במקור: Oldboy
במאי: צ'אן-ווק פארק
תסריט: צ'אן-ווק פארק, צוצ'יה גארון ושות'
שחקנים: מין-סיק צ'וי, ג'י-טה יו, היי ג'ונג קאנג
הצפייה בסרט 'שבעה צעדים' מספקת תשובה חלקית לשאלה המסקרנת, איך צפון קוריאה הפכה להיות מדינה טוטאליטרית, ואיום גרעיני על העולם. אם בדרום קוריאה, החצי הדמוקרטי והנאור של הארץ, נוצרים סרטים ברמת האכזריות של 'שבעה צעדים', אפשר רק לשער איזה זוועות מעוללים בחצי הצפוני.
לא ש'שבעה צעדים' סרט רע – הוא סרט טוב מאוד. אבל הוא גם סרט אלים, חולני ועוכר שלווה. כמה אלים? מספיק כדי לגרום ל'כלבי אשמורת' להיראות כמו 'שרק 2'. כמה חולני? מספיק כדי לגרום לחניבעל לקטר להיראות כמו ארז טל. כמה עוכר שלווה? מספיק כדי לגרום לניסיון לעקוב אחרי כל התגובות ב'עין הדג' להיראות כמו חופשה באי טרופי. עד כדי כך.
קוריאה, סיאול, 1988. דה-סו או הוא אדם רגיל, אם כי לא סימפטי במיוחד. ערב גשום אחד, באופן יוצא דופן, הוא משתכר במקום להגיע ליום ההולדת של ביתו הקטנה. המשכו של הערב יוצא דופן לא פחות, כשללא שום סיבה נראית לעין, דה-סו או נחטף ונכלא, בבידוד מוחלט, בדירת-כלא חסרת סימנים מזהים, המכילה טלויזיה, ולא הרבה יותר מזה. מה לעשות, אלה החיים בעיר הגדולה. כאילו שזה לא מספיק, לאחר זמן מה בכלא הוא רואה בטלוויזיה שאשתו נרצחה, ושהוא החשוד העיקרי. דה-סו או מנסה להתמודד עם המצב בדרכים שונות: ניסיונות כושלים לתקשר עם הסוהרים כדי להבין למה הוא נחטף, ניסיונות התאבדות, אימוני לחימה מול הקיר בחדר שלו, והזיות פסיכדליות על נמלים.
2003. אחרי 15 שנה ללא מגע אנושי, ומה שיותר גרוע – כשממש מתחיל להימאס לו מהתפריט האחיד, דה-סו או מתעורר בוקר אחד ומוצא את עצמו ללא הכנה מוקדמת מחוץ לכלא. באופן טבעי, הוא די מבואס, וסקרן לדעת מה היה כל הקטע. סקרנותו מתחזקת כשמתברר שהאחראי לחטיפתו ולכליאתו, בחור בשם וו-ג'ין לי, עוד לא סיים איתו בכלל. וו-ג'ין לי מעוניין לנקום בו, והוא אינו מהמאמינים בפתגם "הנקמה היא תבשיל המוגש קר". הוא מעדיף את זה "הנקמה היא ארוחת פאר בת שבע מנות, קינוח ענק, מופע אקרובטי וזיקוקים". האיש אוהב לנקום, אוהב מאוד, אוהב מדי. הייתי אומר שהוא חי בסרט, אבל הוא באמת חי בסרט. בכל מקרה, וו-ג'ין לי מציע לדה-סו או חמישה ימים לגלות מה עומד מאחורי מסע הנקמה בו, ומבטיח לו להתאבד בעצמו אם הוא יצליח, אך להרוג אותו אם ייכשל.
מיומנויותיו החברתיות של דה-סו או קצת חלודות אחרי 15 שנה בבידוד מוחלט, והוא אינו יכול לפנות כמעט לאיש ממכריו, או למשטרה; כזכור, הוא חשוד ברצח אשתו. למזלו, הוא נתקל בצעירה יפה בשם מי-דו, שמרחמת עליו, מתאהבת בו ומתגייסת לעזרתו. יחד הם מנסים להתמודד עם וו-ג'ין לי. זה לא כל כך הולך, וגם כשהם מצליחים לבצע צעד בלתי צפוי, זה נגמר בעוד גופה בערימה. בכל זאת, דה-סו או מגלה בהדרגה מה יש לוו-ג'ין לי נגדו. אך אז הוא נאלץ לעמוד בפני גילוי נורא, ולעשות מאמץ עילאי כדי להטות את לשון המאזניים לטובתו.
לא רק שהבמאי, צ'אן-ווק פארק, כנראה ראה את כל סרטי טרנטינו כאלף מאתיים ותשע עשרה פעם, הוא כנראה גם הכריח את כל שאר אנשי ההפקה לראות אותם יחד איתו. התוצאה היא קצב תזזיתי, צילומים מעולים וסוריאליסטיים, וסצנות לחימה יפהפיות, שמצליחות לגרום גם לסיטואציות בנאליות כמו "הגיבור נלחם ב-20 איש ומנצח" או "הגיבור נלחם בשומר הראש הנוראי של הרשע" להשיג שילוב בלתי מתקבל על הדעת של אמינות ופיוטיות.
הסרט, אם זה עוד לא היה ברור, הוא גם רכבת הרים של ריגושים. לכל אדם יש את הסיוט הנורא ביותר שלו, הדבר שעצם המחשבה עליו מעלה על גבו זיעה קרה (דווקא עניין שימושי באקלים הישראלי). הפחד הגדול שלכם יכול להיות כלא, שיגעון, אובדן האהובים עליכם, או התעללות פיזית ונפשית מצד מטורף כל יכול שמתמרן אתכם. הוא יכול להיות חמש עשרה שנה של בידוד בחדר שיש בו רק טלוויזיה קוריאנית (בלי תרגום!), או אכילת דיונון חי (בלי מלח!). האמת, לא משנה איזה מהחוויות הנ"ל מפחידה אתכם, כי ב'שבעה צעדים' מאמינים בלפנק את הצופה – יש שם את כולן. הסרט הזה מומלץ רק לאנשים בעלי קיבה חזקה, או יותר טוב – לאנשים חסרי קיבה בכלל. אלו יוכלו גם להזדהות בקלות עם הדמויות, שמבזבזות איברי גוף בקצב בו אני מבזבז תלושים לגלידה חינם. פה ושם כל הדם הזה אפילו מלווה בהומור יבש. עם זאת, יש לציין כי חלק מהתפניות העלילתיות מהירות מדי; לו היו מורידים את הקצב, הסרט היה מרוויח.
אהבתי גם את השחקנים. בתפקיד הראשי משחק מין-סיק צ'וי, שאם להאמין ליחצ"ן של הסרט, מצליח מאוד בקוריאה (כמו הבמאי), ובצדק. לדעתי, הוא יצר איזון מדויק בין אהדה לדמות הראשית, לתיעוב מוחלט שלה. הרשע הוא ג'י-טה יו, שהפוזה החכמולוגית ומניפולציות העל שלו הצליחו לגרום לי לשנוא אותו כמו שהרבה זמן לא שנאתי אף רשע בסרט. היי ג'ונג קאנג, בתפקיד הנשי, פחות מרכזית, אבל התנהגות ההזויה שלה מתמזגת טוב עם אווירת הסיוט של הסרט.
העלילה אולי מופרכת, אך רובו של הסרט ניתן לסיספונד בקלות עד כדי כך שנשאבתי לתוכו במהירות. כל זה נפסק כשהגיע סופו של הסרט, החריג אף יחסית ל'שבעה צעדים' עצמו. בנקודה הזו יש חולשה תסריטאית מסוימת, שגורמת לעוצמה של הסיום להתמסמס אצלי עם מחשבות בנוסח "די, למה זה קורה?". ועדיין, אם אתם רוצים לראות סרט מותח, חזק, מזעזע ויוצא דופן, לכו ל'שבעה צעדים'. אבל עדיף שלא תאכלו שום דבר כמה שעות לפני כן, ותתכוננו לאבד את התיאבון גם ביום שאחרי כן.
ניסיתי לראות את הסרט בדויד, בבית.
אחרי 30-40 דקות שבהן לא הבנתי כלום פשוט נשברתי, והמשכתי בחיי.
כבר הסרט יצא בדיוידי?
מאיפה לקחת אותו בלוקבאסטר? האוזן השלישית? אחר?
אפשר להשיג אותו באוזן השלישית
בדויד מזרח-רחוקי עם תרגום לאנגלית.
האם התמונה מהסרט אינה ספוילר?
לא
אלא אם כן זה ספויילר שאנשים בסרט נמצאים בפוזות כאלה חצי מהזמן
הא. אל תאתגר.
כבר פגשתי כאלה שהתלוננו על ספויילרים הרבה יותר קטנים ("אנחנו לא רוצים לדעת מי השחקן הראשי לפני הסרט, טוב?!")
שאנשים כאלו לא יכנסו לאתר שמדברים בו על סרטים.
הא. אל תאתגר.
יש מקומות שבהם זה באמת יכול לספיילר, ובצורה רצינית למדי, אם כי הם נדירים ולרוב בלתי נמנעים (למי שמעוניין בדוגמא, בהיפוך: ינימשה עסונה)
? אני לא יכול לאמר שהבנתי את הדוגמא.
(ראיתי את הסרט ממש ממש מזמן והוא רק זיכרון עמום כיום).
אפשר הסבר?
אם אתה יודע מי משחק בסרט ההמשך,
אתה יודע אילו מהדמויות שרדו את הסרט הראשון.
בימינו, גם זה לא אומר כלום.
אבל כל דוגמא תהיה ספוילר.
? אני לא יכול לאמר שהבנתי את הדוגמא.
לי היה את המזל לראות את הסרט מבלי לדעת עליו, או על ההמשכים, שום דבר. כתוצאה מכך, באמצע הסרט הדמות שחשבתי שהיא הגיבורה התפגרה לה, ודמות שעד אז נראתה שולית הפכה להיות המרכזית ובלשון העם Kicked ass.
זה היה טוויסט נחמד. לא שזה מה שעשה את הסרט, אבל זה היה נחמד. אם הייתי יודע מראש מי הגיבור הראשי, זה היה טיפה מקלקל.
שקר וכזב!
אני מקווה שזה לא ספויילר לומר שאנשים בסרט בקושי רב נמצאים בפוזות הללו. אולי שישית סרט.
נראה לי שהספיקה לי הביקורת (המצוינת)
בהתחשב בכך שאני עדיין מנסה לשכוח לחלוטין את "הצלצול" – להדחיק כל זכר לו מזכרוני – נראה לי שאני אוותר על הסרט הזה.
לטובת בעלי הקיבה הרכה,
שלא מתכוונים לראות את הסרט לעולם: אפשר להזמין ספויילר מפורט? מה בעצם רצה הרשע, ולמה? ואיך כל הסיפור נגמר?
אפשר לבקש משהו? (כה''ב)
לחכות קצת עם הספוילר המפורט, או לתת אותו על ידי לינק לתיאור מפורט באתר אחר (מובי-ספוילר, או משהו). אני מעדיף שיתפתח פה דיון שמבוסס על כך שרוב המשתתפים בו ראו את הסרט, לא רק קראו את התאור.
חיפשתי לינק לספויילר מפורט, אבל לא מצאתי
אולי מישהו אחר ימצא. מישהו?
אני חייב!!
אני חייב לתת ציון לשבח ענק להקוסם מארץ ים על הביקורת המצויינת!
גרמת לי ממש לרצות לראות את הסרט- נשמע ממש מצויין!
כל הכבוד
תודה (גם לאירנה מהתגובה למטה וגם ליעל מהתגובה למעלה)
אני ממש
תודה (גם לאירנה מהתגובה למטה וגם ליעל מהתגובה למעלה)
עכשיו נראה אם באמת יצא לי ללכת לזה.. כי אני בספק בקשר לכמה אנשים ירצו ללכת לסרט כזה. עד כמה שהוא נשמע מעולה! לא הרבה ממכרי אוהדים גדולים של אלימות חולנית.. בטח יצא לי לקחת בדוד או משו.
כן, אני מכירה את הבעיה
אני לא מכירה אנשים שיש להם תאווה עמוקה לראות איך תוקעים למישהו זוג מספריים בצוואר ואת מסע הנקמה שלו לאחר מכן… מישהו יודע איפה משיגים חברים כאלו? ומהר? כי אם לא הסרט הזה פשוט יתווסף לרשימה הארוכה של הסרטים שאני צריכה להשכיר בדי.וי.די. וזה גם רק אחרי שאני אקנה די.וי.די.
אני אהיה חבר שלך
ואז נוכל לבלות ימים בצפייה בסרטים מזעזעים למראה שאף אחד אחר לא היה מסכים לראות!
יהיה אפשר לקרוא לזה "שבוע מזוכיזם"!
מי-צו-יין!
מה אומר שם הסרט?
ולמה הוא שונה מהשם האנגלי? מי המקורי?
לגלות מה אומר השם יהיה ספויילר - זה יגלה לך מהתחלה משהו על הסוף
השם האנגלי Oldboy הוא המקורי – לפחות, זה השם תחתיו הופץ הסרט בעולם. נדמה לי שהוא נקרא ככה על שם סרט מנגה יפני, שבהשראתו הוא נעשה. למה דווקא Oldboy במקור – לא יודע, הניחוש שלי: בגלל שהבחור נכנס לכלא יחסית boy ויצא יחסית old.
עכשיו ראיתי את הסרט
ועדיין אני לא מבין איך הוא קשור, אם בכלל, לשם "שבעה צעדים".
עכשיו ראיתי את הסרט
אין קשר – המפיצים המבריקים חשבו שאם הם יצליחו ליצור קשר בין אולדבוי לשבעה חטאים, אולי יצא להם מזה עוד איזה עשרים צופים – פשוט שם מגוחך.
ולבחור שמעלי – אולדבוי מבוסס בצורה מאד מאד מאד רופפת על מנגה (כלומר קומיקס, ולא סרט) יפני באותו שם.
מר וונג'נס,
מה דעתך על הסרט הקודם של מר פארק (או מר צ'אן-ווק. לא ברור לי)?
סימפטיה לשטן
אז ככה (וסלח לי אם אני נשמע אקדמי מדי):
אם אולדבוי מושפע מסגנון הבימוי / צילום של דייוויד פינצ'ר, הרי שההשפעה המרכזית על מר נקמה היא סרטיו של טקאשי קיטאנו – הווה אומר, מצלמה סטאטית, פריימים מדוייקים מאד, משחק קפוא, התפרצויות חריפות של אלימות שמבליחות בפתאומיות, בנוסף לכמה אלמנטים שוודאי יפריעו לחלק מן הצופים: בניה איטית של העלילה והמתח, שתיקות ארוכות וכו'.
המינוס הכי גדול של הסרט הוא בכך שפארק מצפה מן הצופה להשלים בעצמו חלקים גדולים מאד מן העלילה – אם חשבת שאולדבוי דורש ריכוז רב מן הצופה, חכה שתראה את מר נקמה…
לטעמי, הדבר המרשים ביותר בסרט, הוא הבנייה המדוייקת של הפריימים – לפארק יש עין די מדהימה, והוא מצליח לומר הרבה מאד על הדמויות שלו באמצעות תאורה, זווית מצלמה, וכו' – מר נקמה מכיל כמה פריימים בלתי נשכחים.
מבחינה עלילתית, יש כאן הקצנה של אולדבוי בטשטוש בין טוב לרע – מר נקמה הוא טרגדיה על אנשים טובים שמבצעים דברים איומים ונוראים, בגלל נסיבות קיצוניות. חמת הזעם הגדולה שהתעוררה מצד צופים רבים היא על הקור הגדול ששורר בשעה שמעשי האלימות מתרחשים – רבים מרגישים שהאלימות המתרחשת על המסך, אם אין לה הצדקה רגשית, היא אלימות לשם אלימות. אני, לעומת זאת, הרגשתי שהקור שנודף מסצינות האלימות של פארק, רק מגביר את הזעזוע ותורם לבניה של הסרט, ולעוצמה הרגשית שמתפרצת בסצינות האחרונות שלו.
שורה תחתונה: מר נקמה זה לא אולדבוי, מדובר בני סרטים שונים מאד, ואולדבוי הוא סרט טוב ונגיש ממר נקמה – ועדיין, לדעתי, מר נקמה הוא סרט טוב מאד שמומלץ לבעלי קיבה חזקה.
זה לא נגמר
בגללך נתקעתי עם כל הסרטים הקוריאניים האלה ומה עובר עלי בגללכ.
סיימתי כרגע לצפות ב-
אנתולוגיה של הבימאי של שבעה צעדים Chan-wook Park הקוריאני ושל עוד שני בימאים ,אחד סיני Fruit Chan,אחד יפני Takashi Miike.
צ'מע(או צ'מעו,במידה ומישי/ו שומע/ת) זה פשוט משו אחר לגמריי.
לא שלא היה לי קשה להשיג את הסרט ואח"כ תרגום לאנגלית וכו'.
אבל הכל היה שווה.
המדובר בסרט שמחולק ל-3 סרטים שונים,שלכאורה אין בינם הרבה קשר חוצ מהקרירות הנוראה של הקוריאניים האלה.
כמובן שמי שצופה בשלושה מבינה שיש גם יש קשר והרבה.
הסרט הראשון,של מייקי טאקאשי,קופסא(בתרגום אישי לגמריי)מספר על צעירה שבילדותה הייתה חלק מצמד,היא ואחותה שליהטטו בקרקס בתור נערות גומי שמוכנסות לקופסאות קטנות כאלה ואח"כ נעלמות לגמריי.
השני,של פרויט צ'אן,מספר על שחקנית לשעבר,צעירה שהולכת למישי מוזרה נורא שמאכילה אותה כופתאות(כשמו של הסרט בעצמו-גם זה תרגום אישי) ממולאות במשו מוזר שאמור לגרום לה להישאר צעירה,שלא לומר להחזיר לעורה את הצעירות והחיוניות שהיו לו שנים לפני כן.
השלישי,של פארק ל"שלושה צעדים","קאט"(תרגום וגו')מספר על במאי סרטים מוזרים ביותר לצופה ישראלית ממוצעת,שלא לומר מערבית,המגיע לביתו אחרי יום צילומים מעייפ ומוצא את אחד מהניצבים שלו מסרטים שהוא עשה מנסה ללמד אותו משו על החיים בצורה הישירה ביותר.
מעניין מהיכן עלה הרעיון הזה בראשו של פארק…
לסיכום.
הסרט מהמם,מדהים,מותח,מזעזע,כאילו לא היה מעולם "שבעה צעדים".
מי שלא יכלה ל"שבעה",אל לה להתקרב ל"שלושה" האלה.
הצילום בסרט עושה בצפר לרוב הסרטים האחרונים שראיתי,המשחק מדוייק ומעורר השתאות,והסיפור,טוב תראו.
אפשר היה לקחת כל אחד מהסיפורים ולעשות אותו מותחן נעורים,ואח"כ קומדיית מתח נעורים סטייל מת לצעוק וכו'-אבל כאן אני מדברת לא רק על הסיפור אלא על מה שעשו איתו-וזה ממש מה שהיה צריכ לעשות איתו.
מעדן אסייתי,חריפ,מותח,מדמם,מפלח לב וכרגיל(לפי שלושת הסרטים הקוריאניים שראיתי בחיי)נוגע במקום הזה בגופ,זה שהקולנוע אמור לגעת בו ובמערב כבר שכחו היכן הוא,או שמא החליטו שלא לגעת שם יותר למה-כי זה לא מביא יותר כספ.
אפ פעם לא חשבתי לנסוע לקוריאה,אבל אולי. אתם יודעות.
יש לי עוד את איצי הרוצח בקנה,נתקראה אז.
כבר אמרתי לכ תודה ?
פליסיטי בנפתולי המזרח
הכל בגללך וכו'.
כן,אני עדיים ממשיכה.
הרגע סיימתי לצפות בסרט מוזר מזו אך מדהים ביופיו מבחינה חזותית.
קאשהרן שמו והוא נוצר ביפן.
סרט מדע בדיוני שמקורו הוא באנימה כלשהי,אולי באותו השם.
זה לא שחלק נכבד מהסרט הזה לא מצוייר,אבל בכל אופן רובו מצולם עם שחקנים.
הסיפור בקצרה,כמו גם המשמעות שאני הבנתי מהסרט הארוך למדי הזה-כולם נולדו כדי להרוג,או להיהרג.
השנאה היא מה שיגדע את פתיל חיינו,אבל היא המרכיב העיקרי של הפתיל הזה וכו'.
הרבה מטריקס,הרבה שיבוטים,הרבה "האהבה תישאר לנצח,גם אם לא ישאר משו להישאר למענו".
המדובר בסרט מד"ב משופע בפיצוצים והרוגים כמו גם באידיאות על החיים ומשמעותם.
העולם העתידני שבסרט נותן אווירה של פעם,הכל מזכיר נורא את שנות מלה"ע הראשונה,ואיכ העתיד היה נראה לפי האופנה של אז.
בשונה מהסרטים הקודמים שסקרתי למעלה,נראה הסרט הזה כפחות רחוק מהוליווד,או שמא הוליווד לא רחוקה מידי ממנו.
לא אופתע אם אשמע באחת היומיות שמפיק הוליווד חפצ להרים גירסא אמריקאית של הסרט הזה.
ואם תשאלנה אותי אם שווה צפייה,תראו…
מבחינה צילומית הוא מרהיב,הסיפור קצת פחות מלהיב.
אולי די כבר?
מה זה שגעון הגופים הזה? את/ה חייב/ת להחליט איך לפנות לאנשים.
לא נראה לכ שהחלטתי?
לא נראה לי שהחלטת.
זה די מבלבל לקרוא תגובות כאלה, רק שתדעי לך.
2046
עיזבו אתכן מכל הסרטים הקוריאניים שראיתי.
תשכחו את כל מה שאמרתי.
עכשיו אני כותבת על סרט ממש חובה.
לא קוריאני,אלא הונג קונגי(או שמא יש לומר סיני?)
סין התחייבה לשמור על הסטטוס קוו בהונג קונג עד לשנת 2046.
נראה שהבמאי ביקש ל"גלות" או "לנבא"מה יהיה אז-משחק של קפיאת זמן,שימור זכרונות.
אבל בעצם הוא לא מדבר על העתיד אלא על העבר-על שנות ה-60.
זו אחת מהסיבות לשמו של הסרט,אבל לא היחידה.
רק לאחר הצפייה בסרט קראתי שהוא סיקוול לסרט אחר שלא ראיתי,מצב רוח לאהבה.
2046 מספר על סופר שכותב על רכבת שנוסעת ל-2046.
אפ אחת לא יודעת מה יש שם,אבל כולם יודעים שמי שעולה לרכבת ל-2046 לא חוזר אפ פעם,וגם לא רוצה בעצם,רק הוא חוזר.
2046 זה בעצם ואקום לזכרונות שלך,לאהבות שלכ.
הגיבור,בחור נאה מראה עם חיוך מקסים גרר בזמנו שובל של נשים אחריו,אבל את אלה שהוא באמת אהב לא הצליח להשאיר אצלו.
על העלילה יותר אני לא מוצאת לנכון לספר למה כי היא לא הגורם העיקרי להתאהבותי בסרט.
פרט למשחק מרשים ועיצוב תקופתי מדהים,הרעיון עצמו הלהיב אותי,ובד בבד גם המוסיקה המטורפת.
המדובר בפסקול שהוא אוספ מרשים למדי של מוסיקה קלאסית מוכרת וחדשה,מוסיקת רומבה ועוד ועוד.
אורכו של הסרט(שעתיים) קצת הטריד אותי,כמו גם העובדה שמדובר בדרמה ולא במתח או אימה,הז'אנר העיקרי של סרטים אסיאתיים שצפיתי בהם עד כה.
אבל כל אלה לא נשארו בראשי לאחר מס' דקות מועט ביותר.
אם זה החיבור המקסים בין השחקנים,האווירה של כאילו חלום,כאילו מציאות.
או שאולי האהבות והאכזבות,הריקודים והחיוכים,האמת והבדיון,כל אלה הפכו את 2046 לסרט מרשים ביותר,כזה שגורם לכ להשיג את הפסקול שלו ולהאזין למוסיקה,ולהרגיש כאילו את שוב צופה בו.
לסיכום?
הסרט מומלצ ביותר מכל הסיבות שלהלן וגם בשל העובדה שכניסה לעולם הסרטים האסיאתיים יהיה חלק יותר למי שרוצה להיכנס אליו דרך הסרט הזה.
תהנו,אני נהנתי מאוד.
הוא השתתף בפסיטבל קאן דאשתקד
ואני ממתין בסבלנות שיגיע לארץ (למסכי הקולנוע. לDVD בהוצאה אסייתית הוא כבר הגיע לפני חצי שנה). בארה"ב הוא הוצג לפני שבוע בפסטיבל טרבייקה ואולי יש תקווה שעוד נראה אותו כאן.
"Mood for Love", הקודם של קאר וואי-וונג, היה סרט נפלא ומלא רגש ויופי.
ממש עכשיו נתקלתי בפרסומת
ל 2046 בוואלה. מתסבר שהסרט יוצא ב 5.5. מחרתיים.
האאאאא?
2046? מחרתיים? לא ככל הידוע לי. מצד שני, לוח הזמנים של וואלה לא ידוע בדיוק רב. לאיזו פרסומת אתה מתכוון?
לזו
http://movies.walla.co.il
אה, זו לא פרסומת
זה לוח הזמנים המאוד לא מדויק של וואלה. '2046' יוקרן בארץ (ברשת לב), אבל נדחה למועד בלתי ידוע.
http://www.fisheye.co.il/static/future.html
בעסה
תודה רבה רד.
2046
זה סרט כל כך מרוח ומשעמם!
גם 'מצב רוח לאהבה'
את 2046 לא ראיתי (ואין לי כוונה, לפחות ב-41 השנים הקרובות), אבל 'מצב רוח לאהבה' הוא אחד הסרטים היחידים שאי-פעם יצאתי מהם. אחרי בערך 40 דקות – והסרט הזה חולף בזמן-כלב, דהינו, 280 דקות – נשברנו וברחנו כל עוד שאריות רוחנו בנו.
אם את סובלת משלווה בשינה
שעות שינה ארוכות מידי וחיבה יתרה לנעליים,הנעליים האדומות( או THE RED SHOES או Bunhongsin)הוא סרט בשבילכ.
סיפורה של אישה צעירה נשואה ואם לבת התופסת את בעלה בוגד בה.
היא עוברת עם ביתה לדירת קטנטונת ומשאירה מאחור את החיים שהיו.
החיים בקוריאה הרחוקה יכלו להיות טובים יותר לולא העובדה המצערת שאנו צופים בהם באמצעות סרט אימה.
שם החיים מלאים דם,שיער על הפנים,בעיות קשות עם עיניים והרבה מאוד רוחות רפאים.
בקיצור,סאן ז'ה שלנו מנסה לארגן את חייה של ושל ביתה אבל זוג נעליים ורודות המושכות את עיניה בעודן עומדות בדד במעבר בין קרונות הרכבת משנות את חייה לתמיד.
היא נלהבת מהנעליים אבל גם ביתה,מה שיוצר ריב גדול ואובססיה נוראה של הבת(והאם?)בכל הקשור לורודות הורודות הללו.
מסתבר שהסרט עצמו לקח כבסיס אגדה של אנדרסן שנקראה נעליים אדומות אבל בסרט הקוריאני הוחלט לבחור בורודות(??).
את שאר העלילה,שכל אחת שצפתה בסרט אימה קוריאני אחד או שניים תוכל לשער בעצמה,לא ארחיב כאן.
מה שאני כן אומר הוא שהסרט הזה מצליח לפרוט על אותם מיתרי פחד קר שמצליחים לעורר בי זעה ופלצות בכל פעם מחדש.
האם הסרט מומלצ,כן.
האם הוא חובה?לא.
האם אהבתי את זאטואיצי שצפיתי בו אמש?
לא ממש,הרבה ציפיות מסרט שבסופו של דבר היה בסיסי ביותר בלי שום דבר חדש.
בסולם הצרחות,נראה ש"נעליים אדומות" יזכה אצלי לציון 8.
להשתמע.
ושוב אנחנו עם המלצה לחובבות
סרטימ שמדברימ בשפה שהזוג ההוא מאבודימ מדבר.
הפעמ צפיתי בסרט די ישן,סתומרת מלפני שנה.
חיים מתוקים-מרירים(סלחו לי על התרגום,אני עוד לא שולטת לגמרי בקוריאנית)
אז ככה,העלילה דיי מוכרת מסרטים הוליוודים ישנים יותר,הבוס מבקש מהצעיר המחונן שעובד בשבילו לבצע משימה קלה ופשוטה.
כן,כן,מי שכבר ראתה כמה סרטים קוראניים,או סתם סרטים בבולגרית יכולה לדלג לפיסקה האחרונה.
בקיצור,הבחור הצעיר נשלח לרגל אחר נערתו הצעירה של הבוס המזדקן ולבדוק עם מי היא צופה באבודים בזמן שהזקן הולכ לטיפול נגד בעיות בערמונית.
מה שמתגלה הוא לא מפתיע,וגם השאר לא ממש מפיל לך את התותבות תוכ כדי.
אבל המשחק,הו המשחק,אם הייתי מבקרת מומחית הייתי זורקת כאן שמות של סרטים אחרים של הבמאי,שחקנים וכו,אבל לא בא לי ואני לא מבקרת.
פרט למשחק המושקע,לא חסכו בתקציב לצילומים מרהיבים,פסקול מדוייק ועלילה שלמרות שלא ממש מפתיעה,היא עדיין משאירה אותכ חזק בתוך הכורסא במטרה לבדוק האם את באמת גאונה כפי שאת חושבת.
לא אמשיך את תאור העלילה,כי בשביל זה עשו את הסרט,אבל אסיים ואומר שאם חששתי שמא מתישהו תיפול ידי על סרט קוריאני בלי לבדוק קודם כל על מה הוא ואתאכזב,אז חששותי התבדו כולן.
ובמה באמת אסיים?
בפיוטיות.
הסרט פיוטי כ"כ ,עד שנראה כאילו נלקח מהריאליזם הפיוטי בשנים הטובות של איטליה.
ובכל אופפת תחושת זן חזקה,וגורל שנחרץ מראש.
מומלצ בחומ!
סימפטיה לשטן
מישהו ראה את "גברת נקמה"?
למה קוראים לסרט ככה
באמת! בסצנה האחרונה בסרט זה מוסבר דווקא טוב מאוד. אמנם הם טעו בחישוב… אבל עדיין, זה יותר טוב מ"התמנון מת מצחוק" או משהו בסגנון.
או קיי, אם אתה צודק אני מרים ידיים
אין לי מושג למה קוראים לו "שבעה צעדים". בוא פשוט נקרא לו "במבי 2" וזהו.
לא לא לא נכון ?
אני זוכר שנאמר, עשור בכל צעד.
אבל אני חלש בקוראנית, אז רק קראתי את התרגום.
נו זה לא ברור?
זה תכסיס
החברה שמפיצה את הסרט היא במקרה חברת משחקי הקופסא והמחשבה שהביא אלינו את המשחק שבעה צעדים לקווין בייקון, זה רק עוד ניסיון לקדם את הסרט על חשבון המשחק ולהפך…
לגלות מה אומר השם יהיה ספויילר - זה יגלה לך מהתחלה משהו על הסוף
אם אני זוכר נכון, Oldboy הוא שם בית הספר בו דה-או סו למד.
לגלות מה אומר השם יהיה ספויילר - זה יגלה לך מהתחלה משהו על הסוף
זאת לא הסיבה. גם ההסבר לשם האנגלי הוא ספוילר, מכיוון שקשור לסיבה שבגללה הגיבור נכלא.
בנוגע לזה שהוא נכנס boy ויצא old, זאת הייתה בדיחה
אני באמת חייב להפסיק עם ההומור הדלוח הזה
האלימות ב'אולדבוי'
הרבה יותר מטרידה מב'להרוג את ביל'. כמו שכבר נטחן בדיונים על ביל, האלימות שם (בעיקר בחלק הראשון) היא אלימות של סרטים מצוירים. ב'אולדבוי' האלימות היא "רצינית" יותר, ועדיין, היא לא מפורשת כמו שאפשר לחשוב. הדברים הקשים באמת רק נרמזים, לא ממש נחשפים. אני מודה שרימיתי, הסתכלתי קצת הצידה בקטעים מסוימים. למי שלא הרגיל את עצמו לדיאטה של טרנטינו, מיאקי וקרוננברג, זה עדיין קיצוני.
סצינת הדיונון המפורסמת לא ממש זיעזעה אותי, כנראה משום שהגעתי אליה מוכן (קשה מאוד לדעת משהו על הסרט הזה ולא לדעת שאוכלים בו דיונון). משום מה, למרות שזה לא פעלול ושדיונון חי באמת נאכל לצורך הצילומים (כולה דיונון, אל תהיו כאלה שוודים), אני חושב שהייתי מזדעזע הרבה יותר אילו הייתי רואה מישהו, נאמר, בתכנית מציאות כלשהי אוכל את אותו הדבר. "זה רק סרט", בכל זאת.
וחוץ מזה? סרט טוב, אבל לא כמו שהוא סרט מעניין. כמעט כל סצינה עשויה בסגנון שונה, וכל אחת מהן מקסימה בפני עצמה, אבל מסוגננת עד כדי כך שהיה לי קשה לחבר בינהן ולהיכנס לסיפור.
האלימות והסיפור בסרט
בקשר לאלימות, לדעתי היא הייתה יותר מטרידה בגלל האווירה הכללית של הסרט, שהייתה קשה, מנוכרת וכמעט ללא רגעים קלים – בניגוד לסרטים של טרנטינו, בהם האלימות מלווה בהומור או לפחות קריצת עין, גם כשזה לא גולש לרמה של סרטים מצויירים. תיאוריית זבל מהירה: בסרטים מערביים האלימות מרוככת ומוצגת בצורה מבדרת, בהשוואה לסרטים מזרחים.
בנוגע לסיפור, לקח לי זמן לסדר לי אותו בראש, והצלחתי בזה (פחות או יותר) רק אחרי סוף הסרט. נראה לי שזה מסוג הסרטים שבצפייה שניה מבינים הרבה יותר טוב.
מה שכן, הטוויסט לקראת הסוף הפתיע אותי לגמרי. מעניין אם זה רק אני, ורוב האנשים ינחשו אותו מראש, או שרוב האנשים יופתעו ממנו.
אני חשבתי שהקרב הזה איכשהו אמין *למרות* שהוא בלתי-מציאותי בעליל
וזה מה שהיה יפה בעיני.
הזכיר לי, מהבחינה הזו, את קטעי המכות בסרט "סיפור הפרברים".
לי זה נראה כמו הומאז' ברור
סלח לי, אני לא יכול לעצור את עצמי מלהגיב.
זה הרעיון הכי דבילי ששמעתי.
"הומאז' למטריקס רילודד" .
אני מוכן לסלוח,
אבל אני לא לגמרי מבין על מה. מה הרעיון הכי דבילי ששמעת – ההומאז' למטריקס רילודד, או לקרבות המצוירים באינטרנט?
ואם כבר הרגשת שאתה חייב להגיב, מה שלא תגיב קצת יותר בהרחבה? למשל, למה הרעיון הוא כל כך מטופש לדעתך? ואם כבר – אולי גם מה דעתך על הקטע, או על הסרט, חוץ מזה שהוא *לא* הומאז'?
אני מוכן לסלוח,
וואוו.
פעם ראשונה שמגיבים לתגובה שלי, ועוד שואלים את חוות דעתי.
זה די מרגש.
טוב נו, אז לא ממש הרעיון הכי דבילי ששמעתי (הייתי בצבא אחרי הכל).
אבל זה עדיין לא הומאז' ולא בטיח, אתה לא יכול להסיק שמשהו הומאז' בגלל קומפוזיציה כזו, אפשר באותה מידה לומר שזה היה הומאז' לקרטקה (או משחק מחשב דו מימדי אחר).
ודעתי על הסרט?
די אהבתי אותו, לא להרבה סרט פעולה יש יומרות ואיכויות אמנותיות
במיטבו זה הרגיש כאילו קרוננברג מביים את
עבודה קולנועית נפלאה,
העלילה מפותלת ומעניינת (למרות שהקטע של ההיפנוט כ"כ מאולץ שזה מוריד את כל התסריט ליגה לדעתי)
אבל החיבור בין שני הצדדים שלו-
מותחן פסיכולוגי שהוא גם סרט פעולה סטייליסטי, מאוד צרם מדי פעם.
ואשמח לשמוע את דעתך, אני נהנה מאוד מהאתר ומהביקורות שלך.
ואגב, אם יש הומאז' בסרט זה לסרטי "משאלת מוות", ( שימו לב לתספורת של הגיבור (: )
ביקורת מעט מגזימה
לא הייתי אומר שהוא אכזרי יותר מלהרוג את ביל או כלבי אשמורת. ממש לא. לא מבין למה כל כך הגזמת. בלי קשר לזה, הוא לא איים להרוג אותו אלא כל אישה שהוא אי פעם יוהב.
מסכים איתך בקשר לסוף. לא כל כך אמין, אבל מאוד "יפני" (אם כי הסרט לא יפני) וגם הרשע מאוד "יפני". אלי אם אתה יפני (או קוריאני לצורך העניין אם כי אני לא ראיתי מספיק סרטים קוריאנים כדי להגיד את זה) אז זה יותר היגיוני כי הסיפור מכיל המון קווי עלילה מזרחיים מקובלים.
-האשף הדגול
מה הספוילר בזה?
לגבי הדיונון והאלימות
עד כמה שידוע לי אכילת דיונון חי היא לא דבר יוצא דופן באיזורים האלה…
לגבי האלימות בהשוואה לסרטים קוראנים בפרט ואסיתיים בכלל היא די ממוצעת לסגנון זה (עיין ערך Ichi the killer).
אי אפשר לכלול את
'איצ'י הרוצח' ו"ממוצע" באותו משפט. איצ'י הוא לא ממוצע. 'איצ'י הרוצח' וכמה מהסרטים האחרים של מיאקי הם מאוד מאוד מאוד אלימים, אפילו בסטנדרטים הדי מוטרפים של יפן. יחסית אליו, 'אולדבוי' הוא אולי סרט רגוע מאוד, אבל זה לא אומר הרבה.
לגבי הדיונון – נכון, ומצחיק שמכל האלימות הקשה בסרט, דווקא הסצינה הזאת נחשבת (במערב) לשיא הזעזוע, כשיכול להיות שלגבי צופה קוריאני היא לא נחשבת ל"אלימה" בכלל.
אי אפשר לכלול את
התכווני לומר שאולדבוי ממוצע בהשוואה לאיצי, למשל.
קראתי איפשהו שכשהם זכו בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן
צ'אן ווק פארק וכל השחקנים הודו לדיונון שבזכותו הם זכו בפרס.
אבל ברצינות, כל זעזוע שהוא מהסצינה עם הדיונון נובע משילוב של צביעות ורקע תרבותי שונה. דרום קוריאה גם הותקפה קשות בזמן המונדיאל על מנהג אכילת הכלבים שם, ובמזרח הרחוק אוכלים ג'וקים (בעיברית: ת י ק נ י ם !) קלויים בתור חטיפים באיצטדיונים. לדעתי אין שום הבדל בין לאכול כלב ולאכול פרה, ולאכול כל אחד מהם הרבה יותר גרוע מלאכול ג'וק.
כנראה שזה כן לא מקובל אצלם
אכילת דיונון חי, כלומר (לפחות לא חתוך)
הרי זה מוצג בסרט לפי התגובה המתפעלת של מי-דו כמשהו מוטרף שהוא עושה.
צודק, אבל גם זה חלק מצביעות קולקטיבית
שיש לאנשים בנוגע לאכילת חיות. למה מישהו שאוכל את בעל החיים בעודו חי בביס אחד, כמו או דה סו בסרט, מעורר זעזוע? למה זה יותר גרוע מלאכול את הדיונון אחרי שהרגו אותו במטבח שתי דקות קודם?
בין השאר, ואולי בעיקר, כי הוא ממוטט את העמדת הפנים שהבשר הזה בא מאיזשהו מקום סטרילי דמיוני, ולא מבעל חיים. בדיוק כמו שסרטים כמו "שבעה צעדים", או "כלבי אשמורת" בתקופה שהוא יצא, נחשבים מזעזעים יחסית באלימות שלהם, כי שם – בניגוד לסרט מיינסטרים ממוצע – אנשים שמאבדים איברים ומתים לא עושים את זה כמו דמויות במשחק מחשב, אלא עם הרבה דם, צעקות, ותחנונים למי שגורם להם כאב.
בקיצור, מה שהתכוונתי להגיד זה שהקטע עם הדיונון, והאלימות בין אנשים בסרט, די מזעזעים צופה ממוצע – כי אנחנו רגילים לשקרים מוסכמים בנוגע לדברים כאלה. זאת אחת הסיבות שאהבתי את "שבעה צעדים", ושיש לי בעיה עם סרטים שמציגים אלימות קשה אבל נטולת דם.
אבל...
היא אומרת לו "עכשיו אני אחתוך אותו" שנייה לפני שהוא נועץ בו את שיניו. אז כן, היא כנראה חשבה שהוא רק רוצה לראות שהוא טרי, או, בכל מקרה, היא לא חשבה שהוא הולך לאכול אותו חי.
הייתי אתמול בסרט...
וממש נהנתי !!!
הוא באמת מעולה..
מומלץ.
רק מה, ישב לידי (או יותר נכון, ישן) גבר שנחר כל הסרט, וחברה שלו כל הזמן אמרה "ידעתי שזה/שהוא …."
היא מהבחורות של ה-"ידעתי.. " והיא דיברה כ"כ בקול רם…
כל האולם הפצפון של סינמה סיטי (6 שורות) שמע אותה
לא ברור לי אם לדעתך גם הביקורת כאן אחראית לאכזבה
אם כן, אני מבקש שתציין, לטובת מי שעוד לא ראה את הסרט, מה בביקורת מטעה (מעבר לזה שכנראה אהבתי את הסרט יותר מהממוצע. בנוגע לשני הדברים הספציפיים שציינת, אין בביקורת שום הבטחה לטוויסט כמו שתארת. אין גם הבטחה לקטעי אקשן כל הסרט – מה שמודגש זה האלימות).
הביקורת שלך מצויינת
חוץ אולי מהפיוטיות שאתה מייחס לקרב נגד שומר הראש, אבל זו כבר קטנוניות. האיש היחיד שיש לי שם בשביל להאשים אותו הוא יאיר רווה, אבל הייתי צריך ללמוד כבר מדברי השבח המופרזים שלו לשובו של המלך שלא כדאי להקשיב לו ברצינות, והאשמה כולה עלי.
עוד דבר אחד שאולי טיפה הגזמת בו היה הקצב שבו דמויות מאבדות איברים. חשבתי שהוא יהיה גדול יותר, והתוצאה תראה כמו סצינת המסעדה בקיל ביל 1 לכל אורך הסרט. יחסית הופתעתי מהכמות הנמוכה של קטעי קטיעה (כמות שהיא עדיין גבוהה למדי, אין ספק).
אגב, אני מבקש שוב לומר – זה סרט טוב, והוא מהווה שבירה מצויינת של שגרת הסרטים האמריקאיים – אבל הסיום הרגיז אותי מאוד. גם הסיום של "זיקוקין די-נור", שהוא הסרט האלים הזר האחרון שראיתי לפני הסרט הזה הרגיז אותי מאוד. אולי משהו שקשור להבדלי תרבויות.
מה כל כך מרגיז בסוף של הסרט?
האם אתה מתכוון מרגיז כמו "כוכב הקופים" ('מאיפה *זה* בא, לעזאזל?'), או מרגיז כמו "לשבור את הגלים" ('פון-כלב הזה ממש מנצל נשים!')?
זאטואיצ'י טוב אבל איטי
אם איטיות ממש מפריעה לך חכה לדויד
'זטואיצ'י' גרוע.
אין לי שמץ של מושג מאיפה באה ההתלהבות הביקורתית הקולקטיבית ממנו. קטעי לחימה בסדר (אבל ב'קיל ביל' עשו את זה הרבה יותר טוב) וקטעי 'סטומפ' נחמדים (אבל ב'מיומנה' עשו את זה הרבה יותר טוב). עלילה מטופשת (בכוונה?) ולא מעניינת. כמה דמויות נחמדות, שלא עושות שום דבר. לא סוחף, לא כלום.
ההתלהבות באה מזה שהוא סרט יפני של קיטאנו
ולכן כל שניצקליין מרגיש מחוייב להתלהב ממנו כדי להראות את טעמו הליברלי ופתיחותו הקולנועית. אם אתה מבקר, ואתה אומר על סרט מערבי שהוא איטי וחסר תנופה זה בסדר, אבל אם אתה אומר את זה על סרט זר אתה צר אופקים, משועבד לקולנוע האמריקני האיפריאליסטי וכן הלאה.
'זטואיצ'י' גרוע.
אני דפקא נהנתי ממנו. אבל בכל זאת הפסקתי באמצע.
מרגיז כמו... (סנל''ל)
סליחה, אבל אתה לא אומר פשוט בהרבה מילים את מה שכבר אמרתי?
אני לא מאמין שאני נכנס לוויכוח המטופש הזה,
ברור שזו הכללה גסה ולא מדוייקת , ובכל זאת יש בה מידה מסויימת של אמת ,
המנטליות המזרחית היא מקשה אחת במובנים מסויימים והכוונה היא לפחות למדינות המזרחיות הקפיטליסטיות ( יפן , דרום קוריאה ) ולמרות שבחיים לא הייתי דרומית מירושלים וצפונית מקרית שמונה אני חושב שזה לא עוון נורא להעמיד את התרבות המערבית מול התרבות המזרחית ,כשני מושאים נבדלים ואולי אפילו מנוגדים .
במקרה הזה אני לא רואה שום צורך בזה
איזה מדיניות מהמזרח ראית בסרטים? האם אתה משווה את דרום קוריאה עם סין או צפון קוריאה?
במקרה הזה אני לא רואה שום צורך בזה
לפני כמה ימים היה ביס 3 סרט בשם "פחד ורעדה" , או משהו כזה .
מסופר שם על עובדת צרפתית בתאגיד יפני , ואני חושב שבסרט הזה יש המחשה חד פעמית של הפער המנטלי העצום בין יפן למערב . ( לא דרום קוריאה , אלא יפן.)
כבוד ורעדה
במקרה הזה אני לא רואה שום צורך בזה
יפה. ואיזה סרטים על מדינות המזרח הקומוניסטיות ראית?
במקרה הזה אני לא רואה שום צורך בזה
קשה שבעתיים מאשר איפה?
גם אצל הקתולים/יהודים חרדים לא ממש פשוט להשיג כפרה על חטאים.
במקרה הזה אני לא רואה שום צורך בזה
למרות שהוויכוח הזה גלש כבר מהמסגרת הרצויה,
ביהדות ובנצרות הרבה יותר קל להשיג כפרה , החברה המערבית מבוססת על עיקרון החטא החוזר והנשנה והכפרה שבאה בעקבותיו .
דברים נמחקים ונשכחים הרבה יותר בקלות יש הרבה יותר סלחנות וגמישות .
אין את כל הקטע של קוד הכבוד הנוקשה של התרבות המזרחית , ובלה בלה בלה …
הדברים הקטנים שאדיפוס עשה לא משנים.
החטא של אדיפוס היה חטא היוהרה.
לפי הגירסה שאני מכיר אדיפוס לא מת מרעב אלא המשיך בחיי נדודים,
ובסופו של דבר מת מוות שליו אחרי חייו המיוסרים, וזכה למחילה מאנשים ואלים. המחילה הזו גם הייתה חשובה, כי היא ייצגה תפישה מוסרית חדשה – הגורל אינו קבוע כולו מראש, אפילו רוצח יכול להשתנות, וחמלה כלפי פושעים, שמעניקה להם תקווה להשתנות, היא לא חוסר מוסריות אלא מוסריות נעלה יותר.
אז משם התחיל הבסיס לנצרות?
אני לא חושב שאפשר להצביע על קשר ישיר כל כך, אבל יש בזה משהו.
ישו הציג לעולם העתיק תפישה חדשה של אפשרות לגאולה בעולם הזה ובעולם הבא, *למרות* חטאי העבר. כמו שאני רואה את זה, התפישה הזו הצליחה להיקלט כי אנשים בעולם ההלניסטי המאוחר של רומא כבר העלו תפישה מוסרית כזו. כמו שהדבר עולה מהגרסאות המאוחרות של "אדיפוס", הם לא החזיקו עוד בתפישת ה"עין תחת עין, שן תחת שן" של חמורבי, בתור החוק המוסרי התקף יחיד.
זו ראייה קצת סטריאוטיפית, להגיד שזה עניין תרבותי - סנל''ל!
לא למדתי מילה על המזרח ,
וסביר להניח שהטיעון שלך באמת יותר מדויק
תלמד לקח, כמוני
אני לא קורא ביקורות על סרטים שאני יודע שאני רוצה לראות לפני שאני רואה אותם. לא תמיד זה עוזר בהימנעות מציפיות מוגזמות (כמו שקרה לי ב 'נוסע') אבל… הימד"ב הוא מקור המידע היחיד שלי לסרטים להם אני מחכה לפני צפייה בהם.
תודה על חוכמת החיים
אבל כאמור בהודעה שלי, לא ידעתי שאני רוצה לראות את הסרט הזה לפני שקראתי את הביקורות עליו.
בפרספקטיבה, אין ספק שעדיף היה לי לקרוא את הביקורת, לראות את הסרט ולהתאכזב קצת מאשר לא לראות אותו בכלל.
מהמהמייה איזה סרט
קודם כל סרט מעולה ! (אני לא בטוח ש 6 הצופים האחרים באולם ברחובות חושבים גם כך).
בנוגע להשוואות מול טרינטינו, כל השוואה כזאת עושה עוול לסרט, ולא בהכרח מבחינת הדם שנשפח שם. להשוואה-טרינטינו, הוא כמו ילד רע שנתנו לו לעשות סרט קצת אלים, בלי הרבה עלילה, עם זויות צילום מעניינות והרבה קיטש אמריקאי.
שבעה צעדים, או OLDBOY, אלים בעיקר מבחינה תודעתית (אבל כמובן-לא רק), של רעיון הסרט והעלילה שמתפתחת ומתגלה רק לקראת האמצע.
דברים קצת פחות (ואין הרבה כאלה) : הסצינה של המכות מול ה 20 בריונים, יש בה קטעים לא משופשפים מספיק, למרות שהיא חזקה ומושכת (סטייל המטריקס רילודד-או רוולושון ? רק לא עם 200 אלא רק עם 20).
לקראת הסוף הסרט נמרח מעט.
אבל, והאבל גדול, זהו אחד הסרטים החזקים והטובים ביותר שראיתי בשנים האחרונות.
(מעניין מאוד אם האמריקקים יתעלו על עצמן ויעניקו לו יותר מאוסקר אחד… אין סיכוי – הא ?)
אלעד
אי אפשר לתת לו *יותר* מאוסקר אחד גם אם ירצו מאוד
כי הוא לא סרט אמריקני, וסרטים לא-אמריקניים מתמודדים רק בקטגוריית "הסרט הזר" (והסיכוי שסרט כמו Oldboy יגיע בכלל להיות מועמד לאוסקר על "הסרט הזר", הוא אפסי עד בלתי קיים).
לגמרי לא נכון
סרטים לא-אמריקאיים יכולים לקבל מועמדויות גם בקטגוריות אחרות, ובשנים האחרונות מקבלים כאלה באופן קבוע. דוגמאות: נמר דרקון, עיר האלוהים, החיים יפים, מלנה, ועוד.
מה שנכון, הסיכוי של סרט כל כך אלים להגיע לאוסקר הוא מה שאמרת.
מה אתה אומר! טוב, חיים ולומדים.
זה שינוי חדש יחסית? כי הייתי מוכן להישבע שעד לפני כמה שנים, לפחות, זה היה כמו שאמרתי.
זה תמיד היה ככה
אבל רק בשנים האחרונות האקדמיה פתחה קצת את האטימות שלה והתחילה להקדיש תשומת לב אמיתית לסרטים לא אמריקאיים.
הסרט 'החיים יפים'
היה מועמד בשבע קטגוריות, מתוכן הוא זכה בשלוש (שחקן; מוסיקה וסרט זר).
אבל לא בלתי מתקבל על הדעת.
התפוז המכני, למשל, היה מועמד.
ושתיקת הכבשים אפילו זכה.
ו''הפסנתרן''
(הפקה צרפתית-גרמנית, הסרט זכה על תסריט מעובד, בימוי ומשחק, והיה מועמד לעוד כמה)
ומאותו צוות, בל נשכח את "אוליבר טוויסט" (מועמד לאוסקר על תלבושות, עיצוב ואולי גם בימוי וסרט, כך אומר לי ה
)
והלשון היא כמובן
סמל פאלי, כך שהסרט עוסק באובדן הגבריות בעידן של עמימות מוסרית, כדימוי בעל צביון כמעט מופשט לדמותה של אמריקה שלאחר אסון התאומים.
כמובן, אבל משהו מובן מעליו לא פחות חמק ממך:
והאם העובדה שלדמות יש שיער ארוך – כאשר שיער הוא סמל אוניברסלי למיניות – מקרית בעיניך? האיש מל את לשונו כיוון שלא היה בכוחו למול את שיערו.
ואגב, נראה לי שהתמנון הוא סמל למייקל מור.
ספוילר?
מישהו מוכן לאמר לי מה זה "ספוילר"?
סליחה על הבורות חברים
מתוך מילון האתר:
ספוילר – פרטים על עלילת סרט כלשהו, שעלולים לקלקל את ההנאה ממנו, למי שטרם צפה בו. יש הנסחפים לשימוש יצירתי במושג זה (וראו גם סנל"ל).
למונחים נוספים:
http://www.fisheye.co.il/static/diction.htm
לא נשארתי אדיש!
הסרט היה כל-כך אלים ואפילו לא שמו הגבלה! בושה וחרפה!
התפוז המכני לא מגיע לרמות הרעות האלה.
סרט בינוני +, זאת אומרת קצת יותר מבינוני.
כלבי אשמורת נראה כמו שני קונילמל ליידו, אבל לכלבי אשמורת יש גבול מסוים מאוד לאלימות.
למה ''שבעה צעדים''?
כן, אני בטוח שכבר כתבו את זה כאן לפחות פעמיים, אבל 130 תגובות זה קצת יותר מדי בשבילי כרגע.
למה תרגמו את הסרט לעברית כ"שבעה צעדים"? לצורך העניין, למה הוא נקרא במקור Oldboy?
ראיתי עכשיו את הסרט, ואני קצת יותר מדי המום מכדי לנסות לנחש לבד.
אגב, חצי מהסרט עושה השחקן הראשי – הוא נותן שם הופעה שהיא לא פחות ממדהימה.
כן, 120 תגובות
אבל תנסה בכל זאת – השאלה כבר נשאלה וניתנו עליה תשובות, אי שם במעלה העמוד.
ואף לא תשובה אחת
לגבי Oldboy, ניחא, אולי. לגבי "שבעה צעדים", אין ממש תשובה.
ואם היו שם שבעה, זה היה הגיוני לקרוא לסרט על שמם? אמרתי שזה קלוש.
הייתה אחת, אם כי אני לא יודע אם היא נכונה:
Snotball (יום שני, 11/10/2004, שעה 8:48) תגובה 177250
בתשובה להקוסם מארץ ים
אם אני זוכר נכון, Oldboy הוא שם בית הספר בו דה-או סו למד.
סליחה, טעות שלי (אפשר בבקשה למחוק את הודעתי הקודמת, מר דג אדום?)
אבל אז גם ההודעות שאחריה יימחקו,
מר הקוסם מארץ ים!
(חומר למחשבה)
טוב, כתבתי את זה לפני שהייתה הודעה בלתי-מיותרת שלך בפתיל
ככה שאולי אפשר…
לא, בעצם עדיף…
לא משנה, עזוב. יותר מדי
~חומר למחשבה~
לא, זאת הפרשנות השניה שהיתה נכונה.
הסרט מעולה
וכן התמונה נחשבת לפי דעתי לספוילר
הסרט מעולה
בתור מי ששאל את השאלה במקור, אני חייב להודות שאחרי שראיתי את הסרט אני לא חושב שהיא ספוילר רציני במיוחד – די ברור, לאחר ששני הטיפוסים שבתמונה כבר מוכרים לצופה, שהם יגיעו לפוזיציה הזו במוקדם או במאוחר.
אבל זה כל היופי.
העובדה שלכל ידיעה יש גם תוצאות או השלכות.
בעצם החתירה אחרי ידיעת הדבר היא סוג של אשליה. שהרי תמיד ל"דבר" עצמו יהיו השלכות. אנחנו תמיד מחפשים משהו בחיים, אך בחיפושינו אחר אותו משהו אנו מתמקדים רק באותו משהו, ולא מבינים שהוא גורר איתו דברים אחרים.
(ספוילר לאפקט הפרפר):
האמת היא שגם באפקט הפרפר, המסקנה דומה. ההבדל הוא שבאפקט הפרפר, זה מוצג כעובדה מוגמרת וללא נימוק. ואילו כאן יש מערכת נימוקים שלמה. העובדה שכל "ידיעה" היא מערך שלם, ואינה עומדת בפני עצמה. והעובדה שאולי עם ה"ידיעה" עצמה אנחנו יכולים להתמודד, אבל עם ההשלכות שלה כולה – לא ממש.
אתה מפריד בין הידיעות השונות, כאשר הידיעות השונות בעצם קשורות אחת לשניה. ההפרדה היא בדיוק הטעות שדה סו הא עושה. אבל הפרדה היא משהו שלא יכול להתקיים במציאות, אלא רק בפנטזיות שלנו ובענידת משקפיים ורודים.
אני ''אף אחד''? אמרו לי שאני נוטה להיבלע ברקע, אבל זה כבר מוגזם
שים לב למשפט הראשון בפסקה האחרונה של הביקורת.
(אולי פספסת אותו עקב גילך המתקדם, ואם כן – סליחה
).
בנוגע לאלימות, דעתי זהה.
הגדרה מחדש!
הוא גם מגדיר מחדש את המושג 'אבטיח', 'יהוייהו', ו'ארטיפיקציה'.
אני מתפלא שלא ציינת את זה.
~ חומר למחשבה, הדור הבא ~
די נו כמה אפשר
הרבה מאוד.
ואפילו יותר.
אם יורשה לי למחות
למחות כל עוד נפשי בי אפילו, על הביטוי "לשון המאזניים".
(ספוילר?…)
יורשה, וודאי שיורשה, אבל למה המחאה?
הסרט מבוסס על קומיקס יפני בשם "BAD BOY" כך שהסוטים האמיתיים הם דווקא היפנים, ולא הקוריאנים
לקומיקס קוראים Oldboy, כמו הסרט,
לא Bad Boy.
הערותיים
ראשית, רוב האנשים כאן אהבו את הסרט. וגם אם לא, למה אתה חושב שלהשמיץ אותם מציג את הסרט באור חיובי יותר?
שנית, ויותר לעניין – חשבת שהסרט הציג את סיאול בצורה לא מדויקת? אני בכלל לא שמתי לב שהוא הציג אותה – הוא כל-כך מרוכז במה שקורה לגיבורים (בעיקר לגיבור הראשי), שכל מה שמסביב נראה כרקע, ותו לא. ובכל זאת, אתה יכול להגיד באיזה צורה היא שונה ממה שמוצג בסרט?
האם הסרט
מבוסס על קומיקס?
האם ניתן להשיג אותו בארץ?
הוא באנגלית?
לא
כן
לא
וכסיכום?
2:1 לטובת לא
סליחה,
אבל אני טיפה מטומטם, ככה שאני לא מבין רמזים.
מבוסס על קומיקס? ניתן להשיג אותו בארץ באנגלית?
הסרט אינו מבוסס על קומיקס ואין לו גרסה מדובבת לאנגלית
אם כי אני מניח שזאת לא ממש בעיה למצוא גרסה עם כתוביות באנגלית, במקום או בנוסף לאלו בעברית.
אבל...
הסרט *כן* מבוסס על קומיקס, לפחות על פי הטריוויה של ימד"ב:
צודק
זכרתי שהתסריט מבוסס על ספר. מתברר שזה manga.
חחח
התכוונתי אם המנגה היא באנגלית…
לא מנומס לנקות את הגרון בפומבי.
Dark Horse קנו את הזכויות לתרגום שלה.
טרם הוכרז תאריך הפצה, אני משער שבמהלך השנה הקרובה.
איפה אפשר
להשיג את סרטיו המוקדמים עם תרגום לעברית?
לא משנה אם די.וי.די או וידאו…
סרט נפלא
ואני לא משתמשת במילה הזאת בקלות.בכלל נראה לי שאני אשיג עוד דברים של הבמאי, האפיזודה שלו בסרט Three Extremes הייתה הטובה מבין השלוש, וכולן היו ממש טובות מבחינת בימוי (למרות שהשנייה הייתה חלשה עלילתית לדעתי). אני לא מבינה מספיק בקולנוע כדי לתאר למה הצילומים והבימוי היו כול כך טובים לדעתי, אבל הם השאירו אותי עם תחושת וואו. ובניגוד למה שנטען קודם האלימות לא כזאת נוראית. היא בהחלט קיימת והרבה, אבל היא לא כזאת קיצונית. (מיני ספויילר בסוגריים: הקטע היחידי שהפריע לי היה הקטע עם הלשון, אאוץ). בכול מקרה לדעתי אם אתם לא ממש רגישים הסרט שווה צפייה גם אם אתם לא חובבי אלימות.
ספוילרים וסנל"לים בהודעה הבאה שאני אכתוב.
יש אולי אתר רשמי אמריקאי?
אני רוצה לדעת מי המלחין של הסאונדטראק, לא מצאתי בימד"ב ואני לא יודעת לקרוא קוריאנית.
דווקא יש את זה בימד''ב.
המלחין הוא Yeong-wook Jo.
דווקא יש את זה בימד''ב.
תודה.
צריך עזרה.
ראיתי את הסרט, והכל היה נחמד, אבל הייתה בעייה אחת קטנה- מהביקורות והשמועות ציפיתי להרבה יותר דם. סרט מזוויע ברמות מטורפות. כמובן עם עלילה כלשהי, בניגוד לעלילה סוג ז' של הוסטל וכו', אבל ציפיתי ליותר זוועה. עכשיו אני שמתי ב2DO LIST שלי את איצ'י, איזה עוד סרטים לשים, כדי לכפר על זה שהסרט הזה היה די רגוע?
יש זוועה, ויש זוועה.
אם אתה מחפש סרט שיגרום לך לאבד לחלוטין אמון במין האנושי, ומין תחושה עמומה שמי שהתעללו בו כרגע היית אתה ולאו דווקא הדמויות, אני קיבלתי את כל הנ"ל מצפייה ב"הצל את הכוכב הירוק". תהנה (למרות שאם אכן תהנה, הכותרת של ההודעה שלך תקבל שפע של משמעויות חדשות).
נו, והנה האמון שלי במין האנושי חוזר.
טוב, בחלקים נבחרים ממנו. ממממ… שוקולד…
לכבוד הוא לי
על השיוך לנבחרים
וגמני בדרך לעוגה (של אחי אמנם, אבל בכלזאת).
אודישן
מעניין מה תחשוב עליו…
לא מצאתי בתרגומון.
כי לדעתי הוא מעולם לא הוקרן בארץ
באנגלית הוא נקרא Odishon/Audition (במקור ביפנית).
הלינק שלו פה: http://www.imdb.com/title/tt0235198
ומדובר בסרט הכי מזעזע שאני ראיתי (והוא גם סרט טוב לדעתי).
דווקא הוקרן
אבל לא מסחרית.
פסטיבל ירושלים, 1999 או 2000 נדמה לי.
אגב, הוא הוזכר בעין הדג בעבר:
כתבה מספר 57
כן.
מסקנה שלי מהסרט הזה.
חבל שלא קראתי קודם את הביקורת עליו.
זה ממש, אבל מ מ ש, לא סרט מתאים לדייט.
נראה לי שחוץ מרקוויאם לחלום אני לא מסוגל לחשוב על סרט פחות מתאים לדייט מהסרט הזה.
אולי שואה של קלוד לנצמן?
נה.
סיפור אהבה
יותר מהכל, ויש הרבה-
יותר מהסגנון המטורף של הסרט, שנע בין מלא סגנונות שונים ועושה בית ספר לכל סגנון.
יותר מהסצנות האלימות הנפלאות, חסרת ההיגיון וחסרות הבושה.
יותר מקטעי הדם, אכילת החיות, תלישת איברים וכדומה, שנותנים תחושה כאילו כל אחד מהדברים האלה עוברים עליך באותו רגע ממש.
יותר מהעלילה הסבוכה, המרתקת, המעניינת, העצובה, המטורפת.
יותר מהעומק הבלתי נגמר מהדמויות ועד ממשפטי שירה אקראיים.
יותר מכל זה-
מדובר כאן באחד מסיפורי האהבה היפים ביותר שראיתי בקולנוע. ועל כמה אתה צריך ותסכים לוותר כדי לחיות אותה עד הסוף.
'העולם הגדול לא פחות מטורף מהעולם הקטן', ובשניהם אסור לכם בשום אופן לפספס את הסרט הנהדר הזה.
ושלא תעזו לראות את הרימייק.