
הופעת האורח
אני מניח שהתכוונת לסדרת ההופעות של פיקאר אצל דיוויד לטרמן. אם להסתמך על הסרט (ועל כתבה או שתיים שקראתי), לטרמן ומפיקי התכנית ניסו לטפח את תדמית הלוזר של פיקאר ע"י ירידות של לטרמן. כשהתברר שהקהל מאוד אוהב את ה"ראיונות" (פיקאר מנסה לדבר ולטרמן הופך את המשפט לבדיחה), פיקאר הוזמן עוד מספר פעמים וזכה לתשואות בכל הופעה. לפי הסרט, פיקאר שנא להתארח בתכנית, אבל המשיך כדי לקדם את הקומיקס. הקטע היחיד שנאלצו לצלם מחדש עם פול ג'יאמטי היה הראיון האחרון בו הגיע עם חולצה נגד הרשת (NBC, נדמה לי) ודיבר באריכות נגד תמיכתה בגורמים שפוגעים באיכות הסביבה.
סוף
בקטע הזה, הוא בהחלט לא מוצג כלוזר, אלא שובר את התדמית בשביל מה שהוא מחשיב למטרה נעלה. הבעיה היא שקיימים בסרט שלושה הארווי פיקארים ולא תמיד קל להבחין ביניהם: האמיתי (בן אדם פשוט עם עקרונות), הארווי של הקומיקס (לוזר עם לשון חדה) והארווי של הסרט (לוזר פשוט שהפך לכוכב). כנ"ל לגבי שאר הדמויות. כל הדמויות בסרט הן נסיון לגשר בין האנשים האמיתיים לבין ההקצנות שלהם בקומיקס. כולם חוץ מטובי, בכל אופן.
אמריקן ספלנדור.
וכל מילה מיותרת.
?
רני אמר שכל מילה מיותרת.
העכרור מסכים.
נו, ואני חשבתי שעף לו האנטר.
לא, הפרשנות של לונג נכונה
באופן כללי, אף פעם לא עף לי האנ