כמדי פברואר, שוב הוא הגיע: יום האדישות הגדול, היום שבו מתאחד העולם כולו (כמעט) באי-אכפתיות מוחלטת לגבי מי שיזכה בסופרבול. מיליארדי אנשים ברחבי העולם מבלים את היום כולו בחוסר תשומת לב מוחלטת לביריונים עם כתפיים מרופדות בכלל ולמשחק הספציפי הזה בפרט, ואליהם מצטרפים מיליוני אמריקאים שמעדיפים בייסבול, כדורסל או פיצה. חלקם, בניגוד למה שמקובל לחשוב, אפילו הולך לראות סרט. הסיבה שאף סרט מעולם לא עשה הרבה כסף בסוף השבוע של הסופרבול היא פחות בגלל המשחק עצמו, ויותר בגלל שהאולפנים לא מעזים לשחרר בסוף השבוע הזה סרטים שעשויים להצליח.
הסרט שבמקום הראשון השבוע למעשה קבע שיא של כל הזמנים: 19 מיליון דולר, זוהי הפתיחה הטובה ביותר אי פעם בסוף השבוע של הסופרבול. הסרט שזכה לכבוד נקרא 'בוגימן'. ווואהההה! בוגימן!
אני מתנצל. בדרך כלל אני משתדל להימנע מציטוטים איזוטריים מ'הסימפסונס', אבל יש אינסטינקטים שהם חזקים ממני, למשל התגובה בכל פעם שמישהו אומר "בוגימן". ווואהההה! בוגימן! רואים? אני באמת אשתדל. הבוגימן (רואים, התאפקתי) הוא המקביל הלועזי לשוטר שייצא מהארון ויאכל אתכם אם לא תהיו ילדים טובים ותגמרו מהצלחת: משהו לא מוגדר שמפחיד ילדים קטנים. גיבור הסרט, שחוזר לבית שבו גדל, מגלה שהבוגימן (ווואהההה! בוגימן!) שלו עשוי דווקא להיות אמיתי. ואולי לא.
מאוד לא ברור איך קרה שהסרט הזה הצליח. קודם כל, הוא ממש גרוע, על פי הביקורות, אבל בימים טרופים אלה זה פחות או יותר דבר נתון לגבי כל סרט. דבר שני, לא משתתף בסרט אף אחד ששמעתם עליו, פרט ללוסי לולס, זינה לשעבר. שאלה נוספת היא איך לעזאזל מישהו בכלל מצפה ליהנות מסרט שבו בכל פעם שאחת מהדמויות אומרת משהו בסגנון "בואו נתפצל, זוהי הדרך היחידה להתחמק מהבוגימן" יש איזה אידיוט בקהל שצורח "ווואההה! בוגימן!". ובנוסף לכל אלה, מה שהיה אמור להיות המכשול הכי גדול של הסרט הוא פשוט זה שהוא סרט אימה. כאלה ממש לא היו חסרים בזמן האחרון.
רק בחודש האחרון יצאו 'רעש לבן', 'משחקים נסתרים', ו'לבד בעלטה' הנודע לשמצה, שלא להזכיר את 'הטינה', 'Saw' ו'Darkness' מסוף השנה שעברה. אחרי כל אלה, למי היה חסר עוד סרט אימה סטנדרטי? ועוד אחד גרוע? הם לא הבינו כבר שסרטי אימה שיוצאים בתחילת השנה לא שווים הרבה? 'משחקים נסתרים', למשל, שהיה במקום הראשון רק בשבוע שעבר, איבד השבוע 60% מהכנסותיו ונפל למקום הרביעי – ולו עוד היו את רוברט דה נירו ודקוטה פנינג. מוזר מאוד, אם אתם שואלים אותי. ווואהה! בוגימן! סליחה, התבלבלתי.
סוג אחד של סרטים שאמור להצליח בסופ"שופרבול הוא קומדיות רומנטיות, שאמורות למשוך את הבנות לקולנוע בזמן שהגברים יושבים בבית, watching the game, having a bud. זה מה שהביא לנו לפני כמה שנים את 'מארגנת החתונות', למשל. השנה הקומדיה היא 'The Wedding Date': דברה מסינג מ'וויל וגרייס' היא רווקה שצריכה להגיע לחתונה של אחותה, ומכיוון שפאדיחה להגיע לבד, היא שוכרת נער-ליווי שיתחזה לחבר שלה. איך יתפתח המצב הכל כך מקורי הזה? האם הבחורה והלוואי ישמרו את יחסיהם במישור המקצועי בלבד? או שמא ייתכן כי יתפתחו ביניהם רגשות? בחיים לא תנחשו. הסרט הגיע למקום השני עם 11 מיליון דולר, צנוע אך מספיק.
כבר ציינתי ש'משחקים נסתרים' – או בשמו הלועזי 'Hide and Seek' – התרסק; לעומתו, 'Are We There Yet?' ממשיך נגד כל הסיכויים לשקוע באיטיות רבה. הסרט נמצא השבוע במקום השלישי, ובסך הכל השיג בתוך שלושה שבועות כבר מעל 50 מיליון דולר, ובמושגים חורפיים זה בהחלט הרבה. גם שלישית האוסקר, 'דרכים צדדיות', 'הטייס' ו'מיליון דולר בייבי' צפים במי החורף העכורים וצוברים כל אחד עוד כמה מיליוני דולר בייבי.
מחג אמריקאי לאומי אחד נעבוד בשבוע הבא לחג לאומי אחר, הלוא הוא יומו של ולנטיין, הידוע גם כיום המירמור הבינלאומי, ובו כל מי שאין לו בן/בת זוג מקלל את האמ-אמא של מי שהמציא את החג הטיפשי הזה (ואז שוכר נער/ת-ליווי, כי בסרטים תמיד יוצא מזה משהו). תצא עוד קומדיה רומנטית, כמובן, הפעם עם וויל סמית', וגם סרט חדש של פו הדב. ווואהההה! פו הדב! טוב, די.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
יצאו מהדו''ח
רישיון לגנוב, 12 שבועות, 28M$
אלכסנדר, 10 שבועות, 34M$
ו-Spanglish סוגר את מגמת הסופ"ש האחרון של יותר כסף בפחות זמן: 7 שבועות, 42M$
אני מקווה שזה המקום המתאים
אבל אם הזכרת את "אלכסנדר", להלן קטע מה-Weekend Update של סטרדיי נייט לייב בו קולין פארל, שהתארח בתכנית כחלק מקידום המכירות לסרט, מנסה להסביר לצופים שאם אלכסנדר היה הומוסקסואל או לא – זה לא ממש משנה.
Tina Fey: Our host this week, Colin Farrell, is the star of the new Oliver Stone big-budget epic Alexander. Much of the attention around the film has centered on Alexander the Greats sexuality. Here to comment is Colin Farrell.
Colin Farrell: Thank you. Thank you, Tina. Im very proud of Alexander. Its an honest, multifaceted portrayal of one of the greatest figures of the ancient world. And yet, all anyone seems to talk about is how this guy liked men as well as women. Hes so much more than that!
I mean, this is a man who was able to take a group of fresh-faced young boys and whip them into one of the greatest armies the world has ever seen. And its not like it was that easy to get these guys to go off and follow him. As everyone knows, its very hard to get Greek men to leave their brothers behind. So he looked all over Greece, and found men who were anxious to leave home because they didnt like the way they were being reared.
Colin Farrell: Yes, thats right, and the Persians were strong, manly fighters. But Alexander managed to beat off the entire Persian army.
Colin Farrell: Sad, isnt it? I mean, he united all of Greece, and got them to fight together as a nation.
Colin Farrell: Yes he did, Amy. Without Greece, the job of beating off the entire Persian army wouldve been much harder. I mean, this way he can finish them off quicker.
Tina Fey: That- thats true. I know that, cause Im Greek. So, what was a typical battle like for Alexander?
Colin Farrell: Alexander would use his troops to form a long phalanx, and then he would spread their flanks and ram the head of the phalanx into the Persian rear. And then his master strokeyoull like this, Amyunknown to the Persians, Alexander would hide an entire battalion of the Greek navy inside the phalanx.
Tina Fey: Amazing. And all we Americans care about is the fact that he may have had sex with a man! Were so provincial, unbelievable. Colin Farrell, everybody!
Amy Poehler: For Weekend Update, Im Amy Poehler and this is Tina Fey.
התכוונת לזה?
http://video.google.com/videopreview?q=%22multifaceted+portrayal%22&time=3215000&page=1&docid=-2868694505334710023&urlcreated=1107850359&chan=KNTV&prog=Saturday+Night+Live&date=Sat+Jan+29+2005+at+11%3A30+PM+PST
(סבלנות, לפעמים לוקח לזה זמן להטען, כנראה מפני שהשירות עדיין בשלב הבטא)
והקטע עם לינדזי לוהן, דקותיים קודם לכן, היה לע"ד יותר מצחיק:
"אם הילארי דאף תקפוץ מגשר, גם את תקפצי?"
ומי שממש סבלני
יחכה לקיץ, אז התכנית תשודר ביס פלוס.
ומי שממש סבלני...
וחיכה עד כה, בשבת הקרובה (2/7/05) ב-22:30 התכנית הנ"ל תשודר ביס פלוס.
איכשהו, בלי מבטא זה פחות מצחיק.
זו כבר הבעיה שלך.
אני ממליצה שתקנה תכנה של מבטא אמריקאי ותתקין אותה אצלך בראש, ולהבא כשתקרא, המלים יהדהדו במבטא מדויק.
יכול להיות שקולין פארל דיבר במבטא סקוטי
בגלל שהוא אירי וזה?
לא. בגלל שהוא היה שיכור.
אני מקווה שזה המקום המתאים
תןכנית מבריקה, הייתה בכמה שיאים,(במיוחד ב92 כשדיינה קארוי ומייק מיירס הובילו אותם, וכשביל מרי היה היה גם מעולה וזה היה בהתחלה)ונקודות שפל(שמיירס עזב.)
אך אז הגיע וויל פרל, והכל התחיל להסתדר.
כרגע התוכנית מוהנגת בעיקר על ידי הנשים, והיא ממש מעולה.
מי שמתענין היא משודרת ביס פלוס הרבה, ויש גם שידןרים של תוכניות ישנות משנות השבעים שמונים, מומלץ לראות גם הן מצחיקות מאד.
היי!
אם דברה מסינג תשתתף אי פעם בסרט אימה היא תוכל לשחק גם את הגיבורה הראשית וגם את היצור המפחיד!
תיקון טעות:
אתה צודק. היא תצטרך להסתפק בגילום היצור המפחיד. בתור גיבורה ראשית אני לא יודעת אם היא תהיה כל כך אמינה…
מסינג כבר השתתפה בסרט אימה
"איש העש" עם ריצ'רד גיר. לדעתי, אגב, סרט מצוין – אבל בערך כל העולם לא מסכים איתי.
וואלה? היא היתה בסרט הזה?
תהיתי לעצמי אם זה משהו טוב.
אבל דברה מסינג מפחידה אותי, וריצ'רד גיר קצת עושה לי בחילה… אז אני לא יודעת אם הסרט הזה יעבור טוב אצלי.
כאמור, כמעט כל העולם לא מסכים איתו.
יש רק סרט אחד שהפחיד אותי יותר:
"פרוייקט המכשפה מבלייר", שגם עליו הדעות מאוד חלוקות (ז"א, כמעט כל מי שאני מכיר חשב שהוא אדיוטי; אני חשבתי שהוא מבעית).
ובכל זאת, "נבואות איש העש" (נראה לי שזה השם המדויק) מפחיד מאוד בערך עד החצי, ואחרי זה ישנה נפילת מתח מסוימת, כולל סוף קצת מעצבן.
ודוקא מהאיש
שהביא את הסוף ההו כה מבריק של "סכנה ברחוב ארלינגטון".
הו, כן.
מצד שני, יש המון סרטים שהיציאה בהם מהמסגרת פועלת לרעתם
למרות שבסרטים שהזכרת, למעט אולי "דו"ח מיוחד", אני בהחלט מסכים.
הבעיה עם דיונים מהסוג הזה, היא בספוילרים. לכן אתן רק רשימת סרטים, את המסקנות תסיק לבד.
קולד מאונטן
תעביר את זה הלאה.
אוף, רשימה קצרה משחשבתי, בכל מקרה, אני זוכר לא מעט סרטים שבהם יצאתי בתחושה כזאת, אנסה להיזכר בחלקם מאוחר יותר.
לפעמים דווקא מתבקש סוף טוב
סוף רע, גם אם הוא חריג בנוף, לא משדרג סרט אוטומטית לאיכותי יותר. קח לדוגמא את… טוב, לא רוצה להרוס ואין שום דרך לסמן ספויילרים לזה. אבל באתר הזה הוזכרו לפחות שני סרטים שבהם הסוף הרע נראה תלוש ומניפולטיבי לרבים מהצופים. (למי שמתעקש לקרוא ולהרוס לעצמו, מדובר ב"קולד מאונטן" ו"תעביר את זה הלאה").
לפעמים סוף טוב אך עשוי היטב יכול לבוא פתאום משום מקום ולהציל סרט. ושוב, איך נותנים דוגמאות בלי להרוס? יש סרט דני עתיק אחד בשם "המילה" שלא נראה לי שאיש מכם יראה אי פעם, שבו אישה שמתה פתאום קמה לתחייה משום מקום, וזה פשוט סוף מתאים ומושלם לסרט שכולו מדכא. גם בדוגוויל הייתי אומרת שהסוף הוא happy end בדרכו, וגם שם הוא, בעיני, מפתיע, מתאים ולא גורע מאיכות הסרט.
לפעמים דווקא מתבקש סוף טוב
מצחיק שהזכרת את "דוגוויל", בדיוק ראיתי אותו בפעם השניה לפני יומיים.
לא הייתי קוראת לסוף שם "סוף טוב", אבל הוא בהחלט לא הסוף הרע שלו אנו מצפים (לא שאני יודעת כמה רע עוד יכול היה להיות המצב שלה). אבל זאת באמת דוגמה טובה לסוף שלא מצפים לו ושמשנה לגמרי את הכוונות והאוירה של הסרט כולו (מה שבדרך כלל רצוי מסוף של סרט. שישאיר בך משהו שיגרום לך לחשוב מחדש על כל מה שראית בשעה וחצי-שעתיים האחרונות).
בקשר לסופים הטובים והרעים:
.
גם אני בעד סוף רע בסרטים מסוימים. לפעמים זה מאוד מאכזב כשאנשים שמחים.
מצד שני – יש סרטים שבהם הגיבורים סובלים כל כך הרבה – שצריך לתת להם לפחות קצת משהו טוב בסוף. אפילו ביצת קינדר תספיק. לא טוב לסבול יותר מדי
ברור שגם ההפך נכון:
מצד אחד, בסרטים שרוצים להרוויח הרבה, יש הרגשה שגם אם ההיגיון הפנימי של הסרט מחייב סוף רע, נקבל סוף טוב, כי זה יותר פופולרי.
מצד שני, בסרטים שרוצים להיחשב עמוקים, מציאותיים ונוקבים, יכול להיות שנקבל סוף רע, גם אם הוא מלאכותי באותה מידה.
מה שהתכוונתי הוא שבכל אחד משני המקרים, זו הפתעה לטובה אם הסרט לא נגמר בצורה שנראית מתבקשת כדי להצליח (בין אם כלכלית או ביקורתית), אלא בצורה שמתאימה לו, בלי קשר למוסכמות על איך סרטים מהסוג הזה צריכים להיגמר.
מצטער - עוד לא ראיתי את ''אפקט הפרפר'', ואני מנסה לא להרוס אותו
לעצמי. אז אחרי שאני אראה אותו אני אחזור הנה ואקרא מה שכתבת (היי, ממילא הדיון הזה נמשך על פני חודשים).
תראה את שתי הגרסאות שלו, גם את הבמאי וגם את הרגילה, מפני שהן שונות שינוי תהומי.
לפחות, תעשה את זה לפני שאתה קורא את התגובה, כי היא מתייחסת לשתי הגרסאות.
אני מבין שכדאי לראות בצורה מסודרת
את אפקט הפרפר בגירסת הבמאי
כי את גרסת הקולנוע ראיתי בקולנוע, ושמתי לב שלגירסת הבמאי מצורפת גם הגירסה הקולנועית
אז כדאי לראות?
כי הטריילרים נראו כמובילים לסרט מעצבן בטירוף, אז וויתרתי.
נגיד את זה ככה.
אם לפעמים קיימת תחושה שבשביל שסרט יהיה טוב הוא צריך אחד מהשניים.
1. לכוון גבוה מאד, לכיוון בלוקבאסטריות או מגניבות יתר – מטריקס, שר"ה, קיל ביל.
2. להיות מינורי ואנושי כזה – שנב"ץ, העולם שבפנים, אמריקן ספלנדור.
אז סכנה ברחוב ארלינגטון הוא אחד מאותם סרטים שמכוון בדיוק לאמצע, ועל פניו לא בולט בכלום ולא מנסה לבלוט בכלום, סתם סרט מיינסטרימי עם תקציב בינוני במונחים האלה, וסיפור לכאורה נדוש.
ובכל זאת – אחלה סרט, מומלץ בחום.
לאף אחד לא הפריע
התסריט המזעזע של הסרט הזה? לא ברמת הסיפור הכללי, שבאמת היה נחמד, אלא ברמת הכתיבה נטו? דיאלוגים מקרטון שנועדו אך רק לקדם את העלילה בצורה טכנית מנקודה A לנקודה B? מבנה עלילתי של משחק מחשב?
התסריטאי, אהרן קרוגר, שזה היה התסריט שהכניס אותו להוליווד מסיבה שעדיין נשגבת מבינתי, הוא לדעתי אחד מהאויבים הגדולים של הקולנוע בימינו, מעין גירסה עדכנית של עקיבא גולדסמן. כותב מזעזע שנדמה שבאופן עקרוני זורק זין על אמנות הכתיבה, וכותב בצורה טכנית, שטחית וקלישאתית, כשהכל כשר כל עוד העלילה מתקדמת לפואנטה שלה. מה שמפחיד אותי זה שהסרטים שהוא כותב זוכים להצלחה ואפילו הערכה ("הצלצול" ו"האחים גרים" של גיליאם הבא עלינו לרעה נזקפים לחובתו).
בנוסף, זכור לי שהבימוי של "ארלינגטון" היה קליל כצב חולה שחפת, ונתן מעט מאוד קרדיט לאינטליגנציה של הצופה. ואפילו ג'ף ברידג'ס הצליח להפגין משחק רע, שזה הישג כשלעצמו.
אני בסך הכל זוכר שהוא הצליח למתוח אותי לכל אורכו
אבל לא באופן מיוחד, אלא סתם כמו עוד סרטי מתח ברמת תקציב דומה.
אני דוקא כן זוכר משחק טוב של רובינס ושל ברידג'ס, למרות שיתכן והתפקידים של השחקנים האלה כבר מבולבלים לי מדי בראש.
בקיצור, אני זוכר סרט לא רע, גם אם נדוש עד הדקות האחרונות. וכמה דקות אחרונות נפלאות במיוחד.
אהרן קרוגר
בעקבות התגובה שלך חיפשתי בימד"ב את אהרן קרוגר הזה. בכל זאת – לא בכל יום זוכה אדם להיות מכונה על ידי דן ברזל "אחד מהאויבים הגדולים של הקולנוע בימינו" וגיליתי שהוא כתב את התסריט ל… ל… (רגע, קשה לי לכתוב את זה) "Reindeer Games" <רץ להתקלח>.
אלוהים אדירים, זהו הסרט בעל התסריט הגרוע ביותר שראיתי בחיים שלי. אין לי ספק בכך. אלמלא שרליז ת'רון הנאווה, הוא גם היה הסרט הגרוע ביותר שראיתי בחיים שלי, אבל היא מצליחה להציל אותו מהכבוד המפוקפק. הוא עדיין במקום גבוה מאוד ברשימה לא-מכובדת זו.
בדיוק מה שחשבתי:
לא אימה שמקפיצה אותך, אלא כזאת שמשקיעה אותך עמוק יותר ויותר בתוך הכיסא (בסוף רק הראש שלי הציץ בחרך בין שני הכיסאות שלפני).
אז "נבואות איש העש" גם ככה, עד החצי, ואז הוא מתחיל לגלות יותר מדי.
אצלי זה לא חוכמה לראות רק חמישית מהמסך בסרט מפחיד
כמעט כל סרט מפחיד גורם לי להשתקע עמוק בכיסא ולהודות לכל שניה בה יש לי ידיים שמסוגלות להסתיר מפני את המסך.
כשראיתי את "הטינה" כבר באתי מצויידת במעיל של ידיד שלי, ככה שיכולתי לא להסתכל על המסך בנוחות. אבל בניגוד ל"פרוייקט" – ב"הטינה" עוד אפשר לצאת ממאחורי המעיל כדי לאכול פופקורן כשהרגעים המקפיצים נגמרים. ב"פרוייקט" – בדיוק כמו שאמרת – צריך להסתתר מהמסך לאורך הסרט כולו.
לונג ג'ון, ציטטו אותך במעריב על איזה אמרת שפר בנושא גידול החסה בשטחים (במדור של רוביק רוזנטל בסופשבוע).
זהו.
רוביק רוזנטל, במעריב.
והוא חשב שאת גולש ממין זכר.
רוביק רוזנטל, במעריב.
כמה טיפשי מצידו להניח שלונג ג'ון זה שם של גבר.
שלמקו לינקק להודעה ההיא באחת היומיות.
כשזו הודעה בה הכותבת מדברת מפורשות בלשון נקבה, וכך גם מתייחסים אליה שאר המגיבים בדיון, קשה להניח שהיא גבר.
מצד שני, הועלתה התהייה אם המדור עובר עריכה, כי אולי האשמה היא בעורך, שהניח שלונג ג'ון זה בהכרח שם של גבר.
וגם מאוד יתכן
שרוביק רוזנטל (שרק בשביל המדור שלו אני פותח את "סופשבוע") לא קרא בעצמו את התגובה המקורית שלך, אלא נתקל בהתיחסות אליה בפורום בלשנות כלשהו.
שלמקו לינקק להודעה ההיא באחת היומיות.
בפירוש לביטוי עצמו אין גופים… (מצב החסה וכו').
חוץ מזה, זו סתם הייתה הערה כללית. אני גם חשבתי בהתחלה שאת גבר, כאשר רק הגעתי לפורום. משפטים עם גופים בהם (ששונים לזכר ונקבה) הם לא כאלה נפוצים כמו שאנשים נוטים לחשוב.
לדוגמא – הודעה זו הייתה יכולה להיות אותו הדבר גם אם הייתי נקבה (ללא ההערה האחרונה, למרבה האירוניה).
במקרה, ההודעה ההיא הכילה ייחוס-גוף כלשהו.
אבל שוין. מצידי שיחשבו שאני גבר. נשים הרי לא יכולות לספק מידע קונקרטי ומקצועי בעולמנו הכוחני.
לא צחקתי עליו. רק ציינתי
שהוא חשב שהיא גולש.
טעות מגוחכת,
בהתחשב בעובדה שהיא בפירוש צלי בקר.
אאל''ט, לונג ג'ון סילבר אכן מכונה ב''אי המטמון'' בשם ''צלי אש'',
לפחות בתרגום שקראתי כילד.
אז אתה צודק כרגיל.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/868/028.html
דפנה שואלת: "מהו מקור הביטוי' מצב החסה בשטחים' כדימוי למשהו אזוטרי?".
מדובר בביטוי חביב ואפילו נפוץ יחסית. גולש באתר "שעת השין" כותב כי "צ'וטטתי מספר מועט של פעמים בלילה ויש לציין שלמדתי רבות על מצב החסה בשטחים". מצ' וטט ב"ישראבלוג" מכריז כי "השאלה הכי חשובה. . . האם מצב החסה בשטחים באמת על הפוקצ'ה? ". לאחרונה נפוץ הביטוי לתחום האפור של החוק, מאחר ש"חסה" הוא אחד משמות הקוד של עשבי הסמים הקלים. באתר "עין הדג" טען הגולש לונג ג'ון שהביטוי נולד בצה"ל וצורתו השלמה היא "מצב גידול החסה בשטחים בשנות העשרים המוקדמות של המאה ה-18". גולש אחר נזכר במערכון ישן של אבנר דן משנת 87' (!). דן שואל פוליטיקאי: "מה דעתך על מצב החסה בשטחים?", וזוכה לתשובה פסאודו-גששית: "אתה שואל אותי בתור חסה, או בתור שטח?".
נכון, נכון…
אזכרה לאיתי אקשטיין
ביום שישי הקרוב, ה-18.2, תיערך אזכרה לאיתי אקשטיין (הידוע כאן בכיוניים חפטון קרודיצר או הקוסם מאורוול), בשעה 14:30 בבית העלמין ירקון, חלקה 18.
אנשי קהילת עין הדג מוזמנים.
ביקורותיו של חפטון
http://www.fisheye.co.il/author?id=81
הצילו!!!
כל הרקעים באתר השתנו אצלי! הוא הפך להיות אפור, ורשום למעלה "VIVA LA RESISTANCE!
". מה לעשות?
להתכונן ליום הדין ולהשאיר מאה אלף שקל ליד הבית של העורכים
או פשוט להיכנס לערך "עין הדן" במילון וללחוץ על הקישור "על כנו".
להתכונן ליום הדין ולהשאיר מאה אלף שקל ליד הבית של העורכים
אני לא מוצא את הקישור… אתה יכול להפנות אותי?
שתי המילים האחרונות בערך 'עין הדן'.
להתכונן ליום הדין ולהשאיר מאה אלף שקל ליד הבית של העורכים
מילון האתר => "עין הדן" => המילים "על כנו" בסוף ההגדרה, מעל המשפט viva la resistance.
להתכונן ליום הדין ולהשאיר מאה אלף שקל ליד הבית של העורכים
תודה, מצאתי.
מעניין כמה פעמים זה כבר קרה
אולי צריך לנהל ספירה מסודרת…
מעניין כמה פעמים זה כבר קרה
למה שלא תחזרו באותה דרך שהגעתם?
ים שמטפסים על עצים ולא מצליחים לרדת)
(זה לפחות מה שאני אומר ל
עדכונים ישראליים במוג'ו
(הפינה ובה אנחנו מנסים להבין מטיפות האינפורמציה שמגיעות אלינו בדרך עקיפה מה שהיינו צריכים להבין מרשימת הסרטים המצליחים המעודכנת השבועית, שלא מתפרסמת משום מה).
ריי: 176,000$ (כ-25 אלף צופים). לא הרבה בשביל מועמד לאוסקר, לא?
קרוב יותר: 505,000$ (כ-72 אלף צופים) – די המון בשביל סרט קטן ומעצבן, לא?
פגוש את הפוקרס: 609,000$ (כ-87 אלף צופים) – מה שמפתיע פה זה שהסרט לא מצליח יותר. מבחינת פרופורציות, הסרט מצליח בארץ הרבה פחות מבארה"ב.
בלייד טריניטי: 170,000$ (כ-24 אלף צופים) – נו, זה לא שהגיע לו יותר.
תחומי עניין
למען האמת, המספרים האלה נשמעים די הגיוניים. צריך לזכור ש-"ריי" עוסק במוסיקאי שהמודעות אליו פה בארץ היא לא יותר מדי גבוהה, והמורשת המוסיקלית שהוא השאיר אחריו, כמדומני, לא בדיוק נוגעת למה שהולך כאן (בחזית המוסיקה או מחוץ לה).
ל-"קרוב יותר" יש באז של סרט איכותי, והוא עוסק במערכות יחסים – נושא קצת יותר אוניברסלי מהמוסיקה ב-"ריי".
לא יודע לגבי "פגוש את הפוקרס" ו-"בלייד: קארי אן-מוס". יכול להיות שבעידן הכבלים, הלוויין וה-DVD, אנשים מעדיפים לצרוך את הבלוקבאסטרים שלהם בבית, במיוחד כשהאלטרנטיבה היא הקור שבדרך לבית הקולנוע.
וגם
בטח הרבה ישראלים הולכים לראות את "קרוב יותר" בגלל נטלי פורטמן, שהרי היא משלנו…
תחומי עניין
ועוד סיבה לגבי "קרוב יותר": נטלי פורטמן. היא משלנו, היא על השער של "רייטינג" השבוע, יש באזז.
חוצמזה, לפני כמה שנים הועלתה כאן גרסא עברית של ההצגה "קרוב יותר", וזכתה להצלחה לא קטנה.